ד – שאלת המטוטלת | הרב אסף דהן

שאלת המטוטלת

תיאור המציאות

על פי המתואר באתרים של מטפלים הוליסטיים, המטוטלת היא כלי טיפולי שמשתמשים בו במהלך הטיפול כדי לגלות דברים. היא מסוגלת לספוג ולתעל אנרגיות אל הגוף או החוצה ממנו, לאזן את הצ'אקרות (מקומות שונים של אנרגיה בגוף) ולנקות פחדים, וגם לקבל תשובות לשאלות מסוימות בהתאם לאופן שבו היא מסתובבת. כלומר, על ידי תנועת המטוטלת אמורים להגיע מסרים, וניתן לתקשר דרכה ולהבין את מה שמתרחש בנפש ובגוף האדם.

המטוטלת עצמה מחוברת לשרשרת, ובקצה שלה יש גוף בעל משקל, כמו טבעת.

כאמור, כחלק מדרך השימוש במטוטלת, שואלים שאלות שרוצים לברר, ואז המטוטלת נעה מעצמה בכיוונים שונים ומוסכמים, ועל פי זה מתקבלות תשובות של 'כן' ו'לא'. ומכאן מבררים איזה חולי מסוים יש בגוף, מה גרם לו, ואיפה נמצאת החסימה באנרגיה בגוף. ומבררים דרך המטוטלת איך לשחרר את החסימה, ואז מאמינים שתיווצר זרימת אנרגיה טובה שתרפא את המטופל (ספר שאלת המטוטלת, א, עמ' 33).

בספר שאלת המטוטלת בהלכה (חלק א, תקציר של פרק א) מסביר המחבר בהרחבה על פי מאמרים ואנשים שעוסקים בכך, מהארץ ומחו"ל, שהמטפלים מתייחסים למטוטלת ככלי שבאמצעותו ניתן להתקשר עם כוחות רוחניים. הוא ממשיך לצטט מספרים שנכתבו כהדרכה על שימוש מעשי במטוטלת (מטוטלת: מדריך מעשי – ג'ארד אוקיף; המטוטלת – סיג לונגרן) שמבארים כיצד להשתמש במטוטלת ושיש כוח רוחני ששם עין עליהם ואיתו הם מתקשרים.[1]

כיוצא בזה ביאר המציאות בשו"ת ויען יוסף (א, כב) שהשימוש במטוטלת לא הוכר מבחינה מדעית כלל. ולכן לדעתו "כאשר המדע מרים ידיים מהסבר פעולה מסוימת, אין עלינו אלא לפנות אל הסבר הדברים בצורה רוחנית, כאן במפתיע מגלים אנו הוכחות רבות על כך גם ממפעילי המטוטלת המומחים, כי הכח העונה במטוטלת ובמקלות הוא כח רוחני עלום ולא ידוע".

אמנם, בספר הרפואה המשלימה בהלכה (עמ' יג) נראה שהוא מגדיר זאת באופן מעט שונה. הוא מסביר "הידיעות שמתקבלות בבדיקות אלו מגיעות מהנפש, שטבע הנפש שהיא רוחנית שהיא מסוגלת לדעת מה שקורה עם נפש חברתה. וגם אין לנפש כל כך ענין של שכחה, ולכן ניתן דרכה לדעת דברים רבים ממה שעבר והווה אצל חברתה, אלא שהמוח לא יכול לחשוב ולדעת את ידיעות הנפש, אך כיון שהנפש מרגשת ניתן לעמוד על הרגשתה… שמקור הידיעות הוא בהרגשה של נפש המטפל בנפש המטופל…" – כלומר, ייתכן שאין כאן בהכרח כוח רוחני כלשהו.

והוסיף לבאר (עמ' לט): "האוסרים חששו שכיון שהבדיקה במטוטלת מגלה דברים שנסתרים מהאדם, שמא היא פועלת בעזרת כוחות הטומאה, ובפרט שהשימוש בה היה נפוץ מאוד אצל כל גויי הארצות בעמים הקדומים אשר היו עובדים עבודה זרה, וכיצד ניתן להתיר דבר שאין לו הסבר ע"פ הטבע, ובהכרח יש לבוא לשימוש בכוחות הרוחניים שמשתמשים בהם כל הגויים. ומאוד ראוי לחוש שמעורבים כאן כוחות הטומאה [כפי שמאריך לבאר בספר שאלת המטוטלת בהלכה]. זאת ועוד שיש לחוש לאיסורי תורה שנאמרו בתורה לגבי ידיעת העתידות… ומהם שהוסיפו לחשוש שמא גם עצם התנועה הסיבובית של המטוטלת מושפעת מכוחות רוחניים שונים.

אמנם דעת המתירים מלבד שדנו בהרחבה לבאר שאין כאן חשש לאחד מכל איסורי התורה שנאמרו דווקא בידיעת העתידות, גם אין לחוש לכוחות הטומאה. אלא זה כח מכוחות הנפש לדעת ידיעות נסתרות שבהווה וחס ושלום אין טומאה בנפש האדם הישראלי, כך שאין לחוש כאן לשום דבר טומאה".

בספר נר באישון לילה (עמ' 200-201) ביאר כיצד משתמשים במטוטלת, כפי שביארו הספרים שלעיל. והוסיף בסיום, בדומה לספר הרפואה המשלימה בהלכה, שהמטוטלת כביכול מגיבה לנפש (אמנם בספר הרפואה המשלימה בהלכה נקבע הדבר כדבר ברור ומוחלט שאכן כך הדבר פועל):

"המשותף לכלל שיטות המטוטלת הוא שאין להן כל בסיס מדעי. אין ולו מחקר אחד המאשר את טענות מומחי המטוטלת בדבר יכולת החיזוי הריפוי או שאר סגולות המיוחסות לה. לפי שיטה זו מטוטלת כביכול מגיבה ל'אני הפנימי' של האדם, אך למעשה היא נעה רק בעיני הדמיון או עקב תנועות קלות בלתי מודעות של מחזיקה".

 

דעות האוסרים

הרב מרדכי קארפ (דעת הפוסקים האמיתית בעניין שאלת המטוטלת, עמ' 4) כתב מכתב להודיע שדעת הרב אלישיב היא שיש לאסור שימוש במטוטלת, ושמקור הטיפולים האלה הוא בע"ז ובענייני כישוף, ויש בזה גם ענייני קוסמות, ולכן ברור שיש לאסור זאת באיסור חמור:

"היות וראיתי שפרסמו בשם רבינו הגדול מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה בדבר טיפולים של מח א' והמטוטלת וכל כיוצא בהן, כאילו דן בזה ויצא בהיתר מתחת ידו, הנני להודיע שכל זה אינו אמת, וההיפך הוא הנכון שרבינו זצ"ל אסר כל טיפולים אלו כל זמן שאין להם ראיה והוכחה לפעולה בדרך טבעית, וכידוע שכל טיפולים אלו מקורם בעובדי ע"ז וכישוף ומעלה באוב אשר חלק ה' לכל העמים.

וכבר כתב בספר החנוך מצוה תקי על כל המחזיקים בנחלות אלו אפילו ע"י שמתבודדים וקובעים ע"פ הכונה וההרגש שלהם ומתוך התבודדות והקביעות החזקה רואים ענייני העתידות, ויתקימו דבריהם ברוב. והביא שם הרבה דוגמאות לזה כמו המטוטלת וכיו"ב, שכל אלו אסרה התורה באיסור חמור, וכל אלו הם סיבה גורמת לאמר עזב אלקים את הארץ וע"ז נאמר 'עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו'.

וכתב שם בטעם האיסור לפי שכל ענינים אלו מטעים ההמון ויחשבו בשביל שיצדקו קצת מהדברים שיגידו להם בעלי הקסם, שכל הפעולות שהן בעולם סיבתם המזלות והכחות וכמעט יקראו מן הכת הרע הזה האומרים עזב אלקים את הארץ… וכאשר דברים אלו נוגעים לאיסורים חמורים אלו פשוט שיש להתרחק מכל זה ביותר ולא להכנס לשאלות חמורות בחילוקים דקים שיכולים לטהר השרץ בק"נ טעמים. ועל זה גופא נאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך לילך עמו ובפשיטות ולא לחפש אתמלאות ותירוצים וכו', ואז תהיה עמו לחלקו וכמ"ש רש"י.

והנה מה שפרסמו שכך היתה דרך צדיקים ע"פ קבלה מעשית, חלילה מלשמוע דברים כאלו, והרבה זכינו לגדול אצל צדיקים וחסידים שכחם היה אך ורק בתפלה וברכה ועבודת ה', והיו מרחיקים מכל דרכים אלו כמטחוי קשת. ובדורנו אשר רבו בו הנסיונות מרוב השפע המצוי בו, גם צריכים לעמוד בנסיונות כאלו ועלינו להתהלך בתמימות ולקיים תמים תהיה עם ה' אלקיך ואז נהיה עמו ולחלקו".

עוד הובא בדעת הרב אלישיב מכתב מתלמידו הרב דוד אריה מורגנשטרן (שם, עמ' 5) שיש לאסור שימוש במטוטלת. אמנם אם יוכח באופן ברור שיש בזה דבר טבעי, וגם לא יהיה בזה סרך של ע"ז, ייתכן שיהיה אפשר להתיר – וזהו כמובן סיוג חשוב:

"בדבר השאלה אודות היתר השימוש ברפואות אלטרנטיביות שונות, היות ובאחרונה פורסמו דברים הנוטים מן האמת בדעת מו"ר הגרי"ש אלישיב זצוקל, לפיכך יש להעמיד הדברים על דיוקם. כאשר הצגנו בפני מו"ר זצ"ל את אופני הפעולות של רפואות אלטרנטיבות שונות כמו מח אחד מטוטלת וכו', אסר פעולות אלו מכל וכל, וע"פ הכלל שקבע בזה ע"פ דברי הראשונים והפוסקים וכפי שנתפרסמו הדברים דלהלן בחיי מו"ר ע"פ הוראתו:

'אין היתר להשתמש ברפואות אלטרנטיביות שמקורם בדעות עובדי ע"ז ויסודם בפעולות כוחות לא טבעיים, אלא אם כן אפשר להוכיח שהוא עובד בדרך הטבע בדרכי הבירור ולא סגי בכך שהעוסקים ברפואות אלו מאמינים שהוא טבע. ויש לחוש בזה משום קוסם קסמים מעונן ומנחש או משום דרכי האמורי. וקל וחומר אם לא השמיטו מכלל הלימודים את חלק הע"ז שבדבר שיש בזה איסורי ע"ז' עכ"ל".

עוד הובא בספר דעת הפוסקים האמיתית בעניין המטוטלת (עמ' 10) גילוי דעת שעליו חתומים רבנים רבים, ולפיו יש לאסור מכל וכל שימוש במטוטלת וכיוצ"ב, שמקורם בדברים של ע"ז וכפירה. בין היתר חתומים על המכתב: הרב חיים קנייבסקי,[2] הרב שריאל רוזנברג, הרב שלמה מחפוד, הרב דוד טהרני ועוד:

"נחרדנו לשמוע לאחרונה כי בקרב מחנינו ישנם כאלו המתירים להשתמש בשיטות רפואה אלטרנטיביות על ידי שרשרת המטוטלת ושימוש בכח האנרגיה וכן כל כיוצ"ב. לצורך רפואה וגילוי נסתרות. וטענתם בפיהם כאילו מדובר בכוחות רוחניים המתירים בשימוש וכאילו נחשבים כחלק מן הטבע. ועוד הביאו על כך ראיות מספרי קבלה מעשית של תלמידי האר"י זצ"ל, ובכך טענו כאילו מקובלנו לעשות כן מדורי דורות.

ועוד הוסיפו לטעון כאילו כל הפוסקים סוברים להתיר עניינים אלו וכאילו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הסכים עמהם להיתר. והיות ועניינים אלו נוגעים ביסודות האמונה, ושמענו כי הרבה טועים בזה ומשתמשים בשיטות טיפול אלו רח"ל, באנו לגלות בזה דעת תורה לציבור החרדים לדבר ה' כי:

אין להשתמש בשיטות טיפול אלו.

והדבר ידוע מאז ומעולם כי אין להתיר שום שימוש בכוחות רוחניים, ובוודאי שאין ללמוד הלכה למעשה לכלל הציבור ממעשיהם של קדושי עליון האר"י זצ"ל וחבריו אשר נעשו בכוונה ובקדושה הראויה לשיטות טיפול אלו, אשר ידוע וברור כי מקורם מהמזרח הרחוק ומושתתים על יסודות ע"ז וכפירה רח"ל [ואע"פ שהמטפלים הרבים אינם יודעים זאת, אין זה מגרע מהאיסורים הכרוכים בכך] ויש להתרחק מהם בתכלית הריחוק. וכך היא דעת רוב רובם של הפוסקים בדורינו מאז ומועלם ולא כפי שניסו לטעון. והכלל בזה הוא שיש לחשוש בכל פעולה רפואית בזמן שאינה טבעית ממש ע"פ דעתם של חכמי הדור, ובפרט כאשר ידוע כי מקורם מעוע"ז ואמנות טפילות [ גם אם השיטה באמת מועילה]…".

והרב שלמה אבינר (פסקי שלמה ב, יו"ד עמ' 66) כתב ששימוש במטוטלת אסור מצד 'דרכי האמורי':

"הלכתי למטפל בעזרת מטוטלת, שבעזרתה הוא מתוודע לשדה האלקטרומגנטי ולאנרגיות שלי. הוא הורה לי על דיאטה וזה עזר לי. האם זה מותר?

יש הרבה דיאטות טובות. אבל שימוש במטוטלת הוא הבל, אמונה תפלה, ולכן 'דרכי האמורי'. פורסם בשם רבנים רבים וכן בשם הרבי מלובביץ' (אגרות קודש יח אגרת ו תקיט) שזה אסור".

הוא מוסיף כאן את דעת האדמו"ר מאמשינוב (שאלת המטוטלת חלק ב, עמ' 25) שכתב במכתב את דעתו בענייני שיטות טיפוליות למיניהן, שיש להימנע מבדיקת מטוטלת שכן לא ברור אם היא מותרת:

"הטיפול במטוטלת לא ברור שמותר הלכתית ולכן יש להימנע ממנו… כל האמור הוא רק במקרה שאין בו חשש לפקוח נפש, ואם הוא ספק פקו"נ – יש לשאול באופן אישי כי יש בזה הרבה פרטים".

הרב יעקב משה הלל (הסכמה לספר שאלת המטוטלת, עמ' 9) כתב בפתיחה לספר על כל שיטות הטיפול למיניהם, ובכללן גם המטוטלת, שאסור להשתמש במטוטלת שייתכן שיש בזה דברים של ע"ז, ואמונה בכישוף וכוחות טומאה. ואמנם בתוך דבריו כתב שעדיין לא יצא לו לברר את הדברים לעומק ואת גדרי האיסור, ועל כל פנים 'חדש אסור מן התורה', והרב אלישיב כבר הורה שאסור (לדעתו).

"… וכן ביארתי בו האיסורים החמורים לדרוש בקוסמים ומנחשים חוזים בכוכבים ומגידי עתידות, והמשתמשים בקבלה מעשית ועוד. ועתה לדרישת רבים הפונים אלי יום יום באתי במגילת ספר כתוב עלי בקיצור נמרץ, לגלות דעתי אודות כמה סוגי הפעולות שנתחדשו מאז, מינים ממינים שונים של שיטות ודרכים אשר חדשים מקרוב באו, ומהם הפועלים באנרגיה, ובהילה שסביב לגוף האדם, ובשיטה הנקראת מוח אחד, וכן במטוטלת, ועוד בדומה להם בכל שם וחניכא דאית להו אשר רבים טועים בזמננו… ולזה באתי בכאן להודיע בשער בת רבים כי אין באלה ובכאלה חלק יעקב, כי הפועלים בשיטות אלו הם רמאים הגונבים דעת הבריות בכוונה, ויש שמאמינים בהבלים אלו הוטעם בהם בדמיונות של הבל לחשוב שיש בם מועיל. ויתכן וישנם עושים בדרכי כישוף ובכחות הסטרא אחרא, ובפרט באותן פעולות אשר להן שורשים בטומאה הרצוצה של עבודה זרה וכישוף רח"ל, המיוסדים על השיטות הנפוצות בארצות קדם שבמזרח הרחוק…

ובכגון דא אמינא, כי הגם שישנם ספרי סגולות ופעולות בשמות וקמיעות וגורלות וכדומה שליקטו גדולי ישראל, שמזכירים שמץ מינהו מהאופנים הנזכרים וכגון המטוטלת, אין מזה ראיה על סמכות הדברים וכשרותם, כי מצד חוסר אופני הרפואה של אותם הזמנים היו חכמי ישראל מעתיקים מכל אשר מצאו להם בענייני הרפואה ואין העתקתם בספרים עדות על כשרותם. וכבר פקפק האר"י זל על מיני פעולות אלו, ובפרט אותם שיש בהם השבעות, וכתב בשער רוח הקודש…

ועל כן, הגם שאינני מופנה כעת אפילו מצד אחד לבאר את צדדי האיסור באופני פעולות אלו, אבל על כל פנים חובת האחריות מוטלת עלי לחזור ולומר בכגון דא כלל ויסוד אחד הנראה לעניות דעתי כהאמת להלכה ולמעשה, והוא כלל גדול בתורה – 'החדש אסור מן התורה'. והוא כי לא שמענו ולא ראינו לגדולי ישראל אשר זכינו לקבל תורה מפיהם… שהשתמשו בדרכי פעולה כאלה. ואדרבה, פעלו ישועות בקרב הארץ רק בכח תורתם ותפלותיהם וברכותיהם ועצותיהם… ואין להעלות על הדעת בשום אופן שפוחזים וריקים שאינם מבינים לא במקרא ולא במשנה ופשיטא שאין להם שום ידיעה אמיתית בקבלה, שיהיה כחם עדיף מכחות חכמי ישראל הגדולים שאין להם שיג ושיח בדרכי פעולה אלו… והגם שלפעמים רואים שכאילו דרכי פעולה אלו מצליחים, אין זה ראיה לאמיתתן ולהיתרם, כי כמו שלאומות העולם אשר להם שורש באילן הטמא לפעול בכישוף פעולות נפלאות ולדעת עתידות וה' יתברך נותן להם הצלחה בכך כדי לבחון את אמיתת בטחוננו בו, ולהכשיל את הטועים, כך ישנם מבני ישראל שמחמת עבירות שעושים מקבלים כחות מאילן הטמא…

ובגילוי דעת זה אני את נפשי הצלתי. ואכן בזמן האחרון כבר כתבו כמה חכמים ספרים להזהיר ולהדריך בעניינים אלו, וגם ביררו ופירשו טעמי החששות והאיסורים. אולם אני טרם קבעתי לי בית מדרש לעיין ולחקור בנושאים אלו על פרטיהם ודקדוקיהם המתחדשים ועוד חזון למועד בס"ד ביישוב הדעת ובביראות איתנה לעיין ולכתוב בנידון זה כדי להורות לרבים מתוך תשובה מנומקת ומבוארת בכל הפרטים הנ"ל ויותר מהמה… וכבר הורה זקן גדול הפוסקים בדורנו הגאון ר' יוסף שלום אלישיב זצ"ל והוציא פסק מתחת ידו שראוי שכל אחד מישראל שיראת אלהים על פניו יחוש לו וזו לשונו…".

בספר שאלת המטוטלת (חלק ב, עמ' 415 ואילך) כתב תקציר (יחסית ארוך) על הנידונים בספר שאלת המטוטלת ועל הצדדים השונים לאסור. הוא התייחס לאיסורים השונים שלדעתו יש בשימוש בה. חלק מהדברים מובאים כלשונם וחלקם מסוכמים, מפאת אריכותם:

"איסור קוסם קסמים:

א. איסור קוסם קסמים הוא גילוי נסתרות ע"י פעולות שונות הגורמות להמשכת כוחות רוחניים הגורמים לשואל לקבל תשובות דרך חפצים שונים או דרך מחשבתו וכדומה.

ב. איסור זה הוא בין בגילוי עתידות ובין בגילוי נסתרות אחרים.

ג. עוד יש לדעת כי פעולת הקוסם [וכן הכישוף שיתבאר לקמן] אינם דורשים בהכרח כוונה להתחבר לכח רוחני נבדל אלא מספיק בפעולה מתאימה וכוונה לעצם הפעולה עבור התכלית המבוקשת.

ד. לפי"ז כל השתמשות בכח העונה תשובות על שאלות נסתרות, כפי שנעשה כיום לצורך אבחון בחלק גדול משיטות הטיפול בין ע"י מטוטלת ובין ע"י בדיקת שריר – אסורה משום איסור קוסם קסמים.

איסור ניחוש:

א. איסור ניחוש הוא כאשר האדם קובע מעשיו עפ"י עניינים ומקרים שהתרחשו או שעלולים להתרחש, כעין אותם שהוזכרו בגמרא לאיסור [כגון אם יהיה נחש בצד ימינו לא ילך בדרך זו]. והנה בניחוש עפ"י מאורע שהתרחש כבר לכו"ע אסור. ונחלקו הפוסקים אם מותר לקבוע מעשיו עפ"י סימן שעושה לעצמו בדבר שעתיד לבוא. ונראה דכל זה רק בסימן שאין דרך הגוים לעשות כן ולייחס את השפעתו לכח רוחני

ב. לפי"ז אף לאלו הטוענים כי כל האבחונים הנ"ל בשיטות הטיפול הם הבל ושטות, כיוון שאלו הסימנים שקבעו הגוים ותולים את הדבר בפעולת כוחות רוחניים, זהו גופא איסור ניחוש בדבר שטות שאסרה התורה. וכן שכן לסבורים שיש בזה אמת דאסור הדבר משום ניחוש בדבר חכמה או משום קוסם קסמים.

איסור כישוף.

א. כל פעולה או מחשבה הגורמת לתוצאה היוצאת מגדר הטבע הידוע והמקובל כיום, כגון פעולות הנעשות לצורך ריפוי בהנחת יד על החולה או תנועות ידיים ועיניים בכוונה להמשכת כח הארגיה אל גוף החולה – יש לחשוש משום איסור כישוף או קסם שמא בפעולתו ממשיך אליו כח רוחני בלתי טהור.

ב. כישוף וכוחות הטומאה קיימים גם בזמנינו והשימוש בהם נאסר אף לצורך רפואה.

ג. מן האמור נלמד כי יש לחשוש לאיסור כישוף בשימוש במטוטלת ובפעולות ומחשבות להשתמש בכח האנרגיה, שהרי התשובות המתקבלות בתנועת המטוטלת והמשכת הכח הרוחני לצורך ריפוי וכדומה, הם ענין היוצא מגדרי הטבע הידועים לנו.

ד. אכן במטוטלת עדיין יש להסתפק בדבר, האם נחשב לכישוף או לאיסור קוסם קסמים. שהרי האיסור כישוף הוא רק כאשר מקבלים תוצאה היוצאת מגדרי הטבע על ידי עשיית מעשה כדוגמת לקיטת קישואים מעצמם, ולכוארה היה נראה שלצורך קבלת תשובות לשאלותיו על ידי המטוטלת, אין צורך במעשה. או שמא נחשב הדבר למעשה, שהרי פעולת המטוטלת היא שהאדם השואל מחזיק את המטוטלת ישר ללא תזוזה, ושואל שאלה, והמטוטלת מתחילה לנוע מעצמה, ומסתובבת אט אט עד שגורמת לתנועה סיבובית גדולה, כאשר התשובה המתקבלת היא לפי כיוון תנועת המטוטלת.

וכיון שנתברר שיש לחשוש שהתשובות מתקבלות ע"י כח רוחני חיצוני, מסתבר שכח זה הוא המניע את המטוטלת, ואם כן יש כאן שנוי הטבע במעשה – הנעת המטוטלת. אך אין זה מוכרח, דשמא הכח הרוחני העונה לשאלה מכניס את התשובה למח האדם המחזיק את המטוטלת ומוח האדם נותן פקודה דרך מערכת העצבים אל קצות האצבעות לנוע בהתאם, אך שנעשה בצורה דקה כל כך שאינה מורגשת למחזיק המטוטלת… ובכה"ג נאסר משום קוסם קסמים דע"י פעולות ותחבולות וכלים שונים מצליח לגלות נסתרות ואפילו אם הוא רק בהנעת כח המדמה והתשובה מתקבלת במחשבתו – הכל אסור משום קוסם כמש"כ לעיל…".

מכאן ואילך הדברים מסוכמים ואינם מובאים מילה במילה:

לעניין איסור מעונן – ציין שישנן שלוש שיטות (סנהדרין סה, ב) מהו מעונן, ושלהלכה נוקטים בכל הפירושים. והוסיף שרוב רובם של הפוסקים חששו לדברי הרמב"ם "שהעושה אחיזת עיניים ע"י קלות התנועה וללא כישוף – הרי זה לוקה משום מעונן", משמע שאסור לעשות פעולות שיכולות לגרום לרואים לחשוב שנעשית כאן פעולה כלשהי של שימוש בכוחות רוחניים, ולדעתו איסור אחיזת עיניים במטוטלת יהיה שייך רק "לפי הצד שעניינים אלו בשקר והבל יסודים ומטעים בזה את ההמון ע"י תנועת המטוטלת ושאר העניינים". אולם אם יש בזה אמת – "אין בזה איסור משום האוחז את העיניים אלא משום חשש כישוף קוסם ודרכי האמורי".

לעניין איסור דרכי האמורי, ביאר את גדרי האיסור, ושישנה מחלוקת ראשונים בביאור הגמרא בשבת "כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי". ושלהלכה פסק השו"ע כשיטת הר"ן והרא"ש שצריך שהרפואה תהיה ניכרת וידועה כמועילה. ולמעשה כתב שיש בשימוש במטוטלת משום דרכי האמורי שכן:

  1. "מעידים מומחים העוסקים במטוטלת שכאשר ניסו לבדוק על נתונים ידועים תחת ביקורת לא הצליחו", הרי שאינו מוכח לגמרי עפ"י הניסיון.
  2. אין מוכוח שבדיקת המטוטלת נעשית לרפואה, ולדעתו אף שהיודעים אומרים שהיא לרפואה, צריך שהרופאים המומחים יאשרו זאת, והרפואה הקונבנציונלית אינה מאשרת זאת.
  3. המטוטלת נחשבת לחוק ע"ז של הגויים, ולדבר רוחני.

בנוסף לכל האמור – כתב שיש בזה משום תמים תהיה.

כיוצא בזה, בשו"ת ויען יוסף (צברי, א, כב) האריך בתשובה ארוכה לבאר שכל הרפואות האלטרנטיביות ככלל מבוססות על תפיסות אליליות ומאמינות שיש כוח רוחני ולא פיזיולוגי מציאותי. והביא ראיות מספרי הדרכה לשימוש במטוטלת שהשימוש בה הוא כוח רוחני כלשהו, ולדעתו הכוונה לכוחות הטומאה. ובהמשך הוא מבקש לטעון שעניין המקל שהוזכר באיסור קוסם קסמים – הוא הוא מקל המטוטלת. (בהמשך יבואר גם מה פסק למעשה; הדברים חולקו לסעיפים):

"ו. בקשת הרשות מהמטוטלת

אחת ההוכחות העיקריות לכך, שהכח העונה במטוטלת הוא כח רוחני, היא הצורך "לבקש את הרשות" מן המטוטלת לענות על השאלות ששואלים.

בספר "מטוטלת – מדריך מעשי" (עמ' 195}, מופיעה הדרכה מדויקת לשימוש בשאלות המטוטלת, במקרה הזה כאשר המנחש רוצה להכשיר לעצמו מקל ענף לשימוש בניחוש. {לאחר השאלות, המקל היה זז ימינה או שמאלה לפי שאלות השואל, שאלות אלה מוכיחות כי הכח העונה כאן מתוך המקל, הוא כח רוחני עלום.

וכך כותב שם: "כאשר אתה מוצא את הענף או מקל הדיג שנראים לך מתאימים, החזק את המטוטלת, והצהר על כוונותיך בפני המטוטלת: "אני רוצה לדעת אם המקל הזה מתאים לשמש כמטה בובר {כך מכונה מקל הניחושים בלשונו). שאל אם אתה יכול לשאול שאלה זו, אם מותר לך, ואם אתה מוכן. לאחר שקיבלת תשובות חיוביות, החזק את המטוטלת מעל המטה ושאל: "האם מטה זה מתאים לי לשמש כמטה בובר"? אם התשובה חיובית, תוכל להשתמש במטה. חשוב לזכור: אם אתה מתכוין לחתוך או לכרות ענף מהעץ, את הבדיקה עושים לפני הכריתה. ולאחר כריתת הענף, יש להודות לעץ על מתנתו. האנרגיה בה נלקח המטה, משפיעה על המטה עצמו, על כן עליה להיות נקייה ומלאת תודה" ע"כ.

מתוך הדברים עולה תמונה ברורה, כי הגויים ידעו שמדובר בכח רוחני ה"נכנס" אל המטוטלת או המקל ו"מתלבש" בהם. לפיכך הם פנו אליו בשאלות מקדימות, בעיקר אם אנו יכולים לפנות אליו כעת בשאלות. לאחר התשובות עוד הודו הם לאותו כח עונה, והסבירו זאת באיזה "אנרגיה" שנמצאת בו….

"יש מספר תשובות אפשריות לשאלה זו, וכולן עדינות כתשובה לשאלה: מהיכן מגיעות התשובות של המאתרים בניחוש ? ההרגשה שלי שיש לנו הדרכה רוחנית ששמה עין עלינו. משהו בדומה לאני העליון האימא/אבא ראויים לאימון מלא, בהונה, הנתיב הרוחני בהוואי, או שמא העיקרון האני של יונג. נראה שכל אירוע מעורב כח, שבראש מעייניו עומדת דאגתו לנו, והשאלה "האם אני רשאי", מעניקה לכח הזה או לעוצמה הזו את ההזדמנות לדבר אלינו ישירות" עכ"ד שם".

לגבי קוסם – הוא מאריך להביא מלשונות הראשונים שזה נאמר לא רק במגיד עתידות אלא גם במי שמייעץ ומדריך מה לעשות. לגבי דרכי האמורי הוא מוכיח שרק בדבר שלא הגיע מע"ז נאמר הכלל שאם יש בו היגיון – אין בו דרכי האמורי. אבל מה ששורשו בע"ז – אסור בכל מקרה גם לרפואה.

ומסכם – שבשימוש במטוטלת יש איסור 'קוסם', ו'דרכי האמורי', ואם אכן מדובר במטפל שאינו שומר תו"מ שמייחס לזה כוחות אליליים יש בזה גם משום 'אל תפנו אל האלילים'.

"א. איסור קוסם הנאמר בתורה, עניינו חיבור לכוחות רוחניים, על מנת לדעת הנסתרות, הן מידיעת העתידות, והן מידיעת הנסתרות בעבר ובהווה.

ב. איסור קוסם אינו מוגבל במעשה מסויים, שכן היה שייך במעשים רבים ושונים בעבר. ולפיכך נשאר איסורו אף בימינו, בכל צורה בה יתחבר הקוסם לכוחות רוחניים ויקבל מהם הנסתרות.

ג. התורה אסרה מעשים אלה, כדי שלא יבואו ההמון לטעות בהם, ולייחס אמונה וחשיבות לכוחות אלו, ולנהות אחריהם בכל דבר וענין.

ד. מסיבה זו, השימוש במטוטלת ובמיבדק שריר, שכבר הוכח שעניינו חיבור לכוחות רוחניים, אסור מהתורה משום איסור "קוסם".

ה. האדם השואל במטוטלת עצמה, עובר משום "קוסם" וחייב מלקות, והאדם שפנה אליו בלבד, עובר לכו"ע על לפני עור, ויש אומרים שעובר גם לאו אע"פ שאינו לוקה, וכן ביטל מצות "תמים תהיה".

ו. כל זה נאמר כאשר המטפל הוא שומר תו"מ, אבל הפונה לקבל טיפול מגוי או מאדם שאינו שומר תו"מ, עובר על "אל תפנו אל האלילים", מאחר שהם מייחסים כוחות אלילים לכוחות העונים בטיפולים אלו.

ז. מלבד זאת, עובר האדם על לאו של "דרכי האמורי" וחוקות הגויים, שלרוב הראשונים הוא מן התורה, האסור גם משום רפואה, כאשר הגויים עושים מעשה על פי חוק עבודה זרה שלהם, ובפרט כאשר מכוונים להמשיך כוחות במעשים אלה. ומעשים אלו הגיעו מהגויים שמייחסים להם כוחות אלילים, ומכוונים להמשיכם".

בקובץ נחלתך (ח, עמ' קמ-קמב) כתב הרב חיים רוטר שכל עוד לא ברור לנו מה מנגנון הפעולה – אין לנו ברירה אלא לחשוש שמדובר בכישוף או בקסם מסוג כלשהו, וכיוון שמדובר בספק איסור תורה עלינו להתרחק ממנו. ויש מקום לומר שזה איסור קוסם, היות שמוכח שקסם אינו רק לגילוי העתידות אלא גם לעשות פלאים ולגלות נסתרות מההווה או מהעבר:

"והנה כל שינוי הנוסחאות איך זה פועל, ובמקום לומר שמתעסקים כאן בהמשכת כוחות רוחניים וכח אחר מעורב בזה וזה כל הענין של בקשת הרשות מהמטופל, וחיבור הנפשי של המטפל למטוטלת, ותשובות המטופל על גלגולים קודמים [באם זה לא דמיון] ושכח העונה במטוטלת אינו עונה לשאלות שאינם לצורך ועוד ועוד, אומרים שיש כח אנרגיה בעולם, והעיסוק הוא בהמשכת כח האנרגיה שנמצא בכל העולם ומסביב כל אדם כעין הא דמצינו בברכות (ו' ע"א), ברם זה לא יעזור לנו כל זמן שלא ניתן למדוד כח זה בצורה טבעית בשום כלי מדידה, ועוד שאין הסבר טבעי ברור לזה ע"י חכמי המדע ואי"ז אלא משחקי מילים ותו לא מידי.

וכן במח אחד בשיטת הצ'אקרות [מקומות בגוף אשר בהם מרכזי אנרגיה לדעת עכו"ם] וריפוי הנקרא "הילינג" [ריפוי ע"י המשכת כח האנרגיה] וכל כיו"ב, הוא כביכול ע"י חיבור המטפל לכח הנקרא "אנרגיה עולמית" וכו' אולם מה נעשה דאין לזה מקור בספרי חכמי הטבע, ומקור חכמה זו היא מהמזרח הרחוק וכנ"ל, והיא נעשית ע"י המשכת כח רוחני, וגם אם המטפל יחשוב בדעתו להמשכת כח הקדושה מנין שאין זה כח טומאה, ואם זה באיסור ע"ז מה יועיל לן מחשבת המטפל, ועי' בסנהדרין (סד ע"א) הפוער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודתו אע"ג דמכוין לביזוי, הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו אע"ג דמכוין למירגמיה [וכבר כתבנו לעיל להוכיח דאי"ז גילוי התת מודע גרידא].

ד) אשר עלה בידינו מכל הנ"ל דזו שאלה חמורה עד למאוד, ובפרט דמקור הדברים הוא "מהררי קדם" ודרך הטיפול היא: א. קבלת רשות מהמטופל על מנת שיהיה "מאוזן" (דהיינו כלי לקבלה] ב. גם המטפל חייב להיות "מאוזן" ג. המטפל "מתחבר" לכח העונה, ולרוב רובם של הגויים העוסקים בזה ברור שהם מתחברים לאיזה כח רוחני ע"י המשכתו אליהם [ואף מטפל אינו מצליח להסביר איך זה עובד טבעי מלבד גיבובי מילים] וכמדומה שיסוד האיסור נמצא באזהרת התורה מלקסום וכמש"כ בספר המצות לרמב"ם [ל"ת ל"א], עיי"ש דמבאר כמה צורות לקוסמים, ומוכח מדבריו להמעיין היטב דאיסור קסם הוא לאו בדוקא לגלות העתידות, אלא גם לגלות הנסתרות וכן מוכח מגמ' גיטין (סח ע"ב) במעשה דאשמדאי והקוסם, [וע"ע בשו"ת טוב טעם ודעת להגרש"ק ז"ל מהדורא ג' ח"ב סי' מ"ח, ובשו"ת תשורת שי מהדו"ת סי' קכ"ט ובספר "ידי חיים" הלכות ט' באב להרב בן איש חי].

ואיסור קוסם קסמים הוא גילוי נסתרות ע"י פעולות שונות הגורמות להמשכת כוחות רוחניים הגורמים לשואל לקבל תשובות דרך חפצים שונים או דרך מחשבתו וכדומה.

אולם בפשטות אין זה שייך לאוב [סיאנס] דאינו עולה בשבת אם לא כשנשאל בגולגולת] וכמבואר בסנהדרין (סה ע"ב) וסיאנס אינו עונה בשבת משא"כ כחות הנ"ל עונים בשבת.

וגם אם יתעקש המתעקש דזה נעשה באופן טבעי אלא שזהו טבע נעלם שיתגלה עוד בעתיד, כל זמן שאין הסבר המקובל על חכמי הטבע הדבר אסור ע"פ כללי ההלכה ובפרט שהדעת נוטה דלא ימלט דיעבור בזה לכל הפחות על אחד מאיסורי התורה שנאמרו בפסוק "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף" ושומר נפשו ירחק מזה, דמידי ספיקא דאורייתא לא נפקינן."

 

דעות ביניים

בשו"ת שבט הלוי (ט, קעד) נשאל בעניין שימוש במטוטלת וכתב שאם עושים לרפואה – בדיעבד אין למחות ואולי גם יש לצדד להקל לכתחילה. אולם שלא לצורך רפואה אסור מחשש איסור ניחוש או איסור תמים תהיה:

"לפני שבועים כתבת בפקס לשאול דעתי העני' בענין שנוהגים איזה פשוטים בשרשרת ותלוי בו מקל ועלי' חתיכת כסף או זהב ורוצים לדעת אם רפואה פלונית טובה לחולה וחושבים שאם היא טובה תסובב לימין ואם לאו לשמאל, וכן ניתן לברר שאר דברים, וכבודך חושש משום הא דסנהדרין ס"ה ע"ב ושו"ע קע"ט ס"ג נחש מימין שועל משמאל, ועכ"פ יש בו בטול תמים תהי'.

הנה בודאי צודק אתה בדבריך שיש להתרחק מזה בפרט אם אין יודעים אם הדבר פועל דרך טבעי או רוחני, ועיין כיו"ב בתשובת בנין ציון ח"א סי' ס"ז, מכ"מ אם אין בו אלא משום תמים תהי' ועושה משום רפואה יש לצדד להקל, דהא ידוע ממהרש"ל ביש"ש ופוסקים דאפי' ע"י כישוף יש אומרים שמותר לרפאות, אבל לשאר דברים בודאי לחוש או משום ניחוש דאורייתא או משום תמים תהי' דאורייתא ונקיי הדעת מתרחקים מזה וכיוצא בזה, ומה שאומרים שהתירו כמה מורי הלכות אין לבנות עי"ז וכיו"ב עיין ד"ת סי' קע"ט ס"ק ו', וע"ע בענין רפואה בד"ת סי' קע"ו ס"ק ל"ד בשם הרשב"א והרמב"ן, ושם ס"ק ז', והיות כי אין אנו יודעים עד מה, וגם ינהגו כן בשאר דברים מלבד רפואה, מצוה להתרחק מזה לגמרי, אבל אם עושים רק לרפואה א"צ למחות דיעבד, כתבתי בלי הרבה עיון רק יסוד ושורש".

ובספר תכלית חכמה (יו"ד קעט, ס"ק ה) הביא את הדברים כלשונם לפסק הלכה:

"לעניין מטוטלת, שנוהגים ליתן בשרשרת ועליה חתיכת כסף או זהב ורוצים לבחון אם רפואה פלונית טובה לחולה או לא, וקובעים על פי זה שאם היא טובה תסובב לימין ואם לאו לשמאל וכן עושים לברר שאר דברים, ודאי שיש להתרחק מזה בפרט אם אין יודעים אם הדבר פועל באופן טבעי או רוחני, ועיין כיוצ"ב בתשובת בנין ציון ח"א סימן סז. מכל מקום אם אין בו אלא משום תמים תהיה ועושה משום רפואה יש לצדד להקל, דהא ידוע ממהרש"ל ביש"ש ושאר פוסקים דלרפואה אפילו ע"י כישוף יש אומרים שמותר לרפאות, אבל לשאר הדברים בודאי יש לחוש או משום ניחוש דאורייתא או משום תמים תהיה דאורייתא. ונקיי הדעת מתרחקים מזה וכיוצ"ב, ומה שיש כמה מורי הוראה שהתירו אין לסמוך על זה, והיות כי אין אנו יודעים עד מה, וגם ינהגו כן בשאר הדברים מלבד רפואה על כן ראוי להתרחק מזה לגמרי, אבל אם עושים רק לרפואה אין למחות בדיעבד".

 

פוסקים שלא הכריעו

בתשובות והנהגות (ו, יו"ד קעז) נשאל אודות ענייני רפואה אלטרנטיבית, והביא שיש אוסרים ויש מתירים. וכתב הרב שטרנבוך שלמעשה אינו מורה בזה לא להיתר ולא לאיסור, אולם המשתמשים בשיטות אלו צריכים להודיע בצורה מפורשת שהשיטה היא רק בדרך הטבע, שכן אם בעיני הציבור אין ידיעה שמדובר במשהו טבעי, ממילא יש לחוש בזה לאיסור כישוף או מראית עין של כישוף:

"נחלקו חכמי זמנינו אודות שיטות "רפואה אלטרנטיבית" שבא מעובדי ע"ז מהודו וסין, ונתפשט אצל החרדים בא"י ובחו"ל בזמן האחרון. יש אוסרים לרפאות בשיטות אלו, ויש מתירים וטוענים שרפואות אלו הם רק כוחות טבעיים שקיים בבריאה שלא היה ידוע אצלינו רק אצל הנכרים עובדי ע"ז שבהודו וסין, ומהם נתגלה לנו בזמנינו, ולדבריהם הוכח שרפואות אלו מועילים.

ומצאתי בספר היכל הוראה לידידנו הגר"מ בראנדסדופער שליט"א שמביא שאביו בעל הקנה בושם זצ"ל בתחילה אמרו לו ששיטות "הרפואה אלטרנטיבית" פועל ע"י כוחות טבעיים בלבד, ולכן התיר לילך אצל המטפלים ברפואה זו, אבל אח"כ כששמע מעוד אנשים שזה בנוי גם עפ"י כוחות לא טבעיים, ויש בזה עוד חששות, שוב לא היה מתיר לילך למטפלים, ורק למי שאחז באמצע טיפול והרגיש שהטיפול עוזר לו התיר לו להמשיך בטיפול עד תומו עכ"ד. ואני איני מורה בין להתיר בין לאיסור ורק בקשתי שעכ"פ אותם שמטפלים בשיטת הרפואה אלטרנטיבית יתלו שלט במרפאה שהרפואה היא הכל עפ"י דרך הטבע בלבד, ונבאר טעם הדבר בס"ד.

הנה לדעתי הדבר תלוי, שאופן הרפואה שנתקבל אצל הציבור שיש כזה כוח טבעי, ואף אם לא נתקבל כן בוודאות מ"מ נתקבל אצלינו שאי"ז מוכח כלל שזהו שינוי מגדר הטבע ואפשר שזהו כוח טבעי, אין בזה איסור כישוף, ומותר לעסוק בכך. אבל אופני הרפואה שאצל הציבור לא נתקבל אצלם שזהו רפואה בדרך הטבע, והיינו שאינו מובן בשכל שלנו שיש כזה כוח טבעי הקיים בבריאה, ובעינינו נראה שהרפואה הוא בשינוי מגדר הטבע, בזה חוששני שאפי' אם האמת הוא שזהו כוח טבעי שלא ידוע אצלינו רק אצל האומות בהודו וסין, מ"מ כל עוד שאצל הציבור לא נתקבל כן, ונראה אצלינו כשינוי מגדרי הטבע, זהו בכלל איסור כישוף, שאפי' מה שרק נראה לעיני בנ"א שזהו שינוי מגדר הטבע הוא ג"כ בכלל איסור כישוף. ועכ"פ יש לאסור משום מראית העין, דהרואים ידמו שזהו מעשה כישוף.

ולפי"ז נמצא ששיטות הרפואה אלטרנטיבית שנתפשט אצל הציבור להאמין שזהו רפואה טבעית, כדיקור סיני, הומאופתיה, אבני חן, פרחי באך, פשוט שמותר להתרפאות בהם.

מיהו אף שמעיקר הדין דעתי שפשוט להתיר ברפואות אלו וכמ"ש, מ"מ אני מעדיף שגם ישימו שלט במרפאה או שיאמרו כן לכל אחד שבא להתרפאות, ששיטת הרפואה אלטרנטיבית אינה כישוף כלל רק הכל בדרך הטבע.

ולענין בדיקת קינסיולוגיה (בדיקה ע"י השריר), הנה יש כמה אופנים היאך לעשות הבדיקה, ואני כשלעצמי איני יודע איזה אופן נתקבל אצל הציבור שמובן בשכל שאפשר שזהו כוח טבעי, (וכן שיטת מוח אחד אינו ברור לי אם נתקבל שמובן בשכל), ולכן איני מורה בזה בין להיתר ובין לאיסור.

והנה מה שיש שפלפלו עוד לאסור שיטות הרפואה האלטרנטיבית דכיון שהוא רק דמיון ומקורם הוא מהאומות בהודו וסין הוא בגדר דרכי האמורי. הנה לדברינו שאין להתיר רק רפואות שמובן בשכל שאולי זהו כוח טבעי, לא שייך לאסור משום דרכי האמורי.

מיהו שוב טענו לי דאותם אופני רפואה אלטרנטיבית שלא נתקבל אצל הציבור שאפשר שזהו כוח טבעי, אין זה שהציבור סבורים שהם כוחות בלתי טבעיים וככישוף, אלא הציבור סבורים שאותם אופנים אין בזה שום ממש והוא רק דמיון כוזב של המטפלים בכך, וא"כ שוב ל"ש לאסור משום מראית עין דכישוף, שהרי אין מי שסבור שזהו כוחות כישוף. אבל לא נתברר לי אם המציאות כטענתם, או שהציבור סבורים שגם אותם האופנים מועילים לרפואה ורק שזהו כוחות בלתי טבעי, וא"כ יש לאסור עכ"פ משום מראית עין דכישוף וכמ"ש. ולכן אין אני מורה בין להיתר ובין לאיסור וכדעת ידידי בעל הקנה בושם זצ"ל, אבל נתפשט לנהוג להתיר… והנה הרבה אופני רפואה אלטרנטיבית הם עפ"י יסוד שיש "אנרגיה עולמית" (צ'י) המצויה בכל מקום שחודרת לגופו של האדם, ובארצות המזרח כסין ישנם שמאמינים שהאנרגיה עולמית הוא עצמו אלהות וסוגדים לו, ולכן איסור חמור להתרפאות אצל רופאים מסין והודו שמאמינים שה"אנרגיה העולמית" הוא אלהות עצמו, ואפי' במקום פיקוח נפש (וכמבו' בגמ' ע"ז כו ב ובשו"ע יו"ד סי' קנ"ה ס"א). מיהו מה שהם מאמינים שהאנרגיה הוא אלהות אי"ז אוסר להתרפאות באנרגיה העולמית מרופאים בני ברית הסבורים שיש אנרגיה עולמית ויודעים שהוא רק כוח שיצר הקדוש ברוך הוא בבריאה להשפיע האנרגיה לעולם ואין לו יכולת לעשות מעצמו כלל. (וכמו שמה שהנכרים עובדים לשמש אי"ז אוסר לנו להתרפאות מהשמש)".

 

דעות המתירים

הרב יצחק יוסף (הסכמה לספר 'הרפואה המשלימה בהלכה') כתב שבעת הצורך מותר להשתמש במטוטלת אם אכן המציאות של השימוש בה היא כפי שבירר הרב המחבר, שאין כאן שינוי מטבע הבריאה:

"ובעברי בין בתרי אמריו, ראיתי שכתב דלבדיקת שריר או מטוטלת אין שייכות עם איסור אחיזת עיניים לשיטת הרמב"ם, כי איסור אחיזת עיניים הוא שלא לעשות בזריזות ידיים ובתחבולה דבר הנראה כשינוי בטבע הבריאה, שכשם שכישוף זה לשנות את טבע הבריאה גם אחיזת עיניים הוא שעושה כאילו שהצליח לשנות איזה חפץ ממטה לנחש או כל כיוצא בזה שיש בו שינוי בטבע הבריאה. אבל בבדיקת שריר או מטוטלת אין שום שינוי בטבע הבריאה, דמדובר בתנועה עדינה של השריר שמקבל ביטוי מודגש על ידי שהאדם אוחז משקולת המחוברת לחוט דק, שטבע המשקולת לנוע בקלות מכל תנועה קלה של השרירים ואין כאן כל תנועה בכח זר או לא טבעי. וכמו שכתב הרמב"ם שהוא נמצא בכל האדם, ובבחינת מזליה חזי. ואין לאסור דבר זה שמא הרואים עשויים לטעות כאילו החוט נע מאליו ויש כאן מעשה שינוי בטבע הבריאה שנראה שכמעט ואין מי שיטעה שהחוט והמשקולת נעים מעצמם בכח לא טבעי וכנזכר. ודבריו מסתברים ומתקבלים על הדעת, ואם המציאות כפי שהרב המחבר שליט"א בירר וליבן, אפשר להקל בדבר להשתמש בבדיקות אלו במקום הצורך, ואין בדבר איסור משום תמים תהיה עם ה' אלהיך".

בספר הרפואה המשלימה בהלכה (עמ' יג) עסק בכל ספרו בענייני רפואה משלימה וטיפולים, וכמובן התייחס גם לעניין המטוטלת. כיוון שהדברים מפוזרים על פני הספר, בתחילה הביא סיכום של הדברים לעניין מטוטלת. למעשה הוא העלה להתיר, והתייחס לחששות השונים והעלה שאין בהם חשש. דבריו חולקו לכותרות מפאת אריכותם. וזו לשונו:

"רפואה בדרך סגולה – כתבו הראשונים שבעצם זה שהרפואה באה בדרך סגולית אין כדי לאסור, או כדי לחדש שהרפואה באה בדרך של כוחות טומאה. שסגולות רבות ישנם ולא נאסרו אלא אלו שהם נכללים באחד מאיסור תורה אלו: קסם, ניחוש כישוף מעונן/אחיזת עיניים, דרכי האמורי ותמים תהיה."

 

איסור קוסם

הוא ביאר שאין במטוטלת איסור קוסם, שכן בבדיקת מטוטלת אין אפשרות לדעת עתידות וממילא אין כאן את הבעייתיות שיש בקסמים, ולא נעזרים בכוחות שמימיים. בנוסף, האדם אינו מאבד את הכרתו כפי שהגדירו הראשונים בפעולת הקוסם, וגם אין כאן שימוש בגורל (ועוד טעמים נוספים):

"איסור קוסם – באיסור קסם נאסר לאדם לגלות נסתרות. ומעתה יש לדון האם בדיקה קיניסיולוגית ומטוטלת מותרת, אך נראה דלא דמי אלא כאוכלא לדנא.

א. מקור המידע – במעשה הקסם ניתן לברר את העתיד בכח המזלות ושרי מעלה, אבל בבדיקה מלבד שלא ניתן לדעת עתידות, אפילו בדברים ההווים לא ניתן לדעת אלא מה שידוע למטפל או למטופל או שאר דברים הידועים לנפשות, כי במעשה הקסם מקור המידע הוא שמימי, ובבידקה מקור המידע הוא בידיעות הנפשות עצמם.

ב. הבדיקה אינה בכלל איסור הקסם – לשיטת רוב הראשונים קסם נעשה בסילוק ההכרה מהמחשבה, אז כח הדמיון מתחזק והנפשט קולטת ידיעה משרי מעלה… אך בבדיקה האדם נמצא בהכרה רגילה ואינו משתמש כלל בכח הדמיון. לשיטת ראשונים אחרים מעשה הקסם הוא גורל. אך בדיקה אינה גורל שהתחזקות השריר וחולשתו זה תגובה להרגשת הנפש בין חיובי ושלילי ואינה הטלת גורל. וכל שכן לפי הביאור שגם הגורל הנאסר הוא הנעשה בדרך סילוק המחשבה ושימוש בכח המדמה שלא קיים בבדיקה. שיטת ראשונים נוספים שידיעות העתיד מתקבלות בעזרת שמות טומאה ושדים. אך כאמור בבדיקה אין שמות טומאה ואין שדים. לשיטה נוספת איסור קסם הוא בידיעת העתיד בחכמת האסטרולוגיה, אך כמובן לבדיקה אין שום שייכות עם אסטרולוגיה.

ג. ידיעות הבדיקה – בבדיקה ניתן לברר רק עבר והווה, אך הנאסר במעשה הקסם הוא בירור העתיד, משום שיש בזה סילוק האמונה בבורא יתברך וכמבואר בראשונים, בירור ההווה והעבר כלל לא נאסרו.

ד. טעם האיסור – הקסם אסור לראשונים משום סילוק האמונה בה' יתברך המשנה את כח המזלות, וכאמור טעם זה שייך דווקא בבירור העתיד, ולא בדיקה שמבררת את העבר והווה".

 

איסור ניחוש

גם לאיסור ניחוש אין לחוש לדעתו, שכן לא נעזרים כאן בסימנים מקריים אלא בשימוש בנפש שיודעת הרבה. כמו כן, על פי המבואר בפוסקים, האיסור בניחוש הוא מצד שמדובר בהבל, משא"כ בבדיקה שידוע שיש בה תועלת. טעם נוסף: אין סומכים בצורה מוחלטת על הבדיקה, משא"כ באיסור ניחוש:

"איסור ניחוש – אין מקום לחוש לאיסור ניחוש: א. מהות ומעשה הבדיקה שונה – איסור ניחוש הוא להחשיב את מקרי העולם כסימן משמים בדרך רמז לדעת את העתידות, אבל בבדיקה אין סימנים במקרי העולם אלא שהנפש שהיא רוחנית מסוגלת לדעת דברים שנעלמים מהאדם הגשמי, אלא שקשה לאדם לעמוד על הרגשת הנפש, אך מערכת העצבים רגישה להרגשת הנפש והיא מגיבה במתח השריר. לכן מקום הדיון הוא באיסור קוסם בו האדם מקבל ידיעות דרך הנפש שמצטיירים בכח המדמה, וכאן הם מצטיירים במתח השריר, ולא באיסור ניחוש בו האדם נותן סימנים בדברים שסובבים אותו. וכבר נתבאר כי גם מצד איסור קסם אין לאסור. אך גם בלאו הכי נברר בטעמים נוספים שניחוש כזה מותר.

ב. איסור נחש לברר את העתיד, אבל הבדיקה מבררת הווה ועבר, דעת רוב הראשונים שניחוש אינו ענין של הבל, ואכן בכחו לגלות העתידות התלויות במזלות, אלא שהתורה אסרה כי עם ישראל הם תחת השגחה פרטית והם מעל כח המזלות, וכל זה שייך כאמור בניחוש על עתידות, אך העושה סימן לדעת מה שכבר היה לכאורה אין מקום לאסור. וגם לדעת הרמב"ם שהאיסור משום שכל ענין הניחוש הוא הבל, כיון ששיטת בדיקה מביאה תועלת אין מקום לאסור באיסור נחש…

ג. איסור נחש דווקא כשסומכים עליו לגמרי – שיטת רוב הראשונים שאם אין המנחש קובע וסומך בתורת וודאי על הניחוש, אלא רק בצירוף טעמים והסתברויות נוספות שרי. וכידוע אין שום בודק מסתמך על הבדיקה בתורת וודאי שהרי אין בדיקה זו מדויקת אלא רק חוששים לה ותו לא מידי.

ד. אין איסור נחש כאשר הסימן נקבע מראש – שיטת כמה ראשונים שאיסור ניחוש הוא דווקא כאשר בדיעבד מפרש איזה רמז שניתן לו משמים, אך בקובע מראש שאם יארע כך וכך, יהיה זה סימן לכך וכך, אין זה ניחוש האסור. אדרבה כן עשו אליעזר עבד אברהם ויהונתן בן שאול, ואם כן בבדיקת שריר ומטוטלת שהסימן נקבע מראש מעיקר הדין אין מקום לאיסור. אלא שהרמ"א כתב כי ראוי להחמיר כשיטות המחמירות, אך בצירוף טעמים הנזכרים לעיל נראה שגם לכתחילה יש להתיר".

 

איסור כישוף

גם איסור כישוף אין לדעתו במטוטלת, שכן הסכימו הפוסקים שכישוף הוא שינוי טבע המציאות, מה שלא קורה בבדיקת מטוטלת. בנוסף, בכישוף משתמשים בכוחות טומאה, שבועות וכדומה, דבר שאינו נעשה גם כן בבדיקת מטוטלת. ועוד, ראשונים רבים כתבו שכישוף נועד לקלקל ולא לתקן:

"איסור כישוף:

איסור כישוף הוא לשנות את טבע המציאות מאחת לאחרת, וכמבואר במשנה 'הכמשף העושה מעשה חייב' וכן הסכמת כל הפוסקים, אבל בבדיקות אלו אין שום שינוי טבע כלל, ותנועת השריר והמטוטלת נוצרת משינוי במתח השריר שנוצר מהרגשת הנפש בלבד.

אולם גם מלבד זאת יתבאר בארוכה שאיסור כישוף נעשה בעירוב המינים והקטרתם, ועל ידי לחישות של שמות והשבעות, ועל ידי מלאכי חבלה. אך בדיקות אלו נעשות בפשיטות על ידי כל אדם ובלי שום אחד מכל דברים אלו. ומדוע נחוש לאיסור כישוף בדבר שאין בו שום אחד ממאפייני הכישוף. ומה שהוא פועל בדרך שאינה נודעת לנו אין בזה טעם לאסור, וכפי שכתבו הראשונים שהסגולות כולם מותרות ואפילו שלא נדע דרך ואופן פעולתם… זאת ועוד שנתבאר במדרש שכישוף נעשה על ידי מלאכי חבלה, שעיקר מעשיהם לקלקל וכאן הבדיקות מביאות תיקון, וראשונים רבים כתבו שהאיסור לכשף מחמת הקלקול נמצא שבדיקה המועילה בוודאי אינה אסורה".

 

מצווה להתרפאות ותמים תהיה

עוד ביאר שכיוון שלדעתו הבדיקה מותרת, אין להחמיר בזה כי יש מצווה להתרפא. והוסיף סייג חשוב, שאין לשאול בבדיקה מה לעשות בעתיד וכדומה, אלא אפשר לשאול רק בהתאם למצב הנוכחי, כדי לא לעבור על 'תמים תהיה':

"מצווה להתרפאות:

מאחר והתברר שבדיקות אלו מותרות, הרי שיש בזה מחובת ההשתדלות שנצטווינו בה להתרפא בהם, ואין מקום לאסור 'לחומרא', כי מאחר שיש ברפואה זו עזרה להרבה מחלות הגוף והנפש אין להחמיר בדבר.

תמים תהיה עם ה' אלוקיך:

כאן המקום להזהיר שאסור לשאול בבדיקות אלו את העתיד לבוא, כמו שנצטווינו במצוות 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'. ולכן אסור לשאול מה מתאים/כדאי לעשות בעתיד' ששאלה זו כולל את בקשת ידיעת העתיד. אלא יש לשאול 'בהתאם למצב הנוכחי מה מתאים/כדאי לעשות', שהשאלה כזו כוללת רק ידיעה מדויקת אודות המצב בהווה. והעוסקים המקצועיים טוענים שלא ניתן לדעת בבדיקות אלו עתידות…

בדיקות אלו אינם מדויקות:

כאן המקום גם להזכיר ולהזהיר שכיון שבדיקות אלו תלויות בנסיון של הבודק ובהרגשה דקה שבנקל יכולה לקבל הסחת דעת, וגם צריך גם ניקיון ואיזון רגשי של המטפל והמטפול, לכן הטעות מצויה בו. ותשובה של בדיקה זו אינה הופכת ל'עובדה'. ובפרט שאין הוכחה שהמטפל מקבל תשובות מדויקות בכל עת, אלא שבהליך של הטיפול נמצא שהבדיקה מסייעת מאוד לכוון את המטפל למקומות הנכונים, אך כמובן שהעולה בבדיקה הוא רק מקום חשש ולא עובדה שיש להסתמך עליה, ויש לאמת את התשובה בדרכים נוספות כגון בנושאים רפואיים לשלוח לבדיקות מעבדה, ובנושאים רגשיים לברר בדרכים נוספות, ובלא זה רק לחוש. וכל המתנהל באופן אחר בבדיקה זו עושה זאת בניגוד לעמדה המקצועית והאחריות היא עליו בלבד…".

 

המקובלים השתמשו בזה בעבר

בספר הרפואה המשלימה בהלכה (נספח ד, עמ' רעח) הוכיח מדברי המקובלים, שהיו מהם שהשתמשו בבדיקת מטוטלת, והרי זה סניף גדול להתיר.

העדות הקדומה ביותר היא של רבי דוד אמאדו[3], דבריו הובאו בספר שרשי השמות, שעיקרו נכתב ע"י רבי משה זכות, אך במשך השנים נוספו בו תוספות, והתוספת הזו נוספה ע"י רבי אברהם אלנקאר. העולה מהדברים הוא שרבי אברהם אלנקאר מתאר שתי סגולות, כאשר בסגולה השנייה יש שימוש במטוטלת, והוא סבר שיש לערבב את שתי הסגולות, כך שגם בשימוש במטוטלת משתמשים בשמות קדושים והשבעה. אלא שלאחר מכן ראה את דברי רבי דוד אמאדו שהעתיק מכתב יד של רבי חיים ויטאל שיש לחלק בין שתי הסגולות, ושאת שאלת המטוטלת אפשר לעשות בלי שום השבעת שמות וכדומה:

"'האחבוח"ת' מוצאו מראשי תיבות הפסוק 'הן אמת חפצת בטחות ובסתם חכמה תודעני'. וכחו – לדעת מה יהיה וכל מה שירצה, קח טבעת זהב שלא יהיה קבועה בה שום אבן עם משבצת, וקח חוט פשתן לבן דק ותקשור הטבעת בקצה החוט באופן שפני חותם הטבעת יהיה תלוי למטה והצד השני של החוט תקשרו באצבע ידך הימיני הסמוך אל הגודל, ותתלה הטבעת באויר באמצע ממש של כלי אחד של נחשת רחב מעט ותחשוב השאלה בלבבך ותאמר, אם יהיה כך וכך תתנועע מצפון לדרום ואם לאו תתנועע ממזרח למערב, ואחר שתחשוב השאלה בלבבך תאמר פסוק 'הן אמת חפצת בטחות' וג' פעמים או ז' פעמים, ואז יתנועע הטבעת ויכה בדופני כלי הנחושת… גם אם תקח אבן אחת קטנה [כמו מטוטלת בימינו] ותעשה ככל הנזכר לעיל בלי שום השבעה רק משביע אני עליך במי שאמר והיה העולם שתגיד לי האמת…

אמר אברהם אלנקאר: ראיתי להודיעך קורא נעים, שזה השם ופעולתיו אשר העתיק כבוד אחאי הרב כמוהר"ר דוד אמאדו מספר כתב יד מוהרח"ו זצ"ל והיו מחלוקים לשתי פעולות, שזה החותם היה כתוב ראשון ותאמר מזמור השמים מספרים כבוד אל וכו', ובספר כתב יד ג' פעמים ותכון אל שם 'שדי' השמים כבוד ידיו. ואמור השבעה זו, משביע אני עליך הטבעת בורח ושמש בשם הבורא יתברך ובכח השמים והארץ שתגידי לי האמת משאלתי זאת… ואני סמכתי על דעתי אישרתים ערבתים בתערובת אישור כולל וכך הוא סדר הפעולה. לדעת מה יהי וכו' קח טבעת זהב וכו' ותחשבו השאלה בלבבך ועשה החותם כנ"ל ותאמר תחלה מזמור השמים וכו' ואמור השבעה זאת משביע אני עליך הטבעת עד סופו.

אמר אברהם אלנקאר: ואחרי כתבי זאת זה הכלל לאתויי [היינו עירוב שתי הפעולות][4], הרב הנזכר [רבי דוד אמאדו] עיניו ראו עובדא דמקושר ובעינויי לא אישר, ואמר לי להוציא את המכלל אל מחוץ, דהא לחודיה קאי וכך הוא – לכתוב ריבוע אחד ובתוכו א"ת ב"ש כנ"ל ולצייר בשכלו לרבוע כל אות מהם ברוח אחת מד' רוחות, ותאמר המזמור הנזכר וההשבעה כנזכר עד משאלתי זאת ע"כ. והשאר תחילה וסוף [היינו פעולת הטבעת הפעולה בפני עצמה היא] אלא שבהעתקה הוא קיצר, ע"כ דבריו פה אל פה… ועדיין לא הונח לי ממה שכתב לבסוף גבי האבן עיי"ל בלי שום השבעה, שמע מיניה גבי עשיית הטבעת הוא בהשבעה [מה שלפי דעת רבי דוד אמאדו] הוא בלי השבעה כלל".[5]

עוד הוסיף בספר הרפואה המשלימה בהלכה (עמ' רפה) עדויות ממקובלים נוספים על השימוש במטוטלת, ולכן מכלל הדברים העלה להתיר שימוש בה:

"רבי אליקים שלזינגר ראש ישיבת הרמ"ה בלונדון מעיד שהוא למד את השימוש בדאוזינג[6] מרבי שמעון אנשין מארגון אתרא קדישא למצוא קברות או מים ורבי שמעון קבל זאת מהדורות שלפניו. וכן שמעתי בעצמי מאחד מגדולי המקובלים בירושלים להתיר את השימוש במטוטלת אחרי שמגדולי ירושלים השתמשו במטוטלת לכמה עניינים בדורות הקודמים, ומהם לחפש נזילות של זוחלים במקוואות.

הנפקא מינה מכל אריכות הדברים, שמצאנו שימוש במטוטלת על ידי גדולי המקובלים ובעלי הסגולה, ולפי רבי אמאדו – רבי חיים ויטאל לימד שניתן לעשות בלי כוונה והשבעה, וכן מצאנו שנהגו מגדולי ירושלים. ומעתה העושה כן אינו נמשך אחרי דעות עובדי כוכבים ומזלות, רק אחרי המקורות התורניים שלפנינו".

 

ישנם רבנים נוספים שכתבו להתיר שימוש במטוטלת, שדעתם הובאה בספר הרפואה המשלימה בהלכה:

המקובל הרב עמרם אופמן (הסכמה לספר) כתב שעבר על הספר ושהדברים נכונים גם להלכה ואפשר ואף מצווה להשתמש בבדיקת מטוטלת כשיש צורך:

"עברתי על הספר ודבריו נכונים להלכה, וכבר כתבתי במקום אחר שאם הוא מותר הוא מצווה".

וכן כתב הרב שמאי גרוס (בהסכמה לספר):

"ואין שום חשש להשתמש בזה כדי לרפאות כל מיני מיחושים וחלושי הדעת, שבדור חלש של זמנינו הקב"ה הקדים רפואה למכה לרפאות עפ"י טהרת הקודש".

והוסיף בספר הרפואה המשלימה (עמ' רפט) שהרב אשר וייס, מלבד ההסכמה שכתב לספר, אמר לו בעל פה במפורש שמותר להשתמש במטוטלת.

עוד הוסיף: "לפני ההדפסה של המהדורה הראשונה נכנסנו אצל הג"ר שלמה זלמן אולמן זצ"ל ראב"ד מודיעין עילית וחבר ביה"ד של הג"ר שמואל הלוי וואזנר זצ"ל שהורה לפרסם בשמו שאין כל חשש איסור בשיטה זו ושאדרבה מצווה להתרפאות בה".

 

בירור דעת הרב אלישיב

כאמור לעיל, בספר דעת הפוסקים האמיתית בעניין שאלת המטוטלת (עמ' 4, של הרב גרין) הביא מכתב בשם הרב קארפ, שעליו הוסיף את חתימתו גם הרב עזריאל אוירבך, ולפיו הרב אלישיב אסר מפורשות שימוש במטוטלת.

וכן הוא הביא שם (עמ' 5) מכתב מתלמיד נוסף שלו, הרב מורגנשטרן, שהבאנו גם כן לעיל בדעת האוסרים, שאין להשתמש ברפואות אלו, "אלא אם כן אפשר להוכיח שהוא עובד בדרך הטבע בדרכי הבירור", אבל בלא זה "יש לחוש בזה משום קוסם קסמים מעונן ומנחש או משום דרכי האמורי, וקל וחומר אם לא השמיטו מכלל הלימודים את חלק הע"ז שבדבר, שיש בזה איסורי ע"ז".

מנגד, בספר הרפואה המשלימה בהלכה (עמ' רפח ואילך) הביא את המכתב והלשון שכתב הרב אלישיב שאין להשתמש ברפואות אלו, אלא אם כן אפשר להוכיח כאמור, וכתב כי לדעתו הציגו לרב אלישיב מציאות אחרת בעניין בדיקת המטוטלת ולכן משמע שאסר. אך לדעתו המציאות שהוצגה אינה נכונה. לא זו בלבד, אלא שיש מתלמידיו שאמרו שהרב אלישיב אכן הודה שאינו מכיר את המציאות ושיש לבררה. ויש שאמרו שאף התיר בפועל. וזו לשונו:

"כמו כן יש רבנים שכתבו לאסור את בדיקת השריר או המטוטלת מכח ההסכמה של הגרי"ש אלישיב זצ"ל לפרסם בשמו את הנוסח… ונראה שטעות במציאות נזדקרה לפניהם, שהרי בדיקת השריר מקורה ברופאים קונבנציונליים בארצות הברית, וכלל אין מקורה בארצות המזרח או בדעות של עובדי עבודה זרה, וגם בבדיקת המטוטלת השתמשו בכל העולם זה שנים רבות, ובגמרא מבואר שמותר ללמוד מסתם גויים סגולה המועילה לרפואה ואפילו לחשים מהגויים. וכל האיסור שכתב הגרי"ש זצ"ל הוא דווקא בסגולה שמקורה ידוע בדעות של עבודה זרה.

וכל זאת מלבד מה שידוע לי וכן העיד לי הגר"א מיטלמן שליט"א שהג"ר מרדכי גרוס שליט"א (תלמיד מרן הגרי"ש) עלה לדון בנידון עם מרן זצ"ל, ומרן השיב לו שהוא קבע רק עיקרון הלכתי, אך אינו בקי במציאות הדברים והוא הציע שיקימו וועדת רבנים שיעיינו בדבר, ואכן הוקמה וועדת רבנים אך שוב נטרפה השעה ולא העלו את המסקנות לפני מרן זצ"ל. ודעת הגר"מ גרוס שליט"א גופא להתיר.

וזה לשון הג"ר עמרם אופמאן שליט"א (מו"צ בעדה החרדית ומראשי ישיבת המקובלים שער השמים): 'כבר בחייו של מרן הגרי"ש אלישיב הושיב חבורת תלמידי חכמים וחכמים המבינים את העניינים, ושמעו את כל טענות האוסרים והמתירים ובדקו את העניינים, ומסקנתם שאין מקום לאסור והשאירו הדבר על מתכונתו. וכן כל פוסקי דורנו המפורסמים התירו הדבר".

 

 

 

[1] הוא הוסיף (עמ' 56-57) שיש: "מקצת מהחוקרים שטוענים שהשימוש במטוטלת הוא טבעי לחלוטין. והוא מבוסס על גלים אשר משודרים אל המטוטלת מהיקום כולו [או למח האדם המחזיק במטוטלת, ומשם אל ידיו המנענעות אותה], לפי תאוריה זו כל חומר הקיים בטבע מכיל קרינה אשר ניתנת לקליטה ע"י המטוטלת… אמנם, חשוב לדעת כי תיאוריה זו נשארה בגדר תיאוריה והשערה בלבד, אשר לא נתקבלה כלל ע"י גדולי המדענים והמומחים שחקרו את התופעה, ולא הוכחה מעולם באופן מדעי ומבוסס…".

 

[2] ובספר שאלת המטוטלת (א, עמ' 238) העיד המחבר שנכנס אל הרב קנייבסקי עם הבירור שהעלה והרב השיב לו שטוב כתב ואסור להשתמש במטוטלת. עדות זו מובאת גם בספר 'לא קסם בישראל', עמ' ס.

 

[3] חי בין השנים תקל"ז – תקצ"ב, חיבר את הפירוש 'עיני דוד' על רמב"ם, ו'תהלה לדוד' ספר דרשות, היה גאון ובקיא גדול בתורת הקבלה.

 

[4] כל הסוגריים המרובעים הם תוספת של המהדירים לספר שרשי השמות. ולא של בעל הספר 'הרפואה המשלימה'.

 

[5] ומה יענו על כך האוסרים? כתב בספר שאלת המטוטלת בהלכה (א, עמ' 51) כי אין לדמות, שלדעתו המקובלים השתמשו בכוחות רוחניים קדושים בלבד, ולא כמו שרוצים להשתמש כיום. ומכל מקום מדבריהם אפשר ללמוד שמטוטלת איננה משהו טבעי אלא פועלת על דברים רוחניים. וזו לשונו:

"המעיין בכתבי המקובלים יוכל למצוא גם שם רמזים לשימוש במטוטלת, כאחד מהאופנים לשימוש בקבלה מעשית. פשוט וברור הוא כי אין להביא ראיה כלל ולדמות נידון זה של הישמוש במטוטלת שנתפשט אצל גויי הארץ, ממה שנמצא בדומה לזה בספרי המקובלים, אשר השתמשו בקבלה מעשית, כיון שספרים אלו מבוססים על השבעות מלאכים ושמות הקודש. וכן כוונות מיוחדות ואמירת לחשים או פסוקים אשר עסקו בהם בעבר הראויים לכך, ואשר פועלות לחבר את כוחות הקדושה בלבד אל הכלי או האדם, ובאופנים אלו בלבד סמכו העוסקים בכך כי לא יתחברו אליהם כוחות רוחניים אשר אינם מהקדושה חלילה. וכידוע שאף שדברים אלו היו מקובלים בדורות קודמים על ידי כמה מגדולי הדורות, ישנה אזהרה חמורה ביותר לעשות דברים אלה בדורינו. ופשוט וברור שאין לדמות דברים שנעשו בעבר בקדושה וטהרה, לשאלות ומעשים שונים שעשו הגוים במשך אלפי שנים.

ובכל זאת, גם מדבריהם ניתן להביא ראיות לעיקר דברינו בפרק זה, כי השימוש במטוטלת אינו דבר טבעי כלל אלא כלי שעל ידו ניתן להשיג חיבור אל כח רוחני…".

 

[6] דאוזינג היא שיטה פסאודו־מדעית לאיתור מי תהום, מתכות, אבני חן, נפט, קברים, וחפצים או חומרים אחרים הנמצאים מתחת לפני האדמה, בעזרת שימוש במטוטלת. (על פי ויקיפדיה).

 

 

var div = document.getElementsByTagName("hr")[0].nextElementSibling; var divN = div.parentElement; divN.id = "naama"; div.id = "notes"; //var div = document.getElementById("notes"); div.style.display = "none"; var button = document.createElement("button"); button.textContent = 'הצגת הערות'; button.setAttribute("onclick","myFunction2()"); divN.insertBefore(button, div); //divN.appendChild(button); // var links = document.getElementsByClassName("aup1"); var links = document.getElementsByTagName("sup"); var i; for (i = 0; i < links.length; i++) { var x = links[i].firstChild.getAttribute("href"); x = x.substr(1,x.length); links[i].firstChild.removeAttribute("href"); links[i].firstChild.setAttribute("href", "#"); links[i].firstChild.setAttribute("class", "aup1 " + x); links[i].firstChild.addEventListener("click", myFunction); //var id2 = document.getElementById(x); //id2.parentElement.style.display = "none"; } function myFunction() { var cl = this.getAttribute("class"); var str = cl.substr(5,cl.length); //var id = document.getElementById(str); this.setAttribute("href", "#" + str); if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; //return true; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } //return true; } function myFunction2() { if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } }
תפריט

תוכן עניינים

הרחבות לפניני הלכה אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חוויית המשתמש שלך. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש בקובצי עוגיות.