הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ג – סדר נטילת הלולב וברכתו

ג,א – מברך עובר לעשייתם

בסוכה לט, א, מבואר שצריך לברך עובר לעשייתן. וכתבו התוס' שם שאין הכוונה שיברך בעוד האתרוג בקופסה, ונתנו שלוש אפשרויות: "ושמא משיתחיל ליטול לולב קודם שיטול האתרוג מברך, והיינו עובר לעשייתן שמעכבים זה את זה. אי נמי לאחר שנוטל שניהם אלא שהופך אחד מהן, כדאמרינן בסוף פירקין (מב, א) כשהפכו דאין יוצא במצות אלא דרך גדילתן, כדדרשינן פרק לולב וערבה (מה, ב) מדכתיב עצי שטים עומדים. ואפי' נקיט להו כדרך גדילתן אפשר שיתכוין שלא לצאת בו עד אחר ברכה, דאע"ג דאמרי' בסוף ראוהו ב"ד (ר"ה כח, ב) דמצות אינן צריכין כוונה, מ"מ בעל כרחו לא נפיק…" ובשו"ע תרנא, ה, הביא את שתי האפשרויות הראשונות, והגר"א כתב שהעצה השלישית היא הטובה.

ג,ב – שכח לברך לפני הנטילה

שכח לברך לפני הנטילה, יכול לברך באמצע הלל קודם הנענועים (מ"א תרנא, יא), ואם שכח גם אז, יכול לברך קודם הקפת ההושענא, שגם אז נמשכת המצווה ליטול את הלולב. כ"כ בכורי יעקב תרנא, כ, ויסוד דבריו בתוס' לט, א, וממנו אפשר להבין שמי שנוהג כמנהג ירושלים ליטול את הלולב כל היום, יכול לברך כל היום.

מי ששכח לברך 'שהחיינו' לפני קיום המצווה ביום הראשון יברך ביום השני, ועד היום השביעי יכול להשלים את ברכת 'שהחיינו' (שו"ע תרנא, ו, מ"ב כט). ונראה בפשטות שגם לגבי ברכת 'שהחיינו' אפשר לומר, שכל עוד לא גמר את מנהג הושענות יכול לברך.

ג,ג – זמן קיום המצווה למהדרין

בשו"ע תרמד, א, כתב שמברכים על הלולב לפני ההלל, והשל"ה (מסכת סוכה נר מצווה טו) כתב בשם האר"י שעדיף לברך על הלולב בסוכה לפני התפילה. וכן מובא במ"א תרנב, ג; מ"ב ד. ומקור הדברים בשער הכוונות (קג, ד): "והנה טוב הוא שאחר עלות השחר שהוא כבר יום קודם שתתפלל תטול הלולב בתוך הסוכה ותברך עליו ואח"כ הד' נענועים של הלל יהיו בביהכ"נ. ומה טוב היה אם היית מתפלל בסוכה כדי שתתפלל ותטול הלולב בברכתו בשעה הראויה אליו, שהוא אחר תפילת שחרית קודם ההלל". וכתב בכה"ח תרמד, ג, שהואיל ורואים שהטוב ביותר לברך על הלולב בסוכה לפני הלל, יש נוהגים להקים סוכה סמוך לביהכ"נ, כדי לברך בה על הלולב לפני הלל. ובבכורי יעקב תרמד, כתב שמעבר לטעם על פי הקבלה, יש מעלה בנטילת הלולב בסוכה לפני התפילה, משום זריזים מקדימים למצוות, ובתנאי שהנטילה תהיה אחר הנץ החמה.

ג,ד – מי שאין לו יד

שו"ע תרנא, ד: "אדם שאין לו יד – נוטל לולב בזרועו וכן האתרוג". הכוונה בבית שחיו, ואם יוכל יטלם במרפקו (מ"ב כב).

ג,ה – לקיחה תמה וחציצה בד' המינים

גמ' סוכה לז, א: "אמר להו רבה להנהו מגדלי הושענא דבי ריש גלותא. כי גדליתו הושענא דבי ריש גלותא – שיירי ביה בית יד, כי היכי דלא תיהוי חציצה. רבא אמר: כל לנאותו אינו חוצץ.

ואמר רבה: לא לינקיט איניש הושענא בסודרא, דבעינא לקיחה תמה, וליכא. ורבא אמר: לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה".

הלכה כרבא בשתי המימרות, אלא שנחלקו הראשונים בדבריו:

לר"ן וריטב"א, לדעת רבא אין כלל פסול של חציצה בין ידו לד' המינים ("דלא פסלינן משום חציצה אלא היכא דאיכא קרא כטבילה… וכתפילין"). אלא בשני הדינים הפסול יכול להיות משום 'לקיחה תמה', אלא שבמה שהחמיר רבה אינו פסול משום ש"לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה". כלומר, כל דבר שכרוך על הלולב ובא לנאותו בטל ללולב וכאילו הוא נוטל את הלולב ממש. וכל דבר הכרוך על ידו וטפל אליו, בטל לידו וכאילו הוא נוגע בלולב עם ידו ממש. אבל אם כרך סודר על הלולב שלא כדי לנאותו או שנטלו דרך כלי פסול משום 'לקיחה תמה'. וכ"כ רש"י; רמב"ן; מאירי; וכן משמע ברמב"ם לולב ז, יא.

לעומת זאת, לדעת התוס' 'בעינא' (וכ"כ תוס' יומא נח, א 'מין'; פסחים נז, א 'דכריך'), אמנם בדין השני מדובר על פסול של 'לקיחה תמה', ולכן אם כרך סודר על הלולב פסול. אבל בדין הראשון רבא מסכים שיש פסול בחציצה בין ידו לד' המינים, אלא שכל לנאותו אינו חוצץ. וכ"כ מרדכי תש"נ, רבינו ירוחם, ואגודה.

בשו"ע תרנא, ז, כתב כשיטת תוס' ודעימיה, שיש פסול חציצה: "כרך סודר על ידו ונטלו יש אומרים דלא יצא".

ג,ו – שיעור חציצה

כתב אגודה (פסחים נז, א): "דבר החוצץ בין הלולב ובין היד הוי חציצה, ולכך מסירין ציציות ותפילין מן היד, ונשים טבעותיהן", וכ"כ מהרי"ל (הל' לולב ח): "מהר"י סגל סילק רצועות התפילין מקשרי אצבעותיו וקשרם אחורי הפרק שלא יהו חוצצין בתפיסת האתרוג".

אמנם העיר באגודה: "אכן נראה לי דמשום הכי אין צריך להסירו, דדווקא היכא דכריך כוליה ידיה". וכ"כ שו"ת מהר"י וייל, וכ"כ רמ"א תרנא, ז: "ונהגו להסיר התפילין וטבעות מידם, אבל מדינא אין לחוש הואיל ואין כל היד מכוסה בהן". וכ"כ מ"א יח (אמנם בשעה"צ מד, הבין שהמ"א אליבא דהר"ן); וכ"כ בכורי יעקב (ל, שהכל תלוי ברוב, אבל מיעוט מן הדין לא הוי חציצה).

אמנם כתבו ב"ח, ט"ז ז, וגר"א כב, שכל הקולא של רמ"א ודעימיה היא לשיטת הר"ן שאין דין חציצה, אבל לתוס' אפילו חציצה מועטת הויא חציצה, דומיא דטבילה ותפילין. וכ"כ כפות תמרים (לז, א). וכ"כ מ"ב לו, בשם א"ר וחיי אדם, שאם נטל את הלולב כשלא הסיר את התפילין או הטבעות, יחזור וייטול ללא ברכה. וכ"כ שבט הלוי ד, סג, וחזו"ע עמ' תיז.

ותימה גדולה על דבריהם, שכן משמע מדעת הר"ן ודעימיה, שאין לרבא כלל דין חציצה, וממילא גם אם כל היד תהיה עטופה בכפפה, הנטילה כשרה לדעתו, ורק כאשר הלולב עטוף בדבר שלא בא לנאותו או שהוא בכלי – הנטילה פסולה. הרי שכל האיסור בחציצה שעל היד היא רק לתוס', וכפי שהאגודה עצמו כתב שהלכה כתוס' והוא הראשון שהזכיר שכיוון שתפילין וטבעות אינם מכסים את רוב היד, אין צורך להסירם. וממילא יוצא שלדעת הר"ן גם אם כל היד מכוסה בתחבושת, אפשר ליטול בה את הלולב. וכל הדיון כאשר מיעוט היד מכוסה אם יש בו חציצה הוא רק לפי התוס' ודעימיה. אולם בפועל לא מצינו אחרונים שכתבו כך, והסכמת כולם שעיקר הקולא של הרמ"א במיעוט חציצה היא לפי הר"ן בלבד (ואולי היה אפשר לומר בדעת חלקם שצירפו את הר"ן לקולא).

למעשה בהליכות שלמה יא, הערה כה, היקל כרמ"א, שאם רק מיעוט היד מכוסה, וגם בלי החלק המכוסה הוא יכול לאחוז בלולב, אין פסול חציצה, והוא הדין לענין רצועות של תפילין וטבעות שאינן חוצצות. ובהערה 63, כתב שכך נהגו נשים בבית רשז"א שלא להסיר טבעותיהן לפני נטילת הלולב.

ג,ז – תחבושת ופלסטר

בבא"ח האזינו יג, כתב שיש להסיר תחבושת לפני נטילת הלולב. וכך מוסכם על האחרונים, שבמקום שאפשר להסיר את התחבושת, מסירים. השאלה מה הדין כאשר קשה להסיר את התחבושת.

בעיקרי הד"ט (לג, כה) כתב שאם רק מיעוט היד מכוסה בתחבושת אין צריך להסירה. וכ"כ בהליכות שלמה יא, טו, שגם המחמירים בתפילין וטבעות, יקלו בתחבושת או פלסטר שהם בטלים ליד, כי רק טבעת שבאה לייפות את היד אינה בטלה לה, וכן תפילין שיש להם חשיבות. והביאו להלכה בחזו"ע עמ' תיט. ובנשמת אברהם תרנא, ז, כתב עוד בשם רשז"א, שאפילו כל היד נמצאת בגבס ורק האצבעות בחוץ, והוא יכול לאחוז בהן את הלולב והאתרוג, יברך עליהם כך, וכ"כ בשם גרע"י. וכ"כ בפס"ת תרנא, יא.

תפריט