ו, א – עבירה על איסור בעקבות חלום | הרב דוד פומרנץ

לעבור על איסור בעקבות חלום

סיכום

אין עוברים על דברי תורה בגלל חלום:

רבים כתבו שלא עוברים באיסור בעקבות חלום: בפרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן רפח ס"ק ג כתב שמי שחלם חלום רע לפני קידוש של לילה, כיון שיש אומרים שהוא דאורייתא אסור לו להתענות. בבית יהודה (הרב יהודה עייאש) או"ח סימן נב כתב שאין להחמיר את החומרא של הרמ"א להתענות תענית חלום עד חצות הלילה אם עוברים בכך על איסור דרבנן של אכילת מצה לאחר חצות. בדברי מרדכי (הרב מרדכי קריספין) או"ח כב נשאל באחד שחלמו לו שמת מבקש ממנו מרגלית. אותו אחד רצה לקבור את המרגלית בקבר המת. הרב קריספין עונה שלא יעשה זאת שיש בזה בל תשחית, ושעדיף שיתן ערך המרגלית לצדקה לעילוי נשמת הנפטר. וכ"כ בשו"ת חקרי לב חו"מ ב, קיח שמציג מקרה שקרה בשנת תקע"ד שהיה דבר בעיר איזמיר והלכו לכפרים והוליכו לשם ספרי תורה גם כדי להתפלל. ואחד חלם חלום שלוש פעמים שהתורה נמצאת בגלות ושיש להחזיר את הספרים לעיר. מנהיגי הקהילות החליטו להחזיר את הספרים לעיר, אולם היו שהתרעמו על כך שמבטלים אותם ממצווה. הרב חזן מתחיל לדון בנושא מצדדיו ההלכתיים של הולכת ספר תורה והאם מותר לציבור לגזור כשהיחיד לא יוכל לקיים מצווה והסיק שיש בעיה. ולעניין חלומות הוא מציג שמצד אחד רואים בתנ"ך שמתייחסים ברצינות לחלום ומצד שני גם בתנ"ך וגם בגמרא רואים שחלום הוא הבל לא מעלה ולא מוריד. מביא את האברבנאל והתשב"ץ המחלקים בין סוגי חלומות. ומוסיף עליו שבימינו האנשים טרודים הרבה יותר בעניינים גופניים ולכן החלומות הם לא מצד השכל הזך אלא מצד הרהורים שאין בהם ממש. בנוסף, מעיר שלא עוברים על דברי תורה, לבטל אנשים ממצווה, בגלל חלום. וכ"כ בלב חיים ג, יט.

הורו לאדם להתענות בחלום:

בשו"ת זקן אהרן (הרב אליהו הלוי) כא מביא שבעירו חלמו יחידי סגולה מהעיר שרב העיר שנפטר ועוד חכמים שנפטרו באו ואמרו להם שיש להתענות בגלל פורענות שעתידה לבא. הרב הלוי מאריך בתשובתו, הוא מחזק את גזירת התענית. מביא ראיה לדברים מהגמרא בנדרים ח, א שמי שנידו אותו בחלום חייב התרה בפני עשרה, והטעם שמשמים גזרו עליו ויש לחוש לנידוי זה (אפילו יותר מנידוי רגיל, שמספיק שלושה להתיר). ומוכיח שנידוי נקרא נדר, ולקבל תענית נקרא נדר – ולכן כמו שמי שמנדים אותו בחלום חייב לקיים נדר זה, כך מי שנדרו לו להתענות בחלום חייב לקיים נדר זה. ולא מועילה התרה לתענית כי החלום נתן לו מעשה לקיים ולצאת ידי חובת הנדר (לעומת הנידוי שלא נתן תנאי ולכן מועילה התרה).

בתשב"ץ ב, קכח נשאל על ציבור שאחד מהאנשים חלם שאם לא יתענו יהיו מנודים, והרב במקום גזר תענית עם ברכות וגם התיר את הנידוי. התשב"ץ סובר שהוא טעה בזה שקבע ברכות לבטלה וגם שאם הם התענו לא היה צריך להתיר את הנידוי. אולם מעיר שמהגמרא נראה שקבעו תענית ציבור בעקבות חלום, ומציין למקרה עבר שהריב"ש קבע תענית על סמך חלום של אדם שיצא אחר כך לתרבות רעה. אך גם הריב"ש מספר שפעם באו אליו עם חלום וזלזל בחלום, ואכן החלום התגשם ומאז הוא לוקח ברצינות את החלומות.

טהרת המים (לרב אברהם בן נחמן הכהן) מערכת ת' אות ע' הביא התייחסויות שונות – מצד אחד את הסוברים שיש להתייחס ברצינות לחלום ולהתענות: זקן אהרן, זכור לאברהם, ואת המעשה של רב חיים פלאג'י שעשו מעשה על פיו בעירו של טהרת המים. מנגד, מזכיר את החכ"א חזן שסבר שלא צריך להתענות, וכן מהרב "דבש לפי" שמובא מעשה שאדם גדול אמר לת"ח שלא יתענה תענית חלום.

עבר איסור בחלום:

לדעת הלב חיים לא צריך לעשות תשובה, שאין כאן מעשה ממשי. אולם לדעת רב פעלים צריך לפשפש במעשיו שמהשמים מראים לו שעבר עבירה.

 

לא עוברים באיסור בגלל חלום

פרי מגדים

בפרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן רפח ס"ק ג כתב שמי שחלם חלום רע לפני קידוש של לילה, כיון שיש אומרים שהוא דאורייתא אסור לו להתענות:

"אם ישן ליל שבת קודם אכילה וחלם לו ועמד, יש להסתפק איך יעשה בקידוש, דקיימא לן בסימן רע"ג סעיף א' אין קידוש אלא במקום סעודה, ואף אם אחרים אוכלים ושותים, מכל מקום מי שאין אוכל במקום סעודה הוא לא יצא ידי קידוש, כבסימן רע"ג בט"ז אות ב' דאמר רבה לאביי [פסחים קא, א] טעימו כאן, אף על גב דרבה מקדש ואכל שם, הם לא יצאו בשמיעה זו אם לא אכלו שם. אם כן למאן דאמר קידוש היום בכוס דין תורה, כנראה מט"ז [סימן] רע"א אות י"ט, איך יבטל מקידוש היום, ועיין מ"א [ס"ק] א' שם. ומיהו עונג שבת להתענות יש אומרים גם כן דהוה דין תורה, מכל מקום יש לומר זה עונג לו, מה שאין כן לבטל קידוש היום דין תורה מפני תענית חלום לא יתכן. וגם באליה רבה [ס"ק] יו"ד צידד בזה, דיש לומר בלילה רשאי לאכול. ואם קידש ולא אכל, אף מן התורה לא יצא, כנראה מתוספות סוכה ג' [ע"א ד"ה דאמר] וברכות י"א [ע"א ד"ה תני] אלו היית נוהג כן לא קיימת מצות סוכה מימיך [ברכות שם]. ובפתיחה כוללת [ח"ג אות ז – ח] אי"ה יבואר. ועיין מ"א [סימן] תקצ"ז אות ג', ויראה דהכי פירושו, מהר"ם [שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן נד] התענה וקידש קידושא רבה, פרי הגפן על הכוס בשחרית, ונתן לאחר לטעום. אף על גב דאין קידוש שלא במקום סעודה אף בשחרית, מכל מקום מן התורה יצא ידי קידוש אף בלא סעודה, וסובר דכל היכא דאי אפשר יצא מן התורה עכ"פ, ושעת הדחק הוה. ועל זה כתב המ"א דקידושא רבה קיימא לן [סימן רפט מ"א ס"ק א] דרבנן. ומשמע מתשובת מהר"ם דאי הוה דין תורה אין י[ו]צא במה שקידש בתפלה, ועיין מ"א [סימן] רע"א [ס"ק א], וזה שהראה שם [בסימן תקצז] לריש סימן רע"א, ואי"ה שם [סימן תקצז אשל אברהם אות ג] יבואר עוד בזה, וכאן אין להאריך. עיין סוף הסימן:"

 

בית יהודה

בית יהודה (הרב יהודה עייאש) או"ח סימן נב כתב שאין להחמיר את החומרא של הרמ"א להתענות תענית חלום עד חצות הלילה אם עוברים בכך על איסור דרבנן של אכילת מצה לאחר חצות:

"עוד נשאלתי בו ביום בערב פסח שחל להיות בשבת שישן בו איש אחד שינת צהרים וחלם חלום שהתענה עליו חצי היום אם מותר לישב בתענית עד חצי הלילה כמ"ש מור"ם בהג"ה סי' רפ"ח ואחר חצי הלילה יעשה הסדר. או יעשה קודם חצות מטעם הא דאיתא בסי' תע"ו דיהא זהיר לאכול אפיקומן קודם חצות ולא יחוש להך דחיוב התענית עד חצות.

תשובה אותו תענית שהזכיר מור"ם ז"ל שמתענה מחצי יום עד חצות הלילה לא נזכר לא בתלמוד ולא בפוסקים המפורסמים ולא מצינו שיש תענית של חצי יום וכן לא מצינו תענית לילה וחומרא היא שנזכרה באחרונים ואם כן לענין אכיל' מצה לא מיבעי' לסברת ראב"ע דאמ' דאכיל' פסח אינה (אלא) עד חצות ואמר בגמ' רבא אליביה אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לראב"ע לא יצא דלדידיה ודאי דאתי חיוב מצה דאורייתא ודחי הך חומרא דיתענה עד חצות. אלא אפילו לרבי עקיבא דאמר זמן אכילת פסח כל הלילה וממילא דהה"נ מצה וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל מ"מ מודה דמדרבנן אינו נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כדין ק"ש וכמ"ש הרא"ש ז"ל וכיון דאיסור זה הוא מדרבנן ומוזכר הוא בדברי הפוסקי' תידחה הך חומרא מפניו ובכה"ג לא אמרינן דהעמידו דבריהם בשב ואל תעשה וזה נראה פשוט בס"ד".

 

הרב מרדכי קריספין

בדברי מרדכי (הרב מרדכי קריספין) או"ח כב נשאל באחד שחלמו לו שמת מבקש ממנו מרגלית. אותו אחד רצה לקבור את המרגלית בקבר המת. הרב קריספין עונה שלא יעשה זאת, שכן יש בכך בל תשחית, ושעדיף שיתן ערך המרגלית לצדקה לעילוי נשמת הנפטר:

"נשאלתי על איש אחד שחלמו לו אחרים שמת א' שאל לו מרגלית א' ושאל השואל אי שפיר חזי להוליך מרגלית א' ולקבור אותה בקבר או לא. והיתה תשובתי אליו דלא אריך למעבד הכי כיון דאינו אלא איבוד ממון דפשיטא דהמתים אינן יודעין מאומה לישא וליתן במרגלית והעושה כן עובר משום בל תשחית אלא מוטב שישומו מרגלית א' כמה היא שוה ויתנו המעות לעילוי נפש המת הבא בשאלתה וכשמוע הוראתי זאת גבר חכם כה ענה לא שנית מימיך עובדא דזעירי דפרק מי שמתו כנראה דהוא אזיל לאידך גיזא דצריך לילך לקבר האיש הבא בחלום ולקבור המרגלית וחיליה מההיא דפרק מי שמתו דאמרינן אימא לה לאמא תישדר לי מסקרא וגובתא דכוחלא בהדי פלניתא דאתיא למחר, אלמא דהמתים נמי צריך להם מסקרא כו' ודון מינה למרגלית זה נראה כונתו.

ואני בעניי אומר דהוא שנה ולא פורש לו דמההיא לא אירייא דאדרבא משם ראיה דכל העושה כן אינו אלא טועה שהרי פרש רש"י התם וז"ל גובת קנה ובשביל שמתה ילדה אמרה הכי לעגמת נפש עכ"ל הרי להדיא דאך פי פשטן של דבריפ פירש רש"י דאין הדברים כפשוטן דהיה רוצה גובתא ומסקרא אלא לעגמת נפש קאמר וכיון שכן זכינו לדין דבנידון דידן נמי אין הדברים כפשטן אלא אל אלהים הוא יודע תעלומות ומוטב שיפדו את המרגלית בצדקה שהוא קרוב לשכר בעולם הזה ובעולם הבא, ולרווחא דמילתא אני אביא מאי דתניא בפרק זה בורר ד"ל ע"א הרי שהיה מצטער על מעות מעשר ב' שהניח לו אביו פירש רש"י ולא אמר לו היכן הם ובא בעל החלום וו' הם במקום פלוני הם של מעשר ב' הם זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ודון מינה ומינה ופשוט".

הרב קריספין לא מבטל את החלום לגמרי, הוא פותר אותו בכך שיתן ערך מרגלית לצדקה לעילוי נשמת המת. ויכול להיות שאין חובה בזה, ומפני שהיה חשוב לאיש לקיים את חלומו הציע לו הצעה זו.

 

שו"ת חקרי לב

בשו"ת חקרי לב חו"מ ב, קיח מציג מקרה שקרה בשנת תקע"ד שהיה דבר בעיר איזמיר והלכו לכפרים והוליכו לשם ספרי תורה גם כדי להתפלל. ואחד חלם חלום שלוש פעמים שהתורה נמצאת בגלות ושיש להחזיר את הספרים לעיר. מנהיגי הקהילות החליטו להחזיר את הספרים לעיר, אולם היו שהתרעמו על כך שמבטלים אותם ממצווה. הרב חזן מתחיל לדון בנושא מצדדיו ההלכתיים של הולכת ספר תורה והאם מותר לציבור לגזור כשהיחיד לא יוכל לקיים מצווה והסיק שיש בעיה. ולעניין חלומות הוא מציג שמצד אחד רואים בתנ"ך שמתייחסים ברצינות לחלום ומצד שני גם בתנ"ך וגם בגמרא רואים שחלום הוא הבל לא מעלה ולא מוריד. מביא את האברבנאל והתשב"ץ המחלקים בין סוגי חלומות. ומוסיף עליו שבימינו האנשים טרודים הרבה יותר בעניינים גופניים ולכן החלומות הם לא מצד השכל הזך אלא מצד הרהורים שאין בהם ממש. בנוסף, מעיר שלא עוברים על דברי תורה, לבטל אנשים ממצווה, בגלל חלום:

"שאלה על דבר המנהג אשר נהגו בעירנו פה אזמיר יע"א זה עשר שנים והותר ביחידי העיר שהולכים לטייל לכפרים בימות הקיץ ומוליכים ס"ת עמהם ובכפר אחד מאלו הכפרי' החזיקו ג"כ היחידים להיות להם ס"ת עמהם בקיץ ובחורף בחגים ובמועדים ומעלת הרבנים אשר היו מימי קדם נהגו הם בעצמם להיות להם ס"ת בביתם וכמו כן יחידים אחרים ואין פוצה פה ומצפצף, והנה בעת"ה בשנה זאת ש' התקע"ד היתה מגפה גדולה בעיר בעה"ר לתפ"ץ וע"י כן נסו וברחו העם רוב אנשי העיר לשלשה כפרים והוליכו עמהם ס"ת בכל השלשה כפרים להתפלל שם בבית א' והכינו שם בבית אשר שמו הס"ת ארון והיכל כמנהגם אשר נהגו מימי קדם ובאמצעות זה הזמן שהיתה המגפה בתוקף וברוגז ב"מ (בר מינן?) לא תקום פעמים צרה איש א' בעל החלומות חלום חלם שהיתה התורה בגלות ושהיו עושין עיוות הדין ובעון זה נגזרה גזירה זאת ב"מ ובא וסיפר החלום לרבני מתא הי"ו כי זה פעמים שלש שחלום שהתורה היא בגלות והיינו הס"ת שהם בכפרים שהם בגלות וע"י כן המלאך הולך ומשחית ב"מ עת"ד בעל החלומות הנז'.

ותכף נתוועדו במקום אחד הפחות והסגנים שהם הממונים עם מעל' הרבנים הי"ו ונשאו ונתנו בדברי החלום הנז' ועלתה הסכמתם שיורידו הס"ת שיש בכפרים כלל ושיתפללו כל העם הנמצאים בכפרים בלי ס"ת וקצת יחידים מיחו בדבר זה ולא הורידו הס"ת שהיה עמהם וא' מהם הוא מבני עליה שכבר החזיק זה עשרים שנים ויותר להיו' עמו ס"ת בביתו בקיץ ובחורף ובחגים ובמועדים גם אשור נלוה לו קצת יחידים אחרים באמור שאם יוריד זה האיש הס"ת שבביתו יורידו ג"כ הס"ת שלהם ועי"כ נשתרבבו דעות חלוקו' בענין זה, ומע' הרבנים הי"ו עמדו ונתוועדו פעמים שלש במקום א' על הדבר זה ונשאו ונתנו בענין זה ועלתה הסכמתם שמן היום הזה והלאה לא יהיה שום ס"ת בכפרים כי אם בבית האיש המיוחד אשר זכרנו יען שכבר החזיק זה עשרים שנה להיו' לו ס"ת בביתו וגם שיש ה' שנים שהוא תושב תדיר כל השנה בכפר ועוד עלתה הסכמתם ששום יחיד מיחידי העיר לא יהיה לו רשות להתפלל שם בבית הנזכר כי אם מי שהוא תושב תדיר כל השנה בכפר אמנם יחידי העיר אשר הולכים בכפרים מפני חמת המציק אם דבר בעי' ב"מ או אם אפילו הולכים לטייל לכפרים שלא יורשו לילך ולהתפלל בבית הנז' בס"ת כי אם שיתפללו בביתם בלי ספר תורה, והן עתה רבים מהיחידים מוחים בדבר הזה ע"י שכבר הוחזקו זה י' שנים להיו' להם ס"ת בכפרים ויש מהם אשר לבם חפץ להתעכב בכפרים בחגים ובמועדים וכמו זר נחשב להם להתפלל בלי ס"ת ע"כ שואלים המה את דבר המשפט אם יש כח ביד כוללו' העיר להכריחם על ככה או לא ושכמ"ה.

תשובה לא נתבאר אם הסכמ' זו שרוצים לעשות היא עפ"י הדין ששורת הדין מחייבת לעשות כן משום בזיון טילטול הס"ת ממקום למקום או דילמא שרוצים לתקן כן אף שלא מן הדין והוא באח' משתי סיבו' או מפני אימת החלום אשר בא בשאלה שעל ידי החלום הנז' באו לידי מידה זאת להורי' הס"ת שהיו בכפרים או אפשר שמה שרוצים עתה לתקן כן הוא מפני תיקון הק"ק של פה עירנו אזמיר יע"א שלא יגיע להן נזק שבהיו' ס"ת בכפרי' זוהי סיבה שמתעכבים שם רובי יחידי עירנו החשובה ומתמעט' ההכנסי כאן בק"ק, כי ע"כ צריך אני לבאר לכל הפרטים הנז' אם יש יכולת ביד הממונים לכוף את היחידים ולתקן כה"ג שלא יהיו ס"ת בכפרים כנזכר בשאלה כפי אשר יורוני מן השמים וצור ישראל יצילנו משגיאות כי"ר.

… (הרחיב הרבה מאוד בעניין בזזת ספר תורה ממקום למקום, ועל האם אפשר לאסור על מי שיש לו ספר תורה להקים מנין בביתו)…

פש גבן לבאר על דברי החלומות אם יש לנו להאמין בחלום הנז' ולהוריד הס"ת אף שלא מן הדין או לא, ולכאורה נר' דיש לעשות עיקר מהחלומות כמו שמצינו בהרבה מקומות דיצא פועל מהחלומות בתורה ובנביאים ובכתובים כמו אברהם אבינו ע"ה ויעקב אבינו ע"ה ולבן ויוסף הצדיק ופרעה ושר האופים ושר המשקים וגידעון ואליהו הנביא וכן שלמה המלך ע"ה ונבוכנצר ודניאל ע"ה וכאלה רבות שחלמו חלום ויצא לפועל אותו חלום וא"כ ש"מ דיש לחוש ולהאמין לדברי חלומות.

אך לעומת זה מצינו להפך שאין ממשו' בחלומו' ומקרא מלא דבר הכתוב לא תשמע אל דברי הנביא או אל חולם החלום, וכן בישעיה (סי' כט) כתי' כאשר יחלום הרעב כו' וכאשר יחלום הצמא כר', וכן בירמיה (סי' כג) הנביא אשר איתו חלום יספר חלום ואשר דברי איתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר כו' וכן זכריה הנביא ע"ה (י, ב) אמר וחלומות השוא ידברו ושלמה המלך ע"ה אחר שהוא ראה עיקר מהחלומות אמר בקהלת (ה, כ) כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים ואמר עוד (שם פסוק י) כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא ותי' יהונתן היכמה דאית חלמא על הרהורי לבא כו' וכפרש"י ז"ל כי דרך החלום לבא ברוב הרהורים כו' וכ"פ שם בפסוק כי ברוב חלומו' כו' אל תשמע אל החלום אלא את האלהים ירא באופן שבהרבה מקומות ראינו שהחלום הוא עיקר כחזיון הנבואה ממש ויש מקומות שאמרו דהחלומו' הם שקר ודבר כזב והירהורים רעים כענין שאמר איוב (ז, יד) וחתתני בחלומו' וכן בדברי רז"ל יש מקומות סותרים זה לזה דבפרק הרואה (נז, ב) אמרו חלום אחד משישים בנבואה ושם נאמרו כמה מימרות בעניני החלום שנראה דיש לחוש לדברי החלומות ואילו שם בפי הרואה (נה, ב) אמרו דכל החלו' הולכים הפה וכן אמרו דהחלו' שוא ידברו וכן אמרו חלמא דלא מפשרא כאיגרתא דלא מקרייא וכן אמרו אין חלום בלא דברים בטלים מכל הני משמע דאין לנו להאמין בדברי חלו', ובנדרים (ח, א) לענין נדוהו בחלום משמע דיש עיקר בחלום ואילו בסנהדרין (ל, א) אמרו דברי חלומו' לא מעלין ולא מורידין וכאלה רבות בדברי רז"ל בש"ס ובאגדות באופן שאין לנו הוכחה לא מהפסוקים ולא מדברי רז"ל אם נעשה עיקר מהחלומות או לא.

ושוב האיר ה' את עיני וחזי הוית למהר"י אבראבנאל ז"ל בפירושו על התורה בפרשת מקץ (בהקדמה) דנרגש מכל זה, וכתב דיש שני מיני חלומות יש חלום שהם כולם דמיונות שבאים לאדם על ידי כח המדמה דהיינו או שהוא אוכל ושותה הרבה וע"י כח האכילה רבה עליו כח הדמיונות והרהורים רבים, וכן להופכו אם הוא חלוש המזג וכן בהיותו חולה שכל אלו באים לידי חלומות לסיבת גופם דגורם להם מחשבו' והרהורים רבים וע"י כך דעתם אינו מן הישוב וא"כ כל אלו החלומות הם שקר ודבר כזב ועל אלו ועל כיוצא באלו אמרו החלומות שוא ידברו, ויש מן החלומות שהם צודקים כי בהיות האדם פנוי מכל מחשבות שבעולם ולא יש לו שום סיבה הגורמת לו שיבא לידי מחשבות וכה"ג כשחלם חלום י"ל שהוא חלום אמיתי, ויש מין שלישי מהחלומות והוא הבא לאדם מכח השפעת הנבואה כו' את"ד, ושם ביאר הרב ז"ל דכל לגבי דידן איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' ובמה יבדלו חלומות השוא מהחלומות הצודקים והשיב הרב לזה דיש ב' מיני אותות עצמים כדי לברר אם החלום הוא אמיתי או לא האות הראשון הוא דהחלום הצודק והאמיתי יבא מסודר ונכון כו' אמנם השוא יבאו מבלי סדר ומבולבלים ובעירוב דברים דאינם צודקים לחלום וכמ"ש שלמה המלך ע"ה כי בא חלום ברוב ענין והאות הב' שהחולם החלום אם הוא חלום אמיתי ידגיש בעצמו התפעלות גדול מה שלא יתפעל מהדמיונים הכוזבים כי חלום אמיתי הוא כמו חזיון הנבואה שהחלום הנבואיי יעשה רושם בנפש הנביא וכמ"ש ותהי בלבי כאש בוערת את"ד יע"ש באורך.

הנך רואה בעיניך שכל דברי הרב ז"ל שנתן ב' אותות כדי לידע החלום אם הוא אמיתי או לא, ולע"ד נראה דאע"פ כן אנן בדידן לא סגי לן בזה כדי לידע אמיתות הבירור דיש בין זה לזה והוא דכבר זכר לנו הרב ז"ל דברי המורה ז"ל וראיתי שם לרבינו המורה בח"ב פלו' דהטיל תנאים רבים שיתבטל מחשבתו ותשוקתו מעניינים הבהמים ר"ל בחינת תענוג המאכל והמשתה והמשגל ורדיפת השררה והכבוד ובקשת הנצוח וכאלה רבות לזה יקרא שבא לו החלום בהשגחה האלהית והשפעה הקדושה אמנם אם יחסר לו מכל זה כגון שהוא רודף אחר המאכל והמשקה כו' או אחר הכבוד והשררה אין ספק שיהיה החלום ההוא נבואי כי אם מחשבות זרות שבא לו ברעיונו עכת"ד יע"ש.

גם הגאון התשב"ץ בח"ב (סימן קכח) חקר הוא ז"ל בעניינים כאלו וכדברי המוהרי"א ז"ל והוא ז"ל פתר לה מעין לזה דהחלומות אמתים יבואו באדם שדעתו צח ומצוחצת ובאדם בריא ביצירתו ובהרכבתו ובמזגו לא יקרהו שום מזג רע ממזונות מוליכים ליחה עבה ושחורה ואידים עבים מערבבים אותו וכשהוא על אופן זה יראה חלומות צודקים כו' והחלום בלתי צודק הוא בהיותו כח המדמה בלתי בריא או מפני שורש יצירתו ברוע הרכבתו או ברוע מזנו כו', ובזה פי' כונת מאמרם ז"ל בפרק הרואה (נה, ב) שאמרו רבא רמי כתיב החלומות שוא ידברו וכתיב בחלום אדבר בו כו' ל"ק כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד דאין כונת רבא לומר מלאך ממש או שד ממש שהרי אנן בדידן אין לנו בירור איזה חלום בא ע"י מלאך ואיזה ע"י שד אלא כוונתו לו' דהכל באיש החולם דאם יהיה שכלי זך ונקי מכל מחשבות זרות ומסיבות הגורמות לגופו בלי ספק אותו חלום יהיה צודק ואמיתי והוא יקרא ע"י מלאך ר"ל בזה שהוא נבואיי ואם יהיה לו סיבתות מגורמות מחשבות ודמיונות כנזכר לעיל בלי ספק שהוא חלום כוזבי ומחשבות זרות עלו על משכבו יע"ש בדבריו.

ומכל זה למידים דהן בעון בעוה"ר שאפילו אם המצא ימצא איזה איש שהוא פנוי מכל מחשבות העה"ז ושיהיה בטל ממאכל ומשתה כו' ושלא יהיה רודף אחר השררה והתאוה וכיוצא מה שאינו בנמצא אפי' א' מיני אלף, מ"מ אין אתה מוצא איש שיהא דעתו פנוי ממחשבת המזונות שעלה יוקר השערים לאין תכלית ותדיר כל היום הוא נרדף למצוא ולהביא טרף לביתו, ובפרט מקריי הזמן דאין לך יום דאין קללתו מרובה כו' ותמיד לבו הולך חשכים, וא"כ איזה דרך ישכון עליו רוח נבואיי ולבו בל עמו כה"ג ודאי דכל החלומות דאנו חלמים אין בהם ממש לפי מה שנתבאר ואפילו בחלומות שנראים עיקריים וצודקים כבר כת' בתשו' הגאון התשב"ץ ז"ל בתשובתו שם דעליהם הוא שאמרו אין חלום בלא דברים בטלים והיינו על דרך שאמרו שם בפ' הרואה חלום אעפ"י שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים כו' והמבואר מדברי הרב ז"ל הוא דאפילו החלומות דיש לחוש להם אינו אלא מתורת ספק ולכך כתב הרב דאפוקי ממונא עפ"י החלום לא מפקינן. וכן הוא מבואר בשאלתו' דרב אחאי גאון ז"ל וכמו שפירש דבריו הרב מוהר"י פארדו בס' תועפות רא"ם שחיבר על השאלתות הנדפס חדש ממש יע"ש בפרשת מקץ. והטעם דכיון דאין אנו יודעים בטיב החלומו' אם אמתים או לא א"כ מה שאנו חוששים אינו אלא מתוך ספק ואין לנו להוציא ממון על הספק.

ומינה דן אנכי בנ"ד דכיון שכבר נתבאר לעי' דלהוריד הס"ת מן הכפרים אינו אלא עבירה ואיכא צד לומר דחייבים עונש דהוי מונע את הרבים מלעשות מצוה כמו שנתבאר א"כ אין לנו לעשות מעשה עפ"י החלום הזה נגד הדין ועליו נאמר לא תשמע כו' או אלא דברי החלום, ובלאו הכי מן הסתם אין לנו לחוש לדברי החלומות במילתא דלית ביה לא איסור ולא התר וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובותיו ח"א (סי' תפג) ומה שמצינו דחששו לדברי החלומות בהרבה מקומות אינו בתורת חיוב כי אם דעל הספק ראוי לו לאדם לחוש לעצמו אל דברי החלום, וכבר נשאל הרשר"א ז"ל שם (סימן תלב) אם החולם חלום דצריך תענית אי מצי למפטר עצמו בהטבת חלום והשיב שלא חייבו רז"ל בשום מקום להתענות אלא שאמרו שהתענית יפה לחלום כו' והתירו לו להתענות עליו אפי' בשבת אבל לחייבו תענית לא, והביא ראיה משמואל כי הוה חזי חלמא בישא הוה אמר החלומות שוא ידברו וכי הוי חזי חלמא טבא הוי מתמה ואמר וכי החלומות שוא ידברו עכ"ל הנה מבואר דדבר זה תלוי ביד האדם, ועל דרך זה סיים ג"כ בתשו' בסימן תפ"ג וכתב דלפעמים אם רואה אדם שיש ממשות בדברי החלום חייב לו לחוש אבל מן הסתם החלומות שוא ידברו, ועיין בתשו' למרן החבי"ב בס' בעי חיי חי"ד (סי' ריז) יע"ש, ובס' בנימן זאב (סי' רי) מה שהביא משם רבינו קלונימוס ז"ל ועיין בספר מעבר יבק בהקדמתו דלפי הנראה לא ראה תשו' הרשב"א ז"ל דסימן תל"ב שזכרנו ועיין בספר פני מבין (דף קפג) יע"ש.

וא"כ בנ"ד דהחלום הזה הוא נגד הדין ואדרבה חיוב התורה מורה שלא יהיו רבים מישראל בטלים מחיוב קס"ת בצבור איך ולמה נאמין לבעל החלום הזה ונהיה פתי יאמין לכל דבר, ואחר החקירה ידעתי דזה בעל החלומות הוא מלומד בזה שחולם חלומות בענינים רבים והוא מחזיק בעצמו שחלומותיו הם חלומות נבואיים, וגם באלו הימים חלם כמה פעמים הן בענין שלא יהיו ס"ת בכפרים פעמים שלש ואת רב"א (? רוב בני אדם?) והן בענייני עבירות שהיה בא ואומר אמש חלמתי שתלכו ותבדקו במקום פלוני ותמצאו שיש שם עבירה והלכו ובדקו ולא מצאו דהיה שם באותו מקום אפי' ריח נדנוד עבירה וכאלה רבות, ובאלה הימים נמצא איש שעבר עבירה אחת וקנסו אותו הממונים בממון וליום שלאחריו בא החולם הנז' ואמר שחלם בלילה הנה קצף ה' ב"מ על שלקחתם ממון מן העובר העבירה ולא ענשתם אותו במלקות, וכן עתה בא ואמר שחלם על הב' ס"ת שנשארו בכפר אחד שלא רצו להורידם היחידים אשר נמצא אתם הס"ת הנז' כאשר בא בשאלה ולזה ג"כ בא ואמר שחלם דאם היחידים הנז' לא יורידו הס"ת לעיר עד יום פ' שנידו אותם מן השמים וכאלה רבות עד אין מספר.

וכשאני לעצמי לאיש אשר אלה לו אפילו אם אני שומע קול הבעל החלום בשעה שחולם האיש הזה שהקול מדבר עליו אני אומר שהוא קול הברה ושמא נכנס בו רוח שד ומדבר אליו כן, והשבח הגדול אשר נשתבחנו בה עדת בני ישראל שלא נהיה מאמינים בדברי הבאי לאיש פתי שונה ומשנה, ועיין בתשובת הרשב"א בתשובת הנביא (סי' תקמח) שכתב דאם היות עם בני ישראל בעול כבד תחת יד מצרים על כל זה נתיירא משה רבינו ע"ה שלא יאמינו בו והוצרך לדעת אותות וזהו אות אמת על עמינו עם ה' שלא להתפתות בדבר עד עומדם על האמת בחקירה רבה וחקירה גמורה יע"ש. …

כל זה כתבתי בנחיצה רבא אגב טרדאי מפני היד שנשתלחה לא ציל'ה דעתאי עלו בי עצבים צרים רדפוני מנוחם הדריכוני הפך עלי בלהות מקרה הזמן מאין ספורות, ודין גרמ"א לא נתנוני השב רוחי ללמוד פרק זה בישוב, ואני אמרתי בחפזי מדלג על ההרים אגב ריהטא אי ממני יצאו הדברים לכל הדברות, הלא כה דברי, שועל ן' ארי, המקוה רחמי האל הזן.

הצעיר אליהו בכמהר"ר יוסף חזן נר"ו ס"ט".

 

לב חיים ג, יט – לא עוברים על מצוה בגלל חלום

בשו"ת לב חיים ג, יט נשאל שכאשר היתה מגפה באיזמיר, אחד מאנשי העיר חלם שיש להוציא את הספרי תורה מהכפרים באיזור. רבני העיר בעקבות חלומו גזרו על כל בני הכפרים שיש להם ספר תורה להוציא אותו מהכפר, ואחד מבעלי הספר תורה לא רצה. ושאלו מה לעשות בעניין. וכותב הרב פלאג'י שכל חלום שאומר לנו שצריך לעבור על דברי תורה אפילו על דברי חכמים אין לשמוע לו, חוץ מתענית חלום בשבת שזה תקנה מיוחדת של חכמים שידעו על מעלת התענית. לכן אין לשמוע לחלום זה שבגללו בכפרים לא יוכלו לשמוע קריאת התורה שהיא תקנת חכמים:

"שאלה: מעשה שהיה בעירנו אזמיר יע"א בשנת התקע"ד במגפה גדולה לא תקום פעמים צרה, חלום חלם אחד מיחידי העיר יצ"ו שיוציאו הספר תורה מן הכפרים. ועל זה גזרו רבני מתא סרכין תלתא (שרים, לשון חשיבות), ה' עליהם יחיו אמן, להביא כל ספרי תורות מן הכפרים, ואחד מן היחידים שיש לו ספר תורה בביתו בכפר לא רצה לשמוע, יען אמרו לו חכמים בעלי הוראה דאין להשגיח בחלום זה כהאי גוונא, על זה יורינו המורה משפט אמת לאשורו ושכרו כפול מן השמים.

תשובה: הנה מבואר מתשובת הריב"ש ז"ל סימן רנ"ג דכל כהאי גוונא[1] הוא בכלל עשרים וארבעה דברים שחייבים נדוי משום מונע את הרבים מלעשות מצוה, ומה שסיים הריב"ש ז"ל, ואם נותנין טעם לדבריהם משום ישוב בית הכנסת שלא תחרב, אז הקהל מעיינים בדבר ועושים תקנה לקיים את שתיהם, יעיין שם, כאן בנידון דידן ליתא להא כלל, כיון שהוא בכפר מה חרבן בית הכנסת שייך בזה, ועיין עוד מה שכתב הריב"ש ז"ל סימן של"א, גם הרב מהר"ש הלוי ז"ל סימן מ"ה הסכים לזה, וכתב דיש עון גדול וחילול ה', יעוין שם, וגם שאר החששות אשר כתב מורנו הרב הגדול מרן החבי"ב ז"ל בכנסת הגדולה באורח חיים סימן ק"ן, דבהיות ב' בתי כנסיות יש קטטה וגם יתרבה עין מושל העיר ויתרבו המסים וכו', יעוין שם, זה לא שייך בכפרים כידוע, ומאחר שהמונע וקריאתו הספר תורה הוא חייב נידוי, איך נשמע לדברי החלום הזה לעבור על דברי תורה ולהכנס באיסור חרם ונידוי ח"ו, ועיין בספר נדפס מחדש מחנה יהודה קצין, שהובא שם פסק ארוך על זה, וחתמו בו כמה רבנים ומכללם הרב מהריט"א ז"ל דאסור לשמוע לדברי החלום הזה, יעוין שם.

ועוד נראה להביא ראיה דאין לשמוע לדברי חלום כשהוא בא לבטל איסור תורה, והוא ממה שכתב הרב יד אליהו ז"ל בתשובה סימן ל"ב, דאין לדחות שום מצות עשה בשביל תענית חלום, וכהאי גוונא צידד הרב פרי מגדים באורח חיים סימן רפ"ח במשבצות זהב ס"ק ג', במי שישן בתחילת ליל שבת קודש וחלם חלום, שצידד אם קדוש היום דאורייתא וכו', יעוין שם. וכהאי גוונא כתב הרב בית יהודה ז"ל בחלק א' חלק אורח חיים סימן ב"ן במי שחלם בערב שבת (לכאורה צריך להיות "ערב פסח". ד"פ) [וכו' אם מותר להתענות] תענית חלום וכו', יעוין שם, גם הרב דברי מרדכי בחלק יורה דעה סימן (או"ח כב)… כתב במי שחלם שאמר לו המת שתקבר מרגלית בקברו דאיכא איסור בל תשחית ואין להשניה בדברי החלום, יעוין שם, ועיין בספר נודע ביהודה ז"ל בחלק ב' ביורה דעה סימן לי במה שכתב בהגהות אשר"י מסכת עבודה זרה [פ"ב אות מ"א] בשם רבינו אפרים ז"ל דנתגלה לו בחלום שאמור לאכול דג הנקרא בארבוטא, שהשיב דקיימא לן [גיטין נ"ב ע"א] דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, יעוין שם, ואין לדחות ולומר דזהו דוקא כשבא לדחות מצות עשה דאורייתא, אבל מצוה מדברי סופרים לא, וקריאת ספר תורה חוץ משבת זכור ופרה [דאיכא] דסבירא לה דהוו דאורייתא, הוי מדברי סופרים, וכמו שכתבתי בספר סמיכה לחיים חלק אי סימן א' יעוין שם, לזה אנכי אומר חילוק ברור, כי לע"ד נראה כי כל חלום שיבא בקום ועשה לעבור על דברי תורה, אפילו יהיה איסור קל מדרבנן אין שומעים לו, ומה שהצריכו הפוסקים ז"ל הנזכרים לעיל דבעינן מצות עשה מדאורייתא, כשיהיה הענין כי בא החלום המורה שצריך להתענות, שדבר זה הוא תקנת חז"ל להתענות אפילו בשבת, כי כך קבלו כי בזה הוא קורע גזר דינו, ולכן כיון שהוא דבר גדול ותקנתא דרבנן, אמטו להכי כדי לדחותה צריך שיהיה כנגדה מצות עשה מדברי תורה ולא מדרבנן, אבל כשהחלום הוא שבא לומר שיעבור על איסור דרבנן, כענין נדון דידן, בזה וכיוצא בזה אין לשמוע דברי החלום ההוא, זולת אם החלום אומר שיתענו בשבת דשומעים לזה החלום, כמו שכתב הרב זקן אהרן ז"ל סימן כ"א, יען כבר מצינו היתרו מפורש בש"ס [ברכות ל"א ע"ב] ובפוסקים ז"ל דמותר להתענות בשבת תענית חלום, ומה לי אם החלום מורה גזירה רעה שהוא מתענה, ומה לי אם אמרו לו בפירוש שיתענה בשבת, הכל אחד, אבל כשאומרים לו שיעבור על איזה מצוה, בין מצות עשה בין מצות לא תעשה, מה מקום לשמוע לזה החלום, ועיין מה שכתבתי בזה בתשובות יורה דעה בהלכות נדוי וחרם בחלום בסייעתא דשמיא."

 

הורו ליחיד או לציבור להתענות בחלום

הרב אליהו הלוי, זקן אהרן כא

בשו"ת זקן אהרן (הרב אליהו הלוי) כא מביא שבעירו חלמו יחידי סגולה מהעיר שרב העיר שנפטר ועוד חכמים שנפטרו באו ואמרו להם שיש להתענות בגלל פורענות שעתידה לבא. הרב הלוי מאריך בתשובתו, הוא מחזק את גזירת התענית. מביא ראיה לדברים מהגמרא בנדרים ח, א שמי שנידו אותו בחלום חייב התרה בפני עשרה, והטעם שמשמים גזרו עליו ויש לחוש לנידוי זה (אפילו יותר מנידוי רגיל, שמספיק שלושה להתיר). ומוכיח שנידוי נקרא נדר, ולקבל תענית נקרא נדר – ולכן כמו שמי שמנדים אותו בחלום חייב לקיים נדר זה, כך מי שנדרו לו להתענות בחלום חייב לקיים נדר זה. ולא מועילה התרה לתענית כי החלום נתן לו מעשה לקיים ולצאת ידי חובת הנדר (לעומת הנידוי שלא נתן תנאי ולכן מועילה התרה):

"שמעתי דבת רבים רבים בשער בת רבים על ענין תענית הוסכם והוכרז בקהלנו יצ"ו לסבה שנראה בחלום לקצת מאנשי העיר, הרב ז"ל וקצת מחכמי הקהלות שנתבקשו בישיבה של מעלה מזמן הרבה תנצב"ה, שיגידו לקצת מאנשי סגלה שיכריזו בקהלות להתענות על כל פנים כי צרה קרובה ח"ו וקצת אנשים היו מונעים שלא להתענות בטענות חלושות בלות ומטלאות והיותר חזקה אצלם שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. לכן ראיתי להסיר מכשול מדרך עמנו שלא יהא מכשולם לעתיד לבא ולהודיע שחלום תענית ראו להשגיח עליו והוי נדר שהודר מן השמים ואין לו התרה עד שיתקיים הנדר וחובה על כל מי שצוה בו לקיימו בין על ידי עצמו בין על ידי שליח.

וראיה ממה שבא בנדרים פרק קמא אמר רבי יוסף מי שנדוהו בחלום צריך עשרה בני אדם דלישרו ליה והוא דתנו הלכתא אבל מתנו ולא תנן לא ואי ליכא דתנו הלכתא אפילו מתנו ואי לא ליזיל ליתיב על פרשת דרכים ויהיב שלמא עד דמקלעי ליה עשרה דמרי הלכתא. א"ל רבינא לרב אשי ידע מאן שמתיה מהו דלשרו ליה א"ל לשמעתיה שויוהו שליח למשרי ליה לא שויוה שליח. א"ל רב אחא לרב אשי שמתוה ושרו ליה בחלמיה מאי א"ל כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אשפר לחלום בלא דברים בטלים. הרי לך בפירוש שנדוי שנגזר בחלום ראוי לחוש בו ושהוא ענין נגזר מן השמים עד שהצריכו עשרה דלשרו ליה, מטעם כמו שפירש הר"ן הרא"ש שהעשרה כדי שתהא שכינה עמנם כמו שנאמר אלהים נצב בעדת אל ואין עדה פחותה מעשרה כדפלגינן מעדה עדה הרי לך שדבר שצווה בחלום הוא מצוה מן השמים ובעל כנפים יגיד דבר. ואפילו נראה לו בחלום שהמצוה היא אביו או רבו שליח הוא והראיה מה שבא שם לשמותיה שויוה שליח למשרי ליה לא שויוה שליח. ומצאנו שהחמירו בדין נדוי של חלום יותר מדין נדוי בהקיץ שהרי מי שנדוהו בהקיץ מנדין מיד ומתירין מיד ואפילו שלשה שנדו באים שלשה אחרים ומתירין כדאמרינן במגלחין אמר אמימר הלכתא הכי כי תלתא דמשמתו אותו כי תלתא אחריני ושרו לי, ומי שנדוהו ואינו יודע מי נדהו הולך אצל נשיא ומתיר כדאמרינן התם גבי ריש לקיש דהוה נטיר פרדבא אתיא ההוא גברא מלקט תאני רמא ביה קלא ולא אשגח ביה א"ל להוי ההוא גברא בשמתא א"ל אדרבא להוי ההוא בשמתה אם ממון נתחייבתי לך נדוי לא נתחייבתי, אתא שאיל לבי מדרש א"ל שלו נדוי שלך אינו נדוי זיל גביה דלשרי לך א"ל לא ידענא ליה א"ל זיל גבי נשיאה דלשרי לך הרי לך שמנודה בהקיץ מתירין לו מיד וג' שלא נדוהו ונשיא ביחיד, ולא בעו לכנופי עשרה דלשרו ליה, ואלו גבי מנודה בחלום צריך עשרה ותנו או מתנו כו' מפני שזה דבר נגזר מן השמים.

ויותר מזה אנכי הרואה שאפילו מנודה לשמים בהקיץ מספקא להו בגמרא אי הוי קיל ממנודה לבריות כדאמר התם א"ל אביי ודילמא מנודה לשמים שאני דקיל ופריך קיל והא אמרת דחמיר ומשני ספוקי מספקא ליה ומדחה ליה הרי שדברי חלומות מעלין ולא מורידין משום דחמירי טפי ומהכא משמע שמה שיצוו בחלום בדבר שהוא הישרה לאדם על דרך ויגל אזנם למוסר הוי מצווה מן השמים והי כמו נדר שהדירוהו. וקבלת תענית הוי נדר כדאמרינן בתעניות פ"ק אמר רב יהודה אמר רב לוה אדם כו' אמריתה קמיה דשמואל אמר וכי נדר קביל וכו' עד היכא דאמר אמר שמואל לא יהא אלא נדר נדר מי לא בעא לשלומי והלכה כאיכא דאמרי בכל דוכתא לדעת הרי"ף והנמשכים אחריו ואפילו מי שנהג עצמו להתענות ימים ידועים ונתחרט צריך התרה כשאר נדרים. ונדוי נמי הוי נדר כדאיתא בסוף בן סורר גבי רבי אליעזר הגדול כד נח נפשיה עמד רבי יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר ובנדרים מדמה ליה לנדר דעלמא ופריך מניה א"כ גזירת תענית בזה הוי נדר שנגזר מן השמים ואין לו התרה כלל ולא דמי לנדוי שמתירין אותו מפני שאין בו שום תנאי שיבא לידי מעשה עד שיתבטל בקיומו עם הסכמת התנאי שלו אבל נדר של תענית אפשר להתקיים ולכן אפילו י' אין להם כח להתירו אלא במקום שיש אונס שאי אפשר ליה להתקיים".

נדרו לו להתענות בחלום חמור מתענית חלום, שתענית חלום אדם בוחר להתענות על חלום רע, וכאן גזרו עליו משמים להתענות. ואם בתענית חלום מתענה אפילו בשבת כל שכן שיש להתענות שהורו בחלום להתענות. אולם מבאר שתענית זו לא דוחה שבת שלא אמרו לו תתענה דווקא בשבת ולכן היא לא דוחה מצות עונג שבת (ואפילו אמרו לו להתענות בשבת דוחה את התענית מפני הכלל שלוה אדם תעניתו ופורע). ולמרות שמדינא אפשר להתיר להתענות בשבת אם אמרו להם בחלום, בכל זאת אנו לא בקיאים בחלומות ולכן אין להתענות בשבת, ובמיוחד לא כציבור, שמא יבואו לזלזל בשבת:

"ועדיין אני אומר שתענית בזה שצווה בחלום חמיר טפי מתענית חלום מפני שתענית חלום לא גזרו עליו להתענות אלא מפני שנפשו עגומה אמרו שיתענה כדאיתא פ"ק דשבת אמר רב יפה תענית לחלום כאש בנעורת אמר רב חסדא ובאותו יום אמר רב יוסף ואפילו בשבת ועכ"ז לא אמר חייב אדם להתענות אלא שאמרו יפה לו להתענות כדי לבטל מעליו איזו גזרה רעה שנגזרה עליו ובאותו יום.

ועתה הדור אתם ראו דבר ה' אם מי שראה חלום מפסיד מתענה אפילו בשבת כדי לבטל גזרה רעה מעליו אף על פי שאולי לא יספיק תענית א' לבטל כל גזרה כל שכן וק"ו שיאמרו לו בחלום שיתענה שהתענית מבטל גזרה הרעה וכ"ש תענית צבור ומשום צרה שלא תבוא על הצבור שאין ספק שמי שמונע בר יקבוהו לאום שמן השמים רחמו והקדימו רפואה למכה בחלום כמאמר אליהו (איוב לג, טו-יח) 'בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב, אז יגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום, להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה, לחשוך (בפס' יחשוך) נפשו מני שחת וחיתו מעבור בשלח'. ובביאור אמרו בפ"ק דחגיגה כתיב ואנכי הסתר הסתיר פני ביום ההוא אמר רבא אמר הקב"ה אף על פי שהתרתי פני מהם בחלום אדבר בו. ופירש רש"י בחלום אדבר בו ביום ההוא דריש ביום ההוא ולא בלילה שמראים לו חלום כדי שיתפלל על הדבר וזה הדבר יסכור פי דוברי שקר הדוברים עתק במילי ממוליאתא כעתיקי משדים[2].

וא"ת א"כ התענית כזה גזרה היא מלפניו ב"ה א"כ יתענה אותם בשבת ג"כ התשובה שכשבא החלום סתם ע"כ לא צוה אלא בימים הרגילים להתענות בהם דהיינו ב' וה' כמו שדרשו על פסוק דרשו ה' בהמצאו ב' ה' מצאו, ואפילו צוו בחלום להתענות בו ביום אפילו בשבת כיון שהמצוה היא התענית בלבד יתענו בימים הקבועים דהא ע"כ לא יהא אלא נדר וישולם למחר כדאמר שמואל דנדר משתלם גבי מלתא דרב דאמר לוה אדם תעניתו ופורע ולא יתענה בשבת דהא אמרינן פרק קונם ירושלמי בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראש חודש וחנוכה ופורים. ואמר עוד התם נדר להתענות ונמצאו ימים טובים ושבתות לוקה ואין צריך התרת חכם ואף על גב דהא דלוה אדם תעניתו פירשו התוספות דוקא הנודר להתענות סתם אבל אם אמר יום זה אינו יכול לבטלו ואין לו תשלומין, וכן משמע בירושלמי בנדרים פרק קונם נדר להתענות ושכח ואכל איבד תעניתו רב אמר בשם רבנין והוא שאמר יום סתם אבל אמר יום זה מתענה ומשלים משמע דביום סתם איבד תעניתיה משום שיש לו תשלומין אבל יום זה אין לה תשלומים ולכן אף על פי ששכח ואכל מתענה ומשלים ועלה קאמר מלתא דרב דלוה אדם תעניתו ופורע, א"כ הכא נמי ביום זה דמי ויתענה אפילו בשבת? הא ליתא דגבי מי שנדר להתענות וביום זה חל עליו נדר באותו יום ואם לא התענה כבר עבר על נדרו ולא מהני ליה תענית אחר כמי שנשבע לתת דינר לראובן ולא נתן אף על פי שנתן לשמעון ב' דינרים לא קיים שבועתו אבל הכא עקר הנדר שצוו(ה), פירשו שהוא מטעם בטול גזרה רעה ואין אותו היום מועיל עד שיבטל עונג שבת כיון שמתענה למחרתו ודמקיים הנדר בטלה הגזרה. מיהו תענית חלום ביומו הוי כאש בנערות לבטל תכף ודמיא קצת לההיא דאמר רב חסדא פרק הרואה חלמא בישא עציבותיה מסתייה. ועוד שמי שראה חלום ונפשו עגומה כבר בטל ממנו עונג שבת והתענית הוא משיב לנפשו עונג כי בו יודע שתרפא מחלתו וכאמרם בירושלמי בענין רבי עקיבא חמוי תלמידיה דהוה בכי בשבתא א"ל תמידיו למדתנו רבינו וקראת לשבת עונג אמר להו האי עונג דידי הוא שהרי כיוצא בזה מצינו מי שרגיל להתענות בכל יום ואכילת שבת צער לו שמתענה והוה ליה עונג וראיה מההיא דפרק ערבי פסחים מר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא כולה שתא בר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורא, וכן מצינו בגדולים ואנשי מעשה שהיו מתענים כל שנה עם שבתות ה' ומועדיו מפני שכבר הרגילו עצמם בכך.

ועוד אני אומר שאפילו בשבת מדינא יתענו אם היה החלום מצווה ליומו דדחויה היא שבת אצל פקוח נפש ותנן סדר תעניות תניין על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה גוים או נהר ועל ספינה המטרפת בים. ת"ר עיר שהקיפוה גוים או נהר ואחד ספינה המטרפת בים וא' יחיד שנרדף מפני גוים או מפני לסטים ומפני רוח רעה על כלן יחיד רשאי לסגף עצמו בתענית, וכן פסק הרמב"ם ז"ל שמתענין עליהם בשבת וזועקים ומתחננים עליהם בתפלה. וכמו שתענית חלום יפה בעתו ויחיד מתענה ומשלים וכל שכן לפי ראבי"ה והרוקח כן תענית חלום צבור וכ"ש הוא הצבור לגבי יחיד ויש שכר לפעולתם וכאמר פרק אין עומדין א"ר אלעזר כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דין של שבעים שנה ואף על פי כן שפי' שבתענית חלום קאמר הא נמי תענית חלום ועדיף ליה שיהיה תענית מצווה בחלום אלא שבזמן הזה כבר כתבו האחרונים משם רבינו קלונימוס שכתב משם ר"ח שאין אנו בקיאים בחלומות ולכן אפילו תענית אין להתענות בשבת אף על גב שפשט המנהג לשבת בתענית חלום בשבת ביחיד מכל מקום בתענית צבור אין להקל כל כך להתענות הצבור דאתו לזלזולי".

מפני שחלומות הם ספק אמיתיים ספק שוא הולכים לחומרא. ולמד זאת מנדרים, שמי שנידו אותו בחלום והתירו לו הוא מנודה, כי מחמירים בספק ואומרים אולי הנידוי אמת וההתרה שוא. ומתרץ את הסוגיות שמשמע שם שדברי חלומות לא מעלים ולא מורידים: א) מי שנודר בחלום הנדר לו חל כי יש כלל שבנדר צריך פיו ולבו שוים (ולכן אפילו חלום אמיתי לא מועיל כשהוא עצמו הנודר, אולם אם מישהו אחר ידיר אותו צריך לחשוש). ב) רבי מאיר שלא הקשיב לחלום לפייס את רשב"ג, זה בגלל שהחלום בא מהרהורים ביום, שאנשים פנו אליו שיתפייס עם רשב"ג ולכן חשב על כך ביום וחלם על זה בלילה, וחלום כזה לא צריך להתייחס. ג) וכן בסנהדרין עם מעות מעשר שני, מדובר שהצטער על כך ביום ולכן חלם על כך בלילה (ולא נחמיר במעשר שני מפני שזה חומרא דאתי לידי קולא). לכן המסקנה שלו, שאין לתלות כזב בחלום אלא אם מוכח, ומביא ראיות מתנ"ך וגמרא שהתייחסו לחלומות ברצינות:

"וא"ת כיון שיש לספק בחלומות ועוד דאמר בפרק הרואה רבא רמי כתיב והחלומות השוא ידברו וכתיב בחלום אדבר בו כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד, א"כ בא החלום ברוב ענין ומי יודע איזה החלום הוא מהאמתיים עד שיחושו עליו. התשובה שאף על פי שהדבר מסופק אזלינן לחומרא, וראיה ממאמר ראשון שהבאתי מנדרים שכל זמן האדם כברו בכברה מוצא המרגלית שאמר שם נדוהו בחלום והתירו לו בחלום מאי ומשני אין חלום בלא דברים בטלים ולפי זה תמה על עצמך שא"כ לא היה ראוי שיהיה נדוי – ממה נפשך: שאם הוא דברים בטלים א"כ אין לחוש לנדוי ואם הוא חלוט הרי התירו אותו דהא אמ' במגלחין ש"מ מנדין מיד ומתירין מיד ואמר אביי הכי רב תחליפא אמר שמואל טוט אסר טוט שרי. ואמר בנדרים ש"מ אין בין נדוי להתרה ולא כלום אלא ע"כ דאזלינן לחומרא ופלגינן ליה דחציו בר וחציו תבן והתר אינו כלום. וכן כתב הטור גבי מי שנדה עצמו שאם אינו תלמיד חכם צריך עשרה שיתירו לו כמי שנדוהו בחלום אבל לא בעינן עשרה דתנו הלכתא כהתם דשאני התם דחמיר מפי שנדוהו מן השמים הרי לך שנדוי בחלום חמיר טפי ולהכי אזלינן לחומרא. וא"ת אי הכי דאזלינן לחומרא בענייני חלום א"כ מי שנשבע בחלום או מי שנדה עצמו בחלום אמאי אינו צריך הפרה אבל פסק הרא"ש והרבה מהפוסקים שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, וכן בסנהדרין פרק זה בורר הרי שהיה מצטער על מעות מעשר שהניח לו אביו בא בעל החום ואמר לו כך וכך הם במקום פלוני הם זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. וכן פסק הרמב"ם מהלכות מעשר שני. וכן בסוף הוריות במחלוקת רבי מאיר ורבי נתן עם רבן גמליאל (צ"ל רשב"ג) שרצו להציאו מהנשיאות וא"ל לרבי מאיר זיל גבי ר"ג לפייסיה ואמר רבי מאיר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין? התשובה שכבר בארנו שהחלומות הם על ב' דרכים ואותו שהוא על צד הדמיון ודבר שאין בו ממש כאשר יחלום הרעב והנה אוכל תולין להיותו על ידי שד. ועל כל פנים מי שמנדה עצמו בחלום או נשבע דבריו בטלים משום דבנדרים ובשבועות בעינן פיו ולבו שוים דלהוי נדר והכא ליכא וכיון שמאחרי' לא הדירוהו עד שיאמר שהן השמים הדירוהו ליכא למיחש במה שעושה אדם לעצמו ולא חל עליו ואולי בחלום כוזב. ואותו של רבי מאיר אולי חשב שזה היה גם כן ע"ד ורעיונך על משכבך סליקו שכל היום היה מחשב עליו ומהרהר בלבו או אחרים היו מדברים עמו שילך ויפייס לר"ג ותלה אותו בחלק הכוזב שהוא על ידי שד והגבורת המדמה וכבר יש מעשים הרבה באלה פרק הרואה א"ל קיסר לרבי יהושע ברבי חנניא אמריתו דחכמיתו טובא אימא לי מאי חזינא בליליא א"ל חזית דמשחרי לך פרסאי וגרבי לך ורעיי בך שקצי בחוטר דדהבא הרהר כולי יומא וחזא בליליא. וההיא דסנהדרין על זה הדרך שהיה מצטער ומחשב עליו כל היום ועל כל פנים הרהורי דלבא אינון ואין עושין מעשר שני ממעות של חולין מפני שהוא חומרא שמביאה לידי קולא לעשות חולין מעשר שני. וההיא דשמואל דפרק מי שמתו דאפקידו גבי אבוה זוזי דיתמי והוו קרו ליה בר דאכיל זוזי דיתמי עד א"ל זוזי דיתמי היכא התם דרך אחרת היא.

הכלל העולה שאין לתלות על הכזב והדמיון אלא כשהדבר מוכיח בעצמו אבל כשאינו מוכיח אין מי שיחלוק שהחלומות הם אמת ובאו בכתובים הרבה מהם. והפלא בענין גדעון שחזקו ידיו בחלום ושברו יותר מהנבואה כאמ' ואם ירא אתה לרדת רד אתה ופורה נערך כו' סוף דבר בא החלום ברוב ענין והוא אחד מששים בנבואה ושהוא נובלת נבואה והחכמים האמינו בהם והחשיבום תמיד כההיא דרבי יהושע דאחזו ליה בחלמיה גם ענוש לצדיק לא טוב ונמנע מלקלל אויבו, ובפרק תפלת השחר אחזו ליה לר"ג חצבי דחוורו מברא ומלו קטמא, ובתעניות בעובדא דרב פפא דבעא לאענושי להנהו ג' רבנן רב הונא ורב שמואל ורב חייא דלא הוה מתישב דעתיהו בהלכה אחזו ליה בחלמיה ואכחיד שלשת הרועים בירח אחד וחזר בו עד למחר כי הוו מפטרי מניה אמר להו ליזול רבנן לשלם. ובפרק אין דורשין הלך רבי יוסי הכהן והרצה דבריו לבני רבן יוחנן בן זכאי א"ל אשריכם ואשרי יולדתכם אשרי עיני שכך ראו בחלום שאני ואתם מסובים על הר סיני ונפלה עלינו קול מן השמים עלו לכאן כו'. ועוד מעשים הרבה בתלמוד יורו על מעלת החלום".

מרחיב על מעלת התענית לתשובה:

"וכ"ש כאשר היה החלום על דברים מישרים האדם אל דרך התשובה שהענין מוכיח מצד עצמו והאמת עד לעצמו שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו מזכירים ענין התענית בתשובה כמו שנזכר בשמואל אם בכל לבבכם אתם שבים עד וישובו ביום ההוא ויאמרו חטאנו. ובישעיה הלא זה צום אבחרהו ואמר למה צמנו לא ראית ענינו נפשנו ולא תדע. וכל זה יורה היות הצום ראשון לדרכי התשובה ושהוא דוחה הגזירה עד שהיו ישראל תמהים על עצמו ולא נענו. ובדניאל ואני התענתי שלשה שבועים ימים ואמר לו המלאך כי מן היום אשר נתת את לבך להבין ולהתענות נשמעו דבריך, ועזרא אמר ואקרא צום על הנהר אהוא להתענות לפי אלקינו לבקש ממנו דרך ישרה לנו כו', ובתעניות על אלו מתענין ומתריעין ותמיד היו גדולי הדור בכל זמן גוזרים תענית על כל צרה שלא תבא על הצבור. והרמב"ם פסק ומדברי סופרים מצוה להתענות על כל צרה שלא תבא על הצבור והנביא אמר וצומנה ונבקשה על זאת ויעתר לנו הרי שהתעניות מאז מקדם נתן לאומתנו להציל את נפשותינו משחת ומכל צרה יוציא למרחב רגלינו וכ"ש כאשר ימצאו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר בענוי גוף ונפש כמו שאמרו פרק אין עומדין גדולה תענית יותר מן הצדקה שזה בגופו וזה בממונו. ואמר רבי אלעזר גדולה יותר מן הקרבנות כו'. ועדיין אני אומר שזה חלום הוא מהחלומות האמתיים שהרי אמר בפרק הרואה א"ר יוחנן שלשה חלומות מתקיימין חלום של שחרית וחלום שחלם לו חבירו וחלום שנפתר בוך חלומו והנה זה הנדון שלפנינו אשר הוא חלום שחלם לו חבירו הוא מהחלומות הצודקים ונוסף גם הוא על שנאנו ונלחם במלחמותינו עם כל מה שהזכרנו למעלה ויתבאר שחובת שמים להתענות על המצוה המצווה מן השמים, זהו מה שראיתי לכתוב על זה הענין עם אהבת הקצור אף כי זה המאמר שהתחלנו בו צריך פירוק ארוך מצד עצמו גם כי הרמב"ם כתב שמתירין לו אפילו ג'. והטור כתר משם אביו וז"ל מלשון א"א הרא"ש נראה דאין לו התרה אלא ע"י עשרה דמנו או תנו וכל אלה נראין שאינם הולכים על פי סוגיית התלמוד ועל מה שנמצא כתוב שמפני שאינו מענינינו איני רוצה להאריך בו אלא שאני אומר שחלום תענית אמת ויצא קשט חלמא ומהימן פשריה ועל כיוצא בזה נאמר והחליני והחייני….(מסיק שאפשר לברך ברכות כאשר הציבור קובע תענית)…."

מביא מתשובת רשב"ץ שגם קבע צום על פי חלום, ושכאשר לא צמו אכן באה פורענות. ומסיים בחיזוק התענית ובביקורת על מי שמנסה לסכל אותה:

"ואחר כל זה באה לידי תשובת רבי שמעון בר צמח שנשאל על מעשה שנעשה בזמנו שיחיד ראה בחלום שהצבור יתענו והתענו על פי חכם שהיה ביניהם שגזר שיתענו וישלימו וכתב שכדין עשו והביא ראיה מרבי יצחק בר ששת שגזר ג' תעניות ב' ה' ב' על פי חלום שחלם אדם הדיוט וכתב שרבי יצחק בר ששת היה מצטער על חלומות שהיו חולמים שיתענו בצבור במקומו ולא חשו ותכף באה עליהם גזרת השמד ה' יצילינו. ואין ספק שמי שמונע מלהתענות מכשיל את הרבים ועל כיוצא בזה נאמר והצופה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר והעם לא נזהר ותבא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד הצופה אבקש. ולכן מונע בר יקבוהו לאום, זהו מה שראיתי לכתוב על זה הענין מפני שהמצוה ולהרים מכשול במלתא דשכיחא ובריא הזקו שבכל דור ודור צרות מתרגשות ובאות וה' יתברך מקדים רפואה למכה בחלום חזיון לילה ויגל אזנם למוסר שהן אל כביר לא ימאס תפלת רבים אינה חוזרת ריקם והנרצה אצלו יתברך הוא קיום האומה בתשובה ומעשים טובים כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה. והתענית כלי התשובה וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות יחלימנו ויחיינו יחיינו מיומים ביום השלישי יקמינו ונחיה לפניו. ואני תפלתי לאל אוחילה אשר לו דומיה תהלה להסיר כל מחלה חולה ויתקים בימינו מקרא דכתיב והיה ביום ההוא אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו. זהו הנראה לי אליא הלוי".

 

תשב"ץ

בשו"ת תשב"ץ חלק ב סימן קכח מבאר על אילו חלומות ניתן לסמוך ועל אילו לא ניתן לסמוך.

נשאל על ציבור שאחד מהאנשים חלם שאם לא יתענו יהיו מנודים, והרב במקום גזר תענית עם ברכות וגם התיר את הנידוי. התשב"ץ סובר שהוא טעה בזה שקבע ברכות לבטלה וגם שאם הם התענו לא היה צריך להתיר את הנידוי:

"והראן אל ה"ר עמרם אפרתי יש"א:

מיום היותי על האדמה הזאת גרוני ניחר בקראי חכמי יועצי המחוז הזה קומו ונעלה ציון משם תצא תורה ואין קול ואין קשב. והיום ראיתי אותיות פורחות בין עיני מבין מגלה עפה מעולפת ספירים ותהי בפי כדבש למתוק הכרתי מתוכה כי עשר ידות לך בכל חכמ' ומדע וכל יקר ראו עיניך וקראתי' דולה מים מבורות עמוקים וכי עוד לאלוה מילין וכפלים יש לתושיה אמרתי אחוה דעי גם אני:

בענין חולם החלום שאם לא יתענו הצבור באותו יום יהיו מנודים והורה המורה כי חייבים להתענו' תענית צבור וקבעו ברכה בתפלת מנחה והתיר' מהנדוי בעשר' והשתוממת בשעה חדא על המעש' כי נראו מתוכו שאין לו מנוס ומפלט מטעו' כי בהתקיים התנאי מהתענית לא חל מעשה הנדון וא"כ פטורים מההתר' והפטור מן הדבר ועוש' נקרא הדיוט (ירושלמי שבת פ"א ה"ב) וזה אפי' לפי דעתו ולפי האמת נראה לך דטעה בתרתי חדא בקביעות ברכה שלא לצורך ועבר משום לא תשא. וטעה בהתרה מב' צדדין אם מותר שלא היו צריכין לה אפי' לא התענו כיון שלא חלמו הם החלום. ואם מצד שכבר עשו מה שנגזר עליהם בתענית ולאחר שקיימו מצות בעל החלום לא חל עליהם נידויו ולא היו צריכין לחוש לו להתירו אלו הם תורף טענותיך בזה. "

עובר לדון בעניין החלומות ומראה שיש מקומות שחז"ל מתייחסים לחלומות ויש מקומות שלא:

"ומה שראוי לדקדק בזה הוא בענין החלומות דרך כלל במאמרי התלמוד כי הידיעה בכללים קודמת בטבע ובסדר לידיעה בפרטים וראינו כי יש מקומות שחכמינו ז"ל חוששין להם ויש מקומו' שאין חוששין להם כלל וראוי לנו לחזר אחר טעמי הענין כי ידיעת הדבר בסבותיו היא ידיעה שלימה. ובלא ידיעת הסבות אינה ידיעה רק מחשבה וכשיעלו בידינו הטעמים יתבררו ויתלבנו ויצרפו הדברים במה היתה החטאת הזאת בענין דרושנו אשר אנחנו הולכים סביבו. אמנם המקומות אשר ראינום שהם חוששין לחלומו' הוא זה המקום אשר עליו הי' זה המשא והמתן והוא שנדהו בחלום המוזכר בראשון מנדרים (ח' ע"א) וכן במקומות אחרי' מפורשי' באחרון מברכות וביבמו' בפ' האש' רבה (צ"ג ע"ב) אקריין קנה רצוץ מאי לאו הכי קאמרי הנה בטחת לך על משענת קנה הרצוץ לא הכי קאמרי ליה קנה רצוץ לא ישבר וכו' עד לאמ' יוציא משפט. אמנם במקומות שאין חוששין להם כלל הוא מה שהוזכר בפ' זה בורר (ל' ע"א) שאמרו שם הרי שהי' מצטער על מעות מעשר שני שהניח לו אביו בא בעל החלום ואמר לו כך וכך הם במקו' פלוני הם זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. והרי כאן סתיר' מפורשת. "

מעלה אפשרות שאם האדם חלם לעצמו צריך לחשוש לחלום ואם אחרים חלמו לו לא צריך לחשוש, אך דוחה הסבר זה שהוא לא מסתדר עם כל הגמרות:

"ואפשר היה לפרש שאין בה סתיר' ובכל מקום ראוי לנו לסמוך על החלום בין לענין נדר בין לענין מעשר שני וענינים אחרים אם הוא עצמו חלם החלום. אבל אם אחר חלם לו אין לו לסמוך על חלומו בשום מקום זהו שאמרו בא בעל החלום כלומר האיש החולם חלום אמר לו כן ולפי פי' זה יש לסמוך על החלומות אם הם חלמו אותם אבל אם אחרים חלמו להם אין לסמוך עליהם כלל והתבאר טעות המתענין לפי זה אחר שאחר חלם להם והם לא חלמו אבל מכיון שאמרו זה הי' מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין והוא מאמר כללי לכל חלומות אי אפשר לפרש כן ויש לנו לפרש כי בעל החלום המוזכר כאן הוא המחלים לבני אדם שבא אל האיש בעצמו המצטער דומה לההיא דאמרי' בפ"ק דברכות (יו"ד /י'/ ע"ב) אפי' בעל החלום אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים ואעפ"כ אמרו לו שאין לסמוך על חלומותיו ועל דבריו וה"נ מוכח ההיא דפ' הנזקין (נ"ב ע"א) בההוא אפטרופוס דהוי בשבבותיה דר' מאיר דהוה קא מזבין ארעא וזבין עבדי לא שבקיה רבי מאיר אחוו ליה בחלמיה אני להרוס ואתה לבנות ואפי' הכי לא אשגח אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה חששו לענין נדוי וסומכין עליהם בהרבה מקומות על פי פותרים. "

יש שני סוגי חלומות – חלומות ממלאך שסומכים עליהם וחלומות משדים שלא סומכים עליהם:

"ואני אומר כי מה שמרפא שבר קושיא זאת הוא מאמר אחד הנזכר באחרון מברכות (נ"ה ע"ב) והוא שאמרו שם רבא רמי כתיב החלומות שוא ידברו וכתיב בחלום אדבר בו. לא קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שדים הרי שהם ז"ל נתעוררו וראו כי יש חלומות שראוי לסמוך עליהם ולחוש להם ויש מהם שאין ראוי לסמוך ולחוש להם כי יש מהם ע"י מלאך והמלאך לא יכזב ויש מהם על ידי שד והם דברי' כענן בקר אשר אין להם שחר והמאמר הזה אמתו אותו החוקרי' במקום הזה".

מסביר את שני סוגי החלומות בצורה טבעית, שהחלומות הם מכוח המדמה ואם הוא בריא (מאכלים טובים ומחשבות טובות) הוא מחובר יותר לשכל שהוא המלאך, ואם לא בריא מתחבר לשד:

"ואף על פי שדבריה' ז"ל הם כדברי תורה ואינם צריכים חזוק טוב הוא לסמוך אותם בדברים שכליים כדי להטעימם ולהבין יופי חכמתם כי כל רז לא אניס להו. וידוע הוא משרשי החכמה החיצונית כי החלומות מהם צודקים ומהם בלתי צודקים והצודק מהם הוא בהיות הכח המדמה אשר באמצעותיו הם החלומו' בריא ביצירתו בהרכבתו ובמזגו ולא יעיקהו מזג רע ממזונו' מולידים לחה עבה ושחורה ואידים עבים מערבבים אותו וכשהוא על אופן זה ילוה אליו הכח השכלי ובאמצעו' כח עליוני מהשכל הפועל רואה חלומו' צודקי' וכבר אמרו כי אחד ממופתי ההשגחה הוא ענין הודעת העתיד לבא כדי שישמור ממנו האדם וזהו אומרם ז"ל כאן על ידי מלאך ולפי זה אמרו (ברכו' נ"ז ע"ב) חלום אחד מששים בנבואה ואמרו נובלות נבואה חלום ובמדרש קהלת אמרו בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך ומלאך אומר לכרוב ופי' הרמב"ם ז"ל הנפש במקום הזה הוא השלמו' הראשון אשר למין האנושי' המוכן לקבל המושכלות והמלאך הוא הכח המדומה כי כל כח הוא מלאך כמו שהשריש הרב ז"ל בספר המורה והכרוב הוא הכח השכלי. או יהי' פי' נפשו הכח המדמ' והמלאך הכח השכלי והכרוב הוא השכל הפועל. או יהי' פי' נפשו החוש המשותף והמלאך הכח המדמה והכרוב הוא השכל הפועל וע"ז אמרו (שבת י"א ע"א) יפה תענית לחלום כאש בנעורת ובאותו יום ואפי' בשבת כי המושל באותו יום והוא בעל החלום הראה לו העתיד לבא עליו ואם התענ' באותו יום יש בכח ממשלתו לבטל גזירתו וכשעבר אותו יום המושל ביום אחר אין בו כח לבטל מה שנגזר ע"י מושל זולתו והתור' השרישה לנו זה באמר' ולמשול ביום ובלילה והזכירוהו רז"ל בפי' כמו שנמצא בספר הזוהר לרשב"י ז"ל בפ' אמור בענין אותו ואת בנו וכן כ' הרמב"ן ז"ל בפי' התור' בפסוק ולמשול ביום ובלילה וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ה מחלק ב' מהמורה. והחלום הבלתי צודק הוא בהיות הכח המדמה בלתי ברי' או מפני שרש יצירתו ברוע הרכבתו וברוע מזגו או מפני מזונות עבי' רעי הכמות המולידים אידי' עבי' שחורים יטרידוהו ומפני זה מורכב מחושים אין להם מציאות כלל. ועל זה אמרו ביומא (פ"ג ע"ב) חלמא דבי שמשא בטלין אינון וזהו אומרם כאן על ידי שד כי השד השאילוהו במקום הזה אל רוח רעה מזקת ושודדת את האדם והם כלם מאין ופעלם מאפע אין ידים להם ואין לחוש להם כלל:"

מפני שלא ידוע אם מדובר בחלום שיש לחשוש לו או לא, אנו בספק ובאיסור מחמירים, ובממון העמד ממון על חזקתו:

"מעתה אחר שנתישב לנו מדברי חכמינו ז"ל והשכל מעיד עליו כי יש חלומות צודקים ראוי לחוש להם. ויש חלומות בלתי צודקים אין לחוש להם אנחנו מסופקים בזה החלום אם הוא צודק או הוא בלתי צודק אם יש לנו לחוש בדבר הראוי לחוש ושלא לחוש בדבר שאין ראוי לחוש כפי שרשי התלמוד. וידוע הוא כי בכל דבר שבממון יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו ועל זה אמרו באותו שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו שאין לו לסמוך על החלום ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר הי' קודם החלום דברי חלומות בכענין זה לא מעלין ולא מורידין להוציא הממון מחזקתו וכן כתוב זה בשאלתא דויהי מקץ וכן בההוא אפטרופא דהוי מזבין ארעא מספקא לא יהבי ליה רשותא למזבן בלאו דינא. אבל במי שנדוהו בחלום אם על ידי מלאך הוא הרי הוא מנודה ואם ע"י שד הוא אינו מנודה וא"כ זה ספק מנודה ספק אינו מנודה והרי זה כספק איסור' אם אסור לספר ולכבס ולהתרחק מבני אדם ד' אמות אם לא ומן הספק צריך היתר ככל ספק איסור' שאפשר לצאת מידי ספק על ידי תקנה ויתירוהו עשרה שזה הוא מנודה לשמים. ומנודה לשמים נסתפק לבעלי התלמוד אם הוא חמור ממנוד' לבני אדם או יותר כמו שהוזכר במס' משקין (ט"ו ע"ב) ומ"מ צריך שלוחי המקום להתירו ובעשר' יש שכינה זה הוא מה שעלה בידינו בענין זה. ובסוף הוריות (י"ג ע"ב) איכא מאן דחש לדברי חלומות ואיכא מאן דלא חש להו גבי עובדא דר' מאיר ור' נתן דאמרו להו בחלמייהו דליזלו לפיוסי לרשב"ג דר' נתן אזל ור' מאיר לא אזל משום דדברי חלומו' לא מעלין ולא מורידין ומסתברא דר' נתן מדמי ליה לנדוהו בחלום משום כבודו דרשב"ג ור' מאיר מדמי ליה לשאר מילי כיון דלא אדכרו ליה שמתא:"

לכן במקרה שלפנינו לא היה נכון לקבוע תענית ציבור עם ברכות, שהרי ספק ברכות להקל; אולם הוא מעיר שמהגמרא נראה שקבעו תענית ציבור בעקבות חלום:

"ונשוב אל הנדון הזה אם הי' ראוי להם להתענות על פי החלום ההוא ולקבוע ברכה לעצמן אם לאו. והי' נראה בדבריך שאין ראוי לצבור לקבוע תענית מפני חלום שחלמו להם אחרים שאפילו חלמו הם בעצמם כלם היה ראוי להם להתענות כל יחיד לעצמו ולכלול עננו בשומע תפלה כדין יחידים. אבל להתפלל בצבור תפלת תענית ולקבוע ברכה לעצמן בין גואל לרופא היה נראה איסור בדבר אפי' חלמו הם בעצמן כל שכן כשחלם להם אחד מהם. אבל מה אעשה והרי מצינו מפורש בתלמוד שמפני חלומו של יחיד התפללו הצבור תפלת תענית ונענו והוא מה שאמרו בפרקא דחסידי (כ"ד ע"ב) רב איקלע להגרוניא גזר תעניתא בעא רחמי ולא אתא מטרא אמר להו ביתו כולי עלמא בתעניתא אתו למחר אמר להו מי איכא איניש דחזא בחלמא כלום אמר ליה רבי אלעזר מהגרוניא לדידי אקריין בחלמא שלם טב לרב טב מרבונא טבא דמטוביה מטיב לעמיה אמר שמע מינה עת רצון הוא בעא רחמי ואתא מטרא. והנראה מזה המעשה הוא שאלמלא חלום זה לא היה מתפלל ומצער הצבור בתענית אחר תענית שלא תקנו תעניות גשמים רצופים אלא שני וחמישי ושני וכבר אמרו בירוש' בפ' בג' פרקים (ה"ג) וכי סנהדרין יכול' להתענו' בכל יום ותירצו מחלקים היו עצמן לבתי אבות וכן הוא במדרש קינות בפסוק על אלה אני וכו' לפי שנתבשר בחלום בשלום התפללו הצבור תפלת תענית ואפשר בעשרים וארבע ברכות ומזה המעשה היה אפשר למורה ההוא למצוא סמך להוראתו הלכה למעשה: "

מציין למקרה עבר שהריב"ש קבע תענית על סמך חלום של אדם שיצא אחר כך לתרבות רעה:

"ודע כי זה קרוב לעשרים שנה חלם חלום חקון בן עבו אשר היום יצא לתרבות רעה שהצבור חייבים להתענו' ג' תעניו' שני וחמישי שני והרב ר' יצחק בר ששת זלה"ה חשש לו וגזר ג' תעניו' ואתה רואה שאותה איש אשר סופו הוכיח על תחלתו כי גם באותו פרק לא היה פרקו נאה ומפני חלומו לא הי' לו לרב ז"ל לגזור תעניו' והצבור היו מלעיבים ומלעיגי' עליהם וקורין אותן תעני' חלום ובתפלת מנחה לא היינו מוצאי' מנין כי אם בקושי ונתחרט הרב ז"ל על זה ואני הייתי מתענה והייתי אומר יודע אני בעצמי שאיני כהן ואם יאמרו לי חבירי עלה לדוכן הייתי עולה (שבת קי"ח ע"ב) ומה שהזקיק הרב ז"ל לזה הוא מה שאמר לנו כי בכלינסיה עיר מולדתו בא לו קודם הגזרה שלמה מטיש ואמר לו לגזור תענית לפי שהי' רואה שריפה גדולה בבית הרב ז"ל. ולא חשש לדבריו כלל ונתחרט על זה בראותו כי בא החלום ברוב ענין. זהו מה שראיתי לשאת ולתת בלימוד זכות על תוספת ברכה ונשאר לנו לדקדק אחר המורה הזה בענין התרת הנדוי אם מוטעה בו כנראה לפי פשטי הדברים או לא היה מוטעה:"

למסקנה, למרות לימוד הזכות הוא סובר שלא היה נכון לקבוע תענית ציבור על סמך החלום, ושרק לענייני איסור צריך לחשוש לחלום ולא לענייני ממון.

 

טהרת המים

טהרת המים (לרב אברהם בן נחמן הכהן) מערכת ת' אות ע' הביא התייחסויות שונות – מצד אחד את הסוברים שיש להתייחס ברצינות לחלום ולהתענות: זקן אהרן, זכור לאברהם, ואת המעשה של רב חיים פלאג'י שעשו מעשה על פיו בעירו של טהרת המים. מנגד, מזכיר את החכ"א חזן שסבר שלא צריך להתענות, וכן מהרב "דבש לפי" שמובא מעשה שאדם גדול אמר לת"ח שלא יתענה תענית חלום:

"תענית אם גוזרין על הציבור משום דאחד קדוש מדבר שחלם חלום נורא שיתענו כל הצבור דע דהרב זקן אהרן סימן א"ך החזיק במעוז ודיבר קשות שודאי צריכים להתענות גם הרב זכור לאברהם הביא עוד פו' דסבירא ליה כן בדקנ"ח ע"א אמנם מדברי החכ"א חזן ז"ל בס' תק"ל ח"מ סס"י ק"ח יש לצדד דמשמע ליה דאין להתענות ע"ד.

ואנא זעירא זכורני דראיתי כתוב בליקוטי מהר"ן שפירא ק"ק דכל אדם שאוכל בשר ושותה יין בימים שאומרים בהם תחנונים כל חלומותיו הם על ידי שד ועתה בחדש אלו שנת התר"ג שלח לנו מהרחפ"ן (זה אמור הרב חיים פלאג'י) מעיר אזמיר יע"א דאחד קדוש נחלם חלום נורא על כל תפוצות ישראל שיתענו וכן עשו שהתענו באזמיר וקושטא יע"א וכאן בעיר הזאת נתייעדו החכמים והכריזו דכל בר ישראל שיוכל להתענות יתענה יום שני בשבת בט' לחדש ובעת המנחה נקבצו כל ישראל בקהלות שבד' פינות העיר כנהוג על כל צרה שלא תבא והש"ץ אמר ענינו בשומע תפילה לפי שאין דין תענית ציבור בחוצה לארץ והר' דבש לפי די"ג ע"ב כתב דמי שחלם חלום רע וידע שידו היתה על גיד הנשה דסגולתו לבהלו בחלומות רעים א"צ להתענות ושאדם גדול שלא היה מקפיד בחלומות וראה תלמיד חכם אחד שעל הרוב היה מתענה תענית חלום בשבת ואמר לו בשבת אחד שלא יתענה ושוב לא חלם ע"כ"."

 

לב חיים

כותב שלא טוב לנסות להתחמק מתענית חלום, שהמטרה של החלום היא להחזיר את האדם למוטב ולכן טוב שיוכל לחזור בתשובה ולהתענות בעקבות החלום:

"שאלתני מה עמדי במה שכתוב בסימן פר"ח סעיף ד' דמותר להתענות בשבת תענית חלום וכו', דיש מתחכמים להרהר בלילה קודם השינה בדברים שהחולם בהם חייב להתענות, כדי שלא להתענות, ולא יפה הם עושים , שהרי אמרינן בפרק קמא דחגיגה [כגירסת העין יעקב] דף ד' ע"ב על פסוק ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, אמר רבא, אמר הקב"ה, אף על פי שהסתרתי פני מהם, דכתיב ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, אותם הפנים אסתיר אבל בחלום אדבר בו, עכ"ל, ופירש רש"י, בחלום אדבר בו, ביום ההוא קא דייק, ביום ולא בלילה, שמראין לו חלום כדי שיתפלל על הדבר, עכ"ל, הרי דהחלום הוא לטובתו של אדם, ואם כן איך מתחכם האדם על גזירותיו יתברך ועוד דאעיקרא דבר זה צריכה רבה אי במהרהר את החלום ביום מהני, דהנה הרב ט"ז כתב כן בסימן זה [רפ"ח] ס"ק ג דאם מהרהר ביום אין להתענות בשבת, ועיין מה שכתב בספר חינוך בית יאדה סימן נ', והרב שבות יעקב חלק ב' סימן ליד, והרב י"א חלק א' הביאו בסימן זה ובספר ד"ם חלק א' חלק אורח חיים סימן כ"ב. עוד נראה לדקדק מדברי רש"י דדוקא על החלום שחולם בלילה הוא דעושין עיקר, שמראין לו מן השמים דקא דייק מקרא ביום ההוא ולא בלילה דנראה דביום אם חולם אינו מעלה ומוריד, וכן פסק בספר קנה חכמה דף מ"ב, ובתשובת יד אליהו סימן ל"ב. ומחזיק ברכה בסימן זה [רפ"ח אות ו] כי דוקא בשבת אם חולם [אפילו ביום] חייב להתענות (אפילו ביום), לא בימות השבוע, והיה נראה להביא ראיה מדברי רש"י, אבל נראה לדחות והכתוב דיבר בהווה, דאין שינה ביום, כי אם בלילה ואין הכי נמי אם יהיה חולם גם ביום יעש ממנו עיקר, ועדיין צריך ישוב. גם אמרי בברכות דף נ"ח ע"א ובזוהר הקדוש פרשת מקץ דף ר' ע"א על פסוק והאלהים עשה שייראו מלפניו [קהלת ג', י"ד] זה חלום רע, יעויין שם. וכן ראיתי להרב חמדת ימים בסוף פרק י' מהלכות ראש השנה, שכתב דיש מי שנתחכם להרהר בחלומות קודם שישכב, ועל זה השיב וכל זה איננו שוה לי לעשות תיקונים לענין זה, ונהפוך הוא, כי אם נגזר עליו רעה חס ושלום, ומן השמים ירחמו להגיד לו בחלומו, אז טוב לו למען ישוב מדרכו הרעה ושב ורפא לו, וכן אמרו, והאלהים עשה שייראו מלפניו, זה חלום רע, עכ"ל ועיין להרב ב"ד חלק אורח חיים סימן קייד, ובספר מטה יאודה סימן זה ס"ק די דף פ"א ע"א, יעוין שם".

מביא הדרכה למי שאין לו כח להתענות לעשות בצדקה, מעשים טובים, כפרה, הטבת חלום ומיעוט עונג:

"ודע דמי שחלם חלום רע שחייב להתענות והוא חולה ואין בו כח להתענות, נראה שהוא פטור, וכמו שכתב הרב כנסת הגדולה לעיל סימן ק"ל בעוברות ומניקות שחלמו חלום רע, דמסיק שלא תתענה מפני הסכנה, וספק נפשות להקל, וכן היה מורה ובא, יעוין שם, ועיין מה שכתב הרב מגן שאול סימן כי במינקת שחלמה מאותן שמתענין עליהם, יעוין שם. ונראה דאם אינו יכול להתענות, כה יעשה די דברים, שסימנם כפר"ה, והוא כפרה, דהיינו תרנגול לזכר, ולנקבה תרנגולת, כסדר שעושין באשמורת יום הכיפורים, ופדיון ממאת וששים פרוטות, רחמנות, לעשות צדקה וחסד, ורחמנות בגופו ובממונו, והוא סגולה נפלאה לקרוע רוע גזר דין, כמו שאמרו בשבת דף קנ"א ע"ב על פסוק ונתן לך רחמים ורחמך [דברים יין, י"ח] כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים, הטבה, היינו הטבת חלום בפני ג' אוהביו, וכבר נדפס מחדש ספר השבת חלום בספרי הקטן עתרת החיים סימן אש ל"א יעוין שם, וכן אמרו בירושלמי פרק חלק הלכה ב', ובמדרש רבה קהלת [ה, ו] על פסוק כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא וקהלת [ה' ו] אמר רבי, אם ראית חלומות קשים וחזיונות קשים והפוכים, או שאת מתיירא מהן, קפוץ לשלשה דברים ואתה ניצול מהם, דאמר ר' יודן בשם רבי אליעזר, ג' דברים מבטלים גזירות רעות, ואלו הן: תפילה צדקה תשובה, ר' מונא אמר אף התענית, ר' חייא ורבי יוסי אומרים אף שינוי השם ושינוי מעשה, יעיין שם. והרב אדני פז סימן ק"ל סעיף א' כתב וזה לשונו, ואני אומר ליתר שאת, דילמא תבא חס ושלום על ידי זה לסכנות החלום, לא תאכל בשר ולא תשתה יין באותו יום, ולא תנהג עצמה באותו יום מיני שמחה, ולא תכנוס לשום סעודה, ותתן צדקה לפי ערכה, ותקבל על עצמה כשיגיע יום אשר תוכל להתענות תתענה ואז מחשבה טובה מצרפה למעשה, כמו שאמר (הקב"ה) [המלאך] לדניאל [דניאל י', י"ב], יעוין שם, אך לא זכר שר מדברי רז"ל אלו."

מביא עצה מרבי יהודה החסיד מה לעשות כאשר מת בא בחלום לאדם ומבקש שיבוא איתו:

"וחזינא בצוואת רבי יהודה החסיד ז"ל סימן ט' וזה לשונו, הרוחות של מתים משוטטות בעולם לשמוע מה גזירה יצאה לעולם, ולפעמים אומרים לחיים לבא עמהם, אם מתרצים, אז הוא או אחד מזרעו ימות, אלא יש לומר להם בעבור הקב"ה איני רוצה לבא עמכם ולא עם מתים אחרים, ולמחר ילך על קברו ויחלוץ מנעל וישתטח על קברי וישביעהו כמו כן, ויאמר, בעבור הקב"ה החפץ בחיים, שלא תבא עוד אחרי ולא אחר זרעי ולא אחר שום בר ישראל או בת ישראל, לא אתם ולא שלוחכם, כי חפצי בעולם הזה ולא באותו העולם, כן אמר ג' פעמים בלא מנעלים, ויש אומרים ג' ימים, ויצום אותו היום, עכ"ל ואם אירע חלום זה בשבת, נראה לענ"ד שלא יוכל לילך על הקבר בשבת, ואפילו אם הוא תוך העיר ובתוך התחום, וכל שכן אם הוא חוץ לעיר. ולענין התענית, אם דברי הרב ר' יהודה החסיד ז"ל הוא בדוקא, שכתב שיצום אותו יום שהולך יכול להתענות בימי החול באותו יום שהולך לבית הקברות. והנה ציין שם בסוף לשון הצואה הזאת, ועיין סימן רל"ו וסימן דל"ז, וזה לשון הספר חסידים בסימן רל"ו, הרואה נכרי בחלום או נכרית שכבר מתו ואומר לו לבא אחריו, או אם יהודי בא לאדם אחד, אז יש לו לילך על הקברות, וישביענו שלא יבא אחריו ויבקשנו, אבל אם הוא למרחוק ולא יוכל ללכת שם, או נכרי ולא יוכל ללכת שם, כי אין ידוע אנה קברו, או ירא ללכת שם, יחקור אחר איש יהודי ששמו כשם נכרי שבא אחריו, וילך על קבר זה האחר ששמו כשם של אותו שבא אחריו, הן אם הוא יהודי או נכרי, וכן אם יהודית או נכרית, תלך על קבר יהודית או נכרית ששמה בשמה ותבקש לנפשה, ואם נכרית, השביע לנפשה והאמר לה, היא משבעת אותה בשבועה שלא תבא אחריה, וכל אשר נקרא בשמה שלא יבואו, ואני פלוני או פלונית בת פלונית איני רוצה לבא אחריך, ולאחר כל אשר נקרא או נקראת בשמך, ולא אחר שום מת או מתה, ועל זה אני משביעכם, ואבקש מכם, כי אני רוצה עוד לחיות שנים רבות, ואת או אתה הנקראים בשם הבא אחרי תלכו ותאמרו לאותה נשמה, פלונית בת פלונית או פלוני בן פלונית, שלא יבא אחרי, ואיני רוצה לבא אחריו, וגם הוא לא יבא אלי, וכן יאמר שלשה פעמים בקול שנשמע ד' אמות, עכ"ל. וכתב הרב המפרש ז"ל, הרואה וכו' וישביענו שלא יבא אחריו ויבקשנו, ר"ל אם נכרי שיכול להשביעו, ישביענו, ואם הוא ישראל ואינו יכול להשביעו כשמת ישראל, על כן יבקשנו וכו', יעויין שם. ויש להשיב על דברו, שהרי מדברי הרב רבי יהודה החסיד ז"ל שכתב בסתם הרוחות של מתים וכו', ולפעמים אומרים לחיים, על מתי ישראל הוא מדבר, ועל זה כתב בפירוש וישביעהו, הרי שגם על נשמות ישראל שייך להשביע שבועה, וצריך ישוב".

אדם שחולם שהוא ביום הכיפורים – בקרבן מנחה מובא שזה חלום טוב, רמז שמתכפרים לו עוונותיו; אבל למרן בספר מגיד מישרים כתוב שחלם שהוא בשעת נעילה, והמגיד אמר לו שעליו להתענות. אם חולם שהוא במוצאי יום כיפור, זה רמז שנמחלו לו עוונותיו:

"ותבט עיני להרב קרבן מנחה סימן שפ"ו שכתב, ואני כשרואה יום הכיפורים עושה יום טוב, דרמז שמתכפרין לו עונותיו, וכל שכן בשעת הנעילה והביאו הרב באר היטב [סימן רפ"ח] בס"ק ח' יעויין שם, ויש להקשות עליו ממעשה רב שהוא כתוב בספר מגיד מישרים למרן ז"ל בישעיה סימן מ' דף מ"ז עמוד ד וזה לשונו, אור יום א' של ראש השנה חלמתי שהיה ליל מוצאי יום הכיפורים, ולא הייתי נזכר שאמרנו ביום סדר עבודה ולא וידוי הרב שם טוב ארדוטל, והייתי נפלא על הדבר, והייתי אומר בלבי שמא ישנתי בעוד שהקהל היו אומרים, ואחר כך נזכרתי שלא התפללנו תפילת נעילה, – והייתי משתדל שנחזור להתקבץ כדי שנתפלל תפילת נעילה, והייתי אומר בלבי, שאף על פי שחשכה עדיין עת הוא לתפילת נעילה וכו', ואמר לו המגיד למרן ז"ל, על חלמא דחוית אית לך לאתענא יומא דין קדישא ולאשלמא ליה וכו', והכי תצום תדיר כל יומא קמא דראש השנה וכו', יעוין שם, הרי מעשה רב שחלם מרן הקדוש בליל ראש השנה שהיה יום הכיפורים בשעת הנעילה, ואמר לו המגיד למרן ז"ל שיתענה, ומי לנו גדול ממרן הקדוש ז"ל והמגיד לו שהגידו כן מן השמים, כי בודאי כן צריך לעשות, והוא ברור. ונראה פשוט לומר דאם חלם חלום שהיה ליל מוצאי יום הכיפורים אין צריך להתענות כלל, ואדרבא יעשהו יום טוב, שהרי כבר עבר עליו יום הכיפורים, והוא סימן שנמחלו לו כל עונותיו, וענין זה של מרן הקדוש היה, שהחזיק אותה שעה שחלם לעת נעילה, שחלם שעדיין לא התפלל תפילת נעילה, וביקש לומר תפילת נעילה, אם כן הוה ליה כרואה יום הכיפורים בשעת הנעילה, שיש לו להתענות, והוא ברור".

מראה מקורות שיש להתייחס לחלום ברצינות:

"וכתוב בספר מגיד מישרים למרן ז"ל סדר ויקהל דף י' עמוד ג' וזה לשונו, עוד אמר לי, יפה הורית וש"ע או"ח סימן רפ"ה סעיף ה' שלא להתענות בשבת אלא על אותן ג' בלבד, ויפה הורית שלא להתענות בשבת על שחלם שנפל ספר תורה מידו, שאין להתענות אלא על אותם בלבד, ואף על פי שיש מחלוקת באחד מהם, גם בו מתענים, דג' שהם ארבע הם, עכ"ל, ורבים אינם החוששין לעשות תענית חלום אפילו בחול ואפילו הטבת חלום אינן משגיחין לעשות וסמכו עצמן משום דאמרו בסנהדרין דף לי ע"א דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ועיין גיטין דף ב"ן ע"א והוריות דף י"ג ע"ב, וכן בפרק הרואה מוכח מכמה ענינים כי החלומות שוא ידברו, ושם מוכח להפך, דיש לעשות עיקר מהחלומות, וכן בנדרים דף ח' ע"א לענין נידוהו בחלום דצריך התרה, וכמו שכתבו הפוסקים והטור והשלחן ערוך חלק יורה דעה בסימן של"ד [סעיף לה], וכן לענין תענית חלום, כמו שאמרו (בברכות דף ל"א) [בשבת י"א ע"א], ובפוסקים בטור ושולחן ערוך חלק אורח חיים סימן רפח [סעיף ד], הרי שיש לחוש לחלומות, עד שהתירו להתענות אפילו בשבת ויום טוב. וכן נראה מסוגיא דחגיגה (דף ה' ע"ב, [כגירסת העין יעקב] על פסוק ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא [דברים ל"א, י"ח] אמר רבא אמר הקב"ה, אף על פי שהסתרתי פני מהם, דכתיב ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים, אותם פנים אסתיר, אבל בחלום אדבר בו, ופירט רש"י, בחלום אדבר כו, ביום ההוא קא דייק ביום ולא בלילה, שמראין לו חלום כדי שיתפלל על הדבר, יעוין שם, הרי שנראה מזה שיש לעשות עיקר מהחלומות בשמראין ענין רע, לחוש להתענות ולהתפלל כדי שיקרע רוע גזר דינו, וכבר עמד הרשב"א בתשובה חלק א' סימן קפ"ג ותל"ב בזה, ויישב דחיוב ליכא, על כל פנים יש לחוש מספק, ועיין מה שכתב הרב מהרי"א "ל על התורה פרשת מקץ והתשב"ץ חלק ב' סימן קכ"ח, ומר דודי הרב המופלא תנא דבי אליהו ז"ל בתשובה כי באה בספר חקרי לב חלק חושן משפט חלק א' סימן קי"ח דף קט"ו עמוד ד' יעוין שם."

מביא מהתשב"ץ והזקן אהרן שקובעים תענית על פי חלום אפילו בשבת, אפילו אם החולם אינו נחשב צדיק גדול. והוא מסיק מהשאילתות שאפילו חלום של גוי אמין:

"והנה התשב"ץ שם בתשובה חלק ב' סימן קכ"ח נשאל בענין חולם חלום שאם לא יתענו הצבור באותו יום יהיו מנודים, והורה המורה כי חייבים להתענות תענית צבור, וקבעו ברכה בתפילת מנחה וכו', ונשא ונתן הרשב"ץ בהוראה זאת, ובסוף דבריו הביא סמך להוראת המורה, וכתב בסוף דבריו וזה לשונו, ודע כי זה קרוב לעשרים שנה חלם חלום חקון בן עבו אשר היום יצא לתרבות רעה, שהצבור חייבים להתענות ב' תעניות ב' וה' וב', והרב יצחק בר ששת ז"ל חשש לו, וגזר ג' תעניות, והצבור היו מלעיבים ומלעינים עליהם, וקורין אותן תענית חלום, ובתפילת מנחה לא היינו מוצאים מנין כי אם בקושי, ונתחרט הרב ז"ל על זה, ואני הייתי מתענה, והייתי אומר, יודע אני בעצמי שאיני כהן, ואם יאמרו לי חבירי עלה לדוכן הייתי עולה [שבת קי"ח ע"ב], ומה שהזקיק הרב ז"ל לזה, הוא מה שאמר לנו כי בכלינסיה עיר מולדתו בא לו קודם הגזירה שלמה מטיש, ואמר לו לגזור תענית, לפי שהיה רואה שריפה גדולה בבית הרב ז"ל, ולא חשש לדבריו כלל, ונתחרט על זה בראותו כי בא החלום ברוב ענין וכו', יעוין שם. גם הרב זקן אהרן ז"ל סימן כ"א הוכיח במישור בראיות מהש"ס שיש לחוש לחלום ולהתענות אם יאמרו בחלום שיתענה, אפילו בשבת, כי חמירא סכנתא, והביא ענין זה של הרשב"ץ, ואם הרבנים הגדולים הללו הריב"ש והרשב"ץ נתנו לנו מקום שיש לחוש לחלום אפילו מאינשי דלא מעלי וקרוב להיות משומד כמבואר אנכי הרואה שיש לומר עדיפא מינה אפילו גוי גמור שחולם חלום רע, כל דקים לן בגויה דלא משקר מהימן, שהרי מצינו בשאילתות דרב אחאי גאון פרשה מקץ סימן כ"ט, דאפילו שפחה ועבד וקטן עושים עיקר מהחלום שלהם, יעוין שם, ואם כן גם בגוי אי מהימן ליה כבי תרי יש לחוש, כמו שכתב הרשב"א חלק א' סימן קיח, הביא דבריו הרב כנסת הגדולה באבן העזר סימן קט"ו הגהות הטור אות כ"ח, והרב משנה למלך בהלכות אישות פרק כ"ד הלכה י", וכמו שכתבתי בספרי סמיכה לחיים חלק אבן העזר סימן ט דף ט"ל ע"ב יעוין שם, וכן מבואר בזוהר הקדוש סדר ויקרא דף כ"ח ע"א, ובספר שם הגדולים חלק א' מערכת אל"ף אות (י"ג) וקצ"ט כתב וזה לשונו, ומן האמור מפורש דהוו רבוואתא קמאי ובתראי זהירי וחיישי בחלומות, ולא עוד אלא אפילו לחלום עכו"ם, כמבואר במדרשים וכמו שכתב מהרח"ו ז"ל במגילת סתרי כתב יד, יעוין שם, ועיין מה שכתבתי בעניותי בתשובותי במקום אחר, יעוין שם באורך בס"ד".

מעיד על פעם אחת שהוא חלם חלום שיש לעשות תשובה ותענית בכל תפוצות ישראל, ואכן הוא שלח ופעל לכך שיתענו ויעשו תשובה:

"וזה ראיתי ואספרה מעשה שהיה, כי בשנת התר"ג ליצירה חלום חלמתי, שהיו אומרים לי כי בחודש אלול משנתינו זאת יעשו תשובה בכל מקום שישראל מצויים, ויתענו תענית צבור, וכן היה, ששלחתי אגרות בכל המקומות ושבח לה' יתברך נשמעו דברי בכל מקום, ועשו התעוררות תשובה ברבים ובפרט בעיר ואם בישראל קישטא שאלוניקי וטאראבולוס עשו עד להפליא והודו לה' כי טוב, כי על ידי זה נתבטלו כמה גזירות קשות ורעות, וכדתנן [אבות פ"ד משנה י"א] תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות, ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא [אבות פ"ד משנה י"ז]. ועיין בזוהר הקדוש סדר שמות דף ו ע"ב וזה לשנו, רבי חייא אמר, תלתין יומין עד לא ייתי תוקפא לעמא בארעא, מכרזי בעלמא ההוא מילה, ולזמנין דאתמסר האי מילה בפומא דרבייא, ולזימנין לאינון בני נשא דלית בהו דעתא, ולזימנין דההוא מילה אתמסר בפומא דעופי, ומכרזי בעלמא ולית מאן דישגח בהו, כד עמא זכאין, אתמסר ההוא מילה לאינון רישין זכאין דעלמא, בגין דיודיעו לו ותובון למאריהון, וכד לאו אינון זכאין הוי כדאמרן, עכ"ל.

והנה בעתה נדפס מחדש ספר השומר אמת, לרב חביבי, אברהם אוהבי, נר"ץ, ושם בסימן כ"ו אות ז' כתב וזה לשונו, תענית חלום בקהל, אומרים עננו וקורין ויחל, התשב"ץ חלק ב' סימן קכח, ורמזו כנסת הגדולה סימן תקס"ח מהגהות הרי"ף, וכן כתב הרב זקן אהרן והביאו הרב ברכי יוסף סימן תקע"ו, ובפה העירה נעשה מעשה באלול תר"ג על פי כתב גדול אחד מעיר ואם בישראל אזמיר יכוננה עליון אמן עטרת החיים, ועיין להרב חיד"א בשם הגדולים חלק א' דף בי ע"ג, יעוין שם. גם במכתב שלח אלי הרב ראש אב בית דין מקודש הרב המופלא כמוהר"ר אליעזר די טולידו נר"ו וזה לשונו, ועל ענין החלום ששרטט וכתב מר ניהו רבא נר"ו, ידיע ליהוי למר ניהו רבא נר"ו איך תכף שקבלנו כתבו הבהיר, בה שעתא רעדה אחזתנו, ובה שעתא ישבנו כל הרבנים וקצת (ממעלה) [ממעלת] שרי וטפסרי וגבירי עירנו קושטא יכוננה עליון אמן, וגזרנו תענית צבור, והרבינו בסליחות ותחנונים וצדקות ופדיון נפשם, ושבח לה' יתברך כל ישראל בקדושה ובטהרה רובם של ישראל למדו בישיבות ולא הלכו לשוק למשא ומתן, ותקובל ברחמים וברצון בעזרת ה', וגם כתבנו כתבים לכל המקומות אשר סביבותינו כאשר כתב מר ניהו רבא נר"ו בכתבו הבהי"ר, וזה קצת ימים ששלחו לי לשמי מעלת הרב מר דודי מאנדרנופולי יכוננה עליון אמן נר"ו ומעלת הרב מתא ברוסא יכוננה עליון אמן נר"ו, וגם שאר הרבנים הי"ו משאר המקומות כולם בפה מלא, שקיימו וקבלו עליהם, ועשו תענית צבור בתפילות ותחנונים וצדקות, ובעזרת ה' שתקובל ברצון, זה תורף דברי הרב הנזכר נר"ו, אשריהם ישראל שהם שומעים לקול מורים, ובזה יזכו ויחיו להיותם שמורים, לדור דורים. ועל דרך שאמרו בראש השנה דף נ"ה ע"ב, אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, קל וחומר קטנים לגדולים, ופריך קל וחומר, חיובא הוא, אלא מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים נוהגים הקטנים קל וחומר בעצמן, יעוין שם. יהי רצון שיהיו דברינו נשמעים לשם שמים, ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן תוכחת חיים פרשת כי תשא פרק כ"א דף ק"ב ע"ב, יעוין שם באורך בס"ד."

רבי מאיר בהוריות אומר שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, וקשה שהרי במעשה של כידור רבי מאיר רואה שחלומו אמיתי. ומה שאומר לו רבי מאיר שחלומות של בין השמשות של שבת לא אמיתיים היה לדחותו:

"ותדע ותשכיל, כי רואה אנכי דרבי מאיר דסבירא ליה הכי דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, כמו שאמרו בגיטין (נ"ב ע"א) ובהוריות [י"ג ע"ב], מר ניהו גופיה הראו לו מן השמים כי דברי חלומות יש לחוש ולעשות עיקר ובדידיה הוה עובדא ביומא דף פ"ג ע"ב במעשה דכידור, דר' מאיר בדיק בשמיה ולא רצה להאמין להפקיד אצלו ארנקי שלו, וטמן אותו בבית הקברות על ראש אביו של כידור, ובא אליו בחלום אביו לבנו שילך ויקחנה, וכשסיפר החלום לר' מאיר, דחאו באומרו חלמא דבי שמשי, שהוא חלום שהוא בערבי שבתות, וכמו שכתב רש"י, אין להאמין בו, ובא וישב שם עד שחשכה מוצאי שבת ולקחה, יעוין שם. הרי דאפילו באדם רשע ומתכוין לגזול היה החלום אמת. ולפי ספר פתרון חלומות בסוף דף ז"ך, והביא דבריו בספר יד אליהו סימן ל"ב דף ל"ה עמוד ב', כי החלומות של שבת צודקות יותר, צריך לומר כי זה שאמר ר' מאיר לכידור הוא כדי לדחותו, כדי שלא יקדים וילך ויקחנה, והכי נראה מדברי הרב יד אליהו שם, כמו שיעוין שם. וזה תמהני להרשב"ץ בספר התשב"ץ חלק ב' סימן קכ"ח דף כ"ט ע"א, שאחר שהביא לשון הרמב"ם בספר המורה פרק ה' מהחלק הב, כי החלום הבלתי צודק הוא בהיות כח המדמה בלתי בריא, או מפני שורש יצירתו ברוע הרכבתו וברוע מזגו, או מפני מזונות עבים רעים הכמות, המולידים אידים עבים שחורים יטרידוהו, ומפני זה מורכב מחושים אין להם מציאות כלל, ועל זה אמרו ביומא חלמא דבי שמשא בטלין, וזהו אומרם כאן על ידי שד, כי השד השאילוהו במקום הזה אל רוח רעה מזקת ושודדת את האדם, והם כולם מאין, ופעלם מאפע, אין ידיים להם ואין לחוש להם כלל, עכ"ל, ואחר המחילה רבה קשה איך הביא סוגיא דיומא שאמרו חלמא דבי שמשא בטלין, כי רצה לפרש כי מרוב האכילה אין החלום צודק, שהרי הענין לפי האמת הוא דצדק החלום כמבואר שם בגמרא, ור' מאיר דאמר הכי הוא כדי לדחותו שלא ילך ויקח ממת וצריך ישוב."

בבא בתרא מסופר על ריב"ז שחלם שהולך להיות הפסד לאחיינים שלו ולכן הוא דאג לקחת מהם צדקה כל השנה. העיון יעקב מקשה מה לגבי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ועונה שהיה מדובר בחלום מיד לאחר יום כיפור שזה חלום מיוחד. הרב פלאג'י תמה עליו, שהרי לחלומות יש משמעות וריב"ז שהיה יודע שיחת שדים ושיחת מלאכים בטוח ידע להבחין תמיד האם החלומות שלו הם ממלאכים:

"וראיתי להרב עיון יעקב בחידושי לפרק קמא דבבא בתרא דף י ע"א, בעובדא דבני אחתיה דריב"ז שחלם עליהם חלום שיהיה להם הפסד שבע מאות דינרים, ולקחם מהם לצדקה פשו להו שיבסר דינרי, ובאו מן הקיסר ושקלינהו וכו', והקשה דאיך לקח ריב"ז מהם לצדקה בשביל החלום, שהרי אמרו בסנהדרין דף ל' ע"א, דאם אמר בעל החלום מעות אלו של צדקה דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ותירץ שהיה החלום אחר יום הכיפורים, שנתכפרו העונות, והחלום צודק וכו', זה תורף דבריו, ודבריו תמוהים, שהרי מלבד כי בכל אדם יש לחוש על החלום כשמורה רע, והוא הלכה פסוקה מהש"ס ושבת [י"א ע"א] וכל הפוסקים דמתענים תענית חלום ואפילו בשבת, ואפילו ברואה הפסד ממון בחלום, נראה מספר החסידים סימן תתס"ו דבשבת אינו מתענה אבל בחול מתענה, וכמו שכתבו הפוסקים, (ו"כ) [אם רוצה] לפדות החלום רע פודהו על ידי הצדקה, וכמו שאמרו במדרש [רבה] קהלת [ה', ו] על פסוק כי ברוב חלומות [קהלת ה, ו] אם ראית חלומות קשים, קפץ לג' דברים, תפילה צדקה תשובה יעין שם, וזהו שוה בכל אדם, כל שכן וקל וחומר חלום אדם גדול כריב"ז שאמרו עליו בסוכה דף כ"ח ע"א כי לא הניח מקרא ומשנה, גמרא הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזירות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה, דבר קטן הויות אביי ורבא, לקיים מה שנאמר [משלי ח, כ"א] להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, עד כאן, ואחר כל הכבוד הזה איך יתכן לפי שהיה אחר יום הכיפורים היה צודק חלומו, שהרי אדם גדול כריב"ז כל יומא ויומא אחד הוא, וכולם שוים לטובה, ומה גם כי בכלל חכמתו היה יודע שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים, בודאי שהיה מבחין בין חלום שהוא על ידי מלאך לחלום שהוא על ידי שד, כמו שאמרו בגמרא בברכות פרק הרואה דף נ"ה ע"ב, כתיב [במדבר י"ב, ו'] בחלום אדבר בו, וכתיב [זכריה יב'] וחלומות השוא ידברו, ותירץ כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד, ובודאי כי אדם גדול כריב"ז שיודע שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים היה מבחין זה, ועוד דאדם גדול כריב"ז לא יתכן מעולם לחלום שקר, שהרי אמרו בזהר הקדוש פרשת מקץ דף ר' ע"א וז"ל, אלא זכאי קשוט בשעתא דנשמתהון סלקין, לא מתחברן בהו אלא מילי קדישין, דאודעין ליה מילי דקשוט מילין קיימין דלא משקראן לעלמין, יעוין שם, וכן כתב הרב יערת דבש חלק ב' דף ע' ע"ב, דכמה רזין עילאין משיגין חכמי הדור על ידי חלום, וכמו שהשיג רבינו יעוין שם. וכבר הרב ר"א הגאון בפרשת מקץ סימן כ"ט כתב לישב לאחר יד הא דקיימא לן [נדרים ח ע"א] נידוהו בחלום דעושין עיקר, ותענית חלום בשבת ושאר דברים, ומצינו בסנהדרין דף ל' ע"א דאמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ויישב דהתם הוא בממונא דאוקי אחזקתיה, אבל באיסורא מספק מחמרינן, וכן כתב התשב"ץ בחלק ב סימן קכ"ח וקכ"ט, והרב זקן אהרן סימן כ"א, יעוין שם. וכמו כן בענין מחלוקת הפוסקים לברר הלכה, אם סמכינן לדברי חלומות, עיין בהגהות אשר"י בעבודה זרה סוף פרק אין מעמידין [אות מ"א] ברבינו אפרים שהתיר דג הנקרא בורביטא, ובא אליו בחלום שהתיר את השרץ, וחזר בו ואסרו, יעוין שם, ומה (שהביא) [שהקשה] בספר נודע ביהודה חלק ב' חלק יורה דעה סימן ל מהא דאמרינן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, לא קשה מידי, כי כיון שיש מחלוקת והוא היה מן המתירין, בא אליו בחלום שהוא אסור (יע"ש). וכן ראיתי להרדב"ז בתשובה חלק ה' סימן ב' ורפ"ו, שהתיר לעשות תפילין מר"ת לרש"י ובחלום הלילה הראו שלא יפה הורה, וחזר בו, יעיין שם, ועיין למורי זקיני הרב הגדול ז"ל בספר חקרי לב חלק חושן משפט חלק אי סימן קטו, שכן הוגד בחלום לאיש הירא וכו', יעוין שם, ומה שכתב הרב ש"ך בחושן משפט סימן שלג ס"ק כ"ה להשיב על תשובת מהר"ם בר ברוך במה שכתב שכן הוגד מבעל החלום, כי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ועוד דלא מסתברא וכו', יעויין שם, יש לישב כי כל כהאי גוונא שיש לחלוק על דינו מצד עצמו ושהיא דבר דלא מסתבר, שייך לומר שהוא (ד"ח) [אמת], ועיין בספר שם הגדולים מערכת אלף אות קצט ומערכת יוד אות רכ"ד דף ל"א ע"ב יעוין שם."

מביא שאדם שמתענה כל יום יכול גם להתענות בשבת:

"והנה על מה שכתב בשלחן ערוך שם בסימן רפ"ח סעיף ב' אדם המתענה בכל יום וכו', וכן כתב בהגהות מיימוניות פרק א' מהלכות תענית הלכה ו אות ב' וזה לשונו, מי שמתענה בכל יום, ואכילה בשבת מחמת שינוי וסת צער לו, ראינו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זת, וכן שמעתי שהיה הרב ר' יהודה החסיד ז"ל עושה, ובפסחים פרק אלו דברים [דף ס"ח ע"ב] גרסינן מר בריה דרבינא כולה שתא יתיב בתעניתא, בר מעצרתא ובפוריא ומעלי יומא דכפורי, אבל אי לאו כהאי גוונא אסור וכו', יעוין שם. הרי נראה דקא מפרט להא דמר בריה דרבינא דהיה יושב בתענית, כל ימות השנה, היינו גם בשבתות וימים טובים, והגם דקיימא לן ובירושלמי תענית פ"ג הלכה י"א דאסור להתענות בשבת, בכהאי גוונא שכבר נתנהג להתענות כל ימות השנה, והאכילה הוי צער לו, אינו אסור להתענות בשבת, ומביאו בבית יוסף שם, יעוין שם, וכן מפרש לה התשב"ץ בחלק ג' סימן רצ"ח, כמו שיעוין שם. וזה תמהני טובא למה שראיתי להרב שני אליהו [בספר ארעא דישראל] מערכת תי"ו אות י שכתב וזה לשונו, תענית בשבת, לדעת הרמב"ם אסור מן התורה להתענות בשבת, ועיין להרשב"ץ בחלק ג' סימן רצח, שכתב דמאי דאמרינן בפסחים מר בריה דרבינא הוה ציים כולי שתא בר ממעלי יומא דכפורי וכו', היינו לומר שגם בשבת היה מתענה, ע"ש, ואני אומר דחס ליה לזרעא קדישא לעבור על דברי תורה בכל שבתות השנה, עכ"ל. ודבריו תמוהים, דבכהאי גוונא דמתענה כולי שתא ליכא איסורא כלל, כי אדרבא התענית הוא עונג והאכילה הוא צער, ברור, וצריך ישוב".

 

חקרי לב

לעיל הובאה תשובה של חקרי לב חו"מ ב, קיח שבה האריך על היחס לחלום. את דבריו סיכם בתחומין כרך ה, במאמר "דברי חלומות בהלכה" (הרב יצחק פחה): "וספר חקרי לב נשאל באדם אחד שחלם שבאה מחלת דבר לאזמיר בגלל שהוציאו ספרי תורה לכפרים בעת שהולכים להנפש שם, האם יש לחוש לחלום הזה? ומשמע שם מתירוצו דאם החלום אינו מראה לו לעבור על דבר איסור יש לחוש לחלום הנ"ל".

אמנם מאופן התייחסותו למעמד החלום, במיוחד בימינו, נראה שהוא אינו מייחס חשיבות רבה כל כך לחלום, וקשה לדייק מדבריו שהיה מסכים לגזור תענית בעקבות חלום. ואכן טהרת המים החשיב את דעת הרב חזן כמי שסובר שלא צריך להתענות.

 

עבר איסור בחלום

חיים ביד

בשו"ת חיים ביד סימן נב נשאל על מי שנדר לכתוב ספר תורה בחלום. כותב שצריך לקיים את הנדר משתי סיבות: 1) חוששים לדעת הרשב"א שנדר בחלום חל, 2) יכול להיות שהרא"ש סובר שנדרי מצוה חייבים לקיים – שעקרונית אדם חייב לכתוב ספר תורה, משמים אומרים לו שעכשיו זה הזמן לכתוב. גם אם מישהו אחר חולם על אדם – הוא צריך לכתוב ספר תורה:

"שאלה מי שנשבע ונדר בחלום שהיה מצוה לסופר שיכתוב ס"ת לשמו לקיים מ"ע =מצות עשה= ועתה כתבו לכם את השירה הזאת אם חייב לקיים שבועתו או נדרו כמו שחלם או דילמא אין בו חיוב שבועה ונדר מאחר שהיה בחלום עוד זאת אם בחלום נשבע לשקר גמור כגון על דבר שיש לו שאין לו או להפך וכל כדומה לזה דנמצא שקרן בשבועתו אי בעי כפרה.

תשובה לכאו' היה נר' דאין בו חיוב כיון שנשבע או נדר בחלום דהרי אמרינן בסנהדרין ל' ע"א דאם אמר לו בעל החלום מעות אלו של מעשר שני דברי חלומות לא מעלין ולא מורדין ור"א גאון בשאלתות ס' מקץ סימן כ"ט גריס נמי של מעות של צדקה ושל הקדש יע"ש וכ"ה בהגהות מרדכי פ"ק דב"ב סימן תרנ"ח יע"ש ופסקו מור"ם בהגה' בהלכות צדקה ביו"ד סס"י רנ"ט יע"ש וכן איתא בגיטין נ"ב ע"א ובהוריות י"ג ע"ב דדברי חלומות לא מעלין ולא מורדין יע"ש ופסקוהו כל הפוסקים הרי"ף והרא"ש והאגודה שם בסנהדרין סימן ל"ד והרמ"ה בחי' לשם והרמב"ם בהלכות מעשר שני פ"ו ה"ו ובה' זכיה פ"י ה"ו ובטור וש"ע ח"מ סס"י רנ"ה יע"ש.

אלא שהדבר תמוה דמצינו בגמרא ובפוסקים בכמה מקומות אין מספר שחששו לדברי חלומות והן הלכה פסוקה בש"ע א"ח סימן ק"ל גבי בברכת כהנים לומר רבונו של עולם ובסי' ר"ך הטבת חלום בג' ובסימן רפ"ח תענית חלום ואפילו בשבת יע"ש וכבר ראיתי שם בתשו' ר"א גאון בסדר מקץ סימן כ"ט כי אחר שהביא מ"ש בגמרא דיפה תענית לחלום נרגש ממ"ש בנדרים ח' ע"א דנידוהו בחלום צריך התרה בעשרה וכו' ותי' דיש לחלק בין איסורא לממונא יע"ש וכן הרשב"ץ בתשו' ח"ב סימן קכ"ח הביא ממקומות רבים שחששו לדברי חלומות וכמו כן בהא דנידוי שצריך עשרה ואיך אמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין וחילק דכיון דבחלום יש על ידי מלאך ויש ע"י שר לגבי איסור משום ספקא מחמרינן ולגבי ממון אוקי אחזקתיה ושכ"כ בתשו' ר"א גאון בשאלתות סדר מקץ יע"ש ועמ"ש הרב מעבר יבק והביאו הרב יד מלאכי בכללי הדינים מערכת ד' אות קס"ז יע"ש ובספר זקן אהרן סימן כ"א יע"ש ועמ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סי' קב"ל וסימן תפ"ג יע"ש ומ"ש הרב צרור המור דודי תנא דב"א ז"ל בתשו' כי באה בספר חק"ל ח"א חח"מ סימן קי"ח ובספר פני מבין בסוגייא דסנהדרין ובס' נחמד למראה ח"א דקע"ח יע"ש.

וא"כ לענין נודר ונשבע לכתוב ס"ת בחלום נראה דמדמינן ליה לאיסורא כיון שהוא קיום מ"ע ולא לממונא וא"ת שהרי מצינו לר"א גאון בשאלתות והמרדכי בהגהו' ומור"ם בהגה' ביו"ד סס"י רנ"ט דבחולם חלום שאומרים לו מעות אלו של צדקה הן או הקדש ועכ"ז אמרינן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין יש לחלק חילוק ברור דהתם הוא שבעל החלום הוא האומר לו דבר זה שמעות אלו הם צדקה או הקדש אבל כאן בנ"ד שהוא בעצמו הנשבע או הנודר לקיים המצוה אה"ן שאפילו יהיה בחלום חייב לקיים שבועתו ונדרו. ובלאו הכי מצינו ס' הראשונים ואת האחרונים דס"ל דנדר או נשבע בחלום חייב כמ"ש בתשו' הגאונים והביאה הרשב"א ח"א סימן תרס"ח ובמיוחסות סימן רס"ה ובסו"ס הכלבו דקנ"ה ע"ג יע"ש וכ"כ הרנ"י בספר אשה ה' בחי' לפ"ק דנדרין לד"ח בשם הריטב"א שכ"כ בשם רבו יע"ש והנראה שכיוין הריטב"א להרשב"א שהוא רבו וכ"כ הר"ן בפירושו לשם שהוא חושש לס' הרשב"א דהנשבע ונודר בחלום חייב וכמ"ש הרב בעי חיי חיו"ד סימן רי"ז דקס"א ע"ג יע"ש וכן פסק מרן בש"ע ביו"ד סימן ר"י דהנודר ונשבע בחלום חייב לקיימו וכן פסק מור"ם בהגה' ואחריהם נמשכו רוב רבני האחרונים הלא הרב פו"ד והרב"ח והרב ש"ך והרט"ז יע"ש ואם כן זה שנשבע ונדר בחלום לכתוב ספר תורה חייב לקיים.

ואם תאמר שמצינו להרא"ש ז"ל חולק בזה וס"ל דנודר ונשבע בחלום פטור כמ"ש בכלל ח' סימן י"א וי"ד והביאה הטור ביו"ד שם סימן ר"י כמו שיע"ש ועכ"ז נראה שחייב מתרי טעמיה חדא כי כיון שמצינו ס' הגאונים והרשב"א והריטב"א והר"ן ומרן ומור"ם בש"ע ורוב רבני האחרונים קי"ל אחרי רבים ועוד דאפילו הרא"ש והטור דס"ל דאינו חייב זהו בדבר שאינו מצוה כי לא היה חייב מעיקרא אזי כשהוא נשבע ונודר בחלום יהיה פטור ברם כשיהיה השבועה או הנדר בדבר מצוה כי בלא"ה הרי הוא חייב באותה מצוה אלא שאין בו זמן והוא בחירי וברצונו לעשותה כמצות כתי' ס"ת וכיוצא בו בזה וכדומ' לזה כשנשבע או נדר הרי הוא חייב אפילו לדעת הרא"ש. וכן ראיתי בהדייא בתשו' הרדב"ז הישנות סימן צ"ט והביאה הכנה"ג שם ביו"ד סימן ר"י הגב"י אות טו"ב שנשאל במי שנשבע בחלום לפרוע לב"ח ליום פ' אם הוא חייב או אמרינן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין והשיב כי הגם שיש בזה מחלוקת ולדעת הרא"ש בתשו' ס"ל דהנודר ונשבע בחלום אינו חייב ולדעת הרשב"א חייב סיים וכתב וז"ל ומיהו בנ"ד אני אומר כי אפילו הרא"ש מודה כיון דפריעת ב"ח מצוה אם כן מן השמים מזרזין לקיים המצוה ויש לו לחוש ולקיים שבועתו יע"ש דון מינה ואוקי באתרין כי גם בנ"ד בנודר ונשבע לקיים מ"ע של כתיבת ספר תורה מאחר שבלאו הכי הרי הוא חייב באותה מצוה מן השמים מזרזין אותו לקיים המצוה והרי הוא חייב לקיים שבועתו ונדרו וכמ"ש בעניותי בסה"ק ספר חיים סימן מ"ד אות ה' ובסה"ק תורה וחיים מערכת ס' אות רט"ו יע"ש ובדרוש לשבת ההלבשה שנת התרכ"ה ליצירה בס"ד.

ונראה דל"מ אם יהיה החולם עצמו שנדר או נשבע בחלום לכתוב ס"ת או לעשות ממצות עשה שבתורה כי הוא חייב כאשר ביארנו אלא אפילו אם חלם חבירו בעדו שהיה נודר ונשבע או מקיים אלו המצות ככתיבת ס"ת ונתינת צדקה וכדומה יש לו לקיים וכמ"ש בברכות נ"ה ע"ב דאחד מג' חלומות שמתקיימים וחלום שחלם לו חבירו ומה שנראה מדברי התשב"ץ ח"ב סימן קכ"ח שכתב הפך עיין בספר נחמד למראה ח"א דקמ"א ע"א מה שהקשה רב רחומאי הרב כמוהר"מ הכהן ז"ל יע"ש. ובא מעשה לידי גם באחד שחלם לו חבירו שהיה כותב ס"ת חדש וסיפר לו לחבירו החלום שחלם ותכף קיבל עליו לקיים המצוה כי בכל אלו הדברים המורים מן השמים זריזות במצות שכבר הוא מחוייב אין מקום להתרשל כי אדרבא מן השמים אוהבים וה' חפץ למען צדקו שיזכה במצוה ההיא. "

מביא שמי שעובר עבירה בחלום לא צריך לדאוג מכך. אמנם מעלה סברא שאם מדובר בחטא בדיבור (כמו שבועת שקר) כיוון שאינו דבר ממשי, יש לו משמעות גם בחלום וצריך לעשות תשובה. אולם למסקנתו, לא צריך לחשוש כמו שאדם שעובר עבירה כשישן (בפועל ולא בחלום) פטור:

"וזה ראיתי למורינו הרב המופלא כמוהר"ח מודעי ז"ל בהגהותיו ליו"ד סימן ר"י בסו"ס ברך משה דקנ"ח ע"ד שעלה ונסתפק במי שנשבע בחלום לשקר כגון על דבר שיש לו נשבע שאין לו וכיוצא בזה יש להסתפק אי בעי כפרה וכעת לא מצאתי גילוי וכו' יע"ש ולעד"ן דאינו צריך כפרה שהרי אם יהיה חולם בליל שבת שהיה עושה מלאכה כגון כותב בחלום או שאר מט"ל מלאכות או יום טוב או יום הכפורים הרי מראים לו בחלום שהוא מחלל שבת או יום טוב או יוה"כ היצטרך לעשות תשו' על זה כמו שנשאלתי במ"א והעלתי כי אין צריך שום כפרה על זה והבאתי ראיה ממעשה רב מוהר"מ ריקאנאטי ז"ל והביאו הרב חמדת ימים בהלכות סוכה פ"ה דרכ"א ע"ב וז"ל והר"ם ריקאנאטי ז"ל העיד כי בליל יום טוב הראשון של סוכות התאכסן אצלו חסיד אחד וראה הר"ם ריקאנאטי בחלומו לאותו חסיד שהיה כותב את השם יו'ד ה'א והיה מרחיק ה'א אחרונה מן הג' אותיות ואמר לו הרב מדוע ככה עשית והשיב כך נוהגים במקומינו והרב מחה בידו וכתבו שלם ויהי בבקר אשתומם על המראה באין מבין עד עת בא זמן תפילת שחרית וסדר הנענועין ויפן אליו הרב וירא כי לא היה מנענע רק הלולב ומיניו מבלי האתרוג ואז הבין הרב פתרון חלומו שהיה הה'א אחרונה בריחוק משאר האותיות כי כל ד' מינים הם כס"ת ישראל הנק' הוי"ה ב"ה וכו' יע"ש. עוד מעשה רב בס' שתי ידות להרב מוהר"מ די לונזאנו ז"ל ריש סדר עבודת המקדש שהיה חולם בליל יוה"כ שהיה כותב בספר ובדיו שבח לבורא ית' ולא נזכר כי אם תיבת עבודה ונתן דעתו תכף אחר יוה"כ לחבר ספר עבודת התמיד של בכל יום והשלימו בהושענא רבה יע"ש הרי בשני מעשיות שהיו עושים מלאכה גמורה שהיא הכתיבה בליל יום טוב ויותר חמור בליל יוה"כ ולא עשו שום פירכוס אם יש עון בדבר הזה וצריכים כפרה דש"מ כי הרואה שחוטא בחלום אפילו במעשה אינו חייב כלום ומכ"ש בדיבור ואם יש לחלק דשאני כותב ועושה מלאכה וכדומה בשבת ויוה"כ וי"ט בחלום דלפי האמת אין מעשה כלל בפועל ועל איזה דבר נחייב אותו דא"כ מעשה כלל אבל בחוטא בפיו שנשבע לשקר הרי הדיבור שהוא החטא עצמו כבר הוא בעין אלא שהוא בחלום דאין פיו ושפתיו שוים ולכן נראה לי לומר דעל זה ועל כיוצא בזה צריך לפשפש במעשיו ולחקור אחריו שמא חטא בפיו ובשפתיו בדבר שבועה לבטלה אי לשוא ולשקר והראוהו בחלום החטא אשר חטא בה ואם פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה ויחזור בתשובה ויקבע עתים לתורה ואצ"ל אם ח"ו בחלום חטא בפיו באיזה דברי כפירה וכדומה שצריך לדאוג ולשוב בתשובה מכל אשר חטא ויבקש מהשי"ת כי הוא מלך מוחל וסולח.

באופן כי החולם בחלום חלומות שנדר או נשבע לקיום המצות כנודר לצדקה וכותב ס"ת ומשיא יתומים ויתומות ומדפיס ספרי דבי רב וכדומה בהם חייב לקיים נדרו ושבועתו וכמו כן אם יהיה חולם באיזה חטאים התלוים בדיבור כנשבע לשקר וכדומה צריך לבקש שמא איזה דבר רמזוהו מן השמים ועיקר הכל הוא להיות תמיד כל הימים עסוק בתשובה ובמעשים טובים ובעסק התורה תורת חיים.

ונראה להביא ראיה ממ"ש בברכות פ' הרואה דף ז"ן ע"א הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנאמר כי אם לבינה תקרא הבא על נערה מאורסה בחלום יצפה לתורה שנאמר תורה צווה לנו משה מורשה קהלת יעקב אל תקרי מורשה אלא מאורשה הבא על אחותו בחלום יצפה לחכמה שנא' אמור לחכמה אחותי את הבא על אשת איש בחלום מובטח לו שהוא בן העו"הב וכו' יע"ש הרי לך בהדייא דאפי' בחולם שעושה עבירה גדולה בחלום כבא על אמו ועל אחותו ועל נערה המאורסה ועל אשת איש שהם מן העריות ואית בהו עונש כרת עכ"ז מלבד כי אינו נחשב לו לשום עון אשר חטא אלא אדרבה לזכות תחשב דזוכה לחכמה ובינה ולתורה ומובטח לו שהוא בן העו"הב ואם נאמר דעדיין יש לחלק בזה דעכ"פ הבא על אמו וכדומה להן אינו בפועל גמור כ"א בדמיון בחלום בחזיון לילה ואין כאן מעשה בפועל כלל משא"כ הנשבע לשקר בחלום כי הגם כי הוא בדמיון עכ"ז עיקר המעשה שהוא הדיבור כבר עשאו.

אלא דשבתי וראיתי כי גם זה אינו כי מאחר שהוא ישן כשנשבע לשקר הרי עדיפה מינה מצינו דאפילו עשה מעשה בפועל לבוא על א"א ועל שאר עריות בחלום עכ"ז הוא פטור כי השינה עצמה חשיב אונס ומשנה שלימ' שנינו בכריתות י"א ע"א כל עריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור אחד ער ואחד ישן ישן פטור אחד שוגג ואחד מזיד שוגג בחטאת ומזיד בכרת יע"ש הרי מבואר כי בכל איסורי ביאה שבעריות הישן פטור וא"כ לא שנא בין איש לאשה דסתמא קתני מתני' ואדרבה אם ישן באיש פטור כ"ש באשה ישנה שהיא קרקע עולם וכן מתבאר עוד מסוגייא דיבמות ריש פ' הבא על יבמתו ג'ן ע"ב דאמר רבא אין אונס לערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת אלא בישן והאמר רב יאודה ישן ל"ק ביבמותו אלא לדעת בנתקע ופירש'י אלא בישן ונתקשה כשהוא ישן וישן לאו בר דעת הוא ולא הוי קנינו קנין יע"ש הרי דאפי' באיש דאין קישוי אלא לדעת עכ"ז בישן שהשינה היא דבר אונס הוא פטור הגם כי עביד מעשה בפועל וכ"פ הרמב"ם בה' א"ב פ"א הח"י והטור באה"ע סי' כ' וכ"כ בתשו' שאלת יעבץ ח"ב סי' מ"ט ובס' פנים מאורות ח"ג סי' כ"ב והרב חוות יאיר סי' ע"ב והרב עבודת הגרשוני סי' ז"ך ובספר כתר כהונה סימן ס"ו ושכן הסכימו הרב כמוהר"מ מטאלון ומוהרשד"ם כמ"ש הרב כנה"ג באה"ע סימן י"א בהגב"י אות כ"ח ושכ"ן עוד מתשו' מוהרשד"ם חאה"ע סימן קס"א יע"ש דכולהו ס"ל דהשינה מקראת אונס ופטור ומה שנראה ממ"ש שם הרב כנה"ג חולקים בזה וס"ל דלא הוי השינה אונס כבר עמדתי ע"ד בסה"ק חיים ושלום ח"א סימן יו"ד וישבתי דבריהם דלכ"ע כשנתברר לנו דהיה ישן שינה גמורה אין בזה ספק כלל דקרינן ליה אונס לא היה סברת הרבנים החולקים במקום שאין לנו להאמין שהיה ישן יעש"ב בס"ד דש"מ דבחלום בישן גמור כשידענו בודאי שהוא ישן לכ"ע מקרי השינה אונס גמור וקי"ל אדם בשבועה פרט לאנוס וזה ברור.

והגם שאמרו בגמ' שם בברכות /דף נ"ז/ בכל הני דהכא על אמו ועל אחותו ונערה מאורסה וא"א דיש לו שבח ושכרו הרבה מאד דה"מ כשלא הרהר בה מ"מ אם ימצא ח"ו שהרהר ובביאתו בחלום אירע מקרה בלתי טהור יהיה נענש על מה שעבר על לאו ונשמרת מכל דבר רע שדרז"ל בפ"ק דע"ז י"ז ע"ב שהוא אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאת קרי בלילה כמו שיע"ש אבל להיות לו עונש כרת ומיתת ב"ד כאשר בא על אלו העריות בהקיץ אין לנו מקום לומר כן וזה פשוט ומידי דברי אשיגה נא עמך על מה שנשאלתי במי שחלם בחלום הלילה שבא לו מת אחד שנפטר בקרוב ואמר לו כי הטלית של מצוה והתפילין יקברוהו סביב לראשו אם יש ממש בחלום זה או לא והשבתי דראיתי להרב דברי מרדכי חא"ח סי' כ"ב ד"ו ע"ד שנשאל בכיוצא בזה במי שבא לו מת בחלום ואמר שמרגלית אחד יקברוה בתוך הקבר שלו אם יש לעשות מעשה והשיב דלא אריך למעבד הכי כי הוא איבוד ממון והעושה כן עובר משום בל תשחית אלא מוטב שישומו מרגלית א' כמה היא שוה ויתנו המעות לעילוי נפש המת וכו' יע"ש כמו כן יש לעשות כאן למכור הטלית של מצוה והתפילין ולחלק המעות לעילוי נשמת המת לתת לת"ח או לאיזה מצוה גדולה או לתת הטלית והתפילין לעני שילבשם אם אין לו וכיוצא בזה נשאלתי במי שבא המת בחלום לקרוביו ואמ"ל שהבגדים שהיה לבוש בהם בחיים שיקברוהו עמו והשבתי להם כי יתנו הבגדים לעניים וגדולה צדקה דמארכת ימיו ושנותיו של אדם וילבש צדקה כשריון נפש המת ותנוח נפשו בגן עדן ועיין מה שכתבתי בתשובותי להלכות נידוי בחלום על שאלות שנדרשתי עליהם פוק חזי."

 

רב פעלים

לעומת דברי החיים ביד בשו"ת רב פעלים חלק ב – יורה דעה סימן לב כתב שהחולם שעושה עבירה צריך לחוש שבעצם הוא עשה עבירה בשוגג ולא ידע מזה ומשמים אומרים לו בחלום שעבר עבירה. ומה שמצינו שהחיים ביד הביא רבנים שלא חששו לזה שחלמו שהם כותבים בשבת, זה היה שהם חלמו בשבת אבל אם היו חולמים שהם כותבים בשבת (אפילו חלמו ביום חול) היו עושים כפרה:

"א' חלם שהיום כפור והוא אוכל בו, גם פעם א' חלם שהוא יום שבת וחללו מה צריך לעשות בהקיץ. שאלה. מי שחלם שהוא יום כיפור, והיה אוכל בו, ונזכר בחלום אחר שאכל איך יום זה הוא יום כפור ואכל בו, ויצטער מאד בחלומו, ומתוך צערו הקיץ, וידע שזה היה חלום, ושמח על זאת, ובא לשאול מה צריך לעשות בהקיץ על מראה החלום הזה שראה. גם אומר פעם אחת חלם בלילי החול שהוא שבת, וחלל השבת במלאכה אחת, וגם על זה שואל מה לעשות, ואם צריך כפרה או לאו, יורינו ושכמ"ה.

תשובה. הנה מצינו לחז"ל, דחשו למראה החלום בהיכא שראה שנידוהו בחלום, שצריך עשרה להתיר לו, ולא עוד אלא אף על פי שראה שנידוהו והתירו לו צריך התרה בהקיץ בעשרה, משום דאין חלום בלא דברים בטלים, ושמא הנדוי אמת, ומראה ההתרה היה דברים בטלים, וכמ"ש בש"ע סי' של"ד סעיף ל"ה.

מיהו בענין הנדר בחלום, כתב מרן ז"ל בסי' ר"י סעיף ב', הנדר בחלום אינו כלום ואינו צריך שאלה, וי"א שיתירו לו עשרה דידעי למקרי, ויש לחוש לדבריהם ע"ש, נמצא אף על גב דסתם כמ"ד נדר בחלום אינו כלום, עכ"ז כתב דיש לחוש לסברת מ"ד דבעי התרה, ובסוף סי' רנ"ט פסק מור"ם ז"ל בהגה"ה, אם אמרו בחלום אלו המעות שהטמין אביך של צדקה אינו כלום, דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, וכתב הש"ך ז"ל פירוש שאינו יודע היכן מעות שהטמין אביו, ומראה לו בעל החלומות המעות, ואומר לו אלו המעות שהטמין אביך, ושל צדקה הם, וכן היא בסנהדרין דף ל', שבא בעל החלום וא"ל כו"כ הן, ובמקום פ' הן ושל מעשר הן, זה היה מעשה ואמרו חכמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין וכו' ע"ש, ודין זה פסקו מרן ז"ל בש"ע ח"מ סי' רנ"ה, ומקשים על דין זה מאי שנא מדין הנדוי הנז"ל, והרשב"ץ ז"ל תירץ דמספקא לן אם יש ממש בדברי חלומות, לכך גבי מעשר הואיל והמעות הם בחזקת שאינו מעשר, אמרינן ספיקו לקולא, אבל גבי נידוי אמרינן ספיקא דאיסורא לחומרא, ע"ש.

ונ"ל בס"ד לחלק חילוק אחר, והוא גבי מעשר הוא לא היה יודע מקום המעות ולא מספרם, ובעל החלומות הגיד לו מקום המעות ומספרם, וגם הגיד לו שהם של מעשר, ומאחר דארז"ל אין חלום בלא דברים בטלים, נמצא שיש בחלום אמת ויש דברים בטלים, על כן השתא דחזינן דהמקום ומספר המעות אמת, וענין המעשר לא נתאמת אצלינו, ודאי תלינן האמת של החלום הוא במה שא"ל המקום והמספר, דא"א לומר אלו הם דברים בטלים מאחר דנתאמתו לפנינו, ועי"כ מוכרחים אנחנו לתלות דברים בטלים של החלום הוא במה שאמר לו שהם של מעשר, אך גבי נדוי שראה שנידוהו בחלום, א"א לומר הנדוי דברים בטלים, דא"כ מה הוא האמת של החלום, כיון דמוכרח לומר שיש במראה החלום דבר אמת, ויש ג"כ דבר בטל, על כן מוכרחים אנחנו לומר שזה ראה בחלום שהתירו לו הנדוי, אך שכח זה, ובזה יש לנו ספק אם מראה הנדוי אמת, ומראה ההתרה דברים בטלים, או להפך, דמה שראה שהתירו לו זה אמת, ומה שראה שנידוהו זה שקר, לכן כיון דיש לתלות האמת במראה הנידוי והשקר במראה ההתרה, ויש ג"כ לתלות להפך השקר בנדוי והאמת בהתרה, להכי חוששין לחומרא, דשמא מראה האמת הוא מראה הנדוי, ומראה השקר הוא בהתרה, לכך צריך להתיר לו, וכ"ש אם ראה שנדוהו וראה שהתירו לו הנדוי, דודאי מוכרח לתלות מראה האמת בנדוי, ומראה השקר בהתרה, חדא דספיקא הוא וחוששין לחומרא, ועוד בכה"ג שראה שעשו לו התרה על הנדוי א"כ גם מראה של ההתרה הוא מאמת הנדוי, דהא ראה שעשו לו התרה על הנדוי, ואיך תתלה השקר בנדוי, ובע"כ צריך אתה לתלות האמת במראה הנדוי, והשקר במראה ההתרה, ולכך צריך להתיר לו.

וראיתי להגאון ח"ס יו"ד סי' רכ"ב, שכתב הא דארז"ל אין חלום בלא דברים בטלים, היינו דוקא היכא דיש לחלק החלום לשני עניינים, שאינם צריכין זל"ז, כגון מי שנדוהו בחלום והתירוהו בחלום, שאין הנדוי צריך להיתר שאחריו, לכן חוששין שההיתר הוא תוספת מהמדומה, ואינו מן השמים, אבל היכא דצריכים העניינים זה לזה, כגון חלום השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, דאין לומר דהאי לי בטל הוא, וראה משתחוים ולא לו, זה לא יתכן, משום דמשתחוים צריך ביאור למי ישתחוו, ובא הביאור בתיבת לי, ואין זה דבר בטל, אך י"ל מ"ש והירח זה דבר בטל, כי ירח הוא מלתא אחריתי, ואין שמש וכוכבים צריכין לירח עכ"ד, ואחה"מ דבריו תמוהין מאד, מ"ש דאין לומר תיבת לי בטל הוא, שראה משתחוים ולא לו, דצריך ביאור למי השתחוו, וזה אינו, דאפשר השתחוו לשכינה, או השתחוו לאדם אחר, דאם ראה שהשתחוו אינו צריך לראות למי מזולתו ואינו מוכרח לומר שהשתחוו לו, וא"כ מראה של ההשתחויה אינו צריך למראה של לי, ואין ענינים אלו צריכין זל"ז.

ומצאתי להרב הגדול מהר"ח פלאגי ז"ל בספרו חיים ביד יו"ד סי' נ"ב, שנשאל במי שנשבע ונדר בחלום שהיה מצוה לסופר שיכתוב ס"ת לשמו, אם חייב לקיים שבועתו ונדרו, והביא מ"ש בגמרא דסנהדרין הנז', ומ"ש הפוסקים, ומה שחילקו בין איסורא לממונא, ונודר או נשבע, נרא' דדומה לאיסורא, וחייב מספק. ועוד הביא דברי הרב מהר"ח מודעי ז"ל, שנסתפק במי שנשבע בחלום לשקר, כגון על דבר שיש לו נשבע שאין לו וכיוצא בזה, יש להסתפק אי בעי כפרה, וכעת לא מצאתי גילוי עכ"ד מהר"ח מודעי, וכתב הרב מהרח"ף ז"ל הנז' על דבריו, לענ"ד אינו צריך כפרה, שהרי אם חולם בליל שבת שהוא עושה מלאכה, כגון כותב בחלום או שאר ט"ל מלאכות, וכן ביום טוב וביוה"כ, הרי שמראים לו שהוא מחלל שבת או יום טוב, היצטרך לעשות תשובה, כמו שנשאלתי על זה במ"א, והעלתי כי אין צריך שום כפרה, והבאתי ראיה ממעשה רב מהר"ם ריקאנטי, שהביא בספר חמדת ימים הלכות סוכה, שראה בחלום על אותו חסיד שהיה כותב את השם ומרחיק אות ה"א /ה'/ אחרונה, וכן מעשה רב של מהר"ם לונזאנו, שחלם בליל כיפור שהיה כותב שבח להבורא יתברך וכו', ש"מ הרואה שחוטא בחלום אפילו במעשה אינו צריך כפרה, והראיה דלא עשו הרבנים ז"ל הנז' שום פרכוס, אם יש עון בדבר הזה, וצריכים כפרה על המלאכה של הכתיבה ע"ש. והנה מ"ש הרב הנז' שכתב כזה בתשובה אחרת, היא באה ונדפסה בספרו לב חיים ח"ב סי' ס"ז, שנשאל במי שחלם בליל שבת שחלל שבת בהיותו כותב, והשיב הרב ז"ל שם כיון שלא היה שום פעולה בדבר ה"ז פטור, וכתב נראה להביא ראיה אלימתא דאין שום עונש אפילו בד"ש =בדיני שמים= בדבר זה ממ"ש מהר"ם ריקנאטי, והביאו מרן בב"י א"ח סי' תרנ"ח, שחלם בליל יום טוב שראה חסיד א' כותב שם הוי"ה, ומרחיק אות ה"א אחרונה וכו' ע"ש.

והרואה יראה כי ראיה זו אשר נשתבח בה הרב מהרח"ף ז"ל אינה ראיה כלל, דהן אמת דמהר"ם ז"ל חלם כן ביום טוב, אך לא ראה שהחסיד כותב השם ב"ה ביום טוב, אלא אפשר שראה שהיה ביום אחד מימות החול, והיה החסיד כותב השם בו, כי מן השמים לא הודיעו למהר"ם, אלא רק על מעשה החסיד בכתיבת שם הוי"ה, ואם מהר"ם ז"ל ראה חלום זה בליל יום טוב, לא ראה בחלום שהיה כותב החסיד ביום טוב, ובזה ליכא ספיקא, כי אם הספק של מהר"ח מודעי ז"ל הוא, שראה בחלום שהוא מחלל שבת באיזה מלאכה מן ט"ל מלאכות, דנמצא שחלם שעשה עבירה בחלול שבת.

ועוד אני אומר, כי באמת צד הספק שאנו מסתפקים שצריך כפרה, לאו משום דחשבינן ליה שעשה מלאכה וחלול ממש, כי אין זה נחשב ספק כלל, ופשוט הוא דלא בעי כפרה בהכי, ורק הספק הוא כיון דראה בחלום שעשה חלול שבת, אמרינן זה חלל שבת באמת בפועל בשוגג, ולא הרגיש, ולכך הראו לו מן השמים בחלום שעשה חלול שבת, ולרמוז לו שיעשה כפרה על חלול שבת שעשה בשוגג, ולא ידע, ובהך עובדא דמהר"ם ריקנאטי שראה לאותו חסיד כותב שם הוי"ה, אפילו אם היה רואה בחלום שכותב ביום טוב עצמו ג"כ ליכא למפשט ספק זה, דאין לחוש להצריכו כפרה, מדלא חש מהר"ם ז"ל בעבור כן, די"ל לעולם כל כה"ג שחלם שהוא מחלל יום טוב בכתיבה, צריך כפרה, משום דאמרינן שמא זה חלל מקודם בפועל ונשכח הדבר ממנו, ומן השמים הראו לו כן כדי שיעשה תשובה, אך באותו עובדא כיון שראה ביום שהיה החסיד מפריד האתרוג מן הלולב, נודע לו פתרון החלום מה הוא, כי מראה זה שראה לאו בעבור לרמוז לו שיעשה כפרה על חלול יום טוב שחלל קודם בפועל אלא זה המראה של החלום בא להגיד לו על שגגתו, ששגג באחיזת הלולב שהוא מפריד האתרוג ממנו, ופתרון אמת הוא זה, דאל"כ אלא בא לרמוז לו שחלל יום טוב בפועל מקמי הכי, למה הראו לו בכתיבה של שם הוי"ה, וגם ראה שהוא מרחיק אות ה' אחרונה, יראו לו שכותב דבר אחר, או אפילו שהראו כותב שם הוי"ה כתקנו, אלא ודאי פתרון החלום הזה הוא פשוט, שבאו להראות לו על שגגתו באחיזת הלולב, מאחר שראה בעיניו את מעשיו ביום שהוא מרחיק האתרוג מן הלולב, ולפ"ז אין הוכחה מהך עובדא דמהר"ם, אפילו אם נניח במונח שראה מהר"ם שהחסיד היה כותב ביום טוב ממש.

עוד ראיתי להרב מהרח"ף ז"ל בלב חיים הנז', שכתב יש לי עוד להביא ראיה אחרת, ממ"ש הרב מהר"ם די לונזאנו ז"ל בס' שתי ידות וז"ל, אמר מנחם בן יהודה בשנת השל"ב בליל כפור שחל להיות בשבת, ראיתי בחלום והנה היו מביאים לי קסת סופר, ואני הייתי מחבר מאמר נורא של שבח לאמרו לפני השי"ת, וכותב על הנייר בדיו, ואחלום שנית ויפג לבי כי לא האמנתי שעשיתי דבר כזה ביום כפור, והייתי שואל לאשר עמי אפשר שעשיתי זה ביה"כ, ואמרו לי אמת הדבר אין ספק בו, ויהי בבוקר לא נזכרתי מכל דברי השבח רק מלה אחת, והיא מלת עבודה, ואשתומם על המראה ואין מבין וכו', בימי החג העיר ה' את רוחי, והתחלתי לסדר סדר עבודה זה, בלילה ההוא ראיתי בחלומי, והנה הייתי בבית המקדש מהלל ומשבח בקול זמרה חזק מאד, והנה סולם מוצב ארצה וכו', וביום ההוא הבנתי שחלומי של כיפור, וזה היו רומזים לסדר עבודה זו וכו' ע"ש, הרי מלבד שלא נצטער לבקש תיקון בעבור זה, אדרבה היה שמח שנתגלגל דבר מצוה ואזן ותיקן סדר עבודה, וש"מ דאין שום עון אשר חטא בעבור זה עכ"ל. והנה הרואה יראה דגם מהכא אין ראיה לפשוט ספק הנז' דאם לא נצטער ולא בקש כפרה לעצמו בשביל חשש זה, דשמא הראו לו שהוא חלל שבת או יוה"כ בפועל, ולא ידע ולא הרגיש, הנה כיון דהיה זה המראה ביוה"כ, אמר ודאי אם חטאתי ח"ו בשוגג באיזה חילול, עצומו של יום מכפר, כי יוה"כ מכפר על השגגות, והוא ברור לו שלא חטא במזיד ח"ו, ומה יש לו לעשות כפרה טפי מכפרה שמכפר יוה"כ. ויותר נראה באמת כי הרב ז"ל נראה לו ברוב מבינתו שאותו החלום יש לו פתרון אחר, ולא בא להגיד על חילול בשוגג, ומה שנראה לו כך היינו מפני שראה שהוא מחבר מאמר נורא של שבח לאומרו לפני השי"ת, וכותב על הנייר בדיו, לכן החליט שלא ראה המראה הזה כדי להודיעו שהוא חילל שבת או יוה"כ בשוגג בפועל, דא"כ לא היו מודיעין אותו דבר זה בענין כזה שהוא עושה מצוה גדולה לחבר שבח נורא לאומרו לפני השי"ת, אלא היו מראין לו בחלום שכותב דברים של חול, או שעושה מלאכה אחרת של חול, ומאחר שהראו לו שכותב דברי שבח נורא להשי"ת, נתאמת אצלו שלא בא מראה החלום להגיד לו שחטא בשוגג בחילול, אלא מראה החלום מגיד לו על דבר מצוה לחבר שבח להשי"ת, או שאר כתיבה של מצוה בד"ת או בדברי תפלה, וכאשר נתברר לו אח"כ באמת חיבור סדר עבודה שעשה.

עוד ראיתי להרב מהרח"ף ז"ל בתשובתו בספר חיים ביד הנז', שכתב נראה להביא ראיה ממ"ש בברכות דף נ"ז, הבא על אמו בחלום יצפה לבינה, הבא על נערה מאורסה יצפה לתורה, הבא על אחותו יצפה לחכמה, דמצינו דמלבד דלא נחשב לו זה לעון, אלא אדרבה הוראה לזכות וכו' ע"ש, וגם זו אינה ראיה כלל, דודאי כל זה איירי שלא מצא עצמו בקשוי, ולא נקרה ח"ו, כי איך יתכן שיראו לו מן השמים מראה לטובה במכשול גדול כזה שיהיה נקרה ח"ו, וידוע מה שהקשה הפר"ח ושאר פוסקים על מאמר רז"ל בסוף יומא, הרואה קרי ביוה"כ, ומה שיישבו בדרכים נכונים, וכאן הקושיא תגדל יותר, איך יראו לו מראה על השנה טובה וקדושה במכשול של שכבת זרע לבטלה, על כן מוכרח לומר דאיירי שלא היה מכשול של קשוי ושז"ל, ועל כן כיון דכפי הטבע א"א שיבא האדם על אשה ולא יהיה לו קשוי וש"ז ממש, ומאחר שהוא ראה בחלומו שבא על אשה, ולא הוה ליה מקרה רע כלל, על כן פשיטה דזה החלום אינו מורה לו שיש בידו עון וצריך כפרה, אלא מורה לו לטובה לצפות לתורה או לחכמה או לבינה, וכאשר פתרו לזה בגמרא.

על כן בנידון השאלה הנז"ל, שחלם בשאר ימים שהוא יום כיפור ואוכל בו, וכן ראה שהוא שבת ומחלל שבת באיזה מלאכה, יש לו לחוש למראה חלום זה, אולי מראין לו כך להודיעו שהוא חלל מקודם שבת או יוה"כ בשוגג, ולא הרגיש, והורו לו שיעשה כפרה על חלול שבת או יוה"כ, ואף על גב דאפשר שאין מראה החלום בא על כך, אלא יש לו פתרון, ואם ימצא חכם פותר חלומות כראוי יפתור אותו בענין אחר, מ"מ השתא דלית ליה פתרי יש לחוש אולי פתרונו הוא כך, שמראין לו שיעשה כפרה על חלול שחילל בשוגג מקדמת דנא, וכן ה"ה ברואה שנשבע לשקר או עבירה אחרת, דצריך לעשות כפרה, אולי באו בחלום להודיעו שעשה עבירה זו, ועון זה בשוגג, ולאו אדעתיה דצריך לו כפרה. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר."

 

דיברו על יחס כללי לחלומות

מהר"ץ חיות – לרמב"ם רוב ככל החלומות הבל

בעטרת צבי, דברי משה ט, א הביא שלדעת הרמב"ם רוב ככל החלומות הם הבל וצריך לחשוש רק למה שהגמרא אמרה במפורש כפסק הלכה ולא מעבר:

"בענין החלמות הצודקות, כבר הביא רבינו פ"א מהלכות תענית שהרואה חלום רע מתענה אפילו בשבת כדי שישיב ויעיין במעשיו ויחפש בהם ויחזור בתשובה, וכן ראינו גם כן בפ"ז מהלכות ת"ת הלכה יב שמי שנדוהו בחלום צריך עשרה ששונים הלכה שיתירו לו, וע' מורה פרק לו לשני מה שהסביר ענין החלומות. ופי' הך שאמרו נובלות חכמה של מעלה חלום בדרך נפלא, ראינו שהרמב"ם החזיק באלו הדברים, אחרי שהתורה והגמרא יעידו על אמתת קצת החלומות, עיין אברבנאל בפרשת מקץ ובדברי התשב"ץ ח"ב סימן קכח וסימן קכט, ואין לתמוה על הרמב"ם שהשמיט הדין דהטבת חלום הנזכר וכן השמיט רבינו מה שנאמר שם שיאמר בשעה דפרסי כהני ידייהו אני שלך וחלומותי שלך, וראיתי להגאון בעל יד המלך בהלכות תפלה הלכה יב שתמה באמת על רבינו שהשמיט כל דיני הטבת חלום וכן הך דליקום קמיה כהני, אף על פי שהרי"ף והרא"ש והטור והמחבר הביאו דינים הללו לפסק הלכה, והטעם נ"ל דהנה כבר הביא גם רבינו בהקדמתו לפי' המשנה מענין החלומות רובם המה שקר וכזב כתבן שיש בו גרגרי חטה, ואמרו חז"ל כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, ובכל זאת בענין הלכות הקבועות שבאו בש"ס בתענית חלום ונדוהו בחלום לא נמנע רבינו להביאם בספרו, וממקום אחר נלמד על השאר כמ"ש במאמר תחיית המתים על הך שלא הביא בכל ספר מ"ת שלו מן תחית המתים רק בפ"א בפ"ג מהלכות תשובה שהכופר בתחית המתים אין לו חלק לעולם הבא ולא יותר, וכתב שעיקר האמונה, הוא אמונה אמתית, ולא תתברר יותר באריכות הספור, לכן ראה לנכון לקצר בענין זה, וכן נהג רבינו בכל אלו הדברים המובאים בש"ס ואנו מחויבים לכוף ראשינו ולהאמין בהם, אף על פי שההיקש השכלי אינו גוזר ומחייב אותם, לכן הספיק לו הדיבור מהם במקום אחד לבד, ועיין רמב"ם פרק יב מהלכות חובל שכתב הלכה ה' שלא יניח תבשיל תחת המיטה שמא יפיל בו דבר המזיק ואינו רואהו, והראב"ד השיגו שם דבירושלמי אמרו הטעם משום רוח רעה, ועיין אבן העזר סימן יז שתמהו על רבינו מדוע השמיט הדין בשמע קול איש פלוני שמת דחיישינן שמא שד הוא ובבואה דבבואה לא חיישינן, ועיין תשובת הרשב"א סימן תיג שתפסו גם כן בזה, והרואה דברי רבינו פ"ז מספר המורה ח"א בביואר מאמרם ז"ל כל אותן ק"ל שנים שהיה אדם הראשון נזוף היה מוליד רוחות ושדים לא יקשה עליו מאומה, ואין אני מצדיק שיטת הרב בזה, אכן באתי להראות שכל דבריו המה מקושרים אחד לאחד עניים במקום זה ועשירים במקום אחר ועל כל דבר היה לו כוונה מיוחדת ומי שרוצה לשפוט דבריו ונתיבותיו, הוא מוכרח לדעת כל דבריו ככל החיבורים, ובכל המאמרים שנמצאו ממנו, ואז יבא על כוונתו ודי בזה להצדיק שיטת רבינו, שאם הביא איזה ענין במקום אחד לא חש לחזור ולהביאו ולהאריך בפרטים".

 

תהלוכות האגדות – אדם רגיל אין מה לחשוש לחלומות, ברור שיש חלומות אמיתיים

בתהלוכות האגדות פרק ו (הרב יוסף זכריה שטרן) כותב שלא טוב מצב שהמון העם באים לשאול רב שאלות על חלומות שלהם כמו שבאים לשאול על איסור והיתר ועדיף לא להתייחס לחלומות. אולם מודה שברור שיש גם חלומות אמיתיים:

"ומה שהזכיר הרצ"ח (הרב צבי חיות) בעניני החלומות ופתרונם ואיך שהאמינו בהם איזה חכמים, ובספרו עטרת צבי במאמר דרכי משה דף ח' סע"ב ד"ה בענין החלומות הצודקות שהזכיר דהרמב"ם פ"א מהלכות תענית ופרק ז מת"ת הלכה יב ובמורה פרק לו לשני ומה שהסביר בענין החלומות הר"י אברבנאל פרשת מקץ ותשב"ץ ח"ב סימן קכח וקכט וכו' וע"ש עוד, ובא"ח סימן רפח ס"ה. שהעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים מחלומות במה שהורגלו מהמון העם והנשים לבוא לשאול גם על החלומות כמו בשאלות או"ה שמוטל על שלא להרגילם לבוא בכאלה ולהשקיטם שלא להשית לב לדברי חלומות, ומכל מקום בכלל אין להכחיש שישנו גם כן הבאים ע"י כחות נעלמות להנפש וכמו שנכלל במאמרם כאן ע"י מלאך וכו' וכנודע מהמורה ח"א פרק ז וח"ב פט"ז, וידוע מהרבה חזיונות צודקות אשר העידו עליהם לא לבד חכמים תלמודיים כבעל נשמת חיים וזולתו על ענינים נסתרים אשר נתגלו, כי בכמה ענינים אשר גם המתחכמים ביותר לא יוכלו להכחישם ולא עמדה להם התחכמותם לקרבם אל הטבע גם במציאות רחוקה וכנודע גם ממ"ע ומאספים אשר לא רצה כעת להאריך בזה, ואשר לא כהו עיניו להביט באור האמת יראה כמה מסתרי הטבע שאי אפשר להכחישם מצד ראיית אנשים הבלתי נוחים להאמין לכל דבר וכל ישר הולך ירגיש הרבה ממסתרי הנפש, וכמה עמלו חכמי הטבע להשכיל על כחות הנפש אשר תחיינו שלא יכלו למצוא מופת חותך בכל התחכמותם, וידוע המשל כי המצייר כחות הנפש הנסתרים בחושינו ידמה למצייר עיור אשר בעצמו לא ראה מעולם כל תמונה."

בשו"ת משיבת נפש כתב להתיר עגונות ואחד השיקולים שהוא מזכיר זה שהמת התגלה בחלום לאמו ולאשתו ואמר שהוא מת ופרטים על כיצד זה קרה. היה מי שטען שהתירו עגונות על פי חלום. הרב שטרן דוחה הבנה זו, שמדובר רק בצירוף לחזק את כל ראיותיו:

"וראיתי למתחכם א' שהוגד לו שהתירו עגונה על פי החלום, והנה הביא דברים אשר לא ידע רק מקול ההמון מבלי ידיעת מקורו, אבל שמעו נא והתפלאו למעיין ענין זה בשו"ת משיבת נפש קמא סימן לה[3] אשר אם כפי הנשמע שכמה גדולי דורו לא הסכימו לזה, ואחר שהאריך בצדדי ההיתר דלא נפיק מדין מים שאין להם סוף כנידון דידן שהעידו שנטבעו ומתו, ובהצטרף הסברא דביצא על מנת לבוא מיד בחזרה ולא חזר ואבד זכרו שבודאי אלו עלה היה מודיע לביתו, ובפרט לתשובת המבי"ט סימן קפח שהקילו טובא בעדות אשה כל שניכרין הדברים לאמת דלא גרע מעד מפי עד ומפי שפחה שהקילו, ועוד כמה צדדי היתר שמבואר שם בפרטי השאלה מהסימנים וההוכחות שנראה לכל שהוא מאומת מצד עצמו שהמה הנטבעים, ומכל מקום היה קשה להקל לכתחלה ולחוש לגבב אחר איזה חומרות מהחלקים. ואמנם שוב בא החלום לאמו של הנטבע באיזה מקום בנהר הוא נטבע ובאיזה דרך יוכלו למצוא אותו ולהוציאו משם שנראה באותו ומפותים בסימנים ופרסמה הענין מקודם, וגם איכא עוד אשה אחרת שנראה לה הענין בחלום אלא שאיננו בסימנים כל כך, ועל ידי הסימנין שנמסר להם חפשוהו באותו מקום ומצאוהו אחר שנתמסמס גופו רק שמצאו סימנים מכוונים על מקום השניים, ועוד איזה סימני בגדים ושהא"י אמרו מכבר שנטבע על למות, אלא שיש ריעותא דלרמ"א סימן יז סל"ד מתשובת רמב"ן דשמא קרא לדברים אלו טביעה אף שלא שהה עד שתצא נפשו וגם בע"א במים הוה כמלחמה ואמר בדדמי והאריך בצדדי ההיתר לתקנת עגונות, ולבסוף צירף גם כן לסמוך על חלום שנראה באותות ומופתים בסימנים במים שאין להם סוף שאינו רק חששא דלכתחלה יש לסמוך היטב על הסניף מן החלום באותו וסימנין כאלה ורגלים לדבר דלהר"נ בפירושיו בסנהדרין דודאי עדיף מעד אחד רק שאינו מועיל לאסור ממונו מה שאין כן בעדות שאפילו עד מפי עד מפי שפחה נאמנים, ואם שאין לנו לחקור בנסתרות מדרכי ההשגחה הפרטית כאשר באה העת להתיר קשורי העגונה או כאשר שם קץ לעונשי המת במשפטו ואם לפרסם לפעמים לפני יראי ה' להחזיק לבבם באמונתם בהתבוננם אשר יש כח מסתתר לגלות סודו לבני אדם בחזיונות לילה, האם לא יכרחו אלה אשר רק שכלם התעם ולהודות כי יש הרבה כחות טמונות בנפש אשר יתגלה באמצעותה בהיותה נפרדת מעט מחושי בשר ומרעיונות תבל אשר תשיג אז גם ענינים נסתרים אשר לא יכלו להשיגם עד כה."

הביא מקורות רבים שהתייחסו לחלום ברצינות:

"ובשה"ג מערכת גדולים אות א' ציון ר"ל על בעל החלום רבי יעקב ממרויש ומקורביל בחזיונותיו ועי' בסה"ד והובא גם בשו"ת רדב"ז ובימינ ונדפס בק"ב הקונטרס שאלות מן השמים מכת"י שבא מירושלים וע"ש בהקדמת המו"ל ואם שאולי הוא לעצמו לעוצם חסידותו היה חושש לחוש להחמיר, מכל מקום למעיין בפוסקים על מקומם יראה שכמעט כולם דעות דחויות לדינא ועל כיוצא בהם נאמר כבוד ה' הסתר דבר, גם השה"ג במערכת גדולים אות י' ציון רכד טרח הרבה ואחר כל האריכות העלה דמי שנראה בעיניו להיפך מכללי ההוראות יוכל לחלוק דלא בשמים היא, ועיין בספרי זכ"י ליבמות מה ב בסוף הענין ובעקרי דינים חא"ח סימן י אות כב עיי"ש משדה הארץ ומחזיק ברכה, ועיין בש"ך ח"מ סימן שלג ס"ק כה בשם מהר"ם שהגיד לו כן בחלום וכתב ולפ"ד דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין וגדולה מזו בפז"ב ל' ע"א במעות של מעשר שני הן וכו', וגם מהר"ם היה לו זה רק לאות שלקח לסימן שהראו לו שזכה לכוון אל האמת ולהשיג סוד ה' ליראיו ושלא נטה מדרך האמת, אבל לדינא אין משגיחין אפילו בבת קול ואין רשאין לשמוע גם לנביא בהוראת שעה, כי כבר ניתנה התורה כפי הכרעת שכל האנושי ועל פי מדות שהתורה נדרשת, ועיין בתפארת שמואל ב"מ פ"ו סוף אות ב. ובמרום שמואל סימן יא ד"ה ולהן השני כו' השיג על הש"ך בדברים בלתי מוכרחים, וע"ש בשער התירוצים לב"מ ד' ד' בהשגתו על הט"ז ח"מ סימן פח שנתגלה לו בחלום ישוב בדבר וכתב ובאמת ד"ח כו' יע"ש ובמה"פ על הירושלמי, ובנוב"י תנינא חיו" דסימן ל וז"ל…עכ"ל. וע"ש בחי' הר"נ ונדרים ח א ושיבת ציון סימן נ"ב ונחלי"ש סימן נ דף ג' ע"ב ד"ה גם מה שתמה ובירושלמי פ"ב דמעשר שני ושאלתות פרשת מקץ וספרי זכ"י ברכות נ"ה ובעקידה שער כ"ט ד"ה ובמהנ"ע ובמהד"ת לספרי זכ"י הארכתי עוד בזה ובהוריות יג ב ר"מ לא אזיל ובה"ג סוף הלכות חנוכה ולר"מ לא אתויי ליה דסבירא ליה דברי חלומות וכו' ובהגהות הרצ"ח שלא נתן על לבו לזכור הרעיונות, ובסנהדרין פ"ב ב אקריוה בחלמיה וכו' שמהרהוריו על משכבו היה סיבה להתעוררות ועד"ש רגלי חסידיו ישמור וכב"ב קל"ג ב' קרי עליה אני ה' בעתה אחישנה, וביומא כ"ב א' אחוי ליה סיומא בחלמא, ומזה בברכות כח א' ולא היא ליתובי דעתיה, ולא קאמר דברי חלומות לא מעלין וכו' וע"כ דאיהו חש לזה וכיומא פ"ג ב' בר"מ אימור דאמר אנא חששא, ועיין בשה"ג אות ר' רבי לאיעזר בן נתן מתשובת ראב"ן שרצה להתיר כלי היין על סמך שהיו נגובים ואקיוהו השותים במזרקי יין כו', וכן מ"ש האחרונים יו"ד סו"ס צב מהלקט הקמח בהדלקה מנר של חלב וע' בשה"ג מערכת גדולים אות ג' ציון י"א, ובשו"ת רדב"ז חלק ז ה' אלפים רפ"ו שהורה דתפלין של ר"ת יוכל לעשותה כרש"י וכאשר הראוני בחלומי באותה הלילה שלא הוריתי יפה וחזרתי בו ועיינתי בדבר וראיתי שיש בזה זלזול בכל גאוני עולם וכו', והיינו ששם התעוררות בקרבו לפשפש במעשיו ולהתבונן יותר בזה, ועל כל פנים המה בחסידותם היו מתעוררים ע"י החשוב לפעמים להשים לב בהוראתם אם לא שגו בזה במה שלא היה ההלכה מבוררת בידם, ומה שהביאו מסימן תרנ"א במ"א מהב"י ביחס אל האתרוג שעיקר הדין נלקח מהגמרא וגם מרקאאנטי שטוב להסמיכם ביחד ולא להפריד מהבנין כיון דכולהו חדא מצהו ושממילא מצא מקום לרמז בזה שנתעורר מדברי המדרש ויק"ר בפסוקפרי עץ הדר שכל המינין הללו רומזין להשי"ת ושממילא ראוי להסמיכם , ומה שהביאו מא"ח סימן קסז ס"א שהוא מסנהדרין ק"ב ע"ב מהיכא דקרים בישוליה יע"ש, ובאו"ז הלכות ברכת המוציא אות קמג הביא מהיכא דמתחיל בישולא ובערוך כתב מהיכא גדמר בישולא ואיני יודע אם ט"ס הוא כי בכל הספרים שלנו מהיכא דמתחיל והוא בערוך ערך שר ח', והב"י היא מדא"ד סו"פ ו לא יפרוס המוציא אלא ממקום הקשה, וזה לשונו מסברא לברך ממקום שנגמר יפה וכן פסקו הרי"ף ורמב"ם, ועיקר המכוון מהאגדה על הרעיון מהמעשה המסופר שכמו שמברכין על הפת במקום שהלחם אפוי יפה, וכן היה סיבת אמונתם לע"ג על היותם משפיעי ההשפעה וע"ד שאמרו בירמיה סימן מד יז ועל כל פנים ענין מציאות המשל בחלום לא נזכר רק לענין שלא לגנות ביותר מלכי ישראל ויהודה בהיותם נפתים אז בזמנם להבלים כאלו ושעל זה הביא הדמיון מהא דקרים בשוליה שזה דבר הנודע מהמציאות בלי חולק, יע"ש בסכל"ז שהאריך גם כן בסגנון כזה יע"ש."

 

ביררו הלכות בשאלת חלום

במגן אברהם סימן תקפ ס"ק ט מבואר שסמכו על חלום לקבוע תענית ביום שישי של פרשת חוקת (ולא בתאריך שבו קרה האירוע):

"כתב התניא ביום הששי פ' חקת נהגו יחידים להתענו' שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החדש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזיר' התורה זאת חקת התורה מתרגמי' דא גזירת אורייתא, וגם בשנת ת"ח נחרבו שני קהילו' גדולות באותו היום כמ"ש בסליחו' שחבר בעל השפתי כהן".

במהרי"ל (מנהגים) הלכות נטילת ידים, סעודה וברכות סימן ד כתב שרב אשי שאל שאלת חלום כדי לדעת מהיכן לבצוע את הפת :

"אמר מהר"י סג"ל שאביו למדהו בינקותו על הגלוסקאות הנושכות זו את זו ונתחברו הרבה יחד בעת אפייתן, הבוצע מאחד מהן אל יבצע במקום שנשכה בחברתה כי חשוב כאלו כבר נחתך שם, רק יבצע מצד החיצון שלשם הוא שלם. ומסתברא מפ' חלק גבי רב אשי אוקי ג' מלכים כו', ועשה שאלת חלום על איזה צד מלחם ראוי לבצוע והראה לו בחלום מהיכא דקדים בישולא בריפתא. ופירש"י דהיינו שנקרמו פניו היינו בכל צדדין מלבד בין לחם לחבירו."

שו"ת חיים שאל חלק ב סימן לח:

"והנה בעיר א' נהגו לקרות ק"ש בניגון ורצו לבטל המנהג והי' מחלקת כמ"ש במחב"ר סי' ס"א. ואחר זה ראיתי בס' כף ונקי כ"י להחכם השלם החסיד כמה"ר כליפה מלכה זלה"ה שהי' מחלקת בין חכמי מערב כשמשוררים אם לשורר ג"כ בתיבת ה' ות"ח זקן עשה שאלת חלום ע"ז והשיבו לו רננו צדיקים בה' עכ"ד."

אמנם בטוב עין סימן טז, ה החיד"א כותב לרב משה חיים סוסקינו שלא לנגן את שם ה':

" (ה) ועל מ"ש כת"ר בניגון אותיות ה'. מר דינא קמשתעי וגם אני בעניי דעתי הקצרה כן וכמו שרמזתי בחיים שאל ח"ב ריש דף ע"ד. אלא דשם כתבתי דדברי הרב מעשה ה' נמצאו מכוונים לתשובת החלום וכו'. ועם כל זה ירא ה' ינגן קצת ויברח מלרבות המוצאות כדברי כת"ל הי"ו :"

 

חזרו בהם מפני חלום

מהר"ם מרוטנברג

בשו"ת תשובות מיימוניות קנין סימן לא, מובא בשם מהר"ם מרוטנברג שחזר בו במקצת בפסקו בעקבות חלום:

"מפי בעל החלום במגדל אינזי"ג שהיי"ם, וכן נ"ל הלכה למעשה במלמד שחלה וכל פועלים, ואף על פי שלא קיבלתי מרבותי שקיבלו מרבותיהם חילוק בין הקדים לו שכרו ללא הקדים וכן דנין בכל צרפת וכן דנתי עד עכשיו כדברי רבותיי, חוזרני בי ונ"ל הלכה למעשה כמו שהוכחתי מפי בעל החלום. עכ"ל אשר כתב בחידושיו בפרק האומנין במגדל אינזי"ג שהיי"ם".

מרדכי מסכת בבא קמא פרק ארבעה אבות רמז א:

"ולמורי רבינו מאיר ז"ל נראה בחלום דוקא בתבן וקש אבל במידי דאכילה כגון חטין ושעורין וא"ל טול מה שעשית בשכרך שומעים לו ופסק הלכה כך"

 

ראב"ן

הראב"ן שאלות ותשובות (בתחילת הספר) סימן כו, משנה את הפסק שלו בעקבות חלום:

"בשנת תתקי"ב אירע מעשה שהוציא חתני אליקים יין מחבית לכלי קטן ששתה ממנו גוי יין כשר והיה הכלי נסך, ושאלני אם היין כשר. ואמרתי לו יודע אתה אם היה הכלי נגוב ואמר הן, והיתרתיו, ויום שבת היה לאחר אכילה ישנתי ובא אלי מורי חמי בחלום והיה קורא השותים במזרקי יין [עמוס ו'] וחזירי, ואני הייתי מפרש על הגוים בחלום ששותים יין נסך ואוכלים בשר חזיר, ובהקיצותי הבנתי כי הודיעני על היין שהוא נסך שלא היה הכלי נגוב, ונסיתי ולקחתי אותו כלי עצמו והנחתיו ב' ימים ולילה אחד ולא נגב, וידעתי כי לא יפה היתרתי, ואסרתי את היין שבחבית והתעניתי ב' ימים וגם השותים אותו."

נציין, שהראב"ן לא טעה בהלכה אלא במציאות, ורבו (חמיו) תיקן אותו בחלום והודיעו שהמציאות שונה ממה שתיאר.

 

הרדב"ז

בשו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים רפו, נשאל האם מותר למי שיש לו תפילין של ר"ת להפוך אותם לתפילין של רש"י. הרדב"ז מספר שהורה להיתר אך בעקבות חלום שינה את פסקו:

"ואני נשאלתי ע"ז והוריתי שהדבר מותר ובאותה הלילה הראוני בחלומי שלא הוריתי יפה וחזרתי בי ועיינתי בדבר וראיתי שיש בזה זלזול בכל גאוני עולם ולכן אני גוזר אומר שאסור לעשות כן מן הדין מהטעמים אשר כתבתי:"

קונטרס קובץ אליהו עמ' קמד:

" שמעתי מר' אשר זאלץ מצפת שהאלשי"ך הקדוש הי' פעם בחו"ל והתארח בבית יהודי מכניס אורח, והבעה"ב ראה גודל העבודה והקדושה של האלשיך הקדוש החזיק אותו לקדוש וצדיק. ואמר לו להאלשי"ך שהוא רוצה להרוג אותו מפני שצריך במקומו קבר של צדיק שבכל הסביבה אין קבר של צדיק. ואמר לו האלשי"ך הקדוש גודל העונש והעבירה של שפיכת דמים אבל הוא באחת שאינו רוצה לשמוע רק להרוג אותו וביקש ממנו שיתן לו זמן עד מחר בבוקר. בלילה עשה שאלת חלום ואמרו לו שמוכרח ליהרג מפני שהיהודי חושב הדבר בתמימות וביקש עצה לזה ואמרו לו שיגיד שהשולחן הזה שאכל ולמד עליו יהי' חשוב אצלו כמו קבר של צדיק ובכל פעם שיהי' לו בקשה יגש אצל השולחן ואז יפעל כמו אצל קבר צדיק. וכן הוה ואמר להבעה"ב כן והסכים ועי"ז ניצל ועשה על השולחן יחודים."

 

הרב שמואל הלר

כתב עליו הרב ישעיה הורוביץ (שהרב הלר היה סבה של אשתו) בספר עדן ציון עמ' קיח-קיט:

"(ס"ב) אביה הוא הרב הגאון הצדיק המפורסם וכו' מוה"ר שמואל העליר זצ"ל … כל אנשי הדור שלפנינו בא"י היו מספרים תמיד מגודל צדקותיו ומדותיו הט' וחכמתו הג' ומדרגותיו הג', מנעוריו היה בעל תעניתים וסיגופים הרבה והתענה כמה הפסקות, וגם גלגיל שלג וחרולים, ולימד ולמד תורה וקיימה מעוני ודוחק ג' והיה בקי בכמה חכמות, ומהן חכמת הרפואה וחכמת התכונה, והכיר כמה צדיקים הראשונים והיה חביב וחשוב מאד אצלם, וכמה נסים נעשו לו בצפת בעת הרעש, ובעת עשיקת הערביים הדרוזים ימ"ש, ואח"כ הגיע למדרגות ג' כי היו לו שו"ת מן השמים וגילוי נשמות גם גילוי רבינו האר"י הקדוש זי"ע, ונתקיים בו כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר וזכה לכתר תורה וכתר נשיאות שהיה ראב"ד ור"מ ונשיא בארץ הגליל ושמו הטוב נשאר נקדש ונערץ באה"ק תוב"א (נזכר בשה"ג הח' בהשמטות אות שי"ן) ונפטר בן צ"ח שנים (וביום פטירתו אמר ע"ע הסימן לחיים גימ' צ"ח) ביום כ"ב טבת שנת תרמ"ד, ומנ"כ בעה"ק צפת"ו קרוב למקום מנוחת קדשו של האר"י זי"ע, הוא הניח אחריו בן יחיד גדול בתורה ויראת ה' טהורת יט) חסיד ועניו חוקר אלקי וכו' כקש"ת מוה"ר אברהם העליר זצ"ל, מנעוריו היה מתבודד בתורה ועבודת השי"ת ומאס ברבנות, אח"כ נעשה סגי נהור ר"ל והיה מוחזק ומפורסם בעיני העולם לקדוש וטהור ובעל מדרגה, גם שלש בנות היו לו הצעירה היא חמותי ע"ה הנז' והבכירה היא דודתי הצוה"ח מרת שרה הירוויץ ע"ה (אשת דודי א"א רי"מ ז"ל הנ"ל סי"א ס"ד ע"ש) (נפטרה ביום חג השבועות) וא' הי' אשת בן אחיו הרה"ג החסיד המפורסם ה"ר אלעזר העליר ז"ל בן הרה"ח המפורסם מוה"ר משה ליב העליר זצ"ל מעה"ק טבריה ת"ו, (א"ה ש"ב הרה"ח ר' שמיאל העליר נ"י סיפר לי ששמע מהרה"ק ר' נפתלי חנאהליס ז"ל שזקינינו הרה"ג ר' שמואל העליר ז"ל אמר לו שגזעי היא מהרה"צ ר' נפתלי כץ ז"ל בעל סמיכות חכמים לא רק מצד האב אלא גם מצד האם, ועי' להלן ס"ד מזה)".

 

עוד

מראה הפנים (לרב משה מרגלית, בעל הפני משה) מסכת מעשר שני פרק ד הלכה ו

כותב שאין להבין מרבי יוסי שלהלכה אם לא הרהר על הנושא ואז חלם שיש להתייחס לחלום, אלא שאין להתייחס לחלום כמבואר ברבי מאיר בגיטין, אלא שהוא רק בא על גבי תמיהתו של רבי יונה ואומר שזה שהצטער וחלם לא אומר כלום. והתוספתא כתבה מצטער לרבותא ולהלכה זה לא משנה:

"הרי שהיה מצטער על מעותיו של אביו וכו'. הא דאמר ר' יוסי לא מסתברא וכו' לאו למימר דבאינו מצטער על כך ונראה לו בחלום ששם ושם הוא מעות מעשר של אביו דסומך על זה דהא ליתא דלעולם אין סומכין על דברי חלומות וגדולה מזו אמרו בגיטין דף נ"ב גבי ר"מ דאחזו ליה בחלמא אני להרוס ואתה לבנות ואפ"ה לא אשגח ואמר [דף כז עמוד ב] דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין אלא לפי שר' יונה הקשה מצטער ואת אומר הכין השיב לו אדרבה דלא מסתברא אלא איפכא דהואיל והוא מצטער וחושב לזה נראה לו כך בחלום ולקושטא דמילתא הרי שהיה מצטער דקתני בתוספתא לרבותא אמרו וכן צריך לפרש לדברי הרמב"ם שהביא להא בפ"ו ממע"ש בה"ו בין שארי דינים דהתוספתא שהביא שם וכתב אמרו לו בחלום מע"ש של אביך שאתה מבקש וכו' אינו מעשר שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין וכלומר אף על פי שהיה מבקש לאותן המעות ונראה לו כך בחלום אינו כלום ושאר עניני פתרון חלומות הנשנו כאן מקצת מהן הובאו בבבלי פ' הרואה דף נ"ז ובקצת שינוי הנוסחא וכולן הובאו במדרש רבה:"

 

יפה עינים (סנהדרין ל, א. הרב אריה ליב ילין):

"בתוספתא פרק ה ממעשר שני איתא מעות מעשר שני שהניח. ומשמע אפילו ידע שהניח מעות מעשר שני אמרינן דברי חלומות כו' ובירושלמי פרק ד שם לפירוש הרא"פ ופני משה משמע דבשלא חשב ביום מזה חוששין להחלום ובשו"ע חו"מ רנה לא חילק בזה ונראה דבירושלמי קאי על הרבותא דק"ל מאי קמ"ל כיון שהיה מצטער והרהר בזה ביום על זה משני דקמ"ל אף שלא היה מצטער על זה ולא הרהר גם כן לא מעלין כו' וטעם הדבר נראה עפמ"ש בבראשית פרק סח איכר רבה פרק א דאין לתפוס דבר חלום כפשוטו כי אם לפתרון לרמז על דבר אחר. ע"כ אין להוציא ממון דאם פתרון יש דרכים הרבה וכפשוטו אין לתפוס."

 

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נב עמוד א

מובא מעשה שאפוטרופוס היה מוכר את השדות של האב הנפטר וקונה עבדים (דבר שנגד הדין) רבי מאיר מנע זאת ממנו. הראו לרבי מאיר בחלום שמשמים מעוניינים שהאפוטרופוס יאבד את הכסף של האב (לפי פירוש חברותא – שהממון הגיע אל האב באיסור), ובכל זאת רבי מאיר לא הקשיב לחלום:

"ההוא אפוטרופוס דהוה בשבבותיה דר' מאיר, דהוה קא מזבין ארעתא וזבין עבדי, ולא שבקיה ר' מאיר; אחוו ליה בחלמיה אני להרוס ואתה לבנות, אפילו הכי לא אשגח, אמר: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין."

 

חכמת שלמה מסכת גיטין דף נב עמוד א

"שם אני להרוס ואתה לבנות כו' נ"ב פי' לפי שממון עזבון אביהם היה בא באיסור או ע"י גזילה ושקר או ע"י רבית:"

 

טוב ראי ברכות נז, ב, רסב:

"חלום אחד משישים בנבואה. ישנם שני מיני חלומות: ישנו חלום שאמרו חז"ל [ברכות נה:] "אף על פי שמקצתו מתקיים, כולו אינו מתקיים". ועוד יותר מזה ישנו חלום שהוא "אחד מששים לנבואה". וישנו חלום שאמרו חז"ל [ברכות נה:] "אין חלום בלי דברים בטלים", או "רוב החלומות הולכים אחר הפה", או שאמרו [יומא פב.] "חלמא דבי שמשא לית בהו ממשא". וכבר דרשו הדרשנים: דר"ש, ר"ת דמיון שכל רצון וכשם שיש שני מיני חלומות, כך יש שני מיני רצון: ישנו רצון עליון וישנו רצון תחתון. רצון תחתון בא אחרי מחשבת השכל של דבר דבור על אופניו, רצון העליון הוא מתנת אלקים ממעל והוא קודם להשכל וקודם שנולד באדם השכל, ולכן השכל תלוי ברצון העליון ורצון התחתון תלוי בשכל. החבור של רצון ושכל אם בין רצון עליון להשכל, או בין שכל אל הרצון בתחתון, זה הדמיון.

משה רבנו נקרא "רצון שוכני סנה", היה כולו רצון ד' רצון עליון, ולכן כתוב [במדבר טו.] "אם יהיה נביאכם במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו". ושני מיני חלום ודמיון ישנם: ישנו חלום ודמיון שבא לשם התחברות הרצון העליון עם השכל, לשעבד המחשבה והשכל לרצונו יתברך, וזוהי בחינת החלום והדמיון של יעקב ויוסף, וישנו חלום ודמיון אשר בא לשעבד את הרצון התחתון אל השכל כדי למנוע את הפרא והחיה אשר באדם. סוג זה של חלומות היה של לבן, בלעם, שר המשקים ופרעה ואמרו חז"ל [ברכות נה: "אין אדם רואה אלא מהרהורי לבו", הדמיון לא בא אלא לשם צירוף, אם זה צירוף של שכל עם הרצון העליון או צירוף הרצון התחתון אל השכל. חלום זה גם כן דמיון, וההבדל בין חלום לדמיון הוא בזה, כי דמיון זה המקשר, אם בין שכל ורצון או בין רצון ושכל כנ"ל, אולם חלום זה מחובר מדמיון ודברים בטלים. ואמרו חז"ל [ברכות נה:] "אין חלום בלי דברים בטלים", כגורן שהתבואה והקש מעורב בו, ומשום זה זקוק החלום לבירור, לברר מפני הקש ודרשו חז"ל "רוב החלומות הולכין אחרי הפה". וכתוב [משלי י] "פי צדיק ינוב חכמה ולשון תהפוכות תכרת, שפתי צדיק ידעון רצון ופי רשעים תהפוכות". לכאורה זה כפילות לשון, אבל באמת החלום בא לכסות את הדמיון. אולם פי צדיק ינוב חכמה, הפה מתחיל לחפש אחרי השכל ושפתי צדיק ידעון רצון, השכל מתחיל לחפש אחרי הרצון העליון. ולשון תהפוכות פי רשעים מתחיל מלמעלה למטה, לכון את השכל עם הרצון התחתון, המחפש בחלום מקודם את הדברים הבטלים. (שמועות ראיה, ויגש עמ' קכד-ה)"

 

יפה תואר ויצא טו:

"דברי חלומות לא מעלין וכו'. אי אפשר לפרש דסבירא ליה שאין ממשות בדברי החלומות, כי הם מהדמיון ושוא ידברו, כי אי אפשר להכחיש המפורסם מכמה אנשים נודעו להם כמה מהסודות בחלומות, כיוסף, ושר המשרים שר האופים, ופרעה ונבוכד נצר, אף על פי שלא היו חלומות נבואיים ממש. ורז"ל מאמרים בכמה דוכתי עד ששתפוס עם הנבואה במין, כמ"ש בפרק הרואה חלום אחד מס' בנבואה, ולעיל פרק יז נובלות נבואה חלום. וטרחו בגמרא לבקש תפתרונות לחלומות מתחלפים, וצוו להתענות על חלומות רעים ואפילו בשבת. ולולי היות מש בחלומות לא היו מבטלים עונג שבת. ומקרא מלא הוא (איוב ד, יב-יג) ואלי דבר יגונב כו' בזעיפים מחזיונות לילה כו'. וכן בחלום חזיון לילה אז יגלה אזן אנשים וכו'. וחכמי הרפואה העדיו שהגיעו מושכלות רבות בחלומם. וכן העיד הרלב"ד (עי' איוב ה, כו). וכן מצינו לרז"ל נגלו להם דברים רבים, כמ"ש בפרק הנשרפים (סנהדרין פב ע"א) לא פגעו בו קנאים מהו, אנשייה רב לגמריה, אקריה לרב כהנא בחלמיה, בגדה יהודה וכ'. ובפרק קמא דתעניות רב שמואל ורב הונא ורבי חייא הוו שיכחי קמיה דברא, עד אקריוה בחלמיה ואכחיד את ג' הרועים כו', וזולת אלה רבות בדברי חז"ל. ובעל ספר המצות העיד שהראו לו בחלום שיש לנות השמר לך פן תשכח את ה' בלאוין. ולמפורסמות אין צריך ראיה, ואנו רואים כמה אנשים חולמים חלומות ומתקיים בהם מענינם לפי דבריהם, ויש אנשים מיוחדים בזה מזולתם. ואני הכותב מעיד כי רוב הדברים הבאים עלי ממה שיש בהם רושם לטוב ולמוטב, אני רואה אותם תחלה בחלומי בראיה ברורה קרוב לענינים עצמם הבאים בהקיץ, עד שכמה פעמים אני נזהר מלכת באיזה ענינים מפני קדימת חלומי. ופעמים החלום יפתר לי בחלום, ואומר לי חלום אתה רואה וזה פתרונו. ופעמים אני רואה חלום צודק על אחרים. ועינינו רואות כמה מן המשכילים עושים שאלות חלום בחכמת הקבלה, ונענין בתשובה שלימה ונכונה. ומכיר אני אחד מאנשי דורי מתפאר בהיותו בעל הנסיון בזה כמה פעמים, ולהבחין בדבר שאלתי ממנו יודיעני איזו הדרך בזה ויורני ויאמר לי ב' סדרים אשר נסה ללכת בהם, והמה בכתובים בקונדריסי, אלא שלא מלאני לבי לעשות מעשה על ידו, פן ח"ו אשתמש בשמות הקודש. ואף כי אמר הכתוב החלומות השוא ידברו, וראינו כמה חלומות בטלים, שאף שנפתרו לאנשים לא נתקיים בהם, אין קושיא, שהרי כתבתי לעיל בפרק יז גבי נובלות נבואה חלום, שהחלומות ב' מינים, טבעי ואלקי, והטבעי הוא שנופל בו הכזב. וזה דעת רז"ל במה שתירצו על סתירת אומר בחלום אדבר, אם אומרו החלומות השוא ידברו, כאן על יד מלאך כאן על ידי שד כדפי' התם. ובעל מפשר חלמין בח"ב שער ב' ס"ג השיב שכל חלום צודק צריך ה' תנאים, והנעדר מהם הוא הכוזב, והנעדר מקצתם צודק במקצת. ואין צורך לדברים ההם אלא בטבעי, כי האלהי הוא צודק לעולם".

 

 

 

 

[1] "כונתו על רבני מתא שגזרו להוציא הספרי תורה מהכפרים, ועל ידי זה לא יקראו בתורה בימים שיש בהם ספר תורה, ומונעים את בני הכפרים מלעשות מצוה." (הערה במהדורה החדשה)

 

[2] נדמה לי שהכוונה שאומרים שטויות כמו ילדים קטנים. "מילי ממוליאתא" מופיע בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קלז עמוד ב: "אמר רב הונא בריה דרב יהושע: משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מוליאתא?" ופירש רשב"ם:

"אמריתו מילי מוליאתא – דברים כרותים שאין בהם ממש לשון ימל קצירו (איוב יח) א"נ כגון מוליא במוליא בחזקת הבתים (לעיל /בבא בתרא/ דף נד) גבשושיות כלומר דברים בעלי מומין ועל שם מקומם מגדפם כדכתיב בתי אכזיב לאכזב ועקרון תעקר". כעתיקי משדים – שאומרים סברות של טפשיות כמו ילדים קטנים.

 

[3] לקראת סוף שו"ת משיבת נפש (הרב אריה ליב צינץ) א, לה: "האיש הנטבע חיים יודל בא בחלום לאמו בלילה שנית של הרעש הטביעה ואמר לה בזה הלשון נאדברעגעם ליגט אשטיין… גם הגידה אמו שבא בנה חיים יודל הנ"ל אל האשה גיטל אשת הרופא ואמר לה בזה הלשון ששאלה אותו בזה הלשון, חיים יודעל עמן זוכט..".

 

 

 

var div = document.getElementsByTagName("hr")[0].nextElementSibling; var divN = div.parentElement; divN.id = "naama"; div.id = "notes"; //var div = document.getElementById("notes"); div.style.display = "none"; var button = document.createElement("button"); button.textContent = 'הצגת הערות'; button.setAttribute("onclick","myFunction2()"); divN.insertBefore(button, div); //divN.appendChild(button); // var links = document.getElementsByClassName("aup1"); var links = document.getElementsByTagName("sup"); var i; for (i = 0; i < links.length; i++) { var x = links[i].firstChild.getAttribute("href"); x = x.substr(1,x.length); links[i].firstChild.removeAttribute("href"); links[i].firstChild.setAttribute("href", "#"); links[i].firstChild.setAttribute("class", "aup1 " + x); links[i].firstChild.addEventListener("click", myFunction); //var id2 = document.getElementById(x); //id2.parentElement.style.display = "none"; } function myFunction() { var cl = this.getAttribute("class"); var str = cl.substr(5,cl.length); //var id = document.getElementById(str); this.setAttribute("href", "#" + str); if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; //return true; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } //return true; } function myFunction2() { if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } }
תפריט

תוכן עניינים

הרחבות לפניני הלכה אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חוויית המשתמש שלך. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש בקובצי עוגיות.