שאלות דרך אגרות קודש
המתירים
בשו"ת מקור נאמן (א, תתקלז. לרב מאיר מאזוז) צידד להתיר שימוש באגרות קודש, רק בלי לומר 'יחי אדוננו', ולהתייעץ עם רב בנוגע להבנת התשובה:
"יש הנוהגים לשאול באגרות קודש של האדמו"ר מחב"ד זצ"ל האם ניתן לסמוך על זה?
תשובה: אפשר לסמוך על זה. ואין להגיד יחי אדוננו וכו', רק להתפלל שהקב"ה יזמין תשובה נכונה דרך אגרות הקודש. כדאי להתייעץ עם רב אחר כך לגבי התשובה".
כיוצא בזה, בשו"ת שאילת שלמה (ד, קע) כתב הרב אבינר להתיר שימוש באגרות ללא הגבלה, מכמה טעמים. בחלק הראשון של השאלה כתב שאין בזה משום פנייה אל המתים, שכן לא פונים אל הגוף אלא אל הרוח. ומלבד זאת, השואל פונה אל הספר. בחלק השני מבואר שבאגרות פונים אל הרבי עצמו ולכאורה יש בזה פנייה אל המתים. אולם ביאר שאין כוונת הפונים ליצור קשר עם הרבי, אלא מדובר באמונה שהוא מכוון את הדברים מלמעלה, ולכן אין לאסור זאת כלל:
"שאלה: יש מנהג שנפוץ לאחרונה בפלג מסוים בחב"ד שהינם שואלים שאלות את הרבי מלובביץ' זצ"ל על ידי הכנסת מכתב אל ספרי 'האגרות קודש' ונוסח המכתב בדרך כלל הוא: 'לכבוד כבוד קדושת המלך המשיח שליט"א השאלה…'. ועל פי מיקום פתיחת הספר מפרשים את התשובה האם זהו בכלל דברי הרמב"ם דורש אל המתים? אם כן מה עלינו לעשות כנגד תופעה זו והאנשים העושים מעשים אלו?
תשובה – איני בקי בדרך זו, אך בוודאי חס וחלילה לחשוד בחסידי חב"ד ובתוכם תלמידי חכמים גדולים מאוד שהם דורשים אל המתים.
בכלל לא כל פנייה אל מת היא דרישה אל המתים. למשל הרא"ם פוסק שמותר להשביע לחולה לשוב אליו אחר מיתה להגיד לו אשר ישאל ואין זה דורש אל המתים כיוון שאינו דורש לגוף אלא לרוח והרוח אינו נקרא מת (הגה"מ על הרמב"ם ע"ז יא יג).
האר"י ז"ל כתב שחלילה להאמין שיש כוח בבעלת אוב להעלות בכשפיה נשמת צדיק שהרי בוודאי נצרר בצרור החיים את ד' אלוהיו, אלא כל כוחה הוא רק בהבלא דגרמי שהוא החיות המועט השורה על העצמות לאחר מיתה עד עת התחייה כמו שנאמר 'אלהים ראיתי עולים מן הארץ' (עץ החיים שער כב פ"ב, שער הפסוקים שמואל א, כח). האר"י ז"ל עצמו היה מדבר עם נשמות של צדיקים כדי שיודיעו לו סודות, ולא עשה שום מעשה. זה כמו החילוק של הרמ"א בין רוחו לגופו.
כן כתב ר' יהודה פתייה שעל גופו, על החיות המועט שנשאר בו עד התחייה יכולים לשלוט כוחות הטומאה והכישוף, אבל לא בנשמה האלוהית (מנחת יהודה פרשת שופטים).
בנידון דידן השואל פונה אל הספר. זאת מצאנו שמותר לפתוח בתורה ולראות הפסוק כדי למצוא תשובה על שאלתו כדברי המהר"י קאשטרו (הגהת על שו"ע יו"ד קעט, ד). וכן החיד"א (ברכ"י שם). פשוט שאין כאן דורש אל המתים, והרוצה להבין ענין זה, אם כי בעצמו הוא מתרחק מדרך זו ישאל לחכמים של חב"ד.
שאלה – נכתב בתשובה שאין לאסור להטמין פתק בספר של הרבי מלובביץ' כדי לקבל תשובה, אבל חסידי חב"ד אינם פונים אל הספר למצוא פסוק שיתן מענה לשאלתם אלא פונים אל הרבי מלובביץ', ולכן זה נקרא דורש אל המתים לשיטת הרמב"ם.
תשובה – לא כן הוא, כי דורש אל המתים עושה פעולות מסויימות להתקשר אל המת והוא נמצא במין קשר נפשי איתו הן עם גופו הן עם נשמתו, לפי השיטות השונות בראשונים, אך כאן החסיד השואל אינו בקשר עם הרבי לא עם גופו ולא עם נשמתו, אלא הוא בקשר עם הספר, אלא מאמין שהרבי מכוון את הדברים כך שימצא תשובה נכונה. הרי מותר להתפלל לד' שירחם עלינו בזכות הצדיקים (שו"ע או"ח ס' תקפא מ"ב ס"ק כז) שעלו למרומים. אפילו החתם סופר אמר לכתב סופר שיסייע לו ממרומים אחרי מותו לכוון לפסק ההלכה הנכון.
מה שהינך טוען שבהיתר זה יש משום סיוע לכל היחס אל הרבי מלובביץ' זצ"ל שהוא מופרז ומוטעה אין זה כך. אפשר לסבור כן אך לא בגלל זה לאסור שאלה מן הספר שהיא כשלעצמה דבר מותר.
מה שהינך טוען שהם סוברים שהרבי זצ"ל כלל לא מת מה בכך. אמנם זו טעות, אך אין זה הופך אותם החסידים כאוחזים בדעת מוזרה שהיא נגד ההלכה. הרי בגמרא מסופר שרבי יהודה הנשיא היה בא כל ליל שבת הביתה אחרי מותו (כתובות קג, א), ובספר חסידים התקשה לו איך הוציא בני ביתו חובת קידוש, אבל לא חשב שזו דעה מוזרה בניגוד להלכה. כאמור גם אני הדל סובר בעניי כמוך שלא זו הדרך ולא זו העבודה, אבל אין זה מרשה לאסור את המותר".
וכן הרב זלמן מלמד (תשובה באתר ישיבה)[1] כתב על פי דברי החיד"א שהדבר מותר, אך ציין שזו לא הדרך של 'בית מדרשנו':
"האם מותר לפתוח איגרות קודש ולשאול את הרבי מלובביץ' שאלות בתחומים שונים, וכן לקבל ברכות שונות?
תשובה: בברכי יוסף (יורה דעה קעט) מובא בשם כמה גדולים שמותר ליטול עצה מהתורה: כאשר היו מסופקים בדבר אם לעשותו אם לאו, היו נוטלים חומש או תנ"ך ופותחים אותו, רואים בראש הדף מה הפסוק וכפי מה שמראה הפסוק היו עושים, ע"ש. ואולם בבית מדרשנו לא שמעתי על הנהגות כאלה, אלא מתבוננים בשכל על פי התורה והולכים על פי היגיון של תורה, ולא על פי הדרכות סגוליות".
בספר שיעורי הלכה למעשה (ב, סימן טו. לרב שלום דובער לוין) דן בסוגייה של איסור מעונן מנחש ומכשף, ובסוף דבריו מתייחס גם לכתיבה לאגרות. הוא מתיר זאת על סמך דברי הש"ך בסוגייה של 'פסוק לי פסוקך' שיש בזה צד של נבואה ומותר. וכן על סמך דברי הלבוש בסוגיית 'דורש אל המתים' שהסביר את דברי הרמ"א להקל, מפני שהדרישה היא אל רוחו של המת. ובנידון דנן יש להקל אף יותר, שהרי השאלה נעשית רק באמצעות ספר:
"דורש אל המתים – סנהדרין סה, ב: 'תנאי ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה'. וכן נפסק בשו"ע יו"ד סימן קעט סי"ג… אמנם התיר שם סי"ד – להשביע את החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל אותו מותר. וברמ"א שם 'ויש מתירין אפילו לאחר מותו, אם אינו משביע גופו של מת רק רוחו'.
וטעם ההיתר בזה ביאר בלבוש שם: 'ומה שהקשה על זה המשביר (הבית יוסף) ז"ל ואמר וז"ל חילוק זה הוא מגומגם דאי דורש לגוף המת ממש בלא רוח אטו גוף לחודיה מידי ממשא איתה בית עכ"ל. נראה לי שאינו מגומגם, ובעיני אין תמיה כלל, כי כבר שגור בפי כל חכמי הקבלה וזוהר הוא בכמה מקומות שצורת גוף האדם שמת ופרחה ממנו נשמתו ורוחו שמיד חושקין אליו כל כחות וצורות הטומאה ומתדבקין בו… ולפיכך הדורש אל גוף של מת של ישראל ודאי יתדבק עם אותם כחות הטומאה… והדורש אל רוחו של ישראל אינו נקרא דורש אל המתים שהרי הוא חי'…
ואף שכל ההלכה של 'פסוק לי פסוקך' וכל המנהג של מה שמכונה גורל הגר"א היא שאלה לפני הקב"ה, ולא שאלה אצל רוחו של הצדיק על ידי שאלה בספריו. ואף שכל ההנהגה של הדורש אל רוחו של ישראל להגיד לו את אשר ישאל אותו, מיירי בשאלה ששואלים במקום מנוחתו של הצדיק ולא על ידי השאלה בספריו, הרי שעדיין לא מצינו מקור בדברי חז"ל ופוסקים אודות שאלה אצל הצדיק על ידי שאלה בספריו. מכל מקום למדנו משני אלו שאין שום חשש בהלכה בשאלה באגרות, אלא כלשון הש"ך 'דחשיב קצת נבואה'. כלשון הלבוש 'הדורש אל רוחו של ישראל… הוא חי'".
גם בתשובה באתר הידברות של הרב הלל מאירס[2] כתב להתיר שימוש באגרות קודש, על סמך דברי החיד"א שהביא שכך נהגו ושהדבר מותר, ואין איסור לפתוח ספר, לראות איזה פסוק עולה וללמוד ממנו, והוא הדין באגרות:
"שלום רב,
מצד ההלכה מותר.
מקורות: בדומה למה שכתב החיד"א בברכי יוסף יורה דעה (סימן קעט אות ו) בשם המהריק"ש, דלכולי עלמא מותר לפתוח בתורה לראות פסוק העולה כי היא חיינו וכפי שמצינו ביאשיה שעשה מעשה על שמצא ס"ת גלול באותו פסוק, וכן עמא דבר, והביא עוד שכן מצא בקונטרס כתיבת יד להרב מהר"ר אליהו הכהן ז"ל בעל שבט מוסר. יעו"ש עוד בדבריו.
וכן ע"ע להחיד"א בשו"ת חיים שאל חלק ב' (סימן לח אות מא) שמותר לפתוח בתורה לראות הפסוק העולה, והכי חזינן לרבנן קשישאי שבצר להם היו פותחים הספר לראות הפסוק הראשון כמו גורל. ומ"ש הרמב"ם והובא בראש ס' מעשה רוקח שאין לפתוח חומש על דרך גורלות, זהו כשמחזר על הפתחים לעשות גורל לנשים ולאנשים כדרך הגוים. ע"ש. והובא בשו"ת יביע אומר חלק ו' (חלק חושן משפט סימן ד אות ו). וכן נהג המהרש"ם כמו שהובא בספר המהרש"ם – הפוסק האחרון (עמוד 6)".
כיוצא בזה, הרב שלום מענדל סימפסון שאותו הפקיד הרבי על ניהול ארכיון המכתבים וכן על מסירתן לדפוס בסדרת ה'אגרות קודש', צידד בנוהג זה והוסיף שהוא רואה בו, למפרע, את הסיבה לכך שהרבי דחק בו להוציא את האגרות לאור ולהדפיסן בהקדם האפשרי (דברים שאמר כמה פעמים, ומהם בהתוועדות המרכזית ב-770 בי"א בניסן תשנ"ה).
נראה שגם הרב שמואל סלוטקי (תשובה באתר ynet)[3] לא אסר שימוש באגרות קודש. הוא נשאל האם מותר להשתמש בהן כדי לדעת אם זה הזיווג הנכון, והשיב שהתשובה תלויה במשיב: חסיד חב"ד יאמר שחובה לעשות כן, ואדם אחר יאמר שאין בזה ממש. אולם הוא לא כתב שהדבר אסור:
"האם מותר להשתמש באיגרות הקודש כדי לדעת אם הזיווג שלי נכון? הערות: אני בקשר עם בחור והייתי מעונינת לדעת אם הוא הזיווג שלי. אמרו לי לפתוח אגרות הקודש, אבל האם מותר בכלל לפי ההלכה? (רחלי, מרכז)
תשובה:
שלום וברכה, בשאלה זו תלוי את מי שואלים. יש חסידי חב"ד שיאמרו לך, שלא רק מותר אלא צריך לפתוח את אגרות הקודש ולשמוע מה לרבי יש לומר בעניין. מי שלא חב"דניק, יטען שיש לבדוק את הזיווג לגופו של עניין, אם הבחור בעל מידות, ירא שמים, איש טוב וכדומה, אז אין מה לפתוח את האגרות ואם הוא לא כזה – לא יעזור גם אם תפתחי את אגרות הקודש. כל טוב (משיב: הרב שמואל סלוטקי, רב קיבוץ עין הנצי"ב)".
האוסרים
בתשובה באתר דורש ציון הרב בן ציון מוצפי[4] כתב לאסור, שיש בזה משום שאלת גורלות, שהיא אסורה:
"בשלחן ערוך יורה דעה נפסק שאין לשאול בגורלות כלל, והנחת הפתקים בתוך הספר הוא כמו כל גורל שאין לעשותו".
[1] תשובת הרב זלמן מלמד באתר ישיבה
[2] תשובת הרב הלל מאירס באתר הידברות
[3] תשובת הרב שמואל סלוטקי באתר ynet
[4] תשובת הרב בן ציון מוצפי באתר דורש ציון