הגולם מפראג
פתיחה
המקור של הסיפור שמהר"ל יצר גולם, מופיע לראשונה בספר "נפלאות המהר"ל",[1] אותו כתב ר' יודל רוזנברג מוורשה, ספר שהתפרסם בשנת תרס"ט, 1909. בספר מוצג כביכול כתב ידו של חתן המהר"ל, הרב יצחק כ"ץ שהיה כביכול שותף ועֵד לבריאת הגולם. בספר מתוארים יצירתו של הגולם, חייו ומותו.
אמנם בהמשך התברר כי המסופר בספר הינו מזויף. הרב יהושע ענבל (המעין נז, ב, עמ' 94) כתב שמתוך הספר עצמו מוכח שהוא מזויף, וזו לשונו בהערה שם:
"למשל: אזכור 'שעון' כחלק מהסיפור – חפץ שלא היה קיים בימי מהר"ל. אזכור "בעל תוספות יום טוב" – כשהספר לא יצא לאור עדיין בימי חתן המהר"ל שאמור להיות המחבר. הזכרת הכומר סילבסטר, שיבוש מקום לידת המהר"ל הזכרת ספר יצירה כספר נדפס ועוד כיוצא בזה".
מעבר לזה, כבר באותה שנה פרסם רבי מנחם מנדל אקשטיין מסיגט, חוברת בשם 'ספר יצירה' בה הוא מוכיח ממקומות שונים, כי הספר מזויף.
לכן תמוה כיצד אין בידינו עדות נאמנה על אמיתות הגולם. עוד הוסיף הרב ענבל במאמרו:
"יתירה מכך, ישנם בידינו כמה ספרים של קורות המהר"ל ותלמידיו שנכתבו על ידי בני הדור, ובאף אחד מהם לא מוזכר עניין מופלא כל כך של בריאת גולם, שאין ספק שהוא נס נשגב שראוי לציון ואזכור".
הרב שלמה יהודה רפפורט, ספר גל עד, עמ' 51
הרב רפפורט כתב להכחיש את סיפור יצירת הגולם על ידי המהר"ל, וכתב שכל זה הוא הבל:
"ויש להעיר כי מידיעת הסודות הנקראת חכמת קבלה, לא נרשם עליו דבר, וזה מאשר לא עסק בה מעולם ואילו היה נודע עליו בזה דבר לא היו מחרישים מזה הרושמים… ובקונטרס אחר מספרו נתיבות העולם (נתיב התורה פי"ד) האריך להראות כי מותר וגם ראוי ונכון לאיש הישראלי ללמוד חכמת תכונת הכוכבים וגם שאר חכמות… ומכל זה נוכל לעמוד על המחקר, איך שאבו ממקור אכזב ה'מגידים בעלטה' את השמועה המתפשטת בין אוהבי גוזמות, כי עשה רבינו ז"ל גולם על פי צירוף שם אשר חיבר לו, והשתמש בו כל ימי השבוע בכל עבודה בבית עד ערב שבת אחר מנחה, ואז לפני מזמור שיר לים השבת הסיר ממנו את חיבור השם ונשאר דומם. ופעם שכח מלהסיר ועבד הגולם עבודתו יותר מן השיעור, ובעבור שהיה עוד יום מיהר והסיר את הצירוף, ומזה בא המנהג פה בהכפלת מזמור זה בכל ערב שבת. וכל זה הבל וריק, והשנות מזמור זה מנהג נושן בירושלים ועד היום, ואולי הובא פה משם על ידי משפחת ירושלמי… אולם גולם לא היה מיציר כפיו של רבינו יהודה ז"ל ולא בו הראה חכמתו הגדולה כי אם בחלופו, בחכם גדול וגאון תפארת ישראל, הוא תלמידו הרב בעל תוי"ט ז"ל…".
הרב יהושע ענבל, המעין נז, ב עמ' 100
"באין מקור הנחשב בעינינו מוסמך הקובע כי המהר"ל ברא גולם שהתקיים במחיצתו במשך שנים, אינני רואה סיבה להאמין לדבר נפלא שכזה. למרות שצדיקים ואנשי מעשה בדורות מאוחרים קבלו את הסיפור כנכון עובדתית, הרי אין דבריהם בגדר עדות, שכן לא נודע להם הדבר מרבותיהם שהעידו כך דור אחר דור, אלא מתוך האגדות שהתפרסמו בעיקר במאה הי"ח, כאשר דווקא לתלמידי מהר"ל ולמקורות ההיסטוריים הראשונים במעלה בדורתיו של המהר"ל לא ידוע דבר בנוגע לכך.
ומכאן יש לומר שגם אם יש בסיס עובדתי לאגדה זו, מדובר בתופעה שבעיני מי שהכירה באמת היא לא הייתה ראויה לציון, ויהודים כמו ר' יו"ט ליפמן הלר בעל התוס' יו"ט, ר' דוד גאנז בעל צמח דוד, ר' נתנאל וייל בען הקרבן נתנאל ודומיהם לא ראו צורך לספר עליה, עד שאפילו החיד"א שליקט את כל מה שמצא על תולדות החכמים בשם הגדולים לא מצא אותה בשום מקור מוסמך. בניגוד לכך הנוצרים בני הזמן שאצלם התפרש כל מעשה מעין זה ככישוף וכמעשה שטן, קבלו את האגדה הזו בהתלהבות, ובמשך הזמן היא התפשטה גם אל דלת העם מבני ישראל".
הרב זאב טרענק, עץ חיים באבוב לז, עמ' תק[2]
הרב טרענק הוכיח מכך שלא כתוב בספרי ביוגרפיה חשובים על רבנים, אזכור על הגולם של מהר"ל, ואף לא בספר שנכתב על מהר"ל עצמו מתלמידו המובהק, לעומת רבנים אחרים שכן הוזכר שעשו גולם, הרי שסיפור שכזה לא קרה:
"בנוסף, מצויה בידינו ביוגרפיה על חיי המהר"ל אותה כתב הצמח דוד, שהיה אחד מתלמידיו המובהקים של המהר"ל, וגם זה לא מצינו איזכור כלשהו לענין הגולם מפראג, וכמעט בלתי אפשרי להעלות על הדעת שהשמיט הכותב פרט כל כך חשוב מחייו של רבו.
גם החיד"א חיבר ספר ביוגרפיה על גדולי העולם לאורך כל ההיסטוריה, ושמו 'שם הגדולים', בדברי לגבי רבי אליהו בעל שם (מערכת הג"מ אליהו אב"ד דק"ק חעלם) כתב בזה הלשון: 'והיה בקי בספר יצירה וברא גברא'.
ואילו בביוגרפיה שכתב החידא על המהר"ל לא הזכיר כלל את נושא הגולם. כך מצינו בספר מגילת יוחסים שכתב רבי ידידיה וויל שהיה חי בפראג קצת יותר ממאה שנה לאחר פטירת מהר"ל, וגם אביו בעל הקרבן נתנאל ורבו רבי יונתן אייבשיץ התגוררו בפראג. בספרו (עמ' 37) כתב וז"ל: 'גם קרוב לזמנינו ר' אביגדור קרא ור' אליהו בעל שם שעשו גולם לשמשם', גם הוא לא הזכיר שכך עשה גם המהר"ל מפראג.
מכל ההוכחות האלו נראה פשוט, שהגולם המפורסם מפראג לא היה ולא נברא, והשאלה היחידה שנותרה פתוחה היא, מהו המקור לסיפור כזה…".
הרב מאיר מאזוז, מגדולי ישראל ח"א, עמ' ה
הרב מאזוז התייחס בתחילת ספרו לכל מיני סיפורים דמיוניים על גדולי עולם וסיפורי מעשיות, ומציין בין היתר את סיפור הגולם של מהר"ל כסיפור כזה שלא היה במציאות:
"ואביא כאן עוד כמה דוגמאות של סיפורים דמיוניים שלא היו ולא נבראו… וכן סיפורי הגולם שיצר מהר"ל מפראג הם פרי עטו של ר' יהודה רוזנברג כידוע".
ובהערה שם הוסיף:
"וכבר הוכיחו מסגנון הספר עצמו (נפלאות מהר"ל) שהוא מזוייף שכותב שעונים וכדומה. גם בספר צמח דוד (גאנז) וחיבורי התוי"ט לא נזכר דבר וחצי דבר מענין הגולם. ושניהם היו תלמידים מובהקים של מהר"ל מפראג זצ"ל. וזה דרכם של חכמי האשכנזים שבודים סיפורי מעשיות מהרהורי לבם. ושמעתי שנכדו של ר' יהודה רודנברג חי כיום בבני ברק והוא גם כן מודה בכך. ואכמ"ל".
מנהגי ישראל ד, עמ' ב
הרב שפרבר מתייחס בספרו למנהג שנהגו לומר בקהילות מסוימות 'מזמור שיר ליום השבת' פעמיים, מתוך כך התייחס לסיפור הגולם וכתב שמהר"ל לא ברא גולם. הוא נסמך על כך שהמקור לסיפור זה הוא מזויף, וכפי שהובא כבר לעיל:
"ראשית אקדים לומר כי המעיין בציונים שציינתי שם יווכח כי אין לו למהר"ל מפראג ולגולם ולא כלום, כי לא הוא בראו, והאגדה כולה על 'שוליית הקוסם' של המהר"ל בדייה היא, ואין לקשרה למנהגינו".
הרב אשר וייס, שיעור[3]
גם ר' אשר וייס בשיעור בנושא 'מעשה כשפים וספר יצירה' סובר כי "לא היה ולא נברא" הגולם מפראג, ולא משום שלמהר"ל לא היה חלילה כח לעשות דבר כזה, אלא משום שהוא לא הוזכר בשום מקור חשוב. לעומת ר' אליהו מחלעם שברא גולם, שכן דבר זה הוזכר בשו"ת חכם צבי, ובשאילת יעב"ץ.
[1] אמנם במקורות הנכריים, הדבר מוזכר כבר סביב שנת 1730, במקורות של סופרים גרמניים וצ'כים. אך כאמור נפלאות מהר"ל הוא המקור היהודי הראשון לכך.
[2] הרב טרענק הינו מו"ל ומהדיר כתבי התפארת ישראל ועוד. הוא מבן דורנו ועדיין בחיים.