על חמסה
הסברים למנהג ותמיכה בו
רבי יצחק עונקיניירה – איומה כנדגלות (יא, א במהדורת קושטא)
הספר הוא פירוש לשיר המיוחס לאבן עזרא. באחד מקטעי הפירוש כותב המחבר שכף [יד] בעלת חמש אצבעות העשויה ממתכת מגינה על הנער או על החפץ שהיא תלויה עליו מפני מקרי העולם, ובפרט מפני עין הרע.
ההקשר: המחבר עוסק במעלותיה של האות ה"א, ומוסיף שיש בה סגולה: כאשר יש כף [יד] בעלת חמש אצבעות העשויה ממתכת, לא ישלטו המקרים בנער או בחפץ שהיא תלויה עליו, ובפרט לא תשלוט בהם עין הרע. עוד הסביר שבנשיאת כפיים מתכוונים הכהנים לשים את האות ה"א על עם ישראל, וזה שנרמז בפסוק "מציץ מן החרכים" [ראו משנה ברורה קכח, מה: "ומכוונים לעשות ה' אווירים – רמז לזה ממה דכתיב החרכים ה' חרכים"].
(בדבריו הסביר גם במה זכה יוסף שאין עין הרע שולטת בזרעו: יוסף הגן על אמו מפני עינו הרעה של עשו, ולכן הוסיף הקב"ה לשמו ה"א – 'יהוסף' – כדי שיהיה מוגן מעין הרע).
"ונתעלו הדרם איש ואשתו
בשבתי בם אסיר קלון ובשתו
אסיר מקרי זמן הרע ואין
ולא ישלוט שרירות לב ועין
ולא שלט בעין הרע ביוסף
למען שם שמו עדות יהוסף"
"הכונה איש ואשתו זה אברהם ושרה. אברהם נתעלה בה'א ונקרא אברהם ושרי נתעלתה בה'א ונקראת שרה, והם כנגד עשרה דורות שמנח ועד אברהם שם ארפכשד שלח עבר פלג שרוג נחור תרח אברהם, וקבלו שכר כולם בהשתדלותם אברהם לגייר את האנשים ושרה את הנשים וזהו בשבתי בם אסיר קלון ובשתו כינוי לעבודות זרות מה מתקו דבריה ומה עצמו מאמריה. ולפי דעתי בן הא הא ובן בג בג חברים היו והיו חכמים גדולים בין האומות ובאו להתגייר ובחרו להם השמות האלו בן הא הא רמז לאברהם ושרה הא מאברהם הא משרה ובן בג בג בית וגימל הוא הא הא הא הוא הא הא ושינוי שמותם למשפחותם ולבית אבותם. ותוסף עוד להתהלל במהלל' שיש בהא סגולה גדולה שבכל מקום שתמצא או בפועל בכתב או בכח בציור או באמירה או בציור כף אחת בחמשה אצבעותיו מאיזה מתכת שיהיה ויתלו על הנער או על איזה דבר שבעולם לא ישלטו המקרים עליו ובפרט להסיר שרירות לב ועין הרע, וכשבא יוסף וראה את דודו עשו הרשע והכיר בסימניו היותו מנאף מנאץ שמו יתברך אמר שמא יתן עינו באמי, עמד לפניה, אמר הב"ה אתה כיונת לשלא ישלוט עין הרע באמך אני אעשה שלא ישלוט עין הרע בך ובזרעך לעולם, מה עשה הב"ה הטיל הא על יוסף ונקרא יהוסף שמסגולת ההא שלא ישלוט עין הרע ואפילו בהזכרתה והסוד נעלם הוא ברוך היודע. ולפי זה נשיאות כפי הכהנים על קהל ישראל הכונה לשים ההא עליהם, ולזה רמזו מציץ מן החרכים הא חרכים והנה רבו כמו רבו תועלותי וסגולותי בבתי בראי ובבתי גואי מה עשיתי לך כי דלקת אחרי."
ילקוט ראובני פרשת ויחי (עג, א במהדורת אמסטרדם)
הרב אברהם ראובן הכהן סופר (נפטר בשנת 1673) הביא בקצרה את דברי רבי יצחק עונקיניירה.
"אות ה"א מועיל לעין הרע תעשה אות ה"א מכסף או משאר מתכות ותתלה בצואר התינוק וזהו סוד ניתוסף לו אות ה'א לא שלטה עליו עינא בישא וכן ברכת כהנים מציץ מן החרכים לברכם מעינא בישא:" (ספר איומא כנדגלות).
החיד"א – פתח עינים ברכות כ, א
החיד"א מביא שנוהגים לעשות ה"א של כסף כדי להינצל מעין הרע.
דבריו עוסקים בהסבר הרעיון הקבלי שעליו מבוסס המנהג.
"ודרך האמת אפשר דיעקב אבינו ע"ה כיוין להמשיך מעינא דא"א שהוא עינא פקיחא עינא דאשגחותא עינא דהוא נטורא וכו' כמ"ש באדרא קדישא והוא פר' ה' זו"ן או"א א"א ולכך עין גי' ה' הויות להמשיך מא"א לאו"א וזו"ן ומתבטלים הדינין. ולזה בן פורת יוסף בן פורת הם ה' תיבות לכוין עלי עי"ן ה' הויות להשפיע מעינא דא"א ולכן נוהגי' לינצל מעה"ר לעשות ה של כסף ואפשר לרמוז לה' פר' להשפיע מא"א שהוא רחמים גמורים וכסף רומז לחסד. וכן נוהגים לומר חמשה לינצל מעה"ר. וא"ש ההי"ב. אחר זמן ראיתי דבאדרא קדישא גופא מפורש דע"י שהושפע על יוסף הצדיק מעינא דא"א ניצול מעה"ר וזהו בן פורת עלי עין ע"ש [בדף ק"ל ע"א[1]. ומה שכתבתי שנוהגים לעשות ה' של כסף כן כתב בס' איומה כנדגלות והביאו בס' ילקוט ראובני פ' ויחי דף ע"ג ריש עמוד ב' דפוס אמשטרדם ע"ש]:"
בן איש חי שנה שניה פרשת פינחס, יג
הבן איש חי מביא כמה עצות להינצל מעין הרע, ובתוך כך מביא בשם החיד"א שתולים עץ שמצוירת עליו צורת כף [יד] בעלת חמש אצבעות, וחקוקה עליו האות ה"א.
"ואיתא בגמרא דברכות להנצל מעיה"ר הבא פתאום יאמר אנא מזרעא דיוסף קאתינא בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, ובספרים כתוב שיאמר ג"כ ויעקב איש תם יושב אוהלים, גם יאמר ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, גם יאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים, והגאון חיד"א ז"ל כתב מנהג העולם לומר חמשה, ולכן תולין עץ מצויר בו צורת כף שיש בו חמשה אצבעת וחקוק עליו אות ה', וכתב בכ"מ דמן הגמרא מוכח דאנשי בבל צריך להזהר ולשמור עצמן מן עיה"ר טפי משאר מקומות:"
ארחות אבות – מנהגי יהודי תימן כד, ט
הספר מביא מנהג להניח צמח מסוים (פיגם) על התינוק בברית המילה, ומבאר שהדבר מועיל נגד עין הרע, משום שעלי הצמח ערוכים בצורת חמסה. הספר נדפס בשנת תשע"ח.
"יש נהגו בשעה שמגישים את התינוק למילה מניחות הנשים עליו מין בשמים הנקרא שדאב (פיגם בלשון משנה)."
[ובהערה שם:] "והטעם כי ידוע הדבר כי פיגם בלשון המשנה הנקרא כיום רודא הוא סגולה גדולה כנגד עין הרע, והטעם כי צורת העלים שלו ערוכים כחמסה שהוא צורת כף היד בפתיחת חמש אצבעות ולכן בעת זו שכל העיניים נשואות לתינוק מניחים את זה עליו כדי להצילו מעינא בישא, וראה עוד בספר מצפונות תימן (שם)."
ים החכמה פרשת בלק
הרב יחיאל מיכל שטרן (תשפ"ב) מביא שהבן איש חי הסביר שהחמסה היא רמז לשם ה': נמנעו מלכתוב את השם עצמו בשל הקושי לשמור על קדושתו, ולכן עשו סמל לאות ה"א.
"המנהג המפורסם יותר הוא לתלות 'חמסה' כעין יד עם חמש אצבעות וגם כאן יש מקור קדום בשם מרן ה'בן איש חי' שמסביר שבתחילה היו כותבים את האות ה"א כסגולה על פי דברי הזוהר שכשאדם נושא שם שמים הוא מוגן מכל נזק אך היות שאי אפשר לשאת בדרך קבע את השם באותיותיו מחמת קדושתו החלו לכתוב ברמז את האות ה"א על קמע שתיחשב נשיאת שם שמים על האדם כסגולה אך דא עקא שגם באות זו נהגו בשמירה בקדושה וחששו להיכנס במקומות שאין ראוי לשאתם משום כך הרחיקו ועשו צורת כף יד עם חמש אצבעות לסמל את האות ה"א ומכאן השם חמסה שתרגומו חמישה."
שיח יצחק, 'תרופה וסגולה לעיה"ר', עמוד 32
הרב יצחק אלפייה (תרפ"ג) מביא רמזים ודוגמאות רבים לשימוש במספר 5 כנגד עין הרע:
- לוחות הברית היו כתובים 5 מכל צד (וכך, אף שניתנו בקולות, לא שלטה בהם עין הרע).
- הפנייה לעם ישראל בפרשת נצבים (דברים כט, ט–י) מחולקת ל-5 ול-5 (כך חילק הזוהר, על פי הפסוק).
- כשיעקב שלח מנחה לעשו, שלח 5 מיני זכרים ו-5 מיני נקבות, וגם בדברים שציווה לומר לו הזכיר 5 מינים.
- כשיעקב בירך את יוסף פתח ב-5 מילים – "בן פורת יוסף בן פורת" – ואחריהן "עלי עין", ובכך הוציא ממנו את עין הרע.
- כשיוסף לקח מאחיו כדי להציגם לפני פרעה, לקח 5.
- בברכת כהנים עושים הכהנים בידיהם 5 אוירים, ולדבריו הטעם לכך הוא משום עין הרע.
- על פי זה מסביר מדוע אמר יוסף 'ונתתם חמישית לפרעה'.
- על פי זה מבאר גם את דברי חז"ל 'המבזבז אל יבזבז יותר מחומש'.
"עוד ראיתי להביא סמך למנהג שנותנין על הילדים אבן של צבע תכלת ושדי בצורת פס יד בת חמש אצבעות, או שנותנים אותם על בתיהם וכו' : ולענין ראשון נביא ראיה בראשונה, הנה למנהג זה של צבע תכלת שמועיל לעיו הרע הכי איתא (בזהר ח"ג דף קס"ג) וז"ל מצולות ים כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלין זמין לעינייהו גוון תכלא ולא יכלא עיניהון לשלטאה, וכן (בהגהות שם) מכאן דצבע תכלת טוב לעיה"ר (א"מ), וראיה לענין הפסת יד בת חמש, הנה תחלה וראש מצינו בלוחות התורה שכשנתנן הקב"ה לישראל כתבן חמש מכל צד והכי איתא (בזהר ח"ב דף פ"ד) והלוחות וכו אלא הכי תנא חמשה קלין אינון לימינא וחמשה לשמאלה, ולזה בגוף התורה שהם הדברות שהיו בכתב יד ה' אע"פ שנתנו בקולות לא שלט בהם עין הרע וכשנשתברו הלוחות ברחו להם האותיות וכשחזר הקב"ה נתנם פעם שניה, הוא בעצמו כתבן, הואיל ומעיקרא עשאם בזה האופן להצילם מעין הרע אשר לא כן בפסילת הלוחות שלא עשה להם סגולה נשברו והאותיות פרחו להם כמ"ש רז"ל, ולזה בלוחות שניות לא פסלן הוא בעצמו אלא אמר למשה פסל לך וכו', עוד כאשר קרא לכל ישראל כללם חמש לימין וחמש לשמאל כדאיתא (שם פ"ה.) אמר ר' שמעון וכו' חמש דרנין לימינא, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל, וחמש לשמאלא, טפכם, נשיכם, וגרך אשר בקרב מחנך, מחוטב עציך, עד שואב מימיך הא חמש לשמאלא, ע"כ. עוד כששלח יעקב מנחה לעשו שלח לי חמשה מיני זכרים תישים, אילים, בני הגמלים, פרים, ועירים וחמשה מיני נקבות עזים, רחלים, גמלים מיניקות, פרות, אתונות ובדברים שלח לו ג"כ להגיד על חמשה מינים כמ"ש ויהי לי שור, וחמור, צאן, ועבד, ושפחה, וכשרצה לברך את יוסף ברכהו בתחילה בחמש מלים, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, אל תקרי עלי עין אלא עולי עין וכו' שאלו החמש מילין מועילין להוציא העין הרע ושולטים עליה (עיין בבא בתרא קי"ח: ברכות כ"א, כ"ט : סוטה ז' ועוד בכמה מקומות ועיין פירש"י שם) גם יוסף כשלקח מאחין לפני פרעה לקח חמשה מהם. עוד איתא (בש"ע א"ח סקכ"ה ס' י"ב) בברכת כהנים צריכים הכהנים לעשות בשתי ידיהם חמש אוירים ולענ"ד הסבה שיעשו חמש האוירים בידיהם הואיל והשכינה שורה על ידיהם בעת הברכה וזהו לבטל עין הרע מלשלוט בברכתם את ישראל וכל הנז"ל הם סגולות לעין הרע ובכדי שלא תשלוט עין הרע באדם: ונראה לי לבאר מאמר יוסף שאמר ונתתם חמישית לפרעה כי זהו רמז שרמז להם שצריך לתת לפרעא שהוא צד הקלי' השייך בו עיין הרע. כל מין מספר של חמש, ונראה לי לבאר עפי"ז מאמרם ז"ל (כתובות נ' ס"ז – וערכין כ"ח) המכזבז אל יבזבז יותר מחמש, וצריך להבין מדוע לא אמרו בהחלט ובצווי אל יבזבז אדם יותר מחומש…" (וביאר שזה עבור החושש מעין הרע, אם רוצה לתת יותר מכדי חובתו של מעשר)
מתנגדים
לא מצאנו התנגדות מוקדמת למנהג (למשל מימי החיד"א או הבן איש חי, שתמכו בו). נראה שהסיבה לכך היא שבאזורים שבהם לא נהגו בחמסה השאלה כלל לא עלתה, ובאזורים שבהם השתמשו בה היה ברור שהדבר טוב ומועיל, ולכן לא קמה לו התנגדות. כמובן, ייתכן שיש התייחסות כזו ולא מצאנו אותה.
גוף ונשמה, לקט הלכות בעניני כישוף, ח, ח
הרב יואל שוורץ (1939–2022) כותב שיש בכך איסור משום 'דרכי האמורי'.
"נראה פשוט שסגולות כנגד עין הרע כגון פרסת סוס או "חמש" ("חמסה") וכן הכאה בעץ אסורות משום דרכי האמורי, וכן החשש מפני המספר שלש עשרה."
הרב אבינר – נר באישון לילה, עמוד 148
הרב אבינר כותב שהחמסה היא אמונה תפלה ממקור מוסלמי, ויש המזהים את מקורה באלת הירח הקרתגית.
ואף שהחיד"א הזכיר את החמסה, אין לה מקור קדום בגמרא ובראשונים.
"חמסה – קמיע בצורת יד פתוחה האמור להגן מפני עין הרע. אמונה תפלה ממקור מוסלמי. במסורת המוסלמית נקראת החמסה בשם "ידה של פטימה", בתו של מוחמד. יש המזהים מקור קדום יותר לחמסה בפסלה של אלת הירח הקרתגית, נגדה דיבר ירמיהו הנביא (ירמיה מד יז), החמסה אמנם מוזכרת על ידי החיד"א (פתח עיניים, ברכות כ) בשם ספר 'איומה כנדגלות' לרבי יצחק עונקירה, אך אין לה מקור קדום בגמרא ובראשונים."
הרב אליעזר מלמד
התשובה נמצאת כאן.
ט"ז טבת תשס"ג
שאלה
"האם מותר להצמיד לבגדי תינוק קמיע הידוע כ’חמסה’ (צורת כף-יד) נגד עין הרע? האם זה ראוי? האם אין בזה משום ע"ז או לפחות אמונה תפלה?"
תשובה
"מוטב שלא לעשות זאת, מפני שאין לסמוך על סגולות שמקורם אינו בתורה. אין בזה איסור של עבודה זרה, אבל ודאי יש כאן פגם באמונה."
הרב דוד חי הכהן
מתוך תשובה באינטרנט.
הרב דוד חי הכהן רואה בשימוש בחמסה דבר שאינו רצוי, אך לדעתו אין בו איסור.
הרב דוד חי הכהן
כ"ה ניסן תשס"ז
שאלה
"שמעתי שהחמסה שלה שני אגודלים הינה "ערבית" והחמסה שלה אגודל אחד הינה יהודית, ולאחרונה אמרה לי מישהי שבעצם כל החמסות במקור ערביות.
- אם מקור החמסות אכן ערבי האם אין בעיתיות בכך עבורנו היהודים?
- אני איני משתמשת בחמסה כקמיע, אך אם קיבלתי מתנה בה משולבת החמסה מה לעשות עימה, או לחלופין האם מותר לתת מתנה מסוג זה?
- המון חנויות (בעיקר של מתנות ומזכרות) שופעות חמסות במגוון עיצובים ולעיתים בתוספת תפילת הדרך וברכת הבית וכו’, אם יש בעייתיות כנ"ל, מה יש לעשות בנידון?"
תשובה
"על מקור היד בצורת חמש אצבעות כסגולה נזכר בדברי החיד"א, והכונה לאות ה' משם ד' ולאו דוקא צורת היד. ואם הדבר קשור לדבקות האמונה ב-ד' המביאה גם לתיקון המידות יש תועלת ככל תפילה המחנכת את האדם להיטיב את דרכיו ובזה סגולתה. ויש שבמקום היד מציירים את האות ה' ואולי כך רצוי יותר.
כמובן שעדיף לא להשתמש בסגולות אלא להתחזק באמונה ובשמירת התורה. אך אין בצורה זו איסור ולא חייבים להשמיד, ואם נכתב על הצורה תפילה אין לזרוק משום קדושת התפילה."
כתבה ברשת עם ציטוטים מרבני ימינו
הכתבה נמצאת כאן. הציטוטים לקוחים מתשובות שפורסמו באינטרנט, ולא נבדקו מול מקורן.
מתנגדים: הרב בן ציון אלגאזי, הרב יובל שרלו, הרב דב ליאור. הקו המרכזי בדבריהם הוא שמיסטיקה מעין זו אינה דרכה של התורה.
תומכים: הרב רואי מרגלית (המביא ומסביר את דברי הבן איש חי), הרב אדיר כהן (כסא רחמים).
מקור החמסה
מתוך אתר 'אאוריקה' (אתר המנגיש ידע מדעי לציבור הרחב; המקורות שעליהם מתבססים הדברים לא נבדקו).
"חוקרים שונים טוענים שהחמסה, שפירושה בערבית "חמש", נולדה כבר בזמנים הפרהיסטוריים, כשהאדם הקדמון ראה ביד דבר משמעותי וצייר ידיים או הטביע את כפות הידיים על קירות מערות. אבל גם אם המקורות שלה כה עתיקים, שתי דתות – היהדות והאסלאם, טוענות כל אחת שהיא היא המקור האמיתי של החמסה, או לפחות המקור הדתי-תרבותי של השימוש בה."
…
"לשתי הדתות הללו, היהדות והאיסלאם, חמסות מעט שונות. בעוד אצבעותיה של החמסה היהודית מופנות כלפי מעלה, החמסה המוסלמית מפנה את אצבעותיה כלפי מטה דווקא – בכוונה להביא מזל – אל מול כוחות השאול.
סמל כף היד עם האצבעות כלפי מטה, שימש קמע להגנה על תושבי אגן הים התיכון, הרבה לפני הופעת הדתות המונותאיסטיות. יש חוקרים שקשרו את הסמל אל "טנית" – אלת הירח מתרבות קרתגו [היא עשתורת המוכרת לנו מהתנ"ך – הערת העורך], אותה מושבה פיניקית שישבה בצפון אפריקה, באזור טוניס של ימינו. בכל מקרה, באיסלאם של המאה ה-7 החמסה הזו הופכת ל"ידה של פטימה"."
…
"עם השנים ולאחר התקבצות היהודים במדינת ישראל, עברה החמסה אבולוציה תרבותית של ממש. בעידן המודרני היא זכתה לייצור מסחרי המוני, שהחדיר אותה לשלל שימושים ומגוון של תחומי חיים. מבתים פרטיים ובתי עסק ועד למוסדות ציבור, תולים היום רבים את החמסה "למזל" על הכתלים. פרסומות וכרזות, מחזיקי מפתחות ותליונים למכוניות – רבים באוכלוסייה משתמשים בחמסה בהתלהבות ובשימושים חדשים. יש גם שלל סגולות שרבים לא מודעים שמייחסים לחמסה. אם מופיעים עליה עופות למשל, הסגולה המיוחסת לה תהיה נאמנות ואהבת הבריות. אם החמסה מעוטרת בדג – היא טובה לפי האמונה לפוריות. תרנגול על החמסה, לעומת זאת, יבריח מהבית שדים ומזיקים.
באופן מסוים ניתן לראות בסמל הזה היום אייקון ישראלי וחלק בלתי נפרד מהזהות והתרבות העממית הישראלית."
[1] זוהר מהדורת הסולם – במדבר האדרא רבא קדישא מאמר פקיחו דעיינין, אות נה
"דתניא, מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא, מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עילאה, הה"ד בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. אמאי הוא בן פורת. עלי עין. כלומר על סבת עין דאשתגח ביה".
פירוש הסולם לזוהר – במדבר האדרא רבא קדישא מאמר פקיחו דעיינין, אות נה
"דתניא מפני מה וכו': שלמדנו, מפני מה זכה יוסף שלא שלט בו עין הרע, הוא מפני שזכה להיות מושגח בעין טוב העליון, דא"א. ז"ש, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. שפירושו, למה הוא בן פורת שלא שלט בו עין הרע, מפני עלי עין כלומר על סבת עין העליון דא"א שהיה מושגח בו".