הרחבות לפניני הלכה

Search
Close this search box.

ז – שמחת עונה

ז, א – שמחת עונה

ע"ז ה, א: "אמר ריש לקיש: בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלא הן לא חטאו – אנו לא באנו לעולם, שנאמר (תהלים פב, ו-ז): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלוֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם, חבלתם מעשיכם – אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וגו'. למימרא, דאי לא חטאו לא הוו מולדו, והכתיב (בראשית ט, ז): וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ! עד סיני. בסיני נמי כתיב (דברים ה, כו): לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם! לשמחת עונה (שעד עתה נאסר להן, אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה, רש"י)".

לפי ההוא אמינא, אם לא היו חוטאים, כל עניין הזיווג היה לשם שמחת עונה, ולא לשם פריה ורביה. אמנם מסקנת הגמרא, שגם אם לא היו חוטאים בחטא העגל, היו ממשיכים ללדת, אלא שהדורות הבאים לא היו חשובים לעומתם. "לא תימא אנו לא באנו לעולם, אלא כמי שלא באנו לעולם".

תפריט