צילום אדם
פוסקים שהקילו בצילום
אין זו צורה בולטת
הבן איש חי (ש"ש מסעי, ט) התייחס לעניין איסור עשיית צורת אדם, וכתב שאף שנכון להחמיר בציור כדי לחוש לדעת הרמב"ן והר"ן, מ"מ פשט המנהג להקל בזה. וכתב עוד שצילום קל יותר שכן אין בו משהו בולט כלל. אלא שהוסיף שמידת חסידות היא לא להצטלם. אמנם גם מי שנוהג בחסידות, כאשר יש צורך גדול, אפשר לצלם רק את הפנים ולא את כל הגוף:
"… ודע כי בזה"ז לוקחים צורת האדם כמו שהוא ע"י המאכינה החדשה הנעשית באירופ"א שקורין פותגרא"ף וזו עדיפה מצבע קל על נייר שאין בה בליטה אפילו משהו, ונתפשטה מלאכה זו בכל העולם ודשו בה רבים, ואף על גב דגם בזה יש מידת חסידות, מ"מ אם יש צורך גדול בדבר יקחו צורת הפנים בלבד בלא ידים ורגלים, ואז גם אדם חשוב אין לו לחוש בכך, ומעשה שלקחו צורת חכמים במלאכה זו צורת הפנים בלבד, ואמרתי לאחד אין לו להרהר בזה כיון דלא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש, וכ"ש היכא דהיה צורך גדול בכך".
וכדברי הבא"ח, כתב גם הרב חיים דוד הלוי במקור חיים (רסה, יא):
"צלום מותר בפשיטות שהלא אין כאן שום בליטה אפילו משהו, ואע"ג שיש גם בזה ממדת חסידות, מ"מ אם יש צורך גדול בדבר יקחו צורת הפנים בלבד ללא ידים ורגלים, ואז גם אדם חשוב אין לו לחוש בכך".
גם מרן הרב קוק (דעת כהן, סו) כתב שאין איסור מצד הדין להצטלם, והדבר נפוץ גם בקרב יראי שמים. אמנם יש שנהגו ממידת חסידות להחמיר, ויש לדבריהם מקום:
"בתשובה על שאלתו, אם יש איזה מניעה ע"פ דין תורה, מלצייר ציורים של תמונות, של יהודים חרדים.
אתכבד בזה להודיעו, שישנם חסידים שהם נמנעים מלצלם את תמונתם, וכן אינם נותנים רשות לציירים לצייר את צלמם, בצבע על היריעה, ויש לדבריהם מקום בשיטות של פוסקים, וקל – וחומר במהלך החסידות והפרישות.
אבל ההלכה הפשוטה, שנתפשטה בישראל ע"פ דין השולחן – ערוך, היא, שלצייר צורת אדם בצבע על הלוח, וה"ה לצלם צלום פוטוגרפי, אין איסור מצד הדין, וכן נפוץ המנהג גם אצל חלק הגון מיראים וחרדים, כשיש בדבר צורך של מצוה, וחבוב התורה והיהדות, או שאר ענין מוכרח ונחוץ.
וראוי מאד להדר, שלא יהיה הציור שלם לגמרי, כלומר יחד עם הרגלים, כי – אם הצד העליון לבדו,[1] שהוא עיקר תפארת האדם והבלטתו האופית הרוחנית, שזהו המבוקש האידיאלי של הטובים שבציירים ובעלי האמנות".
והביאו בשו"ת אומנות (עמ' כד, כו) והעלה ג"כ שמותר לצלם אדם, ויש הנוהגים מנהג חסידות ופרישות ונמנעים מכך.
בשו"ת יחוה דעת (ג, סג) נשאל האם מותר להצטלם, וכתב שלדעת הראב"ד והרמב"ן אסור אף לצייר אדם וממילא יהיה אסור לצלם, אך למעשה נפסק שכל האיסור הוא דווקא בצורה בולטת. ועוד, שאף המחמירים בציור אפשר שיקלו בצילום, שהוא חלק ופחות בולט מציור עם צבע. אמנם, יש מהאחרונים שפסקו להחמיר בעניין זה, וכ"ש עפ"י הקבלה שיש יותר ליזהר בזה. אך גם לשיטתם כתב שאפשר להקל צילום של חצי גוף או פרופיל מטעם ס"ס, שכן יש שהקילו בכך אף בצורה בולטת.
ולהלכה ולמעשה העלה, שאין כל איסור בלהצטלם:
"שאלה: האם מותר מצד ההלכה להצטלם בתמונה פוטוגרפית, או יש בזה איסור משום שנאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה?
תשובה: ביאור הפסוק לא תעשה לך פסל וכל תמונה, מבואר בדברי הרמב"ם (בפרק ג' מהלכות עבודה זרה הלכה ט'), שהמדובר הוא בעושה עבודה זרה לעצמו, אף על פי שלא עבדה. וראה בהשגת הרמב"ן בספר המצות, ובדברי הגאון מלבי"ם בהתורה והמצוה (פרשת יתרו). אבל תמונת אדם שנעשית לנוי אם אינה בולטת מותר לעשותה. וכן משמעות הגמרא במסכת עבודה זרה (דף מ"ג ע"ב). וכן פסק הרמב"ם (בפרק ג' מהלכות עבודה זרה הלכה י'), בזו הלשון: אסור לעשות צורה לנוי אף על פי שאינה עבודה זרה, שנאמר לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, כלומר, צורה של כסף וזהב שאינם אלא לנוי, והטעם לזה כדי שלא יטעו בהם וידמו שהם לעבודה זרה. ואין האיסור לצייר צורה לנוי אלא צורת אדם בלבד, והוא שתהיה הצורה בולטת, אבל אם היתה הצורה שוקעת, או צורה של סממנים, כגון צורות שעל גבי לוחות וטבלאות, או צורות הנרקמות באריג מותרות. והראב"ד בהשגותיו כתב, שצורת אדם אסור לעשותה גם כשאינה בולטת, אלא שוה בשוה, ורק צורה שוקעת מותרת. וכן הריטב"א בחידושיו לעבודה זרה (דף מ"ג ע"ב), כתב להחמיר בצורת אדם שנעשית בדיו וסממנים, שהרי היא כצורה בולטת. וכן כתב הטורי זהב (ס"ק י"ב), שהעיקר להחמיר בזה כדברי הרמב"ן והר"ן ע"ש. וכן כתב בשו"ת הרמ"ז (סימן נ"ח). אולם מרן השלחן ערוך יורה דעה (סימן קמ"א סעיף ד'), פסק להתיר כדעת הרמב"ם. וראה בתוספות יומא (דף נ"ד ע"ב).
וכתב בשאלת יעב"ץ חלק א' (סימן ק"ע), שכן דעת רוב ככל הפוסקים להקל, אלא שמר אביו הגאון החכם צבי מרוב חסידותו החמיר על עצמו וסירב להניח לצייר דמות דיוקנו אף בציור של צבע ע"כ. ומכל שכן שיש להקל בצורה פוטוגרפית, שאפשר שאף הריטב"א יודה להתיר… גם בשו"ת דברי מלכיאל חלק ג' (סימן נ"ח) כתב, שיש להחמיר שלא להצטלם בתמונה פוטוגרפית כיון שלדעת הריטב"א הוא איסור גמור, ושומר נפשו ירחק מזה. ומכל שכן שעל פי הקבלה יש טעם להחמיר בזה. ולכן לא יפה עושים התולים צורות ותמונות של צדיקים וקרובי משפחה על הכתלים של חדרי דירתם עכת"ד. וכן כתב הגאון יערות דבש דרוש ב' (דף י"ט ע"ב), שעל פי הזוהר והמקובלים יש להחמיר בזה. וכן העלה הגאון רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ב' (בקונטרס אחרון חלק יורה דעה סימן י"א). אולם גם לדעת הפוסקים המחמירים נראה שבצילום של חצי גוף העליון בלבד יש להקל, הואיל וכמה פוסקים סוברים להקל בזה גם בצורה בולטת, כמבואר בדברי הרא"ש במסכת עבודה זרה (דף מ"ג ע"ב), ובשלחן ערוך יורה דעה (סימן קמ"א סעיף ז'), ובשאלת יעב"ץ חלק א' (סימן ק"ע), ובתמונה פוטוגרפית שאינה בולטת יש ספק ספיקא להקל, והלכה רווחת שבכל ספק ספיקא אפילו באיסור תורה יש להקל +ונראה שהוא הדין שיש להקל בצילום פרופיל (שרואים רק צד אחד של הפנים, עין אחת ואוזן אחת), וכמו שכתב הש"ך יורה דעה (סימן קמ"א סוף ס"ק כ"ה) וזו לשונו: ונראה שכל הצורות שאסרנו אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש, כגון צורת אדם בולטת בשתי עינים וחוטם שלם וכל הגוף, אבל לא בחצי הציור כדרך קצת המציירים צד אחד של הצורה, שזה אינו אסור כן נראה לי ע"כ. וכן כתב בשו"ת נהרי אפרסמון (חלק יורה דעה סימן קי"ח). ואף על פי שהכנסת הגדולה (סימן קמ"א בהגהות בית יוסף אות נ"ה) כתב לפקפק בזה בצורה בולטת, ובספר בן איש חי (פרשת מסעי אות י') כתב להחמיר בזה, מכל מקום בצילום הוה ליה ספק ספיקא ולקולא. ואף לדעת המחמירים בצילום פוטוגרפי בצורה שלימה, בצילום פרופיל יש להקל. [וע' להלן (בסימן ס"ד) בדין צורת אדם בולטת בחצי הגוף העליון].+ וכן כתב בשו"ת דברי מלכיאל חלק ג' (סימן נ"ח). ובשו"ת לבושי מרדכי קמא (חלק יורה דעה סימן פ"ו).
אולם באמת נראה שכל זה ממשנת חסידים השרידים אשר ה' קורא. אבל מעיקר ההלכה כבר פשט המנהג להקל בזה בכל אופן בצילום פוטוגרפי, כפסק רבותינו בעלי השלחן ערוך. וכן פסק הגאון מרוגטשוב רבי יוסף רוז'ין בשו"ת צפנת פענח (סימן נ"ז). וכן דעת הגאון רבי יוסף חיים מבבל בספר רב ברכות (מערכת צ', דף ק"ל ע"ב). ובספרו בן איש חי הלכות שנה שניה (פרשת מסעי אות י'). וכן העיד בגודלו הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק בשו"ת דעת כהן (סימן ס"ו), שאף אמנם יש חסידים הנמנעים מלהצטלם, ויש לדבריהם מקום בשיטות הפוסקים, מכל מקום ההלכה שנתקבלה בישראל על פי דין השלחן ערוך, שמותר לצלם צילום פוטוגרפי ולצייר צורת אדם בצבע על הלוח, ואין בזה שום איסור מצד הדין כלל. וכן נפוץ המנהג גם אצל החרדים לדבר ה' כשיש צורך בדבר משום חיבוב התורה והיהדות ע"כ. וכן כתב להקל הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד בשו"ת שלמת חיים (חלק יורה דעה סימן י"ח). וראה עוד בשו"ת נהרי אפרסמון (חלק יורה דעה סימן קי"ח), ובשו"ת הרשב"ן (חלק אורח חיים סימן קי"ג), ובשו"ת הלל אומר (סימן ס"ג). וכבר אמרו בירושלמי מעשר שני (פרק ה' הלכה ב'), כל הלכה שהיא רופפת בידיך צא וראה היאך הצבור נוהגים ונהוג כן. והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם".
וכך הוא גם בספרו הליכות עולם (ז, רפב):
"מותר להצטלם בתמונה פוטוגרפית… שכל שאינה צורה בולטת מותר. וכ"ש שמותר להשהות התמונה באלבום, או לתלות התמונה בחדרי משכיותיו, ויש מחמירים בזה. והמנהג פשוט להקל, וכן נוהגים לקשט הסוכה בחג הסוכות בתמונות של צדיקים וגדולי הדור".
גם בשו"ת הלל אומר (יו"ד סי' סג) בתשובה האם מותר להצטלם העלה שאין כל איסור בזה שכך נפסק להלכה שאין איסור עשיית צורת אדם בשוקעת, ובפרט בימינו שיש בזה לפעמים צורך הכרחי לתעודת זהות וכיוצ"ב. ואלו שנוהגים בזה מידת חסידות, יש למנהגם מקום, אך מצינו דברים חיוביים בתמונות:
"מזקנים התבוננתי שדקדקו מאוד והחמירו, ומה שאנו רואים תמונות צדיקים ואדמו"רים יש הרבה מהן שנצטלמו שלא בידיעתם ורשותם. ואפשר רק חומרא יתירה מצד מדת חסידות. ולדינא נחקור אם יש בזה איסור. ביו"ד סי' קמ"א סעיף ד שצורת אדם אסור לעשות ודוקא בבולטת אבל בצורה שוקעת מותר. ועיין הכרמל שמילת תמונה מציין צורה השוקעת ולא בולטת בהבדל בין פסל וסמל וכדומה. והתמונות שעושים הצלמונים הן שוקעת (ש"ך ס"ק כה) כן התמונות שמורגלים לעשות לצד צדודי (פרופיל), שעל התמונה רק צד אחד מהפנים, עין אחת אוזן אחת בודאי אין שום איסור כלל (ש"ך שם), וכן מה שמצלמים רק הראש וחלק מהגוף הנקרא (ביוסט) ג"כ אין איסור (הרא"ש והטור ורבנו ירוחם בשם התוס') והרמ"א כתב שם וכן נוהגין, דמשמע אף לכתחילה. ומדת חסידות של המחמירים עיין פת"ש בשם השל"ה שראוי שלא לנהוג, ועיין בעל הטורים פ' יתרו תמונה בגימ' פרצוף אדם – נמצא שיש למדת חסידות ג"כ על מה לסמוך. אבל לפענ"ד לפעמים דרכי החיים הביאו לותר על מדת חסידות זה ולתועלת גדולה יהיה שמעז יצא מתוק: בעיני ראיתי בבתי אנשים מודרניים וחפשיים, ועל קירות הבית תלויות תמונות הוריהם, אנשי צורה תואר פניהם פטריוכלית, אנשים מדור הקודם, וכשהבנים והנכדים נכנסים לחדר זה מכסים ראשם בכפה ובשום אופן לא ירשה א"ע לעמוד בגלוי ראש נגד תמונת אביו. ראיתי גם טפות דמעות נוצצות מעיני הבן וניכר שהרהורי תשובה וחרטה מנקרים במוחו…. והרבה טובות גורמות לנו תמונות כאלו… סוף דבר שאין שום איסור וחשש להצטלם באיזה אופן שיהיה ובפרט בזה"ז, שזה דבר הכרחי בשביל פספורט, תעודת זהות, תעודת גיוס ושחרור, פנקס מזון, קו"ח".
וכן משמע מדברי ציץ אליעזר (טז, כז) בתשובה לשאלה האם נכון להציע לועדת הבולים להדפיס תמונות של רבנים ע"ג בולים. והשיב שמדינא אין בכך איסור, שכן לא מדובר בדבר בולט, ופוק חזי מאי עמא דבר. מ"מ לעניין הבולים סבר, כיוון שהיו רבים שהחמירו שלא יציירו או יצלמו אותם, אין זה ראוי שיעשו בולים עם תמונות שלהם, שהם בעצמם התנגדו לכך. מה גם שחלקם יזרקו לאשפה ויש בזה בזיון:
"מכיון שהמדובר לא בהטבעה כמו על מטבע שכפי שמובא בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ק"ע ועוד, אוסרים בזה, לכן אין לחשוב על איסור מדינא בזה, ויעוין מ"ש אריכות דברים בזה בספר "אבות עטרת לבנים" מהרב ליפשיץ בווארשא על משפחת וואהל יעו"ש, ופוק חזי מאי עמא דבר.
אולם מאידך ידוע הדבר אשר הרבה גאונים וצדיקים הקפידו שלא לעשות שום תמונת אדם בשום דרך שהיא, והיה טעמם ונימוקם עמם הן מתורת הנגלה והן מתורת הנסתר, יעו"ש בשו"ת שאילת יעב"ץ, וכן מהמובא מזה בפתחי תשובה ביו"ד סימן קמ"א סק"ז ודרכי תשובה שם ס"ק ל"ה, וגם לרבות בס' נמוקי או"ח מהגאון ממנקטש ז"ל סי' רמ"ג ע"ש, ויעוין מ"ש בזה גם בספר דרשות חתם סופר בדרוש ל"ח ד' ק"ג עיין שם. ולכן אין מקום לראות בזה כפי שחושב כבו' כענין חיובי ואידיאלי, ובפרט שיתכן שבהתקבל הדבר בועדה וטיפול ההכרעה בחיוב, ינפיקו גם תמונות כאלה אשר בעצמם היו מתנגדים לכך שיצלמו את תמונת צורתם…".
וכ"כ הרב מאזוז (מגדולי ישראל ח"ד, עמ' תריב) בשם אביו, שאין איסור להצטלם.
וכן עולה להקל בצילום משו"ת דברות אליהו (ו, לט) בשאלה אודות עשיית תמונת נפטר על המצבה, וציין למחל' הפוסקים לעניין ציור, וכן למחלוקת באחרונים האם מותר להצטלם, ולמעשה כתב שאין איסור בהנחת תמונת הנפטר כאשר מדובר רק בתמונה ולא משהו בולט. אמנם סייג שראוי להימנע מזה בא"י, אך רק מצד שמניחים את זה על המצבה, ולא מצד איסור להצטלם:
"… והנה אעפ"י שהשו"ע לא פסק כשיטת הריטב"א והר"ן והרמב"ן, וגם לא הזכירם בשו"ע דסב"ל דבצורת אדם אפילו אינה שוקעת ונעשה בהסממנים הוי צורה בולטת ואסור, כן פסקו להחמיר לפ"ז בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סימן נ"ח ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ב יו"ד סימן י"א בקונטרס אחרון שלא לעשות שום תמונה פוטוגרפית כיון שלדעת הריטב"א הוא איסור תורה ומסיים שם ולא יפה עושים התולים צורות תמונות של צדיקים וקרובי משפחה על כתלים של חדרי דירתם. ע"כ…
אולם בשו"ת רב ברכות מערכה צ כתב על אלו העושין צורת אדם ע"י מכונה שקורין פוטוגראפיה שהצורה אינה בולטת כלל ודאי הוא דמותר לעשותן וכדפסק מרן השו"ע בסימן קמ"א ס"ד ושמציירים בסממנין מותר לעשותם. ע"ש וכן פסק בספרו בן איש חי פרשת מסעי (שנה שניה) אות י וז"ל ודע כי בזמן הזה לוקחים צורת אדם ע"י המכונה החדשה הנעשית באירופא שקורין פוטוגראף וזו עדיפה מצבע ק"ו על הנייר שאין בליטה אפילו מה שהוא ונתפשטה מלאכה זו בכל העולם ודשו בה רבים ע"כ ע"ש. וכן פסקו בשו"ת יחוה דעת ח"ג סימן ס"ד וביביע אומר ח"ד חיו"ד סימן כב אות ג. דזה אפילו הריטב"א הרמב"ן והר"ן דסברי להחמיר בצורה שנעשית בסמנים יודו כי של פוטוגראף להקל באשר אין שום בליטה כלל וחלק מאוד כידוע ואינו דומה לציור ע"י סמנים שהוא בולט. עיין שם… בסיכום להלכה, הנוהגים לעשות תמונת הנפטר על מצבתו כאשר אינו בולט וגם אינו פסל ממש אלא תמונה אין שום איסור בדבר ויכולים להמשיך במנהגם רק שלא יהיה פסל ממש, ושכן דעת מרן השו"ע ונו"כ…".
וכן התיר צילום אדם בשלחן ערוך המקוצר (יו"ד א, קמה, ז):
"צורה שאיננה בולטת וגם איננה שוקעת, כגון אותם שאורגים בבגד או מציירים בצבעים על גבי ניירות קירות כלים וכדומה, דינה כצורה שוקעת. וה"ה לתמונות שמצלמים ב"מצלמה" בזמנינו… ונמצא שאדם שמותר לעשות צורתו שוקעת כנזכר לעיל סעיף ה', מותר גם לציירו הן באופן פשוט, הן במיני צבעונים, הן לצלמו במצלמה, ואפילו את כולו מכף רגל ועד ראש".
כך גם בשו"ת אבני דרך (ח, תרפא) כתב כדרך אגב בהערה לתשובה שעסקה במקרה שתלמיד השתמש במצלמה של מורה ומחק בשוגג את כל התמונות מבת המצווה של בת המורה, שלדעת רוה"פ מותר לצלם אדם:
"כיצד ניתן לצלם והרי אסור לעשות צורת אדם? כשאלה זו כתבו בשו"ת ישכיל עבדי (ב קונטרס אחרון יורה דעה יא) ושו"ת דברי מלכיאל (ג, נח). אך רבים הפוסקים הסוברים להקל כיוון שאין בזה בליטה, וכן עולה מדברי הרמב"ם (עבודה זרה ג, י), שולחן ערוך (יורה דעה קמא, ד), שאילת יעב"ץ (א, קע), שו"ת צפנת פענח (נז), שו"ת דעת כהן (סו), שו"ת שלמת חיים יורה דעה (יח) ושו"ת יחווה דעת (ג, סג)…".
דברי אפרים אליעזר[2] (יו"ד קלח) דן בשאלה האם מותר להצטלם, כתב להתיר ושאין בכך שום איסור שכן אין בזה ממשות ויותר קל מציור. ומ"מ בסוף דבריו ציין שהיו גדולים שנזהרו מאוד שלא להצטלם:
"במענה לשאלתו אם מותר להצטלם, הלא כפי שנפסק להלכה בשו"ע יו"ד סימן קמ"א ס"ד אין בצורה שוקעת שום איסור אפילו מדרבנן, וכבר פסק הש"ך שם סקכ"ה דמה שמציירים על כותל ולוח אעפ"י שהוא שוה מיקרי שוקעת כיון דאינה בולטת. ונודע מש"כ המשל"מ בשו"ת לחם רב סימן י"א, בשם המרדכי בפרק כל הצלמים, דלא אסור אלא פרצוף פנים גמור חקוק בששר אבל במיני צבעונים מותר אעפ"י שהוא פרצוף אדם שלם, אלא שמסיק שם דלכתחילה לא עבדינן. ובנ"ד להצטלם ע"י פאטאגראף, שאין שום ממשות על הנייר או הלוח כי אם צל ואור, ודאי מותר אפילו לכתחילה.
והגם דמעכת"ר שליט"א לא צריך לדידי ולדכוותי, אזכירהו לעיין בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סימן ק"ע ששבח גודל חסידותו וקדושתו של מר אביו מרן החכ"צ זצ"ל, דכשנקרא לבוא לק"ק הספרדים בעיר הבירה לאנדאן כדי לזכותם במצוה רבה לעשות לו יקר וגדולה שהוא כבוד התורה נענה להם, אבל כשרצו לרוב עוצם תשוקתם להשאיר בידם ציור צלם דמות תבניתו לא אבה לשמוע להם בזה, אפילו בציור של צבע דרוב הפוסקים ככולם סוברים דאין בו חשש איסור כלל, ומכ"ש בחצי צורה דהיינו פרצוף לבד דלית דחש בכהאי גונא, אעפי"כ לא יכלו לו אנשי שלומו לפתותו ולהעבירו על דעתו דעת עליון מרוב חסידותו וקדושתו עכ"ל. הרי דמצד הדין אין שום איסור בזה.
אבל האמת אגיד כי אבותי ורבותי הצדיקים נבג"מ נזהרו מאוד מאוד מלהצטלם בכל אופן שהוא כמובן מרוב חסידותם וקדושתם ופרישותם".
גרמא
בשבט הלוי (ז, קלד) נשאל האם מותר להצטלם, וכתב שקשה לו להורות בזה, שכן צילום הוא גרמא. וראיתי בכמה ספרים שכתבו בדעתו שהיקל:
"שאלה:
ה. לפי מש"כ הט"ז (ס"ק י"ב) שלכתחילה יש לחשוש לשיטת הרמב"ן שצורת אדם אסור אפילו אינו בולט, היות שזהו חשש איסור תורה, וכן פסק החכמת אדם דראוי לחשוש לדבריו ע"ש האם נכלל בזה גם לא לצלם (פאטו) בן אדם לכתחילה.
תשובה:
קשה לי להורות בזה וגם מסופק אני אם מעשה צילום (פאטו) בגדר לא תעשון בדין זה כיון שהצורה נרשמה מאלי' ע"י פעולות הידועות בפוטו".
בשו"ת תשובות והנהגות (ג, רסג) בתשובה לעניין האם מותר לבקר במוזיאון השעווה התייחס לצילום. וכתב שאף שהיו שהחמירו כדעת הרמב"ן ודעימיה שאסור לעשות צורת אדם שאינה בולטת, מ"מ הקילו בצילום, והטעם משום שצילום הוא כעין גרמא, ועוד שגם אין בו ממש. והוסיף עוד שיש שנוהגים במידת חסידות ומקפידים שלא יצלמו אותם, חלק מצד איסור 'לא תעשון אתי', וחלק מחשש קבלי:
"…והנה בעיקר איסור לצלם אדם יש אוסרים ע"פ הרמב"ן המובא בטור שאוסר לצייר כל צורות אסורות בין בולטת בין שוקעת, ומובא בט"ז ס"ק י"ב שאין להקל נגד הרמב"ן וכו' ע"ש. ולפ"ז אפילו במצלמה אסור, ואני הכרתי כמה וכמה צדיקים שהקפידו מאד לא לצלם אותם שלדבריהם מזיק, אבל הרבה גאוני ישראל זצ"ל אף שהחמירו לעצמם כהפוסקים שאפילו בצורה שאין בולטת אסור לעשותה, מ"מ אם אחר מצלם אותם לא הקפידו, ויש לפרש הטעם משום שנאמר לא תעשון, ודרשינן עשייה אסור ולא גרמא, (ובשבת נמי במעמיד עצמו ומצלמים אותו אין למעמיד איסור תורה שאינו אלא גרמא). וכבר נהגו כל ישראל להקל בזה ולצלם בני אדם דאופן הצילום נעשה בכעין גרמא, שמסיר המונע הכיסוי וממילא נעשה הצילום ולא הוי מעשה בידים שאסרו, וגם אין בו ממש, [אכן תהליך פיתוח הצילום נעשה בידים, אך זה נוגע רק ללפנ"ע, ויכול לסמוך על המקילין שבאין בו ממש מותר]. ויחידי סגולה לבד מקפידים ממדת חסידות ומונעים מלצלם אותם, וגם באלו יש שאינו משום איסור עשיית תמונה אלא עפ"י קבלה משום שמזיק לנפש שעי"ז עלול ליתפס רוח טומאה על התמונה. (וסמך לזה מהזוה"ק פרשת פקודי דף רס"ו ע"ב מובא ביסוד ושורש העבודה שער הכולל פ"ה ע"ש), ויש אומרים שמותר לצלם ולהחזיק תמונות צדיקים שמאירים ומזכירים לילך בדרכם, ונהרא נהרא ופשטיה".
בחוט שני (קונטרס בעניין עשיית צורות, עמ' רל) כתב שאכן היו שהחמירו שלא להצטלם, מפני שסברו שיש בזה איסור תורה, אך גם למחמירים אין איסור להשהות תמונת אדם מפני שמקילים בחשד בזה"ז. ובמצלמות שלנו כיום העולם נוהג להקל בזה, ואולי אפשר שטעמו משום דהוי גרמא:
"להנך פוסקים דתמונת אדם אף אם אינה שוקעת נמי אסור, מהאי טעמא נמנעו הגדולים להצטלם משום לפני עיור של הצלם, והיינו דס"ל דאין חילוק בין שוקעת למצוייר, אמנם לקיימה אין איסור… במצלמות דידן ובפרט מצלמות דיגיטליות, העולם לא מחמירים בזה כהרמב"ן, ועכ"פ שמא בגלל זה החמירו הצדיקים שלא יצלמו אותם".
פוסקים שהחמירו בצילום
מנגד, מצאנו פוסקים שהחמירו בצילום. כך למשל בשו"ת דברי מלכיאל (ג, נח) נשאל מאדם שנדרש לצורך עסקיו לשלוח תמונה שלנו, האם הדבר אסור. בתשובתו, התייחס לסוגיית איסור צורת אדם, ולמחלוקות הראשונים לגבי ציור, וכן צורת הראש בלבד. וכתב למעשה, שכיוון שלדעת כמה מהראשונים אסור מהתורה לצייר אדם, ועוד שכתבו עפ"י הקבלה ליזהר מאוד בכך, אפשר להקל רק במקרה של הפסד ודווקא ע"י גוי. ואף בכה"ג, לא יראו את כל הגוף, שכן הרבה כתבו להחמיר כדעת הסמ"ג ודעימיה בעשיית חצי גוף:
"והריטב"א בחידושיו לע"ז דף מ"ג כתב שאסור לעשות צורת אדם אף בצבע ובדיו וברקמה. וכתב להדיא שם דבדיו הוי כבולט. ונראה דעתו כמש"ל דחזותא מילתא והוי כבעין. ואפשר ס"ל כהאחרונים שהביא הר"ן בתשובה סי' ע' דס"ל דאיפשטא הבעיא דחזותא מילתא היא. ולפלא שהפוסקים לא הביאו דעתו זאת [וכ' עוד שם דאף חמה ולבנה לא נאסרו רק בצורה בולטת. וג"ז לא הובא בפוסקים] וכ"נ דעת רבינו אליקים שהובאה בהג"א פ' כה"צ ובמרדכי שם שכתב לאסור הצורות שבחלונות. ומשמע שהיו מצויירים בצבע…
עכ"פ בנ"ד לענין לצוות לעשות צורה בצבעונים. הנה כבר בארנו שדעת הריטב"א ורבינו אליקים שאסור מעיקר הדין. וע"י נכרי אסור מדרבנן ככל איסורים. רק יש פוסקים הרבה דס"ל דאמירה לנכרי לא נאסרה רק בשבת. ולעשות רק הפרצוף וחצי הגוף כבר בארנו שדעת התו' ורא"ש ושלט"ג וטוש"ע דשרי. ודעת הסמ"ג ומהרי"ט דאסור ושכ"נ פשטות לשונות ש"ס ופוסקים. וכתב הב"ח והט"ז שהמחמיר תע"ב וכ"כ השל"ה שראוי להחמיר. וכ"כ ביערות הדבש ח"א דרוש ב' שראוי למנוע מלעשות צורת אדם וכמבואר בזוהר שרוח הטומאה שורה ע"ז ע"ש באורך. ושאילת יעב"ץ סי' ק"ע הביא שאביו הגאון הח"צ זצ"ל לא הניח לעשות צורתו בשום ענין. ולזה שומר נפשו ירחק מזה. ובפרט לפמש"ל שיש סברא גדולה שיש בזה איסור גמור ע"פ דין. אכן באשר אם לא ישלח הצורה אפשר שיוגרם עי"ז הפסד בעסקיו לזה יש להקל ויש לעשות ע"י נכרי. ועכ"פ יעשה שלא יהו הרגלים נראים כגון שיצוייר בהיותו יושב. או כשעומד אצל שולחן וכדומה…
וראוי לכל ישראל כשר להתרחק מזה. ואף צורות צדיקים ודאי לא ניחא להו לתלות צורותיהם בבתים. ובפרט לפמ"ש המקובלים שנמשך על הצורות רוח הטומאה. ולמה לנו לגרום שישרה רוה"ט על צורת צדיק…".
בספר נימוקי או"ח[3] (או"ח סי' רמג, סק"א) ציין לדברי מלכיאל הנ"ל, וכתב ג"כ להחמיר בצילום:
"… ועיין בדרכי תשובה (סי' קמ"א ס"ק לח) מ"ש שנראה מהריטב"א דגם בכה"ג הוי איסור דאו' ועיי"ש בשם שו"ת דברי מלכיאל מוסר השכל נגד המקילין ועושין בימינו פאטאגראפיען מצדיקים כאלו עיי"ש. ועוד יש לי ס' ישן בשמו לראות מהרה להג"מ עזריאל ז"ל (נדפס בלבוב שנת תקצ"ח( לאסור הפאטאגראפיען בהרבה ראיות עיי"ש ואכמ"ל…".
פוסק נוסף שהחמיר בצילום, הוא הישכיל עבדי (ח"ב, קונ"א, יו"ד יא) שנשאל אודות נשיא כולל בפולין שחייב את כולם להצטלם ולשלוח את התמונות אליו, ועי"כ יראה את התמונות של כל אחד ואחד, ויחליט מי יקבל כסף מהתרומות. אמנם, ביניהם היו שנהגו איסור בצילום והתנגדו לכך. אך מצידו השיב, שאין זה שונה מתמונת פספורט שחובה לעשות. ונשאל הרב הדאיה האם אכן אפשר להכריח אותם להצטלם.
בתחילת תשובתו פרס את הסוגיה של איסור עשיית צורת אדם. ומחלוקת הפוסקים הן לעניין עשיית חצי גוף, וכן דין צורת אדם שוקעת. וכתב שיש להחמיר כדעות הסוברים, שאין להקל בחצי פרצוף ואפילו בשוקע. גם הזכיר את החכ"צ שלא הסכים שיציירו אותו, ואף הפנים בלבד. ושכך עלינו לנקוט למעשה לחשוש לדעת המחמירים. עוד כתב שעפ"י הסוד יש להחמיר עוד יותר בעניין זה, כמובא בזוהר וביערות דבש.
והלכה למעשה הורה, שראוי מאוד להחמיר שלא להצטלם, ואף הפנים בלבד, וא"א להכריח את מי שנוהג איסור בזה להצטלם:
"… אתאן לשאלתו הב' בנוגע להלכה ולמעשה בצילום ע"י "פוטוגראפיא" שאינו לא שוקע ולא בולט, שגזר אומר נשיא הכוללות שליט"א ע"כ בני הכוללות להצטלם לשלוח תמונתו אליו, ורבים מיראי ה' וחושבי שמו, לבם נוקפם מחשש איסורא, ובפרט שכך נהגו לאסור מאבותיהם ואבות אבותיהם, והדר"ג שי' האריך הרחיב למעניתו בזה בכחא דאיסורא, והוסיף עוד דגם אם אין בדבר רק תורת חסידות דעכ"ז אין בכח הנשיא לכוף עליהם ההר כגיגית לעבור על דעתם במדת חסידות, ואותי שאל אחווה דעי, מה אני ומה מדעי, ורק לעשות רצון צדיק חפצתי, ובטחתי על צור ישועתי, שהוא ינחיני בדרך אמת להבין האמת לאמיתו, ולראות נפלאות מתורתו כיר"א…
והנה ממוצא דבר יש ללמוד דלד' המחמירים בבולטת אפי' בחצי פרצוף, דהוא הדבר לד' הסו' דבצורת אדם אין חי' בין שוקעת לבולטת כמ"ש הטור בשם הרמב"ן ומילתא בטעמא טעים דהא דמפלגינן בין שוקעת לבולטת אינו אלא בשאר צורות דעיקר איסורם משום חשדא, משא"כ בצורת אדם דאיסורה הוא משום לא תעשון אתי אין חילוק בין שוקע לבולט, וכן הכריע הר"ן ז"ל בפ' כל הצלמים כמ"ש מרן הב"י שם, וכן ד' הראב"ד בהשגות שם, דלדידהו נמי לד' המחמירים בחצי פר' בבולט, דה"ה לדידהו דיש לאסור בחצי פר' אפי' בשוקע, דשוקע דידהו הוי כבולט לדידם, וכשם שבבולט דידם אוסרים אפי' בחצי פר' ה"ה שוקע דידהו אסור אפי' בחצי פר', והשתא דאתינא להכי ממילא דלד' הסו' דבכל כה"ג ראוי לחוש לדברי המחמירים כמ"ש הש"ך והשל"ה הנ"ל, דה"ה בזה דאית לן למנקט כד' המחמירים ואין להורות היתר אפי' בחצי פרצוף בשוקע אם לא בהכרח גדול והשעה צריכה לכך וע"י עכו"ם וכאמור, שו"ר להכנה"ג בסי' קמ"א הגה"ט אות כ"ו שכ' משם הט"ז אוי"ב שתמה על הש"ע שלא הביא ד' הרמב"ן וכ' ולענין הלכה ודאי שאין להקל כלל נגד ד' הרמב"ן והטור מסיק כן וכן הר"ן ז"ל ע"כ…
הנה עיניך לנוכח יביטו כמה הפליג להחמיר ה' ז"ל בדברים כאלו אפי' בדבר שהוא מותר מדינא, וכ"ש וק"ו בדברים שיש ד' הסוברים להחמיר בהם אפי' מדינא, דבודאי דאין מקום להורות היתר כד' המתירים, ומכ"ש דאין לגרום להכשיל למי שכבר נהג איסור ובפרט אם המנהג הוא מאבותיו ואבות אבותיו…
באופן דבר הלמד מכל האמור דבין לפשטן של דברים בין לסודן, דראוי לאדם להחמיר על עצמו שלא להצטלם בשום אופן אפי' ע"י "פותוגרפיא" ואפי' רק בפר' הפנים לחוד, ומכ"ש למי שכבר נהג איסור בזה מאבותיו ואבות אבותיו, דודאי דראוי לאחוז מעשה אבותיו בידיו ומהם אין לזוז יתד בל תמוט, וה' יזכנו לעשות רצונו בלבב שלם…".
באבני ישפה (ח"א קנא, ד) דן בשאלה האם מותר לצלם אדם, ונראה מדבריו שנוטה לאסור, אלא שמנהג העולם להקל בזה:
"… וצורת אדם אסורה לדעת רוה"פ רק אם היא בולטת, אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסממנים, מותר לעשותם כמ"ש השו"ע בסע' ד'.
והנה דעת הרמב"ן והר"ן דכל הצורות האסורות משום לא תעשון אתי, אין חילוק בין שוקעת או בולטת ואסור מה"ת לעשותם. ולדעתם ההבדל בין בולטת לשוקעת הוא בשאר צורות – שאסור מדרבנן לעשותן רק בבולטת. וכן לענין אלה שאסור מן התורה לעשותן, יש איסור מדרבנן להשהותן אבל רק בבולטת. והו"ד בט"ז סי' קמ"א ס"ק י"ב, וכתב שאין להקל כלל נגד הרמב"ן ע"כ.
ויוצא מדבריו שאסור לעשות צורת אדם בציור על הנייר וכן אסור לצלם במצלמה, כיון שהוא מצייר צורת אדם. וכתב החכ"א כלל פה דין ח' דראוי לחוש לשיטה זו. וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' נ"ח מפורש לעניין צילום אדם, וכתב דכל שומר נפשו ירחיק מזה, והיקל שם רק בהפסד גדול. וכעת מנהג העולם להקל לצלם אדם במצלמה, אבל בודאי שאינה מידת חסידות".
מעשי רב ושמועות בצילום
בספר אדרת שמואל (עמ' שצט) הובא שרבי שמואל סלנט נזהר מאוד לא להצטלם. וכאשר צילמו אותו פעם אחת, התיר להשתמש בתמונה עבור גיוס כספים לישיבה:
"נזהר רבינו כל ימיו שלא להצטלם אף כשבקשו ממנו קרוביו בחו"ל שיצטלם עבורם, ואף לבקשת ידידו הטוב השר משה מנטיפיורי זצ"ל, אך כשנודע לו שצילמוהו התיר להשתמש בתמונתו לצורך איסוף כספים לישיבתו".
ובספר אעלה בתמר – מתורת בית בריסק (עמ' סב) הובא שר' חיים מבריסק הקפיד שלא יצלמו אותו:
"… הגר"ח התנגד מאוד לצילום תמונות של בני אדם, ולא היה מניח בשום פנים ואופן שיצלמו אותו…".
גם החזו"א לא הסכים שיצלמו אותו, אא"כ מדובר בצורך גדול ודווקא ע"י גוי (הובא בחוט שני, קונטרס בעניין עשיית צורות, עמ' רל. וכן הובא גם בדרך שיחה ח"א עמ' שסא):
"החזו"א לא הרשה לצלמו במצלמה אא"כ לצורך גדול וע"י גוי, כגון לצורך פספורט, וכן נהגו הרבנים בדורות עברו".
אמנם, במעדני שלמה (יו"ד עמ' רנב) הובא בשם רשז"א שאכן הרבה התנגדו לצילום, אך כיום המנהג להקל בזה ואין מי שמערער על כך:
"שמעתי ממרן שמה שהיום מקובל מאוד להצטלם אין זה פשוט, והוא זוכר שבזמנו היו הרבה גדולים שהתנגדו לזה בחריפות… וגם הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל לא הסכים מעודו להצטלם, ופעם אחת הצליחו לצלמו אך התמונה לא הצליחה כל כך. ואילו כיום אין כלל מי שאינו מסכים להצטלם וכבר נעשה כמנהג ואין מערער על זה".
רבנים שהסכימו להצטלם עבור מטרות חשובות
בספר דרך שיחה (ח"א, עמ' שסא. מר' חיים קנייבסקי) הובא מעשה על החזו"א שאף שהקפיד לא להצטלם, מ"מ שנודע לו שתמונה שלו תביא תרומה לאחת הישיבות, הסכים:
"… החזו"א גם הקפיד ע"ז וסיפר לי הג"ר יעקב שניידמן זצ"ל שפעם אחת לאחר המבחן של החזו"א בישיבת 'תפארת ציון' רצו לצלמו ולא הסכים, ואולם כאשר אמר לו ר' יעקב שהדבר יביא תועלת לתרומות כספיות עבור הישיבה, אז הסכים".
כעין זה, הובא בספר מרגליות (ספר הזכרון לרב ראובן מרגליות, עמ' כג) על האדמו"ר מגור, שהפצירו בו להצטלם, כדי שידעו כיצד נראה "יהודי טוב":
"… מה שקרה ב"כנסיה הגדולה" בווינה, באו צלמים לצלם את האדמו"ר מגור זצ"ל, והוא כדרך כמה אדמו"רים הסתור את פניו, אמר לו הגאון ר' מאיר שפירא זצ"ל: ירשה כמע"ת; יראו הדורות הבאים מהו דיוקנו של "יהודי טוב"…".
וכן מסופר על ר' ברוך בער בעל הברכת שמואל שאף שהתנגד לצילום, הסכים להצטלם עם תלמידיו, "במגמה לרומם את ערכו של התלמיד" (הובא בספר מנהג אבותינו בידינו, עמ' קעז).
חשיבות התמונה
הסטייפלער סיפר על החפץ חיים (ארחות רבינו, ח"א עמ' רג) שהחזיק בביתו שתי תמונות של צדיקים, והיה מסתכל עליהן כל יום ומדגיש את יראת השמים שנראתה על פניהם, וגם אומר לאחרים כן:
"ספר לי מו"ר (שליט"א) זצוק"ל שמרן החפץ חיים זצ"ל החזיק אצלו שתי תמונות אחת של הצדיק ר' נחומקה מהורודנה זצ"ל, והשני' איני זוכר בדיוק מה אמר לי מו"ר, וכמדומה שאמר תמונתו של הגה"צ ר' בן ציון בילסקר זצ"ל (בעהמ"ס שערי ציון), והי' הח"ח מסתכל עליהם מידי יום ביומו ואמר תראו כמה יראת שמים נראה על פניהם, וכן הי' מראה לאחרים ומדגיש כן".
סיפר הרב הררי מח"ס 'מקראי קודש' (הוב"ד בספר המשביר, עמ' קטז, ובהערה שם) שהרב עובדיה לא נזהר שלא יצלמו אותו. ועוד הובא שם שפעם אחת ביקש להצטלם, כדי שבן יוכל לכבד את אביו:
"… פעם בא אב עם בנו למרן זצוק"ל והתלונן שבנו אינו מכבדו וכו'. ומרן ביקש מהאב לצאת מהחדר, ואח"כ פנה אל הילד ושאלו מדוע תעשה כך לאביך הלא זהו איסור מה"ת? והשיב הילד שהוא לא מסתדר אתו וכו', והשיב לו מרן וליטף את לחיו ואמר לו "גם אם אבא מעצבן אותך עליך להתאפק ולשמור על כבודו בכל מחיר". ושוב שאלו מרן "האם גם לידי תהיה מסוגל שלא לכבד אביך"' והשיב הילד "לא, מהרב אני מתבייש". מרן מיהר וקרא למשמשו והורה לו "לך והבא את המצלמה, עתה נצטלם יחד אני ואתה, וכשתגיע הביתה תגדיל את התמונה שלנו, ותתלה אותה בחדר שלך בבית. כך תמיד תרגיש שאתה נמצא לידי ויהיה לך קל לכבד את אבא". מרן התרומם מכסאו הניח ידיו על כתפו של הילד, חיבקו בחביבות, חייך והורה למשמשו להנציח את המעמד במצלמה…".
בספר תולדות אדם (עמ' ז. לרב ראובן מרגליות) שעוסק בתולדות חייו של המהרש"א, לאחר שהדפיס המחבר את ציור המהרש"א, כתב דברים נפלאים על החשיבות בתמונה. שע"י הסתכלות נכונה ועמוקה בתמונת אדם, אף שאותו אדם כבר נפטר מן העולם, אפשר כביכול לראות אותו זז, ולדמיין אותו מדבר, וודאי אם מדובר בתמונת צדיק, יש בזה והיו עיניך רואות את מוריך:
"אם ערך תמונה לפי איכותה נבא להעריך כהיום אחרי אשר נגלה כבוד ה' לנבוניו, והמציאו תחבולת כתיבת אור החמה הנקראת "פטוגרף", או כלפנים בישראל על תמונות משוחות בששר, נראה כי על ידה נוכל לראות ראי' רוחנית את חברנו או רבותינו אף אם הם חוסים כבר תחת צל כנפי השכינה, כי בכל פעם אשר אנו נוטלים תמונת הגות לבנו החקוקה על הגליון שאין בה רוח חיים, ואנו צופים מסתכלים בה בכוונה אם שהתמונה שקטה מכל נדנוד, ע"י השקיפה סקירה הבטה בכוונה בקלסתר פנים, יבלטו נוכח עינינו כל התנועות שנתיחסו לו, וכל מה שאנו מוסיפים להסתכל ולהתבונן יתקשרו ויצטרפו ויתחברו הדמיונות בשלחופת מוחינו כל כך, עד שנדמה לנו כאלו אנו רואים נדנוד שפתיו והד קולו מגיעת לחוש שמיעתנו, עד שמדמים אנו כאלו שומעים אנחנו את קולו קול ברמה באופן שנוכל להמליץ "והיו עיניך רואות את מוריך…"
[1] לכאורה משמע מדבריו שההידור שלא יהיה כל הגוף הוא רק בציור אך לא בצילום. וכן מבואר בשו"ת אומנות לרב ספקטור, עמ' כד.
[2] לרב אפרים אליעזר יאלעס, חין בין 1890 – 1988, רבה הראשי של הקהילה האורתודוקסית בפילדלפיה.
[3] לרב חיים אלעזר שפירא, חי בין 1871 – 1937, בהונגריה, האדמו"ר השלישי של חסידות מונקאטש. חיבר ספרים רבים, וביניהם שו"ת מנחת אלעזר. היה מהמתנגדים לציונות.