הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יא – איסור הרהור לנשים

הרהורי עבירה לנשים

יא, א – איסור ולא תתורו לנשים

איסור 'וְלֹא תָתוּרוּ' שייך גם לנשים, שכשם שאסור לאיש להרהר ולתכנן לעבור עבירה עם אשה שאסורה עליו, כך אשה אסורה להרהר ולתכנן לעבור עבירה עם איש שאסור עליה. וכך למדנו בילקוט שמעוני שמואל א, קח: "כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים (שמ"א ט, יג). כל האורך הזה למה? מביטות בנויו של שאול היו, ולא היו שבעות ממנו, דברי רבי יהודה. אמר ליה רבי יוסי: אם כן עשית בנות ישראל כזונות! והלא כשם שאי אפשר לאיש לזון את עיניו מאשה שאינה ראויה לו, כך אי אפשר לאשה לזון את עיניה מאיש שאינו שלה, אלא שלא הגיע עדין השעה שאמר הקדוש ברוך הוא לשמואל: כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ (שמואל א' ט, טז)". 1

וכן מוכח מסוטה ט, א, שהחטא מתחיל מהסתכלות לשם תאוה וזנות שאסורה משום ולא תתורו: "תנו רבנן: סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה, מה שביקשה לא ניתן לה, ומה שבידה נטלוהו ממנה; שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו".

וכ"כ ספר החינוך שפז: "שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר (במדבר טו, לט): וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם… ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות". והוסיף במצווה קפח: "ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. שגם להן אסור להרהר אחר האנשים זולתי בבעליהן, שעליהם ראוי להן להמשיך כל חשקן וחפצן, וכן יעשו בנות ישראל הכשירות".

וכ"כ ראשית חכמה (דרך ארץ, שער ד): "שהאשה היצאנית חוטאת ומחטיאה אחרים, כיצד חוטאת? הנשים דעתן קלה עליהן, ואפשר שתראה אנשים בשוק ותחמוד אותם בליבה, ותבוא לידי הרהורים רעים ואפשר שתבוא לידי מעשה".

וכ"כ יפה ללב ד, אה"ע כא, ג; ובאגרות משה א, אה"ע סט. וכ"כ שבט הלוי ה, קצז, ב: "דיוקו של הגאון תשורת שי מלשון ר' יוסי: והלא כשם וכו' הוא דיוק אמת, שמזה משמע דדבר פשוט הוא להלכה לכ"ע, ובאמת כן הוא, כי אין להכחיש שאם באמת מסתכלים לשם זנות ואישות עוברים הנשים כמו האנשים, דלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם הוא לאו השוה בכל, שמצווין הנשים על הלאוין כמו האנשים. א"כ אין ספק שצודק התנא הקדוש ר' יוסי שגם אשה לא תזון עיניה מאיש שאינו שלה, אבל 'ותזון עיניה' היא יותר מהבטה וראיה סתם, כאשר מורה הלשון, אבל לראות סתם ויביטו באנשים בלי לזון עיניהם, דהיינו בלי מחשבה של אישות, כמו שרואים הם כרגיל מבית הכנסת של הנשים, בודאי לא מצינו לאבותינו ורבותינו שחששו לזה".

יא, ב – איסור הרהור של ונשמרת לנשים

כתב שו"ע יו"ד שנב, ג: "האיש אינו כורך ומקשר האשה (שמתה), אבל האשה כורכת ומקשרת האיש". ומסביר הש"ך ב: "משום הרהור, אבל באשה ליכא הרהור כל כך".

ובשו"ע יו"ד שלה, י: "בחולי מעים אין האיש משמש את האשה, אבל האשה משמשת את האיש". ובברכי יוסף שם שלה, ה: "נראה דאף שהוא חולי מעיים ותבא האשה לידי הרהור, לא חיישינן, דהאשה אינה מצווה על השחתת זרע, דלא מפקדא אפריה ורביה, כמ"ש התוספות פ"ק דיבמות (יב, ב, 'שלש') וריש פ"ב דנדה (יג, א, 'נשים'), ומשום הכי הגם שתבא לידי הרהור והשחתה, אין כאן איסור. והיינו טעמא דקי"ל לקמן סימן שנ"ב (סע' ג) דהאשה כורכת איש מת, דלא חיישינן להרהור דידה. אבל האיש אסור לכרוך אשה מתה, דיבא לידי הרהור והשחתה, דחמירי באיש". וכ"כ בן יהוידע (סוטה כב, א), שגם אם בחורה הסתכלה וראתה בחור, אין לה מכשול של קרי כמו שנמצא באיש.

ומוכח מדברי החיד"א והבא"ח שההרהור שלא חוששים אצל נשים הוא מצד 'ונשמרת', שלא תגרום לטומאה בלילה (ולא מצד ולא תתורו כמוכח באות הקודמת). וכ"כ אגרות משה אה"ע א, סט, שאין איסור הרהור עבירה מצד 'ונשמרת' אצל נשים: "ולכן יש חלוק בנשים דבאיסור הרהור מקרא דונשמרת ליתנהו, דאינו גורם להן שום דבר במשמוש, עיין שם בנדה, וכל שכן שלא יגרום בהרהור, ואף שלפעמים רואות דם מחמוד, אין ראיית דם שום איסור. אבל איסור הרהור מקרא דאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם שהוא שלא להרהר לעבור עברת זנות איכא גם בנשים, כמו שאיכא איסור הרהור ע"ז, כדאיתא בחינוך שהבאתי. אבל לאיסור זה אין לחוש בהסתכלות ובראיית בע"ח נזקקין, שכל אלו דרשינן מונשמרת שהוא רק שלא לבא להוצאת זרע לבטלה שליתא זה בנשים. ולחוש שמא תבאנה מזה להרהר לעשות איסורין להבעל לאסור לה, לא מצינו ששייך לחוש לזה בהסתכלות וכדומה, וכדאשכחן שהיו הנשים מותרות להסתכל בר' יוחנן כשסלקו מטבילה (ברכות כ, א)".

יא, ג – הסתכלות נשים באנשים

כפי שלמדנו באות הקודמת, אין איסור הרהור לנשים מדין 'ונשמרת', וממילא אין איסור לאשה להסתכל על איש אם אין חשש של 'ולא תתורו'. וכך מוכח מכמה גמרות.

ברכות כ, א: "רבי יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי, ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב (בראשית מט, כב): בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, ואמר רבי אבהו: אל תקרי עֲלֵי עָיִן אלא עולי עין". הרי שמותר היה לנשים להסתכל על יופיו של רבי יוחנן. וכן מוכח מסוכה נא, א: "תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה". ולא היתה בעיה בזה שהנשים תסתכלנה על האנשים.

וכ"כ יבי"א א, או"ח ו, ה, שאין איסור לנשים להסתכל על הגברים, ולמד כן גם מגמרות הנ"ל. וכ"כ חוט שני אה"ע סי' כא, עמ' מב-מג. 1

וכ"כ הרב בספר: "לגברים יש עוד סוג של הרהורים אסורים, והם הרהורים שגורמים לקישוי האיבר, ועלולים לגרום למקרה לילה. ואפילו באשתו, בעת שהיא נדה, אסור לאיש להרהר באופן שעלול לגרות אותו. ואילו אצל נשים אין כזה חשש. ולכן מותר לאשה להרהר בענייני החיבור, כל זמן שאינה מהרהרת בעבירה. וכן מותר לאשה להרהר בבעלה בעת נדתה".


  1. . עוד למדנו בברכות מח, ב: "הרי הוא אומר: כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים (שמ"א ט, יג). וכל כך למה? לפי שהנשים דברניות הן. ושמואל אמר: כדי להסתכל ביפיו של שאול, דכתיב (שם ט, ב): מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם. ורבי יוחנן אמר: לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא".

    בבן יהוידע (ברכות שם) ביאר ששמואל לא חולק על רבי יוסי (במדרש המובא למעלה), וכוונתו שהיו מסתכלות בגובה קומתו, "ויופי גובה הקומה אינו מביא לידי הרהור, ורק יופי הפנים ונוי הצורה וזהרורית שלה זה מביא לידי תאוה… שאין האשה מתאוית לאדם ארוך הרבה יותר מאדם בינוני שאינו ארוך… שאין זה מושך הלב לתאוה של ניאוף ח"ו, כי זהו יופי של הידור אנשים שמטילים אימה בקומתם".

  2. . גם במשנה הלכות ה, רכב, כתב שאסור לנשים להסתכל על אנשים דרך תאווה וזנות, וההסתכלות ברבי יוחנן (או למ"ד שמותר אצל שאול) היתה הסתכלות של התפעלות שאין בה איסור. ובשמחת בית השואבה לא היתה הסתכלות לשם תאוה (במשנה הלכות שם הבין שהיבי"א התיר הסתכלות גורפת, ומשמע גם לתאוה, ולכן חלק עליו בסכינא חריפא. אבל נראה שאין מחלוקת ביניהם).

תפריט