האיסור הוא לעשות פסל של אדם שלם, עם פרצופו וכל גופו. בין אם הוא פסל שלם מכל צדדיו, ובין אם הוא תבליט של צידו הקדמי עם פרצופו וכל גופו. אבל מותר לעשות פסל אדם שיש בו חיסרון ניכר, כגון להחסיר בו חלק מהאוזן או את קצה הרגל. וכן מותר לעשות ביוסט, היינו פסל של אדם עם פרצופו המדויק ופלג גופו העליון. וכן מותר לעשות תבליט של פרופיל, הואיל ורואים בפרופיל רק עין אחת, יד אחת ורגל אחת (רא”ש, שו”ע ורמ”א קמא, ז). ויש מחמירים בזה, אולם הלכה כדעת רוב הפוסקים.[4]
כאמור לעיל (הלכה ב), לדעת רובם המכריע של הפוסקים מותר לצייר דמות של אדם, משום שהאיסור לעשות צורת אדם הוא כדוגמת הופעתו בפועל, וכיוון שהאדם נראה לעינינו עם נפח, האיסור הוא רק באופן שיש לו נפח כפסל או תבליט, ולא בציור שבו דמותו שטוחה (תוס’, רא”ש, שו”ע קמד, ד).
כשהחלו לפתח מצלמות, היו רבנים שמחשש לגאווה ולאיסור עשיית צורה לדעת מקצת הפוסקים, הקפידו שלא יצלמו אותם ולא ידפיסו את תמונתם. אמנם במשך השנים הצילום הפך להיות נפוץ מאוד, ובכך התבטלו החששות שליוו אותו בתחילתו. שכן אין חשש גאווה בדבר שהכל נוהגים לעשות כדבר שבשגרה. גם חשש איסור עשיית צורה לדעת מקצת הפוסקים התבטל, הואיל והאיסור הוא לעשות צורת אדם לשם נוי ואומנות, אבל אין איסור לצלם אדם מסוים לשם תיעוד וזיכרון. בנוסף, ככל שמלאכת הצילום השתכללה, הצילום נעשה בפעולה קלה שכבר קשה להגדירה כמעשה.[5][5]
לפיכך, מותר לעשות פסל שלם אם יפגמו אותו. השאלה איזה גודל פגם צריך. לחת”ס יו”ד קכח, מספיק פגם קטן, כגון פגימת ראש אוזנו או ראש חוטמו. לבית לחם יהודה יו”ד קמא, צריך להסיר את כל החוטם, כדי שיהיה ניכר החיסרון. למעשה נראה שצריך חיסרון שהרואה יבחין בו במבט ראשון, וזה יכול להיות גם בחלק מאוזנו. עוד כתב בחת”ס שם, שיהודי שרוצה ללמוד להיות פַּסָּל עבור גויים, רשאי בשעת הצורך לעשות פסלים לנוי בלא לסיים אותם, כגון שיעשה אותם בלא עין, ועוזרו הנוכרי יסיימם עבורו.
[5]. כפי שלמדנו בהערה 2, לשלוש שיטות מתוך ארבע, מותר לעשות תחריט של אדם. ורק לשיטת ראב”ד, רמב”ן ור”ן, אסור לעשות תחריט. ונחלקו אם לשיטה זו יאסרו גם ציור: לראב”ד ולש”ך בנקה”כ, גם ציור יאסרו. ולט”ז, כנסת יחזקאל, בית שלמה ועוד, ציור מותר. נמצא אם כן, שלדעת רובם המכריע של הראשונים והאחרונים, מותר לצייר ולצלם אדם. למרות זאת, כשהחלו לצלם אנשים, היו רבנים שנהגו לאסור או לחשוש לאיסור, כדוגמת ה’חכם צבי’ שהקפיד שלא יציירו אותו (שאלת יעבץ א, קע). וכ”כ להחמיר דברי מלכיאל ג, נח; ישכיל עבדי ח”ב קונ”א יו”ד יא. בבא”ח ש”ש מסעי ט, כתב שמעיקר הדין מותר, ומנהג חסידות להימנע. בדעת כהן סו, כתב שיש חסידים שנמנעים מכך, ויש לדבריהם מקום מסוים, אבל העיקר שמותר. ע”כ. ככל שהצילום הפך להיות יותר רווח, גם המהדרים שלא לצלם ולהצטלם בעצמם, לא מחו במי שרצה לצלמם, שאין למחות במי שנוהג כהלכה. יתר על כן, ככל שהיה ברור יותר שמגמת הצילום היא תיעוד ולא עשיית צורה של אדם, נסתלק החשש. ואפשר לומר שכשם שמותר לעשות צורות של חמה לצורך לימוד (להלן הלכה ז), כך מותר לכתחילה לצלם אדם לצורך תיעוד. בשו”ת הלל אומר יו”ד סג, כתב שאף יש בכך מעלה, שהילדים יראו את הוריהם ויזכרום ויתחזקו בתורה ובמצוות.
