עשיית שמש, ירח וכוכבים
אלו צורות אסור לעשות (חמה ולבנה, כוכבים ומזלות)
יד הקטנה ב (רבי דב בריש גוטליב, נפטר ב-תקנ"ו) עבודה זרה פרק ג הערה לג
בספר יד הקטנה תמה על השאלה איך מותר לצייר טלה, שור ואריה שהם חלק מהמזלות, שהרי במזלות הם לא באמת כך! וחידש הגדרה יסודית שהאיסור הוא במה שנראה בעיני אנשים כגרם השמיים, לדוגמה אין איסור לצייר עיגול כפי שהשמש נראית לעינינו בפועל אלא האיסור לצייר עיגול עם 'קרניים' כפי הצורה המוסכמת לכל כצורת חמה.
באופן דומה לזה הגדיר את האיסור בציור המזלות כצירוף של נקודות (לאו דווקא בצורת כוכב), שדווקא בזה הציור דומה למזל שבשמים.
"אבל באמת איני אוכל להבין כלל דעת גדולי חכמי האחרונים האלה (ט"ז וש"ך שדנו בהיתר לצייר בע"ח שהם חלק מהמזלות. אורי) כי כל האיסור הוא לעשות ולצייר דמות וצורות המשמשים כפי שהן נראים והיינו צורות שבמדור העליון כפי שהן נראין באותו הציור והדמות אסור לעשותם והצורות חמה ולבנה וכוכבים ומזלות כפי מה שהן נראים לנו לעין ברקיע והנה ענין צורות המזלות ודאי אינם צורות בעצם נראים לעין כי העין יכחישנו אבל ענינם הוא… על ידי המשכת קווים מכוכב זה לכוכב זה ומזה לזה ולאמר עליו אלו קצת הכוכבים שבזה השטח צירופן נראין כמו ראש הטלה… וכמו כן מצאו לחלק השני צורת שור וכן בכולן עד שמצאו מספר י"ב צורות להגלגל כולו… ומעתה האיך נמצא ידינו ורגלינו לאסור לעשות או לצייר צורת טלה ממש לפי שנמצא חלק שטח מן הכוכבים שברקיע אשר צירופו נראה כמו טלה אין זה אלא תימה ופלא, הלא באמת אין זה צורתו כלל וכלל כי ברקיע המה נראים באמת רק נקידת כוכבים לבד כי אם שעל דרך דמיון רחוק יכולין לדמותו כך הלכך ודאי אין מקום כלל לאסור בזה ובאמת פוק חזי מה עמא דבר שכל אחד יש לו חותם בצורת מזל שלו ומעולם לא שמענו לשום חכם שימחה בזה. ומעתה צריך עיון גדול ורב מה היא כונת האיסור שאסרו בגמרא וברמב"ם וטור לעשות צורת המזלות וכמו כן צ"ע אפילו בענין צורת חמה על איזה צורה ודמות יהיה ענין איסורה כי לעינינו אין נראה מהחמה כי אם עיגול מזהיר ביותר ומעתה צ"ע אם ענין איסורה הוא דוקא לצייר בצבע שיהיה מזהיר כמו אש וזה אינה מוזכר בשום פוסק ובודאי לא היה להם לשתוק מזה או שאפילו בלא צבע אסור וגם זאת אינה נראה כי וכי נהיה אוסרים לעשות או לצייר שום איזה עיגול מחמת צורת החמה וכמו כן יש לדקדק בלבנה וכוכבים.
אבל על דרך האמת והפשט נראה לדעתי הקלושה אשר האיסור בענין צורת החמה הוא על דרך צורתה המוסכמת לכל כלומר על דרך שכל בני האדם כשרוצים לצייר צורת חמה מציירין על זאת הדמות והתמונה וכן כל מי שרואה זאת התמונה אומר שזאת היא צורת חמה כמו שאנחנו מציירין אותה בדמות עיגול וקצת צורה בתוכה וחידודין סביב לה אזי זאת הצורה והדמות ודאי אסור ואף שאינה בצבע אש וגם אינה בדמותה ממש כי באמת אין לה חידודין סביב בכל זאת הרי כל הרואים אומרים שזאת היא צורת חמה והרי עבר על אזהרתו יתברך שלא לעשות דמות חמה אבל ודאי אם עשה או צייר עיגול פשוט כלל אין בו שום איסור כי אין זה דמות חמה כלל כי אם דמות איזה גלגל הנצרך לאיזה תשמיש. ועל זה הדרך הוא האיסור בצורות לבנה ועל זה הדרך הוא האיסור בצורות הכוכבים כלומר אם הוא מצייר נקודה עגולה וחידודין סביב לה הרי זה אסור כי זאת היא צורה המוסכמת לכוכב ואף שאין בה צבע זהרורית אבל אם עושה נקודה פשוט או עיגול קטן מאוד כמו נקודה ודאי אין בו איסור ומעתה כמו כן על זה הדרך הוא האיסור בצורת המזלות כלומר שהאיסור הוא על דרך שהמה נראין ירצה שאסור לצייר נקודות הרבה אשר צירופן נראה כמו צורה טלה משום איסור צורת מזל טלה ואין לומר תיפוק ליה משום איסור כוכבים ותיכף שצייר דמות כוכב אחד הוא אסור יש לומר דהאיסור הוא אף אם הוא מצייר רק בנקודות שאינן על צורות כוכבים ואף שאם אין להנקודות צורת כוכבים הרי אין זה דמותה ממש יש לומר דבכל זאת אסור לפי שכל הרואים אומרים שזאת היא צורת מזל טלה כי באמת דמותה ותמונתה היא כך ולפיכך בענין זה אסור כי ע"כ היא צורתה המוסכמת וכן הוא האיסור בכל צורת המזלות אם מציירין אותן על ידי צירוף נקודות כמו שהן נראין אבל אם צייר דמות טלה ממש כמו שהיא על הארץ ודאי שאין בזה שום חשש איסור כי ודאי אין זאת צורתה המוסכמת כי כל הרואים יאמרו שהיא דמות טלה ולא דמות מזל הרקיע."
שו"ת מהריא"ץ (נפטר בתרנ"ג) ב יו"ד פג, ב – עמוד רז במהדורה החדשה
מהריא"ץ כתב ש'צורת חמה' אין הכוונה לעיגול (וכפי שהחמה נראית בעינינו), אלא צריך שיהיו מאפיינים נוספים כך שיהיה ניכר לכולם שזו חמה. והוכיח שאין הכוונה לעיגול ממה שנקטו 'דמות' או 'צורת' חמה ולא 'עיגול כמו חמה'.
"ואודות צורת חמה בעיגול גמור על המיטות שוקעת. הנה אין ספק אצלי דבעיגול [בלבד] וזולת זה אין לו שום תמונת חמה לא מבפנים ולא מן העיגול ולחוץ, דזה לא מקרי צורת או דמות החמה, אלא צריך או מבפנים או מבחוץ שיהיה ניכר לכל למראה חמה, דהיינו שיהיה ניצוצות בולטים סביבות העיגול כניצוצי חמה בזריחתה, משום דאי לא תימא הכי אלא כוונת הש"ס והפוסקים על עיגול לחוד, לא הו"ל למימר דמות חמה או צורה אלא הו"ל למיתנא רק עיגול כמו חמה, אלא ודאי כוונתם שצריך שיהיה כדמות וצורת חמה דהיינו שיהיה ניכר לכל שהוא צורת חמה, וזה ברור אצלי."
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן ט אות ו
באג"מ התייחס לציורים של תינוקות, וכתב שרק כשזה דומה לחמה ולבנה יש לאסור למי שהגיע לחינוך, כלומר שגדולים יגידו שזו צורת חמה או צורת לבנה (רק דמיון ממש, שרוב תינוקות לא שייך שיעשו כן), וכפי שכתב ביד הקטנה.
"אם יש איסור בציורי חמה ולבנה שתינוקות עושין
בדבר התינוקות שמציירין בדיו ובצבע צורת לבנה וחמה. אם יש ממש דמיון להלבנה ולחמה, שאנשים גדולים יאמרו שהוא צורת חמה ולבנה, יש לאוסרם לאלו שבאו לחינוך. דהא בין הש"ך ביורה דעה סימן קמ"א סק"ח, ובין הט"ז ס"ק י"ג, כתבו דגם צורת חמה ולבנה כפשוטן אסור לעשות. ולא רק מש"כ הרמ"א בסעיף ג' דהם צורות המתיחסות לחמה וללבנה, שפי' הרמב"ם במתני' דע"ז דף מ"ב ע"ב על מתני' דמוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה, אלא גם כפשוטן. אבל וודאי דהוא רק כשיש דמיון ממש, שרוב תינוקות לא שייך שיעשו כן, ואם לא כן אינו כלום. והוא כמו שהביא כתר"ה מספר יד הקטנה, דרק אם בעיני הבריות דומה לחמה אסור. אבל בשביל זה לא טוב ללמד לתינוקות לעשות ציורי חמה ולבנה, דרוצים שילמדו ברוב זמן לעשות ציורים הדומות ממש, שזה הא הוא דבר אסור. ולמה לנו ללמדם, כיוון שכשיוכלו לצייר היטב נאסור להם."
כל המצוה א (הרב יעקב אורנשטיין, תרנ"ה) מצוה לט עמוד יג, ב
הרב יעקב אורנשטיין (ירושלים, אביו הקים את ישיבת אהל משה יחד עם מהר"ל דיסקין) כתב ששמע ממהר"ל דיסקין שהכוונה ב'צורת חמה' שאסור לעשות 'כדור מצומצם כשיעור גודל השמש שמתראה לעינינו', וכתב על זה שצ"ע. נראה לי שהכוונה היא שהאיסור הוא דווקא כגודל השמש כפי שנראה לעינינו ואין איסור בגודל שברור שזה קטן יותר או גדול יותר, ואמנם גודל השמש נראה שונה במקצת בזמנים ובמיקומים שונים – אבל עדיין זה טווח לא גדול של מה שאסור.
"אבל צורת חמה (שמעתי ממו"ר הגאון מוהרי"ל שליט"א אבד"ק בריסק, שהכוונה שלא יעשה כדור מצומצם כשעור גודל כדור השמש שמתראה לעינינו, וכן בקשת הלבנה וצ"ע) ולבנה וכוכבים ומזלות אסור בין בולטות בין שוקעות, לפי שגם ברקיע המה משוקעים."
שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן מד
הביא מהגר"י אורנשטיין ששמע ממהר"ל דיסקין שהאיסור בעשיית שמש הוא דווקא בגודל השמש כפי שנראה לעינינו, והביא שיש לעיין לעיין עוד בחידוש זה והביא מקורות לעיון.
"(ח) והנה ראיתי בספר קטן הכמות נקרא בשם כל המצוה להגר"י אורנשטיין ז"ל דבמצוה ל"ט כותב ששמע ממו"ר הגאון הגרי"ל דיסקין ז"ל שאמר דזה שאסרו לעשות צורת חמה ולבנה בין בולטת בין שוקעת, הכוונה שלא יעשה כדור מצומצם כשיעור גודל כדור השמש שמתראה לעינינו, וכן בקשת הלבנה ע"ש, ולפי"ז יש עוד מקום לומר בההיא דיהושע דאפי' אם הם בעצמם עשו תמונת החמה ובצורת עיגול, מ"מ לא עשוהו מיהת שיהא מצומצם כשיעור גודל כדור השמש שמתראה לעינינו ולכן היה מותר לעשות זאת.
אך יש עוד לעיין בעצם החידוש הזה, וגם מחבר הספר שם השאיר זה בצ"ע, וכנראה תלוי הדבר באשלי רברבא, יעויין בלשונם של התוס' ביומא שם ד' נ"ד במ"ש אבל שמשין שברקיע שאי אפשר לעשות כמותן אסרה התורה לעשות דוגמתן ואע"פ שאינו עושה כמדת ארכו ורחבו לפי שאי אפשר, וכן בשו"ת מהרי"ט חיו"ד סי' ל"ה ושו"ת מהר"ם אלשיך סי' ע"ז ושו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' ע"א ובדר"ת יו"ד סי' קמ"א ס"ק ל"ח עיי"ש."
שו"ת דעת כהן (ענייני יורה דעה) סימן סד, וכן באורח משפט או"ח כא
הרב קוק בתשובה לשאלה על צורות מזלות שבמחזורים כותב שנהגו בזה היתר, בתחילה מלמד זכות שהם נשענים על דעת מהר"ם שאין איסור בציור (ומתרץ שלשיטה זו לא תירצו בגמרא על ר"ג שהיו לו צורות מצויירות כי לשון המשנה 'דמות' לא משמע כך). ואח"כ כותב שיש היתר יותר פשוט והוא דעת הרמב"ם שצורות חמה ולבנה וכוכבים ומזלות אלו דווקא הצורות שעובדי ע"ז מייחסים לחמה וללבנה ולכוכבים ומזלות, ולוקח את זה גם לדין עשיה שאין איסור בציור המזלות כי אינם נעבדים (ומה שהגמרא לא תירצה כך את ר"ג שודאי עשה צורת לבנה שונה ממה שעובדים, מפרש הרמב"ם שאכן יכלה לדחות כך הגמרא אלא שכבר תירצה באופן אחר). בסוף דבריו הביא גם את ההסבר של הש"ך, שזה נחשב להתלמד ואין בזה איסור.
"וע"ד הצורות של מזלות שבמחזורים… ובעיר מולדתי ראיתי בילדותי מצוייר מעל הבימה למעלה בתקרה כל שנים עשר המזלות קבועים בגלגל, וכפי הנראה נהגו היתר לא לבד בשהיתם אלא ג"כ בעשיתם. אמנם למחות אין בנו כח, מאחר שיש להם עמוד גדול להשען עליו, שהיא דעת מוהר"מ מרוטנבורג, שבמרדכי פרק חזקת הבתים ופרק כל הצלמים, שדעתו שונה מדעת הרמב"ם והראב"ד, האוסרים לפחות בחמה ולבנה כוכבים ומזלות גם על הלוח, והראב"ד סובר דבצבעים, שאינו לא שוקע ולא בולט, גרע משוקע, ומוהר"מ ס"ל דע"י צבעים, כיון דלית ביה ממשא כלל, עדיף ופשוט להיתירא, אפילו בחו"ל כו"מ, יותר משוקע, ואע"ג דשוקע אסור מ"מ לצייר בצבע מותר. ולדבריהם צריך לומר, דהא דלא משני בגמ' בע"ז שם על ר"ג, שהיו הצורות מצוירות בטבלא בצבע, דכה"ג מותר, כה"ג דהקשו תוס' אהא דלא משני שהיו לא בולטות אלא שוקעות, משום דלשון דמות צורות משמע דמות גשמית נתפסת, לא רק צלם, דאם היו מצוירות היתה המשנה אומרת מפורש: צורות מצוירות היו לו.
אמנם ההיתר היותר פשוט הוא דעת הרמב"ם בפיה"מ דע"ז, דצורות חמה ולבנה כו"מ הכונה היא דוקא אותן הצורות, שהסכימו עובדי ע"ז ליחסן לחו"ל כו"מ, אבל העושה עיגול ויאמר זה חמה זה לבנה אינו כלום, וכמו כן המזלות ע"פ הציור התמוני שלהם, שבא מפני מעמד קיבוץ הכוכבים בימי המבול לערך, כמש"כ הרמב"ם פ"ג מהלכות יסוה"ת ה"ז, אותן הצורות אינן כלל צורות האסורות. ואע"ג שנגד דברי הרמב"ם עומדים דברי הגמ', שמקשה על ר"ג מהא דל"ת אתי, ובעלייתו בטבלא שלו לחקור את העדים, בודאי לא עשה דמות צורות שעע"ז הסכימו ללבנה, שהרי אין בהן תועלת כלל לענין חקירת העדים, אלא ממש דמות צורות לבנה ממש כפי דמיון המראה שלה בעיגולה לעינינו, נראה דפשיטא ליה להרמב"ם מדנקיט בגמ' ג"כ טעמא דחשדא, דהאיסור הוא באופן שעובדי ע"ז טועין בו, וכיון דבקיאותו של הרמב"ם בספרי הע"ז למדה אותו, שלא הי' דרכם כלל לעבוד את הצורות שבעיגולים שלהם, אלא את אותן הצורות המיוחסות להם, כנ"ל, סבר דאין ה"נ שהגמ' הי' יכול לתרץ הקושיא באופן זה, אלא דבלא"ה משני שפיר.
והש"ך בנקה"כ בסי' קמ"א ג"כ לימד עליהם זכות, משום שהוא להתלמד. ולפ"ז י"ל, דאפילו משום טרדת הכונה לא שייך למחות, דלא מחו הראשונים כ"א בצורות עופות וחיות, שאינן שייכות לענין התפילה, אבל במזלות, שהתפילה ההיא עוסקת בהם, מעורר הציור את הכונה, והוי דומיא דסוכה מ"א ב', דהואיל ומצוה היא לא טריד, והיינו מצוה דשייכא לענין היום, וה"נ השייכות לענין התפילה. ויש להאריך בזה הרבה, אבל נראה שהוא מנהג עתיק מאד, שכבר הובא זכרונו בדברי הראשונים, וכיון שכבר למדו גדולים עליו זכות הנח להם לישראל כו'."
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן נה
האג"מ הביא שהמנ"ח הקשה על שיטת הב"ח והט"ז שאסור לעשות אחד מהמזלות, שהרי מאזנים וקשת ודלי בודאי שעושים, וסיכם שאין לחשוש לשיטתם. בהמשך דבריו רצה לומר חידוש חשוב: האיסור במזלות הוא דווקא כשהמזל בנוי מכוכבים, אבל לא כשעשוי כקו או בנקודות (ולכן בשו"ע לא הזכיר מזלות כי כבר יש איסור בכל כוכב, וכשהזכירו אולי הכוונה שרק כשכל כוכב בודד לא ניכר שהוא כוכב – יש איסור במזל כולו).
"אבל הב"ח והסכים לו הט"ז /סי' קמ"א/ בס"ק י"ג סובר דאסור לעשות צורת מזל אחד מהי"ב מזלות, ולכן אוסר לעשות צורת שור וטלה ואריה אף כל אחד לבדו. ואף דהיא שיטה מופרכת מהא דא"כ יאסר נמי צורת מאזנים וקשת ודלי והא מפורש בקראי שמשתמשין בכלים הללו וכן הוא מעשים בכל יום, ועיין במנ"ח שהקשה זה ותמה על הש"ך שהוצרך לראיות ולכן אין לחוש לשיטתם לדינא…
ולולא דמסתפינא הייתי אומר שרק בכוכבים צורת שור וכן בכל המזלות שייך לאסור דרק זה איכא במרום. ויהיה ניחא מה שלא הזכיר בש"ע איסור עשיית מזלות, משום דמצד כוכבים לבדם יש לאסור. והגמ' ורמב"ם דנקטו אולי הוא לאסור אף באופן שלא ניכרין כל כוכב בפני עצמו היטב אלא ע"י כל המזל. ולפ"ז יש לאסור אף מזל אחד כהב"ח ולא יקשה ממאזנים וקשת ודלי כיון שהוא דוקא בכוכבים בדמות זה דמאזנים וקשת ודלי ובזה לא משתמשין."
רבי חיים כסאר – פירוש שם טוב על הרמב"ם ע"ז ג, יא
רבי חיים כסאר הביא את דברי הרמב"ם שדמות חמה ולבנה הכוונה לצורות שמייחסים להם וכתב שלפי זה מותר לציירם בעיגול, אבל יש מפרשים שאסור וראיה לכך מדמות ירח של ר"ג וזה עיקר, ונראה שהרמב"ם חזר בו שלא הביא במשנה תורה את הפירוש שהכוונה לצורות שמייחסים לחמה וללבנה.
בסוף דבריו כתב כלל חשוב: האיסור הוא דווקא כשמתכוון לעשות כדמותם (כלומר כשאין כוונתו לשמש – גם אם בציור יצא בדיוק צורת שמש אין איסור).[1]
"וכן אסור לצור דמות חמה ולבנה וכולי' משנה בפ' כל הצלמים וכת' רבי' ז"ל בפירוש המשנה שם וז"ל לא שימצא עיגול ויאמר זו לבנה אלא שימצא הצורה שמייחסים אלו הוברי שמים לשמש ולירח כמו שאמרו שצורת השמש צורת מלך מעוטר יושב על עגלה וכן כל כיוצא בזה ע"כ, ולפירוש זה אלו שמציירין צורת לבנה או חמה בעיגול מותר, וה"ה לשאר כוכבים ומזלות, וכן ראיתי מי שמיקל בזה. ויש מי שפירש כפשט הלשון ממש דאסור לצור צורת חמה ולבנה בעיגול כמו שאנו רואין אותן וה"ה השאר, ויש ראיה לפירוש זה ממה דאיתה בפ"ק דר"ה דתנן דמות צורות לבנות היו לו לר"ג בטבלא ובכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומ' כזה ראית או כזה עכ"ל ובגמ' הקשו ומי שרי והא כתיב לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום ושקלו וטרו בה ותירצו למסקנא שאני ר"ג דלהתלמד עבד כדתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות עכ"ל. הנה נתבאר לך מכאן שפירוש אחרון עיקר וכן נ"ל דאף רבי' ז"ל חזר בו כאן ממה שפירש בפירוש המשנה שכת' כאן סתם משמע שחש לפירוש אחרון שכתבתי דאם איתה הו"ל לפרש כאן. ודע דהאיסור הוא דוקא כשמתכוין לעשות כדמותם לשם כך כמעשה דר"ג אבל אם אין כוונתו לכך מותר."
הרב יצחק זילברשטיין – דברים שכתב והובאו באבני דרך ה, יב עמוד 49
הרב יצחק זילברשטיין ביחס לשאלה על תליון בצורת כוכב בשרשרת, הביא את דברי ר' חיים כסאר שכשאין הכוונה למשמשי מרום אין איסור לעשות כצורתם, ודחאם כי 'מסתימת הפוסקים לא משמע כן'.
"והיה מקום להתיר לפי מה שכתב בספר שם טוב על הרמב"ם (עבודה זרה ג יא) שהאיסור הוא דווקא כשמתכוון לעשות כדמותם לשם כך, כמעשה דרבן גמליאל שעשה ירח כדי שעל פי זה יוכל לחקור את העדים איך ראו את הירח, אבל כשעושה צורה סתם כך – מותר, אך מסתימת הפוסקים לא משמע כן. ולכן יש מקום לחשוש ולא להשהות תליון כזה."
חבל נחלתו ד, כו
בחבל נחלתו כתב חידוש חשוב: כשאין כוונה לכוכב ספציפי אלא רק כוכב סתמי אין איסור. כלומר רק כשבציור יש כוכב ספציפי יש בזה איסור, וכדוגמת השמש והירח שהם כוכבים ספציפיים, וכן מקבץ כוכבים שמתאר מזל מסוים. הוא מביא כמה דוגמאות שזה מה שאסרו בכוכב. אמנם בסוף דבריו כתב שכך נראה לו 'להלכה ולא למעשה'.
"כבוד הרב… (הרב דוד כהן, עטורי כהנים 233) כתב בחוברת עיטורי כהנים (אדר תשס"ד) תשובה ארוכה הדנה בהדבקת כוכבי נייר על תחפושת. מקור האיסור מהנאמר בע"ז (מג ע"ב): "לא תעשון אתי – לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום". הרב… האריך ודן בחומר האיסור מדאוריתא או מדרבנן, ואם דרבנן מאיזה טעם. בולט או שוקע, האם מותר בעשיית אחרים ואם מותר להשהותם ואם איסור שהיה דאורייתא או דרבנן. ומביא את תשובת הראי"ה קוק בשו"ת דעת כהן ומשיב עליה. וסופו נדחק להתיר עפ"י מנהג ישראל, ועפ"י ספק ספיקא ועוד טעמים.
ונראה לענ"ד להעיר על דבריו.
א
לא מצאנו בשום מקום מהי צורת כוכב! כדור או כוכב, מגן דוד או בעל חמש קצוות, או שבע או שמונה? ואי אפשר לאסור דבר שלא הוגדר. וכל צורה תחשב לחלקית כמו חצי לבנה וכד' (עי' שו"ת שו"מ מה' א ח"ג סי' עא).
בש"ס ופוסקים נאמרו 'כוכבים או מזלות', ונראה לענ"ד שלא נאסרו אלא כמה כוכבים היוצרים כעין צורה מגלגל המזלות (מזל מאזנים וכו') ששייכום לחודשים וכד', אבל צורת כוכב כפי שמציירים לא נאסר לעשותה.
ועוד, הרי איסור 'כדמות שמשי' הוא כדי שיוכל לזהות את הדבר, אבל בצורת כוכב אין זיהוי לשום כוכב והיא כצורת אדם ללא פנים, ובניגוד לשמש וירח שהצורה מובהקת וידוע למה הכונה, הרי כוכבי השמים לרוב אינם מזוהים, וא"כ אין לצורת כוכב פרטית שום משמעות לא כדמות שמשים ולא לגבי ע"ז.
ונראה ללמוד זאת מדברי הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ג פרק מה): "וידוע שהאנשים ההם היו בונים היכלות לכוכבים והיו משימים בהיכל ההוא הצורה שהיו מסכימים לעבדה, ר"ל צורה מיוחסת לכוכב אחד או לגלגל אחד, וצוונו אנחנו שנבנה היכל לשמו יתעלה ונשים בו הארון שיש בו שני לוחות אבנים שבהן אנכי ולא יהיה לך, וכבר נודע שפנת אמונת הנבואה קודמת לאמונת התורה". למדנו מדבריו שצורת הכוכב היא כדברי הרמב"ם בפה"מ צורה שייחסוה לכוכב מסויים אבל סתם כוכב אין לו משמעות…
ד
ונראה להוכיח כדברינו ממשנת ע"ז (פ"ג מ"ד) "שאל. את ר"ג בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי". וכתב הרמב"ם בפה"מ: "שם כוכב נוגה. והיה במרחץ זה צורת נוגה". ואין הכונה לכוכב או לכדור אלא לצורה המזוהה עם הכוכב. אבל סתם כוכב אינו זיהוי לכלום וע"כ לא נראה שנאסר.
וכן נראה להוכיח מדברי הרמב"ם (הל' עכו"ם פ"ז ה"ז): "צלמי עבודת כוכבים הנמצאים מושלכים בשוקים או בתוך הגרוטאות הרי אלו מותרין ואין צריך לומר שברי צלמיהן, אבל המוצא יד מצורת כוכב או מזל או רגלה או אבר מאיבריה מושלך הרי זה אסור בהנאה הואיל וידע בודאי שזה האבר מן צורת עבודת כוכבים הנכבדת הרי היא באיסורה עד שיודע לו שהעובדי כוכבים עובדיה בטלוה". הא קמן, שלא דיבר בצורת כוכב במובן של תמונת כוכב בעל שש או שמונה קצוות וכד'.
ה
וכן נראה מתשובת הרדב"ז (ח"ד סי' קז): "לפי שחק הוא לעובדי כוכבים ומזלות בכל מקומות מושבותם ודירתם שמציירים אותו הכוכב שעובדים בבית תפלתם ובבית ועדם ועל פתחיהם ועל הנס שלהם. כללא דמלתא אין בית ולא כלי מכובד אשר אין שם מת, ואומרים שזה הוא הגדול שבכולם ועל כן מציירין אותו עם כתר בראש אותו הכוכב או דבר אחר ואע"ג דבנדון דידן אין הצורה דומה לצורה שהם עובדים שפעמים עושים אותה בעלת כנפים כנשר לעוף מ"מ גם הם לפעמים מציירין אותו בלא כנפים ובלא דבר אחר".
וע"כ נראה לענ"ד להלכה ולא למעשה, שלפחות לגבי כוכבים כאשר אין יוצרים בחיבור כמה מהם צורת מזל, ואין להם צורה שייחסו להם העכו"ם, אלא זוהי הפשטה בצורת כדור או כוכב וכש"כ על בגד וכד' אין לאסור."
חוט שני פסח עמוד רלו
מתיר לצייר חצי שמש ולא חצי לבנה, ומבאר שהסיבה להבדל זה שהלבנה זה כינוי לאור המגיע מהחמה וממילא מה שנראה לעינינו אין לצייר. בהמשך דבריו שם מתיר צורת שמש בלי צבע בכלל כי שונה מהצורה הנראית לעינינו (אבל לא התיר עיגול צבעוני שתוכו ריק). וכ"כ שאין היתר בציורים על תקרת ביה"כ זכר לכוכבים שברקיע.
ביחס לסדינים וכד' הביא מהחכ"א שלא עובדים אדם ואין לגביו חשד, וכתב שאין להתיר בציורי חמה ולבנה וכוכבים ושעדיין יש בעולם שעובדים להם, ובימינו כל העולם נחשב כארץ אחת שיודעים מה נעשה בכל מקום ועדיין שייך חשד (ופתרון אפשרי הוא לארוג משהו על הציור ולהסתיר מקצת ממנו). אבל בדבר שנעשה במפעל שלא מצויים בו עע"ז אין חשד.
לגבי בי"כ שיש בכל חלון מזל ובסה"כ 12 מזלות כתב שאפשר שזה מצטרף ואסור גם לפי הש"ך.
ביחס לעוגיות בצורת ירח – הגדיר שדווקא צורה שנעשית כדי לחקות את הדמות שבמרום זה מה שאסור, אבל דבר שבאותה צורה ואין עניינו לחקות את הצורה שבמרום – אין איסור לעשות, ולכן מותר לעשות עוגיות באותה צורה של הירח כי לא מתכוונים אליו, וכן מותר לעשות עוגיות בצורת בני המן כי אין כוונה להראות אותם אלא להזכיר אנשים תלויים[2].
"לצייר את החמה אסור דנמצא שהוא כותב ציור החמה ואסור אולם לאחר שהתחיל שקיעת החמה מותר לצייר את החלק של החמה הנראה לעינינו היות ואין צורתה שלמה.
לצייר מקצת הלבנה כמו שנראה בתחילת החודש מבואר בגמ שאסור מהא שהקשו היאך עשה רבן גמליאל צורת לבנה והרי עשה צורות של תחילת החודש לעדים.
וצ"ע מאי שנא חמה שמותר לציירה כשהיא פגומה היינו שאינו מצייר את כל צורת החמה ואילו לבנה אסור לצייר אף רק חלק מן הלבנה.
והנראה שהאיסור לצייר צורת הלבנה אינו שאסור לצייר את הכדור שעליה נראית הלבנה, אלא לבנה נקראת מה שאנו רואים את זוהר החמה שמאירה אל הלבנה וזה מה שנראה לעינינו וזה אסור לצייר וממילא כיון שהדרך שהחמה מזהירה אל הלבנה הוא שבתחילת החודש מזהיר רק חלק קטן מן הכדור ובהמשך הימים זה מזהיר יותר ויותר הרי שמה שנראה לעינינו זה כל הלבנה ובתחילת החודש שנראה לעינינו רק חלק קטן הרי זוהי כל הלבנה ומי שעושה או מצייר חלק קטן זה הרי זו כל הלבנה ומשו"ה הקשו היאך עשה רבן גמליאל צורות לבנה דאין זה לבנה פגומה אלא צורתה השלימה.
משא"כ החמה תמיד בכל ימות השנה היא אותה חמה בשלמותה לכן אם מצייר את החמה בשקיעתה שלא נראית אז כל החמה הרי זה פגימה בחמה וכמו דאמרו בגמ' סמי עיניה דדין דהוא פגימה בצורה אבל המצייר לבנה בצורה שנראית לנו בשאר ימות החודש אין זה פגימה וכנ"ל.
ולכן הרוצה לצייר דמות לבנה יש לו לצייר צורת לבנה פגומה כגון שכל החודש לא נראה כן או צורת לבנה שהעננים נכנסים לתוכה ומכסים את מקצתה.
אבל חמה אסור לצייר רק כשהיא שלימה וכנ"ל ומשו"ה אסור לצלם החמה קודם שקיעתה דנמצא כותב ציור החמה שאינו בולט אבל לאחר שהתחיל שקיעתה מותר לצלם החמה.
אע"פ שהכוכב הוא עגול כמו החמה והלבנה מ"מ היות שנראה לנו כאילו יש לכוכב זנבות כאילו יוצאים ממנו ניצוצות על כן נקבע איסור צורתו בצורה הזו ואסור לצייר בצורה הזו אבל אם פוגם קצת מהצורה הזו כגון שמחסר קצת מהצורה העגולה או מן הזנבות שפיר דמי ומותר.
ודע שלא כל צורה הדומה לזה אסורה ונראה דהגדר בזה הוא כך שאם הציור נראה שיש בו מרכז וממנו יוצאים זנבות וניצוצות קרניים אסור. צורות עגולות בלבד בלי הזנבות אין איסור. צורת מגן דוד מותר לציירה כיון דאין זה צורת כוכב.
המבואר ברבותינו הראשונים ז"ל דאיסור ציור חמה ולבנה וכוכבים הוא בצורה הנראית לנו בשמים אף שאין היא הצורה האמתית ועל כן נראה שאם מצייר צורת שמש בלי לצבוע בתוכה אין זה בכלל האיסור והאיסור הוא כל שצובעה בצבע שיהיה דומה קצת לשמש באופן שנראית לנו שזוהי צורת החמה ושנעשה לשם חמה.
מסתברא שגם המצייר חמה ולבנה באופן שמצייר בצבע מסביב ובתוכו נשאר חלק לבן בצורת השמש והירח דחשיב עושה הצורות האסורות לעשותם.
צורות חמה ולבנה וכוכבים על בגדי ילדים סדינים וכיוצ"ב יתבאר לקמן.
זה שמציירים בבית הכנסת על התקרה זכר לכוכבים ברקיע אין כאן שום היתר בעשייתן אא"כ עשה אותם בצורה משונה באופן שלא נראה ככוכבים ממש או שהם פגומים ומ"מ לפעמים ישנם כוכבים על הפרוכת לנוי בצורת מגן דוד וזה מותר שזה ציור בעלמא ולא כוכבים.
בגדי ילדים, סדינים שמצויר בהם צורות חמה ולבנה וכוכבים
בגדי ילדים, שמיכות וסדינים שעל גבי מיטות הילדים, ומצוייר בהם צורות האסורות כגון צורת אדם שהיא בולטת, או צורות חמה ולבנה וכוכבים שאסור לעשותם בין שהם בולטות או שוקעות, הרי אסור להשהותם מפני החשד וכמו שנתבאר לעיל. והנה לדעת החכמת אדם [כלל פ"ה דין ו'] וז"ל ונראה לי דצורת אדם בזמן הזה מותר לשהותן דכיון דאינו אלא משום חשד וידוע דבזמן הזה אין עובדין לצורת אדם ואותו שנעבד עושין אותו משונה וכן מתלמידיו הנעבדים יש בכל אחד מהן סימן ואלו ודאי אסור להשהותן אבל שאר צורת אדם ומכל שכן אם סימא עיניו וכיוצא בו דאין בו משום חשד ע"כ. אם כן אין לנו להתיר משום חשד בזמן הזה אלא על מה שחידש בזה החכמת אדם והוא על צורת אדם וכמו שביאר שם שאותו שנעבד עושין אותו משונה ועל שאר צורות האסורות לא דיבר מהם להתיר והרי ידוע שבהרבה ארצות עובדים לשמש ולירח וכוכבים ממילא הדרא דינא הקבוע בשו"ע וברמ"א ושאר פוסקים דאיכא בהם משום חשד הן חשד שעובד להן והן חשד שעושה לעבודה זרה ובזמנינו שכל העולם כמין ארץ אחד שיודעים מה נעשה ומה יש בקצה העולם אין לומר נעשה ומה יש בקצה העולם אין לומר שבמקומותינו לא עובדים וליכא חשדא וכנ"ל.
על כן בגדי ילדים שיש בהם צורת אדם יש מקום להקל בזמן הזה וכנ"ל אבל צורות חמה ולבנה וכוכבים אין לנו אלא מה שנקבע בשו"ע ובפוסקים שאסור להשהותם משום חשד והחכמת אדם לא היקל בצורות אלו והעצה לפגום קצת את הצורה כגון לארוג על זה צורה אחרת או לפגום בשאר עצות.
ומ"מ בגדי ילדים שמייצרים אותם במפעלים שלא מצוי בהם עובדי עבודה זרה מסתברא דכיון שהם מציירים כמויות גדולות לבגדי ילדים אין בזה משום חשד ואין צריך לפגום הצורות.
מזלות
במס' ע"ז תניא אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות והט"ז נקט דלאו דוקא שאסור לצייר את כל הי"ב מזלות יחד אלא אף מזל אחד כגון צורת ארי ושור אסור עיי"ש אבל הש"ך כתב וז"ל הלכך נראה דהא דאמרינן דמזלות אסורים היינו כל הי"ב מזלות ביחד דומיא דארבעה פנים להדדי כן נראה לי עכ"ל.
בית הכנסת שיש בכל חלון צורת מזל אחר ובס"ה יש כל הי"ב מזלות אפשר שזה מיקרי שצייר כל המזלות ויהא אסור אף לדעת הש"ך.
עוגיות בצורת ירח.
מסתברא שמותר לעשות מבצק עוגיות בצורות ירח וכיוצ"ב דגדר האיסור של לא תעשון אתי ודרשו לא תעשו כדמות שמשיי היינו כשעושה צורה שזוהי התמונה של הדבר פירוש אם רוצים להראות את הצורה של הלבנה משתמשים בצורה זו להראותה כגון אם רוצים ללמד ילד צורת אותיות אב זה חשיב תמונת הדבר אלא דחשיב להתלמד אבל העושה עוגיות מצורות שונות הרי זה עוגיות אלא כיון שרוצים לעשותם בצורות מעניינות עושים גם בצורת ירח וקוראים לזה ירח אבל אין זה תמונת הירח כגון אם ירצו להראות לאדם מהו ירח לא יראו לו עוגיה בצורת ירח שזה עוגיה ולא ירח אלא קוראים לזה ירח שזה דומה לדמות ירח על כן אפילו אם נימא דהעושה צורות על דבר שאינו מתקיים חשיב צורה האסורה כגון על דבר מאכל וכיוצ"ב מ"מ עוגות ועוגיות בצורות האסורות אין כאן בית מיחוש ומותר.
אבל לצייר צורות על גבי עוגיות צורות האסורות אם צורה שאינה מתקיימת אסור ה"ה דגם זה אסור. על כן מותר לעשות צורות כגון עשרת בני המן בפורים בעוגיות שהרי לא מתכוונים להראות האיך נראו בני המן אלא הכוונה להזכיר בני אדם תלויים.
שו"ת בית אב"י (הרב יצחק אייזיק ליבעס, תשל"ד) חלק ב סימן עה עמוד קח
בבית אבי נשאל על ציורי שמש וירח בגיר על לוח הכיתה, וכתב להקל כשיטת מהר"ם שבציור בלבד אין איסור וכן הביא מכנסת יחזקאל שהקל כיוון שאין במקומו מי שעובד ללבנה. עוד הוסיף בסוף התשובה ששמע שמצורת החמה שהעמידו על קבר יהושע מוכח שיש להקל בציור. בנוסף למד מדברי הרמב"ם שהאיסור הוא דווקא בצורה שמייחסים לשמש ולא בשמש עצמה, ולמרות שהש"ך הסיק שבעשיה יש לאסור כאן היקל שאפילו במקום שעובדים לשמש ולירח אין הדרך לציירם בגיר וכד', כל שכן במקום שלא עובדים להם.
ביחס לעשיית שמש וירח מנייר התיר לעשות פרקים ולחברם ושייראה שנעשה מפרקים.
"בדבר שאלתו ממנהל בית ספר דתי ובלימודי חול לומדים מתהלוכות השמש והירח וצבא השמים והם מציירים תמונתם על הלוח בגיר וגם עושים תבניות מהם מנייר אי יאי למיעבד הכי והביא בשם חכם אחד שהתיר מטעם שזהו בגדר להבין ולהורות זה תוכן שאלתו.
תשובה… ולהלכה נראה לפיע"ד בני"ד דיש להקל לכתוב בגיד על הלוח צורת החמה והלבנה דהרי לפי מה שביארנו אפילו בציור על ידי צבעים יש מקום להתיר. ובפ"ת סק"ו הביא בשם תשובת כנסת יחזקאל חאו"ח סי' י"ג שהעלה להקל בפרוכת שהיה מצוייר בצורות של צבע חמה ולבנה ומסתמך על תשובת מהר"ם שבמרדכי שהבאתי לעיל ועל מש"כ הט"ז הנ"ל (שציור עדיף משוקע. אורי), וכיון שלא נמצא עתה במדינתינו מי שעובד ללבנה לכן סיים להקל, ואם יש מקום להקל בפרוכת בבית התפילה מכש"כ בבית ספר שנעשה לשם לימוד מלכתחילה בודאי יש להקל.
ועוד נראה לי דמה שרושמים על הלוח עיגול כחמה וחצי עיגול כהלבנה אין זה ענין לצורת חמה ולבנה שאסרו חז"ל דהרמב"ם בפירוש המשניות גבי המוצא כלים עם צורות חמה ולבנה פירש דאין המובן בצורת עיגול או קשת רק הכוונה בצורות המתייחסות אל החמה והלבנה דהיינו שבעלי הצלמים הנקראים טלאס"ט מייחסים לכוכבים צורות עד שאומרים צורת השמש צורת המלך מעוטר יושב על העגלה ואמרו צורת חמה ולבנה ר"ל שנמצא צורה המיוחסת אל החמה והלבנה וכן פירש הרע"ב, והש"ך בסק"ח הביא דבריהם להלכה ואעפ"י שרק במוצא כתב כן הש"ך אבל בעשייה או בשהייה מסיק לאסור גם בעיגול וקשת, אבל לכתוב בגיר או אפילו בצבעים ליכא חששא לחשוד לע"ז כי אפילו במקום שעובדין לצורות הללו אין דרכם לכתוב בגיר או בעיפרון מכש"כ במקום שאין עובדים לצורות הללו בודאי אין כאן בית מיחוש כלל…
ובדבר שאלתו בענין לעשות תבניות מנייר של חמה ולבנה לפי המסקנא בגמרא דשאני ר"ג דשל פרקים הוה יש עצה לעשות פרקים פרקים ואח"כ לחבר אותם ושיהא ניכר שאינו מעור אחד דהיינו שלא לחברו יפה יפה בהמקצועות ואז מותר לעשותם וגם ליכא איסור להשהותם, ובימי חורפי שמעתי בשם גדול אחד להעיר על דברי רש"י בסוף יהושע בשם המדרש שהעמידו תמונת חמה על קבר של יהושע לסימן שהעמיד את החמה יעו"ש, וקשה איך עשו תמונת חמה ועברו על לא תעשה לך פסל וגו' ועכצ"ל כתירוץ הגמרא דברבים ליכא חשדא, אכן יש לומר דהתמונה היתה בצבעים ויהיה ראיה מכאן דבצבעים ליכא איסור לעשות ציורים אפילו תמונת אדם ומכש"כ צורת חמה ולבנה. – סיכום להלכה דיש להתיר בני"ד כמו שביארנו בעהי"ת."
אבן ספיר (הרב ליאור ספיר) סימן סב – תש"ס
ב'אבן ספיר' הביא תשובה מהרב מיכאל כהן בעניין מצעים עם ציורי שמש וכוכבים, והוא הביא שלא אמורה להיות בזה בעיה של חשד שאין זו הצורה שאותה עובדים וכן כי זהו שימוש בזוי, וסיכם שלכתחילה עדיף שלא לקנות ובפרט שיש צורות אחרות אבל הרוצה לקנות יש לו על מה לסמוך.
"לכבוד הרה"ג מיכאל כהן נ"י חבר בית מדרשינו
שאלה בעניין שמיכות ומצעים שמצויר עליהם צורת כוכבים ושמש מה דינם?
תשובה… (הביא את עיקר הסוגיה) ולפ"ז תהיה בעיה גם להחזיק השמיכות הנ"ל. אולם נראה לע"ד שבכל זאת יש לחלק לפי המשנה (ע"ז מג:) "המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין אסורין שעל המבוזין מותרין" וכ"פ מרן סימן קמ"א סעיף ג', והן אמת צורת חמה וצורת לבנה הכוונה לא ממש כצורתם אלא הצורה שמייחסים לה הוברי שמים כמו שאמרו שצורת השמש מלך מעוטר יושב על עגלה וכל כיוצא בזה [פירוש רמב"ם ורע"ב תפארת ישראל וכ"ה הרמ"א בהגה] מ"מ זה גם נוגע לנ"ד שהרי אם משתמש בהם שימוש בזוי אין איסור משום חשד ומותר. וכן גאון עוזנו מרן הגר"ע יוסף שליט"א בספר יביע אומר [חלק ג' יו"ד סימן ח ס"ק ו] הביא בשם פרי השדה שהתיר לסחור בבובות מהטעם הנ"ל שהבובות עיקר עשייתן לתינוקות לשחוק בהם לגוללם בטיט וכו' הוו כמבוזים שאין דרכם לעובדם וממילא ליכא חשדא. ומרן הביא עוד ראיות לדבריו, ובזמן הזה ליכא חשדא דע"ז וכ"כ הר"ן והגר"א (ס"ק ח), ולכן בשמיכות הנ"ל השימוש הוא לא של כבוד וצא ולמד ממרן עצמו שכתב שם ששימוש בזוי הוא כגון כוסות ששותים בהם וכאן ישינים עליהם לא גרע משותים בהם, ולכן נראה לע"ד שלכתחילה עדיף לא לקנות בצורות הנ"ל ובפרט שיש הרבה צורות אחרות והרוצה לקנות כאלו יש לו על מה לסמוך, וה' יצילנו משגיאות."
בריח התיכון (הרב נסים בריח תשס"ג) שו"ת ב סימן פט עמוד 283
בשו"ת בריח התיכון דן באריכות לגבי ציורים על סדינים, ומסיק שאסור לקנות סדינים עם ציורים של שמש, ירח וכוכבים. בתוך דבריו דן לגבי צורה חסרה, ונטה לומר שאסור רק כפי שהצורה נראית לעינינו שנמצאת במרום (ירח בתחילת החודש).
"ובציור חמה או לבנה או כוכבים נראה לאסור בכל צורה אף בחסר דהחמה והלבנה אינן מצויירי' צורת גופן אלא דמות אורם הנראה שהרי דמות צורות לבנות שהיו לו לר"ג דמות לבנה בחידושה היו ולא היו מצויירות אלא דמות אור המאיר על עבר פניה בתחלת החדש… ואילו היתה הצורה בולטת היו משנים צורתה שגוף הירח לעולם ככדור הוא ואינה מאירה אלא מה שכנגד חמה ואותו האור אינו בולט בה אלא מתפשט בשטח הכדור מצדה וזה ברור. עיין בשו"ת מהרי"ט (חלק ב – יו"ד סימן לה) משמע שלאו דווקא לצייר את גופם אסור אלא אף את אורם שהוא דבר בלא ממשות אסור. ושו"ר בספר מורה הנבוכים (חלק שלישי פרק מו) בשירת האזינו שציין לפסוק יזבחו לשדים לא אלוה, שבארו החכמים ענין אמרו לא אלוה, אמרו שהם לא פסקו מעבודת דברים נמצאים עד שעבדו דמיונות, לשון ספרי לא דיין שהם עובדים חמה ולבנה כוכבים ומזלות, אלא שעבדו בבואה שלהם, ובבואה הוא שם הצל ע"ש. וגם במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שם כתב כן וז"ל כשהוא אומר כל תמונה לא בדמותן ולא בדמות בבואה שלהן וכו'. נמצא שגם לצייר את צל השמש והירח אסור… ועיין עוד בדרכי תשובה (שם ס"ק נ"א) כ' בס' מקור מים חיים ודע דבאיסור עשיית חמה ולבנה בעיגול נראה בפשיטות מכל הפוסקים דאסור אפילו בחצי עיגול וכו' ע"ש. וכ"כ הרב רצאבי שליט"א בשולחן ערוך המקוצר (יו"ד חלק א סימן קמה סעיף ה)…
ולכן צ"ל איכא תרי דיני דדמו להדדי בלעשות או להשהות צורות חמה ולבנה וכו' חד דווקא בצורות המיוחסות לע"ז שבעלי הצלמים עובדים להם כנ"ל ובמוצא צורות אלו אם הם בכלים מכובדים אסורים אף בהנאה שמא לא בטלום העובדי כוכבים וזה כוונת מרן (בסעיף ג) והרמב"ם בפי' המשניות והרמ"א שם שציין לרמב"ם. והאיסור השני אינו מדין ע"ז אלא גזירת הכתוב מלא תעשון אתי – לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון חמה ולבנה, כוכבים ומזלות. דהיינו שאסור לעשות או לצייר כצורתם אף שאינו לע"ז כלל אלא לנוי אפילו הכי אסור וכפי שכתב הרשבא דמות שמשין שאסור לעשותם אין חילוק בין מכובדים למבוזים וכו' והביאו הב"י שם וכנה"ג שם וזהו דווקא בצורת השמש או הלבנה ממש בעיגול עם קרניים כפי שנראה לנו או בצורת הלבנה בתחילת או סוף החודש "כקשת" אסירי וזה נראה ברור בכוונת הש"ך שם (ס"ק ח) והט"ז שם (ס"ק יב)…
והיוצא מכלל דברינו דשרי לצייר חמה בחסר חלק כגון בשקיעתה וכד' או בתוספת כגון עם עיניים וחוטם ופה וכד' כפי שמציירים כיום הלא כל דמות חמה ולבנה וכו' שאינה דומה לצורות המיוחסות לעובדי הצלמים וגם אינה כדמות הנראית בעינינו שרי לציירם ואינה אסורה ממה נפשך ואע"פ שמקצת הצורה דומה לחמה ע"י העיגול והקרניים אין בכך כלום שהאיסור לא תעשון הוא כדמות שמשי המשמשין לפני במרום וזה אינו כחמה שבמרום. וכעין זה מותר לעשות היכל אם נשתנה במקצת שיעורו (ש"ך ס"ק לג) וח"צ התיר מנורה של שבעה קנים ושמונה נרות על ראשה שאין זה דוגמת מנורה של בהמ"ק שלא היה רק שבעה נרות והביאו יד אפרים שם ועוד כדאשכחן בצורת אדם לעיל דשרי מדעובדא דרב יהודה דאמר ליה רב שמואל שיננא סמי עיניה דדין איברא אפשר לדחות דהתם פלגי' בין שוקע לבולט ומוקי לה בחותמו בולט וההיא בצורת אדם משתמע החילוק ולא במשמשי שבמדור התחתון דלא שייך לומר בהו סמי עיניה דדין שאין הפרש בין בולט לשוקע וזהו קולא באדם ולא בחמה עיין בשו"ת מהרי"ט (חלק ב – יו"ד סימן לה) ויותר נראה לומר שכל שינוי אף קטן בצורת חמה לבנה וכוכבים ומזלות מותר לציירם דאינם כצורה המשמשין במרום וכפי שכתב בשו"ת ציץ אליעזר שם. וכ"פ בשו"ת רב פעלים (חלק ד – יו"ד סימן י) שהובא לעיל כשחסרו מן הצורה דבר אחד שרי. והדרא קושיא לדוכתין אמאי לא משני לר"ג צורת לבנה חסרה הייתה אלא מוכרח לומר שאף בצורה חסרה אסיר לן ואפשר לחלק ולומר שלבנה אסרינן אף בצורה חסרה אסרינן משום שבצורתה זו משמשת במרום (בצורת קשת בתחילת וסוף חודש) מה שאין כן בשאר שמשים המשמשים במרום עיין לעייל בדברי הש"ך. ולפלא שכל הני שחילקו באם ממעיט לית לן בה לא חילקו בין חמה ללבנה.
לסיכום: אסור לקנות סדינים וכדומה שמצוייר בהם חמה או לבנה או כוכבים."
אבני דרך ה (הרב אלחנן פרינץ, תשע"ב), יא עמ' 46-48
באבני דרך סיכם למעשה שאסור לצייר שמש וירח כדעת רוב הראשונים, וכן הכריע שגם בצורה חסרה יש איסור. ורק להשהות התיר בצירוף הדעות המקלות מכל הסוגיות.
"לדינא נראה שאין להקל לצייר חמה ולבנה בצבע, כיוון דרובא דעלמא הבינו שצבע חשיב כשקוע, וראינו לעיל שבחמה ולבנה אוסרים אנו בשקוע. נראה שזו אף דעת החכמת אדם (פה,ה) שכתב: "אסור לעשות צורת חמה ולבנה וכוכבים כאותן הדמות שנראה לנו… ובאלו אסור אפילו לצייר בסממנים"…
עוד ניתן לעיין בשו"ת מהר"ם אלשיך (עז) שהאריך בביאור הסוגיא וכתב כי בעשיית צורת שמש אף חסרה ישנו איסור (ודווקא אם אחרים עשו לו שרי כשיש חיסרון) וכן כתב בישועות יעקב (קמא ב) וכן פסק בשו"ת קנה בשם (ג נא). העולה למסקנה עד כה כי לכתחילה אין לצייר אפילו חצי שמש אולם אם עשו שרי להשהות שכן ניתן לצרף את הדעות המקלות בחצי שמש וכן את דעת המהר"ם בעניין צבע וכן מכיוון שהדבר משמש לנוי (בייחוד שמצינו שיטות שהקלו בשקועה)."
הרב דב ליאור, אתר ישיבה – כאן וכאן
הרב ליאור בתשובה כתב כמה דברים:
בצילום אין איסור עשייה (יכול להיות שיאסור הדפסה של התמונה).
לפי הרמב"ם צורת חמה הכוונה למשל חמה ולא לשמש כפי שנראית לעינינו (וכ"כ בתשובה נוספת).
לגבי כוכבים בציור – נוהגים להקל, כי ברור שזה לא לעבודה זרה!
למרות שרוב העולם לא עובד ע"ז ודאי שאסור לעשות צורת אדם (והדין היום לא שונה, כי זה גזירת הכתוב. התשובה הנוספת).
"שאלה
אשמח מאוד אם כבודו יואיל להקדיש מעט מזמנו ולענות על שאלותי לאור האמור בשו"ע בסימן קמא סעיף ד’:
א. האם יש איסור בצילום כל גוף השמש , וכגון קודם שקיעתה?
ב. האם יש בעיה בציור כוכבים (עיגול עם קרני זווית מעין מגן דוד עם עוד זווית) הרי ברור שלא כך היא צורתם בשמים?
ג. האם צריך לקטום חוטם או אף של בובת משחק?
ד. האם בימינו שייך לחוש לכל האמור בסימן לעיל הרי רוב העולם לא עובד צורות ודמויות אלה?
תשובה
על צילום אין איסור, ובכלל לפי הרמב"ם מה שמוזכר דמות 'חמה' אין הכוונה לשמש שאנו מכירים אלא לאחת המזלות ששמו חמה. יש הרבה שיטות שמקילות בזה.
לגבי כוכבים, אם זה לא בולט, יש בזה מח' הראשונים, ומקלים בדורות שלנו כי אין בזה סרך של עבודה זרה כי כולם יודעים שזה רק ציור.
לגבי קטימת בובת משחק, יש הבדל בין יצירת תבנית אדם שזה אסור, לבין השהיית צורה קיימת, שאמנם בעבר משום חשד היה אסור להשהות אפי' רגע אחד, אבל היום הואיל וזה לנוי וכולם יודעים שזה משחק להשהות את זה יהיה מותר.
בימינו אם הולך לאיזו מדינה בעולם ורואה צורה, לא צריך לחשוש שזה צלם הנעבד כי רוב העולם, אולי חוץ מכמה עמים פרימיטביים, כבר לא מתייחס לזה בתור ע"ז והולכים אחר הרוב.
אבל וודאי שגם היום אסור לעשות צורת אדם שלימה."
ובתשובה נוספת:
"שאלה
השולחן ערוך יו"ד סימן קמ"א – פוסק שאסור לצייר צורות שמש, כוכבים, מלאכים ובני אדם (מצדדים מסוימים).
השאלה שלי מתחלקת לשלוש:
א. מדוע אסור לצייר את הצורות האלו? משום עבודה זרה?
ב. מדוע כיום לא חוששים לכך ומציירים בצורה חופשית את הדברים האלו?
ג. האם זה אכן בסדר לצייר אותם כיום, או שצריך להקפיד על כך?
תודה רבה.
תשובה
זה היה מבוא לע"ז, כך הרמב"ם מסביר שאנשים השתחוו באותם הדורות לדברים כאלה לכן התורה אסרה את זה. היום הדין לא שונה היות והתורה אסרה את זה.
אבל יש לציין ששמש זה לא מה שאנחנו רואים אלא צורת המזל של השמש אבל אדם שמצייר היום את הקרנים של השמש אין בזה בעיה."
ווי העמודים וחשוקיהם כה, טז (עמוד מב) – הרב יצחק זילברשטיין
הרב זילברשטיין נשאל על הדפסה של ק"ש שעל המיטה עם ציורי ירח וכוכבים. בתשובתו השווה הדפסה לצילום והביא משבט הלוי שהסתפק בזה, ולכן הוא אוסר. בהשהיה אין איסור, לכן לא הצריך אותם לאסוף את כל מה שכבר חילקו (זה לא מפורש, אבל נראה שגם התיר לחלק מה שכבר הדפיסו).
"לכבוד הרה"ג רבי יצחק זילברשטיין שליט"א
אני פעיל בארגון של קירוב רחוקים בשנים האחרונות התחלנו במבצע 'קריאת שמע שעל המיטה' שכידוע שמעלתה גדולה עד למאד הדפסנו את הקריאת שמע בכמה נוסחאות וחילקנו לכל דורש בחינם. עד כה בעזרת השם ובחסדו זכינו להדפיס כמליון וחצי עותקים ולחלקם בכל רחבי הארץ וב"ה עוד ועוד אנשים מתחזקים ומקבלים עליהם לומר את הק"ש בכל לילה. הק"ש מודפס בנייר כרומו משובח צבעוני שמושך את העין ועל הק"ש הדפסנו ציורים של ירח וכוכבים הירח מצויר כחצי ירח והכוכבים בצורה מחומשת. התעוררנו שאולי יש בזה איסור 'לא תעשון אתי' (שמות כ כ) ואמרו בגמרא ראש השנה (דף כד ע"ב) 'לא תעשון אתי' לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות האם יש בהדפסת תמונות אלו שאלה הלכתית?
תשובה
אכן יש בזה שאלה גדולה. והשאלה מתחלקת לשנים, א. להדפיס לכתחילה את הק"ש עם הציורים. ב. האם צריך לאסוף את כל מה שכבר הדפיסו.
א. להדפיס את הק"ש אסור וכמבואר בשו"ת שבט הלוי ח"ז סימן קלד אות ה שנשאל לפי מה שכתב הט"ז ס"ק יב שלכתחילה יש לחשוש לשיטת הרמב"ן שאסור לצייר צורת אדם אפילו אינו בולט היות שזהו חשש איסור תורה וכן פסק החכמת אדם דראוי לחשוש לדבריו האם נכלל בזה גם לא לצלם תמונה של בן אדם לכתחילה. והשיב קשה לי להורות בזה וגם מסופק אני אם מעשה צילום הוא בגדר לא תעשון בדין זה כיון שהצורה נרשמה מאליה ע"י פעולות הידועות בפוטו… ולכן אסור לצלם ולהדפיס גם חצי לבנה…
ב. להשהות את מה שהודפס כבר מותר."
שו"ת אמנות שער ג
בשו"ת אמנות כתב להחמיר בכמה דברים:
גם בימינו קיים החשש לע"ז לגרמי השמים.
איסור עשיית צורות הוא איסור עצמי ולא נקבע לפי החשש מע"ז.
דעת מהריא"ץ שהתיר לצייר שמש בלי קרניים היא דעת יחיד, ולכן לכתחילה צריך להחסיר משהו מגוף השמש.
ממה שכתב הרמב"ם שצורת חמה הכוונה לצורה שרגילים לעבוד דווקא לגבי מוצא, יש לדייק שעדיין יש בזה איסור השהייה משום חשד וכן איסור עשייה.
סוף הפתיחה, עמוד 74:
"אכן לא רק בתקופה הקדומה אלא גם בימינו, ימים של פריחת האסטרולוגיה והשמש העולה מיפן, עדיין יש חשש של הערצה ועבודה זרה לגרמי שמים אלה, ולכן אסרו חכמים להשאיר אותם בבית אלא אם כן בצורה חלקית…"
עמוד 77:
"א. איסור תורה של עשיית צורות שלמות של שמש, ירח וכוכבים.
זה איסור "עצמי", שלא תלוי בטעם כזה או אחר, ואסור מן התורה גם אם אין שום כוונות לעבודה זרה. ולכן לאמן ולגרפיקאית אסור לעשות צורות שלמות של שמש, ירח וכוכבים.
וכן מגדיר בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט' ס' מ"ד: "יש לעיין עוד אם איסור העשייה איננו איסור בפני עצמו, שאינו קשור כלל בחששא שיטעו אחריה להחזיקה לאלהות. וכשם שאסור לעשות גם כתבנית היכל וכו', שגם כן אינו קשור בעניין של הטעאה, כמובן"…"
עמוד 79-80:
"מותר לגרפיקאית ולאמן לצייר ולפסל שמש, ירח וכוכבים בצורה חסרה, כגון ירח בלי החלק העליון או התחתון, או שמוסתר ע"י עננים, או שמש מכוסה חלקית ע"י ענפי אילן.
ובענין צורה חסרה של שמש כותב בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, ס' מ"ד בשם שו"ת מהריא"ץ (שוסברג) חיו"ד סי' פ"ג: "דצריך שיהיה ניכר לכל למראה חמה, דהיינו שיהיו ניצוצות בולטים סביבות העיגול כניצוץ חמה בזריחתה".
ולפי זה מותר לצייר ציור שמש בלי קרני שמש, וזו נקראת צורה חסרה, ולכתחילה יש להחסיר משהו מגוף השמש. וזה מפני שדעת שו"ת מהריא"ץ הוא דעת יחיד, ואף שהציץ אליעזר מוצא לזה עוד סמך מהחת"ס המובא לעיל, אין להביא משם ראיה, כיון שהוא דן שם על מציאות קיימת, ואינו כותב שאם לא היו קרני שמש, אין חשד. ועוד, שבכל מקום שדובר בהלכה על שמש, דובר או על 'מזל' השמש או על עיגול, ולא כתוב שעיגול בלי קרני שמש אינו שמש ולכן מותר ציורם ופיסולם, אלא אדרבא, אפילו רק עיגול שלם של שמש אסור לעשות שלם, אפילו בלי קרני שמש, וכל שכן עם קרני שמש. לכן יחסיר לכתחילה האמן משהו מגוף השמש…"
עמוד 95-96:
"וכן מביאו (את הרמב"ם בפיהמ"ש) להלכה הרמ"א: "[שו"ע המוצא כלים ועליהם צורות חמה או לבנה] הגה דהיינו צורות הנעשים לשם חמה ולבנה…". יש לדייק בלשונם שרק מותר ליהנות ממנו אם מוצא ציורים ופסלים של שמש, ירח וכוכבים, אבל אסור מן התורה לעשותם בציור ובפיסול, ואסור מדרבנן להשהותם משום חשד. והרמב"ם כתב בפירושו על המשנה (ע"ז ג, ג): "המוצא כלים ועליהם צורת חמה וצורת הלבנה…". וכן הרמ"א, המביא את דעת הרמב"ם להלכה, מדבר על מוצא בלבד, ולא על עשיית ושהיית ציור ופיסול של שמש, ירח וכוכבים, שזה אוסר השו"ע במפורש…"
עשיית שמש, ירח וכוכבים שלא כצורות שמקובל לעבוד
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עבודה זרה ג, ג
הרמב"ם פירש על המוצא צורת חמה ולבנה שהבעיה היא דווקא כשמוצא צורה שרגילים לייחס לשמש ולירח, אבל לא שימצא עיגול שהוא שמש וכד'.
"צורת חמה ולבנה אין ענינו שימצא עיגול ויאמר זו השמש, או קשת מעיגול ויאמר זה הירח, אלא שאנשי הטליסמאות ייחסו אל הכוכבים צורות, עד שיאמרו צורת שבתאי צורת זקן שחור וישיש, וצורת נוגה צורת נערה יפה עדויה זהב, וצורת השמש צורת מלך שכתר בראשו יושב בעגלה, וככה ייחסו לכל המזלות והכוכבים צורות רבות, והם באותן הצורות נחלקים מחלוקת רבה, מפני שהם דברים כוזבים, והכזב על דבר מה יתרבה ויתרחב בלי ספק. ואומרו צורת חמה ולבנה רוצה בו שימצא הצורה המיוחסת לשמש והצורה המיוחסת לירח, לפי איזו שיטה שתהיה."
ש"ך יורה דעה סימן קמא ס"ק ח
הש"ך הקשה שהרי האיסור הוא לעשות כפי שנראה לעינינו בשמים (ולכן אסור בשוקע, וכן ר"ג היה מראה צורת הלבנה), ותירץ שההיתר בדברי הרמב"ם מתייחס דווקא למוצא ושעיגול כמו השמש יהיה מותר בהנאה אבל אסור לעשותו או להשהותו.
"ויש להקשות דהא ע"כ בסעיף ד' דצורת חמה ולבנה אסורה בין בולטת ובין שוקעת לעשותן ולהשהות היינו בעיגול ממש דהא הטעם הוא משום שנראים שוקעים ברקיע וכדלקמן ס"ק כ"ה וכן מוכח בש"ס ברבן גמליאל שהיה מראה לעדים צורות הלבנ' כזה ראיתם כו' ע"ש וי"ל דודאי לעשות או להשהות בידו אף בעיגול שלהן אסור דלעשות נפקא לן מלא תעשון וגו' כל אשר בשמים ממעל והאי אשר בשמים ממעל הוא ואסור."
שו"ת דעת כהן (ענייני יורה דעה) סימן סד, וכן באורח משפט או"ח כא
הובא לעיל, פירש את דברי הרמב"ם שהכוונה גם לעשיה, אמנם אולי זה רק ללמד זכות על המציירים מזלות במחזורים.
"אמנם ההיתר היותר פשוט הוא דעת הרמב"ם בפיה"מ דע"ז, דצורות חמה ולבנה כו"מ הכונה היא דוקא אותן הצורות, שהסכימו עובדי ע"ז ליחסן לחו"ל כו"מ, אבל העושה עיגול ויאמר זה חמה זה לבנה אינו כלום, וכמו כן המזלות ע"פ הציור התמוני שלהם, שבא מפני מעמד קיבוץ הכוכבים בימי המבול לערך, כמש"כ הרמב"ם פ"ג מהלכות יסוה"ת ה"ז, אותן הצורות אינן כלל צורות האסורות. ואע"ג שנגד דברי הרמב"ם עומדים דברי הגמ', שמקשה על ר"ג מהא דל"ת אתי, ובעלייתו בטבלא שלו לחקור את העדים, בודאי לא עשה דמות צורות שעע"ז הסכימו ללבנה, שהרי אין בהן תועלת כלל לענין חקירת העדים, אלא ממש דמות צורות לבנה ממש כפי דמיון המראה שלה בעיגולה לעינינו, נראה דפשיטא ליה להרמב"ם מדנקיט בגמ' ג"כ טעמא דחשדא, דהאיסור הוא באופן שעובדי ע"ז טועין בו, וכיון דבקיאותו של הרמב"ם בספרי הע"ז למדה אותו, שלא הי' דרכם כלל לעבוד את הצורות שבעיגולים שלהם, אלא את אותן הצורות המיוחסות להם, כנ"ל, סבר דאין ה"נ שהגמ' הי' יכול לתרץ הקושיא באופן זה, אלא דבלא"ה משני שפיר."
ר"י קאפח עבודה זרה ג, י (הערה כד) עמוד ת
הרב קאפח אחרי שביאר שלרמב"ם סוגיית הגמרא דחויה מהלכה והאיסור בעשיית שמש, ירח וכוכבים הוא רק מדרבנן, הוכיח שכוונת הרמב"ם שהאיסור בעשייה הוא בצורות שמיוחסים להם ולא כפי שהם נראים לעינינו, מכך שהרמב"ם נוקט מלאכים יחד איתם ברשימה והרי למלאכים אין צורה של ממש אלא רק צורה שבני האדם מייחסים להם.
"אבל צורות שמיחסים הוברי שמים לכוכבי מרום אף שאסור לציירן מדרבנן יש בהם חומר שאפילו בצבע אסור, וזאת למד רבנו ממשנה דע"ז דף מב ב שעל המכובדים אסורים ושעל המבוזין מותרין. ואלה אינן אלא ציורים בצבע, שעל המכובדים אסורים מפני שעשאום לע"ז, אף לנו אסור לצור צורות שמיחסים לחמה ולבנה וכו' לנו ואפילו בצבע הרחקה מהם ומהמיהם. וראיה שמדובר בצורות שמיחסים להם ולא בצורתם הנדמית לעין הוא ממה שהצמידו להם 'מלאכים' וכלשון רבנו בהלכה יח שאין המלאכים נראין לעין כי אינם גוף, ואין עין רואה כי אם גוף, אלא מדובר על צורות שמיחסים להם. וכך כתב רבנו בהדיא בפיהמ"ש ע"ז פ"ג מ"ג צורת חמה ולבנה אין ענינו שימצא עגול ויאמר זו השמש… וזוהי דמות שמשים שאסור לעשותן אפילו בצבע לנואי כדי שלא נחקה את השוטים וימצאו חלושי הדעת ויכבדום וכמ"ש רבנו כאן שלא יטעו בהן הטועים, וכמ"ש בסה"מ אבל דמות עגול בעל קרנים ושביבים שנראה כמו שמש זוהרת וכן דמות ירח בראשית החדש וכך כוכבים אין שום אסור לצור אותם בין בולט בין בצבע."
הרב יעקב ברנשטיין – מאמר 'צורות בבתי כנסת' – מעליות תשמ"ח עמוד 291
הרב ברנשטיין כותב בפשטות שפרשנות זו שהרמב"ם מתיר עשייה של עיגול החמה והלבנה מנוגדת ל'דעת כל מי שדיבר בנושא'.
"הר"י קאפח שליט"א בפירושו על הרמב"ם, סבור שאיסור עשיית חמה ולבנה לרמב"ם, אינו בעשיית עיגול חמה ולבנה, אלא דוקא בצורה המיוחסת לחמה ולבנה… דבריו אלו בדעת הרמב"ם מחודשים מאוד, דעת כל מי שדיבר בנושא היא, שאיסור עשיית חמה ולבנה הוא איסור עשיית העיגול שלהם. כך כותב הש"ך ס"ק ח וכ"כ גם המהר"ם מלובלין, ועוד."
מקראי קודש (הררי) פרק יג הערה מט עמוד רלב
לגבי כוכבי נייר שמדביקים על תחפושת, במקראי קודש הביא שדעת הרב מרדכי אליהו לאסור, ולרב ישראלי אין לאסור זאת בבירור שלא מתכוונים בזה לע"ז ועוד שזו לא צורת הכוכב באמת.
"ואגב הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שלדעתו אין להדביק על בגדי פורים את אותם הכוכבים מנייר מוכסף שרגילים להדביקם משום שדינם ככוכבים בולטים ע"כ ונראה שכוונתו למש"כ בשו"ע יו"ד (סימן קמ"א סעיף ד') ומש"כ הט"ז (שם סקי"ג) עיי"ש. ואמנם הגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי, שלדעתו אין לאסור זאת בסכינא חריפא, ובפרט שאין מתכוונים בכך לשם ע"ז. ועוד אמר הגר"ש ישראלי, שכוכב במציאות אינו מחומש, כמו שמציירים צורות אלה, לכן הבנתי מדבריו שנטה להתיר ע"כ."
הרב דוד כהן, עטורי כהנים 233 (אדר תשס"ד) עמ' 30-31.
הרב דוד כהן תהה על דברי הרב קוק שהרחיב את דברי הרמב"ם שאין איסור בצורות הרגילות לעשיה והשהיה, והגמרא על ר"ג יכלה לתרץ שזו לא צורה שעובדים אלא שכבר תירצה אחרת. שהרי אם כך מלכתחילה אין קושיא ותמוה שהמקשה טעה בזה והגמרא לא העירה על זה, ועוד שדברי הרמב"ם נאמרו דווקא במוצא. וביחס להשהיה תירץ שכיוון שהחשש לחשד מובן אם מדובר דווקא בצורות שרגילים לעבוד. למעשה, אפילו לא צירף דעה זו כסניף, כי זו דעה לא ברורה.
הוא גם הביא את השיקולים להתיר שהזכיר הרב ישראלי ונתן להם מקום. את דבריו שלא מתכוונים בזה לע"ז הוא מסביר שהכוונה שאין בזה סרך ע"ז וכפי שהקל מטעם זה המהרי"ט (כי אחרת, אז מה? הרי בכל זאת אסור לנוי).
"אלא שבגוף חידוש זה יש לדון טובא, וכפי שכבר העיר על זה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' מ"ד סק"ו, דהראיה זצ"ל עצמו הרגיש זה שפירשו ברמב"ם נגד הגמ' והתירוץ, שאין הכי נמי הגמ' יכלה לתרץ כך הוא דחוק, שהרי מעיקרא אין כלל קושיא, ודחוק מאוד לומר שהמקשה טעה בזה, והגמ' לא אמרה שמעיקרא לא קשיא מידי רק תירצה תירוצים אחרים, ומלבד מה שהעיר יש לומר דכל דברי הרמב"ם בפירוש המשניות שם הם הרי על המשנה של המוצא צורות אלו שאסורים בהנאה, ואם כן יש לומר שדווקא שם אמר הרמב"ם חילוקו מחמת ידיעתו שרק הצורות שאמר עובדים להם עובדי עבודה זרה, ויש לאוסרם בהנאה, אך צורת חמה ולבנה בעלמא אין עובדים להם ועל כן אין לאוסרם בהנאה, אבל עשייתם שזה איסור עצמי מלא תעשון אתי זה אסור גם בצורת חמה ולבנה כפי שהוא לעינינו, וכן כתב להדיא לחלק כן בש"ך סק"ח (רק שביחס לשהיה, יש מקום לומר כן, ואף שהש"ך חולק גם בזה, מכל מקום כאן יש מקום לדון בדבר עי' מקור מים חיים). אמנם השתא דאתית להכי יש לישב קושיא זו, שכיון שאנו חוששים לחשד, וחשד לרוב הפוסקים היינו מטעם שמא עובדה, וא"כ על כרחך שכאן מדובר בצורות כאלו שדרך לעובדם, ועכ"פ גם לשיטתו הרי אין מקור במחבר עצמו דסובר כן (ורק הרמ"א בסעיף ג' הביא לרמב"ם בפירוש המשניות הנ"ל, וגם בזה רק בקשר לעניין זה של איסור הנאה וכנ"ל, והרי לנוהגים כדעתו אנו עוסקים כעת… ולבוא ולומר שנסמוך על דעת הראי"ה זצ"ל בנושא, ונאמר לצרף לזה כסניף דעת הראש וסיעתו, זה קשה, אחר שביארנו שדעת הראי"ה בנושא צריך לבארה.
עוד יש להעיר: הר"מ הררי שם בשם הגר"ש ישראלי זצ"ל כתב ב' טעמים נוספים להקל בזה. א. דאין הכוונה לשם עבודה זרה, ועל כך יש להעיר שהרי כל האיסור כאן הוא איסור עצמי מפסוק של "לא תעשון" ולא משום סרך עבודה זרה, וא"כ מה לי בזה שאינו לשם עבודה זרה, וצריך לומר שכונתו כמרי"ט הנ"ל שכיון שלא שייך בענייננו לשם עבודה זרה, א"כ לא שייך חשש הטעות, שהיא טעמא דאיסורא לרמב"ם ועל כן שרי.
ב. שאין זו צורת כוכבים כלל כי למעשה אינם נראים ברקיע השמים בצורה כזו, ואף שיש לדון קצת בסברא זו… מכל מקום ודאי דיש לצרף סברא זו לסניף לסברות דאמרנו לקיים המהנג שעינינו רואות שנהגו ישראל כן."
הרב שלמה אבינר – שאילת שלמה ד, קסח עמוד 63, וכן בחוברת עטורי כהנים 195 עמוד 39
הרב אבינר התיר לצייר שמש, ירח וכוכבים על סמך דעת המהר"ם ועל סמך הפירוש שהאיסור הוא רק בצורות שעובדי ע"ז מייחסים לשמש ולירח. הוא נשען על תשובת הרב קוק (דעת כהן סד, הובא לעיל) כמקור לדבריו.
"שאלה: לפני זמן קניתי תמונת לווין שבו נראה חלק מכוכב צדק וארבעת ירחיו הגדולים שמופיעים במלואם מסגרתי ותליתי אותה לאחר מעשה העירו לי על כך שאולי קיימת בזה בעיה של 'לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום' (סוף פרק שלישי מהלכות עובדת כוכבים לרמב"ם) האם היה מותר לקנות תמונה זו? והאם בדיעבד אפשר לקיימה?
תשובה: אכן זו דעתו של הרמב"ם שאסור לצייר חמה ולבנה כוכבים ומזלות אפילו אם זו תמונה שטוחה ולא פסל. אך המהר"ם מרוטנבורג מתיר אם זה ציור שטוח של צבע, ורק אוסר אם זה בולט או שקוע.
בנוסף לכך הרמב"ם עצמו בפירוש המשניות (ע"ז) כותב שהאיסור אינו לצייר סתם עיגולים, אלא אותן צורות מיוחדות שעובדי עבודה זרה יחסו לחמה ולבנה, כוכבים ומזלות.
על פי שני הנימוקים האלה מסביר מרן הרב קוק את היתר הציורים של המזלות במחזורים, וכן מה שנהגו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לצייר ציורים של חמה ולבנה, כוכבים ומזלות. כלומר מותר לשמור וגם לצייר (שו"ת דעת כהן סי' סד)."
הרב משה כהן תחומין לג עמוד 471-472
הרב משה כהן במאמרו בתחומין הביא את דברי הרמב"ם ללמוד מהם גם להיתר עשיה במה שאיננו צורה שרגילים לעבוד. הוא מביא את הש"ך שפירש שבעשיה אסור, ומעיר שמדברי הרמב"ם בטעם הלאו עולה שאין איסור גם בעשיה.
"עוד יש לעיין בפירושו של הרמב"ם למשנה, שממנו עולה כי אין מדובר על הצורה הגיאומטרית של גרמי השמים אלא על צורת המזלות שלהם שהיא הבעייתית:
צורת חמה ולבנה אין ענינו שימצא עיגול ויאמר זו השמש, או קשת מעיגול ויאמר זה הירח, אלא שאנשי הטליסמאות ייחסו אל הכוכבים צורות, עד שיאמרו צורת שבתאי צורת זקן שחור וישיש, וצורת נוגה צורת נערה יפה עדויה זהב, וצורת השמש צורת מלך שכתר בראשו יושב בעגלה, וככה ייחסו לכל המזלות והכוכבים צורות רבות, והם באותן הצורות נחלקים מחלוקת רבה, מפני שהם דברים כוזבים, והכזב על דבר מה יתרבה ויתרחב בלי ספק. ואומרו צורת חמה ולבנה רוצה בו שימצא הצורה המיוחסת לשמש והצורה המיוחסת לירח, לפי איזו שיטה שתהיה.
לפי זה ודאי שאין בעיה לשלב מרכיבים של גרמי השמים האסטרונומיים בתוך ציור, כיוון שצורות שכאלו לא נאסרו, שכן הן חסרות את המשמעות האלילית העלולה להיות מיוחסת להן. הדרכי-משה בס"ק ב ציטט את דבריו של הרמב"ם, ואף פסקם ברמ"א בסעיף ג. אולם הש"ך בס"ק ח כתב שגם הרמ"א לא התיר אלא במוצא צורות קיימות, שאז אין לחשוש שמא עבדו אותן, אולם ברור לו שיש איסור לעשותן. הוא אף מצטט את הלבוש בס"ק ג שמדויק מדבריו שהחמיר גם במוצא. נראה להעיר לענ"ד כי מדברי הרמב"ם בטעם הלאו עולה כי אין איסור גם בעשייה, כיוון שאין להשוות בין הצורה הגיאומטרית לכוחות רוחניים אליליים."
תורה תמימה שמות פרק כ פסוק ד
בתורה תמימה כתב שלש"ך והגר"א כיוון שידוע בבירור שבזמנינו לא עובדים לצורות החמה והלבנה – אין בהם איסור. אינני יודע מאיפה הסיק כך, אבל הוא לא מקשר זאת לרמב"ם הנזכר.
"אשר בשמים ממעל – אשר בשמים – לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ממעל – לרבות מלאכי השרת כד) [ע"ז מ"ג ב']"
ובהערה כד שם:
"ר"ל דמות צורת חמה ולבנה ומלאכי השרת. ועיין ביו"ד סי' קמ"א דעת הרמ"א דגם בזה"ז אסור לצייר צורות אלו, אבל הש"ך והגר"א ס"ל דכיון דנודע בבירור שאין העובדי כוכבים עובדין להם אין טעם לאסור."
עשייה כאשר ניכר מהציור שאין לצורה כוח (וכשהצורה אינה מרכז העניין)
שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן מד
מביא מילקוט הגרשוני שתירץ את הקושיה על תמונת החמה שהעמידו על קבר יהושע ע"פ דרשות מהר"י מינץ שהקשה על עשיית הכרובים ו-12 הבקר שעשה שלמה, ותירץ שהאיסור בעשיה הוא שמא יחזיקו אותם לאלוהות ויעבדו אותם ובאלה כיוון שנעשו בצורת שירות לדבר אחר לא יטעו בהם שנעשו לאלוהות, וכן בעניין תמונת החמה על קבר יהושע שהעניין להראות שהחמה משועבדת לבעלי תורה אין חשש שיעשו ממנה אלוהות ולא שייך איסור 'לא תעשון איתי'. וכתב הצי"א שיש לעיין אם איסור עשיה אינו איסור בפני עצמו.
"(ו) ובחפשי בספרים מצאתי בספר ילקוט הגרשוני על תנ"ך שמביא להקשות הקושיא האמורה על זה שהעמידו תמונת החמה על קברו של יהושע בשם ספר יד דוד, וכותב מדידיה לתרץ עפ"י מ"ש בדרשות מהר"י מינץ דרוש ז' בסופו על הקושיא דאיך עשו הכרובים וגם איך עשה שלמה שנים עשר בקר תחת כיור הנחושת, דהטעם דאסור לעשותן הוא משום שמא יחזיקו אותן לאלהות ויעבדו אותם, אבל בי"ב בקר שהכיור הי' נשען עליהם הכרת פניהם ענתה בם שלא נעשו לשם אלהות כי עבודת משא הכיור בכתף ישאו וכיון דנעשה בצורת שירות ושיעבוד לדבר אחר ליכא למיטעי בה שנעשים לשם אלהות, והטעם הזה עצמו בכרובים דכיון שלא היו עומדים על הכפורת תלושים ונפרדים ממנו ופניהם נצבים, רק דבוקים ומחוברים בו ופניהם נוטות אל פני הכפורת מביטים למטה להורות שהם נכנעים ומשועבדים לבעלי תורה המונחת בארון כמ"ש למעלה ליכא למיחש שמא יטעו האנשים אחריהם להחזיק אותם לאלהות להשתחוות להם לעבדם. א"כ ה"נ כאן שהעמידו תמונת החמה על קבר יהושע לומר זה הוא שהעמיד החמה, זאת התמונה אומרת דהחמה נכנעת ומשועבדת לבעלי תורה לצוות עליה לעמוד במקומה נגד רצונה א"כ ליכא למיחש שיטעו אחריה להחזיק אותה לאלהות ולא שייך בזה איסור דלא תעשון אתי עיי"ש. והתירוץ הזה מסייע התירוץ באופן הב' שכתבתי לעיל באות ד' לתרץ בדעת הרמב"ם.
אך יש לעיין עוד אם איסור העשייה איננו איסור בפ"ע שאינו קשור כלל בחששא שיטעו אחריה להחזיקה לאלהות. וכשם שאסרו לעשות גם כתבנית היכל וכו' שבשו"ע שם /יו"ד סי' קמ"א/ סעי' ח' שג"כ אינו קשור בענין של הטעאה, כמובן."
הרב אונטרמן תחומין ג עמוד 233
הרב אונטרמן כתב ביחס לפיסול אדם, שכהצורה אינה העיקר אין איסור. (בחבל נחלתו א, מט הסיק מזה שהרב אונטרמן יתיר בובות ראוה).
"סימול רעיון כשהצורה טפלה לו
שנית, נראה לי שיש הבדל אם נושא התמונה הוא פרצופו של האדם, או שעיקר הנושא הוא איזה רעיון, וציורי אדם שעליו הם דברים צדדיים בלבד, וזה מסתבר מאד.
בתמונה של אנדרטה זו הנושא הרעיון, שחיילים מביאים ענפי-תמרים, כסמל לזר נצחון ומוסרים זה לכנסת של נציגי-העם, לאמר, הנה הבאנו לעמנו נצחון על אויבנו, והסמל הוא זר הנצחון שאנו מגישים בזה. ולכן אין מסתכלים בצורות של בני האדם המגישים את הזר ולא שייך בזה שום חשדא (חוץ מהעובדא ששם ישנם תמיד אנשים וברבים ליכא חשדא) וגם לא איסור של העשיה, כי צורתם של הנושאים את הזר אינה מענינת כאן ולא מכירים את השלוחים, ובכהאי גוונא שזה אינו עיקר בתמונה לא אסרו גם המחמירים אשר חששו שההסתכלות בצורת האדם יש בה משום סרך של דבר המביא לידי ע"ז.
וראיתי בס' שיירי כנה"ג ליו"ד מביא מעין הסברא האמורה וז"ל : "דפרצופין שעושים המשחקים לשחק בהם הואיל ואלו לא דרך קבע עבידי שרי בשם מורי הרב י'ד". וזה קרוב לסברא שאמרנו. דאם הפרצופין הם רק טפל לענין אחר שבתמונה אין להם חשיבות שיסתכלו בהם ולכן אין בהם איסור כנלע"ד."
הרב עזריה אריאל – אתר ישיבה
הרב עזריה אריאל בתשובה כתב שהאיסור הוא כשהחמה או הלבנה הם במרכז הציור (אמנם הזכיר שמכמה אחרונים נראה שלא סוברים כך).
"7. אעיר עוד על סברה חדשה להקל בחלק מהמקרים, שאמנם לא מצאתיה בדברי הפוסקים (ומכמה פוסקים אחרונים נראה שלא סברו כן) ומ"מ היא מסתברת לענ"ד, ולעת עתה לא מצאתי לה סתירה מדברי הראשונים: מכיוון שכל האיסור בציור חמה וכו' הוא מחשש עבודה זרה, לא נאמר הדבר אלא כשעושה ציור שבו מופיעה חמה (או לבנה וכו') בלבד, או שעל כל פנים החמה נמצאת במרכז הציור, ובכך יש לחוש שמא עשאם לעבודה זרה. לעומת זאת כאשר מצויר מקבץ של חמה וללבנה ודברים נוספים, אין מקום לחשוש שעשה כן כדי לעובדה, לא לעניין החשד מדרבנן בהשהיית הדבר ואולי גם לא לעניין איסור היצירה מדאורייתא. וב"ה שמצאתי במאירי (ר"ה כד,ב) שכתב כעין זה, וז"ל: "רצה לציירן [את כלי המקדש, ראה לעיל מיניה] על גבי כלים – יראה לי שמותר, הואיל ואין מפורדים כל אחד בעצמו, וכל שכן צורות קטנות שאין שוות להן [לכלי המקדש] בכמותן, וזו של רבן גמליאל – צורות מפורדות היו". מדבריו בסיום מתברר, שההיתר לדעתו בצורות הטפלות לדבר אחר נאמר לא רק על כלי המקדש, אלא גם על חמה ולבנה וכו' (אבל במקבילה בע"ז מג לא כתב את משפט הסיום)."
הרב משה כהן תחומין לג עמוד 471
הרב משה כהן גם כתב היתר זה שכאשר גרמי השמים הם חלק מכלל הציור אין בזה איסור, ונשען בזה על דברי התוספות (בתירוץ השני לקושיה מה תוספת האיסור בד' פנים והרי כבר נאסר דמות אדם) שאין איסור בצורת אדם כשהיא עם עוד צורות.
"כזכור, התוספות אמרו ביחס לצורת אדם כי היא נאסרה רק בפני עצמה ולא בצירוף צורות נוספות. נראה לומר כי ניתן להרחיב את ההגדרה הזאת גם ביחס לגרמי השמים, ואף להעצים את סברת ההיתר בזה. על פי זה האיסור בציור גרמי השמים נאמר רק כשהצורות עומדות בפני עצמן. רק כך ניתנת משמעות עצמאית לגרם השמים כגוף בעל כוח וחשיבות, אולם אם הוא מצויר על רקע נוף כחלק ממערכת הבריאה אין בכך כל ייחוס משמעות מיוחדת לגרם השמים עצמו.
במקרה זה הרי שהוא רק חלק מתפאורה שלמה ואינו עומד כשלעצמו. נראה שגם אצל רבן גמליאל לא היה מדובר בתמונות נוף של מאורות, אלא בתמונות שבהן היו צורות של גרמי השמים בלבד במרחקים מסוימים. משום כך היה חשש שמא לצורות אלו יהיה דמיון לעבודה זרה, אולם אילו היה מדובר בתמונות נוף, לא היה כל חשש גם אילו היו משולבים בה גרמי שמים.
כך נראה גם מלשונו של הרמב"ם האוסר לעשות צורות לנוי, ומוכח שהבעיה היא כאשר יוצרים צורות העומדות כשלעצמן, אך לא במסגרת של ציור שלם שבו משולבות הצורות הללו, שאז הן אינן בגדר צורות אלא חלק ממכלול של תמונה."
ארחותיך למדני ג, פו, ד עמוד רנז
גם בארחותיך למדני כתב שכשיש בתמונה עוד דברים והחמה או הלבנה טפלים ואינם העיקר – אין איסור לצייר, ולמד זאת מדברי הרמב"ם שהאיסור הוא 'כדי שלא יטעו בהן הטועים', וכפי שלמד המהרי"ט שדרך עראי מותר שלא יבואו לטעות.
"גם יש להביא סברה להקל ממ"ש הרמב"ם בהל' ע"ז פ"ג הל"י. וז"ל "אסור לעשות צורות לנוי ואע"פ שאינה עכו"ם שנאמר לא תעשון אתי כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעכו"ם". הרי הרמב"ם כתב טעם לדין זה דהיינו "שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעכו"ם". וראיתי במהרי"ט ח"ב י"ד ס"לה שכתב "מה שהקשה הכסף משנה למה לא הזכיר דלהתלמד שרי וי"ל דמ"ש אסור לעשות צורות לנוי דהיינו דבר קבוע שיטעו לומר שיש בהם ממש לאפוקי דרך עראי לפי שעה כגון משחק בהם או להתלמד דשרי דלא אתו למטעי ולפי דרכנו למדנו באותם הפרצופות שעושין לתינוקות לשחק בהם וכן אותם שעושים המשחקים לשחק בהם הואיל ולאו בדרך קבע עבידא שרי". הרי שיש ללמוד מטעם זה שכתב הרמב"ם לדינא ונראה שכל דבר "דלא אתו למיטעי" יש להתיר. ולפי זה נראה שיש סברה לומר שדוקא צורה לנוי שהיא החמה או הלבנה לחודה יש לאסור שבזה החמה העיקר בצורה זו וכן י"ל בלבנה ובזה אפשר לטועה כדי לומר שכוונתו לעכו"ם אבל כשיש תמונה שיש בה כמה דברים כגון הרים ונהרות ואילנות וכדומה ובכלל התמונה יש גם כן החמה או הלבנה אז בזה החמה היא טפלה וכן הלבנה ואין הוכחה מזה שכוונתו לע"ז אלא צ"ל שכוונתו היא רק לנוי וכדי לצייר מה שברא הקב"ה בעולמו שהרי החמה היא טפלה בתמונה זו וכן הלבנה ואם כוונתו היתה לע"ז אז מסתמא כשהוא צייר התמונה הוא מצייר החמה או הלבנה כעיקר התמונה ולא כטפל בלבד. ולכן י"ל שמ"ש הרמב"ם שאסור לצייר לנוי, דהיינו רק כשהחמה או הלבנה הן העיקר בציור זה שרק בזה "אתו למיטעי". ולכן בתמונות שיש בהן כמה דברים אחרים יש להתיר לצייר בכללם אף החמה והלבנה וכן הוא בנד"ד."
שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס לבוב סימן תקמז (תצו)
כעין רמז להבדל הזה ראיתי בדברי מהר"ם מרוטנבורג, אמנם ביחס לחשד.
"אבל צורות עופות וסוסים אפילו האומות אין עובדין להם כשהן בפני עצמן וכ"ש כשהן מציירין על הבגדים, הילכך אין כאן חשד."
בית הבחירה (מאירי) מסכת עבודה זרה דף מב עמוד ב
המאירי הביא שיש מתירים עשיית חמה ולבנה כשזה לא בצבע תכלת כעין הרקיע. לא ברורה לי מספיק כוונתו, וצריך לראות איך הבינו אלה שמביאים אותו.
"וכן יש מתירין עשיית חמה ולבנה כל שאינו מצבע תכלת שהוא כעין הרקיע ומטעם זה סמכו להקל לצורפי נחשת לעשות צורות בכלי כסף וזהב וכן בצורות הספרים שבחכמת התכונה שמותר אף בעשיית עצמו שזהו גוף הלמוד ואינו בכלל עשיית צורה ויראה כן אף בכלים הצריכים לה:"
הרב יעקב ברנשטיין – מאמר 'צורות בבתי כנסת' – מעליות תשמ"ח עמוד 291
הרב ברנשטיין הבין בפשטות שהכוונה היא לרקע תכלת, שאם הוא לא תכלת אין איסור.
"ועיין במאירי שכתב: "וכן יש מתירים עשיית חמה ולבנה כל שאינו מצבע תכלת שהוא כעין הרקיע ומטעם זה סמכו להקל לצורפי נחושת לעשות צורות בכלי כסף וזהב". דעה זו בשם יש מתירים, מפתיעה, איסור העשייה הוא דווקא על רקע תכלת, כיון שכך נראית החמה בשמים, אולם לא שמענו פה היתר בגלל שהחמה עצמה לא זוהרת בצבע אש."
הרב צבי צרפתי, בלכתך בדרך תשס"ב עמוד 60
גם הרב צבי צרפתי הבין שכוונת המאירי שרק כשיש רקע תכלת יהיה איסור.
"שיטת המאירי בשם יש מתירין
המאירי כותב: "וכן יש מתירין עשיית חמה ולבנה כל שאינו מצבע תכלת שהיא כעין הרקיע" ונראה לפרש שעשיית לבנה או חמה צריכה להיות מותרת אלא אם יש גם את הרקיע שצבעו תכלת."
דמות הגוף חלק השו"ת י אות ב
בדמות הגוף הקשה על הפירוש שהכוונה לרקע, שזה לא מתאים ללשון המאירי. פירושו הראשון לא ממש ברור לי, ייתכן שכוונתו שמצייר את היקף השמש שבעיני היש מתירין השמש מוגדרת יחד עם מעט תכלת סביבה (כלומר, האיסור הוא לא ציור פנים השמש בלבד אלא היקף השמש, אבל לא צריך שיהיה בצבע תכלת). בפירוש השני הוא מסביר שהכוונה למעט תכלת סביב השמש שזה מה שגורם לזה להיראות כשמש (אבל לא כל הרקע).
"המאירי בע"ז כתב יש מתירים עשיית חמה ולבנה כל שאינו מצבע תכלת שהוא כעין הרקיע ומטעם זה סמכו להקל צורפי נחשת לעשות צורות בכלי כסף וזהב עכ"ל ובביאור דבריו ראיתי מתחבטים ורצו לומר דהיינו שאין השמש עצמה בצבע התכלת אלא צהוב אדמדם כנראה לעינינו ואין כונתו אלא על טוהר השמים שסביבה וכ"נ מדברי הרמב"ם פ"ב מה' ציצית ה"א וכן צריך לפרש דבריו בה' יסודי התורה פ"ג ה"ג. אלא דקשה שאין כן משמעות לשונו של המאירי ונראה דכונתו שאין ציור גלגל השמש אלא החוט המקיף סביבו אבל היא עצמה אין בה ציור ולכך כשמצייר אותה היינו שמצייר סביבותיה וזה הוא כעין התכלת עוד נראה שאין כונתם שללא זה אינו צורת חמה שהרי הוא הצבע שסביבותיה ולא היא עצמה אלא שאין ניכר שעיגול זה הוא חמה או לבנה אא"כ עושה סביבה תכלת ולשיטתם לא די במה שעושה סביבה קרניים שהרי אין זה אלא הסכמה שכך היא צורת השמש ולא האמת"
בית הבחירה (מאירי) מסכת עבודה זרה דף מב עמוד ב
עוד חידוש כתב המאירי בהגדרת צורת המזלות, והוא שהאיסור הוא דווקא כשעשה רצף נקודות כפי שהמזל בשמים, אבל בקו רציף וכד' אין איסור. גם ביד קטנה שהבאתי בתחילת הסיכום כתב כך, והוסיף שזה גם כשצייר נקודות שלא בצורת כוכבים אלא שהצירוף שלהם הוא צורת מזל.
"וכל שמגלגל ירח ולמטה הן דומם הן צומח הן בעל חיים הן פרצופין הן צורות כגון הרים וגבעות ימים ונהרות אילנות ובהמות וחיות ועופות ודגים עשייתן שלא לכונת עבודה מותרת אף בבולט ואף במכובדים חוץ משני פרצופין והם צורת ארבע חיות הנזכרות במרכבה בדפוס אחד או צורת אדם אפילו לבדו הואיל וארבעתם נזכרו על שמו כמו שאמר עליהם דרך כלל ודמות אדם להנה ויש אוסרין באריה ושור אף באחת לבד אם עשאן נקדות נקדות לבד על תכונת אריה ושור שבגלגל המזלות ומ"מ אף על תכונת אדם שבארץ ארבעתם מיהא והענין שהם אוסרים אף אחד אחד בשנעשה בנקדות הוא שהם מקשים הרי אסרנו עשיית כל שלמעלה אף אחד אחד והרי שור ואריה ונשר דמות שלמעלה הם ותירצו שכשהוא עושה אותם כדוגמת מעלה ודאי כך הוא והסימן לזה כשעושה אותם נקדות נקדות אבל כל שעושה אותם דוגמת גופן שלמטה לא נאסר אלא באדם או בארבע כי הדדי."
שו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן לח אות טז
בשו"ת דברי יציב הביא את המאירי ונראה שסמך על דבריו.
"והנה כעת נדפס המאירי על ע"ז, ושם בסוגיין בדף מ"ב ע"ב [בד"ה דין עושה כיצד] כתב, ויש אוסרין באריה ושור אף באחת לבד אם עשאן נקודות נקודות לבד על תכונת אריה ושור שבגלגל המזלות עיי"ש, ומבואר להדיא דצורת אריה שבמזלות שאני מצורת אריה דידן, שהוא רק בנקודות וכציור המזלות, וכ"ה גם ביד הקטנה על הרמב"ם שם בפ"ג מע"ז הי"א באות ז' במנחת עני שמה ס"ק ל"ג עיי"ש. והש"ך שם בס"ק ל' כתב על דברי הב"ח שמעולם לא שמענו מי שנזהר בזה עיי"ש."
עטרת פז (זביחי, תשס"ג) ח"ב יו"ד, ג (עמוד קעד-קעה)
הרב פנחס זביחי גם מביא את דברי המאירי הללו, ומדייק שגם הרמב"ם בהכרח יסבור ככה שהרי התיר את כל בעלי החיים ואסר את המזלות. הוא גם כותב שזה חולק על דברי הש"ך שאסר לצייר את 12 המזלות יחד[3].
"והנה לפי דברי המאירי הללו מתבאר כאן חידוש גדול ועצום דלעולם אף לדעת האוסרים דס"ל לאסור לעשות כדמויות אלו שיש בגלגל המזלות שהם דמות אריה או דמות שור וטלה וגדי שהם כנגד החדשים השונים הוא דוקא כשעושה כן את דמויות אלו בנקודות נקודות מפני שכך הוא דמותם בשמים שהרי דמויות אלו של אריה ושור וכו' נראות שם בשמים בגלגל המזלות ע"י צירופם של הכוכבים שהם עומדים בצורה כזאת וממילא כל שהוא עושה דמויות אלו בנקודות נקודות אז יש לאסור מפני שנראה שאכן זוהי כוונתו לעשותם כדמות שיש במרום אבל אה"נ כל שהוא עושה אותם בצורה שלימה של ציור שלם כמו שהם נראים כאן למטה אה"נ דיש להתירו אפילו כשעושה כן בצורה בולטת… וגם דבריו אלה של המאירי הם דלא כדברי הש"ך שהרי אף הש"ך שהתיר לעשות את חיות אלה לא התיר אלא לעשותם אחד אחד בנפרד אבל לעולם ס"ל דכל שעושה את כל י"ב המזלות יחד יש לאסור ובאמת לפי דברי המאירי הנ"ל מתבאר דאפילו שיעשה את כל י"ב המזלות יחד שפיר שרי כל שלא עושה אותם נקודות נקודות וע"ע נמי בדברי הרב המגיה במאירי (שם הערה ט) שכתב שם דאכן לפי דברי המאירי הללו מתבאר דשפיר שרי לעשות את כל י"ב המזלות אפילו יחד ורק לעשותם נקודות נקודות אסור שאז יש לאסור לעשותם אפילו אחד אחד ודברים אלה הם דלא כהש"ך הנ"ל…
והרי שכתב להדיא (הרמב"ם. אורי) דדמות חיות ובהמות מותר אפילו בולט וק"ל. ולפ"ז צריך לומר לכאורה דהרמב"ם ס"ל כסברת המאירי הנ"ל דכל שהוא מצייר צורת חיות ובהמות בסתם שרי כי בודאי אין דעתו וכוונתו על המזלות שאם להם הוא מתכווין היה עושה אותם בנקודות נקודות כמו שהם נראים בגלגל המזלות ועל כן כל שהוא ציירם ועושה אותם בסתם שפיר שרי ולכן אפילו בצורה בולטת שפיר שרי… כי היכי דלא יהיו דבריו קשים… שהרי אם הרמב"ם כתב דאסור לעשות דמות המזלות כיצד כתב אח"כ בסתם בלא לחלק דמותר לעשות דמות של בעלי חיים ומשמע כל סוגי הבעלי חיים… אלא ודאי דצ"ל דכל מאי דאסור לעשותם בדמות המזלות הוא דוקא כשמתכוין לזה לעשותם כמזלות והוא כדברי המאירי שעושה אותם בנקודות נקודות. וכבר הזכרנו בס"ד בדברינו כמה וכמה פעמים מפי סופרים ומפי סופרים כלל מוסד דדברי רבינו המאירי הם אורים ותומים לפרש את דברי הרמב"ם במקום שדבריו סתומים."
הגדרות מפורטות נוספות מה בדיוק אסור
שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן קלד
בשבט הלוי ענה לכמה שאלות בענייננו:
מותר לצייר חצי שמש כי לעינינו היא נראית שלמה, למרות שבזריחה ובשקיעה חלקה נכנסת תחת האופק (בניגוד לירח שכבר כתבו שאסור לצייר באופן חלקי).
צורת כוכבים שאסורה זה עיגולים עם קרני זויות בולטות, ואת זה לא עושים (השאלה היתה על המנהג לרקום כוכבים על פרוכת וכד'. לא ברורה לי בדיוק כוונתו מה לא כלול באיסור שהרי המנהג אינו לעשות עיגולים בלבד).
ביחס לעשיית עוגיות בצורות ירח וכוכבים הוא הסתפק, וכתב שיש להימנע מזה.
"ז. מבואר בפוסקים (מובא בדרכי תשובה וכן מוכח פני יהושע, שפ"א, ומנחת חינוך מסוגית הגמרא) שאפילו חצי לבנה אסור לצייר היות שכן נראה בתחילת החודש, מה הדין בחצי חמה, האם יש להחמיר גם בזה, בנראה כן לאחר תחילת שקיעתה, או שמא זה נחשב לדבר חיצוני מה שכדור הארץ מסתירו, ונפ"מ שמא מותר לצלם החמה לאחר שקיעתה.
תשובה:
אעפ"י שגם חצי לבנה אינה במציאות חצי לבנה דלעולם שלימה היא אלא כפי עמידתה נגד השמש כידוע מכ"מ כן מסתבר שסו"ס חמה נראה לעולם שלימה ומה שנכנסה בחלקה תחת האופק אינה סיבה לאסור גם חצי צורת חמה, ולענין עצם צילום כבר כתבתי למעלה…
שאלה:
ט. מה המקום להתיר יש כאן, לעשות ולרקום צורת כוכבים בבתי כנסיות ע"ג הפרוכת היות שכוכבים אסור אפילו אינו בולט, וכן על מה סמכו הרבה מקומות לצייר צורת רקיע כחול עם כוכבים למעלה על גג ביהכ"נ היות שזהו דמות שמשי במדור התחתון כמבואר בשו"ע שם.
תשובה:
כמדומני שצורת הכוכבים היינו עגולים אם קרני זויות בולטות, וזה לא עושים כלל.
שאלה:
י. בכמה מקומות עושין עוגיות בצורת חלקי הבריאה, כגון אילנות פרחים בתים ירח וכוכבים, האם יש בזה היתר שאינם לקיום היות דמבואר בשו"ת חת"ס (יו"ד קכ"ט) שאפילו ע"מ לשבור לאלתר ג"כ אסור.
תשובה:
בח"ס שם לא נמצא זה, מכ"מ הדין אמת דע"מ לשבור ג"כ אסור דהא סו"ס עבר על לא תעשון אתי, מ"מ באוכלין אני מסופק אם יש איסור מ"מ בודאי יש למנוע מזה בצורות האסורות ואין פנאי לעיין, יותר כעת:"
דעת הרב יעקב אריאל – אתר כיכר השבת
אין איסור בחצי שמש.
"חצי שמש
א. מספר פוסקים ובניהם הרב וואזנר (שבט הלוי שם) והרב יעקב אריאל (משיחה איתו) טענו, שהאיסור לצייר שמש נוהג רק כאשר מציירים שמש שלמה, אבל כאשר מציירים שמש חצויה, אין בכך איסור.
ראייתם מבוססת על דברי השולחן ערוך שראינו לעיל, שהתיר לעשות צורת אדם אם היא לא שלמה. לשיטתם כשם שאדם מותר חצוי, כך גם שמש יהיה מותר לצייר במידה והיא לא שלמה. הסברא בדבריהם היא, שכמו שבמציאות אין אדם חצוי, לכן הותר לצלמו כך, אין איסור לצייר שמש, כי אין במציאות שמש חצויה (אך ירח נאסר, כי חלק מהחודש הוא נראה לעיננו חצוי).
ב. דעה זו קשה משתי פנים, מגמרא ומסברא. קודם כל, אם אכן מותר לעשות חצי שמש, מדוע הרא"ש והשולחן ערוך לא הזכירו התר זה, וכפי שהזכירו את ההיתר לצייר חצי אדם?! אלא מוכח שגם חצי שמש נאסרה, וכן פסקו להלכה המנחת יצחק (שם), המהרי"ט (יו"ד סי' לה), המהר"ם אלשיך (סי' עז), השואל ומשיב (ג, עא) ועוד."
חוט שני – מזוזה, ברכות, ענייני יו"ד ז, עמוד תט
בחוט שני התיר לצייר וכן לעשות צורת כדור הארץ (גלובוס), שאינו בכלל משמשים, ובסוגריים הוסיף שהרי גם הגויים עבדו רק למשמשים ולא לכדור הארץ (כלומר, מצרף ללמוד מדברי הרמב"ם שטעם האיסור כסייג לע"ז).
"ז ציור של כדור הארץ, ועשיית והחזקת גלובוס
מסתברא דמותר לצייר כדור הארץ, ואין בזה משום לא תעשה פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל וגו', ודרשינן [ע"ז מ"ג ע"ב] לרבות חמה ולבנה כוכבים וכו', וגדר האיסור מבואר במס' ר"ה [כ"ד ע"ב] שהם משמשין, עיי"ש, ונראה דכדור הארץ אינו בכלל משמשין [והרי גם העכו"ם לא עבדו אלא רק למשמשים כמו השמש והירח ולא לכדור הארץ], ולכן מותר לצייר כדור הארץ, וממילא מותר לעשות ולהחזיק גלובוס."
תשובות נוספות
אבני דרך ט סימן קו עמוד 310
בשו"ת אבני דרך הביא את שיקולים להתיר: 1. שלא עושים ע"ז מאוכל וזה דבר בזוי. 2. שזה מיועד להיות דבר זמני (וכדברי המהרי"ט). 3. זה לא נועד להיות צורת ירח, ועל זה הקשה שהרי כולם יודעים שזו צורת ירח וכך קוראים לזה.
והביא מהמחמירים: 1. שבט הלוי שהסתפק והחמיר. 2. דברים מהרב אהרן גרוסמן שזה מגונה ואין לעשות כך לכתחילה. 3. דעת הרב נבנצל לאסור ממש גם כשאין קשר לע"ז.
וסיכם שראוי שלא להכין עוגיות בצורת ירח.
"דברים אלו לגבי צורת אדם נכונים גם לשמש וירח. על פניו נראה לי להקל בשאלתנו, שכן מראש אין מקום לחשש, שהרי אין עושים עבודה זרה ממאכלים, וזהו דבר בזוי. לפיכך אין לחוש לעוגיה בצורת ירח. ומפורסמים דברי שו"ת פרי השדה (ג לח) שצורה על כלי מבוזה מותרת דאין חשש שעבדוה… כמו כן, דבר הקיים לפי שעה אין שייך בו חשש עבודה זרה, ומכיוון שהעוגיה הינה עומדת לזמן קצוב וקצר לא שייך בה חשש עבודה זרה. סברא זו מובאת בשו"ת מהרי"ט… סברא נוספת להתיר חזיתי בספר חוט השני אשר כתב להתיר לעשות עוגיות בצורת ירח, וביאר דגזירת האיסור הוא כאשר "רוצים להראות את הצורה של הלבנה… כיון שרוצים לעשותם בצורות מעניינות עושים גם בצורת ירח, וקוראים לזה ירח, אבל אין זה תמונת הירח, כגון אם ירצו להראות לאדם מהו ירח, לא יראו לו עוגיה בצורת ירח… ומותר". אולם קצת קשה לי דהרי כולם יודעים דהוי צורת ירח, ומוכח מכך שבחנויות קוראים לעוגיות אלו, עוגיות בצורת ירח…
לא אכחד להזכיר כי בעיוני בזה חזיתי כי בשו"ת שבט הלוי (ז, קלד אות י) נשאל לגבי מקומות שעושין עוגיות בצורת חלקי הבריאה כגון אילנות פרחים בתים ירח וכוכבים האם יש בזה איסור וכתב "מ"מ באוכלין אני מסופק אם יש איסור מ"מ בודאי יש למנוע מזה בצורות האסורות ואין פנאי לעיין יותר כעת". הוסיף לי על דבריו (בכת"י) בעל שו"ת ודרשת וחקרת בהאי לישנא:
לענ"ד מגונה הדבר מאוד ואין לעשות עוגיות כאלה לכתחילה [הגע עצמך האם גם נתיר עוגיות בצורת שתי וערב כיון שאין בה חשש ע"ז, כי העוגיה עומדת לזמן קצוב וקצר (כלשונו שם), ועל אף שאין לאסור העוגיות בצורת ירח בדיעבד, אבל לכתחילה בודאי יש למנוע מזה], וידעתי שיש עוגיות כאלה בשוק עם הכשר, וכנראה הם סומכים על החוט שני הנ"ל, אבל למה להיכנס לזה, וכי חסרים צורות המותרות בלא פקפוק לכל הדעות אתמהה (ועוד הרי מקפיאים עוגיות לזמן ארוך).
כשיטה זו כתב לי הגר"א נבנצל, לאסור הכנת עוגיות בצורת ירח והוסיף: "צורת שמש וירח אסורות גם אם לא נעשו לע"ז, כמו שבית תבנית בית המקדש ומנורה כתבנית מנורת המקדש אסורות גם אם לא נעשו לע"ז".
העולה לדינא: ישראל כשרים הם ועולה מדברינו דראוי שלא להכין עוגיות בצורת ירח (אף שראינו דיש המקלים)."
הרב יעקב אריאל, אתר ישיבה
הרב יעקב אריאל אסר בפשטות עשיית צורות ירח וכוכב מגבס.
"שאלה
לפני כמה ימים קניתי תבנית גבס בצורת ירח וכוכב. אחרי שמילאתי את התבנית אחותי אמרה לי שבגלל שזה בצורת ירח וכוכב זה יכול להיחשב לעבודה זרה. אשמח לשמוע מה הדין, והאם מותר לי לתלות אותם בחדר?
תשובה
אכן, אסור לעשות צורה שלמה של ירח וכוכבים אלא למטרות לימודיות בלבד. גם אם אין כוונה לעבודה זרה, זה איסור בפני עצמו."
הרב אחיה ליפשיץ, תשובה באתר ישיבה
הרב אחיה ליפשיץ למרות שהביא צירוף של הרבה צדדים להקל בעשייה, אינו מקל למעשה לעשות אלא רק להתיר לקנות מיהודי שייצר בלי חשש מסייע (כי יש מקלים לו). הצדדים להיתר עשייה:
דברי המהרי"ט מהם לומדים להתיר משחק.
כשזה חלק מציור כללי, והשמש והירח אינם המרכז.
שזה כלול בהיתר 'להתלמד' (הביא מ'יד פשוטה' שרק לנוי אסור).
דעת מהר"ם.
ההסבר ברמב"ם שרק צורות שמקובל לעבוד נאסרו (הביא מהרב קוק והרב קאפח ושהש"ך חולק).
שמדובר רק בצורות בלי כוונה לגרמי השמיים (הביא מחוט שני שהובא לעיל).
ואחר כל זה לא הקל, אלא רק לקנות מיהודי שמייצר ולא לחשוש ללפני עור.
"שאלה
שלום,
- האם מותר לקנות משחקים לילדים עם צורות של כוכב או שמש. למשל יש משחק עם כפתור בולט של כוכב או משחק עם צורת פתח של כוכב שזורקים בפנים קוביה בצורה של כוכב. אם כבר קנינו מה לעשות?
- האם אפשר ללבוש בגד עם ציור של כוכבים?
- האם מותר גם לקנות בגדים שיש בהם ציורים שיש בהם חשש לעבודה זרה כמו שמש, ירח, פנים של בן אדם או דמות של בן אדם?
תודה
תשובה
לשואלת, שלום.
בנוגע ללבישה ושימוש, מותר ללבוש את הבגדים ולהשתמש במשחקים שיש עליהם צורות שונות של שמש, ירח וכוכבים, או ציור או צילום של אדם. (בנוגע לבובה, מעיקר הדין מותר להשתמש בה, וראוי להחמיר לפגום בה באופן שהדבר ניכר, כגון לפחוס את האף או אוזן וכדומה).
בנוגע לקנייה, יש אומרים שכיוון שאסור ליהודי לעשות צורות אלו, לכן צריך לקנות דווקא מוצר מיובא, ולא מה שנעשה בארץ. אבל נראה שאפשר להקל בדבר.
הרחבה ומקורות…
כאשר באים לקנות את הדברים, למרות שלא מדובר על עשייה אלא על השהייה, אם היצרן עובר על איסור כשהוא מייצר אותם, יש להימנע מלקנות ממנו משום מסייע ביד עוברי עבירה (חוט שני עמוד רכו). כמו כן פעמים שיש בדבר משום חילול השם, שאנו נהנים מכך שאחרים עוברים על דיני התורה ועושים איסורים.
לכן נביא להלן צדדי היתר ביצירת הדבר:
א. הרמב"ם, כתב את הטעם לאיסור זה של התורה (הלכות עבודה זרה פרק ג' הלכה י'): "כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים".
המהרי"ט שהובא לעיל (ב) הבין שהנימוק נועד על מנת להגדיר את האיסור ולתחום את גבולו. לכן כתב: "אסור לעשות צורה לנוי, דהיינו דבר קבוע שיטעו לומר שיש בהם ממש. לאפוקי (=להוציא) דרך עראי לפי שעה כגון משחק בהם או להתלמד, דשרי דלא אתו למטעי (שמותר שלא יבואו לטעות). ולפי דרכנו למדנו באותם הפרצופות שעושין לתינוקות לשחק בהם, וכן אותם שעושים המשחקים לשחק בהם (=מסכות) הואיל ולאו בדרך קבע עבידא שרי (הואיל ולא בדרך קבע עשויים מותרים)".
אמנם הגר"ע יוסף זצ"ל (יביע אומר חלק ג' יו"ד סימן ח') כתב שאין לסמוך על דבריו לעשות מעשה לכתחילה בנוגע לייצור של בובה, אלא להקל לקנות מן המוכן כמו שהובא לעיל, והמחמיר שלא תהיה בובה שלמה תבוא עליו ברכה. אבל במשנתו האחרונה סמך על הדברים מעיקר הדין אף לעשות בובות (הליכות עולם ח"ז עמ' רפא).
ובנוגע לציורי ילדים יש מי שהיקל על פי דברי המהרי"ט, שכן ניכר שהם דרך עראי ואחר זמן קצר זורקים אותם.
ב. על פי העקרון העולה מדברי המהרי"ט, שגם בנוגע לעשייה מתחשבים בטעם האיסור, כתב בשו"ת ארחותיך למדני שהובא לעיל (א), שיש לצרף להקל לצייר שמש וירח כשהם חלק מציור כללי, כיוון שגם באופן זה לא יטעו ויבואו לעובדו, שכן הוא טפל לציור כולו.
ג. בספר יד פשוטה לרה"ג נחום אליעזר רבינוביץ' שליט"א דייק מדברי הרמב"ם שרק לנוי אסור לעשות, והטעם הוא בגלל שיש חשש לטעות, אבל כאשר הוא עושה לצורך מסויים אחר, אין איסור גם בעשייה של הצורות (היתר זה הינו בפשטות בנוגע לאדם, ולדבריו גם בנוגע לשמש וירח, אבל הדבר צריך בירור).
ד. יש ראשונים שהקלו לצייר אפילו שמש וירח וכוכבים (לא כדעת השולחן ערוך), לדבריהם האיסור גם בהם הוא רק בצורות בולטות או חרוטות (ויש שהקלו אפילו בחרוטות), ולא בציור בצבעים בלבד. הרב קוק זצ"ל (דעת כהן סימן ס"ד) כתב שנהגו היתר לצייר כוכבים ומזלות בבתי כנסיות, ואין כוח למחות בהם בגלל שסומכים על ראשונים אלו (אבל הוא עצמו כאשר היה בכוחו, מחה שלא יציירו אף דברים פחות חמורים מבחינה הלכתית! וחומר מיוחד לדבר בבתי כנסיות, הובאו דבריו בטוב רואי למסכת עבודה זרה מ"ג ע"ב).
(בשו"ת ארחותיך למדני חלק ג' סימן פ"ו, הקל לצייר בצירוף שיטות אלו מדין ספק ספקא אפילו שזה נגד דעת השולחן ערוך. אבל הרבה פוסקים מחמירים. יעויין לדוגמא באגרות משה חלק אורח חיים חלק ה סימן ט אות ו', שהתיר מעיקר הדין לילדים קטנים מאוד לצייר כיוון שהציור לא ממש דומה לשמש ולירח, אבל כשהם גדולים יותר הדבר אסור מעיקר הדין, ולכן לא כדאי מראש ללמד אותם דבר שכשידעו לעשותו טוב יותר הוא אסור).
ה. עוד צירף הרב קוק זצ"ל שם, את ההסבר הגורס שהאיסור הוא רק לעשות צורות מסויימות שעובדי אלילים היו מייחסים לשמש או לירח או לכוכבים מסויימים, ולא ציור פשוט של הדמות שלהם. כך הסביר גם הרב קאפח זצ"ל בביאורו לרמב"ם.
(למרות שבדברי הש"ך שם ס"ק ח' מפורש שהיתר זה איננו מתייחס לעשייה או השהייה של דמות שמש ירח וכוכבים, אלא להיתר הנאה של מי שמוצא צורות כאלו, ואכמ"ל).
ו. נראה שההיתר שהובא לעיל לגבי השהייה של משחקים בצורות צבעוניות (א), שניכר שמדובר בצורות בלבד, נכון גם לגבי עשייה. כך כתב בחוט שני (עמוד רלח) בנוגע לעשיית עוגיות בצורת ירח, שאין הכוונה כלל לירח עצמו אלא לצורה בלבד.
נראה שבנוגע לאיסור תורה של יצירת הדברים, יש להחמיר באופן כללי למרות צירופי ההיתר האלו.
אבל כשאנו דנים על קנייה של דברים שיוצרו על ידי יהודים, יש בצירופם מקום להקל (לא כולם קיימים בכל האופנים), שהקונה לא יחשב מסייע ביד עוברי עברה."
הרב שמואל אריאל, אתר ישיבה
הרב שמואל אריאל בתשובה על איפור לפורים והזכיר שיש מחלוקת בצורה שטוחה אבל רבים החמירו בזה (הוא לא מתייחס בדבריו להיתרים שיכולים לצאת מהטעם של הרמב"ם: שזה לא מתקיים ושזה לא העיקר אלא האדם שעליו מצוייר).
"שאלה
האם מותר לצייר על הפנים כוכבים ירח ושמש (או אחד מהם בנפרד) באיפור לתחפושת של פורים?
תשובה
שלום וברכה!
ישנה מחלוקת בין הראשונים האם האיסור לעשות צורות בדמות גרמי השמים הוא דוקא באופן שיש לצורה עומק, שהיא בולטת או שוקעת, או גם באופן של צביעה, שהצורה שטוחה וללא עומק. למעשה רבים מן הפוסקים החמירו בכך.
אופן של היתר שמופיע בכמה פוסקים, הוא לצייר את הצורות כשאינן שלמות. דהיינו שכל צורה תהיה מוסתרת במקצת על ידי ציור של ענן, או שבאמצע הצורה יעבור קו שישבור אותה וכדומה."
אבני ישפה יו"ד קנא (עמוד רסג)
באבני ישפה העלה כצד ללימוד זכות על ציורי הכוכבים שעל פרוכות, שזה לא דומה ממש לכוכבים כפי שנראים בשמים לעינינו וכן שאפשר לפרש זאת כקישוט ולאו דווקא לכוכבים ממש.
"ובענין צורת כוכבים דעושה ישראל וצורתן שלימה לכאורה יש לומר דאין איסור כיון דלא ברור דצורה דאנו עושים היא צורת כוכבים כי הצורה שאנו רואים בשמים היא כמו חיצים לכל הצדדים והצורה שאנו עושים היא דמיון בעלמא לכוכבים ועוד שיכולים לפרש את הצורה לא לכוכבים אלא לצורות שונות של קישוטין כיון שאינה צורה המוכיחה שהם כוכבים.
ואעפ"י שכתבנו טעמים ללימוד זכות לנוהגים להקל אבל למעשה אין לנהוג כן."
דמות הגוף, מכתבים, הערות לספר חוט שני, עמו' רא-רב
בדמות הגוף (הרב יוסף פררה, אלעד תשע"ד) במסגרת שאלות על הספר חוט שני תמה על דבריו שיש חשד כי בעולם עדיין עובדים לצורות חמה ולבנה, ושאל את הרב יצחק פנגר שענה שהוא לא יכול לענות בוודאות ושבזמנו היו כאלה, וכתב על זה שאם רק עובדים את גרמי השמיים ולא עושים צורתם אז אין לחשוש לחשד, ועוד כתב שמכך שאינו יודע בוודאות הרי שאין חשש חשד (ותמוה לי פירוש זה, שהרי כתב שלא מזמן היו).
"ז בעמ' רלז אסר צורות חמה ולבנה שמצוירים בבגדי הילדים ובשמיכות וסדינים, מחשש לחשד כיון שיש מקומות בעולם שעובדים לצורות אלו. ואאנכי לא ידעתי מי הם שאוחזים היום מעשי אבותיהם לעבוד לצורות אלו… [תשובת חתנו של הרב קרליץ הרב מנחם מנדל לובין: איכא לברורי בארצות בני קדם].
בעקבות תשובתו של הרב לובין שלחתי שאלה לרב יצחק פנגר שליט"א שכידוע הסתובב רבות במזרח הרחוק, בזה"ל: האם יש היום אנשים העובדים ע"ז של שמש וירח וכוכבים או צורתם.
והחזיר ז"ל: לא יכול לענות בודאות, אבל אם יש זה יהיה במזרח הרחוק. בזמני עוד היו אנשים כאלה, אבל אני לא יודע עד כמה הם מבינים מה שהם עושים, אדם צריך להאמין במשהו. ישנם אנשים שלא בהכרח מפותחים מנטאלית ורוחנית שיסגדו לגורמי שמים גדולים. עכ"ל.
הנה מה שכתב שהם לא מבינים מה שהם עושים אין זה סיבה להתיר שהרי כתב ע"ז הרמב"ם בפיה"מ לחולין דזה נחשב מנהג אבותיהם בידיהם ונחשב ע"ז. ומ"מ אם עובדים רק לגורמי השמים ממש ולא עושים את צורתם לעובדה, או שיש להם צורה מיוחדת לעבודתה, יש להתיר דאכתי לא שייך חשד בצורה שאינה דומה לצורה שהם עובדים. אבל ממה שכתב שאינו יודע בודאות, נראה דאין לחוש לזה, אפי' שכיום יש תקשורת, דסו"ס אין זה ידוע ולא אתו למחשדיה."
בית אהרן וישראל קפד עמוד קלב, כתב הרב חיים נחום בלויא
הרב חיים נחום בלויא התיר לעשות עוגיות בצורת ירח, כי זה לא נחשב 'צורת ירח' כשזה חפץ שזו צורתו (והביא בשם הרב לובין ראיה מהחזו"א שצורה שעל הלחם נחשבת לחם ולא נחשבת צורה).
"אמנם בעשיית עוגיות בצורת לבנה וכוכבים איכ"ל דלא מיקרי צורת לבנה וכוכבים דדוקא כשעושה צורה בפנ"ע או צורה על גבי דבר שהצורה היא דבר בפני עצמו מיקרי צורת חמה ולבנה אבל כשעושה חפץ בצורת חמה ולבנה לא מיקרי צורת חמה ולבנה אלא חפץ בצורת חמה ולבנה ואינו בכלל האיסור (וכן הסכים הגרממ"ל דיש לדון עפ"י החזו"א או"ח ס"א שב' לגבי שבת דצורה שעל הלחם לא חייל עליה שם צורה אלא זהו תמונת הפת."
[1] כיוצ"ב כתב בחוט שני לקמן להתיר עוגיות בצורת ירח.
וכ"כ הרב יואל שוורץ (מדריך תורני לאמנות עמוד 47):
"צורות גיאומטריות הקרויים כוכבים כיון שאין הכונה לצורת כוכב מותר וכמו שבספר משנה ברורה סימני הביאור הלכה הם בצורת כוכבים מכל מקום נראה שצורות ירח יש יותר לחשוש אך עשיית עוגות בצורת כוכבים או דמות סהר יש להקל מצד שאין כוונתו לצורת ירח."
[2] צ"ע, שלכאורה ביחס לבני המן ההיתר נראה רחב יותר – שהוא לא מתכוון אליהם ספציפית אלא מתכוון לדמות אנשים סתמא. כלומר, האיסור לעשות דמות אדם הוא דווקא בדמות של אדם מסויים, וכפי שכתב בחבל נחלתו לעיל.
אלא שהוא אסר ציורי כוכבים על תקרת בית הכנסת, ולכאורה שם מדובר על כוכבים סתם בלי כוונה לכוכבים מסויימים.
[3] נראה שכוונת המאירי היא דווקא כאשר עושים מזל מסויים בפני עצמו, אבל כשעושים את כל 12 המזלות יחד גם הוא יודה שאסור. שכן ההבחנה בדבריו היא האם עושה אותם כדוגמת מעלה או שהם כדוגמת בעלי החיים שבארץ. וכאשר מצרף לעשות את כל המזלות יחד, ברור שהכוונה בזה היא למזלות שברקיע. ולא כמו שכתב העטרת פז, ומה שכתב בשם המעיר על המאירי אינו מדוייק, שכוונת המעיר שם שהמאירי מחמיר מהש"ך שאוסר גם כשלא כל המזלות יחד.
הערות על מאירי ע"ז מב, ב עמוד 153 הערה ט
"ט) כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מדברים החדשים האלה שלא נזכרו בשום א' מהראשונים ז"ל ומיושבות הרבה קושיות רבותינו האחרונים ז"ל כגון מ"ש הב"ח והטו"ז יו"ד קמ"א סקי"ג והש"ך סק"ל איך מותר לצייר בהמות ודגים הלא הם בכלל המזלות (ולפי שיטתם הי' להם ז"ל להקשות דאדם אסור מטעם מזל בתולה) וגם נשמע מזה שלא כש"ך שם שרק כל הי"ב מזלות ביחד אסור ועוד דברים ואכמ"ל."
כעת ראיתי שגם ב'דמות הגוף' עמד על נקודה זו, שבתחילה תהה למה בחוט שני אסר את כל המזלות יחד כש"ך ולא סמך על היד קטנה והמאירי, ולבסוף כתב שאין ללמוד שהמאירי חולק על הש"ך.
דמות הגוף (הרב יוסף פררה, אלעד תשע"ד), מכתבים, עמוד רא הערה 8
"עיין בפנים שלאחר העיון נראה שבאמת אין ללמוד מדברי המאירי דלא כהש"ך."