סייעתא דשמיא כללית

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב

במשא ומתן הדבר תלוי ב'מזל' האם ימצא ברכה במעשי ידיו, דהיינו בסייעתא דשמיא.

"ואמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי – אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי – אל תאמן, יגעתי ומצאתי – תאמן. הני מילי – בדברי תורה. אבל במשא ומתן – סייעתא הוא מן שמיא. ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא – סייעתא מן שמיא היא."

רש"י מסכת מגילה דף ו עמוד ב

"סייעתא דשמיא – ויש יגע ואינו מוצא."

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס עמוד ב

צריך סייעתא דשמיא גם כדי להורות כהלכה, ולכן אין להורות במקום רבו.

"אמר אביי, האי מילתא דאמור רבנן: אפילו ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה, לא משום דמיחזי כאפקירותא, אלא משום דלא מסתייעא מילתא למימרא, דהא אנא הוה גמירנא ליה להא דרב ושמואל, אפי' הכי לא מסתייעא לי מילתא למימר."

רש"י

"דלא מיסתייעא מילתא – שיורה כהלכה."

מהר"ל – דרך חיים מסכת אבות פרק ד משנה יד

הפרנסה תלויה גם במזל, מעבר למה שמשתדל.

"ובפרק קמא דמגילה (ו', ב') אמר רבי יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן מצאתי ולא יגעתי אל תאמן והני מילי בדברי תורה אבל משא ומתן סייעתא דשמיא היא עד כאן. והפירוש הוא כמו שאמרנו כי התורה היא למעלה מן המזל לגמרי, ולפיכך אם אמר יגעתי ולא מצאתי אל תאמן שאם יגע ולא מצא צריך אתה לומר כי המזל הוא גורם שלא ילמד, ודבר זה אינו כי התורה אינה תחת המזל שיהיה המזל כנגד זה, וכן אם אמר מצאתי ולא יגעתי אל תאמן. כי אם אפשר לומר שמצא ולא יגע אם כן המזל היה גורם וזה אינו כי אין המזל גורם זה, שאין התורה תחת המזל אבל למשא ומתן יכול לומר יגעתי ולא מצאתי שהמזל הוא נגדו שלא יתעשר אף אם יגע, ואפשר לומר מצאתי ולא יגעתי שהיה המזל פועל."

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סג עמוד ב

מקרה מיוחד בו היה שלום בית בסייעתא דשמיא, אע"ג שהאישה אמרה 'מאיס עלי'.

"היכי דמיא מורדת? אמר אמימר: דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה, אבל אמרה מאיס עלי – לא כייפינן לה. מר זוטרא אמר: כייפינן לה. הוה עובדא ואכפה מר זוטרא, ונפק מיניה רבי חנינא מסורא. ולא היא, התם סייעתא דשמיא הוה."

רש"י מסכת כתובות דף סג עמוד ב

"היכי דמיא מורדת – דכופין אותה דמשהין גיטה ופוחתין כתובתה.

דאמרה בעינא ליה כו' – שיש לכופה על ידי פחיתת כתובתה.

אבל אמרה מאיס עלי – לא הוא ולא כתובתו בעינא.

לא כייפינן לה – להשהותה אלא נותן לה גט ויוצאה בלא כתובתה."

דברי הימים ב לא, כ-כא

"וַיַּעַשׂ כָּזֹאת יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל יְהוּדָה וַיַּעַשׂ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת לִפְנֵי יְ-הוָה אֱ-לֹהָיו. וּבְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱ-לֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה לִדְרֹשׁ לֵא-לֹהָיו בְּכָל לְבָבוֹ עָשָׂה וְהִצְלִיחַ"

מלבי"ם, שם

מציין כי ע"י דבקותו של חזקיה הייתה סייעתא דשמיא בכל מעשיו.

"ובכל מעשה. ובכל אשר החל באיזה מצוה, בין בעבודה בין בתורה בין במצוה, היה בכל לבו בלי שום פניה, ועי"כ הצליח ועלה בידו כי היה לו סייעתא דשמיא על כל מעשיו:"

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף נה עמוד א

עפ"י הסבר הרשב"ם, מס מסוים ששכחו בשלטון ליטול מהאדם בטעות, פטור מלשלם (למרות ששאר התושבים צריכים לשלם יותר), מכיוון שהגיע אליו בסייעתא דשמיא. [אין מדובר במעשה כלשהו של האדם]

"ואמר רב אשי: פרדכת מסייע מתא. וה"מ דאצילתיה מתא, אבל אנדיסקי – סיעתא דשמיא היא."

רשב"ם

"אבל אנדיסקי – ממונין של מלך הרגילין לגבות מכל בית ובית מכל איש ואיש עד שיעלה החשבון למס הקצוב ושכחוהו לזה או לא רצו לשאול לו כלום בשביל שהוא אדם בטל וסבורין היו שאין לו ממון וגבו כל המס מכל השאר אף על פי שהכביד עליהם המס כדי שהיה לו לזה ליתן פטור דסייעתא דשמיא הוא שמחלו לו."

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נב עמוד ב

צריך סייעתא דשמיא כדי להתמודד עם יצר הרע.

"אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו – אינו יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו."

העמק דבר בראשית פרק כא פסוק כ – כב (פרשת וירא)

ישמעאל למד להיות מלומד בציד ע"י סייעתא דשמיא.

"ויהי רובה קשת. נקודת קשת מלמדנו שאינו שם כלי שהוא רובה, אלא שם הפועל אומן כמו גַמָל חַמָר דמשמעו מנהיג גמלים מנהיג חמורים, שהיה ישמעאל אומן בזה כרגיל ומלומד, אף על גב שלא היה מי מלמדהו אלא בסיעתא דשמיא:"

העמק דבר שמות פרק לא פסוק ו (פרשת כי תשא)

הקב"ה מסייע להבין ידיעות לבר שכל שיודע לשמור את ידיעותיו כראוי.

"ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. בברכות דנ"ה אמרו שאין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה מהאי קרא, והכי פי' הכתוב בדניאל יהב חכמתא לחכימין, והכונה בזה דשורש חכמה מתפרש על שתי הוראות, א' שכל וחריצות, ב' לימודיות ומדעים מה שהעלו אחרים כבר, וזהו פירוש המקרא במשלי ד' ז' ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קנינך קנה בינה, ראשית שכל האדם שיתנהג בלמודו, דמתחלה יקנה חכמת אחרים, ואח"כ בכל קנינך קנה בינה, להעלות דבר מדבר, וזהו מאמר חז"ל [שבת ס"ג א'] ליגמר אינש והדר ליסבר, והוא הוא משמעות המקרא יהיב חכמתא היינו מדעים וסיעתא דשמיא למיגמר, כדאי' במגילה דף ו' דלאוקמי גירסא סיעתא דשמיא, ולמי הוא מסייע ויהיב מדעים לחכימין, פירוש למי שהוא בר שכל וידע האיך לשמור את ידיעותיו שלא ילכו למקום שאינו ראוי."

העמק דבר במדבר פרק כז פסוק יח (פרשת פינחס)

סמיכת משה על יהושע מועילה לו לסייעתא דשמיא שיוכל לכוון לאמת.

"וסמכת את ידך עליו. שתהא לו סיעתא דשמיא לכוין האמת ודעת ישרה, וזהו כעין תועלת סמיכה להוראה שמועילה לסיעתא דשמיא, משום דאפילו איש שראוי לזה נדרש לסיוע מן השמים לכוין האמת כדאיתא בכתובות דף ס' לענין תלמיד בפני רבו, שמשום הכי אסור להורות אף על גב שראוי, מכל מקום אין לו סיעתא דשמיא לכך:"

חזקוני בראשית פרק לז פסוק ו – ז (פרשת וישב)

יוסף מספר את החלום לאחיו כדי שידעו כי עלייתו לגדולה מכוונת ע"י סייעתא דשמיא.

"ויאמר אליהם שמעו ספר להם חלומו להוציא מלבם אם יעלה לגדולה לא מאת אביו הוא אלא מסייעתא דשמיא."

ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קמג

"ויברך אותם משה (שמות לט מג) מה ברכה ברכם אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם והם אומרים ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו (תהלים צ יז). ואף על פי שאין כתוב בתורה מפורש בכתובים שנאמר יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם (שם /תהלים צ'/ טז)."

אבן עזרא תהלים פרק צ פסוק יז

"ויהי – טעם כוננה עלינו לתקן סבות ועלילות שלא יהיה טורח להם ועמל בכל מעשיהם וטעם כוננהו שיהיה שלם על דרך אם ה' לא יבנה בית:"

שפת אמת בראשית פרשת וירא שנה תרמח

הדרך הישרה היא שילוב של סייעתא דשמיא, עבודת האדם, ודביקות ע"י התחברות שני הכוחות.

"דבאמת העיקר הוא סייעתא דשמיא. ומ"מ הכל תלוי גם בעבודת האדם. דכתיב ויהי נועם ה' עלינו והם ג' מדריגות כדאיתא קוב"ה ואורייתא וישראל כולהו חד. נועם ה' עלינו הוא סוד ה' שלמעלה מהשגת האדם. ומעשה ידינו כוננה עלינו הוא הפתח שהתחתונים מעוררים בעצמם. ומעשה ידינו כוננהו הוא הידיעה ודביקות שנתן לנו השי"ת ע"י תורה ומצות כנ"ל."

שפת אמת ויקרא פרשת אמור שנה תרנב

"ויהי נועם ה' הוא כח הבא מלמעלה. אח"כ ומ"י כוננה עלינו הוא כח האדם. אח"כ ומ"י כוננהו הוא התחברות ב' הכוחות כנ"ל:"

רוח גבורה במלחמה ויוזמה

שופטים פרק יא

"(כט) וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ יְקֹוָק וַיַּעֲבֹר אֶת הַגִּלְעָד וְאֶת מְנַשֶּׁה וַיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן:"

תרגום יונתן נביאים שופטים פרק יא

"(כט) וּשְׁרַת עַל יִפְתָּח רוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם יְיָ וַעֲבַר יַת גִלְעָד וְיַת מְנַשֶׁה וַעֲבַר יַת מִצְפַּיָא דְגִלְעָד וּמִמִצְפַּיָא דְגִלְעָד עֲבַר בְּנֵי עַמוֹן:"

רד"ק שופטים פרק ג, י

מפרש כך את הרוח ה' שהיתה לעתניאל בן קנז (סתם מעניין שיונתן בן עוזיאל מפרש את הרוח ה' של עתניאל כרוח נבואה ושל גדעון ויפתח כרוח גבורה):

"(י) ותהי עליו רוח ה' – ת"י ושרת עלוהי רוח נבואה מן קדם ה' ויתכן לפרש רוח הכח והגבורה כי התעורר בגבורה להלחם עם כושן והוסר כל פחד ומורך לב ממנו בסיוע הבורא עליו וכן ת"י ורוח ה' לבשה את גדעון ורוח גבורה מן קדם ה' וכן ותהי על יפתח רוח ה' ושרא על יפתח רוח גבורה מן קדם ה':"

דברי הימים א פרק יב

"(יט) וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ השלושים הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד: פ "

רש"י דברי הימים א פרק יב פסוק יט

"(יט) ורוח לבשה את עמשי – טלטנ"ט בלע"ז ולא רוח נבואה כלומר זה הרוח והרצון לבשו שקפץ בראש לדבר לפני בנימין ויהודה הבאים עמו ודוגמתו ותהי על יפתח רוח ה' (שופטים י"א) ואמר לך דוד אתה אומר אם לשלום באתם ודאי לשלום באנו אליך:"

רמב"ם

ספר מורה הנבוכים חלק ב פרק מה מביא מדרגות של נבואה. שתי המדרגות הראשונות זה: 1) רוח מה' לעשות מעשה טוב. 2) רוח הקודש לדבר בחכמות.

"המדרגה א תחלת מדרגות הנבואה, שילוה לאיש עזר אלהי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול, כהצלת קהל חשוב מקהל רעים, או הציל חשוב גדול, או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות, וזאת תקרא רוח ה', והאיש אשר ילוה אליו זה הענין יאמר עליו שצלחה עליו רוח ה', או לבשה אותו רוח ה', או נחה עליו רוח ה', או היה עמו ה', וכיוצא באלו השמות, וזאת היא מדרגת שופטי ישראל כלם אשר נאמר בהם על הכלל, וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם, וזו גם כן מדרגת יועצי ישראל החשובים כלם, והתבאר זה בפרט בקצת השופטים והמלכים, ותהי על יפתח רוח ה', ונאמר בשמשון ותצלח עליו רוח ה', ונאמר ותצלח רוח אלהים על שאול כשמעו את הדברים, וכן נאמר בעמשא כאשר הניעהו רוח הקודש לעזור את דוד, ורוח לבשה את עמשא וגו', ודע שכמו זה הכח לא נבדל ממשה רבינו מעת השיגו לגדר האנשים, ולזה התעורר להרוג את המצרי, ולמנוע הרשע משני הנצים, ומחוזק זה הכח בו עד שאחרי פחדו וברחו והגיעו למדין והוא גר ירא, כאשר ראה מאומה מן העול לא משל בעצמו מהסירו ולא יכול לסובלו, כמו שאמר ויקם משה ויושיען. וכן נלוה אל דוד כמו זה הכח אחר שנמשח בשמן המשחה, כמ"ש הכתוב בו ותצלח רוח אלהים אל דוד מהיום ההוא ומעלה, ולזה התגבר אל הארי ואל הדוב והפלשתי וכיוצא ברוח ה' הזאת, לא הביאה אחד מאלו לדבר בדבר, אבל תכלית זה הכח להעיר זה המחוזק לפעל אחד, ולא לאי זה פעל שיזדמן, אלא לעזור עשוק, אם אחד גדול או קהל, או מה שמביא לזה, וכמו שאין כל מי שרואה חלום אמתי נביא, כן אין כל מי שילוה אליו עזר לדבר אחד איזה דבר שנזדמן, כקנות ממון, או הגיע לענין מיוחד בו, יאמר עליו שהתחברה אליו רוח ה', או ה' עמו, ושהוא עשה מה שעשה ברוח הקודש, ואמנם נאמר זה במי שעשה טוב גדול מאד, או מה שמביא אליו כהצלחת יוסף בבית המצרי, אשר היתה סבה ראשונה לענינים גדולים התחדשו אחר כן, כמו שהתבאר:

והמדרגה ב הוא שימצא האדם כאלו ענין אחד חל עליו וכח אחד התחדש וישימהו לדבר, וידבר בחכמות או בתושבחות, או בדברי הזהרה מועילים, או בענינים הנהגיים או אלהיים, וזה כלו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש, ובזה המין מרוח הקודש חבר דוד תהלים, וחבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים, וכן דניאל ואיוב ודברי הימים, ושאר הכתובים בזה המין ברוח הקודש חוברו, ולזה יקראום כתובים, רוצים לומר שהם כתובים ברוח הקודש, ובבאור אמרו מגלת אסתר ברוח הקודש נאמרה, ועל כיוצא ברוח הקודש הזה אמר דוד, רוח השם דבר בי ומלתו על לשוני, ר"ל שהיא הביאתהו לדבר מאלו הדברים, ומזה הכת היו שבעים זקנים הנאמר עליהם ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו, וכן אלדד ומידד, וכן כל כהן גדול הנשאל באורים ותומים מזה הכת, ר"ל שהוא כמו שזכרו, שכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקודש, וכן יחזיאל בן זכריהו מזה הכת והוא הנאמר עליו בדברי הימים, היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל ויאמר הקשיבו כל יהודה ויושבי ירושלים כה אמר ה' לכם וגו', וכן זכריהו בן יהוידע הכהן מזה הכת, שהנה נאמר בו ורוח ה' לבשה את זכריהו בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלהים, וכן עזריהו בן עדו אשר נאמר בו ועזריהו בן עדו היתה עליו רוח אלהים ויצא לפני אסא וגו', וכן כל מי שבאהו כמו זה, ודע שבלעם גם כן מזאת הכת היה בעת שהיה טוב, וזה הענין רוצה באמרו וישם ה' דבר בפי בלעם, כאלו הוא אומר שברוח ה' ידבר, ומזה הענין יאמר הוא על עצמו שומע אמרי אל וגו',…: "

מקורות נוספים

אלשיך דברים פרק כ, ו

מי שמלמד תורה צריך סייעתא דשמיא

"(ו) ויש למעלה מזה אשר פעל ועשה גדולה מזו, והוא, כי נוסף על מעשיו הטובים נטע כרם ותלמידים וחנכם ולמדם לאכול פירות נטיעותיו הטובים כנוטע כרם אך לא חללם להגיע לידי הוראה ללמד ולהורות לעם בדבר הנפרה שיהנו ממנו הכל. איש כזה צריך סייעתא דשמיא ותשובה מכל עון אשמה, בל ינגדנו עון להסתלק מן העולם פן ימות במלחמת יצרו כי אין מיתה בלא חטא, ואיש אחר יחללנו ויקראו אחריו על שמו כל תלמידיו. על כן ישוב לביתו של העולם הבא שנתרחק על ידי איזה עון אשר חטא מביתו ושרשו, כי על כן נקראת תשובה כי שב על ידה אל שורש נפש שנתרחק משם כי שם ביתו האמיתי: "

שירה ורוח הקודש

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כד

יש מקור לרוח הקודש לשירה:

"וכל מקום שנאמר מזמור לדוד, היה מנגן, [ואחר כך היתה שורה עליו רוח הקדש, לדוד מזמור היתה שורה עליו רוח הקדש ואחר כך היה מנגן]"

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ו

"דרש ר' עקיבא בשעה שעלו ישראל מן הים בקשו לומ' שירה שרת עליהן רוח הקדש ואמרו שירה כיצד אמרו שירה כקטן שקורא את ההלל בבית הסופר ועונין אחריו על כל עניין ועניין משה אמ' אשירה לה' וישראל אמרו אשירה לה'"

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פרשה ו

"ויאמינו בה', גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנא' ויאמינו בה' ובמשה עבדו ונאמר אז ישיר משה ובני ישראל. וכן אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה' שנ' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (בראשית טו): "

שיעורים והתוועדויות – תשע"ג ב (הרב יצחק גינזבורג) עמ' עד

""שלום עליכם" – ניגון חדש עתיק –

לפעמים כשיש סיעתא דשמיא בניגון, אז זה כמו שיש תופעה שאתה הולך ברחוב ורואה אדם שלא ראית מימיך, ובכל זאת נדמה לך שאתה מכיר. אותו הדבר במוזיקה. לפעמים כשיש סייעתא דשמיא אז אף על פי שהלחנת ניגון חדש, לרבים זה נשמע כאלו זה מוכר להם. רבים מגיבים על "שלום עליכם" כאילו זה ניגון עתיק ומפורסם. באותו אופן, גם הניגון עם מחיאת הכף (עד דלא ידע) מפרסמים כאילו זה ניגון ברסלבי עתיק.

[שמעתי אגדה שהרב פגש גנן שלימד את הרב ניגונים עתיקים ואחד מהם הוא "שלום עליכם".]

הגנן זה אליהו ריפקין, ואכן הוא בעל המנגן הגדול ביותר ולימד אותי נגונים עתיקים רבים, אך לא את זה. אך הסיפור ממחיש את מה שהוא כן לימד. בכל אופן, אנשים רבים, אפילו חסידים זקנים, בטוחים שזה ניגון שהם שמעו, ושהוא מדורות קודמים. ברוך ה' שיש תופעה כזו. זה דומה כאמור לפגישה עם אדם חדש שאתה בטוח שאתה מכיר – זה גם קיים בנגינה."

מלאכתן מתברכת

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ה

"חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן אימתי עוסקין בתורה אימתי עוסקין במלאכתן אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר על ידי שהיו חסידים היתה ברכה ניתנת בתורתן וברכה נתנת במלאכתן"

עין איה ברכות ה, פח

"פח. ת"ר חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת כו' וכי מאחר ששוהין ט' שעות ביום לתפלה תורתן היאך משתמרת ומלאכתן אימתי נעשית, אלא מתוך שחסידים הן תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת. השכחה באה אל הפרטים מפני שאין הכלל שמור יפה, וההשקפה העמוקה איך הפרטים מתילדים ממנו אינה טבעית. אבל מי שקנה כללים מדעיים בקנין גמור בנפשו והעמיק בהם הרבה, עד שיודע ג"כ עי"ז כי הפרטים מתחייבים להשלים את הכלל הניכר לו בטבעו מצד הכרתו הפנימית, הוא יזכר ולא ישכח. ע"כ כאשר תוה"ק, אפי' המצות השמעיות וכל פרטיהן, אינן נראות למחויבים כ"א לאלו ששכלם נמשך אחר הטבע המורגש. אבל החסידים קדושי עליון שהתעלה שכלם לעומק המוסר הכלול בתורת ד', נעשה להם סדר השמעיות כשכליות, ואחר שכבר למדו משתמרת יפה תורתן בקרבן, מפני שהיא שוה מאד לתכונתם הישרה והקדושה. ובאשר השלמים הללו מועילים מאד לעולם בהרימם את כל מין האנושי משפל מצבם החומרי, ולפי ערכם צריכים להיות פונים שעות רבות ביום לחדש ציוריהם הרמים, מן הדין הוא שלא יבטלם הכרח מלאכתם, ע"כ מלאכתם מתברכת. כי מי שלא נשלמה מעלת חסידותו אין מלאכתו מתברכת כ"א כשיהי' עמל בה בכל כחו, מפני שיגיעת המלאכה היא ג"כ מבוא לשלימות האנושית, כדברי התנא' "יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון". ע"כ שם השם ית' חק בעולם שלא יגיע האדם לצרכיו כ"א ביגיעה, כדי להרחיקו מעון הצבור בטבעו. אבל החסידים שהתעלתה נפשם למעלת

שיחות הרב צבי יהודה אורות התחייה כח-מג עמ' 160:

"לעומת רוב האנשים שרובם גשמיות וגם עסוקים בתורה ובקדושה. יש חילוקים ומדרגות רבות באדם. יש אנשים כאלה שהם 'כולו קודש', כדברי הגמרא בברכות על חסידים הראשונים שהיו קבועים מאוד בעבודת ד'33. שחרית, מנחה ומעריב תופס לכל הפחות שעה אחת. הם היו עסוקים שעה אחת בכל תפילה. יחד עם זה, הם גם היו מתכוננים לתפילה בריכוז שעה לפני התפילה, ואחרי שגומרים את התפילה עוד שעה, נפטרים מן המצווה. הערך של הרושם, ההתעלות, הגדלות הרוממה והנשגבה בתפילה נמשך שעה אחרי התפילה. יוצא שכל תפילה אצלם תפשה מקום של שלוש שעות, ויש שלוש תפילות ביום. על זה באה השאלה בגמרא: אם כן מתי מספיקים ללמוד? מדובר גם על אנשים שלא היו משוללים מכל מלאכה. יש אנשים שמצויים יותר בחול ופחות בקודש, ויש אנשים שמצויים יותר בקודש ופחות בחול, אך גם הם שייכים אל החול. יוצא בפירוש מתוך הגמרא שיחד עם מדרגתם הגדולה הם היו עוסקים במלאכה. הגמרא שואלת: אם כן תורתן מתי נעשית ומלאכתן מתי נעשית? התשובה בגמרא היא שאצל סוג אנשים גדולים ועילאיים כאלה, מתוך שחסידים הם יש להם סייעתא דשמיא, הצלחה אלוקית מיוחדת ששופעת עליהם. חלק גדול בחייהם -ועם זה הוא לעילא ולעילא, דבקות אלוקית ועבודת ד', עבודה שבלב זו תפילה34, נשאר קצת זמן ללמוד וקצת זמן לעסוק במלאכה. מתוך ההשראה השמימית יש להם הצלחה מיוחדת, לפי מדרגתם: "מתוך שחסידים הם תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת", גם בכמות המעטה של הזמן 35. כך לשון הגמרא בתלמוד הבבלי. בירושלמי הלשון: "היתה ברכה ניתנת בתורתן וברכה נתנה במלאכתן"36, ברכה שמימית אלוקית. זה בערך אותו דבר. על כל פנים, אלו מפגשים עילאיים קדושתיים עליונים, אנשים שרובם קודש, ובכל זאת, חלק מהזמן נשאר גם למלאכה. יש מדרגות שונות בחברה בעם ישראל. "

שיחות הרב צבי יהודה ניצבים

"בגמרא ברכות (סג א) חז"ל מלמדים אותנו "איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה ?". זו פרשה קטנה בכמות וקצרה, ונראית קטנה, אבל יש לדעת שכל גופי תורה לא גוף בניגוד לנשמה, אלא במובן של כל ממשיות עניינה של תורה –תלויין בה. ואיזו היא ? T פסוק במשלי (ג ו): "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דְעֵהוּ וְהוּא יְיַשֶׁר אֹרְחֹתֶיךָ". פסוק קצר זה כולל כל התורה כולה וכל החיים כולם. "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דברים ד לט). דעהו, דע את ד', התעמק לדעת אותו, בכל דרכיך, ומתוך כך הוא יישר כל אורחותיך. 'דרך' ו'אורח' הם שמות נרדפים, אבל ישנה הבחנה ביניהם במשמעות המדויקת: דרך היא דרך גדולה, כוללת, צבורית; אורח הוא שביל פרטי92, כפי שמוזכר ב"אורות התשובה" (פרק יג). הדרך מתפצלת להרבה פרטים, עבורם יש הרבה שמות: אורח, נתיב, שביל ועוד. התורה נקראת דרך, כפי שביקש משה רבינו: "הוֹדְעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ" (שמות לג יג). "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", קודם-כל תתפוס את דבר ד' בעניינים הכלליים, ומתוך כך תזכה לסייעתא דשמיא לכוין אורחותיך גם-כן, בכל סיבוכי העניינים האישיים, המשפחתיים ועוד. לפעמים קשה מאוד לברר עניינים אלו, אבל מתוך "דעהו" באופן כללי, תימשך ישרות גם באורחות הפרטיות, בהן הדברים דקים ומסובכים ויש צורך ביותר גבורה מוסרית של "שֵׁם ד' אֶקְרָא" (דברים לב ג). שלמות התורה ושלמות המצוות תלויות בכך. אין ענייננו לקדש השם למעלה כמלאכים, אלא לקדש שם ד' למטה בתחתיות ארץ. תפקידנו הוא "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" ואז "וְהוּא יְיַשֶׁר אֹרְחֹתֶיךָ", ותהיה לך סייעתא דשמיא בכל העניינים עלי אדמות. "אדם מקדש עצמו… מלמטה, מקדשין אותו מלמעלה" (יומא לט א)".