הילינג ושיטות ריפוי רוחניות
סיכום
סוגייתנו עוסקת ביחס ההלכה לשיטות רפואה אלטרנטיביות שונות. הדיונים סביב הרפואות האלה התקיימו בעיקר עם הגעתן של רפואות מהסוג הזה לעולם המערבי, בשנות ה-70 וה-80 ואילך.
מילון מושגים
לפני שנציג את הסוגיה, נציג מילון קצר של המושגים הרלוונטיים:
מושגי יסוד בריפוי אלטרנטיבי
- אנרגיה – כוח חיים שמקיף את העולם ודרכו זורמים החיים. הכוח הזה איננו מוכר למדע המערבי, ויסודו בתפיסות עולם קדומות מהמזרח (ראו להלן). השימוש במונח 'אנרגיה' הוא שיתוף שם עם מושג האנרגיה הפיזיקלי המדעי, אבל המינוח מתעתע, ואין ביניהם קשר ממשי. המושג AURA קשור למושג האנרגיה, וייתכן שיש לו אותה משמעות.
- צ'י – מושג דומה למושג אנרגיה, ומהותו כוח החיים שזורם בעולם ומתגלה באדם ובכל יצור. למעשה, אנרגיה היא תרגום מערבי חדש יחסית למושגים כמו הצ'י.
- צ'אקרות – מרכזים של אנרגיה שקיימים בגוף, על פי תפיסה דתית הודית קדומה (מוזכרות בסנסקריט). מעין תחנות ממסר מרכזיות של אותה אנרגיה עולמית או צ'י.
- מרידיאנים – רעיון דומה לצ'אקרות ההודיות, אלא שמדובר בגרסה סינית. כמובן, המרידיאנים אינם ממוקמים באותן נקודות כמו הצ'אקרות, אבל היסוד הרעיוני שלהם דומה.
- יין ויאנג – שני כוחות חיים מנוגדים אך משלימים שמופיעים ביצירה ובאדם. היין מבטא את הצד הקר, החשוך והנקבי, והיאנג הוא כוח החיים החם, המואר והגברי. הרעיון בולט בתפיסה הטאואיסטית (או הדאואיסטית).
שיטות ריפוי פופולאריות
- ריפוי (הילינג) אנרגטי – מושג כללי שנוגע לתפיסה שחולאים ובעיות רבות נגרמות מחוסר איזון בזרימה של האנרגיה בגוף האדם. בעזרת שיטות טיפול שונות – חלקן כוללות מגע פיזי וחלקן רוחניות לחלוטין – ניתן לאזן ולווסת את הזרימה האנרגטית (energy balancing). הוא מתפרט לאינספור שיטות. רבות משיטות הרפואה הקדומות מהמזרח הרחוק פעלו על פי עקרונות כאלה.
- מוח אחד – שיטה אמריקאית שמבוססת על עקרונות של ריפוי אנרגטי מהמזרח הרחוק. פותחה בידי קבוצה של אמריקאים בשנות ה-70 וה-80 (המפורסם שבהם דניאל וייטסהייד). השיטה עוסקת בזיהוי של הפרעות אנרגטיות בשרירים, ותיקון הזרימה. תפנית מעניינת היא שלפי המתואר ניתן לבצע אבחון מוח אחד גם כשהמטפל בוחן את השריר שלו עצמו תוך כדי שיחה עם המטופל (בניגוד לאבחון רגיל שמתבצע על השריר של המטופל) ואף בהרגשת השריר של קרובי משפחה של המטופל.
- קינסיולוגיה יישומית – מושג מקביל ואולי זהה למוח אחד.
- רייקי – שיטת טיפול המבוססת על שליחת אנרגיות מהמטפל אל המטופל במטרה לבצע ויסות ואיזון אנרגטי, בדומה לריפוי אנרגטי. השיטה הומצאה בראשית המאה ה-20 בידי מיקאו אוסאי, נשיא אוניברסיטה יפנית, שתר וחקר אחר כוחות ריפוי קדומים. בדרגה הבסיסית – המטפלים מעבירים את האנרגיות דרך מגע ישיר. ברמה גבוהה יותר של מקצועיות – המטפלים אמורים להיות מסוגלים לשלוח אנרגיות מרחוק, ואפילו מאזורים אחרים בארץ ובעולם, דרך כוח הריכוז והמחשבה.
- הומיאופתיה – שיטה רפואית מהמאה ה-18 ואילך, שזכתה לעדנה משמעותית בשנות ה-70 וה-80 של המאה האחרונה. ההומיאופתיה כוללת מגוון של תפיסות, חלקן פיזיות ועוסקות בתפיסה הוליסטית של האדם, וחלקן רוחניות ונוגעות לרעיונות דומים לרעיון האנרגיה. הפרקטיקה הנפוצה ביותר של הומיאופתיה היא דילול קיצוני של חומרים כגון רעל או צמחים מסוימים, עד כדי כך שכמעט שלא קיים חומר מקורי בתמיסה המדוללת. לטענת ההומיאופתיה, דווקא מינון שכזה מאפשר לגוף לספוג את היתרונות של החומר. נדמה שהומיאופתיה זכתה ליותר מחקר ועיסוק מדעי מכל תחום אחר, כנראה בשל ותיקותה ובשל העובדה שהיא התפתחה כענף לגיטימי של מדעי הרפואה, שרק בהדרגה נדחה מתוכה. כיום היא נחשבת לתחום פסאודו-מדעי.
מחקרים, יעילות והיסטוריה
מתוך קריאת החומרים השונים עולות כמה נקודות מרכזיות בנושא:
מחקרים מדעיים רבים נערכו על השיטות הללו, וכולם תמימי דעים ששיטות הריפוי הללו אינן מצליחות להציג תוצאות טובות יותר מאקראיות או מאפקט הפלצבו. המחקרים הבודדים שגילו סימנים ליעילות – לא הצליחו לשחזרם, והתגלו בהם פגמים מתודולוגיים (כך לפי מחקרים מאוחרים יותר). מצד שני, סיפורים רבים נשמעים בלי הרף על יעילותם של טיפולים שונים והצלחתם במקומות שבהם המדע נכשל. פעמים רבות טיפולים אלטרנטיביים מלווים בשיפור אורח החיים בשלל היבטים כמו תזונה, חשיבה חיובית, ביטחון עצמי וניקיון, ובכך הם מסייעים לריפוי הטבעי של האדם, בלי קשר לרפואה אלטרנטיבית עצמה.
בהלכה קיים ניסיון להתחקות אחר מקורן של הרפואות הללו, ולהבין האם יסודן בתפיסות אליליות או כפרניות. אולם למעשה, ישנו חוסר בהירות גדולה ביחס למקורן המדויק של הרפואות הללו. חלק ממושגי היסוד הם בעלי יסודות ברורים בהיסטוריה של המזרח הרחוק, אבל לא תמיד ברור האם המושג מהווה חלק מתיאולוגיה אלילית או בסך הכול תפיסה פילוסופית של הטבע שמקורה במזרח הרחוק. יש לציין שבעולם העתיק קשה מאוד להבדיל בין הדברים. ביחס לרפואות – הרפואות הללו אינן מנוסחות ומוגדרות בהכרח, ולא בהכרח שהן שומרות על פרקטיקה אחידה ועל תודעה היסטורית מפותחת, ולא תמיד הן שומרות על רציפות רעיונית ברורה. לכן אף שרבות מהרפואות מתבססות על תפיסות מהמזרח הרחוק שבטבען שלובות בתוככי התפיסות והפרקטיקות הדתיות – קשה מאוד לענות על שאלת מקורן ושאלת הקשר שלהן לרפואות קדומות דומות.
סיכום הלכתי:
קשה ליצור דרך אחת ברורה לדון בסוגיות הללו, משום שאורך המקורות, מגוון הדיונים והערבוביה שנוצרה בין הנידונים והפרקטיקות השונות מקשים על הצגה אחידה.
לפיכך, ננסה לגעת בכמה סוגיות יסודיות שעומדות בבסיס הדיונים, ולאחר מכן נעבור לדיונים ההלכתיים שהתקיימו על כל שיטת ריפוי בפני עצמה.
דרכי האמורי:
יסוד הדיון הוא בדברי הגמרא במסכת שבת (סז, א) "כל דבר שהוא משום רפואה אין בו דרכי האמורי" ושיטות הראשונים בביאור הגדר של 'משום רפואה'.
נאמרו כמה וכמה טענות עיקריות בנוגע לתחולתו של המשפט הזה ביחס לרפואות המבוססות על 'אנרגיה'.
הרב שמואל יצחק רוזנבלט (פעמי יעקב סח, עמ' קי) טען שרפואת מוח אחד (קינסיולוגיה) מוסברת בדרכי ההיגיון והשכל, שכן מדובר בחסימות אנרגטיות שהמוח יוצר בשל לחצים ומתיחות, ומנסים לזהותן ולאזן אותן.
הרב הלפרין (מעשה חושב ז, יא) כתב שהרעיון היסודי של אנרגיות שיש ברייקי איננו חורג בצורה משמעותית מהמדע. ואם נגדיר את רייקי כרפואה בדוקה – לא יהיה בה דרכי האמורי, גם אם היא נראית כסגולית. למעשה הוא מתיר בתנאי שיתקבלו הוכחות בדוקות ומשכנעות שהשיטה אכן עשויה לסייע בריפוי.[1]
הרב זלמן נחמיה גולדברג (פעמי יעקב סט, עמ' קלט) כתב שצריך שיהיה מוסבר בדרכי השכל – וההסבר של מוח אחד הוא רוחני, וצ"ע אם זה נחשב הסבר בכלל.
וכ"כ הרב משה שאול קליין (פעמי יעקב סט, עמ' קמח) שיש בזה דרכי האמורי. וכ"כ הרב מוזסון (ואשיב דברי יו"ד לז, ח) שדברים סגוליים לא מובנים שאינם מקובלים בעם ישראל – יש להחמיר שהם דרכי האמורי, דלא כרשב"א אלא כשיטת השו"ע. וכ"כ הרב אבינר (אסיא גיליון עה, עמ' 64) שלפי חלק מהראשונים יש מקום לאסור כיוון שהרפואה בו אינה ניכרת. וכ"כ הרב יעקב מאיר שטרן (אמרי יעקב, אה"ע עמ' רצו) שיש לחשוש לדרכי האמורי בדברים שרחוקים מאוד מהשכל, כמו טיפול אנרגטי שמתבצע בריחוק מקום או על קרוב משפחה של החולה.
מעבר לדיון בשיטות הראשונים ובשאלה האם זו רפואה ניכרת ומובנת בדרכי השכל, רבים ציטטו את דברי מהר"ם בן חביב (ספר 'שמות בארץ', או תוספות יום הכיפורים, יומא פג, א) שביקש ליישב את שיטת הרמב"ם מקושיות הרשב"א והסביר שאמנם אנו מתירים רפואה סגולית על סמך ניסיון חד-פעמי שהצליח, אבל הדין שונה כאשר אנו יודעים שרפואה זו הומצאה על ידי גויים כחלק מתפיסה אלילית, שאז יש איסור דרכי האמורי:
"ולענ"ד יראה דיש ליישב רכל רפואה הכתובה בספרי חכמי הרופאים שמרפאים בהם דרך סגולה כיון דהיא אמיתית מצד הנסיון שרי להתרפאות בה דיש כמה רפואות בספרי הרופאים שמרפאים בהם דרך סגולה כמשל שהביא הרמב"ם בתליית עשב על הנכפה דזו היא רפואה סגולית אמיתית מצד הנסיון רוצה לומר דפעם אחד קרה מקרה דתלו עשב על הנכפה ונתרפא ומשם הכירו וידעו רזו רפואה לנכפה אף שלא השיגו טעם הרפואה על צד הטבע אלא דהיא רפואה סגולית שריא אבל הרפואות שאנו אוסרין מדרכי האמורי הם רפואות שהמציאום תחילה האמוריים מכח שהיו עובדים ע"ז לשמש ולירח והיו אומרים לחולי זה יעשו רפואה זו ויועיל בסגולה מכח שברפואה זו יש בה כח כוכב פלוני וכל כיוצא בזה מרפואות שהמציאום האמוריים בסגולה מכח דתם ועבודתם על זה נאמר ובחוקתיהם לא תלכו וספר חזקיה שגנזו על דרך הרמב"ם שלא היו בו רפואות סגוליות או טבעיות מצד הנסיון של הרופאים דזה שרי אלא היו בו רפואות עשויות בכח צורות הכוכבים באופן דמה שאוסר הרמב"ם משום דרכי האמורי שהם רפואות סגוליות שהמציאום האמוריים מכח עבודתם ואין השכל מודה בהם דיש בהם ממש דרך טבע."
המקור הזה חשוב מאוד, משום שהוא דורש מאיתנו לברר את מקורות הרפואות הסגוליות, ואם יש חשש ששורשן בתפיסות אליליות – אזי יהיה בהן איסור דרכי האמורי. רבים מהאוסרים הסתמכו על מקור זה וקבעו שיש בכל הרפואות האנרגטיות איסור דרכי האמורי, היות שהן מבוססות על שיטות אליליות מהמזרח הרחוק. וכ"כ הרב ד"א מורגנשטרן בפסק של בית הדין שהסכים לו הריש"א (פסקי דין כרך י, עמ' מא) ובעמ' תקלז שם הסביר הרב מורגנשטרן שצריך אחד משתיים: 1. שיהיה בו הגיון, כלומר שיעמוד במסגרת כללי הטבע המוכרים. 2. שבפועל יוכח שהדבר עובד. אבל בפועל ההסבר הוא חצי רוחני. ואם היה ברור לנו שהפילוסופיה מצד עצמה היא אמת, מילא. אך המדענים אינם מודים בכך. ולכן השינויים והגיורים של השיטה לא מכשירים את הרפואות האלה, והן עומדות בדיוק בקריטריון של כפות התמרים. והביאו ראיה מהפסק של המנחת יצחק (ו, פ), שחשש שברפואות סגוליות סתמיות שהובאו מהגויים יש לחשוש שמקורן אלילי. וכ"כ הרב ישראל מאיר וייל (מאיר דרך גיליון 17-24 עמ' 55) וכ"כ הרב אבינר (אסיא גיליון עה, עמ' 64) אלא שהסתפק אם בגרסאות המערביות של הרייקי כבר בטלו השורשים האליליים. אמנם, בפסק קצר (פסקי שלמה ו עמ' 119) הכריע שיש בזה דרכי האמורי. וכ"כ ויען דוד (חלק ו סימן כה) ודייק שגם אם המרפא טוען שהרפואה טבעית – זה לא מועיל, כל שמדובר ברפואה ששורשה מתפיסות אליליות, ואין השכל משיג אותה – היא דרכי האמורי.
לעומת זאת בספר הרפואה המשלימה בהלכה (במאמר שמתחיל בעמ' ב) דחה את הטענה: עקרונית די בכך שאדם נאמן אומר שהיא עובדת כדי שלא יהיה בה דרכי האמורי. וגם אם היא עובדת כפלצבו – די בכך. וגם לפי החילוק של כפות התמרים יש להתיר כי הצ'י אינו קשור כלל לע"ז והוא תפיסה טבעית של הפילוסופים מהמזרח, ולכן טענה זו אינה עומדת כלל. גם המתירים הביאו ראיה מתשובת הבנין ציון (א, סז) שלא חשש להתיר היפנוזה וקבע שגם רפואות חדשות שאין יודעים כיצד הן עובדות – אין לחשוש בהן לדרכי האמורי או לתמים תהיה. וכ"כ הרב שמערלא (כי אני ה' רופאך) שאין בשיטה דרכי האמורי, כי היא משום ריפוי, ומחקרים הוכיחו את יעילותה, גם אם המדע עדיין אינו מסוגל להסביר. (יש מקום רב למחלוקת בשאלה אם אכן מחקרים הוכיחו את יעילותה). וכ"כ הרב חיים דוד הלוי (עשה לך רב ה, יג) כאשר נשאל על תרופות הומיאופתיות.[2]
מנגד, המחמירים (הרב שטיין, קונטרס 'אל תפנו') הביאו שהמנחת יצחק (ו, פ) ואחרים השיגו על הבנין ציון, והביאו ראיה מהפנים מאירות (א, לו) שאסר רפואה תמוהה ומיסטית משום שהיא אינה נעשית על גופו של המתרפא (אלא תולים שיער וציפורניים שלו, מעורבבים עם ביצה, על אילן ערבה), ולא ברור כיצד היא מתיימרת לעבוד, וגם אין בה היגיון תורני (בסגנון כפרה על חטא או סימן לחזרה בתשובה וכדומה), ולכן יש בה דרכי האמורי לכולי עלמא, כדברי הגמרא על סיקור אילן בסיקרא או על תליית שליה על אילן.
איסור קוסם
טענה נוספת טענו המחמירים, והיא שברבות מהרפואות שכרוכות באנרגיות יש חשש חמור של איסור קוסם. והסיבה היא שאיסור קוסם אמנם נסוב בעיקר על גילוי עתידות, אך לא רק בו, אלא גם במי שמדריך ומייעץ לפי הגילויים שלו, ועיקר פעולת הקוסם היא התפנות הדעת והתחברות לכוח המדמה במטרה לגלות נסתרות או עתידות. ולדבריהם, ברפואות אנרגטיות מבצעים ריכוז והתחברות כאלה לאנרגיה, ולכן הדבר מתאים בדיוק לאיסור. ובחלק מהרפואות אף משתמשים בעזרים כמו נרות, מקלות (מטוטלת) וכדומה, אולם גם היכן שלא משתמשים בהם – מלשונות הראשונים ניכר שהדבר אינו מעכב, והעיקר הוא החיבור לכוח המדמה. בשו"ת ויען יוסף (צברי, א, כב) האריך להוכיח את הטענות הללו מלשונות הראשונים. וכן האריך בזה גם הרב מורגנשטרן (ים החכמה תשס"ז עמ' נב).
כ"כ הרב מורגנשטרן ובית הדין בפסק של הריש"א (פסקי דין כרך י' עמ' מא) וכ"כ הר"ד פיינשטיין, הר"ש אוירבאך והרב ישראל בלסקי (לא נחש ביעקב, עמ' יב). הרב שטיין (קונטרס 'אל תפנו'), הרב יצחק טוביה וייס (לא קסם בישראל, עמ' נה), הרב רוטר (נחלתך ח' עמ' קמב), הרב לוי יצחק פלדמן (ושב ורפא ח, יו"ד ה), הרב יהושע לוין (פעמי יעקב סט עמ' קנא), ויען דוד (ו, כה, ט). ונמסר בשם הרב קנייבסקי שאמר שזה כישוף (לא קסם בישראל עמ' ס).
והביאו ראיות מהטוב טעם ודעת (תליתאה ב, מח) שכתב לגבי דרכים מיסטיות שנשאל עליהן שאם הדבר אינו טבעי – הרי הוא ודאי קוסם או כישוף. וכ"כ התשורת שי (תניינא קסט) שמה שאינו בדרך הטבע והשכל – הוא קוסם.
הרב יעקב מאיר שטרן (אמרי יעקב אה"ע עמ' רצו ואילך) הציג את צדדי הספק:
"והנלענ"ד דאם האמת לאמיתו היא דמוח אחד זה פעולה מעשית רגילה ופשוטה ששואלים את המטופל שאלות שונות בלי שהמטפל צריך להפעיל על עצמו שום כח הנפש או איזה מין השראה כלל ועי"ז השריר מגיב ע"י שנחלש ומכח זה נודע שיש לאדם זה בעיה מסוימת עם נושא זה שנשאל עליו א"כ אין לזה שייכות לקיסום דקיסום אינו אלא אם אדם מביא עצמו ע"י פעולה למצב של כעין נבואה כמש"כ הרמב"ם והר"ן הנ"ל רק הנבואה מאת ד' היא אמיתית ושלמה משא"כ הקיסום כנ"ל והיינו שמעורר בעצמו הכח לדעת עתידות וה"ה דברים שעברו ואינם נודעים דומיא דקסם של גביעת יוסף דע"י הגביע יכולים לדעת על דברים שעברו ונעשו כבר וזה כעין כח נבואה רק שאינה שלמה."
אולם למעשה, ביחס לרפואת אנרגיות שנעשית מרחוק או על קרוב משפחה – כתב שאכן אפשר שיש בזה חשש קוסם.
בקובץ 'בית אהרן וישראל' (קלא, שנה כב, ה, עמ' מט ואילך) הרב מוזסון העלה חשש זה אך כתב שאפשר שאיסור קוסם הוא רק בגילוי עתידות. אולם במאמר אחר נראה שחזר בו והכריע שיש בזה קוסם (פעמי יעקב סט, עמ' קמט).
מנגד, אחרים כתבו שאין בזה חשש קוסם: הרב שמערלא (כי אני ה' רופאך, במאמר שמתחיל בעמוד 29), והסביר זאת:
"הילינג אינו גורם לתוצאות המתנגדות לטבע ולא נכללים בו כל טקסים. אי לכך, אין הוא אלא תהליך טבעי קשה להבין כיצד יכול ריפוי בעזרת הידיים להיות טבעי, אולם יש להדגיש שההגדרה ההלכתית למושג 'טבעי' אינה מצטמצמת לתחום הידע המדעי. בעיני ההלכה, כל תופעה שאפשר להשיגה בלי לחשים או טקסים דומים נחשבת לטבעית, בין אם מבינים אותה ובין אם לאו. מכיוון שכל אחד יכול לרפא באמצעות הילינג בכל זמן ובלי שימוש בלחשים או טקסים דומים, אין ספק שמדובר בתופעה טבעית."
גם הרב אבינר (אסיא גיליון עה, עמ' 64 ואילך) פקפק בטענה שיש בזה כישוף, והוסיף שמהבנין ציון עולה שאין לחשוש לזה:
"מכל מקום אין לנו שום הוכחה שרייקי הוא כישוף. אף אחד אינו עוסק שם בכישוף, אלא בטכניקה גופנית. בכלל קשה לנו מאוד להגדיר מהו כישוף, כפי שכבר כתב רבי אליעזר ממיץ: 'ושאלתי את מלמדי מהו כישוף ולא שמעתי מהם דבר מיושר על זה'. ואיך נחליט שזהו כישוף?"
וכ"כ הרב מנחם מנדל שפרן (כי אני ה' רופאך, עמ' שסח-שעה), ר' ברוך חנה גרינפעלד (כי אני ה' רופאך, עמ' שעו), הרב שמאי קהת גרוס והרב יהודה סגל ממנצ'סטר (גיליונות עומק הפשט תשעז עמ' 3), וסברתם פשוטה ונעוצה בדעתם הכללית על הרפואות האלה – היות שמדובר בשיטת ריפוי טבעית שמבוססת על כוחות שקיימים בעולם – ההתחברות אליהם איננה נחשבת לקסם. ועוד רצו לטעון שהאיסור בקוסם הוא רק בגילוי העתיד. והרב גרינפעלד הוסיף שהרעיון של זרימת אנרגיות רוחניות שמחיות את האדם מופיע בספרי הקבלה, ואין בה שום צד לא טבעי וממילא אין איסור קוסם. וגם בשו"ת משנה הלכות (יט, קכח) התיר למעשה חרף הטענה שיש בזה איסור קוסם שהוא עצמו העלה, ונראה שהסתמך בין היתר על המתירים להתרפא באיסור כשפים.
השפעות אליליות, כפירה ועבודה זרה
טענה נוספת, כבדת משקל, שהוזכרה רבות בדיונים היא החשש שמקורה של רפואה אנרגטית בשיטות שיש בהן עבודה זרה.
הדיון הזה קשה במיוחד, משום שראשיתו בשאלה מאוד קשה לבירור והיא: מהם שורשיהן האמיתיים של התפיסות על האנרגיה. גם אם נחליט שיסודם בתפיסות אליליות – עדיין נצטרך לדון בכמה שאלות:
- מה בדיוק גדר האיסור להתרפא על פי תפיסה אלילית?
- האם העובדה שיסוד התפיסה אלילי במקורו משפיעה על הגרסאות המערביות של התפיסות הללו, שהן חילוניות בעיקרן ובוודאי רחוקות מדתות המזרח?
- האם מי שמצהיר בכנות שלתפיסתו מדובר בדברים טבעיים או בדברים שבאים מצד הקדושה – עדיין יהיה בריפוי שלו איסור?
רבים מהפוסקים חששו שריפוי אנרגטי מבוסס על אמונות אליליות. כך למשל מסר הרב טנדלר בשם הרב פיינשטיין לגבי כשרות של תרופות הומיאופתיות, שאינו מעוניין להשיב לשאלה משום שרפואות אלו אינן בדוקות ומדובר באמונות הבל שמסכנות את המתרפאים בהשפעת פולחנים זרים (המאור, גיליון רעב, עמ' 43).
אמנם רבים פקפקו בשמועה זו, שכן הרפואה ההומיאופתית מבוססת על טענות רציונליות לכאורה, ולמעשה כל שיטת ריפוי שאדם רוצה להשתמש בה, אף אם אינה רציונלית – מותרת ואין חשש שתביא לאמונות הבל (עשה לך רב ה, יג). וראה גם בגיליון המאור שם, דברי השואל והרב אמסל.
רבים כתבו, חלקם גם פירטו מקורות וראיות וסיפרו שחקרו את הנושא – שריפוי באנרגיות איננו רעיון מערבי מדעי, אלא מגיע מהמזרח הרחוק, ולמעשה מדובר בפעולות שמערבות 'כוחות רוחניים', ויש בזה צד ע"ז. ראשית כל, הדבר גלוי וידוע שחלק מהרפואות, כמו רייקי, נוסדו על ידי אנשים שחיפשו דרכי ריפוי במנזרים וכתות דתיות במזרח הרחוק. על כך למעשה אין חולק. מושגי היסוד כמו צ'י, יין ויאנג, מרידיאנים וצ'אקרות – כולם מושגים ותיקים בתפיסות עולם דתיות מהמזרח. כמו כן, לא רק בשורש העקרוני, אלא גם בשיטות עצמן קיימים צדדים של אלילות וכפירה – הם הביאו ראיות מפרקטיקות שונות שנהוגות ברפואות מהסוג הזה, כמו פנייה אישית ושאלה שמופנית אל האנרגיות, ריכוז ופינוי הדעת לכוח המדמה, שימוש בסמלים ובמנטרות שלקוחות מדתות אליליות, טקסי סמיכה איש מפי איש (ראו 'לא קסם בישראל', עמ' ס) ועוד. ככלל, בעלי דעה זו לא התיימרו לטעון שיש כאן חפצא של התרפאות מעבודה זרה, שזו טענה רחוקה מאוד אם מדובר במרפא שאינו מכוון לעבוד עבודה זרה, אלא שיש צד אלילי בתפיסה עצמה.[3]
וכ"כ בפסק של הרב מורגנשטרן ובית הדין שם, והסכים לכך הריש"א (פסקי דין י, עמ' מא; תקלז), ויען יוסף (צברי, א, כב), הרב רוטר (נחלתך ח' עמ' קמב), הרב שטיין (קונטרס 'אל תפנו'), הרב מנשה ישראל (אתר הידברות), ושב ורפא (אייפרס, חלק ח יו"ד סי' ה) כתב בשם הרב אביגדור מילר, וכן בשם ספר שלחן הלוי של הרב ישראל בלסקי. וכן כתב הרב לוי יצחק פלדמן (ושב ורפא ח, יו"ד ה. שם הובאה תשובתו המלאה). וכך כתב בקונטרס 'ד' אחד ושמו אחד' (עמ' 18) בשם הרב שטיינמן – לגבי מטוטלת. וכ"כ הרב יהושע הלוי לוין (פעמי יעקב סט, קנא) והרב מוזסון (פעמי יעקב סט, עמ' קמט). וכ"כ רבני בני ברק בפשקוויל בנושא (דעת הפוסקים האמיתית בעניין שאלת מטוטלת עמ' 10)[4]. וכך כתב הרב יעקב מאיר שטרן (אמרי יעקב אה"ע עמ' רצו) שיש חשש שמעורבים דברים אליליים כמו מנטרות וסמלים.
אולם רבים התירו בפועל אך התנו את ההיתר בכך שאכן לא מתייחסים לאנרגיה כאיזה כוח עליון ומבקשים להיות מושפעים וכפופים אליו, אלא רואים בו כוח אנרגטי טבעי שהוא חלק מהבריאה, ואז אין בזה איסור. וכ"כ הרב יוסף גינצבורג (אתר חב"ד), הרב שמואל אליהו (אתר כיפה), הרב עוזיאל אליהו (אתר כיפה), הרב דב ליאור (אתר ישיבה), הרב יעקב אריאל (אתר מכון התורה והארץ). נראה שהם מסכימים שיש בעייתיות בשיטות המקוריות, ויש בהם צד עבודה זרה, אבל אם מגיירים את השיטות – כבר אין איסור, ולא אכפת לנו מה השורשים הרוחניים היו.
וכן הובא בשו"ת מעין אומר (ה, ח, ב) שכך השיב הרב עובדיה, והתיר למעשה להשתמש בטיפולים אלה.
גם הרב יצחק טוביה וייס (לא קסם בישראל עמ' נה), שנטה לאסור משום כישוף, כתב שבמקום פיקוח נפש יש להתיר כי אין בזה עבודה זרה.
הרב אבינר (אסיא עה, עמ' 64) סובר שאף שרייקי מגיע מהשקפה אלילית, והאנרגיות מזוהות עם האלוהות – הגרסאות המערביות השתחררו מתפיסות כאלה, ולכן אין ברפואות האלה צד עבודה זרה.
בספר הרפואה המשלימה בהלכה התמודד עם טענות אלו באריכות. לדבריו, הצ'י במקורו אינו ישות רוחנית, אלא ההשפעה הפנימית שמקיימת את הבריאה. אפילו עובדי ע"ז שמתרפאים בו אינם רואים בזה ריפוי באליל אלא תיקון האנרגיות. כדי להעביר אנרגיה דרוש ריכוז, ובשביל לעזור להתרכז פיתחו מנטרות ושימוש בצלילים. הסמלים התווספו רק כדי לזקק את הרעיונות ולשפר את היכולת להתרכז, והם אינם פיתוח מקורי אלא תוספת. אמנם למעשה יש להתרחק מכל דבר שיש בו רמז עבודה זרה, ולכן יש להחליף את המנטרות והסמלים רק בדברים כשרים שלקוחים מהיהדות. וכ"כ הרב שמערלא (כי אני ה' רופאך) שהצ'י איננו עבודה זרה, וגם אם בתרבויות שונות התייחסו לאנרגיות האלה כאל – אין בכך כדי לאסור בהנאה את התרפיות. ודאי ששיטות הריפוי בימינו אינן מתייחסות לצ'י כאל. המרפא מתייחס לצ'י כ'אדון כלפי עבדו', לא מרצים אותו ולא מתפללים אליו. וכ"כ הרב הלפרין (מעשה חושב ז, יא) שאין ברייקי צד עבודה זרה, וגם אין חשש שבגלל שמתרפאים בזה יימשכו לדתות אליליות. הרב גבריאל קרויס (כי אני ה' רופאך עמ' תטו-תיח) הסביר שהעובדה שהבודהיסטים גילו את הכוח הזה אינה הופכת את כל הריפוי לאסור עבור מי שאינו מאמין בשיטות האלה אלא רואה את האנרגיה כרעיון טבעי של חיות שזורמת בעולם. וכ"כ הרב שמואל יצחק רוזנבלט (גיליון סח עמ' קי) שאין ברפואה עצמה עבודה זרה, אבל גם אם יש ניצוצות של ע"ז בטיפולים שהגיעו מהמזרח הרחוק – מטרת המטפלים היא לרפא ולא להפיץ אלילות, והגרסאות המערביות מנטרלות את הצדדים האלה והעוסקים בהם מתרכזים בריפוי ולא באמונות. ואפילו מי שלמד אצל עובד ע"ז – עדיין ייתכן ש'תוכו אכל, קליפתו זרק'. וכן הובא בשם הרב שמאי קהת גרוס והרב יהודה סגל ממנצ'סטר (גיליונות עומק הפשט תשעז עמ' 3).
סיכום:
מצאנו שלושה נידונים הלכתיים עיקריים:
- האם יש חשש דרכי האמורי?
הדיון הזה התחלק לדיונים ברובד הראשונים ובהגדרת 'כל שיש בו משום רפואה', וכן לדיון נפרד בחידושו של התוספות יום הכיפורים, שלפיו מה שיש לו שורשים אליליים – הגדרים של דרכי האמורי בו חמורים יותר.
- האם יש בזה חשש קוסם ומכשף?
הדיון הזה היה מצומצם יחסית. המתנגדים טענו שזה מעשה רוחני מיסטי שמערב את כוח המדמה. התומכים טענו שהמתנגדים לא הבינו את מהות פעולת האנרגיות, ושמדובר בפעולה טבעית לחלוטין של חיבור ויסות אנרגיות חיים שזורמות בעולם, וממילא אין כל קשר לקסמים.
- האם יש חשש לשורשים של עבודה זרה?
ישנה הסכמה כללית ששורשי הרפואות האנרגטיות נעוצים בתפיסות מהמזרח הרחוק, וככאלה הן שלובות ומוזכרות גם על ידי דתות שונות. אין הסכמה אם הן מקוריות ומהותיות בדתות אלו, או שהן בעיקרן תפיסות פילוסופיות טבעיות של חכמי המזרח הרחוק, שהשתלבו בדתות המקומיות. אין גם הסכמה בשאלה האם 'גיור' של התפיסות מועיל, או שמא כל עוד מאמינים באנרגית חיים מקיפת עולם שמתגלה, וניתן לתפעל אותה ולהשפיע עליה – עדיין מהות התפיסה היא אלילית, ואין שום גיור שיועיל.
מקורות רקע
ארחות רבנו (הסטייפלר), סגולות, אות ז
"ז. מאנגלי' הגיע לארץ אחד שהי' מרפא את החולים במשמוש ידים שהי' מעביר על גופם ואמר לי מו"ר שזה כשוף וספר לי על עוד אחד שהוא ג"כ מכשף וזהו אחד מבאר שבע שמסתכל במזוזות של אדם ואומר לו את עברו הנכון אבל לא עתידות, ואמר מו"ר עליו שזה כשוף והוסיף מו"ר שבאנגלי' הרבנים גרשוהו אבל בצרפת אין רבנים וההמון הולך אליו."
שו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן פ
"בענין אי מותר להתרפאות ע"י רופא כומר שלא כדרך ריפוי או סמי רפואה שאלה: הנני בזה בבקשה שטוחה שימחול להשיבני דבר ה' זו נחוצה מאד מאד ואתו הסליחה על הטירחא. זה עתה בא הידיעה מרופא במאניללא שבפיליפאפינס הכומר רעוו' טוני אגאפואה שהוא מרפא לכל החולאים ולכל הנגעים למגדול ועד קטן, והוא עושה ניתוחים בלי סכין ניתוח רק בידים גלוים עם חף אצבעותיו, דבר שלא ניתן להיאמן, אבל עובדא הוא. וכבר ריפא אנשים לאלפים בדרך זה והכל בלי שום מכשירים או סמי רפואה רק בחף אצבעותיו. כאמור. וגם אחר שחתך הוא מחבר את החתך באופן הנ"ל בחף אצבעותיו בלי כלום, שמעביר אצבעו על מקום החתך איזה פעמים, ואח"כ לא ניכר עוד במקומו אפילו שריטה אחת ונראה לעין כל. והשאלה הוא, אם מותר לחולה אנושי מסוכן ר"ל, שילך לאותו כומר להתרפאות מאתו היות והוא נגד הטבע שיחתוך ויחזור ויחבר בחף אצבעותיו. ומחשש שהוא מזכיר שמות עכו"ם אפשר דאסור, דדין מפורש הוא ביו"ד (ריש סימן קנ"ה), דאפי' לפק"נ =לפקוח נפש= אינו דוחה ע"ז, אבל באותו כומר לא ידוע לנו, אם משתמש הוא באמת בשמות עכו"ם או בכישוף, אדרבה אינו מדבר ומפתה על לב החולה כלום משום אמונה שהוא רק אומר שצריך להאמין בא'ל שרופא נאמן הוא, ולא יותר. ואבקש מאת כהדר"ג נ"י בכל לשון של בקשה שאל ישוב פני ריקם בזה ולא יאחר הדבר, כי נחוץ הדבר מאד להלכה ולמעשה. וה' הטוב יגדור פרצותינו ברחמים ונזכה כולנו בישועות ישרא' במהרה ישועות עולם על ראשינו בביאת הגוא' בב"א.
תשובה: בס"ד, יום ב' במדבר מ"א למנב"י ירושלים עיה"ק שנת השביעית תשל"ג לפ"ק. לכ' הרה"ג וכו' מוה"ר יצחק אייזיק טירנויער שליט"א, ברוקלין יצ"ו. אחד"ש. הנני בזה ע"ד שאלתו בדבר הכומר הרופא בחף אצבעותיו בלא כלום, שלא כדרך הטבע, אם מותר לחולה מסוכן להתרפא ממנו כמבואר הכל בלשון השאלה. הנה אף שמוטרד אני בחבלי הטרדות, מ"מ מחמת שכבר נשאלתי כיוצא בזה איזה פעמים אמרתי לבאר שאלה זו כפי אשר חנני השי"ת.
הנה יש לדון בענינים כאלה משום תלתא. א' משום דרכי האמורי. (ב') משום כשוף. והמה שתים שהם אחת, דגם דרכי האמורי המה אשר הוציאו האמורים מצד כחות הכוכבים וצורתם וכו' כמבואר בפוסקים. (ג') משום מזכיר שם ע"ז, ובכל אלו יש אריכות דברים, ואזכיר רק בקיצור היוצא מדברי הש"ע והפוסקים.
הנה בש"ע (או"ח סי' ש"א סעי' כ"ז) איתא וז"ל, יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב בין בחול בין בשבת ואין בו משום דרכי האמורי, וכן בכל דבר שהוא משום רפואה, אבל אם עושה מעשה ואין ניכר משום רפואה אסור משום דרכי האמורי, אבל כל לחש מותר, ולא אסור אלא באותם שבדקו ואינם מועילים, ויש מי שחושש בכל קמיע שאינו מומחה משום דרכי האמורי עכ"ל, והוא מדברי הטור שם.
והנה מקור הלכה זו הוא (בשבת ס"ז ע"א) במתני' וגמ' שם, והובא בב"י שם בקיצור, וז"ל והא דאמרו אם עושה מעשה ואין ניכר שהוא משום רפואה, אסור משום דרכי האמורי, אבל כל לחש מותר, הוא מדברי הרא"ש שם, אהא דאמרי אביי ורבא כ"ד שהוא בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, ופרש"י יש בו משום רפואה, שנראית רפואתו כגון שתיית כוס ותחבושת מכה, אין בו משום רפואה כגון לחש שאין ניכר שיהא מרפא, ע"ז כתב הרא"ש, ולא נהירא דלעיל בשמעתין איכא כמה לחשים שהיו עושין, אלא מיירי בשעשה מעשה ואינו ניכר שיהא בו רפואה כלל, כגון אילן שמשיר פירותיו שסוקרו בסיקרא, וכתב ע"ז הב"י, דכ"כ שם הר"ן, ז"ל כל דבר שיש בו משום רפואה בין לחש בין כל דבר כיון שאנו יודעין שהוא מרפא והכי מוכח בתוס', וכך הם דברי רבינו, עכ"ל, והנראה דרצונו לומר רק שס"ל להר"ן כהרא"ש, דגם לחשים לא יצאו מכלל ההיתר, אבל יש חילוק ביניהם בענין עושה מעשה, דלפי שיטת רש"י וגם הרא"ש מודה לו, בעושה מעשה צריך ניכר דוקא, אבל ממשמעות דברי הר"ן משמע דצריך שיודעין בו שהוא מרפא, אבל א"צ ניכר, וכן כתב הר"ן להדיא (בחולין ס"פ בהמה המקשה), שהביא שם את דברי רש"י דדבר שאינו ניכר שיש בו רפואה, יש בו משום דרכי האמורי, וכתב ע"ז ולא מחוור דהא שרי התם שן של שועל ומסמר הצלוב אע"פ שאין רפואתן ניכרת, אלא ה"ק כל שיש בו משום רפואה אע"פ שאינה ניכרת שרי, שלא אסרה תורה משום דרכי האמורי אלא אותם מעשה תוהו שלהם שאין בהם תועלת עכ"ל.
והנה בישוב קושי' הר"ן על שיטת רש"י והרא"ש דס"ל דצריך ניכר דוקא, כתב בס' פתח הדביר (או"ח) שם, דצ"ל דס"ל לאביי ורבא, דדוקא הני דאיתא במתני', דהוברר להם דהוי רפואה אין בו משום דרכי האמורי, אבל אין ללמוד מהני לגבי דידן להתיר בכיוצא בזה, אלא בדבר מבורר כתחבושת למכה לא זולת עיי"ש.
והנה ביש"ש (חולין) שם הביא את דברי הר"ן הנ"ל, ומשמע דפסק כן, וכן משמע מדברי הרמב"ם בפיה"מ (שבת) שם דס"ל כהר"ן, וכמ"ש בתשו' הרשב"א (סי' תי"ג), והביא כן מספרו במורה נבוכים, אלא שהקשה הרשב"א דברי הרמב"ם אהדדי, ובס' פתח הדביר שם כתב ליישב סתירתו עיי"ש, ונפלא ממני מש"כ במ"ב שם (סי' ש"א ס"ק ק"ה), ליישב לדיעה זו דצריך ניכר, דהא דמותר בדברים הנ"ל (כלומר ביצת החרגול וכו'), כיון שיאמרו היודעין שהוא לרפואה מצד הסגולה הוי כניכר עיי"ש, ובשער הציון שם כתב: כן מוכח בפיה"מ עיי"ש, והוא תמוה דהרי לשיטת הש"ע ל"מ יודעין רק ניכר דוקא כנ"ל, ועיקר הוכחת הר"ן דל"צ ניכר הוא מדברים הנ"ל כנ"ל, ובאמת הרמב"ם ס"ל ג"כ כהר"ן כנ"ל.
ודאתאן מהנ"ל דאף לשיטת הרא"ש והטור והש"ע דצריך ניכר, מ"מ ס"ל דבלחש מותר, אף דלחש ל"ה ניכר כמ"ש רש"י, צ"ל כמ"ש בלבו"ש שם, דלחש עדיף, דידוע דלחש מרפא והוי כאלו ניכר הרפואה עיי"ש.
והנה הר"ן שם (בשבת) כתב, ואפשר דאף נחשים שאין אנו יודעין אם יש בהם משום רפואה מותר בהם מספק, ולא אסרו אלא אותם שבדקו ואין מועילים, וכתב הרשב"א שכן נראה שפרשו בתוס', אלא שראיתי לה"ר יונה שחשש בכל קמיע שאינו מומחה משום דרכי האמורי עכ"ל, ובלבו"ש שם כתב, דאף לשיטת הש"ע י"ל דאפילו לחש שעדיין לא איתמחי, ואין אנו יודעים שמרפא אפי"ה מותר, כיון שידעינן שיש לחשים שמרפאים אמרינן שמא גם בזה ירפא, והוי קצת כמו ניכר, כיון שהרגילות שהלחשים ירפאו, ואין אסור אלא באותן שידענו שאין מרפאים עיי"ש.
אמנם צ"ע מה שהביא בש"ע שם, ויש מי שחושש בכל קמיע שאינו מומחה משום דרכי האמורי כנ"ל, והוא מדברי הר"ן בשם הרבינו יונה הנ"ל, והוא צ"ע גדול, דבשלמא הר"ן דס"ל דא"צ שיהא ניכר רק צריך שיהא נודע שמרפא, אתי' שפיר מה שהביא את הרבינו יונה לומר דצריך נודע בודאי ולא בספק כמ"ש מקודם, אבל להש"ע שפסק דצריך ניכר דוקא, חוץ מהדברים המובאים שם מקודם דאיתא במתני' (דשבת) כנ"ל, א"כ אף בקמיע המומחה, אמאי יהי' מותר הרי אין רפואתו ניכרת, ובפרט שהביא כן רק בשם יש מי שחושש, ומשמע דלדיעה הא' אין לחוש, והרי אדרבה לדיעה הא' אף בקמיע מומחה יש לאסור, וצע"ג.
ועוד אנו צריכין למודעי דהנה לפי משמעות דברי הר"ן שם, להרבינו יונה גם לחש שאין אנו יודעין אם מרפא, יש משום דרכי האמורי, א"כ מש"כ במ"ב שם (ס"ק ק"ו) אהא דאיתא שם בש"ע, אבל כל לחש מותר, דאפילו אם עדיין לא איתמחי וכו' עיי"ש, והמה מדברי לבושי שרד שם, דכ"ז לדיעה הא', אבל ליש מי שחושש, גם בלחש כזה יש לחשוש משום דרכי האמורי וק"ל, והנה בש"ע הרב שם (סי' ש"א סעי' ל"ג) כתב דכל בעל נפש יחוש לדברי היש מי שאומר, ובמוסגר שם הוסיף בזה"ל במקום שאין שם צורך כ"כ עיי"ש. ובס' כף החיים שם (אות קס"ד) כתב וז"ל וכ"כ לפי הכלל שבידינו, שכל מקום שסותם הש"ע, ואח"כ כותב יש מי שאומר, שדעתו לחוש לס' היש מי שאומר לכתחילה היכא דאפשר כמ"ש לעיל (סי' י"ג אות ז') עכ"ל. ופשיטא ואצ"ל דאין בכלל זה קמיעות הצדיקים אשר יסודתם בהררי קודש, וממקום קדוש יהלכון.
והנה להלכה ס"ל בפתח הדביר שם כדברי הפוסקים דא"צ ניכר דוקא, (אמנם צ"ע לפסוק להלכה דלא כסתימת הש"ע, ולכמה פוסקים דיעה שלא הובא בש"ע אינו מצטרף אפילו לס"ס =לספק ספיקא=), ולפי שיטתם יש להתיר אף אותם שאינו מבואר בש"ס להדיא היתרם, וצ"ב אמאי לא ניחוש דלמא המה מדרכי האמורי שיסודם ממעשה כשפים כנ"ל, אכן כבר נתקשה בזה שם בס' פתח הדביר, וכתב ליישב לפי מה דס"ל להרמב"ם (בפי"א מה' ע"ז) שכל מה שאסרה תורה מעניני כישוף מעונן ומנחש וחובר חבר ושואל אוב וידעוני, כולם עניני התול ושקר וכזב, לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה, וא"כ היכא דמרפאה ודאי שאינה מהם, ולהפוסקים דלא ס"ל כהרמב"ם, וכמו שהקשו עליו ממעשה שאול עם בעלת אוב, ואמרו בש"ס למה נקרא שמם כשפים שמכחישים וכו', ועי' ביאור הגר"א (יו"ד סי' קע"ט אות י"ג) שהביא מכמה מקומות בש"ס מזה, וכתב הגר"א בתוך דבריו וכן קמיעין בהרבה מקומות בש"ס ולחשים רבו מלספר עיי"ש, א"כ שוב קשה אמאי לא נחוש לכל מה דלא מבואר בש"ס היתרם, דדלמא מעשה כשפים המה, וביותר יוקשה להמתירין אף בלא נודע שמרפאין כנ"ל, והגר"א מכללם שהעיר שם (בה' שבת סעי' כ"ז) על דברי המחבר בשם ויש מי שחושש וכו' כנ"ל, וז"ל שפי' הא אין כה"ג שאין ידוע, וצ"ע הא במתני' תנן ולא בקמיע וכו', משמע הא בחול שפיר דמי עכ"ל, והיינו שהוכיח להתיר מדברי המתני' הנ"ל, דכל קמיע שאינו מומחה מותר עכ"פ בחול, וקשה דלמא המה מעשה כשפים. וצריך לומר לדידהו, כמ"ש בתשו' הרשב"א (סי' קס"ו ותי"ג ותתכ"ה) הובא בפתח הדביר שם, דכל שלא נאמרו בש"ס שהם מדרכי האמורי, אין לאוסרן, וכ"כ הגמי"י (פי"א דע"ז) בשם רא"ם, והובא בב"י (יו"ד סי' קע"ח), (אלא שדן שם בב"י אם גם כל המבואר בתוספתא (דשבת פ"ח) שהמה מדרכי האמורי אסור, ועי' מזה בכנה"ג (יו"ד סי' קע"ט), ובפתח הדביר שם האריך בזה).
אמנם בספר כפת תמרים (יומא פ"ג ע"א) בהביאו את תשו' הרשב"א מה שהקשה סתירת דברי הרמב"ם, כתב הוא לתרץ הסתירה דיש לחלק, דכל רפואה הכתובה בספרי חכמי הרופאים שמרפאים בהם דרך סגולה, כמשל שהביא הרמב"ם בתליית עשב על הנכפה, דזו הוא רפואה סגולית אמיתית מצד הניסיון, ר"ל דפעם קרה מקרה דתלו עשב על הנכפה ונתרפא אף שלא השיגו טעם הרפואה על צד הטבע שריא, אבל הרפואות שאנו אוסרים מדרכי האמורי, הם רפואות שהמציאו תחלה האמוריים בסגולה מכח שהיו עובדים לשמש ולירח והיו אומרים שיועיל בסגולה, מכח שברפואה זו יש בה ככב פ' וכל היוצא בזה, ע"ז נאמר ובחקתיהם לא תלכו עיי"ש. אך עדיין לא הועלנו בזה דהתינח מה דידוע, אבל מה דלא ידוע לנו מקור מחצבתם מהו, וכמו שהעיר בס' פתח הדביר שם, והי' נראה דבכה"ג אסור לדידי', אולם ראיתי בשד"ח (כללים מע' הלמד כלל קי"ז) דהביא שם בשם בעל כפת תמרים בעצמו בשו"ת קול גדול שנשאל אם מותר לשמוע בקול מלחשים למיני חלאים, ועל הרוב נעשה ע"י נשים, וכתב שם בתוך דבריו בזה"ל: ומשום דרכי האמורי ליכא כדאמרינן (בשלהי במה אשה) כל שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, ופי' רש"י וכו', והרא"ש כתב וכו', וכן כתב הר"ן וכו', וכן פסק מרן הב"י (באו"ח סי' ש"א) וכו', הרי דרוב הפוסקים סוברים דאף בלחש שאין יודעים שהוא מרפא שרי, ואפילו שרוב הלחשים הללו אינו נמצא כי אם בנשים שרי, כמ"ש הב"י (סי' ש"ו), דמדידה בשבת וללחוש כמו שנוהגות הנשים מותר אלו תורף דב"ק עכ"ל השד"ח, הרי שסובר להלכה דאף באין יודעים שהוא מרפא בלחש שרי, ועכ"ח אחת מתרתי סבירא לו, או דגם בקמיע כן, דא"צ ידוע מקור מחצבתם, דאם אין יודע אם מרפא בודאי אין ידוע מקורו כמובן וכנ"ל, או דס"ל לחלק בין קמיע ללחש, ובלחש עכ"פ א"צ ידוע מקורו.
אכן פשיטא דכ"ז בלחשים הידועים להנו נשי דידן, דבזה שייך מש"כ בתשו' חות יאיר (סי' רל"ד), בדנו שם בענין הלחשים שיודעים איזה נשים לאיזה מיחושים וכאבים וחלאתם, אם יש בזה משום דרכי האמורי, ואחרי פלפולו בדברי הש"ס והפוסקים (ואגב, שמחתי לראות שם שהעיר החו"י במה שהערותי /שהערתי/ לעיל בדברי הב"י והש"ע), סיים ולענין הלכה למעשה הנח להם לישראל דמסתמא נודעו להם בניסיון והורה להם מורה להתיר עכ"ל, אבל נחשים שעושין הגוים ולא ידוע טיבתם ומהותם בודאי יש לחוש שמקורם בדרכי האמורי ומעשה כשפים, ועי' בערוך השלחן שם (סי' ש"א סעי' פ') שדייק וכתב ובלבד שלא יהי' מן לחשי עבודת כוכבים עיי"ש.
אך עדיין אנו צריכין למודעי אם יש לחלק ולומר דשאני היכא דעושין בעצמן הלחש, לבין היכא דהגוים עושין הלחש, היינו דהולך לדרוש מהם והמה עושין לו, ובזה אנו צריכין לבוא לעיקרא דדינא במעשה כשפים כהאי גוונא, והנה בש"ך (יו"ד סי' קע"ט ס"ק א') הביא בשם פסקי מהרא"י (סי' צ"ו), דמבואר מדבריו דמותר לחולה לדרוש במכשפים וקוסמים כיון דאין איסור אלא משום תמים תהי'. ומהרש"ל בתשובה (סי' ג') וביש"ש (חולין פ' כל הבשר) מביאו, והאריך והעלה דאסור לחולה לשאול בקסמים ומכשפים היכא דליכא סכנת נפשות אפילו יש סכנת אבר, ואם בא לו החולי ע"י כישוף או מקרה ורוח רעה מותר ע"ש, וכיוצא בזה כתב הב"ח, וכ"כ הב"י בשם הזוהר דאיסור גדול הוא לדרוש במכשפים אפילו לחולה עיי"ש, וז"ל הב"י (בסוף הסימן) שם, וכתב מהר"ר איסרלן (סי' צ"ו) וכו', ובספר הזוהר נראה שאיסור גדול לדרוש במכשפים אפילו לחולה וכו' ולכן שומר נפשו ירחק מהם עכ"ל, ומדלא הוציא הזוהר מהכלל היכא דיש סכנת נפשות, ש"מ דס"ל דאפילו בסכנת נפשות אסור, וכן ס"ל בתשו' משכנות יעקב (חיו"ד סי' מ"א, ומש"כ בפת"ש סי' ל"ט ט"ס), שלהזוהר אסור אפילו בחולה שיש בו סכנה, אלא שהוא למד זכות על הנוהגים לשאול, דהזוהר בזה לשיטתו דרשב"י דסבר ב"נ =בן נח= מצווה על כישוף, אבל אנן לא קיי"ל כרשב"י, א"כ אין כאן רק איסור אמירה ואיסור דתמים תהי' אולי בחולה שרי ובפרט בחולה שיש בו סכנה, ומ"מ שומר נפשו ירחק מהם עכ"ד, ודאתאן מיני' דמה דלמד זכות הוי רק בדרך אולי, ובודאי ששומר נפשו ירחק אף ביש בו סכנה.
אמנם יש לדון דבדבר שאנו אוסרים רק משום חשש שמא יש בזה דרכי האמורי כנ"ל, אם אינו נכנס בהפלוגתא דקמיע שאינו מומחה הנ"ל, דבכה"ג החליט המ"ב שם (סי' ש"א ס"ק ק"ז), דאם החולי הוא דבר שיש בו סכנה נראה דלכ"ע שרי בכל גווני עיי"ש, ובפרט היכא דאינו עושה הישראל בעצמו כלום (ועי' בהנחלת שבעה סי' ע"ו), וצע"ג למעשה, ועי' להלן מה שהבאתי מהספר מדרש פנחס מזה.
וכל הנזכר הוא באף אם אין משום הזכרת שם ע"ז, אבל אם מזכיר שם ע"ז, מבואר בטור וש"ע (יו"ד סי' קנ"ה סעי' א'), וז"ל הש"ע אבל אם בא לרפאותו בלחש מותר, והוא שלא ידע שמזכיר שם אלילים, אבל אם יודע שמזכיר שם אלילים אסור, /אפילו/ אפליו אם יודע שודאי ימות, ואם הוא אפיקורס (וכתב הש"ך, עובד כוכבים אפילו אם הוא מומחה לרבים, הרא"ש. וכוונתו לא סתם עכו"ם, אלא מין, כמבואר בדברי הש"ס (ע"ז כ"ז ע"ב) ובדברי הרא"ש שם) אפילו סתם לחש אסור שוודאי מזכיר שם אלילים, וברמ"א הוסיף וכן אסור ללמוד ממנו לחש עכ"ל, ובטור שם איתא בזה"ל אבל מאיני אפילו סתמא נמי אסור וכו' וכתב בפרישה מאיני פירוש תלמידי ונראה שחסר בפרישה איזה תיבות, שצ"ל תלמידי ישו נוצרי, וכמ"ש בדרכי תשובה שם (אות ט') דתיבת מין שנזכר בש"ס ופוסקים, ר"ת מתלמידי ישו נוצרי, והביא שם מספר דיני דחי' מהכנה"ג (לאוין מ"ה רמ"ט ע"ג) שכתב, דסתם מין דרכו לרפאות בשם רבו ישו, וכמו שאנו רואים המינים שבזמנינו, שבכל עת ורגע כל דיבורם מאמונת הנוצרי וכו', ועליהם נאמר הרחק מאלי' /מעליה/ דרכך ואל תקרב פתח ביתה, ואוסר להנות מהם שום הנאה בעולם עיי"ש, ושם (סוף סי' קע"ט) מביא הש"ך פלוגתא אם סתם מכשף הוי מין עיי"ש, וש"מ מזה תרתי, א' דבסתם ומזכיר ע"ז, ב' דבמין וכיב"ז היינו כומר אף בסתם דהוי כמזכיר ע"ז, אפילו בודאי ימות ח"ו אסור להתרפא ממנו ע"י לחש כנ"ל.
וכן מבואר בשו"ת דבר שמואל (סי' שנ"ט) וז"ל שאלה: אם מותר לדרוש בעד החולים וכו' אל הכומרים המשרתים את הרוחות בהזכרת שמות ע"ז ואליליהם, תשובה: עת לעשות וכו' על אותו הבחור המצטער בחולי הנכפים וכו', ודורשים קרוביו אם מותר לחתור לו רפואה תעלה ע"י הגלחים הכומרים ההולכים כפעם בפעם לקראת לחשים בהזכרת שמות אלילהן וכו', ומלאתי את דבריו בשכבר לשעבר נדרשו פה על שאלה כזאת לא א' ולא שנים, של כת קודמין היא, וגמרנו להשיב לשואלנו כדברי בעל הטורים (יו"ד סי' קנ"ה), שעם כי לענין דין הדרישה במכשפים ודרכי האמורי במקום ספק נפשות יש מן הפוסקים דנין להקל, ובכללם המהרש"ל וכו', מיהו היכא שמתעסקים בדרכי ההשבעות והזכרת שמות הענבים ואלילין לא מצינו חולק לדברי הטור הנזכר המובאים גם בהגמ"ר (פ"ב דע"ז), שאסרו מטעם הכלל הגדול בכל מתרפאין בסכנת נפשות חוץ מע"ז וכו' ואביזריהו שעליהן נאמר יהרג ואל יעבור וכו', וכל הגלחים והכומרים בזמן הזה כמינים הם חשובים לדון סתמן כפירושן דודאי מזכירין שם ע"ז, ורופאי אליל כולם לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה וכו', וכדאי הוא זכות ההרחקה הזאת לכוונת קדושת ש"ש =שם שמים= ואחדותו לבטל כל המאורעות וכו' כי כל העמים וגו' ואנחנו בשם א' נזכיר, ובתפילתנו אליו נעתיר וכו' עכ"ל, ועי' מש"כ בתשו' צמח צדק (ליאבאוויטש, סי' פ"א).
והנה ראיתי בתשו' בנין ציון (מהגאון בעל הערוך לנר ז"ל, ח"א סי' ס"ז), שדן שם בענין התרופה ע"י הפעולה שקורין מאגניטיזירען, ושאל דעת מומחין אם הוי בדרך הטבע, ויש בזה דיעות חלוקות, ובתוך דבריו כתב וז"ל, ולכן נלע"ד אפילו לו יהי כן שאין למצוא מפתח כלל איך בדרך הטבע יהי' שינוי גדול בכל הענינים ע"י פעולת המאגניטיזירען, עם כל זה אין אנו צריכין להרחיק ולחוש שמכחות הטומאה נעשה, שהרי לפי המבואר בפוסקים ופסק בטוש"ע (סי' קנ"ה), מותר להתרפאות ע"י לחש מעע"ז כשאינו בודאי שמזכיר שם ע"ז על הלחש, ושאינו כומר לע"ז דכומר ודאי מזכיר שם ע"ז, אבל בספק שרי וכו', ואפילו להתרפאות ע"י כישוף יש מהפוסקים שמתירים, וגם האוסרים מתירים עכ"פ ביש סכנת נפשות כמבואר בש"ך (יו"ד סי' קע"ט) וכו', וגם משום תמים תהי' אין לחוש דכל שעושין משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, אף שהם דברים שאין להם מבוא בטבע, כש"כ שאין חשש להתרפאות ע"י דבר המאגניטיזירען אשר העוסקים בו אומרים שהוא נהוג עפ"י הטבע וכו' עכ"ד, ופליאה גדולה על השמטתו את כל המבואר בש"ע ופוסקים (או"ח סי' ש"א) הנ"ל, אשר משם יש לראות שכמה דברים בלחשים אשר לא ידעו מקורם תלוי באשלי רברבי, ובפרט היוצאים מהגוים אף בסתם עכו"ם, ולשיטת המחמירים צ"ל מה דמבואר שם (בסי' קנ"ה) כמו שמחלקים המה בין לחשים ללחשים.
סו"ד בנוגע לשאלתו להתרפאות מאת הכומר שלא בדרך הטבע, הכל מודים דאסור אפילו בסכנת נפשות, ובסתם עכו"ם צריך עוד עיון גדול למעשה מכל אשר הזכרתי לעיל, ויש להתיישב הרבה בהגיע לתור הלכה למעשה, והרופא חולים ישמור אותנו שלא יצטרכו ח"ו לכל זה, ועי' בעה"ש שם שסיים בזה"ל והדבר הברור בזה תמים תהי' עם ד"א ואין להשתמש אלא ברופאים מומחים ובתפילה לד' ובצדקה שזה ודאי מועיל עכ"ל.
ושוב ראיתי שכתב בס' מדרש פנחס, שהרה"ק מהר"פ זלה"ה מקאריץ הקפיד מאד על אותן ההולכים להתרפאות מן הקדר ומן הגוי'. וכ"פ שמעתי ממנו שהי' מקפיד מאד על הנ"ל, אפילו ליקח עשבים מן הגוים ואפילו מן הנשים כי הוא מלא כשפים, ואמר שהנשים שמקבלים רפואות מן הנ"ל שהוא מזיק לבניהם ולבעליהם ופעם א' אמר המבלי אין א' בישראל וגו', וגם אמר שא"א שיעשו שום רפואה כלל, ושמעתי בשמו שכן הוא דרך רפואתם שמכניסים באדם טומאה גדולה ח"ו ומחמת זה בורחת החולשה או הטומאה אחרת ר"ל ואח"כ מתגברת ח"ו עד מאד הרחמן יצילנו, ופ"א אמר שהנשים שמקבלים רפואות מן הנ"ל שפניהם משתנות לפי ראות עיני עכ"ל, והביא דבריו הג' ר' שבתי מיולניצא ז"ל בספרו סגולות ישראל (מע' ר' אות כ"ו), והוסיף ע"ז, ועי' בס' אור עינים ח"ב מע' רפואה מש"כ בשם מדרש עשרה הדברות עיי"ש. ועי' בס' רפואה וחיים (פ"א אות כ"ב) שכתב בזה"ל, רפואה אין לרפאות ע"י גוים ומינים עע"ז ולא בהשבעות שלהם כ"א לקיים בנו מקרא שכתוב הרחק מעלי' דרכך זו מינות, וכדאי הוא זכות הרחקה הזאת לכונת קדושת שם שמים ואחדותו לבטל כל המאורעות הקשים מעל החולה כי כל העמים ילכו איש בשם א' ואנחנו בשם א' נזכיר ובתפילתנו אליו נעתיר ועלה לו רפואה שלימה בקרוב עכ"ל ע"ש, (הנה דבריו אלו האחרונים המה כמעט אות באות מס' דבר שמואל הנ"ל, ואולי הביאו שם, ואין הספר לפני), ומעתה בואו ונצווח על המנהג רע שנוהגין פה לעשות רפואה למי שנחלה פתאום לקרות אשה ערלית שתיקח עפר מבית הקברות שלהם והערלית ממחה את העפר במים ובמים האלו רוחצת את החולה ואומרים שהוא סגולה בדוקה, וזה רבות בשנים אשר שאלתי בכתב מהרב הגאון המנוח מו"ה רבי שלמה שפירא זללה"ה אבד"ק מונקאטש, והשיב לי שאסור לעשות כן, והגם שאני נטיתי קו להקל בזה כמ"ש בשו"ת מחנה יהודה (ח"ב סי' ו' אות ב'), ע"ש, אבל עתה כפי דברי הקדוש ז"ל בספר מדרש פנחס הנ"ל, אני חוזר בזה, ושומר נפשו ירחק מזה ואשרי הגבר אשר ד' מבטחו עכ"ל הס' סגולת ישראל, והנה תשובת הגה"צ מוהר"ש ממונקאטש יצ"ו נדפס שם בסוף הספר בשלימות עיי"ש.
העתקתי כ"ז כדי שאם יבוא ח"ו שאלה כזו לפני מורה הוראה ידע את אשר לפניו.
נ' ב' הנה כל הנ"ל כתבתי אף קודם קבלת הדברים דלהלן, וביותר נתחזקו דברינו, אחרי אשר נשאלתי בשאלה זו מאת הרה"ג מוה"ר מאיר כ"ץ נ"י והוא הוסיף לצרף מכתב מהכומר הרופא הנ"ל, והכותרת של המכתב" Spiritual Church of science" /הכנסיה הרוחנית של מדע/ וכותב במכתבו "שהוא אך אמצעי של האדון ורואים בו הכח של האדון" על ידו, ושחלק מהרפואה היא מהאמונה שבלבם אל "האדון", וכשהדבר נוגע לסכנה ופק"נ =ופקוח נפש=, רפואתו הוא על ריפוי הסדר רוחני – דהיינו שצריך ליתן להם חלקי עצות האיך לנהוג ברפואה הנ"ל. (הועתק מענגליש /מאנגלית/ ע"י הרה"ג הנ"ל), והוסיף הה"ג הנ"ל, דהגם שאינו מפרש כ"כ הדק אל מי כוון בזה "האדון", אבל ברור שכוון לאותו האיש ימ"ש, ושראה ב – Encyclopedia science /אנציקלופדי' של המדע/ בעניני" faith healing" /רפוי ע"י אמונה/ ושם כתוב שזה ענין של" Christian science" /מדע נוצרי/ ובעיונו בעניני" Christian science" כתוב שם באריכות הענין של" Christian science" הוא ענין של אמונה באותו האיש ימ"ש עכת"ד, ואמרתי בזה כמה גדולי /גדולים/ דברי החכמים דאסור להתרפאות מכומר בשלא כדרך הטבע אפילו בפק"נ דכל מעשיהם לע"ז כנ"ל, והקב"ה ישלח רפו"ש לכל חולי עמו בית ישראל ונזכה לישועה כללית בביאת גוא"צ בבי"א. והנני חותם בברכה מרובה. יצחק יעקב ווייס."
שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קז
"בעזה"י, עש"ק בהר ל"א לספירה תשל"ג לפ"ק. כבוד ידידנו הרב הגאון המפואר בנש"ק וכו' רבי מאיר כץ שליט"א, ברוקלין. אחדשה"ט וש"ת בכבוד.
הנה קבלתי מכתבו מיום י"ב לספירה ומרוב השאלות אבא היום בקיצור, אשר שאל כ"ת בענין רופא שבא ממאנילה שהוא גלח או שרופא לכל המחלות ולכל הנגעים ועושה נתוחים בלי סכין ניתוח ונתברר לכם אמיתת הענין שעושה הכל ע"י שמעביר אצבעו על מקום החתך איזה פעמים, ושאלתו שאלת חכם אם מותר ללכת אצלו ולהתרפאות היות כי יש חשש שמרפא בלחש ע"ז אשר איסורו מפורש בשו"ע יו"ד סי' קנ"ה ס"א.
הנה המוכח בע"ז כ"ז כ"ח ברא"ש בתוס' ומרדכי, דסתם גוי הבא לרפאות בלחש אין חשש דאין אנו מחזיקים שהוא לחש בשם ע"ז, אבל מין האדוק כגלח אם מרפא בלחש אנו מחזיקים שהוא לחש ע"ז ואסור להתרפאות אפילו במקום סכנה, מ"מ אין האיסור משום אביזרייהו דע"ז גופא, דא"כ גם בספק הי' לנו לאסור, אלא האיסור מפורש שם בגמ' ובראשונים דילמא אתי למשוכי אבתרייהו לומר דאית בי' ח"ו ממשא בע"ז, וע"כ לא אסרו רק אם ידוע שמזכיר לחש, פי' דידוע לנו שמרפא בלחש אלא שספק אם מזכיר בלחש שם ע"ז דבסתם גוי אזלינן לקולא ובמין אזלינן לחומרא, א"כ הי' מקום להקל במקום דאין רגלים לדבר שמזכיר לחש בכלל א"כ איכא כעין ס"ס, ספק ע"י לחש, וספק אם מזכיר שם ע"ז, וכיון דעיקר האיסור משום דאתי למשוכי אחריהם בכה"ג לא שייך כיון דאין לתלות בשם ע"ז, ובפרט דנתוסף עוד ספק כשוף.
ובכשוף אם מותר להתרפאות עיין ש"ך יו"ד סי' קע"ט סק"א, ומהרש"ל ביש"ש חולין פ"ח סי' י"ג מש"כ בתשובת מהרא"י ורמב"ן, ועיין ראש יוסף חולין ק"ה ע"ב ד"ה אמרו בדברי רש"י שם ועיין תוס' כריתות ג' ע"ב ד"ה ואי, ומ"מ הא דידן חמור קצת דאלו הי' מרפא ומחתך כדרך הרופאים, אלא שהי' מזכיר איזה לחש, או עושה עוד בידיו ומצליח טובא הי' מקום לצדד על מה שנדפס הג"ה במרדכי ע"ז סי' תתט"ו שכ' שמעתי שמורי הר' מרדכי התיר להניח להן ללחוש ליהודי על מכתו ואמר בשם הר"ר מנחם שפירא נ"ל כי הם גורמים הרפואה ולא המלות לכך אין נפקותא אפילו הם מזכירים וכו' ע"כ. רצונו נלענ"ד כנ"ל דאם הם עושים רפואה כדרכה עם תחבושת וסמים אלא שלוחשין על המכה גם אם מזכירים שם ע"ז אין חשש, כי פעולת הרפואה גורמת הרפוי לא הלחש, פי' וא"כ לא יבאו למשוך אחריהם, אבל הא דידן שכל גישתו לחולה בלתי טבעי שלא ידוע שמזכיר לחש בכלל כך, מ"מ זה ידוע שאינו עושה פעולות רפואה הרגילות עד שלדברי מעכ"ת עושה נתוחים ומעביר רושם הנתוחים באצבעותיו לבד א"כ יש דברים בגו שעובד עם כחות על טבעים וכיון שהוא מין גלח איכא למיחש לכחות ע"ז ושמות הטומאה.
מ"מ לא ברירא לי גם לאיסור ע"פ מש"כ למעלה כיון שלא ידוע שהזכיר לחש בכלל, ע"כ מה טוב לחקור אחריו אם מזכיר לחש אולי עושה כן קודם שנכנס לרפאות החולה או בעודו בביתו, שאז הדבר מפורש בפוסקים להחמיר. אולם אם נתברר שאינו מזכיר לחש כלל, אולי הוא מין ממיני הכשוף או אחיזת עינים עיין יו"ד סי' קע"ט ובחולין נ"ז ע"א, מ"מ בזה לא אומר לא איסור ולא היתר, ובכל אופן טוב שלא ללכת אחרי דברים כאלה, וכעין שכ' רמ"א או"ח סי' תרס"ד להיות תמים, אף שאינו דומה להתם דהכא נוגע כפי שכ' כ"ת לחולה פקו"נ, וקשה להאריך בדברים כאלה."
שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן קעד
"ב"ה, יום ד' בלק, מה טובו אהלך, תשנ"ו לפ"ק.
כבוד בני ידיד נפשי הגאון הצ' ר' חיים מאיר הלוי לאי"ט וכל הסובבים לטובה וברכה.
אחדשה"ט וש"ת באה"ר,
לפני שבועים כתבת בפקס לשאול דעתי העני' בענין שנוהגים איזה פשוטים בשרשרת ותלוי בו מקל ועלי' חתיכת כסף או זהב ורוצים לדעת אם רפואה פלונית טובה לחולה וחושבים שאם היא טובה תסובב לימין ואם לאו לשמאל, וכן ניתן לברר שאר דברים, וכבודך חושש משום הא דסנהדרין ס"ה ע"ב ושו"ע קע"ט ס"ג נחש מימין שועל משמאל, ועכ"פ יש בו בטול תמים תהי'.
הנה בודאי צודק אתה בדבריך שיש להתרחק מזה בפרט אם אין יודעים אם הדבר פועל דרך טבעי או רוחני, ועיין כיו"ב בתשובת בנין ציון ח"א סי' ס"ז, מכ"מ אם אין בו אלא משום תמים תהי' ועושה משום רפואה יש לצדד להקל, דהא ידוע ממהרש"ל ביש"ש ופוסקים דאפי' ע"י כישוף יש אומרים שמותר לרפאות, אבל לשאר דברים בודאי לחוש או משום ניחוש דאורייתא או משום תמים תהי' דאורייתא ונקיי הדעת מתרחקים מזה וכיוצא בזה, ומה שאומרים שהתירו כמה מורי הלכות אין לבנות עי"ז וכיו"ב עיין ד"ת סי' קע"ט ס"ק ו', וע"ע בענין רפואה בד"ת סי' קע"ו ס"ק ל"ד בשם הרשב"א והרמב"ן, ושם ס"ק ז', והיות כי אין אנו יודעים עד מה, וגם ינהגו כן בשאר דברים מלבד רפואה, מצוה להתרחק מזה לגמרי, אבל אם עושים רק לרפואה א"צ למחות דיעבד, כתבתי בלי הרבה עיון רק יסוד ושורש.
והרני דוש"ת באהבת עולם, אביך רבך מצפה לישועה."
תבואות השדה (הרב אליעזר חיים דייטש, הונגריה) חלק ד, השלמות סימן ג אות ג
"ועל דבר אשר שאל שיש שם ערלית דאקטארין אחת שהמציאה בחכמתה שנותנת ידה ליד החולה ותיכף נתרפא, ונסתפק מעלתו נ"י אם מותר למי שיראת ד' בקרבו להשתמש ברפואה כזו… ואם כן בנידון דידן גם כן אם הרפואה בדוקה ואתמחי גברא ואכא חשש סכנה כל שאין כאן הזכרת שם עבודת אלילים בוודאי מותר, אמנם מכל מקום כיון שיש על כל פנים נדנוד איסור ואין ההיתר רק משום חשש סכנה מה טוב שהחולה קודם שילך לשם יתפלל לד' ויאמר כי אינו הולך רק משום הכרח חליו ויקבל על עצמו איזה סף לצדקה ויקבע אומן בלבו כי הרפואה הוא מן השמים רק שעונותיו גרמו לו שמוכרח לסבה כזו אשר לא נמלט מחשש איסור על כל פנים ושב ורפא לו, ומצינו גם בשאר פוסקים דבמקום שלא התיר רק בשעת הדחק צריך לקנוס עצמו וליתן מעות לצדקה, והנני אומר בפירוש שאין מותר רק אם כבר אתמחי גברא וגם שיש חשש סכנה ושלא יהיה הזכרת שם עבודת אלילים בבירור."
המאור רעב עמ' 43
"ע"ד התרופות ההומיאופטיות בפסח
בעזהי"ת, אנטווערפען תצ"ו, ניסן תשמ"ב לפ"ק.
לכבוד הגה"ג בקי וחריף בחדרי תורה המאור הגדול המאיר עיני חכמים בהלכה בקש"ת מו"ה מאיר אמסעל שליט"א רב ומאיר לארץ ולדרי' עלי', ברוקלין תצ"ו
אחדשה"ט ושל"ת להאי גברא רבא יקירא גבור החיל ולוחם מלחמת ד', תודתי כפולה ומכופלת נתונה לכב' הדר"ג שליט"א על שהואיל וטרח לחוו"ד דעת הלכה למעשה בענין כשרותם לפסח של תרופות הומיאופתיות.
גם פניתי בשעתו להגרמ"פ שליט"א בעמח"ס שו"ת אגרות משה באותה שאלה ובמקום תשובתו קבלתי תשובת חתנו הרב ד"ר מ"ד טנדלר שליט"א בלשון אנגלית, וזה תרגומו.
מר ראזענבערג היקר עמו"ש.
מו"ח הרב פיינשטיין שליט"א בקשני להודיעך שאינו רוצה להתייחס לשאלתך למרות הנקודות ההלכתיות המעניינות שבה, של אין מבטלין איסור לכתחילה, של חמצותו של אלכוהול וכו' וכו'. הרפואה ההומיאופתית אינה ניתנת להחשב כרפואה בדוקה ומנוסה, שאפשר לאנשים להשתמש בה בלי שיהי' בניגוד לרצון ד'. שיטה רפואית שמגנה הסברה שכלתנית (רציונלית) מביאה לידי אמונות הבל ומסכנת את המרפאים בה להשפעת פולחנים (זרים), אמונות נסתרות ובסוף להתכחשות של סדר העולם שסידר השם ית'. מאחר ואינו חפץ להיות מעורב עם שיטות אלה, הרב פיינשטיין שליט"א נאלץ לסרב מלהשיב לשאלתך. בנאמנות שלך,
מ. ד. טנדלר
לאור זה התעוררה שאלה עקרונית אם בכלל מותר להתרפאות בשיטה זו לגבי כל השנה בגלל הטעמים של הרב טנדלר שליט"א. וע"ז באתי נפשי בשאלתי לכב' הדר"ג שליט"א לחוות דעתו דעת הלכה על שימוש בשיטת הרפואה של ההומיאופתים.
עם קבלת מכתבו של הרב טנדלר שליט"א יצאתי לשאול את פי חכמי אוה"ע מה דעתם בענין הרפואה ההומיאופתית ומצאתי שרפואת ההומיאופתים היא בזה"ז רפואה בדוקה ומנוסה, כפי שכתבתי לכב' הדר"ג שליט"א באחד ממכתבי הקודמים. כאמור ההוכחה לכך בשיטת הרדיא אקטיווי שבדלול ה־60 (ולא ה־6 כפי שבטעות כב' הדר"ג שליט"א הדפיס בהמאור) אכן יש מהחומר הראשוני. כ"כ הרופאים ההומ' הם כאמור רופאים מוסמכים לרפואה בתואר ד"ר לרפואה ומוכרים על ידי ממשלות אירופה וגורמי הבריאות דפה.
לכאורה לא העליתי על הדעת ולא ראיתי שום צד איסור בענין הרפוי בשיטת ההומי ולא הבנתי במה שיטת ההומי גרועה יותר מלהתרפאות בשיטה הקרוי' מאגנעטיזירן ע"י ממגנט או מהפנט (שאינם אפי' בעלי תואר ד"ר לרפואה) שכבר הובא בשו"ת בנין ציון להגר"י עטטלינגער זצ"ל בעמח"ס ערוך לנר, סי' ס"ז שנשאל אם אפשר להתרפאות ע"י מאגנעטיזירן ואם חיישינן לפעולות כחות הטומאה שיש חכמי אוה"ע שאומרים שהכל הבל וכזב ואין נעשה שינוי כלל במחלה רק שנתעלה כח המדמה של החולה ויש מהם שאומרים שאמת נעשו מראות נפלאות אשר בודאי יש להם מקור ודרך בטבע, ופוסק שאפי' לו יהי' כן שאין למצוא מפתח כלל איך בדרך הטבע יהי' שינוי כל כך גדול בכל הענינים ע"י פעולת המאגנעטיזירן, עם כ"ו אין אנו צריכים להרחיק ולחוש שמכחות הטומאה נעשה, ומותר להתרפאות על ידי מאגנעטיזירן אפי' חולה שאב"ס.
גם חשבתי שאין שיטת ההומי גרועה ממאכל הנעשה ע"י כישוף שבתש' טוטו"ד מהדת"ל ח"ב סי' מ"ו שהורה במאכל הנעשה ע"י כישוף אם נעשה ע"י ישראל אסור משום כל שתעבתי לך ה"ה בבל תאכל, אמנם אם נעשה ע"י עכו"ם שרי. גם תמכתי יתידותי מס' אגרות משה גופא. בדבר חולי רוח ומחשבות שצריכים לילך לרופאים פסיכאלאגן ופסייקאעטריסט דפסק באג"מ יו"ד סי' נ"ז שאין לילך והוסיף דל"ד למה שנוהגין להתרפאות ממינים וכופרים שאר מחלות, שכיון שמרפאין במיני סמים אין לו שייכות עם המינים שלהם, והאיסור להתרפאות מן המינים הוא דווקא ברפואות ולחשים שמזכירין שם ע"ז, עי' בתוס' ע"ז דף כ"ז ובשו"ע יו"ד רסי' קנ"ה (עב"ל).
ולגבי היפנאטיזם דפסק באג"מ יו"ד ח"ג סי' מ"ד דמותר להתרפאות ואע"ג דאיכא ריחא דאיסורא התיר אף במקום דליכא פ"נ דבדאיכא פ"ג פשיטא דמותר לעבור (עכ"ל).
וכידוע רוב הפסיכולוגים והמהפנים אינם מוסמכים לרפואה בתואר של ד"ר לרפואה כשאר הרופאים וכמובן שגם חשבתי לנמק מדברי חז"ל מס' שבת דף ס' דמתני' דלא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה דפירש"י אבל בקמיע מומחה שרי ואין צ"ל דפשיטא דבחול מותר אפי' בקמיע שאינו מן המומחה ולא ידעתי במה שיטת ההומי גרועה מקמיע שאינו מן המומחה.
אך כעת לאחר קבלת מכתבו מחתן הגרמ"פ שליט"א במילים חריפות כ"כ ששיטה זו מנוגדת לרצון ד' ולסדר העולם שסידר השי"ת וכו', נשארתי מבוהל ודחוף ואין הדבר נראה יותר פשוט וחלק כ"כ ויוצא מתחום בעה"ב קטן שבתלמידים והדיוט כמוני וטעון שאלת חכם להלכה ופסק דין, ולכן אבקשו מאד להאיר עיני בנדון ולחוות דעתו בענין זה.
והשי"ת הטוב יסיר מעמו בית ישראל כל המחלות וישלח רפואתו וישועתו ממרום ולא יצטרכו עב"י להתרפאות על ידי ספיקא דאיסורין.
המצפה לתשובתו בקודש, דושה"ט ושל"ת בכבוד כראוי וכנכון להדר"ג מוקירו מכבדו ומברכו בכט"ס
חיים ראזענבערג
בעו"א אנטוורפן, בעלגיא
תשובת הרב העורך.
מכתבו דמר ידידי הדגול איש יקרות ואיש האשכולות למדן ומשכיל מופלג, כש"ת מוה"ר חיים גר"ו אבן יקרה באנטווערפן, קבלתי אשתקד לפני הפסח אבל אחרי צאת המאור שבו הדפסתי תשובה באריכות, וב"ה ביררתי בדעת תורה להתיר תרופה זו בפסח, כתרופה נחוצה מאוד לפקוח נפשות המשתמשים בה, כפי קביעת הרופאים המומחים דשם. בקבלי את מכתבו הזה השבתי לו מיד עוד קודם הפסח, לעשות כפי שהסקתי בתשובתי.
דברי הרב טענדלער תמוהים והרי כתב כבעל מוסר ולא כבעל הוראה, ובפרס תמוהים דבריו בשם חותנו הגרמ"פ שליט"א, שסגנונו הוא תמיד כעמוד ההוראה הלכה למעשה, ולא בדברי מוסר.
מש"כ ע"ד רצון ד', הנה לא בשמים היא, והתורה ניתנה לנו להפך בה ולהפך בה, עד שנגלה בה חפץ לבבנו. כל מה שכתב ע"ד התכחשות, פליאה עצומה, הן ידוע בקולידזש הלימודים החפשים של אבולוציא ופיתוח העולמות והיצורים ללא אדון לבירה זו ח"ו, והנה כל זה אינו גרמא להתכחשות אלא בליעת איזה סם מרפא מביאה התכחשות אתמהה
ועיי סי' תרי"ח מהל' יוה"כ אפי' מאה רופאים אומרים אינו צריך ואפי' אומרים שהמאכל יזיק לו, והחולה אומר צריך, שומעים לחולה ועיי"ש. מסתבר הטעם ששומעים לרופא רק כשבא לרפא אבל לא כשבא עם חומרות. כ"מ הן הביא ראיות מוצקות מהרופאים בעירו שהוא יודעם לבעלי סמכא, וכן ראיותיו מבנין ציון ואגרות משה הנן מוצקות ונאמנות ולאורם יסע וילך, ויעשה כמו שהוריתי לו."
שו"ת עשה לך רב חלק ה סימן יג
הרב חיים דוד הלוי מגיב כאן לתשובת הרב פיינשטיין שמסר הרב טנדלר ופורסמה בגיליון המאור רעב עמ' 34.
"על עצם היתר השימוש בתרופות הומיאופתיות
הנני מאשר קבלת מכתב כב' מיום כ"ב טבת דנא, בענין כשרותם של תרופות הומיאופתיות לפסח, שבא כתשובה לתשובתי אל כב' באותו ענין מיום כ"ב חשון דנא. אל מכתבו צירף כב' העתק מכתבו של הרב ט', שנכתב בשמו ובידיעתו של הרה"ג פ' שליט"א וזו לשונו:
"… הרב פ' בקשני להודיעך שאינו רוצה להתיחס לשאלתך… הרפואה ההומיאופתית אינה ניתנת להחשב כרפואה בדוקה ומנוסה, שאפשר לאנשים להשתמש בה בלי שיהיה בניגוד לרצון ד'. שיטה רפואית שמגנה הסברה שכלתנית (רציונלית) מביאה לידי אמונות הבל ומסכנת את המתרפאים בה להשפעת פולחנים (זרים), אמונות נסתרות ובסוף להתכחשות של סדר העולם שסדר ה' יתברך. מאחר ואינו חפץ להיות מעורב עם שיטות אלה,… נאלץ לסרב מלהשיב לשאלתך".
האמת אומר כי מכתב זה מעורר תמיהה רבה, שכן גם אם נניח כפי שהרב ט' קבע בפתיחת מכתבו שאין הרפואה ההומ' נחשבת לבדוקה ומנוסה, מדוע יהא השימוש בה בניגוד לרצון ה', אתמהה. והלא רפואות סגוליות שאינן רפואה מבחינה טבעית כל עיקר לא נאסרו מכח ההלכה, אא"כ אסורות הן מצד עצמן, דוגמת מה ששנינו, מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו (יומא פ"ג א), ופירש"י ואעפ"י שנוהגים הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר איסור בהמה טמאה. ומשמע שבדבר שאינו איסור מצד עצמו אין לאסור הריפוי בו משום שאינה תרופה בדוקה ומנוסה. והרמב"ם בפירושו על המשנה שם כתב: ואין הלכה כר' מתיא בן חרש שהוא מתיר להאכיל לאדם הכבד של כלב שוטה כשנשך כי זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה, וחכמים סוברים כי אין עוברין על המצוות אלא ברפואה בלבד, ר"ל בדברים המרפאים בטבע וכו' עיי"ש. הרי שאכילת כבד של כלב שוטה שנשך היא תרופה סגולית ולא טבעית והיתה מותרת מצד עצמה אלמלא איסור בהמה טמאה.
ודבר זה נראה לי פשוט ביותר ולא צריך היה להרבות בהוכחות להראות היתרו, אבל כיון שראיתי שכב' נטרד מאד ממכתבו של הרב ט', לכן אוסיף חיזוק להוכיח שאין בכך שום שמץ של איסור עפ"י שנים או שלשה עדים.
זה יצא ראשונה, פסק הרמ"א (ביו"ד ס"ס קנ"א) שמותר לשרוף שרץ או שאר דבר איסור ולאכלו לרפואה אפילו חולה שאין בו סכנה וכו' (עיין שם הטעם שכל הנשרפין אפרם מותר וכו'). ואין ספק שאכילת אפר של שרץ שרוף הוא אמונה תפלה מאין כמוה, ולא עלה על הדעת לאסרה למי שרוצה להתרפא בה.
והחתם – סופר (בתשובותיו חיו"ד סימן של"ט) נשאל על דבר כהן שנכפה, ומצאו בספר שיתן ליד ערל מת וילחש וכו' אם מותר לעשות כן ולהטמא, ויצא לדון מדין טומאת כהן, ולא עלה על דעתו לאסור משום שזו היא אמונת הבל.
ועד אחרון אני בא, הוא מרן החיד"א, וזו לשונו (בשיורי ברכה חיו"ד סימן שמ"ט אות א'): "והנה אחד מאוהבינו גבר חכם מחס"י עז נר"ו שאל האיש אי שרי לעשות סגולה לחולי אחד לעשן עצמו החולה בשן מת גוי דהאיכא כמה רבוואתה דשרו, והן לו יהי דאסור מת גוי בהנאה ריחא לאו מילתא היא. והשבתי לכת"ר דאע"ג דאשכחן כמה גדולים דשרו בשר מת בהנאה מ"מ כיון דמרן אסר בפירוש ויש מן הראשונים נמי דאסרו לא מלאני לבי להתיר. מאי אמרת דסוף סוף ריחא לאו מילתא ואינה הנאה, דע דהכא ההנאה היא הרפואה, וזה נלמד ממ"ש בסנהדרין דף מ"ז דהוו נקטי (עפר) מקבריה דרב לקדחת ולא הותר אלא משום דהוא קרקע עולם. ומה שעשו בעפר קבריה דרב ודאי דהיינו עישון או להניח העפר עליו וכיוצא דבר שאינו הנאה, ואפי"ה לא התירו אלא משום קרקע עולם, מוכח דהנאת הרפואה הויא הנאה וה"ה לנדון דידן".
וברור שהרחת עפר קברו של רב, או עישון בשן של מת, אינם תרופה כלל, ואעפ"כ התיר שמואל עפר קברו של רב, ולא אסר מרן החיד"א עישון בשן על מת אלא משום איסור הנאה שבו, ואלמלא זה לא היה אוסרו משום שאינה תרופה בדוקה, ואף לא תרופה כלל ועיקר.
ומכאן פשוט וברור, שכל סוג תרופה שרוצה אדם להשתמש בה אף שהיא סגולית בלבד אין בה שום איסור, ואין היא בניגוד לרצון ה', ואין כל חשש שתביא לידי אמונות הבל ופולחנים זרים או אמונות נסתרות וכו' וכו' בדברי הרב ט'. וכל מי שחושב שתרופה מסויימת עשויה להועיל לו רשאי הוא להשתמש בה ללא שום חשש, וגדולה אמונה שמאמין אדם בכוחה של תרופה, שבזכות אותה אמונה בלבד עשויה היא להועיל לו.
ואליבא דאמת, אף כי אין שיטת הריפוי ההומ' מקובלת על המדע הרפואי, הרי שאין היא "מגנה הסברה שכלתנית", ואדרבא, היא עצמה בנויה על הסבר רציונלי משלה, וכפי שהיטיב כב' להסביר במכתבו הקודם. אין זה מתחום ידיעתי לצדד או לחלוק על שיטת רפוי זאת, המעונין ימצא חומר רב באנציקלופדיות. עיינתי היטב במה שנכתב בנושא זה ולא מצאתי שום קשר לאמונות תפלות והתכחשות לסדרי השגחה.
ובנוסף לשיטות ריפוי שהזכיר כב' במכתבו (מאגנעטיזירן, פסיכולוגיה, והיפנוזה) שלא נאסרו מעולם, אוסיף עוד שיטת הריפוי הסינית בדיקור – מחטים (אקופונקטורה) שעתה מתפשטת בעולם, וגם בארצנו, ודרכי ריפוי אחרות שהמדע הרפואי שולל אותן, ולא נאסרו מעולם מכח ההלכה למי שרוצה להשתמש בהן.
ואפילו המדיטציה – הטראנסצנדנטאלית שיש בסדרי הטקס והמנטרה שבה יסודות פולחניים ברורים של עבודה – זרה, וכפי שהוכחתי באורך בספרי "עשה לך רב" חלק שני סימן מ"ז, ואסרתים, אעפי"כ פסקתי שעצם הטכניקה של המ"ט אינה אסורה אף שאין היא מציעה שום הסבר הגיוני (אנו שם מצאנו לכך הגיון כל שהוא). אמנם המלצתי שם מטעמים אחרים להמנע מכך.
סוף דבר, כל שיטת ריפוי אף אם אינה רציונלית, וכ"ש אם יש לה הסבר הגיוני משלה, אף אם אינה מקובלת על המדע השיגרתי, אין בה שום חשש להשפעה פולחנית או אמונות נסתרות, ולכן אין לענ"ד שום בסיס הלכתי לאסרה."
תשובות הלכתיות בנושא הילינג
הסוברים שיש בהילינג איסור גמור
ויען דוד, חלק ו סימן כד
"משא"כ מה שנקרא וזה נוסחו המרפא מניח ילו מעל החולה מעל אבר שנחלה בלי לנגוע בו ולפי לבריהם יש איזה כח בתוך הידים שלו ויכול להמשיך כח זה לתוך אבר של זולתו (וכח זה דוקא דרך האויר כמו ניצוצי אור RADIATION, ובספר ארחות רבינו ח"א עמוד ר"ץ חש לכישוף ועיין להלן אות ל' מה שכתבתי בשם הטוטו"ד והתשורת ש"י).
בספק אם פועל כדרך הטבע
ומעולם נסתפקתי הואיל וחכמת הטבע הולכת ומשתכללת ולפעמים מה שנראה כלמעלה מן הטבע ברבות הימים נעשה טבע וכגון אבן שואבת סנהדרין לף ק"ז ע"ב ועיין סוטה לף מ"ז ע"א וע"ז לף מ"ל ע"א שעשה כלי להסית ולהליח נולע בזמננו שפועל ע"י כח העלעקטר"י וא"כ אפילו באותן הרפואות והפעולות שנראין כעת שאין להם מקום עפ"י הטבע אולי יתיישב אחר זמן ואמנם לע"ל פשוט וכבר טררתי בח"ל סימן ק"ב אות ג' להכל הולך אחר המחשבה בעת השתמשותו וכמו במינות לע"ז והכל הולך אחר מחשבת העובל לכל זמן שאין לו הסבר בטבע אתי לאמשוכי בתריה ובהליא בשו"ת בנין ציון ח"א סימן ס"ז שכתב וז"ל לענין מאגנעטיזירע"ן והרי בלחש ולאי אין מבוא לטבע שיפעל על החולי ואעפ"כ אין חוששין שמא מרפא ע"י כחות הטומאה אלא תלינן שיש הרבה עניני טבע שנעלמו עליין ממנו ולמה נחוש יותר בענין מאגנעטיזירע"ן שעכו"ם העוסקים בו מאמינים שנעשה ע"י הטבע ולא ע"י פעולות רוחניים וכר שאין חשש להתרפאות ע"י לבר המאגנעטיזצירע"ן אשר העוסקים בו אומרים שהוא דבר נהוג עפ"י הטבע אף שעדיין לא באו על המקור לידע הענין על בוריו והרי אין לתמוה ע"ז שגם בשאר ענינים אחר כל החקירות אשר חקרו לא ידעו מגודל פעולת הטבע כטפה מן הים וכו' עכ"ל ותרתי שמעת מיניה, א) דהעיקר הולך אחר המחשבה ב) שתלוי בזה המשתמש בפעולה זו דהיינו המרפא וכבר כתבתי שתלוי גם בזה שמתרפא
וכן משמע במאירי שבת לף ס"ז ע"א שכתב וז"ל כל מיני הלחשים וכר הבלים המוניים שמצל שהיו ההמון באותו זמן בטוח באותם הענינים היה טבעם מתחזק ונמצא מצד ההרגל עזר טבעי בהם אבל כל שאין ליחס בו עזר טבעי או סגולי באיזה צל וכו' עכ"ל
וא"כ לענין ENERGY HEALING כל שאין להמרפא הסבר איך זה פועל בדרך הטבע אין לזה היתר ואמנם כשיש להמרפא הסבר וכגון שע"י העלעקטר"י שנמצא בו יפעול בזולתו וזה שבא להתרפאות בכלל פתי יאמין ומקבל דבריו אי אפשר לאסרו ומכל מקום כשיש בפעולתו התייחסות לע"ז אסור והארכתי בתשובה"
סימן כה
"נשאלתי השבוע בשמו של הדר"ק, בנדון ENERGY HEALING, שהמתעסקים בזה נותנין ידיהם מעל המתרפא בלי נגיעה, ועוד מעשים תוהים כאלו, ולפי דבריהם ודברי המאמינים ברפואה זו, יכולה היא שתרפא, וראיתי שנחלקו בזה מורי זמננו, שמהם יצאו להתיר, ואף מעודדים העוסקים בזה, ולעומתם הראוני קונטרס מבית דינו של הגר"י ראטה אב"ד קארלסבורג בארה"ב שליט"א בשם אל תפנו, שאוסר בתוקף, וכהד"ג בקש בזה שאכריע, והנה כבר ביארתי הענין באיזה תשובות (בח"ג סימן נ"ד ובח"ד סימן ק"ב ק"ג), אך לא טיילתי בארוכה בנדון רפואות כאלו, והיות שזה נוגע למעשה, הללו אוסרים מחמת ע"ז החמורה, והללו מתירים בשופי, ראיתי להסיח דעתי קצת מהטירדות הידועות הסובבים אותי, ולהבהיר הענין.
והנה בסיכום התשובה בענין רפואה שמקורה מכומרים (אות ד' ז' ח' ט' ובעוד תשובות) ביארתי שכל שאין לעת המרפא והמתרפא לרפואה טבעית אסור בהחלט. ואף אם אמנם לפי לעתים מועלת עפ"י הטבע (ופשוט דיש עניני טבעים נראים עלומית כגון אבן שואבת כמש"כ בשו"ת בני ציון ח"א סימן ס"ז וכבר קדמו בזה הרשב"א בסוף סימן תי"ג שכתב וז"ל עוד יש לי מקום עיון בדברי הרב ז"ל (א"ה כוונתו להרמב"ם) שכתב וכו' כל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר וזולתו אסור ע"כ ואני שואל וכו' וכל מה שלא השיג עיונם הוא בכלל איסור דרכי האמורי וכו' זה באמת מה שלא יקבלהו השכל כי באמת הדברים הפועלים בסגולה אין פעולתם בפלא מהם אלא בטבע מסוגל רצוני לומר טבע לא ישיגנו עיון החכמים ואולי אפילו החכם שבחכמים לרוב העלם הטבע ההוא וכו' כסגולת האבן השואבת שהברזל קופץ עליה וכו' עכ"ל והחת"ס פ' בשלח כתב וז"ל יש שחושבין שהוא סגולה והוא בטבע אין שוס סגולה בעולם אלא חסרון ידיעתנו בטבעיים ואילו יגלה הקב"ה כו' נדע איך טבע המאגנע"ט מושך הברזל עכ"ל הואיל והרפואה עלומית אסור ע"י מין וכ"ש אם הרופא מזכיר שם ע"ז או שמראה מקום שתועלת באה ע"י ע"ז ואפילו ברפואה טבעית ממש ושם באות ט' ברפואה עלומית שמקורה מעבודת המינים אסור וזה טעם האוסרים הואיל ורפואות אלו מקורן מע"ז אסור להתרפאות מהן והמתירים סומכים על לשון הרשב"א הובא להלן אות ח' אך טועין בזה כמבואר להלן שם ובאות ט' – י'.
ולפי מש"כ בתשובה שם אות ד', לכאורה תלוי באם הרפואה טבעית, דבעלומית ומקורה מע"ז אסורה, וז"ל תוספות יוה"כ יומא דף פ"ג ד"ה אמנם אבל הרפואות שאנו אוסרין מדרכי האמורי הם רפואות שהמציאום תחלה האמוריים מכל שהיו עובדים ע"ז לשמש ולירח וכו' וכל כיוצא בזה מרפואות שהמציאום האמוריים בסגולה מכח דתם ועבודתם על זה נאמר ובחקותיהם לא תלכו וכו' דוקא רפואות סגוליות שהמציאום האמוריים מכח עבודתם ואין השכל מודה בהם דיש בהם ממש דרך טבע, אבל רפואות שעלו ביד הרופאים מצד הנסיון וראו כי רפואה זו תועיל לחולי זה אף שלא ידעו דרך טבע איך היא מרפאה וכו' בכל אלו אין בהם משום דרכי האמורי משום דמתחלה נתפרסמו ע"י נסיון אבל רפואות שיצא מתחלה מפי האמוריים מכח דתם ועבודתם והם דברים זרים וכו' בזה הוא דאסור משום דרכי האמורי וכר עכ"ל ועיי"ש בתשובה לענין אם אומר בפירוש שאינו מזכיר שם ע"ז.
ב
נראית עלומית והרופא טוען שהיא טבעית
ומקודם יש לעיין ברפואה שמקורה מע"ז (והגם שאחד טען באיזה מהם שאין המקור מע"ז אלא שמיסיאנערע"ן ייחסו רפואות אלו לע"ז נראה פשוט דאם השקיעו שם ע"ז בתוכו דינו כאילו מקורו בע"ז וכי נדון בכל רפואה שמקורה מהם אם הראשון שהמציא אותה היה כבר עוע"ז בשעה שהמציאה סוף סוף נשתקע שמו ממנו ונתייחס לע"ז) דלפי דברי הרופא והמתרפא יש לה כח עפ"י הטבע אך לפי ראות עיני ודעת בני אדם נראית כעלומית אם דינה כטבעית ושרי או שנדון כעלומית ואסורה.
ולפי מש"כ בספר תוספות יוהכ"פ הובא לעיל וז"ל וכל כיוצא בזה מרפואות שהמציאום האמוריים בסגולה מכח דתם ועבודתם על זה נאמר בחקותיהם לא תלכו וכר ודוקא רפואות סגוליות שהמציאום האמוריים מכח עבודתם ואין השכל מודה בהם דיש בהם ממש דרך טבע וכו' עכ"ל פשוט דלא יועילו דברי הרופא והמתרפא שהתועלת באה ע"י הטבע כל שאין השכל משיגו.
ג
יש להרפואה איזה הסבר לפי הטבע אך הרופא לפני טיפולו מבקש מכחות זרים
ואפילו באופן שיש לו הסבר עולה על הדעת וז"ל המהר"מ שיק מצוה רס"ג אות ד' תלוי אם נוכל ליתן טעם במעשה הזאת עפ"י הטבע או עפ"י השכל וכו' כל שיש למצא שום טעס או רמז אין אסור משום דרכי אמורי וכו' עיקר תלוי אם יש למצוא שום טעם עפ"י הטבע והשכל עכ"ל, יש לדון עוד ברפואות אלו, כשהמרפא לפני שמתחיל לרפאות מזכיר איזה כחות אי נמי שמזכירם באמצע עבודתו אם יש בכחות אלו משום ע"ז ואביזרייהו.
והנה ביו"ד סימן קנ"ה סעיף א' בהדיא, דכשמזכיר שם אלילים אסור להתרפאות בלחש ואפילו אם יודע שבמניעתו ימות בודאי והמבקש מכחות זרים על כרחך כונתו או לע"ז או לאמונות טפלות עיין להלן אות ה'.
ד
אך יש לבעל דין לטעון דשאני לחש שאין לו שום הסבר עפ"י טבע וממילא יתלו רפואתו בע"ז משא"כ כשיש לתלות הצלחתו עפ"י הטבע למה יתלו בע"ז, וזה אינו שהרי אפילו המזכיר שם ע"ז על סם אסור להתרפאות ממנו כדמוכח בתוספות ע"ז דף כ"ז ע"ב ד"ה שאני מקור הלכה זו וז"ל לא אסרו אלא ברפואה שמזכיר בה שם ע"ז ואומר שהע"ז מועלת לכך ובהא ודאי אתי לאמשוכי ואסור וכו' עכ"ל ואפילו אם לא הזכיר שס ע"ז כשמרפא אותו רק שאמר שהרפואה באה מאילן שלפני ע"ז.
ואמנם יש לומר דאפילו במזכיר שם ע"ז שמא לא נאסר אלא כשאומר בהדיא שהע"ז מועלת וכלשון התוספות ומה שנפסק בשו"ע שם דכשיודע שמזכיר שם אלילים לאסור שמא זה לדקא בלחש לעלול יותר לתלות התועלת בע"ז
ה
בהזכרת הרוחות
הנה פשוט דדברי התוספות הנ"ל נאמרים רק בסם שלא יעלה על הדעת שהע"ז תועיל אם לא שאומר שמועלת שהסם מרפא בטבע משא"כ ברפואה שהיא קצת עלומית כמו בנדון דידן כשמזכיר שמות נרדפים ורוחות ואין הדיבור דהאדם בעצמו לא עדיף מלחש לכשמזכיר שם ע"ז אסור בלי שיוסיף לו שיש תועלת בהזכרתן.
ועוד דהא גופא שמזכיר רוחות אלו בכלל לחש ובשו"ת דבר שמואל סימן שנ"ט למהר"ש אבוהב שאסור לילך לגלחים הכומרים ההולכים כפעם בפעם לקראת לחשים המשביעים את הרוחות בהזכרת שמות ואליליהן וכו' ע"כ ויותר יש לחוש מרוחות אלו שבנדון דידן מרוחות של הלחשים אפילו אם הם מע"ז דקיימא לן למינות גרע מע"ז וכדאיתא בגמרא שבת דף קט"ז ע"א שאפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית ע"ז ואין נכנס לבתיהן של אלו וכו' ונקטו הפוסקים כן להלכה עיין בשו"ת מהר"מ שיק חאו"ח סימן ל"ש במה שכתב להמחנה חיים ובספר ויואל משה מאמר ג' שבועות אות ק"ה-ק"ט דן למה לא הוזכר הלכה זו בשו"ע עיי"ש
ובבקשתו מרוחות אלו מראה שיש להם שלטון וגרע מהאומר מודים מודים שמראה כאילו יש ב' רשויות ר"ל ואם אמר יאמר המערער שהרופא המבקש אינו מדבר אל הרוחות אלא לכחות הטבע ואין בזה שום ענין של ע"ז ואביזרייהו שתי תשובות בדבר: א. אין תועלת לבקש כשאין להמבוקש הכח להחליט. ב. הבקשות מקורן בספרי מינים המדברים מזה ואין כל דבר חדש בידי הרופאים והכל הולך אחר המעמיד.
ופשוט שאין זה דבר טבעי ומצינו הענין בדורש אל המתים וכי תימא דהני מילי במתים שהוא גזירת הכתוב קורא אני בזה כי בידך נפשות החיים והמתים והגם שאין האיסור מחמת ודורש אל המתים מכל מקום כל נפש למעלה מן הטבע ונמצא שמקורה מע"ז והיא עלומית.
עוד יש בזה עניין ע"ז, שהרופאים הללו שנקראים ENERGY HEALING ומקורם מהנקרא REIKI שהיא ע"ז, והם נסמכים על ידי כומר, ואם הרופא לא נסמך ממנו, רבו נסמך מהם, סוף כל סוף מקורות מכומרים ואף לפי דבריהם בלי סמיכה זו אינו מועיל כ"כ עפ"ל.
ו
אודות המקילין שלא כהלכה
וכבר כתבתי לענין שערות ע"ז שאי אפשר לדון בדברים כאלו בלי לדעת המציאות בבירור גמור ונפלאתי מאד מאותן המורים שהחמירו שלא כדין בפולמוס של פאה נכרית ודנו אותם לשריפה הגם שכל האיסור היה מחמת איסור הנאה של תקרובת ע"ז והיו בדבר כמה ספיקות וקיימא לן להתיר בספק ספיקא אף בע"ז והחמירו בתוקף באש להבה ומהם שמקילין לכתחלה בענינים אלו שיש בהם חששות של ע"ז ממש קוסם מכשף חקות הגוי לרכי האמורי וכו' שיש בהם לאוים חמורים וקורא אני בהם (בוידוי לר"נ) אח אשר הקלת החמרתי ואת אשר החמרת הקלתי, ובודאי כל זה בא מחמת חוסר ידיעתם
ז
ויש לחלק השאלה לו' א) דרכי האמורי ב) ניחוש ג) כישוף ד) קוסם ה) ע"ז ו) חוקת הגוי יו"ד סימן קע"ח.
א) דרכי האמורי לרפואה
בגמרא שבת דף ס"ז ע"א כל שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי ע"כ וצ"ב וכי דרכי ע"ז הותר לרפואה והרי בגמרא פסחים דף כ"ה ע"א לאסור להתרפאות מעצי אשירה אפילו במקום פקוח נפש.
והעניין פשוט דדרכי האמורי היינו שעושה פעולות דומות לאותן שעושין לע"ז והיות שכונתו לרפואה ומוכחא מילתא דאין שום ענין לע"ז למה נאסור את הפעולה ואמנם זה רק כשהרפואה בדוקה דאז ברור ומוכח שאין הכונה לשום ענין חוץ לרפואה ונחלקו הפוסקים בזה דלפעמים העושה נתכוין לרפואה ובאמת לא יועיל כלום וכבר דנתי בזה בח"ג סימן נ"ל שיטת הרן שבת שם דהותר כיון שאנו יודעין שהוא מרפא אך הביא בשם הרשב"א דאפילו אם אין אנו יודעין מותר מספק ולא אסרו אלא אותם שבדקו ואין מועילין ואולם הביא בשם הר' יונה שאסר כל קמיע שאינו מן המומחה משום דרכי האמורי.
ח
צד ההיתר
ואציע צד המתיר בזה, בשו"ת הרשב"א ח"א סימן קס"ז ובסימן תתכ"ה התיר לעשות טס של אריה לרפאות חולי מתנים וכתב שאין בזה משום דרכי האמורי מתרי טעמי א) שהוא לרפואה וכל שיש בו משום רפואה וידוע לרופאים שהוא כן אין בו משום דרכי האמורי כדאיתא בגמרא שבת שם ב) שסגולה זו לא הוזכרה בגמרא שם בין אותן של דרכי האמורי. והביא שגם הרמב"ן עשה טס כזה והתנצל עוד בסימן תי"ג שאין בזה לא משום לא תעוננו ולא משום לא תנחשו ולא משום שיראה כישוף או דרכי האמורי ואמנם בבית יוסף יו"ד סימן קמ"א בבדק הבית כתב דהרשב"א הושג מחכמי דורו וחזר בו ובשיירי כנה"ג סימן קמ"א הגב"י סימן נ"ז ובסימן קע"ח סק"ז נסתפק אם חזר במה שהתיר צורת אריה או על שכתב שאין בזה משום דרכי האמורי.
ופשוט דכל זה לא פגע ולא נגע להך דנדון דידן מחמת דרפואות אלו שבהם אנו דנין מקורן מע"ז דאם הרמב"ם התיר כשנתאמת הרפואה ע"י נסיון של הרופאים מכל מקום לא התיר אם מקורן מע"ז, וז"ל תוספות יוהכ"פ יומא דף פ"ג ד"ה אמנם אבל הרפואות שאנו אוסרין מדרכי האמורי הם רפואות שהמציאום תחלה האמוריים מכת שהם עובדים ע"ז לשמש ולירח והיו אומרים לחולי זה יעשו רפואה זו ויועיל בסגולה מכת שברפואה זו יש בו כח כוכב פלוני וכל כיוצא בזה מרפואות שהמציאום האמוריים בסגולה וכו ע"ז נאמר ובחקותיהם לא תלכו וכו שלא היו בו רפואות סגוליות או טבעיות וכו' רפואות סגוליות שהמציאום וכו' ואין השכל מודה בהם דיש בהם ממש דרך טבע אבל רפואות שעלו ביד הרופאים מצד הנסיון וראו כי רפואה זו תועיל לחולי זה אף שלא ידעו דרך טבע איך היא מרפאה כתליית עשב על הנכפה שריא ומהך טעמא התירו מסמר מן הצלוב ושן שועל דכמו אלו שהם כדרך וכו' תליית העשב על הנכפה שיצא זאת הרפואה לרופאים מכח נסיון ולא יצתה מתחלתה מן האמוריים וכו' העולה מכל הנזכר וכו' דכל רפואה שהיא דרך סגולה ואומרים הרופאים שהוא מועיל אף שאין יודעים טעם לדבר שרי וכו' בכל אלו אין בהם משום דרכי האמורי משום דתחלתם נתפרסמו ע"י נסיון אבל רפואות שיצאו בתחלה מפי האמוריים מכת דתם ועבודתם והם דברים זרים וכו' אסור וכו' עכ"ל ופשוט דאפילו אם יתאמתו הדברים אסורין משום דרכי האמורי וכדמוכח מלשונו שקבע מסמרות להתיר בנתאמתו הדברים רק אם מקורן מהרופאים וכן מוכח במה שכתב הרשב"א.
עוד פשוט דאם נתפרסם שהכח בא מע"ז, ויבא אחד ויאמר אני מאמין באמונה שלימה שהכת אינו מהע"ז דלא יועיל להתירו דהא פשוט דלא מיירי ח"ו ממאמין בע"ז וכדאיתא בגמרא ע"ז דף נ"ה ע"א לבי ולבך ידע דעכו"ם לית בה מששא וכו' וכי ברשיעי עסקינן וז"ל הרמב"ם בפ"ב מהלכות ע"ז ה"ו כל המודה בע"ז שהיא אמת אע"פ שלא עבדה ה"ז מחרף ומגדף וכו' עכ"ל.
הנה דברי הרמב"ם בספר המורה פרק ל"ז סתראי ניהו דבתחלה כתב דתלוי אם מאמינים שיש בו רפואה ושוב כתב דאפילו אם זה מרפא כל שהיא עלומית באופן שאין לפרשו בעיון הטבע אסור וא"כ קשה משן של שועל שבת דף ס"ז ע"א והרשב"א בסימן תי"ג תירץ בשם הרמב"ם שם דשאני שן הנ"ל שנתאמת לחכמים כסגולה שוב הקשה הרשב"א דהרי מצינו כל אלו שאין בהם משום דרכי האמורי א"ה ולא נתאמתו דבריהם אצל החכמים וז"ל שנכנסו בכלל ההיתר הזה כל שאמדוהו שיש בו משום רפואה וכו' ואפשר שאפילו העתים והשעות בכלל זה כל שהוא עושה צורה לרפואה ונותן דעתו לשמים וכו' ואין בזה הסרת הלב מן השמים רק כמאמין בהשגחה ומסיק דאין צריך שישיג עפ"י עיון הטבעי שו"ר בסימן תי"ח ד"ה וחכמות דאם נתפרסם התועלת מותר אף להרמב"ם ועיין מה שכתבתי בח"ג סימן נ"ה אות ג-ד' בכל זה.
עוד בדברי הרמב"ם והרשב"א ואעתיק דבריהם קצת בארוכה
הרשב"א בח"א סימן תי"ג הקשה על הרמב"ם במש"כ בפי"א מהלכות ע"ז הט"ז ועיין בהקדמתו לאבות פ"ח ובפירוש המשניות פ"ד דע"ז וז"ל שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם חכמה אלא דברי תוהו והבל וכו' ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו הדברים תמים תהיה וכו' עכ"ל וכן בספר המצוות מצוה תקי"א וז"ל הרשב"א שמתוך דבריו נמצינו למדים דכל דבר שנמצא בו תועלת באמת אינו בכלל מה שאסרה תורה וכו ונמשך הרב עוד בזה להתיר וכו' כגון מסמר הצלוב וכו וא"כ מותר לסמוך על נסיוני הקודמים וכו' וכמו שאנו סומכין על חכמי הרפואה באותן הרפואות שאין ההקש הטבעי גוזר אותם ולא על חכמי התורה וחכמי הרפואות בלבד אלא על כל האנשים שאומרים וכו' שהרי התירו הקמיעין וכו והרב ז"ל בספר המורה כתב לאיסור אחר שהתיר והוא שכתב שם בפל"ז זה לשונו כל מה שיאמרו שהוא מועיל ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי וכו' אסור והוא אמרו לא תלכו בחוקות הגוי והם אשר יקראו דרכי האמורי מפני שהם סעיפי מעשה המכשפים וכו', הנה שאסר לנו אפילו מה שיש בו תועלת מצד הסגולה כל שאינו גוזר אותו העיון הטבעי ונשוב לאסור מסמר הצלוב משום דרכי האמורי וכוד לא ידענו איזה נקח בידינו למעשה מדברי הרב וכו' ואולי יאמר הרב ז"ל שאפילו מה שתלו בספריהם לסגולה לא נאמין לפי שעיקר ענינם לתוהו ולהבל בעניני המכשפים אבל מה שאמדוהו חז"ל נאמין ונסמוך לעשות מעשה מצל מה שהתירו ונתאמת להם לסגולה ושמנו הרב ז"ל במבוכה רבה עכ"ל.
ט
כשיש בו תועלת ומקורו מע"ז
היוצא לנו מלבד הרשב"א דבדרכי האמורי הכל תלוי באם הדבר מועיל באמת ולפי"ז יש לבעל דין להתריס כנגד ולומר דהוא הדין באותן הרפואות שמקורן בע"ז כל שמועילים אין לחוש ואין לחתור אחר המקור העיקר שמועילים וישתקע הע"ז ולא יזכר ולא יפקל ולא יעלה על לב לעולם, דמאי שנא איסור ע"ז מהאיסור לובחוקותיהם לא תלכו.
ופשוט דכ"ז רק כשמדמה למעשה אמורי ואין בפעולתו משום ע"ז כלל משא"כ נדון דידן שכל הפעולה של כחות אלו נעשה עפ"י שיטת הע"ז.
ועיין בר"ן דרשות דרוש רביעי שכתב כמו הרשב"א בשיטת הרמב"ם דמתאמתו הדברים שהם מועילים דשרי וז"ל ויתחייב מזה שכל מה שמצד הכנת המתפעל א"ה כגון החולה היה דבר אמיתי מועיל מותר כדרכי התורה אבל מה שיהיה מצד השיג רצון הפועל העליון דבר בטל וריק מעבודת אלילים עכ"ל ושמע מינה דרק אם אין בו תועלת אז תולין שהוא מע"ז.
ב) ניחוש ג) כישוף
ולא עוד אלא שהקשה בד"ה אבל על ענין הכשוף שאסרה תורה וז"ל אבל מה שתמיהני בזה הוא ענין הכישוף שאסרה אותו התורה בפירוש וכו' ואין ספק שהוא ענין אמיתי אע"פ שהוא ז"ל (א"ה הרמב"ם) כתב בספר הנזכר שהוא דבר בטל אין אמיתות לו והאריך עוד בזה בדרוש (ה"א ד"ה אבל) וז"ל והנה לדעת הרמב"ם וכו' כי חוק נמשך לדעת החכמים הטבעיים שסוברים שאין בכוכבים כוכב טוב או רע כלל ושאינם בעלי איכיות כלל וכל מה שיחשבוהו האמוריים בדברים ההם דבר בטל וכו' שכל מה שיגזרוהו בעלי משפט הכוכבים אינו נמשך מצל הכוכבים כלל אבל הוא נמשך אחר דמיון האדם וכו' שאינו כן דעת רז"ל וכו' עכ"ל וכן בשו"ת הרלב"ז (לל' הרמב"ם סימן אלף תרצ"ה) כתב דלא כהרמב"ם לענין כישוף (שלא האמין בכישוף ואמר שזה רק תחבולה) ולענין שדים ואין זה דעת רז"ל בכ"מ וכו' עכ"ל, והאריך עוד בזה (בדרוש הי"א) דיש איזה תועלת במעוננים וקוסמים ונחשים וכן דעת הרשב"א בסימן תי"ג והרמב"ן בשו"ת המיוחסות סימן רפ"ג דיש תועלת באיצטגנינות דלא כהרמב"ם ועיין מש"כ בחלק ד' סימן ק"ב אות ב' בזה וכתב לאסור לבא כנגד המזלות ולסמוך על הנס ואמנם הרמב"ן כתב לניחוש בכוכבים לאו היינו איצטגנינות ועוד כתב דמעשה שדים אינו בכלל כישוף עיי"ש ותירץ הר"ן שהאיצטגנינות מחמת שנעשים ע"י מלאכי חבלה עיי"ש וכן הקשה בדרוש י"א על איסור לא תעוננו ולא תנחשו דבגמרא שבת לף קנ"ו מוכח שהמזל פועל באדם וז"ל וא"כ צ"ב למה אסרה תורה הענינים ההם וכו וע"ע במש"כ לעיל (אות ח') בשם הרשב"א.
ד) קוסם
בפירש"י דברים י"ח י' איזהו קוסם האוחז את מקלו ואומר אם אלך אם לא אלך וכן הוא אומר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו הנה בשו"ת טוטו"ד מהד"ג ח"ב סימן מ"ח כתב וז"ל כיון דעכ"פ אינו דבר טבעי עפ"י המחקר והשכל ודאי אחת מהנה או בכלל קוסם או בכלל כישוף עכ"ל, וכ"כ בשו"ת תשורת שי מהד"ת סימן קס"ט וז"ל מה שאינו בדרך הטבע והשכל הוי קוסם עכ"ל.
ה) ע"ז
ואמנם הר"ן כתב בהדיא דאם ידוע שהוא מע"ז דאסור וז"ל ולפי"ז כל מעשה שלא יכוין בו להשיג רצון הפועל ולא היה בו עבודה לעבודת כוכבים ידועה יהיה מותר ולא יהיה נאסר מדרכי האמורי הרי שלך לפניך דבעינן א) שנתאמתו הדברים ב) שאינו מעבודת ע"ז ידועה ויתבאר עפ"י מש"כ הר"ן בדרוש י"א לתרץ האיסור של מעונן וכו' וז"ל וזו התשובה שהתורה אסרה אותם הענינים כולן ואע"פ שאפשר שימשך מהם תועלת מפני שהשתמש בדברים ההם יביא לרומם הכוכבים ולגדלם יהיה אפשר שימשך מזה שיעבדם שכשיחשוב שמה שיועילו הכוכבים או יזיקו יהיו בבחירתם וברצונם וכו' וזה כולו טעות גמור שגם כשנודה שהכוכבים מזיקים ומועילים אינם עושין כן בבחירתם אבל מצד הטבע שהטביע השי"ת וכו וכלי שיבצר ממנו הטעות שהוא מין עבודת אלילים אסרה אותו התורה עלינו גם בחירת העתים וכו' שכשנחזיק בדרכי התורה והמצות לא נהיה משועבדים להשגת טבע מציאותם ולא למה שימשך ממשפטי הכוכבים וכו' עכ"ל.
ועדיין יש לבעל דין לומר דהגם דרפואות אלו מקורן מע"ז ר"ל שהפעולה נעשית ע"י ע"ז ולפי דבריהם מכח הע"ז מכל מקום אינן מעבודתם אך לפי האמת אין נ"מ בהא וכל שכן כשכל כת הרפואה מיוסד על כחות ע"ז ואביזרייהו ולא עדיף מפרי שבא מחצר ע"ז ואומרים שהרפואה פועלת מחמת זה שהרי נדון דידן הכח שבו משתמשים נתייחס להע"ז ואותם שהתירו זאת זה מחמת חסרון בקיאותם בהלכה זו ובמציאותו.
והנה ביו"ד סימן קנ"ה סעיף א' לאסור להתרפאות ע"י לחש מן המין ואפילו אם ודאי ימות שודאי מזכיר שם ע"ז ע"כ ומקודם יש לדעת דהרופאים אלו עובדי ע"ז הם ומלבד האיסור ללמוד מן האמגושי עיין בגמרא שבת לף ע"ה ע"א דלחד מ"ד הוא גדופי וברשי ד"ה וחד וז"ל מין האדוק בע"ז ומגדף תמיד את השם ומסית אנשים לע"ז עכ"ל, והלומד ממנו (אפילו דברי תורה, רש"י ד"ה והלומד) חייב מיתה וכ"כ הלבוש יו"ד סוף סימן קעט וז"ל הלומד מן האמגושי חייב מיתה ואמגושי וכו' וי"א שהוא מין אדוק בע"ז ודרכו להסית ולקרב בני אדם לאמונתו הרעה וכו'.
היוצא לנו מהנ"ל:
א) רפואה עלומית ומקורה מע"ז אסור (אות א').
ב) משא"כ ברפואה טבעית (שם).
ג) אם לפי הרופא והחולה הרפואה פועלת עפ"י טבע, ואמנם אין השכל משיגו, נידון כרפואה עלומית (אות
ד) כשהרופא מבקש מכחות זרים, אסור אף ברפואה טבעית (אות ג').
ה) כשמרפא בסם, לא נאסר, אא"כ אומר בהדיא שהע"ז מועלת (אות ד').
ו) משא"כ בעלומית, דבהזכרת ע"ז, או בהזכרת דברי רוח שמקורן בע"ז, או שנסמך לזה מהכומר, אסור בלי שיאמר שהע"ז מועיל (אות ה').
ז) רוחות אלו אין להם שום מקום בטבע (שם).
ח) יש לתמוה על המורים שמקילין בעניני ע"ז, הגם שהחמירו (שלא כדין) על הנאה מחפץ שיש בו כמה ספיקות והיתרים (אות ו').
(ט) כל שהוא משום רפואה, אין בו משום דרכי האמורי, ונחלקו הראשונים באותן שיש ספק אם מועיל (אות ז').
י) שיטת הרמב"ם דהכל תלוי אם מועיל או לא.
(יא) ועכ"פ לא הותר כשנתפרסם תחלה ע"י הע"ז. אות ח.
(יב) ושוב לא יועיל מה שאומרים (הרופא והחולה) שאין מאמינים בע"ז (שם).
יג) המאמין שע"ז מועיל (אף אם לא עבדה), הרי זה מחרף ומגדף (שם).
יד) ואפילו אם מרפא, כל שיוכל לתלות בע"ז הרי זה אסור (אות י').
טו) ואף אם אין זה מעבודתה (שם)."
גיליונות עומק הפשט תשעז, עמ' 3
"וכן שמעתי מחכם אחד שליט"א, לשדעת הג"ר יהודה זאב סגל ממנצ'סטר זצ"ל מותר לכתחילה להתרפא בהילינג ואף שלח בעצמו לסוגים שונים של ריפוי באנרגיה והילינג, ולפי דרכו למדנו שגם מטולטלת מותר, כי שימוש בכוחות האנרגיה אינם כישוף, אלא אחד מכוחות הבריאה שניתנו לאדם.
וכן שמעתי מהג"ר שמאי קהת הכהן גרוס שליט"א שמותר לכתחילה להתרפא בהילינג ואין בזה שום חשש, ולחינם מפקפקים בדבר כאשר באמת אין כאן לא כישוף ולא עבודה זרה, וכן מותר להתרפא בשיטות האלטרנטיביות השונות כגון 'מח אחד' וכן מותר לשאול במטולטלת ורק עתידות אסור בכל אלו משום 'תמים תהיה'."
לא נחש ביעקב, עמ' יא והלאה – כמה מכתבי רבנים
פסק הלכה – הרב אלישיב על פי הרב דוד אריה מורגנשטרן
הרב אלישיב ביקש מהרב דוד אריה מורגנשטרן לברר נושא זה, ולאחר שבירר סמך את ידיו על הבירור להלכה ולמעשה. היסוד ההלכתי של בירורו הוא שלטענתו כדי שדבר יצא מכלל כישוף צריך שתהיה פעילותו במסגרת הטבע.
"ממרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב שליט"א
הנידון הי' רפואת "קניזולוגיה" עם תורת הצאקרות, מרן הגרי"ש שליט"א הפנה את הבי"ד [שעוסק בזה], להגרד"א מורגנשטרן שיחקור בעבורו ועקב אחר הכתיבה, והוגה על פיו כמ"פ, עד שהסכים לנוסח זה לפרסמו, וכן יצא בספר "פסקי דין" כרך י' סימן מ"א, ונוספו עליהם עוד פוסקים שליט"א.
אין היתר להשתמש ברפואות אלטרנטיביות שמקורם בדעות עובדי עבודה זרה ויסודם בפעולות כחות לא טבעיים – אא"כ אפשר להוכיח שהוא עובד בדרך "הטבע" בדרכי הבירור.
ולא סגי בכך שהעוסקים ברפואות אלו מאמינים שהוא "טבע", ויש לחוש בזה משום קוסם קסמים מעונן ומנחש, או משום דרכי האמורי.
וק"ו אם לא השמיטו מכלל הלימודים את חלק הע"ז שבדבר, שיש בזה איסורי ע"ז.
ובאעה"ח ביום ט"ו כסלו תשס"ז לפ"ק דוד ארי' מורגנשטרן
מודעא נוספת – הר"ד פיינשטיין, הר"ש אוירבאך, הר"י בלסקי
מבוא: הננו בזה בקריאה נרגשה לעורר את לבב ישראל על אודות מה שלאחרונה החדירו למחנה שלומי אמוני ישראל אופנים חדשים שונים ומשונים של טיפול רפואי, הן גופני והן נפשי – עם דעות משונות הקשורים עמהם אשר שורשם ומקורם מפוקפק מאד ונובע מאמונות טפילות ועניני כפירה, עבודה זרה וכישוף… –
חלק א: פעולות אסורות
- מצויים המון שמות לפעולות האמורים להשתמש במיני כח 'ענערדזשי' הנ"ל, כגון פעולות הידועים לכמה בני אדם בשמות אלו:… ("אבסענט-הילינג, אפלייד- קיניזיאלאדושי, ביו-ענערדזשי, ביו-קינעטיק ענערדזשי, טשין קי', פראנה-הילינהג. קאנסעגריטי, דיסטאנס-הילינג, ענערדזשי-הילינג, האנדז-אן-היליניג, וואן-ברייען, פראניק-הילינג, רייקי, ט'ערעפיוטיק-טאטש [מהלך עתיק מהודו, בנוי על הע"ז "פראנה", לפי מי ששיכלל אותו מהלך], והרבה אחרים". – המעריך). מה עושים? בפעולות אלו, הפועל / 'הילער' 'מרפא', מתכוון להמשיך כח מסוים, ולהשפיע ע"י זה מין טיפול לזולתו או לעצמו, לפעמים ע"י שימת או העברת הידים על הגוף המקבל – או ע"י מיני או אפי' למעלה מגופו, ויש אלו נגיעת האצבעות, וכדומה – ש'שולחים-כח' למרחק רב, אפי' לאלפי מיל, והוא הדין אם עושים כן ע"י שימוש עם חפצים שונים, או ע"י מיני מעדיטיישאן, וויז'יואליזיישאן, או אימאדזשרי, [ופשוט שאף ע"פ שג' דברים אלו יכולים להיעשות באופן אחר לגמרי, ולתכלית רצוי, אין זה מתיר לאופנים שבהם הם אמצעים לדברים אסורים, ואפי' בלי שום פעולה הכל בכלל, אף אם נראה שמועיל, או באמת יכול להועיל. [יסוד הדת הוא שעבודה-זרה בעצמה אין בה שום כח, אבל מצוי שנראה לעין שהע"ז מועילה, מכח גורמים אחרים. כמו שכת' 'כי הניכרת – מנסה ד' אלוקיכם אתכם.. הישכם אוהבים את ד'…' (דברים, ר"פ יג,), ועי' ע"ז נה ע"א].
- וכל זה אסור אפי' נעשה כחלק מכל טיפול רפואי אמיתי: וצריך להזהר מאד שלא יכניסו כוחות אלו גם בלי ידיעת המקבל ר"ל. לפועלי-כח האלו יש הרבה שמות ותיאורים, ולדוגמא צריך להזהר בשמות כאלו: אינוווקיישואנאל/ נו-איידזש/ ספיריט'ואל/ ענערדזשי / או עסוטעריק / הילער, וכדומה מצירופים משמות אלו, ושמות אחרות, אפי' אם גם מכונים 'דאקטאר'. [כל זה אמור אף אם ישנם כאלו שקוראים לעצמן שמות מאלו, ואינו מוכח שעושים מה שאומרים].
ג. (1) כל הנ"ל אסורים אפי' נעשים ע"י מאמינים חרדים שומרי מצוות, או 'מקובלים', גם אם מתפללים לד' לבדו בשעת מעשה.
2) וכן אסור לקבל טיפולים כאלו מנכרי – אפי' הוא עושה פעולתו בלי סיוע או רצון המקבל.
(3) וכל אלו אסורין אפי' ידוע בודאי שאין הפועל / 'הילער' מכוון להעביר על הדת כלל.
ד. וכל מאכל, משקה, משיחה [כגון מיני 'שמנים'], או תרופה או כל דבר ש'הכניסו' כח כזה בתוכם [כמו אלו המתוארים 'ענערדזשייזד' נכללים באיסורים האלו. ואסור להשיג כל ידיעה ע"י הכח הנ"ל, או לומר שום דבר בשם הכח, לכל כינוייו, או לשמוע להמדבר בשמו, או להתנהג על פי מה שנאמר בשמו.
ה. כל פועל או הילער שיש לפעולותיו – או דעותיו – איזה שייכות עם מינות, ע"ז, כישוף, או 'רוחות' צריך להתרחק ממנו מאד.
ו. האיסור על כל הדברים הללו מבוסס על יסודות התורה הנאמנה, שלא תשתנה לעולם…
חלק ג': להזהר מדברים אחרים
ח. מצויים הרבה דברים אחרים שאסורים איסורים חמורים. וכן מצויים המון פעולות ודעות שעדיין צריכים בירור. והיות שענינים אלו מסתעפים להמון פרטי פרטים, בשמות שונים ומתחלפים, שאי אפשר לפרוט הכל על הגליון, וגם משתנים בכל יום ע"י העוסקים בזה. המסתירים מקור פעולותיהם, לכן צריכין להזהר מאד בכל דבר שיש בו סימנים המעוררים חשש, ויש להשתמש עם כל מרבית אמצעי-רפואה הכשרים, ולהתפלל, ולבטוח בד', ולעסוק בתורה וצדקה, ולשוב אליו ית'. ויה"ר שנזכה להנצל מכל הנסיונות הקשות שבאחרית הימים, ולקבל פני משיח בשמחה בב"א.
ועל זה אנו חותמין: הרב דוד פיינשטיין, הרב שמואל אויערבאך, הרב ישראל הלוי בעלסקי
הנני בא לחתום על כל הנ"ל. ולפרט שצריכים להתרחק מכל מיני ענערדזשי הילינג (energy health) העלט קיניזיאלידזשי (braingym) ברייען דזשים (dowsing) דאוזינג (healing) ומכמה ענינים אחרים (applied kinesiology) אפלייד קיניזיאלידזשי (kinesiology)
הרב אברהם בלומנקראנץ
לא קסם בישראל, עמ' ס – הרב קנייבסקי
אדם שאל את הרב קנייבסקי על ריפוי באנרגיות (הן רחוקות והן קרובות לגוף) והוא משווה זאת לפסק של הסטייפלר (שהובא לעיל במקורות הרקע) וטוען שיש בזה כישוף או אפילו חשש עבודה זרה, מצד מקורן של השיטות בתפיסות אליליות. הרב קנייבסקי השיב לו בקצרה שזהו כישוף גמור. ומובאת עדות שנייה על כך שהרב קנייבסקי נטה לדעת האוסרים וכתב שיש בדברים אלו, למשל מטוטלת, חשש קוסם.
"שאלה בעניין רפואה ע"י המשכת כוחות המכונות "ענערג'י", הנעשים ע"פ רוב דרך הידיים, הן עם נגיעת היד, הן רחות מן הגוף מרחק רב.
לשר התורה, הגאון האמיתי מו"ר הרב חיים קנייבסקי שליט"א. באחרונה נפוץ בקהילות חרדיות כמה מרפאים האמורים להמשיך כוחות שא"א למדדם או להגדירם ע"פ חוכמת הטבע הנודע היום, וממשיכים כוחות אלו באופנים שאינם יכולים לסבב המשכת כוח בכלל ע"פ חוקי הטבע הנודע. פעולותיהם דומות למתואר במעשה רב של הסטייפלער זי"ע, הובא בס' אורחות רבינו ח"א דף ר"צ ד'.
וז"ל: "מאנגליא הגיע לארץ אחד שהיה מרפא את החולים במשמוש ידיים שהיה מעביר על גופם, ואמר לי מו"ר הסטייפלער גאון זצ"ל שזה כישוף" עכ"ל.
יש מינים שונים של מהלכי המשכת כח שבסוג זה, כמה מהם מעבירים כפותיהם על גוף החולה, או למעלה מגופו טפח או טפחיים, ויש ה"שולחים" כח ממרחק כמה אמות, ויש ששולחים כח ממרחק אלפי מיל ע"י שמתכוונים לאיש ההוא (כגון שמדבר עמו בטלפון).
נראה שעיקר סיבת המשכת הכוח בשעת מעשה הוא שמגבירים כח הרצון והכוונה להמשיך הכח, או לשמש כצינור להמשכת הכח, וכן הגברת כח המדמה (ויש שמחלישים כח השכל בהדיא ע"י שמפנים לבם מכל דבר חוץ מענין המשכת הכח הנ"ל.)
במהלך המכונה רייקי הנודע להיות בנוי על ע"ז מארץ יפן, טוענים שא"א למשוך הכח רייקי אא"כ המרפא מקבל כח ממי שקיבל כח במסורה, עד הכומר הראשון שהמציא את השיטה (לפני יותר מק' שנה) ונראה שגם במהלכים אחרים של המשכת כח האלו ג"כ צריך איזה קבלת כח או הדומה לו כדי להמשיך הכח. ואין ספק שע"פ הטבע הנודע אין הסבר איך שע"י סיבות האלו (תנועות היד הנ"ל, דברים שבלב הנ"ל או קבלת כח) שייך לסבב המשכת כוחות גשמיים/ טבעיים. כמה פוסקים בחו"ל כבר אסרו סוג הזה של רפואה (ע"פ פסק עם חתימת יד הר' דוד פיינשטיין, שהוא הגיד לי אולי עשר פעמים דס"ל שהוא אסור מדין כישוף).
מה שיש טוענים שכוחות אלו הם כח אלקטריק או מגנט זה שקר מוחלט וגלוי, שהרי כוחות אלקטריק וכו' נמדדים, ולא מצאו שכוחות אלו יוצאים מידי המרפאים הנ"ל.
כמה בנ"א משתמשים בכוחות אלו להשיג ידיעות נעלמות שא"א להשיגם ע"פ הטבע הנודע. אין פעולות אלו פועלים בקביעות כמו טבע שאינו מובן, אבל כמה מעידים שפועלים באקראי באופנים שא"א לתלות התולדות של פעולותיהם בהטעייה ואיינרעדען שטאף.
נפוץ מאוד אף בין החרדים לתלות כח פעולותיהם במושגים של כח כלל המכונה "טשי" וכו' שהם מושגים של אלוהות מהמזרח הרחוק, רק רוב החרדים משתדלים להכשיר השיטה ומפרשים השמות ע"ז האלו באופן שאין בהם כפירה גמורה אבל ברור שמידי שמות ע"ז וכינוייהם ושיטות המינים אינם נמלטים, ע' רמב"ם הל' ע"ז (ב: ב-ג) בענין לא תתורו.
השאלות העיקריות: 1. דרכי האמורי. 2. קוסם. 3. מכשף, 4. אין מתרפאין מן המינים (ע"ז כז:) וכן 5. גרוי יצרא דעריות בין אנשים ונשים, אף בלי נגיעה, וכן, 6. מקצת סופריהם כותבים על חשש סכנתם.
ממני נתן שמואל לייטער
תשובת הגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א: "זה כישופים ר"ל"
עוד ידוע עדות נאמנה מת"ח אחד שעסק עם מטוטלת והתפרנס מזה בהצלחה במשך זמן, ואח"כ נקפו לבו וחיבר ספר שאלת המטוטלת וכתב בזה"ל: נכנסתי למעון קדשו של מורינו שר התורה הגאון הגדול הרב חיים קניבסקי שליט"א לשאול אודות קינסיולוגיה ומטוטלת, ונתייחדתי עמו כמה דקות באופן אישי ובידי אוסף של כל הראיות של הרבנים המתירים וסוברים שאיסור קוסם הוא רק על העתיד, ובשליחות אחד מגדולי המתירים אשר רובם של אלו המתירים סומכים על דבריו מפני שלא הספיקו לברר בעצמם.
(הערת הכותב: בדבריו הוכנסו גם כל הראיות המובאים בספר כי אני ה' רופאיך).
מרן שר התורה עיין היטב והיה ניכר כיצד נעצר לפעמים וחושב ואח"כ המשיך להעביר האצבע תוך כדי קריאה. בסיום קריאת הכתבים של הרבנים
המתירים השיב מרן הגר"ח שליט"א בזה"ל: מה זה משנה, התורה לא רוצה שנעשה כאלה דברים.
אח"כ הראיתי למרן ליקוטי הראיות של הרבנים האוסרים מפני שקוסם הוא אף בגילוי נסתרות מן העבר והווה, ולאחר העיון בראיות האוסרים השיב בזה"ל: טוב כתבת!!!"
נחלתך – ח עמ' קמב, הרב חיים רוטר
טענתו של הרב רוטר היא שכל עוד לא ברור לנו מה מנגנון הפעולה- אין לנו ברירה אלא לחשוש שמדובר בכישוף או בקסם מסוג כלשהו, וכיון שמדובר בספק איסור תורה עלינו להתרחק ממנו. ויש מקום לומר שזהו איסור קוסם, היות שמוכח שקסם אינו רק לגילוי העתידות אלא גם לעשות פלאים ולגלות נסתרות מההווה או העבר.
"והנה כל שינוי הנוסחאות איך זה פועל, ובמקום לומר שמתעסקים כאן בהמשכת כוחות רוחניים וכח אחר מעורב בזה וזה כל הענין של בקשת הרשות מהמטופל, וחיבור הנפשי של המטפל למטוטלת, ותשובות המטופל על גלגולים קודמים [באם זה לא דמיון] ושכח העונה במטוטלת אינו עונה לשאלות שאינם לצורך ועוד ועוד, אומרים שיש כח אנרגיה בעולם, והעיסוק הוא בהמשכת כח האנרגיה שנמצא בכל העולם ומסביב כל אדם כעין הא דמצינו בברכות (ו' ע"א), ברם זה לא יעזור לנו כל זמן שלא ניתן למדוד כח זה בצורה טבעית בשום כלי מדידה, ועוד שאין הסבר טבעי ברור לזה ע"י חכמי המדע ואי"ז אלא משחקי מילים ותו לא מידי.
וכן במח אחד בשיטת הצ'אקרות [מקומות בגוף אשר בהם מרכזי אנרגיה לדעת עכו"ם] וריפוי הנקרא "הילינג" [ריפוי ע"י המשכת כח האנרגיה] וכל כיו"ב, הוא כביכול ע"י חיבור המטפל לכח הנקרא "אנרגיה עולמית" וכו' אולם מה נעשה דאין לזה מקור בספרי חכמי הטבע, ומקור חכמה זו היא מהמזרח הרחוק וכנ"ל, והיא נעשית ע"י המשכת כח רוחני, וגם אם המטפל יחשוב בדעתו להמשכת כח הקדושה מנין שאין זה כח טומאה, ואם זה באיסור ע"ז מה יועיל לן מחשבת המטפל, ועי' בסנהדרין (סד ע"א) הפוער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודתו אע"ג דמכוין לביזוי, הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו אע"ג דמכוין למירגמיה [וכבר כתבנו לעיל להוכיח דאי"ז גילוי התת מודע גרידא].
ד) אשר עלה בידינו מכל הנ"ל דזו שאלה חמורה עד למאוד, ובפרט דמקור הדברים הוא "מהררי קדם" ודרך הטיפול היא: א. קבלת רשות מהמטופל על מנת שיהיה "מאוזן" (דהיינו כלי לקבלה] ב. גם המטפל חייב להיות "מאוזן" ג. המטפל "מתחבר" לכח העונה, ולרוב רובם של הגויים העוסקים בזה ברור שהם מתחברים לאיזה כח רוחני ע"י המשכתו אליהם [ואף מטפל אינו מצליח להסביר איך זה עובד טבעי מלבד גיבובי מילים] וכמדומה שיסוד האיסור נמצא באזהרת התורה מלקסום וכמש"כ בספר המצות לרמב"ם [ל"ת ל"א], עיי"ש דמבאר כמה צורות לקוסמים, ומוכח מדבריו להמעיין היטב דאיסור קסם הוא לאו בדוקא לגלות העתידות, אלא גם לגלות הנסתרות וכן מוכח מגמ' גיטין (סח ע"ב) במעשה דאשמדאי והקוסם, [וע"ע בשו"ת טוב טעם ודעת להגרש"ק ז"ל מהדורא ג' ח"ב סי' מ"ח, ובשו"ת תשורת שי מהדו"ת סי' קכ"ט ובספר "ידי חיים" הלכות ט' באב להרב בן איש חי].
ואיסור קוסם קסמים הוא גילוי נסתרות ע"י פעולות שונות הגורמות להמשכת כוחות רוחניים הגורמים לשואל לקבל תשובות דרך חפצים שונים או דרך מחשבתו וכדומה.
אולם בפשטות אין זה שייך לאוב [סיאנס] דאינו עולה בשבת אם לא כשנשאל בגולגולת] וכמבואר בסנהדרין (סה ע"ב) וסיאנס אינו עונה בשבת משא"כ כחות הנ"ל עונים בשבת.
וגם אם יתעקש המתעקש דזה נעשה באופן טבעי אלא שזהו טבע נעלם שיתגלה עוד בעתיד, כל זמן שאין הסבר המקובל על חכמי הטבע הדבר אסור ע"פ כללי ההלכה ובפרט שהדעת נוטה דלא ימלט דיעבור בזה לכל הפחות על אחד מאיסורי התורה שנאמרו בפסוק "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף" ושומר נפשו ירחק מזה, דמידי ספיקא דאורייתא לא נפקינן."
קונטרס אל תפנו, עמ' נב, הרב יצחק שטיין
הרב שטיין מזהיר נגד רפואות שמתבססות על אנרגיה וכדומה, שלא ברור מה בדיוק יש בזה, ולפי הבדיקות שלו הכל מושתת על כוחות טומאה ועבודה זרה או דרכי האמורי, ולכן יש לברר היטב על כל פעולה וכל מטפל בפני עצמו. קונטרסו מונה 85 עמודים.
האיסור של דרכי אמורי
"וכל זה מלבד האיסורים האחרים הכרוכים בזה ובראשונה האיסור של דרכי אמורי שיש בה גם סרך של ע"ז שהוא ענין וסוגיא בפני עצמו בשבת סז ואו"ח שא, כז, ושורשה בלאו דבחוקותיהם לא תלכו
שהלכותיה מבוארות בטושו"ע יו"ד סי' קע"ח, והנה אם הפעולה היא לשאול שלא לצורך רפואה הדבר פשוט שנכלל באיסור זה, וכמבואר מלשון הטור בסי' קע"ח (שהועתק למטה בהערה), וכפי שהבאנו לעיל שכן מפורש להדיא בתוספתא מסכת שבת פ"ז הל' ד' וז"ל: השואל במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך הרי זה מדרכי האמורי אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו ע"כ.
אמנם אף אם הפעולה לתועלת לרפואה כן הוא, והן אמת דמבואר שם דכל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, אבל יש בזה אריכות דברים, ונכתוב בקצרה שהב"י פסק למעשה בשו"ע שם שצריך שיהא ניכר בהמעשה שהוא משום רפואה, וז"ל: יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב בין בחול בין בשבת, ואין בו משום דרכי האמורי, וכן בכל דבר שהוא משום רפואה, אבל אם עושה מעשה ואין ניכר בו שהוא משום רפואה, אסור משום דרכי האמורי, אבל כל לחש מותר, ולא אסרו אלא באותם שבדקן ואינם מועילים, ויש מי שחשש בכל קמיע שאינו מומחה משום דרכי האמורי ע"כ. והנה מלבד מה דבפשטות פעולות אלו לא ניכר בהם שהם רפואה, הרי מסתבר מאוד והדעת נותנת שההיתר הנ"ל של כל שיש בו משום רפואה וכו', זה רק לענין פעולה שהוא עצמה עושה את עצם הרפואה, דאז ניכר שעושה משום רפואה וכמו שהתנה המחבר בשו"ע שם, משא"כ באופן שהוא רק הכנה או חקירת החולי והרפואה, ובמיוחד שאינה נעשית על גוף החולה.
– כ"ה –
דברי הפוסקים גדולי האחרונים, לענין פעולה שאין לה הסבר בדרך הטבע והשכל, ומה גם כשאינה נעשית על גוף החולה, שאסור משום דרכי האמורי
וכן מבואר בכמה פוסקים וותיקים לענין דרכי אמורי שכל שהפעולה אין לה הסבר בדרך הטבע והשכל, ומה גם כשלא נעשית על גוף החולה, אסור משום דרכי אמורי, וראשון לציון הוא בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ל"ו שכת' וז"ל: נשאלתי תינוק קטן המוטל בעריסה שאינו יכול לישן ונשים זקינות אומרות שרפואתו לחתוך צפורני ידיו ורגליו וקצת שערות וליתן תוך ביצה ולהניח באילן ערבה אי מותר לעשות כהאי מילתא, ואמרתי ראי' ברורה לאסור דבר זה דאמרינן סוף פר' בהמ' המקשה דף ע"יז המבכרת שהפילה שליה אין קוברין אותה בפרשת דרכים, ופי' רש"י דרך המנחשים לקוברה שם שלא תפיל עוד ואין תולין אותה באילן מפני דרכי אמורי, ואמרינן בגמרא אביי ורבא דאמרי תרווייהו כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי אמורי, אין בו (רפואה משום) (משום רפואה] יש בו משום דרכי אמורי, ופי' רש"י יש בו משום רפואה כגון משקה או סם או לחש שלוחש על המכה, אין בו משום רפואה כגון שעושין שלא על החולה כגון קבורת שליא בפי דרכים וכיוצא בהן שדומין לניחוש יש בו משום דרכי אמורי עכ"ל, הרי להדיא דדבר שאין עושין על חולי גופיה הוי דומיא דתולין שליא באילן דאסור משום דרכי אמורי, וה"נ דכוותיי, וכן הוראתי הלכה למעשה ואסרתי להם לעשות דבר זה עי"כ.
והנה נכדו בעל פתחי תשובה ביו"ד ס" קע"ט סק"ה הוסיף על דבריו וז"ל: ומינה לכל הדברים שעושים רחוק מהחולה דאסור, אלא ששוב הניח דבריו בצ"ע וז"ל: ולענ"ד פירושו בדברי רש"י צ"ע דא"כ מאי פריך מהא דסוקרו בסיקרא ע"ייש ודו"ק, אך עי' בדברי המהר"ים שיק בספרו על המצות (סוף מצוה רס"ג) שיישב דבריו וז"ל באות ד' שם: ומה הם משום דרכי אמורי אין מבואר כל הצורך, רק שם בחולין אמרי' הכלל כל שאינו משום רפואה אסור משום דרכי אמורי, ובתשובת פנים מאירות ח"א ס" ל"ו כתב הכלל דכל שאין נעשה בחולה עצמו אסור משום דרכי אמורי, ובפתחי תשובה ביו"ד סיי קע"ט ס"ק ג' פקפק ע"יז מסוגיא דחולין הנ"ל, ולענ"ד גם הפמ"א מודה שאין תלוי דווקא אם נעשה בחולה עצמו אלא הוא תלויי אם נוכל ליתן טעם במעשה עפ"י הטבע או עפ"י השכל, ועי' בתשובת מרן הגאון בעל חתם סופר חיו"ד סיי קל"ח מ"ש אם רשאין לגדל תרנגול ותרנגולת בבית שנבנה מחדש על מקום שלא היי שם בית מעולם, שהביא בשם ס' חסידים דמביאין קודם שהלכו לשם לדור תרנגול ותרנגולת לשוחטם שם, אם הוא משום דרכי אמורי או לא, וכתב שיש להסביר הדבר עפ"י התורה כמו שעושים כפרות בעיוה"כ וכו', ועד"ז כתב הפנים מאירות הנ"ל דאם אינו בגופו ואין לו שום טעם – ואם אינו בגופו אין לומר כדי להודיע לרבים כה"ג אסור, אבל לעולם עיקר תלוי אם יש למצוא טעם עפ"י הטבע והשכל, כנלע"ד ע"כ.
וכן דעת אחד מהפוסקים הוותיקים בזמננו, הייה בעל מנח"י שהחמיר מאוד בפעולה שאין יודעים מהו, וז"ל בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פ': אכן פשיטא דכ"ז בלחשים הידועים להני נשי דידן, דבזה שייך מש"כ בתשו' חות יאיר (סי' רל"ד), בדנו שם בענין הלחשים שיודעים איזה נשים לאיזה מיחושים וכאבים וחלאתם, אם יש בזה משום דרכי האמורי, ואחרי פלפולו בדברי הש"ס והפוסקים (ואגב, שמחתי לראות שם שהעיר החו"י במה שהערתי לעיל בדברי הב"י והש"ע), סיים ולענין הלכה למעשה הנח להם לישראל דמסתמא נודעו להם בניסיון והורה להם מורה להתיר עכ"ל, אבל נחשים שעושין הגוים ולא ידוע טיבתם ומהותם בודאי יש לחוש שמקורם בדרכי האמורי ומעשה כשפים עכ"ל המנח"י.
ולענין דעת הבנין ציון בתשו' שנעתיקה להלן בשלימותה שהרבה מאותם אשר מקלם יגיד להם תרתי משמעט נתלים בדבריו ושגור בפיהם שהוא מתיר פעולות אלו הנה הן אמת שנראה דעתו דאין חשש דרכי אמורי בדבר שאין לו הסבר בדרך הטבע והשכל ויסד יסוד דכל שעושין משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי אף שהם דברים שאין להם מבוא בטבע. אך מלבד דמבואר מכל הנ"ל שהרבה גדולי אחרונים פוסקים מובהקים שקדמוהו והבאים אחריו הכריעו שלא כדבריו וכן הבאנו להלן גם דברי המנח"י שהשיג וחלק עליו בראיות איתנות כחלמיש הרי מלבד כ"ז אין דבריו שייכים לנידוננו כלל וכלל כי הוא דן רק מצד דרכי אמורי או התרפאות ממין משא"כ בנידון שלנו הרי עושים מעשה אשר לפי"ד הפוסקים הוא מעשה קוסם ממש ובזה אינו דן כלל ופשוט שלא עלתה על דעתו להתיר איסור חמור זה.
הטיפול הנפרץ לאחרונה בשם מוח אחד וואן ברעין
והנה מכל האמור למעלה יוצא מבואר האיסורים הכרוכים גם בפעולה הנקראת מוח אחד וואן ברעין שלדאבוננו ולצערינו נמשכו לזה אף יראים וחרדים מחוסר ידיעה על איכות ומהות הפעולה וממציאיה ואשר לסיבה זאת היו רבנים יחידים שהתירוה אך כאשר נתוודעו פרטי המציאות דלהלן חזרו בהם ואסרוה בכל תוקף ועוז וכפי שאסרוה בכל החומר כמה מגדולי ופוסקי ארה"ב אשר משם מקור מוצא טומאה זו וננסה נא בזה לתאר את הפעולה ויסודה ושורשה והאיסורים הכרוכים בה הממציאים והמייסדים – הנה הטיפול "מוח אחד" המציאו שלשה גויים מכשפים טמאים כופרים מסיתים ומדיחים, "גורדון סטוקס" ו"דעניעל ווייטסייד" והכומרת "קענדיס קעלעוועי" שר"י, בשנת 72' למספרם, בבית המינים שלהם בעיר בורבענק קאליפארניע, הנקרא "י טרי אִין וואָן קאַנסֶעפטס" (Three In One Concepts) (שפירושה בערך, שלשה מושגים או טיפולים בתוך אחד), ולימודה והפעלתה נפוץ בעולם מאז שנת 82' למספרם.
האמונות והשיטות שעליה מיוסד – אחד מעיקרי הדברים הנ"ל שמהם מצורף הטיפול, היא הנקרא אצלם "עפלייד קניזשיאלידזשי" שמהותה ואיכותה והאיסורים הכרוכים בה מבואר למעלה (מעמוד כ"ד והלאה) – ובהחוברת הטמאה שחיברו הגויים הממציאים הנ"ל, ששמה "אַדוונסד וואָן ברֶעין" מבואר שהטיפול מיוסד ובנוי על כמה רעיונות ושיטות של כפירה ועבו"ז, והם :
השיטה הטמאה והאמונה הכוזבת של "אנרגיה אוניברסלית" (Universal Energy) או (Universal Intelligenc) – "כח האורה" (Auric Energies) – "יין ויענג" שהוא שיטה של עבו"ז וכפירה בהנהגת והשגחת הבורא בעולם (המבואר למעלה בעמוד כ"ג וכ"ד שהם מאמינים שכח זה הוא כח עצמאי אלוקי, המחי' ומהווה והמנהיג את כל הבריאה והמציאות, ושיכולים להשתלט על הכח האלוקי הזה להמשיכו לפי פעולותיהם ומחשבותיהם, ולהתוודע ולפעול על ידו מה שרוצים, ולהושיע לעצמם ולזולתם בבעיותיהם ובמבוקשיהם, ובכל הנבראים, עפ"ל) – ענין ושיטת הייטשאקרות" (Chakras) (יסוד של אמונה טפילה מדתות עתיקות של הודו, אשר לפי שיטתם הטמאה מתאר את המקומות והנקודות שבגוף ששם כח האנרגיה הנ"ל יוצא ונכנס).
הטיפול אופני הטיפול אף ששונים קצת אצל כל מטפל-מרפא (פראקטישאנער), בדרך כלל כולם פועלים ומטפלים בדרך אחד
הערה מד: זאת למודעי, שאופני הטיפול בדיוק ביררנו מכמה וכמה כתבים וחיבורים משלהם, וליתר בירור הופיע אצלנו אחד מראשי ומפורסמי המטפלים של "מוח אחד" מעיר מונסי, אדם חרדי המוני מודרני שניסה לשכנע אותנו שאין בזה שום חשש כי הכל פועל עפ"י הטבע והשכל. הלה למד את השיטה והטיפול ממקור ראשון ה"י, מהגויים בבית המינים הנ"ל בקאליפארניע, באופן שידיעותיו בזה הם מדוייקים מאוד, והוא תיאר לפנינו במעמד כמה רבנים ופוסקים חשובים בישיבת בי"ד מיוחדת, את פרטי ואופני הטיפול כדלמעלה, וכן שלחם אלינו בכתב. וכאן המקום לציין שהלה אישר לנו, שאכן לומדים שם להדליק נרות כחלק מהפעולות המסייעות לטיפול הנ"ל, וכאשר דרשנו ממנו הסבר ע"ז וגם הגדנו לו שלפי ספרי הפוסקים והיראים זה סימן טומאה, ענה לאחר זמן, שכבר תיקן את הדבר, עפ"י מה שנתוודע שאצל החסידים נהוג להדליק נרות לע"נ הצדיקים ביום הזכרון שלהם (יארצייט), וע"כ רכש לעצמו לוח שבו מפורט ימי הזכרון של הצדיקים, ומעתה בכל פעם שמדליק הנר מזכיר שם הצדיק שהיאצ"ט שלו באותו יום, (ומה קולע התשובה שענה לו ע"ז אחד מהפוסקים, שעוד הוסיף חטא על פשע בזה, שהכניס גם את שם ונשמת הצדיקים לפעולותיו הטמאות) איזה צחוק מכאיב לצערינו ולדאבון לבינו
, דהיינו: שאוחזים באבר מסויים של האדם שמטפלים בו ועד"מ בזרועו, ושואלים להכח הזה האם נותן רשות להתחיל לטפל בו (למי שואלים ולמי מדברים ?? אם להאדם, לאיזה צורך שואלים, הרי הוא בא להמטפל למטרה זו), ומקבלים תשובה עייי המוסקל (עפ"י התחזקותו וקישויו או חולשתו והתרפותו) הן או לא, ואם התשובה היא חיובית מתחיל לטפל בו, ואז מתחיל לפרט ולמנות את שנותיו וימיו מיום היותו עובר במעי אמו עד להיום, וכן מפרט מדות ותכונות והרגשות נפשיות שונות, ואז כביכול מרגיש באיזה גיל ותקופה עבר דברים שונים (דברים נעלמים ונסתרים שהמטופל בעצמו אינו יודע!! ואין ביכלתו לדעת), ושוב ביכלתו להגיד לו בדיוק מה הם הסיבות לבעיותיו, וכן גם מה שיעבור עליו בעתיד.
ובמקרה שמצא בהטיפול, שהבעיות הם נפשיות והרגשיות, מתחיל לטפל עמו להוציאם ממנו, וזה נעשה בסיוע הדברים דלהלן: זריחה עם פנס על המצח אחיזת ונענוע הראש לפנים ולאחור – הנגיעה בהמצח ועוד דברים מוזרים ובכללם הדלקת נרות" וציור של סמלים שונים (סימבאלס) שונים על כף היד" עם האצבע ועוד.
וכן ראוי להדגיש שאחד מהמטפלים הידועים והמפורסמים ממונסי הודה לנו שמטפל ופועל גם בלי נגיעה בהגוף רק בהעברת הידים מעל הגוף, וכן כתב המטפל הלז בפירסום (בפרסומו על הטיפול בחודש אב תשס"ד) שפועל עפ"י מה שמכנה "ענערדזשי באלאנסינגי". ושוב שואל בפיו ואומר: האם הצלחתי בפעולתי, או שנעלמו ונסתתרו והתגנבו ממני כוחות לא-טובות .. ומקבל תשובה עלייז עייי פעולתו .. ואם לא, חוזר ועושה את השטויות דלמעלה.
הבנת הטיפול לפי המחקר, השכל והטבע – כפי שהצהירו והודו הממציאים בעצמם, אין להטיפול של גילוי הבעיות שבאדם בדרך זה, שום הסבר בדרך הרפואה הטבעית והשכלית, רק עפ"י כוחות נסתרות ונעלמות (וכדלעיל, אנרגיה, אוארה, יין ויענג וכדו'), וכבר הארכנו בסתירות והוכחות לכל סוגי האמתלאות הכוזבות שמנסים המטפלים האלו להגיד בכדי לשכנע את ההמון שהטיפול הוא טבעי ושכלי, ובעיקר נוגע לכאן מה שכתבנו שם (עמו' לייט בראשו) שהעובדא שרבים מאלו פועלים ומטפלים גם ממרחק של אלפי מילין ומעבר לים, מוכיחה בהוכחה גמורה שאין להשיב עליה, שבהחלט אינו דבר מוסבר בטבע ושכל, וכן בכתבי הגויים המטפלים בתחבולה זאת מבואר להדיא שביכלתם לראות גם עתידות ועכ"פ למצוא אדם שנאבד אף בריחוק אלפי מילין וכן להתוודע על מהות גלגולים הקודמים, וא"כ הרי"ז סותר את היסוד שהכל נעשה רק ע"י דבר טבעי, שמרגישים בכח הענערדזשי היוצא מהגוף של האדם הנמצא לפניהם.
ההתלמדות להיות מטפל ידוע שרוב המטפלים המקצועיים למדו את שיטת וחכמת הטיפול הלז אצל הגויים הטמאים הממציאים או אצל תלמידיהם, או מפי חוברותיהם וכתביהם הנפוצים בכל רחבי תבל ע"י אופני התקשורת שבזמנינו הפעקס, אי-מעיל, אינטערנעט וכדו', כי לפי דעתם (וכן ברור לפי ההגיון הפשוט), שלא יתכן להיות "מטפל מומחה" מבלי הבנת היסודות והשיטות וההסבר שמאחורי הטיפולים, ושם רואים וקוראים את רעיונות הכפירה והעבו"יז שלהם השייכים להבנת הטיפול.
פירוט מהאיסורים המבוארים למעלה, השייכים וקיימים בטיפול "מוח אחד" (וואָן ברעין)
א) להיות שאין להטיפול והכח שמפעיל אותה, הסבר בדרך הרפואה הטבעית והשכלית, רק עפ"י כוחות נסתרות ונעלמות, הוא דבר שנאסר בהחלט להלכה ע"י גדולי הפוסקים והמשיבים מדורות שלפני פנינו מחשש קוסם קסמים וכו' או\ו משום דרכי אמורי (המבואר בקונטרס דלמעלה עמו' ל"ב-ל"ג-מ"ה-מ"ו-מ"ז, עיי"ש שכן פסקו הפוסקים הוותיקים אבירי ההוראה הפנים מאירות, הגרש"ק, התשורת שי והשר שלום מבעלזא זי"ע, ואחריהם בזמנינו הפוסקים הוותיקים כבעל מנח"י ועוד).
ב) כפי המבואר למעלה באר היטב, אכן בנוי ומיוסד כל הטיפול והשיטה על רעיונות של כפירה בבורא עולם והנהגתו והשגחתו הפרטית בעולם, ודרכי עבו"ז עתיקות, (המבואר בקונטרס זה למעלה עמו' כ"ג וכ"ד), שחוץ מאיסור ההתרפאות מדברים כאלו (עי' לעיל בקונטרס זה, ובדרכ"ת יו"ד סי' קנ"ה סקי"א בשם אביו הגה"ק בעל שם שלמה) ברור ופשוט שבין המטפל ובין הלקוח שלו נעשים קשורים ואדוקים ע"י הטיפול לרעיונות הכפירה והעבו"ז ולכוחות הטומאה, במחשבה, בדיבור או במעשה או בכולם.
ג) כפי המבואר להלן וכפי ששאלתי וחקרתי, לדאבוננו רוב רובם של המתעסקים בפעולות אלו אף היותר חרדים או יותר נכון החרדיות למדו דברים אלו אצל גויים מאמינים בעבו"ז שונות, או מפי ספריהם וכתביהם וא"כ הרי כרוך בענין עוד איסורים חמורים, של אל תפנו אל האלילים, ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות ועוד כמבואר היטב ברמב"ם הלכות עבודת כוכבים", ועי' גם בדבריו בסהמ"צ ל"ת י' ומ"ז, ובספר החינוך מצוה שפ"ז.
ד) עוד יש פרט בחשש עבו"ז מצד הממציאים הטמאים", והוא לחוש שכוונתם להעביר על הדת", (עיי שו"ת חת"יס יו"ד סי' ע"ו הו"ד בפ"ת יו"ד סי' קנ"ה סק"א ובדרכ"ת שם סקי"א בשם אביו הגה"ק בעל שו"ת שם שלמה).
דין הרופאים שמרפאים בהעברת הידים על או מעל להגוף, וכגון "טערעפיוטיק טאָטש" או "הענדס אַן היללינג"
וכאן המקום להדגיש שלפי האמור כל הפעולות והתחבולות המופעלים בכח ה"ענערדזש"י הנידון לעיל באריכות, יש לחוש עליהם חשש זה של דרכי אמורי או כחות הטומאה של כפירה ועבו"ז, וכגון הנקרא "טערעפיוטיק טאָטש" או "העֶנדס אַן היללינג" דהיינו שמרפאים כביכול בהעברת הידים על הגוף בלבד, מכיון שלא ברור באיזה כח מרפאים ומה טיבם ומהותם וכנ"ל מדברי הפוסקים, (ורבים מאלו כבר נתברר עליהם או שהודו בעצמם שהם מאמינים בכוחות הכפירה של "יוניווערסאל ענערדזשי" הנ"ל, או שהכח נמשך מהכח הרוחני שקיבלו איש מפי איש עד איזה כומר שקיבלה מן השמים אחרי תפלות ותעניתים לפי דעתם המשובשת עפ"יל), ובמיוחד אותם שאף אין נוגעים בהגוף כלל, וכדברי הפוסקים שהבאנו דאז החשש גדול יותר, ואצ"ל אם הרופא הוא עכו"ם ממאמיני הדת, והוא מתפלל בשעת מעשה או שעושה דברים מוזרים כגון הדלקת נרות או מיני סממנים (וכדלהלן בארוכה מדברי הפוסקים), ויש לברר הדק היטב כל פעולה ופעולה לעצמה וכל רופא ומטפל (פראקטישאנער) לעצמו, האיך ומה ובאיזה כח מרפא."
אתר הידברות, הרב מנשה ישראל
הרב מנשה ישראל משיב שיש חשש עבודה זרה בשיטות האלה (תטא-הילינג) משום שהן מתיימרות להשתלט על האנרגיה שבראה את העולם ולתעל אותה כרצונם. אלא כדי ליישם את החיבור לאנרגיה האלוקית צריך פשוט לדבוק ברעיון של אין עוד מלבדו והתבטלות לקב"ה.
"שאלה
שלום לצוות, האם אתה מכירים את תחום התטא-הילינג? אם כן, מה דעתכם? תודה
תשובה
שלום וברכה
ישנם חששות לגבי המצאות מהסוג הזה, מכיון שעל פי השיטה הזו יש לקבל כי האנרגיה אליה הם מתחברים בראה את העולם, וכי יש ביד האדם להשתלט על האנרגיה ולהפעיל אותה כרצון האדם. זוהי המכנה המשותף לשיטת התטא הילינג, ולשיטות הדומות לה, [גם רייקי בכלל הזה]. ולפיכך, יש בשיטות אלה ודומותיה משום חשש עבודה זרה, כי לפי תורת משה הבורא שברא את העולם פועל ולא נפעל.
אם רוצים להפעיל שיטות אלו ברוח התורה אין צורך לשלם אלפי שקלים למעבירי הקורסים בתחום, אפשר להפעיל את הכוחות בלימוד והפנמה בעיקרון כי אין עוד מלבדו, ועד כמה שנפנים יותר בהכרה אמיתית כי אין שום כח בעולם מלבד הבורא, כך יסתדרו כל הבעיות שלנו וכדברי הגאון הקדוש תלמידו של הגאון מוילנא רבינו חיים מוואלוז`ין זצוק"ל בספרו הקדוש `נפש החיים` (שער ג – פרק יב): וזה לשונו: וזהו הענין שדרשו חז"ל (חולין ז` ב`) על פסוק כי ה` הוא האלקים אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא אפילו כשפים.
כל כי עניני פעולות הכשפים נמשך מהכוחות הטומאה של המרכבה טמאה. מחמת שכן קבע הבורא אדון כל יתברך עניני כוחותיהם למעלה מכוחות הטבעיים אבל לא שיהא בכוחם לשנות ח"ו מסדר הפעולות הקדושים של כוחות המרכבה הקדושה. ואדרבה כשמשביעין אותם בשמות של כוחות הקדושה. ממילא כרגע מתבטל כל עניני פעולתם לגמרי. כיון שאין הכוח שלהם מעצמם ח"ו.
כי אין עוד מלבדו יתברך בעל הכוחות כולם. וגם שבאמת הלא הכל מלא רק עצמות אחדותו הפשוט ית` ואין עוד מלבדו שום מציאות כוח כלל לא כוחות הטומאה ולא שום כוח ושום עולם ונברא כלל. וזהו שאמר: אין עוד מלבדו אפילו כשפים: ובאמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שם רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמור הלא ה` הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח בעולם וכל העולמות כלל הכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש. ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב"ה.
כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שם דבר כלל. וגם יגזור אומר ויקם לו לפעול עניינים וניסים נפלאים היפוך סדור כוחות הטבעיים. כיון שמשעבד ומדבק טוהר אמונת לבבו באמת בל תימוט רק לו יתברך לבד ואצלו יתברך הכל שוה כל רגע. לפעול בסידור הטבע שקבע או היפוך סידור הטבע. כמו שמצינו ברבי חנינא בן דוסא שהיה גוזר אומר ופועל כפי רצונו כל עת היפוך סידור הטבע כאומרו מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, רצה לומר הלא אצלו יתברך שוה זה כמו זה כנ"ל. וכן הספיק הבורא ב"ה בידו.
וכהנה רבות אתו כמובא בש"ס מנפלאות ענייניו. עד כאן לשונו. נראה לי מאוד כי החשיבה החיובית והדמיון המודרך, ההתחברות לאנרגיות, היא בעצם מה שמבואר בקטעים אלה שקראת כאן, אלא בקטע הזה זה על פי החשיבה היהודית. אנחנו חיים שבעים שנה כדי שנגיע לכל הפחות פעם אחת לדרגת התבטלות שכזאת כלפי בורא עולם. ונזכור מה שכתוב במשנה במסכת אבות: עשה רצונך כרצונו, כדי שיעשה רצונו כרצונך, בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. בהצלחה – מנשה ישראל"
הרב שרלו, תשובה בפייסבוק
"שלום הרב שרלו, אני מבקשת לדעת מה עמדתך בנושא רייקי. אני מבינה שענית על השאלה הזאת בעבר, אבל אשמח לקבל את הפסיקה הסופית בעניין.
תודה וחג שמח
שלום וברכה
העיסוק ברייקי, כמו גם בעוד הרבה טכניקות שמקורן במזרח, הוא מסובך מאוד, וזאת בשל שלוש סיבות:
א. כמו בנושאים רבים אחרים – המילה "רייקי" היא בעלת משמעות מרובדת. יש רמות שונות של רייקי – טיפול עצמי, על ידי מטפל, מאסטר וכדו'. לא זו בלבד, אלא שיש גם התייחסות מורכבת לנושא האנרגיה – האם היא טבעית, האם יש כוח עליון אחר מאשר הקב"ה וכדו. כמובן שלכל אחת מהאפשרויות יש התייחסות שונה.
ב. יש מחלוקת גדולה בין אנשי המדע לגבי השאלה האם מדובר בדברי הבל, או במשהו שיש לו בסיס ראוי. לי כמובן אין את הכלים לקבוע משהו משמעותי בעניין זה, ומטבע הדברים: התומכים טוענים שזו מקור ריפוי עצום והמתנגדים אומרים שמדובר בשרלטנות ובאחיזת עיניים, ולא נראית דרך הכרעה בסוגיה זו שתהיה מקובלת על שני הצדדים, ולכן כנראה הדיון הזה יישאר.
ג. מהי עמדת ההלכה ביחס לטכניקות שנראות לעתים קרובות לעבודה זרה, ויש להן לעתים בסיס באמונות שונות, אולם ניתן גם לראותן כטכניקות ללא כל משמעות אחרת.
בקיצור ניתן לומר:
אם מתייחסים לרייקי כאל טכניקת טיפול בלבד, ללא קשר לכוחות עליונים אלא רק לתפישה שמדובר באנרגיה כלל עולמית שגם היא מקורה בריבונו של עולם, ולא מדובר בהשתעבדות למטפל או לבעל כוחות כלשהו אלא לבעל מקצוע שלמד טכניקה מסוימת ומנסה להפעיל אותה – אין בכך איסור, וזאת בלי לקבוע דבר וחצי דבר על היעילות של הטיפול. אולם, אם היא קשורה לאמונות ודעות, או שיש בה התשתעבדות למעין מכשף – היא אסורה."
הרב יעקב אריאל, מכון התורה והארץ
"הרב יעקב אריאל
בעניין רפואה משלימה, כגון מדיטציה, הילינג, רייקי וכו'. באיזה מהשיטות קיימת בעיה הלכתית? מהי הבעיה ההלכתית הקיימת? האם אפשר לעשות הפרדה בין מקורן של חלק מהשיטות אלו לבין הצד המעשי הרפואי המביא תועלת?
תשובה:
כל רפואה ורפואה טעונה בדיקה עניינית לגופה.
אעמוד רק על העקרונות:
חכמה בגוים – תאמין. תורה בגויים – אל תאמין.
כל דבר מדעי, רציונלי, שהוכח בדרך נסיונית ויש בו תועלת לבריאות – מותר ורצוי. אולם כל דבר המבוסס על אידיאולוגיות, אמונות וערכים זרים – אסור, אלא א"כ הוכח שאין בהם סתירה לאמונתנו ולערכינו שהם הם אמונת אמת וערכי אמת.
דבר שיש בו עבודה-זרה או שמץ עבודה זרה אסור בהחלט.
אם אפשר לנטרל את הטכניקה מהפולחן המתלווה לה הדבר מותר אולם לשם כך צריך להיות המטפל או ה"רופא" אדם אמין ובר סמכא שאכן לא יערב שום שמץ פולחן של עבודה זרה בטכניקה עצמה.
אולם אז נשאלת השאלה, האם יש בכלל צורך בטכניקה השאובה ממקורות של עבודה זרה. האם אין לנו עצות משלנו, כגון תפילה טובה בכוונה גדולה, מתוך ריכוז נפשי גדול? לימוד תורה שבו אדם שוקע בעולמות רוחניים? צדקה ומעשים טובים? האם כל אלו עוזרים פחות, חלילה, מטכניקות השאובות מפולחנים אליליים?
אם ברצונך לקבל מידע מדויק יותר בנושאים אלו ראו אנציקלופדיה הלכתית רפואית של פרופ' שטיינברג כרך ו' עמ' -920."
הרב דב ליאור, אתר ישיבה
"שאלה
האם רייקי הוא מדרכי האמורי, אם לא, אז לפי איזו שיטה ללכת ומי מה להיזהר?
תשובה
שימוש השמות מעורר קצת בעיה, יש חשש שיש בזה משהו הקשור לאליליות. אם חושבים לעשות אנרגיות, שיעשו אנרגיות, אך מדוע צריכים להשתמש עם ביטויים שאולי הם שמות אליליים. אם זה בלי שמות, לא נראה לי שיש בזה בעיה, הוא רק עושה תרגילים מסוימים."
הרב עוזיאל אליהו, אתר כיפה
"שאלה
האם מותר ללמוד ולהתעסק ברייקי לפי היהדות?
אם כן,האם ידוע לרב על מוסד המלמד רפואה אלטרנטיבית ברוח היהדות?
תשובה
מותר רק אם לומדים את זה ממורה או מדריך יירא שמיים
שמעביר את זה בקודשה.ומחבר לכוחות מקדושה.
מה זה רייקי ?
זו שיטה המשתמשת במגע ידיים עדין של האדם בעצמו ובגופו.פותחה בתחילת המאה העשרים ע"י מיקאו אוסואי מיפן. שיטה זו מגבירה את האיזון הטבעי (הילינג) של הגוף לצמיחה אישית.אומנות זו משתמשת בהנחת הידיים על איבר כל שהוא בגוף.
המורה "מחבר" את התלמיד בטכס מיוחד ואז התלמיד מתאם את הכוחות מול המורה והופך להיות מעין צינור דרכו עוברת האנרגיה הרוחנית. פירוש המילה רייקי= אנרגיה אוניברסאלית או כפי שזה מכונה "כוח החיים "
הייחוד ברייקי שמשתמשים בכוח מחוץ לגוף ומנתבים אותו לתוך הגוף באמצעות מגע של ידיים על הגוף בפרק זמן של 45-90 דקות.
"ואתם הדבקים בהשם אלוקכם חיים כולכם היום ""
הרב שמואל אליהו, אתר כיפה
"מותר להשתמש בידע ובאנרגיה של רייקי לצורך ריפוי , הקלת כאבים מחולים.
עצם השימוש הוא חיובי כמו כל תרופה.
רק,,,
צריך להזהר בלימוד ובשימוש זה כי יש הקושרים בשלבים מסוימים את הענין הזה עם ע"ז כמו כל הלימודים הרוחניים.
צריך זהירות בעיקר בעת הלימוד, כי חלק מהמלמדים נגועים בע"ז. ולכן יש לשים לב מה עושים בעת הלימוד.
רפואה שלמה"
הרב יוסף ש. גינזצבורג, אתר חב"ד
|
"השאלה: מהי עמדת ההלכה בעניין ריפוי 'רוחני' לסוגיו? |
|
תשובת הרב: בעבר הרחוק היתה הרפואה כולה, בארצות רבות, מסורה בידי כוהני-דת עובדי אלילים. לא פלא אפוא, שבשיטות ריפוי הבאות מהמזרח הרחוק שולבו מראש, או במשך הדורות, השקפות אליליות וסמלי עבודה זרה, פניות לגורמים שונים לקבל מהם 'כוחות' או 'רשות' וכדומה, ועד טקסי פולחן של ממש, כמו השתחוויה והקטרת קטורת. לגופו של עניין: כשם שיש טכניקות פיזיות להרגעה ולריפוי, כך יש טכניקות רוחניות, כמו היפנוזה, מדיטציה והילינג. הטכניקות עצמן ניטרליות, אך צריך לוודא שאין מערבים בהן תכנים אליליים או מרכיבים אסורים אחרים. למשל, סדרי התעמלות ונשימות יוגה מותרים ומועילים, אך בשלב מתקדם יותר שיטה זו היא בגדר איסור ממש. פניות לגורמים רוחניים, גם אם אינן בגדר פולחן, ייתכן שהן לפחות בגדר 'משתמש בשד', שעליו נאמר בהלכה שאף שאין בו איסור, יש בו משום סכנה. נוסף על כך, יש שיטות, כמו רייקי, שהעוסק בהן נמשך להעמיק יותר ויותר בכוחות 'רוחניים' וליצור קשרים עמם, עד שיגיע לעיסוק בנושאים אסורים. בכל שאלה מעשית יש לפנות לרב מומחה בנושאים אלו, כדי שיברר את הפרטים בהתייחסות מדויקת למרפא זה ולנושא זה, אם אכן זו טכניקה כשרה ואין בה כל חשש. מדען שעסק לפני כחמש-עשרה שנה במחקר ובריפוי באמצעות פאראפסיכולוגיה, סיינטולוגיה וטלפתיה, שאל את הרבי מליובאוויטש (באמצעות הפרופ' ברנובר) אם להוסיף לעסוק בזה. הרבי ענה, שאמנם התורה מכירה בקיומם של כוחות כאלה שיש להם השפעה בעולם, אך אין זה שייך כלל ליהודים, ככתוב (ירמיה י,ב): "מאותות השמים אל תחתו, כי ייחתו הגויים מהמה". הואיל ולעם-ישראל קשר ישיר עם הקב"ה על-ידי התורה, הם מקבלים ישירות ממנו את החיות, התמיכה והסיוע, ואינם זקוקים לכל מיני דרכים עקיפות. מקורות: טושו"ע יו"ד סי' קעט, ונו"כ." |
הרב מוצפי, באתר שלו
"שאל את הרב – תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א
שאלה – 13634
שלום לכבוד הרב
האם מותר לנו היהודים לעשות "רייקי יהודי " כך זה נקרא אני אישית לא יודעת מה זה
תודה לך כבוד הרב
תשובה
אסור, ואין דבר כזה יהודי, זה גויי וגויי."
הסוברים שיש בזה איסור עבודה זרה
ושב ורפא ח', יו"ד סימן ה'
בעל ושב ורפא כותב בשם הרב אביגדור מילר שיש בזה עבודה זרה.
"כבר בשנת תשל"ה נשאל הג"ר אביגדור מילר זצ"ל אודות מטפלי הילינג כגון רייקי והרבה כיוצ"ב, וזה היה תוכן תשובתו מטפלים אלו הם ברוב המקרים עובדי עבודה זרה. זו סוג של עבודה זרה ועל פי דין הינו אסור בהחלט וכו'."
קונטרס ד' אחד ושמו אחד, עמ' 18 (בעילום שם)
"אני גם יודע מכלי ראשון שהרב שטיינמן אסר את הטיפול במטוטלת והתייחס מאוד בחומרה לדבר וקרא לזה עבודה זרה…"
הסוברים שיש בהן דרכי האמורי, אבל יש מקום להתיר זאת במקום חולי
נר באישון לילה, עמ' 120
"הילינג טיפול בבעיות גופניות ונפשיות בדרך של העברת "כוח מרפא" (עיין אנרגיה) מן המטפל ("הילר") למטופל. יכולת ריפוי טבעית כזו יוחסה למלכי ונסיכי צרפת ואנגליה ולאנשי דת מכל הדתות. ההילרים מציעים טיפול כללי שאינו מוגבל לשיטה מסוימת. לעתים הם מרפאים במגע, לעתים בהעברת יד מעל הגוף ולעתים בהשראה רוחנית בלבד, ללא כל פעולה פיזית. חלק מההילרים מתיימרים להיות בעלי כוחות רוחניים מיוחדים ולעתים אף מגלים למטופל פרטים נסתרים מפליאים מחייו, מה שמקנה להם את אמונו. בין ההילר למטופל שורר בדרך כלל יחס אישי חם והטיפול אינו מוגבל לבעיות ספציפיות; הילרים רבים מייעצים למטופליהם גם בתחומים שאינם בריאותיים ומשמשים להם כמורים רוחניים.
אין כל הוכחה מדעית לקיומן של אנרגיות מן הסוג עליו מדברים ההילרים, ואין כל ראיה מדעית ליעילות הטיפול. רבים מן ההילרים הם נוכלים המנצלים את בורותם, תמימותם וכאבם של מטופליהם כדי לקחת מהם את כספם. את יכולתם של הילרים מסוימים לדעת נסתרות יש לזקוף לתחבולות של הונאה כגון הוצאת מידע מן המטופל בלי שירגיש, דקלום אמתות כלליות וחנופה (עיין קריאה קרה)."
אסיא, גיליון עה, עמ' 64, הרב שלמה אבינר
א. שיטות שונות
"קיימות שיטות רבות של רפואה משלימה, שאפשר לסווגן לשלושה סוגים עיקריים:
א. שיטות גופניות.
ב. שיטות המשלבות גורמים פסיכולוגיים, עם או בלי שימוש באמצעים גופניים.
ג. שיטות המשלבות גורמים מטפיסיים ומסטיים עם או בלי שימוש באמצעים גופניים ופסיכולוגיים.
המיון בין שלושה סוגים אלה אינו קל, ויתכן מיון אחר מאשר המוצג להלן, מכל מקום הנה כמה דוגמאות.
א. שיטות גופניות
עיסויים שונים, שיאטסו, טאי צ'י, דיקור סיני, אקופרסורה (נקודות לחץ), רפלקסולוגיה, צמחי מרפא, ארומתרפיה (ריפוי בריח, העובד ברמת תדר אנרגטית המאזנת את הגוף), נטורופטיה, הומיאופטיה, טריגר, מגנטו תראפיה, מוסקסיבציה, אירידיולוגיה (אבחון דרך קשתית העין), פרחי באך, קריאת אאורה (קריאת ההילה שהיא השדה האלקטרומגנטי המקיף את גופנו, שעל פי צבעיו אפשר לאבחן את מצבו הגופני והנפשי של האדם. ולאתר חסימות אנרגטיות המפרות את איזונו ההרמוני) (ויש אומרים שאותה הילה היא הארת הנפש, ולפי זה שיטה זו תשתייך לשיטות המסטיות).
ב. שיטות פסיכולוגיות
ביו אנרגיה (שחרור חסימות רגשיות בעזרת שחרור חסימות האנרגיה בגוף, על ידי מגע, נשימה מודרכת ותנועת הדמיה), מדיטציה (התנסות פנימית, מודעות עצמית וריכוז מחשבה), יוגה, אוטאר (התקדמות באמונות ומחשבות טובות וחיוביות המשרתות את האדם והתנתקות נפשית מאמונות מכשילות ומחלישות), ויפסאנה (ימי התבודדות ושתיקה והקשבה לנקודת המתח בגוף).
ג. שיטות מיסטיות ומטפיסות
הילינג. פיתוח יכולת להתחבר בקשר אנרגטי טהור עם אנרגיות קוסמיות מגוונות כדי להפיק הנאה, עצמה ובריאות גופנית ונפשית. אותה אנרגיה הזורמת בגוף מחברת בין גוף לנפש, וכל המחלות הן ביטוי לחסימות בדבר זרימת האנרגיה, ולכן יש ללמוד בעזרת תרגילים איך להזרים בחופשיות את האנרגיה דרך תעלותיה.
רייקי. ריי – היא אנרגיית היקום האוניברסלית המעניקה חיים לכל. קי – אנרגיית החיים של כל אחד. זו שיטה של שימוש באנרגיה האין סופית של ההויה, בדרך של מגע רפואי אנרגטי. הטיפול מתבצע על ידי הנחת ידיים על אברי הגוף או קרוב להם ועל המרכזים האנרגטים, שם מזרימים את אנרגיית החיים. גם ניתן לטפל מרחוק בלי נוכחות פיסית קרובה למטופל, בתנאי שיודעים את מיקומו המדויק ושמו המלא. נעזרים בסמלים המשורטטים בתנועות ידיים, יחד עם ויזואליזציה שלהן בצבע סגלגל, באמצעות העין השלישית, היא עין הרוח. סמלים אלה הינם קודים אנרגטים שתומכים בתיעול אנרגיות החיים בצורה הכי יעילה. אלה סמלים טיבטיים בשפה הסנסקריט העתיקה, וככלל זו שיטה עתיקה מלפני אלפי שנים. אותם סמלים נחשבים כסודיים, וגילוים עלול לפגוע בחוט האסטרלי המחבר אותם אל עולמנו. לפני כמאה חמישים שנה, ד"ר לתאולוגיה, ראש אוניברסיטה נוצרית קטנה ביפן, גילה מחדש את שיטת הרייקי במנזר בודהיסטי בכתבים של תלמידי בודהא. סיבת כל המחלות הוא חוסר איזון באנרגיית החיים של האדם. הטיפול אינו נקודתי אלא הוליסטי, הוא אינו מתרכז בתופעות ובסימפטומים, אלא נותן טיפול לאורגניזם כולו על כל רבדיו, ומתוך כך האנרגיה זורמת גם לאזורים בהם קיים חוסר איזון. המטפל משמש כצינור להעברת אנרגיית החיים למטופל, – כאשר הוא ממקם את קצה לשונו בחיך בצורה מדויקת. הרייקי גם משלב יסודות פסיכולוגיים-מוסריים: סבלנות והשתחררות מכעס, ביטחון והשתחררות מדאגה, הכרת הטוב והודאה לאל על הכל, התנהגות ביושר, נדיבות לכל. יש יהודים יראי שמים שהחליפו את הסמלים הטיבטיים בסמלים לקוחים מחכמת הקבלה, וכן יש שלפני הטיפול מבקשים מד' שיעביר דרכם את אנרגית החיים ויביא רפואה.
כאמור לעיל, לפעמים עבודת הסיווג הינה קשה מאוד. ברור שהומאופטיה היא שיטה גופנית. אין דרך מדעית להסביר איך השיטה פועלת במיהול אפסי של חומר שיכול להגיע להיות נמוך ממספר אבוגדרו, כלומר 6.1023, כלומר שלא יהיה אפילו אטום אחד של החומר הפעיל. על כל פנים אין זו שיטה מסטית, בהיותה מבוססת על השערה מדעית שהדומה מתרפא על ידי הדומה. לעומתה רפלקסולוגיה מבוססת על הנחה שכל חלקי הגוף מיוצגים בכף הרגל, שאפשר להתייחס אליה כאל טענה מסטית או כאל טענה פסבדו-מדעית. מסתבר שהמקור היה מסטי והוא עבר חילון. אך הרייקי בנוי על העברת אנרגיה קוסמית, שאין שום אפשרות למדוד אותה באופן מדעי, והיא אנרגיה מסטית.
ב. רפואה משלימה
באופן כללי, הנושא של רפואה משלימה נידון במאמרי הדל "רפואה משלימה לאור ההלכה" [1]. מבחינה הלכתית יש לפנות לרפואה מקובלת ומוסמכת אצל רוב הרופאים, מה שמכונה אצל הפוסקים "רופא בקי". התורה התירה להיזדקק לרופא, כמו שכתוב "ורפא ירפא – מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות"[2], ואז הוא גם משוחרר מאחריות פלילית וממונית אם טעה. אבל כותב הרמב"ן: "כל זה אמור דווקא בבקי וביודע בחכמה ובמלאכה זו, ושאין שם גדול ממנו" (תורת האדם, שער הסכנה). הרופא חייב לפעול בהתאם לידע הרפואי הנפוץ באותו דור ומתוך היכרות עמוקה עם ידע זה, לפי הזרם המרכזי של הרפואה ולא לפי זרמים צדדיים שוליים שעדיין לא נחקרו דיים.
הרופא זקוק לרשות בית הדין[3], רשות הממשלה[4], רשות חכמיהם[5]. טוב שברופאים לגהינם[6] הוא רופא שמחשיב את עצמו למומחה[7]. אבל מחלות ידועות אשר טיפולם מפורסם, מותר גם לרופא קטן להיזקק להן[8].
התורה אינה מכריעה בין שיטות מדעיות שונות, אך היא תובעת שהרפואה תחקר על פי השיטות המתקדמות, משוכללות והמעמיקות ביותר אשר באותה תקופה. נכון שהמדע בכלל עובר שינויים, והרפואה יחד איתו פושטת צורה ולובשת צורה, ויש בה טעויות ספקות וקושיות, אך זהו טיבו של כל מדע שחותם הספק טבוע בו. לכן הוא נחשף ללא הרף לביקורת עצמית, וזו תפארתו ותהילתו.
לעומת זאת השימוש בשיטות החילופיות הוא הרבה פעמים מאוד אינואיטיבי, וההצלחות שנזקפות להן לא נחקרו בכלים סטטיסטים בשיטה סמויה כמקובל. יש לבחון האם אחוז ההצלחה עולה על האחוז של ריפוי ספונטני, במיוחד בתלונות כרוניות המשתנות עם הזמן, וקל וחומר במחלות החולפות ממילא גם ללא טיפול. וכן יש לבחון אם אחוז ההצלחות יותר גבוה מאשר בשימוש בתרופות דֶמֶה במקרים של מחלות פסיכוסומטיות. שמא יש לזקוף את ההצלחה לצדדים החיוביים המתלווים לטיפולים החלופיים, כגון יחסו האוהד של המטפל, ההקשבה המעמיקה לתלונותיו ולצרכיו של החולה, הקדשת זמן רב, שיחה והסבר מעמיקים ואמונה של החולה בשיטה.
יצוין שבמזרח הרחוק, שמשם מגיעות רבות מן השיטות החילופיות, המצב הרפואי הוא קטסטרופאלי, תוחלת החיים נמוכה לאין ערוך מאשר בעולם המערבי, כמעט כל הרופאים שם משתמשים ברפואה המקובלת במערב, בהשאירם על פי רוב את הטיפולים החילופיים למכוני המחקר המיועדים לחוקרים מן המערב.
זה הכלל, מדע לא ייקבע באורח אנקדוטאלי על פי כמה סיפורי הצלחה, עליו להיות נחקר באורח שיטתי, כדברי הריב"ש שאין להתבסס "על פי איזה ניסיון, מבלי שישגיחו על כמה ספקות יפלו בניסיון ההוא"[9].
לכן רפואה לא מקובלת שאינה נמנית עם הזרם המרכזי של הרפואה, לא תיקרא על פי ההלכה "רפואה חילופית" אלא "רפואה משלימה", שימושה אסור במקרים הנוגעים לפיקוח נפש, ויהיה מותר רק בשני אופנים:
א. במקביל לטיפול המקובל והמוסכם ולא במקומו.
ב. במקרים קלים בהם אין פיקוח נפש או חשש לסיבוכים, כגון הצטננות, כאב ראש או הקלת כאבים.
ג. שיטות פסיכולוגיות
מה שנאמר לפני כן לגבי שיטות גופניות נכון גם לגבי שיטות פיסיולוגיות, ויש לדון בנוסף לכך בצד הפסיכולוגי. כל שיטה פסיכולוגית מורכבת משניים:
א. מערכת אמונות ודעות. ב. מערכת מדעית של ניסויים ותצפיות.
א. הצד הפילוסופי צריך להיבחן לאורה של תורה. גם אם יטען הפסיכולוג שהוא נטול השקפת עולם, אין זה נכון, ויתכן שהוא אינו מודע לכך, מלבד זאת שהעדר השקפת עולם אף הוא השקפת עולם.
ב. אל הצד המדעי, המבוסס על ניסיון, יש להתייחס כאל כל ידיעה מדעית, שמורכבת מעובדות ומפרשנות העובדות על ידי תיאוריה מסוימת, מה שמכניס מימד של ספק, מכל מקום אין זה חורג מכל מדע או ליתר דיוק, כל מדע של התנהגות אנושית.
ד. רייקי או הילינג
שאלתנו מתייחסת לשיטות מסטיות למחצה כרייקי או הילינג, והיא מתחלקת לכמה חלקים:
האם השיטה מותרת על פי ההלכה?
האם היא מומלצת?
האם ראוי להסב את הרייקי המקובל ל"רייקי יהודי", על ידי החלפת הסמלים והכוונות מאנרגיה אוניברסלית לשפע מד'?
שלוש בעיות בשיטות המסטיות
מלבד כל האמור לעיל ישנן שלוש שאלות הלכתיות לגבי הרייקי ושיטות דומות.
האם זה עבודה זרה?
האם זה כישוף?
האם זה דרכי האמורי?
עבודה זרה
רייקי אינו עבודה זרה. המטפל אינו עובד בזה לשום אל או כח ואינו מתכוון לעבודה זרה. אמנם אם יש צורה קבועה של עבודה זרה לאיזה אל, אסור, אפילו אם אינו מתכוון לעבודה זרה, כגון מתכופף מול הפסל להרים מטבע, או מצמיד שפתיו לפיו של הפסל המקלח מים. אבל בימינו אין צורת עבודה זרה של רייקי.
אמנם נכון שהמקור הוא אלילי. ההשקפה הזאת על אנרגיה עולמית שממלאה את היקום שייכת למיסטיקה של המזרח הרחוק שמזהה את האל עם אותה אנרגיה אלהית הממלאה כל, ועניינו של האדם הוא להתחבר אליה. אם כן, לכאורה ההתחברות עם אותה אנרגיה קוסמית שהיא האליל, היא בדיוק עבודה זרה.
אלא שהדרך הזאת השתחררה מעבודה זרה ונעשתה חול. בעבר, הרבה מדעים היו מעורבבים עם עניינים מטפיסיים ומסטיים, ובמשך הזמן השתחררו. וכן הרייקי וההלינג הן עתה טכניקות רפואיות בלי שום זיקה להשקפת עולם אלילית. כאמור, לא המטפל ולא המטופל מתכוונים לעבודה זרה, אין זו דרך של עבודה זרה, וגם המייסד לא כיון לעבודה זרה של המזרח הרחוק בהיותו בעצמו נוצרי.
זה דומה למה שפסק הרמב"ם:
"השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם נהרות לשם מדברות אף על פי שלא נתכוון לעובדן אלא לרפואה וכיוצא בהם מדברי הבאי שאומרין עכו"ם הרי שחיטתו פסולה. אבל אם שחט לשם מזל מים או מזל ההר או לכוכבים ומזלות וכיו"ב הרי זו אסורה בהניה ככל תקרובת עכו"ם"[10]. וכן כתב הרשב"א[11] וכן נפסק בשולחן ערוך[12].
הרי שהרמב"ם חילק בין שוחט למזל של הר, שזו עבודה זרה, לבין שוחט להר ומדמיין שזה ירפא אותו, שאינו עבודה זרה אלא הבאי. וכן כתב מרן הרב קוק ששוחט לשם הרים מתכוין לאיזה הבל של רפואה אינו עבודה זרה, ואינו נידון כזבחי מתים שאסור בהנאה[13].
יתר על כן, נפסק בשולחן ערוך בעניין היתר להתרפאות מעובד כוכבים:
"אם בא לרפאותו בלחש מותר, והוא שלא ידע שמזכיר שם אלילים, אבל אם יודע שמזכיר שם אלילים אסור"[14]. הרי כאן הגוי אינו מזכיר שם אלילים, וקל וחומר אם יהודי עוסק בזה.
כישוף וכוחות הטומאה
יש טוענים שעוסקים ברייקי מתחברים בכוחות הטומאה וכן שזה כישוף.
יש להקדים דברי תרומת הדשן:
"ואשר שאלת אם חולה מותר לדרוש במכשפים ובקסמים? דע כי לא מצינו איסור מפורש בדבר… ולא אשכחן דהזהירה תורה לשואל שאינו עושה מעשה בעצמו"[15].
וכן כתב הבית יוסף: "וכתב מה"ר איסרלן בסימן צו דאין איסור לדרוש במכשפים וקוסמים אלא איסור דתמים תהיה… ובספר הזוהר (תזריע נא א) נראה דאיסור גדול הוא לדרוש במכשפים אפילו לחולה"[16].
הש"ך כתב שלפי תרומת הדשן:
"מותר לחולה לדרוש במכשפים וקוסמים כיון דאין איסור אלא משום תמים תהיה והמהרש"ל… העלה דאסור לחולה לשאול בקוסמים ומכשפים היכא דליכא סכנת נפשות אפילו יש סכנת אבר… וכן כתב הב"י בשם הזוהר דאיסור גדול הוא לדרוש במכשפים אפילו לחולה"[17].
גם הרדב"ז מפקפק בדברי תרומת הדשן[18].
מכל מקום אין לנו שום הוכחה שרייקי הוא כישוף. אף אחד אינו עוסק שם בכישוף, אלא בטכניקה גופנית. בכלל קשה לנו מאוד להגדיר מהו כישוף, כפי שכבר כתב רבי אליעזר ממיץ: "ושאלתי את מלמדי מהו כישוף ולא שמעתי מהם דבר מיושר על זה"[19]. ואיך נחליט שזהו כישוף?[20]
יש גם מרבותינו שטוענים שכישוף כבר אינו קיים. כתב בעל תפארת ישראל בשם רבי יעקב חגיז בעל עץ חיים:
"התפשט האור האלהי על כל בשר, וראה כל בשר כי אין עוד מלבדו, לכן האור הזה כבר הבקיע, ומאיר ובא, והטומאה כליל תחלוף וכבר גער ד' בשטן ונתבטלו כחות הטומאה אלה, וכל בעלי אומניות כאלו יבש ידם, הכל סר נאלחו, ואין גם אחד אשר כוחו בידו לקסום ולכשף"[21].
וכן כתב רבי שמואל בן דוד הלוי, בנחלת שבעה כי לא אסרה תורה אלא כישוף זמנים קדמוניות, אכן עתה כישוף בעולם הכל הבל[22].
בדומה לזה נשאל הגאון ר' יעקב עטלינגר בדבר ההיפנוזה שהומצאה בימיו: "שנראה לעין שפועלים בזה כוחות רוחניות חוץ לטבע ויש לדאוג שח"ו יש בזה פעולות כוחות הטומאה אשר כל שומר נפשו ירחק מהם".
הוא מספר ששאל "חכמי אומות העולם מה דעתם… אם יש בו ממש בשינוי הטבע… או לא", ומצא "דעות חלוקות". "יש שאמרו שהכל הבל וכזב ואין נעשה שינוי כלל רק שנתעלה כח המדמה של החולה עד שחושב כאילו רואה נפלאות. ויש מהם שאמרו שאמת נעשו מראות נפלאות אשר בודאי יש להם מקור ודרך בטבע אבל עוד נעלם ממנו כל עניין הדברים ורק מעט יש לקרב אל השכל איך אפשר שיהיה לטבע מהלך בין המראות האלה".
הוא מכריע: "אפילו לו יהי כן שאין למצוא מפתח כלל איך בדרך הטבע יהיה שינוי גדול כזה בכל העניינים… עם כל זה אין אנו צריכים להרחיק ולחוש שמכחות הטומאה נעשה".
הוא מביא הוכחה שמותר להתרפא על ידי לחש מעובד עבודה זרה בתנאי שאין מזכיר שם עבודה זרה על הלחש, "והרי בלחש, ודאי אין מבוא לטבע שיפעל על החולי ואף על פי כן אין חוששים שמא מרפא על ידי כחות הטומאה אלא תלינן שיש הרבה ענייני טבע שנעלמו עדיין ממנו. ולמה נחוש יותר בעניין מאגניטיזירען (היפנוזה) שעל כל פנים העוסקים בו מאמינים שנעשה על ידי הטבע ולא על ידי פעולות רוחניים", "אף שעדיין לא באו עד המקור לידע העניין על בוריו. והרי אין לתמוה על זה שגם בשאר עניינים, אחר כל החקירות אשר חקרו לא ידעו מגודל פעולת הטבע כטיפה מן הים. ולכן אין אתנו לאסור שנויי הטבע רק מה שאסרה התורה כגון כישוף וניחוש אשר לפני הבורא המצוה נגלו כל תעלומות… הרי שאין בידינו לאסור בעניינים כאלה רק מה שאסרה התורה בפירוש"[23].
הגר"מ פיינשטיין פסק שהיפנוזה היא רק השפעה על עצבים ואין בו עניין כישוף[24]. וזהו עניין טבעי שיש כח לאיזה אנשים להשפיע על אנשים חלושי עצבים[25]. כלומר שיש הסבר טבעי. אבל הגר"י עטלינגר כתב שגם אם אין הסבר טבעי, אין להחליט שזה כישוף, שהרי טרם נתגלו לנו כל דרכי הטבע, ולא עוד אלא שאפילו לחש שודאי אין לו הסבר טבעי, בכל זאת אינו אסור משום כישוף, הרי שדבר ללא הסבר טבעי אינו בהכרח כישוף[26].
רייקי יהודי
מכאן תשובה לשאלה אם לעסוק ב"רייקי יהודי", על ידי התכוונות שהאנרגיה באה מריבונו של עולם בהיות הרייקי אנרגיה מאור אין סוף הקדוש ברוך הוא, והחלפת הסמלים בסמלים של חכמת הקבלה. אין זה פותר מאומה, רק מסבך את העניין. כי כל ההיתר הוא מפני שיש כאן טכניקה של חול, ולא טכניקה רוחנית, אך אם מערבבים עניינים רוחניים, עלול להיות מגע עם כוחות רוחניים, ועבודת ד' בדרך חדשה[27].
דרכי האמורי
התוספות מגדירים את דרכי האמורי כמנהגי גויים של הבל ושטות והינם אסורים משום חוקות הגויים[28]. לפי הר"ן אין להם מבוא טבעי ולא נתאמתו בניסיון[29], ולפי המהרי"ק הם דברים משונים ותמוהים, על כן נקראו חוקים, כחוק שאין לו טעם[30].
הרמב"ם מגדיר: "דע שכדי להרחיק מכל מעשה כישוף, הזהיר הכתוב מעשות דבר מחקותיהם, רצונו לומר, כל מה שיאמרו שהוא מועיל, ממה שלא יגזור העיון הטבעי, אלא נוהג לפי דעתם כמנהג הסגולה והכוחות המיוחדים, ולכן נאמר ובחקותיהם לא תלכו, ונאמר, ולא תלכו בחקות הגוי, והם אשר יקראום חז"ל דרכי האמורי, מפני שהם דברים לא יגזרם היקש טבעי, אך הם מושכים למעשה הכישוף"[31].
לפי כל אלה, שיטה רפואית של משיכת אנרגיה עולמית על ידי הנחת ידיים וסמלים מוגדרת כדרכי האמורי, ואין לה היתר.
אלא שנפסק בגמרא: "כל דבר שיש בו משום רפואה, אין בו משום דרכי האמורי"[32].
דוגמה לכך המשנה: "יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב משום רפואה, דברי רבי מאיר, וחכמים אוסרים משום דרכי האמורי" (שם),
והלכה כרבי מאיר. וכן נפסק בשולחן ערוך[33]. לפי זה גם שיטות מסטיות שאין להן הסבר שכלי תהיינה מותרות, כיון שהן לרפואה.
א. שיטת רש"י בדרכי האמורי
אלא שרש"י כתב: "שיש בו משום רפואה – שנראית רפואתו כגון שתיית כוס ותחבושת מכה"[34]. כלומר, המובן של "משום רפואה" אינו מגדיר את הכוונה או את התוצאה של הטיפול אלא את הצורה שצריכה להיות ניכרת לעין – כל שזו מטרה רפואית, כגון תחבושת או בליעת תרופה. אמנם אין הסבר טבעי למה טיפול זה מועיל אבל יש צורך בצורה של טיפול רפואי רגיל. לא כן פעולות מסטיות של תיעול אנרגיה עולמית וסימון סמלים, והן תהיינה אסורות.
ב. שיטת הרא"ש
אבל הרא"ש חולק על רש"י, שהרי התירו לחשים שאין להם אופי רפואי, אלא אסור רק "בשעשה מעשה ואינו ניכר שיהא בו רפואה כלל"[35], כגון אילן שמשיר פירותיו וצבע אותו באדום, שלא ניכר לרואה שכוונת הצביעה היא הצלתו.
הלכה כרא"ש כפי שנפסק בשולחן ערוך: "אבל אם עושה מעשה ואין ניכר בו שהוא משום רפואה אסור משום דרכי האמורי"[36], ופירש המשנה ברורה: "היינו שאין ניכר שיהיה לרפואה"[37]. אם כן למה מותר לצאת בביצת החרגול, שן של שועל ומסמר הצלוב? "כיון שיאמרו היודעים שהוא לרפואה מצד הסגולה, הוי כניכר"[38]. מרוב פרסום כולם מבינים שהמטרה היא רפואית. לכן רייקי וכדומה יהיו מותרים.
ג. שיטת הרמב"ם
אך הרמב"ם מסביר: "כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי": "רצונם בזה שכל מה שיגזרהו העיון הטבעי מותר וזולתו אסור… ואל יקשה עליך מה שהתירו לצאת בביצת החרגול ובמסמר מן הצלוב ובשן שועל, כי הדברים ההם בזמן ההוא היו חושבים שהוציא אותם הניסיון… כי מה שנתאמת נסיונו, אף על פי שלא יגזרהו ההיקש הטבעי מותר לעשותו, מפני שהוא רפואה"[39].
"משום רפואה" מתפרש לפי הרמב"ם שהתאמת באופן מדעי, הן על ידי ההיגיון הן על ידי הניסיון. אף המאירי נמשך אחריו וסובר שכל דבר סגולי מותר דווקא כשההמון בטוח בתועלתו, שמצד בטחונו בדבר, טבעו מתחזק ונמצא מצד ההרגל עזר טבעי להם[40]. כלומר תרופת דמה, הפועלת באורח פסיכוסומטי.
וכן כתב הרמב"ם:
"אין הלכה כרבי מתיא בן חרש שמתיר להאכיל האדם ביום צום כיפור יותרת הכבד של כלב שוטה אם נשכו, מפני שזה אינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים אומרים שאין לעבור על מצוה אלא ברפואה המרפאה בדרך הטבע, שהריפוי הוא דבר ברור ואמיתי מתוך הסברא והניסיון הקרוב לאמת, אבל ריפוי שעל ידי סגולות אסור לפי שעניינם חלוש, לא יחייבן ההיגיון והסברא, ונסיונן רחוק. וזה העיקר דעהו וזכרהו כי הוא עיקר גדול"[41].
לפי הרמב"ם, בדבר שאינו מרפא בדרך הטבע, אסור לעבור על דת אפילו למקרה של פיקוח נפש[42], וכן כותב הרדב"ז שלרמב"ם רפואה סגולית אינה רפואה כלל, ובספק רפואה לא התירו באכילה דבר איסור[43].
אם כן, איך התיר הרמב"ם לצאת בשבת לרשות הרבים, אפילו לחולה שאין בו סכנה, ביצה של חרגול וכולי, הרי אלו אינם רפואה טבעית אלא סגולית? תירץ הרדב"ז שמוציא ברשות הרבים שלא כדרך המוציאים אינו אלא איסור מדרבנן, מה שאין כן אכילת חצר כבד של כלב ביום הכיפורים שהוא איסור תורה[44].
וכן חילק "בעל תוספות יום הכיפורים" בין אכילת בהמה טמאה שהיא איסור תורה, שהוא אסור גם לרפואה, לבין דבר שאין בו איסור עצמי מלבד חוקות הגויים, שהוא מותר לצורך רפואה.
על כל פנים, לפי הרמב"ם טיפול רפואי אינו מותר אלא אם אומת מדעית הן באורח תאורטי, הן באורח נסיוני. לפי זה רייקי והילינג יהיו אסורים, כיון שאין להן הסבר מדעי, ולא עמדו במבחן נסיוני סטטיסטי מקובל.
ד. שיטת הרשב"א
אולם הרשב"א הרבה לחלוק על הרמב"ם ולסתור את דבריו[45]. הרי ביצת חרגול, שן שועל ומסמר הצלוב, בודאי שלא יגזרם ההיקש הטבעי, ובכל זאת חכמים התירו משום רפואה, והרמב"ם בעצמו פסק כן וסיים: "בכל דבר שתולין אותו משום רפואה והוא שיאמרו הרופאים שהוא מועיל"[46], וחז"ל התירו עוד הרבה סגולות, כגון השותה מים שנשקפת מהם סכנה, יאמר: "שברירי ברירי רירי ירי רי"[47], "ואין לך רחוק מן הטבע מלחש שברירי ברירי"[48]. וכן התירו "סלע שעל הצינית"[49], כלומר קשירת מטבע של פצע מתחת כף הרגל. יש מסבירים בגמרא שזה להגנה, יש מסבירים שיש תגובה כימית עם המטבע, ויש מסבירים שהדמות החקוקה על המטבע היא שמועילה[50], שזהו בודאי בלי הסבר מדעי. על פי זה התיר הרשב"א לעשות צורת אריה בלא לשון חרותה על טס של כסף ושל זהב לרפואת מחלות מתנים והוא שעשוה בשעה ידועה וכן הביא היתר זה בשם הרמב"ן – וזה בודאי דבר בלי שום הסבר מדעי.
עוד הקשה הרשב"א על הגדרת הרמב"ם:
"ואני שואל כמסתפק בדברי הרב ז"ל מהו הדבר שיקראהו הרב ז"ל שיגזרהו העיון הטבעי, אם מה שיגזרהו עיון חכמים שחיברו ספרים בטבע כאריסטו וגאלינוס חבריהם שחברו ספרים בטבע הסמים והמסעדים המועילים לפי עיונם וכל מה שלא השיג עיונם הוא בכלל איסור דרכי האמורי, לפי שעיון חכמים אלו שהשתדלו בחכמת הטבע כולל כל מה שאפשר להיות פועל כל בעל טבע בטבעו, ואצל עיון חכמים אלו יפסק מאפשרות העיון הטבעי. זה באמת מה שלא יקבלהו השכל, כי באמת הדברים הפועלים בסגולה, אין פעולתם בפלא מהם אלא בטבע מסוגל. רצונו לומר, טבע לא ישיגהו עיון החכמים"[51].
זה הכלל, לא הכל ידוע לאנשי המדע.
הרשב"א הרבה להביא דוגמאות של טיפולים שונים, שאין להם מבוא שכלי. למשל מי שנתקעה לו עצם בגרונו מביא מאותו המין, מניח על קדקדו ואמר ישר והפוך הלחש: "חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד", ואין בו משום דרכי האמורי. וכן אם עצם של אידרת דג נקעה לו בגרונו אומר: "ננעצתא כמחט נגעלתא כתריס שייא שייא"[52]. כל אלה נחשבו בזמנם כטיפולים מנוסים, אף על פי שאין העיון הטבעי גוזר אותם (תיג).
רואים אנו כל מיני טיפולים הדומים לרייקי או להילינג ובכל זאת לא אסרום חכמים לצורך רפואי.
ה. דרכי האמורי חדשים
רבי שלמה קלוגר נשאל על כמה אנשים ששופכין שעוה לחולה ומלחשין עליה, אם זהו דרכי האמורי. הוא משיב:
"איסור דרכי האמורי אינו רק אם ידענו שזה הוי דרכי האמורי מתחלה, אבל אם לא ידענו אם הוי זה דרכי האמורי, אין איסור בזה מספק"[53]. וכן הוא מביא בשם דרכי משה[54] בשם הר"ן. כל זה, מלבד שאין במה שהוא משום רפואה, דרכי האמורי[55]. וכן סובר הרשב"א שכל מה שלא נאסר בפירוש בגמרא משום דרכי האמורי, אין לנו לאסור (תיג). אך לא כל רבותינו הראשונים סוברים שדרכי האמורי הוא רק מה שנהגו בו הגויים באותם הימים. מלבד זאת, נראה שרייקי והילינג הן אכן שיטות קדומות. אך ההיתר הוא כאמור, מפני שהוא לרפואה.
ה. רפואה מונעת
אם כן, נשאלת השאלה האם מותר להשתמש ברייקי וכדומה עבור מי שאינו חולה, לשם שיפור הרגשתו או לשם מניעת מחלה. הרב צבי פסח פרנק כותב שזו מחלוקת ראשונים אם דבר שעושה כדי שלא יחלה נקרא רפואה לעניין היתר דרכי האמורי. שלטי הגבורים כותב:
"מז"ה ביאר בפסקיו שלא הותר משום רפואה אלא למי שהוא חולה וצריך רפואה אבל מה שעושין להגן מן החלי שלא יבוא הרי זה מדרכי האמורי, וכבר ביארתי בקונטרס הראיות שאף להגן עליו מן החולי מותר, שהרי התירו לצאת בקמיע מומחה שלא יכפה ואף על פי שלא נכפה עדיין מעולם והקמיע דרכי לחשים יש בו"[56]. משמע מהחיד"א שהכריע לאיסור[57], והרב צבי פסח פרנק מסיים שעדיין יש לעיין בדבר[58]. אך מהיתר אבן תקומה משמע שנפסק להיתר: "יוצאה באבן תקומה (פי' הערוך אבן ידועה שכשהיא על אשה לא תפיל) ובמשקל ששקלו כנגדו, שלא תפיל, ואפילו לא נתעברה עדיין"[59].
ו. רפואה סגולית שנוסתה
בעל "תוספת יום הכפורים" מתרץ את הסתירה שציין הרשב"א בדברי הרמב"ם, כלומר שהרמב"ם פוסק 'במשנה תורה' את היתר ביצת החרגול:
"כל רפואה הכתובה בספרי חכמי הרופאים שמרפאים בהם דרך סגולה, כיון דהיא אמיתית מצד הניסיון, שרי להתרפאות בה, דיש כמה רפואות בספרי הרופאים שמרפאים בהם דרך סגולה, כמשל שהביא הרמב"ם בתליית עשב על הנכפה דזו היא רפואה סגולית אמיתית מצד הניסיון, רוצה לומר דפעם אחד קרה מקרה דתלו עשב על הנכפה ונתרפא ומשם הכירו וידעו דזו רפואה לנכפה, אף שלא השיגו טעם הרפואה על צד הטבע, אלא דהיא רפואה סגולית שריא. אבל הרפואות שאנו אוסרין מדרכי אמורי, הן רפואות שהמציאו תחילה האמוריים מכח שהיו עובדים עבודה כוכבים ומזלות לשמש ולירח והיו אומרים לחולי יעשו רפואה זו ויועיל בסגולה מכח שברפואה זו יש בה כח כוכב פלוני, וכל כיוצא בזה, מרפואות שהמציאום האמוריים מכח עבודתם ואין השכל מודה בהם דיש בהם ממש דרך טבע. אבל רפואות שעלו ביד הרופאים מצד הניסיון וראו כי רפואה זו תועיל לחולי זה, אף שלא ידעו דרך הטבע איך הוא מרפאה, כתליית עשב על הנכפה שריא, ומהך טעמא התירו מסמר מן הצלוב ושן שועל כי אלו סובר ר' מאיר דמתניתין שהוציא אותם הניסיון על דבר תליית העשב של הנכפה שיצא זאת הרפואה מכח ניסיון ולא יצתה מתחילתה מן האמוריים. וחכמים אוסרים מסמר מן הצלוב משום דרכי האמורי, הם סוברים דכל רפואה סגולית דאין בה טעם טבעי מסתמא אנו אומרים דתחילתה מן האמוריים ואסורה משום דרכי האמורי. העולה מכל הנזכר לעניות דעתי דהרמב"ם סבירא ליה דכל רפואה שהיא דרך סגולה ואומרים הרופאים שהוא מועיל אף שאין יודעים טעם לדבר שרי, והיינו מתניתין דשבת דיוצאין בביצת החרגול, בכל אלו אין בהם משום דרכי האמורי, משום דתחילתם נתפרסמו על ידי ניסיון, אבל רפואות שיצאו מתחילה מפי האמוריים מכח דתם ועבודתם והם דברים זרים שאומרים שהם מרפאים בסגולה, בזה הוא דאסור משום דרכי האמורי"[60].
לדעתו דעת הרמב"ם שהכל יהי תלוי במקורה של אותה רפואה, האם בגלל שפעם אחת הצליחה ואז החזיקוה לנכונה, או בגלל שהיא נעוצה בהשקפת עולם אלילית. ברור ששיטת הרייקי יונקת מהשקפת עולם אלילית של המזרח הרחוק, ולפי זה תהיה אסורה לדעת הרמב"ם. אך יש לומר שבגלגולה החדש היא עברה חילון ובנויה על טענה שהביאה כמה הצלחות, לכן תהיה מותרת[61].
ז. סיכום
א. אין ברייקי, הילינג ושיטות מסטיות למחצה דומות, משום עבודה זרה וכישוף. ברור שצור מחצבתם הוא עבודה זרה וכישוף אך עתה הן שיטות של חול.
ב. לשיטות אלו אין תמיכה מדעית, לא תאורטית ולא נסיונית. מה שזוקפים לזכותן הצלחות, אינו מהוה הוכחה, כי הן אינן עולות על אחוזי המקרים של רפואה ספונטנית בלתי מוסברת או הצלחות של תרופות דמה במקרים פסיכוסומטיים. לכן דינן כדרכי האמורי האסורים משום חוקות הגויים, אבל מותרים לצורך רפואי, מה שכולל רפואה מונעת.
ג. טוב לא להשתמש כלל בכל אלו, כי יתכן שהן אסורות לפי כמה שיטות של רבותינו הראשונים והאחרונים[62].
ד. דין שיטות אלו ככל רפואה משלימה, שאינן יכולים לבוא במקום רפואה מוסכמת ומקובלת על פי הזרם המדעי המרכזי, אלא רק כתוספת או במקרה שאין כאן בעיה רפואית חמורה אלא בעיה קטנה של שיפור איכות חיים.
ה. כמו כן, אם יבואו גדולי הדור ויורו אחרת, נקבל דבריהם בהכנעה.
מקור: אסיא עה-עו, עמ' 50-64 (2005)
הערות
[1] אסיא מה-מו עמ' 69; ספר אסיא ט, עמ' 90; עטורי כהנים 149 עמ' 1. [2] בבא קמא פה. [3] שו"ע יו"ד שלו א. [4] ערוך השולחן יו"ד שלו ב. [5] חיד"א בשיו"ב או"ח שכח ס"ק א בשם המהרי"ל. [6] משנה סוף קידושין. [7] תפארת ישראל שם ס"ק עז. [8] שו"ת ציץ אליעזר, רמת רחל סי' כב. [9] שו"ת הריב"ש תמז. [10] רמב"ם, הלכות שחיטה ב יד. [11] שו"ת הרשב"א שמה. [12] שו"ע או"ח ד טז. [13] הרב קוק, משפט כהן עמ' קסח. [14] שו"ע יו"ד קנה א. [15] שו"ת תרומת הדשן ב פסקים וכתבים צו. [16] הבית יוסף, טור יו"ד סוס"י קעט. [17] שו"ע יו"ד קעט ש"ך ס"ק א. [18] שו"ת הרדב"ז החדשות סי' תפה מובא בפת"ש שם ס"ק א. [19] יראים סי' קלט. [20] ועיין עוד ספר החינוך סד ותקיז. [21] תפארת ישראל על משנה סנהדרין פ"ז בועז אות ג. [22] שו"ת נחלת שבעה סי' טו מובא בבה"ט יו"ד קעט ס"ק א. כדומה לזה עיין לחם משנה הלכות עכו"ם י א שכבר לא קיים בעל אוב, ויד רמ"ה סנהדרין סז: "וכבר אבדו מן העולם בעלי מקצוע זה". [עיין לעיל עמ' 24 הע' 34 — העורך.] [23] שו"ת בנין ציון סי' סז. [24] שו"ת אגר"מ יו"ד ח"ב סי' רט. [25] ח"ג סי' מד. [26] ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סוס"י פ. [27] ועיין נצי"ב על הפסוק ולא תתורו, בהעמק דבר במדבר טו לט. [28] תוס' ע"ז יא א ד"ה ואי. [29] ר"ן חולין עז ב. [30] מהר"יק שורש פח. [31] מורה נבוכים ג לז. [32] שבת סז א. [33] או"ח שא כז. [34] שבת שם. [35] רא"ש שבת שם. [36] שו"ע או"ח שא כז. [37] משנה ברורה, ס"ק קה. [38] משנה ברורה שם. [39] מורה נבוכים ג לז. [40] מאירי שבת סז א. [41] פירוש המשניות יומא ח ד. [42] ברכ"י או"ח שא סק"ו. [43] לשונות הרמב"ם אלף תלו ואלף תקכו. [44] שו"ת הרדב"ז ה סג. ה קנג. [45] שו"ת הרשב"א א קסז א תיג. א תתכה. [46] הלכות שבת יט יג. [47] פסחים קיב א. [48] רשב"א, קסז. [49] משנה שבת סה א. [50] שם. [51] שו"ת הרשב"א א תיג. [52] שבת סז א. [53] שו"ת האלף לך שלמה חיו"ד סי' רטו. [54] יו"ד קעט. [55] שם. [56] שה"ג שבת סו"פ במה אשה. [57] שו"ת יוסף אומץ. [58] הר צבי ט"ל הרים, טוחן סימן ב. [59] שו"ע או"ח שג כד. [60] תוספת יוה"כ יומא פג א. [61] ועיין עוד מה שהביא בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פ בשם שד"ח כללים מערכת הלמד כלל קיז בשם שו"ת קול גדול לבעל תוספת יום הכיפורים. ועיין שם שגם הקשה על שו"ת בנין ציון המובא לעיל. ויש לתרץ. [62] ועיין שו"ת מנחת יצחק, ו, פ, ובסוף התשובה בשם רבי פנחס מקאריץ."
פסקי שלמה ו, עמ' 119
"ריפוי מרחוק
שאלה: האם טיפול מרחוק בחולי גוף ונפש על ידי העברת אנרגיות הנקרא הילינג זוהי דרכה של יהדות?
תשובה: מבחינה מדעית זה הבל. לכן מבחינה הלכתית זה דרכי אמורי."
מחלק בין ריפוי מקרוב (העברת ידיים מעל הגוף) למרחוק
לא קסם בישראל עמ' נה – הרב יצחק טוביה וייס (גאב"ד העדה החרדית. נפטר ב-תש"פ)
הרב וייס סבור שבשיטות שבהן המרפא מעביר את ידיו מעל החולה- נראה שיש בזה יסוד טבעי, ואין בזה איסור. אבל בשיטות שמתבצעות ממרחק רב כמו מח אחד – זהו כישוף/קסם, ואסור. אמנם, בפיקוח נפש יש להתיר כי אין זה עבודה זרה.
"אחדשה"ט בכבוד רב ובידידות
קבלתי את מכתבו בנוגע לדרכי רפואה שאינם על פי הטבע, והנה האופן ששאל שהרופא הולך עם ידו על גוף החולה ועי"ז מרגיש מה חסר לחולה – לענ"ד בזה יש לצדד שהוא בדרך הטבע שמרגיש בידו איזה חום או איזה שינוי בעצמות או בבשר החולה או מרגיש ע"י משמוש מה כואב לחולה זה מסתבר מאד שהוא חכמה טבעית.
יש גם בנ"א שיש להם איזה חום בידיהם ובזה יש להם כח רפואה גם זה נראה רפואה טבעית ומותרת.
אבל מה שקוראים מח אחד שבן אדם כאן מתדבק במחשבתו בחולה במדינה אחרת וכדומה, זה אין נראה דרך הטבע כלל ונראה כמין קוסם ומכשף והדעת נותנת שזה אסור.
אמנם במקום פיקוח נפש נראה שאין לאסור שאין זה ע"ז אלא קוסם והוה כמו כל ל"ת שבתורה שמותר במקום פיקוח נפש אם לא בכומר (גלח) שעובד ע"ז שזה יש לאסור אפי' בפקוח נפש.
כל זה כתבתי עפ"י סברא לפענ"ד ואינני אומר קבלו דעתי, וכחכמתכם תורו את הציבור,
והריני חותם בכל הדרת הכבוד ובדר"ש וכט"ס.
יצחק טובי' ווייס
יש גם איזה דרך שמהפך בשלשלת שבידו ועי"ז מגיד עצות ורפואות וזה בוודאי יש לאסור אם לא בפיקוח נפש"
המתירים
האדמו"ר מאמשינוב, תשפ"א, שאלת המטוטלת, חלק ב, הסכמות (עמוד 25 בפועל)
"ה. המשכת כח האנרגיה בשיטות ההילינג:
- אין לכווין להמשיך כח אנרגיה חיצונית אל הגוף [של המטפל או המטופל].
- ואם רק נוגע בידו בגוף המטופל, וחושב שרוצה לרפאותו – מותר, כל זמן שלא
מכווין להמשיך כח וכנ"ל.
ו. כל האמור הוא רק בשיטות שהוכחו כיעילות, שאם לא כן – לעיתים זה אסור.
ז. כל האמור הוא רק במקרה שאין בו חשש לפיקוח נפש, ואם הוא ספק פקו"נ – יש
לשאול באופן אישי, כי יש בזה הרבה פרטים."
רפואה משלימה בהלכה, עמ' ב' והלאה
בבירור תורני יסודי למדי הרב שור מתייחס לשלל הבעיות ההלכתיות שעלולות להיות ביחס לרפואה אלטרנטיבית. נמנה כאן בקצרה את טענותיו ביחס לכל אחד מהאיסורים: דרכי האמורי –
הרפואה האלטרנטיבית
"'הרפואה האלטרנטיבית' בהגדרתה כיום, כוללת כל רפואה שאין לה 'הסמכה מדעית' כלומר שהיא לא נבחנה בכלי המדע המודרניים ונמצאה כמועילה, ולכן היא אינה נכללת ב'רפואה הקונבנציונלית'. חלק גדול מהרפואה האלטרנטיבית היא בעצם הרפואה המסורתית שנהגו בה במערב בימי הביניים או במזרח הרחוק, אך ישנם גם דרכי רפואה חדשים.
הרפואה בימי הבינים
בימי הביניים הרפואה לא הייתה מבוקרת במחקרים מקצועיים, אלא שהרופאים הגדולים שצברו ניסיון רב היו כותבים ספרים על צמחים ותרופות שמניסיונם נמצאו מועילים, בנוסף נכתבו תאוריות רפואיות על מהות הבריאות והחולי, וכגון במערב תאוריית ארבעת המרות של ארבעת היסודות (אש מים רוח עפר), ובמזרח תאוריית חמשת האלמנטים (אדמה עץ מים מתכת רוח), שכאשר הם יוצאים מהאיזון מופרת הבריאות הטבעית, וכדי להחזיר אותם לאיזון, יש להשתמש בתזונה ו/או צמחים שונים כדי להשיב את הגוף לאיזון הטבעי שיאפשר לו לחזור לבריאות הטבעית, כלומר מהות הרפואה בימי הביניים ברוב המקרים לא הייתה תגובה ישירה נגד גורם המחלה, אלא השבה כללית של האיזון הטבעי והבריא לגוף.
ופעמים שהרפואה לא נוסדה על פי תאוריית הבריאות והחולי, אלא שהניסיון לימד שיש תועלת לרפואה בצמח או בעל חי מסוים, אך לא הייתה הבנה כיצד רפואה זו מועילה, ובזה עדיין יש מבוא לסבור כי המאכל בריא לגוף או מטפל בגורם המחלה, אך פעמים שכלל לא הייתה הבנה כיצד יכול דבר זה לסייע לרפואה, וכגון נשיאת אבן תקומה לאשה בהריון, או נשיאת שן השועל למי שסובל מבעיות שינה, ואז הרפואה הייתה נחשבת לסגולה.
עוד היו בתקופות הקדומות 'רפואת אלילים', והוא שהיו שהאמינו כי ניתן להתרפא בכוחם הסגולי של האלילים, ולצורך כך יש לזבוח ו/או להקטיר לאלילים שיתרצו לסייע לרפואה, או יש שהיו תולים את הרפואה הטבעית או הסגולית שהיא מועילה בכוחם של האלילים, וכן היו כותבים קמיעות ואומרים לחשים שיש בהם שמות של אלילים, אולם מאוחר יותר רוב רפואות האלילים הסתלקו מהעולם.
רפואת המזרח
רפואת המזרח מדגישה מאוד שהעולם מורכב מרוח וחומר, ושרפואת החומר תלויה ברפואת הרוח, כי התפשטות הרוח באברים החיצוניים והפנימיים של גוף האדם, הם שמחיים ומחזיקים את גוף האדם, וכאשר יש לאדם קושי רגשי, אין רוחו מתפשטת בו כראוי, ואז גם כח הגוף נחלש, והוא נעשה מועד לקבל את המחלות, ולכן בכל עת יארע חולי באדם, יחפש הרופא הסיני מלבד השימוש במאכלים שמאזנים את הגוף ומחזקים אותו, גם ואולי בעיקר להשיב את האיזון הרגשי, לבטל את החסימה שנוצרה ברגש שמונעת מהאנרגיה של הרוחניות להתפשט כראוי בגוף האדם. הרפואה הסינית מדברת על שבילים (מרידיאניים) ידועים בהם 'זורמת' האנרגיה הרוחנית (צ'י) שמרפאה ומחזיקה את בריאות אברי האדם, והרפואה ההודית מדברת על מרכזי אנרגיה (צ'קרות) בהם מתרכזים האנרגיות של האדם, ומהם נפוצות אל כל הגוף.
התפתחות הרפואה בעידן המודרני
עם התפתחות המדע התפתחה מאוד גם הרפואה, לא רק הרפואה הכירורגית שעוסקת בחכמת הניתוח וההרדמה על פי חכמת האנטומיה והפיזיולוגיה של גוף האדם, אלא גם הרפואה של המחלות על ידי התרופות עברה שינוי מהותי, שוב אין המטרה החזרת האיזון הטבעי של הבריאות לגוף, אלא הכרה של מהות החולי והתמודדות ישירה עם הגורם למחלה, נחקרו הגורמים הישירים למחלות, המבנה שלהם ודרכי ההתמודדות עימם, ונוסדו רפואות להתמודדות ישירה עם גורם המחלה, וכגון תרופות אנטיביוטיות למאבק בחיידקים השונים, חיסונים שונים למאבק בנגיפים, בדיקות דם למעקב אחרי מצבי חסר ומצבי חולי, והשלמת חומרים חסרים במקרה הצורך, על ידי תוספים של וויטמינים והמינרליים ועוד.
ולסיכום: א. בעידן המודרני הרפואה שוב אינה מבוססת על ניסיון אישי של רופא גדול – אלא 'רפואה נסמכת הוכחות' במחקרים מבוקרים 'וכפולי סמיות'. ב. הרפואה אינה מבוססת בעיקר על השבת האיזון הטבעי לגוף, אלא על התמודדות ישירה מול גורם המחלה.
דעת תורה: הרפואה האלטרנטיבית כ'רפואה משלימה'
כפי הנראה הרבה מהתאוריות של סיבת החולי והבריאות נכונות, ובכל זאת הגישה ההלכתית הרווחת של רוב הרבנים שבדרך כלל במקרה של סתירה בין הרפואה הקונבנציונלית לרפואה האלטרנטיבית, יש לתת את הבכורה והסמכות לרפואה הקונבנציונלית, מאחר שהיא רפואה שנבחנה בכלים מדעיים ומדויקים. ומאחר שרוב מומחי הרפואה כיום תומכים בה. מלבד מקרים בודדים בו רפואה מסוימת של הרפואה האלטרנטיבית נמצאה בבירור כמועילה יותר, אז כמובן יש להשתמש בה, אך כבסיס יש להעדיף את הרפואה הקונבנציונלית. אלא שבמקרים רבים אין כל סתירה בין הרפואה הקונבנציונלית ובין הרפואה האלטרנטיבית, וניתן להשתמש ברפואה האלטרנטיבית כ'רפואה משלימה' לרפואה הקונבנציונלית. גם פעמים שידוע בבעיות רפואיות שונות, שהתועלת של הרפואה האלטרנטיבית בהם קרובה ומצויה, ולעומת זאת הרפואה הקונבנציונלית מציעה להם תרופות רעילות לגוף שמלבד שהם מזיקים הם גם לא מרפאים אלא רק מתחזקים את המצב שלא יוסיף להידרדר, אז בוודאי אחרי הזהירות הנדרשת יש להעדיף את הרפואה האלטרנטיבית.
דרכי האמורי זה מעשים תמוהים. אבל אם יש במעשים תועלת – אין זה דרכי אמורי, ומותר ללמוד את זה מהגוים. לא חייבים בירור מדעי, די שאדם נאמן אומר שפעמים רבות יש מזה תועלת. וכפי שאמרו חכמים "כל דבר שיש בו משום רפואה – אין בו משום דרכי האמורי". וגם אם מדובר בתפיסה טבעית 'רוחנית' חדשה של המציאות, סוף סוף זו רק תפיסה של המציאות, ואין בה איסור. וכיוון שיש מרפאים ואנשים שסבורים שזה עובד – אין זה דרכי אמורי. וגם אם נאמר שזה לא עובד אלא בפלצבו – סוף סוף גם פלצבו הוא שיטה טבעית שמועילה לאדם. ויש שרצו לאסור כי לשיטתם התפיסות הרוחניות של העולם הן לא תפיסות טבעיות אלא מיוסדות על אמונות זרות, כמו צ'י וכדומה. והרי זה לא 'תפיסה טבעית' אלא השקפה אלילית. אלא שבאמת זה איננו נכון, התפיסות של אנרגיה עולמית וצ'י וכדומה אינן ביסודן תפיסות רוחניות אליליות אלא השקפות של פילוסופים וחכמי טבע מהמזרח הרחוק שלא קישרו אותן לאלילות.
איסור דרכי האמורי
איסור עשיית דרכי האמורי כלול בלאו שלא ללכת ב'חוקות הגויים', שנאמר בספר ויקרא (פרק כ, כג) "ולא תלכו בחקת הגוי אשר אני משלח מפניכם", ועוד נכפל (פרק יח, ג): "ובחקתיהם לא תלכו", והיינו שלא להימשך לנהוג במעשים התמוהים שנהגו בהם הגויים מתוך אמונה שיש בהם כדי להועיל, וכתבו הראשונים שכאשר מתברר שיש תועלת במעשים אלו שוב אינם מעשים תמוהים, שהרי סגולות רבות ברא ה' יתברך בחמלתו בטבע העולם, ובוודאי שמותר ומצוה ללמוד אותם גם מהגויים. הבירור אינו צריך להיות בכלים מדעיים, ודי בנאמנות של אדם נאמן שהניסיון מורה שפעמים רבות יש תועלת ממעשים תמוהים אלו, נמצא הם אחת מהסגולות המועילות והמותרות, ולהלכה מותר להשתמש בסגולות אלו בין לרפואת אדם ובין לרפואת ממון, בין להסיר מחלה ובין למנוע את המחלה.
חשש איסור דרכי האמורי ברפואה האלטרנטיבית
הרפואה האלטרנטיבית כוללת רפואות רבות, מהם רבות שרק לא נבחנו בדרכי המחקר הקונבנציונליות, אך הם מיוסדות על התחקות אחרי טבע הגוף, רפואות אלו אין להם שייכות עם דרכי האמורי, שהם 'חוקים' דהיינו דברים שהגויים נוהגים ואין בהם טעם אלא הם אצלם אמונה שדבר זה מסוגל לרפואה, אך כאשר הגויים מנסים להתחקות אחרי טבע הגוף אפילו אם לא עלה בידם כראוי, אין זה דרכי האמורי אלא דרך רפואה ושרי, ובכלל רפואות אלו רוב הרפואות שנהגו בימי הביניים והשתמשו בהם כל גדולי ישראל.
אולם הרבה מהרפואות האלטרנטיבית שמגיעות מהמזרח מיוסדות על אמונה בטבע רוחני נוסף שמשפיע על טבע הגוף, ולכאורה להתרפאות על פי אמונה זו אסור משום חוקות הגויים, וכפי שהגדיר המהרי"ק את איסור דרכי האמורי: "דכיון שהוא עושה דבר משונה אשר אין בו טעם נגלה אלא שהם נוהגים כן, אז נראה ודאי כנמשך אחריהם ומודה להם, דאל"כ למה יעשה כדברים התמוהים האלה". ומעתה יש לדון ברפואות הללו שאין להם 'טעם נגלה', נמצא שהמתרפא נמשך לעשות 'דבר משונה' משום שהוא 'נמשך אחריהם ומודה להם' שיש בדברים אלו כדי להתרפאות.
ואלו מתוכם שמוחזקות כמועילות וודאי מותרות, שהרי אפילו סגולה גמורה הנלמדת מהגויים, אם היא מוחזקת כמועילה מותרת, וכמבואר בגמרא (שבת סז.) "כל דבר שיש בו משום רפואה – אין בו משום דרכי האמורי", ואין צריך שתהיה מוחזקת על פי רופאים, או על פי מחקר מדעי כפי שהוא נעשה כיום, אלא די במה שהיא מוחזקת כמועילה על ידי שאר בני אדם נאמנים, אלא אם כן יש מחקרים ברורים שרפואה מסוימת אינה מועילה.
גם בראשונים מבואר שבדרכי האמורי נאסרו דווקא דברים תמוהים, אך העיסוק בדרכי רפואה שדרך ההשפעה שלהם על הגוף מובן בדרכי הטבע המוכרים לא נאסר, ואפילו אם לא נודע אצלנו מכח מה רפואות אלו מועילות – נמצא שהסכימו לדברי המהרי"ק. אך יש לחלק כי הרפואה המזרחית מחדשת טבע חדש שאינו נודע לנו בדרכי הטבע המוכרים אצלנו, ולקבל את הקיום של טבע רוחני נוסף שאינו מדרכי הטבע המוכר, זה עצמו הליכה בדרכי הגויים. וגם ברפואות אלטרנטיביות שנעשות בהם פעולות בגוף עצמו כגון דיקור או עיסויים שונים שמא אינם נחשבים משום כך כ'דרך רפואה', מאחר שאין מבוא להבין בדרכי הטבע המוכרים לנו שפעולות אלו מסוגלות להועיל לרפואה.
אך יש צד להתיר את הרפואות האלטרנטיביות שאינם 'סגולות' אלא הבנה של הגויים שכך הם דרכי טבע האדם, כי איסור דרכי האמורי הוא לקבל את אמונות הגויים בקיומם של סגולות שונות, אך מחקר על טבע האדם אפילו הוא מוטעה אינו בכלל חוקות הגויים, אך יש להעמיק בכל אחת מהרפואות ההם האם הוא תולדה של מחקר על טבע בריאות האדם, או תולדה של אמונה בכח סגולה שמאוחר יותר ניסו לבארה בכמה דרכים. (ובספק עיין לקמן).
עוד נראה להתיר מאחר שאצל רופאים רבים כבר הוחזקה רפואה זו כאחד מדרכי הרפואה, הרי שהמתרפא בשיטות אלו סומך על רופאים אלו שרואים בה דרך רפואה ולא דרך סגולה, ואינו נמשך אחרי אמונות הגויים, אלא אחרי טבע לפי מחקר הטבע של הגויים, ואין מזה חשש שימשך אחרי שאר אמונות ההבל שלהם.
עוד נראה להתיר שכבר נתבאר כי אפילו סגולה גמורה שהרפואה באה בדרך סגולית, אם מוחזקת לרפואה המועילה אין בה איסור דרכי האמורי, שהרי הסגולות מרובות ומותר ללמוד סגולה אמיתית מהגויים, ודווקא ללכת אחריהם באמונה לא מבוססת אסור, כי הוא נראה כנמשך אחרי אמונות הגויים, ומעתה הגם שיש מחלוקות בין החוקרים והמרפאים בתועלת של הרפואה האלטרנטיבית מספק יש להתיר, כי סביר שהמתרפא חש לעצמו שמא יש ברפואה הזו תועלת, נמצא אינו נמשך אחרי אמונות לא מבוססות של הגויים, אלא אחרי צד רציני שאכן יש אמת בסגולה זו, שהרי כן סבורים חוקרים ומרפאים רבים.
ומלבד כל זה, אפילו אם נאמר כי תועלת הרפואה שהובאה מהרפואה האלטרנטיבית היא רק בדרך של רפואה פסיכולוגית (מה שנקרא אפקט ה'פלצבו'), הרי מבואר במאירי שהיא מותרת, כי רפואה בדרך זו היא רפואה טבעית, ולא רפואה סגולית.
גם את הבדיקה הקינסיולוגית ובדיקת המטוטלת נראה שיש להתיר מחשש איסור דרכי האמורי מכל טעמים אלו. ועוד נראה בהם צד היתר נוסף, כי מאחר ויתבאר בע"ה לקמן (פרקים ג, ד) בדרך מתקבלת על פי היהדות, כיצד ניתן לקבל ידיעות דרך הנפש, שוב לא נחשבים בדיקות אלו כדרך ניחוש וכ'חוקות הגויים', ומותרים.
כמה מבעלי ההוראה כתבו להתיר, מצד שהאמונה במרכזי אנרגיה בצ'קרות ובמרידיאניים אינה אמונה זרה של גויים, וקרוב הדבר שהוא נכון גם על פי תורת ישראל, אך לעניות דעתי הגם שלעיקר הרעיון שהרוחניות היא שמקיימת את הגשמיות בפועל ממש, ושבצימצום הכח הרוחני מתמעט גם הכח הגשמי, ניתן למצוא בנקל מקורות רבות בתורת ישראל, אך לעיקר השימוש ברפואת המזרח, שתלוי בידיעת זרימת המרידיאניים ומרכזי הצ'קרות בגוף, לא מצאתי לעת עתה כל מקור מחוור בתורת ישראל, ובזה בהכרח אנו סמוכים לגמרי על הרפואה המזרחית, לכן אנו זקוקים בדווקא לצדדי ההיתר הנזכרים.
חשש איסור דרכי האמורי מצד הריפוי בכח צ'י
הועלתה סברה (שהרב אלישיב הסכים לה) שמכיון שמקור הרפואה הסגולית היא בע"ז, אז אין די בכך שהיא הוחזקה כמועילה (למרות שזה מנוגד להיתר סגולות וקמיעות משום דרכי אמורי). גם הם יודו שיש להתיר אם הרפואה מוסברת בדרכי הטבע, כי אז זה כבר מפקיע את השורש הזר של השיטה והופך אותה לרפואה רגילה. לפי סברא זו רצו לאסור כל מה שתלוי בצ'י בגלל שזה מיוסד על ע"ז. אך זה לא נכון. הצ'י הוא תפיסה פילוסופית טבעית של חכמי המזרח, ואין לו דבר עם ע"ז, ויסוד העניין הוא להשיב את האדם אל האיזון האנרגטי שלו.
יש מאחרוני הפוסקים שחידשו, שהגם שסתם רפואה סגולית המוחזקת כמועילה מותרת, ואינה בכלל הלאו שלא ללכת בחוקות הגויים, רפואה סגולית שמקורה בעובדי עבודה זרה שמאמינים בסגולת העבודה זרה לרפאות אסורה, כי כיון שהמתרפא עושה סגולה שאין לה ביאור בדרכי הטבע, וניכר שמקורה באמונה בכח של העבודה זרה, נמצא המתרפא הולך בדרכם ובאמונתם של הגויים, וזה בכלל הלאו שלא ללכת בדרכי וחוקות הגויים, ונתבאר כי מהראשונים מוכח שלא סברו לחידוש זה, ואיסור דרכי האמורי הוא דווקא ברפואה שלא הוחזקה כמועילה, אך הגרי"ש אלישיב זצ"ל הסכים להחמיר כשיטה זו.
וגם לשיטה זו רפואה טבעית שאינה סגולית, אפילו אם במקורה תלו כוחה בעבודה זרה מותרת, אך כדי לקבוע שהיא רפואה טבעית ולהפקיע את התליה בכח העבודה זרה, אין די במה שהרופא שלו מגדיר אותה כטבעית, אלא יש לדעת שהתועלת שבה מובנת על פי דרכי הטבע.
והנה בבסיס הרפואה האלטרנטיבית עומדת האמונה שיש באדם כח טבעי פנימי רוחני (הנקרא בלשונם כח צ'י) שכאשר הוא יוצא מהאיזון האדם עלול לחלות חס ושלום, וכדי להשיב את הבריאות יש לאזן את הכח הרוחני הפנימי שבאדם.
ומשכך יש שרצו לאסור את כל הרפואה האלטרנטיבית כי הם סברו שלדעת חכמי המזרח כח הצ'י הוא יישות אלילית, ונמצא כח הרפואה המזרחית מיוסדת על אמונה בעבודה זרה. אלא שיתבאר לקמן שדעת חכמי המזרח הוא שכח הצ'י אינו אלא רק הטבע הרוחני הפנימי של כל העולם, ואין לו שייכות לעבודה זרה, וכלל אינו בעל יכולת בחירה להיטיב או להרע. וגם אילו מיעוט מחכמיהם אוחזים שכח הצ'י הוא עבודה זרה, אין בזה כדי לאסור, כי כל האיסור הוא כאשר המתרפא עושה סגולה שאין בה טעם מלבד האמונה בסגולת העבודה זרה, אז ניכר שהוא נמשך אחרי אמונתם ודרכם, אך הרפואה המזרחית מובנת היטב מצד שהיא משיבה את האיזון הרוחני הפנימי, והמתרפא נמשך אחרי האמונה שיש כח טבעי פנימי רוחני באדם, שיש לאזן אותו כדי להשיב את הבריאות, אך אין שום ראיה ואחיזה שהוא נמשך גם אחרי תוספת אמונתם שכח זה במקורו הוא עבודה זרה או שאינו כן.
ולדינא הגם שנמצאו כמה מערערים על ההיתר בשימוש ברפואה אלטרנטיבית שמיוסדת על חכמת המזרח, למעשה המנהג אצל כמעט כל בעלי ההוראה להתיר רפואות אלו, מלבד כאשר יש חששות נוספים, כגון של אמירת מנטרות וכדומה.
איסור להתרפאות בעבודה זרה
בגמרא נתבאר שאפילו במקום פיקוח נפש לא התירו להתרפא בעבודה זרה, כגון בעצי אשרה או לחש שכולל שם של עבודה זרה, שמא יתרפא ויבוא לטעות אחרי העבודה זרה, אמנם איסור זה הוא דווקא ברפואה שהיא עצמה נעשית בעבודה זרה, אך רפואה שהיא עצמה דבר טבעי או סגולי, רק שהרופא שלו סבור שכח הרפואה הוא בעבודה זרה, אינו בכלל איסור זה.
הפולמוס אודות חשש עבודה זרה ברפואת המזרח
צ'י או אנרגיה אינן אמונות אליליות אלא תפיסות של הבנת החיים על בסיס אנרגיה. למרות ששיטות אלא התחדשו במזרח הרחוק – יסודם אינו אלילי אלא טבעי. וגם אם נמצאו מי שסגדו לצ'י, אין זה שונה מכך שהיו מי שסגדו לשמש.
הרפואה המסורתית המזרחית מיוסדת על ההנחה בדבר קיומה של אנרגיה רוחנית בשם צ'י, הרפואה הסינית מדברת על תעלות ('מרידיאניים') ידועות בהם 'זורמת' האנרגיה הרוחנית שמרפאה ומחזיקה את בריאות אברי האדם, והרפואה ההודית מדברת על מרכזי אנרגיה ('צ'אקרות') בהם מתרכזות האנרגיות של האדם, ומהם נפוצות אל כל הגוף. וכאמור להבנתם כל חסימה בפיזור של אנרגיות אלו עשויה להיות סיבת חולי, לכן ראשית הרפואה בחכמת המזרח היא לאזן את זרימת אנרגית הצ'י לאברים.
המקור הקדום ביותר הידוע לנו בדבר האמונה באנרגית צ'י, הוא בספר הפילוסופי (דאו דה ג'ינג') שעוסק בפילוסופיה של הבנת החיים ולא באמונות של עבודת כוכבים, ובו יש אמירה כללית שכל הקיום של החומר בעולם הוא מכח הרוחניות הדקה שמקיימת אותו, והוא קורא לכח רוחני זה בשם צ'י, בספרות הרפואית המזרחית אבחנו כי גם הקיום הפיזי והבריאותי של גוף האדם תלוי בכח הרוחני הדק שמקיימו, והעלו כי השורש של הכח הרוחני שבאדם, הוא חלק מהכח הרוחני שממלא את כל העולם, והשתמשו באנרגיה זו כדי לרפא בעיות גופניות, וגם ספרים אלו עוסקים בעניני רפואה ולא באמונה ובעבודה זרה, אלא שלמעשה דרכם של הגויים באותם מקומות לעבוד לכל כח רוחני, ולכן נמצאו אולי גם מי שעבדו לכח הרוחני של אנרגית הצ'י.
יש שדנו לאסור כל התרפאות ברפואה הסינית אחרי שהיא מבוססת על האמונה בכח צ'י שהתחדשה במזרח הרחוק, ויש מעובדי העבודה זרה שסבורים כי השפעה זו היא כח רוחני שנשפע מהאלהות שלהם, ומעתה כל שימוש במושג זה לרפואה הוא שימוש בשם של עבודה זרה לרפואה שהוא באיסור חמור. לעומתם רבים אחרים התירו מתוך שסברו כי אין כל סתירה בין המושג צ'י אצל עמי המזרח ובין התפיסה היהודית על מציאות הקיום הרוחנית של העולם, ומעתה גם אם הם סבורים שכח זה קיים כעבודה זרה, אנו נאמין שכח זה קיים כרוחניות טהורה ונתרפא בו, ואכן אם כדבריהם פשיטא שאין חשש עבודה זרה בהתרפאות בכח אנרגית צ'י. שהרי אם איזה הגויים יטעו שהשמש היא עבודה זרה, והכי יהיה אסור להתרפא בה, והרי הוא מתרפא בחום השמש.
אך אנו נשתדל בעזרת ה' לבאר שגם מבלי שנטען כי מציאות רוחנית זו קיימת גם לפי היהדות, אין שום חשש איסור עבודה זרה ברפואה על פי האמונה בקיום של 'אנרגית צ'י'.
ההיתר להשתמש ברפואת המזרח
צ'י במקורו אינו ישות רוחנית, אלא ההשפעה הפנימית שמקיימת את הבריאה. אפילו עובדי ע"ז שמתרפאים בו לא רואים בזה ריפוי באליל אלא תיקון האנרגיות. ולכן גם אין חשש שיבואו להמשך אחרי זה לעבודה זרה. ובפרט שכך תופסים את זה אנשי המערב שמשתמשים בזה. ויש להזהר מלהשתמש בניסוחים שנשמע מהם כאילו הצ'י הוא ישות בעלת רצון.
נראה שיש חילוק מהותי בין איסור עבודה זרה ובין אנרגית צ'י, כי המושג 'עבודה זרה' היא פניה ליישות כל שהיא כבעלת יכולת מלבד הבורא יתברך, ולכן המתרפא בה עשוי לטעות שאכן יש כאן כח בעל יכולת, אך צ'י במקור חידושו אינו יישות רוחנית, אלא הוא ההשפעה הפנימית שמקיימת את הבריאה, ולכן המתרפא בה לא יסבור כי יש כאן כח בעל יכולת, אלא שהוא התרפא בתיקון של הטבע הפנימי של הבריאה שאצלו. ואפילו המתרפא שמאמין בעבודה זרה לא סבור כי היישות הרוחנית של כח הצ'י הועילה לרפאות אותו, אלא שהוא התרפא בתיקון ההשפעה הרוחנית של אנרגית צ'י שבו. אך המתרפא בעבודה זרה שבגמרא סבור כי היישות האלוהית של העבודה זרה הועילה לו בדרך סגולה, ומכאן שיש בידה כח להועיל, וזה עצמו איסור עבודה זרה.
זאת ועוד, שרבים המאמינים בקיום של כח הצ'י ככח טבעי מבלי להאמין בו ככח אלילי, ולכן המתרפא אינו עשוי להימשך בשל הצלחת הטיפול לאמונה בעבודת אלילים. ובפרט שבמקור של המושג הפילוסופי צ'י הוא אינו אליל אלא רק מציאות טבע הבריאה, וכן במקור של השימוש בכח זה לרפואה -בספר 'הקיסר הצהוב'- כח זה אינו אלילי אלא רק מציאות טבע הבריאה, ובפרט שאצל בני המערב שמשתמשים ברפואה המזרחית, הצ'י אינו אליל אלא רק מציאות טבע הבריאה, ורחוק מאוד שבהתרפאות באנרגיה זו יבא האדם לאמונה בעבודה זרה.
ובפרט שבכל ספק בגזירה שלא להתרפא מעבודה זרה לכאורה יש להקל, שהרי אין כאן איסור דאורייתא אלא רק ספק גזירה דרבנן. אמנם מאוד יש להיזהר שלא להתייחס לכח צ'י כבעל יישות ויכולת כל שהיא, ובכל הניסוחים יש לזכור שהוא רק שפע טבעי חיוני שיורד ממקור גבוה יותר, ולכן אין לומר 'האם הצ'י מוכן כעת לסייע' אלא 'האם הצ'י מותאם כעת כדי לסייע', וכן כל כיוצא בלשונות אלו.
רפואת ה'רייקי'
הרייקי עוסק בדיוק בזה, ומנסה להזרים צ'י מהמטפל למטופל. כדי להעביר, יש להתרכז. בשביל לעזור להתרכז פיתחו מנטרות ושימוש בצלילים. הסמלים התווספו רק כדי לזקק את הרעיונות ולשפר את היכולת להתרכז, והם אינם פיתוח מקורי אלא תוספת. אמנם, זה בעייתי, כי יש חשש שמייסד השיטה השתמש בסמלים שלקח מעבודה זרה, ויש שמייחסים להם כח. ומחמת זה יש שהגו רייקי יהודי והחליפו לסמלים יהודים כדי להסיר חשש זה. למעשה מבחינה הלכתית לא ברור שמדובר בסמלים של ע"ז, ולא נראה שיש חובה לחשוש מספק, ביחוד שנראה שהייחוס של קדושה לסמלים הוא המצאה מערבית ולא המקור. וכאשר אומרים מנטרות יש להזהר שלא יהיו מספרי עבודה זרה, ואם מקדימים תפילה לטיפול – שתהיה זו תפילה כשרה לקב"ה.
רפואת ה'רייקי' מניחה גם היא שכדי להתרפא יש לטפל באנרגית הצ'י שבגוף האדם, לאזן אותו, לשחרר חסימות, ולהביא לזרימה איכותית וטובה, שאז הגוף יתחזק ויתרפא בכוחות עצמו. ברפואת הרייקי הטיפול נעשה על ידי הזרמה של אנרגית צ'י מהמטפל אל המטופל, כאשר המטפל מרכז ומגביר את עוצמת זרימת אנרגית הצ'י שבו, ואז הוא 'מעביר' אנרגית צ'י אל המטופל, מטפל 'מתחיל' מעביר את האנרגיה אל המטופל במגע ידיו, אך מטפל וותיק לומד להעביר את האנרגיה בכח מחשבתו לבד, ואפילו ממרחק מקום.
כדי להגיע לריכוז גבוה של אנרגית הצ'י שבאדם, המטפלים משתמשים בטכניקות של ריכוז מחשבה, לצורך כך לימד מייסד שיטת הרייקי את תלמידיו המובהקים בתחילת דרכם 'מנטרות' ('קוטודמה') שמזכירים מבחינה מסוימת את הרעיון הרגשי אותו יש להגביר, אך לאחר ההתרגלות ניתן להתרכז ברעיון הרגשי ולהגביר את כח הצ'י גם בלי השימוש בצלילים השונים, ואכן תלמידים ביפן משתמשים עד היום בצלילים כדי להתרכז ברעיונות הרגשיים שמעצימים את כח הצ'י/החיות שבאדם.
לתלמידים שהגיעו מהמערב וביקשו ללמוד את השיטה, הוא העביר את הרעיונות הרגשיים בסיוע של 'סמלים' שונים שמביעים את הרעיון הרגשי, נראה שעבור התלמידים מהמערב ששהו ביפן זמן מוגבל, חידש מייסד השיטה את השימוש הסמלים, כדי לפשט ולזרז את קליטת הרעיונות הרגשיים שמעצימים את כח הצ'י שבאדם.
ואמנם לכאורה השימוש בסמלים אלו הוא רק טכניקה להתרגל בריכוז גבוה אודות הענין הרגשי אותו מסמל הסמל, אלא שבמערב יש מלמדים כיום שיש בסמלים אלו מעלה עצמית שבכח עצמם להועיל להגברת הרגש הנצרך, ומכאן עולה החשש שמא מייסד השיטה למד את הסמלים מעובדי עבודה זרה, שידוע שעובדי עבודה זרה רגילים לייחס כוחות קדושה לחפצים דוממים, ושמא מכאן היחוס של הכוחות העצמיים לסמלים, ואם כן אין מקום להתיר להשתמש בשיטה זו.
עוד מצוי מטפלים שנוהגים להקדים לפי תחילת הטיפול תפילות או פניות לכוחות רוחניים כדי להגביר בהם את הצד הרוחני. פניה לכל כח רוחני מלבד הבורא יתברך היא מחשבת עבודה זרה כאילו יש בכח איזה כח מבלעדי גזירת ורחמי הבורא יתברך להועיל.
מבחינה טכנית ברור, שכיון שריכוז רגשי הוא דבר חמקמק יש צורך ליצור סביבו אווירה מרובה ומתאימה שתגרום ליכולת אנושית להחזיק ריכוז רגשי לאורך זמן, נראה שיסוד נפשי זה הוא שעומד בבסיס הצורך ליחס קדושה עצמית לסמלים, ולהעניק סודיות לסמלים שמועברים רק למטפל מוסמך, ונראה שכללות העובדה שמתייחסים לכח הצ'י ברצינות, היא שמאפשרת את הריכוז הרגשי לאורך זמן.
רייקי 'יהודי'
מחמת הנידון ההלכתי שהתפתח אודות השימוש הסמלים שמא מקורם בבתי עבודה זרה, מטפלים יראי שמים החליפו את הסמלים הבעייתיים שמקורם אינו ידוע, בסמלים אחרים שמסמנים את אותם הרגשות בהם יש להתרכז לצורך הגברת אנרגית הצ'י אצל המטפל, אלא שכדי להעניק את הרצינות המתבקשת אל הסמלים, בחרו בסמלים מתוך תורת הקבלה, והחליפו את התפילות שיש שמקדימים לטיפול,בתפילה קדושה אל הבורא יתברך שיסייע בידם להועיל לרפואה.
אמנם ברייקי יהודי שהוסרו ממנו כל הסמלים שאולי מקורם בעבודה זרה אין בעיה להשתמש, אך יש לראות שהשימוש שהמטפל עושה בסמלי הקבלה נעשה כראוי, ושאין בזה עצמו בעיות אחרות של השקפה או אמונה בכוחם העצמי של כוחות רוחניים אחרים, שהרי כל אמונה בתועלת שניתן לקבל מכח רוחני אחר מלבד הבורא יתברך הוא מחשבת עבודה זרה, שהרי אין עוד מלבדו.
רפואת הרייקי בהלכה
אילו היה ידוע שמייסד השיטה הביא את הסמלים מתוך אמונה שהם מסייעים בכח של עבודה זרה, ברור שהיה אסור להתרפא בעזרת הסמלים כדינא דגמרא (עבודה זרה כז: וכפי שיתבאר לקמן פרק יא), ומשום גזירה שמא יתרפא ויבוא להימשך אחריה, אולם כל זה בידוע או שלכל הפחות יש חזקה וודאית שהמרפא ייסד את הרפואה בעבודה זרה, אך כאשר יש רק חשש אין איסור, וכמבואר בראשונים (שם, וכפי שיתבאר לקמן) שכתבו לחלק בין התרפאות על ידי מין שהוא בוודאי מזכיר בלחש שם של עבודה זרה, ובין על ידי סתם גוי שמספק אין לחוש שמא מזכיר בלחש שם של עבודה זרה, והוא הדין הכא שאין לחוש מספק שמא מקור הסמלים באמונה בעבודה זרה, כן עולה להלכה לפי עניות דעתי ובלבד שיצטרפו עוד רבנים שיעמיקו בענין להתיר.
זאת ועוד שאין שום מקור מוסמך לאמירה שמקובלת אצל חלק מהמורים במערב כאילו יש קדושה עצמית בסמלים, ונראה יותר שהצורך ליצור משמעות רבה לסמלים, כדי שהם יעוררו לרגשות הנצרכות להגברת הצ'י, היא שהביאה לאמירה כאילו יש תועלת עצמית בסמלים, ובארץ יפן השיטה עובדת גם בלי סמלים, והעיקר היא ההשקעה הרבה בעצם הרעיונות הרגשיים. (ומומחה גדול בשיטת הרייקי אמר לי שלדעתו 'קדושת' הסמלים היא בלבול בין המילים הדומות באנגלית -sacred (קדוש) ל-secret (סודי), שכן כדי להגביר ולתחזק את המשמעות הרעיונית של הסמלים שמרו אותם בסוד). ובכל אופן יש להיזהר מהמנהג של מטפלים להקדים בתפילה להצלחת הטיפול, שלא תהיה תפילה זו לכוחות אחרים מלבד הבורא יתברך.
אולם ברייקי שיש בו אמירה של מנטרות יש להיזהר שלא יהיו במנטרות שמות של עבודה זרה, שזה ממש האיסור של 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך', וגם כאשר אין הזכרה של שמות עבודה זרה אלא רק אמירה של קטעים מתוך כתבי העבודה זרה כסגולה להגברת הריכוז הרגשי, יש לחוש לגזירה שלא להתרפא בעבודה זרה, אמנם כאשר ברור שניתן להגיע לאותה תועלת גם בדרך של חול אין את הגזירה שלא להתרפא, אך נראה שלא מתאים לעבור טיפול כזה."
הסכמת הרב שמאי קהת גרוס לספר רפואה משלימה בהלכה
"בס"ד י"ד טבת תשפ"א ( הנני מצטרף למכתבי גדולי הפוסקים שליט"א, לאשר ולהסכים על ספר של הרה"ג יר"ש והמצוין רבי דוד שלמה שור שליט"א אשר חיבר ספר מופלא "הרפואה המשלימה בהלכה", הכל נכתב ממקור ספה"ק מגדולי הדורות והכל על טהרת הקודש, ואין שום חשש להשתמש בזה כדי לרפאות כל מיני מיחושים וחלושי הדעת, שבדור חלש של זמנינו הקב"ה הקדים רפואה למכה לרפאות עפ"י טהרת הקודש, ולהשתמש רק לצורך רפואה וכדומה, ולא לסתם עתידות כי ע"ז נאמר 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'.
בברכת התורה שמאי קהת גרוס הכהן"
הסכמת הרב נתן אופמן לספר רפואה משלימה בהלכה
"הרב הגאון רב דוד שלמה שור הביא לפני ספר רפואה משלימה בהלכה, ועברתי על הספר, ודבריו נכונים להלכה, וכבר כתבתי במקום אחר, שאם הוא מותר הוא מצוה לעזור בסיעתא דשמיא לנצרכים בכל הענינים המבוארים [בענין הרייקי לא נתברר לי על נכון] וחפץ ה' בידו יצליח.
מקום החותם, הרב נתן אופמן"
רפואה משלימה בהלכה, עמ' רפח – רבנים מתירים
"וכן שמעתי מהג"ר אשר ווייס שליט"א כאשר מסר לי את ההסכמה, שלדעתו ענין זה מותר.
וכן כתב הג"ר יעקב מאיר שטרן שליט"א (חבר ביה"ד של הג"ר שמואל וואזנר זצ"ל) בספרו
אמרי יעקב (אבהע"ז סימן רצו).[5]
ולפני ההדפסה של המהדורה הראשונה נכנסנו אצל הג"ר שלמה זלמן אולמן זצ"ל ראב"ד מודיעין עילית וחבר ביה"ד של הג"ר שמואל הלוי וואזנר זצ"ל שהורה לפרסם בשמו שאין כל חשש איסור בשיטה זו, ושאדרבה מצווה להתרפאות בה. (ולחשיבות הדבר הוא אמר לי לפרסם את מספר הטלפון שלו, כדי שיוכלו לברר זאת עמו)…
על בירוריו בנושאים אלו סמך הג"ר יצחק זלברשטיין שליט"א וז"ל אליו אודות רפואת 'רייקי' (עמוד שמז): "קבלתי את מכתב כת"ר בענין כח הריפוי הנקרא רייקי, והנה כשנשאלתי על הדבר אמר לי השואל שבריפוי זה די שהבעל יגיע ועל ידי זה אשתו הנמצאת בבית הרפואה תתרפא, ולכן אין זה ריפוי בדרך הטבע, וזה דבר שיש בו צירוף של כמה איסורים, ולכן אסרתי. אך לדברי כבוד תורתו אשר הריפוי מדרך הטבע, ואין בזה שום צירוף של עבודה זרה וכדומה בשאר איסורים, כבוד תורתו הוא גברא רבא והלכה כמותו, גם בברכת הנהנין והמצוות, וגם בברכת רפאינו".
דאסינג הג"ר צבי אויש שליט"א (אב"ד קראלסבורג): "שקוראים קינסיאלוגיא עקיופאנטשער וכדומה, שיש להם הסברה וטעם בדרך הטבע והמציאות, ואין שום שייכות ח"ו לכישוף וכדומה".
אודות שימוש בבדיקה קינסיולוגית כתב (שם בעמוד רמב): "וכך היא דעת כמה וכמה גדולי ופוסקי זמנינו כפי ששמעתי מפיהם, ובתוכם הג"ר טוביה וויס שליט"א גאב"ד העדה החרדית, הג"ר מרדכי גרוס שליט"א אב"ד חניכי הישיבות, הג"ר פסח אליהו פאלק שליט"א מגייטסהעד הג"ר שמואל קמנצקי שליט"א מפילאדעלפיא, הג"ר גבריאל קרויס שליט"א אב"ד מנשסטר, המכירים אישית את מציאות הדברים ופוסקים שמותר להשתמש בבדיקת מטולטלת והשרירים לצורך רפואה בלי פיקפוק". וכן כתב עדות הרב יוסף פנאעט שליט"א שחמיו הג"ר משה הלברשטאם זצ"ל התיר שימוש בבידיקה קינסיולוגית.
וממש לפני ההדפסה של ספר זה יצא לאור הספר 'כי אני ה' רופאך' בעברית, ושם נוסף (עמוד תמד) שהג"ר חיים קניבסקי שליט"א התיר לעשות בדיקת קניסיולוגית ואפילו מרחוק, (אמנם ראיתי מביאים מהגאון הנזכר לאסור, ונראה שהכל כפי הענין, וכפי שנתבאר בתחילת פרק זה)…. ועדות הג"ר יהודה אריה דינר שליט"א עמוד תה שהג"ר ניסים קרליץ זצ"ל התיר שימוש בשיטה זו."
כי אני ה' רופאך, עמ' 29
הילינג
"המונח הילינג מתייחס לקשת של תרפיות שבהן מניח המרפא את ידיו מעל גופו של המטופל, ועל ידי כך מזרים אל המטופל אנרגיה משלו. תרפיות אלו מתבצעות באופנים שונים ומכונות בשמות שונים (תרפיה של השדה האורטי, תרפיה במגע, הילינג פסיכו-פיזי, הילינג רוחני, מגע רפואי, ועוד). בכל אחת מהן טכניקות שונות במקצת, אולם לכולן מטרה זהה: לחדש את האנרגיה החיונית של האדם ולתקן פגמים בהילה, ובכך לגרום לתפקוד טוב יותר של הגוף ולעודד את תהליך הריפוי הטבעי. המרפא משיג מטרה זו באמצעות הנחת ידיו מעל גופו של המטופל, בלי לגעת בו ישירות, והעברת אנרגיה אורטית משלו למטופל:
לא נוצר כל מגע פיזי בין המטפל למטופל … כפות ידיו של המטפל מונחות כלפי מטה במרחק של 2-6 אינץ' [5-15 סמ'] מגוף המטופל. הוא מניע את ידיו בתנועות איטיות וקצביות לאורך גופו של המטופל במטרה לאתר חסימות בזרימת האנרגיה התקינה של הגוף. כאשר הוא מאתר חסימה או חוסר איזון, הוא מתקן אותה על ידי העברת אנרגיה מידיו אל השדה האנרגטי של המטופל, ובכך מחדש את זרימת האנרגיה, מסיר מחסומי אנרגיה ומשחרר עודפים של אנרגיה.
Nursing Now)!)
מטפלים באנרגיה מסבירים כי הילינג מבוסס על העיקרון שההילה נעה ונדה בהתאם למחשבותיו של האדם. על סמך עיקרון זה, מרפאים בהילינג משתמשים במחשבה ממוקדת כדי לכוון את האנרגיה האורטית שלהם אל המטופלים.
סוג זה של תרפיה מכונה לעיתים 'הילינג פאראפסיכולוגי' משום שהוא נובע מכוח המחשבה, וכן 'הילינג רוחני', משום שהוא כולל העברה של 'אנרגיה רוחנית', הנקראת כך משום שהיא עדינה ובלתי מוחשית. אופן נוסף של שיטת ריפוי זו – כאשר המטופל אינו יכול להגיע אל המטפל בעצמו, המטפל מניח את ידיו על כלי מלא מים למשך מספר דקות ו'מטעין' את המים באנרגיה מרפאת. את המים הללו הוא נותן למטופל לשתות.
הנושאים ההלכתיים
חששות שונים הועלו בנוגע להילינג. יש הרואים בו אופן של עבודה זרה. אחרים טוענים שמכיוון שאי אפשר להסביר את השפעתו מבחינה מדעית, כנראה שמדובר בכישוף, או לכל הפחות בדרכי האמורי. אחרים סוברים שהילינג אסור מכיוון שהוא פועל על היבטים שאינם גשמיים באדם. לדעתם כשהתורה אמרה 'ורפא ירפא' (שמות כא, יט), שמזה לומדים שניתנה רשות לרופא לרפאות, הכוונה רק לשיטות שעוסקות בגוף הגשמי.
בעמודים הבאים ננתח כל אחת מטענות אלה.
עבודה זרה
יש רבנים שאוסרים את ההילינג על כל סוגיו כי הם מאמינים שהצ'י הוא עבודה זרה, וכי כל ישות שסוגדים לה אסורה בהנאה. אולם בפרק הקודם הוכחנו שלטענה זו אין בסיס הלכתי. אפילו אם נקבל שתרבויות שונות מתייחסות לאנרגיה הזו כאל, האמונה המוטעית שלהם אינה גורמת לאסור הנאה מתרפיות הפועלות על ההילה או הצ'י (ראה עמ' 21)*.
אחרים טענו שהילינג עצמו הוא אופן של עבודה זרה, כי הפעולות שהמטפלים מבצעים נועדו לגרום לצ'י לעשות את רצונם. אף שהילינג אינו כולל השתחוויה או הקרבת קרבנות לצ'י, לדעתם הפעולות הכלולות בהילינג הן הדרך להפיק תועלת מהצ'י, ולכן הם סוברים שזו דרך העבודה לצ'י. הגמרא אומרת:
העובד עבודת כוכבים חייב סקילה, אחד המקטר והמשתחווה וכו' ואחד העובד כדרכה.
(ראה סנהדרין נג. וסנהדרין ס:)
במציאות, הנחה זו אינה אלא מוטעית, כי אפילו אילו היו רואים בצ'י אל, המעשה של הילינג בעצמו אינו מעשה של עבודה זרה. בשום מקום בספרות ההילינג אין התייחסות אל הילינג כאמצעי לרצות או לסגוד לצ'י. הפעולות בהילינג מתוארות כאמצעים טכניים להפעיל את אנרגיית הצ'י ותו לא. המרפא בהילינג אינו מתייחס אל הצ'י כעבד לפני אדונו, אלא כ"אדון כלפי עבדו". אם מרפא בהילינג היה מבצע פעולות במטרה לרצות את הצ'י ולהשפיע עליו לרפא, היה זה ללא ספק מעשה של עבודה זרה, אולם באמת טיפול בהילינג אינו כולל ריצוי של הצ'י בשום אופן שהוא, ועל כן אי אפשר לראות בו דרך של עבודה זרה.
כישוף
כאשר נעשים מעשים מופלאים חורגים מגדר הטבע בעזרת טקסים – מדובר בכישוף. וגם כאשר לא יודע כיצד הם נעשים – יש לחשוש שהם כשפים (בצל החכמה). אך התוצאות של הילינג אינן חורגות כלל מגדר הטבע, גם אם הן לא מובנות בכלים המדעיים, ולכן אין לחשוש בהן לכישוף
אחרים סבורים שמכיוון שאי אפשר לתת הסבר מדעי להילינג, יש לראות בו שינוי חוקי הטבע ועל כן להחשיבו לכישוף". התורה קובעת באופן חד משמעי שכישוף הוא אסור והמכשף חייב מיתה בבית דין (שמות כב, יז). כדי להתייחס לנושא זה כראוי, ראשית עלינו להבין היטב את ההגדרה ההלכתית למושג כישוף.
המשנה קובעת:
המכשף העושה מעשה חייב, ולא האוחז את העינים, רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע שנים לוקטין קשואין א' לוקט פטור וא' לוקט חייב, העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור. (סנהדרין סז.)
המשנה מבהירה שרק מעשים נסיים שסותרים את חוקי הטבע הם בגדר כישוף". הגמרא אומרת שדבר זה מרומז במילה 'מכשפים': "למה נקרא שמן מכשפים, שמכחישין פמליא של מעלה", כלומר שמפירים את חוקי הטבע.
הרמב"ן מסביר:
וזהו סוד הכשפים וכחם שאמרו בהם שמכחישים פמליא של מעלה, כלומר שהם הפך הכחות הפשוטים, והם הכחשה לפמליא בצד מן הצדדים, ועל כן ראוי שתאסור אותן התורה שיונח העולם למנהגו ואל טבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו. (פי' הרמב"ן, דברים י"ח, ט'-י)
המאירי מגדיר במפורש:
כל שהוא נעשה בפעולה טבעית אינו בכלל כשפים, אפילו ידעו לברוא בריות יפות שלא מזיווג המין כמו שנודע בספרי הטבע שאין הדבר נמנע, רשאים לעשות, שכל שהוא טבעי אינו בכלל הכישוף. (חי' המאירי על סנהדרין סח.)
הריב"ש מוסיף ומסביר:
כשפים ודאי לשון כחש הואיי, לפי שמשנים על ידי כשפים טבע הדבר המסודר מן השמים ולעשות מן המטה נחש כמו שעשו חרטומי מצרים וכו', ואמרו רז"ל במדרש שהם נעשים ע"י מלאכי חבלה וכו', ובפרק ערבי פסחים אומרים שעושים הכישוף בשערות ובסמים ועשבים ידועים וכו', ואין ספק שאין הסמים ההם פועלים הכישוף בטבעם אלא שעושים מהם הקטרה ואומר בהם השבעות ולחשים". (שו"ת הריב"ש, סי' צ"ב)
מלימוד מקיף של דברי הראשונים מתברר שכישוף הוא מעשה שתוצאתו נוגדת את חוקי הטבע ונעשה באמצעות לחשים, הקטרת קטורת, השבעת מלאכים וכד'". מעשה שנראה כנוגד את חוקי הטבע אך אינו מושג באמצעות טקסים כאלה, אינו נחשב לכישוף. אם אדם עד למעשה הנראה נסי ואינו יודע באיזה אמצעי הוא נעשה, עליו לחשוש שהוא כולל שימוש בלחשים, קטורת וכד', וכי הוא אופן של כישוף. לדוגמה, הרב בצלאל שטרן דן בדבר רופא המבצע ניתוחים ללא כל מכשירים:
הרופא הכומר מעיר מאניללא מרפא כל חולאים, עושה ניתוחים בלי סכין באצבעותיו היחפים וכבר ריפא אנשים לאלפים בדרך זה והכל בלי כל מכשירים או סמי רפואה רק באצבעותיו היחפים כאמור. וגם אחר הניתוח הוא מחבר את החתך על ידי שמעביר אצבעותיו על מקום החתך איזה פעמים ושוב אינו ניכר אפילו שריטה אחת.
(שו"ת בצל החכמה ח"ג סי' ל"ט)
מכיוון שהתהליך המתואר כאן ללא ספק נוגד את חוקי הטבע, יש לחשוש שהוא נעשה באמצעות טקסים אסורים ונחשב לכישוף. לעומת זאת, הילינג אינו גורם לתוצאות המתנגדות לטבע ולא נכללים בו כל טקסים. אי לכך, אין הוא אלא תהליך טבעי קשה להבין כיצד יכול ריפוי בעזרת הידיים להיות טבעי, אולם יש להדגיש שההגדרה ההלכתית למושג 'טבעי' אינה מצטמצמת לתחום הידע המדעי. בעיני ההלכה, כל תופעה שאפשר להשיגה בלי לחשים או טקסים דומים נחשבת לטבעית, בין אם מבינים אותה ובין אם לאו. מכיוון שכל אחד יכול לרפא באמצעות הילינג בכל זמן ובלי שימוש בלחשים או טקסים דומים, אין ספק שמדובר בתופעה טבעית.
דרכי האמורי
לגבי דרכי האמורי – כל רפואה שהוכחה תועלתה מותרת, גם אם אין לה הסבר, ולכן חז"ל התירו שימוש בסגולות וקמיעות בדוקים. חוקרים הוכיחו את יעילות השיטה, ולכן אין בה חשש דרכי האמורי
טענה נוספת שנטענה כנגד הטיפול בהילינג היא שמכיוון שאי אפשר להסביר את יעילות השיטה מבחינה מדעית, הרי היא אסורה משום דרכי האמורי, כמו שכתוב 'ובחוקותיהם לא תלכו' (ויקרא יח, ג).
הגמרא אומרת שכל שאין רפואתו נראית יש בו משום דרכי האמורי. אלה שהעלו את החשש הנזכר סוברים שהגמרא הזו מגדירה 'דרכי האמורי' כל מעשה שאין לו הסבר מדעי או הגיוני.
על פי האמת, הראשונים והפוסקים מסכימים שכדי שרפואה תהיה מותרת היא אינה צריכה להיות ניתנת להבנה. העובדה שהניסיון הוכיח שהרפואה מועילה גם היא בסיס מספיק כדי להגדיר אותה "שנראית רפואתו". ואמנם, חז"ל התירו להשתמש בסגולות רבות לצורך ריפוי, אף על פי שדרך פעולתן אינה מובנת". אפילו אנשי המדע מקבלים עקרונות ושיטות רבים על סמך ניסיון בלבד, אף שעדיין אין לעקרונות אלה הסבר מספק".
אם כן, כדי לקבוע אם הילינג אסור משום דרכי האמורי, עלינו רק לקבוע אם יעילותו הוכחה מתוך הניסיון. חוקרים ערכו מחקרים שונים שאישרו את יעילות ההילינג, בין אם נעשה ישירות על המטופל ובין אם נעשה על חפץ מתווך. תיאור מחקרים אלה הוא מעבר להקף ספר זה. קוראים המתעניינים בנושא ימצאו בנספח לפרק זה (עמ' 154) דוגמה קטנה מתוך המידע הרב הקיים בנושא. על אף שהמדע עדיין אינו יכול להסביר את דרך הפעולה של ההילינג, יעילות השיטה הוכחה, ועל כן אין היא אסורה משום דרכי האמורי. כמו כן יש לציין שקיימים בספרים הקדושים סימוכים חזקים לריפוי דרך הילינג (ראה להלן, עמ' 48), דבר המפריך את הטענה שריפוי כזה נחשב לדרכי האמורי.
ורפא ירפא
ההיתר של רפא ירפא לא נאמר רק לגבי רפואה פיזית (כפי שיש שרצו לטעון), גם רפואה רוחנית נפשית הותרה, וראיה לדבר מכמה פוסקים שידברו על רפואת סמפטיה, שהיא ריפוי כוחות הנפש. וכן ראינו שהתירו סגולות וקמיעות, שזה ודאי לא פיזי. לכן טענה זו חסרת בסיס.
יש שטענו שבמילים 'ורפא ירפא' (שמות כא, יט) מתירה התורה רק את השימוש בתרופות המיועדות לגוף הגשמי, ולא את השימוש בשיטות ריפוי המכוונות אל ההילה, שלדעתם הינה חלק מהעולם הרוחני. באמת, אין לטענה זו שום בסיס. בדברי חז"ל והפוסקים אין אבחנה כזו. ההפך הוא הנכון, כמה מגדולי הפוסקים – רבי יהונתן איבשיץ, החיד"א, התפארת ישראל – מזכירים את אומנות הריפוי הנקראת 'סעמפאטיא' כחכמה שמותר להשתמש בה". ספר חנה אריאל מסביר:
"יש שמרפאים אותו בכח סגולה הנקראת סעמפאטיא וכו', דהיינו רק על ידי זה מבריא הגוף. בבחינת כחות הנפש עצמן, וכשהן מתחזקין ביותר על ידי כח הסגולות"
(חנה אריאל, ריש פר' אחרי-קדושים)
ברור, אם כך, שאפילו צורת ריפוי הפועלת על הנפש בלבד היא מותרת. בדומה לכך, מצאנו שחז"ל התירו להתרפא על ידי קמיעות המכילים פסוקים או מילים מסוימות, וכן על ידי לחשים". קמיעות ולחשים ודאי אינם משפיעים על הגוף הגשמי באופן ישיר, אלא משפיעים על הנפש או על רובד דק אחר באדם, ובכך מביאים לשינוי גם ברובד הגשמי. רואים מכאן שהתורה מתירה גם מערכות ריפוי שאינן גשמיות.
קשר לתנועת 'העידן החדש' (NEW AGE)
הניו אייג' תומך בשימוש באנרגיות, אבל זה ממש לא הופך את השימוש באנרגיות לכפירה. והרי מותר אף להתרפא על ידי רופא עובד כוכבים.
יש מי שטען שמרפאים בהילינג קשורים לעתים קרובות לתנועת "העידן החדש", שמלאה בכפירה, ועל כן יש להתרחק מריפוי זה. על פי האמת, טענה זו היא מופרכת. השולחן ערוך קובע במפורש שמותר להתרפא על ידי מרפאים עובדי כוכבים. כשם שמותר להתרפא אצל כל רופא, בלי קשר להשתייכותו הדתית, כך מותר להתרפא גם על ידי מטפל בהילינג שהוא עובד אלילים, כל עוד הוא אינו כולל את אמונותיו הכפרניות בתהליך הטיפול. העובדה שאנשים בעלי אמונות כפרניות משתמשים בתרפיות כאלה ותומכים בהן אינה משפיעה על מעמדן ההלכתי כלל. אמנם נכון שתומכי העידן החדש מעודדים לעתים קרובות את השימוש בתרפיות אנרגטיות, אך אין משמעות הדבר שתרפיות אלה מבוססות על אמונות כפרניות. האם נאמר שחקלאות אורגנית נובעת מעבודה זרה מכיוון שתנועת העידן החדש תומכת בה? מותר לקבל טיפול ממטפל שאמונותיו נתונות בספק, כל עוד הטיפול עצמו אינו ידוע ככולל יסודות כפרניים והמטפל אינו מנסה להסית באמונותיו הכפרניות.
קבלת טיפול ממרפא שסוגד לצ'י
אמנם, אסור להתרפא אצל מרפא אנרגטי שמאמין בכוחו ורצונו העצמי של הצ'י, שזה עבודה זרה. אבל נדיר מאוד למצוא מטפלים כאלה. רוב המרפאים מבינים שהאנרגיות מגיעות מכח עליון בורא. יש שיטה שנקראת קונסגריטי, שהיא עבודה זרה ממש.
הסברנו לעיל (פרק א', עמ' 24) שאסור להתרפא אצל עובד כוכבים המזכיר את שם האליל שלו כחלק מתהליך הריפוי. דבר זה אסור אפילו במצב של פיקוח נפש. אף שהשבעת אלילים אינה מועילה כלל, ולכן לא כרוכה בכך איסור הנאה מעבודה זרה, חז"ל אסרו להתרפא אצל מרפא כזה מחשש שהצלחת הטיפול עלולה להוביל אנשים להאמין בכוחם של האלילים שהוזכרו. בדומה לכך, אם מרפא באנרגיה מאמין שהצ'י הוא אל, יש לחשוש שהוא ישפיע על מטופליו להיגרר אחר אמונתו הכפרנית. אי לכך, אסור לקבל טיפול ממטפל הסובר שיש לצ'י רצון עצמי משלו. בדומה לכך, אין לקבל טיפול ממטפל שמסיים את הטיפול בהודאה לאנרגיה על השתתפותה, מפני שפעולה זו מעידה על אמונתו שלאנרגיה רצון משל עצמה.
אולם למעשה נדירים הם המטפלים הסבורים כי הצ'י הוא כח אלוהי בעל רצון עצמי. רוב המרפאים מבינים שהצ'י אינו אלא אנרגיה שמקורה בבורא העולם:
רוב המרפאים אוחזים שאנרגיה זו נובעת ממקור אלוקי. המרפאים משמשים כעין מורי דרך המכוונים את האנרגיות הגבוהות הללו לתוך מוחו וגופו של החולה. (VIBRATIONAL MEDICINE עמ' 316)
משום כך, למרות שתמיד ההוראה ללכת למטפל ירא שמים כשאפשר, מותר לקבל טיפול ממטפל גוי ולא צריך לחשוש שהוא מאמין בצ'י כישות בעלת בחירה עצמית, כל עוד אין שום דבר שיעיד על כך.
כמו כן אסור ללמוד הילינג ממדריך המצהיר שהצ'י הוא אל ולא מספרים המכילים רעיונות כאלה. דוגמה אחת למערכת הילינג בעייתית היא תרפיה המכונה 'קונסגריטי', שבה מצהירים על האמונה שהצ'י הוא אל וכן שצריך להודות ל'אמא טבע' (מושג שמקורו בעבודה זרה) על שהיא מעניקה לנו את כח החיים שלה". אם אדם כבר למד תרפיה זו ורוצה להשתמש בטכניקות שלה בלי האלמנטים הקשורים לכפירה, עליו לקרוא לטיפולים שלו בשם אחר, כדי שאנשים לא יטעו לחשוב שקורסים ואידיאולוגיות של קונסגריטי מקובלים עלינו.
מסקנה
טיפולים רגילים של הילינג אינם כוללים שום היבט של עבודה זרה, כישוף או דרכי האמורי. מותר לעסוק בתרפיות כאלה ולהעזר בהן בתנאי ש: א. המטפל אינו מאמין שהצ'י הוא אל. ב. המטפל אינו מערב בטיפול אלמנטים אסורים". ואכן, כמה גדולים ופוסקי דורנו התירו להשתמש בהילינג, ובתוכם הרב שמואל קמנצקי, הרב מרדכי גרוס, הרב פסח אליהו פאלק, דיין גבריאל קרויס", הרב מנדל שפרן, האדמו"ר מקלויזנבורג רב צבי אלימלך הלברשטם, והרב עמרם אופמן". וזו היתה גם דעת הרב עובדיה יוסף, האדמו"ר מגור (ה'לב שמחה') רב שמחה בונים אלטר, הרב מנשה קליין, הרב שמואל טויסיק, הרב פישל אייזנבאך והרב אפרים פישל הערשקאוויטש.
הילינג ממרחק
יש מטפלים באנרגיה הטוענים שהם מסוגלים לשלוח אנרגיה מרפאת למטופלים הנמצאים במרחק אלפי קילומטרים. השימוש בהילינג ממרחק, שהוא נפוץ למדי בקרב מטפלי הילינג מקצועיים, עורר מספר חששות הלכתיים.
דרכי האמורי
גם ברפואת הילינג מרחוק אין איסור, כי למרות שהפנים מאירות אסר רפואות מרחוק משום דרכי האמורי, הכוונה שרפואה שכזו חשודה כדרכי האמורי, אבל אם יש הוכחות ליעילותה או הסברים – אין בה איסור. מאחר שלהילינג יש הוכחות של ניסיון ומחקרים – אין בו איסור.
בעל ה'פנים מאירות" פוסק שכל טיפול הנעשה ממרחק, שלא בנוכחות המטופל, נחשב לדרכי האמורי והוא אסור. לפי דבריו יוצא לכאורה שהילינג ממרחק אסור כי הוא כולל טיפול ללא מגע ישיר עם החולה.
אמנם במציאות, הפוסקים שבאו אחריו הסבירו שכוונת הפנים מאירות היתה שכל רפואה הנעשית ממרחק חשודה כדרכי האמורי. הוא אסר רפואה ממרחק רק כשאין הסבר הגיוני או הוכחה מניסיון ליעילותה. אף שלעת עתה המדע בן ימינו אינו מסוגל להסביר את אופן הפעולה של הילינג ממרחק, יעילותו הוכחה על סמך הניסיון ובמחקרים שונים. אי לכך, הילינג ממרחק אינו נחשב דרכי האמורי בשום אופן.
כישוף
גם אין בזה כישוף, כי לא נדרשים שום טקסים כדי לרפא בהילינג. ועצם הרפואה מרחוק איננה מעשה נסי כי ההילה מטבעה מושפעת מחשבות האדם, והיא מסוגלת לעבור מרחקים עצומים, ואפשר לכוון אותה, ואין בזה הפרה של חוקי הטבע.
עדיין יש מקום לטעון שהילינג ממרחק הוא מעשה של כישוף, המוגדר כמעשה שנוגד את חוקי הטבע ונעשה באמצעות לחשים, השבעת מלאכים וכד' (ראה לעיל עמ' 34). אם מעשה כלשהו סותר את חוקי הטבע, יש לחשוש שהוא נעשה באמצעות לחשים וכד'. מכיוון שהיכולת להשפיע על בריאותו של אדם ממרחק נוגדת את חוקי הטבע המוכרים לנו, נראה שיש מקום להחשיב הילינג ממרחק לאופן של כישוף על פי האמת, אין סיבה לחשש כזה. מהמאירי המצוטט לעיל (עמ' 34) ברור שחוששים כי מעשה נסי נעשה באמצעות לחשים רק כאשר אין לנו ידיעה שאין הדבר כן. אולם כאשר ידוע שלא נדרשים טקסים כאלה מעשה זה הוא בהכרח תוצאה של תופעה טבעית, והוא מותר. העובדה היא שהילינג ממרחק אינו דורש טקסים כאלה, ועל כן ברור שאינו נחשב לכישוף.
יתר על כן, אי אפשר להחשיב הילינג ממרחק לכישוף, כי הוא אינו מעשה נסי. כפי שנוכיח (ראה הערה 77) ההילה מטבעה מושפעת ממחשבות האדם ומסוגלת לעבור מרחקים עצומים בן רגע. כתוצאה מכך, דרך כח המחשבה אדם יכול לכוון את ההילה שלו אל אחרים ממרחק ולחלוק אתם את האנרגיה האורטית שלו. יכולת זו מנצלת את המאפיינים הטבעיים של ההילה, ואינה מפירה את חוקי הטבע כלל. וכך אמר המקובל הרב ישראל אליה וינטרויב לגבי הילינג ממרחק:
זה לא פלא שאנשים נבהלים מזה כי באמת מתגלים לאחרונה עוד ועוד דברים על כח האנרגיות והאדם עומד כמשתומם, אבל מי שמכיר ומתרגל למושגים אלו יודע שאין כל חשש בדבר. אמנם זה דבר מפליא, אבל כאמור גם הטלפון וכד' היה נראה ככישוף למי שלא רגיל בו. והענין, כי בשורש הדברים הכל מאוחד, ורק 'גופים מחולקים', ואם מדברים על דבר שאינו גשם מוחלט אין כל פלא שפועלים כאן וזה פועל ומשפיע כהרף עין בסוף העולם כי השורש יכול להתפשט. יש כהיום צילומי רנטגן שרואים מה נעשה בגוף האדם פנימה, והנה איך זה חודר תוך הגוף לגלות כל מה שבתוכו והגוף סתום וחתום, התשובה כי יש כלל שכל דבר חוצץ רק בפני מינו ומין בשאינו מינו לא חוצץ (כמו סכין שיחתוך לחם ולא יחתוך גלי קול שיחדרו דרכו) ולכן כשמדברים על אנרגיות א"א לשפוט אותם ולדון בהם במושגי הגוף והגשם הרגילים. ושייך בהן תנועה מסוף העולם ועד סופו. (נשמע ונמסר ע"י הר"ר אפרים אויערבך שליט"א [משגיח רוחני בישיבת כנסת יצחק, חדרה])
רייקי
ברייקי משתמשים בסמלים במהלך הטיפול, וכדי לטפל צריך לקבל 'חניכות' אנרגטיות ממאסטרים אחרים, כמו שושלת סמיכה, עד למייסד השיטה שהתחיל במדיטציה במנזר בודהיסטי. לכן, רבים חשבו שרייקי נובע מעבודה זרה. אלא שזה לא נכון. הסמלים אינם יסוד הרייקי ואינם מבטאים אמונות זרות אלא רעיונות, כמו 'הנפש שלי מתחברת עם הנפש שלך' והם נועדו להקל על הריכוז של המטפל. העובדה שהשיטה נוסדה במנזר בודהסיטי איננה רלוונטית. לא מדובר בהתרפאות בחפצא של ע"ז כמו עצי ע"ז. ולא מדובר כאן בריפוי שתולה את כוחו בעבודה זרה כמו לחש, אלא בשיטה טבעית ודרך חיים מסוימת. מכל מקום, טוב למטפלים לא להגיד שהם עוסקים ברייקי אלא לתת לזה שם שונה כדי לא להוציא על עצמם לעז.
רייקי היא מערכת ריפוי בהילינג שפיתח מיקאו אוסואי בתחילת המאה העשרים. שני היבטים של השיטה מבדילים אותה משיטות הילינג אחרות: ברייקי המטפל משלב את הטיפול בידיו עם התוויית סמלים מעל לגופו של המטופל. בנוסף לכך, כדי להפוך למטפל ברייקי (הנקרא גם 'רייקי מאסטר'), על הלומד לקבל מספר 'חניכות' אנרגטיות מרייקי מאסטר אחר, שגם הוא עצמו קיבל חניכות מקודמיו, וכן הלאה עד למיקאו אוסואי עצמו – שלפי חלק מהמקורות נחנך בזמן שערך מדיטציה במנזר בודהיסטי. שני היבטים אלה הביאו רבנים רבים להנחה שרייקי נובעת מעבודה זרה וממילא היא אסורה.
אולם הבנה מעמיקה יותר על תורת הרייקי נותנת תמונה אחרת. הסמלים שבהם משתמשים ברייקי אינם מייצגים מושגים הקשורים בעבודה זרה. אלו הם פשוט סמלים יפניים המייצגים את מטרותיו של המטפל בשעת הטיפול. לדוגמה, סמל שבו משתמשים ברייקי לטיפול מרחוק הוא סמל יפני שמשמעותו "הנפש שלי מתחברת עם הנפש שלך", שזהו המושג שבו צריך המטפל להתמקד כדי לבצע טיפול מרחוק בהצלחה. אם המטפל יכול להתרכז במחשבות הנכונות ללא עזרת סמלים, הוא יכול להגיע לתוצאות זהות בלעדיהם. ואמנם, לאחרונה התברר כי מלכתחילה מיקאו אוסואי לא השתמש בסמלים כלל. הוא החל להשתמש בהם רק לאחר שהבחין שיש חניכים המתקשים להתמקד במחשבה מסוימת לזמן ממושך. ואכן, פעמים רבות מטפלים מנוסים משמיטים את השימוש בסמלים. מכיוון שסמלי הרייקי אינם מכילים היבטים של עבודה זרה, מותר להשתמש בהם.
חשש נוסף שהועלה הוא שמקור השיטה בחוויה של אוסואי במנזר בודהיסטי, מה שמעלה חשד שרייקי מיוסדת על עבודה זרה. ישנם שני חששות לגבי שימוש בשיטת ריפוי הקשורה בעבודה זרה:
איסור מדאורייתא ליהנות מעבודה זרה ואיסור מדרבנן להתרפא על ידי אדם המייחס את כוח הריפוי שלו לאלילים. איסור התורה שלא ליהנות מעבודה זרה אינו נוגע לענייננו, משום שאסור ליהנות רק מאליל, מחפצים שמשמשים לייפות או לשרת את האליל ומחפצים שמובאים כקרבן לאליל. מושג החניכה ברייקי אינו אחד מדברים אלה, כך שאיסור זה אינו נוגע אליו. האיסור מדרבנן להתרפא על ידי אדם שמייחס את כוח הריפוי שלו לעבודה זרה נוגע רק למקרה שמייחסים את הריפוי לאל זר במפורש, לדוגמה כאשר המטפל מזכיר את שם האליל שלו בלחש. אם ההתייחסות לאל אינה מפורשת, האיסור אינו קיים". חז"ל גזרו איסור זה כדי לשמור על האדם מפני הימשכות אחרי עבודה זרה, ולכן במקרה שאין הדבר ברור שהריפוי מיוחס לאל זר, חז"ל לא ראו מקום לחוש לכך". למושג החניכה ברייקי אין קשר ברור לעבודה זרה. אפילו אם אוסואי נחנך כשערך מדיטציה במנזר בודהיסטי, לא מתועד בשום מקור שעבד שם עבודה זרה או שההארה שלו הייתה תוצאה של עבודה זרה. בודהיזם אינה דת שנסובה סביב פולחן לאליל, אלא היא דרך חיים המבוססת על חיפוש הארה דרך מדיטציה וביטול העצמי. נמצא שהקשר בין מושג החניכה לעבודה זרה הוא ספק רחוק, וממילא אין סיבה להחיל איסור דרבנן זה על השימוש ברייקי.
לסיכום, אין כל בעיה להיעזר ברייקי. מותר להתרפא אצל מטפל ברייקי אפילו אם אינו יהודי, ומותר ללמוד את שיטת הרייקי. יחד עם זאת, מכיוון שיש הסבורים בטעות שרייקי קשור בעבודה זרה, מומלץ למטפלים יהודים לא לקרוא לטיפול שלהם בשם 'רייקי' ולהימנע משימוש בסמלים, כדי שלא ייווצר רושם שהם עוסקים בפעולות אסורות. פסק זה נוגע רק לשימוש ברייקי מסורתי. אולם אם המטפל מערב בטיפול שלו השבעת מלאכים או טקסים אסורים אחרים, אסור להתרפא על ידו.
תמיד עדיף, כאשר הדבר אפשרי, להיעזר במטפל יהודי ירא שמים שקיבל הסכמה הלכתית על כל היבטי הטיפול שלו מרב מוסמך ובקי בנושא.
מקורות תורניים להילינג
אפשר למצוא מקורות תורניים לרעיון של הילינג בדברי הרמב"ן והמנחת יהודה על המעלה של סמיכת הידיים כחלק מחניכה (משה מאציל ידיו על יהושע) מברכה (ברכת כהנים) או הקרבת קרבן, שהיא מאצילה איזה רוח קודש או קדושה, ויכולה לשלוח רפואה. וכן מוצאים באלישע שגהר מעל בן השונמית שמת. וכן מצאנו בר' צדוק שעיקר האדם היא מחשבתו ובמקום שנמצאת מחשבתו הוא נמצא.
עד כה עסקנו במעמדו ההלכתי של ההילינג. כדאי להיווכח כי קיימים מקורות שונים בדברי רבותינו הרומזים לעקרונות הבסיסיים של רפואת ההילינג. העיקרון שאפשר להעביר כח מאדם אחד לזולתו בעזרת הידים (או שאר איברים) נמצא במפורש בכתבי הרמב"ן בפירוש הפסוק "ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה" (בראשית ל, ג):
יש לומר לפי פשט הדבר במה שאמרה [רחל אמנו] 'ותלד על ברכי' כי הוא ממש [שבלהה תלד כשהיא יושבת על ברכי רחל], ומטעם 'עולם חסד יבנה' ואבנה גם אנכי ממנה דוגמת המשכה ואצילות כח68, כענין מה שנאמר למשה 'קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו' וכתיב 'ונתתה מהודך עליו' (במדבר כז, יח-כ), רצונו לומר כי בסמכו את ידיו עליו היה מתאצל רוח הקדש עליו". וכן עשה יעקב אבינו לאפרים ומנשה כשברכם שנאמר 'וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה' (בראשית מח, יד) וכו, וזה כלל גדול לסמיכה לטוב או למוטב או לבעלי קרבן להאציל על הדבר שסומכין עליו הכח הראוי לענין זה, ובכלל זה ענין נשיאות כפים [בשעה שבירך אהרן הכהן את בני ישראל, ראה ויקרא ט, כב] לפי שלא היה יכול לסמוך ידיו על כל א' וא' מישראל וכו'. ולפי שרצתה רחל למשוך כח הלידה לכך אמרה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה, כשתלד על ברכי אמשוך ממנה כח ההריון. (ספר האמונה והבטחון, פרק כ"ד)
כמו כן מוצאים כי לידים יש יכולת להעביר כח מרפא. ה'מנחת יהודה" כותב:
'וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם' (ויקרא ט, כב), מכאן מוכרח שראוי להמברך את חבירו להניח את ידו על ראש המתברך וכו', כי בזה יהיה מקום לחול הברכה ולפעול פעולתה כראוי ולא תהיה ברכה לבטלה. וכן ראוי לעשות לאדם החולה, להניח את ידו על מקום החולי ושם יתפלל על החולה, שהרי מצינו שהקפיד נעמן על שלא הניח אלישע ידיו עליו. (מנחת יהודה, פרשת שמיני).
יוצא מדברי ה'מנחת יהודה' שכאשר אדם מתפלל עבור חולה ותפילותיו נענות, ה' שולח את הרפואה דרך האדם שהתפלל עליו, ולכן כדאי להניח יד מעל החולה כשמתפללים עליו, כדי ליצור צינור דרכו יגיע שפע הרפואה.
עוד מוצאים שכשהנביא אלישע הגיע להחיות את בן האישה השונמית, הפסוק אומר:
וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו וכו'. (מלכים ב', ד', ל"ד)
המפרשים מסבירים שכאשר היו הנביאים עושים נסים, הם היו עושים במדה מסויימת השתדלות בדרך הטבע", וכמו כן כאשר אלישע בא להחיות את הילד המת ע"י נס מן השמים, הוא שכב על גופו של הילד ועשה בזה פעולה הנראית כטבעית, של העברת כח.
יש רמז המוזכר בספרי החסידות, שאפשר לקשר למושג של הילינג. כתוב בתהלים יישלח דברו וירפאם' (קז, כ). אף שהפסוק מדבר על דבר ה' המרפא חולים, הוא רומז גם לכח הריפוי שה' שולח דרך שליחיו: ראשי התיבות של פסוק זה הן 'ידו' וסופי תיבותיו 'מוח'. רמז זה מתאים לתהליך של ריפוי באנרגיה: החלק החיצוני של התהליך (הרמוז בראשי התיבות) הוא הנחת הידיים מעל המטופל. אבל באמת ההיבט הנסתר והבסיסי (הרמוז בסופי התיבות), כלומר מחשבותיו של המטפל, הוא זה שמכוון את האנרגיה ובכך מביא לריפוי. העקרון שאפשר לנתב את האנרגיה האורטית בכח המחשבה נתמך בכתבי רבי צדוק הכהן (1732-1810):
[הבעש"ט אמר] 'במקום שהיא המחשבה של אדם שם הוא כל האדם', כי עיקר האדם אינו הגוף רק הנפש, והנפש אינה דבר רק כח המחשב ומהרהר והרוצה שבאדם, ומקום שמחשבתו אדוקה כך הוא כל צורת האדם באותו עת. (צדקת הצדיק, אות קמ"ד)
כפי שהסברנו בפרק א', הנפש מתבטאת דרך ההילה. לכן אין זה מפתיע שהמרפא בהילינג יכול לכוון את האנרגיה האורטית שלו לאדם אחר בכח מחשבתו."
הסכמות לספר 'כי אני ה' רופאך'
הרב שמואל קמניצקי
יום ב' דר"ח אני יי רופאיך תשס"ז לפ"ק
מה נכבד חיום בראותי הקונטרס נכתב בשפה המדוברת שדרש וחקר בעניני רפואה באופנים מופלאים. חנה עיני הרופאים הטובים, אשר כבר אמרו חז"ל טוב שבהם וכו', באמונתם שאכן הן הנח הרופאים האמיתיים ובכוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה, לא ראו את המהלכים האלו ולא זכרו שגם להם ניתן ההיתר לרפאות כדכתיב ורפא ירפא, ועדיין הם מכחישים מה שלא נתפס להם בחושם. ובאמת שהיינו צריכין לחסום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי חיוני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו (כלשון הרמב"ן פר' אחרי מות)
אבל דברי תורה מעידים הם לעצמם, ואיזן וחיקר הרב החכם הר"ר רפאל שמערלא שליט"א, דיין ומר"צ בליקוואוד יצ"ו, ומצא סמוכים לכמה מהלכי הרפואה וגישות בבריאות האדם, מיוסדים על דברי חז"ל. בודאי שאלו שנתחנכו על ברכי המדע ושמו כל בטחונם באלו הרופאים, מכריזים שאלו המהלכים אסורים הם, וע"פ חוקי הרפואה אין לחם שחר, וע"כ נכללים הם בגדר של ניחוש וכישוף ודרכי האמורי, ועוד יותר גרוע מזה רח"ל. אבל מה נעשה שיש אלו שהם עובדים ע"ז ויש אלו שעובדים המדע, וכמו שכבר אמרו חז"ל (ע"ז נד) שאלו פלוסופין את הזקנים ברומי אם אלקיכם אין רצונו בעבודת כוכבים מפני מה אינו מבטלה, אמרו לחם אילו לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדין הרי הוא מבטלה, חרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמולות, יאבד עולם מפני השוטים, אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. בודאי שיש בין המטפלים שוטים שבעולם שמקלקלים את הבריאה ומשתמשין בה לפולחניחון, וחן עתידין ליתן את הדין, אבל אין זה מסלק הכוחות הטבעיים ששם הקב"ה בחסדו הגדול ובחכמתו הנפלאה בתוך הבריאה לרפאות בהם חולי עמו ישראל יישר כוחו וחילו של הרב שליט"א שבירר וליבן את הדברים בשיקול נפלא, בעשיית חשבונו של עולם, שאם ח"ו יש שמץ של איסורי התורה בדברים אלו, הרי הם איסורים חמורים עד למאד, וירד בטוב טעם ודעת לעומקו של דברים, וכמו שידוע בשם הגר"א ז"ל שא"א לדון דין אמת לאמיתו עד שיוודע לו להדיין הדיני תורה וההלכות בפרטי פרטיהן, וגם חלק המעשי והמציאות וגופן של הדברים כחוויתן ממש. הסיק מסקנות בדברים אלו איזה מותרים ואיזה צריכין לחיוחר מהם בתכלית, והכל בגדרים חשובים שהגדיר ובהסכמת רבנים אחרים שליט"א, והורה שניתן ההיתר של ורפא ירפא גם באלו, ובעזהשי"ת יתרפא כל חולי עמו ישראל ברפואה שלימה, ונזכה לברכת התורה של כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך.
בברכה מרובה, שמואל קמניצקי
מכתב נוסף שנחתם על ידו
אף שדברים אלו נכתבים בעילום שם, טעמי ונמוק, ברורים היות שדברים אלו עומדים ברומו של עולם והם דברים שנוגעים בחמורות, על כן ההרגשים הם גדולים ובני אדם לפעמים אובדים את דעתם במעמדם, וזה אומר בכה תעשון, וזה אומר בכה אל תעשון, והכל בקול רעש גדול. על כן החלטתי להעלים שמי ומקומי ועכ"ז תפלתי ותקותי שיתקבלו הדברים, לא כאחד שרוצה לשקה, אלא כאחד שרוצה לברר. הצעתי את הדברים לפני זקן ראשי הישיבות מרן הרה"ג ר' שמואל קמנצקי שליט"א, ואף שלא עבר על כל הדברים, שמע והסכים על עקרי הדברים, ובזה קיימתי לא להיכשל במאמרם ז"ל הרוצה לשקר ירחיק עדותו.
כמשגיח מן החלונות וכמציץ מן החרכים, צפיתי את הפולמוס הגדול בקשר לרפואות אלטרנטיביות, אשר גרם הפצה של כתיבת ספרים אין קץ בענין הסוגיא הקשה הזאת. עמדתי והשתוממתי על קיצוניות הצדדים, והחלטתי שאף שלא היה לי דעה בדבר, כדאי סו"ס לעיין ולהעמיק, ולהעלות דברים מחוורים כשמלה אחרי עיון בכל הספרים. בס"ד עברתי על כל הספרים', כולל גם אלו שנכתבו בשפה האנגלית, והעלתי דברים אשר לפי ענ"ד ברורים הם. גם עברתי על המכתבים, כולל ההסכמות לאלו הספרים שנדפסו בענין זה, וגם המכתבים שכללו דברים חריפים נגד המתירים, אשר גם בהם היו טמונים כמה יסודות ודברים חשובים.
- כמה מן המכתבים, אשר הם מלאים דברים טובים, לא מדברים אל עצם הענין של רפואות באופנים אלו, רק מרחיקין את דבריהם לדברים פשוטים, אשר אף המתירים מסכימים להם. אולם, היות שרוב העולם אינם מעיינים באותם המכתבים בדייקנות, בדרך כלל כללו את הכותבים בתוך האוסרים, אף שמעולם לא אסרו.
- כדרכו של פלפולא דאורייתא, בודאי שיש כמה ענינים שאפשר לפרשם באופן זה או אחר, ויש מקומות שקשה להכריע עם מי הצדק ומי יש צורך להצדיק. בודאי שאין להפריך צד אחד מן הצדדים כשהדברים הם מאלו שאין להם הכרע. אולם, אין בזה כדי להכריע שלא כמו שסכמנו לקמן.
- כמה מהמשיגים על המתירים טועים בדבר עקרוני. הם חושבים שכל דבר שאי אפשר להמחיש באחד מן החושים מוגדר בשם 'דבר רוחני', ועל כן נכלל בכלל איסור תורה של השתמשות בכוחות רוחניים. אין הדבר כן. בודאי שיש כל מיני כוחות אשר אין יכולת להמחישם בחושי בני אדם, אבל דברים מציאותיים הם, ואין להגדירם בשם 'דברים רוחניים' ולאוסרם. יש הרבה דוגמאות לזה, ואין מן הצורך להאריך.
- ברור מתוך הדברים שנדפסו, שהרבה מן הכותבים כבר היה להם הנחות והחלטות מוקדמות, והגם שתוכן לבבות מי יודע, אמנם הם עצמם כתבו כן בריש גלי, שהניחו מראש שדברים אלו אסורים והוצרכו רק לברר מטעם איזה איסור אפשר לאוסרם. בודאי שההרגש הראשוני אל דברים מוזרים כאלו הוא לאסור, שכן היא תגובת כל אדם, אבל אחרי העיון בסוגיות, האמת מעידה על עצמה. ובפרט שהמדובר הוא ענין של רפואה, ולפעמים עבור מחלות ומצבים חמורים. גם היה לי הרגשה שמאחורי מה שכתבו האוסרים, היה רוח של הכחשה בכל דבר שאינו מובן ושאינו כפי רוח ה'מדע'. וכל זה היפך דעת חז"ל אשר חיו בחיים מרוממים ולא קבעו דיני התורה על פי הבנת השכל האנושי בלבד, כי ידעו ש'כגבוה שמים על הארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם', והבינו שדרכי ה' [נכלל בזה גם המכונה בשם 'טבע'] למעלה מדרכי שכל האנושי.
- גם נתברר לי, שמן הכותבים, הר"ר שמערלא שליט"א הוא פוסק מומחה, וידיו רב לו בכח פסק הלכה, אשר הוא מאלו שמבחינים 'האמת' וגם 'לאמיתו'. ברור שמבין את מציאות הדברים, וכנראה שהוא רב מוכשר בהבנת דברים מציאותיים. לא עמדתי על המומחיות של פוסקי ההלכה בשאר הספרים. אין ספק שהרה"ג ר' ישראל הלוי בעלסקי זצוק"ל היה מתנגד לאלו הדברים התנגדות נמרצת, אבל לא זכינו לראות בירור הסוגי' מעצם כת"י כ"א מדברים ששמענו מפיו ז"ל, אבל אף פעם לא הבהיר מקורי התנגדותו. גם לא עמדתי על הזיהוי של הר' מתתיהו וואלפבערג ני"ו אשר כנראה שהוא המשביר לכל האוסרים.
אשר על כן, מה שהעליתי במצודתי, שדברי הר"ר שמערלא שליט"א ברורים ומבוררים, וההגדרות שהגדיר הם בנויים על יסודי התורה הקדושה. בודאי שאף הוא מכיר את חומר איסורי ע"ז, קוסם, ניחוש וכדומה, ולא ראיתי בשום מקום, ח"ו, שמץ של קלות באיסורי תורה החמורים האלו. בודאי הטיפולים באלו הדברים צריכים שמירה, שלא לעבור את הגבולות ח"ו, אבל בזה עשה הרב הנ"ל שליט"א עבודה תמה ושלימה, למיגדר מילתא ולברר.
הצעתי את הדברים לפני זקן ראשי הישיבות מרן הרה"ג ר' שמואל קמנצקי שליט"א והסכים לאשר את דבריי ולהחתים שמו עליהם."
הרב מאיר מאזוז
לכבוד הרב הגאון ר' רפאל שמערלא שליט"א לייקווד
שלום וברכה,
קבלתי את ספרו כי אני ה' רופאך על ידי ציר נאמן לפני כשבועיים. ואף כי אין דרכי לכתוב הסכמות בשנים האחרונות. מכל מקום עמדתי משתאה לנוכח העושר הרב והבקיאות המקיפה בראשונים ואחרונים בכל ענייני תרפיות האנרגיה וההילינג וכיוצא. והביא גם מספרי חכמי אומות העולם לדעת אם אין בזה ענייני כישוף וע"ז ועוד. כי עד עכשיו רוב החכמים הדנים בזה היו מגששים באפלה. ונודע מאמרם ז"ל אם ברור לך הדבר כבוקר אמרהו וכו'. יישר כחו וחילו לאורייתא ואולי בזכות ספר זה תימצא תרופה למיליוני חולים וסובלים בעולם רח"ל, אשר לא ידעו אנה יפנו ואנה ילכו. …
בעמוד 120 על הרופא מפיליפינים שמרפא אנשים בדרך נס ופלא כבר נתברר שהכל שקר וכזב ואחיזת עינים. ראו בירחון אור תורה סיון התשל"ג סימן ז ואלול התשד"מ סימן קמ. ע"ש.
הרב משה שטרנבוך
בעזהי"ת ד' אדר א' תשעייד
אחר דרישת שלומו הטוב וש"ת
לכבוד הרה"ג המפורסם וכו' הרב רפאל שמערלא שליטייא
קבלתי ספרו בענין הרפואה "אלטרנטיבית", מסביר ומבאר הדברים בטוב טעם, והעוסקים בשאלה זו ימצאו תועלת מרובה בספרו.
ואני לא אומר בזה למעשה לא איסור ולא היתר (ההדגשה הזו במקור. ד"ש) שאין אני בקי במציאות, אבל בספרו חומר רב ויהנו מפרסום הדברים. וכי יזכה ללמוד וללמד מתוך הרחבת הדעת ונזכה לראות ישועת ה' ונחמת ציון בקרוב ממש.
הנני המצפה בכליון לרחמי שמים מרובין משה שטרנבוך
הרב מנחם מנדל שפרן
ראיתי ספרו של הרה"ג מוהי רפאל שמערלא שליט"א מו"צ בעיר התורה לייקוואד בשם "כי אני הי רופאיך" יכונה בו בירר לארכה ולרחבה שיטות טיפול שנכנסו לציבור שומרי תומ"צ בדור האחרון ובהיות שמדובר בדברים שמצד אחד צריכין לזה והרבה חלושים נעזרים בשיטות אלו ומאידך גיסא אין יד הכל ממשמשת בהם ורוב הנשאלים בזה אינם מומחין בדבר ומדובר במה שנוגע לכמה לאווין דאורייתא וצורך גדול לדעת את האסור והמותר לכן הורגש צורך לספר בר סמכא לברר הנושא מכל צדדיו כל רואה יתפעל מהיגיעה שיגע ומצא כדי מדתו בענינים אלה. ובטח ספר זה ישמש מורי צדק לכוונם בענינים אלו.
יה"ר שחפץ ה' בידו יצלח ויזכה לברך על המוגמר ויפוצו מעינותיו חוצה.
הערה: דרכו של המחבר למצוא בקדמונים שכבר הביאו שיטות כאלה ודן על פי זה, אמנם הדבר חשוב להבנת הדברים אבל לגבי הדין המותר והאסור אין צורך במציאת שיטות ורעיונות כאלה בקמאי ובכל דימוי למה שכבר מצאנו כן בקמאי אפשר לחלק ואכן יש חילוקים, אלא הכלל הוא שכל שמדובר בשיטה פסיכולוגית ואין המטפל והמטופל מאמין שיש בפעולותיו כוחות על טבעיים (וכ"ש שאינו פונה ח"ו לשום כוחות שמייחס להם בחירה שזה כבר שייך לעבודה זרה) הרי זה מותר. הנני מצרף מ"ש בזה לגדול וצדיק אחד לפני כמה שנים.
מנחם מענדל הכהן שפרן
הרב גבריאל קרויס
בס"ד
אין די מילים לתאר את הזכות העצום של המחבר ספרא הדין ה"ה הרה"ג כמו"ר רפאל שמערלא שליט"א, מו"ץ בבית הוראה דק"ק ליקוואוד תצ"ו. הרבה קונטרסים, מאמרים ותשובות נכתבו ונתפרסמו בענינים האלו, הללו מתירין והללו אוסרים וטוענים שהמשתמשים בכוחות האלו עוברים חייו על האיסורים החמורים של ע"ז, כישוף, ניחוש וכדומה או כולם ביחד. ומובן מאליו דמשום זה אנשים אין מספר נמנעים מלבקש עזרה לחלצם ממיצר מהבקיאים בכוחות האלו ונשארים בצרתם וסובלים הרבה מצרתם כל ימי חייהם, כי כבר פנו אל הרופאים לכל מיניהם ואין מי שיכול לעזור להם. ובא המחבר הזה ואיזן וחיקר בפרטי פרטות כל הכוחות האלו בין מצד ההלכה ובין מצד המציאות [דתלויין זה בזה], ובא לידי המסקנא שכל אלו הכוחות אין להם שייכות לע"ז, כישוף, ניחוש וכדומה, אלא הם כוחות שהקבייה בחסדו הגדול שת בבריאתו הנפלאה להיטיב לברואיו.
אמנם כל זה בתנאי כפול שהמשתמש בכוח מכוחות האלו אינו מייחס את הכח לשום דבר חוץ מהקב"ה, דאל"כ אסור לבקש עזרה מאדם כזה כמבואר בספרא הדין כמה פעמים [כגון בעמ' 43, עיי"ש]. ונוגע זה הרבה בנכרים המשתמשים בכוח הריקי שקורין אותן reikimaster שכמה מהם 'מתפללים' למלאכים שיעזרו להם לרפאות את החולה, וכמובן זהו עייז ממש. ומותר לבקש עזרה בענינים האלו רק מאנשים שמסכימים שהכל בא מהשם יתברך שמו ואין כח זולתו.
אני מכיר את המחבר ספרא הדין אישית כשביקר אותי לפני איזו שנים, ונשאנו ונתנו הרבה בבירור הענינים הללו, וכן דברנו על הטלפון הרבה פעמים וכן כתבנו מכתבים איש לרעהו. ונוכחתי לדעת שהמחבר מלא וגדוש בתורה ויראה טהורה וכל מגמתו הוא ביקוש האמת לברר וללבן הענינים האלו לאמיתה של תורה.
מאד הצליח בעבודה קשה הלזו וניכרים הדברים שהשם יתברך היה בעזרו בכל מהלך הספר וניכרים דברי אמת.
והנני לברך את המחבר שחפץ ה' בידו יצליח ויזכה לברך על המוגמר בקרוב להוציא מעשיו הטובים לאור עולם לזכות שלומי אמוני ישראל, יתן ה' שנהיה כולנו בריאים שלמים בגוף ובנפש כדי שנוכל לעבוד את בוראנו בכל לבבנו ובכל נפשנו.
הרב עובדיה יוסף, מעין אומר חלק ה פרק ח אות ב
"שאלה: האם מותר ללכת לרפוי על ידי אנרגיה הנפוץ כיום, ואיך להגדיר זאת מותר, כדאי
או אסור?
תשובה: לא מבין בזה, מי שרוצה, יעשה. [מו"ר נר"ו כפי שהתרשמתי וכך גם התבטא פעם על מעשה שספרתי לו, נראה שאינו מחזיק מזה כדבר רציני]. ואמרתי לרבנו: שיש רב שאמר שזה עבודה זרה, ואסור להתרפאות בזה.
וענה מו"ר נר"ו: זה כבר קיצוני לצד השני."
תשובת הרב מנשה קליין, משנה הלכות יט, קכח
"אחדשכ"ת בידידות.
בדבר שאלתו שלאחרונה נתפרסם הרבה חכמות שונות בדרכי רפואות, ויש הטוענים שזה בגדר קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף שאסרה תורה, דכתיב (דברים יח, י) 'לא ימצא בך וגו' קוסם קסמים'. ועוד כתיב (שם יג ב) 'כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת'. ועיין רמב"ן (שם) וזה לשונו, ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת, כי יש בנפשות בקצת האנשים כח נבואי ידעו בו עתידות לא ידע האיש מאין יבא לו אבל יתבודד ותבא בו רוח לאמר ככה יהיה לעתיד לבא בדבר פלוני ויקראו לו הפילוסופים כהי"ן, ולא ידעו סבת הענין אבל הדבר נתאמת לעיני רואים וכו', והאיש הזה יקרא נביא כי מתנבא הוא ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר אליך עכ"ל ע"ש באריכות. וגם בשאר דברים נתפרסמו הרבה מקרים, ורבים אומרים שרואים פלאות, ולאידך גיסא אולי יש כאן בכלל 'שואל אוב' וגו' (שם יח א). ומצד שני יש לומר, דבכדי לרפאות אין כאן איסור, ובפרט במחלות אשר לא ימצא להם תרופה טבעית מהרופאים. והוסיף מעכ"ת, וזאת למודעי שהמומחים בענינים אלו מעידין ומסבירים שהתרופות דברים טבעיים הם, מ"מ לבו דמר נוקפו אם באמת אינם שייכים לקסמים וכישוף, ולכן רצה לדעת דעתי העניה. והנה ראשונה עלינו לברר מדוע לא מצינו בזמן הזה שעוסקים בענינים אלו. ועיין תפארת ישראל (סנהדרין פ"ז מ"ז בועז אות ג') וז"ל, אולם כגון דא ודאי מצוה להודיע דיפה כתב כאן רבינו הגאון מה"ר יעקב חאגיז זצוק"ל בפירושו עץ החיים על המשנה וזה לשונו בקיצור, דעתה קרוב לאחרית הימים שיתפשט האור האלקית על כל בשר וראו כל בשר כי אין עוד מלבדו, לכן האור הזה כבר הבקיע ומאיר ובא והטומאה כליל תחלוף וכבר גער ד' בשטן ונתבטלו כוחות הטומאה אלו, וכל בעלי אומניות באלו יבש ידם הכל סר יחדו נאלחו ואין גם אחד אשר כח בידו לכשף או לנשף, והאמונה באלה ובכח הכישוף כעת לא תקונן רק במוחי השוטים והתינוקות. והעיד עוד הגאון הנ"ל בשם גדול הדור אחר כי חפשו אנשי שם בתורה וביראה בכל קצוות הארץ ולא מצאו כל אנשי חיל אפילו רק שמץ ממשות מדברים אלו, וכל איש נאמן אמור יאמר רק 'כך שמעתי אבל אין אומר ואין דובר דברים 'כך ראיתי'. ולכן עכשיו כל ענינים האלו רק דמיונות כוזבות והבל ורעות רוח. עד כאן תוכן דברי הגאון הנ"ל שכתב כן לפני שתי מאות שנים, עכ"ל.
(כאן בכת"י האריך בענין "עכו"ם בזמן הזה אינם עובדים אלילים', אך בשו"ת משנה הלכות שם סי' קכ"ח הושמט כל זה מפני שכבר מופיעים הדברים מלה במלה בסי' קט"ו, עמ' ר"ה-ר"ו).
והנה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ט ס"א) כתב, אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות. וכתב הרמ"א, וכל שכן דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ומכשפים (פסקי מהרא"י סי' צ"ו). ועיינתי בפסקי מהרא"י הנ"ל (תה"ד פסקים וכתבים שם) וזה לשונו, ואשר שאלת אם חולה מותר לדרוש במכשפים ובקסמים, דע כי לא מצינו איסור מפורש בדבר, ד'שואל ואובי וכו' (דברים שם) נראה דוקא אוב וידעוני דאינון חמורין טפי, ואין שאר מכשפין בכללם לחומרא. והכי מוכח בשמעתא קמייתא דיבמות (דף ד.) דבעינן לחייב המכשף סקילה ולא ילפינן לה מכלל אוב וידעוני. ועוד כתב דגם 'לפני עור' (ויקרא יט יד) ליכא בשואל לעכו"ם לרבי ישמעאל [לפנינו הגירסא רבי שמעון] דסבירא ליה בני נח מוזהרין על הכישוף, נראה דלא קי"ל כרבי ישמעאל בסנהדרין (נו:), עכ"ד. ובאחרונים מצאנו מחלוקת בדבר, דהנה המהרש"ל בתשובה (סי' ג') הביאו הש"ך (יו"ד סק"א), דעתו לאסור לחולה לשאול בקוסמים ובמכשפים היכא דליכא סכנת נפשות [וקצת צריך עיון מפסקי מהרא"י שלפנינו, ודו"ק], וכן כתב הב"ח (שם סט"ו ד"ה כתב מהר"ר). ואף הבית יוסף כתב (סי' קע"ט ד"ה וכתב מה"ר איסרלן) בשם הזוהר (ח"ג דף מ"ב.) דאיסור גדול הוא לדרוש במכשפים אפילו לחולה.
ברם הבאר היטב (סי' קע"ט סק"א) כתב בשם תשובת נחלת שבעה (ח"ב סי' ע"ו) שהורה להתיר להמון עם השואלין ודורשין בזה"ז למכשפין ע"ד הגניבה או חולה אם יחי' או ימות יען לא אסרה תורה אלא כישוף זמנים קדמוניות אכן עתה אין לכישוף בעולם והכל הבל. גם בשו"ת משכנות יעקב (סי' מ"א) למד זכות אל הנוהגים להתיר לדרוש במכשפים. ומכל מקום כתב הפתחי תשובה (שם סק"ב) דהשומר נפשו ירחק מהם. והנה עד כאן הארכנו בענין השואלים למכשפין, עכ"פ בדבר הידוע למין כישוף בזמן הזה. אבל הני שמשתמשין בחכמות שונות, ויש שמשתמשים בהם לצרכי רפואה לא ראיתי לאוסרן. וכמו שאמר לי אברך שעוסק בזה, ואמר שכל כוונתו בזה הוא לשם שמים, ולא חס וחלילה לשם אליל וכיוצא בו או בכלל שאר ענינים, רק לרפואה לחולה מה'. ועיין שו"ת הרשב"א (ח"א סי' תי"ג וסי' תתכ"ה) שמתיר לעשות צורת אריה על טס של כסף או זהב, וכן שאר רפואות שאומרים שאין בהם משום דרכי האמורי. ודידן עדיף, הגם ששם קצתם חלקו על הרשב"א ז"ל. ועיין באגרות משה (יו"ד ח"ד סי' י"ג) לגבי המאחז עינים.
ועל כן נראה לפענ"ד שאם יעשו לחולה לרפאותו אין מקום לאיסור, ולא מיבעיא אם אין עושין דברים זרים ולא מקטרין מיני כשפים הנראין דברים מוזרים, וכ"ש אם נאמין להמומחים שהרפואות הם דברים טבעיים, אלא אפילו נראה כעין דבר זר מ"מ יש לסמוך על המתירין כנלפענ"ד."
שתי תשובות – הרב מנחם מנדל שפרן (כי אני ה' רופאך, עמ' שסח-שעה)
"בס"ד, ר"ח שבט תשע"ו
שיטות טיפול הנקראות קינסיולוגיה, הילינג, פרחי בך, שלשת הממדים,
E.F.T, T.A.T., ומוח אחד הם שיטות טיפול בעיקר פסיכולוגיות ומרפאות
בעיקר בעיות וסבוכים בנפש אבל גם בעיות פיזיות הנובעות מענינים נפשיים או בעיות פיזיות שטיפול נפשי יכול לעזור להן.
אין בשיטות אלו משום קוסם מנחש ומכשף וכו' משאר דברים האסורים לנו. ורק מי שאינו מתמצא בסוגי הטיפולים שבתורת הנפש חושב שיש כאן כחות נסתרים או ענינים על טבעיים וכו'.
ומה שטוענים שיש אנרגיות בגוף או סביב הגוף, דבר שלא הוכח במדע של היום עד היום, זהו רעיון של כמה שיטות טיפול כמו קינסולוגי' ומוח אחד ומרפאים שונים שלדבריהם יש להם אנרגיות ביד וכו' (ויש רבנים המטופלים אצל בעלי אנרגיות היד ולדבריהם זה עוזר להם למחצה לשליש ולרביע). ראשית, שיטת ריפוי או טיפול המתברר בשטח שמועיל אין חיוב לדעת איך זה פועל בטבע (כמבואר בראשונים ובתשו' הרשב"א סי' תי"ג). שנית, גם אם פועל רק בגלל דמיון האדם שזהו ריפוי אמיתי (כידוע שדמיון האדם שמתרפא מאיזה דבר מועיל לגוף להתרפאות באמת) ג"כ מותר. שלישית, גם אם נותנים הסבר מדעי לתהליכי הטיפול שיתברר כמוטעה ולא קיים, אין איסור להאמין בהסבר המוטעה כל עוד אינו נכלל באיסורים שאסרה תורה או חז"ל, והסבר האנרגי' אינו נכלל באיסורים אלו. וידוע שהרבה תרופות המועילות ונתפשט השימוש בהם מחמת נסיונות בשטח שנתברר שהועילו ובמחקריהם העלו רעיונות איך זה מועיל והרעיונות הופרכו במשך הזמן. רביעית, אולי באמת יש כזה דבר הנקרא אצלם אנרגי', ומה שהמדע לא הצליח לגלותה זהו שאלה של אנשים פשוטים החושבים שהמדע הגיע לסוף חקר הטבע ומה שהמדע לא יודע איך זה פועל אינו קיים, או של אנשים שחסר להם באמונה וחושבים שמה שאינם מבינים אינו קיים.
ולמעשה:
א. הטיפולים האלטרנטיביים עוזרים למאות אנשים המתאימים לשיטות אלו והם בכלל הרפואות שניתנה רשות לרופא לרפאות.
ב. מאחר ושמעתי שיש כאלה שמייחסים לכוחות ואנרגיות וכדומה בחירה ורצון [כמו "הוא לא רוצה לענות או להתיחס לפנייתי"] שזה ע"ז (ועיי חזו"א יו"ד סי' ס"ב אות י"ט "דכל שעובדין נברא ומיחסין לו בחירה עצמית וממשלה זהו עיקר ע"ז", וה"ה אם מאמין בזה הרי זה מאמין בע"ז), ואסור גם משום מתרפא בע"ז וגם משום לפני עור שמכשיל את המטפל היהודי או אפי' אינו יהודי, חייבים לברר מראש אם המטפל אינו מאלה (אם לא שרק מיעוטא דמיעוטא מאמינים כך שאז אין חיוב לברר).
ג. יש להדגיש שאימרות שצריך לשננם כדי להשפיע על הנפש בדרך השינון צריך להזהר להחליפם באימרות שלנו שלא יהי' בהם ח"ו אימרות מאמונות זרות.
ד. אם יש במרכלתם 'גילוי עתידות' צריך להחמיר שלא להשתמש בהם (עי' ש"ך יו"ד קע"ט ס"ק א' דיש על השואל משום תמים תהי' עם ה' אלקיך. והרבה פעמים שטח 'גילוי עתידות' מתקרב לאמונות השייכות לתחום של ע"ז ר"ל [וגם אלו המותרים הצלחתם אפסית ומפסיד כספו לריק], ופעמים בכלל הלאו דקוסם שהוא מעשי ריכוז מחשבה להגיד עתידות), אא"כ הדבר נוגע לגילוי תת המודע שאין בזה משום עתידות אלא גילוי מה שנמצא בתת המודע וההרגשה העמוקה של האדם והשימוש באותו גילוי.
ה. מאד יש להזהר מאיסור יחוד או שיטות טיפול הדורשות קשר אישי עם המטפל שאלו חייבים הוראת מורה הוראה המתמצא הן בההלכה והן בדרכי הטיפול וכדאי שיכיר את המטופל וגם את המטפל עצמו אם אינו מן הפרוצים וכו' וכבר הי' לעולמים.
ו. יש לציין שיש מטפלים בשיטות לא קונבנציונליות בעלי דמיון ומשכנעים אנשים פשוטים שיכולים לטפל בכל מיני בעיות אשר בודאי לא מועיל וכך מפסידים להם ממון הרבה וגם זמן יקר מבחינה רפואית שאפשר להרויח בטיפול מתאים. וישנם רמאים ממש אשר כחם בפיהם ואנשים פשוטים הסומכים על רופאי אליל משתכנעים ומכלים ממונם אצלם. ולכן כדאי תמיד להתיעץ עם אדם גדול או אדם נבון ובר דעת וגם לעקוב אחרי הטיפול אם אינו נגרר בלי תועלת.
מנחם מנדל הכהן שפרן
לרומע"כ הגאון והצדיק המקובל הרב …. שליט"א, ראש ישיבת ……….
שוכ"ט למעכת"ה
א. השימוש במונחים 'המטפל שואל' ו'הגוף יודע מקום החולי' [ומעכ"ת מוסיף ומסביר "היינו הנפש, שהרי הגוף בעצמו הוא כדומם"] ו'המשכת שפע' גורם להציג את השאלה באופן אחר וכאילו יש כאן 'יודע ועונה' ו'שואל ומקבל תשובה' ו'ממשיך שפע' וממילא יש 'משפיע' וכו'. צריך להתיחס לכל זה באופן אחר ובמונחים אחרים והוא שכל דבר נחקק במח ובמערכת העצבים פיזית [או כלשון מעלתו 'נתגשם'] וגורם לתגובות, ומי שמפתח רגישות להרגיש בידו תגובות אלו יוכל לדעת ע"י הרגשתו את המקום הכואב, או המקום או הדבר שגורם לפחדים. ואין זה אלא כמו מי שמבין מפניו של אדם אם הוא בצער או בשמחה ואם יש לו כאבים או לא מרגיש בנוח. וכמו שנחקק בכפות ידיו ועיניו הדברים שעוברים על האדם ומי שיודע לקרוא מה שרשום על היד או העין לא מיקרי ששואל את היד או את העין ולא מיקרי שהעין יודע או כף היד יודע וכף היד עונה והעין עונה אלא מיקרי שנעשה רושם על היד ובעין ובפנים והוא קורא את הרשום. וכן השימוש ב'נפש' במקום 'מערכת העצבים' ו'המח' ו'תת ההכרה', עושה רושם שעוסקים באיזה דבר רוחני שצריך לברר אם אסור או מותר ואם בכחות טומאה או קדושה עסקינן כאשר בסך הכל הם מרגישים דברים שנחקקו במח ובתת ההכרה, ורק בדברים פיזיים גשמיים עסקי. וכל עיסוקי הפסיכולוגים אינם בדברים רוחניים אלא בשינויים פיזיולוגיים במערכת העצבים ובהרכב הכימי שמושפעים ע"י דיבורים ומחשבות [וכמו שפחד ועצב ושמחה גורמים לשנויים פיזיים וכימיים בגוף] והפסיכאטרים משפיעים על מערכות אלו ישירות ע"י תרופות כימיות. ומעכ"ת כבר הרגיש לשיטתו שיש צורך לחלק דחכמת הפרצוף והיד מותר וחילק בין נתגשם הדבר ללא נתגשם, איברא דבנ"ד ג"כ רק במה שנתגשם ונרשם במוח עסקינן ואין המח 'מגלה לו' אלא הוא זה שמרגיש מה חסר ומה יתר במוח. כמובן שיש הרבה רמאויות ודמיונות בענינים אלו כיון שאין האיש הפשוט יכול לבדוק אם ברמאים עסקינן.
ובאמת די לנו בזה שאין ב'מח אחד' איסור, ומעלתו דן מחמת לאו דקוסם קסמים ויש שדנו מחמת מתרפא בע"ז והתשובה על כל זה הוא בסגנון הנ"ל אלא שצריך להוסיף בזה דברים.
ב. וכיון שמעלתו העלה לדון מחמת איסור קוסם נבאר קצת גדרי איסור קוסם. הרמב"ם פרק י"א ה"ו מהל' ע"ז ביאר מהות הקוסם וז"ל "איזהו קוסם זה העושה מעשה משאר המעשיות כדי שישום ותפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר דברים שעתידים להיות ויאמר דבר פלוני עתיד להיות או אינו הווה או שיאמר שראוי לעשות כן והזהרו מכך, יש מן הקוסמין שממשמשים בחול או באבנים, ויש מי שגוהר לארץ וינוע וצועק, ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או בעששית ומדמין ואומרים, ויש מי שנושא מקל בידו ונשען עליו ומכה בו עד שתפנה מחשבתו ומדבר, הוא שהנביא אומר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו", והיינו עשיית מעשה כדי לעורר כח הדמיון שיוכל לדעת עתידות או מה כדאי לעשות, זהו לאו דקוסם. וכ"כ הרמב"ן בפרשת שופטים דקוסם "היא מחשבה בעתידות בכלל, מלשון קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו" אלא שרק ביאר מילת קוסם והרמב"ם הגדיר את האיסור וכתב דצריך (1) מעשה, (2) שיביאו ליישום מחשבתו', (3) שעי"ז יגיד עתידות או מה לעשות או לא לעשות. וזה פשוט כנ"ל שמי שע"י יישום מחשבתו' יכול לראות דבר קיים ונמצא בפועל אינו איסור כנ"ל אות א'. ובטור אף שלא כתב "ויאמר דבר פלוני עתיד להיות וכו'" אינו חולק על הרמב"ם אלא שלא העתיק כל לשונו והסתפק במה שכתב "עד שיאמר דברים העתידים להיות", וכן לרמב"ן קוסם הוא ענין ידיעת העתידות כנ"ל.
ג. ונחלקו הרמב"ם ורמב"ן בשורש האיסור ומהות האיסור. לרמב"ן שורש האיסור הוא ההתעסקות בעתידות [ע"י מעשים כאלו] ולרמב"ם השקר וההבל שבדבר הוא שורש האיסור והם ממשיכים לע"ז ולכן כללם בהלי ע"ז וז"ל שם "ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך". ובמורה נבוכים חלק ג' פרק ל"ז כתב בתחילת הפרק שכל אלו דברי שקר והתורה אסרתם להציל מטעות ע"ז וז"ל "המצות אשר כלל אותם הכלל השני. הם המצות אשר ספרנום בהלכות ע"ז, ומבואר הוא שהם כלם להציל מטעות עבודה זרה ומדעות אחרות בלתי אמתיות התגלגלו עם עבודה זרה, כמעונן, ומנחש, ומכשף, וחובר חבר, ושואל אוב וזולתם מן הכת שלהם, וכשתקרא כל הספרים אשר זכרתי לך יתבאר לך שהכשוף אשר תשמע אותו הוא מפעולות שהיו עושים אותם, הצאב"ה, הכשדיים, והכלדיים, ויותר היה במצריים, ובכנעניים, היו מביאים לחשוב בהם או היו חושבים שבהם יעשו מעשים נפלאים במציאות אם לאיש אחד או לאנשי מדינה, והמעשים ההם אשר יעשו אותם המכשפים אין ההקש נותן אותם ולא יאמין השכל שהם יחייבו דבר כלל [כלומר לפי כללי הטבע והשכל אין בהם ממש]". אבל מה שההקש מחייב עי"ש במורה נבוכים בהמשך הדברים שמותר, וחידש עוד יותר דמה שנתאמת נסיונו אע"פ שאיננו יודעים איך זה פועל מותר עי"ש לגבי דרכי האמורי שגדר הדבר הוא וז"ל "ר"ל כל מה שיאמר שהוא מועיל ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי אבל נוהג לפי דעתם, כמנהג הסגולות והכחות המיוחדות. והוא אמרו ובחקותיהם לא תלכו, ולא תלכו בחקות הגוים, והם אשר יקראום ז"ל דרכי האמורי, מפני שהם סעיפי מעשה המכשפים, שהם דברים לא יגזרם היקש טבעי, אך הם מושכים למעשה הכישוף אשר הם נסמכים לעניני הכוכבים בהכרח, ויתגלגל הענין להגדיל הכוכבים ולעבדם ולרוממם, ואמרו בפירוש כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, רוצים בזה שכל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר וזולתו אסור, וכן כאשר נאמר אילן שמשיר פירותיו טוענו באבנים או סוקרו בסקרא, הוקשה על זה המעשה בשלמא טוענו באבנים כי היכי דליכחש חיליה אלא סוקרו בסיקרא מאי טעמא וכו', הנה התבאר שסקירה בסקרא וכל מה שדומה לזה ממה שלא יגזרהו ההיקש הטבעי אסור לעשותו משום דרכי האמורי, וכן אמרו בשליא של מוקדשין תקבר, אמרו אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי, ואל יקשה עליך מה שהתירו מהם במסמר הצלוב ושן השועל, כי הדברים ההם בזמן ההוא היו חושבים בהן שהוציא אותם הנסיון והיו משום רפואה, והולכין על דרך תלות העשב שקורין בערבי פאבינ"ה ובלע"ז פיאוניא"ה על הכנפה, ונתינת צואת הכלב למורסות הנרון, והעישון בחומץ ומרקשי"ט למורסות המכות הקשות, כי כל מה שנתאמת נסיונו באלו אע"פ שלא יגזרהו ההיקש הוא מותר לעשותו, תודיע חפץ השם ולא יפול דבר מכל דבריה, והוא שיפרש "הוא הדבר אשר לא דברו ה'", והנה אתה חלקו וסגולתו שומע עצתו מפיו, והם חלק המזלות הולכים אחריהם, וזה טעם לא כן נתן לך ה' אלהיך, שלא נתן לך כאשר נתן להם, כטעם "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים" … ובספרי אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, שמא תאמר להם יש במה לשאול ולי אין לי, תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך. והנה זו ראיה בכל מה שפירשנו, כי הנחשים שורש דבר נמצא בם ולכן היה לישראל טענה במניעה מהם. וטעם "תמים תהיה עם ה' אלהיך" שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמיתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו רצוני לומר אורים ותומים. ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים, אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים, כי הוא אלהי האלהים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו. ולפיכך אחר אזהרת שאלת העתידות מקוסם ודורש בעד החיים אל המתים אמר שתהיה תמים עם השם בכל אלה, ולא תירא ממגיד עתיד אבל מנביאו תדרוש ואליו תשמע עכ"ל.
ה. והנה אף דפליגי במהותם של דברים דלרמב"ם הכל שקר ולרמב"ן יש בהם אמת וכן פליגי בשורש האיסור אם משום עצם השקר שמוביל לע"ז או משום תמים תהי' ואתה לא כן אלא נביא אקים לך לדעת עתידות, אבל למעשה לא פליגי. דהנה אם יהי' למעשה מסוים שלהם מהלך ע"פ 'ההקש והשכל' כלומר יהי' ברור המהלך ע"פ כללי הטבע דלרמב"ם יהי' מותר מסתבר בפשיטות דגם לרמב"ן יהי' מותר וכמו שמותר לרמב"ן לחזות מה יהי' מזג האויר בעוד כמה חדשים או איזה מחלות עלולות להתפתח במשך החורף הבא דמותר גם לרמב"ן דזה בכלל ההשתדלות הטבעי שאדרבה נצטוינו להתנהג על פיו.
ו. והנה אם יהי' דבר שיתברר שאינו שקר אלא אדרבה רואים שזה מועיל ואין לנו דרך ע"פ ההקש הטבעי והשכל שיהי' כן כתב הרמב"ם שמותר והוא מופקע מדרכי האמורי. ויש לעיין אם לרמב"ם יהי' מותר כה"ג גם בידיעת העתידות, והסברא נוטה שלרמב"ם זה מועיל רק להפקיע מדרכי האמורי אבל בנוגע לעתידות מונח בלאו זה שבעצם האיסור התורה מעידה שהכל שקר ולא שייך שידעו עתידות בקסמיהם. ולרמב"ן דס"ל שיש ממש בידיעותיהם העתידות [לזמן קרוב] ואעפ"כ אסור הגדר הוא דהתורה לא אסרה שני דברים, א' דאין איסור אם ידיעת העתיד אינו נובע ממעשים המביאים על האדם ידיעת העתידות בדרך התורה שהוא הנבואה וכדכתיב "כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך נביא … יקים לך" כמו לשמוע מה יאמר העוף שהעוף מגלה לו מה שלהבדיל הנביא שומע בדרכי הנבואה אבל הבנת כללי הטבע שטבע הקב"ה להתנהגות העולם כמו מדידת הרוחות וזרמי הימים וכו' או התפתחות מחלות ממחלות וכו' מותר בכל גוונא, וב' גם מה שתלוי בידיעה ע"י התבוננות ושמיעת העופות וכו' אינו אסור אלא מה שאדם רגיל אינו עושה ויכול לעשות וצריך לזה תכונות מסוימות והרגשות מסוימות שזה דומה לנבואה אבל מה שכל אדם רגיל עושה כגון אם כל אדם יכול להבין בשיחת העוף וממילא ידע מה יהי' מחר בנושא מסויים לא יהי' אסור לו לשמוע מה אומר העוף וכמו שידוע היום שבעלי חיים מרגישים עתידות קרובות של שטפונות צונמי ורעידות אדמה וכדומה. היוצא מזה שלרמב"ם מה שכללי הטבע והשכל מחייב ומבין אין בהם איסור דאז אינו הבל ושקר ולרמב"ן ההתבוננות בדרכי הטבע מותר וכן מה שכל אדם יכול לדעתם מותר דשני אלה אינם בכלל חקירת העתיד בסגנון של להבדיל נבואה ואינו אסור אלא ידיעות המגיעות דוקא לאדם מסוים בעל תכונות לא נרכשות ע"י כל אדם. ואין להאריך יותר בזה כי אינו נוגע לענינינו ואכ"מ מטעם שקבלתי שלא הכל צריך לכתוב או לגלות.
מנחם מנדל הכהן שפרן"
תשובת ר' ברוך חנה גרינפעלד שליט"א (כי אני ה' רופאך, עמ' שעו)
"לכבוד ידידי ש"ב הרבני המופ' כ"ש מו"ה … שליט"א
על שאלתך אם יש איזה חשש להתרפאות אצל הרופאים המשתמשים בשיטת הרפואה המכונה אלטערנאטיוו (alternative healing) ובמיוחד אותם המשתמשים בחכמת קינעסיאלאג"י בלע"ז (kinesiology)
הנה ראיתי כמה קונטריסים בצירוף עוד כמה מכתבים המעוררים החשש שכל שיטות האלו שאינם בדרך הרפואה המקובלת והרגילה מקורם ממקומות שאינם טהורים, מכומרי ע"ז והעוסקים בכישוף רח"ל. עוד הוסיפו לעורר שיש בזה איסור לאו של קוסם קסמים, וביטול מצוות עשה של תמים תהי' עם ה' א'. הנה באמת יש כמה דרכי רפואה השונים שהתפרסמו גם בין אחב"י, וביניהם דברים שנתפרסמו שמקורם מכומרי ע"ז רח"ל, וכגון מה שמכונה רעיק"י בלע"ז (Reiki) וכדו' עוד דברים שכל העוסקים בו ממלמלים איזה תיפלה לפני עסק הרפואה ובשעת העסק, או שמפסיקים להתעמק בכוונותיהם, מעדיטעיש"ן בלע"ז (meditation), וגם מבואר בכתביהם שמקור חכמה זו (ואחרים כמותה) מאיזה כומר לע"ז רח"ל ממדינת טיבעט (Tibet) שנתגלה לו הארה מן השמים ע"י נביאיהם עפ"ל וכדו', וחכמה זו עוברת מדור לדור מכומר לכומר, ורק מהם לומדים חכמה זו, ועל סמך שמועות אלו התעוררו לחשוש על כל סוגי רפואות אלו שנקראות אלטערנאטי"וו בחדא מחתא שמקורם בחשש ע"ז וכישוף רח"ל. וחשש זה התחזק בזה שהרבה אנשים שעוסקים ברפואת האלטערנאטיוו משתמשים בכמה חכמות ביחד ומערבבים כמה שיטות יחד לייעל עבודתם, ולכן חששו שכולם ממקור שאינו טהור.
וחוץ מזה, הנה שיטת קינסיולוגיה הגם שלא מצאו בכתביהם שום סממן של תיפלות וגם לא מוזכר בשום מקום שמקור החכמה מהכומרים, מ"מ הרי מבואר בכתבי חכמה זו שיסודה על בדיקת כוחות הנעלמים של האדם הנקרא אנרג"י בלע"ז (energy) שמתפשט דרך שבילים מיוחדים בכל הגוף הנקראים מערידיענ"ס בלע"ז (meridians). והנה בהיות שבכל החכמות האחרות שברור לנו שמקורם מכומרי ע"ז ועושי כישוף רח"ל גם הם מבארים בכתביהם שיסודם בכח אנרג"י זה שדרכו עובר עיקר חיות האדם, ומתקנים ומרפאים כח זה בטיפוליהם, הרי ממילא מזה מבואר שכל חכמות אלו מקשה אחת ומקורם בפסול, וגם חכמת קינסיולוגיה בתוכם. גם ראיתי שהאריכו בענין איסור קוסם קסמים, שמבואר בחז"ל וברמב"ם ובשו"ע כגון האוחז מקלו בידו ומתעצם במחשבתו עד שמתעורר ע"י תנועת המקל מעצמו לימין או לשמאל אם ילך או לא ילך וכדו' שאר מיני פעולות הקוסמים, ודבר זה אסור בלאו, א"כ גם חכמת קינסיולוגיה שעיקר פעולתה בירור ודיאגנא"ז בלע"ז (diagnosis) לברר מה חסר לו להחולה וגם לברר איזה רפואה ואיזה ויטאמין טוב לו, וגם איזה פעולה של תיקון של עבודת קייראפראקטי"ק (chiropractic) יתקן זרימות כח אנרג"י הנ"ל שנסתמו ועי"ז יתרפא, כל הידיעות האלו מתוודע לו ע"י חכמת קינסיולוגיה, והנה זה דומה למעשה קסמים לברר ענינים נעלמים ואסור בתכלית. ובשלמא בדיקת X-ray (קרני רנטגן) וכן בדיקת דם (blood test) שגם כן מבררים ענינים נעלמים הרי זה דבר טבעי לראות ולמדוד מה שבתוך גופו ופשוט שהוא מדרכי הרפואה ומותר, משא"כ בירור ע"י פעולה שאינה ע"פ טבע אינו אלא קסם או איצטגנינות לדעת טובת גוף זה ואסור בהחלט, וממילא יש בו גם איסור תמים תהיה עם ה' א' וכנ"ל, כיון שאין זה דבר שמוסבר בטבע ודאי שכוחו בקסם ובאיצטגנינות בהוברי שמים וכדו' שאסרה תורה. ע"כ עיקר דברי החוששים, בתמצית ובקיצור.
הנה חששות אלו הם באמת ענינים חמורים מאוד, ופשוט שאסור בהחלט לגשת להתרפאות בכל ענינים אלו בלי בירור המציאות. ברם אחרי שבמשפחתי עוד לפני חמש עשרה שנה טיפלו בא' מבני משפחתי הרחוקה בחכמת kinesiology (קינסיולוגיה) בהצלחה מרובה והכל ע"פ הוראת כ"ק אדמו"ר מטאה"ש שליט"א (השי"ת ירפאהו ויחלימהו במהרה) והוא עצמו שלח רופא מיוחד העוסק ברפואת kinesiology לטפל בו, וכך ידוע לי ממקור ראשון שהוא עצמו שליט"א מקבל כבר הרבה שנים טיפול זה באופן שוטף וקבוע, לכן הרגשתי חובה לברר ענין זה. הנה החשש שענין כח וחיות רוחני העובר בכל הגוף דרך מערידיענ"ס בלע"ז (meridians) שהכומרים עובדים עם כח זה בכל עניניהם ושאין לו מקור אחר כי חכמי הטבע לא ביררו מעולם ענין זה ולכן ודאי מסתבר שיסוד ענין זה מהסט"א רח"ל ולכן אסור לקבל שום טיפול ע"י העסק בכח זה, הנה זה פשוט שהנחה זו בטעות יסודה וכח חיות זה הזורם בכל הגוף דרך שבילים מיוחדים היה ידוע לחכמי הטבע מאז ומעולם, וגם מובא בבירור אצל חכמי התורה ז"ל. הא לך לשון העץ חיים לקדוש ישראל מה"ר חיים ויטאל זצ"ל שהוא תורת האריז"ל (שער מ' דרוש יב) שאחרי שבירר ענין שס"ה גידי הדם שמסתעפין מן הכבד ומוליכין דם שהוא חיצוניות חיות הגוף לכל חלקי הגוף וכמ"ש כי הדם הוא הנפש כתב עוד וזלה"ק "ואח"כ מסתעפים ורידי הלב שהם העורקים הדופקים כנודע ואין בתוכם דם רק חיות ורוחניות הנמשך מן הרוח שבלב ומסתעפים בכל האיברים בתוכניות (ר"ל חלק האמצעי) שלהם כנודע כי תחת ורידי הדם הם העורקים הדופקים. ואח"כ מסתעפים הגידים מהמח, ובתוכם מתפשט רוחניות דק מאוד של הנשמה של המח כנודע, כי הגידין אין רוח ממש דופק בתוכם נרגש כמו בעורקי הלב הדופקים, אמנם הוא דק מאוד ואינו נרגש כלל יען הוא מבחינת נשמה, ולכן כל תנועות שבאיברים אינם אלא ע"י הגידין המנענעים האיברים כנודע וכו', וכבר כתבו חכמי הטבעיים כי בהיות האדם חי הגידים הם חלולים והחיו"ת עובר בתוכן, ובמותו שנסתלקה הנשמה תיכף יכווצו הגידין ויסתמו פיהם, וזהו להיות הרוחניות שבהם זך בתכלית הזכות וכו', עכלה"ק.
הרי שפתיו ברור מיללו שכן הוא בטבע הגשמי שכמו שיש דם גשמי שמסתעף לכל חלקי הגוף דרך גידין גשמיים כן יש רוח מתגשם רק שהוא יותר זך ויותר רוחני אבל גם הוא מסתעף לכל חלקי הגוף ע"י גידין או עורקין גשמיים, וכן יש רוח וחיות דק מאוד בתכלית הזיכוך אבל גם הוא דבר גשמיי ומסתעף לכל הגוף ע"י גידין לבנים חלולים גשמיים, והגם שהוא בתכלית הזיכוך מזה עצמו שכל הליכתו בתוך כל חלקי הגוף הוא דרך גידים לבנים גשמיים זהו הוכחה ברורה שחיות זה בגדר ענין גשמי הוא. כי ענין רוחני גרידא אין צריך לגידין גשמיים כלל, וזה פשוט.
הרי מבורר לפנינו שמה שנקרא היום בלשונם 'כח החיות שנמשך דרך מערידיענ"ס ומעביר החיות לכל חלקי הגוף' זהו מה שמבואר כבר מלפני מאות בשנים בשם חכמי הטבע והתאמת בכתבי האריז"ל, והוא ברור.
כן ראיתי שוטענו שלפעמים הבירור ע"י חכמת kinesiology בא בלי נגיעה בהגוף כלל רק שמים הידים מעל הגוף בכמה מדריגות של ריחוק וקירוב, וההסבר בזה הוא שיש לכל אדם חי מה שנקרא בלשונם aura בלע"ז שהוא חלק מעיקר חיות שבגוף שמקיפו מבחוץ, וכל מה שמרגישים כח זה יותר רחוק מהגוף זהו סימן לחיזוק כוחות הגוף. וכל מה שאינו נרגש רק סמוך לגוף סימן על חלישות כח חיות זה בהגוף וממילא סובל הגוף מחולשה וחסרון, ועפ"ז מחליטין סוג התיקון והרפואה לחזק כח זה וממילא לחזק ולרפאות כל הגוף. ולכאורה גם ענין זה אינו מוסבר בטבע והוא ענין על-טבעי, ולכן צריך לחשוש שמקור עסק זה מהסט"א כוחות הכישוף וכדו' רח"ל.
ולבבי לא כן ידמה, הרי ענין זה מבואר בארוכה בעץ חיים (שער מ"ה פ"א-ד') ובעוד מקומות בכתבי אריז"ל ענין חיות של האדם שנתחלק החיות לשני חלקים, אור פנימי המחיה להגוף, ומה שאין הגוף סובל מאור זה הגדול נשאר מבחוץ ומקיפו מבחוץ ונקרא אור מקיף.
והגם שתוארים אלו הם ענינים רוחניים הנוגעים לנשמת האדם, הנה זה פשוט שמדובר על אור עליון רוחני שמשתלשל מדרגא לדרגא עד שמגיע לאיזה שהוא דרגא של התגשמות כדי שיהא שייך להגוף של עולם הזה, ועי"ז יוכל להתחבר להגוף (וכמבואר באריכות בעץ חיים הנ"ל בכמה מקומות ואכמ"ל).
וכמו שהאור פנימי שהוא עיקר חיות האדם מסתעף לכל הגוף ע"י גידים לבנים גשמיים שהולכים מן המוח (וכנ"ל) כן האור מקיף הנשאר מבחוץ הוא ג"כ באיזה דרגא של התגשמות כיון שגם הוא חלק החיות של כל גוף חי, והגם שהוא בתכלית הזיכוך ואינו מורגש מ"מ בודאי יתכן באיזה אופן למדוד ולהרגיש חיות זה כיון שסוף כל סוף בגדר גשמי הוא. וענין זה כמעט מבואר במקום אחר בכתבי אריז"ל, ראה ב'כל ספרי האריז"ל' על יום טוב הושענא רבה, שבליל הושענא אפשר לבקיאים בבדיקה זו לבדוק אם הצל של האדם הסתלק ממנו משום גזירה למיתה ח"ו, והצל הוא בחינת אור וחיות שמלביש ומקיף לנפשו וגופו, וע"י שאינו רואה הבבואה דבבואה לאור הלבנה מזה ראיה שנסתלקה ח"ו ע"ש באריכות, הרי מבואר לפנינו ענין הרגשת הסתלקות סוג אור מקיף שבאדם ע"י פעולה גשמית של בדיקה לאור הלבנה, ועכצ"ל שאור זה הגם שהוא רוחני ובתכלית הזיכוך הרי משתלשל להיות תחת סוג גשמי ולכן אפשר להרגישו, ולא כל אדם רק הבקיאים בדבר וכמ"ש כל המפרשים והראשונים שדיברו בזה ואכמ"ל.
ועל פי זה פשוט שאותו aura בלע"ז שהוא אור מקיף זך אבל גשמי הגם שאינו נראה לעין אפשר להבקיאים להרגישו, וכל זה ברור. וכיון שאור מקיף מקושר עם האור הפנימי וכנ"ל והאור הפנימי הוא החיות שמסתעף מהמוח לכל האיברים וכנ"ל, ודאי שחלישות כח האור המקיף מראה על חלישת הגוף, ויתכן ע"פ חכמת הטבע והגשמי לדעת ממנו איך לתקן ולרפאות הגוף, והבן היטב.
והנה עפ"י ביאור הטבעי הזה לחכמת קינסיולוגיה וכנ"ל, ממילא נופל כל חשש קוסם קסמים, וגם אין בו חשש לעבור על מצות תמים תהי' עם ד' א', כיון שהוא בירור טבעי לדעת מה חסר להגוף ואיזה מאכל לא טוב לו וכדו', ולא גרע מבדיקת דם עורקים הבא מן הכבד וכנ"ל, כן ענין זה הוא בדיקת חיות הגידין הבא מן המוח, ואדרבא משום שהוא זך יותר ובא מאבר חשוב יותר תוצאות הבדיקה חשובות ומדוייקות יותר, ודו"ק היטב כי אין צורך להאריך יותר.
והנה אחר כל זאת, יש לדון בכל שאר החכמות שמבורר שמקורן מכומרים עובדי ע"ז כגון Reiki ודומיהן, הגם שפשוט שיש בו חשש גדול של ע"ז וכישוף ואסור להשתמש בחכמה זו על ידי הכומרים ושלוחיהן, מ"מ יש לדון בזה עפ"י כמה אופנים.
דהנה לפי מה שביארנו עד הלום שכח חיות המערידיענ"ס הוא ענין טבעי, הנה פשוט מה שבחרו הכומרים בכישופיהם וכח הסט"א שבידם לעבוד עם כח הרוחני הזה הנקרא מערידיענ"ס בלע"ז, הוא משום שזהו הכח השרשי והמובחר של כל הגוף, ולכן ע"י כישופיהם עושים כדי להשתלט על הכח המובחר הזה ועל ידי זה לתקן ולרפאות חולי הגוף. ולפעמים לפי רצונם להיפך לקלקל ולהחלות כח הגוף כמובן וכמבואר בחז"ל בחולין (ז:) למה נקרא כישוף משום שמכחישין כח פמליא של מעלה, והוא ע"י שליטה על חיות הגוף הגשמי ולשנותו לפי צרכם וכנ"ל. ופשוט.
ברם מה שנוגע במיוחד לחכמת Reiki או לכל שאר חכמות הכומרים הנ"ל יש להסתפק בו, והוא בשני אופנים.
(1) הדרך הפשוט, וכמו שביארנו, שכל כוחם בכישוף וסט"א לשלוט על חיות הגוף העיקר שמסתעף מן המוח וכנ"ל.
(2) יתכן לומר שכומרים אלו ג"כ פעלו עפ"י חכמת הטבע וכמו שביארנו לעיל, וגם הם למדו וידעו איך לבדוק החסרון והחולשה בכח רוחני זה שגורם למחלה ולתקנו עפ"י הטבע לעורר חיזוק זרימת כח חיוני זה וכדו', רק כיון שהיו מכשפים והי' בכוחם להכחיש פמליא של מעלה רח"ל צירפו גם כוחות הטומאה הנ"ל לעזור ולהשביח כח הרפואה שלמדו והשיגו, ודו"ק.
והנפק"מ בזה, אם נברר שחכמת Reiki, או חכמה אחרת הדומה לה, הגם שמקורה מהכומרים וכנ"ל מ"מ יש רופאים וחכמי טבע חסרי אמונה שהשיגו ולמדו היטב חכמה זו ומשתמשים בה ומלמדים אותה לתלמידיהם בלי שום איזכור של כישוף ובלי שום התקשרות לכומר קדום ובלי מילולי תיפלות בעת עבודתם רק עסקם בו כחכמה בעלמא ואדרבא מתלוצצים על כל מאמיני התיפלות ובכל זאת הם מצליחים לרפאות, הרי מזה התברר כדרך השני שגם הכומרים עושי הכישוף פעלו מתוך רפואה טבעית ורק הוסיפו הכישוף להשביח הרפואה אבל שפיר אפשר ואפשר גם בלאו הכי, ודו"ק היטב. ואם הגענו עד הלום, הרי יש לנו דרך שלישית בזה, שבאמת כל כח הכומרים הוא רק כח טבעי שלמדו והשיגו חכמת Reiki (וכדומה עוד חכמות) ועל פי חכמה טבעית זו כל פעלם, רק כיון שההמון עם בימים ההם היו נבערים מדעת והאמונות התפילות שלטו בכל לכן השביחו מקחם ע"י שקרים בדויים שעושים עפ"י כישוף וכוחות עליונים ועי"ז נפלו חיתתם על כל ושלטו על האנשים הנבערים האלו שבאו אליהם לצורך רפואה ועשו בהם כל מה שרצו. והגם שסוף כל סוף כיון שמפארים כח הכישוף והסט"א פשוט שאסור להשתמש בהם לצורך רפואה, רק הנפק"מ כמו שכתבנו לעיל לענין מי שעוסק בחכמת Reiki ודומיהן עפ"י טהרת חכמת הטבע ואינו מהמאמינים הכסילים וצוחק מכל הבליהם, הרי ברור שאצל אנשים כאלה אין שום חשש כישוף וכדו', ודו"ק היטב.
ולסיום נעשה סך הכל בקצרה:
(1) חכמת קינסיולוגיה כיון שלא נתברר מעולם שיש לה שייכות לע"ז וכישוף ואדרבא נתברר מעל כל ספק שהיא חכמה מסודרת ונלמדת בבתי ספריהם הגבוהות זה 40-50 שנה ויותר, וכל בתי ספר אלו אין להם שייכות לשום אמונות תפילות, וגם מי שנחשב להמחדש ומפיץ חכמה זו הי' רופא שצחק מכל אמונות תפילות, ודאי שאין שום סיבה לתלות כח חכמה זו בכישוף כלל וכלל.
(2) עצם השימוש בכח חיות שעובר דרך מערידיענ"ס בלע"ז, מקורו בחכמת הטבע ומובא בספרי הקודש לענין אמיתי ואין בו חשש כלל. ומה שהכומרים עושי הכישוף ג"כ משתמשים בכח זה כדי לשלוט על חיות האדם ולשנותו אין בזה שום חסרון כלל וכנ"ל.
(3) גם שאר חכמות שמקורם מהכומרים עושי הכישוף רח"ל, אם יתברר שחכמי טבע רגילים שמתלוצצים מאמונות תפילות למדו חכמה זו ומשתמשים בה בהצלחה, ודאי עי"ז יש הוכחה שיסוד חכמה זו הוא טבעי ואפשר להשתמש בה ע"י אנשים אלו (אבל לא ח"ו ע"י כומרים ושלוחיהם שממלמלים דברי תיפלות וכדו', וכנ"ל).
(4) גם אם נמצא אנשים שמשתמשים בחכמת קינסיולוגיה יחד עם חכמות אחרות שיש בהם חשש כישוף רח"ל (ולהם אסור לילך משום הכי) אין זה מגרע בכשרות חכמת קינסיולוגיה, כי הם רק עירבבו כמה חכמות יחד להשביח הרפואה וכנ"ל.
ולהלכה, אחרי שהגענו עד הלום אין שום חשש בהשתמשות בחכמת קינסיולוגיה ע"י אנשים מלומדים שאין מערבבין בו עניני תיפלות ובפרט שגדולי ישראל וביניהם כ"ק אדמו"ר מטאהש שליט"א התירו הדבר ושולחים בקביעות להשתמש בחכמה זו, וגם בעצמם השתמשו ומשתמשים תמיד בחכמה זו, ודאי שאין בה שום חשש כלל וכלל. ומה שאחז"ל מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות חל גם על שיטת קינסיולוגיה וכדו' (עפ"י הכללים שהתבררו לעיל). ויה"ר שכל החולים יזכו להתרפאות בידי שמים ולא יצטרכו לשום רפואה לעולם.
הכו"ח בברכת התורה
הק' ברוך חנה גרינפעלד"
מעשה חושב ג, ו
"רפואה אלטרנטיבית לאור ההלכה
חולה אושפז בבית חולים לאחר שאובחן אצלו גידול ממאיר במוחו ומצבו הולך ומתדרדר, ועתה הינו קשה ביותר. הוא מטופל בשיטת הרפואה המדיצינית הקונבנציונלית, אך לא חלה כל הטבה במצבו. רופא, הדוגל בשיטת רפואה אלטרנטיבית, סבור שניתן לרפאותו באמצעות הצמדת מגנטים מסויימים לגופו. ומאידך גיסא, גם הרופאים המטפלים בו, הדוגלים בשיטת הרפואה המדיצינית הקונבנציונלית, מסכימים שאין בביצוע שיטת הרפואה האלטרנטיבית הזו כל הפרעה לטיפול הרפואי שהינם מעניקים לחולה במסגרת בית החולים, היות ואין מחדירים לתוך גופו שום חומרים אחרים, העלולים לשבש את הפעילות התרופתית בגופו של החולה.
שאלה:
האם בני משפחת החולה, המטפלים בו, חייבים לפנות אל הנהלת בית החולים, בבקשה לאפשר את הטיפול בשיטת הרפואה האלטרנטיבית?
ובאם הנהלת בית החולים מתנגדת לכך – האם חייבים הם להוציא את החולה משם, לשם ביצוע הטיפול בשיטת הרפואה האלטרנטיבית, למרות שקיים סיכון מסויים, שבאם יורע מצבו של החולה שוב יסרב בית החולים לשוב ולטפל בו?
- דחיית איסור לצורך רפואה סגולית:
שנינו (יומא פג.): "מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו, ורבי מתיא בן חרש מתיר", ע"כ. ופרש"י שם וז"ל: "אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו, ואע"פ שנוהגין הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה על כך, ור' מתיא בן חרש מתיר, קסבר רפואה גמורה היא", עכייל. וכן פירש הר"ן (על הרי"ף) בשינוי קצת.
ובפירוש המשניות להרמב"ם (שם) כתב וז"ל: "ואין הלכה כרבי מתיא בן חרש בזה שהוא מתיר להאכיל לאדם הכבד של כלב שוטה כשנשך, כי זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה, וחכמים סוברים כי אין עוברין על המצות אלא ברפואה בלבד, רייל בדברים המרפאין בטבע, והוא דבר אמתי הוציאו הדעת והנסיון הקרוב לאמת, אבל להתרפאות בדברים שהם מרפאים בסגולתן אסור, כי כוחם חלוש אינו מצד הדעת ונסיונו רחוק, והיא טענה חלושה מן הטועה, וזה העיקר דעהו וזכרהו כי הוא עיקר גדול", עכ"ל.
ובספר היד החזקה לא העתיק הרמב"ם דין זה, וכן לא הביאו המחבר בשו"ע. אכן הרמ"א (יו"ד סי' קנ"ה סעיף ג') כתב וז"ל: "וכל חולה שמאכילין (לו) איסור צריכים שתהא הרפואה ידועה או על פי מומחה", עכ"ל.
ומבואר מזה דסבירא להו לרש"י והרמב"ם בפיה"מ דאסור לעבור על איסור מאיסורי התורה לצורך רפואה שאינה רפואה גמורה, דהיינו שהיא איננה מועילה אלא בדרך סגולה, ואין להרופאים נסיון שהיא מועילה לרפאות את החולים.
ב.
הוכחה מדין קמיע מומחה:
ויש להוכיח כדעתם מהא דשנינו (שבת ס.): "לא יצא האיש וכו', ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה", ופירש"י שם: "ולא בקמיע, שכותבין וטוענין לרפואה, שאינו מן המומחה, אבל בקמיע מומחה שרי, דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו", עכ"ל. ומבואר בגמ' (שם סא.) דבקמיע מומחה מותר אפילו חולה שאין בו סכנה לצאת בו, וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' ש"א סכ"ה).
דמבואר מזה, דמה שהותר הקמיע מן המומחה אינו משום שפיקו"ן דוחה את האיסור דשבת, אלא דקמיע מומחה חשיב מלבוש ותכשיט של החולה, ולפיכך שרי אף לחולה שאין בו סכנה (שאסור לדחות לצורך רפואתו שום איסור), דגם לו הוא נחשב כתכשיט ומלבוש. אבל אסור לדחות לצורך רפואת הקמיע שום איסור אפילו במקום סכנה, ולפיכך קמיע שאינו מומחה אסור לצאת בו אפילו חולה שיש בו סכנה, וכדמשמע שם שאין שום חילוק בדיני הקמיעות בין חולה שיש בו סכנה לחולה שאין בו סכנה, ואף שמחללין את השבת על ספק הצלת נפשות, מ"מ בקמיע שאינו מומחה אסור, ומשום שאינו נחשב מלבוש כתכשיט. וא"כ מוכח מזה דמשום רפואה סגולית שאינה ידועה אין דוחין שום איסור אפי' לצורך פיקו"ן. וכדעת רשייי והרמב"ם וסייעתם.
אבל מ"מ יש לדחות, דמה שאין סומכים על קמיע שאינו מומחה אינו משום שהוא רפואה סגולית, אלא משום שהוא ספק האם הקמיע מועיל, אבל על רפואה סגולית שברור שהיא מועילה בודאי הוה סמכינן אפילו במקום איסור. ואע"פ שבכל ספק הצלת נפשות אזלינן לקולא, וא"כ כל היכא שמחללין שבת על הודאי מחללין גם על הספק, מ"מ י"ל דהיינו דוקא ברפואה טבעית, שהוא דבר אמיתי ומנוסה, אבל לא ברפואה סגולית. ועיין בספר תוספת יום הכיפורים לבעל הכפות תמרים (יומא שם) ובשו"ת באר יצחק (או"ח סימן ט"ז) שכתבו כן. ולפי"ז מה שהוצרכו בסוגיא שם למימר שקמיע מומחה נחשב כתכשיט ומלבוש, היינו רק בכדי להתירו גם לחולה שאין בו סכנה, אבל לחולה שיש בו סכנה חוה שרי אפילו לא היה תכשיט, הואיל והוא קמיע מומחה.
אכן מהסוגיא שם (שבת דף סא:) לא משמע כן, דאיתא התם בגמ': "איבעיא להו קמיעין יש בהן משום קדושה או דלמא אין בהן משום קדושה, למאי הלכתא, אילימא לאצולינהו מפני הדליקה וכו', אלא ליכנס בהן בבית הכסא, מאי, יש בהן קדושה ואסיר או דלמא אין בהן קדושה ושרי, תייש ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה, הא מן המומחה נפיק, ואי אמרת קמיעין יש בהן משום קדושה זמנין דמיצטריך לבית הכסא ואתי לאיתויינהו די אמות ברשות הרבים, הכא במאי עסקינן בקמיע של עיקרין, והתניא אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין, אלא הכא עסקינן בחולה שיש בו סכנה", ע"ך. ופירש"י שם וז"ל: "שיש בו סכנה, אי שקיל ליה מיניה, דשרי למיעל בהן לבית הכסא משום פיקוח נפש", עכ"ל.
ומבואר לכאורה דאף בחולה שיש בו סכנה הוה אסרינן ליה לצאת אפי' בקמיע מומחה אילו היה חשש שיבוא להעבירו די אמות ברשות הרבים, ורק משום דמחמת סכנתו מותר לו ליכנס עם הקמיע לבית הכסא, ותו ליכא חששא דשמא יעבירנו די אמות ברשות הרבים, מותר לו לצאת בקמיע מומחה. וא"כ חזינן דלצורך רפואה סגולית, ואף אם היא בדוקה כקמיע מומחה, אין דוחין אפי' איסור של גזירה מדברי סופרים.
ובספר אדמת קדש (הובא בברכי יוסף או"ח סי' ש"א וביו"ד סי' קנ"ה) כתב שאם ודאי יועיל לרפאות את החולה שיש בו סכנה מותר לכתוב קמיע בשבת, וכתב שהרמב"ן והרשב"א חולקין על הרמב"ם, וסבירא להו שמותר לעבור על איסור תורה לצורך רפואה סגולית, עיי"ש.
ובשו"ת חיים שאל (חייב סימן לייח אות פייא) כתב: "ראיתי בספר כתיבת יד ישן שרבינו פרץ זייל כתב בשבת שמות הקדש סגולה בדוקה ליושבת על המשבריי, ועיי"ש עוד מש"ך בזה. ומבואר דס"ל להלכה שמותר לחלל את השבת, אף באיסור דאורייתא, לצורך רפואה סגולית בדוקה.
אכן מהסוגיא דשבת שהבאנו לעיל (דף ס"יא:) ומפירשייי שם מבואר לכאורה דאף במקום סכנה אסור לעבור אפיי על איסור דרבנן לצורך רפואה סגולית, ואפי' אם היא בדוקה כקמיע מן המומחה.
והנה לכאורה צ"ב מ"ש האיסור דשבת מהאיסור ליכנס לבית הכסא עם דברים שבקדושה, דמשמע התם דלחולה שיש בו סכנה מותר ליכנס בקמיע לבית הכסא משום פיקוח נפש, ואע"ג שרפואת הקמיע הינה רק רפואה סגולית, ואפ"ה היה אסור לו לצאת בו לרשות הרבים אילו היה חשש שיבא להעבירו די אמות ברשות הרבים. ואולי י"ל דכוונת הגמ' שם היא דבאמת ליכא למיחש כלל בחולה שיש בו סכנה שיבוא להעבירו די אמות ברשות הרבים, הואיל ומותר לו ליכנס עם הקמיע לבית הכסא, אמנם בלא"ה אף אילו היה חשש שיבוא להעבירו ד"א ברה"ר ג"כ היה מותר לו לצאת בו מפני הסכנה, ומשום דבאמת מותר לחלל את השבת גם לצורך רפואה סגולית, שכשם שמותר ליכנס בו לבית הכסא מפני הסכנה כך גם מותר לצאת בו לרשות הרבים מפני הסכנה, אלא דאליבא דאמת אין בזה כל חשש שמא יעבירנו וכנ"ל, וצ"ע.
ג. סיכום הדיון:
מכל האמור נלמד דודאי יש חיוב משום "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ו"לא תעמוד על דם רעך" להשתדל לעסוק גם ברפואות סגוליות, וכמבואר לעיל דיש סוברים שנדחין מפניה גם איסורים של תורה, וכדעת הרמב"ן והרשב"א, וא"כ פשוט שבודאי צריך להשתדל לעסוק בזה.
ובאמת יתכן דאף לדעת הרמב"ם דס"ל שאסור לדחות שום איסור לצורך טיפול ברפואות סגוליות, אבל מ"מ בנידון דידן שרי לעבור על איסורים לצורך הרפואה האלטרנטיבית הנ"ל, דבנידון דידן אין זו רפואה סגולית, אלא היא רפואה טבעית, הואיל והיא מוסיפה חמצן לגוף, וזה דבר המשפר את תיפקוד התאים שבגוף, וניתן למדוד תוספת חמצן זו, ועוד שיש רופאים רבים ברחבי העולם שמשתמשים בשיטה רפואית זו ומעידים על תוצאותיה החיוביות, ויש בה גם הגיון, וא"כ מסתבר דאף לדעת הרמב"ם נחשבת תרופת זו כ"דבר אמיתי הוציאו הדעת והנסיון הקרוב לאמת", ושרי לחלל שבת עבורו.
אמנם במקום שאינו כרוך בדחיית איסורים הרי ברור ופשוט דלכו"ע צריך להשתדל לעסוק גם ברפואה אלטרנטיבית, וכמבואר בשו"ת באר יצחק (שם).
אכן במקום שיש חשש שאם יתחילו לטפל ברפואה האלטרנטיבית יחדלו רופאי בית nחולים מלטפל בחולה בשיטות הרפואה המדיצינית הקונבנציונלית המקובלת (ואע"פ דלכאורה הן מבחינה הלכתית והן מצד חוקי המדינה אינם רשאים להתנגד לביצוע הטיפול בשיטות הרפואה האלטרנטיבית, במקום שאינן מפריעות לטיפולי הרפואה המדיצינית הקונבנציונלית, דגם הם מצווים על "לא תעמוד על דם רעך", ואדרבה יש להסביר להם שאם לדעתם אין ברפואה זו ממש, א"כ יש כאן הזדמנות להוכיח את צדקתם), הרי באופן זה צריך לשקול היטב במה יש סיכון גדול יותר, ולהשתדל ברפואת החולה בהתאם לכך.
מסקנה: צריך להשתדל לעסוק גם ברפואה אלטרנטיבית, במקום שאין היא מהווה הפרעה לטיפול הרפואי המקובל."
מעשה חושב ז, יא
"בשנים האחרונות נפוצה מאד בעולם המערבי שיטת ריפוי בשם רייקי שמקורה במזרח הרחוק ואשר לדברי העוסקים בה היא פועלת באמצעות העברת אנרגיה מידי המטפל לגוף המטופלים השם רייקי הוא מילה יפנית שמשמעותה ריי אוניברסלי חסר גבולות קי אנרגיית החיים הזורמת בכל היצורים טכניקת הריפוי מתבצעת באמצעות הנחת ידים בעדינות רבה בתנועות של ריחוף סביב איזור המקום המטופל בגוף לדברי המטפלים פעולה זו אמורה להעביר לשם אנרגיה חיובית אשר יש בכוחה להקל על כאבים ומחלות כרוניות להפיג מתחים ולשפר את יכולתו הטבעית של הגוף לרפא את עצמו שיטת ריפוי זו אמורה לסייע במגוון רחב עד מאד של בעיות רפואיות החל מהפרעות של כאבי ראש מתח ונדודי שינה כלה בבעיות לב או פוריות מחקרים רפואיים חדשים שהתפרסמו לאחרונה מצביעים על כך כי טיפול בשיטת רייקי יכול לסייע רבות גם להצלחת הפריות חוץ גופיות לפי מחקרים אלו גדלים סיכויי ההצלחה של ההפריה בכ75 אחוז אצל נשים שטופלו בשיטת רייקי במהלך החזרת העובר המופרה אל הרחם בהנחיות המועברות לבוגרי הקורסים לטיפול בשיטת רייקי הם מודרכים שלא להמליץ לאף אחד על הפסקת טיפול רפואי מכל סוג שהוא ולהדגיש בפני כל המטופלים כי הטיפול בשיטה זו אינו מהוה תחליף לטיפול רפואי מכל סוג שהוא אלא הוא בא אך ורק כהשלמה במקביל לטיפול רפואי קונבנציונלי או לשיטות ריפוי אחרות ומטרתו לשפר את מצבו הביולוגי של המטופל ולהאיץ את תהליך הריפוי של הגוף.
בספרות העוסקים בשיטת ריפוי זו בקורסים המועברים למתמחים בה ובמהלך הטיפול בשיטה זו, משולבים סמלים שונים אשר משמעותם אינה ברורה דיה.
ובהקשר לכך נשאלות שתי שאלות שהן אחת:
א. האם מותר להסתמך על שיטת ריפוי זו ולהזדקק לה?
ב. האם יש לחוש לסרך של עבודה זרה ואביזרייהו בהזדקקות לשיטת ריפוי זו ולסמלים הכרוכים בה? והאם אין בזה משום דרכי האמורי?
תשובה:
א. יסוד ההיתר לעסוק ברפואה:
כדי לקבוע האם אכן מותר להזדקק לשיטה המכונה "רייקי", או "העברת אנרגיה חיובית", להזדקקות עלינו לברר תחילה את עמדת ההלכה בנוגע אלטרנטיבית בפרט, ולאחר מכן נוכל לגשת לרפואה בכלל, לרפואה לנושא הספציפי הנדון. הנה כתיב בפרשת משפטים (שמות כ"א י"ט) "ורפא ירפא", ודרשו על כך חז"ל (ב"ק דף פ"ה): "דתניא דבי רבי ישמעאל אומר ורפא ירפא, מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות" ופירש"י (שם, ד"ה נתנה) יינתנה רשות לרופאים לרפאות, ולא אמרינן רחמנא מחי ואיחו מסי", וכן כתבו גם התוס' (שם, ד"ה שניתנה, בתוה"ד) "אבל חולי הבא בידי שמים כשמרפא נראה כסותר גזירת המלך, קמ"ל דשרי"…
ג. רפואה אלטרנטיבית:
והנה כשם שמתרבות כיום המחלות והחולאים רחייל, כך מתרבים לעומתם גם המרפאים לסוגיהם, הנוקטים בשיטות רפואה שונות, אשר אחת מהן הינה הרפואה האלטרנטיבית – החילופית לגווניה השונים.
כאן נשאלת השאלה, האם מותר על פי ההלכה להזדקק גם אליה, משום שדינה לענין זה ככל רפואה על פי דרך הטבע, שהתורה התירה להזדקק אליה, כפי המבואר לעיל, או שמא דינה שונה.
וכבר הרחבנו דברים בזה בשריית "מעשה חושב" ח"ב (סי' ו'), בתשובה מיוחדת בנוגע לרפואה אלטרנטיבית לאור ההלכה, והעלינו שבמקום שהרפואה האלטרנטיבית אינה מהווה הפרעה לטיפול הרפואי המקובל והקונבנציונלי יש להשתדל לעסוק גם בה.
אמנם כל זאת ביחס לשיטות רפואיות חילופיות, אשר משתמשות לשם ריפוי בחומרים או בכוחות טבעיים גרידא, ועדיין אין ללמוד מכך כלום לגבי שיטות רפואיות המזדקקות – לדברי העוסקים בכך – לכוחות רוחניים עליונים
לפיכך, אין להקיש דבר מכל האמור לגבי כלל הרפואה האלטרנטיבית וללמוד מכך לגבי שיטת ה"רייקי", מאחר שבשיטה זו אין מזדקקים לכוחות טבעיים גרידא, אלא משתמשים גם בכוחות מסויימים, אשר לדעת מחוללי השיטה, ממשיכים ומעבירים אותם מאיזה מקום.
ד. יסודות שיטת "רייקי" לאור השקפת התורה:
המושג הנ"ל הינו כאמור צירוף מילים בשפה – היפנית, שמשמעותן: "רי" אוניברסלי חסר אנרגיית חיים הזורמת בכל גבולות, "קי" היצורים. – על פי שיטה זו נטען תחילה המטפל באנרגיה מסויימת, והוא מעבירה אחר כך לגוף המטופל. מחוללי השיטה אינם מתיימרים לומר שיש בכוחה לרפא, אלא שלדבריהם היא מזרימה במתרפא אנרגיית חיים, המגבירה את סיכויי הריפוי וההחלמה של כל שיטה אחרת שהוא יזדקק אליה.
והנה אילו לא היה מוצאה של שיטה זו במזרח הרחוק, מקום של עובדי ע"ז רח"ל, היה מקום להבין אותה גם על פי דעת תורתנו הקדושה.
דהא כתיב (נחמיה ט' ו'): "ואתה מחיה את כולם", וכבר נתפרש בספרים הקדושים דהיינו שהקבייה מחיה ומהוה את כל העולמות בכל עת ובכל שעה, וכפי שנתבארו הדברים ביתר הרחבה בדברי האר"י ובתורת הסוד, ונתפרשו בתורת הבעש"ט הקדוש (כתר שם טוב, אות ייט) ובתניא קדישא (שער היחוד והאמונה, פ"א, ואגרת הקודש פכ"ה), שדבר ה' הוא עומד תמיד בכל נברא להוותו, והוא הכח המחיה ומהוה של היצור, מכל סוגי הברואים, המדבר, החי, הצומח והדומם.
ופירשו בזה את הכתוב תהלים קי"ט פ"ט לעולם ד' דברך נצב בשמים שמאמר ד' יהי רקיע בתוך המים אשר בו נברא הרקיע עומד וניצב לעולם בתוך רקיע השמים ובכל הרקיעים להחיותם וכפי שכבר אחז"ל משחו"ט שם ע"ז מהו דברך נצב בשמים אי זהו דבר הנצב בשמים אלא אמר הקב"ה על מה השמים עומדים על אותו דבר שאמרתי יהי רקיע בתוך המים ויהי כן וכתיב כי הוא אמר ויהי וגו' אותו הדבר שאמר הוא עשה לכך נאמר הוא צוה ויעמוד בדבר ד' שמים נעשו ובאותו הדבר שברא אותן בו הם עומדים לעולם לכך נאמר לעולם ד' דברך נצב בשמים וכן פירשו בזה את הכתוב ישעיה מ' ז' ודבר אלקינו יקום לעולם דהיינו שדבר האלקים הקיים לעד הוא שמקיים ומהוה את כל העולמות ואת כל היצורים.
ועד"ז נתפרש בכתבי האריז"ל ליקוטי תורה להאריז"ל פר' עקב בביאור הכתוב דברים ח' ג' כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ד' יחיה האדם שדבר ד' הנמצא ומלובש בלחם ובמזון הוא אשר זן ומחיה את האדם.
ואילו היינו באים לתרגם את הדברים האמורים לשפה ולמושגים הרווחים בימינו אנו היה אולי מקום להתבטא על כך שבכל דבר ובכל היצורים קיימת מציאותו יתברך וגם האנרגיה האצורה בהם הינה שלו והכל נובע ממנו.
והנה כשם שסוגי הנבראים שונים אלו מאלו שיש מהם הפועלים ביתר כח ועוז מאשר זולתם וכן נבדל סוג המדבר שבבריאה מיתר בעלי החיים בחכמתו ובשכלו כך קיים גם שוני מבחינת האנרגיה האצורה בהם וכשם שקיים שוני בפרטים השונים שבכל סוג וסוג בפעילותם וכן קיים הבדל בין הפרטים השונים שבסוג המדבר בחכמתם ובכושר הביטוי וההסבר כך קיים גם שוני ביניהם בעצמת האנרגיה האצורה בהם ובכושר העברתה לזולתם כיוצא בזה כשם שרוב האנשים אינם מסוגלים להבחין בסגולות הטמונות בשכבות העפר השונות ולעומת זאת קיימים יחידים שהם כן מסוגלים לכך וכן בכל כיוצא בזה כך קיים גם הבדל ביניהם בנושא של קליטת האנרגיה וכושר העברתה אמנם כל אדם מסוגל להגביר את כושרו בתחום זה ע"י ריכוז המחשבה בדרך כל שהיא כשם שכל אדם מסוגל להגביר אצלו גם את הכושר הפיזי הכושר השכלי הכושר להבין דברים וכיוצא באלו.
ובאשר לריכוז המחשבה הרי פשוט הוא שכל פעולה שאדם עושה מצריכה ריכוז מחשבתי לא רק בדברים שכליים מאד אלא גם פעולות פיזיות מצריכות ריכוז מחשבתי שכן אין אפשרות לבנות לייצר לצייר ועוד ועוד מבלי לרכז את המחשבה שום דבר לא ייעשה ללא תכנון וזה מצריך ריכוז מחשבתי וכולנו יודעים כמה ריכוז המחשבה נדרש אפילו לפעולה קטנה ושולית כדוגמת השחלת חוט לחור המחט…
בטבע קיימת התופעה שאנרגיה הנוצרת עוברת לעצם שעליו היא מופעלת הדבר בא לידי ביטוי בשטחים שונים כשדורכים קפיץ עוברת האנרגיה הנוצרת כתוצאה מכך ומפעילה מכשירים כשאנשים נמצאים בקירבה של אחד לשני מעביר האחד לחבירו את החום המוקרן מגופו גם מחשבה שאדם הוגה משפיעה על זולתו ולא רק כשהיא מועברת באמצעות מילים אלא היא פועלת על האדם שאליו היא מכוונת מבלי שיהא אפשר להבחין בכך באמצעות אחד החושים תופעה זו של יצירת אנרגיה במוח ניתנת היום באופן חלקי למדידה כגון במכשיר אא"ג המודד את הזרמים החשמליים במוח מכונות פוליגרף וכדו' ולא זו בלבד אלא שמתכננים וחוקרים כבר גם אפשרות של הפעלת מכשירים באמצעות המחשבה.
יוצא אפוא כי יתכן מאד שבעיקרו של דבר אין בשיטה המדוברת סטיה ממשית מהידוע והמקובל עד עתה למרות שלא מדובר במקרה זה בהעברת אנרגיה הנוצרת בגוף האדם אלא בהמשכת אנרגיה ממקור אחר שהוא עלום וטמיר אבל עדיין ניתן להסביר גם זאת על פי המבואר לעיל שהמשכת האנרגיה היא מקור כל הבריאה הנבראים והיצורים.
ה. הבעייתיות המיוחדת הכרוכה בשיטה זו:
אך דא עקא כי היות שהשיטה הזאת מקורה במזרח הרחוק מקום השטוף מאד בעובדי ע"ז והסמלים שלה אף הם מקורם משם ובספרות של העוסקים בה מיחסים לסמלים אלו קדושה וכח לפעול לפיכך יש לברר הדק היטב האם העוסקים בה מייחסים זאת אכן לע"ז.
ולאידך גיסא יש מקום לומר שאף שהם סבורים כך אין זה אומר כי אכן כך הם הדברים אדרבה ההגיון אומר לכאורה שכח זה קשור דוקא עם יצירת הקב"ה מכוחות הקדושה ואין זה כח הקשור דוקא לע"ן קליפה כל שהיא או כח אחר מכוחות הסטרא אתרא אשר על כן אם נשנה את הסמלים לסמלים של קדושה וגם נקרא להם בשם אחר אולי לא תהיה מניעה הלכתית להשתמש בשיטה זו וכפי שיתבאר להלן.
כמובן שכל זה אך ורק באם יתברר בוודאות ששיטה זו אכן נותנת לחולה סיכויים מעשיים להרפא ולהחלים ממחלתו כי אם יתברר שאין הדברים כך אסור להשתמש בה אפילו אם אין בה חשש של ע"ז או אביזרייהו שהרי יש בה משום גניבת דעת הבריות ולא עוד אלא שהשימוש בה עלול להסב למטופל נזק כיון שהוא ימנע אותו מלהזדקק לטיפול אחר שיכול לתת לו סיכויי ריפוי טובים.
מלבד זאת יש לבדוק גם האם קיימת האפשרות לנצל את השיטה הזאת לרעה ולהסב באמצעותה נזק ממשי למטופל לדוגמה כעין השפעה של עין הרע שמצאנו בדברי חז"ל ולא רק מצד חשש של מניעת ריפוי שאז יש מקום לאסור את השימוש בה או לכל הפחות להציב סייגים ברורים המגבילים את שטח פעולת המרפאים כפי שהדבר נהוג גם בשיטות טיפול רפואיות קונבנציונליות.
ומעתה עלינו לדון בכל עיקר הדברים האם מותר אכן להתרפא באמצעות שיטה שמקורה ככל הנראה בעובדי ע"ז ואשר יש לה ביסודה סמלים יחודיים אופיניים שיתכן שיש בהם סממני ע"ז
(כעת הוא עובר לדון באריכות בהתרפאות בעצי אשירה ובמינים שאומרים לחשים וכו'.)
יא. העולה לדינא בנדו"ד ועלה בידינו מכל האמור שמרבית הראשונים הולכים בשיטת התוס' שכל האיסור להתרפא מהמינים הוא רק בלחשים וגם בכה"ג אם ברור לנו שאין זה לחש של עבדה זרה הרי זה מותר אבל ברפואה טבעית שכולם יודעים שהרפואה באה ע"י הסם ולא ע"י העבודה זרה אין חשש שמא ימשך ואילו מקצת מן ראשונים אוסרים גם באופן זה.
ומעתה לפי מה שביארנו בתחילת הדברים הרי מהות שיטת הרייקי שמחולליה היו עובדי עבודה זרה הינה הבאת המטופל למצב שבו ירכז את מחשבתו וההגיון מחייב שיש בכך אפקט רפואי מסויים וגם המטפלים בשיטה זו אינם מתיימרים לתלות את כח הריפוי בכוחות מיסטיים והסמלים המשמשים אותם אינם משמשים אלא רק כאמצעי פסיכולוגי לריכוז המחשבה וממילא יש לנו להתייחס לכך לכאורה כאילו המטפל אומר למטופל התרפא בהליך טבעי שאותו חוללו כיתות שהם עובדי ע"ז אבל אין זה כאומר לו להתרפא בו משום שמקורו בע"ז.
וא"כ הרי לדעת רוב הראשונים מותר להתרפאות בזה באופן זה וכפי שנתבאר ואולי יש מקום להוסיף ולומר דיתכן שבנדו"ד לא שייך כלל האיסור להתרפא מהמינים דמאחר שכל יסוד האיסור הוא כדי שלא ימשך אחריהם א"כ בכה"ג שהמטופלים אינם מכירים כלל ואין להם שום מושג במהותם של האלילים ועובדיהם מחוללי שיטת הריפוי ליכא למיחש לזה ואפשר דבכה"ג יהיה מותר להתרפא בשיטה זו אפי' לדעת הסוברים שגם בסם טבעי אסור להתרפא מהמינים משום שיש לחשוש להזכרת שם ע"ז ושמא ימשך אחריה ויל"ע בזה.
ומ"מ נראה שאם ישנו את הסמלים שמשתמשים בהם בתהליך הריפוי ויסבו אותם לסמלים אחרים שאינם שאובים מאותן הכתות שעובדות ע"ז באופן שלא יהיה בהם שום חשש של סרך ע"ז ואביזרייהו הרי לכו"ע יהיה מותר להזדקק לשיטה זו וכאשר יבואר להלן.
ועוד דן באריכות בעניינים בנושא זה ומביא את דברי הראשונים בסוגיית דרכי האמורי, וכך מסיק בזה:
יט. בירור גדרי דין זה
ועד עתה נתבאר שכל דבר שהגוים נוהגים לעשותו ואפילו שלא לשם עבודת כוכבים יש בו משום דרכי האמורי אלא אם כן ניכר בו שהוא לשם רפואה אך יש לשאול בהקשר לכך שתי שאלות א מנא להו לאביי ורבא שכל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי ומהי הסברא שבדבר ב מה הם באמת הגדרים של ניכר ואינו ניכר ונראה שהתשובה לשתי השאלות הללו טמונה בדברי המלבי"ם ויקרא שם על הכתוב ובחקתיהם לא תלכו ואלו דבריו החוקים הם הנמוטים הכוללים הקבועים במדינה ורובם אין להם טעם רק המחוקק יודע טעמו או קבעם מרצונו שלפי"ז יש לנו ללמוד שדבר שעושים אותו לשם השגת תועלת כגון לשם רפואה וכדו' ואין הוא נעשה אך ורק כדי למלא את רצון המחוקק הרי שאין זה בכלל מה שהתורה אסרה.
וממילא שפיר י"ל שההגדרה של ניכר שהוא לצורך רפואה הינה דבר שמקובל אצל אנשים לראות אותו כמרפא וכלשון הרמב"ם שהובא לעיל שיאמרו הרופאים שהוא מועיל וזו כוונת התוס' במס' ע"ז ששריפה על המלכים היא בגדר של חוקה דהיינו שאע"פ שאין עושים אותה לשם עבודת כוכבים מ"מ גם אינה באה לשום תועלת ולכן לולא שהיתה מוזכרת בתורה היא היתה אסורה.
ולמעשה מבוארים הדברים בדברי הרמ"א בשו"ע יו"ד סי' קע"ח סעיף א' שעמש"כ המחבר שם שאין הולכין בחוקות העובדי כוכבים וכו' הוסיף הרמ"א אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים שלם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם אבל דבר שנהגו לתועלת כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן מותר ללובשו וכן שעושין משום כבוד או עם אחר מותר מהרי"ק שורש פ"ח לכן אמרו שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי ר"ן פ"ק דעבודת כוכבים.
ועפי"ז יש מקום לבאר גם את מש"ג בשו"ע שם ס"ב מי שהוא קרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם מותר בכל דיעויין בב"י שם שכתב בד"ז בסוף פרק מרובה ובסוף סוטה תניא אבטולס בר ראובן התירו לספר קומי מפני שקרוב למלכות היה ומזה יש ללמוד לכל שאר דברים והכי נמי קתני התם של בית ר"ג התירו להם ללמוד חכמת יונית מפני שקרובים למלכות היו וזה לשון הרמב"ם ישראל שהיה קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלכיהם והיה לו גנאי לפי שלא ידמה להם הרי זה מותר ללבוש במלבושם ולגלח כנגד פניו כדרך שהן עושין וא"ת כיון דמדאורייתא אסירי הנך מילי ומילקא נמי לקי עלייהו היאך היה כח ביד חכמים להתיר איסור תורה לקרובי המלכות וכו' וכתב שם שני תירוצים לישוב קושייתו עיי"ש אמנם עפ"י משניית שכל מעשה שיסודו בהגיון או שיש בו צורך הנראה לעין אין בו משום דרכי האמורי כיון שאינו בגדר של חוקה הרי אפשר לתרץ שפיר את קושית הב"י ודו"ק היטב.
ועי' היטב בנוגע לנדו"ד בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תי"ג שהאריך הרבה מאד בכל דיני וגדרי רפואות וסגולות ומדבריו עולה שיש להתיר משום רפואה אפי' דברים שהסבירות ההגיונית שהם יועילו אינה גבוהה וע"ע בזה במה שהביאו בזה הפ"ת יו"ד סי' קע"ט סק"ד והדרכ"ת שם מק"ו מדברי הפוסקים בנוגע לסגולות שונות אם יש בהם משום חשש דרכי האמורי או משום איסור מעונן ומכשף שמתוך דבריהם מתבאר שכל דבר שיש בו סבירות מסויימת שהוא מועיל לרפואה אין לחוש בו.
מכל האמור יש לנו ללמוד לעניננו ששיטת רייקי על אף שמקורה מהגויים והם מזדקקים לה אין בה משום דרכי האמורי כיון שאין היא אצלם כחוק בלא טעם אלא היא נועדה להשיג תועלת ואם כן הר"ז בכלל דבר שיש בו משום רפואה שאין בו משום דרכי האמורי.
א. ההזדקקות לטיפול בשיטת רייקי באה בחשבון אך ורק לאחר שתתקבלנה הוכחות בדוקות ומשכנעות שהשיטה אכן עשויה לסייע בריפוי והחלמה.
בהעדר הוכחות כאלו אסור להזדקק אליה והמציע אותה לציבור גונב דעת הבריות ומזיק להם לפחות בגרמא כיון שהוא מונע מהם ריפוי אחר יעיל ומועיל.
ב. יש לבדוק אם קיימת גם אפשרות לנצל את השיטה הזאת לרעה ולהסב באמצעותה נזק ממשי למטופל דהיינו כעין השפעה של עין הרע שמצאנו בחז"ל ולא רק נזק של מניעת ריפוי במקרה זה יש לאסור את השימוש בה או לכל הפחות יש צורך להציב סייגים ברורים המגבילים את שטח פעולת המרפאים כפי שהדבר נהוג גם בשיטות טיפול רפואיות קונבנציונליות.
ג. נוסף על כל הסייגים האמורים יש לשנות את הסמלים שבהם משתמשים המרפאים בשיטת הרייקי ולהחליפם בסמלים אחרים שאין בהם שום חשש של סרך ע"ז ואביזרייהו ומה טוב אם ישוו להם אופי יהודי ברור ומובהק באופן זה לא יהיה בטיפול בשיטה זו חשש איסור ע"ז ולא משום דרכי האמורי.
ד. מן הראוי שכל המשתמש בשיטה זו יוועץ תחילה ברב מורה הוראה מובהק בנוגע לשימוש בה.
ה. יש לשאוף למצוא את הדרך להגדיר את האנרגיה המועברת ע"י רייקי באמות מידה מדעיות הניתנות למדידה כך שהתועלת שבה תהיה מוכחת לכל ללא ספק ואז ברור שלא יהיה בה חשש איסור מלבד זאת נוכל במקרה זה גם לייעל את השיטה ולקבוע הוראות מדוייקות מתי וכיצד להשתמש בה."
כי אני ה' רופאך עמ' תטו-תיח, תשובת הרב זילברשטיין לנימוקי המתירים
"שלום וברכה מאלקי המערכה לכבוד הרב הגאון הגדול כמוה"ר יצחק זילבערשטיין שליט"א. בקי בכל מכמני תורה, זוכה ומזכה את הרבים בתורה שבע"פ ובכתב, אחדשה"ט כר"ע. בלתי ספק שכת"ה שליט"א זוכר אותי מהזמנים שזכיתי להפגש עם כבודו כשבני הרב ישראל נפתלי עדיין התפלל בביהכ"נ דכת"ה. אקוה שהחיים והשלום שורה במעון כבודו.
מסרו לי מאמר בו נאמר שאיש שהיה חפשי לגמרי ר"ל נסע למנזר בודיסטי ונתחנך שם לע"ז שלהם. ובתוך השאר לימדו אותו גם כח של ריקי. שוב נעשה בעל תשובה ב"ה ושאל את כבודו אם מותר לו לעסוק בריקי. כבודו שאל אותו איך עוסקים בזה. והוא השיב שצריך ללחוש לחשים בודהיסטים ולעשות תנועות משונות שקוראים symbols [סמלים].
כבודו השיב לו, א"כ הוא אסור.
כת"ה אינו צריך להסכמתי ובודאי טוב הורה להאיש הזה. אבל לפענ"ד ברור שאותו כח בעצמו אין בו שום פקפוק של איסור, ואפרש את שיחתי: הוראתו של כבודו יסודה בהררי קודש במס' ע"ז (כז:) ונפסק ביו"ד סי' קנ"ה ס"א דאם מייחסים את הכח להע"ז אז אסור וחייב למסור נפשו ע"ז. אבל בלתי זה מותר אפילו אם כח זה אינו מובן עפ"י הטבע. וכן מבואר להדיא בשו"ת בנין ציון ח"א סי' ס"ז הו"ד בדרכי תשובה סי' קע"ט סק"ו, עיי"ש דברים נלהבים. וכן ע' בשו"ת מנחת יצחק של מורי ורבי זצ"ל ח"ו סי' פ' תשובה ארוכה בענין הזה בנידון כומר א' שריפא אנשים באופן פלאי פלאים למעלה למעלה מדרך הטבע, ועיקר הטעם שמו"ר אוסר ללכת אליו הוא מטעם שהוא כומר ושאני ע"ז דמשכא. ברם כלל גדול בתורה דאין הקב"ה מחריב עולמו מפני הטפשים (ע"ז נד:), וא"כ גם בנ"ד מפני שהטפשים האלה מקשרים את הכח האלקי הזה עם בודהיזם ר"ל נאסור לכל העולם לעסוק עם כח הנפלא הזה? אני ב"ה בקי מאוד בענין הזה והאמת הוא דאין לו שום שייכות עם בודהיזם. ואותו כח אינו מכחיש דרכי הטבע כלל אלא הוא כח נפלא ששם הבורא יתברך שמו תוך הבריאה בתוך שאר נפלאות הבריאה אין מספר. מה שאומרים הטפשים שצריך ללחוש לחשים בודהיסטים ולעשות תנועות משונות שקוראים symbols, הבל יפצה פיהם ואומרים כן להמשיך את האנשים לאמונתם הטפילה. האמת הוא שאין צריך ללחוש כלום ואין צורך כלל לעשות שום symbol. מה שצריך לעשות הוא סתם להניח את הידים קרוב להמקום שרוצה שהכח יפעול שם. וצריך לדעת שאין כאן יצירה חדשה של כח שלא היה מקודם, והענין הוא דכל הבריאה הנפלאה מלאה אנרגיה ועל ידי כח מחשבתו של האדם הוא נעשה אמצעי להעביר את הכח הזה מאויר העולם על ידו אליו או לשאר אנשים, ואין כאן שום כח הטומאה כלל ח"ו.
וכח המחשבה הוא כח נפלא והוא לגמרי בדרך הטבע כידוע, וע' חזו"א חו"מ ליקוטים סי' כ"א (הערות במס' ב"ב יד. ד"ה שם יהבו [עמ' רנ"ה]) שמאריך בזה וכותב (בין השאר) "מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחרבן של גשמים מוצקים וכו'", ומרובה מדה טובה ממדת פורעניות וק"ו שמחשבה טובה יכולה לגרום שאנרגיה תעבור למקום
שהוא רוצה כדי לשפר מצבו של אדם שצריך לזה.
והוכחה ברורה להנ"ל, דאע"ג דהרבה מקבלים הכח רק ע"י העברה ע"י אדם אחר שכבר יש לו הכח [שקוראים בלשון אנגלית attunement through
a reiki master אבל ישנם גם הרבה ומהם גם פה בעירנו ומהם שומרי תורה ומצוות שיש להם כח הזה שלא ע"י שום אדם אחר אלא ישר מה' יתברך. לפני בערך ארבעים שנה כששהה עדיין מו"ר בעל המנח"י בעירנו היה כאן נכרי א' שהיה לו הכח הזה [אין ידוע לי אם ע"י עצמו או ע"י אחר]. הרבה חרדים ובתוכם רבנים חשובים ביקרו אצלו שירפא אותם. מו"ר בעל המנח"י בלתי ספק ידע מכל זה ולא מיחה כלל על זה ובודאי מטעמים הנ"ל.
ולפי כל הנ"ל כתבתי לעיל דההוראה של כבודו להאיש הנ"ל בודאי הוראה נכונה היא מטעמים הנ"ל אבל כנ"ל אין הקב"ה מחריב עולמו מפני הטפשים ואם יש יכולת לעזור להרבה אנשים להוציאם מסבלם לרווחה, בודאי מצוה רבה היא. אני בעצמי אז לפני כארבעים שנה דרשתי וחקרתי היטב אצל הנכרי הנ"ל והוא אמר לי בהחלט שאינו מייחס כוחו לשום דת ואמונה. וכן ראיתי בעצמי איך הוא פעל את פעולתו ונוכחתי שלא לחש שום לחשים ולא עשה שום תנועות משונות או אינו משונות, אלא אך ורק שם את ידיו קרוב להמקום או המקומות שהיו צריכים טיפול. וכי בשביל שהבודהיסטים הטמאים גזלו את הכח האלקי הנפלא ובדו מלבם לחשים ותנועות משונות לבלבל את המוחות ולזייף זיוף נורא את הכח הנפלא הזה ששם הקב"ה תוך הבריאה בתוך שאר ענינים הנפלאים שבבריאה כמו שאנו אומרים כמה פעמים בכל יום "ומפליא לעשות", וכי בשביל זה נאסור לכל העולם להשתמש במתנת אלקים הזאת לגמול חסד עם עם סגולתו של הקב"ה, אתמהה, בודאי אסור לומר כזאת.
ובזה אשבית את קולמוסי, יתן ה' הטוב שכת"ר שליט"א יזכה להמשיך עבודתו עבודת הקודש שלו להגדיל תורה לעדרים בין תורה שבע"פ בין תורה שבכתב עד ביאת ינון בב"א.
כעתירת מוקירו כרום ערכו, גבריאל קרויס
יום ראשון י"ג תמוז תשס"ט
לכבוד הרב הגאון גבריאל קרויס שליט"א
שלו' וישע רב!
קבלתי את מכתב כת"ר בענין כח הריפוי הנקרא רייקי, והנה כשנשאלתי על הדבר, אמר לי השואל שבריפוי זה, די שהבעל יגיע ועל ידי זה אשתו הנמצאת בבית תתרפא, ולכך אין זה ריפוי מדרך הטבע, וזה דבר שיש בו צירוף של כמה איסורים, ולכן אסרתי, אך לדברי כת"ר אשר הריפוי מדרך הטבע, ואין בזה שום צירוף של ע"ז וכדומה משאר האיסורים, כת"ר הוא גברא רבא והלכה כמותו, גם בברכת הנהנין והמצוות, וגם בברכת רפאינו.
בברכת התורה
יצחק זילברשטיין"
תשובות על רפואה הומיאופטית ואלטרנטיבית
ניצני ארץ חלק א סימן ה אות כד
המחבר דן בצדדי איסור דרכי האמורי ומכריע שדי בכך שרפואה הוכחה כמוצלחת אצל שלושה אנשים כדי שיהיה מותר להתרפא בה והיא לא תהיה בכלל דרכי האמורי. ולכן רפואה סינית ואלטרנטיבית וכו' – מותרת לשימוש ואין בה דרכי האמורי.
"מסקנה למעשה
בהיעדר הכרעה הלכתית בין שתי העמדות שהצגנו, נראה כי יהא ההיגיון אשר יהא, קריטריון הניסיון הוא המשותף לשתי השיטות. הן על פי הרמב"ם וההולכים בעקבותיו והן על פי הרשב"א וההולכים בעקבותיו, מותר להתרפא ברפואה בשבת גם כאשר הרפואה כרוכה באיסורי שבת, ובלבד שהניסיון הוכיח את הצלחותיו של המרפא או של התרופה, כך בלשון הרשב"א: 'דאמחי קמיע, או אמחי גברא, שרוצה לכתוב אותו קמיע'. או בלשון הרמב"ם המגדיר מהו קמע מומחה: 'ואי זה הוא קמיע מומחה זה שריפא לשלשה בני אדם או שעשהו אדם שריפא שלשה בני אדם בקמיעין אחרים'. נראה אפוא כי רפואה סינית בפרט ורפואה אלטרנטיבית בכלל, עונות לקריטריונים של רפואה שהוכחה הצלחתה אצל שלושה חולים, זאת על אף שההיגיון שמאחוריה אינו דומה ללוגיקה של הרפואה הקונבנציונאלית. עוד יש להדגיש כי על־פי הידוע לנו לגבי תולדות הרפואה, הרפואה שבה דנו הרמב"ם והרשב"א, ואותה הנגידו לרפואה הסגולית, דומה יותר לרפואה האלטרנטיבית של ימינו ולא לרפואה המערבית קונבנציונלית."
בית אהרן וישראל – קלא, שנה כב, ה עמ' מט
הרב מוזסון מאריך להסביר את הירידה בכוחות הטומאה בדורות האחרונים. לשיטתו השימוש היום בפרקטיקות של רוחניות חייב להיות שקרי בגלל הירידה הזו. הוא מאריך לבאר את צדדי דרכי האמורי ואיסור בחוקותיהם, ומסיק שבדברים שאין בהם היגיון ונראים תמוהים – יש חשש של דרכי האמורי גם אם מחזיקים שהם מרפאים. לכן, כשהוא מסכם את היחס למח אחד, הוא כותב שבטיפול פשוט בו המטפל מחזיק את השריר וכדומה – אין איסור, משום שיש להם הסברים הגיוניים על מנגנון הפעולה. אבל שיטות של בדיקה דרך הטלפון או על קרובי משפחה – נראים תמוהים למדי, ונראה שיש בהם דרכי האמורי. וכך גם בשימוש במטוטלת, שבו כבר משתמשים בחפץ והפרקטיקה נראית תמוהה הרבה יותר ואולי יש בה גם איסור קוסם, אף שאין זה פשוט שיש קוסם במה שלא נוגע לגילוי עתידות. לגבי הגדרת והחלת איסור דרכי האמורי על פי הקריטריונים שלו, הוא מודע לקושי של טענתו, שהיא סובייקטיבית מאוד, ולכן הוא כותב שהוא לא אומר 'קבלו דברי' ואולי יש למקילים על מה לסמוך, אבל מכל מקום לדעתו יש להתרחק מזה. בסיום דבריו הוא משנה מעט את הכיוון ואומר ששמע וקרא שיש צדדים אליליים באמונה הכללית של אנרגיות שמקיפות וזורמות בעולם, והוא ראה בספרים של מרפאים אנרגטיים חרדים שהם גם מאמינים שהם יכולים לחוש גלגולי נשמות ושהם מאמינים בשיטות קדומות מאוד, וצ'אקרות, ולדעתו שיטות כאלה ודאי קשורות בשורשן לאמונות זרות במזרח, ולכן יש בזה אפילו חשש ע"ז – ויש להתרחק מזה מאוד.
למעשה, דבריו כוללים התייחסות להילינג מסוגים שונים, מח אחד, קינסיולגיה ומטוטלת.
"הרב יעקב שלמה מוזסון, בדין מעונן ומנחש ודרכי האמורי והאם יש איסור בטיפול ע"י מח אחד
בזמן האחרון מתפשט והולך אף בציבור החרדי כאש בשדה קוצים הנוהג שלצורך ריפוי כל מיני מיחושים הן גופניים והן נפשיים הן אמיתיים ובעיקר מיחושים מדומים, מזדקקים למרפאי ותרופות הרפואה האלטרנטיבית, שדרכי פעולתה אינם מובנים ע"פ חכמת הרפואה הטבעית המקובלת בארצות המערב שנים רבות, על אף כל מה שהשתכללו והעמיקו בה, וגם אין להם שום הבנה על פי השכל הישר.
אחת השיטות שהחלה לפוץ על פני כל הארץ לאחרונה שמה ייקבנה 'מח אחד', ודרכי פעולתה הם ע"י לחיצות במקומות שונים בגוף, וע"פ תגובות הגוף ללחיצות האלו מגלים המטפלים דברים נסתרים אשר קרו למטופל בעבר הקרוב והרחוק ואפילו מה שאירע עמו בהיותו במעי אמו, וגם לרבות דברים שמהמטופל עצמו הם נשכחו. ודרכי הריפוי ע"פ שיטה זו לפי עדות המטפלים היא, שהם משחררים ע"י לחיצות אלו סתימות שנוצרו בגוף שמפריעות לאנרגיית הגוף לזרום כדבעי, ולפי שיטתם כיון שחוזרת אנרגיית הגוף לאיתנה ממילא נגאל הגוף ממיחושיו וממכאוביו.
לאור התעוררות שהיתה לאחרונה בעניין כשרות הרפואה הזו, אענה גם אני חלקי אם מותר לרופא לרפא ו/או לחולה להתרפאות בכל צורות הרפואה שאין להם הסבר שכלי ע"פ חכמת הרפואה המקובלת מדורי דורות, אשר כידוע שורש השיטות החדשות האלו הגיע מחכמי אומות העולם, ומפיצי השיטה הזו הם נוצרים אדוקים אשר בנוסף על אמונתם בדתם, הם מאמינים נמי בתאורייה שיש כוחות אנרגיה בכל העולם וזה מקשר בין האנשים בתת מודע וכו', וכיוצא באלו דעות כוזבות הגובלות בשיתוף או שהם ממש שיתוף רח"ל.
ולכן מה שנפוץ שיש גם מגדולי וצדיקי הדור שליט"א אשר רבים משחרים לפתחם, שהם מסכימים לשואלים בעצתם לדרוש לקבל טיפול בשיטות הריפוי הנ"ל, זה אינו מהווה הסכמה וכניעה ואמונה בשיטות השונות, אלא הוא בבחינת בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, ואשרי האדם עוז לו בך ומבטחו בה', אבל מה נעשה להמונים הלקויים במיחושים למיניהם ותרים ומחפשים אחר כל דרך אפשרית להקל להם ממכאוביהם, ואין להם די כוחות הנפש להתגבר בעבודת השי"ת ואמונה פשוטה, ובזה מטעים גם המטפלים בכך שהם מפרסמים שצדיק פלוני וצדיק אלמוני תומכים בשיטתם החדשה והנפלאה, ובזה גורמים שעוד יהודים תמימים שאפשר שעל ידי יגיעה באמונה היה באפשרותם להתגבר על המיחושים ולמצוא מזור לרפואתם, [שמחלות שבאים מדמיון בודאי אפשר מתפתים ללכת אחרי הטיפולים היקרים המייגעים והממושכים, ולהאמין בהצלחת הטיפולים אחרי שמשקיעים בהם הון רב, שטבע האדם שרוצה להרגיש שלא איבד את מיטב כספו בדברים של שטות.
וכבר כתב הדברי חיים (שו"ת יור"ד ח"ב סי' קל) שאינו מסתכל ומתייחס לשום ספר קבלה שלא עלה על שולחנם של תלמידי הבעש"ט זי"ע, (ומזה ראיה לסתור מה ששמעתי ממקובל ידוע שאמר שתלמידי הבעש"ט זי"ע לא ייחסו חשיבות לספרי הקבלה של הרמח"ל, וראייתו מכך שאינם מזכירים ומביאים בספריהם מדברי הרמח"ל בספרו 'קל"ח פתחי חכמה' אפילו פעם אחת, עכ"ד, דהנה ה'דברי חיים' בפרשת ראה (דפו"י דף נט. ד"ה ראה אנכי) מביא מדברי הרמח"ל בספר הנ"ל, והוא בעצמו כאמור מעיד בשאלה הנ"ל שאין דרכו לעיין בשום ספר קבלה שלא למדו בו תלמידי הבעש"ט זי"ע, א"כ הרי יש בזה עדות נאמנה היפך דברי המקובל הנ"ל. וכן – מובא בפתיחה לספר מסילת ישרים (הוצאת 'אורות חיים' תשמ"ח) באריכות, שחביבות יתירה חיבב הרבי ר' בער – המגיד ממזריטש זי"ע את ספרי הרמח"ל, ואכמ"ל).
והנה כתב הרשב"א (ח"א סי' תיג) דבר שלא פועל כלום והוא בחזקת שטות ומ"מ רגילים הגויים לעשותו, יש בו משום דרכי האמורי ואין מתרפאים בו, אבל דבר שהוחזק כדבר תועלתי, אע"פ שאינו מובן בשכל, מותר להתרפאות בכח הסגולי שבו, ולכן התיר הרמב"ן להשתמש בטבלא שיש עליה צורת ארי והוחזקו לרפאות בה, שאין בה משום דרכי האמורי, והב"י (יור"ד סי' קמא [אות ז]) הביא את דברי הרמב"ן הנ"ל, וכתב עליהם "ומצאתי בתשובת חכמי קאטלוניה האחרונים שהרשב"א הושג מחכמי דורו על היתר צורה זו, וחזר בו". והכנסת הגדולה (שם סי' קעח [אות ז]) הביא את דברי הב"י הנ"ל לדינא, ויעויי"ש מה שכתב על דבריו, ועיי' ב'דרכי תשובה' (סי' קעט ס"ק ז) מה שכתב בזה. (עיי' להלן מש"כ בדינו של הרשב"א וביאור הכנה"ג ביתר הרחבה בעזהשי"ת), וא"כ גם בזמן הזה כל מי שעוסק בהגדת עתידות כדרך הקוסם, אף אם אינו בסיוע שום כח של טומאה, מ"מ מסתבר שיש בו איסור תורה משום דרכי האמורי, שאף אם לית ביה את האיסור דאורייתא הפרטי של מעונן או מנחש וכו' מפני שבטלו כוחות הטומאה כאמור לעיל, מ"מ בכלל האיסור הכללי ד'ובחוקותיהם לא תלכו' איתיה, שב'דרכי האמורי' עובר בכל גווני על הלאו ד'ובחוקותיכם לא תלכו' הכללי, בנוסף על כך שעובר על הלאווים הפרטיים דמעונן ומנחש וכו' שבהם הוזהר בכל אחד כפי המעשה שעשה, וכמו שהרחיבו מוני המצוות והפוסקים (ב"ח בסי' קעח סוף ס"ק א), א"כ אפילו אם תימצי לומר שבביטול כוחות הטומאה נפקע הלאו דקוסם, מ"ם העושה כמו המעשה שעשו הקוסמים בימי קדם ומנבא עתידות בודאי ועובר על לאו עושה כחוקותיהם, ד'ובחוקותיהם לא תלכו'.
ויש להוסיף שלפי שיטת הרמב"ם נראה שיש בזה גם את הלאו של מעונן מנחש וקוסם בנוסף ללאו של יובחוקותיהם לא תלכו', שכתב (הל' ע"ז פי"א ה"ט) שבכלל לאו ד'לא תעונגו' מי שאוחז את העינים בזריזות התנועה, שאסור מן התורה כיון שהוא מרמה את חלושי הדעת כגון הנשים והטף שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה, עכ"ד. ובהמשך דבריו שם (בהל' טז) כתב הרמב"ם ודברים האלו כולם' ורצונו לומר מנחש קוסם מעונן דורש אל המתים מכשף שפירט הרמב"ם את דיניהם לעיל מיניה, כולם דברי שקר וכזב הם… אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהם חסרי הדעת ..' עכ"ל, ומבואר מדבריו שיש איסור תורה גם כשאינו משתמש או מסתייע מכוחות הטומאה, ואף כשכל מעשיו הבל ודמיון, וא"כ בודאי שגם בזמן הזה מי שעושה מעשה 'קוסמות', אם שורשו של המעשה הוא מקוסמים שהיו בימי קדם, נשאר האיסור גם בזמן הזה, ואע"פ שאין בזמן הזה את כוחות הטומאה, וכל מעשיו שקר ותרמית. אבל על אלו הדברים חלקו כל גדולי הפוסקים (הרמב"ן (בפי' עה"ת דברים יח ט) דרשות הר"ן (דרוש יא, דפו"י דף מ:) ביי הגר"א (יור"ד סי' קעט ס"ק יג)) והם סוברים שבדורות הקדמונים היו כוחות טומאה והיה ממש במעשה השדים ובחכמת האיצטגנינים וכיוצ"ב, ולדעת הרמב"ן (בתשובות הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' רפג) יש לחשוש לכתחילה לדברי האיצטגינים, ולא לעשות לכתחילה מעשה כנגדם, (אם אינו מעשה מצוה), אלא שסובר הרמב"ן שמדין תמים תהיה עם ה' אלוקיך' אין לדרוש במערכות השמים. והביא (הרמב"ן שם) שלדעת הרמב"ם הנ"ל הכל מעשה הבלים ואין בו כלום, והשיג על דעת הרמב"ם מסוגיית הגמ', וסיים ואלו דבריו צריכים עיון'. (והובאה המחלוקת הזו בב"י – סי' קעט [אות א[ג] ב]), ובחי' הר"ן (על הדף) במס' סנהדרין (סה: ד"ה וחכמים) הביא דעת הרמב"ן שאפילו בדברים שהם ניחוש גמור שאינו דרך איצטגנינות יש לחשוש מלעשות כנגד במקום שאפשר, ושוב ראיתי שכן מפורש ברמב"ן (בתשובה הנ"ל).
וצריך לעיין טובא ליישוב סתירת דברי הרמב"ם אהדדי, שכאמור לעיל כתב בהלי ע"ז (פי"א הט"ז) שדברי הקוסמים והמעוננים כולם דברי שקר וכזב הם… אינם דברי חכמה אלא [דברי] תהו והבל שנמשכו בהם חסרי הדעת.., ואילו בהקדמתו לפירוש המשנה כתב ש'דברים שיגידו הקוסמים ההם אפשר שיתקיימו ובקצתם יצדקו אלא שאי אפשר להיות שיצדקו בכל העתידות'. וכן כתב בספר הי"ד החזקה בהל' יסודי התורה (פ"י ה"ג) שמקצת דבריהם מתקיימים ומקצתם אינם מקצתם. [ואישתמיטו דבריו אלו של הרמב"ם מכמה אחרונים שהקשו סתירה בדבריו מפי' המשנה, ולא הקשו שהרמב"ם סותר דבריו בספר הי"ד מיניה וביה]. וגם בספר מורה נבוכים (ח"ג פר' לו) המובא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תיג) כתב שלפעמים אומרים אמת, ומאריך הרמב"ם (במו"נ ח"ב פר' לז) בכח המדמה שיש בו תועלת לומר עתידות הקרובות ולכוון לפעמים אל האמת, (אבל לדעתו של הרמב"ם הוא מכוחות הנפש ואין בו כוחות טומאה ושדים ולא כדברי שאר הראשונים), וא"כ הרמב"ם סותר דברי עצמו דמחד כתב שהם מעשי הבל שאין בהם כלום, ומאידך כתב שיש בהם תועלת שלפעמים מכוונים אל האמת, וא"כ אינם הבל ממש, והאריכו האחרונים (מעשה רוקה (הל' ע"ז פי"א הט"ז) וים החכמה (עמ' מז הערה יד)) לתרץ, דאע"פ שיש בהם אמת, מ"מ כיון שחלקם הגדול הוא הכל גמור, לכן למי שחושב שכל דבריהם אמיתיים בהחלט, וכך הוא מקבל אותם, הם נחשבים כהבל ומעשה תעתועים.
אך לפי מה שביאר הרמב"ם בספר הי"ד (הל' ע"ז פי"א ה"ט) ובספר המצוות (מל"ת לב) בביאור איסור מעונן' והאוחז את העינים, שכל המטעה את ההמון-עם ע"י עשיית דברים הנראים תמוהים, אע"פ שאינו אלא זריזות הידים הרי זה אסור מן התורה. ועיי' בב"ח (יור"ד סי' קעט אות ב) שהאריך בבי' דברי הרמב"ם הנ"ל. והכי קיימא לן לדינא, וכמו שכתב ה'חכמת אדם' (כלל פט דין ו) תוכחה מגולה להבדחנים העושים דברים כאלה בחתונות. א"כ מסתברא שהוא הדין בזמנינו שאינו אלא שטות והבל גמור, מפני שכבר בטלו כל כוחות הטומאה והכישוף, אסורים מן התורה, כיון שעוסק בדברים המטעים המתמיהים את הרבים, והמון-העם מאמינים בו שיש בו כוחות רוחניים נסתרים וגלויים.
ועוד טעם שיש בהנ"ל (פי' בדבר ששורשו בכוחות הטומאה אשר היו בימי קדם, אע"פ שכיום אינם) משום (ויקרא יח ג) ובחוקותיהם לא תלכו', שאסור לעשות פעולה שמקורה הוא מדרכי האמורי, ולפי המבואר בב"י (ריש סי' קעח) ע"פ שו"ת מהרי"ק (שורש פח) כל דבר תמוה שאין בו שום טעם וסברא נגלים נקרא חוק העכו"ם גם אם אין שורשו נובע מעבודה זרה ככל הידוע לנו, וגם אם אין בו משום ניחוש (או כישוף), ומשום שעצם הדבר שעושה מה שדרך הגויים לעשות, ועושה כן בוה שנוהג במנהגיהם התמוהים כדי להתדמות להם, ואפילו אינו מראה שום דבר פלא אסור מן התורה משום הלאו הנ"ל. וא"כ אע"פ שאין הפעלה או השתמשות בכוחות הטומאה, מ"מ כל העוסק בפעולות הבל של הגויים עובר באיסור של תורה, גם אם אינו מחקה מעשה קוסם של ימי קדם, שגם המחקה חוקות הבל של גויים שבדורינו עובר על הלאו של ובחוקותיהם לא תלכו' לדעת המהרי"ק. וא"כ העולה לדינא מכל מה שנתבאר בעוהשי"ת עד כה, שאפילו אם תימצי לומר שבזמנינו כיון שנתבטלו כוחות הטומאה אין איסור מה"ת מפני הלאוין הפרטיים של קוסם מעונן ומכשף וכו', מ"מ עדיין אסור מן התורה לעשות את אותם פעולות משני הטעמים הנזכרים לעיל, (א) משום שכיון שאין בהם טעם נגלה הוי בכלל מעונן, (ב) ומפני שמקורם במנהגי הגויים הוי בכלל ובחוקותיהם לא תלכו'.
אולם הני מילי למי שעושה בעצמו את הפעולות הנ"ל, וכשהוא לצורך ריפוי הרי האיסורים הנ"ל לרופא נאמרו (האלטרנטיבי) שמרפא בהם, אבל בזה לא נתברר מהו דין השואל בקוסמים או בעניני רפואה הפציינט שמקבל את הריפוי, האם גם הם בכלל האיסורים הנ"ל, או דילמא לא אסרה תורה באופן ישיר (ואם יש בזה משום 'לפני עור' ואביזריה, יבואר בעזהשי"ת להלן) אלא לפועל ו/או למרפא ולא על המבקש את עזרתם של אלו העוסקים בהבלים הנ"ל, ואין הם עוברים באיסור מן התורה או אפילו מדרבנן על הטפלם לקוסמים והוגי העתידות.
והנה הרמב"ם בהל' ע"ז (פי"א ה"ו) פסק שאסור לשאול לקוסם, והשואל לקוסם [למעונן ולמכשף] מכין אותו מכת מרדות, עכ"ד. ונחלקו הפוסקים בפירושא דמילתא, המהרש"ל בים של שלמה במס' חולין (פ"ח סי' יג) כתב שהרמב"ם סובר ששניהם עוברים בלאו (הפרטי של קוסם ומכשף) אלא מפני שהשואל אין בו מעשה מכין אותו רק מכת מרדות, וכמו שכתב הרמב"ם (שם הל' יד) גבי שואל אוב וידעוני וז"ל והנשאל
בהם באזהרה ומכין אותו מכת מרדות', שהלאו חוזר על כל המבואר בתורה.
ולכן לעניין לאו דקוסם וכישוף י"ל שאפילו דבר שהיה בימי קדם דבר שיש בו כח הטומאה, אם במשך השנים נתבטל כוחם וכל כולו שטותים והבלים, א"כ גם לדברי הרמב"ן עה"ת בפרשת שופטים (דברים יח ט,יט), וכן דעת הרשב"א בשו"ת (ח"א סי' תיג) באריכות, ובשו"ת הריב"ש (סי' צב) וכן בבי' הגר"א הנ"ל שהיה כח של טומאה לעושי כישוף, ולחוזי איצטגנינות וגם לעניני ניחוש היה חכמה אמיתית ולא דברים של הכל, אין לאסור בלאו בוה"ז שבטלה כוחם וכולו הבל.
אך זה ברור ופשוט שדברים שנאסרו בהנאה משום ע"ו משמשיה תקרובתה ונוייה אסורים גם בזמה"ז, ואע"פ שעכו"ם בומה"ו אינם בקיאים בטיב עבודה זרה כבימי קדם, וכמו שכתבו התוס' בע"ז (נז: ד"ה לאפוקי) שכתב רבנו תם דמשום כך נהגו להקל במגע עכו"ם בהנאה בזמה"ז שאין העכו"ם יודעים בטיב הניסוך וכן פסק הרמ"א (יור"ד סי' קכג ס"א) ובט"ז (ס"ק ב). אבל לעניין תקרובת ומשמשים סתימת הרמ"א (בסי' קלט קמו) שגם בזמן הזה אסור בהנאה, ועל כרחך עלינו לחלק לבין ניסוך יין שאינו מדובר שמנסך בבית האלילים וגם לא
שמענו מפיו שכוונתו לעבודה זרה, מה שאין כן לעניין תקרובת וכו' שברור שכוונתו לעבודה זרה, בודאי נאסר בהנאה. ודעת המהר"ח אור-זרוע (סי' קעח) להקל. וכבר כתב מרן הגאב"ד מטשעבין זצ"ל בשו"ת "דובב מישרים' (ח"א סי' לז) שחלילה להורות כן כנגד סתימת כל הפוסקים].
אבל ה'נחלת שבעה' בשו"ת (בסוף ספר השטרות – סי' עו) פי' ברמב"ם עפ"ד בספר המצוות (מל"ת לא) שאין איסור תורה רק מגונה הוא מאד ולכן לוקה מכות מרדות,
(ולכאורה יש עכ"פ איסור דרבנן דלא מצאנו מכות מרדות אלא בעובר על איסור מדבריהם). ובשו"ת המיוחסות להרמב"ן (סי' רפב) כתב שאסור מן התורה שהוזהרנו על זה בפסוק 'תמים תהיה עם ה' אלקיך' ולכן התיר הרמב"ן במקום חולה שאין בו סכנה לשאול בהם, ודעת הש"ך (יור"ד סי' קעט ס"ק א) להחמיר כמו המהרש"ל שיש בזה לאו, ואסור אף במקום חולי, ובסוף ציין לב"י בשם הזוה"ק דאיסור גרול לדרוש במכשפים אפילו במקום חולה, והכוונה אפילו חולה שיש בו סכנה כמו שמפורש בזוה"ק בפרשת תזריע (ח"ג דף נא.)], ובספר היראים (דפו"י מצ' ד', בדפוס ע"פ תועפות ראם' הוא בסי' שלה) מנה במניין הלאוין את הפסוק (דברים יח יד) יכי הגויים ההם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו וגו", אבל כל זה בקוסם גמור, אבל מי שעוסק עם אותו פעולה בזמנינו שהכל הבל הבלים ואין ממשות בדבריהם, יש להסתפק האם יש בזה איסור תורה או דרבנן, ונראה שלהרמב"ן גס בזה יש איסור תורה של תמים תהיה עם הי אלקיך' כיון שסוף סוף נתפתה והולך אחרי ההבלים ויהבלו, אבל למפרשים שיש לאו יש להסתפק אם בזה יודו להרמב"ן שיש איסור עשה של תמים תהיה, ועיי' במהרש"ל שמשמע שחולק על עיקר דברי הרמב"ן בביאור פסוק "תמים תהיה', ובגמ' פסחים (קיג:) שמפורש שיש איסור של תמים תהיה בשואל לכלדיים, צ"ל למהרש"ל שלאו דוקא איסור עשה ממש, עכ"פ לכו"ע יהיה עכ"פ איסור דרבנן לפונים בשאלה למתעסקי קסם אע"פ שכל כולו הבלים. ולפשטות הרמב"ם בהל' ע"ז (פי"א הט"ז) גם דבר שכולו הבל אסור מן התורה במעונן ומכשף וקוסם וכנ"ל, א"כ בודאי יש איסור גם על השואל.
וכל זה באמר עתידות שהוא פשטות הקוסם כמו שכתוב במפרשי התורה ובראשם הרמב"ן, והרמב"ם פסק שה"ה כשעושה דבר מסויים על פי דבריהם. (וכלשון הרמב"ם או שיאמר שראוי לעשות כך והזהרו מכך), ובעמק הנצי"ב על דברי הספריי (עמ' קצח) כתב שהמילה קוסם סובלת שני פירושים, א] לשון אומר עתידות, והוא על פי פסוק וקסם על שפתי מלך'. ב] לשון מקל דק (קיסמים) ולקסום לגלות את מקרה העבר לא מפורש, וראיתי בדברי רבני הזמן שנחלקו בזה לכאן ולכאן.
ובפשטות התבוננות המקרא משמע לאיסור, שסדר הפסוקים כפי שביאר הרמב"ן עה"ת שלישראל ניתן נביאים אמיתיים אליו ידרושון ולכן אין לנו צורך בקוסמים כמו הגויים, וידוע שבזמן הנביאים שאלו את הנביאים על אבידות וכדומה שיגלו את המצאם, ולא היה בזה פחיתות בקדושת הנבואה וכמפורש בפסוק בשאול, א"כ על אותו משקל מי שהולך לקוסם במקום ללכת לנביא עבר על הלאו שזה הפשטות של הלאו, שכל מה שדרך לדרוש מנביא אל תדרוש מהוברי שמים קוסמים מנחשים מעוננים למיניהם, אלא מנביאי אמת. שוב ראיתי משמעות להנ"ל בדרשות הר"ן (דרוש יא) עיי"ש.
וראיתי בספר "ים החכמה' (הנדפס לאחרונה ע"י הרה"צ המקובל וכו' שליט"א) שדייק כן מדברי הטור (סוס"י קעט) שא"א הרא"ש חילק בין מעשה שדים למעשה כשפים, ומותר לישאל בהן על הגניבה איפה נמצא, א"כ משמע שלשאול למי שעוסק עם כוחות טומאה (כמו במכשף) על חפץ שנגנב אסור, שרק שדים שאינם כוחות טומאה כמו מכשפים התיר הרא"ש, א"כ הוא הדין באוחז במקלו כדרך הקוסם ומתבונן במחשבתו כמו שהאריך בספר המצוות ובמורה נבוכים, ומגלה מקום הגניבה יש לאסור משום לאו דקוסם על אף שפשטות הפסוק במגלה עתידות, (אבל משום מעונן ומנחש קשה לאסור שפשטות הלאווין בדברים של עתידות כגון "עונה זו קשה לדבר זה' וכיוצ"ב, ובמנחש פשטות הלאו בניחוש על העתיד, האם כדאי לצאת, פתו נפלה מפי/מפיו וכו'.
ועדיין יש לעיין בזה מכיון שי"ל שגם בקוסם לפי דברי הנצי"ב הנ"ל הפירוש ביקסם' הוא גילוי עתידות, אבל לקושטא אין זה דרך הראשונים שהרי בסמ"ג (לאו גב) מפורש שקסם לשון מקל שקלפו ממנו הקליפה מצד זו וזורקו, וגם הרמב"ם הזכיר את הספרי שאוחז מקל בידו וגם הסמ"ק (סי' קמג) שהזכיר עניין השבעת כוחות טומאה בביאור קוסם, אינו חולק על הספרי שמדובר באחיזת מקל בידו. א"כ אין הוכחה מעצם המילה "קוסם' שהפירוש לומר עתידות, אלא כן הוא עיקר תפקידם, וכמו בלהבדיל בנבואה שעיקר תפקיד הנביא להתנבא העתידות ולומר המעשה אשר יעשון או ימנעו מלעשות, ולא לגלות גניבות ושאר מסתורין.
ובספר "ים החכמה' הנ"ל הביא לשון ה'מורה נבוכים" (ח"ב פל"ז) שכתב שעיקר עניין קוסמים הוא כח המדמה שלו ובזה נעשה "קוסם' להגיד נסתרות, ולא הזכיר הרמב"ם שום תנאי של התנבאות עתידות וקשה מאד לבנות מלשון ה'מורה נבוכים' שלא מוזכר בראשונים, ואע"פ שמבואר ברמב"ם בהל' ע"ז (פי"א ה"ו) שלאו דוקא לומר עתידות אלא הוא הדין לעשות מעשה על פיהם או לימנע אין זה דומה למגלה מסתורין מהעבר, שבעושה פעולה או מונע עצמו מפעולה על פיהם מראה עניין של חושש לדבריהם, בזה שמתנהג לפי הוראותיהם, משא"כ גילוי מידע מדבר נסתר וכדומה, אין לו שייכות לעניין "קוסם', ועיינתי שוב בדברי הרמב"ן עה"ת בפרשת שופטים (יח ט,יט) להזכיר בהגדרת קוסם את הפסוק (משלי טז י) וקסם על שפתי מלך', וז"ל "והזכיר קוסם קסמים והיא מחשבה בעתידות בכלל מלשון "קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו', כמו שאמר (יהושע יג כב) בלעם בן עור הקוסם', עכ"ל. ויש לומר שאינו סותר את דברי הספרי [כפי שביארו הסמ"ג ועוד] שקוסם לשון מקל, אלא מכיון שכן דרכם להשתמש במקל מכונים הם קוסמים, אבל עיקר עניינם לומר עתידות, ולכן משתמש המקרא בלשון 'קסם' על גילוי עתידות אע"פ ששורש המילה מלשון מקל, ויש כיוצא בזה במקומות רבים בפי' הרמב"ן עה"ת.
א"כ הדעת נוטה להקל במגלה דברים של העבר שלא עבר על לאו של קוסם, וגם אין בו משום ניחוש, וכמו שיבואר, וכן אין בו משום מעונן שאינו מגלה שום עת שטוב לפעול או ההיפוך.
וראיתי בקובץ 'אור ישראל' (גליון טבת תשס"ה) שהביא חכם אחד ראייה להתיר ממה שפסק הרמב"ם (פי"א ה"ה) לעניין איסור ניחוש, שמותר לנחש בדבר של עָבָר, כמו שהאריך הב"י (בסי' קעט) בביאור הרמב"ם שלכן מותר לומר שמאז שנשא אשה פלונית מצליח בעסקיו, או ששמח על פסוק שאמרו לו התינוקות היוצאים מבית הספר שהוא פסוק של ברכה מותר לשמוח ולומר זה סימן טוב, עכ"ד. אין מכאן שום ראיה להנ"ל, שלעניין שאלת המסתורין יתכן שיש איסור קוסם משא"כ לעניין לאו דלא תנחשו איסור לקחת העבר לסימן ולא קרב זה אל זה, וכן הביא שם מהמשך הב"י שהקשה על דברי הרמב"ם מהגמ' בחולין (צה:) דר' יוחנן רצה ללכת לבבל, לקבל פני שמואל ושאל התינוק לפסוק ואמר הפסוק (שמואל א' כח) ושמואל מת' ונמנע ולא ירד, ואע"פ שהיה דבר של עבר, איך עשה מעשה על פי התינוק שהרמב"ם לא התיר אלא לשמוח עם דבר של עבר, או עם פסוק המשמח, ולא לעשות מעשה או מניעת מעשה על פי הפסוק אע"פ שאינו אלא עניין של עבר ששמואל כבר מת, וחילק הב"י שלא שאל בפירוש אם ירד לבבל או לא לרדת, עיי"ש, אין להביא ראיי לאסור קוסם של עבר, שעניין ניחוש לחוד, שכיון
שמבקש לעשות מעשה על פי בשורת עבר אסור להרמב"ם ועצם שאלת התינוק לפסוק לגלות ידיעה הנסתרת אינו אסור להרמב"ם, שאינו דומה לקוסם שנעשה ע"י פעולות מקל ובצירוף כח המדמה המבואר בארוכה ב'מורה נבוכים' (ח"ב סי' לז) ובספר המצוות (לאוין לא) והרי לשאר הראשונים אין בכלל איסור בלשאול תינוק לפסוק, ולעשות על פיהם, כי הוא מעין נבואה כמו שכתב הסמ"ג (לאווין נא) והכי קיימא לן (רמ"א יור"ד סי' קעט ס"ד) וכל זה פשוט. והמורם מן הנ"ל שאע"פ שלהרמב"ם והסמ"ג ושאר מוני המצוות שהזכירו עניין 'מקל' בפירוש הלאו של קוסם, יתכן שיש איסור גם בגילוי העבר, אבל בפי' הרמב"ן עה"ת (וכן בעוד מפרשי התורה) מוזכר בעיקר הגדרת קוסם' עניין של גילוי עתידות, ולכן קשה לאסור גילוי עניינים שקרו בעבר, כיון שאין ראיות ששאר הראשונים חולקים על דברי הרמב"ן וכמו שכתבנו.
וכל זה משום איסור 'קוסם' אבל עדיין יש לדון לאסור גילוי דברים מהעבר על ידי פעולות שונות ומשונות משום דרכי האמורי, שבכלל האיסור הזה שלא לעשות מעשים תמוהים שמקורם נובע ממנהגי הגויים, ובזה הוא מתדמה להם, [וכמו שהבאתי קודם לכן מדברי שו"ת המהרי"ק (שורש פח)] ולפ"ז נראה שלמעשה צדקו דברי האוסר בספר 'ים החכמה' הנ"ל, אבל לא מטעמיה.
ולפני שנכנס לברר את הדין של שיטת הריפוי הקרויה 'מח אחד' ונפוצה בזמנינו, יש לברר את הדין בעוד פרט בהלכות המסובכות האלו, [וכבר כתב הרשב"א (בשו"ת ח"א סי' תיג) שהם הלכות עמומות, שיש הרבה קושיות ממאמרי חז"ל, שיש דברים שאע"פ שהם נראים לכאורה כדברים האסורים בהחלט מ"מ איתא בחז"ל שהותרו מכללם, ומאידך יש דברים שנראים מותרים ומצינו בחז"ל שאסרום, והרשב"א כתב כמה פעמים בתשובה הארוכה הנ"ל תוך כדי שהוא מנסה ליישב בין ההדורים שהוא צריך לו רב בסוגיא סתומה זו], והוא מה דינה של רפואה סגולית, דהיינו שיש לה נסיון שהיא ריפאה ומרפאה הרבה חולים, אבל אין בידי חכמי מדע הרפואה הסבר רפואי מדוע וכיצד היא מרפאת.
במס' שבת (סז.) ובתוספתא בארוכה (שם פר' ז-ח) יש רשימה של מנהגים ומעשים שאסורים משום דרכי אמורי, ולפי ביאור המהרי"ק (שורש פח) חלק מהם אסורים מפני שהם דברי תימה שאין שום הסבר בהם, ולכן אם נוהג כמותם נראה כנמשך אחריהם ומודה להם דאם לא כן למה יעשה כדבריהם התמוהים, והוא הלאו של ובחקותיהם לא תלכו' ו'חק' הוא דבר בלי טעם, עכ"ד. ומשמע מדברי המהרי"ק שאפילו נוהג שאין לנו שום הוכחה ששורשו מפולחן עבודה זרה, מ"מ עצם זה שהוא דבר מתמיה הוא הגורם את האיסור האמור, ולפי דברי המהרי"ק לעומת זה במקרה ההפוך כשיש טעם או עכ"פ איזושהי הבנה שכלית, אפילו היא מצויה בידי עובדי אלילים אין שום איסור ומניעה לעשות כמעשיהם, ולא חיישינן שמא מכונים האמוריים כשעושים הרפואה הסגולית לכח העבודה זרה שלהם, א"כ רפואה סגולית שבדוק שמועיל מותר, והוא בכלל דברי הגמ' במס' שבת (סז.) "אביי ורבא דאמרי תרוייהו כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי'. וכל הדברים האמורים במס' שבת (שם) ובתוספתא (שם) שאסור להתרפא ולרפאות בהם, הם מתחלקים לשתי קבוצות, או שהם דברים של הבל שאין מועילים, כמו שכתבו הרמב"ן והרשב"א בשו"ת הנ"ל, או שהם דברים המועילים אלא שידעו חז"ל ששורש הרפואה הוא מכוחות הטומאה והעבודה זרה, כמו שכתב מהר"ם חביב בספרו תוספת יום הכיפורים' (יומא פג:).
(ויש עוד ציור כשלא נתגלה לנו מדוע הגויים נוהגים כדבר מסויים, אבל אנו עושים הפעולה עם כוונה מסויימת, (וכמו בגמ' סנהדרין (נב:) במיתת סייף שכוונותינו בהתזת הראש למעט בניוולו, אעפ"י שהעכו"ם נוהגים כן בלי שום טעם. והדין לא מפורש במהרי"ק להיתר. אבל הגר"א בביאורו בסי' קעח סעיף א' הבין שגם בציור זה מתיר המהרי"ק, כיון שסו"ס אנו עושים את פעולת הגוי עם טעם.)
וזו היתה סברתו של הרמב"ן בשו"ת הנ"ל, וכן מובא גם בשו"ת הרשב"א הנ"ל שעשה טבלה עם צורת ארי חקוקה בו והשתמש בו לרפואה סגולית, כי היתה זו רפואה בדוקה, וכן כתב בס' תוספת יום הכפורים למהר"ם חביב הנ"ל, ותירץ בזה קושיות הרשב"א על ה'מורה נבוכים' שלכאורה יש סתירה בדבריו האם מותר לעשות פעולה המועילה שנוהגים הגויים או שאף זה אסור יעויי"ש. (ובספר פתח הרביר' (או"ח סי' שא סעי' כה-כז) האריך בביאור קושיות הרשב"א, והסיק שדעת הרמב"ם להתיר כל דבר שמועיל שבזה גופא מוכח שאינו מכלל דרכי האמורי, אבל לחילוק המהר"ם חבי"ב גם זה אסור אם הוא הוזכר בדברי חז"ל כדבר שאסור משום דרכי האמורי', שכל שאסרו חז"ל משום שיש בו משום 'דרכי האמורי' היינו מפני שידעו חז"ל שהמציאום הגויים מכח שהיו עובדי ע"ז וידעו הגויים שסגולת רפואה פלונית שיש בה עזר מכוכב או ממזל אלמוני, וכיוצ"ב ברפואות שהמציאו מכח דתם ועבודתם.
וה'דרכי תשובה' (סי' קעט ס"ק ז) העתיק דברי המהר"ם חביב, ובתחילת דבריו (בס"ק הנ"ל) הביא דברי כנסת הגדולה (סי' קעח הגהת ב"י אות ז') שהביא מהב"י (יור"ד סי' קמ"א ס"ק ז) בבדק הבית (בסוף ד"ה כתוב בארחות) שחכמי קטאלוניה בדורו של הרשב"א השיגו על ההיתר שלו, ואסרו לעשות את הטס הנ"ל, והרשב"א נמי חזר בו, והסתפק הכנסת הגדולה האם מה שהשיגו חכמי קאטלוניה הוא משום שחששו שיש בעשיית צורת אריה חשש איסור עבודה זרה, או משום חשש דרכי האמורי, ופירש שהנפק"מ היא לענין רפואות שאין בהם משום האיסור דעשיית צורה, האם עדיין אסור משום דרכי האמורי. ואח"כ הביא ה'דרכי תשובה' את דברי ה'מהר"ם חביב' הנזכרים לעיל, ופשוט לכל מעיין שכוונת ה'דרכי תשובה' לומר בזה, שלפי המהר"ם חביב פשיטא שבדבר שאין בו חשש עבודה זרה שאע"פ שדרך רפואתו היא סגולית מותר להתרפא בו, ולא חיישינן שהגוי שהמציא תרופה זו היינו מפני שחשב שתהיה עזר מכוכב פלוני וכדומה, וכיון שלדעת המהר"ם חביב פשוט שמותר אע"ג שהכנסת הגדולה נסתפק בזה, לא שבקינן ודאו של המהר"ם חביב שהוא גם בתראה מפני ספיקו של הכנסת הגדולה.
וכל זה דלא כמו שכתב בספר 'ים החכמה' שיש לחשוש לספיקו של הכנסת הגדולה ולאסור, וכתב עוד בספר הנ"ל שאין להוכיח בזה מדברי הרמב"ן והרשב"א מפני שהם הלכו בעקבות הרמב"ם שכתב (הלי ע"ז פי"א הט"ז) ודברים האלו קוסם מעונן ומכשף כולן דברי שקר וכזב הן, שכל אלו דברים שאסרה התורה אינן דברי חכמה אלא תוהו והבל וכו", ולשיטת הרמב"ם ודאי דכל שיש נסיון שמועיל כבר אינו בכלל האיסורים הנ"ל (עכ"ד).
אולם לפמשנ"ת יש לחלק, שהרמב"ן והרשב"א לא חילקו שכל דבר שידוע לרופאים שיש בו נסיון שהוא מועיל דשרי אלא לגבי החשש דדרכי האמורי, ומשום הלאו דובחוקותיהם לא תלכו, שבזה יש לחלק בין דבר סגולי שכל כולו ידבר תימהי דאיתיה בחשש הנ"ל, ובין דבר שיש בו נסיון והוכח שהוא מרפא שאע"פ שרפואתו היא בדרך סגולית, שאין ביאור ע"פ חכמת הרפואה הטבעית כיצד הוא מרפא, ומפני שסוף סוף אין ההשתמשות ברפואות האלו דבר של תמהון, שהמשתמש בהם עושה כן כדי למצוא מזור לחוליו ומכאוביו, ואינו נדמה כעושה בשביל להרמות להם ע"י עשייתו כמעשיהם, אבל לעניין הלאוים הפרטיים דקוסם מעונן ומכשף שבזה כתב הרמב"ם כאמור שאין בהם ממש אלא הבל ורעות רוח, בזה אפשר דלא סברי הרמב"ן והרשב"א כשיטת הרמב"ם, וכן נראה ממה שכתב הרמב"ן בפי' עה"ת בכמה מקומות (ראה דברים יח ט באריכות) שאין עניני הכשפים שטות, אלא שהקב"ה בזמן הבריאה נתן כח בכוכבים ובמזלות שיהיו מנהיגי התחתונים אשר למטה מהם. ואפילו הרשב"א שהעתיק (בתשובה הנ"ל) את דברי הרמב"ם הנזכרים לעיל ממה שכתב הרמב"ם בזה בספרו מורה נבוכים (ח"ג פל"ז), מ"מ אפשר שלדינא יודה למש"כ הרמב"ן בפי' עה"ת וכנ"ל, ואפילו נאמר שהוא קצת דוחק לפרש כך בלשון הרשב"א בתשובתו הנ"ל, אבל הוא נכון לדינא למעיין היטב, ואולי נימא דכוונתו לחכמי קטאלוני"ה חכמי דורו של הרשב"א שחלקו על דבריו (הובאו דבריהם בכדה"ב יור"ד סוס"י קמא ס"ק ז) היה לשלול את צורת הארי על הטבלא שחששו שצורת הארי שורשו מעבודה זרה.
ובטור וב"י או"ח (סי' שא אות כז) איכא מחלוקת הראשונים בכל דבר שעושים לרפואה, ונודע ע"פ הנסיון שהוא מרפא, והוא מעשה שאינו ניכר שיהא בו רפואה כלל, האם יש בו משום דרכי האמורי, ובשו"ע (שם סכ"ז) סתם המחבר לחומרא ישאם עושה מעשה ואין ניכר בו משום רפואה אסור משום דרכי האמורי, ומ"מ כתב אבל כל לחש אפילו אינו בדוק מותר, ולא אסור אלא באותם לחשים שנבדקו והוכח שאינם מועילים' (עכ"ד), וכן כתב המחבר (שם בראש הסעיף) שמותר להשתמש בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב, והוא כת"ק דמתני' (שבת סז.) שאין בוה משום דרכי האמורי, והר"ן הקשה (חולין כז: בדפי הרי"ף ד"ה אין) על השיטה האוסרת כשאינו ניכר שהוא לרפואה מהא דשרי שן של שועל ומסמר הצלוב אע"פ שאין רפואתן ניכרת, ומזה הוכיח הר"ן דלא בעי רפואה הניכרת. והמשנה ברורה (שם ס"ק קה) פי' דהא דמותר להשתמש בדברים הנ"ל כיון שיאמרו היודעים שהוא לרפואה מצד הסגולה הוי כניכר. ובשו"ת מנחת יצחק' (ח"ו סי' פ) תמה על דברי המ"ב, שהרי לשיטת המחבר לא מהני יודעים רק בעינן ניכר דוקא. אלא שעל כרחך כתב
ליישב כן את דעת המחבר, שהרי מבואר בגמ' (שבת ס. סא.) שקמיע מומחה מותר לצאת בו בין בחול ובין בשבת, ומדסתים לה בגמ' משמע שאין בו משום דרכי האמורי, ואע"פ שלא נכתב בידי יהודי. וראיתי שם בשו"ת מנחת יצחק (ד"ה אמנם) שתמה לדעת המחבר דפסק שצריך דוקא ניכר, מדוע כתב המחבר 'ויש מי שחושש בקמיע שאינו מומחה' דמבואר מזה דבקמיע של מומחה לכו"ע מותר, ואמאי הרי אין רפואתו ניכרת, ועיי"ש שנשאר בצע"ג. ופלא בעיני מה שהוצרך לדייק כן בלשון המחבר, הרי מפורש במתני' (ס.) ובברייתא (סא.) דבקמיע מומחה מותר. ועל כרחך צריך לומר שדברים הידועים הרבה שהם לרפואה הוו כמו שניכר שהם לרפואה, ולכן מותר להשתמש בו גם לדעת המחבר שפסק כשיטת רש"י (שם סז. ד"ה שיש בו משום רפואה) והרא"ש (שם פ"ו סוס"י יט) שהחמירו דלא שרי אלא כשניכר שעושהו לרפואה, וכן צריך לומר בדעת המהר"ם חביב שהבאנו לעיל, שמחלק בין רפואה סגולית הבדוקה לזו שאינה בדוקה, ולא הזכיר כלל שבעינן נמי שיהא ניכר שהיא לרפואה, ולא ניתן לומר דאישתמיט מהמהר"ם חביב דברי המחבר הנ"ל שמחמיר דבעינן ניכר לרפואה, אלא על כרחך שסגולה הבדוקה והידועה נחשבת כניכר שהוא משום רפואה.
אולם עדיין צל"ע מדוע לא חיישינן דשמא שורשם של הרפואות הסגוליות הוא מכישוף ועבודה זרה, דכל זמן שלא נתברר הוה לן למיחש משום הכלל ד'ספיקא דאורייתא לחומרא', וראיתי בשו"ת מנחת יצחק (שם ד"ה והנה להלכה) שהקשה נמי למה לא ניחוש בכל רפואה סגולית שלא מוזכר בש"ס שמותרת, שמא יסודם ממעשה כשפים, ויש בהם משום איסור דדרכי האמורי. ומביא המנח"י (שם) שצריך לומר כמו שכתב בשו"ת הרשב"א (סי' תיג) דכל שלא נאמרו בש"ס שהם מדרכי האמורי אין לאוסרן מחשש שמא הם דרכי האמורי, וכן כתב נמי בהגה מיימונית (הל' ע"ז פי"א אות א) בשם היראים (סי' שיג) והובא בב"י (סי' קעח) ישאין להוסיף מסברא על מה שמנו חכמים שהיתה קבלה בידם שהוא מחוקות הגויים' וכל שאר הדברים שיש נסיון שמועילים אין לחוש בהם משום דרכי האמורי, והטעם בזה נראה לומר, שהכירו חז"ל בכל דרכי האמורי וכל שלא מנו ע"כ שידעו חז"ל שאין בו סרך כישוף ואין שורשו מע"ז וממילא אין לחוש בו משום דרכי האמורי, ולכן לא חיישינן ברפואות הסגוליות המוחזקות מועילות שמא שורשם מכוחות הטומאה.
שיטת 'מח אחד'
ובענין שיטת הריפוי הנקראת בפי כל 'מח אחד', לאחר שעברתי בהעברה בעלמא שני ספרי לימוד של השיטה הנ"ל שנכתבו בשפה האנגלית, אשר שמם הוא:
IMPROVE-LEARNING (1
TOOL-OF-TRADE (2
וראיתי שאין ביסוד השיטה הנ"ל יסודות ומושגים שאינם מובנים בשכל, שעיקרה של השיטה הזו מבוסס על היסודות שגילו ומצאו בעלי השיטה הנ"ל, שבגוף האדם מתחילת בריאתו הוטבע בו שהוא מייצר אנרגיה, וישנם בגוף כמין תעלות שבהם זורמת האנרגיה לכל חלקי הגוף ומהגוף החוצה לו, ובמשך הזמן ומפני פגעי הזמן וכיוצ"ב נוצרות סתימות וישנם עיכובים המונעים את זרימת האנרגיה במעברי הגוף. וזה גורם לשיבוש פעילותו התקינה של הגוף, ושיטת הריפוי היא ע"י כל מיני לחיצות שעושים בחלקי הגוף השונים, אשר לטענת המרפאים בשיטה זו גורמים לחיצות אלו לפתיחה של המעברים וממילא לזרימה טובה ונכונה של האנרגיה שבגוף, וזה מה שמחזיר את הגוף לפעילות תקינה. ועצם התיאורייה הנ"ל שיש אנרגיה הזורמת בכל גוף, ושהיא מהוה נדבך חשוב בתפקוד הגוף, תיאורייה זו אינה סותרת דבר מן התורה ואינה נסתרת מהשקפת התורה.
ואע"ג שהעוסקים בשיטה זו מסבירים בשיטתם שיש כוחות אנרגיים גם מחוץ לגוף האדם המלוים אותו, וההנחה הזו לא נתפסת בחושים שלנו, מ"מ אין זה פירכא על השיטה הזו, כיון שהם טוענים שאפשר לחוש גם באנרגיה זו ע"י הלחיצות על גוף האדם, ואת זה אפשר להבין. ומה שבשיטה זו שואלים את הבא להתרפא על מאורעות שקרו עם המטופל בימים עברו כשהיה עוד קטן או אפילו עובר במעי אמו, ולפי בדיקת הרגשת השרירים בשעה שנשאל על כך הם קובעים שכך וכך נעשה עמו בעבר וע"פ זה קובעים את דרך ריפויו, גם זה אינו נסתר מהתורה, וגם אין המרפא עושה בשיטה זו אפילו מעשה אחד של תמהון, וכן אינה בנויה על ריכוז מח המטפל כדי שישפיע על מח המטופל כמו שביארו הראשונים (החולקים על הרמב"ם) את האיסור של קוסם. ועוד והוא נראה בעיני עיקר החילוק. שאין בשיטה זו גילוי נסתרות ע"י שיתוק רגשי המטופל, והבאת מוחו לדרך של הזיות ודמיון. וכיון שכל השיטה הנ"ל מובנת בשכלו של כל אחד ואחד אין בה כלל סרך איסור משום קוסם וכיוצ"ב. ואף שמבואר בספרי הלימוד של השיטה הנ"ל שיסדו שיטתם על חכמה שראו ב'מזרח הרחוקי דהיינו בארצות שמצויה שם עבודה זרה ממש גם בזמנינו, הוא אך ורק על שיטת הריפוי של הסינים הנקראת "אקיופונקטשור' ACUPUNTURE הנקראת כיום דיקור סיני' והיא שיטת ריפוי המובנת בשכל. ונתקבלה כבר לפני כשלשים שנה גם ברפואה הרגילה – הטבעית בכל העולם כתחליף להרדמה לצורך עשיית ניתוח, ושיטת הדיקור מבוססת גמי על התיאוריה שלחיצות בנקודות מסוימות על פני הגוף גורמת ליצירת והפקת אנרגיה.
והעולה מכל הנ"ל, שאין בידינו סיבה לאסור את הריפוי בשיטת 'מח אחד". ואע"פ שיש רבים שכופרים בתועלת השיטה, ותולים את ההצלחות הנצברות בשיטת הריפוי הזאת בתמימות המטופלים, שכיון שהם מאמינים ברפואה זה נותן להם מזור לגוף ולנפש, או מסיבה פשוטה, שעצם העניין שפותחים את סגור לבם בפני המטפלים, ומספרים להם את המאורעות שהעיקו להם בקטנותם ונמצאים אצלם עד היום בתת ההכרה ומפריעים לתפקודם ולמניעת הצלחתם להשתלב האישי בחברה, עצם הפתיחות והסיפור משחרר להם את המועקות הנ"ל מן הלב ונותנים מזור לרוב מועקותיהם, וכמאמר רבותינו ז"ל (סוטה מב:) דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, מ"מ אי אפשר לאסור את השימוש בשיטה זו כיון שאין בה איסור, ומאחר שיש נסיון שהיא מועילה, יהיה הטעם שהיא מועילה אשר יהיה.
וראיתי שיש המערערים על מחברי ספרי הלימוד של שיטת 'מח אחד' שהם נוצרים אדוקים, ואחד מהם (לטענתם) אף משמש ככומר בכנסיה בארה"ב. ועוד שמעתי המערערים שיש מקור באמונת הגוצרים לכך שיש בעולם כח אנרגיה כללי המחבר את כוחות האנרגיים של כל בני תמותה, וזה מעורר למחשבה נוספת אולי היסוד הנ"ל הוא הבסיס לשיטה זו, וכיון שהמקור הוא בעבודה זרה אסור לעסוק בה.
ובינותי בשני ספרי הלימוד של שיטת הריפוי הזו, ובעוד שני ספרים של ההולכים סביב השיטה הזו, האחד נקרא KINESIOLOGY הוא השם הכולל לשיטות המיוסדות על הפעלת אנרגיה בשרירים), וכו כתוב בכלליות כיצד מפעילים אנרגיה חיובית בגוף, והשני TOUCH-FOR-HEALTH ששמו יקב והוא ספר המלמד שיטת ריפוי הדומה לשיטה הנקראת "מח אחד', ובכל ארבעת הספרים הללו אין שום רמז לכך שהשיטה בנויה על אמונה בכוחות נעלמים וטמירים כטענת המערערים הנ"ל, אלא כל דבריהם מובנים בשכל.
ומה שטוענים המערערים להחזיק טענתם שיש צורה של כף יד על כריכת הספר מלפנים, ותבנית יד הוא סמל לעבודה זרה וכדאיתא נמי בגמ' (ע"ז מא.) מצא תבנית יד וכו', טענת הבל היא זו, שודאי אין כונת מחברי הספר בצורת היד לעבודה זרה אלא להראות את המקום שבו נעשה הריפוי, שלוחצים על היד ובזה משחררים את הסתימות כנ"ל, והוא כמו בכל ספר שעל הכריכה יש ציור או תמונה המראים את עניינו של הספר, ואפילו לטענתם שמשתמשים באותה צורת יד בזמנינו בספרי עבודה זרה של אנשי הודו, אין בזה שום חשש על הספר ושיטתו, מכיון שאין שום רמז קל בספר שמחבריהם מאמינים בכך ובנו את ספריהם עם אמונתם.
(גם מה שראיתי תוך דבריהם שעם רצון ומחשבה חזקה אפשר לגרש מחלה מגופו ולהחזירו למצבו הקודם, אע"פ שהדבר נראה תמוה, אבל אין בזה משום חשש עבודה זרה כמובן, וידוע שגם הרמב"ם כתב באגרותיו שהרפואה תלויה בכוחות הנפש שמכלכל מחלתו ויכול להחיותו ולרפאות הגוף על ידי הרצון להיות בריא ולחיות).
וביור"ד (סי' קנה ס"ב) כתוב שאסור להתרפאות מעכו"ם שאומר לישראל לקחת מים אלו או מאילן פלוני שהם של אלילים, ויש אוסרים גם כשלא הזכיר בפירוש שהם של אלילים אם מביא מהעץ ששייך לאלילים, ובפרט למה שכתב הדרכי תשובה (סק"ט) בשם שו"ת דבר שמואל (סי' שנט) שבזמן הזה כל הכומרים דינם וסתמם כפירושם וכל כוונתם לעבודה זרה. והיה מקום להסתפק מכיון שהתברר שמחברי הספרים אדוקים בנצרות ומאמינים גם בכח נעלם של אנרגיה שהוא כח עַצְמוּת, א"כ כשמדברים מכח האנרגיה שבאדם מתכוונים לחיבור שיש לאנרגיה הזאת עם האנרגיה הכוללת.
אבל, אין די בזה לאסור את השימוש בשיטת 'מח אחד', בפרט כשהמטפלים חרדים לדבר ה', ואין לבם אלא להקב"ה, ושיטת הרפואה מובנת ומושכלת עכ"פ ככל הרפואה האלטרנטיבית, א"כ אין שום חשש של דרכי האמורי, והרי זה בכלל כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי אמורי.
ועוד, שלכאורה נראה שעיקר התועלת ממה שפורק בשיחתו עם המטפל ממה שמעיק לו בלבו מתסכוליו משנים הקודמות, שגרם למשקעים, א"כ אין שום ענין נסתר ונעלם, והרי זה דומה לכל פסיכולוגיה, ובהרבה מקרים עצם האימון והתלות במטפל נותן לו את הכח להתגבר ולהתחזק ולהשתחרר ממצוקותיו, ולא שום כח טמיר ונעלם, (ואם יש חשש שמץ ע"ז הוא התלות החולנית בבשר ודם המטפל בו, ולא בכוחות האנרגיה שבתוכו, וברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו).
ואלו שמתעסקים עם חוט מטוטלת, וטוענים שהחוט זו על ידי שאלות שונות, אין זה שיטת 'מוח אחד', והוא דבר שאינו מובן במוחש איך זז החוט ממקום למקום, ונראה שבזה יש לדון בכל מה שכתבתי מקודם בעז"ה. ותבנא לדינא מכל מה שכתבתי שאין בזמנינו כוחות נעלמים שמזיזים חוטים ממקום למקום, אבל עדיין יש חשש של דרכי האמורי כיון שהוא דבר הנראה כולו כתמהון בעיני ההמון כאילו שיש כאן איזה כח נעלם וטמיר, וגם יש צד לחשוש לקוסם לדעת הרמב"ם שגם בזמן התורה היה ענין של קוסם דבר של שטות והבל, אבל קשה לאסור מטעם זה כיון שלא נעשה על ידי התבוננות מרובה ושיתוק חלק הגלוי של המוח עד שמביא על עצמו כח המדמה, וגם אינו גילוי עתידות או הוראה מעשית לאדם לעשות מעשה או לימנע ממעשה, כמו שכתוב בארוכה בדעת המתירין בקובץ אור ישראל (גליונות טבת ואדר ב' תשס"ה) עיי"ש, אבל, נראה כנ"ל שעדיין יש מקום לחשוש לדרכי אמורי לעשות דבר של תמהון שלדעת שו"ת המהרי"ק (שם) כל דבר של תמהון ששורשו מהגויים ולא הוחזק אצל היהודים, נראה כמתרמה לעשות כדרכיהם.
העיסוק בגלגולים
והאמת ניתן להאמר שאני הגבר ראה עני, שהמטפלים בשיטות כאלו לקויים בדמיונות, וסיפר לי חכם אחד שמטפל חשוב וידוע בא אליו בערב יום הכפורים עם בקשה למחול לאחד שידוע לו שהעיק לו בגלגול הקודם, וסובל מזה בגלגול זה, וכבר ידוע מכל סה"ק שאין לאף אחד ידיעה בעניינים כאלו חוץ מלצדיקים האמיתיים ששתלן הקב"ה בכל דור ודור. (וכבר אמר החידושי הרי"ם זי"ע שאין צריך לדעת מי הם, רק להאמין שהם נמצאים, שכן הוא בחז"ל במס' סוכה ובעוד מקומות בחז"ל).
ועכשיו שמעתי שבספר אחד המלמד שיטת לחיצות השרירים (שמחברו ד. וייטסייד המחולל שיטת מח אחד) כתוב שבלחיצת השרירים אפשר להרגיש משקעים וקשיים מ"חיים קודמים". ואמרה לי אשה אחת חרדיה ביותר המטפלת בשיטת מח אחד ומאמינה בזה, שהיא שואלת את המטופל שאלות, מקבלת תשובות ו"מתקנת" העניינים מגלגולים הקודמים. ואוי לאזנינו השומעות שעוזבים האמונה הפשוטה לחפור בארות נשברים מדעות כוזבות של הגויים.
והנה, עניין הגלגולים דבר נשגב מאד וכולו רוחני, טמיר ונעלם, והוא מיסודות התורה, ולפני התגלות הזוה"ק העלימו הסוד מההמון ע"י רמב"ן עה"ת פרשת וישב (לח' ח) שמזכירו כסוד כמוס, ובנגלות התורה אינו מוזכר בהדיא, עי' ברש"ש במס' ב"מ (קז.) ע"ד הגמ' שם "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך שתהא יציאתך לעולם בלי חטא כמו ביאתך לעולם בלי חטא". וכי הרש"ש שמכאן קשה על עניין הגלגולים שמפורש בגמ' שביאתך לעולם בלי שום חטא, וידוע שיש מקומות שלא לומדים פרוש רש"ש בשביל הדברים שנכתבו שמשמעם כאילו עניין של הגלגולים היה מפוקפק אצלו ונראה להצדיק הגאון רש"ש שלא הרהר ח"ו אחרי התנא רשב"י שהרחיב בזוה"ק בכמה מקומות ובפרט בפרשת משפטים (צד'- קה:) בסוד הגלגול, והאריז"ל חיבר ספר מיוחד ושמו "שער הגלגולים" על העניין הנשגב, ורק כוונתו שבבחינת "והנגלות לנו ולבננו עד עולם" ביאתנו לעולם בלי שום חטא, והוא הפירוש הפשוט בגמ'.
עכ"פ בודאי העניין נשגב וכולו רוחני, ואינו עניין מושג במובנים הגשמיים, שיורגש בלחיצת שריר, ק"ו גוי שאין לו חלק אלוק ממעל. ולפי הזכור לי אין הגוים זוכים לבוא בגלגול, ומה שכתב בהגהות אור הבהיר להרב ר. מרגליות על ספר הבהיר סי' קצה אות ז' בשם ספר חמדת ימים לר"ש אל שביזי בפ' ואתחנן (קכה:) שגלגול בגמטריא חסד, והוא חסד קל לקנות השלימות וכו'- רשעי ישראל מתגלגלים שלשים ורבעים אבל אומות העולם פעמים שלש עכ"ד, אבל איני יודע מי מחברו, וזכור לי ממקורות אחרים שאינם מתגלגלים בכלל, כי הוא זכות לישראל לבלתי ידח ממנו נדח. (חוץ מנשמות מיוחדות כמו בלעם שמפורש בארי"זל בשער הגלגולים שבא בגלגול לתיקון), ובגוף הגשמי והנפש הבהמי והעכור אין שום הרגש למה שעבר על הנפש הרוחני ורוח ונשמה בגלגולים הקודמים. והעניין מסור רק ליחידי סגולה הצדיקים האמיתיים, העוסקים בתורה בשע נהורין. (כלשון האוה"ח הקדוש בכ"ד)
א"כ הבל יפצה פי הגוי הנ"ל על הבנתו במישוש השרירים לגלות נסתרות מגלגולים הקודמים, "וכל הגויים כאין נגדך" ואינם קמים לתחיית המתים, ושורש נשמתם מאחוריים דקליפה כמו שהאריך בסה"ק תניא לרב הגרש"ז נ"ע ואין להם חיים קודמים וגם בחייהם נחשבים כמתים.
וכשהערתי כנ"ל למטפל אחד, שאסור להאמין לדעות הכוזבות הנ"ל, אמר מיד שבעצם אינו מכוון להשיג מה שנעשה למטופל בגלגול הקודם, אלא בודק הגנים וה"ד. נ.א." של המטופל שבו מושרש כל המידות הגרועות מדורות הקודמים. אם כן אין זה עניין מסתורי אלא מוחש וכולו גשמי.
דברי התנגדות כלליים
ואע"פ שאין ראיה לאסור ולסתור הנחה זו, נוכחתי לראות משיחתי עם כמה מטפלים שמחליפים שיטות וטכניקות מיום ליום. וכל בר דעת יבין שדבריהם הבל ועובדים על תמימות של אנשים מלאים סבל הקונים בצמא את דבריהם, ויש לחשוש משום אונאה וגניבת דעת וגם גניבה כפשוטו על טיפוליהם.
גם הסביר לי תלמיד חכם מופלג שנתפס להאמין בכל הנוגע לכח אנרגיה והפעלתו ממרחקים, שהישועה מגיע מהתלות החזקה והאימון במי שמטפל ויש לו כח הפעלת אנרגיה חדשים, ונהיה קשר רוחני בין מטפל למטופל ועל ידי זה מחולל פלאות ברפואות גופניות ורוחניות. והוסיף להסביר שיש "מקובלים" שמסבירים את הענין בדרך "הקבלה".
והפעלת אנרגיה מרחוק על ידי ריכוז המחשבה וכדומה אע"פ שהתבאר מקודם שהכל הבלים, עם כל זה יש לדון האם אין כאן משום דרכי האמורי, או דילמא כיון שאינו עושה שום לחש, רק פועל עניינים לא נראים על ידי מחשבתו, שדרכי האמורי האמורים בתוספתא כולם עשיית מעשה מסוים או אמירת לחש, ולאידך גיסא יתכן שעצם ההתנהגות נקרא דרכי אמורי שהוא דבר של תמהון ואין לו שום הסבר הגיוני ולדעת קצת מפקפקים שורשו מטומאת חכמי קדם, ומאמונות כוזבות באנרגיה המסתובבת בכל העולם. א"כ אע"פ שנתבטל כוחם כמבואר מקודם באריכות, סוף סוף מידי דרכי האמורי לא יצאנו.
חוסר ביטחון עצמי
ויש להוסיף שבהיכרות עם הנפעלים ועם המפעילים נוכחתי לראות צד השוה בכמעט כל המקרים, שאלו המתעסקים בשיטות המתחדשות כולם אנשים בעלי אופי חזק והרבה בטחון עצמי, והמטופלים כולם הם ידועי סבל נפשי מכל השנים ונטולים בטחון עצמי, ומיטב כספם הולך למטפלים "לרפאותם" ולחזקם. (מטפל אחד התנצל שבזה שלוקח סכום נכבד עבור הטיפול, מצליח הטיפול ביותר ורואים תוצאות, וד"ל).
והנה, החסרון בנפש הנקרא בלשונינו חוסר בטחון עצמי מופיע בסה"ק מתלמידי בעש"ט זי"ע והגדרתם, חוסר של "עזות דקדושה" ובספרי המוסר ההגדרה חוסר "רוממות הנפש". והקב"ה נתן לנו תורת אמת שיכול לרומם ולהביא את המידה הדרושה של עזות דקדושה, והלואי והיו מוצאים כל האנשים האלו תרופתם אצל חכמי התורה והיראה או בתוך הסה"ק המלאים עידוד וחיזוק לעבודת השי"ת ולקיום תורתו ומצוותיו בשמחה וחדוה, ולא לחפש בשדות זרים.
והנה זה בודאי דמכיון דאיתא בזוה"ק 'איסתכל באורייתא וברא עלמא', הוא הדין כל קיום העולם ורפואות הגוף והנפש נמצאים בתורה הק', וכשיהודי יתחזק ב'עזות דקדושה' או כהגדרת בעלי המוסר ירוממות הנפש' בזה יראה ישועה לרוב הכאבים והמיחושים לגוף ולנפש למיניהם.
ובמקום שמן הראוי היה ללכת בשביל הזהב שסלל עבורינו השי"ת בתורתו, אנשים רצים אחרי כל מיני שיטות ריפוי ששורשם מאומות העולם ומחפשים בהם ישועות ולקבל מהם סיפוק רוגע ותוכן לחיים, ומייצרים תלות ואמונה חזקה בדברים שאפילו אם נקבל את ההנחה שיש בהם אמיתות כל שהיא, מ"מ הרי הם בבחינת ישפחה תירש גבירתה'.
ושורש החסרון של הבטחון העצמי הנקרא עזות דקדושה' הוא המניע את המטופל ליצור תלות במטפל, ולהשען על משענת קנה הרצוץ שתבוא לו משם ישועה ורפואה, כל זה נובע מהעדר האמונה שיש לכל אחד בחירה אישית לבחור בחיים ולזכות בעזהשי"ת בכל ההצלחות בזכות עצמו.
וכבר כתב הרמב"ם בהל' תשובה בביאור 'כח הבחירה' שהוא הדבר הכי נפלא שנתן הקב"ה לבריותיו שיכולים לבחור בטוב ולמאוס ברע, וז"ל שם (פ"ה ה"ב) "אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזו דרך שירצה' עכ"ל, א"כ הכל בידי האדם להתעלות ולהתגבר על כל המיחושים המעכבים אותו מלחיות חיים תקינים כדי שיוכל לעבוד עבודתו יתברך כראוי. וכבר כתב בספר הישר [המיוחס לרבינו תם] בהקדמתו שיש לכל אדם לחפש לו בעבודת השי"ת אחרי הדרך הנכונה עבורו, ומה שיעורר אותו לעבודתו יתברך. ולא להסתפק בלימוד ספרי המוסר מהראשונים כמלאכים, מפני שלא כל ספר ולא כל דרך שוים לכל נפש. והכלל בזה הוא שכל מזורי הנפש טמונים בתוה"ק, וכדאיתא (אבות פ"ה מש' כה) יהפוך בה והפוך בה דכולא בה', והמחפש ימצא את הדרך הרוחנית להסדיר את כל ה'אנרגייהי וכוחות רוחניים טמירים נוספים שהטביע והטמין הבוי"ת בכל יהודי, והן כוחות שאינם אפילו בחכם הגדול ביותר מאומות העולם, וא"כ מפני מה נוהרים יהודים אחרי בארות-בורות נשברים אלו, ולא אוחזים מנהג אבותינו וצועדים ב'דרך הישנה' הסלולה מדורי דורות, שהיא דרך ישנה שכולה חידוש, שכן הקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.
וראיתי באחד מהספרים הקדושים אשר מחברו היה אחד מגדולי הדור בדורות שלפנינו (וכעת נעלם ממני שמו) שהרחיב לבאר את דברי הרמב"ם הנ"ל בהל' תשובה, וכתב שיש בבני אדם שתי כיתות, ושתיהן בכלל רוב גולמי ישראל', אבל הן שונות אחת מרעותה מן הקצה אל הקצה, כת אחת הם המרגישים שברון בעצמם, ואינם מאמינים שיש להם כח להתעלות ולהצליח בכל נושא שהם נוטלים בו חלק, והם מרגישים שנגזר עליהם מלמעלה שאין סיכוי שהם יצליחו במאומה, מפני רוע מזגם, ומהצד השני של המתרס יש כת של אנשים שדעתם הפוכה בתכלית, שמאמינים בכל מאודם שנגזר עליהם מן השמים הצלחה ורק הצלחה, ולכן הם בטוחים שבכל אשר יפנו יצליחו, וכשעשו מעשה כל שהוא הם אינם מעלים ספק שעשאוהו על הצד היותר טוב ובשיא השלימות, ושתי הכתות גם יחד אינם מאמינים בדברי הרמב"ם הנ"ל, שרבריו ברור מללו שלא נגזר על האדם שכל אשר יעשה יצליה או לא יצליח, ובכל רגע נתון כח הבחירה בידו לעשות את המעשה כאשר ירצה, וברצונו הדבר תלוי האם יעשה כפי שרצון השי"ת שיעשה, וזה בין במעשה הקשור לגשמיות, ובין במעשה רוחני, וזהו המתכון להצלחה ושלימות אמיתית.
ולאור האמור אם נרצה לסווג את האלטרנטיבית המתעסקים ברפואה בחלוקה הזו, נראה שזה מתחלק בין המטפלים למטופלים, שהמטופלים הבאים לקבל טיפול הם בהרבה מקרים כבר בלשון המדוברת לאחר יאוש', שהם מרגישים שירדו לעולם כדי לסבול ונגזר עליהם שההצלחה תהיה מהם והלאה, ומאידך גיסא יושבים מולם המטפלים בשיטות החדישות הנ"ל שהם על הרוב בטוחים כ"כ בעצמם שכאילו נולדו בשביל לפתח שיטות משיטות שונות להונות בהם בני אדם, ולמלא את כיסם, ומי שנמצא בין הכתות בדרך האמצעית, הוא המאמין ומשתדל ללכת בדרך שהתוה לנו הרמב"ם, שהיא להאמין בכח הבחירה ושלא נגזר על אי מי הצלחה מוחלטת או הפכה, והם רוב בני היהדות הנאמנה, ואינם נמצאים לא בין המשועים לקבל טיפול ולא בצד המטפלים. ואם עדיין יש לנו ספק ברצינות וביעילות שיטת הרפואה הזו, בא ונתבונן במה שכתב בהקדמה לספר החדש שאך זה עתה יצא לאור המדריך החרדי לרפואה משלימה', וז"ל שם (בעמ' 33) תחת הכותרת "קשרי אימון", "הקשר בין מטפל למטופל מושתת בדרך כלל על אימון, אדם שאין לי אימון בו לא אקבל ממנו טיפול רפואי, הפציינט צריך גם להאמין ולהתחבר לסוג התרפיה המוצעת לו. – בעבודתי ראיתי חולים העורכים למטפל "מבחן", [ומתריסים נגדו] מה יש לין, איני מספר לך כלום!, האם תצליח למצוא את בעייתי ?!. אנשים אלה "מחכים למטפל בצומת" ובודקים לראות אם הוא לא פספס כלום, ושמחתם רבה כאשר הם מצליחים "להפיל" את המטפל וכו". ובקטע הבא תחת הכותרת "כימיה בין המטפל למטופל", כמו בכל שותפות, מערכת נישואין, יחסי מורה/תלמיד וכו', ואפילו בין שכנים, חייב לזרום יחס של סימפתיה, של כימיה, וללא הרגשה זו אין שותפות וכו', כך גם בקבלת טיפול חייבת לשרור סימפתיה הדדית וכו', אם לא נוצר "קליק" בין המטפל למטופל אין סיכוי להצלחה וכו', א"כ אל תתלו את כשלון הטיפול בסוג התרפיה, הבינו כי אצל מטפל אחר יכולה שיטה זו מאד להצליח וכו', [נלאיתי להעתיק כל מה שכתב].
והנה על אף שמבואר גם במקורות הנאמנים להשי"ת ולתורתו, שמי שהוא שרוי בדכאון ואינו מאמין שיכול הקב"ה לרפאות אותו, לא יועילו לו כל כך גם הטיפולים והתרופות השייכים לרפואה הטבעית השכלתנית, אבל עכ"פ הרפואה הזו הוכחה כיעילה גם במצב סתתי שאינו תולה יהבו ברפואה שתרפא אותו, ואין לו אימון מי יודע מה ברופא המטפל, וגם רופא המושחת מאד במידותיו והתנהגותו דוחה בני אדם מלתת את אימונם בו, מ"מ אם הוא מתמחה בחכמת הניתוח, וכ"ש אם הוא הגדול מכולם ברפואה שמתמחה בה, תהיה חובה במקרה הצורך ללכת אליו כדי לקבל טיפול, והצלחת הניתוח בעזרתו ית' תהיה אף אם אין שום 'כימיה' וקשר בין המטפל להמטופל. מה שאין כן בשיטת הרפואה האלטרנטיבית, עצם העובדא שההבראה ע"פ רפואה זו תלויה בזה שלמטופל יהיה אימון במטפל, היא מוכיחה ומעידה כמאה עדים על חולשת וחוסר האמת שבשיטה הנ"ל, ועלובה היא העיסה שהנחתום שלה מעיד כך עליה, וכל זה צועק את מה שכתבנו לעיל, שהמתעסקים ברפואה הנ"ל הן המטפלים והן המטופלים לא ימלטו מלהכנס לאחת משתי הכתות, המתעקשת להאמין בהצלחותיה והבטוחה מאד בכשלונותיה, ושניהם רחוקים לשתי הקצוות מנקודת האמת.
ולכן כל הולך תום יצעד בטח, ויתחזק ויביא לנפשו מזור מכל מיחושיה עם כח האמונה וההשתמשות הנכונה בכח הבחירה שחנן אותנו הבוי"ת, כדכתיב ובחרת בחיים', והיא המתנה הכי חביבה והכי חשובה מעת הקב"ה כדאיתא בספרים הק', ובמקום שישתדל לשים אמונו במטפל שיצילנו מצרותיו, ישים אמונו בבורא כל העולמים שהוא הרופא הנאמן.
סיכום להלכה
ובעזהשי"ת ירפא הקב"ה את עמו בגשמיות וברוחניות בקרוב אכי"ר. הדינים העולים מכל מה שכתבתי בעזהשי"ת:
א]. שיטת הריפוי הנקראת "מח אחד', כפי שכתובה בספרי הלימוד של השיטה הזו שקראתי את שמם: 1. IMPROVE LEARNING , TOOL-OF-TRADE (2 אשר חוברו ע"י דניאל ווייטסייד' מותר לכתחילה ללמוד את השיטה וללמדה לאחרים, ולהשתמש בה לריפוי כל מיני החלאים, ואין בו שום חשש וסרך של עבודה זרה או כישוף וקוסמות וכיוצא באלה, ואף לא משום דרכי האמורי'.
וכאן המקום להדגיש שאני בדקתי את השיטה כפי שהיא כתובה בספרים הנ"ל ובזה דעתי להתיר כנ"ל, אבל יש כמה מהמרפאים בשיטה הנ"ל שהוסיפו לשיטת ימח אחד' תוספות ונופך שאין מקורם בספרי הלימוד הנ"ל שהם המקור לשיטה זו, וכל מה שהוסיפו הם צריך בדיקה מאין מקורו, כדי להסיר ממנו את החששות שהבאנו לעיל.
אחד החידושים שבשיטת הריפוי הנ"ל נקרא בלשונם טרנספר', שעושים טיפול לאדם שלא נמצא לפנינו, ע"י לחיצות בגופו של קרוב משפחה מגוף ראשון [אב, אם, בן, בת, אח, אחות, אשה), וכמו בלחיצות על גוף המטופל גם בלחיצות על הקרוב הם מגלים מועקות קודמות שהיו למטופל בימי הילדות וכו', וכל זה כאמור אע"ג שהמטופל עצמו נמצא בריחוק מקום, ודבר זה נראה כדבר של תימה, ואף שהמרפאים בשיטה זו מנסים לבאר שהקירבה המשפחתית גורמת לכך שכשלוחצים על הקרוב חל שינוי בשריריו של המטופל, ולכן בלחיצה על הקרוב אפשר לידע על האנרגיה של המטופל אף שנמצא בריחוק מקום, מ"ם אין הסבר זה מוציא את השיטה הנ"ל מלהיות דבר של תמהון, מה גם שהפלא הוא גדול יותר, שכן לפי שיטת הריפוי על ידי קרוב אין המטופל צריך לדעת שעושים לו טיפול באמצעות הלחיצות על גוף קרובו, וכיון שאין לזה שום הסבר מוחש ושיכלי יש לחוש על דרך ריפוי זו משום 'דרכי האמורי", (ובנוסף יש בלקיחת תשלום עבור ריפוי כזה חשש מפני האיסורים החמורים דגניבה ואונאה, דאע"פ שהמטופל מאמין שיש תועלת בשיטת הריפוי הזו, מ"מ כיון שהשיטה הזו מוחזקת לשטות בעיני כל בר דעת, יש לחשוש שזה אסור משום חשש נזל ואונאה). עוד יש המטפלים בשיטה 'מח אחד' שהרחיקו לכת ביותר ועושים את הטיפול דרך הטלפון, ודרך הריפוי היא שהמטפל שואל שאלות את המטופל דרך הטלפון. ובאותה העת המטפל מחזיק בשרירי עצמו, ועל ידי הקשר הטלפוני נוצר קשר כלשהו בין המטפל למטופל שדרכו המטפל מחוק את שרירי המטופל. ושיטה זו ודאי כולה מתמיהה, ויש לחשוש משום דרכי האמוריי (ובנטילת תשלום עליה יש חשש גניבה ו/או אונאה). וכנראה ששיטת הריפוי הזו נותנת בטחון עצמי' מופרז למרפא בה, עד שבאים מזה לפתח ולהרחיב את השיטה עם הרבה דמיון עד שמגיעים לצורות טיפול מעין אלה, שאין בהם שמץ של ריפוי והטבה להמטופל.
ב]. וכשמאבחנים את כוחות ה"אנרגייה" ע"י מטוטלת הקשורה בחוט, שנעה לפי שהשאלות ותשובות שעונה המטופל, בזה נראה שאף כאשר המטופל כאן ולא ממרחק יש להחמיר ולאסור בין על המטפל ובין על המטופל משום חשש "דרכי האמורי', מפני שהוא נראה דבר של תימה. (ואע"פ שנראה שאין לאו של "קוסם' בזה שמדמה שהמקל מתנדנד הלוך ושוב ומורה על ידו את המעשה אשר יעשון, מפני שביארתי מקודם בארוכה בעוהשי"ת שלשיטת רוב הראשונים קוסם של התורה לא היה דבר של שטות אלא כח רוחני של טומאה שבימי קדם הכירו בו והשתמשו בו לצרכיהם, מה שאין כן בזמן הזה שבטל כוחם והכל הבל אין לאו של קוסם, ועוד יש לחלק שזה אינו נעשה עם ריכוז מיוחד של המטפל שמטרתו להגיע לשיתוק כח המוח הרגיל וכח המדמה המוזכר ברמב"ם בספר המצוות ובמורה נבוכים ובספר י"ד החזקה (שהובאו לעיל) שהוא עיקר הכח של הקוסם שבימי קדם. וגם אינו מגלה עתידות או הוראת מעשה אשר יעשון, שכבר כתבתי מקודם שהעיקר לדינא שאין איסור במגלה דברים מהעבר, [אבל בנקודה הזאת יש לפקפק, שלמעשה המטפלים מציעים הצעות שונות של שינויים במאכלים, וגם ממליצים על לימודים רוחניים שונים שיכולים להביא תועלת למטופל, והכל ע"י מקלו יגיד לו]).
ועם כל זה לא אומר 'קבלו דעתי', בפרט בנוגע לפרנסת ישראל, ולטענותיהם זה נחשב כסגולה בדוקה שמותר כמו שכתבנו לעיל בשם שו"ת הרשב"א (שם), (וכמו שהאריך בספר "פתח הדבירי על שו"ע או"ח (סי' שא), ובספרי מפרשי מוני המצוות) אבל כבר הגביל החות יאיר (סי' רלד) לעניין לחשים שדוקא דבר סגולי שאפשר לתלות שהיה בשימוש בכלל ישראל מדור דור, ועל ידי זה הוחזק שאינו משורש של עוברי עבודה זרה מה שאין כן דבר שלא בדוק עדיין יש לחשוש, אבל מכיון שלא ברור אם זוהי נמי דעת שאר הפוסקים, ובפרט פוסקי ספרד (פתח הדביר (שם) פקודת אלעזר (שם), ודברי פתח הדביר צל"ע (א) שסמך על הרמב"ן והרשב"א שהקילו בטס זהב עם צורת אריה, ולא הביאו דברי הב"י ב'בדק הבית' שהרשב"א חזר בו. (ב) חולק על הבנת הרשב"א במו"ן ופי' שהרמב"ם הקיל בכל 'דרכי האמורי' שיש בהם תועלת לפי הוכחת הנסיון. והמעיין במו"נ יראה כדברי הרשב"א שיש קושי בהבנת המו"נ. (ג) השמיט דברי המהרי"ק (שורש פח) שאסר לעשות כל דבר תמוה ששורשו מהגויים, והב"י הביא את דברי המהרי"ק, [והרמ"א פסק כן להלכה (סי' קעח ס"א)], ומאידך פסק כדברי היראים (המובא בהג' מיימוניות פי"א מהל' ע"ז) שאין להחמיר משום דרכי האמורי' אלא במה שאסרו חז"ל, שמה שלא אסרו משום דרכי האמורי' היתה קבלה בידם שאין שורשו מחוקות הגויים. ולעניין דינא, הב"ח (ריש סי' קעט) כתב שהעיקר להלכה כמו המהרי"ק ולא כהיראים, וגם הב"י לא הביאו אלא כדי ללמד זכות, ולא פסקו בשו"ע. [ומקודם הבאתי דברי היראים לדינא לענין דברים שהוחזקו כמרפאים בדרך סגולי שאין לחשוש שמא שורש הענין מכח כוכב ומזל ועבודה זרה, שבזה מסתמכים שפיר על היראים שכל שלא מנו חז"ל והוחזק כמרפא לא נחשב כבר כדבר של תמהון, ושוב אין לחשוש מצד שמא שורשו מעובדי עבודה זרה, ולפי פירוש זה אין הכרע שהמהרי"ק חולק ע"צ היראים, אבל בב"ח משמע שפליגי]. וכן צל"ע על דברי הנ"ר אהרן וולקין מפינסק שכתב בפירושו על היראים סביב ליראיו' (מצ' פח) שיש לסמוך על היראים, והביא סימוכין לדבריו מהתוס' בב"ס (כז: ד"ה כיס וארנקי), ולא הביא את כל הפוסקים הנ"ל). ובנוסף שכן מורה בפשטות לשון הרשב"א בתשובתו, קשה למחות ביד המקילין בדבר, אבל כל בעל נפש ירחיק עצמו מזה.
ג]. ושיטת הריפוי עם תנועות הידים שעושה המטפל מחוץ לגופו של המטופל ומבלי לנגוע בו, ולטענת המרפאים הם נתברכו משעת לידתם בכח אשר ניחונו בו יחידים מבני התמותה, ובכח זה ביכולתם לפעול בתנועות הידיים להוציא אנרגיה מגופם ולהכניסה לגוף המטופל, והמרפאים מרגישים אחרי הטיפול תשישות, ולדבריהם זה מרוב האנרגיה שהוציאו מגופם, והדברים האלו מעוררים תמיהה ואינם מובנים כלל בשכל, ואין לעמוד על אמיתתם, ולכן יש לחשוש בהם משום דרכי האמורי' אע"פ שאינו אומר שום לחש ואינו מחזיק שום חפץ בידו, דתנועות הידים חשיב מעשה כדי להאסר משום דרכי האמורי.
ועם כל זה גם בזה לא אומר קבלו דעתי. מפני שאפשר לומר שכיון שהמטפלים הנ"ל הוחזקו שטיפולם מסייע, ולכן זה כבר לא נחשב כדבר המתמיה, ועוד שהם נותנים טעם לשיטתם שכל אדם מרגיש סביבו את החום היוצא מגופו, ובחום יש אנרגיה, ולו היה מד חום שמרגיש בכל שינוי ברמת החום באויר היה אפשר להרגיש את השינוי ע"י תנועות הידים, ואותה אנרגיה גם נקלטת לשיטתם בגוף המטופל, וא"כ דינו כחוט המטוטלת שאין למחות ביד המתעסקים, אבל כל בעל נפש ירחק מזה.
ד]. ואלו המתיימרים שהם מחדירים כוחות אנרגיה למטופל גם כשהוא בריחוק מקום מהם, ע"י ריכוז מחשבתם במטופל מבלי להתקרב אליו, והוא דבר התמוה עד למאוד, ואין בזה שום אחיזה שיקרב אותו אל השכל, ויש לחוש משום "דרכי האמורי', ולכן אסור להתעסק בזה גם אם זה הוחזק כמרפא. (ולפי שיטת בעל המחבר יים החכמה' יש בזה גם איסור משום הלאו דלא ימצא בך וגו' קוסם קסמים וגו' (דברים יח י), כיון שבשיטת הריפוי הזו המרפא מנתק את עצמו במחשבתו מכל מצבו העכשוי כדי להגיע למצב שהוא מפיק אנרגיה לטיפול במטופל. אולם ביארנו לעיל שלא סגי בזה שמנתק עצמו כנ"ל כדי לעבור בלאו הנ"ל אלא א"כ הוא מגלה עתידות או מורה לעשות או לימנע מלעשות מעשה מסויים, ובנוסף לזה נתבאר באריכות בחלק הראשון של מערכה זו שנתבטל רובא דרובא של הכוחות הקסם בזמנינו). ואם המטפל גוי שאינו מצווה מלימנע מ'דרכי האמורי', אין בידינו לאסור מלבקש טיפולו כל זמן שאינו מגלה עתידות או מורה דבר בעשיית המעשה או מניעתו. (שאפילו לאומרים שבן נח מצווה על הכישוף אינו מצווה על עשיית "דרכי ששורשו מהלאו של האמורי', ובחוקותיהם לא תלכו' כמו שמבואר בתורת כהנים – פרשת אחרי מות (פרשתא ט פי"ג ט) ולא שייך בנוי, ורק באופן שיש חשש שיש סרך עבודה זרה בפעולת הגוי אסור לשאול עזרתו לרפאותו, ואין בהפקת אנרגיה ממרחקים חשש של עבודה זרה, ולכן אין איסור לשאול ולדרוש בהם כל זמן שאינם מגלים עתידות וכו'. וגם לדעת המהרש"ל שהביא הש"ך (סי' קעט ס"ק א) שיש לאו בשואל לקוסם מעונן מנחש ומכשף כמו בשואל לאוב וידעוני עייי בהגרי"ס על הרס"ג (לאו כ-כה ח"ב דף כח:) שהרחיב בזה, אבל בדבר של תמהון בעלמא אין לאסור לשאול את העכו"ם לכו"ע כשאינו מגלה עתידות שאין כאן אלא איסור 'דרכי האמורי'.
אבל לפי מה ששמעתי שיש פולחן במזרח הרחוק הבנוי על אמונה בכח אנרגיה שיש בכל העולם ומקשר בין אנשים וכו', והוא עבודה זרה, שכל המאמין בכח אחר עובר על ע"ז כמו שכתב הרמב"ם בהל' עבודה זרה (פ"ב ה"א) והרמב"ן עה"ת פרשת יתרו (כג), א"כ איסור גמור לדרוש במפעילים אנרניה ממרחקים, ואפילו למתעקש שיאמר שהמידע הנ"ל לא מדוייק במאה אחוז וכו', מיחש חיישינן לסרך ע"ז ואביזרי דידה, שבזה תלוי כל התורה כולה.
ה]. איסור גמור לשאול פי מגלי העתידות למיניהם כמפורש בגמ' פסחים (קיג:) מניין שאין שואלים בכלדיים שנאמר "תמים תהיה עם ה' אלקיך', ופי' רשב"ם (שם) שהם החוזים בכוכבים, ומכאן כתב הרמב"ן בשו"ת (סי' רפג) שאסור לשאול בשום אופן בעתידות, והרבה מוני מצוות ובראשם הרמב"ן בהשמטות לעשין (השמטה ח') מנו למצוה ממניין תרי"ג מצוות תמים תהיה עם ה' אלקיך", והרמב"ם ועוד שהשמיטו את המצוה הסביר הרמב"ן שדעתם שהיא מצוה הכוללת את כל התורה, וכעין הפסוק "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה" ולכן לא מנו אותה, שאין למנות מצוות כוללות במנין התרי"ג מצוות, ובספר מגילת אסתר' פירש שאין דרך הרמב"ם לחשב העשה כשמנה כבר כל הלאוין של מעונן ומנחש וכו' שהעשה מכלל הלאו, א"כ לדבריהם גם להרמב"ם יש מצות עשה מן התורה לא לדרוש בשום עתידות (ורק לדעת הגרי"פ על הרס"ג דעת הרמב"ם שאינו מצות עשה אלא
הבטחה שאם תהיה תמים אז תהיה עם ה' אלקיך ולדעתו צריך לומר שהגמ' בפסחים הנ"ל שהביאה את הפסוק אינו אלא כאסמכתא בעלמא). וכולם חלקו על דברי רש"י שפירש דברי הגמ' דוקא בשואל בעל אוב וידעוני, ששואל אוב וידעוני אסור בלאו מיוחד של לא ימצא בך וגו' ושואל אוב וידעוני, וכל זה מפורש היטב בשלחן ערוך (סי' קעט ס"א).
וגם בזה נוכחתי לראות משיחות עם מתעסקים ומטופלים בכל השיטות השונות ומשונות שמאמינים שיש אפשרות גם לגלות עתידות, ולהדריך את המטופל על ידי גילוייהם במעשה אשר יעשון ולתקן ענייניהם כדי שלא יבואו עליהם הרעה.
גם ראיתי אנשים חרדים הרצים לאנשים שונים שיראו את שרטוטי ידיהם ופרצופי פניהם וכר', כדי לגלות להם עתידם, וגדולי המקובלים הרמ"ק בספר "אור היקר' ו'מקדש מלך' וגם היחיד"א' בפתיחה לזוה"ק המדבר בענין השירטוטים בפרשת יתרו (ח"ב עמי ע) הזהירו אזהרה חמורה על עניין שרטוטי הידיים וחכמת הפרצוף, שאין לאף אחד מושג בזה כל זמן שלא שורה עליו רוח הקודש אמיתית, ולכן כל המתעסקים בזה הבל יפצה פיהם ולפי המבואר בשו"ע (סי' קעט ס"א) יש איסור של תמים תהיה עם ה' אלקיך. ורק לאדם שמוחזק כל ימיו לצדיק וקדוש ותלמיד חכם מופלג, וכעין מה שכתב הרמב"ם בהל' יסודי התורה (פ"ז ה"א) במעלת הנביא, מותר ללכת ולדרוש עניינו ותכליתו ועתידו, והוא בודאי לא יסטה מדרך התורה וכשיראה בשרטוטים רוע מזלו ידריך אותו בתשובה ויראת שמים כדי להתגבר על המזל הרע, שבאמת אין מזל לישראל, וכמו שהרחיב הרמב"ן בשו"ת הנ"ל.
ושורש החסידות הטהורה של הבעש"ט זי"ע היה להתרחק מכל מה שכרוך בשאלת העתידות כבורח מן האש, ורק ללכת באמונה פשוטה וכמו שלימד הרבי ר' בונים מפשיסחא זי"ע שיסוד החסידות הוא הרש"י על הפסוק הנ"ל תמים תהיה עם ה' אלקיך (דברים יח יג) וז"ל התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו עכ"ל. ולימד הרבי ר' בונם זי"ע שכל אחד ידע את דברי רש"י האלו היטב על לשונו, ויתרגל "לנשום" אמונה פשוטה בכל הויות חייו, וכן היה הדרך של הגר"א זי"ע ותלמידיו להתרחק תכלית הריחוק מכל הקשור להנ"ל כידוע מגדולי הדורות זצ"ל.
ובעז"ה נשמע בקרוב את הצעקה של "אלכה ואשובה אל אישי הראשון, כי טוב לי אז מעתה' וכמו שגילה הרבי ר' בונים מפשיסחא זי"ע שוו תהיה הצעקה שתשמע ברחוב לפני ביאת המשיח, ובעז"ה נעזוב את כל הבחינות של "שפחה תירש גבירתה" בכל ההבלים החדשים, ונזכה לגאולה פשוטה בזכות האמונה, וכמאמר חז"ל (מד' תנחומא בשלח יד) שאין ישראל נגאלין אלא בזכות האמונה.
החשש לאמונה זרה
ובעיוני שוב ב'המדריך החרדי לרפואה משלימה' שהזכרתי לעיל, ראיתי שכתב (עמ' (175) הסבר לשיטת המטוטלת, וכל כולו נראה כתמהון ושורשו מאמונות כוזבות של עבודה זרה, פי' אמונה בכוחות "אין סוף' של אנרגיה שיש לכל אחד ואחד שמתגלגל בכל העולם. וז"ל שם : אבחון באמצעות השדה האלקטרו-מגנטי של האדם, 'האבחון במטוטלת מוכר כבר מאות שנים, אבחון זה מתבסס על העובדא כי לכל דבר בעולם יש קרינה אלקטרו-מגנטית, קרינה זו מתפשטת מאנשים חפצים צמחים ואף מינרלים באדמה בצורה מעגלית, גלים מתפשטים ומתרחבים עד אין סוף.
בכל רגע נתון יש בכל העולם אינפורמציה מכל חפץ, מכל צמח, מכל אדם הנמצא בעולם ברגע מסוים זה, ניתן לקלוט אינפורמציה זו באמצעות ריכוז המחשבה. מוכרת העובדא שאדם החושב ומתרכז באדם אחר, גורם לשני לחשוב עליו וליצור קשר אתו.
המטוטלת היא עצם הקשור לחוט עשוי מכל חומר שהוא, היא רגישה לויברציות (תנועתית) של השדה האלקטרו-מגנטי, ומגיבה לו על ידי שהיא מסתובבת בהתאם לזרימתו זרימה תקינה של שדה אלקטרו- מגנטי היא בכיוון השעון, כשדבר מה משבש את זרימתו, הוא הופך את זרימתו ומתפשט בכיוון הפוך לכיוון השעון.
וכיצד זה עובד? המטפל מתקשר במחשבתו עם המטופל, (והמטופל אינו חייב להיות לידו, השדה אלקטרו-מגנטי שלו נמצא בכל העולם), ובודק האם מזון זה או אחר תורם לזרימת האנרגיה שלו או פוגע בזרימה זו, אם המטוטלת נעה נגד כיוון השעון יודע המטפל שדבר זה מזיק למטופל ומשפיע עליו השפעה שלילית. ולא רק מזונות ניתן להתאים למטופל, אפשר גם להתאים סוג טיפול שיעזור לחולה ויעצים את זרימת האנרגיה בכיוון הנכון על ידי שהמטפל עובר עם המטוטלת על רשימה של טיפולים ובודק איזה טיפול וכו' (נלאיתי להעתיק את כל האריכות).
וא"כ לא רק שיש איסור ברור של 'דרכי האמורי' בהשתמשות במטוטלת, על אף שהמתעסק ומאבחן בו הוא ירא וחרד ואומר בפיו שמע ישראל כל משך הטיפול, אלא שיש בו איסור תורה משום קוסם קסמים שנראה ברור לפי התיאור שצריכים ריכוז מיוחד לקשר לגלי אלקטרו-מגנטי והשימוש באבן שהוא מעין הקסמים שבזמן חכמי קדם, אע"פ שעכשו לא נופלים על הרצפה מרוב ריכוז, אבל ביארתי מקודם שכל פולחן של ימות קדם של קוסם, עדיין אסור מן התורה אם עושה כמעשיהם אע"פ שאינו בקי באמת לרכז מחשבותיו ודמיונותיו דמיונות כזב, אבל האיסור תורה לא הופקע, כיון שעושה בדיוק כמעשיהם, ומורה המעשה אשר יעשון, ומחבר הספר כותב בעצמו שהשיטה מוכרת מלפני מאות שנים, א"כ מסתברא ששורשו מלפני אלפיים שנה ויותר מקוסמי קדם ולכן גם בזמן הזה איסורו מן התורה, אע"ס שבטלה כוחם, וכמו שכתבתי מקודם באריכות בעוהשי"ת. ובפרט ששורש השיטה מעובדי עבודה זרה העוסקים בקליטת כוח האין סוף של האנרגיה רח"ל, א"כ יתכן שיש חשש של התעסקות בעבודה זרה ממש, ולמותר להאריך שעבודה זרה אינה רק אמונה בפסל, אלא כל אמונה בעוד כוחות זרים שמנהלים את העולם, א"כ העושה כפולחנם אע"פ שהוא מאמין בהחלט ביחוד ה' וירא וחרד לכל דבר שבקדושה, מ"מ עדיין הוא נכנס בחשש של עבודה זרה בהתעסקות במטוטלת הזאת. וגם למותר להאריך שבדברים ששורשם מעובדי עבודה זרה, אע"פ שנאמר שהיום לא בקיאין בטיב עבודה זרה ובטלה כוח עבודה זרה, אין זה מעלה ולא מוריד באיסור עבודה זרה ובאיסורי תקרובת ומשמשין וכו', והכל אסור באותו חומר כפי שהיה בזמן חז"ל שהוא איסור שיש עליו מיתת בית דין. וכמפורש בכל הפוסקים, וכמו שכתבנו מקודם, והוא פשוט בתכלית הפשטות, ורק בדורינו היתום יש צורך להעלות ע"ג הכתב גם את זה.
גם ראיתי באותו ספר פרק שלם על שיטת ריפוי הנקראת "צ'קרות" שפירושו בשפת סינית העתיקה "גלגל המסתובב", והשיטה הזו בנויה על שבע נקודות בגוף שבהם סופג הגוף את האנרגיה שמסביב לגוף, והוא [הצ'קרות] משפיע על האדם, ולכל אחת מהנקודות הנ"ל צבע אחר, (ולדעתם הכוזבת אפשר להבחין בנקודות על ידי שינוי הצבע בעור), והצ'קרת המשפיע הוא – מעל הראש ונקרא צ'קרת הכתר וז"ל ממוקמת מעל לקדקוד, זה מרכז התודעה הטהורה שאינה קשורה לגוף הפיסי בצ'קרה זו מתרכזת היכולת הקוגניטיבית של האדם, היכולת המופשטת הרוחניות וההתקשרות עם הבורא, צבע הצ"קרת זהב עכ"ל הספר הנ"ל. וברור שהשיטה זאת נובעת מעובדי עבודה זרה של יושבי מזרח הרחוק. ושמעתי ממטפלים בשיטת 'מוח אחד' הבנויה על אנרגיה שבתוך הגוף, שהם מאמינים גם בכל שיטת הצ'קרת', ובודקים גם אותם עם לחיצת השרירים, וכשיש סתימה' בצ'קרות פותחים אותם בטיפולם ויש שבודקים מסביב לגוף בלי לגעת באיברי הגוף ואומרים שמבחינים בשינוי הצבעים ועוד הבלים. ולכן אע"פ שבעברי (במהירות) על ספרי לימוד של שיטת "מוח אחד' לא ראיתי שום דבר מוזכר מהבלי עובדי ע"ז של חכמי קדם, וכולו מובן ומוחש וכמו שכתבתי מקודם בארוכה. ולכן אע"פ שקשה לאסור למעשה את העיסוק בריפוי בשיטת 'מוח אחר' (וכמו שכתבתי מקודם), מ"מ בודאי שיש לבעל נפש להתרחק מכל דבר הקשור לשיטות האנרגיה למיניהם, כיון שהתבאר שיש בשיטות אנרגיה למיניהם שורש מימי קדם מאמונה טפלה בכוחות אנרגיה שנמצאים בכל העולם ושמסביב לגוף ובתוך הגוף. וישים רק על ה' מבטחו ואמונתו כמו שכתבתי מקודם באריכות, ורק הוא הרופא לכל בשר המשען והמבטח של כל חי."
שו"ת ויען יוסף, צברי, חלק א סימן כב
הוא מאריך עשרות עמודים לבאר שכל הרפואות האלטרנטיביות ככלל מבוססות על תפיסות אליליות ומאמינות שיש כח רוחני ולא פיזיולוגי מציאותי. למשל במטוטלת הוא מצטט מספרי הדרכה:
"ו. בקשת הרשות מהמטוטלת
אחת ההוכחות העיקריות לכך, שהכח העונה במטוטלת הוא כח רוחני, היא הצורך "לבקש את הרשות" מן המטוטלת לענות על השאלות ששואלים.
בספר "מטוטלת – מדריך מעשי" (עמ' 195}, מופיעה הדרכה מדויקת לשימוש בשאלות המטוטלת, במקרה הזה כאשר המנחש רוצה להכשיר לעצמו מקל ענף לשימוש בניחוש. {לאחר השאלות, המקל היה זז ימינה או שמאלה לפי שאלות השואל, שאלות אלה מוכיחות כי הכח העונה כאן מתוך המקל, הוא כח רוחני עלום.
וכך כותב שם: "כאשר אתה מוצא את הענף או מקל הדיג שנראים לך מתאימים, החזק את המטוטלת, והצהר על כוונותיך בפני המטוטלת: "אני רוצה לדעת אם המקל הזה מתאים לשמש כמטה בובר {כך מכונה מקל הניחושים בלשונו). שאל אם אתה יכול לשאול שאלה זו, אם מותר לך, ואם אתה מוכן. לאחר שקיבלת תשובות חיוביות, החזק את המטוטלת מעל המטה ושאל: "האם מטה זה מתאים לי לשמש כמטה בובר"? אם התשובה חיובית, תוכל להשתמש במטה. חשוב לזכור: אם אתה מתכוין לחתוך או לכרות ענף מהעץ, את הבדיקה עושים לפני הכריתה. ולאחר כריתת הענף, יש להודות לעץ על מתנתו. האנרגיה בה נלקח המטה, משפיעה על המטה עצמו, על כן עליה להיות נקייה ומלאת תודה" ע"כ.
מתוך הדברים עולה תמונה ברורה, כי הגויים ידעו שמדובר בכח רוחני ה"נכנס" אל המטוטלת או המקל ו"מתלבש" בהם. לפיכך הם פנו אליו בשאלות מקדימות, בעיקר אם אנו יכולים לפנות אליו כעת בשאלות. לאחר התשובות עוד הודו הם לאותו כח עונה, והסבירו זאת באיזה "אנרגיה" שנמצאת בו….
"יש מספר תשובות אפשריות לשאלה זו, וכולן עדינות כתשובה לשאלה: מהיכן מגיעות התשובות של המאתרים בניחוש ? ההרגשה שלי שיש לנו הדרכה רוחנית ששמה עין עלינו. משהו בדומה לאני העליון האימא/אבא ראויים לאימון מלא, בהונה, הנתיב הרוחני בהוואי, או שמא העיקרון האני של יונג. נראה שכל אירוע מעורב כח, שבראש מעייניו עומדת דאגתו לנו, והשאלה "האם אני רשאי", מעניקה לכח הזה או לעוצמה הזו את ההזדמנות לדבר אלינו ישירות" עכ"ד שם.
בהמשך הוא מבקש לטעון שעניין המקל שהוזכר באיסור קוסם קסמים – הוא הוא מקל המטוטלת. לגבי מח אחד הוא טוען שהרעיון שהתת מודע יכול להגיב לחומרים ולשדר האם הוא רגיש להם מובן, אבל המטפלים הולכים מעבר לזה וטוענים שהוא יכול להגיד באיזה ספר ובאיזה עמוד ימצא תרופה לבעיותיו, וזה ודאי איננו תת מודע, כי התת מודע איננו כל יכול ונביא. ולכן שוב ברור שמדובר בהתחברות לכוחות טומאה ואמונות זרות. לגבי מוח אחד הוא מסכם:
א. שיטת "מח אחד" נוצרה ע"י גויים שביססוה עפ"י אמונת הגויים מהמזרח הרחוק, ומבוססת על אמונה כפרנית, כי בכח האנרגיה העולמית, לסייע למטפל ל"התחבר" לאנרגיית המטופל, ועל ידה הוא ידע ממה האדם סובל בדיוק, וכן לדעת עליו כמעט כל מה שירצה.
ב. כח זה עובד בכל צורה שבוחר המטפל, הן ע"י מגע בשריר המטופל או באחד מאיבריו, והן ללא מגע יד, ע"י טיפול מרחוק, או איבחון ע"י מצמוץ בעיניו.
ג. הנמשך להשתמש בכח זה, מתחיל לשאול בשריריו כל שאלה שבוחר בכל ענין שנצרך, הרבה מעבר למה שנצרך לו לטיפול במטופליו.
ד. הוכח כי גם איבחון שנעשה ע"י בדיקת שריר המטופל בלבד, אינו נעזר בתת מודע של האדם בלבד, שכן ביכולתו להגיע לתשובות שאינם שייכות לתת מודע של האדם, וזה מוכיח כי לעולם הכח העונה אף בשריר הוא כח רוחני.
ה. מכיון ששיטה זו מיוסדת על חדירה לנפש האדם, יכולה היא לגרום נזקיים נפשיים שונים.
ו. מדברי רבותינו מבואר, כי כל אדם הרוצה להמשיך על עצמו כח רוחני, גם אם הוא שומר מצוות, הוא יכול בקל להמשיך על עצמו כוחות טומאה ושדים, גם ללא ידיעתו. בענין זה, לא יעזור אם יעשה גילוי דעת שמכוין לאיזה צדיק או כוונה טובה, להינצל מהם.
ז. המייחס כח זה לכח קדושה רוחני, חוטא בחטא ההגשמה, ומקצץ בנטיעות.
לגבי קוסם – הוא מאריך להביא מלשונות הראשונים שזה נאמר לא רק במגיד עתידות אלא גם במי שמייעץ ומדריך מה לעשות. לגבי דרכי האמורי הוא מוכיח שרק בדבר שלא הגיע מע"ז נאמר הכלל שאם יש בו היגיון – אין בו דרכי האמורי. אבל מה ששורשו בע"ז – אסור בכל מקרה גם לרפואה.
וכך הוא מסכם:
א. איסור קוסם הנאמר בתורה, עניינו חיבור לכוחות רוחניים, על מנת לדעת הנסתרות, הן מידיעת העתידות, והן מידיעת הנסתרות בעבר ובהווה.
ב. איסור קוסם אינו מוגבל במעשה מסויים, שכן היה שייך במעשים רבים ושונים בעבר. ולפיכך נשאר איסורו אף בימינו, בכל צורה בה יתחבר הקוסם לכוחות
רוחניים ויקבל מהם הנסתרות.
ג. התורה אסרה מעשים אלה, כדי שלא יבואו ההמון לטעות בהם, ולייחס אמונה וחשיבות לכוחות אלו, ולנהות אחריהם בכל דבר וענין.
ד. מסיבה זו, השימוש במטוטלת ובמיבדק שריר, שכבר הוכח שעניינו חיבור לכוחות רוחניים, אסור מהתורה משום איסור "קוסם".
ה. האדם השואל במטוטלת עצמה, עובר משום "קוסם" וחייב מלקות, והאדם שפנה אליו בלבד, עובר לכו"ע על לפני עור, ויש אומרים שעובר גם לאו אע"פ שאינו לוקה, וכן ביטל מצות "תמים תהיה".
ו. כל זה נאמר כאשר המטפל הוא שומר תו"מ, אבל הפונה לקבל טיפול מגוי או מאדם שאינו שומר תו"מ, עובר על "אל תפנו אל האלילים", מאחר שהם מייחסים כוחות אלילים לכוחות העונים בטיפולים אלו.
ז. מלבד זאת, עובר האדם על לאו של "דרכי האמורי" וחוקות הגויים, שלרוב הראשונים הוא מן התורה, האסור גם משום רפואה, כאשר הגויים עושים מעשה על פי חוק עבודה זרה שלהם, ובפרט כאשר מכוונים להמשיך כוחות במעשים אלה. ומעשים אלו הגיעו מהגויים שמייחסים להם כוחות אלילים, ומכוונים להמשיכם.
לאחר מכן הוא סוקר תשובות רבנים נגד מעשי מיסטיקה, ומצטט מכתבי רבנים בדורנו, וכך הוא מסכם:
העולה מתוך ענף זה:
א. איבחון רפואות ע"י כוחות רוחניים, כבר היה לעולמים, ונאסר בהחלט ע"י חכמי תימן מהדורות הקודמים, חכמי אשכנז, כמובא בספרי השו"ת טוב טעם ודעת ותשורת שי, והרב בן איש חי כעדות בנו, ותלו בדברים אלו כמה איסורי תורה.
ב. גם גדולי ישראל בדורינו שישבו על המדוכה וחקרו היטב את שורשם של טיפולים אלו, הורו שיש להתרחק מהם, לפי שיש בהם איסורי תורה, או לכל הפחות החזקה בדעות כוזבות לפי החילוקים שבין השיטות.
ג. ישנה כת בין הגויים שפועלת רבות להחדיר שיטות אלו לתוככי הציבור, אשר מניעיה מסוכנים וכל מטרתה לבטל את דת ישראל רח"ל, ע"י חיבורים שונים לכוחות הטומאה.
והשי"ת יצילנו משגיאות, ויראנו מתורתו נפלאות, ויציל את התועים מלילך בדרכים עקלקלות, ויעביר רוח הטומאה מן הארץ וירבה הטהרות."
ושב ורפא, ח, יו"ד ה
"גאב"ד חניכי הישיבות הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א הפנה אותי למרא דשמעתתא מבחינתו הרב הגאון רבי אהרון מיטלמן שליט"א דומ"צ בבית דינו וראש כולל בעירנו שישב על מדוכה זו במהלך השנים האחרונות וחקר את הנושא לרוחבו ולעומקו מבחינה מציאותית עובדתית ומבחינה מדעית הגר"א מיטלמן שליט"א סובר ששיטת מח אחד ודומיה מותרים בתכלית וניתן להתרפא בשיטות אלו ודומיהן לדבריו נהפכנו לעובדי עבודה זרה בכך שאנו עובדים את הרפואה הקונבנציונאלית ואנו מאמינים בני מאמינים שרק האנטיביוטיקה והתרופות המקובלות ירפאו אותנו…"
הוא מספר על שיחה עם הרב מיטלמן, ושאחרי ההסבר הראשוני הוסיף להקשות
"זאת ועוד שמטפלי מח אחד שלא מהמגזר החרדי מתשאלים את השרירי ותת המודע גם על חסרונותיהם ובעיותיהם בגלגולים קודמים ואם כן היכן מצינו שניתן לאבחן באופן מבעי מחלות ומראומות של גלגוליו הקודמים של האדםנ וגם אם נניח שהמוח אוגר בקרבו את כל זכרונותיו עוד לפני לידתו מתקופת שהותו ברחם אמו האם ניתן לומר שהמוח אוגר בתוכו גם את זכרונותיו מגילגולים קודמים? הייתכן??
ואחר ההסבר של הרב מיטלמן שאכן כן, המוח שלנו מכיל משקעים מדורות קודמים ומבני משפחה וניתן לגלותם וזה טבעי ולא רוחני:
אני עני באופן אישי עדיין לא השתכנעתי לחלוטין שמח אחד מותר לחלומין מהסיבה שניתן לתקשר דרך מלפון או דרך קרוב משפחה בדרגה ראשונה ובקשר דם דבר שאין לו אח ורע ברפואה המקובלת וגם מפני שאיבחון ותשאול גלגולים קודמים גם הוא אינו דבר המעוגן לענ"ד בשכל ובהגיון מבעי ומעולם לא שמענו שמח האדם הפיזי אוצר בקרבו גם את תאי המח של הגלגולים."
ושב ורפא, ח, יו"ד סימן ה – ציטוט מתוך שלחן לוי לרב ישראל בלסקי
"אנרגיה עולמית ואראה סוגי דרכי הרפואה הקשורות לבעיות החמורות הנ"ל רובם מבוססות על יסוד אחד כללי הנקרא אנרגיה עולמית, לפי סילופם כח זה הולך מסוף העולם ועד סופו ומסבב לכל בעל חי בסיבוב מיוחד שהם קוראים אראה AURA ויש לו שכל נפרד ורצון עצמאי ויכולת להרע או להטיב ה" ישמרנו מדעת זו/ גם מאמינים בעלי שיטה זו שעצם כח החיות נובע ממנו מיהו ביד האדם המתמחה בחכמתה היכולת לשלוט בכוח הנ"ל ולהשתמש בו בכדי להשפיע על זולתו או על עצמו כל מה שברצונו להשפיע זאת אומרת רפואות או עקמומיות מנוחת הנפש או בלבול הדעת כפי הכרעת דעתו ועל פי כמות הכסף שמשלם לו המתרפא והנה בתוך כת המחזיקים בדעה זו נכלל רוב רובם של עובדי ע"ז בעולם שבעבר או בהוה גם נכלל בעלי הכישוף והקסמים ורוב הדעות הנובעים ממזרח הרחוק גם נכלל בהם תשעים אחוז מבעלי הרפואות החדשות שעשו מקרוב גלי התעוררות ועניון בעולם ואף בין היהודים החרדים ביותר."
ושב ורפא ח, יו"ד ה – תשובה בפנים מהרב לוי יצחק פלדמן
"הנה קודם כל אשים פעמי בדבר אשר טעו ביה רבים בסוגיא זו מה שנקרא בפי כל הסוגיא של רפואות אלטרנטיביות בהלכה אי"ז אלא רפואות המשתמשות או והוא העיקר רפואות המתייחסים למה שנקרא אנרגיה הנידון המדובר אם מותר או אסור להשתמש עם רפואות אלטרנטיביות אינו אלא ברפואה המתייחסת עצמה לאיזה כח של אנרגיה אבל רפואות אלטרנטיביות כמו ויטמינים עשבי מרפא וכל כה"ג בודאי מותרים הם אם נוטלים כפי הוראת חכמי הרופאים ולפעמים מצוה נמי יש בנטילתם כמאמר הכתוב ונשמרתם מאוד לנפשותיכם והבן וכל זה יתבאר יותר מתוך המשך דברינו…
דרכי אמורי
ראשית דרכנו נבאר הענין של דרכי אמורי כי משם נגללו את האבן הנה כתב הרמב"ם הל' שבת י"ט י"ג יוצא אדם בקיסם שבשיניו ושבסנדלו לרה"ר ובכל דבר שתולין אותו משום רפואה והוא שיאמרו הרופאים שהוא מועיל ומשמע שבכל מתרפאים אפי' סגולות הנובעות מעכו"ם ואין חוששין משום דרכי אמורי ובלבד שיאמרו הרופאים שהוא מועיל אמנם בספר מורה נבוכים ח"ג פרק ל"ז כתב בענין דרכי אמורי רוצים בזה שכל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר וזולתו אסור ומשמע שצריך להוכיח הסגולה ולא די בהא שיאמרו שהוא מועיל וע"ע בפירוש המשנה יומא פרק ח' שכתב ואין הלכה כר' מתיה בן חרש שהתיר להאכיל את האדם ביום צום כפור יותרת כבד שלכלב שוטה אם נשך מפני שאינו מועיל אלא בדרך סגולה.
והרשב"א שו"ת ח"א סי' תי"ג עמד בזה והאריך טובה לבאר הענין ובתחילת דבריו נקט כדברי הר"מ שהכל תלוי בעיון הטבע או מה שנתאמת ע"י עובדות כמועיל וכמו שמבואר מדברי המהר"ם בן חביב להלן אך אח"כ הביא מש"כ במורה נבוכים וכתב והוא שכתב שם בפרק ל"ז זה לשונו כל מה שיאמרו שהוא מועיל ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי אבל נהגו להתיר לפי דעתם כמנהג הסגולות והכוחות המיוחדות אסור משמע שאסר כל דבר סגולי שאינו בא מעיון הטבע ע"ש אולם מהמשך דברי הרשב"א משמע שהוא עצמו נוטה להתיר אך למעשה לא הכריע אלא במה שהתירו בגמ' עי"ש.
ושיטת הר"ן בזה נמי לא ברורה כ"כ עי' מש"כ בפ"ק דעבודה זרה ב ע"ב בדפי הרי"ף ובדרשות דרוש י"ב וכמו"כ יל"ע בשיטת המהרי"ק שורש פ"ח והני ראשונים מובאים להלכה בהגה לשו"ע יו"ד סי' קע"ח סעי' א.
אמנם המהר"ם בן חביב בספר תוס' יוה"כ יומא פ"ג ע"א האריך לבאר הענין והדברים מאירים וברורים ולפי דבריו ניתן להסבר דברי הראשונים הנ"ל והכל על מקומו יבוא בשלום אמנם בשיטת הרשב"א עי' להלן אצל כישוף' וז"ל: ולע"ד יראה דיש ליישב דכל רפואה הכתובה בספרי חכמי הרופאים שמרפאים בהם דרך סגולה כיון דהיא אמיתית מצד הנסיון שרי להתרפאות בה דיש כמה רפואות בספרי הרופאים שמרפאים בהם דרך סגולה כמשל שהביא הרמב"ם בתליית עשב על הנכפה דזו היא רפואה סגולית אמיתית מצד הנסיון רוצה לומר דפעם אחד קרה מקרה דתלו עשב על הנכפה ונתרפא ומשם הכירו וידעו דזו רפואה לנכפה אף שלא השיגו טעם הרפואה על צד הטבע אלא דהיא רפואה סגוליית שריא.
אבל הרפואות שאנו אוסרין מדרכי אמורי הם רפואות שהמציאום תחלה האמוריים מכח שהיו עובדים עכומ"ז לשמש ולירח והיו אומרים לחולי זה יעשו רפואה זו ויועיל בסגולה מכח שברפואה זו יש בה כח כוכב פלוני וכל כיוצא בזה מרפואות שהמציאום האמוריים בסגולה מכח דתם ועבודתם על זה נאמר ובחקותיהם לא תלכו.
וזהו ספר חזקיה שגנזו ע"ד הרמב"ם שלא היו רפואות סגוליות או טבעיות מצד הנסיון של הרופאים דזה שרי אלא היו רפואות עשויות בכח צורות הכוכבים באופן דמה שאוסר הר"מ משום דרכי האמורי ברפואות סגוליות הם דוקא רפואות שהמציאום האמוריים מכח עבודתם ואין השכל מודה בהם דיש בהם ממש דרך טבע אבל רפואות שעלו ביד הרופאים מצד הנסיון וראו כי רפואה זו תועיל לחולי זה אף שלא ידעו דרך טבע איך היא מרפאה כתליית עשב על הנכפה שריא ומהך טעמא התירו מסמר מן הצלוב ושן שועל כי אלו סובר ר"י דמתני' שהוציא אותם הנסיון ע"ד תליית העשב על הנכפה שיצא זאת הרפואה לרופאים מכח נסיון ולא יצתה מתחלתה מן האמוריים וחכ"א מסמר מן הצלוב משום דרכי האמורי הם סוברים דכל רפואה סגולית דאין בה טעם טבעי מסתמא אנו אומרים דתחלתה מן האמוריים ואסורה משום דרכי האמורי.
העולה מכל הנז' לע"ד דהרמב"ם סבירא ליה דכל רפואה שהיא דרך סגולה ואומרים הרופאים שהוא מועיל אף שאין יודעים טעם לדבר שרי והיינו מתניתין דשבת דיוצאין בביצת החרגול כו' בכל אלו אין בהם משום דרכי האמורי משום דתחלתם נתפרסמו ע"י נסיון אבל רפואות שיצאו מתחלה מפי האמוריים מכח דתם ועבודתם והם דברים זרים שאומרים שהם מרפאים בסגולה בזה הוא דאסור משום דרכי האמורי.
זהו כונת הרמב"ם בספר המורה ואף במ"ש הרופאים דרפואה פלו' מועילה לחולי פלו' דרך סגולה אם הוא לעבור על התורה כגון להאכיל חצר כבד כלב שוטה למי שנשכו אין להתיר דלא התירה התורה לרפאות החולה בכל האיסורין ולחלל עליו את השבת אלא ברפואה טבעית לא ע"ד סגולה זה נ"ל בכונת הרמב"ם בפירוש משנתנו ודוק ומי שרוצה לדעת כמה דברים אסרו חכמים משום דרכי האמורי יעיין בתוספת דשבת פ"ז ופ"ח יע"ש עכ"ל המרה"ם ב"ח ואין מן הצורך לבארם כי הם ברורים וידועים להלכה למעשה ודו"ק וכן פסק מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל למעשה ואחריו נמשכו כל גדולי פוסקים ונבאר להלן בסוף דברינו.
ולפי"ז אתי שכל הני טיפולים שהמציאום האמוריים בסגולה מכח דתם ועבודתם כמוש"כ המהר"ם ב"ח ואין היודעים אומרים שיש בזה תועלת רפואית כמוש"כ הח"א ומשנ"ב עפ"י האחרונים אסור לעשותם ובהני טיפולים שמיירי כאן אם באנו לסמוך על מקור הטיפולים אלו דהיינו החכמים ממזרח הרחוק שיודעים הני חכמות הרי גם הם לא טענו שיש כאן רפואה טבעית אלא כוח ע"ז ממש ולכן פשוט הוא שהעושים רפואות אנרגיות עוברים על האיסור דרכי האמורי' ולוקים ע"ז משום ובחוקתיהם לא תלכו ומי פתי יאמין לדברי המטפלים הטוענים שיש כאן דבר טבעי בלי שום הסבר הגיוני ולא אפילו סגולי וכל המצאה של המושג אנרגיה לא בא אלא להסתיר הכוונה האמיתית הנ"ל.
הוא מאריך להוסיף עוד איסורים רבים כמו כישוף, קוסם, מינות, וכו' וכו' וחותם:
המורם מכל הנ"ל שהמשתמש ברפואה המיוחסת למה שנקרא אנרגיה ממדינת הרחוק או שהרפואה רק נובע במקור משם הרי זה חושש לאיסורים רבים ושומר נפשו ירחק מהם ומכמותם ולסיים דברינו כדאי להעתיק מה שדברו וכתבו גדולי הרבנים בדור הזה בחריפות נגד הטיפולים הנ"ל וכבר נדפס קונטרס המכתבים בעניני רפואות אלטרנטיביות המשתמשות באנרגיה ושם קיבץ וליקט כל המכתבים יחד כדי להראות דעת הגדולים בענין זה והנה מקצת הדברים בקיצר נמרץ"
פולמוס הקינסיולוגיה
פסקי דין י כרך מא
"השאלה התחילה
חומר חדש שהגיע לבית הדין לאחר מתן פסק הדין בשאלה העקרונית האם מדע הקיניזיולוגיה מותר או אסור לאחר מתן פסק הדין השיגה התלמידה חומר פרסומי של מדע הקיניזיולוגיה ועל אנרגית הצ'אקרות, הכלול בלימודי המכון (בדף מידע על החומר הלימודי שחולק במכון נמנים שבעה מרכזים לאנרגיה הצ'קרית, והראשון שבהם הוא הכתר). לפי אותם פרסומים קיניזיולוגיה היא תנועת גוף הבאה לביטוי דרך טונוס שריר במשוב מהגוף – שיחה לא מילולית עם הגוף והנפש. הצ'קרות מוזכרות בכתובים הודיים קדומים שגילם בערך 2600 שנים. המילה צ'קרה פירושה "גלגל", והכוונה לצורת השמש המעניקה חיים ושולטת בעולם (עפ"ל). הצ'קרות המרכזיות בגוף האדם הן שבעה מרכזים רוחניים של אנרגיה, בהתאם לפילוסופיה של המדיטציה היוגית. הצ'קרה השביעית היא צ'קרת הכתר האחראית על התקשרות הרוחנית וכו' וכו'. עפ"ל. כמו כן הגיע חומר מדעי נוסף המלמד שמקורם של המדעים הללו הוא באמונה בע"ז.
המכון הכחיש שדף המידע על החומר הלימודי הכולל גם את האנרגיה הצ'קרות חולק על ידו לתלמידות, וטוען שלאחר פסק הדין שניתן בענין אין לבית הדין סמכות לדון בענין עקרוני זה, ואף איים לתבוע את בית הדין שבאם ידון בכך, יתבע את בית הדין על "הוצאת דיבה".
למרות האיומים דן בית הדין בענין, והפנה את השאלה להגאון רבי דוד אריה מורגנשטרן שליט"א, בהוראת מרן שליט"א, כל כך משום שהמדע המדובר חדר לאחרונה בחוגים חרדיים שונים שהולכים לקבל ממנו מרפא לנפש ולגוף, והוא נושא הנלמד בהשתלמויות שונות למורות חרדיות.
וזו היתה תשובתו (ביום טו כסלו תשס"ז):
לאור בקשת בית הדין לברר את נושא הרפואות האלטרנטיביות והיתר השימוש בהם על פי ההלכה, הנני להשיבו לאחר מו"מ קמיה דמו"ר מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א והבאת הדברים בכתב לפניו. ואלו הם הדברים אשר עלו בידי:
אין היתר להשתמש ברפואות אלטרנטיביות שמקורם בדעות עובדי עבודה זרה ויסודם בפעולת כחות לא טבעיים – אלא אם כן אפשר להוכיח שהוא עובד בדרך "הטבע" בדרכי הבירור, ולא סגי בכך שהעוסקים ברפואות אלו מאמינים שהוא "טבע". ויש לחוש בזה משום קוסם קסמים מעונן ומנחש, או משום דרכי האמורי. וקל וחומר אם לא השמיטו מכלל הלימודים את חלק הע"ז שבדבר, שיש בזה איסורי ע"ז. ע"כ.
יצויין, שהגר"ד מורגנשטרן חקר רבות במדעים אלו של הקיניזיולוגיה ומח אחד והצ'קרות, האם נכונה טענת כמה מהמשתמשים בהם שהם פועלים בדרך הטבע, והגיע למסקנה שאין
הוכחה לטענתם זו (וראה תמצית מדבריו הנוגע לנידון זה שמצורף להלן בסוף הכרך). השאלות לדיון
א. רפואות וסגולות שמקורם באמוריים שהיו עובדים לשמש ולירח, האיסור להתרפא מהם.
ב. לימוד לחשים אסורים.
ג. סמכות בית הדין לדון בשאלה העקרונית של סרך עבודה זרה, בניתוק מהשאלה הממונית, וללא חתימת נתבע על כתב בוררות.
תשובה
א. כתב הכפות תמרים בתוספות יום הכפורים יומא פג א ד"ה אמנם, ליישב קושית הרשב"א בשו"ת קסו וסי' תתקכה בסתירת דברי הרמב"ם בזה, וכתב הכפות תמרים לחלק בין רפואה הכתובה בספרי חכמי הרופאים שמרפאים בהם דרך סגולה שבזה נחלקו רבי מאיר וחכמים במשנה שבת סז א ופסקו אביי ורבא בגמרא שם שכל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, וכן פסק בשו"ע או"ח סי' שא סעי' כז, כיון דהיא אמיתית מצד הנסיון שרי להתרפאות בה, אבל הרפואות שאנו אוסרים מדרכי האמורי הם רפואות שמציאו תחילה האמוריים בסגולה מכח שהיו עובדים לשמש ולירח והיו אומרים שיועיל בסגולה מכח שברפואה זו יש כוכב פלוני וכיוצא בזה, על זה נאמר (ויקרא יח ג) ובחוקותיהם לא תלכו. ע"כ. מבואר מדבריו שגם אם מקורה של הסגולה ידוע מדרכי האמורי שהיו עובדים לשמש ולירח אין השימוש בסגולה כזו אסור באיסור ע"ז אלא משום דרכי האמורי. על איסור דרכי האמורי הכולל מיני ניחושים כמו שכתב רש"י שבת שם, עי' מו"נ להרמב"ם חלק ז, לז, שהם סעיפים ממעשה הכישוף שהם מושכים למעשה כשפים אשר הם נמשכים לעניני הכוכבים ויתגלגל הענין להגדיל הכוכבים ולעבדם ולרוממם. ועי' ר"ן ע"ז יא א שיש בהם סרך ע"ז. ועי' קהלות יעקב ע"ז סי' ה' על החילוק שבין דרכי האמורי לבין חוקות הגויים.
וכתב בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פ עפ"י ערוך השולחן או"ח סי' שא סעי' פ שלחש המגיע מן הגויים גם מה שלא ידוע לנו מקור מחצבתם אסור, דודאי יש לחוש שמקורם בדרכי האמורי ומעשה כשפים.
לפי"ז הקיניזיולוגיה ואנרגית הצ'קרות שמקורם באמונות התפלות של הגויים שעבדו לגלגל השמש אסור להשתמש בה לצרכי רפואה וכל שכן לסיפוק מידע אחר, בין אם המטפל יודע את מקורה ומאמין בה, ובין אם אינו יודע ואיסורם משום דרכי האמורי וסרך ע"ז וכישוף.
ב. פסק הרמ"א בשו"ע יו"ד סי' קנה סוף סעי' א דאסור ללמוד לחש מהאפיקורס והביא בבהגר"א שם ס"ק י שכן אמרו בגמרא שבת עה א דמגדופי אפילו להבין ולהורות אסור.
מסקנות להלכה:
א. מדעי הקינזולוגיה ו"מח אחד", ו"צ'קרה של הכתר", מקורם באמונה בעבודה זרה, ופועל שלא בדרך הטבע על גוף האדם אלא בכח האנרגיה שמסביב לגוף באופן סגולי, ואלו המשתמשים בו כמקורו, הרי זו אמונה בעבודה זרה ממש, ואסור באיסור עבודה זרה.
ב. גם אלו שמסננים ומצנזרים את המדע משם העבודה זרה, ומשתמשים בתחליפים אחרים, הרי זה אסור באיסור קוסם קסמים מעונן ומנחש, או משום דרכי האמורי, שהרי אינו פועל בדרך הטבע אלא באופן סגולי. כל זה משום שה"רפואות" קינזיולוגיה, מח אחד וצ'קרות, אין בהם כל בסיס מוכח של ריפוי בדרכי הטבע.
ג. כשם שאסור להשתמש במדע זה, כך אסור ללמוד אותו, מה גם שהקורסים המלמדים מדעים אלו הם לצורך ולתועלת, ולא כתיאוריה בעלמא, וע"י הלימוד משתמשים בהמשך ברפואה האסורה, וגם תוך כדי הלימוד מבצעים תרגילים שהם בכלל איסורי תורה אלו. ובנוסף, כיון שהביטויים הנלמדים לקוחים מע"ז, כל התיאוריות שסביבם גם המוגהים, יש בהם רוח טומאה שצריך להרחיקם ולהתרחק מהם.
אברהם דוב לוין.
פסק דין
א אין ללמוד את הרפואית הנ"ל
ב בנוגע לשיעורים שכבר למדה פסק הדין בתוקפו
אברהם דוב לוין אב"ד, יהושע ווייס, מרדכי אהרן הייזלר
תוספת – פסקי דין כרך י' עמ' תקלז
ביאור הפסק כתוב על ידי הגרד"א מורגנשטרן שליט"א (מתוך ספר "פסקי דין – ירושלים" כרך י' עמ' תקל"ה)
גם דבר שלא ידוע שמגיע מהגויים, אם היה פעולה שאין לה הסבר בדרכי הטבע המוכרות, יש בו משום איסור ניחוש וקוסם וכו', ע' סנהדרין סה ב בפירוש מנחש, ובב"י יו"ד ר"ס קעט בשם סמ"ג בפירוש קוסם, ועוד הרבה כיוצ"ב. ויש בזה אריכות לרשב"א בתשו' ח"א סי' תיג בדעת הרמב"ם, אמנם ביסוד העקרוני הזה אין הבדל ביניהם, ונחלקו רק בהגדרת הדברים הנכללים במסגרת טבע העולם כמציאות השדים וכיוצ"ב.
וכדי לקבוע שדבר פועל בדרכי הטבע, צריך אחת משתים:
א. או שיתברר ע"פ "דרכי ההקש וההגיון" שהיא טבעית, דהיינו שזה משתלב ומתאים במסגרת כללי הטבע המוכרים בזמנינו, וכדי לקבוע זאת צריך ידיעה מסויימת במסגרת הטבע – שמידתה המדוייקת של ידיעה זו צ"ע, (וגם שאין המדע או הרפואה המערבית הבעה"ב על הטבע וקביעת דרכיה, שהרי גם הם מודים שאינם מבינים הכל, אבל לפחות דבר שמקובל אצלם ניתן להניח שמתאים למסגרת הטבע המוכרת, אבל בדבר שאינם מודים בו, צ"ע מי יכול לקבוע את גדרי הטבע).
ב. דבר שהוכח עובדתית שהוא "עובד", למרות שא"א להסביר בדיוק איך, ודאי נחשב – טבע. וכמו הדוגמא שהביא הרשב"א מאבן השואבת – מגנט. אבל צריך שזה יהיה "מוכח" בצורה ודאית (כעובדת שאיבת הברזל ע"י המגנט) ע"פ כללי חזקה וסטטיסטיקה ברורים ושלילת כל הגורמים הצדדיים וכו', ולא ע"פ סיפורי מעשיות. (כן עולה מדברי הראשונים, והרפואות המובאות בדבריהם נחשבו אז כעומדות בכללים אלו. וראה דעת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שהובאה במכתב הנדפס בגוף התיק, וכן הסכים הגר"נ קרליץ שליט"א על מכתב זה, וכן דעת האגרו"מ שפרסם חתנו במכ"ע "המאור" רע"ב תשמ"ג עמ' 34 ובמנח"י ח"ו סי' פ).
כל זה גם אם באים לעשות דבר בסתם, שאין יודעים איך הוא פועל, שמאחר ואין לו מבוא בדרכי הטבע נחשב ממילא שזה נעשה ע"י כוחות לא טבעיים. אם מסבירים את פעולת הדבר ע"פ "כוחות" "רוחניים" לא "חושיים", הנושא מסתבך הרבה יותר. ראשית, א"כ הרי זה נעשה לדבריהם ע"י כוחות לא טבעיים. שנית, "אם" כוחות אלו אכן קיימים, הרי שצריך לקבוע שאין השימוש בהם נחשב לכישוף וכו', (בסה"כ זה בדיוק מה שאמרו המכשפים בזמן חז"ל, ואף בזמנינו), ושוב לא יעזור גם אם "יוכח" שזה "עובד".
וא"א לומר שכוחות אלו אינם מכוחות הטומאה ואין איסור להשתמש בהם, שכן מאן ספין בזמנינו לומר איזה כח הוא כישוף ואיזה לא, (מלבד מה שגם אם אינו כישוף עדיין אין זה טבעי, וכנ"ל). השימוש בכוחות ובשמות הקודש אינו נוגע לכ"ז כלל, וכמ"ש במאירי סנהדרין סז ב ובמהר"ל שם וברדב"ז ח"ג סי' תה לענין מה שאמרו דרב חנינא ורב אושעיא כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירהו מיברי להו עיגלא תילתא.
וברפואות אלו מעין הנידון שלפנינו, בדר"כ באים העוסקים בקרב מחנינו, ואומרים שזה "טבעי" בכלל, כי יש אנרגיה בגוף, ואנרגיה סביב הגוף, ואנרגיה כללית בעולם, וכשעושים כך וכך מאזנים את האנרגיה וכו'.
אבל, כל ההנחות הללו (של קיום עולם רוחני זה, ואפשרות השפעה עליו בפעולות כאלה או אחרות), התחדשו ונקבעו ע"י ה"מדענים" מהמזרח הרחוק וכו', אצלם זה כלול בתפיסת עולמם הכללית והרוחנית (שהיא תפיסה של ע"ז), ובתפיסת מציאות הגוף והנפש והקשר ביניהם וכו', ולאו דוקא במסגרת הטבע הפשוטה של העולם.
אמנם, אם היה מתברר אצלינו שהנחות אלו נכונות כשלעצמם בלי קשר לתפיסת הע"ז שלממציאיהם, (והעובדות הטכניות של האנרגיה המקומית אינם תלויות באמונה ב"אנרגיה קוסמית" וכיוצ"ב שהיא מקור האנרגיה המקומית, עפ"ל), לא היה בזה איסור (כל עוד אצל הגויים אין דברים אלו בעצמם נעשים לשם פולחן לע"ז). אבל כאן השאלה הגדולה, איך התברר דבר זה? הרי אלו שמבינים בטבע בעולם הרחב (שחוקר את הטבע כמות שהוא, ולא במשועבד לתפיסה רוחנית וכו'), אינם מודים כלל ועיקר, הרפואות הללו אינן עומדות בשום מבחן מדעי מקובל ע"מ להבינם או להוכיחם, וחלקן אף סותרות לעובדות יסודיות המוכרות בעולם הטבע. המשתמשים ברפואות אלו שאינם שתומ"צ לא מנסים לטעון שזה טבע גמור (אלא כ"חזרה לטבע, רוחניות, ועל טבעי"). וכמו"כ מצד מבחן המציאות ג"כ אינם טוענים שהדברים נבחנו בצורה מקצועית ויסודית.
אלא שאלו ממחנינו הרוצים להכשיר הדבר "גיירו" את התיאוריה וניסו (לא תמיד בהצלחה) להשמיט ממנה את החלק הרוחני ואת החלק המתייחס ל"כח עליון", (או לחילופין תרגמוהו והפנוהו כלפי הבורא ית"ש), ואיך הפכו ההנחות הללו לעובדות רק בגלל שהם אומרים אותם?!
ולכאו' למצב זה התכוון הכפו"ת בתיאורו ובהגדרתו בדרכי האמורי. ויש להדגיש עוד, שההיתר דכל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי לא שייך בזה כלל, וכמו שביאר – הרמב"ם וברשב"א שם, וכמבואר בעיקר דברי הכפו"ת. (ועי' בריא"ז בקונטרס הראיות סנהדרין סה א שלפ"ד כל שעושה בכוונת רפואה אין בו איסור, אבל דעתו שאי"ז שייך אלא באיסור דרכי האמורי שהוא משום בחוקותיהם וכאן אינו מתכוין להדמות להם). וע"ע בפ"ת יו"ד סי' קעט ס"ה (ומש"כ בשבט הלוי ח"ט סי' קעד תמוה)."
פולמוס הקינסיולוגיה – פעמי יעקב
פעמי יעקב גיליון סח, עמ' קי – הרב שמואל יצחק רוזנבלט
"ריפוי בעזרת קנסיולוגיה עפ"י ההלכה
הרפואה האלטרנטיבית כיום היא חלק בלתי נפרד מהרפואה הכללית, ההכרה של הרפואה הקונבנציונאלית באחותה האלטרנטיבית, האיצה את החדירה של שיטות ריפוי אלו למחוזותינו. מטבע הדברים, ישנם המצדדים ברפואה הזו עד כדי כך שזנחו את הרפואה הקונבנציונאלית ומאידך ישנם הנמנעים ומפחדים לגשת למרפאים מתחומים אלו. במאמר שלפנינו באנו לדון במישור ההלכתי שברפואה זו, שרבות משיטות הרפוי הנ"ל מיובאות מארצות המזרח הרחוק, בהם קיימות דעות כפירה ועבודת אלילים, אשר על כן עלינו לדון אם מותר לפנות אל האלילים הללו ולבקש מהם רפואה. בין דרכי הטיפול שהתעוררו עליה במיוחד להכריז עליה כעל עבודה זרה ממש, היא שיטת הטיפול בקינסיולוגיה (-מח אחד), מאמרנו זה בא לבאר את עיקרי שיטת הרפואה הנ"ל, ודעת תורה בנושא לפי הנראה לקטנות דעתי.
ראשיתה של הקנסיולוגיה נוסדה בשנות ה-70 על ידי שני כירופרקטיים מארה"ב בשם דיימונט וגוטהרט הם היו בקיאים גם בפילוסופיית הריפוי הסינית והם אלו שייסדו את הענף הזה של הרפואה האלטרנטיבית היוצא מתוך הנחה שאם אין תנועה אין חיים וזוהי בעצם כל התורה של הרפואה האלטרנטיבית על רגל אחת ומכאן נבאר על עצם השיטה ודרכי טיפולה.
קנסיולוגיה מה היא
קנסיולוגיה היא תורת התנועה. בעזרת תנועת השרירים הקצרים מגלים חסימות אנרגטיות בגוף לא מדובר כאן על עוצמת השרירים אלא על תנועת השרירים כוונת הדברים שכאשר הגוף נכנס למתח המוח שולח דם ואנרגיה לשרירים הארוכים ונוצר מצב שהשרירים הקצרים כמו לדוגמא שרירי היד נעשים חסרי אנרגיה ובלשון המקצועית זה הנקרא חסימה אנרגטית' (FIGHT OR FLIGHT) אופן הפעולה: נותנים למטופל גירוי מילולי )ע"י שאלה ששואלים את המטופל( או בלתי מילולי ע"י שמראים לו איזה צבע שקשור לנושא וכיו"ב ובודקים תוך כדי כך את השריר הקצר אם יש בו איזושהי חולשה בעת הגירוי אם נמצא כי השריר חלש הרי שיש כאן איזה שהוא מתח שלילי' מתח שאינו רצוי ואם נמצא כי השריר עומד איתן וחזק הרי שיש כאן מתח חיובי' כלומר מתח רצוי ולדוגמא אם נקח אדם ששמו אברהם' ונשאלנו מה שמו אם הנשאל יענה אברהם' השריר הקצר יישאר חזק ולא יזוז ואם ישקר ויענה בשם אחר השריר הקצר יזוז והוא דבר בדוק.
מטרת הקנסיולוגיה היא להגיע ל'מתח השלילי' לזהות אותו ולפרקו ע"י דרכים מסוימות אשר נקראות בשפה המקצועית נטרול כלומר להביא את המוח למצב ההתחלתי ללא שום השפעה שלילית עליו לאחר שה'ניטרול' ישחרר את האדם מה'מתח השלילי' הנוצר מאותה חסימה אנרגטית יוכל האדם שוב לבחור לעשות דברים מתוך בחירה ולא מתוך הכרח.
הקנסיולוגיה מבוססת על הבאת התת מודע שיש באדם למודע תוך התבססות על עקרון היאן והיאנג הברומטר ההתנהגותי ועל ארבעת המודים מוד' פירושו דבר שהאדם מביט בו במודעות כלומר שהוא מביע ידיעה ברורה באותו ענין ואותה הידיעה מתחלקת לארבעה סוגים: המוד המבני. המוד התזונתי (אקולוגי) המוד הרגשי והמוד האנרגטי (החשמלי) שאם רוצים אפשר לראות בהם את המקבילה לחמשת היסודות: אדמה עץ מים אש אוויר.
המוח של האדם זוכר כל טראומה ומנסה לשמור על האדם שלא יחווה עוד חוויות לא נעימות ולכן הוא שם הכחשה על מיומנות. הכחשה זו יכולה להיות באחד מהאופנים הנ"ל בתחום המבנה כגון קיבעון מערכת העיכול' שמערכת העיכול של האדם לא תהיה פעילה בלשון המקצועית מעיים עצלות' בתחום התזונה יכולה להיווצר אלרגיה למזון מסוים בתחום הרגשי יכולה להיווצר דאגת יתר המונעת פעילות של הגוף. בתחום האנרגטי של האדם בלשון המקצועית תחום החשמל' יכול להיווצר חוסר כוח לעשות פעולה מסוימת ועוד על זה הדרך.
הקיבעון הזה גורם למוח לעבוד בצורה מקבילית' ומוח שעובד בצורה מקבילית הוא מוח שרואה תמונת עולם חלקית ולא מושלמת. על מנת לשנות את תמונת העולם יש צורך לגרום למוח לעבוד בצורה מוצלבת' המערבת את כל החושים בתהליך ולהפוך את ההכחשה הבלחי מודעת למודעת וע"י כך לנטרל את המתח השלילי' שנוצר עקב הטראומה כך שהמוח יזכור את האירוע ללא התערבות רגשית וישנה את דפוסי החיים.
להבנת הדברים נציג כאן מצב היפותטי: אברהם הוא בחור בריא בגופו ובנפשו, תזונתו תקינה ומקפיד על שלוש ארוחות ביום, עד שזה מגיע לתפוז… כאשר אברהם מכניס תפוז לפיו, מיד הוא מקיא את כל מה שאכל. התפיסה המקובלת היא לומר שאברהם אלרגי לתפוזים, אך לפי הגישה של הרפואה האלטרנטיבית, יתכן שהסיבה שאברהם סולד מתפוזים היא מפני שבילדותו בשעה שאכל תפוז – חברו פגע בו, מאותו מקרה – שהמטופל בודאי שכח ממנו כבר מזמן – המוח מקשר את אכילת התפוז עם אותו מעשה רגשי, ולכן הוא חוסס אותו מפני אכילת תפוזים.
דרך הטיפול
הטיפול מתחיל עם הצגת הבעיה של המטופל למטפל. ודרך שריר פרק כף היד בוחרים את הבעיה שעליה יתמקד הטיפול, וזה ע"י שבודקים את אחוזי 'המתח השלילי' כאשר מציגים את הבעיה. ולאחר מכן בודקים היכן "יושבת' הבעיה, האם בתחום המודע, בתחום התת מודע או בתחום הגוף. בודקים את אחוזי המתח השלילי' ואת אחוזי 'המתח החיובי'. ולאחר האבחון מתחילים לבדוק איפה האדם מעדיף כרגע לקבל את ה'תיקון'. האם במוד המבני, התזונתי-אקולוגי, הרגשי או האנרגטי. ובעזרת מפות חשיבה' קובעים איזה טיפול הכי מתאים כרגע למטופל.
לאחר ה'תיקון', חוזרים ובודקים את אחוז המתח השלילי והחיובי, ושוב בודקים איפה האדם מעדיף עכשיו את התיקון, מנטרלים את המתח שנצטבר. ושוב בודקים את אחוזי המתח השלילי.
וכך הלאה עד שמגיעים ל- 0 אחוזי מתח שלילי לגבי אותה הבעיה. וכך מאבחנים מקור מתח, מנטרלים אותו ומשילים עוד קליפה. כאשר המטרה הסופית היא להגיע למקור הבעיה ולנטרל שם את המתח השלילי שהצטבר, ואז יהיה האדם שוב מאוון ויוכל לקבל שוב החלטות מתוך מודעות ורצון ולא מתוך חוסר ברירה.
יחס מטפל ומטופל
שלא כמו בתחומים אחרים ברפואה האלטרנטיבית, בקנסיולוגיה אין קשר בין המטפל למטופל, למעט העובדה של סיפור הבעיות, ומכאן והלאה – כל עוד המטפל עובד לפי כללים הכתובים בספר, כל עניינו של המטפל הוא ללמד את המטופל כיצד להקשיב לצורכי הגוף ולא ללכת אחר מעשים הנעשים בלית ברירה היות והם נטועים בו בשורש הנפש.
ועדיין יש לנו לבאר מספר נקודות: א. מה המשמעות של נטרול מצב מצטבר', כלומר כיצד זה נעשה ע"י המטפל? ב. מהם מפות חשיבה, מי קבע אותם וכיצד עובדים איתם הקנסיולוגיה מתבססת על עקרון היאן והיאנג, כלומר הברומטר ההתנהגותי', מי הם אותם ייאן ויאנג'ל?
הנה, באמצעות בדיקת שרירים ידנית נבדק מקום חסימות האנרגיה אצל האדם, כלומר ע"י נקודות העצב הלימפאטיות שפועלות על מחזור הדם דרך רפלקסים (המוח משדר רפלקס על כל דבר ששומע או רואה, וזה מתבטא במתח הנמצא על השרירים), וכדוגמא שהובאה לעיל, כאשר האדם יענה תשובה כנה ואמיתית – יעמוד השריר חזק וכאשר ישקר – השריר ייעשה רפוי, וכן על זה הדרך. ולכן אם ישאלו את האדם שאלה שאינו יודע אותה במודע, גם יקבלו תשובה, כיון שיש דברים הנמצאים בתת מודע של הארם, שהאדם אינו יכול לתרגם אותם למילים כיון שהוא ראה או שמע דברים שאינם ברורים, אבל מוחו של האדם קלט את הדברים ונשארו אצלו בתת מודע, ולכן כיון שהדברים נמצאים בתת מודע של האדם, המוח יתן את אותם הרפלקסים כמו בשאלות בדברים שבמודע.
אותם נקודות עצבים של כלי הדם. מאפשרות באמצעות רפלקסים לאזן את מחזור הדם והוא דבר הנעשה גם בכירופרקטיקה ע"י פטישון מיוחד הנותן מכה בצד השני של העצב, וע"י הרפלקס הנעשה כתוצאה מהמכה חוורת החוליה למקומה ואכמ"ל, וביודע ומכיר קא אמינא, שבשיטה זו רבים נעזרו, שלא הוצרכו להגיע לידי ניתוחים וכיוצ"בן, וע"י מגע במקומות העצביים נמנע חוסר האיזון הקיים בשריר (-"טונוס") וחוזרת להיות זרימת הדם יציבה. ובעת עיסוקי בזה, דיברתי עם אדם ירא וחרד ידוע כאן בעיה"ת בני ברק יצ"ו, אשר עיסוקו בתחום זה, וחידד לי הדברים באומרו, כי אין כאן מקום לשאלות של עתידות וכיוצ"ב, כיון שעצם השאלה הנשאלת היא על הדבר אותו מעיק על המטופל, ובעת שהגוף יוצר מתח ע"י השריר נודע למטפל כי הדבר אותו נשאל המטופל יוצר אצלו מתח, כלומר שצורך הטיפול הוא להוריד את המתח הקיים ולתת לאותו מטופל כלים להתמודד עם הבעיה הקיימת אצלו, אך מכאן ועד לבוא ולומר שניתן לדעת בכך עתידות, הדברים רחוקים עד מאד. ובזה נדחה מה שכתבו באחד הקונטרסים שיצאו כנגד שיטת הקנסיולוגיה, שדבר זה דומה לשאלת מקל המובא ברמב"ם, ונראה מתוך כתבם שלא חקרו הדבר על בוריו.
הנה דרך הטיפול מקורה בשיטה הסינית. עפ"י הדעה הסינית, קיימים "מראדיינים" בגוף האדם (-נקודות אשר שם מתרכזות האנרגיות של הגוף), כך שאם יכאב לאדם באיזה אזור בגופו ע"י לחיצה על אותו המרידיאן תחזור להתעורר בו זרימת הדם כבתחילה וממילא יחלוף הכאב (ויש מהמרפאים שדוקרים באותם 'מרידיאנים' במחט, וזה הוא הדיקור הסיני המפורסם, עליו לכה"פ אין עוררין שאין בו שום מעשה כישוף). אותו הדבר שייך גם בנושאים שאינם כרוכים בכאב, שכתוצאה מחוסר זרימת דם תקינה במקומות מסוימים בגוף, מערכת הגוף פועלת להציל את עצמה ע"י שהיא בונה' איזו שהיא התמודדות פנימית עם הבעיה, ובכך נוצרים מצבי לחץ שונים המשפיעים על התנהגות האדם. לדוגמא, אדם שקיבל מכה בכתף, הרי שכל הגוף יגיב ע"י תנועה של כיפוף לאותו מקום, ואם המכה היתה חזקה מאוד, הכיפוף יישאר זמן רב יותר, וזה בשביל ההתמודדות השייכת לגוף עם הכאב (וכבר הסברנו לעיל את התופעה הפסיכולוגית: FLIGHT AND FIGHT כלומר מלחמה והתמודדות או בריחה ממנו).
וע"י מתיחת השריר [כמו שידענו בעוד שיטות רפואיות, לדוגמא שיטת פאולה' או שיטת אלכסנדר' וכיוצ"ב, שהם שיטות של תרגול שיקומי עבור האדם, שע"י אותם הפעולות מחזיר המטופל לעצמו את האפשרות לחזור לתפקוד רגיל, וכ"ז ע"י מתיחת השרירים וחזרת הטונוס שבהם למצב הראשון], וכאשר יחזור השריר לתפקודו הרגיל וזרימת הדם תהיה תקינה הכאב יחלוף. כך הדבר גם במקרה דנן, כאשר ייקחו את המארדיאנים ויעשו איתם איזו פעולה של עיסוי וכיוצ"ב, יחזור המקום הראשון לתיקונו, כיון שהשתחרר שם מקום הלחץ. לדעת המצדדים בקנסיולוגיה, כמעט שלא קיים תחום רפואי או פסיכולוגי שבו השיטה הנ"ל אינה יכולה לעזור, וכל זה בתנאי שזרימת האנרגיה במוח תקינה, וזאת מאחר שכל בעיה רגשית משפיעה על הגוף ויוצרת איזו השלכה (כמו אלרגיות, מחלות, חוסר איזון גופני וכדו'), וכן כל בעיה גופנית יש לה השלכה רגשית, ממילא כשפותרים את הבעיה הרגשית – הבעיה הגופנית נעלמת כלא היתה, כמובן שיש עוד הרבה להרחיב ביסודות שיטות רפואה אלו, אך עיקרן של דברים הם מה שנתבאר לפנינו.
לאחר שביררנו בהרחבה את אופן הטיפול בשיטה זו, נסורה נא לראות את המראה הגדול, האם דעת תורה מסכמת לעסוק ברפואות כגון אלו אם לאו, והנה לענין הלכה יש כאן כמה מילין, ובזה החילותי בס"ד.
א
את הספק ההלכתי יש לחלק לג' עניינים: א. שיטת הטיפול, ובה יש לחלק אם עניינה להכניס כפירה באדם המטופל או עניינה לעזור לו להתרפאות. ב. המטופל – אם עניינו לקבל טיפול גרידא, כמו שאדם לוקח טיפול אצל כירופרקטור או כל מטפל אחר ואין לו שום ענין באמונות טפילות וכיוצ"ב, או שיש לו ענין גם לקבל יחס המטפל בו, שסובר שרק ע"י אותו מטפל יקבל את הרפואה אליה הוא מצפה, ג. המטפל – אם עניינו להיות מסית ומדיח, או כל עניינו כרופא גרידא ע"מ לעזור למטופל העומד לפניו להיות בריאי, ושני העניינים האחרונים נקראים בלשון המדוברת: "יחסי מטפל – מטופלי.
והנה, לענין שיטת הטיפול, אם מקורה מע"ז או שהשתמשו בה בע" אם שייך לאסור באופן הנ"ל, איתא…
נמצאנו למדין כמה דינים לענין לחש: א. מין יש לחוש תמיד ללחשים של עבודה זרה. ב. סתם רופא גוי – מותר להתרפאות ממנו כיון שלא חיישינן ללחשים של ע"ז דוקא. אמנם כ"ז לא איירי אלא באופן שהרפואה היא ע"י דבר עבודה זרה, אבל בנד"ד כבר ביארנו שאין בו כלל עניינים של ע"ז וא"כ לכאורה בכל ענין מותר. ואפילו שמקור השיטה הוא מן המזרח הרחוק שיש שם ע"ז, ויש לחוש בזה אולי איזה ניצוץ המונח בטיפולים נעשו אצל עוברי ע"ז, מ"מ אין כאן כלל ענין של ע"ז, שכן המטפלים בשיטה זו עניינם הוא רק לרפאות את המטופל ולהחזירו לחיי היום יום שלו ולא להפיץ שום אלילות וכיוצ"ב, והוא כמו שכתבתי לעיל כי אנשי המערב חילקו בין האלילות לבין הרפואה המעשית או הפעולות המעשיות כנ"ל, ודו"ק. נמצא עולה בעז"ה, שעצם הטיפול בקנסיולוגיה אין בו בית מיחוש.
לענין המטפל, יש להעיר כי תלוי אצל מי למד את המקצוע ואיזה כוונות יש לו, ואפילו אם למד אצל עובד ע"ז – אם ידוע כי ברר האוכל מן הפסולת ולקח רק את הדברים הנצרכים לטיפול ורפואה גרידא, יש להקל. עי' בשו"ע (סי' קנה, א) שכתב: "אבל אם בא לרפאותו בלחש מותר, והוא שלא ידע שמזכיר שם אלילים" וכו', עי"ש. והנה בנדו"ד, אפילו אם נאמר שמקור השיטה היא מעובדי ע"ז, מ"מ אם המטפל בעצמו אינו יודע שאומר שם של אלילות, בודאי שלא נבוא לומר שאסור, שהרי אף כאשר באמת אלא שהמטופל אינו יודע מכך, התירו לו להתרפאות מן גוי, כ"ש אם המטפל מתרפא בשמות עבודה זרה בעצמו אינו יודע מה הוא אומר.
אלא שלמעשה בנדו"ד לא מצאנו כלל אמירות ולחשים של ע"ז, והדבר ברור להם מעל מכל ספק איזה סוגי אמירות הם אומרים, שרובם הם אמירות של זכירת המראה מקום הנתון להם מן הספר אותו הם מחפשים בספר אחר, והוא דבר שאינו קשור כלל לעצם הטיפול, ואם מפעם לפעם יש למטפל איזה ציון דרך האומר לו שהמטופל צריך לומר אותם בעת הטיפול – כל אלו אמירות הקשורות לאותה בעיה רפואית או נפשית בה הוא מטפל, והם דברים המובנים למי שאומרם, ובודאי שבאופנים הללו יהיה מותר ואין על זה חולק.
והראיה לכל זה, ממה שכתב במחבר (שם סעי' ב): "עכו"ם שבא לרפאות את ישראל, ואמר ליה קח ממים אלו או מאילן פלוני שהם של אלילים אסור. אבל אם אמר לו, קח ממים אלו או מאילן זה ולא הזכיר לו שם של אלילים, אע"פ שאין מאותם מים ואותו אילן מצויים אלא של אלילים מותר, כיון שלא תלה הרפואה במה שהם של אלילים, ויש אוסרים גם בזה" וכו', ועי' בש"ך שם (ס"ק יא) שפסקינן כדעה הראשונה להקל. ונמצאנו למדים, כי אפילו כשהחשש קרוב לומר כי הרפואה היא מעבודת אלילים, אלא שהמטפל לא הזכיר שם של אלילים – מותר להתרפאות בזה. ובס"ד מצאתי ראיה ליסוד זה בשו"ת אבני נזר (חיו"ד סי' קכח אות ו), שכתב על הא דאיתא בפסחים (כה, א) דאין מתרפאין בע"ז, דהיינו באומרים לו שרק בעבודת אלילים יתרפא ולא בשאר עלין, דאתי לממשך בתר ע"ז. וכן פסק בשו"ע סי' קנ"ה בדעה ראשונה שנשנה בסתם, שהיא עיקר בכל מקום, והרמ"א לא הגיה עליו כלום, ואף שבסי' קנ"ז פסק הרמ"א בגילוי עריות – אף באיסור
לאו לבד – יהרג ואל יעבור וכו', עי"ש שתירץ, כי גילוי עריות בין באיסור לאו ובין באיסור כרת הוא מין איסור אחד, דאידי ואידי יש בהם הנאת הגוף, אלא שכל החילוק הוא שזה איסור קל וזה איסור חמור, משא"כ בנהנה מע"ז, שאינו מעין האיסור ע"ז שמאמין בע"ז ח"ו, אלא שנהנה מן העצים, אלא שהתורה אסרתן משום שעבדו אליהם והוא בשאר איסורי הנאה ואינו נחשב אביזרייהו דע"ז כלל, עי"ש. ומבואר דס"ל דבאופן שאינו נהנה מעצם הע"ז, אינו נחשב כאביזרייהו כלל, וה"ה בנד"ד, דכיון שאינו עושה כלל מעשה דע"ז ואינו מאמין בזה כלל, הרי שאם חסר חלק האמונה בע"ז, הרי שאינו נחשב כאביורייהו. ונמצא שאם כל דבריו בעצים ואבנים וכד' אמרינן שאינו נחשב כאביזרייהו, הרי שכ"ש אם הוא בלחש שאין מקום לחוש כלל, ובפרט אם בנד"ד גם המטפל אינו מאמין ואין לו כלל כוונה להסית ולהדיח ומכ"ש אם גם המטופל אינו מאמין ואין לו כוונה כלל להיות מוסת אחר הע"ז וכוונת שניהם שווה לצורך רפואה גרידא, הרי שבודאי לא שייך לחוש כלל לע"ז ולמשמשיה, ומותר לעשות אותה הרפואה ללא חשש, והוא פשוט לענ"ד.
ג
והנה לענין הלחש, ראיתי בשו"ת שבט (ח"ט סי קעד). לענין הלוי ה'מטוטלת', שהיא שרשרת ותלוי בה מקל ועליה חתיכת כסף או זהב, וכאשר רוצים לדעת אם רפואה פלונית טובה לחולה וכו', ודן שם אם יש בזה איסור מצד "תמים תהיה" או משום חשש ניחוש, ומסיק, דאם עושים כן רק לרפואה – אין למחות ביד העושים כן דיעבד, עי"ש. וממנו ניקח לנד"ד, שאם הקיל שם לענין מטוטלת, הגם שנכנסים בזה לחשש ניחוש' של שואל במקל, וכמו שכתב הרמב"ם לענין קוסם (פי"א, ו) וכן הוא ברבינו ירוחם, הרי כ"ש לנד"ד שיש להקל במקום שעושה כן לרפואה, וששואל לגוף עצמו ומקבל תשובה על בסיס פיזיולוגי גרידא.
וכל זה על הצד שיש בזה איזו נגיעת חשש של תמים תהיה עם ה' אלקיך' או ניחוש, אמנם לפי מה שכתבנו לעיל, אין כאן שום חשש לא לזה ולא לזה, שכן מקבל התשובה מן הגוף שלו עצמו וכמ"ש לעיל, ובודאי שיש להקל. והרי כבר נתבאר היטב לעיל, שאופן השאלה והתשובה בקינסיולוגיה, אינה באופן של בירור נסתרות וכ"ש שלא בירור עתידות, אלא דרך טבעית המבררת היכן יש לחץ נפשי על גוף האדם, והרי זה ממש כאילו המטופל מספר בפיו את המציק לו, דמה לי אם הוא מספר בפיו או מספר ע"י רמזים שהגוף משדר. ועיי בשו"ת בנין ציון (ח"א סי' סז) שהקיל גם במקום שלא יודעים אם הדבר פועל בדרך טבעית או רוחנית, עי"ש לענין ריפוי ע"י היפנוזה, שבזמנו לא ידעו עדיין אם הוא דבר טבעי או שיש בזה משום כישוף. וכיום ברור שזו השפעה טבעית על המוח, וה"ה לכאן, שברור כי הדבר פועל בדרך טבעית, ולכן ודאי אזלינן להקל, ועיי' לקמן מה שכתבנו בשם המשך חכמה. ועוד מצאתי בשו"ת אגרות משה (ח"ג יו"ד סימן מד), שכתב לענין היפנוזה שהיא כוח טבעי ושרי, עי"ש. ומ"מ הרואה את הדברים שנכתבו בהקדמה לתשובה זו יראה, כי נידו"ד הוא קל יותר מהיפנוזה ואין לחוש כלל, אמנם העיר שם באג"מ לענין המטפל, שאם אינו שומר תו"מ ואמר לו לעבור על דת, אין המטופל נחשב כאנוס, כיון שהביא עצמו לידי כך, כמ"ש התוס' ב"ק (ד, א ד"ה כיון), עי"ש.
ד
ועיינתי בקונטרס "אל תפנו', שעוסק בעניינים הקשורים בכל מיני רפואות הקיימות בדורינו, ושם בעמ' כ"ד כותב לגבי קנסיולוגיה כי: "אי אפשר לאסרו", עי"ש. ובכל אלו המקרים אותם הוא מתאר לא נמצא כלל בנד"ד, עי"ש. ולענין אמירת השמות' "יאן' ו'יאנג' וכיוצ"ב במהלך הטיפול, נראה לי פשוט שאין בזה שום נפק"מ איך מתארים מצב של יחיות פנימית' או 'חיות חיצונית', כלומר שיש חילוק בין החיצון לפנימי ואלו העובדי ע"ז תיארו זאת עפ"י אמונתם, אמנם לענין מעשה לא קיים שום דבר מעשי בזה, וכל אלו התיאורים של יאן ויאנג וכן כוחות אנרגטיים וכו' וכו', הם לשונות מושאלים גרידא ללא שום כוונות מיוחדות שיש בהם איזה אפשרות להניח יסודות של ע"ז במטופל. וגם המטפל בעצמו אינו צריך להם לעצם הטיפול, כיון שאינו מוסיף וגורע אלא שהם דברים שנכתבו בתוך ספר הטיפולים בשביל הוכחת הטיפול, וכיון שאינו נצרך לעצם הרפואה אין דרך המטפל להשתמש במושגים אלו כלל.
ואחר כתבי זאת, מצאתי לי סיעתא מדברי קדשו של הספה"ק "משך חכמה" להגאון מדווינסק (פרשת בשלח פי יח), וז"ל: "בנוסח עלינו, ויקבלו כולם את עול מלכותך ותמלוך עליהם מהרה', והענין כי כל האדם הוא עלקטריי אלקי, כאשר יתנוצץ במוחו המחשבה לעשות זה, מיד ילך זאת ההרגשה אל האברים באמצעות הלב לעשות, ותיכף יעשה זה היד או הרגל או איזה אבר כפי מה שיעלה במחשבתו. לא כן אם הוא דבר המזיק אל איזה אבר, לא יתנועע האבר תיכף לעשות זה, רק צריך להתעמק במחשבה מאוד עד כי יתרצו לזה האברים" וכו', עכ"ל הנצרך עי"ש. וחזינן מלשונו, כי ענין הגוף המונע ע"י כוחות אנרגטיים, הוא דבר המקובל ואין לחוש אחריו.
ה
גם לאחר המסקנות הברורות העולות מהאמור לעיל, ועל אף שחקרתי ומצאתי כי היאן והיאנג, אינם דברים הנצרכים לעצם הטיפול וממילא אין זה נחשב למרפא ע"י עבודה זרה, מ"מ מאחר שהמושגים הללו לקוחים מתוך אמונות טפלות, ומאחר שהקנסיולוגיה עוסקת בעיקר ברפואת הנפש, שבזה כידוע החשש שימשך המטופל אחר המטפל גדול פי כמה מברפואת הגוף, לכן עלינו להחמיר בזה ככל האפשר, ואם תתכן אפשרות להשמיט את המושגים הללו מתוך הטיפול יהיה בזה תועלת גדולה.
ולאחר שבדקנו את הנושא לעומק, נוכחנו לדעת שאכן בקלות אפשר להסב את המושגים הללו (היאן והיאנג) למושגים של קדושה, דהיינו שהמטפל ברצונו להגדיר אם הבעיה נובעת מה'חיות הפנימית' או מה'חיות החיצונית', פשוט ייקרא לילד בשמו', ויאמר למטופל בעייתך נובעת משורש של החיות הפנימית', או לחילופין משורש החיות החיצונית, ומה לנו לילך לרעות בשדות זרים ולהשתמש בשמות של ע"ו כשאפשר בדרך היתר. ולהבדיל אלף הבדלות ניתן גם למצוא שמות מקבילים ליאן ויאנג' בסיטרא דקדושה, דהיינו ממלא כל עלמין' ו'מסובב כל עלמין' כידוע. ולכן נראה להורות, שהגם שעצם הטיפול הוא דבר כשר וישר, אך לענין הזכרת המושגים "יאן ויאנג', אין למטפל להזכיר אותם, אלא יזכיר את שמות חילופים כאשר הצענו לעיל או מושגים דומים, ואכמ"ל באיזה מושגים ישתמש. אלא ישאל השואל ויענו לו לפי הצורך.
ו
עוד רגע אדבר, כי ניתן לומר שעיינתי בכל הקונטרסים שיו"ל בדבר האיסור להתרפאות בקנסיולוגיה – מוח אחד', וכל מעיין בצדק, ישר יחוו פניו שכנראה שמחברי הקונטרסים הללו חקרו אצל האנשים אשר למדו אצל המינים ממש ולא חילקו בצורת הטיפול כלל. אלא את אשר למדו העבירו, ומתוך כך יצאו בחרב וחנית לאסור הרפואה בדברים אלו, וכתבו שיש בו משום אביזרייהו דע"ז או אפילו ע"ז ממש. אך מאחר שוכינו בס"ד לברר דבר זה לעמקו, ניתן לומר כמעט בודאות, שברפואות אלו אין בהם שמץ של ע"ז, וכאשר הם יוצאים מפי מטפל ירא שמים אשר חקר בדבר. וידע לקבל רק את החלק הרפואי שבדברים, בבחינת "תוכו אבל – קליפתו זרק", אין בית מיחוש לאסור זאת.
ז
אמנם על אף מה שכתבנו, נראה שאין חולק כי צריך להנהיג שכל הרוצה לעסוק ברפואה זו בקרב ישראל עם קדושים, צריך יהיה לקבל כתב הכשר' מרב מוסמך המכירו ויודע בו שהוא מכת היראים ולא ח"ו מסית ומדיח מדרך התורה, ואם ברצונו לעזור ככל מטפל אלטרנטיבי, כמו כירופרקטור, נטרופת או הומאופת וכיו"ב – יעשה זאת בדרך כשרה, אך אם בכוונתו להניח יסודות פסולים לפני המטופלים, כל כהאי צריך למודעי, להרחיק ממנו את ציבור החרדים לדבר ה', ובזה צדקו דברי הקונטרסים הנ"ל.
זאת ועוד אחרת, שכתב ההכשר יציל גם את המטופלים מלהשליך יהבם לפני רופאים חסרי אחריות אשר יכולים להזיק יותר מאשר לתקן, וכבר היו דברים מעולם שמטפל חסר אחריות יעין למטופל שלו להפסיק ליטול את הכדורים שרגיל בהם, וכל זאת ללא שרופא מומחה קונבנציונאלי יאשר זאת, והתוצאות היו בלתי הפיכות ר"ל, וגם שבכה"ג הרי הוא בכלל מנחש ועובר על דברי תורה, כמו שכתב הרמב"ם הל' ע"ז (פי"א, טו) עי"ש, ובואת – כאשר יש למטפל כתב הכשר המעיד שהוא ירא שמים ואחראי, נצא מורווחים גם מחשש זה.
ח
לענין המעשה של ה'לחיצות', שהמטפל לוחץ בכל מיני מקומות עפ"י תורת המרדיאנים שכתבנו לעיל, הרי שיש לחלק בין ענייני הלחש לפעולת הלחיצות, שהלחיצות הללו הם פעולות טבעיות כמו שהסברנו, והאנשים המתעסקים ברפואות הללו לא חששו כלל לענין הלחשים, כיון שאין בהם כלום ובפרט לנדו"ד, והוא דבר ברור כי לא אמרו אלו הלחשים שדיבר הרמב"ם אלא בשביל להרגיע את החולה וליישב דעתו, וראיה פשוטה יש מדברי הרמב"ם שכתב שאינו אלא בשביל שלא תטרף דעתו של החולה, עי' בדבריו בהל' ע"ז (פי"א, יא) שבתב: "מי שנשכו עקרב או נחש, מותר ללחוש על מקום הנשיכה ואפילו בשבת, כדי ליישב דעתו ולחזק לבו, אע"פ שאין הדבר מועיל כלום, הואיל ומסוכן הוא – התירו לו כדי שלא תטרף דעתו", עכ"ל.
ט
ובענין הרפואות ע"י לחשים של כמה אינשי דלא מעלי וכיוצ"ב, נראה לי כי כלל ישראל לא נחשדו להיות מאותם מטופלים (למעט תינוקות שנשבו), ולא נהגו להתרפאות בידי לחשים וכד', ותפסו דעת הרמב"ם להלכה למעשה, כמו שכתב בהמשך דבריו שם (סע' טו): "ואין ראוי לישראל שהן חכמים מחוכמים, להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש בהן תעלה", עי"ש.
י
והנה ראיתי על כל הנ"ל, כי יש דרך נוספת לדון בענין הלחש, והוא ממה שכתב בשו"ע (או"ח סי' שא, כז), וז"ל: "יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב, בין בחול בין בשבת, ואין בו משום דרכי האמורי, וכן בכל דבר שהוא משום רפואה. אבל אס עושה מעשה ואינו ניכר שהוא משום רפואה, אסור משוס דרכי האמורי. אבל כל לחש מותר, ולא אסרו אלא באותם שבדקן ואינם מועילים, ויש מי שחשש בכל קמיע שאינו מומחה משום דרכי האמורי", עכ"ל. ומקור ההלכה היא מהגמרא בשבת (סז, א): "אביי ורבא דאמרי תרוויהו, כל דבר שיש בו משום רפואה, אין בו משום דרכי האמורי", ע"כ. ופרש"י: "יש בו משום רפואה – שנראית רפואתו, כגון שתיית כוס ותחבושת מכה… אין בו וכו' – כגון לחש, שאין ניכר שיהא מרפא". וכתב הרא"ש על דברי רש"י, כי יש לחשים שהיו עושים אותם, אלא מיירי שעשה מעשה ואינו ניכר שיהא בו רפואה כלל, כגון אילן שמשיר פירותיו, שסוקרו בסיקרא דאייתי עליה, ע"כ. ועי' בב"י שהביא דברי הר"ן לסיעתא בזה, וכתב שכל דבר שיש בו משום רפואה, בין לחש בין כל דבר, כיון שאנו יודעים שהוא מרפא, מותר, והכי מוכח מהתוס' וכך הם דברי רבינו, עכ"ל. אמנם יש חילוק בין שיטת רש"י והרא"ש לשיטת הר"ן, והוא לענין עצם מעשה הלחש, שלדעת רש"י והרא"ש צריך שיהיה הדבר ניכר שהלחש מרפא, ואילו לדעת הר"ן צריך שיהיה דבר שיודעים בו שהוא מרפא. ואזיל לשיטתו במסכת חולין (ס"פ בהמה מקשה), שלא אסרה תורה אלא מעשה תוהו שלהם שאין בהם תועלת, וס"ל שם שאם יש בו משום רפואה מהני אע"פ שאינה ניכרת, והקשה שם על רש"י ממה שהתירו במשנה לצאת בשבת בשן של שועל ובמסמר הצלוב, אע"פ שאין רפואתן ניכרת, עי"ש. ובספר פתח הדביר תירץ קושיית הר"ן, לומר דדווקא אלו שכתובים במשנה שהם דברים ברורים שנעשו לרפואה אין בהם משום דרכי האמורי, אך אין ללמוד מהני לגבי דידן להתיר בכיוצא בזה אלא בדבר המבורר כתחבושת למכה לא זולת זה, עי"ש. אמנם קצת קשה, כיון שבמשנ"ב (ס"ק קה) כתב, שבדברים אלו ניכר שהם לרפואה מצד הסגולה שבהם.
ועי' בשו"ע הרב שם (סע' א) שכתב: "אע"פ שכל אלו רפואתן בסגולה, מותר לצאת בהן וכו' ואין בזה משום דרכי האמורי, כיון שניכר הדבר שמתכוין לרפואה" וכו', עי"ש. הרי שאדרבה, אם יוצא עם רפואה שהיא מרפאת מחמת סגולתה, וניכרת הוצאתו שהיא לרפואה, בכה"ג אין בזה איסור. ומזה יש ללמוד גם לשאר דברים אשר נעשו מקובלים על שאר הדורות מן המשנה והלאה, ופשט דברי רש"י הם כי אין רפואתם ניכרת בכל ענין כלל, לא מצר הרפואה ולא מצד הסגולה, אך אם ניכר שעושה אלו הסגולות לשום רפואה מהני כנ"ל.
יא
אך כל זה לענין רפואה סגולית, כמו ביצת החרגול ושן של שועל, אך לענין לחש – כתב להדיא בשו"ע, שבלחש מותר להתרפאות. והוסיף על זה בשו"ע הרב (שא, לג), שבין אם הוא לרפואה, בין בשביל שלא ינזק ובין שיגן עליו שלא יבוא לכלל חולי, ואפילו אם הוא רק מסופק שמא יכול להועיל – אין בו משום דרכי האמורי. אבל אם ידוע שאין רפואה זו מועלת, אסור להשתמש בה משום דרכי האמורי, עי"ש. הרי שבלחש – אפילו אם לא ניכר להדיא שמועיל מהני. וטעמו של דבר, עי' בלבושי שרד (ובמשנ"ב ס"ק קו הביאו להלכה) שכתב, דכיון שידעינן שיש לחשים שמרפאים, אמרינן שמא גם לחש זה יועיל ויתרפא, והוי קצת כמו ניכר. ולכאורה הדברים מוכרחים גם מצד הסברא, שהרי גם רפואה סגולית שנתחזקה, פשיטא שאין הכוונה שהוחזקה עד כדי כך שכל מי שעוסק בה מתרפא, שהרי כל עצמה של רפואה סגולית היא רק מעין סגולה', דהיינו דבר שמסוגל להועיל אך בודאי יתכן גם שלא יועיל, ואם התירו חז"ל לעסוק ברפואה סגולית ואין זה משום דרכי האמורי, שוב אין חילוק בין מה שקוראין אותה רפואה שנתחזקה לרפואה שלא נתחוקה, דאידי ואידי אינם הכרח ברור שירפאו, ועי' בשר"ח (כללים מע' ל' כלל קיז) שהביא בשם שו"ת קול גדול (מבעמח"ס כפות תמרים), שנשאל אם מותר לשמוע בקול מלחשים למיני חולאים, והעלה שם להלכה, שבלחש – אע"פ שאין יודעים אם הוא מרפא מהני. אמנם עי' בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' פ) שהביא כל הנ"ל, ונסתפק שם לענין לחשים שלא ידוע מקורם, וכתב שתלוי אי הוי כקמיע שאינו מומחה, שיש מי שחשש שהוא משום דרכי האמורי ושכן דעת המחבר בשו"ע (סי' שא, כו), שסתם ואח"כ הביא בשם יש אומרים, ועי' בכה"ח (שם אות קסד) שכתב שאם המחבר הביא יש אומרים אחר שסתם, שדעתו שצריך לחוש לדעת היש אומרים, עי"ש. וכן הוא בשו"ע הרב, שכתב להדיא: "ויש מי שחושש בכל לחש שאינו בדוק ובכל קמיע שאינה מומחה משום דרכי האמורי, וכל בעל נפש יחוש לדבריו במקום שאין שם צורך כל כך". ואע"פ שמדברי המחבר לא משמע כלל על לחש שאינו בדוק, מ"מ דעת רביה"ק בעל התניא זי"ע לחוש גם לזה. ומדברי המשנ"ב נראה שנקט כפשטות לשונו של המחבר, ולא העיר כדברי שו"ע הרב לחוש גם בלחשים שאינם ידועים, עי"ש. ונראה לי כי מדברי הרמב"ם שהבאנו לעיל (בהל' ע"ז פי"א, יא), שכתב: "מי שנשכו עקרב או נחש, מותר ללחוש על מקום הנשיכה ואפילו בשבת כדי ליישב דעתו ולחזק לבו אע"פ שאין הדבר מועיל כלום, הואיל ומסוכן הוא התירו לו כדי שלא תטרף דעתו", עכ"ל. הרי שבלחשים אין מקום לחוש כלל ולומר שיש בו משום דרכי האמורי, שכל שעושה זאת להרגיע נפש האדם, ואפילו אם הרפואה מצד עצמה אינה מועלת כלל – שוב אין בו משום דרכי האמורי.
ופשוטם של דברים הן כמ"ש לעיל, שבלא"ה לא ידוע על לחש שבודאי מועיל מצד עצמו, אלא כיון שיש בזה איזה צד שהיא עצמה רפואה לנפש החולה שרי. ואולי לכן דקדק הרב ז"ל בלשונו לומר: "במקום שאין שם צורך כל כך", שכן גם הרמב"ם ס"ל כי צריך להתרחק מזה, אך כל זה כשאין לו צורך בוה כלל, ועושה זאת רק ע"מ לנחש, אך אם יש בו איזה צורך שרי, ואפילו הוא צרך נפשי ללא שייכות לעצם המחלה או הלחש. ובזה נתיישבו דעת השו"ע הרב והמשנ"ב.
הנה כי כן יצא לן, כי בלחש – אפילו שאינו נודע אם עוזר או לאו, מ"מ מהני לאמרו, כיון שיש בו מרגוע לנפשו של החולה, ואין בו משום דרכי האמורי.
(כאן הוא מביא ראיה לזה מדברי הרשב"א בתשובה תיג המפורסמת, ואת הדיון שלו בדברי המורה נבוכים)
יג
אמנם בנד"ד יש עוד מקום לדון, כיון שכל הלימוד של הקנסיולוגיה הוא מאותם רופאים גוים, אשר יש אומרים כי הם רשעים גמורים, יש החוששים שמא לימדו את חניכיהם כל מיני לחשים של אלילות, והיה מן הראוי לחוש ולומר כי יש בזה דין של הלומד מן המין שאסור אפילו בפיקוח נפש, ועוד עפ"י מה שכתבנו לעיל בדברי התוס', שכל שלומד ממין יש חשש של אלילות, ועי' מש"כ לחוש ברפואה ממין בשו"ת מנחת יצחק הנ"ל, עי"ש.
אמנם ראיתי בשו"ת אג"מ (חיו"ד ח"ב סי' נו), לענין להתרפא מרופאים פסיכולוגים וסארקאיעטיסטראם שהם מינים ואסור להתרפאות מהם, כיון שהרפאות שלהם הם ע"י דיבורים עם החולה ומייעצים להם כיצד להתנהג. שודאי יש לחוש שמייעצים לפעמים נגד התורה ועיקרי הדת ופרישות וצניעות. ואינו דומה למה שנוהגים להתרפאות ממינים וכופרים בשאר מחלות, כיון שבזה מתרפאים ע"י סמי מרפא ואין לו שייכות עם המינות שלהם, והאיסור להתרפאות ממינים זה דוקא בלחשים ורפואות שמזכירים בהם ע"ז, כמו שכתבו התוס' בע"ז ונפסק בשו"ע סי' קנה. ואם הוא רופא מומחה שיבטיח כי לא ידבר דברים שהם נגד תוה"ק, אולי יש לסמוך מחמת שהוא מומחה ולא ישקר, עי"ש. וחזינן כי אם עסקינן בדיבורים ושיחות נפש, יש לחשוש לע"ז, אך אם עסקינן בסמי מרפא אין לחוש כלל. וגם אם בדיבורים עסקינן, מ"מ יש לדון להקל במומחה שלא ישקר מחמת מומחיותו, אם אומר שלא ידבר רק דברים שהם צורך רפואת הנפש ללא תערובת דיבורי אמונות טפלות וכיוצ"ב הקשורים לע"ז, והוא דבר הידוע מכמה מקומות שאומן נוי נאמן על מלאכתו ולא מרע נפשיה ולא ישקר בשביל שלא יפסיד אומנותו (עיי תוס' חולין צח, א ד"ה סמכינן, וראה גם בב"י יו"ד רס"י צח שהביא כמה ראשונים בזה ובשו"ע שם סע' א, ואכמ"ל). הרי שלנד"ד ודאי אין מקום לחוש כלל, כיון שהוא לא עוסק בדיבורים המייעצים למטופל איך להתנהג, ועוד שאם במטפל עצמו אין שמץ חשש של ע"ז, הרי שלא חיישינן כלל שמא ידבר דבורי ע"ז. ועוד שאין כאן חילוק מסמי מרפא הניתנים לאדם, כיון שאין חילוק בין לחיצות הניתנות ע"י חוקים פזיולוגים לבין סמי מרפא, שהרי בשניהם הרפואה נעשית ע"י פעולה ולא ע"י הכוונה ויעוץ. ועוד, כיון שבשני המקרים אין כללי נתינת הרפואה נקבעים לפי תורת הע"ז, אלא עפ"י מחקרים כימיים ופיסיקליים גרידא, ואין לזה שום שייכות עם דרכי המינים שלהם, כך שברור שאפילו אם המטפל למד אצל מינים, אין לחוש שהוא עצמו יעשה דברי המינים ותורתם, אלא יעשה רק המותר עפ"י התוה"ק. ואפילו אם המטפל בעצמו אינו שומר תו"מ וכופר בעיקר רח"ל, מ"מ הרי אינו מאמין בע"ז, וגם אין מקום לחוש בזה שדוקא יעשה לע"ז, כיון שאלו המאמינים מעידים כי בכל הנוסחאות הכתובות בספרים הנ"ל אין מקום כלל לע"ז, וא"כ אין לחוש אפילו אצל אדם הכופר ח"ו המרפא בדרך הזו, אלא שיש לחוש במטפל הכופר בתוה"ק מצד אחר, עי' במסקנת דברינו. ומ"מ החשש שכתב בשו"ת מנח"י אינו שייך לכאן כלל.
וחזרנו ליסוד דבריו של האבני נזר, דכיון שאינו נהנה מעצם הע"ז כיון שאינו מאמין, וכל האיסור הוא משום שהתורה אסרתן, הרי שאינו נחשב כאביזרייהו כלל, ה"ה לכאן – כיון שלומד חכמה מן הגוי ואין לו שום אמונה בדבריהם וגם יודע לברור הדברים ולברור דברי המינות שאינם שייכים לעצם לימוד אותה החכמה, הרי שאינו נחשב אפילו כאביזרייהו, והוא פשוט], והנלענ"ד כתבתי. ועיקרי הדברים הצגתי לפני רבנים חשובים יושבי על מדין והסכימו עמי."
פעמי יעקב גיליון סט, עמ' קמח (שבט התשס"ט)
"הרב משה שאול קליין
רב שכונת "אור החיים" דומ"צ בבד"ץ דהגר"ש ואזנר בני־ברק
"מח-אחד", אשר שאלתם בדבר שיטת הטיפול הנקראת בשם "קינסיולוגיה" שהיו שיצאו כנגדה בחרב ובחנית וכתבו לאסור זאת מחשש עבודה זרה, "דרכי האמורי" ועוד, ומאידך יש המתירים בשופי ואף ממליצים לשואליהם לילך ולהתרפאות בדרך זו, וביקשתם לשמוע דעתנו בזה.
הנה אין ברצוני להכנס לפרטי הדברים, אשר הן כמים שאין להם סוף, וגם לרבות הצורך לעסוק בכל הספרים הטמאים של חכמות חיצוניות אלו בכדי להגיע למיצוי הנושא, אך ההוראה למעשה בזה היא: שכל שיטות הטיפול שפועלים בצורה שאינה ברורה לקהל הרחב, יש להמנע מלהשתמש בהם, ולא משום "מראית העין" בלבד, אלא זהו עיקר הדין, שכל דבר שאין ברור דרך פעולתו הוא נכלל בכלל "דרכי האמורי". ולכן לגבי שיטות טיפול המיובאות מהמזרח הרחוק, הדבר תלוי: טיפולים כגון מסאג' ודומיהן מותרים, שהם פעולות מובנות לציבור. אך שיטות טיפול כמו "מטוטלת" והדומין לה, שאין מובן לרוב בני אדם אופן פעולתם יש להמנע מהן.
ושיטת ה"קינסיולוגיה" גם היא בכלל הדברים שיש להמנע מהן, שגם שיטה זו לא ברורה לקהל, ואף שטענת המטפלים – כאשר כתב הכותב הנכבד בקובצכם – שהכל הן פעולות טבעיות ופועלות בדרך הגיונית, ע"י בדיקת לחץ שרירי היד וכו' וכו', אין זה ברור שזו כל האמת (בלשון המעטה), וגם לו יהי כדבריהם, שכאשר נעמיק נמצא שהשיטה הזו פועלת בדרך הגיון, מ"מ א"א להכניסו בגדר של דבר הברור לקהל הרחב, ולכן כאמור יש להמנע ממנה."
פעמי יעקב סט, עמ' קלט – הגרז"ן
"ריפוי בעזרת "קינסיולוגיה" עפ"י ההלכה מענה
הרב זלמן נחמיה גולדברג אב"ד בית ההוראה לדיני ממונות "הישר והטוב"
חבר בית הדין הגדול
ירושלים
אשר נתבקשתי לחוו"ד בדבר רפואת ה"קינסיולוגיה", ראיתי את דברי הרב שמואל
יצחק רוזנבלט שיחי' בקובצכם, והנה בכדי לירד בזה לעומקה של הלכה ולהורות בזה לרבים, יש לברר היטב המציאות והדין, ואין עתי אתי להכנס בדבר להכריע הלכה למעשה, ורק בדרך פלפול אכתוב מילין זעירין.
מצד איסור "דרכי האמורי", כבר הארכתם מתשובות הרשב"א (ח"א סי' תיג),
ומסקנת הדברים: שדבר המובן בעיון השכל, אפילו אם אינו מובן כל צרכו, אין בו משום "דרכי האמורי". וכן אפילו דבר שאינו מובן כלל, אלא שהוחזק לעין כל שמועיל, ג"כ אינו נאסר משום דרכי האמורי, ומשום כך התירו חז"ל לשאת קמע שהוחזק. ולכן מגנט עד"מ, ששואב אליו את הברזל בכח סמוי שאינו מובן (וכמו שכתב הרשב"א שם: "טבע לא ישיגנו עיון החכמים, ואולי אפילו החכם שבחכמים, לרוב העלם הטבע ההוא מכלל המין האנושי מצד שהוא אדם, כסגולת האבן השואבת שהברזל קופץ עליה" וכו'), אין בו משום דרכי האמורי, שכח זה כבר הוחזק לעין כל, ואף הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג סי' לז) שכתב ש"כל שאינו גוזר אותו העיון הטבעי" אסור משום דרכי האמורי, פשוט שלא יאסור להשתמש במגנט, ואכמ"ל בביאור דבריו.
[אגב יש לעורר בדבר ההיתר להשתמש בקמע שהוחזק, שצריך עיון כיצד הוחזק קמע זה, הלא החזקה צריכה להיות ע"י שכמה אנשים כבר ענדו קמע זה והועיל להם, ועל ידיהם הוחזק וכיצד זה ענדו אותו אנשים אלו קודם שהוחזק, הלא אז היה עוד על קמע זה איסור השתמשות מצד "דרכי האמורי", ואטו לא משכח"ל קמע שהוחזק כי אם ברשיעא בר רשיעא ?! וצ"ע].
ולנידון דידן, ברפואת ה"מח-אחד", יש לעיין אם ההסבר שסיפק הרב הנ"ל הוא בגדר דבר המובן בעיון השכל, שאף אם נניח שכך באמת פועלת הרפואה ההיא ולא הטעו את הרב הנכבד, הלא ההסבר שכתב שם אינו הסבר "שכלי" אלא בבחינת הסבר "רוחני", וככזה יש לעיין אם שייך להכלילו בכלל דבר המובן בעיון השכל. גם מצד ההיתר לעסוק ברפואה סגולית שהוחזקה, יש לבדוק המציאות עד כמה הוחזקה רפואה זו, שאף אם לא נצריך שתהיה לרפואה זו התחזקות גמורה כמו התחזקות המגנט ששואב ברזל, אך עכ"פ צריך שיהיה הוחזק היטב.
אמנם כל זה אמור מצד איסור "דרכי האמורי", אך הבעיה העיקרית ברפואות כגון אלו היא מצד האיסור להתרפאות בעבודה זרה, ובזה יש לברר היטב המציאות אם אין ברפואות אלו חשש עבודה זרה. והכותב הנ"ל חידש, שאיסור זה אמור דווקא כאשר המרפא אומר למתרפא, שדבר עבודה זרה פלונית מרפא ולא אחר, והוכיח כן מדברי התוס' ושאר הראשונים במסכת ע"ז (כז, ב), ומתוך כך התיר את רפואת הקינסיולוגיה מאחר שהמטפל אינו אומר שרפואה זו היא של ע"ז, וק"ו שאינו אומר שדבר אחר לא יועיל לו.
ובמחכ"ת לא דק, שכל דברי התוס' אמורים לגבי עצי אשירה, וכוונת התוס' לומר, שאם יצביע המרפא על עצים מסוימים שבמקרה הם של עבודה זרה ויאמר לחולה שיטול מהם ויתרפא, אין איסור, שאין אנו חוששים שמא כח העבודה זרה שבעצים הללו מרפא, אלא תולין את הרפואה בעץ עצמו, ולכן רק כשאומר לו המרפא שעצים אלו יש בכוחם לרפאות ולעצים אחרים אין כח, אז מובן שכח העבודה זרה שבעצים הוא המרפא ואוסרים אותו, ואילו באמת המרפא היה אומר דברים מפורשים לחולה, שהוא מרפא אותו בכח העבודה זרה שבעצי אשירה, אך יש גם אפשרות טיפול אחרת בדרך היתר, הדבר פשוט שהיה אסור להתרפאות מהם, ולא נתחדש כאן כלל חדש, שרק כאשר המטפל שולל רפואות אחרות נאסר הריפוי בעבודה זרה. וכן אם לדוגמא יבקש המרפא לרפאות בשם של "אותו האיש" שר"י, ולא יגלה לחולה שאומר שם של עבודה זרה, פשוט הדבר שאיסור גמור יש בזה, אף שהמתרפא אינו יודע מכך.
וממילא נלמד לניד"ד, אם כנים טענות האומרים שהריפוי מתבצע ע"י שמות של עבודה זרה, הדבר אסור בהחלט אף שמעלימים הדבר מהמטופלים, ורק אם צודק הכותב שאין כל תועלת בהזכרת השמות הללו ואין אלו המרפאים, אז שפיר מותר, וזה כאמור יש לברר היטב אצל הבקיאין ברזי רפואה זו.
ואמנם אם ברפואה זו היתה "גזרת הכתוב" שצריך להזכיר איזה שהן מילים יהיו איזה שיהיו – והמטפל בוחר מדעתו להזכיר שמות עבודה זרה, כי אז היה הדמיון לדברי התוס' בע"ז עולה יפה, שאם לא יאמר לו המטפל ששמות אלו מועילים ולא אחרים, נתלה להיתר שהזכרת המילים בפני עצמן מועלת ולא משום כח העבודה זרה שטמון בהן, אבל דעת לנבון נקל שלא כך הן פני הדברים, ואין מושג כזה שהמילים בפני עצמן מועילים, ואם באמת הרפואה מועלת רק ע"י הזכרת מילים מסוימות, בהכרח שכח מסוים טמון במילים אלו, וממילא אסור להשתמש בו אפילו אם לא יאמר המטפל שתיבות אלו מועילות ולא אחרות. אמנם כבר כתבנו שיש לברר המציאות האם באמת נדרשים להזכיר תיבות מסוימות במהלך הטיפול.
והנה למשל רפואה הנקראת "דיקור סיני" מותרת עפ"י ההלכה, כיון שהיא דבר המובן בעיון השכל וגם הוחזקה אצל רבים שמועילה וכן לא נחשדה מעולם בסרך עבודה זרה, ולכן אין בה חשש כלל. וכן כל השיקויים ההומופאטיים הן דבר המובן קצת עכ"פ לשכל (אף שגם זה אינו מובן על בוריו, כגון מה שהמרפאים בתחום ההוא טוענים, שככל שנמהל את התרופה ביותר מים כך יועיל יותר, והלא בשכל הישר מובן שכל דבר שמרבים בו מים מתפוגג חוזקו ונחלש, אך עכ"פ עצם הענין שסמי רפואה מחזקים את הגוף ומרפאים את מכאוביו הוא דבר מקובל ונתפס בשכל, מה שלא ניתן לומר על אחיזות הידים ובדיקת מתח השרירים), אך ברפואת "מח-אחד" ודומיה כל כגון דא צריכה עיונא אם מותרת. כ"ז כתבנו להלכה ולא למעשה."
פעמי יעקב סט, עמ' קמא – הרב מוזסון
"הרב יעקב שלמה מוזסון רב ודומ"ץ בעיה"ק ירושלים
בנידון השימוש בשיטות אנרגיה למיניהם כ"קינסיולוגיה מוח אחד" וכדו', יעוי' מה שכתבנו בזה בעז"ה בקובץ "בית אהרן וישראל" (סיון-תמוז תשס"ז, ובקובץ "אור ישראל" תמוז ס"ז נדפס רק חלק ראשון ממה שכתבנו). מאז נשלח לי עוד הרבה חומר מארה"ב בשורש השיטות הנ"ל, מהיכן הן נובעות ומה אמונת מחולליהם, וכל זה בנוסף לשני ספרים באנגלית המסבירים בהרחבה את שיטת האנרגיה ומוח אחד, שקראתי לפני שכתבתי את המאמר הנ"ל (מחברם – ד. וייטסייד, מחולל שיטת "מוח אחד" בארה"ב), ומכיון שקשה להכפיל האריכות, אכתוב רק תמצית הנראה לדינא לענ"ד, והמעיין בקובץ הנ"ל יראה המקורות מהפוסקים.
השורש לכל שיטות האנרגיה למיניהם, נובע מכתות שונות במזרח הרחוק, שפיתחו שיטות טיפול לפני מאות שנים על בסיס אמונתם הכוזבת, שלדעתם קיים כח אנרגיה נפרד אין סוף רח"ל עפ"ל, שהוא מרפא חולים, מגיד עתידות וכו', אם יעשו את הפעולות הללו (והן הן שיטות הטיפול הנזכרות ודומיהן). ומאידך מחברי הספרים בארה"ב על שיטת "מוח אחד", גורסים שהטיפול אמנם יעיל אבל "לאו מטעמייהו" של אותם עובדי אלילים מארצות המזרח, והצליחו להסביר את הטיפול בצורה שתהא מובנת גם לגוי מהמערב אשר אינו מאמין בכל הנ"ל.
שיטת הקינסיולוגיה עליה הארכתם בקובץ האחרון, בנויה על לחיצות שונות בשרירים, ע"י מטפל המרכז את עצמו למצוא את הנקודות המעיקות לנפש המטופל שנשרשו בו מילדותו או אפילו משעת ההריון. ואע"פ שבודאי אפשר עדיין להכחיש את הצלחת הטיפולים הללו ולטעון שכל התיאוריה הזו היא דמיון וכזב, וכמו שהארכתי בקובץ הנ"ל, אבל מכיון שהטיפול נעשה בצורה מוחשית של לחיצת שרירים, והמטפלים אינם כופרים ח"ו, אלא יהודים החרדים לדבר ה' אין לאסור הטיפול הנ"ל משום "דרכי האמורי", וק"ו שאין לומר שהוא בגדר אביזריה דע"ז.
אולם מה שהוסיפו המטפלים לטפל ממרחקים מבלי לראות את המטופל, וזאת על ידי לחיצת השריר של המטפל עצמו בשעה שהוא חושב על המטופל, או אפילו ע"י לחיצת השריר של אחד מקרובי המשפחה של המטופל (וזה נקרא בלשונם "טרנפסר"), בזה נראה לאסור משום "דרכי האמורי", והוא איסור תורה של "ובחקותיהם לא תלכו". ואותו הדין יהיה גם לגבי שיטת ריפוי נוספת הנעשית ע"י שימוש באבן המטוטלת, שתזוזתה מורה למטפל את הדרך הראויה לטיפול, וכן בשאר שיטות טיפול הנעשות בלא לגעת בגוף המטופל, שבכולם יש איסור דאורייתא ד"ובחקתיהם לא תלכו".
ואם המטפל מגלה עתידות ממה שלדעתו יקרה למטופל, בכה"ג עובר המטופל על איסור "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", שאסור מן התורה לחקור אחר העתידות, והגאון ר' יעקב הלל שליט"א, הרחיב בטוב טעם בנקודה זאת, בספר "תמים תהיה" שחיבר, עיי"ש.
ואפילו אם המטפל אינו מגלה עתידות, רק מורה הוראות מעשיות למטופל בדברים שלא ניתן לדעת אותם ע"י הבנת השכל, גם בזה יש חשש של "דרכי האמורי" [אבל לא נראה שיש איסור תורה של "קוסם קסמים", כיון שאינו נעשה ע"י כוחות כישוף, וכמו שהרחבתי בקובץ הנ"ל בעז"ה].
ואם המטפל מגלה מה שקרה בגלגולים קודמים (כדרכם), יש בזה חשש כנ"ל של "דרכי האמורי", בנוסף על איסור דובר שקר, גניבה ואונאה על הטיפולים שעולים ביוקר, ובעיקר שמטעה חברו מדרך האמת להאמין בשקריו ועצותיו הנבערות…
ובעיקר הרחבתי בקובץ הנ"ל בסטייה הגדולה מדרך האמונה הפשוטה המסורה דור דור, שהיא יסוד היסודות, וגם בניצול תמימותם של האנשים הכאובים בגוף ונפש, הבאים לבקש רפואה וישועה, בדרכי שוא ושקר, וכל זאת למען בצע כסף.
ונראה להוסיף, שאם נתפשט בין ציבור החרדים לדבר ה' המידע על שורש אמונת מחוללי שיטת האנרגיה במזרח הרחוק, שהוא מאמונת כוחות נפרדים רח"ל, שהוא ע"ז ממש, ויבינו המון העם את השקר שבשיטת הנ"ל, ושכולם בנויים על אמונות כוזבות של עזרה רוחנית ע"י כוחות נפרדים רח"ל עפ"ל, שוב ממילא ייאסר הטיפול בהם משום "דרכי האמורי", שכבר לא יהיה מובן לרבים התועלת המוחשית שהוסברה בספרים הנפוצים בארה"ב לאנשי מערב (שלמען האמת כל דבריהם הן שטותים והבלים).
ויש לצפות, שבד בבד עם ביעור הנגע הזה ממחננו, תתרבה האמונה בכוחות הרוחניים הנשגבים שקיימים בכל אחד ואחד מזרע קודש של בני אברהם יצחק ויעקב, לצאת על ידיהם ממיצריו וכאביו, מבלי לרוץ לפסיכולוגים והכרוכים אחריהם, שהשקפתם בנויה על דעות עכו"ם, וכן מבלי להזדקק ח"ו לתרופות שונות של הרגעה ואיזון עצבים שחדרו לאחרונה למחננו, שבביעור הרע יתגלה הטוב האמיתי שבנשמת ישראל להתמודד ולהתגבר על כל הקשיים, ותתפשט האמונה הטהורה והפשוטה בקב"ה והתוחלת והתקוה רק עליו יתברך, כי הוא המרפא ישראל בגוף ובנפש."
פעמי יעקב סט, עמ' קמט, הרב נחמן טירנהויז
"ריפוי בעזרת "קינסיולוגיה" עפ"י ההלכה תגובות
הרב נחמן טירנהויז
ירושלים
בדברי הרב רוזנבלט, אף כי ניכר מבין שיטי המאמר, שהכותב השקיע ראשו ורובו בדבר וצלל במים עמוקים בכדי להעלות מזור לשבר בת עמי אשר להוטים לרוץ אחר המרפאים הללו ודומיהן, וטוב עשה, כאשר ראינו לרבותינו ז"ל שטרחו הרבה לישב מנהגם של ישראל בכמה עניינים ולהמליץ עליהם שאינם נכשלים חלילה באיסור, ומי אני שאבוא לפקפק על דבריו ולהמציא בכך קטרוג ח"ו על רבים מבני ישראל הדורשים במרפאים אלו, מ"מ לא אמנע מלכתוב את אשר נלענ"ד והבוחן יבחן, וזה החלי.
באות א' במאמר הנ"ל, למד מתוך דברי התוס' והרא"ש, שהאיסור להתרפאות מעבודת כוכבים הוא דווקא כשימלאו ב' תנאים: א. שהמטפל יזכיר שם עבודת כוכבים. ב. שידגיש לו שזו הדרך היחידה לרפאות מכתו ואין דרך אחרת זולתה. ודייקו מדבריהם דכתבו: "שמזכיר שם עבודת כוכבים ואומר שהעבודת כוכבים מועלת לכך", והיינו ב' תנאים, שיזכיר שם העכו"ם וגם שיאמר לו. וכן מהמשך דברי התוס': "כגון שאומר לו שאותם מים או אותם עצים מועילים לו ולא אחרים", עכת"ד. ולענ"ד במחכ"ת לא הבין דברי הראשונים ז"ל בזה. מה שכתבו שמזכיר שם העכו"ם ואומר לו שמועלת, היינו דבר אחד, שבודאי אם המרפא מזכיר שם עכו"ם בענייניו בלא לקשרו לרפואה, אין לזה שייכות עם האיסור להתרפאות בע"ז, ולכן כתבו שכשמזכיר אומר לו שהזכרה זו היא לצורך רפואתו, אך לא הזכירו בדבריהם שצריך לומר לו שלא ניתן למצוא רפואה אחרת, וכן לא ניתן ללמוד מדבריהם מה יהיה הדין אם המרפא מזכיר שם עכו"ם בלא לומר לו שזו היא הרפואה, אך מוכח מתוך דבריו שהוא לוחש על המכה כדי לרפאותה, שהדעת נותנת שהאיסור במקומו עומד, שהרי אין דין כזה שצריך לומר איזה 'נוסח' כדי להחיל עליו את שם האיסור להתרפאות מע"ז, אלא שבכל מקום שמוכח מתוך הדברים שהרפואה היא ע"י שמות הע"ז, הדבר אסור בתכלית האיסור.
גם מה שכתב ר"י בתוס', שאומר לו להביא עצים של ע"ז ולא זולתם, כוונת דבריו פשוטה, שאם יאמר לו שיביא איזה עצים שירצה, ממילא נבין שהרפואה לא נעשתה כלל ע"י טומאת הע"ז שבעצים אלא בעצים מצד עצמם, וממילא אין איסור להביא עצים של ע"ז, אבל אם אומר לו שהעצים מצד עצמם אינם מועילים לרפואתו וצריך דווקא עצים של ע"ז, ממילא הוא מתרפא מע"ז, ואף אם קיימות רפואות נוספות שאין בהן משום ע"ז, עדיין האיסור במקומו עומד, שאותו אדם בחר להתרפאות מהע"ז ולא מהרפואה האחרת, וזו היא איפוא כוונת התוס' בכתבם שאותם העצים מועילים ולא אחרים, היינו שעצים אחרים אינם מועילים, שמתוך כך מובן שהע"ז מרפאה ולא העצים, אך אין כוונתם לומר שאין רפואה אחרת למכתו, ופשוט. ולפי דברינו נדחין הרבה מהדברים שכתב הרב רוזנבלט במאמרו.
ודאתינן להכי, י"ל דאף כאשר המטפל לא מזכיר כלל את שם הע"ז, אם ידוע שטיפול כזה הוא ע"י כוחות טומאה וע"ז (ולא נכנס כרגע לדברי הרב רוזנבלט שליט"א אם באמת יש בקנסיולוגיה עירוב כוחות טומאה, שבמופלא ממני איני דורש) ממילא יאסר להתרפאות ממנה אף אם המטפל אינו מזכיר כלל לשמות הע"ז, והוי כמו שמתרפא ממין שהזכיר הרב רוזנבלט בתוך דבריו שאסור אפילו כשאינו מזכיר שם ע"ז.
ויש עוד להוסיף ביתר שאת, דאף אילו יהיבנא להמקילין ככל שיטתם, העומדים וטוענים שאין בשיטות אלו כלל סרך ע"ז, עדיין יש מקום לאסור משום ריפוי בע"ז, כיון שהרבה מהמטופלים סבורים שהרפואה היא ע"י כוחות ע"ז, שהרי אליבא דאמת, אם נתבונן בדבר – הרי בכל ע"ז אין ממש, והנביא כבר מצווח על "האומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו… ואיה אלהיך אשר עשית לך, אם יושיעוך בעת רעתך" וגו' (ירמיה ב, כז-כח), אלא שבני אדם שמים מבטחם על עץ ואבן אשר לא יועילו, ועכ"ז אסור להתרפאות מע"ז כזו. ומבואר איפוא שהאיסור אינו להנות הנאה שיש בה ממש מהע"ז, שזה לא קיים במציאות, אלא האיסור הוא להתרפאות מדבר שבני אדם סבורים מחמת טעותם שיש בו ממש ומסוגל להועיל, וא"כ גם בשיטות הטיפול הסיניות מכיון שהרבה טועים לחשוב שיש בהם מכוחות ע"ז, ממילא הרי הן בכלל האיסור של רפואה בע"ז, וזאת עוד בלא להכנס לאיסור מראית העין, חילול ה' והרחקה מן הכיעור והדומה לו.
ומה שכתב לגבי המטפל, שיש מטפלים היודעים לסנן' לעצמם את חומר הלימודים ולהיות גדולים כר"מ בעל הנס, שמצא אגוז – תוכו אכל וקליפתו זרק. לענ"ד התולים בעצמם שהם בדרגת קדושה וחכמה כאלו המסוגלים כבר בהשקפה הראשונה, כאשר עדיין אינם יודעים את עיקרי שיטת הרפואה הזו, לסנן לעצמם בין תכלת לקלא אילן, זו היא יומרה גדולה לומר זאת, והדברים נוטים יותר שארס הטומאה וההשקפות הזרות מתרבות המזרח המלאה בסוגי ע"ז רבים מספור, מחלחל בליבותם כארס של עכנאי, ובפרט שלצערנו אנו מכירים את אלו שפנו לעסוק בחכמות הרפואה הללו והם רחוקים מש'נחשוד' בהם שידעו לברר את הטומאה מתוך הקדושה, ונזכיר רק אימרה חריפה אחת בשם רבינו החזו"א זצ"ל המתבדרת בין תלמידיו. פעם אחת בא אחד לשאול אותו לגבי שידוך שהציעו לו, שהמדוברת היתה מוכתרת בהרבה מעלות אך קראה גם בספרים חיצונים, השואל סיפר לחזו"א ששאל למדוברת כיצד היא קוראת בספרות שרבנים אסרום, והיא ענתה לו שהיא עושה כר"מ שתוכו אכל קליפתו זרק, ושאל הבחור ההוא את החזו"א לדעתו על כך, החזו"א ענה לו שיברח מהשידוך ההוא כמאש אוכלה, שמתוך דבריה מובן שהיא סוברת שגם בספרים החצונים הללו יש 'תוך'… ואסתגר בזאת לעת עתה."
פעמי יעקב סט, עמ' קנא, הרב יהושע הלוי לוין
"הרב יהושע הלוי לוין
כולל חזון איש (הישן)
בני ברק
לכב' הקובץ המפואר "פעמי יעקב" לתורה והלכה, פה ב"ב יצ"ו.
בקובץ האחרון נכתב בטוטו"ד אודות שימוש בטכניקת הרפואה המשלימה "קינסיולוגיה" "מוח אחד", והכותב הנכבד מקיף את פעולת הרפואה הזו ומבאר היטב מפני מה אין בה חשש איסור של עבודה זרה או חשש אמונה בכחות כישוף ואלילות חס ושלום. ומסקנתו אחר כל האריכות, ואחר שמפרש שעבר על כל דעות האוסרים בכל הקבצים והחוברות שיו"ל בענין זה, שאין איסור בשימוש ברפואת קינסיולוגיה ומוח אחד משום טעם מהפרטים דלעיל, כי הכל טבעי ומובן בשכל וכו'.
אמנם בגוף המאמר מוזכרים ביטויים סיניים שלוחשים אותם המרפאים תוך כדי פעולת הריפוי, ואין ביאור מדויק מהו פירוש אותו לחש, רק שזה מסמל ביטוי לחיצוניות או לפנימיות של אותה אנרגיה העוברת בשרירים ה"חסומים" שמרפאים אותם באותו טיפול, וכן שאפשר לקרא להם בשמות דקדושה כגון "אור מקיף", "אור סובב" וכדו'.
נראה פשוט כביעתא בכותחא שלכותב הנכבד שליט"א לא היה ידוע שהביטויים הנ"ל הם שם האלוהות של אותו עם שלפי דעתם הכפרנית יש איזה כח עליון המנהיג את כל הכחות כולם והוא מורכב מזו"נ ותכלית ריפוי והצלחת כל דבר הוא ביחוד שם הזו"נ של האלוהות שלהם עפ"ל וכן פשוט בלי שום ספק שלמערכת הנכבדה שליט"א לא היה מושג שכך הוא הדבר דאי לאו הכי לא היו מכניסים שם ע"ז בתוך עלי הקובץ הנכבד שכולו דברי תורה וביטויים אלו הם באיסור דאורייתא דלא ישמע על פיך!
ומכאן תחילת פירכא לכל דברי המאמר המתיר דאם לא ידוע לו מהות הע"ז של אותם מרפאים המקוריים איך כ"כ פשוט לו שאין ברפואה זו שום ספק איסור של ע"ז? וכי אם קוראים לאותו כח באותם כוונות דקדושה ומתוך אמונה ביחוד הקב"ה זה נהפך לקדושה וכי לא נשאר כאן כח טומאה וסרך של אמונתם הקלוקלת?!
ובר מן דין, אחר העיון היטב בדבריו, מבלי לזלזל בהסברו המתקבל על הלב, נראה שעדיין לא הקיף את כל המאמרים העוסקים בענין ושנטו לאסור "קינסיולוגיה מוח אחד" בתכלית האיסור, או באיסור מחמת ספק, משום שיש כמה נקודות שעוררו, ולא השיב עליהם במאמר מאומה, ואילו היתה ע"ז תשובה, או שהיה נודע לו הבעיה ממקורה, הרי היה מתייחס אליה עכ"פ.
וזאת יש לדעת, כי אותם מקומות המלמדים רפואה אלטרנטיבית לחרדים, משמיטים אמנם את כל ביטויי הע"ז מהמקור, ובמקום שיש צורך להשלים את החסר ממציאים השלמות שונות, וכן הם מצהירים בריש גלי, שהחומר "מצונזר" וללא חשש וכו'. אם כך, כדי לעמוד על שורש הבעיות – אם ישנן, לא די לעבור על החומר המצונזר, אלא צריך לראות כיצד מופיעה הרפואה במקור, לפני ההשמטות והביאורים המקבילים, ואז נוכל לדעת היטב האם ה"רפואה" הזו באמת נקיה' ורק באקראי נכנסו לשם ביטויים שאין בהם צורך ומבטאים דבר שאין צורך לאומרו, או שהביטויים הללו הן חלק מ"ההמצאה" ברפואה הזו.
והנה, לפני האוסרים עמדו כל הידיעות וה"חומר המדעי" של הרפואה המשלימה הזו, גם מה שצונזר, ואפילו החלקים שצונזרו מכבר ואינם מופיעים בטקסט הנלמד ולא נאמרים בשום צורה. ואחר העיון ב"השמטות", התברר שאין זה סתם אמירת שם ע"ז, אלא הסבר איך "השתלשלות" כוחה של העבודה זרה משפיעה בצורה של אנרגיה רוחנית, שע"י אימונים מסוימים מרגישים את הכוחות הללו "זורמים" או "חסומים". הרגשה זו יכולה להיות גם על שריר בגוף המטופל, וזו דרגה נמוכה של הרגשה, ויש המאומנים יותר ומתייחדים במחשבתם עם אותו כח אנרגיה (כדי לא לקראו בשם שהם קבעו…) ומרגישים את התחושות הללו גם בלי נוכחות המטופל, ויכולים לאבחנו "ולשחררו מחסימות" מרחוק! והגדילו אחרים יותר, שמאבחנים גם חסימות מגלגול קודם ! וזו פירכא על התיאוריה שהציג כותב המאמר הנכבד, שכביכול כל המדע הזה שייך לתחום שיחות הנפש וטיפול פסיכולוגי, וגם זה רק ריפוי ע"י "דאגה בלב איש ישיחנה" וכשרון ההמצאה איך לחשוף מה שמעיק על נפש המטופל תוך כדי שיחה משחררת בצירוף לחיצות מסוימות בשריר, שאם כנים הדברים איך ניתן לאבחן דבר בלי נוכחותו של המטופל ? ואיך יגיע ל"חסימות" מגלגול קודם שהמטופל בעצמו לא יודע מהם, ורק המטפל "חש" בהם בשריר המטופל, תוך כדי התייחדות במחשבה? ומה שסיננו בקורסים לציבור החרדי את הדברים המתמיהים, והשאירו את הרובד השטחי, הראשון, שמפורט במאמר – אין זה מכשיר את הכל כאילו הם רק שיחות נפש וכו'.
בנוסף התברר שיש את האפשרות "לחוש" את החסימות האנרגטיות הללו גם לגבי העתיד, ולא רק לגבי העבר. דהיינו ששואל המטופל כיצד ללכת למקום פלוני – דרך ימין או דרך שמאל, והמטפל מתייחד במחשבתו עם אותו כח רוחני שחש את האנרגיות בשריר (או בלי שריר, וכנ"ל) ומנחש עפ"י זה היכן יש "חסימות" והיכן זה "זורם" כדבעי, ועפ"י זה הוא משיב לשואליו דבר.
די בפרטים אלו כדי להראות שבעל המאמר לא עונה על כל הבעיות, ויש עדיין לחוש לאיסורי ע"ז, כישוף, "לא תנחשו" או "דרכי האמורי", שנאמר לגבי ריפוי סגולי שאינו בדוק ומנוסה ושאינו מובן בשכל ובדוק במחקר הטבעי (ויש עוד נושאים שמראים את התמיהות, ובפרט בכתביהם הבלתי מצונזרים, ואכמ"ל).
והנני להעתיק לשון הרמב"ם בספר המצוות (ל"ת לא) המבאר את גדרי איסור "קוסם קסמים", והדברים תואמים עד מאוד לחכמות הגויות הנ"ל, והגם שיתכן שאין איסור לאו דאורייתא כי אם באופנים מסוימים, אמנם מכלל איסור ודבר מגונה לא נפק, וכמפורש ברמב"ם שם, וז"ל הרמב"ם: "הזהירנו מקסום, רוצה לומר, שיניע כח הדמיון במין מן ההנעה, כאלו בעלי הכוחות כולם המגידים מה שיתחדש קודם היותו, אמנם יתאמת להם בהיות כח הדמיון מהם חזק ודבריהם מתקיימים ברוב, ולכן ישענו במה שיהיה, ויהיה להם יתרון על זה כיתרון מעלות אישי האנשים קצתם על קצתם בכל כח מכוחות הנפש. ואי אפשר לאלה בעלי הכוחות הדמיונות מבלי שיעשה מעשה ופעולה אחת מהפעולות יניע בה כחו ויוציא פעולתו לאור. והנה, מהם מי שיכה במטה אשר בידו בארץ הכאות תכופות ויזעק זעקות משונות ויעזוב מחשבות ויביט לארץ זמן ארוך עד שימצאהו כמו ענייני חולי הנופל ויספר מה שעתיד להיות, וכבר ראיתי זה פעמים בסוף המערב. ומהם מי שישטח החול ויעמיד בו תמונות, וזה הרבה מפורסם במערב. ומהם מי שישליך אבנים דקות ביריעה מעור ויאריך לעיין בהם ואח"כ יספר דברים, וזה ידוע ומפורסם בכל מקום שהלכתי. ומהם מי שישליך אזור עור ארוך בארץ ויסתכל בו ויודיע הנסתרות. הכוונה בזה להניע את כח הדמיוני בו, לא שהפועל בעצמותו יעשה דבר או יורה על דבר זה, ובזה טעו ההמון כי הם בעבור שיצדקו להם קצת הסיפורים יחשבו שפעולות האלו יורו על מה שיהיה, תגיע בהם בזה הענין הטעות עד שיחשבו שקצת אותן הפעולות סיבת מה שיהיה, כפי מה שיחשבו בעלי משפטי הכוכבים, כי דיני הכוכבים הם מזה היחס, כלומר שהן מין מהנעת הכח הדמיוני ולעורר אותו, ולכן לא ישתוו שני בני אדם בהודעת הנסתר, ואם ישתוו בידיעת המשפט. וכל שיעשה אחת מאלו הפעולות וזולתן ממה שילך כדרכן יקרא קוסם, ואומר 'לא ימצא בך קוסם קסמים', ולשון הספרי: "איזהו קוסם? זה האוחז מקלו בידו ואומר אם אלך או אם לא אלך', וזהו מין ההנעה המפורסם באותו הזמן, אמר הנביא: 'עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו'. והעובר על לאו זה ויעשה אחד מאלו, חייב מלקות, כלומר מי שישאל לקוסם ויגיד לבני אדם בפועל שיפעל אותו, לא מי שישאל לקוסם, אבל השאלה לקוסם מגונה מאוד, וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת סנהדרין". ומזה נשכיל להבין חומר האיסור בעיסוק באותם חכמות זרות, ואין צורך להאריך יותר.
ואגב יש לעורר בזה, שההולכים לקורסים כגון אלו, הרי הם שמים את כספם על קרן הצבי, שהחומר ה"מצונזר" הנלמד שם, הוא שטחי ורדוד בצורה שממש לא ניתן לתאר, כך שהלומדים יוצאים בסוף הקורס בלא שום ידע היכול להביא להם תועלת כל שהיא, מלבד 'תעודה' המעידה על הלימוד בקורס הנ"ל, ששימושה היחיד הוא… שיכשיר אותם ללמד אחרים את מה שאינם מבינים בעצמם, ובכך לכסות את ההוצאות שהוציאו בעצמם על הלימודים. וכך גם תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם יכולים לכסות את ההוצאות של הלימודים ע"י שגם הם ילמדו אחרים את אותה החכמה, וכשהגלגל נעצר נמצא התלמיד האחרון בלא כלום בידו, וזוהי בעצם "שיטת הפירמידה" שרבות נכתב עליה, ולא לטובה, וב"ה כבר כמעט פסה מן העולם, אך בלימודי ה"חכמות" למיניהם, השיטה עדיין פורחת ומזיקה את הרבים, וראוי לקובצכם הנכבד להקדיש לכך את הבמה הראויה לגלות את נכלי הקורסים הללו. וע"ז באעה"ח לכבוד התורה, לומדיה והוגיה בישראל…"
עוד תשובות
ים החכמה עמ' נב, תשס"ז, הרב יצחק אריה מורגנשטרן
"הנה בזמן האחרון נתפרסמה חכמה ששואלים לכח המדמה והנפש של האדם דרך שרירי הגוף של האדם ושואלים על עברו וגם על מה שצריך לעשות ונקראת זו החכמה מח אחד דהיינו שבודקים ע"י דרך הידוע בשריר מהגוף בעיקר ע"י היד באופן ששואלים שאלה לאדם ומפעילים כח כנגד אותו השריר ואם השריר מתחזק כנגד הכח שמפעילים כנגדו זהו סימן שהנפש אומר הן ואם השריר הוא חלש מלעמוד כנגד אותו הכח שכנגדו הוא סימן ללאו והנה הדרגה הראשונה בחכמה זו היא שבודקים תחלה את הצער ויסורי הנפש שהיו לאדם בעברו עד זמן הלידה שלו וכולל זמן העיבור ויש שבודקים אף בגלגולים קודמים ורובם מאמינים שבאמת יכולים לבדוק על ידי זה את הצער ועוגמת הנפש שהיה לאדם בזמן הקטנות הלידה וגם בגלגולים קודמים ויש מיעוט מן העוסקים בזאת החכמה שאומרים שאין בזה נ"מ אם הוא אמת אם לאו דהעיקר הוא מה שחושב ומאמין בו האדם ועל פי זה יכוון מעשיו ובמדרגה יותר גבוהה הם בודקים ע"י הנפש בתוך ספריהם איזה מספר תשובה עפ"י שיטת החכמה של זו הרפואה טוב לו לאותו האדם, ובמדרגה היותר גבוהה נם בודקים איזו רפואה או "ויטמין" או רפואה של הומוהופאטיא הוא טוב לאותו האדם, וישנם גם אנשים שלא צריכים כלל לשאול על גופו של החולה ועושים זאת ע"י עצמם ושואלים לשרירי נופם, ויש ג"כ שיטה הדומה להנ"ל ששואלים ע"י מטוטלת, ושואלים כל כיוצא באלו השאלות הנ"ל ומקבלים תשובתם עפ"י מהלך המטוטלת ומאמינים שמקבלים תשובות נכונות.
ובאמת כל אלו התשובות באות מכח המדמה, והנפש ולכן יותר בנקל לבדוק כל מיני הרנשים שהיו או שישנם לאדם שהם קרובים ביותר לכח המדמה שלו עצמו, אבל כאמור יש שמאמינים שאפשר לבדוק הרגשים נעלמים אשר אי אפשר על פי טבע לדעתם, כגון גלגולים וכד' ועוד מיני דברים רחוקים. כלל הדבר שכל אלו התשובות מניעות מכח המדמה הפנימי אשר הוא נפש האדם אשר יש לה שפע עליון שדרכו יכולים לדעת דברים נעלמים ובמבואר בדברי הרמב"ם הנ"ל.
והנה אנשים אלו ששואלים להם איך עושים זאת החכמה, אומרים שהוא כח טבעי ושהנפש יודעת דברים עליונים ויודעת מכל ההרגשים של האדם, והם לא ידעו שאף שהוא כח טבעי שהנפש יודעת כל אלו הדברים. הרי הוא בגדר איסורו של הרמב"ם כנ"ל באריכות, היינו שמשתמש בפנימיות ידיעת הנפש כדי לדעת דברים נעלמים ע"י פעולה שעושה, דהרי על פי דברי הרמב"ם הנ"ל נתבאר לנו שאסור לעשות פעולות כדי לטשטש מח הבינה של האדם כדי להניע כח המדמה, והוסיף על זאת רבינו ירוחם הנ"ל שהאיסור אינו רק כשמטשטש מח הבינה אלא גם כשממשיך התשובה מיד דרך מח החכמה שלו וכח הדמיון, כגון בגורל החול שעושה נקודות כדי לידע תשובתו והוא לא ידע כמה נקודות יעשה וכיצד, רק שהנפש גורם לו לעשות מספר נקודות, וע"י זה מבין התשובה הנכונה על מה שישאל (ונם אלו הנקודות עושה בכח נופו לאחר שחושב על השאלה כמו שהבאנו לעיל מהבא"ח כדוגמת מי ששואל לעצמו או לאחר ומניע שרירי הגוף כדי לקבל התשובה). ובזה הוא עובר על עצם האיסור, היינו שמקבל תשובתו מכח המדמה שהוא הנפש וכאן הוא עושה זאת ע"י ששואל לשרירי הגוף ומפעילם ע"י מעשה והנפש וכח המדמה מצוה לשרירי הגוף להתחזק או להחלש ולענות תשובה, ולפי ר' ירוחם הרי זה נכלל בתוך דברי הרמב"ם באיסור קוסם וכנ"ל.
ואין מסתבר לחלק בין עושה מעשה קסם על ידי פעולה בגופו לבין העושה מעשה על ידי דבר אחר, דהנה מצינו בגמ' (סנהדרין ק"ה ע"א) דבלעם קוסם באמתו היה, היינו דהיה עושה מעשה קסם על ידי גופו שלו ולא על ידי דבר אחר.
ועולה לדינא מכל הנ"ל דרנה דברי הרמב"ם ור' ירוחם הנ"ל הובאו להלכה בב"י במימן קע"מ ונתבארו כאן הדק היסב ועל פי זאת נראה כי אין להשתמש בחכמה זו אף במקום חולי כפסק הש"ך ביו"ד סימן קע"מ מ"ק א' ועפ"י מהרש"ל המובא שם ורק במקום פקו"נ יש להתיר עיי"ש אמנם עפ"י הזוה"ק יש להסתפק גם בזאת כמו שביארנו לעיל.
והנה אם משתמש בכח זה רק כדי לשאול דבר שבעצם היה יכול בטבע לזכור ואינו שואל בעתידות לכאורה יש לטעון כי אין בזה איסור אבל לא כן הוא עפ"י מה שכתבנו לעיל דזהו היסוד בדברי הרמב"ם ור' ירוחם שאמור להניע כח המדמה ע"י פעולה כלשהי כדי לברר איזה דבר ואין בזה חילוק מה הוא שואל ואף אם נטעון שיש עוד צדדים וחילוקים בדבר כל עוד לא נתברר הענין על אשורו מ"מ מידי ספיקא דאו' לא יצאנו."
דעת הפוסקים האמיתית בעניין שאלת מטוטלת, מכתב רבני בני ברק, עמ' 10
"גילוי דעת
נחרדנו לשמוע לאחרונה כי בקרב מחנינו ישנם כאלו המתירים להשתמש בשיטות רפואה אלטרנטיביות ע"י שרשרת המטוטלת ושימוש בכת האנרגיה וכן כל כיוצ"ב לצורך רפואה וגילוי נסתרות וטענתם בפיהם כאילו מדובר בכוחות רוחניים המותרים בשימוש וכאילו נחשבים כחלק מן הטבע ועוד הביאו על כך ראיות מספרי קבלה מעשית של תלמידי האר"י זצ"ל ובכך טענו כאילו מקובלנו לעשות כן מדורי דורות ועוד הוסיפו לטעון כאילו כל הפוסקים סוברים להתיר עניינים אלו וכאילו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הסכים עמהם להיתר והיות ועניינים אלו נוגעים ביסודות האמונה ושמענו כי הרבה טועים בזה ומשתמשים בשיטות טיפול אלו רח"ל באנו בזה לגלות דעת תורה לציבור החרדים לדבר ה' כי אין להשתמש בשיטות טיפול אלו והדבר ידוע מאז ומעולם כי אין להתיר שום שימוש בכוחות רוחניים ובוודאי שאין ללמוד הלכה למעשה לכלל הציבור ממעשיהם של קדושי עליון האר"י זצ"ל וחבריו אשר נעשו בכוונה ובקדושה הראויה לשיטות טיפול אלו אשר ידוע וברור כי מקורם מהמזרח הרחוק ומושתתים על יסודות ע"ז וכפירה רח"ל ואע"פ שהמטפלים הרבים אינם יודעים זאת אין זה מגרע מהאיסורים הכרוכים בכך ויש להתרחק מהם בתכלית הריחוק וכך היא דעת רוב רובם של הפוסקים בדורינו ומאז ומעולם ולא כפי שניסו לטעון.
והכלל בזה הוא שיש לחשוש בכל פעולה רפואית בזמן שאינה טבעית ממש ע"פ דעתם של חכמי הדור ובפרט כאשר ידוע כי מקורם מעוע"ז ואמונות טפילות גם אם השיטה באמת מועילה וכן הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל כמבואר בפסקי דין ירושלים כרך י' עמ מתלמידו המובהק הגרד"א מורגנשטרן שליט"א ובזכות הזהירות וההתרחקות מפעולות ואמונות טפילות האסורות עפי"ד תוה"ק אשר עליהם הכתוב אומר ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך נזכה לייעוד ונתן לך רחמים ורחמך ויתקיים מאמה"ב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ומלאה הארץ דעה את ה' בגאולה השלימה והקרובה אכי"ר.
מרן שר התורה הרב חיים קנייבסקי. הרב יהודה סילמן. הרב מנחם מנדל לובין. הרב ישראל גואלמן. הרב שריאל רוזנברג. הרב שלמה קורח. הרב שלמה מחפוד. הרב דוד טהרני. הרב פנחס קורח."
היכל הוראה, א, הוראה קיז, הרב ברנדסופר
"בס"ד יום ראשון כ"א אדר תש"ע לפ"ק לכבוד הרב הגאון מוה"ר יוסף יצחק ראזנפעלד שליט"א דומ"צ בית הוראה שבט הלוי מאנסי אחדשה"ט ע"ך שאלתך מה היה דעת אאמו"ר מרן הכ"מ בענין שיטת הריפוי מוח אחד אם מותר להתרפאות בה אם לא וסיבת שאלתך היות ובמחניכם יש כאלו האומרים שהם מרפאים בדרך זו הנה עוד בשנת תשס"ד בעת אשר התחילה שיטה זו לחדור אל תוך מחנינו נכנסו כמה עסקנים אצל אאמו"ר והסבירו לו שכל השיטה עובדת בריפוי ע"י יסודות טבעיים ולא ע"י כוחות זרים ואמר להם שאינו רואה בזה איסור.
והנה לאחר תקופה שאלתי אותו לגבי מה שנתפרסם בשמו וענה לי שכן היה הדבר אולם אמר שאחרי ששמע מכמה וכמה שאין בריפוי הנ"ל יסודות טבעיים בלבד ומלבד זה אפשר יש בזה עוד חששות על כן אין להשתמש בשיטת ריפוי זו וכן נוכחתי כמה וכמה פעמים כשהייתי אצלו שנשאל בזה וראיתי שהורה שלכתחילה אין להשתמש בריפוי זה אמנם חולה שנמצא באמצע תהליך ריפוי כזה והוא מרגיש שזה עוזר לו יכול להמשיך את הטיפול עד הסוף."
דעה חכמה לנפשך – תשע"ד, פרשת וישלח עמ' יז
"כ] אבל, כל ההנחות הללו (של קיום עולם רוחני זה, ואפשרות השפעה עליו בפעולות כאלה או אחרות), התחדשו ונקבעו ע"י ה"מדענים" מהמזרח הרחוק וכו'. אצלם זה כלול בתפיסת עולמם הכללית והרוחנית (שהיא תפיסה של ע"ז), ובתפיסת מציאות הגוף והנפש והקשר ביניהם וכו', ולאו דוקא במסגרת הטבע הפשוטה של העולם.
אמנם, אם היה מתברר אצלינו שהנחות אלו נכונות כשלעצמם בלי קשר לתפיסת הע"ז של ממציאיהם, (והעובדות הטכניות של האנרגיה המקומית אינם תלויות באמונה "אנרגיה קוסמית" וכיוצ"ב שהיא מקור האנרגיה המקומית, עפ"ל), לא היה בזה איסור (כל עוד אצל הגויים אין דברים אלו בעצמם נעשים לשם פולחן לע"ז). אבל כאן השאלה הגדולה, איך התברר דבר זה? דהנה אלו שמבינים בטבע בעולם הרחב (שחוקר את הטבע כמות שהוא, ולא במשועבד לתפיסה רוחנית וכו'), אינם מודים בזאת כלל ועיקר; והרפואות הללו אינן עומדות בשום מבחן מדעי מקובל ע"מ להבינם או להוכיחם, וחלקן אף סותרות יסודיות המוכרות בעולם הטבע. לעובדות המשתמשים ברפואות אלו שאינם שתומ"צ לא מנסים לטעון שזה טבע גמור (אלא כ"חזרה לטבע, רוחניות, ועל טבעי"). וכמו"כ מצד מבחן המציאות ג"כ אינם טוענים שהדברים נבחנו בצורה מקצועית ויסודית. אלא שאלו ממחנינו הרוצים להכשיר הדבר "גיירו" את התיאוריה וניסו (לא תמיד בהצלחה) להשמיט ממנה את החלק הרוחני ואת החלק המתייחס ל"כח עליון", (או לחילופין תרגמוהו והפנוהו כלפי הבורא ית"ש), ואיך הפכו ההנחות הללו לעובדות רק בגלל שהם אומרים – ולכאו' למצב זה התכוון הכפו"ת בתיאורו ובהגדרתו בדרכי האמורי. ויש להדגיש עוד, שההיתר דכל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי לא שייך בזה כלל, וכמו שביאר הרמב"ם וברשב"א שם, וכמבואר בעיקר דברי הכפו"ת, (ועי' בריא"ז בקונטרס הראיות סנהדרין מה א, שלפ"ד כל שעושה בכוונת רפואה אין בו איסור, אבל דעתו שאי"ז שייך אלא באיסור דרכי האמורי שהוא משום בחוקותיהם, וכאן אינו מתכוין להדמות להם). וע"ע בפ"ת יו"ד סי' קעט מ"ה (ומש"כ בשבט הלוי ח"ט סי' קעד, תמוה). עד כאן הוא מלשון הספר לא נחש ביעקב.
כא] ובאמת כבר הארכתי בשו"ת ים החכמה בדברי הרמב"ם בספר המצות (מצות לא תעשה מצוה לא) וז"ל: שהזהירנו מקסום, רוצה לומר שיניע כח הדמיון במין מן ההנעה, כי אלו בעלי הכחות כולם המגידים מה שיתחדש קודם היותו, אמנם יתאמת להם זה בהיות כח הדמיון מהם חזק, ודבריהם מתקיימים ברוב, ולכן ישערו במה שיהיה, ויהיה להם יתרון זה על זה בזה כיתרון מעלות אישי האנשים קצתם על קצתם בכל כח מכחות הנפש. ואי אפשר לאלה בעלי הכחות הדמיונות מבלתי שיעשה מעשה ופעולה אחת מהפעולות יניע בה כחו ויוציא לאור פעולתו. והנה מהם מי שיכה במטה אשר בידו בארץ הכאות תכופות ויצעק צעקות משונות ויעזוב מחשבתו ויביט לארץ זמן ארוך עד שימצאהו כמו עניני חולי הנופל ויספר מה שיהיה. וכבר ראיתי זה פעמים בסוף המערב. ומהם מי שישטח החול ויעמיד בו תמונות, וזה הרבה מפורסם במערב. ומהם מי שישליך אבנים דקים ביריעה מעור ויאריך לעיין בהם, ואחר כך יספר דברים, וזה ידוע ומפורסם בכל מקום שהלכתי בו. ומהם מי שישליך אזור עור ארוך בארץ ויסתכל בו ויספרו. והכוונה בזה כלו להניע את הכח המתהווה בו, לא שאותו הפועל בעצמותו יעשה דבר או יורה על דבר. ובזה טעו ההמון כי הם בעבור שיצדקו להם קצת אותם הספורים יחשבו שאלו הפעולות יורו על מה שיהיה והגיע בהם הענין בזה הטעות עד שחשבו כי קצת אותן הפעולות סבת היות מה שיהיה כמו שיחשבו בעלי משפטי הכוכבים כי דיני הכוכבים אמנם הם מזה היחם היינו שהם מין מהנעת הכח ולעורר אותו ולכן לא ישתוו שני בני אדם באמתת הספור ואם השתוו בידיעה במשפט.
וכל מי שיעשה אחת מאלו הפעולות וזולתן ממה שילך בדרכן יקרא קוסם אמר ית' לא ימצא בך וגו' קוסם קסמים ולשון ספרי איזהו קוסם זה האוחז במקלו ואומר אם אלך אם לא אלך ומזה המין מן ההנעה המפורסם באותו הזמן אמר הנביא עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו והעובר על לאו זה ויעשה אחת מאלו הפעולות חייב מלקות דהיינו מי שיהיה קוסם ויגיד לבני אדם בפועל שיפעל אותו לא מי שישאל לקוסם אבל השאלה לקוסם מגונה מאד וכבר התבארו משפטי מצוה זו במקומות מגט' סנהדרין ותוספת שבת וספרי עכ"ל הרמב"ם והיוצא לנו מתוך דבריו דבל מי שמשתמש ועושה איזה פעולה עם כח המדמה שלו ומגלה עי"ז דברים נעלמים הוא נכלל בלאו החמור של קוסם."
ואשיב דברי, הרב מוזסון, יו"ד לז, ח
"המורם מדברי המחבר שדברים סגוליים שלא מובנים בשכל ולא מובאים בחז"ל או מקובלים בישראל דור דור מחכמיו ולא מנשים ועמי הארץ אסורים משום דרכי האמורי ולאו משום ששורשו מע"ז דאף שברור שאין שורשו מע"ז אסור ולא כמש"כ הרשב"א בשו"ת שרק משנת חסידים הוא להחמיר אלא איסור הוא מדינא ונראה שלכן השמיטו המחבר והרמ"א דברי הרשב"א ביו"ד דאעפ"י שהב"י הביאו בבד"ה סי' קמא וגם הדרכי משה סי' קעט סק"א הביאו בקיצור וז"ל כתב הרשב"א ח"א סי' תיג דכל שיש בו משום רפואה מותר אפילו מה שמועיל בסגולה בין בעצמים בין בדיבורים אע"פ שאין לו טעם לפי ענין הטבע ומשום רפואה הכל שרי לעיין השעות וכו' ועיי"ש כי האריך מאד באותה תשובה' עכ"ל מכל מקום להלכה דעת המחבר להחמיר כהרא"ש.
ולפיכך צע"ג בדברי ספר פתח הדביר שם שהאריך להקל בכל רפואה סגולית ודלא כפשטות דעת המחבר וכבר עמד בשו"ת מנח"י שם על דבריו ואולי יש לומר שגם הוא כמו הב"י בסי' קעט דחק עצמו לתרץ המון עם מארצות המזרח ששם משתמשים הגויים הרבה בדברים סגוליים ומאמינים בתועלתם ולכן אחינו בנ"י יושבי ארצות הנ"ל היו נמשכים גם כן ביותר אחרי הרפואות הסגוליים.
ט
הטעם לאסור השימוש בכח האנרגיה
על פי כל האמור נבוא לדון בנוגע לשאלתינו בשיטות שונות המרפאים תחלואי נפש הבנויים על כח אנרגיה הנה שורש השיטות הם מעובדי ע"ז המאמינים בכח האנרגיה ככח נפרד ח"ו ומכנים אותו אין סוף אנרגיה' ר"ל וגם אומרים שיש עשרה סוגים של אנרגיה עם צבעים שונים החופפים מסביב לכל אדם עשרה כתרין דמסאבותא רח"ל ועל ידי לחיצות משונות בשרירים הם יכולים לתפוס ולפעול בכח האנרגיה גם מאדם הנמצא במרחקים ועל ידי כח האנרגיה הם רוצים לגלות מיסתורין שבנפש ולרפאות ולהפיק תועלת חיים על ידי ריצוי כח האנרגיה.
ונראה דאפילו נימא שיש בכח האנרגיה לרפאות תחלואי הנפש בכח סגולי אין לנו להקל נגד שיטת הרא"ש שהמחבר סתם כמותו וגם לרשב"א שמדינא היה אפשר להקל אם אכן הוכח על ידי חכמים ורופאים שבאמת מועיל אבל גם לדבריו אינו משנת חסידים כמש"כ לעיל בשמו ועוד נראה שאפילו לפתח הדביר הנ"ל שמתיר למעשה להשתמש בדברים סגוליים יאסור בנידון דידן שעד כאן לא היקל אלא בעשיית פעולות שונות עם חפצים או מאכלים או שאר גשמים טבעיים שיתכן שיש בהם כח סגולי של רפוי וכמו דברים סגוליים נפלאים שבטבע כגון כח המגנט כמו שהרחיב בשו"ת הרשב"א שם ובשו"ת חוות יאיר סי' קב סי' רלג סי' רלד ועיין עוד בשו"ת קול בן לוי סי' ב אבל כח אנרגיה הוא דבר שכולו רוחני ולא נראה כלל לעינים וכולו תלוי באמונה ובזה נראה שכו"ע יודו דיש איסור תורה של דרכי האמורי כל זמן שלא הוכח לעין כל אמיתת הענין.
והאמת שלא הוכח כלל שמועיל לרפאות על ידי חכמי ישראל וגדולי תורה ויראה ועל ידי רופאים ורק המטפלים והמטופלים הם המעידים' על התועלת של שיטות הרפוי הנ"ל ומובן שאין להם שום נאמנות לא למטפלים משום חימוד ממון שלהם ומשום דימוי הצלחתם ולא למטופלים הלוקים הצלחתם כדי להבטיח את המשך טיפולם הכלל שאין נאמנות אלא לאנשים יראי שמים שיציבים ובריאים בנפשם ושכלם זך וישר ואין להם נגיעת ממון.
וראיתי כמה ספרים בשיטת מח אחד שחיברו גויים ממדינות המערב שאינם מאמינים בכח אנרגיה ופיתחו שיטה הנ"ל בצורה מובנת דהיינו שעל ידי לחיצות שרירים של המטופל ודיבורים מרגיעים מגיעים לעומק הנפש לשחרר פחדים מילדות וכו' וגם מועילים לשחרר כאבים שונים מאברי הגוף והיה נראה לפי זה להחשיבו כרפואה למיניהם הפסיכולוגיה שיטות וככל מוחשית שמרגיעים הנפש מחששות ופחדים וכאבים על ידי הפעלת רגש וחשיבה בצורה נכונה וחיובית ולכן אע"פ ששורשו באמת גם כן מכח אנרגיה ומעובדי ע"ז עם כל זה לא היה בידי לאוסרה אבל למעשה נוכחתי לדעת שכל המטפלים בשיטת מח אחד משתמשים עם אמונת כח אנרגיה ולכן יש לבעל נפש להתרחק ממטפלים אלו כדי שלא להכשילם בחשש איסור דרכי האמורי על ידי פעולות משונות הנעשים על ידם לחזק כח האנרגיה כדי לקדם את הטיפול וגם עצם לחיצות השרירים יש בהם האנרגיה' כח על המבוססים משונים דברים שלוחצים על שריריהם של עצמם בכדי לתפוס ממרחקים את כח האנרגיה של המטופל הנמצא בביתו ואין זה פעולות הרגעה בלבד וכל הנ"ל גם במטפלים ת"ח חרדים לדבר ה' האומרים כל זמן טיפולם שהכל בעזה"י שבזה מבררים שאינם מכוחות טומאה ח"ו וגם אינם מאלו המאמינים בכח אנרגיה ככח הנפרד משום שלמעשה המטפלים מאמינים בתועלת כח אנרגיה כדבר סגולי בטבע ועושים מעשים משונים להפיק כח הסגולי ואסור לדעת הרא"ש והמחבר וכנ"ל ושמעתי על אחד מהעוסקים בזה שאמר לידידו שבראותו שתפלתו בשבת בתפלת נשמת לא עלתה כהוגן עם כוונה והתלהבות לחץ שריריו לשאול כח האנרגיה שבו מה סבת הדבר וקיבל תשובה וכו' הבל יפצה פיהם ועיין היטב בספר מנחת קנאות ותראה שבכל הדורות היה מלחמה עצומה על אמונה צרופה וכבר בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחיה.
י
ובר מן דין נראה שיש עוד סבה לאסור השימוש בכח אנרגיה להפיק תועלת רפואי לנפש ואע"פ שאין הדברים מוכרחים בוודאות יש להחמיר בחשש איסורי תורה ובפרט בדברים הנוגעים לעיקר אמונתינו.
הנה בדרשות הר"ן דרוש יא הקשה מדוע אסרה התורה לדרוש בכוכבים לדעת איזה עונה יפה לדבר פלוני מכיון שיש אמיתות בענייני האיצטגנינות ודלא כדעת הרמב"ם שכתב שהכל שטות והבל ותירץ שהתורה אסרה אותם העניינים כולם אע"פ שאפשר שיימשך מהם תועלת מפני שהשימוש בדרכים ההם יביא לרומם הכוכבים ולגדלם ויהיה אפשר שיימשך מזה שיעבדם כשיחשוב שמה שיועיל הכ וכב או יזיק יהיה בבחירתו וברצונו ושכפי מה שנעשה לכוכבים פעולות שונות האהובים אצלו או השנואים אצלו יועיל הכוכב או יזיק וזה כולו טעות שאין לכוכבים שום שינוי מצד עצמם רק מצד הטבע שהטביעם השי"ת שאי אפשר להשתנות כפי פעולתינו כמו שאי אפשר לאש שלא תשרוף הדברים המקבלים שריפה ממנו וכו' ונמצא שכל הפעולות שיעשו האנשים להשיג רצון הכוכבים הוא דבר בטל וכדי שינצל מטעות זו שהוא מין עבודה זרה בלי שום ספק אסרה אותו התורה עלינו גם בחירת העתים עת זו יפה לעסק אע"פ שאפשר שיימשך מזה איזה תועלת והבטחת התורה שכשנחזיק בדרכי התורה והמצוות לא נהיה משועבדים למה שיגזרהו טבע המציאות ולא למה שיימשך ממשפטי הכוכבים עכ"ל עיי"ש עוד.
אם כן מכיון שבמשך השנים נודע ונתפרסם שבמזרח הרחוק מאמינים בכח אנרגיה ומתייחסים לזה ככח נפרד הטמיר בבריאה שיש בו יכולת להיטיב ר"ל ועושים תנועות ידים כדי לפייסו ולהפיק רצונו על מנת שיטיב לו שהוא עבודה זרה ממש אם כן אפילו אי נימא שיש בכח אנרגיה דבר אמיתי והוא מפלאות הבריאה הנסתרים שהקב"ה הטביע בעולם ויש בו תועלת לרפאות נפש אדם עם כל זה אסור להשתמש בו מחשש שמא יבוא לעובדו כמו בחושבי עונות על ידי הסתכלות בכוכבים שאסרה תורה מחשש שמא יבוא לעובדם כמו שקרה בדור אנוש – עובדי ע"ז הראשונים, כמבואר באריכות ברמב"ם בהל' עבודה זרה פ"א ה"א ואינו דומה לשימוש בד' יסודות הטבע אש מים רוח ועפר שמכיון שהם דברים טבעיים ומוחשים אין חשש שיבוא לעובדם משא"כ כח אנרגיה שהוא כח רוחני ונסתר יש לדמותו לשימוש בכוכבים שאסרה תורה שמא יבוא לעובדם והוא בכלל לאו דלא תעוננו ובכלל אזהרת הפסוק כי הגויים האלה וכו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלוקי ך כמש"כ הר"ן ודעת היראים שם שלא נתן לך ה' אלוקיך' הוא לאו נוסף ולא רק סיפור דברים].
עוד נסתפקתי דאפשר שכל מה שאמרו חז"ל כל שהוא רפואה אין בו משום דרכי האמורי' היינו רפואת הגוף שהתירה תורה לרפאות הגוף גם עם רפואות ששורשם מעובדי ע"ז מכיון שהוכח לעין כל תועלתם לרפואה סגולית אבל לא מצאנו שהתירו חז"ל לרפאות תחלואי הנפש כגון דכאון פחדים חוסר רוגע ושלוה וכו' בכוחות סגוליים ששורשם מעובדי ע"ז שיש לחשוש יותר לשמא יגרר ברפואות הנפש מברפואות הגוף ונסתפקתי אפילו אם אין שורש הרפואות הסגוליים מעובדי עבודה זרה האם מותר לרפאות בהם תחלואי נפש שלחולי הנפש ניתנה לנו התוה"ק שבה כלולים כל רפואות הנפש והוא הסגולה היחידית לעם סגולה ואזהרתו מפסוק אחרי ה' אלוקים תלכו ובו תדבק מצוה ו בסה"מ ומפסוק והלכת בדרכיו מצוה ועוד אזהרות ופסוקים בחומש דברים המזהירים על לימוד התורה ושמירת המצוות להפיק כל תועלת והטבה לנפש, מלבד מי שנחלה מאוד בנפשו ר"ל וזקוק לרפואות שאינם סגוליים של הפסיכיאטרים המשפיעים על הגוף ללא שיתוף הפעלת כוחות הנפש שדומים הם לכל רפואות הגוף והותרו משום ורפא ירפא."
מאיר דרך, גיליונות 17-24 עמ' 55, הרב ישראל מאיר וייל
"יח. בשום מדינה בעולם לא הוכח יעילות ה'טיפולים' הנ"ל, וגם הטוענים להצלחה אין להם הוכחות מוחלטות אלא 'הצלחות' שיכולות להיות ע"פ הסתברות סטטיסטית גם בלי שום טיפול, ובמדינות המזרח הרחוק המשתמשים בזה, תוחלת החיים נמוכה הרבה יותר משאר המדינות. וגם כאן בארץ השיטה מוכרת בעיקר אצל אנשים תמימים או חלושי לב או מיואשים. ועי' מג"א ריש סי' שכ"ח שכתב שביו"ד סי' קנ"ה מוכח שצריך שהרפואה תהיה מוכרת ע"י מומחה, וזה אין לנו כלל, ועי' פמ"ג שם ובח"א כלל סח. ועי' גם רמב"ם שבת פיט הי"ג שצריך עדות רופאים, וברדב"ז סי' אלף תקכו ביאר שאין בהם תועלת אמיתית ולכן צריך עדות הרופאים. יט. גם הטיפול בשריר התפתח מאוד לכיוון ה'כוחות חיצוניים' שמנחש על פי נגיעה באנשים אחרים או 'שליטה מרחוק'. ולמעשה, ממציאי השיטה חיברו בכוונה תחילה בין דבר מובן בשכל [בדיקה מה גורם צער וחולשה לאדם ע"י לחיצה על שרירים] לבין חלקים רבים שאינם מובנים בשכל והם לקוחים מאמונות בכוחות מסתוריים בעולם עפ"ל [כביכול, יש איזה 'מוקד אנרגיה בעולם' ו'מוקד אנרגיה באדם' [שזה אינו כפירה ממש, אבל לקוח מאמונות תפלות] והמטפל 'מעביר ומזרים' את האנרגיה אל המטופל [רח"ל מדברי כפירה אלו], ובעבר היו לחלק זה שמות אחרים כמו 'רייקי' ודומיהם.
ענייני ה'הילה' (שדה אלקטרו- מגנטית המקיפה את האדם) וה'שדה האנרגטי', למרות טענות המטפלים שיש בהם הסבר טבעי מוסכם, אין רופאים בעולם המשתמשים בזה, ולא הוכח מעולם הצלחת הטיפול [מעבר לסטטיסטיקה הגיונית בכל דבר וענין]. ענין שבע נקודות 'הכנסת והוצאת אנרגיות' (הצ'אקרות), אינם מוסכמים ברפואה הטבעית בשום אופן, ובודאי שלא פתיחת סתימות האנרגיה שנעשה בהם, שהם ממש שטויות, וכשהמטפל אומר שרק הוא יכול לפתוח את סתימות האנרגיה' הרי זה כפירה ממש. השימוש בסמלים משונים ובמשפטים משונים ובתנועות משונות [ואכמ"ל בכל אחד משלושת הנ"ל], רובו מבוסס על אמונה ב'כח חיצוני', ומעטים המכוונים רק להרשים את המטופל בעוצמת המטפל ובכח הצלחת הטיפול [שיתכן להתיר אם המטפל והמטופל יודעים בבירור לפני הטיפול לכוון רק לזה, וכנ"ל]. הטיפול ב'שלושת המימדים' מעורב בכמה סוגי אבחנות וטיפולים, וצריך פיקוח צמוד מאוד על ההתנהלות."
ים החכמה, מורגנשטרן, סימן יג
"טז. צריכים לדעת דהחכמה שנקרא "רייקי" בנויה ממש על ע"ז וכמו שכותבים בעצמם כל העוסקים בזה, רק שיש בזה מדרגות ראשונות שלא מגלים למי שרוצה ללמוד החכמה שיש כאן ע"ז, ורק אומרים למתעסק שיתקשר למורה, והוא יודע שמדובר בע"ז ממש. ויש בזה שאלה חמורה שאסור להתרפאות בע"ז וע"י קוסם. וגם שאר החכמות הדומות ל"רייקי" בדרך כלל מקושרות לאמונות הטפלות שלהם. ודרך אגב אביא כאן מעשה שבא לפני על יהודי שלא היו לו בנים כמה שנים והרופאים התייאשו ממנו ומאשתו. ואשתו רצתה לילך לרופא של "רייקי" שהבטיח לה שיעזור בענין של בנים ואמרתי לו שעפ"י הלכה לדעתי יש בזה איסור חמור, והיה בזה מסירות נפש שריחק עצמו מלילך לרופא כזה לאחר שנואשו ממנו כל הרופאים הטבעיים והלך אח"כ לציונו של ק"ק מוהר"ן מברסלב זי"ע ותיכף אח"כ זכה לזש"ק בלי שום סיוע מהרופאים וראיתי בזה יד ה' שע"י ששמר עצמו מלהשתמש בע"ז וקישר עצמו לקדושה זכה לנס נפלא כזה לאחר שהרופאים כבר נואשו ממנו. וצריכים לדעת שגם אנשים שמתקשרים לכח הכללי שיש בבריאה וע"י זה מרפאים אנשים יש בזה שאלה של ע"ז לדעת המקובלים ובפרט לפי ספר הברית ולפי הרבה פוסקים, וצריכים להתרחק מהם ומהמונם ורק לת"ח העוסקים בזה בקדושה מותר לשמוע. אך יש לדעת כי ע"פ רוב עוסקים בזה רק אלו שלמדו זאת ממקומות הטמאים, ואינם יודעים להבדיל בין טמא לטהור ובין כשר לפסול, וצריך בחינה גדולה בזה."
מוח אחד
אמרי יעקב (שטרן) אה"ע עמ' רצו
בעל אמרי יעקב דן בשיטת מח אחד. למעשה הוא סובר שיש להתיר את השיטה הפשוטה שבה המרפא מרגיש את השריר של האדם, ודרך החלשותו הוא מזהה בעיות בגוף והפרעות בזרימת האנרגיה, שהיא שיטה שגם אם אינה עובדת, מיוסדת על תפיסה טבעית פשוטה. אבל בשיטות יותר רחוקות, כמו מוח אחד שמתבצע על קרוב משפחה של החולה ודרכו מרגישים את הזרימה האנרגטית, או כשהמוח אחד מתבצע בטלפון – בזה כבר יש לחשוש שהדבר מיוסד על תפיסות אליליות במקור ויש בזה משום דרכי האמורי, וכדברי התוספות יום הכיפורים.
"שלא לישא נשים אלא בתחילת החודש עיין באמ"י דליכא בזה משום ניחוש והנה יש לדון אודות הטיפול הקרוי מוח אחד קנסיולוגיה האם יש בזה חשש של קוסם ביאורים קסמים או ניחוש וכפי ששמעתי שיטת מוח אחד בנויה על תנועת השריר שבודקים את השריר תוך כדי גירוי מילולי ששואלים את המטופל שאלות שונות או בלתי מילולי ע"י שמראים לו איזה דבר שקשור לנושא וכיו"ב, ואם נמצא שהשריר חלש הרי זה סימן שיש כאן איזה מתח שלילי דהיינו דבר שאינו רצוי ואם נמצא שהשריר עומד איתן וחזק הרי שיש כאן מתח חיובי כלומר רצוי ומטרת הבדיקה הוא כדי להגיע לנקודה הבעייתית של המטופל לדעת מהו הסיבה של החולי או הצער או הבעיה הנפשית שלו ואח"כ דרך הטיפול הוא שלוחצים על מקומות מסוימים ועי"ז נפתחים הפעלות וצינורות של האנרגיה שבגוף וזה מביא לידי התגברות הגוף על החולי. ויש בזה כמה דרגות דרגא ראשונה כנ"ל ודרגא ב' הוא שהמטפל בודק בשריר של עצמו את מקום וסיבת החולי של המטופל ויש עוד דרגא גבוה מזה, ואיכא לעיונא האם בדרגא הראשונה הפשוטה יש בו איזה חשש קיסום וכיוב"ז והנה גדר איסור קיסום לדעת רוב הראשונים נראה שהוא לעשות פעולות שעל ידם יתעורר לאדם כוחות נפש שעי"ז יוכל לדעת עתידות כעין נבואה. והרמב"ם במנין המצוות מ' ל"א האריך בזה ובספרו יד החזקה הל' ע"ז כתב יותר בקיצור את תמצית הדברים וז"ל פי"א ה"ו מע"ז איזה הוא קוסם זה העושה מעשה משאר המעשיות ר"ל כמו שמפרש בהמשך דברו שהוא ממשמש בחול או אוחז מקל בידו ומכה בו וכו' כדי שישום פירוש מלשון שממה שתפנה מחשבתו מכל דבר אחר כ"פ הב"ח ריש סי' קע"ט ותפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר דברים שעתידין להיות ויאמר דבר פלוני עתיד להיות או אינו הווה פי' אינו קיים וכגון שאומר אדם פלוני כבר אינו חי וכיו"ב או שיאמר שראוי לעשות כך והזהרו מכך, יש מן הקוסמים שהוא ממשמש בחול או באבנים ויש מהם מי שגוהר לארץ וצועק ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או עששית ומדמין ואומדס ויש מי שאוחז מקל בידו ונטען עליו ומכה בו עד שתפנה מחשבתו ומדבר עכ"ל, פי' שעל ידי כל הנ"ל מעורר בעצמו כח הנפש והמחשבה עד שיודע מזה עתידות גם החינוך מצוה תק"י העתיק שיטה זו של הרמב"ם והביא דברו מס' המצות מ' ל"א וז"ל שיגידו מה שיתחדש קודם היותו ואמנם יתאמת להם זה פי' יוודע להם זה בהיות כת המחשבה והשיעור פי' כת ההשערה מהם חזק מאד כלומר שמתבודדים במחשבתם וקובעים כל הכונה וכל ההרגש שלהם על אותו הענין שיחפצו לדעת ומתוך ההתבודדות במחשבתם והקביעות החזק והתפשטות כל המחשבה מכל עניני העולם הגופני תתערב נפשם עם הרוחנים הקולטים העתידות הקרובות כידוע בין החכמים אבל מ"מ אין כח בהם לעולם לדעת העתידות הרחוקות ולא יעלה אל המעלה הגדולה הזאת זולתי נביאי האמת וגם בעתידות הקרובות לא ישיגו בהן הקוסמין כל האמת אבל יתקיימו דבריהם ברוב וכו', ומהם מי שישליך חגורת עור בארץ יביט בה ויגיד והכוונה בזה כולו להעיר כח נפש המביט עכ"ל החינוך, גם הטור יו"ד סי' קע"ט אזיל בשיטת הרמב"ם והעתיק לשונו בהל' ע"ז הנ"ל דקוסם היינו שעושה מעשה עד שישום וביאר שם הב"ח דבריו בזה"ל פירוש לשון שממה שעל ידי שנופל וזועק זעקות משונות ויעזוב מחשבתו ויביט לארץ זמן ארוך עד שימצאהו כמו ענייני חולי הנופל וא"א בלא איזה פעולה שיעשה הנה אז יספר מה שעתיד להיות עכ"ל, וכן ראיתי בדרשות הר"ן דרוש י שכתב וז"ל קוסם קסמים ענינו שיש באנשים מי שכח המדמה שלו חזק עד שישער ויגיד קצת העתידות וזה הכת יצטרך לעוררו ולזה יעשו קצת תנועות ותחבולות ע"כ ולעיל שם כתב שעל זה נתן לנו הקב"ה נביא אמת שישלים תועלתם יותר מהקוסמים וז"ל נמצא שהנביא משלים כל הדברים שיעשום הקוסמים וביושר שלמות מהם וכו' ועל כן כשאסרה התורה כל אותן הידיעות פי' שבאים ע"י הקוסם נתן תמורתם הנביא עכ"ל גם מהרמב"ן פרשת שופטים י"ס ט' נראה כן שכתב דקוסם קסמים היא מחשבה בעתידות בכלל וכו' ושם בפסוק י"ל ביאר יותר והן כדברי בעתידות בכלל וכו' ושם בפסוק י"ל ביאר יותר והן כדברי הר"ן הנ"ל וכעין דברי הר"ן איתא ברמב"ם פ"י מהל' יסודי המורה ה"ג שכתב והלא המעוננים והקוסמים אומרים מה עתיד להיות ומה הפרש בין הנביא ובינם אלא שהמעוננים והקוסמים מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימים וכו' אבל הנביא כל דבריו מתקיימין עכ"ל וביאור דבריו נמצא במש"כ במורה נבוכים ח"ב פרק ל"ז בזה"ל וכשיהיה השפע ההוא על שני הכוחות יחד ר"ל הדברי והמדמה על תכלית שלמותם ביצירה זה כח הנביאים ואם יהיה השפע על המדמה לבד וכו' זאת הכת הם מנהיגי המדינות מניחי הנימוסים והקוסמים והמנחשים וכו' יתחדשו להם דמיונות נפלאות בדמות מראה הנביא עד שיחשבו בעצמם שהם נביאים ויפלאו מאד במה שישיגוהו הדמיונות ההם וכו' עכ"ל אמנם מצינו בסמ"ג לאוין נ"ב שביאר ענין הקיסום באופן אחר וז"ל כשיוצאים לדרך בודקים בקסמים קודם צאתם ולוקחים קסמים מעץ ומקלפים אותם מצד אחד ומצד השני מניח הקליפה ולוקח הקיסם וזורקו מידו אם כשנפל נמצאת הקליפה למעלה זהו איש ואח"כ זורק קיסם אחר אם מחשוף הלבן עולה למעלה אומר זו היא אשה, הרי איש ואח"כ אשה זהו סימן טוב והולך לדרכו או עושה המעשה שחפץ לעשות וכו' והסמ"ק (קמ"ג) כתב קוסם קסמים ואמרו רבותינו שלפי השעות ששואלין אותו אומר כך יהיה ע"י שם או ע"י השבעות עכ"ל גם דברי הספרי שהובאו ברש"י דברים י"ח י', אי זהו קוסם האוחז את מקלו ואומר אם אלך אם לא אלך עכ"ל בפשטות הדברים נראים שגדר קוסם זה לא ענין של גילוי כח עתידות אלא כדברי הסמ"ג שע"י המקל קובע ומחליט לעצמו האם לעשות מעשה זה או לא אמנם גם הרמב"ם באמת הביא דברי הספרי הנ"ל אך הוא כנראה הבין בזה כשיטתו ולדינא ודאי יש לחוש לכל הפירושים וכן הלבוש הביא את שיטת הרמב"ם וכן את דברי הסמ"ג ע"ש וכן בס' חיים שנים ישלם קע"ט ס"א, עכ"פ לכל הדרכים של הראשונים נראה שאיסור קיסום הינו או לעשות פעולה מעשית שעי"ז יתעורר בו כת הנפש והדמיון ויוכל עי"ז לדעת עתידות כעין נבואה רק הנבואה הוא יותר בשלמות כמש"כ הר"ן ומהב"ח נראה שע"י פעולה הנ"ל מגיע הקוסם למצב כמו חולי הנופל וכעין דכתיב בבלעם נופל וגלוי עינים ומקור הדברים ברמב"ם מנין המצות ל"ס ל"א אך מסתבר שאין זה תנאי אלא ע"פ רוב נעשה כך אבל גם בלי זה יש בו איסור קיסום וכך סתימת שאר ראשונים וכן הרמב"ם בעצמו ביד החזקה השמיט ענין זה שנעשה כחולה נופל, והשנית, כמש"כ הסמ"ג שהאדם עושה מעשים שעי"ז קובע לעצמו האם לעשות דבר זה או לא והמעשה הוא אין בו שום חכמה וכדומה והתורה אסרה שהאדם ינהג עצמו עפ"י דברי הבל בדברים שאין בהם ממש והנה רבינו ירוחם נתיב י"ז ח"ה קנ"ט ע"ד, אחר שהביא דברי הרמב"ם הוסיף ע"ז וכתב ונראה כמו כן העושין נקודות נקודות בכתב או בחול וכל כיוצא באלו הדברים עכ"ל ואיכא לפרושי לבדו שכונסו רק להוסיף עוד איזה פעולה שהיה נפוץ אצל הקוסמים אבל גם הוא מייד שע"י עשיית הנקודות מתעוררים לידע עתידות דפשטות דבריו משמע שדברי הרמב"ם הם הפירוש הנכון בגדר הקוסם דהיינו לעורר כח הנפש והדמיון לעתידות והוא רק הוסיף מעשה הנקודות אמנם מאידך אפשר דכונתו כעין דברי הסמ"ג והב"י ריש סי' קעט לאחר שהביא דבריו של ר"י כתב עליהם ובסמוך אכתוב דאיתא בספרי מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמים תהיה עכ"ל ומשמע קצת שדברי רבינו ירוחם יש להם קשר לענין הגורל וזה כעין שיטת הסמ"ג שאדם עושה פעולה ומה שיוצא לו מזה עי"ז הוא מחליט האם לעשות או לא לעשות איזה דבר ובס' חיים שנים ישלם מרבי שמואל ויטאל יו"ד סי' קעט ס"א הביא מאביו ענין הקיסום ומסיק בזה"ל כללו של דבר כל העושה דברים לידע מהם עתידות או מה שעבר הכל אסור ע"כ הנה הוסיף בדבריו שענין הקיסום זה לאו דוקא בדברי עתידות אלא ה"ה בעבר נמי הדין כן אולם לענ"ד נראה דגם לדבריו אין זה אמור אלא דומיא לעתידות והיינו שהוא מגלה ע"י פעילות הקיסום דברים שעברו וכגון שפלוני גנב מפלוני ביום פלוני וכעין שהביא הטור סוס"י קע"ט מהרא"ש לענין שדים לשאול אותם על הגניבה ע"ש וזה הוי נמי כעין גילוי של דברים טמירים שאין ידועים וגלוים וכעין שמצינו אצל יוסף דאיתא במדרש ומובא ברש"י מקץ מ"ב י"ד על הפסוק הוא אשר דיברתי אליכם לאמר מרגלים אתם מנחש, אני בגביע שלי ששניים מכם החריבו כרך גלול של שכם ע"כ ולהלן מ"ד ה' הלוא זה אשר ישתה אדוני בו והוא נחש ינחש בו פי' רשב"ם שם וז"ל י"ל שהיה מראה עצמו לעיניהם כיודע ענינים על ידי קסם עכ"ל וזה כדברי הר"ש ויטאל שגדר קסם הוא גם על דברים שעברו ונעשו כבר והס מכוסים ואינם ידועים וע"י הקיסום הוא מגלה אותם וכעי"ז ברש"י מ"ג ל"ג הבכור כבכורתו מכה בגביע וקורא ראובן שמעון וכו' בני אם אחת הסבו כסדר הזה שהוא כעין נבואה ומעתה לאחר כל מה שנתבאר נבוא לעיקר הענין של מוח אחד והנלענ"ד דאם האמת לאמיתו היא דמוח אחד זה פעולה מעשית רגילה ופשוטה ששואלים את המטופל שאלות שונות בלי שהמטפל צריך להפעיל על עצמו שום כח הנפש או איזה מין השראה כלל ועי"ז השריר מגיב ע"י שנחלש ומכח זה נודע שיש לאדם זה בעיה מסוימת עם נושא זה שנשאל עליו א"כ אין לזה שייכות לקיסום דקיסום אינו אלא אם אדם מביא עצמו ע"י פעולה למצב של כעין נבואה כמש"כ הרמב"ם והר"ן הנ"ל רק הנבואה מאת ד' היא אמיתית ושלמה משא"כ הקיסום כנ"ל והיינו שמעורר בעצמו הכח לדעת עתידות וה"ה דברים שעברו ואינם נודעים דומיא דקסם של גביעת יוסף דע"י הגביע יכולים לדעת על דברים שעברו ונעשו כבר וזה כעין כח נבואה רק שאינה שלמה שיוסף אמר להם שע"י הגביע יודע הוא שהחריבו כרך גדול של שכם אבל במוח אחד אין בזה שום כח נבואה וכיו"ב אלא שע"י השאלות השריר מגיב ומתוך זה מנסים ליתן טיפול לחולה וק"ו שאין לזה שייכות לשיטת הסמ"ג דס"ל דקיסום היינו שאסור לעשות סימנים שעל ידם יקבע האדם מעשיו בזמן שהם בעצם דברים מקריים בעלמא וכדהביא דוגמת המקלות שזורק אותם ואם נופל כך זה סימן טוב או להיפך וכמו כן לגבי דרך הטיפול של מוח אחד שהוא בנוי על התיאוריה שסוברים אלו שמתעסקים בזה שגוף האדם שבראו ד' ב"ה מייצר אנרגיה וקיימים בגוף כעין צינורות שבהם זורמת האנרגיה לכל חלקי הגוף וגם חוץ לגוף ובמשך הזמן עלול שהצינורות האלו נעשה בהם סתימות ע"י כל מיני תופעות ומקרים קשים שקורה עם האדם וזה גורם שפעילות הגוף התקינה נפגעת וזה מביא לאדם ליקויים ובעיות שונות בנפשו או בגופו ושיטת הריפוי הוא שלוחצים לחיצות במקומות מסוימים בגוף וע"י לחיצות אלו פותחים שוב את המעבר לזרימת האנרגיה ועי"ז הגוף חוזר לפעול באופן תקין הנה תיאוריה זו אין בה שום נדנוד וחשש של דעות כוזבות ואפיקורסות או סרך ע"ז ומינות ואמונות טפלות ואין זה דבר שפועל שלא כדרך הטבע וכו' ולכן לענ"ד אין בידינו לאסור זאת לאלו החפצים לטפל בזה שיש להם צורך נפשי או גופני וחושבים שעי"ז ימצאו מזור ותרופה למחלתם או בעיות נפשם ומתהלכים מיוסרים ומדוכאים ומקווים שמזה תצמח ישועתם.
אולם כל הנ"ל לא נאמר אלא בשיטת מח אחד הפשוטה שהמטפל נמצא עם המטופל ובודק את השדר כנ"ל אבל ישנם שהרחיקו לכת ועושים פעילות זו לא על גוף המטופל שנמצא לידם אלא עושים זאת על קרוב משפחה וטוענים שגם עי"ז יכולים להבחין מה שנעשה אצל מי שזקוק לטיפול והוא נמצא בריחוק מקום וזה נקרא בלשונם "טרנספר" ויש שעושים הטיפול של מח אחד ע"י טלפון שהמטפל שואל שאלות שונות את המטופל שנמצא רחוק ממנו והמטפל בודק בשדר של עצמו ועי"ז קובע מה הבעיה של המטופל ובפרט אלו שמתעסקים עם חוט מטוטלת, דברים אלו צע"ג אם יש להתירם שהרי לכאורה הם דברים שנעשים שלא כדרך הטבע הרגיל ואין לזה לכאורה הסבר והבנה בשכל האנושי איך זה פועל ועובד ואולי יש כאן חשש של דרכי האמורי וכוחות שמקורם אינו טהור. אמנם אשכחן בשו"ת הרשב"א ס"א סי' תי"ג שהאריך בענין דרכי האמורי ורפואות ע"ם סגולות והביא כמה דברים נפלאים אודות זה וכתב בין הדברים וז"ל כי באמת הדברים הפועלים בסגולה אין פעולתם בפלא מהם אלא בטבע מסוגל רצוני לומר טבע לא ישיגוהו עיון החכמים ואולי אפילו החכם שבחכמים לרוב ההעלם ההוא מכלל המין האנושי מצד שהוא אדם, כסגולת האבן השואבת מגנט שהברזל קופץ עליה ויותר מזה מורגל ביורדי הים באניות תוחבין מחט בחתיכת עץ צף על פני המיס ומראין לו האבן ישוט על פני המים עד שיפנה אל פני הסדן ושם ינוח ולא ישיג עיון טבע זה כל חכם שבחכמים אלא של חכמת הטבע וא"כ אף כל המינים בעלי סגולות בטבע הם פועלים עכ"ל וע"ש עוד דמה שאמרו דכל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי הכונה אף דברים שלא משיג אותם השכל האנושי והעיון הטבעי של החכמים ובאמת שגם בדורנו נתגלו דברים נפלאים שהבורא ב"ה הטביע בבריאה ענינים נפלאים שאינם מובנים בשכל האנושי וכגון ענין הגלים שבאוויר שדרכם יכולים לשוחח במרחק אלפי ק"מ ואין צריך לחוטי טלפון וכבלים דרך הים אלא ע"י הלויין ניתן לשוחח לכל מקום בעולם וכו' לשלוח פאקסים דרך האוויר וכמו כן לשלוח מראות ולדבר עם חבירו ולראותו בו זמנית מכל מקום בעולם והכל דרך גלים שבאוויר ובודאי דדברים אלו הם נפלאים שלפני כמה שנים לא העלו בני אדם בדעתם שיתכן דבר כזה כלל אבל מאידך פשוט שזה דבר טבעי שנתגלה שכך ברא הבורא ב"ה את עולמו הנפלא והטביע בו כוחות אלו וזה פועל ועובד בכח הטבע שהטביע הקב"ה ואין זה ענין של סתם סגולה. אמנם מה שצ"ע טובא זה לגבי ענין הטרנספר שמטפלים על גוף של קרוב משפחה בטענה שגם עי"ז ניתן להבחין מה הבעיות של הנצרך טיפול וכן הפעילות דרך הטלפון וכמו כן ענין המטוטלת איך יש לדון אותן ובספר תוספות יום הכפורים למהר"ם בן חביב יומא דף ס"ג דן בענין דרכי האמורי וכתב בזה"ל הרפואות שאנו אוסרים מדרכי האמורי הם רפואות שהמציאום תחלה האמורים מכח שהיו עובדים עבודה זרה לשמש ולירח והיו אומרים לחולי זה יעשו רפואה זו יועיל בסגולה מכח שברפואה זו יש בה כח כוכב פלוני וכל כיוצא בזה מרפואות שהמציאוה האמוריים בסגולה מכח דתם ועבודתם ועל זה נאמר ובחוקותיהם לא תלכו וזהו ספר חזקיה שגנזו ע"ד הרמב"ם שלא היו רפואות סגוליות או טבעיות מצד הנסיון של הרופאים דזה שרי אלא היו רפואות עשויות בכח צורות הכוכבים באופן דמה שאוסר הר"מ משום דרכי האמורי ברפואות סגוליות הם דוקא רפואות שהמציאום האמוריים מכח עבודתם ואין השכל מודה בהם דיש בהם ממש דרך הטבע עכ"ל.
וכן בשו"ת בנין ציון ח"א סי' ס"ז שדן לגבי הענין של מאגניטיזירען (היפנוזה) ודעתו להתיר זה וכתב שם בין הדברים בזה"ל לענ"ד אפילו לו יהי כן שאין למצוא מפתח כלל איך בדרך הטבע יהיה שינוי גדול בכל הענינים ע"י פעולת המגניטיזירען עם כל זה אין אנו צריכים להרחיק ולחוש שמכחות הטומאה נעשה שהרי לפי המבואר בפוסקים ופסק בטושו"ע יו"ד סי' קנ"ה מותר להתרפאות ע"י לחש מעובד ע"ז כשאינו בודאי שמזכיר שם ע"ז על הלחש וכשאינו כומר לע"ז דכומר ודאי מזכיר שם ע"ז אבל בספק שרי וכו' וגם משום תמים תהיה אין לחוש דכל שעושין משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי כ"ש שאין חשש להתרפאות ע"י דבר המאגניטיזירען וכו' ולכן אין אתנו לאסור שנויי הטבע רק מה שאסרה תורה כגון כשוף ונחוש אשר לפני הבורא המצוה נגלו כל תעלומות וכו ולכן לענ"ד מותר להתרפאות ע"י מגניטיזירען אפילו חולה שאין בו סכנה ויקבל עזרו מקודש עכ"ל הבנין ציון, עוד יש מקום להעיר מדברי החזו"א ליקוטים סי' כ"א ד"ה שם שכתב וז"ל יהגו ביה רבנן עינייהו ונח נפשיה מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורס להרס ולחרבן של גשמים מוצקים וכו' עכ"ל ומשמע בפשטות שענין זה הוא מוטבע בבריאה ישנם נבראים שיש להם כח זה באופן טבעי מבלי שיצטרכו לשנות הטבע וסדרי בראשית אולם כפי הנשמע ישנם לפעמים מטפלים העוסקים במקצוע זה של מוח אחד שמוסיפין לדרכי הטיפול הרגילים דברים שונים ונופך משלהם ענינים ופעולות ולחשים שנראים ונחשדים כאלו נלקחו מעובדי ע"ז.
וא"כ הדברים טעונים זהירות ובירור רב לעמוד על אמיתת הדברים ולכן בודאי כל שומר נפשו צריך להתרחק מכגון אלו וכעי"ז בשו"ח שבט הלוי ח"ט סי' קע"ד לענין המטוטלת שיש להתרחק מזה ואין אנו יודעים ובקיאים עד לאן זה מגיע ולמסקנת הדברים לגבי השאלה של מוח אחד הנלענ"ד דמותר לעסוק בריפוי גופו ונפשו ע"י שיטת מוח אחד, אולם זה אמור בתנאי שהמטפל הוא מפורסם וידוע לאיש ירא שמים שאינו מוסיף דברים זרים כמו לחשים וענינים שונים וכן רק אם עושה הטיפול באופן רגיל על גוף המטופל בלבד אבל השיטות הנוספות על זה דהיינו טרנספר שמטפלים על גוף של קרוב משפחה בטענה שזה ג"כ משפיע על המטופל וכן טיפול דרך טלפון כמו כן שיטת המטוטלת דברים אלו צע"ג אם יש להתירם דשמא יש בהם חשש וסרך ע"ז ודרכי האמורי ויש להתרחק מהם וכמש"כ מרן בשבט הלוי שם."
חומר גולמי
הרב אלישיב ביקש מהרב ד"א מורגנשטרן לברר את הנושא, ואחר הבירור הסכים עימו והוציא פסק שאוסר קינסיולוגיה, תורת הצ'אקרות, ויש בדברים הללו חששות של קוסם מעונן מנחש או דרכי האמורי. (לא נחש ביעקב עמ' יא והלאה)
וכ"כ הר"ד פיינשטיין הר"ש אוירבאך ורב ישראל בלסקי במודעא נוספת, שהצטרף אליה הרב אברהם בלומנקראנץ, בה פירטו עשרות סוגי רפואות אלטרנטיביים המבוססים על אנרגיות. לדעתם גם אם נראה שהדברים מועילים, הרי אדרבה, על זה אמרה התורה ש'מנסה ה' אלוקיכם אתכם'. הם גם אוסרים מאכלים ותרופות שהכניסו בהם 'כח אנרגיות'. (לא נחש ביעקב, שם)
פתח הדביר (או"ח שם) הקשה מדוע שלא נחשוש בכל מיני לחשים וסגולות שיסודם מכשפים ואז יהיה בהם דרכי האמורי.
ובספר כפת תמרים חילק שרפואה שכתובה בספרי החכמים שמרפאים דרך סגולה, למרות שהיא לא נובעת מהיגיון אלא מניסיון שעשו כך פעם והדבר הצליח – מותר. אבל רפואות שהמציאו הגויים מכח תפיסות אליליות שהיו עובדים לשמש ולירח וחשבו שסגולה מסוימת תועיל כי יש בו מעין כוח שיש בכוכב – בזה יש דרכי אמורי.
ובחוות יאיר כתב שאין לחשוש במלחשים של נשים יהודיות, כי 'הנח להם לישראל'. המנחת יצחק (ו, פ) הסיק מכאן שבלחשים ורפואות סגוליות שהגיעו מהגוים – יש לחשוש. וכ"כ ויען דוד חלק ו סימן כה אות א. והוא הוסיף לדייק מדברי הכפת תמרים (תוספות יו"ה יומא פג, ד"ה אמנם) שגם אם המרפא טוען שהרפואה הזו היא טבעית – זה לא מועיל, כל שמדובר ברפואה ששורשה מתפיסות אליליות, ואין השכל משיג אותה – היא דרכי האמורי.
והיו שרצו ללמוד להתיר מדברי הרשב"א (א,קסז; תתכה) שעשה טס של אריה כדי לרפא חולי מתנים. אבל בעל ויען דוד דחה זאת, משום שאנחנו מדברים על רפואה ששורשה ויסודה מעבודה זרה, ובזה הדין שונה.
יש עדות שגם הרב קנייבסקי הגדיר את השיטות הללו ככישופים (לא קסם בישראל עמ' ס)
אמנם, הבנין ציון (א, סז) כתב שאין לחשוש ברפואה סגולית שלא ידוע האם יש לה יסוד מדעי, ומותר להתרפא בה. ושיטתו שונה מדברי הפתח דביר, ולכאורה קשה מהרפואות שכן הוזכר בש"ס שם דרכי האמורי (לסקור עץ בסיקרא, ולתלות שליה בעץ).
רבים מהפוסקים חששו שהיא מבוססת על אמונות אליליות. כך למשל מסר הרב טנדלר בשם הרב פיינשטיין לגבי כשרות של תרופות הומיאופטיות, שהוא לא רוצה להשיב לשאלה משום שרפואות אלו אינן בדוקות ומדובר באמונות הבל שמסכנות את המתרפאים בהשפעת פולחנים זרים. (המאור גיליון רעב, עמ' 43)
אמנם רבים פקפקו על שמועה זו, שכן הרפואה ההומיאופתית מבוססות על טענות רציונליות לכאורה, וודאי שזה לא גרע מנידונו של הבנין ציון, וכיון שאין כאן לחשים וכו' – מה מקום לאסור? וגם חצר כבד היינו מתירים אלמלא היה מדובר באיסור חיה טמאה. וגם ברמ"א הוזכרה רפואה באכילת שרץ שרוף (יו"ד קנא) והחת"ס (יו"ד שלט) התיר נתינת יד למת (ורק דן האם להתיר לכהן). ומכאן שכל שיטת ריפוי שאדם רוצה להשתמש בה, אף אם אינה רציונלית – מותרת ואין חשש שתביא לאמונות הבל. (עשה לך רב ה, יג). וראה גם בגיליון המאור שם, דברי השואל והרב אמסל.
הרב רוטר (נחלתך ח' עמ' קמב) טוען שכל הריפוי הוא באנרגיות, אולם אין קיום למושג הזה על פי המדע, והרעיון הזה מגיע מהמזרח הרחוק, ולמעשה מדובר ב'המשכת כח רוחני', ולכן יש בזה איסור וצד ע"ז. הוא מזכיר שישנם צדדים רבים של התייחסות לאנרגיה כישות רצונית (מתחברים אליה ומתאזנים לקראתה) ונראה שזהו בדיוק איסור קוסם, ואיסור זה הוא גם אם לא מדובר בגילוי עתידות. והביא ראיות מהטוטו"ד והתשורת ש"י שהוזכרו לעיל. וגם אם נטען שמדובר בשיטה 'טבעית' אלא שהמדע לא גילה אותה עדיין – מכלל ספק דאורייתא לא יצאנו.
הרב שטיין (קונטרס אל תפנו) מאריך לאסור את השיטות. לטענתו הוא בדק היטב את המקורות והשיטות, והכל מבוסס על כוחות טומאה ותפיסות אליליות מהמזרח.
לגבי דרכי האמורי – ראשית, ניתן לטעון שהרפואות האלה 'לא ניכר שהן מרפאות' ואז לשיטת רש"י ורא"ש יש בהן בעיה. ובפנים מאירות (א, לו) אסר רפואה מוזרה של קציצת ציפורניים וערבובם בביצה ולהניח אותם על אילן ערבה – משום דרכי האמורי, על פי דברי הגמרא על תליית שליא. וביאר שמה שקורה 'לא על גוף החולה' כמו קבורת שליה – יש בו דרכי האמורי. ומהר"ם שיק הסביר שאם אפשר למצוא היגיון בדרכי השכל והתורה – אז גם אם לא פועל בגוף האדם – מותר, כמו למשל לשחוט תרנגול בבית חדש שלא גרו בו מעולם – שאפשר להסביר את זה כמו כפרות של ערב יוה"כ. ולגבי הבנין ציון – רבים חלקו עליו, ובנוסף, הוא דיבר רק לגבי איסורי דרכי האמורי והתרפאות ממין, אבל לא על איסור קוסם.
לגבי מח אחד – הומצא בידי שלושה גויים ב'בית מינים' בקליפורניה. לדעתו הרעיון אנרגיה אוניברסלית או כח האורה, יין ויאנג – כולם עבודה זרה וכפירה, שמאמינים שזה כח עצמאי אלוקי, שמחיה ומנהיג את הבריאה, והם יכולים להתחבר אליו ולהשתלט עליו לפי פעולותיהם. וגם הצ'אקרות יסודם בדתות ההודיות. הוא מעיד שהוא חקר היטב מכמה כתבים וגם ראיין מטפלים חרדים שעוסקים בשיטה. וגם העידו שמדליקים נרות בשיטה, וזה סימן למינות. ויש שימוש בסימנים וסמלים. ומנהלים תקשורת ופונים אל האנרגיה ושואלים אותה האם הפעולות הצליחו. וחלק טוענים ליכולת לראות עתידות או נסתרות, וזה סותר את הטענה שמדובר רק באנרגיה טבעית שהם חשים יוצאת מהאדם.
הרב אבינר כתב רבות על הנושאים. בנר באישון לילה (עמ' 120) הוא מתאר את חוסר היעילות המדעית ואת אמצעי ההשפעה שעשויים לגרום לאנשים לחשוב שהטיפולים מועילים. באסיא (עה, עמ' 64) כתב מאמר על הנושא. לדבריו יש לחלק בין רפואות שיש בהם איזה יסוד או טענה מציאותית, שהיא לרוב פסיאודו מדעית, כמו בהומיאופתיה וברפלקסולוגיה. אבל רייקי והילינג וכדומה בנויים על העברת אנרגיה קוסמית, שזה דבר מיסטי לחלוטין.
טענותיו הן שככלל התורה איננה מכריעה בין הרפואות, אבל היא דורשת שהרפואה תחקר על ידי השיטות המתקדמות והמשוכללות ביותר שישנן באותה תקופה. והמדע של היום, אף שעובר שינויים, הוא חשוף לביקורת עצמית ושיטתית, ובכך פארו תהילתו. הוא לא נבנה על אנקדוטות אלא על שיטתיות. במזרח הרחוק, שהוא מקור הרפואות האלה – תוחלת החיים נמוכה ביותר. לכן רפואות כאלה לא יכולות להיות חילופיות אלא רק 'משלימות'.
רייקי איננה עבודה זרה, אף שמקורה הוא בהשקפה אלילית, והאנרגיה בעיקרון מזוהה עם האלוהות. אלא שהיא השתחררה מהתפיסות הקדומות האלה, ועברה חילון, וגם מייסדי הרייקי לא האמינו באליליות.
לגבי כישוף, אף אם נאמר שכן – רבים התירו לחולה להתרפא בכישוף (תרומת הדשן). ומהבנין ציון יש ללמוד שאין להגדיר כל ריפוי שלא מובן לנו ככישוף.
מכאן שלגבי רייקי יהודי המצב רק מחמיר – כי החלפה בסמלים יהודים וקבליים – רק מראה שמדובר בעניין מאוד רוחני ולא 'טבעי מציאותי'.
לגבי דרכי האמורי – לפי רש"י לכאורה אסור, כי רפואתם לא ניכרת. ולרא"ש – מותר גם בלא ניכר, אם ידוע שזו רפואה לסגולה. ולפי זה רייקי יהיה מותר. ולרמב"ם ומאירי – יהיה אסור, כי הרייקי וכדומה לא אומתו לא ניסיונית ולא תאורטית כמקובל. אך הרשב"א שחלק על הרמב"ם – לשיטתו אין ספק שיהיה מותר. ובמיוחד לפי הסוברים שכל שלא ידוע לנו שנאסר משום דרכי האמורי בידי חז"ל – אין לאוסרו. לפי דברי התוספת יום הכיפורים – יש דרכי האמורי אם יסוד השיטה בהשקפות אליליות. ולפי זה יהיה אסור לדעת הרמב"ם. אבל, אפשר לומר שבגלגולה הנוכחי היא עברה חילון ותהיה מותרת.
למעשה הוא מסכם שטוב לא להשתמש בשיטות אלו, כי יתכן שהן אסורות לפי כמה שיטות.
במקום אחר (פסקי שלמה ו עמ' 119) כתב במשפט שמבחינה מדעית ריפוי בהילינג מרחוק הוא הבל ולכן הלכתית זה דרכי האמורי.
לא קסם בישראל עמ' נה:
הרב יצחק טוביה וייס כותב שריפוי קרוב שמרגיש את חום הגוף או השינוי בעצמות וכדומה – זו רפואה טבעית שמותרת. אבל מה שנעשה מרחוק מאוד בעזרת כח המחשבה – הדבר נראה כמעין קוסם ומכשף ואסור. וכן יש לאסור מטוטלת. אמנם במקום פיקוח נפש יש מקום להתיר את זה, כי אין זו עבודה זרה ממש.
האדמו"ר מאמשינוב (הנוכחי. שאלת המטוטלת ב, עמ 25) כתב לאסור אנרגיות הילינג, ומותר רק על ידי מגע ממש, ובלי לנסות להמשיך אנרגיות, ורק בשיטות שהוכחו כיעילות.
הרפואה משלימה בהלכה (עמ' ב' והלאה)
מסביר את המשמעות של רפואה אלטרנטיבית, ועל מקורותיה ההיסטוריים. מנסים להשתמש בתזונה ועוד דברים כדי להשיב לגוף את האיזון. לרוב הרפואה לא הייתה ניסיון להגיב ישירות לגורם המחלה. היו גם רפואות אליליות שבהם ממש ניסו להסתייע בכוח האלילים, אך רפואות אלו פסו מן העולם.
הרפואה המודרנית מבקשת להכיר את המחלה ולהתמודד איתה ישירות, ולא מחפשת להשיב את האיזון הטבעי לגוף. הגישה הרווחת היא שניתן להשתמש ברפואה האלטרנטיבית לא כתחלופה אלא כהשלמה. ולעיתים הרפואה הרגילה מציעה תרופות רעילות שיכולות גם מאוד להזיק, ודווקא בשיטות האלטרנטיביות הרפואה קלה וקרובה ואז יש להעדיפם.
דרכי האמורי הם מעשים תמוהים. אבל אם יש במעשים תועלת – אין זה דרכי אמורי, ומותר ללמוד זאת מהגויים. לא חייבים בירור מדעי, די שאדם נאמן אומר שפעמים רבות יש מזה תועלת. וכפי שאמרו חכמים "כל דבר שיש בו משום רפואה – אין בו משום דרכי האמורי". וגם אם מדובר בתפיסה טבעית 'רוחנית' חדשה של המציאות, סוף סוף זו רק תפיסה של המציאות, ואין בה איסור. וכיוון שיש מרפאים ואנשים שסבורים שזה עובד – אין זה דרכי אמורי. וגם אם נאמר שזה לא עובד אלא בפלצבו – סוף סוף גם פלצבו הוא שיטה טבעית שמועילה לאדם. ויש שרצו לאסור כי לשיטתם התפיסות הרוחניות של העולם הן לא תפיסות טבעיות אלא מיוסדות על אמונות זרות, כמו צ'י וכדומה. והרי זה לא 'תפיסה טבעית' אלא השקפה אלילית. אלא שבאמת אין הדבר נכון, התפיסות של אנרגיה עולמית וצ'י וכדומה אינן ביסודן תפיסות רוחניות אליליות אלא השקפות של פילוסופים וחכמי טבע מהמזרח הרחוק שלא קישרו אותן לאלילות.
הועלתה סברה (שהרב אלישיב הסכים לה) שמכיון שמקור הרפואה הסגולית הוא בע"ז, אז אין די בכך שהיא הוחזקה כמועילה (למרות שזה מנוגד להיתר סגולות וקמיעות משום דרכי אמורי). גם הם יודו שיש להתיר אם הרפואה מוסברת בדרכי הטבע, כי אז זה כבר מפקיע את השורש הזר של השיטה והופך אותה לרפואה רגילה. לפי סברא זו רצו לאסור כל מה שתלוי בצ'י בגלל שזה מיוסד על ע"ז. אך אין הדבר נכון. הצ'י הוא תפיסה פילוסופית טבעית של חכמי המזרח, ואין לו דבר עם ע"ז, ויסוד העניין הוא להשיב את האדם אל האיזון האנרגטי שלו.
צ'י במקורו אינו ישות רוחנית, אלא ההשפעה הפנימית שמקיימת את הבריאה. אפילו עובדי ע"ז שמתרפאים בו לא רואים בזה ריפוי באליל אלא תיקון האנרגיות. ולכן גם אין חשש שיבואו להמשך אחרי זה לעבודה זרה. ובפרט שכך תופסים את זה אנשי המערב שמשתמשים בזה. ויש להזהר מלהשתמש בניסוחים שנשמע מהם כאילו הצ'י הוא ישות בעלת רצון.
הרייקי עוסק בדיוק בזה, ומנסה להזרים צ'י מהמטפל למטופל. כדי להעביר, יש להתרכז. בשביל לעזור להתרכז פיתחו מנטרות ושימוש בצלילים. הסמלים התווספו רק כדי לזקק את הרעיונות ולשפר את היכולת להתרכז, והם אינם פיתוח מקורי אלא תוספת. אמנם, זה בעייתי, כי יש חשש שמייסד השיטה השתמש בסמלים שלקח מעבודה זרה, ויש שמייחסים להם כח. ומחמת זה יש שהגו רייקי יהודי והחליפו לסמלים יהודים כדי להסיר חשש זה. למעשה מבחינה הלכתית לא ברור שמדובר בסמלים של ע"ז, ולא נראה שיש חובה לחשוש מספק, ביחוד שנראה שהייחוס של קדושה לסמלים הוא המצאה מערבית ולא המקור. וכאשר אומרים מנטרות יש להזהר שלא יהיו מספרי עבודה זרה, ואם מקדימים תפילה לטיפול – שתהיה זו תפילה כשרה לקב"ה.
לספר ולפסקים שלו הסכימו הרב שמאי קהת גרוס, הרב נתן אופמן.
ספר נוסף של המתירים, הוא 'כי אני ה' רופאך', של הרב רפאל שמערלא
לגבי הילינג הוא פורך את כל הטענות נגד. הצ'י איננו עבודה זרה, וגם אם בתרבויות שונות התייחסו לאנרגיות האלה כאל – זה לא אוסר בהנאה את התרפיות. וודאי ששיטות הריפוי בימינו אינן מתייחסות לצ'י כאל. המרפא מתייחס לצ'י כ'אדון כלפי עבדו', לא מרצים אותו ולא מתפללים אליו.
אין לראות בו כישוף, כי ההגדרה של כישוף זה ביצוע של פעולות שמפירות את חוקי הטבע (מכחישים פמליא של מעלה) בעזרת פעולות שונות. כמו למשל רופא שמנתח בלי שום כלים, רק על ידי שמעביר אצבעותיו וכו'. אבל התוצאות של הילינג הן טבעיות גם אם לא מוסברות על ידי המדע.
אין בשיטה דרכי האמורי, כי היא משום ריפוי, ומחקרים הוכיחו את יעילותה, גם אם המדע איננו מסוגל עדיין להסביר..
אין מקום לטענות שהריפוי הזה קשור לניו אייג' שזו תנועה כפרנית. ניו אייג' איננה תנועה אחת מלוכדת, ובודאי שיש בה גם כופרים וגם שאינם, ואין לה בעלות על שום שיטת ריפוי. וכפי שמותר להתרפא אצל רופא עובד ע"ז.
נדיר למצוא מטפלים שסוגדים לצ'י, אבל אם ישנם כאלה – אסור להתרפא מהם. ויש שיטה שנקראת קונסגריטי – והיא עבודה זרה ממש.
גם בהילינג מרחוק אין איסור, למרות דברי הפנים מאירות, כי כפי שהסבירו הפוסקים שהכוונה רק למה שאין בו הסבר הגיוני או הוכחה ליעילות. אבל הילינג הוכח על סמך ניסיון ובמחקרים שונים. ולכן אין בזה איסור. גם אין בזה כישוף, כי רק בסתמא אנחנו חוששים לדברים כאלה, אבל כאשר ידוע לנו בדיוק מה השיטה ושאין בה משהו על טבעי של כוחות הטומאה וכדומה – אין בזה איסור. אנשים חושבים שזה על טבעי, אבל זה כי הם לא מבינים את מהות האנרגיות. וכמו מי שלא מכיר את פעולות הרנטגן ולא מבין איך הוא חודר חומרים ו'רואה'.
ברייקי משתמשים בסמלים במהלך הטיפול, וכדי לטפל צריך לקבל 'חניכות' אנרגטיות ממאסטרים אחרים, כמו שושלת סמיכה, עד למייסד השיטה שהתחיל במדיטציה במנזר בודהיסטי. לכן, רבים חשבו שרייקי נובע מעבודה זרה. אלא שזה לא נכון. הסמלים אינם יסוד הרייקי ואינם מבטאים אמונות זרות אלא רעיונות, כמו 'הנפש שלי מתחברת עם הנפש שלך' והם נועדו להקל על הריכוז של המטפל. העובדה שהשיטה נוסדה במנזר בודהסיטי איננה רלוונטית. לא מדובר בהתרפאות בחפצא של ע"ז כמו עצי ע"ז. ולא מדובר כאן בריפוי שתולה את כוחו בעבודה זרה כמו לחש, אלא בשיטה טבעית ודרך חיים מסוימת. מכל מקום, טוב למטפלים לא להגיד שהם עוסקים ברייקי אלא לתת לזה שם שונה כדי לא להוציא על עצמם לעז.
אפשר למצוא מקורות תורניים לרעיון של הילינג בדברי הרמב"ן והמנחת יהודה על המעלה של סמיכת הידיים כחלק מחניכה (משה מאציל ידיו על יהושע) מברכה (ברכת כהנים) או הקרבת קרבן, שהיא מאצילה איזה רוח קודש או קדושה, ויכולה לשלוח רפואה. וכן מוצאים באלישע שגהר מעל בן השונמית שמת. וכן מצאנו בר' צדוק שעיקר האדם היא מחשבתו ובמקום שנמצאת מחשבתו הוא נמצא.
הרב שמואל קמנצקי מארה"ב הסכים עם הספר,
וכתב שאין זה פלא שמי שגדל 'על ברכי המדע' חושב שהכל אסור. וגם מדע הוא סוג של ע"ז. וכן נראה מהסכמתו של של הרב מאיר מאזוז שהסכים להתיר. וכ"כ בהסכמה הרב מנחם מנדל שפרן. וכ"כ הרב גבריאל קרויס.
הרב עובדיה יוסף במעין אומר
(ה, ח, ב) התיר ללכת לריפוי אנרגטי, ולא חשש לדברי מי שאמר שזה עבודה זרה.
המשנה הלכות (יט, קכח)
נשאל בכללי על הרפואות השונות. הביא את מהר"י חאגיז כל כך שכוחות הטומאה בטלו וכבר אין ממשות במיסטיקה וכו'. והביא את הסוגיא של האם מותר להתרפא בכשפים. ולמעשה כתב שלא מיבעיא אם הם לא עושים כשפים ודברים זרים אלא דברים טבעיים, אלא אפילו אם יהיו דברים זרים – הרי אפשר לסמוך על התרומת הדשן להתיר להתרפא בכשפים.
הרב מנחם מנדל שפרן (כי אני ה' רופאך, עמ' שסח-שעה)
סובר שאין בעיה בשיטות האלה, ורק מי שלא מבין אותן חושב שיש בהם משהו של כוחות נסתרים או על טבעיים. מהרשב"א מוכח שכדי להתיר לא צריך להבין איך זה פועל, אלא רק לראות שזה עובד. וגם אם זה עובד כפלצבו – גם זה משהו. ועוד, שנותנים הסבר, אלא שגם אם המדע יברר שהוא מוטעה- אין איסור להאמין בו. ואולי באמת יש אנרגיות והמדע עוד לא הגיע לחקר האמת בזה.
ורק יש להזהר לא להאמין בממשלה וביישות העצמית של אנרגיות, כי זה עבודה זרה. ויש לברר עם המטפל שהוא לא מאמין בזה. ולהזהר לא להשתמש במנטרות מאמונות זרות. ולא להשתמש בגילוי עתידות.
בתשובה נוספת הוא מסביר שגם הדיבור עם האנרגיה וכו' – איננו באמת פניה אל ישות אלא בירור מקום החסימה וכדומה. ולכן אין איסור במח אחד.
הרב ברוך חנה גרינפלד (כי אני ה' רופאך עמ' שעו)
דן בהילינג וקינסיולוגיה. מסביר לגבי המרדיאנים, שזה דבר ידוע גם בספרות הקבלה, שיש הסתעפויות של האנרגיות בגוף (ומביא ציטוט מר' חיים ויטאל שמסביר שהרוחניות של הנשמה זורמת דרך העורקים והגידים). נמצא שאין במרדיאנים שום דבר מיוחד.
וגם הריפוי מרחוק, על ידי ההילה – אאורה, גם זה נמצא בבחינות שונות בקבלה, וזה אור מקיף זך אבל גשמי.
ולמעשה, הרייקי עבר חילון וגם אנשים שאינם כמרים מרפאים בזה, וצוחקים להבלי האלילות ורואים בזה כח טבעי – זה מעיד שזה לא כישוף וכוחות טומאה.
מעשה חושב (הרב הלפרין) ג,ו
דן ברפואה אלטרנטיבית.
מבאר את סוגיית דרכי האמורי ורפואות, מסביר שגם לפי הרמב"ם מותר להתרפא, ורק אסור לדחות איסורים אחרים. וכך מכריע שיש להשתדל גם ברפואות אלטרנטיביות, אולם רק במקום שהן לא מפריעות לרפואה הרגילה.
בתשובה נוספת (ז, יא) הוא דן ברייקי. בשאלה נאמר שרייקי מעלה את סיכויי ההצלחה של הפריות ב75%, ושהן לא נועדו להחליף רפואה קונבנציונאלית. הוא מסביר שהדיון שקיים בעבר על אלטרנטיבי – לא נוגע לרפואות כמו רייקי שעוסקות בכוחות רוחניים.
כותב שיש יסודות לרעיון של אנרגיה של חיים שזורמת בבריאה על פי היהדות והסוד. ואין פגם בזה שצריך להתרכז כדי להשפיע על האנרגיות, ושיש שיותר מוכשרים בזה ויש פחות. מביא שיש במדע רעיונות של השפעה הדדית מאדם לזולתו, ויש מושג של גלי מוח, ולכן רייקי איננו סטיה ממשית מהמקובל במדע.
ואמנם מוצאה במזרח ובתפיסות אליליות, אבל אם נשנה את הסמלים והמנטרות לדברים של קדושה – זה יהיה מותר.
אמנם, כל זה רק אם יתברר בוודאות ששיטה זו באמת עוזרת, אחרת אסור להשתמש בה, אפילו אם לא מחשש ע"ז או אביזרייהו – פשוט משום גניבת דעת. וכן יש לאסור אם יש אפשרות לנצל את הכוחות לרעה ולפגוע במטופל, או לכל הפחות להגדיר גבולות.
הוא מברר את סוגיית התרפאות ממינים ומסיק שהאיסור הוא רק שמתרפא בלחש של ע"ז, ולכן ברייקי אין איסור, וגם הלחשים והמנטרות אינם עבודה זרה וגם אינם הריפוי עצמו אלא רק דרך להתרכז ולמקד את המחשבה. וגם יסוד האיסור לא קיים – שיבוא להמשך אחריהם. ובימינו המרפאים כלל אינם מכירים ומבינים בדתות האליליות שעומדות מאחורי זה. ומכל מקום, יש לשנות את הסמלים ששאובים מע"ז, ואז יהיה מותר לכולי עלמא.
ולגבי דרכי האמורי – הוא אומר שרפואה שהיא בדוקה אין בה חשש זה, גם אם היא נראית כסגולית.
ולמעשה הוא מתיר בתנאי שיתקבלו הוכחות בדוקות ומשכנעות שהשיטה אכן עשויה לסייע בריפוי. כמו כן, יש לבדוק שאין אפשרות לגרימת נזק ואם כן ליצור הגבלות בהתאם. ובנוסף, להקפיד לשנות את הסמלים לכך שיהיה להם אופי יהודי. (למעשה, הוא לא טוען שזה כבר קרה, אלא משרטט מה צריך לקרות בשביל שיהיה מותר.)
הרב גבריאל קרויס (כי אני ה' רופאך עמ' תטו-תיח)
כתב לרב זילברשטיין וניסה לשכנעו לחזור בו מהאיסור שפירסם בעבר. עיקר טענתו שרק משום שהבודהיסטים גילו את הכוח הזה – לא הופך את כל הריפוי לאסור, עבור מי שלא מאמין בשיטות האלה אלא רואה את האנרגיה כרעיון טבעי של חיות שזורמת בעולם. הרב זילברשטיין השיב שהוא אסר מקרה בו הטיפול מבוצע מרחוק. שזה לא מדרך הטבע, ולכן אסר. אבל לדברי הרב קרויס זה טבעי, ואין בזה ע"ז, והיות שהוא 'גברא רבא והלכה כמותו גם בברכת הנהנין והמצוות וגם בברכת רפאינו'. משמע שאכן נתן מקום להיתר אבל השאיר מעומעם מעט.
ניצני ארץ הרב שלמה גליקסברג ( א,ה,כד)
מכריע שלמעשה הרמב"ם והרשב"א מסכימים שמותר להתרפא אם הרפואה נבדקה. וההגדרה היא כמו בקמיע – שריפא שלושה אנשים. היות ורפואה סינית לסוגים השונים עמדה בקריטריון הזה – אין בה איסור, אף שהלוגיקה שלה שונה מהרפואה הקונבנציונלית.
בקובץ בית אהרן וישראל (קלא, שנה כב, ה, עמ' מט והלאה)
הרב מוזסון מאריך להסביר את הירידה בכוחות הטומאה בדורות האחרונים. לשיטתו השימוש היום בפרקטיקות של רוחניות חייב להיות שקרי בגלל הירידה הזו. הוא מאריך לבאר את צדדי דרכי האמורי ואיסור בחוקותיהם, ומסיק שבדברים שאין בהם היגיון ונראים תמוהים – יש חשש של דרכי האמורי גם אם מחזיקים שהם מרפאים. לכן, כשהוא מסכם את היחס למח אחד, הוא כותב שבטיפול פשוט בו המטפל מחזיק את השריר וכדומה – אין איסור, משום שיש להם הסברים הגיוניים על מנגנון הפעולה. אבל שיטות של בדיקה דרך הטלפון או על קרובי משפחה – נראים תמוהים למדי, ונראה שיש בהם דרכי האמורי. וכך גם בשימוש במטוטלת, שבו כבר משתמשים בחפץ והפרקטיקה נראית תמוהה הרבה יותר ואולי יש בה גם איסור קוסם, אף שאין זה פשוט שיש קוסם במה שלא נוגע לגילוי עתידות. לגבי הגדרת והחלת איסור דרכי האמורי על פי הקריטריונים שלו, הוא מודע לקושי של טענתו, שהיא סובייקטיבית מאוד, ולכן הוא כותב שהוא לא אומר 'קבלו דברי' ואולי יש למקילים על מה לסמוך, אבל מכל מקום לדעתו יש להתרחק מזה. בסיום דבריו הוא משנה מעט את הכיוון ואומר ששמע וקרא שיש צדדים אליליים באמונה הכללית של אנרגיות שמקיפות וזורמות בעולם, והוא ראה בספרים של מרפאים אנרגטיים חרדים שהם גם מאמינים שהם יכולים לחוש גלגולי נשמות ושהם מאמינים בשיטות קדומות מאוד, וצ'אקרות, ולדעתו שיטות כאלה ודאי קשורות בשורשן לאמונות זרות במזרח, ולכן יש בזה אפילו חשש ע"ז – ויש להתרחק מזה מאוד.
למעשה, דבריו כוללים התייחסות להילינג מסוגים שונים, מח אחד, קינסיולגיה ומטוטלת.
ויען יוסף (צברי. א, כב)
מאריך עשרות עמודים לבאר שכל הרפואות האלטרנטיביות ככלל מבוססות על תפיסות אליליות ומאמינות שיש כח רוחני ולא פיזיולוגי מציאותי. למשל במטוטלת הוא מצטט מספרי הדרכה על מטוטלת שמוכיחים את זה.
בהמשך הוא מבקש לטעון שעניין המקל שהוזכר באיסור קוסם קסמים – הוא הוא מקל המטוטלת. לגבי מח אחד הוא טוען שהרעיון שהתת מודע יכול להגיב לחומרים ולשדר האם הוא רגיש להם מובן, אבל המטפלים הולכים מעבר לזה וטוענים שהוא יכול להגיד באיזה ספר ובאיזה עמוד ימצא תרופה לבעיותיו, וזה ודאי איננו תת מודע, כי התת מודע איננו כל יכול ונביא. ולכן שוב ברור שמדובר בהתחברות לכוחות טומאה ואמונות זרות. לגבי מוח אחד הוא מסכם שהיא מבוססת על אמונות האנרגיות הכפרנית, שמבוססת על דברים לא טבעיים. ועוד שמדובר בניסיון לעורר כוחות רוחניים, ולכן זה גם יכול להזיק.
לגבי קוסם – הוא מאריך להביא מלשונות הראשונים שזה נאמר לא רק במגיד עתידות אלא גם במי שמייעץ ומדריך מה לעשות. לגבי דרכי האמורי הוא מוכיח שרק בדבר שלא הגיע מע"ז נאמר הכלל שאם יש בו היגיון – אין בו דרכי האמורי. אבל מה ששורשו בע"ז – אסור בכל מקרה גם לרפואה. לדעתו הרעיונות האלה אינם חדשים, וכבר היה לעולמים, ופוסקים רבים לאורך הדורות אסרו שיטות כישוף מהסוג הזה.
ושב ורפא, ח, יו"ד ה
מתאר שיחה עם הרב אהרן מיטלמן, שניסה להסביר לו את נימוקי המתירים. הרב מיטלמן הסביר שאכן המוחות שלנו מכילים משקעים מדורי דורות, וגם מבני משפחה, ולכן אין להתפלא על השיטות האלה של מח אחד. הרב אייפרס מציין שהוא מתקשה להשתכנע בזה.
ושב ורפא ח יו"ד ה
מצטט את הרב בלסקי (שלחן לוי) שהאנרגיה העולמית וכל סוגי הרפואות הקשורות בזה, ושיטות כאלה נובעות מתפיסות אליליות.
ושב ורפא ח יו"ד ה
מביא תשובה ארוכה מהרב לוי יצחק פלדמן.
לגבי דרכי האמורי הוא מביא את הראשונים ואת מהר"ם בן חביב בתוספת יוה"כ, שממנו עולה שטיפולים שהומצאו על ידי הגויים בהתבסס על תפיסות ע"ז ואלילות יש בהם איסור דרכי האמורי. ובמקרה דנן – מי שהמציא את הטיפולים, חכמי המזרח הרחוק, אפילו לא טענו שזה טבעי אלא שזה כח רוחני ואליל, ולכן פשוט שיש בזה דרכי האמורי. והמצאת המושג אנרגיה וכדומה – לא משנה דבר ולא מסתירה את הכוונה האמיתית.
פסק דין חשוב ומצוטט מאוד בציבור החרדי מובא ב'פסקי דין (י, כרך מא)
שם נידונה תביעה שאלה על תלמידה בקורס לקינסיולוגיה שדרשה לקבל את כספה חזרה כי היא גילתה שהחומרים קשורים לאמונות זרות וכו'. בית הדין נכנס לעובי הקורה ודן במהותם של הרפואות הללו. הרב י"ש אלישיב ביקש מהרב ד"א מורגנשטרן ללמוד על הנושא ולהציג מסקנות. על פי דבריו נכתב פסק בהסכמת הריש"א לפיו אסור להשתמש ברפואות שמבוססות על דעות עבודה זרה שיסודם בכוחות לא טבעיים. ולא די שהמאמינים בזה אומרים שזה טבעי. ויש בזה חשש קוסם ומעונן ומנחש ודרכי האמורי. וק"ו אם לא השמיטו מתכני הלמידה מושגים של ע"ז. הרב מורגנשטרן חקר את הקינסיולוגיה ומח אחד וצ'אקרות, והגיע למסקנה שאין הוכחה לכך שהשיטות הללו טבעיות.
דבריו מתבססים על דברי הכפות תמרים בסוגיית דרכי האמורי (שמה שיסודו בתפיסות אליליות יש בו איסור), ודברי המנחת יצחק (ו, פ) שכתב שיש לחשוש בסתם בלחשים שבאו אלינו ולא יודעים מה מקורם. הצנזור של התכנים לא מועיל ועדיין יש בזה איסורים, משום שאין שום בסיס מוכח של ריפוי בדרכי הטבע. ואסור ללמוד את התכנים האלה. וכך פסק בית הדין שם.
הרב מורגנשטרן הרחיב את הפסק שם (כרך י עמ' תקלז) והסביר שלמעשה כדי לקבוע שדבר פועל בדרכי הטבע צריך אחד משני תנאים: 1. שיהיה בו הגיון כלומר שיעמוד במסגרת כללי הטבע המוכרים. 2. שבפועל יוכח שהדבר עובד.
אבל כל זה אם מסבירים שזה בדרכי הטבע. אבל אם מסבירים שזה כוחות רוחניים, אז זה מסתבך, כי אז גובר החשש לכישוף, ואז גם אם נוכיח שזה עובד זה לא יעזור.
אם היה מתברר אצלנו שהפילוסופיה של האנרגיות נכונה מצד עצמה, אז לא היה אכפת לנו מהשורשים האליליים. אבל הרי כאן המדענים לא מודים כלל, והרפואות לא עומדות בשום מבחן מדעי מקובל. והיו שניסו לגייר, אבל עצם השינויים האלה לא מבטלים את הבעיה. ולכאורה בדיוק לזה התכוון מהר"ם בן חביב בהגדרה שלו לדרכי האמורי.
כתב העת 'פעמי יעקב'
התקיים פולמוס בנושא ריפוי בקינסיולוגיה (מח אחד).
הרב שמואל יצחק רוזנבלט (גיליון סח עמ' קי) כתב מאמר בו הסביר את שיטות הקינסיולוגיה והסביר את צדדי ההיתר. וכך דבריו:
הקינסיולוגיה מבוססת על התפיסה של תנועה= חיים, ובעת אירוע מתח הגוף מתכווץ ונוצרות חסימות בזרימת האנרגיה. מבקשים לזהות בכל מיני דרכים את החסימות האלה, והמטרה היא לשחרר את החסימות ולעזור למוח לפעול בצורה מאוזנת, דרך המודע, תת המודע, או דרך הגוף.
היות וזו השיטה, ברור שאין בה עצמה עבודה זרה, אבל גם אם יש ניצוצות של ע"ז בטיפולים שהגיעו מהמזרח הרחוק – מטרת המטפלים היא לרפא ולא להפיץ אלילות, והגירסאות המערביות מנטרלות את הצדדים האלה והעוסקים בהם מתרכזים בריפוי ולא באמונות. ואפילו מי שלמד אצל עובד ע"ז – עדיין יכול להיות שתוכו אכל קליפתו זרק. ובנידון דידן כלל לא מצאנו לחשים של ע"ז. וכפי שמצאנו שמי שעובד ע"ז אמר לו 'קח ממים אלו' ולא תלה את הרפואה בע"ז – מותר. ומביא ראיות מהבנין ציון, והאגר"מ בענין היפנוזה.
וגם אם מזכירים יין ויאנג וכדומה – זה לשונות מושאלים שבסופו של דבר כוונתם פשוט לאנרגיית חיים וכדומה. אבל בפועל נכון להשמיט את האמירות והמנטרות האלה, כדי שתהיה גירסא כשרה לכל הדעות. וצריך להזהר שהמטפל יהיה ירא שמים, ויזהרו שלא לזנוח את הרפואה הקונבנציונאלית.
בסוגיית דרכי האמורי הוא מסביר שזו רפואה שההיגיון שלה ברור, ושיש ניסיון שהיא מועילה. ואמנם דנו הפוסקים לגבי ריפוי בלחשים, אבל גם בזה רוב הפוסקים התירו לרפא בלחשים שאינם ידועים. ואפילו הרפואה לא מועילה מצד עצמה אלא מרגיעה – אין בזה דרכי האמורי.
בגיליון הבא התקבלו כמה תשובות למאמרו:
הרב משה שאול קליין (מרבני קהילות הרב ואזנר) (סט, עמ' קמח) השיב לאסור, כי כל שיטה שצורת הריפוי שלה לא ברורה לציבור, יש להימנע מעיקר הדין כי זה דרכי האמורי. לכן מסאג'ים וכדומה – מובנים, ואין בהם בעיה. אבל מטוטלת וקינסיולוגיה אינם כאלה, ואף שההסברים במאמר מאוד יפים – הוא לא בטוח שהם כל האמת, בלשון המעטה, וגם אם כן, זה עדיין רחוק מההגיון של הקהל הרחב.
הרב זלמן נחמיה גולדברג, פעמי יעקב סט, עמ' קלט
כותב שמוסכם שדבר שהוחזק כעובד, או שפעולתו הגיונית בדרכי השכל – אינו דרכי האמורי. אלא שהמח אחד, ההסבר שלו איננו שכלי אלא רוחני. וצ"ע אם זה נחשב הסבר. וגם מצד שהוחזקה כרפואה – צריך לבדוק עד כמה זה הוחזק, וגם אם זה לא צריך להיות ברור כמו שהוחזק שמגנט מושך את הברזל – עדיין צריך מוחזק היטב.
הוא חולק על הטענה שרק בהתרפאות בגוי שאומר 'עצים אלו' רלוונטית כאן. זה נאמר רק לגבי עצים, אבל אם יסוד הריפוי נעשה על ידי שמות עבודה זרה וכדומה – ודאי אסור, גם אם לא אומר. וזו שאלה מציאותית שצריך לברר.
למשל דיקור סיני ושיקויים הומיאופטיים מותרים כי הם מובנים קצת בשכל (אמנם לא לגמרי) אבל מח אחד צריך עיון עדיין.
הרב מוזסון, שחיבר עוד כמה מאמרים בנושא (פעמי יעקב סט, עמ' קמט)
משיג על המאמר הראשון. לדבריו ריפוי שמבוצע על ידי נגיעה בשרירים וכדומה – באמת אין בו איסור, בתנאי שהמרפאים אינם עובדי ע"ז. אבל טיפול מרחוק או על קרובי משפחה הוא דרכי האמורי. וכן מטוטלת. ויש בזה גם חשש קוסם. ובמיוחד מטפל שמגלה דברים מגלגולים קודמים וכדומה. והכל נובע משורש ע"ז של המזרח הרחוק.
הרב יהושע הלוי לוין (פעמי יעקב סט, קנא)
טוען שכל המושגים האנרגטיים והחסימות הם כולם קשורים לתפיסות כפרניות על אלוהות, ואסור היה אפילו לפרסם את המאמר. וכדי לחקור על זה, צריך להזהר לא לקבל את ה'חומר המצונזר' שמשמיט את השורשים של השיטות האלה. העובדה שהמטפלים מתיימרים לטפל מרחוק, ולאבחן חסימות מגלגולים קודמים, וכו' מוכיחים שזה לא סתם שיטה פסיכולוגית.
ים החכמה (תשס"ז עמ' נב) הרב יצחק אריה מורגנשטרן
כל השיטות פועלות על כח המדמה שמאפשר לגלות נעלמות וכו'. ואנשים אומרים שזה כח טבעי אצלם, והם לא מבינים את המשמעות. אולם בעצם חיבור לכח המדמה וקבלת תשובות ממנו – זה איסור קוסם כדברי הראשונים.
מכתב רבני בני ברק (דעת הפוסקים האמיתית בענין שאלת מטוטלת עמ' 10)
הסכימו לפסק הרב אלישיב, שיש בדברים האלה יסודות ע"ז וכפירה, ואין להתיר. הרב קנייבסקי. הרב יהודה סילמן. הרב מנחם מנדל לובין. הרב ישראל גואלמן. הרב שריאל רוזנברג. הרב שלמה קורח. הרב שלמה מחפוד. הרב דוד טהרני. הרב פנחס קורח. והרחבה לפסק הנ"ל של הרב מורגנשטרן יש גם בדעה חכמה לנפשך. תשע"ד, וישלח, עמ' יז
ואשיב דברי (מוזסון, יו"ד לז, ח)
כתב שדברים סגוליים שלא מובנים בשכל ולא מקובלים מדור ודור בעם ישראל – אסורים משום דרכי האמורי, ואפילו אם ברור שאין שורשם בע"ז. ולא כדברי הרשב"א שזה רק משנת חסידים להמנע, ולכן המחבר לא הביא דבריו להלכה, אלא סבר כרא"ש. ויש לתמוה על פתח הדביר שהקל בכל רפואה סגולית. והמנחת יצחק כבר תמה עליו. ואולי הוא דחק עצמו כדי לתרץ את מנהגם של המוני בית ישראל בארצות המזרח שנטו אחרי הגויים והתעסקו בסגולות.
יסוד האנרגיות זו תפיסה אלילית. ואפילו הייתה יכולה לרפא בכח סגולי – היינו צריכים להחמיר כשיטת הרא"ש והשו"ע בדרכי האמורי. וגם אם הקלו בכל מיני חפצים שיש בהם לפי הסגולה ריפוי – אנרגיה זה דבר רוחני לחלוטין, וכולו תלוי באמונה, ובזה כו"ע יודו שיש דרכי האמורי כל זמן שלא הוכח אמיתת הענין.
ועקרונית הרעיון של הרגשת השריר וכדומה יכולה להיות מותרת. אבל בפועל מטפלי מח אחד גם מתעסקים באנרגיות, ולכן יש להתרחק. ועוד העלה סברא שכל מה שהתירו לרפא בדרכי גויים שעובדים – זה רפואת הגוף. אבל רפואת הנפש – אין מקום להשתמש בדברים סגוליים שמשורש ע"ז, כי יש לנו את התורה הקדושה והיא רפואת הנפש וכו'.
היכל הוראה א, הוראה קיז כתב בשם אביו (הרב משה ברנדסופר) שבתחילה התיר מח אחד וכדומה, אבל חזר בו כי שמע מכמה וכמה שהיסודות של השיטה לא בדיוק טבעיים, ויש בזה עוד חששות. ולכן אסר לכתחילה, אבל התיר למי שהתחיל לסיים את הטיפול אם הוא מרגיש שזה עוזר לו.
מאיר דרך (17-24 עמ' 55) הרב ישראל מאיר וייל
קובע נחרצות שבשום מדינה בעולם לא הוכחו יעילות הטיפולים, ובמדינות שמשתמשים בהם תוחלת החיים נמוכה. הטיפול בשריר גם הוא בעייתי, כי הוא מחבר רעיון מובן – לבדוק צער וחולשה על השריר, עם רעיונות לא מובנים ומיסטיים של אנרגיות עולמיות וכו', והזרמת אנרגיות. ויש בזה שימוש בסמלים, ואמונות תפלות, ומשפטים.
האמרי יעקב (הרב יעקב מאיר שטרן. אה"ע עמ' רצו) דן בשיטת מח אחד. למעשה הוא סובר שיש להתיר את השיטה הפשוטה שבה המרפא מרגיש את השריר של האדם, ודרך החלשותו הוא מזהה בעיות בגוף והפרעות בזרימת האנרגיה, שהיא שיטה שגם אם אינה עובדת, מיוסדת על תפיסה טבעית פשוטה. אבל בשיטות יותר רחוקות, כמו מוח אחד שמתבצע על קרוב משפחה של החולה ודרכו מרגישים את הזרימה האנרגטית, או כשהמוח אחד מתבצע בטלפון – בזה כבר יש לחשוש שהדבר מיוסד על תפיסות אליליות במקור ויש בזה משום דרכי האמורי, וכדברי התוספות יום הכיפורים. הוא מזכיר את הבנין ציון, אך מציין שמעורבבים בזה עוד לחשים ודברים שנחשדים כאילו נלקחו מע"ז.
[1] וצ"ע אם דרש זאת רק כדי להגדיר אותה כרפואה לגיטימית ולא כהונאה, או שדרישה זו נוגעת לשיטתו גם להגדרת דרכי האמורי. ועוד, מה בדיוק יהיו הוכחות מספיקות מבחינתו? נראה בעליל שהכוונה למחקרים שיוכיחו יעילות מסוימת.
[2] אולם פשוט שניתן לטעון שהנידון שונה בתכלית.
[3] ועי' במאמרים של הרב רוזנבלט (פעמי יעקב סח, עמ' קי) ולעומתו בפקפוק שהעלה על דבריו הגרז"ן (פעמי יעקב סט עמ' קלט).
[4] הרב קנייבסקי, הרב יהודה סילמן, הרב מנחם מנדל לובין, הרב ישראל גואלמן, הרב שריאל רוזנברג, הרב שלמה קורח, הרב שלמה מחפוד, הרב דוד טהרני, הרב פנחס קורח.
[5] כאן עלי לציין שמדובר בהצגה מאוד לא הגונה של דעת הרב שטרן. הוא כתב להתיר מוח אחד שמתבצע בצמוד לגוף המטופל כי הם אינם בכלל קסמים, ועיקרם ניסיון לרפא על בסיס תפיסה מציאותית פשוטה, אבל שלל טיפולים שמתבצעים מרחוק הוא אוסר מחשש שיש בהם תפיסות אליליות וממילא דרכי האמורי. קשה מאוד להציגו כמיקל.