טבילת גיורת שלא לעיני בית דין
פתיחה
המסקנה באופן כללי בסוגיה העוסקת בצורך בשלושה בטבילת הגר, היא שלכתחילה כולם מודים שצריך שלושה בטבילה, ובדיעבד מחלוקת (י"א שמועילה לגיור וי"א שלא וי"א שהיא מועילה להכשיר את בנו, אבל את הגר עצמו אין לחתן בישראל עד שיטבול בפני שלושה).
סיכום
סדר הסיכום – 1. מה אמורים לעשות במצב רגיל. 2. האם אפשר להקל במצבי דחק שונים.
בטבילת גיורת יש מתח בין הצורך ב'משפט' שבית הדין יראו את הטבילה, לבין הצורך בצניעותה של הטובלת. בברייתא אמרו שנשים מושיבות אותה במים והדיינים עומדים מבחוץ ומודיעים אותה מצוות. ראשונים רבים ציטטו את הברייתא, שממנה משמע בפשטות שהדיינים נמצאים בחוץ ולא רואים את הטובלת, וכך כתב בפירוש באור זרוע. אולם הרמב"ם הוסיף שהיא טובלת בפניהם והם רואים אותה, ובעקבותיו כתבו כך עוד ראשונים והשו"ע (וביארו שלמד זאת מכך שהיא במים מראש, והסיבה היא צניעות).
יש שביארו שלפי הרמב"ם והשו"ע בית הדין עומדים מבחוץ ורואים את הטבילה מבעד לדלת (בארות אברהם, שרידי אש), אולם רבים הבינו שהכוונה שהם נכנסים ממש לחדר הטבילה (באג"מ אף הסתפק אם הטבילה מועילה בלי זה). בנוסף יש להעיר, שנהוג שבית הדין נכנס ואז מודיע את המצוות, וצ"ע, שזה לכאורה נגד הברייתא שלאחר שהגיורת במים בית הדין עומד מבחוץ ומודיע את המצוות (לא מצאתי מי שהתייחס לזה).
בעת החדשה עלתה שאלה ביחס למצבי דחק, האם ניתן לטבול כשהדיינים נשארים מחוץ למקווה. בתחילה השאלה עלתה כאשר במקום היחיד שהיה אפשר לטבול לא היתה כניסה לגברים, והתשובות היו להקל (למעט תשובה קדומה יותר של פרח מטה אהרן, שלכאורה אומר להחמיר).
בהמשך השאלה עלתה כאשר נשים מתביישות לטבול בנוכחות גברים, או מצד שזה נתפס כדבר לא ראוי שגברים יראו אישה טובלת. לפני כ-70 שנה היו בזה דעות שונות, והחלטת ועד הדיינים היתה שגם גיורות צריכות לטבול בנוכחות בית דין (במקלים: זכרון יוסף, הרב הרצוג, צי"א. במחמירים: הרב עובדיה יוסף, הרב אונטרמן).
פוסקים רבים נוספים כתבו שהטבילה צריכה להיות בנוכחות בית דין, אולם לא התייחסו לצורך להקל מצד הבושה של האישה או שזה נתפס כפוגע בצניעות. ביניהם: מנחת יצחק, הרב שמואל רוזובסקי, הרב צבי פלדר והרב נחום רבינוביץ'. האג"מ גם כתב שזה כלל לא נחשב טבילה בפני שלושה, ולכן הגיור מוטל בספק.
בשנת תשס"ח, הרבנית טיקוצ'ינסקי העלתה מחדש את השאלה, ודעתה להקל. בתגובה לה כתבו כמה רבנים שאין להקל.
נראה שיש דברים שאפשר לעשות כדי למנוע תחושה לא טובה שעלולה להיווצר אצל חלק מהמתגיירות, ובעיקר צריך לזה מודעות של הגורמים הרלוונטיים.
הברייתא
יבמות מז, ב
ושני (בגמרא הגיהו: שלושה) ת"ח עומדים על גביו, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות; טבל ועלה – הרי הוא כישראל לכל דבריו. אשה, נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות.
לכתחילה – האם הדיינים רואים את הטובלת?
לכאורה פשט דברי הברייתא שהדיינים עומדים בחוץ, כלומר מחוץ לחדר שבו נמצא המקווה (וקשה לומר שהכוונה מחוץ למי המקווה, שאז משמע שבאיש הם צריכים להיכנס לתוך מי המקווה). את הברייתא ציטטו ראשונים רבים (רי"ף[1], רא"ש ועוד) וממילא ניתן להבין שלדעתם הדיינים לא נמצאים שם ועומדים על הטבילה, כך גם באור זרוע (לקמן) הבין את הברייתא ורק 'במקרה' אנחנו יודעים זאת כי הוא נעזר בה להוכחה של דין אחר. [2]
אמנם הרמב"ם המשיך את הברייתא ותיאר גם את אופן הטבילה שלא מתואר בברייתא, וכתב שהיא טובלת בפני הדיינים, כלומר שהם רואים את טבילתה. וכ"כ ראשונים נוספים ושו"ע. בערוך לנר ביאר שהרמב"ם למד כך מכך שהברייתא אמרה שהיא יושבת עד צוארה במים, הרי שהסיבה היא משום צניעות שהדיינים צריכים לראות את טבילתה (וכ"כ הגר"א), וגם כי צריך שיהיו שם בי"ד כפי שלמדו מ'משפט'.[3]
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה ו
הרמב"ם הוסיף על לשון הגמרא, שהיא טובלת בפני הדיינים. וכלשונו כתבו סמ"ג (לאוין קטז), הג' מרדכי (יבמות מז, א), אורחות חיים (ביאות אסורות ט), האשכול (א, לח).
ואם היתה אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינין מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות, והיא יושבת במים ואח"כ טובלת בפניהם והן מחזירין פניהן ויוצאין כדי שלא יראו אותה כשתעלה מן המים.
ביאור הגר"א יורה דעה רסח, יא
הגר"א הסביר שהמקור לדברי הרמב"ם הוא מהברייתא עצמה שאמרה שנשים מושיבות אותה במים ובית הדין מודיעים אותה את המצוות מבחוץ.
והם מחזירין כו'. דמשום זה אמרו שם נשים מושיבות כו' לה מבחוץ:
ערוך לנר מסכת יבמות דף מז עמוד ב
בערוך לנר הסביר מאיפה הרמב"ם הגיע ל'חידוש' הזה. שמכך שאמרו בברייתא שבתחילה נשים מושיבות אותה עד צווארה במים – מובן שהסיבה היא שהדיינים צריכים לראות את טבילתה. וגם כי צריך בי"ד בטבילה, כפי שלמדו מ'משפט'.
בגמרא ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ. והרמב"ם הוסיף בזה שנכנסים ורואים טבילתה ואח"כ יוצאים ונ"ל שיצא לו כן מהא דקתני דמושיבין אותה עד צוארה ולמה לו כן אלא ודאי מפני שצריכים הדיינים לכנוס ולראות טבילתה לכן צריכה שתשב תחלה במים וגם מפני שצריכה ב"ד בטבילתה כמו באיש דהא נפקא ממשפט ובמשפט אין חילוק בין איש לאשה.
שולחן ערוך יו"ד רסח, ב
גם בשו"ע כתב כלשון הרמב"ם, שהיא טובלת בפניהם והם יוצאים לפני שתעלה מהמים. (בב"י לא הזכיר מזה כלום, למרות שהטור לא הביא את התוספת הזו). וכ"כ לבוש, יש"ש, ערוה"ש
"ואם היתה אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינים מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורו' והיא יושבת במים ואח"כ טובלת בפניהם והם מחזירים פניהם ויוצאים כדי שלא יראו אותה כשתעלה מהמים."
אור זרוע חלק א – הלכות יבום וקידושין סימן תקצח
באור זרוע הבין שכוונת הברייתא היא שבית הדין נמצאים בחוץ, ורק נשים רואות את טבילתה. מזה הוא מביא ראיה לעניין בדיקה שאישה מסויימת היא איילונית, שסומכים על ראייה של נשים.
חשוב להדגיש – האור זרוע לא בא 'לחדש' לגבי טבילת גיורת, אלא זה בעיניו הפשט. מסתבר שכך הבינו גם ראשונים נוספים את הברייתא, ולא ראו צורך לבאר זאת.[4]
"ובדיקתה (של איילונית. אורי) ע"י נשים כההיא דפ' בא סימן דת"ר כל הנבדקות נבדקות ע"י נשים… ואמר נמי בהחולץ גבי גיורת. אשה נשים מושיבות אותה במים עד צווארה ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ משמע שאינם רואים אותה וסומכים בטבילתה על ראיית נשים."
ר' גרשום הגוזר, הלכות גרים
מופיע בתוך זכרון ברית לראשונים א, עמ' 136 (149 באוצר).
גם מרבינו גרשום הגוזר משמע שהת"ח לא רואים את הגיורת בטבילתה, שהסביר שהם בחוץ כי לא הגון לראותה ערומה.
הלכות נשים המתגיירות.
האשה שבאה להתגייר… והנשים מעמידות אותה עד צוארה בתוך המים, ועומדין להן שני תלמידי חכמים או שני חשובי העיר מבחוץ לפי שאינו הגון לראותה ערומה. ומודיעין לה מקצת מצות חמורות ומקצת מצות קלות ועונשן ומתן שכרן… אם קבלה עליה מוטב ומטבילין אותה מיד והנה היא כשרה לכל התורה כלה וראויה להנשא לכל בר ישראל ואין מטבילין אותה בלילה אלא ביום.
משיבת נפש ב, נ
מהרא"ל צינץ הבין בפשטות מהברייתא שבית הדין לא רואה את הטבילה ממש אלא יושבים מבחוץ.
והך אתתא נמי שהוחזקה נדה וחזרה ונטהרה אמרינן מסתמא טהורה היא ממקור דמיה כשאר נשים ישראלית דהא בכל אשה גיורת אין ב"ד רואה הטבילה ממש רק שיושבים מבחוץ ואם כן אין עדים על הטבילה.
מסכת גרים א, ד
"האיש מטביל את האיש, והאשה מטבלת את האשה אבל לא את האיש."
מה כוונת המשפט 'והאשה מטבלת את האשה'?
לפי הרמב"ם והשו"ע לעיל שכתבו שהגיורת 'טובלת בפניהם והם מחזירים פניהם ויוצאים שלא יראוה כשתעלה מן המים', ברור שאין הכוונה שאין שם אנשים כלל. אלא צריך לבאר שהכוונה למה שכתוב בברייתא שנשים מושיבות אותה במים, וכ"כ הרב צבי פלדר והרב עובדיה יוסף, וכ"נ מהרב יהודה נג'אר (תקע"ח).
אמנם הרב קנייבסקי פירש שלדעת התוס' ורא"ש הכוונה אכן שבית הדין לא נוכח בזמן הטבילה (להלכה כתב שאם לא טבלה בפני בית דין תטבול שוב). וכ"כ הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי.
שמחת יהודה (תקע"ח, 1818) מסכת גרים א, ח (140 באוצר)
הרב יהודה נג'אר פירש שכאן מדובר דווקא במי שמטביל ממש, נראה שכוונתו לומר שלא באו להגיד כאן שגברים לא נוכחים, אלא רק שאינם עוסקים בטבילה ממש. את דבריו הביא הרב משה שטינברג בספר תורת הגר.
"האיש מטביל את האיש. בפ' החולץ דמ"ז תני מטבילין אותו מיד וב' ת"ח עומדין ע"ג וכו' אשה נשים מושיבות אותה במים וב' ת"ח עומדין לה מבחוץ והגמ' פריך והאר"ח אר"י גר צריך ג' ומשני האמ' ר"י לתנא תני ג' ע"ש. והכא לא איירי אלא במטביל ממש שאין האיש מטביל את האשה שלא יראנה ערומה וכן אשה לאיש שלא תראהו ערום. ודלא קתני אבל לא את האשה כדקתני סיפא אבל לא את האיש י"ל דהא פשיטא טפי שלא יתגרה בה אבל הסיפא ס"ד דלא ניחוש לאשהה שתתגרה באיש דבאשה ליכא הרהור כ"כ וכמ"ש הרב ש"ך בי"ד סי' שנ"ב ע"ש, ולגר עצמו נמי הבא להתגייר אין לחוש להתגרות האשה המטבלת אותו, קמ"ל. א"נ משום דבטבילה שכיחי נשים להטביל שם נדות."
נחלת צבי א עמוד מח
אם כנים דברי הני הפוסקים א"כ קשים דברי המסכת גרים פ"א ה"ח שכתב 'האיש מטביל את האיש והאשה את האשה', נראה לומר דגם כאן הכוונה על הושבתה במיים עד צוארה, אבל הטבילה צריכה להיות במעמד בי"ד.
יביע אומר א, יו"ד יט
והנה אם כי מצינו במדרש (ר"פ לך לך), אברהם אבינו מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, אין ללמוד מזה שיהיה די לגייר ע"י נשים, שהרי משפט כתיב בהו, וצריכים ג' אנשים דוקא, שהאשה פסולה לדון, וכמ"ש התוס', אלא הביאור הוא שעיקר ההשפעה לגייר את הנשים נעשתה ע"י שרה, וגם היא היתה מושיבה אותן במים עד צוארן, וכמ"ש בגמ'. (וכן י"ל במס' גרים פ"א, האשה מטבלת את האשה).
הרב קנייבסקי – ביאור על מסכת גרים (תשנ"ח)
הרב קנייבסקי בפירושו למסכת גרים ביאר שמשמע מהברייתא שהאנשים לא יראו אותה כשהיא טובלת, וכך משמע מלשון הגמרא "שנית ת"ח עומדים לה מבחוץ". ולתוס' ושאר הראשונים שטבילה בשלושה לא מעכבת – הדיינים לא רואים את הטבילה כלל אלא נשים, והדיינים עומדים מבחוץ ומודיעים אותה מקצת מצות ושומעים שהיא מקבלת. והרמב"ם שסובר שטבל בינו לבין עצמו אינו גר ו"מי לא טבלה לנדתה" הכוונה שזה ראיה שמסתמא נתגיירה כדין בפני שלושה – יסביר שהברייתא שאמרה "האשה מטבלת את האשה" – היינו לעמוד על גבה ולהכניסה למים, ולראות כשהיא יוצאת, אבל בשעת טבילה – צריכים האנשים לראות שהיא טובלת.
יש לציין, שהרב קנייבסקי בביאור שלו לשולחן ערוך (שם בהמשך הספר), כתב כדברי הפת"ש שבדיעבד אם לא טבלה בפני בית דין – צריכה לטבול שוב. כלומר, למעשה הוא לא סומך על זה להלכה, אלא רק מסביר כך בדעת התוס' ורא"ש.
בחלק הפירוש שנקרא 'אמת':
"דבשעת טבילה צריך שיהיו ג' עומדין על גביו ורואין איך שהוא טובל כמ"ש ביבמות (מ"ז ב') וזה דוקא אנשים ולא נשים: והאשה מטבלת את האשה. שא"א שאנשים יראו כשהיא טובלת משום צניעות אלא נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני ת"ח עומדין לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות (יבמות שם)."
בחלק הפירוש שנקרא 'צדק':
"והאשה מטבלת את האשה. משמע שהאנשים לא יראוה כשהיא טובלת וכן משמע ביבמות מ"ז ב' דקאמר שני ת"ח עומדים לה מבחוץ משמע שאין רואין טבילתה רק הנשים. אבל הרמב"ם כתב בפי"ד מאי"ב ה"ו "ואם היתה אשה נשים מושיבין אותה במים עד צוארה והדיינין מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות והיא יושבת במים ואח"כ טובלת בפניהם והן מחזירין פניהן ויוצאין כדי שלא יראו אותה כשתעלה מן המים" – משמע שהדיינים צריכין לראות טבילתה. ונראה דהרמב"ם לשיטתו דס"ל שם בפי"ג ה"ז דטבל בינו לבין עצמו אינו גר והא דאמרי' מי לא טבל לקריו ומי לא טבלה לנדתה מפרש שם בה"ט שזה ראי' שמסתמא נתגיירו כדין בפני ג'. אבל לפ"ד התוס' ביבמות מ"ה ב' ושאר הראשונים דרק קבלת מצות בעי ג' אבל הטבילה אין ג' מעכב שפיר י"ל דבאשה שא"א לאנשים לראות התירו שתטבול בפני נשים ורק קבלת מצות בעי בפני ג' ת"ח ולכן עומדין בחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות ושומעין שהיא מקבלת ועי' יו"ד סי' רס"ח ס"ג, ולפ"ד הרמב"ם צ"ל דברייתא דהכא דקתני דהאשה מטבלת את האשה היינו לעמוד על גבה ולהכניסה במים ולראותה כשהיא יוצאה אבל בשעת טבילה צריכין האנשים לראות שהיא טובלת.
ויל"ע דתניא במס' שמחות פי"ב: "האיש מכרך ומקשר לאיש אבל לא את האשה. האשה מכרכת ומקשרת את האיש ואת האשה. האיש משמש את האיש בחולי מעיים אבל לא את האשה. האשה משמשת את האיש ואת האשה בחולי מעיים". ולמה כאן אסור לאשה להטביל את האיש כדמסיים "אבל לא את האיש"? וי"ל דגבי חולי מעיים הטעם דכיון שהוא חולה לא חיישי' לפריצותא כמש"כ הט"ז והש"ך ביו"ד סי' של"ה ס"י שמחמת חולשתו לא חייש' שיבא עלי' ע"ש. וגבי מכרך ומקשר כיון שאינו ערום וגם היא אינה ערומה לא חיישי' אבל הכא שעומד ערום חיישי' טפי, ועי' ברמ"א אבן העזר סימן כא ס"ה דמותר לרחוץ משפחה גוי' במקום שאין יחוד עי' בב"ש שם בשם הדרישה ובביאור הגר"א דהטעם משום שהוא דרך עבדות וא"כ כאן שאינו דרך עבדות אסור, ועי"ל דאין הכונה כאן לאיסור אלא הכונה שלכתחלה צריך שיהו בשעת טבילה אנשים ולא נשים וכמש"כ התוס' אבל באשה שא"א באנשים הקילו בנשים וז"ש כאן אבל לא את האיש היינו שהאיש אין להטבילו ע"י נשים רק ע"י אנשים אבל באשה התירו גם ע"י נשים, וממס' שמחות הנ"ל ראיה להרמ"א דגם שם הוא דרך עבדות ולכן התירו אך לפמש"כ לעיל אין משם ראי', ועי' באחרונים שכתבו בהא דהרמ"א הנ"ל דשומר נפשו ירחק מזה."
בהמשך הספר עמ' לז, 37 באוצר, ביאור על סדר השו"ע
לג. ואח"כ טובלת. ראשה בפניהם ומיד מחזירים פניהם.
לד. והם מחזירים פניהם. היינו הדיינים ('שער הציון': פ"ת) ואם לא טבלה בפני ב"ד צריך שיודיעוה פעם שני' מקצת מצות ותטבול בפני ב"ד.
הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
במאמר לתקשורת בתשע"ה כתבה ש'מבחוץ' זה מחוץ למרחב של המקווה, ובעזרת הברייתא ממסכת גרים מתפרשת הכוונה שבית הדין לא נמצא שם בעצמו אלא נשים הן שליחות בית הדין ומספיק שבית הדין יידע על הטבילה.
להבנתי, "מבחוץ" זה הוא מחוץ לאיזור הטבילה. שהרי "על גביו" הוא מחוץ למים. אולם, אם לא די בהבנה האינטואיטיבית הפשוטה הזו, הרי שניתן לעיין במסכת גרים שבה נאמר במפורש ש"האישה מטבלת את האישה". השיטה המובאת להלכה בשולחן ערוך – היא שבית הדין צריך ידיעה בלבד על הטבילה. ועל כן, אין שום קושי באימוץ הנוהל של שליחות בית דין.
בארות אברהם יו"ד לג (79 באוצר)
הרב אברהם צבי קליין (תריג-תרפז), פירש שכוונת הרמב"ם (וממילא גם השו"ע והפוסקים) שהדיינים נמצאים בחדר סמוך, ודרך הפתח הם רואים את טבילתה. הוא מדייק זאת כי כתוב שהם נמצאים בחוץ, ולא כתוב שהם נכנסים[5].
עוררתני בשם הרב דטירנוי נ"י על דברי הרמב"ם בפי"ד מה' אסורי ביאה ה"י שכתב: ואם היתה אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינין מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות והיא יושבת במים ואח"כ טובלת בפניהם והם מחזירים פניהם ויוצאים כדי שלא יראו אותה כשתעלה מן המים, עכ"ל. וקשה מהיכן הוציא הרמב"ם דין זה? שבברייתא ביבמות מ"ז ע"ב איתא: אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ ומודיעים וכו', ואתה כתבת: ודין זה שהדיינים יהיו במרחץ כשהיא טובלת ואח"כ יצאו משם סותר את הברייתא הנ"ל שהדיינים עומדין לה מבחוץ. ודבר תימה הוא שהדיינים יראו את האשה עודה היא במים! אמנם לענ"ד אין כאן תימה, שאם כוונת הרמב"ם שהדיינים יהיו במקוה בשעת הטבילה, יהיה סותר עצמו, שהרי בתחילה כתב הוא עצמו "והדיינים מבחוץ" ולא נמצא שיכנסו אח"כ לבית הטבילה, אך הדבר פשוט לפע"ד שהדיינים צריכים להיות בחדר הסמוך לבית הטבילה, כעין פרוזדור, ומשם מודיעים אותה המצוות בשעה שהיא יושבת במים. ומש"כ הרמב"ם "ואח"כ טובלת בפניהם" אין הכוונה שיהיו הדיינים בבית הטבילה בפנים כ"א יראו אותה מחדר שלפני בית הטבילה שזה ג"כ נקרא "בפניהם" כי בכל אופן צריך שיראו אותה בשעת הטבילה דהא קיי"ל גר צריך שלשה (…) אבל אין הכוונה שיהיו בפנים המקום ממש, ואח"כ כאשר נגמרה הטבילה יחזירו פניהם ויוצאים גם מן החדר הסמוך כדי שלא יראו אותה דרך הפתח.
הרב יחיאל יעקב וויינברג
'כתבי הגאון הרב יחיאל יעקב וויינברג' חלק א סימן י (22 באוצר. מתורגם).
ה'שרידי אש' כתב שההלכה מצריכה שלשה אנשים יהודים (באופנים מיוחדים מספיק בשנים – בגר המתגייר ג עמ' 384 כתב שהסיבה היא לעדות), העומדים מבעד לדלת ויסתכלו דרך חרך שבדלת, לוודא שהיא מכניסה את ראשה בתוך המים. אם לא היו שם אנשים המצב בספק והיא צריכה גיור חוזר.
ב"ה יח חשון תשכ"ג…
בנוגע לתהליך טבילת גירות של אשה, צריכים להבחין בין שני ענינים נפרדים. הנשים העוזרות את האשה המתגיירת להכנס למקוה יכולות להיות גם אינן יהודיות, משום שאין להם תפקיד מיוחד. בתור עדים, ההלכה מצריכה שלשה אנשים יהודים (באופנים מיוחדים מספיק בשנים), העומדים מבעד לדלת. כאשר האשה מכוסה כמעט כולה במי המקוה, וראשה בלבד בולט לחוץ, יסתכלו האנשים האלה דרך חרך שבדלת, לוודא שהיא מכניסה את ראשה בתוך המים. (יש כאלו שמכסים את המקוה בסדין). עדותן של הנשים אינה נוגעת בכלל, בין אם הן יהודיות או לא-יהודיות. באופן שלא נוכחו שום אנשים (כמו שהזכרת במכתבך) המצב נהיה מסובך, והאשה אינה יכולה להתחשב לא בתור יהודיה ולא בתור אינה יהודיה. והיא צריכה גירות רשמית חדשה.
האם אפשר להקל שבית הדין יעמדו בחוץ
השאלה האם בשל צורך מסוים אפשר שבית הדין לא ייכנסו למקום שבו נמצא המקווה, ולא יראו את הטבילה. אפשר לחלק את הצורך שבזה לשלושה סוגים:
א. במקום שהמקווה נמצא במקום שבו רוחצות נשים, ואין אפשרות לסגור את המקום לטבילת הגיורת, ולא שייך שבית הדין ייכנסו לשם כשהמון נשים רוחצות[6] – במקרה כזה הורו הפוסקים שאפשר להקל שתטבול כשבית הדין נמצאים בחוץ, ושהנשים שהולכות איתה יהיו שליחות בית הדין. כך ענו לרב הירשוביץ הרב ריינוביץ והרב סלנט, וכ"כ הרב עוזיאל, והסכימו לכך הרב עובדיה יוסף.
ב. כיוון שזה נחשב לדבר לא מקובל ולא ראוי, ואולי גם נוגד את הצניעות, שגברים (ועוד רבנים) יראו אישה טובלת.
ג. מפאת הבושה שחשה הטובלת עצמה.
לגבי שני הנימוקים האחרונים יש מחלוקת האם בגללם אפשר להקל.
יש לציין שהפוסקים שבכותרת הבאה ('מה הדין בדיעבד') לכאורה מחמירים: מי שהחמיר בדיעבד ודאי שיחמיר לכתחילה, וגם האחרים כתבו שלכתחילה יש לטבול בנוכחות בי"ד (אמנם הם לא התייחסו בפירוש לצורך שבזה, אבל מסתבר שידעו על קיומו).
כשאי אפשר שבית הדין ייכנסו
תשובת פרח מטה אהרן לכאורה גם עוסקת בזה, ודעתו שצריך לטבול שוב. אמנם כיוון שלא ברור לגמרי מה היה המקרה שם, ומדובר על טבילה שכבר התבצעה – הבאתי אותו להלן (בכותרת 'מה הדין בדיעבד').
יש להדגיש שבשאלות בפועל נראה שלא היה מדובר על מצב שבו אין שום אפשרות לטבול, שכן מדובר בערי נמל, ואף שלא היה שם מקווה מסודר הרי ניתן היה לטבול בים. אלא שכנראה שבגלל הקושי שבדבר לא התחשבו באפשרות הזו.
הרב צוריאל הציע שאולי כיוון שהמציאות בפועל היתה שבגלל הטורח שבדבר היו נמנעות הגיורות מלטבול – לא התחשבו באפשרות לטבול בים.
הרב סלנט והרב ריינוביץ' – בית אברהם (הירשוביץ) עמ' 47-49
בשנת תרנ"ג, הרב הירשוביץ שהיה באוסטרליה שואל על בעיה בטבילה של גיורות בפני שלושה. הבעיה היא שהמקום שבו נשים יכולות לטבול משמש לנשים בלבד, ואסור לגברים להיכנס לשם ע"פ החוק, ועוד שזה נחשב כלא מוסרי שייכנסו לשם. האם אפשר לסמוך בזה על הדעה שבדיעבד טבילה שלא בפני שלושה מועילה? וגם הציע שאולי עדיף שבית הדין ילוו אותה עד לשם.
הרב יעקב ריינוביץ' מלונדון, הסכים איתו שאפשר להקל ושיותר טוב שילוו אותה כמידת האפשר, והוסיף שאין לחשוש שצריך עדים על טבילתה. אמנם התנה את ההיתר בכך שיסכים איתו אחד מגאוני ישראל.
גם הרב סלנט הורה למעשה כפי שהציע הרב הירשוביץ, שהדיינים ילכו עימה עד מקום שאפשר ומשם נשים ילכו עימה, והדגיש שיידעו שהדיינים שם בסמוך ודעתם עליהן.
שאלת הרב הירשוביץ
ב"ה יום ב' פרשת מקץ שנת תרנ"ג מעלבורנע
יורוני מורנו ורבינו בדבר טבילת גיורת שקבלה דת ישראל כדת המבואר (ביו"ד ס' רס"ח) אבל סדר הטבילה לכתחילה כמבואר שם (שהנשים מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינים מבחוץ כו' ואחר כך טובלת בפניהם) דבר זה קשה מאד פה במדינה, באשר מקוה לבנות ישראל אין פה תחת יד ישראל רובם רחמנא ליצלן נוהגים מנהג מינות שרוחצות באמבטי בביתם, וסוברות כי בזה נטהרו לבעליהן, רק הצנועות ילכו לטבול בים אשר שם אוהל מוקף מחיצות אשר לא יבא שם איש ולא יראה לעין איש, ואם יזיד ח"ו איש לשחד את השומרת לתתו לבא שמה בשעה שנשים רוחצות שם בנפשם היא כי ענוש יענשו קשה על פי חוקי המדינה ומה גם דייני ישראל יגרמו בזה חילול ה' גדול רחמנא ליצלן לחשוב את דייני ישראל למפירי חוק המוסרי הנקדש בעיני העמים פה, ילמדנו מורנו ורבנו איך להתנהג פה במדינה ששורר חופש האמונה, האם נאמר גם בזה כדאמרינן (נדה ס"ז) גבי חפיפה היכא דאפשר אפשר, והיכא דלא אפשר לא אפשר ונסמך על הרבה מהראשונים דסבירא ליה דטבילה בדיעבד סגי בלא בית דין כמבואר שם בב"י בטור יו"ד סי' רס"ח (וביד אברהם) שם שמביא ראיה לדעת הפוסקים דבדיעבד סגי בלא בית דין הטבילה, מירושלמי פרק ד' דערובין הלכה ד' ד"ה ר' חונה בשם ר"נ ב"ר יעקב כו' ואולי טוב כי יתלווה התלמידי חכמים את הגיורת והנשים ההולכות עמה לטבול, ילוום עד בואם אל בית הטבילה דכיון שידוע לכל שטבלה כאילו עומדין שם דמי ונסמוך על דעת התוספות (יבמות דף מה, ב ד"ה מי לא טבלה לנדתה) או בדרך אחר כפי שיורינו ולתורת אמת מפי ק' איחל בקצוי הארץ.
עבדו ותלמידו אברהם עבר מ"ץ פה מעלבורניע
תשובת הרב יעקב ריינוביץ'
בעז"ה יום ה' ב' בחדש שבט שנת תרנ"ג לפ"ק פה לונדון יע"א בב"א
שלמא רבא וחיי אריכי לכבוד ידידי ואוהבי הרב ומו"צ ומ"מ והמהולל בתשבחות ומצדיק הרבים כש"ת מו"ה אברהם עבר נ"י עש"ז וכל זרעו לברכה וחיים טובים
אחדש"כ אודיע לכבוד תורתו איך שקבלתי לנכון אגרותיו והאמת אגיד שיש לי שמחת הלב מזה שאראה שכבוד מעלתו הרמה הוא כשושנה בין החוחים, ונגד זה שמח לבי, שכנגד זה רבים השיב מעון, ולהורות להם הדרך התורה, וזכות הרבים תלוי במר ועל דבר שאלתו אשיב לכבוד תורתו בקצרה, לענין טבילת גיורת במקום שאי אפשר בשום אופן לעשות כדת תורה שגם דעתי נוטה שהוא ממש כעין דיעבד, וכדאי לסמוך בזה לכתחילה על דברי התוספות ביבמות מ"ה ע"ב ד"ה מי לא טבלה והרא"ש שם דבדיעבד סגי בשלשה תלמידי חכמים רק לקבלת מצות וכו' אבל לטבילותה בדיעבד סגי בפני נשים כמו טבילת נדה, ודלא כהמחבר בשו"ע סי' רס"ח שכתב שאפילו לדעה הא בדיעבד סגי בפני ב' יעו"ש בש"ך שהוא דחוק, וכן יעשה מעלתו וכמו שכתב שהקבלה תהיה בפני ג' ויוליכו אותה עד בית הטבילה, ושם יהיו נשים כשירות שיהיו אצל טבילתה, אבל יראה מעלתו הרמה שלא לסמוך עלי רק באופן שיסכים לזה הרב הגאון מקאוונע או א' מגאוני ישראל… נאם יעקב ריינאוויטץ
תשובת הרב סלנט
בענין גיורית שאין רשות לאנשים ליהכנס בבית הרחצה – נכון כי נשים כשרות ילכו עם האשה שחפצה להתגייר אחרי קבלתה דת ישראל בכל פרטיה כדת תורה ושלושה תלמידי חכמים ילכו עמהן בצוותא עד המקום שרשות בידם להכנס ובבית הרחצה תלך האשה הגיורת עם הנשים הכשרות והיראות והמוחזקות שיטבילו להאשה הגיורת כדת תורה וידעו כי השלושה תלמידי חכמים עומדים סמוך לגבול שיכולים להכנס ודעתם עליהן, ואחר הטבילה יגידו בפני התלמידי חכמים השלשה שטבלה כדת תורה.
… והנני אומר שלום וברכה כעתירת המעתיר דורש שלומכם וחותם בברכה שמואל סלאנט
משפטי עוזיאל כרך א – יורה דעה סימן יג
הרב עוזיאל הקל לטבול שלא בפני בי"ד אחרי קבלת המצוות בפני בית דין, כאשר אין אפשרות סבירה לטבול בפני בית דין כי בית הטבילה משמש כבית מרחץ לנשים.
לאחר שפרש את הסוגיה וסיכם שהשו"ע פסק כתוס' ורא"ש שמי שקיבל מצוות בפני שלושה וטבל שלא בפניהם מותר להנשא בישראל, ולדעת הרי"ף והרמב"ם לכתחילה אסור להשיאו בישראל (הרב עוזיאל סובר שבדיעבד אינו חייב לגרש), ורק הנמוק"י סובר שאינו גר כלל – כתב הרב עוזיאל שבמקרה כזה שאי אפשר, קרוב לומר שגם הרי"ף יודה שמותר לטבול שלא בפני בית דין.
וכדי שההיתר יהיה מרווח כתב שבית הדין ישלחו איתה שלוש נשים שיהיו שליחות בית דין מיד אחרי שיודיעו לה המצוות, והן יודיעו לה שוב המצוות ותטבול בפניהן. והביא ראיה שזה מועיל מתירוץ התוס' שכיוון שידוע שטבלה זה נחשב בפניהם, וביאר שכל הטעם שצריך שלושה בטבילה הוא כדי להיות בטוחים שהטבילה היא על דעת אותן קבלת המצוות, וכאשר עושים כך גם הרי"ף יודה שמותר להשיאה אח"כ.
"בהיותי משרת בקדש בעוב"י סאלוניקו יע"א נשאלתי אם אפשר להכשיר טבילת הגיורת שלא במעמד בית דין כי היות ומקוה טהרה נמצא במרחצאות של לא יהודים ובו מתרחצות תמיד גם נשים לא יהודיות וזילותא גדולה היא לבית דין להכנס במרחץ זה והוא דבר זר לעיני הרואים ולכן עלי שמו פניהם לתקן הדבר להבא שטבילת גיורת תוכל להעשות שלא במעמד בית דין, נעתר לבקשתם שמצאתיה נחוצה והכרחית אמרתי לברר הלכה זו בסיעתא דשמיא…"
(כאן ביאר את סוגיית טבילה בפני שלושה בראשונים. בפרט הוא מדגיש שהצורך בשלושה בטבילה הוא בשביל קבלת המצוות שאיתה, שתהיה בסמוך לטבילה).
"מהאמור נקטינן ששלש שיטות נאמרו בהלכה זו:
א. הנמק"י סובר: הטובל שלא בפני בית דין הרי הוא כלא טבל והוא כגוי לכל דבריו.
ב. הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן סוברים שהוא גר לענין זה שאין זרעו פסול, אבל אין משיאים אותם בישראל לכתחילה.
ג. התוס' והמרדכי והרא"ש והטור ומרן סוברים שאם קדמה קבלת מצוות קלות וחמורות בפני בית דין וטבל בפני עדים הרי הוא כישראל לכל דבריו ומותרים להנשא בישראל.
הדרן לשאלתין, חזי הוית להרב פרח מטה אהרן (חלק שני סימן נ') שנשאל באשה שטבלה בפני נשים מסבה זו שבעל המרחץ לא נתן לאנשים להכנס בבית המרחץ שהיו בו נשים נכריות ומסיק להלכה שהרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והריטב"א פוסקים שאין טבילה שלא בפני בית דין מתירה את נשואיהם וכו' מי ירים ראשו להקל, הלכך צריכה טבילה שנית בפני בית דין ושיודיעוה שוב מקצת מצות קלות וחמורות עכת"ד.
ובכל זאת אני אומר לע"ד שבנדון דידן אפשר לנו לסמוך על דעת מרן ורמ"א והמרדכי משום שלא תנעול דלת בפני גרים, וטעמא דידי הוא:
הואיל ובבית המרחץ שבו המקוה נמצאות תמיד נשים שמתרחצות בו ועמידת בית דין על ידי הטובלת גורמת לזות שפתים מצד הנשים המתרחצות ומצד הקהל והואיל ומצד הדין והמוסר לא הותר לכל אדם, ומכל שכן לרבני ישראל, להכנס לתוך מרחץ של נשים בשעה שהן מתרחצות שהרי גם בגיורת עצמה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינים מבחוץ ומודיעים אותה מצות קלות וחמורות כשהיא יושבת במים ואח"כ טובלת בפניהם והם מחזרים פניהם ויוצאים כדי שלא יראו אותה כשתעלה מן המים (יו"ד רס"ח סעיף ב') הרי שלא הותר לדיינים להסתכל בה לא קודם טבילתה ולא אחריה כשהיא אינה לבושה כראוי, וכאשר נכנסים אל המרחץ שיש בו נשים אחרות שמתרחצות או אפילו מתלבשות לא ימלט דבר זה שלא במתכוין, וכיון שכן נעשתה טבילת גיורת במעמד בית דין לדבר שאי אפשר, ובמקום שאי אפשר כזה קרוב הדבר לומר שלכל הדעות מהניא טבילתה שלא בפני בית דין אפילו להשיאה לישראל.
וראיה לזה ממ"ש התוס' (יבמות מ"ז, ד"ה משפט) שהתירו על ידי בית דין שאינם מומחים משום שלא תנעול דלת בפני גרים ואף אנו נלמוד מדבריהם להתיר טבילת גיורת שלא במעמד בית דין במקום דאיכא זלותא דבי דינא ולעז המדינה משום שלא תנעול דלת בפני גרים אחרי שתקבל בפני בית דין מצות קלות וחמורות סמוך לטבילתה.
וכדי למצוא היתר יותר מרווח אומר אני לתקן שתעמוד הגיורת בלוית שלש נשים ישראליות לפני בית דין ובית דין יודיעו לה מצוות קלות וחמורות וענשן כדין וכהלכה, ואחרי קבלתה עול מצוות יצוו עליה שתלך תיכף עם הנשים שאתה בבית דין, לטבול בפניהן בתור שליחות בית דין ולשם קבלת היהדות וכל מצוותיה וכן יאמרו לה הנשים בשעת טבילתה ובזה נראה לע"ד שטבילתה כשרה לכתחילה לכל הדעות.
וראיה לזה ממה שכתבו התוס' (יבמות שם ד"ה מי) ויש מפרשים דכיון דידוע לכל שטבלה כאלו עומדים שם דמי ע"כ.
והכי מסתברא לע"ד שהרי בודאי עמידת בית דין על יד טבילתה והודעתם לה מצות קלות וחמורות אינו אלא כדי להוכיח בזה שמעשה הוא לשם קבלת היהדות באמונותיה ועול מצותיה, וכיון שהתברר לנו זאת באופן ודאי שאין להטיל בו שום ספק אין צורך שוב שיעמדו בית דין בשעת טבילתה וסברא זו היא מוסכמת גם לדעת הרי"ף שהרי מודה הרי"ף דאשה שטבלה לנדתה ואיש שטבל לקריו הוי גר בדיעבד, והיינו טעמא משום דמעשה הטבילה בשעתה מוכיחה על כונתה, ומטעם זה היה ראוי להכשירו לגמרי אלא שכיון שאין הוכחה ברורה שקבל כל המצוות ואפשר להסתפק שלא קבל עליו אלא מצות אלו שהוא נוהג בהם לכן אין משיאים אותו עם בת ישראל. ולדעת מרן אף בזה מותר להשיאו משום דמעשיו מוכיחים על כונתו והטובלת לנדתה או הטובל לקריו הרי הוא כאלו טבל בפני בית דין.
דון מינה במקום שמעשיו מוכיחים בברור גמור על טבילתו לשן גירות גמורה אחרי שקבל עליו עול מצות מפי בית דין סמוך לטבילתו כשהולך לטבול עם שלוחי בית דין וטובל לפניהם הרי זה כאילו טבל בפני בית דין מדין אנן סהדי שטבל לשם גרות ובטבילתו זאת נעשה גר זה כישראל גמור לכל דבריו. והנלע"ד כתבתי.
הדיון לפני שבעים שנה ויותר
הראשון שהקל בזה (כי הנשים לא יסכימו) הוא הרב יוסף טאראן, ומאוחר יותר בתוך שנים ספורות (תש"ח-תשי"ד) נכתבו כמה תשובות והדיון הסתיים בהחלטת ועד הדיינים שצריך שבית הדין יראו את הטבילה. במקלים: הרב הרצוג (הקל למקרה נקודתי), הצי"א שגם העיד שהרב עוזיאל הסכים איתו להקל. במחמירים: הרב עובדיה יוסף, הרב אונטרמן.
זכרון יוסף הלכות גרים עמ' יב-יג (84-85 באוצר)
הרב יוסף אהרן טאראן כתב שכיוון שנשים לא יסכימו לטבול בנוכחות גברים, הרי זה נחשב שאי אפשר וזה כמו דיעבד, וסמך על דעת התוס' והרא"ש להתיר טבילה בפני נשים כנהוג. יש לשים לב שהוא מגיע מתוך מגמה להקל כמידת האפשר.
וכעת נדבר מדין הגיורת שבאתה להתגייר איך להתנהג ואיך להקל מעט בעתים הללו בכל מה דאפשר…
בנכרית העיקר הוא הטבילה במים שעל ידי זה תיכנס תחת כנפי השכינה ושתקבל עליה עול המצות בפני ג' דוקא… מיהו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד כשר אפילו בפני שנים ובפני קרובים. אך קבלת המצות מעכבת אם אינה בפני ג' וביום דוקא. ולדעת הרי"ף והרמב"ם גם המילה והטבילה מעכבת אם אינה בפני ג'. ולפי שבעתים הללו בודאי לא תסכים האשה שיעמדו ג' אנשים בעת טבילה (וכבר היה מעשה כזה) ואפילו בפני ב' לא, ובפרט במקום חפשי כזה. נכון לפסוק כמו הכלל בפוסקים שבמקום שאי אפשר חשוב כדיעבד. ומצאתי בכמה מקומות שהטבילה בפני ג' הוי רק למצוה לכתחילה ולא לעכב ויש אומרים דסגי באחד והבית יוסף בסימן הנ"ל מביא מתוספות קדושין ד' ס"ב בד"ה גר – וזה לשונו נראה בטבילה דחד סגי אך למצוה צריך ג' ולא לעכב והנני מעתיק לשון התוספות יבמות ד מ"ה בד"ה 'מי לא טבלה לנדתה' וכן הוא לשון הרא"ש וכן הוא בבית יוסף בסימן רס"ח וז"ל: תימא דאמר לקמן דף מ"ו דגר צריך ג' דמשפט כתוב ביה. ואפילו למאן דאמר בריש סנהדרין דף ג' דבר תורה חד נמי כשר מכל מקום אין דרך נשים להביא איש עמהן בשעת הטבילה [אלא נשים] ואשה איננה ראויה לדין כדתנן נדה דף מ"ט כל הכשר לדון כשר להעיד. ועוד מאריך שם ומסיים ויש לומר הא דבעינן ג' היינו לקבלת המצות אבל לא לטבילה אף על גב דאמרינן לקמן שני תלמידי חכמים עומדין מבחוץ היינו לכתחילה דעדיף טפי. ויש מפרשים דכיון דידוע לכל שטבלה [היינו על ידי הנשים שהלכו עמה] כאלו עומדים שם דמי (פירוש דקלא אית ליה) עכ"ל. נשמע מזה שמותרת לטבול על ידי הנשים כנהוג. ובפרט בעתים הללו, אך קבלת המצות צריך לעשות בפני ג' דוקא וביום דוקא. וזהו דבר שאפשר בנקל.
יביע אומר חלק א – יורה דעה סימן יט
המנהג הוא שבטבילת גיורת הדיינים עומדים בחדר הסמוך והיא טובלת בפני אישה. וזה הפוך מההלכה. אמנם הבעיה היא שבמקוואות בימינו המים צלולים וגופה נראה.
(א) בגמרא לא כתוב שצריכה לטבול בפניהם, והיה מקום לומר שכיוון שעומדים בחוץ וידוע שהיא טובלת זה נחשב כמו בפניהם. וראיה לזה מביאור התוס' על 'מי לא טבלה' שכיוון שידוע שטבלה זה נחשב כעומדים שם, וכל שכן כשיש שלושה בחוץ שזה גם לכתחילה.
(ב) מביא עוד ראשונים שדעתם כתוס', ומדגיש שלכתחילה צריכה לטבול בפני שלושה, אבל היה מקום לפרש שמספיק שהשלושה עומדים בחוץ.
(ג) אמנם ברמב"ם הוסיף שהיא טובלת בפניהם, וכ"כ בשו"ע וכ"כ אשכול ומאירי. [וחלק על הצעת הבארות אברהם שיעמדו בפרוזדור].
(יז) חולק על הרב עוזיאל שהתיר טבילה בפני נשים כשבבית המרחץ יש כל הזמן נשים ערומות ואי אפשר שבית הדין ייכנסו לשם.
(כ) סיכום: אין להקל בזה, "ועל הבית דין לעמוד בכל תוקף נגד המחדשים והמודרניים למיניהם", וצריכים הדיינים לראות בעיניהם את הטבילה, ויש לזה שני פתרונות: לפרוס יריעת בד או שתלבש חלוק רחב ייעודי. [7]
בסוף דבריו כתב שמאוחר יותר ראה את דברי הרב סלנט, אבל הרב סלנט התיר רק כשאין שום אפשרות להיכנס לשם. בתשובה אחרת הורה למעשה להקל כרב סלנט, כאשר היה "בלתי אפשרי במציאות" שיהיו שם שלושה (קובץ משנת יוסף יג, 401 באוצר).
ב"ה קהיר. י"ח חשון תש"ח לפ"ק.
בדין טבילת הגיורת בפני בית דין, הנה מעשים בכל יום פה מצרים שאין הדיינין עומדים בבית הטבילה כדי שתטבול הגיורת בפניהם, אלא הם עומדים מחוץ לבית הטבילה, בחדר הסמוך, ומשם מודיעים לה מקצת מצות קלות וחמורות, וטובלת אחר זה בפני אשה ישראלית, וזה היפך מה שפסק מרן בש"ע (סי' רסח ס"ב), אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, והדיינים מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות והיא יושבת במים, ואח"כ טובלת בפניהם, והם מחזירין פניהם ויוצאים כדי שלא יראוה כשתעלה מן המים. ע"כ. ברם דא עקא כי המים של המקואות שלנו נקיים מאד וצלולים, וגופה נראה אף בהיותה במים, ולאו אורח ארעא. ונדרשתי לחוות דעי למעשה, איזה דרך ישכון אור, לצאת ידי חובת הפוסקים.
(א) והנה ביבמות (מז:) תנינא בטבילת הגר, נתרפא מטבילין אותו מיד, ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות וחמורות, טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבר. אשה נשים מושיבין אותה במים עד צוארה, וב' ת"ח עומדין לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות. ע"כ. ופריך בגמ' אהא דתניא וב' ת"ח וכו', והאמר ר' יוחנן גר צריך שלשה, ומשני הא א"ר יוחנן לתנא, תני שלשה. ע"כ. ולא נזכר בגמ' שצריכה לטבול בפניהם, ואף הודעת המצות לכאורה נראה שיכולה להיות בעת שהדיינים בחוץ, וא"כ היה מקום לומר, שאע"פ שאנו מצריכים שלשה בדין הגירות, וכדיליף ר' יוחנן (שם מו:) משום דמשפט כתיב ביה. (משפט אחד יהיה לכם ולגר, ואין משפט פחות משלשה. רש"י). מ"מ כיון שעומדים בחוץ וידוע הדבר שהיא טובלת, כאילו טבלה בפניהם. וכעין מאי דקי"ל בקידושי ביאה, דאמרינן הן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה… ומכל מקום יש להביא ראיה לזה מדאמרינן (יבמות מה:), ההוא דקרו ליה בר ארמייתא, א"ר אסי מי לא טבלה לנידותה. וכ' התוס', תימה דהא גר צריך שלשה, דמשפט כתיב ביה וכו', ואין דרך הנשים להביא איש עמהן בשעת טבילה. וי"ל וכו'. וי"מ שכיון שידוע לכל שטבלה כאילו עומדים שם דמי. ע"כ. וכ"ש הכא דאיכא בי תלתא, אלא שעומדין בחוץ, דאף לכתחלה שפיר דמי.
(ב) וחזיתיה להרשב"ץ בתשו' ח"ג (סי' רכז) שכתב בזה"ל: שטבילת גרים שנעשית שלא בפני שלשה, היא מתרת אותם לבא בקהל, אבל צריך הוא שיקבל עליו התורה (והמצות) בפני שלשה קודם טבילה. שהרי משפט כתוב בהן, ואין משפט פחות משלשה. ע"ש. וזה כמ"ש עוד התוס' (יבמות מה:) על קו' הנ"ל: וי"ל דהאי דבעינן שלשה היינו לקבלת המצות, אבל לא לטבילה, ואע"ג דאמרי' לקמן (מז:) דב' ת"ח עומדים מבחוץ, היינו לכתחלה דעדיף טפי. ע"כ. וכתבו עוד התוס' שם: ויש מפרשים דכיון דידוע לכל שטבלה כאילו עומדים שם דמי. ומיהו קשה, דטבילת נדה בלילה, ולקמן (מו:) אמרי' אין מטבילין גר בלילה. אבל אי לא כתיב משפט אלא אקבלת מצות אתי שפיר, והא דאין מטבילין היינו לכתחלה מדרבנן. ע"כ. ומבואר שיותר נראה להתוס' החילוק בין קבלת המצות לטבילה, וכמ"ש הרשב"ץ הנ"ל. [וע' בשו"ת הרשב"ש (סי' תס"ז), שכ' בשם התוס' הנ"ל, דטבילת נדה זו היתה ביום השמיני ומשום אריא וגנבי, כדאיתא בנדה (סז:). וכתב, דממאי דלא מתרצי דבדיעבד שרי מוכח שאם טבלה בלילה אפילו בדיעבד לא הוי גירות. ע"ע]. ומ"מ נראה שזה דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא. ואפי' להי"מ צ"ל כן, דלכתחלה צריך שיהיו שלשה עומדים מבחוץ מיהת. וע"ע בתוס' חד מקמאי (יבמות שם). ובתוס' הרא"ש ובפסקיו שם, שג"כ ס"ל דבדיעבד אם טבל שלא בפני ג', הוי גר גמור, אבל לכתחלה צריך לטבול בפני שלשה. אלא שהיה מקום לפרש דסגי מיהת כשעומדים מבחוץ, ואין צורך שתהיה הטבילה גופא בפניהם ממש. וכנ"ל.
(ג) אולם מבואר בהרמב"ם (פי"ד מהא"ב ה"ו) בזה"ל: ואם היתה אשה, נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, והדיינים מבחוץ, ומודיעים אותה מקצת מצות קלות וחמורות והיא יושבת במים, ואח"כ טובלת בפניהם, והן מחזירין פניהם ויוצאים כדי שלא יראו אותה כשתעלה מן המים. ע"כ. וכלשון הזה פסק מרן (בסי' רסח ס"ב). וכ' בערוך לנר (יבמות מז:) שמ"ש הרמב"ם שנכנסים הדיינים לראות טבילתה, יצא לו כן מהא דקתני, שמושיבין אותה במים עד צוארה, ולמה לנו לעשות כן. אלא ודאי מפני שהדיינים צריכים להכנס ולראות טבילתה. ע"ש. ולפ"ז הא דתניא במס' גרים (פ"א ה"ח), האיש מטביל את האיש, והאשה את האשה. ע"ש. אין הכוונה לומר שהאשה תטבול בפני נשים ולא בפני הדיינים, אלא דקאי על הושבתה במים עד צוארה, וכדאמרי' ביבמות (מז:) נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, ולעולם הטבילה צריכה להיות בפני ב"ד אנשים. (ובנחלת יעקב שם, פירש, האיש צריך לטבול בפני אנשים, ואשה בפני נשים, והת"ח עומדים מבחוץ בטבילת האשה). וכ"כ בש"ע (סי' רסח), שהנשים מושיבות אותה במים עד צוארה וב"ד עומדים מבחוץ. ע"כ. והרי מבואר בש"ע שצריכה לטבול בפניהם, וע"כ דהתחלת הטבילה קאמר, אבל סיום הטבילה צ"ל בפני ב"ד. וכ"כ בס' האשכול ח"ב (עמוד קכה), וז"ל: שלשה ת"ח עומדין מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות וטובלת בפניהם. ע"כ. וכן הוא בהמאירי (יבמות מה:, עמוד קפט) שכ', וטובלת לגמרי בפניהם, ומחזירין פניהם שלא יראוה כשהיא יוצאת מן המים. ע"ש. וכ"כ הריא"ז, הובא בשה"ג שם. [ופשוט שיש לחלק בין דין זה לדין קידושי ביאה, דאמרי' התם הן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה, דהתם הוי בתורת עדות דוקא, והכא מדין משפט נגעו בה]. וחייבים אנו לקבל באימה דברי רבותינו הראשונים, שפסקם ג"כ מרן בש"ע. +וראיתי לידידינו הגאון ר' יצחק וייס שליט"א בשו"ת מנחת יצחק ח"ד (סי' סד) שג"כ העלה כדברינו, שבשפלנו זכר לנו. ע"ש. אולם בשו"ת בארות אברהם (חיו"ד סי' לג) השיא דברי הרמב"ם לכוונה אחרת, ופירש, שא"צ שיכנסו הדיינים בחדר הטבילה, אלא יעמדו בפרוזדור, ומשם יאמרו לה מקצת מצות קלות וחמורות, וזה נקרא טובלת בפניהם, כיון שנמצאים סמוך לחדר הטבילה, ואח"כ יצאו לחוץ כדי שלא יראוה בצאתה דרך הפתח. ע"ש. ואין דבריו מחוורים, שהרי כל הטעם שאמרו נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, הוא כדי שבשעה שיכנסו הדיינים לבית הטבילה לא יראוה ערומה, ואם איתא שא"צ להכנס לבית הטבילה, אלא די שיעמדו בפרוזדור, לא היה צורך בכך. ועוד שהרי כתב הרמב"ם: וטובלת בפניהם, והם מחזירים פניהם ויוצאים כדי שלא יראוה כשתעלה מן המים, ומוכח להדיא שהטבילה היתה בפניהם ממש ולכן הוצרכו להחזיר פניהם ולצאת. וכן מצאתי להגאון ר"מ פיינשטיין שליט"א בשו"ת אגרות משה כרך ה' (חיו"ד סי' קכז) שבאמת כ' להוכיח ממ"ש שמושיבות אותה במים עד צוארה, שיש צורך שבית הדין יהיה נוכח בעת טבילתה ותטבול בפניהם ממש. והוסיף, שלא רק לכתחלה צריכים שלשת הדיינים לראות הטבילה ממש, אלא גם בדיעבד מעכב, שאל"כ לא היו מצריכים שיראו הטבילה בגיורת, כיון שבכל אופן אין זה דרך צניעות, שבודאי בלי צורך של מצות גירות הדבר פשוט שאסור להסתכל באשה הטובלת אף כשעומדת במים עד צוארה, אלא ודאי שראיית הדיינים בשעת טבילה לגיורת היא לעיכובא, ולכן לא מהני כלל כשהם בחדר הסמוך לבית הטבילה, וכמ"ש כיו"ב בעירובין (צב) שאף בחצר קטנה שנפרצה לגדולה, ויש חמשה בזו וחמשה בזו אין מצטרפין למנין, וכ"פ בטוש"ע א"ח (סי' נה סט"ז). לפיכך אפילו אם היה החדר פתוח לבית הטבילה לא מהני להחשיב כאילו היו הדיינים עומדים במקום הטבילה, ונמצא שטבילת הגיורת הזאת בלא ב"ד, ותלוי דבר זה אם המצאות בית דין בטבילה הוא לעיכובא או לאו, דהוי ספקא דדינא. עכת"ד. אתה הראת לדעת שגם הרב נר"ו הבין כדברינו שהטבילה צריכה להיות בפניהם ממש. ודו"ק.+
… (כאן דן בראשונים ואחרונים בסוגיית טבילה בפני שלושה. מסעיף יב דן בפתרונות מעשיים, מופיע בהמשך)
(טז) ותבט עיני בשו"ת משפטי עוזיאל ח"א (חיו"ד סי' יג), שנשאל בהיותו הרב דסאלוניקי, במה שהמקוה נמצא בבית המרחץ של גוים, ונשי עכו"ם מתרחצות שם, וזילותא גדולה להב"ד להכנס בו, אם אפשר להקל ולהכשיר טבילת הגיורת שלא במעמד ב"ד. ובתחלה העיר על מ"ש הנמקי יוסף, דההיא דאמרינן מי לא טבלה לנדתה, מיירי שטבלה בפני ב"ד, וכ' שהוא תמוה מאד, דאטו הטובלת לנדתה מזמינה ב"ד לטבילתה, וכן הטובל לקריו וכו'. ע"ש. ולא ידענא מאי קשיתיה, שהם הלכו לשם גרות, אלא שלא הוזכר בפירוש בשעת טבילתן שהן טובלים לשם יהדות רק לשם נדה וקרי. וכמבואר ג"כ בחי' הריטב"א. ודברי הנמק"י מאיש לוקחו (הוא הריטב"א). וכנ"ל. אכן מה שהק' במה שנסתייע הנמק"י מדברי הירוש', דאדרבה יש לדייק להיפך מדברי הירוש', בזה יפה כיון לדברי המאירי (יבמות שם /מה/). ע"ש. וראיתי עוד שם, שהביא דברי היד אברהם, שכ' להוכיח מהירוש' דבדיעבד מהניא טבילה שלא בפני ב"ד, ודחהו כמש"כ לעיל שנתגייר ע"י ב"ד הדיוטות. כיעו"ש.
(יז) ואסיפא דמילתא מסיק בשו"ת משפטי עוזיאל הנ"ל, להקל לטבול שלא במעמד ב"ד, מפני שבבית המרחץ של גוים הנ"ל שבתוכו נמצאת המקוה, ישנן נשים ערומות, וא"א בשום אופן שאנשים ובפרט רבנים יכנסו לתוכו. וכתב לסמוך ע"ד התוס' והרא"ש שהתירו בדיעבד. ושכן פסק מרן. ושעת הדחק כדיעבד דמי. וכ"ש בשעת הדחק כזו שא"א אחרת נ"ל דטבילתה כשרה לכתחלה לכל הדעות. ע"כ. והנה כנדונו ממש נשאל בשו"ת פרח מטה אהרן ח"ב (סי' נא) הנ"ל, ולא רצה להתיר בשום אופן. (ואולי היתה אפשרות להטביל הגיורת בזמן שאין נשים נמצאות בפנים). ומ"ש ג"כ שד' מרן להתיר בדיעבד כהתוס' והרא"ש, כבר ביארנו לעיל שאין זה ברור כלל בד' מרן, ורבו האחרונים שכתבו בדעתו להחמיר כדעת הרי"ף והרמב"ם. ומכ"ש שאין כל יסוד למ"ש להקל אף לדעת הרי"ף והרמב"ם, מכיון שמצאנו שהחמירו אף בדיעבד שכבר טבל, שאין להשיאו בת ישראל עד שיטבול שנית. וביחוד לפמ"ש לעיל שלא התירו אלא כשאין הדבר ידוע אם טבלו בפני ג', אז סומכים על טבילתן לנדה וקרי, שמזה הוכחה למפרע שטבלו כהוגן מתחלה, אבל כשברור הדבר שלא טבלו בפני שלשה אין להכשיר אפילו את זרעו, א"כ בודאי שאין להקל בשעה"ד, דלא עדיף שעה"ד מדיעבד. ועוד שהרי מצאנו להריטב"א ונמק"י והגמ"י וסמ"ק שפוסלים בדיעבד אף את זרעו, וס"ל שהוא פיסול דאורייתא, וא"כ מאן ספין ומאן רקיע להקל נגד כל הני רבוותא, לעשות מעשה להקל לכתחלה, ודי לנו בדיעבד לסמוך עמ"ש מרן בשם הרי"ף והרמב"ם להכשיר את זרעם דוקא, ומשום שהיא סברא אמצעית, בין התוס' והרא"ש להריטב"א ונמק"י. (ואגב יש להעיר עמ"ש הפתחי תשו' (סק"ב) בשם פרח מטה אהרן, עמ"ש מרן וטובלת בפניהם, שהוא לעיכובא ותחזור ותטבול בפניהם. ע"ש. ואינו מדוייק. כי הרואה סבור שאפילו אם היו הב"ד מבחוץ, וקבלה המצות בשעת טבילתה, צריכה לחזור ולטבול בפני ב"ד ממש, וזה לא נזכר כלל בדבר /בדברי/ הרב פרח מט"א, ורק כשלא נמצאו הב"ד כלל בשעת הטבילה החמיר, משא"כ אם היו עומדים מבחוץ אפשר שיש להקל. ודו"ק).
… (כאן דוחה את ראיית הרב עוזיאל מכך שאין לנעול דלת בפני גרים, ואח"כ דן בדיני שליחותייהו)
(כ) זאת תורת העולה שאין להקל לכתחילה בדין זה, וצריכים הדיינים להכנס לבית הטבילה לראות במו עיניהם טבילת הגיורת, ויש לזה ב' דרכים: א. לפרוס יריעת בד ע"פ המים, ואין נראה מתוכה אלא ראש הגיורת, הבולט דרך חלל שבאמצע היריעה, ואחר קבלת המצות תרכין ראשה ותטבול לעיני הזקנים, ומיד לאח"ז הדיינים יוצאים החוצה. והיא תלבש ותצא. ב. אפשר ג"כ להתיר לגיורת לטבול בחלוק רחב (שנעשה למטרה זו), שאינו חוצץ מכיון שהמים חודרים לתוכו. אולם להקל לטבול שלא בפני בית דין, אינו נכון כלל, ועל הב"ד לעמוד בכל תוקף נגד המחדשים והמודרניים למיניהם, וה' ישלח עזרו מקודש לכל הולך תמים, והיה ה' עם השופט, ולא תמעד אשוריו. והנה אם כי מצינו במדרש (ר"פ לך לך), אברהם אבינו מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, אין ללמוד מזה שיהיה די לגייר ע"י נשים, שהרי משפט כתיב בהו, וצריכים ג' אנשים דוקא, שהאשה פסולה לדון, וכמ"ש התוס', אלא הביאור הוא שעיקר ההשפעה לגייר את הנשים נעשתה ע"י שרה, וגם היא היתה מושיבה אותן במים עד צוארן, וכמ"ש בגמ'. (וכן י"ל במס' גרים פ"א, האשה מטבלת את האשה). ובלא"ה הא קי"ל שאין למדין מקודם מתן תורה, וכמ"ש התוס' (מ"ק כ) ד"ה חג שבעה, בשם הירוש'. וע' בציון ירושלים בירוש' (פ"ק דסנהדרין ריש ה"ד). ובשד"ח (מע' א כלל שכא). ואכמ"ל. וכ"ש דהתם י"ל שלא היה גרות ממש, אלא רק להאמין בהשי"ת ולקבל עליו שבע מצות ב"נ. (שהרי לא היו שלשה בתחלת הגרות). ואשר ע"כ אין לזוז מההלכה המפורשת, שהטבילה צריכה להיות בפני ב"ד.
(כא) והלום בהתעורר מחדש בעיא זו באה"ק, הראוני (אחר שנדפס כל הנ"ל) בס' בית אברהם להרה"ג ר' אברהם עבר הירשוביץ ז"ל (בעמוד מז), שנסתפק בדין זה בהיות שבעירו אין שום אפשרות לחברי בית הדין לגשת אל מקום הטבילה הנמצא ברשות העכו"ם, ואיש הבא שם בנפשו הוא, וענוש יענש ע"פ חקי המדינה, וכ"ש שאם ילכו שם דייני ישראל יגרמו חלול ה' בזה, אם אפשר לסמוך להקל ע"פ דברי התוס' שמתירים בדיעבד. והשיב לו הגאון מהר"ש סלאנט ז"ל (בעמוד מט), כי נכון שנשים כשרות ילכו עם שלשת חברי ביה"ד, (אחר קבלת המצות בפני בית דין כד"ת), עד מקום שיש רשות לגשת אליו, ואז ילכו הנשים היראות והכשרות להטביל את הגיורת כד"ת, וידעו כי הב"ד עומדים סמוך לגבולן ודעתם עליהן, ואחר הטבילה יגידו בפני הב"ד שטבלה כד"ת. עכ"ד. והנה מבואר מדברי קדשו שמצרף מה שנמצאים הב"ד מבחוץ בדיעבד שרי. (וכן שעת הדחק כדיעבד דמי). ומ"מ פשוט שלא התיר הגאון ז"ל אלא בנידונו שיש סכנה לגשת שם, שהוא חשוב כדיעבד גמור, משא"כ כשישנה איזו אפשרות שהיא להכנס שם, אין להתיר כלל. וע' בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חיו"ד סי' רג). ובשו"ת חלקת יעקב ח"א (ס"ס יג). ע"ש. ואשר ע"כ צריכים לעמוד בכל תוקף נגד אלו הרוצים לשנות, ונודע לי כי כן הוא דעת גדולי הדור שליט"א, שלא להקל בזה כלל. והשי"ת יהיה עמנו להעמיד דגל התורה על תלה, ויבער את הקוצים מכרם ה' צבאות, יתמו חטאים מן הארץ. וישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה. ובא לציון גואל אמן.
קובץ משנת יוסף יג, 401 באוצר
פש גבן מה שארי נעשה שואל בענין טבילת הגיורת בשלשה אנשים שזהו דבר בלתי אפשרי במציאות במדינתו. והנה שאלה כזאת נשאל הגר"ש סלאנט בשו"ת בית אברהם עמוד מ"ט והשיב שבזה נכון כי נשים כשרות ילכו עם הגיורת לאחר קבלת המצות בשלשה כדת וג' ת"ח ילכו עמהן בצוותא עד המקום שבידם רשות להכנס שם ואז תלך הגיורת עם הנשים הכשרות ותטבול בפניהן בידען כי ג' ת"ח עומדים סמוך לה ודעתם עליהן ואחר הטבילה יגידו בפני הת"ח שטבלה כדת. עכ"ל. וע' תוס' יבמות מו, ב וביו"ד סי' רסח ובשו"ת יביע אומר ח"א חיו"ד סי' יט.
הרב הרצוג
מתוך ארכיון המדינה (פ-4251/12, עמ' 75-76), התשובה נדפסה בפסקים וכתבים ד, צה.
הרב הרצוג נשאל בתשי"א, האם אפשר להסתפק בטבילה בפני נשים כיוון שהגיורת מתביישת, וענה שאפשר על פי תשובת הרב סלנט (הוא גם מצטט את תשובת הרב סלנט עם התיאור שבית הדין יגיעו בסמוך ויידעו שדעתם עליהן).
כבוד הגאון האדיר שר רבנן מרא דארעא ישראל הרב הראשי לישראל הגיא"ה שליט"א רב שלום וברכה!
ב. האפשר להשתמש רק בטבילה לפני ג' נשים כיון שהנדונית מתביישת כפי שראיתי בספריו של הרב עוזיאל ראל"צ שליט"א…
תשובה
לכבוד ידידי הרב הגאון המאוה"ג החריף ובקי יא"ב וכו' כש"ת רבי שלום צוקרמן שליט"א הרב דקדימה.
שלום וברכה. בתשובה למכתבו מיום יג אד"א תשי"א, היות ואני טרוד מאוד אקצר ואומר…
ב) במקרה דומה כבר הורה זקן, הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל, בתשובה מיום ב' תמוז תרנ"ג כדברים האלה: "בענין גיורת שאין רשות לאנשים להכנס בבית הרחצה – נכון כי נשים כשירות ילכו עם האשה שחפצה להתגייר אחרי קבלתה דת ישראל בכל פרטיה כדין תורה, ושלושה תלמידים חכמים ילכו עמהן בצוותא עד המקום שרשות בידם להכנס, ובבית הרחצה תלך האשה הגיורת עם הנשים הכשירות והיראות והמוחזקות שיטבילו להאשה הגיורת כדין תורה, וידעו כי השלושה תלמידי חכמים עומדים סמוך לגבול שיכולם להכנס ודעתם עליהן, ואחר הטבילה יגידו בפני התלמידי חכמים השלושה שטבלה כדין תורה" (שו"ת בית אברהם ירושלים, תרס"ח, עמוד 49). ספרו של חבירי הגאון ראשון לציון שליט"א (הרב עוזיאל) שכבוד תורתו מביא שאל ממני מי שהוא מכבר ולא החזיר, אבל מכיון שכבר הורה הגאון רב שמואל סלנט ז"ל אין לפקפק.
הרב ולדנברג (הצי"א)
דברים שאמר בכנס הדיינים בתאריך כו תשרי תשי"ד (ארכיון המדינה, גל-8581/5, עמ' 86).
הצי"א מציף את הבעיה, שהמחפשים לבקר את התורה מנצלים את טבילת הגיורות ויש בזה חילול השם. הוא אומר שכבר ראינו שהקל בזה הרב סלנט ולכן יש לקבוע נוהל מקל, ואמנם הרב סלנט הקל בחילול השם בפני גוים וכאן מדובר בחילול השם בפני יהודים, אבל צריך להתחשב במצב שאנחנו נמצאים בו (הוא לא מתייחס לכך ששם היה צריך להכנס למרחץ שבו רוחצות גם גויות, אלא רק מצד חילול השם שבזה. אמנם לא מדובר בתמלול, וייתכן שהמשכתב פספס).
הוא גם מביא את תשובת הרב עוזיאל להקל בסלוניקי, ומעיד שבשיחה בעל פה הרב עוזיאל הסכים איתו שראוי להקל כך גם בארץ.
בדיון אחרי שהוא דיבר היו שלא הסכימו איתו, ובראשם הרב אונטרמן.
גירות נשים
מה שדברנו עד כה הוא בשאלת עצם הגירות ועדיין יש לנו לדבר דבר מה במיוחד בנוגע לביצוע גירות הנשים.
כידוע עפ"י ההלכה צריכה האשה הבאה להתגייר לטבול בפני בית דהיינו שנשים מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינים מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות והיא יושבת במים ואח"כ טובלת בפניהם והם מחזרים פניהם ויוצאים כדי שלא יראו אותה כשתעלה מהמים. והנה בדורינו זה שרבו לדאבונינו מבקרי ומחפשי מומים אצל נושאי דגל התורה מצאו מקום להתגדר בנוהג זה, ובאים בטענות על כך על הפרושים והנה אילו אין מקום להתגדר בכך מבחינת ההלכה בודאי ובודאי שאסור לנו לפנות לדברי שוא ותפל אלה, ולא תהא תורה שלנו כשיחה בטילה שלהם אבל נדמה לי שיש לנו מקום של עצה ותושייה מבחינת ההלכה לסתימת פיות המקטרגים שרבו כן רבו, וכבר יצאה יסוד של הוראה על כך מפי רבה של ירושלים לשעבר הרב ר' שמואל סלאנט ז"ל, דהנה בספר בית אברהם מהרב ר' אברהם עבר הרשוביץ פנה המחבר בשאילת עצה על ענין גירות הנשים להרב סלאנט בהיות ובמדינתו במעלבורין אשר באוסטרליה יכול הדבר לגרום לח"ה גדול לחשוב את דייני ישראל למפירי החוק המוסרי. והשיב, וז"ל: בענין גיורת שאין רשות לאנשים להכנס בבית הרחצה – נכון כי נשים כשירות ילכו עם האשה שחפצה להתגייר אחרי קבלתה דת ישראל בכל פרטיה כד"ת ושלשה תלמידי חכמים ילכו עמהן בצוותא עד המקום שהרשות בידם להכנס, ובבית הרחצה תלך האשה הגיורת עם הנשים הכשרות והיראות והמוחזקות שיטבילו להאשה הגיורת כד"ת וידעו כי השלשה תלמידי חכמים עומדים סמוך לגבול שיכולים להכנס ודעתם עליהן ואחרי הטבילה יגידו בפני התלמידי חכמים שטבלה כד"ת עכ"ל. הרי מצאנו ראינו הוראה עקרונית שיצאה כבר בזה מפי זקן שביכלתה לסתום פיות המקטרגים ואמנם הוראת הזקן היתה בנוגע גרמת ח"ה בין הגוים שהמרחץ שם ובנידוננו השאלה בין יהודים אבל יש להתחשב עם המצב של היום שאנו נמצאים בו.
וכן מצינו בזה מעשה רב בספר משפטי עוזיאל (ח"א חיו"ד סי' יג') שהנהיג הלכה למעשה בעיר סאלוניק שתעמוד הגיורת בלוויית שלוש נשים ישראליות לפני בית דין, ובית דין יודיעו לה מצוות קלות וחמורות ועונשו כדין וכהלכה, ואחרי קבלתה עול מצוות יצוו עליה שתלך תיכף עם הנשים שאתה בבית דין לטבול בפניהם בתור שליחות בית דין ולשם קבלת היהדות וכל מצוותיה וכן יאמרו לה הנשים בשעת טבילתה, עיין שם בנימוקיו וטעמיו, ופעם בדברי אתו בעל פה על כך הסכים לי שמן הראוי להנהיג כך גם כאן בארץ, ולכן הכרחי הדבר שיונהג בזה נוהג כללי ואחיד.
הרב אונטרמן (בתגובה לדברי הרב ולדנברג)[8]
בנוגע לטבילת הגיורות הרי הפריזו בזה ואלה הם באמת דברים נוראים ויש להקפיד בענין זה ובדומה לו מאד. רצוי לתקן תקנה שבכל מקום שיש בית דין יהיה מוכן חלוק גדול לכל אשה שצריכה לטבול לשם גרות.
הרב בורשטין (גם בתגובה לרב ולדנברג. אני לא סגור מי זה)
כשהטילו עלי לראות בטבילת גיורת למדנו את כל ההלכות ולא סמכנו על 3 נשים כשרות הלכנו לבית הטבילה ביבנה ולקחנו חלוק רחב וראינו שאין חשש חציצה והיא טבלה בחלוק והאשה הכשרה אמרה שטבלה
החלטת ועד הדיינים
את פרוטוקול הישיבה הבאה (מתאריך ב כסלו תשי"ד) של ועד הדיינים לצערי לא השגנו, אולם שם נתקבלה ההחלטה לדאוג לחלוקים רחבים בבתי הדין, מזה מובן שההחלטה היתה שהדיינים יראו את הטובלת (מתוך מכתב של זרח ורהפטיג לנשיא יצחק בן צבי, נ – 60/16).
להכין בבתי הטבילה חלוקים רחבים ביותר בשביל הנשים הבאות לטבול טבילת גירות…
הדיון בימינו
יש לציין שאת הדיון המחודש בימינו, העלתה (מבחינה תורנית) הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי במאמר משנת תשס"ח.
הרבנית טיקוצ'ינסקי סוברת שיש להקל (כי זה לא ראוי מצד הצניעות), ושאר הרבנים שכאן (שהגיבו לה) סוברים שחובה שבית הדין יראה את הטובלת.
הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי – אקדמות כא, 'והאשה מטבלת את האשה'
הרבנית טיקוצ'ינסקי במאמר משנת תשס"ח דנה בסוגיה, עיקר ה'חידוש' שיש במאמרה נוגע לתחושה הרעה שנוצרת אצל המתגיירת מטבילה בפני גברים. במסקנתה היא קוראת לשקול מחדש את האפשרות שבית הדין יעמוד מבחוץ ונשים ייכנסו עם המתגיירת כשליחות בית הדין, ושלפחות ליצור נוהל שלמרות שבית הדין נמצאים יש טשטוש בינם לבין הטובלת.
סיכום:
צניעותן של נשים המבקשות להשתייך לעם היהודי היא עניין בעל ערך שאין להקל בו ראש בעומדו כנגד ערכים אחרים הקשורים בסוגיה. נשים עלובות אלו העומדות בתור ומצפות בכיליון עיניים לקבלת חותמת הכשרות של עם ישראל, מי יילחם להן? מי ישמיע את קולן? יש להיזהר מאוד מרמיסת כבודה של אישה שכל רצונה להיות בת לעם ישראל ולהסתופף תחת כנפי השכינה.
לפיכך, מן הראוי היה לשקול מחדש את האפשרות להטביל נשים לגרות במעמד נשים נאמנות שתמונינה לשליחות בית הדין לעניין הזה, ובית הדין יעמוד מבחוץ ממש, באופן כזה שהנשים תהיינה "ידו הארוכה" והדיינים יוכלו לשמוע שהטבילה מתבצעת כדין. כך לא יהיה צורך לסמוך על כיסויים למיניהם המועילים רק בדיעבד, ונחסוך את הבושה שבידיעה שבית דין נכנס למרחץ של נשים ומביט בטבילת נשים. נחסוך גם לנשים הליך שבעיניי מתגיירות רבות משאיר רושם קשה ולא נעים. תפיסה כזו היא לכתחילה ממש (בהערה 62 שם: באופן הזה איננו זקוקים לדעה ה"דיעבדית" של התוספות וסיעתו ואפשר לומר לכתחילה שזו היא טבילה במעמד בית דין), ואף נוכל לומר שהיא עומדת בדרישת הפסיקה המחמירה. לכל הפחות, שיטה זו נשענת על יסודות מוצקים – על שיטת התוספות ועל שיטת הרא"ש האומר ש"כאילו עומדים שם דמי".
למצער, קיימת אפשרות נוספת, והיא לתקן שנשים תחצוצנה באופן ממשי בין הטובלת ובין בית הדין באופן שהדיינים יוכלו לראות את המתרחש ביניהן בשעה שהם עומדים מרחוק, או לחילופין להציב סדין חצי שקוף שייתן למתגיירת הלבושה בחלוק את התחושה שיש חציצה ושמבעדו אפשר יהיה לראות את עצם הטבילה במטושטש. פתרונות יצירתיים כאלו ואחרים אינם מצריכים שינויים תפיסתיים קיצוניים, אלא רק תשומת לב ורגישות.
כך או כך, נמצאנו שומרים הן על כבוד בית הדין, והן על כבודן של המתגיירות והן על כבודה של תורת ישראל.
יש לציין כי הברייתא ממסכת גרים שהיא כותרת המאמר 'והאשה מטבלת את האשה' לא תופסת מקום מאוד משמעותי בדבריה (עמ' 75-76. פחות מעשר שורות), וכן נראה שהיא לא מפרשת אותה דווקא כטבילה בלא נוכחות גברים, אלא כראיה לצורך בריחוק מסוים בטבילת גיורת.
לפיכך התמונה המתקבלת מדבריהם היא שבית הדין צריך להיות נוכח אף בטבילת אישה לצורכי גרות, וההנחה ההלכתית המסתמנת בקריאה פשוטה היא כי הנשים שמושיבות את האישה עד צווארה במים משמשות לכל הפחות חיץ אנושי בין הטובלת ובין הדיינים כדי לשמר ככל האפשר את צניעותה של הטובלת. למיטב ידיעתי, לא בכל מקרה מקפידים על כך כיום, ואין לבתי הדין הנחיה ברורה בענין זה.
למרבה הפליאה יש מקור קדום האומר את הדברים מפורשות: "האיש מטביל את האיש, והאשה את האשה אבל לא את האיש" (מסכת גרים, פרק א, הלכה ד)… [כאן עוברת לדבר על כך שהפוסקים לא התייחסו למקור הזה, ומסיקה שהשאלה איך מבצעים את הגיור בפועל היתה לא מעשית בארצות הנוצרים]
במאמר לתקשורת[9] בתשע"ה כתבה באופן נחרץ הרבה יותר: 'מבחוץ' זה מחוץ למרחב של המקווה, ובעזרת הברייתא ממסכת גרים מתפרשת הכוונה שבית הדין לא נמצא שם בעצמו אלא נשים הן שליחות בית הדין ומספיק שבית הדין יידע על הטבילה (והוסיפה שכך דעת השו"ע [כוונתה שהשו"ע הכריע כתוס' ורא"ש, ומפרשת שהם אמרו כך לכתחילה. אין לי הסבר איך זה מסתדר עם לשון השו"ע, שכתב שלכתחילה צריך שלושה ומחלוקת הראשונים היא בדיעבד]).
להבנתי, "מבחוץ" זה הוא מחוץ לאיזור הטבילה. שהרי "על גביו" הוא מחוץ למים. אולם, אם לא די בהבנה האינטואיטיבית הפשוטה הזו, הרי שניתן לעיין במסכת גרים שבה נאמר במפורש ש"האישה מטבלת את האישה". השיטה המובאת להלכה בשולחן ערוך – היא שבית הדין צריך ידיעה בלבד על הטבילה. ועל כן, אין שום קושי באימוץ הנוהל של שליחות בית דין.
הרב רפאל שלמה דיכובסקי, תחומין לה עמ' 199 'טבילת גיורת בפני בית דין'
הרב דיכובסקי בשנת תשע"ה בעקבות דיון ציבורי, מציג את הסוגיה, ומסקנתו היא שלדעת הרי"ף, הרמב"ם, הרמב"ן והשו"ע – טבילת מתגיירת שלא בפני בי"ד מונעת ממנה להינשא לבן ישראל. גם לדעת התוס' והרא"ש, לכתחילה בוודאי המתגיירת חייבת לטבול בפני שלושה. בגלל רגישות יתר אין להיכנס להיתר בדיעבד של גרות שלרוב הפוסקים אינה מתירה לגר לבוא בקהל ישראל.
מסקנת הדברים
- פסיקת הרי"ף, הרמב"ם, הרמב"ן והשו"ע היא שטבילת מתגיירת שלא בפני בי"ד מונעת ממנה להינשא לבן ישראל. גם לדעת התוס' והרא"ש, לכתחילה בוודאי המתגיירת חייבת לטבול בפני שלושה.
- טבילה בפני נשים בלבד עלולה לגרום למתגיירת שלא תוכל להינשא לבן ישראל ולא תבוא בקהל ישראל. האם מקיימים "ואהבתם את הגר" בגרות בעייתית כזאת שבה גורמים למתגיירת להיות מנודה מעם ישראל, רק בגלל רגישות יתר? במהלך כל השנים שבהן ישבתי במערכת בתי הדין מעולם לא התעוררה בעיה בסדר הגרות, וכל המתגיירים והמתגיירות ציפו וייחלו להגיע למעמד הטבילה כדת וכדין. אף פעם לא שמענו שמץ של תלונה בנידון. גיור שייעשה בדרך של בדיעבד ובניגוד לפסיקת הרי"ף, הרמב"ם והשו"ע, ירע מאוד את מצבן של המתגיירות, וימנע מהן ומצאצאיהן את האפשרות להצטרף לעם ישראל.
- בתי הדין בארץ ישראל נוטלים על עצמם אחריות הלכתית במקרים קשים, כדי להתיר עגונות ולמנוע פסולי יוחסין. אולם האחריות ההלכתית להיכנס בפרצה דחוקה ולהתיר לא נועדה למקרים של "לוקסוס", כאשר מבחינה אובייקטיבית אין כל פגיעה בצניעותה של האשה. בגלל רגישות יתר אין נכנסים להיתר בדיעבד של גרות שלרוב הפוסקים אינה מתירה לגר לבוא בקהל ישראל.
הרב ד"ר חיים בורגנסקי[10]
הרב ד"ר חיים בורגנסקי (הרב של הושעיה מאז תשנ"ב) כתב בתגובה לרבנית טיקוצ'נסקי, שההלכה היא שלכתחילה צריך לטבול בפני בית דין ואין לשנות זאת, אלא יש למצוא פתרונות שיקלו על התחושה הלא נעימה של המתגיירת.
הצעות לדוגמה שהוא מזכיר: 1. חדר גדול, כך שהדיינים יעמדו בריחוק מה. 2. מקווה שבו בור הטבילה גבוה יותר (פותר תחושה של 'עליונות', שהמתגיירת מסתכלת עליהם מלמטה למעלה).
אני מבקש להציג תחילה את ההיבט ההלכתי של הנושא. מאמר מפורט ורחב נכתב על ידי הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי בכתב העת "אקדמות" מכיוון שמסקנתי שונה משלה, אסכם בקצרה את מה שאני מוצא בסוגיה… (כאן הציג את הסוגיה בקיצור נמרץ, וסיכם שדעת רוב ורבם של הפוסקים כתוס' ורא"ש, שלכתחילה בית הדין צריך להיות בטבילה ובדיעבד הטבילה כשרה גם בלי זה)
לאור זאת, הוצאה שיטתית של בית הדין מחדר הטבילה ויצירת תחליף לנוכחותו שם, תקף בדיעבד ככל שיהיה, יהוו הפיכת סדרה של ההלכה על פיה, שכן ההיתר בדיעבד ובשעת הדחק יהפוך לנורמה המקובלת בגיור שלנו.
כאן ראוי להעיר כמה הערות:
ראשית, שינוי בסדר הטבילה המקובל והמוסכם על כל עולם הפסיקה כדרך הראויה לכתחילה צריך להיות מקובל בהסכמה רחבה מאוד של עולם הפוסקים והמגיירים…
שנית, לדעתי הבעיה אינה קשורה לתחום הצניעות דווקא. הרי מדובר בנשים מכוסות לגמרי, שרק ראשן נראה מחוץ למים, ואם נודה על האמת – בדרך כלל הרגלי הלבוש שלהן הרבה פחות צנועים, גם במצבים של רחצה במים. הבעיה העיקרית היא בסיטואציה כולה: במקום נמוך, בבור הטבילה, עומדת אישה, ומעליה ניצבים שלושה גברים המפקחים על כניסתה ליהדות. גם אילו בור הטבילה היה ריק ממים, והאישה היתה עומדת בבור כשהיא יבשה, היה בסיטואציה הזו משהו קשה ומטריד…
אנו עומדים אפוא במתח בין החובה להקל על המצוקה המלווה חלק מהמתגיירות בשעת טבילתן, לבין חובתנו כלפיהן לגייר אותן גיור לכתחילה, שלא יהיה מקום לערער עליו בעתיד. שינוי מקומי של תהליך הגיור ההלכתי, יהיה בבחינת "שפיכת הגיורת עם המים". לפיכך הפתרונות שאנו מחפשים צריכים לאפשר טבילה שהנוכחות הגברית בה מינימלית ומטרידה מעט ככל האפשר. למשל, הוצעו מספר הצעות בהקשר של מבנה חדר הטבילה: אם יהיה זה חדר גדול מאוד, והדיינים שייכנסו לרגע בשעת הטבילה יוכלו לעמוד בריחוק של מספר מטרים ממקום הטבילה, התחושה תהיה נוחה יותר. הוצע גם בור טבילה שאינו משוקע בקרקעית החדר אלא מצוי במפלס גבוה מרצפת החדר, כך שהדיינים העומדים במרחק לא יעמדו מעל הטובלת. בוודאי מצויים גם פתרונות אפשריים אחרים שניתן ליישמם במהרה, כולל שיתוף נשים בכל התהליך מלבד רגע טבילת הראש, שבו יצפו שלושה דיינים. כללו של דבר – כל פתרון שלא יעמיד בסימן שאלה ציבורי-הלכתי את כשרותו המלאה של התהליך, יכול להתקבל וצריך להיעשות, אולם מהפך הלכתי ייעשה רק בהסכמה רחבה מאוד.
הרב ישראל רוזן[11]
הרב ישראל רוזן ייצג את הרבנות בדיון בעניין שהתקיים בועדה לקידום מעמד האשה. הוא אמר שהמתגיירות יעדיפו לטבול בנוכחות גברים ולא להכנס למצב של ספק, שחלק מהרבנים/המגזרים יטילו ספק בגיור.
הרב רוזן הציע להעמיד את הנושא למבחן ולאפשר לטובלות שתי חלופות לבחירתן; האחת, כנהוג היום, והשניה – רבנים מאחורי הדלת, תוך ציון העובדה שקבוצה חשובה מקרב רבני ישראל לא יכירו ביהדותה של הטובלת וצאצאיה, משום שאפשרות זו מופיעה כדעה שולית ובדיעבד בלבד. הרב רוזן בטוח שאף אחת לא תיאות להסתכן. כדי להקטין את 'מתח הצניעות' הוא הציע כי הרבנים המטבילים יהיו פנסיונרים שיבחרו בקפידה.
פוסקים שלא התייחסו במפורש לצורך שבגללו אולי יש מקום להקל
אמנם כשהם נשאלו האם אפשר לטבול כשבית הדין בחוץ, מסתמא הבינו שיש כאן איזשהו צורך, אבל זה לא מבואר בדבריהם.
הרב גדליה פלדר – נחלת צבי עמ' מח (50 באוצר)
הרב גדליה פלדר דן אם אשה צריכה לטבול בפני בית הדין, והביא את דברי התוס' שכיון שידוע לכל זה כאילו עומדים שם, ומנגד את דעת הרמב"ם והשו"ע שהדיינים צריכים לראות את הטבילה.
בתגובה לדבריו "שהבית דין צריך להיות נוכח בשעת טבילת האשה" הפנה אותו רב אחד לתשובת הרב סלנט, והרב פלדר מבאר שאין ללמוד מהוראת שעה כשלא היתה אפשרות אחרת (נחלת צבי עמ' קפה, 187 באוצר. לא ציטטתי כאן).
ואם אשה צריכה דוקא לטבול בפני הבי"ד, מדברי התוס' יבמות מ"ה ע"ב ד"ה מי לא טבלה נראה דעיקרו של בי"ד הוא לקבלת המצוות אבל לא לטבילה דאין דרך נשים להביא איש עמהם בשעת הטבילה אלא כיון שידוע לכל כאילו עומדים שם דמי (ראה קידושין ע"ג ע"ב נאמנת חי' לומר זה כהן משום דאין דרך אנשים להיות שם וכן נראה מדברי רמ"א חו"מ סו"ם ל"ה שתקנת קדמונים להאמין לאשה במקום שאין אנשים רגילים להיות וראה רמב"ם פ"ב ה"כ מאשות אבע"ז קנ"ה ט"ו בקשר לבדיקת סימנים) וכן מצאתי להרשב"ץ בתשובותיו ח"ג סי' רכ"ז שכתב שטבילת גרים שלא בפני שלשה מתרת אותם לבא בקהל אבל צריך שיקבל עליו התורה והמצוות בפני ג' קודם הטבילה שהרי משפט כתיב בה ואין משפט פחות מג' א"כ נראה דדעתו כדעת התוס' שם (ראה מזה ג"כ תוס' חד מקמאי שמות מ"ה וכן ברא"ש שם לענין אם טבל שלא בפני ג') מיהו מדעת הרמב"ם פ' י"ד מאיסורי ביאה ה"ו והש"ע רס"ח סע' ב' נראה דהדיינים צריכים לראות טבילתה וכן כתב המאירי יבמות מ"ה ע"ב והאשכול ח"ב עמוד קכ"ה וראה עוד מזה לקמן דף נ"ג.
אם כנים דברי הני הפוסקים א"כ קשים דברי המסכת גרים פ"א ה"ח שכתב דאיש מטביל את האיש והאשה את האשה, נראה לומר דגם כאן הכוונה על הושבתה במיים עד צוארה אבל הטבילה צריכה להיות במעמד בי"ד (בהמשך דבריו דן כמי פסק שו"ע, ובפתרון לטבול בחלוק רחב אם זה לכתחילה ועל זה נשאר בצ"ע להלכה).
הרב רבינוביץ', שו"ת שיח נחום סימן עא (עמ' 240-241)
מזכיר ועד ההלכה בהסתדרות הרבנים באמריקה שאל את הרב רבינוביץ' לדעתו בנידו"ד. הוא השיב שלדעתו אין לזוז מדבריהם המפורשים של הרמב"ם והשלחן ערוך המצריכים שתטבול בפני בית דין.
אבל אין להצריך טבילה חדשה לכל אותם הגרים שנתגיירו מכבר אצל בי"ד המקילין, וגם האג"מ לא התכוון לומר זאת על אלו שנתגיירו מזמן, ואין להעלות על הדעת שכוונתו היתה שמי שנתגיירה לפני זמן רב, וכבר החוזקה ביהדות, נטיל עתה ספק בגירותה.
שאלה (*ניסן תשמ"ט): … ב. אם נחשב עמידת בית הדין בחדר הסמוך להמקוה בשעת טבילת הגיורת כטבילה לפני בית דין אף שלא ראו עצם הטבילה; כשהדיינים היו בחדר הסמוך למקוה? ואם הטבילה נעשתה ככה אם צריכה לטבול שנית בפניהם?
בכבוד רב, ובברכת התורה ולומדיה
הרב… מזכיר ועד ההלכה בהסתדרות הרבנים באמריקה.
תשובה: … אשר לשאלה השניה בעניין עמידת בית הדין בשעת טבילת גירות, בדרך כלל אין דעת חכמים נוחה מרוב הגרים בחוצה לארץ, ולכן אין רצוני להאריך בזה, וגם לפענ"ד אין לזוז מדבריהם המפורשים של הרמב"ם (הל' אסורי ביאה יג, ו) והשלחן ערוך (יו"ד סי' רסח ב): "מטבילין אותו… ושלשה עומדים על גביו… ואם היתה אשה… טובלת בפניהם, והם מחזירים פניהם ויוצאין, כדי שלא יראו אותה כשתעלה מהמים".
אבל מאידך, אין להצריך טבילה חדשה לכל אותם הגרים שנתגיירו מכבר אצל בי"ד המקילין. גם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה יו"ד ב, סי' קכז) לא דיבר אלא על בדיעבד קרוב, כלומר, גיורת שטבלה והבית דין עמדו בחוץ, ותיכף עמדו על טעותם – ודאי ראוי שתטבול עוד פעם כדין. אבל אין להעלות על הדעת שכוונתו היתה שמי שנתגיירה לפני זמן רב, וכבר החוזקה ביהדות, נטיל עתה ספק בגירותה. הלא זה ברור, שאם כבר הוחזקה ביהדות, וכדברי הגמרא (יבמות מה, ב): "מי לא טבלה לנדותה?" – אין שום פקפוק כלל. ואם לא הוחזקה ביהדות, הלא בין כה וכה אין על מה לדבר.
הרב גדלי' אהרן רבינוביץ – נועם כ (תשל"ח), עמ' רסז (273 באוצר)
הרב גדליה רבינוביץ (בן דורנו, לא רב עם אותו שם שחי לפני 200 שנה) נשאל על ראיית הגיורת דרך מראה כדי למנוע ממנה בושה. לאחר פריסת הסוגיה הסיק שבדיעבד טבילה שלא בפני בי"ד כשרה לרוב מוחלט של הפוסקים (אלא שלרי"ף ורמב"ם עדיין אסורה להינשא שזה נחשב לכתחילה), ולמד מזה שהצורך בבי"ד הוא כמברר העובדות ולא כגורם לגיור ולכן מספיק שהם יודעים בידיעה ברורה שטבלה.
לשאלה על ראייה במראה ענה שיש ללמוד מדברי האחרונים שזה מועיל לעדות קידושין, ולא מהדין שנאמר לגבי עדות החודש שזה לא מועיל (כי שם למדו מהפסוק או כי זה כמו דיני נפשות), ולכן הסיק שזה מועיל גם לכתחילה.
מכך שהוא לא מעלה אפשרות להקל יותר, כגון שבית הדין יהיו בחוץ, אפשר ללמוד שלא סבר שניתן להקל יותר, לפחות לא באופן גורף.
בענין טבילת גיורת בפני שלשה הרואים במראה
שאלה: אודות טבילת גיורת במקוה שהעמידו מראה בכותל האחורי של המקוה למעלה ממקום הטבילה ובזה אפשר שהבי"ד יעמדו מן הצד במקום שלא תוכל הטובלת לראות אותם והם רואים בבואה המשתקפת במראה איך שהיא טובלת במים והתועלת בזה היא למנוע התביישות הטובלת ונשאלתי אם טבילה זו כשרה לגרות ואם מותר לעשות כן לכתחלה.
תשובה הנה בברייתא בפ' החולץ יבמות מז ב איתא דנשים מושיבות אותה (הגיורת הטובלת) במים עד צוארה ות"ח עומדים לה מבחוץ ומודיעים אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות וכן איתא ברי"ף ובטור ולא הוזכר בדבריהם דבעינן שתטבול לפניהם אלא דהרמב"ם בפי"ד מהל' איסו"ב ה"ו הוסיף לאמר והיא יושבת במים ואח"כ טובלת בפניהם והן מחזירין פניהם ויוצאין כדי שלא יראו אותה כשתעלה מן המים וכן פירש הרב המאירי וכ"פ להלכה המחבר בשו"ע יו"ד רמח ב וכתב הערל"נ בחי' יבמות שם דמהא דאיתא בברייתא דמושיבים אותה במים עד צוארה מוכח כדעת הרמב"ם דנכנסים אח"כ הדיינים ורואים טבילתה אולם לענ"ד נראה דאין דיוקו מוכרח כל כך דאפשר לומר דכוונת הברייתא היא לומר דמושיבים אותה במים עד צוארה והדיינים העומדים מבחוץ מודיעים לה אז מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות כדי שתהא הטבילה סמוך להודעת המצות. וא"כ מאחר דאין הכרח לפרש הברייתא כמ"ש הרמב"ם אפשר לומר דיתר הראשונים לא סברי כן ולדידהו סגי אם עומדים מבחוץ סמוך לבית הטבילה וצ"ע בזה. עכ"פ מכיון דנפסק להלכה בשו"ע דטובלת בפניהם מוכרחים אנו למעשה ללכת אחרי הוראת השו"ע.
… (כאן ביאר את הסוגיה בראשונים והשו"ע, וסיכם)
והעולה מכל דברינו הוא דבין לדעת התוס' והרא"ש ובין לדעת הרי"ף והרמב"ם בעי לכתחלה טבילה בפני שלשה ובדיעבד סגי אפי' שלא בפני שלשה, וכל פלוגתתם היא מהו דין דיעבד, דלדעת התוס' והרא"ש הוי גר לכל מילי בדיעבד ולדעת הרי"ף והרמב"ם הוי כשרות הבנים דין דיעבד אבל היתר נישואין לגר עצמו חשוב לכתחלה ומותר הגר לבוא בקהל רק כשיטבול בפני שלשה. ועוד נראה מכל מה שנתבאר דתפקיד הבי"ד בשעת הטבילה הוא כמברר העובדות בלבד ולא כגורם לעצם התהוות הגרות דאם לא כן היאך אפשר להבחין בין לכתחלה לדיעבד בענין טבילה בפני שלשה (ודעת הנמו"י דטבילה בפני שלשה מעכבת בדיעבד הרי לא הובאה בשו"ע) ולא עוד אלא דכפי מה שנתבאר בדברינו בשי' הרמב"ם דהניהוג במצות חשוב כקבלת עול מצות מוכח דהעיקר הוא לברר עובדת התחייבות הגר לקיום המצות ומעתה יש לנו לומר דהעדאת הדיינים על הגרות היא בגדר עדות ידיעה ולא בעינן ראיה ממש שהרי כתב התומים (צ, יד) דהיכא דבעינן עדים לקיום הדבר אז בעינן עדות ראיה ממש אבל היכא דבעינן עדים רק לברר העובדות אז די אפי' בעדות ידיעה בלא ראיה (ועי' מש"כ הקצוה"ח שם סק"ז) וא"כ אף בגרות נראה דדי במה שהדיינים יודעים בידיעה ברורה ולא בעינן ראיתם ממש וע"ע בשו"ת עין יצחק (ח"א אה"ע סי' סב ענף א) שהוכיח דבקדושין אף דבעינן עדות ראיה ממש לדעת הרשב"א והרמ"א בשו"ע (אה"ע מב ד) מ"מ היכא דאיכא אומדנא דמוכח מהני וא"כ נראה דכ"ש דמהני אומדנא דמוכח גבי טבילת גרות.
ומעתה נשוב לבעיתנו אם יש להכשיר לכתחלה מה שהדיינים רואים השתקפות האשה הטובלת במראה אף דלא ראו אותה בעיניהם ממש ויש לדון בזה ע"פ מאי דאיתא בגמ' ר"ה כד א דאם העידו העדים שראו את הלבנה במים או בעששית אין מקבלין עדותן והיינו שראו בבואת הלבנה במים או בעששית וכמו שהוכיחו באורך בשו"ת דבר שמואל סי' רמב ובשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קפא עיי"ב ומאחר דכן אפשר לומר אף כאן דאם ראו רק דרך מראה לא חשוב עדות מספקת לענין גרות, אולם ז"א שהרי לענין עדות אשה כתבו האחרונים (שו"ת עין יצחק ח"א אה"ע לא ג ושו"ת גבול יהודה לו ושו"ת חבצלת השרון ח"ב נד) דסגי באם ראה ע"י מראה או תמונה ולא קשה מהא דר"ה הנ"ל דשאני גבי עדות החודש דכתיב ביה החדש הזה לכם ודרשו חז"ל כזה ראה וקדש או משום דחשוב כדיני נפשות לכן בעינן ראיה ממש (ובפרט דגבי עדות החודש צריכים לבדוק אותם אם ראו את הלבנה לפני החמה או לאחריה), אבל בעדות אשה דסגי בידיעה בלא ראיה מעידין ע"י תמונה או בבואה עיי"ב וכמו כן נימא אנן גבי טבילת גיורת דכבר נתבאר דתפקיד הבי"ד הוא רק כמבררי העובדות דדי בעדות ידיעה בלא ראיה ומהניא עדותן אף אם ראו רק דרך מראה ומה גם דאף בקדושין נחלקו הראשונים אי בעינן עדות ראיה ממש או לא ובב"ש אה"ע מב יב נקט כדעת המרדכי דסגי בידיעה בלא ראיה ובעין יצחק בתשו' הנ"ל כתב דלכו"ע סגי באומדנא דמוכח א"כ נראה דבודאי סגי בטבילת גיורת אם רואים רק דרך מראה ובפרט דלא נאמר מפורש בגרות דבעינן שיהא רואים ממש אלא רק שיהי' בפניהם וא"כ כאן שהם באותו חדר ובאותו מעמד ויודעים בבירור שטבלה שהרי רואים אותה דרך מראה נראה ברור דמהני אף לכתחלה והנלענ"ד כתבתי.
מה הדין בדיעבד כשבית הדין היו בחוץ ולא ראו
ישנן גם תשובות של פוסקים שמתייחסים לטבילה שכבר התבצעה, האם עליה לטבול טבילה חוזרת.
בתשובה יחסית קדומה בפרח מטה אהרן, הצריך במקרה כזה טבילה חוזרת.
בשנת תשכ"ג הרב גרוסנס שהיה דיין בלונדון, עסק במקרה כזה, שבית הדין היו בחוץ בעת הטבילה. את השאלה הוא שלח לכמה רבנים, וקיבל תשובות מגוונות. בשורה התחתונה: המנחת יצחק הקל (והדגיש שלכתחילה צריך שבי"ד יראו), והאג"מ ענה שזה לא נחשב בפני בי"ד ולכן הגיור בספק.
פרח מטה אהרן ב, נא (180 באוצר)
הרב אהרן הכהן פרחיה (1627-1697) נשאל על מקרה שטבילה היתה בלי שהדיינים נכנסו לבית הטבילה, כי בבית הטבילה היחיד בעיר יש נשים רבות שרוחצות. הוא פורס את הסוגיה ומסיק שרק לפי תוספות ורא"ש מותר לה להתחתן בישראל, ולכן הורה שהיא צריכה לטבול שוב.
שתי נקודות לא לגמרי ברורות בדבריו: 1. האם בית הדין עמדו מחוץ לבית הטבילה. 2. איפה הוא אומר שהיא תטבול למעשה, שהרי שם הדיינים לא יכולים להיכנס.
מי שבא לגייר שפחתו ולשחררה והביאה לפני בית דין והודיעוה מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות כדת מה לעשות, וכשבאו להטבילה שצריך שיהיה בפני בית דין של שלשה לא הניח התוגר בעל המרחץ שיכנסו בבית המרחץ ובבית הטבילה אנשים לטבילה, לפי שהבית המרחץ הוא של נשים שרוחצות התוגרמות שם ושאר עממין, ואין בעיר בית טבילה אחרת כי אם אותו בית טבילה אשר בבית המרחץ בלבד שטובלות שם הנשים מנידותן. והלכו שם נשים רבות כשרות להטבילה וטבלה בפניהן.
עתה נסתפק השואל אם תועיל טבילה זו שטלה בפני נשים, אם לגירות אם לשחרור לפי שלא היו שם בית דין של שלשה בבית הטבילה, והטבילה היתה בפני נשים כאמור, וצריך שתהיה בפני בית דין של שלשה. על כן יורינו מורינו ורבינו המורה לצדקה אי עלתה לה טבילה זו או לא ושכמ"ה.
… (וביאר את הסוגיה, וסיכם:)
כלל העולה מכל הכתוב לעיל דלדעת הרי"ף והרמב"ם כדי להתגייר הגר או הגיורת שיהיה מותר הגר למיסב בת חורין צריך שיטבול בפני בי"ד כמ"ש עד שיטבול בפנינו וכיון שלא טבלה זאת השפחה גויה בפני ב"ד אלא בפני נשים ודאי לא מהני אף על פי שקבלה המצוות בפני ב"ד דעיקר היהדות תלייא בענין הטבילה שבזה נכנס אל היהדות. ולא מהני לגוף הגיורת לזרע לה כמ"ש לעיל. ולדעת הרמב"ן נמי לא מהני לגירות גוף הגיורת אלא שאם קבל בפני ב"ד וקבל עליו לטבול ולמול כדי להתגייר מהני אל הזרע שלו אבל לא לגוף הגר או הגיורת להנשא הגיורת עם בן ישראל או הגר עם בת ישראל לא מהני. וכ"ש לדעת הריטב"א דלעולם בעינן בין בקבלת המצוות בין בטבילה לעיכובא ואם לא קבל המצוות בפני ב"ד או לא מל וטבל בפני ב"ד לא מהני לא לו ולא לזרעו אחריו. ולא מהני הך גירות אלא לפי דעת התוספות והרא"ש דלדידהו כל שקבל המצוות בפני ב"ד אף שהטבילה היתה בפני נשים. וכיון שכן במחלוקת שנויה זאת הגיורת א"כ לא מהני לגוף הגיורת לאיתערבב בישראל ולמיסב בן ישראל לדעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והריטב"א, מי הוא זה ואיזה הוא אשר ירים את ראשו ואת ידו להקל במקום שהחמירו הנך רבוותא גברבתא.
והנראה לעניין הדין בנדון שלפנינו צריך שתטבול בפני ג' שהם ב"ד ויודיעוה פעם שנית מקצת מצוות קלות ומקצת חמורות כדת מה לעשות, וטובלת בין לגירות בין לשחרור בפני ב"ד ואח"כ יתן לה רבה גט שחרור כהוגן וכראוי.
הרב אריה ליב גרוסנס – לב אריה ב, יא (28 באוצר)
הרב אריה ליב גרוסנס כתב בשנת תשכ"ג על גיורת שבית הדין היו בחדר הסמוך בעת טבילתה, והתברר שהאישה שהטבילה אותה היא גויה.
את דבריו שלח לכמה רבנים, ותשובותיהם להלן. בשנת תשכ"ד הדפיס את דבריו 'משופצים', אחרי שקיבל את תשובותיהם, ב'הוצאת בית דין צדק לונדון והמדינה' יב (נמצא באוצר), ובתשל"ג בספרו.
הרב גרוסנס מחלק את השאלה לשלושה חלקים, כאן הבאתי רק את החלק הראשון, החלק השני עוסק בצורך בעדות, החלק השלישי עוסק בנאמנות של הגויה שבפועל הטבילה אותה.
לאחר הצגת הסוגיה מגיע למסקנה שגיור שהטבילה בו היתה שלא בפני בי"ד מוטל בספק, ולמרות שהיו בחדר הסמוך הרי זה לא נחשב ש"טובלת בפניהם" כפי שכתבו ברמב"ם ובשו"ע שצריך. אמנם הציע שאפשר לומר שכיוון שהדיינים נמצאים שם זה נחשב בפניהם למרות שהם לא רואים, ולמרות שהם בחדר סמוך כיוון שהדלת פתוחה זה נחשב כחדר אחד לעניין זה. והביא ראיה מכך שלמדו במיוחד שסומא פסול לדיין לחליצה, למרות שצריך שהחליצה תהיה בפני בי"ד, וכיוון שעל גיור אין לימוד כזה הרי שאם הדיינים נוכחים ולא רואים זה מועיל בדיעבד.
בגיורת שנתגיירה ובעת טבילתה עמדו הבית דין בחדר הסמוך והודיעוה מצוות קלות וחמורות והאשה שהיתה ממונה לפקח על טבילת נשים בקשה מחברתה שאחר כך נתברר שהיתה אינה יהודית להיות עומדת במקומה בעת טבילת הגיורת.
והנה בנידון דידן יש לדון על שלש ריעותות שיש בטבילת גירות זו, חדא מצד דין בית דין שבעינן בכל דיני גירות וכאן עמדו בית דין בחדר הסמוך ולא ראו את הטבילה, והשנית אפילו אם נימא דבדיעבד לא בעינן בית דין בשעת טבילה אבל מכל מקום בעינן עדים שיראו הטבילה ואשה פסולה לעדות, ועוד אפילו אם נימא דלא בעינן שני עדין וגם עד אחד ואשה כשרים, אבל כאן הרי המפקחת היתה נכרית וליכא עדות כלל.
… (א – ביאור סוגיית טבילה בפני שלושה, והמסקנה שהגיור בספק)
(ב) ואע"ג דבנידון דידן היו בי"ד בבית הטבילה והודיעוה המצוות אבל כיון שעמדו בחדר הסמוך ולא ראו את הטבילה לכאורה הוי זה כמו בלא בי"ד דהא להדיא כתב המחבר שם סעי' ג' "והיא יושבת במים ואחר כך טובלת בפניהם" והוא מלשון הרמב"ם פרק י"ד מהלכות איסורי ביאה הל' ו' וראיתם מהא דאיתא בגמרא מ"ז ע"ב שם דמושיבים אותה במים עד צוארה ובי"ד עומדים בחוץ ומודיעים אותה מצוות קלות וחמורות. ולענין טבילת גר איתא שם בגמרא דשלשה תלמידי חכמים עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת חמורות ורק לגבי טבילת גיורת אמרינן שם דמושיבים אותה במים עד צוארה תחילה, והיינו על כרחך משום דבעינן שהבית דין יראו את הטבילה על כל פנים לכתחילה לדברי הכל ולכן באיש יכולים לעמוד שם כל הזמן עד שיכנס למים ויטבול שם אבל באשה דאי אפשר לעמוד שם כשהיא ערומה לכן מושיבים אותה במים והבית דין עומדים בחוץ ומודיעים לה המצוות ואח"כ כשהיא טובלת נכנסים הבי"ד לראות את הטבילה. אם כן מזה מוכח כדברי הרמב"ם שצריכים שתהא טובלת "בפניהם" שהבי"ד יראו את הטבילה.
אמנם אפשר לומר דמה שצריכים בית דין בטבילה, אין הדין שהבית דין יראו דווקא את עצם הטבילה אלא רק אם נמצאים במקום הטבילה בשעת הטבילה אף שלא ראו גוף הטבילה ומקרי זה שפיר טבילה בפני בית דין כיון דהבית דין היו שם בעת הטבילה אף שלא ראו את הטבילה. ולפ"ז בנידון שלנו כיון שדלת החדר שבו נמצאו הבית דין היתה פתוחה לחדר הטבילה הוי שני החדרים כחדר אחד והוי כאילו בית דין היו בחדר הטבילה ואף דודאי לכתחילה בעינן שיראו בית דין הטבילה ממש כדמוכח מגמרא יבמות הנ"ל אבל כיון שעכשיו קשה לעשות ככה [צ"ע מה הכוונה שקשה, ואם זה משהו נקודתי או כללי. אורי] שפיר מספיק מה שהבית דין עומדים בחדר הסמוך הפתוח לחדר הטבילה. וראי' לזה דגם היכא דבעינן בי"ד אין צריכים ראית בי"ד ממש אלא רק שיהי' שם דהא בחליצה בעינן בי"ד ואם אין שם בי"ד בשעת החליצה לא מהני כמבואר במשנה ובגמרא יבמות קא ע"א, ובגמרא ממעטינן שם דיינים סומין מ"לעיני הזקנים" וירקה, משמע דאי לאו המיעוט ד"לעיני" היו בי"ד סומין כשרים לחליצה ואע"ג דבעינן בי"ד בחליצה לעיכובא, משמע שאי לאו המיעוט ד"לעיני" סגי בזה שבי"ד עומדים שם אע"פ שאינם רואין גוף החליצה, וכיון שבגרות ליכא מיעוט ד"לעיני", אם כן אין בי"ד צריכים לראות את הטילה ממש רק שיהיו שם בשעת הטבילה, וזה שפיר הוי כמו טבלה בפניהם.
… (ג – מסכים למה שכתב הזכרון שמואל (לקמן), שהראיה הזו טובה רק לראשונים שפירשו שמדובר שם על סומא בשתי עיניו. ד – דוחה את קושיית האג"מ (לקמן) מכך שבשני חדרים לא מצטרפים למניין, שכיוון שאין כאן צירוף אין ללמוד מזה. ה – מביא ודוחה קושיה על הלימוד מחליצה).
שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן לד
הרב יצחק יעקב וייס ביאר שלכתחילה צריך שיראו אותה טובלת, ובדיעבד יש בזה מחלוקת ראשונים ואפשר לומר שגם המחמירים יודו שאם בית הדין עמדו בחוץ זה מועיל, וחזר והדגיש שאין לסמוך על זה לכתחילה.
וסיים בעצה שכתב ביבי"א שתלבש חלוק רחב, והוסיף שכיוון שטבילה עם בגד היא רק בדיעבד אחרי שבית הדין ייצאו תטבול שוב בלי החלוק כשהם בחדר הסמוך ושומעים שהיא טובלת.
בענין טבילת גיורת.
ב"ה יום ד' שיבסר באדר תשכ"ג לפ"ק מנשסטר יצ"ו. שוכט"ס אל כבוד ידי"נ הרב הגאון המפורסם וכו' כש"ת מוהר"א גרוסנס שליט"א דיין דק"ק לונדון יצ"ו. אחדשת"ה בידידות נאמנה, הנני בזה ע"ד הקונטרס שהאריך כהד"ג בחו"ב הרבה, בנדון גיורת שנתגיירה, ובעת טבילתה, עמדו הב"ד בחדר הסמוך למקוה, והודיעוה מצוות קלות וחמורות, והאשה שהיתה ממונה לפקח על טבילת נשים, בקשה מחברתה – שנתברר אחרי כך שהיתה אינה יהודית – להיות עומדת במקומה בעת טבילת הגיורת, אם טבילתה, הוי טבילת גרות או לא עכת"ד…
יש בזה שלשה דינים, א' מה שצריך לכתחילה, ב' מה שאפשר שבדיעבד מהני, ג' מה שבודאי בדיעבד לא מהני.
(ב) הא', שבודאי בלי שום ספק, שלכתחילה צריכים הב"ד, לראות בעיניהם הטבילה ממש, ולא סגי, כשעומדים מבחוץ, וכמפורש יוצא מדברי הרמב"ם (פי"ד מהא"ב ה"ו) והש"ע (יו"ד סי' רס"ח ס"ב), ויצא להם כן, מדברי הש"ס (יבמות מ"ז ע"ב), שמושיבין אותה במים עד צוארה, ועל כרחך, מפני שהב"ד, צריכים לכנס ולראות טבילתה, וכמ"ש בערוך לנר שם. ֿ
(ג) הב', אם לא הי' הטבילה לפני הב"ד, יש בזה מחלוקת הפוסקים, שלדעת התוס' (בחד תירוצא שם /יבמות/ מ"ה ע"ב) והרא"ש, בדיעבד מהני, אבל להרי"ף והרמב"ם ואחריני, גם בדיעבד לא מהני, ואיפלגו גם בענין לפסול לזרעו, ובש"ע (שם /יו"ד סי' רס"ח/ ס"ג) הביא שתי הדעות, ודעת התוס' בסתם תחילה, ויש שמטעם זה ס"ל שהש"ע פוסק כהתוס', אבל אין זה כלל ברור בדברי הש"ע, וכמ"ש בשד"ח (כללי הפוסקים סימן י"ג מאות ח' עד אות י"ג), ועי' שם (באות י"ג) בסופו, והארכתי בבירור דברי גדולי הראשונים והש"ע הנ"ל בספרי מנחת יצחק (ח"א קכ"א קכ"ב) עיי"ש, אבל אולי יש לומר, דבדיעבד עכ"פ מהני, מה שעמדו הב"ד מבחוץ, מטעם שכתב כהד"ג, וגם ראיתי בתשו' יביע אומר (ח"א יו"ד סי' י"ט) שצדד כן… אבל כל זה רק בדרך אפשר, וכמו שהאריך שם בתשו' יביע אומר בדברים חריפים כנגד המקילים בזה, ושאין לזוז מדברי הש"ע והפוסקים, שפסקו שצריך לטבול לפני הב"ד ממש כנ"ל, והיא יתד שלא תמוט.
… (כאן כתב שאין לסמוך על נאמנות של הגויה בטבילה, אלא רק אולי על יהודייה)
(ו) ודאתאן מזה, דלדינא לכתחילה, בודאי צריכים הב"ד לראות הטבילה ממש, ועצה היעוצה לזה, איתא בספר יביע אומר שם, כמה המצאות לעשות במסך המבדיל, שלא יתראה להב"ד גוף האשה מתוך המים, רק טבילת ראשה, והעצה הכי קלה, היא, לעשות חלוק רחבה מיוחדת, לטבול בה הגיורת, ובאופן שהמים יגיע לה מתחת החלוק בכל גופה ובית הסתרים שלה, ורק ראשה יוצאת מתוך החלוק, והיא עפ"י מימרא דרב (ביצה י"ח), ופסק הש"ע (שם סעי' מ"ו), נדה שטבלה בבגדיה טהורים, אלא שלהלכה מוכח מהלשון הנ"ל, דמהני רק בדיעבד, ועי' פת"ש (שם סק"ד) ובתשו' מהרש"ם (ח"ג סי' קע"ג) באריכות, עיי"ש, – ובזה הי' נראה, דאם אין עצה קלה אחרת, הי' אפשר לעשות כנ"ל, ורק שתטבול ב' פעמים, פעם אחת לפני הב"ד עם החלוק הנ"ל, ואחרי יציאת הב"ד מחדר הטבילה, תטבול עו"ה לפני אשה יהודית המפקחת, בלא החלוק, והב"ד יהיו עוד בחדר החיצון, לשמוע קול דבורה של האשה המפקחת וטבילתה כנזכר לעיל, בשעת טבילתה עו"ה בלא החלוק, כנלענ"ד. ידידו דושה"ט כל הימים, יצחק יעקב ווייס
אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קכז
באג"מ השיב לרב אריה ליב גרוסנס, שרצה לטעון שאפשר שבית הדין יהיו בחדר סמוך למקווה בשעת טבילת הגיורת ולא יראו אותה טובלת, שבלי שיראו אותה טובלת זה לא נחשב שהטבילה היא בפניהם ולחלק מהפוסקים הטבילה לא מועילה אף בדיעבד.
בדבריו הביא עם ראיה שהשואל כתב ולא ענה עליה, למה צריך שתשב עד צוארה במים לפני הודעת המצוות אם בית הדין לא רואה אותה. והוכיח מכך שלמרות שבסתמא אסור לראות אישה טובלת (אפילו אם עומדת עד צוארה במים) חכמים הצריכו לראותה, הרי שזה מעכב שיראו אותה. והוסיף שלפי סברת השואל גם זה לא מועיל, כי אם המדד הוא לא שיראו אותה אלא שיהיו באותו מקום, אז זה שהם בחדר אחר זה לא מועיל, וכתב שאולי צריך את שני הדברים: גם שיראו אותה וגם שיהיו באותו מקום. ובסיכום תשובתו התייחס לזה כספק אם נחשב שהיו שם.
בענין טבילת גרות כשהב"ד היו בחדר אחר ולא ראו הטבילה, ובענין נאמנות על הגרות ובאם גרות נחשב דבר שבערוה ועוד ענינים ענף א. א"ח פסח תשכ"ג. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם מהר"ר אריה ליב גראסנאם שליט"א חבר בד"צ דלאנדאן…
והנה אם נחשב עמידת הב"ד בחדר הסמוך להמקוה בשעת טבילת הגיורת כטבלה לפני ב"ד אף שלא ראו את הטבילה, שרוצה כתר"ה לומר דאף שלשון הגמ' יבמות דף מ"ז הוא דמושיבין אותה במים עד צוארה וכן הוא ברמב"ם פי"ד מאי"ב ה"ו ובש"ע יו"ד סימן רס"ח סעיף ב', שודאי הוא משום שצריכין הב"ד לראות כשהיא טובלת וא"א להו להכנס לשם תחלה כשהיא ערומה מחוץ למים, מ"מ נחשב בפניהם אף שלא ראו ואף שלא יכלו לראות כיון שהיו הב"ד שם, והוכיח כתר"ה זה מהא דבחליצה בעינן קרא למעט דיינים שהם סומים מקרא דלעיני פרט לסומין ביבמות דף ק"א וכיון שבגרות ליכא מיעוט הרי סומין כשרים לב"ד דגרות אלמא דאין צריכין שיראו עצם הטבילה אלא סגי בזה שיהיו שם ב"ד בשעת הטבילה שזה נחשב טבילה בפניהם. ולא כתב כתר"ה תירוץ על מה שמושיבין אותה במים עד צוארה שכיון שאין צריכין הב"ד לראות הרי יכולין הב"ד להיות מחוץ למקוה כדכתב כתר"ה גם בעצמו מתחלה ראיה מזה שצריכין הב"ד לראות את הטבילה, וא"כ כשהחליט כתר"ה בסוף לדינא שאין צריכין לראות הרי היה צריך לתרץ ולא ראיתי בדברי כתר"ה תירוץ על זה. ואולי סובר כתר"ה שלכתחלה יצטרכו הב"ד לראות הטבילה ממש ורק בדיעבד הוא גר אף שלא ראו אם אך היו שם אף להסוברים דצריך ב"ד על מעשה הטבילה.
אבל לא מסתבר זה שאם אינו עיכוב בחשיבות הב"ד לא היו מצריכין שיראו הטבילה בגיורת שבכל אופן אין זה דרך צניעות, שבלא צורך גרות ודאי אסור להסתכל באשה הרוחצת והטובלת אף כשעומדת עד צוארה במים, אלא צריך לומר שהראיה בשעת הטבילה הוא עיכוב בחשיבות הויית הב"ד שם, שלכן לא מבעיא להסוברים שבלא ב"ד בשעת טבילה מעכב הגרות, אלא אף להסוברים דבדיעבד אינו עיכוב להגרות נמי כיון שענין ב"ד עכ"פ הוא עיכוב לגרות עדיף לרבנן להצריך ב"ד גם בטבילה שהיא מעיקרי הגרות כקבלת מצות כדי שלא יקילו גם בקבלת מצות שיהיה בלא ב"ד ולהחשיב זה לצורך גדול אף שיוכרחו לראותה כשהיא טובלת, אבל אם יש חשיבות ב"ד אף כשלא יוכלו לראות הרי אין בזה צורך בעצם, וא"כ מה"ת יצריכו אף אם יש איזה טעם להסתכל בטבילתה כיון שהוא חסרון בצניעות והוא דבר האסור בעצם. וגם לא מסתבר לדחוק דמה שאמרו שתהא עד צוארה במים הוא רק במקום גלוי כבנהר או שאין שם רק חדר המקוה לבד, שהרי אף באופן זה היו יכולין לפרוס סדין בינה לביניהם אלא ודאי משמע שלא נחשבו ב"ד למעשה הטבילה אם לא ראו מעשה הטבילה ממש.
וגם אם נימא כסברת כתר"ה דאין הב"ד צריכין לראות הטבילה אלא סגי במה שיהיו שם בשעת הטבילה, הרי כיון שהיו בחדר אחר אין להחשיב שהב"ד נמצאים שם, דמ"ש ממה שלא מצטרפין חמשה מחדר זה וחמשה מחדר אחר לעשרה לאמירת דבר שבקדושה… ולסברת כתר"ה אין להועיל אף כשיראו ב"ד הטבילה דרך הפתח כיון דהקפידא דב"ד אינו בהראיה אלא במה שנמצאים במקום הטבילה דכיון שהם בחדר אחר הרי אינם שם, ואם נימא שהקפידא היא בראיית הב"ד את הטבילה יש להועיל כה"ג, אך אולי תרוייהו צריך שיהיו הב"ד במקום הטבילה וגם שיראו את הטבילה.
עכ"פ באופן זה שהיו הב"ד בחדר אחר וגם לא ראו את הטבילה אין כאן ב"ד במעשה הטבילה בכל אופן שנימא בצורך הב"ד, ונמצא שהיתה טבילת גיורת זו בלא ב"ד ותלוי זה במחלוקת הראשונים אם ב"ד בטבילה הוא לעיכובא שהוא ספקא דדינא.
… (כאן דחה את ראיית השואל מכך שלכאורה סומא כשר לבי"ד לגיור)
עכ"פ לדינא הוא כלא היו ב"ד בשעת הטבילה שהוא ספקא דדינא וצריכה לחזור ולטבול בפני שלשה שיראו ממש הטבילה לעשותה גיורת ודאית
………
ונמצא בעובדא זו שהב"ד היו בחדר אחר ולא ראו הטבילה והאשה שעמדה בשעת טבילה ואמרה בקול רם שישמעו הב"ד שבחדר האחר שכבר טבלה והכל בסדר נמצא שלא היתה יהודית אינו כלום לכו"ע, ל"מ להסוברים דבעי ב"ד בשעת טבילה שאף אם היו עדים כשרים בשעת הטבילה לא היה כלום משום שלא נחשבו שהיו הב"ד שם כיון שהיו בחדר אחר ולא ראו הטבילה ואף אם ראו דרך הפתח יש ספק אם נחשבו שהיו הב"ד שם. אלא אף להסוברים דלא בעינן ב"ד בשעת טבילה עכ"פ הא צריך עדים שיעידו שטבלה וע"א אינו נאמן בזה כפי' שני דהב"ח והפרישה והש"ך.
זכרון שמואל מכתבים י (517 באוצר)
הרב שמואל רוזובסקי (תרע"ג-תשל"ט) ענה בכ"ט ניסן תשכ"ג לרב גרוסנס (בתוכן עניינים כתבו שזה אליו), הוא לא סיכם את תשובתו והיא בעיקרה דיונים בראיות שכתב הרב גרוסנס.
לגבי הראיה שהביא הרב גרוסנס מכך שממעטים דיינים סומים בחליצה, שמשמע שבלי המיעוט החליצה היתה נחשבת בפניהם למרות שאינם רואים, עונה הרב גרוסנס שמשמע שמדובר בסומין בעין אחת ושכך מדויק מהתוס', אבל מהריטב"א והנמוק"י שפירשו שמדובר בסומים בשתי עיניים אכן יש ראיה שלמרות שאינם רואים זה נחשב בפניהם, אולם אין ללמוד מזה למקרה שבשאלה כי האישה המטבילה אותה היא נכרית ואינה נאמנת.
במה שחקר כתר"ה בהא דצריך טבילת גירות בפני בי"ד אם צריך שבי"ד יראו הטבילה ואם לא ראו לא חשיב בפני בי"ד או דסגי במה שבי"ד נמצאים שם וטבלה בנוכחותם והביא כתר"ה ראיה מחליצה דצריך בפני בי"ד, ובגמרא ממעטינן שם דינים סומין בשתי עיניהם מלעיני הזקנים, ומשמע דאי לאו מיעוטא, אף דאינם רואים מ"מ חשיב חליצה בפני בי"ד. עכת"ד. הנה מה שכתב כתר"ה בפשיטות דבגמ' ממעטינן שם סומין בשתי עיניהם לא ידעתי מנין פשיטא ליה לכתר"ה דמיירי בסומין בשתי עיניהם, אדרבה בפשטות כונת הגמ' לסומין בעין אחת… וכן איתא להדיא בתוס' דלפי ההו"א דממעטינן מלעיני הוא בסומא בעין אחת, שהרי כתבו דלמסקנא דלא ממעטינן מלעיני סומא בעין אחת כשר לחליצה, אבל מאן דממעט מלעיני פסול סומא בעין אחת. שו"ר שכן כתב להדיא בקצוה"ח סי' ז' ותמה שם על הנמו"י ועי' עוד בנתיה"מ שם. אולם ראית כתר"ה עדיין קימת לפימש"כ בריטב"א ובנמו"י דמיירי שם בסומין בשתי עיניהם. ונראה דמזה באמת מוכח לפי דעת הריטב"א והנמו"י דאינו צריך שבי"ד יראו וכל שהם נמצאים שם ויודעים שמתקימת בפניהם החליצה חשיב חלצה בפני בי"ד. אולם כ"ז שיודעים שמתקימת עכשיו החליצה, אבל בנידון כתר"ה שהמפקחת היתה נכרית ואינה נאמנת א"כ ממילא חשיב גם כטבלה שלא בפני בי"ד דכיון דאינה נאמנת הא אין יודעים כלל בי"ד שמתקימת הטבילה וכיון שבעצמם אינם רואים לא חשיב כלל טבילה בפני בי"ד. ולשי' הראשונים דצריך טבילה דוקא בפני בי"ד אפי' אם האמת שטבלה כדין מ"מ אין כאן טבילה בפני בי"ד ואינה גיורת.
תשובות והנהגות א, תרכא
הרב שטרנבוך נשאל על גיורת שמישהו העלה חשש שטבלה כשבית הדין בחוץ, כי בכמה מקומות נהגו להטביל כך, וכפי שהורה הרב סלנט.
בתשובתו הוא תמיה על המנהג, ומביא את האג"מ. ולכן בשאלה המדוברת אמר שתטבול שנית, אבל לא לפרסם את זה אלא להגיד שזה רק כי החתן רוצה לצאת ידי כל ספק, וכך כתבו בתעודת הגיור שטבלה שוב "לצאת מכל חשש".
שאלה: גיורת שהטבילוה ובית דין לא עמדו בשעת הטבילה רק עמדו בחוץ מה דינה
נשאלתי הלכה למעשה בגיורת שנתגיירה בבית דין ועומדת להתקדש לבעל תשובה ורב אחד פקפק בגירות כיון שבכמה בתי דינים בעולם נהגו שאין בית דין עומדים כשהאשה במים משום צניעות, רק אשה אחרת בפנים ומודיעה לבית דין שעומדים בחדר סמוך שטבלה כהוגן ובזה היא גיורת, וראיתי בשם הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל שהסכים במכתב לאוסטרליא שמותר אף שבית דין לא ראו הטבילה, ונהגו כן בכמה מקומות שבית דין עומדים בחוץ ואשה רואה אותה טובלת כדין במקוה, ושאל אם לסמוך ע"ז כיון שנתברר לו שהיא נתגיירה באופן זה.
והדברים תמוהין שגמרא מפורשת ביבמות (מז א) שמושיבין לה במים עד צוארה, ובית דין מודיעין אותה מקצת מצוות קלות וחמורות ותטבול בפניהם, וכן לשון הרמב"ם פי"ד מאיסו"ב וכן הש"ע רס"ח ס"ק ג' שטובלת "בפניהם", הרי מפורש שהטבילה גופא צריך בפני בית דין דוקא, ודומה לחליצה שצריך שלשה דיינים דוקא, וכשאין כאן אלא אשה תמוה הדבר היאך נעשית גיורת ע"פ ע"א לבד והיינו האשה. וכ"כ בפת"ש שם סק"ב בשם תשובות פרח שושן שאם טבלה שלא בפני בי"ד צריכה לחזור ולטבול בפני בי"ד עם קבלת מצוות עיי"ש. וראיתי בתשובות "אגרות משה" (ח"ב סימן קכ"ז) שדוחה בתוקף הדיעה שאין בית דין צריכים לעמוד בשעת הטבילה וכ"ש שאינו מועיל באשה שאינה כשירה אפילו לעדות ע"ש, ותמהני שהרבה בתי דינים מיקילין שאין הדיינים עומדים בחדר הטבילה לראות הטבילה ממש.
אמנם בתוס' יבמות (מ"ה: ד"ה מי) פירשו שטבילה לנדה מועיל שתהא גיורת כיון שידוע לכל שטבלה כאלו עומדת בפניהם דמי ולא צריך שיהיו שלשה דבית דין רואים וכ"כ הרא"ש שם, וכ"כ בתשובות הרשב"ץ ח"ג סי' רכ"ז וגם כאן כיון שטבלה, ואשה ראתה ובית דין עומדים סגי בזה דאנן סהדי שטבלה כהוגן, ומיהו הרי"ף והרמב"ם (מובא במחבר רס"ח ס"ק ג) פירשו שאם רוצה לישא אשה אסור אבל אם נשא לא פסלינן את בנו, והכוונה נראה שחוששין לגירות אף שאין בית דין רואים, אבל אין הגירות ודאי דנימא שיוכל לישא אשה, וכאן ראוי לחוש שצריך בית דין ולא מועיל לענין לישא אשה וצריך טבילה שנית בפני בית דין כפשוטו דוקא.
ובמק"א הסברתי שאפילו נימא דמועיל בגירות כשאשה אחת בפנים ורואה, היינו באופן שהבית דין עלולים ליכנס כל רגע אבל כשיודעת שסומכין עליה ב"ד לא נאמנת ולא מועיל שחסר עדות דשני עדים ואין כאן מלתא דעבידא לגלויי ולא מירתתי (עיין ש"ש ש"ז פ"ו).
לכן בנידון דידן יעצתי שג' ת"ח בקיאים בהלכות גירות, יודיעו לה עוד פעם המצוות ותטבול בפניהם ממש שיכנסו למקוה רק כשהיא בתוך המים, ואז יועיל בלי פקפוק, אבל ראוי לא לפרסם הדבר, רק היות שהחתן רוצה אשה יהודיה בלי נדנוד ופקפוק, יסבירו לה ולו שעושים כן לצאת מכל נדנוד חשש דוקא, ועשינו מעשה וטבלה בפנינו ומסרתי לה בזה תעודה שהיא יהודיה גמורה (ובתוך התעודה הדגשנו שהגירות לצאת מכל חשש).
ונוסח התעודה: במותב תלתא הוינא כי אתא קדמנא פלונית בת פלונית ממשפחה… וכתובת… ורצונה להתגייר שוב לצאת מכל חשש ונתברר לנו שכוונתה לש"ש לקבל המצות כדין ולכן טבלה בפני ג' דיינים כשרים טבילה הגונה ביום פלוני חודש פלוני שנה פלוני והרי היא עכשיו יהודיה לכל דבר ויקרא שמה בישראל… בת… חתימות הדיינים:
מה בדיוק צריכים הדיינים לראות?
כפי שנראה להלן כדי להקל על תחושתן של הטובלות עלו כל מיני הצעות, לכן חשוב לברר מה בדיוק צריך שהדיינים יראו.
שו"ת יהודה יעלה (אסאד) חלק א – יורה דעה סימן רג
מהר"י אסאד נשאל על טבילת גיורת, שבשל הצפיפות במקום אי אפשר שהדיינים יראו היטב שכל שערות ראשה נכנסו למים (אלא רק הבלנית).
הוא ענה שכפי שכתב השואל, כמו שאין צריכים בית הדין לראות שאין חציצות בגופה, והסיבה שהיא נאמנת כשיכולה לעשות זאת היטב, כך גם לגבי השיער לא צריך שבית הדין יראו את פרטי דיני החציצה אלא עליהם רק לראות את עצם הטבילה. נראה מדבריו שהכוונה שאפשר לעשות כך לכתחילה, ולא רק בגלל האילוץ שהיה באותו מקרה.
(בהמשך דן אם יש צורך בעדות, ציטטתי אבל לא סיכמתי).
ע"ד שנשאל הדר"ג מרב מובהק מוה' אהרן ס"ג ני' אם המקוה קצרה שא"א לשני אנשים לירד עד סמוך למים לראות בעין יפה אם היורדת לטבילה טבלה כל גופה במים ולא נשאר אפילו שיער א' משערות ראשה חוץ למים אלא אשה אחת משגחת עליהן בעין יפה שיורדת עמהן ונסתפק אם מהני עדות האשה בזה עפמ"ש הש"ך יו"ד סי' רס"ח סק"י בשם הפרישה דבעי' עכ"פ ב' עדים שנתגייר' כראוי. והב"ד העומדים למעלה ורואים למטה אינם יכולים לדקדק בעין יפה אם באה במים מבלי השאיר שיער א' בחוץ.
שפיר חזי רו"מ הדר"ג בתשובתו ויפה כחו בכחא דהיתיר' כי לא נתנה תורה למה"ש. איברא ראית רו"מ ני' דמי ישים עיניו במים אם לא קפצה פיה או עיניה ביותר ע"כ מה שבידה לעשות היא נאמנת על עצמה כיון שנזדקקו לה ב"ד. לע"ד א"ז הכרח כ"כ דאין דנין אפשר מאי אפשר דהא אפשר לטבלה במקוה רחבה שיכולים הב"ד לעיין עלי' יפה יותר וכה"ג מחלק הרמב"ן בחידו' ריש נדה וריש גיטין דמה"ט ליכא למילף מנדה ע"א נאמן באיסור' דהתם ה"ט אי אפשר להביא עדים לפסיקת זיבתה ולטבילתה ולא למדין למק"א יע"ש, אבל קושטא קאי דמ"מ טעמא דנאמנת לעצמה משום דבידה לעשות כדין וכראוי שלא לקפוץ פיה ועיניה ביותר וה"נ שלא יהיה א' משיער ראשה צף עפ"י המים אף שאין זה ביד הטובלת עצמה מ"מ הוא ביד האשה העומדת ע"ג ומטבלת אותה ומשגחת עליה שתביא כל גופה במים ובידה הוא לכוף קומתה יפה לתוך המים וכל שבידה נאמנת נגד חזקת איסור ואין על הב"ד כ"א לראות רק גוף הטבילה ולא כל פרטי דיני החציצה. וראי' נ"ל מש"ס יבמות מ"ה מי לא טבלה לנידתה כו' ועד כאן לא תמהו התוס' ורמב"ן וכל הפוסקים ע"ז אלא מהא דגר צריך שלשה מ' משפט כתיב ביה דה"ל דין אבל בלא"ה בלא דין משפט לא קשיא להו ולפמ"ש הדר"ג ני' שאין לנו נפ"מ בזה כי אנו אין לנו אלא טבילת נדה לבעלה וזה ודאי א"צ עדים א"כ תקשה להו בפשוט הא גם בלאו דבעי' ב"ד הא עכ"פ עדות בעי' שטבלה כראוי לדעת הפרישה ואלו בטבילתה לנדתה ל"ה עדים כלל וע"כ דפשיטא להו דעל הטבילה לכתחילה צריך ב"ד אבל בדיעבד סגי ב"ד לקבלת עול המצות לבד וטבילה אפילו ע"א כשר נמי ל"צ בדיעבד אלא גם אשה נאמנת כתי' א' דתו' דף מ"ה הנ"ל או כיון דידוע שטבלה כאלו עומדים הב"ד שם דמי כתי' ב' דתוס' וע"כ גם הפרישה רק לכתחילה קאמר למילתיה שבודאי ל"ה בהעלם עין מאתו דברי תוס' יבמות מ"ה ד"ה מי לא טבל הנ"ל. וש"ך מביא סק"י מתוס' יבמות מ"ז ד"ה יש לך עדים כו' צע"ק דטפי הו"ל להביא מן המוקדם ועדיפא דאפילו חד איש א"צ אלא בחד אשה סגי בתוס' מ"ה ע"ב הנ"ל דאין דרך אשה שילכו אנשים וכ"ש איש א' עמה בשעת טבילתה כו' וכ"ה ברא"ש פ' החולץ סי' ל"א שם ובתוס' קידושין דף ס"ב ריש ע"ב. עכ"פ יפה כהלכה הורה גבר בגוברין כבוד הדר"ג ני' הוראתו בקדושה במקוה טהרה והנני מסכים אתו וה' יטהר לבינו א"ס. ומן אז עמדתי לתמוה על הב"י ביו"ד סי' קצ"ח דף קפ"ו סע"א מייתי פלוגתת רמב"ם וראב"ד וצל"ע על הראב"ד וב"י מברייתא ערוכה ביבמות מ"ז כל החוצץ בטבילה חוצץ בגר ובנדה לבעלה ותוס' שם חילקו בין חציצה ודאי לחציצה ספק בדרבנן וכן הב"י /ביו"ד/ ססי' קצ"ט תמה על הרמב"ם בפ"א נמי ה"ל לחלק. ולע"ד לק"מ מתוס' /התוס'/ יבמות מ"ז הנ"ל לא חילקו בין לטהרות ובין לבעלה אלא בספק חציצה אבל לא בודאי דרבנן לא חילקו בהם וצ"ע. נאם י"נ ואוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד.
אג"מ יו"ד ג, קיב – ידיעה ברורה לגמרי נחשבת כראיה
הרב פיינשטיין נשאל על מקרה שבשל צפיפות המקום רק אחד משלושת הדיינים שהיו במקווה ראה את הטבילה. הוא מסיק שידיעה ברורה כזו נחשבת כאילו שראו בעיניהם ממש ואין בזה שום חשש (משמע לכאורה שיהיה מותר לעשות כך גם לכתחילה).
בדבר הגרות שהיתה בפני שלשה דיינים כשרים שנכנסו להמקוה כשהיתה עומדת עד צוארה במים ומחמת שהיה המקום צר ולא יכלו לעמוד בשורה אחת באופן שיראו כולם היטב הרכנת ראשה במים אלא עמדו זה אחורי זה ראה רק הראשון דעמד אצל המקוה ושנים האחרים לא יכלו לראות אבל שמעו קול הטבילה בהכנסת ראשה בהמים.
… (דן לומר שזה מועיל, בדבריו לא מתייחס האם ניתן לעשות כך לכתחילה. וסיכם:)
בידיעה ברורה מאומדנא מעצם העובדא לא מצד צרוף חזקות כו"ע יודו דנחשבו כעומדים שם וכראו בעיניהם ממש, לכן אין בזה שום חשש והיא גיורת כשרה. והנני ידידו, משה פיינשטיין.
אג"מ יו"ד ב, קכז – מסתפק אם תועיל ראייה דרך פתח
באג"מ (התשובה הובאה לעיל בהרחבה) כתב שצריך שבית הדין יראו את הטובלת, והסתפק שאולי צריך בנוסף גם שהם יהיו באותו מקום, ולא מועילה ראייה דרך הפתח.
ולסברת כתר"ה אין להועיל אף כשיראו ב"ד הטבילה דרך הפתח כיון דהקפידא דב"ד אינו בהראיה אלא במה שנמצאים במקום הטבילה דכיון שהם בחדר אחר הרי אינם שם, ואם נימא שהקפידא היא בראיית הב"ד את הטבילה יש להועיל כה"ג, אך אולי תרוייהו צריך שיהיו הב"ד במקום הטבילה וגם שיראו את הטבילה.
עכ"פ באופן זה שהיו הב"ד בחדר אחר וגם לא ראו את הטבילה אין כאן ב"ד במעשה הטבילה בכל אופן שנימא בצורך הב"ד, ונמצא שהיתה טבילת גיורת זו בלא ב"ד ותלוי זה במחלוקת הראשונים אם ב"ד בטבילה הוא לעיכובא שהוא ספקא דדינא.
…
ונמצא בעובדא זו שהב"ד היו בחדר אחר ולא ראו הטבילה והאשה שעמדה בשעת טבילה ואמרה בקול רם שישמעו הב"ד שבחדר האחר שכבר טבלה והכל בסדר נמצא שלא היתה יהודית אינו כלום לכו"ע, ל"מ להסוברים דבעי ב"ד בשעת טבילה שאף אם היו עדים כשרים בשעת הטבילה לא היה כלום משום שלא נחשבו שהיו הב"ד שם כיון שהיו בחדר אחר ולא ראו הטבילה ואף אם ראו דרך הפתח יש ספק אם נחשבו שהיו הב"ד שם.
פתרונות מוצעים להקל על הבעיה
פתרונות קדומים
הבעיה הבסיסית היתה שהמים כיום צלולים, וגוף הטובלת נראה דרך המים בניגוד לעבר שהמים היו כנראה עכורים, וכאשר הטובלת היתה במים לפני כניסת בית הדין גופה היה מכוסה.
נראה שלקח קצת זמן והיו פתרונות ביניים (אני ראיתי רק את הפתרונות של הנהר מצרים והרב עובדיה), עד שהתקבע המנהג שהגיורות טובלות עם חלוק רחב. אמנם כיוון שמצד דיני חציצה יש אומרים שלכתחילה אין לטבול כך, הנהיגו שהגיורת תטבול כשבית הדין בחוץ, ואח"כ תתכסה בחלוק ותטבול לעיני בית הדין.
נהר מצרים הלכות גרים כד-כה
הנהר מצרים הציף בעיה שהמים בימינו צלולים וגופה נראה. הפתרון שהוא מציע זה לפרוס יריעה גדולה על המים ועל המתגיירת (ושהיא לא תהיה במים בעת הודעת המצוות, מפאת הקור) שתכסה אותה.
הערה: מדבריו נראה שצריכים לראותה ממש כשהיא בתוך המים (נראה שהכוונה רק את ראשה), אולם נראה שהסיבה לכך היא חשש אמיתי שהיא לא תטבול כדת, כפי שביאר מיד אחרי[12].
הנהגתי במצרים בטבילת האשה גיורת להביא יריעת בגד לבן גדולה ופורסין אותה על פני המים שבמקוה וחלק ממנה מתכסה בו הגיורת ורק ראשה נשאר חוץ באופן שאינו נראה דבר לא מהמים ולא מגופה כלל כי הכל תחת היריעה. וכך היא עומדת בפני הדיינים כל עוד שהם מודיעים אותה מקצת מצות קלות וכו' וכן שואלים אותה בקצרה השאלות שבסעיף י"ט. ואח"כ טובלת לפניהם והנשים העומדות שם מגלות קצת מהיריעה שיראו הדיינים שטבלה טבילה הגונה כדת של תורה ואחר עמדה משחיית ראשה תוך המים חוזרים ופורסים היריעה על פני המים והדיינים יוצאים לחוץ ושם ממתינין לה עד שתלבוש ותבוא לפניהם. והוא מנהג יפה כי להניחה במים עד צוארה לא נראה בעינינו מב' סיבות. האחת כי להיות המים צלולים הרי גופה נראה ערום ולאו אורח ארעא. ושנית כי פעמים רבות שהמים קרים והיא רועדת תוך המים אם נשקיע כל גופה עד צוארה ואינה יכולה להשיב דבר על כל מה שמודיעין אותה. ובאשר כי טעם ישיבתה במים עד צוארה אינו אלא כדי שלא יראוה הדיינים בהיותה ערומה א"כ באופן מכסה היריעה על פני המים עדיף ועדיף טפי הן לדיינים והן להגיורת עצמה כמובן.
הדיינים צריכים להשגיח היטב על טבילת הגיורת שתהיה טבילה כשירה כדת יותר מטבילת הגר כי האשה רק בטבילה הזאת היא נכנסת לדת מבלי שום מעשה אחר. ולא יסמכו בזה על הנשים כי רוב הגיורות מבני הנכר אינן יודעים לשחות במים ולטבול, וקשה הוא להם השחייה במים והנשים הרחמניות יחוסו עליהן אע"פ שבאמת לא טבלה כדת… על כן צריכים להשגיח היטב על טבילתה. ואם לא טבלה בפעם ראשונה היטב יגזרו אומר לטבול בפניהם שנית טבילה כשרה. והלא זמן טבילה מצער הוא, רגע כמימריה, ודי בזה הערה וכן מנהגנו במצרים.
שו"ת יביע אומר חלק א – יורה דעה סימן יט
(יב) מסיק שברור שצריך לטבול בפני בי"ד ממש. מביא את הפתרון של הנהר מצרים, לפרוס יריעת בד על המקווה שרק ראשה ייראה מבעדה, וכותב שביטלו את המנהג הזה במצרים והוא מחזירו בשינוי קל, שיהיה חור באמצע היריעה שממנו תוציא את ראשה.
(יג) מציע פתרון אחר – חלוק רחב שאיתו תטבול הגיורת. ומביא ראשונים שסוברים שניתן לטבול כך לכתחילה.
(יד) מהרמב"ם ושו"ע נשמע שאין לעשות כך לכתחילה, אבל צ"ל שהם מודים שכשיש דוחק מותר. ומוסיף שכשמדובר בחלוק רחב בשביל לטבול בו – גם הם יודו שזה מותר לכתחילה.
(טו) במשחא דרבותא הביא שכך נהגו באיזה כפר בטבילת נדה. ומביא סיוע לזה שכיוון שפושטת בגדיה ולובשת את החלוק הרי שיודעת מדיני חציצה ואין את החשש שתטבול בבגד מהודק (ומביא ראיה שכיוצ"ב אמרו בסוכה בביטול תקרה). אבל אחר שהמנהג כבר היה לעשות בדומה למה שכתב בנהר מצרים לא שינה אותו.
בתשובה אחרת כתב שהמנהג בירושלים (תש"ל) שהגיורת טובלת פעם אחת, ואח"כ לובשת את החלוק והם מודיעים לה מצוות וטובלת שנית בפניהם.
(יב) ולכל הדברות ברור שלכתחלה אין לזוז מדברי הפוסקים והש"ע שכ', שצריך לטבול לכתחלה בפני ב"ד ממש. וכן ראיתי להאחרונים שפסקו כן בפשיטות, הלא הם: הגאון מהר"א פלאג'י בס' אברהם אזכור (מע' ג אות סז) בסדר טבילת הגרים. והגאון מהרי"ל צירלסאהן בשו"ת עצי הלבנון (סי' סג אות ט). ע"ש. פש גבן לראות איזה דרך ישרה שיבור לו האדם בזה, כדי שלא יראה גופה ערום בהיותה במים, מכיון שהמקואות שלנו צלולים וזכים, ונראה שיש לנהוג כמ"ש מרא דאתרין הרה"ג מהר"א בן שמעון בס' נהר מצרים (הלכות גרים אות כד), שיש להביא יריעת בגד גדולה ולפרוס אותה על פני המים שבמקוה, ובחלק ממנה מתכסה גוף הגיורת ג"כ, ורק ראשה נשאר חוץ ליריעה, באופן שאין נראה שום דבר לא מהמים ולא מגופה כלל, כי הכל תחת היריעה, וכך היא עומדת בפני הדיינים בעת קבלת המצות, ואח"כ טובלת בפניהם, והאשה העומדת שם מגלה קצת מהיריעה, כדי שיראו הדיינים שטבלה טבילה הגונה כדת, ואח"כ עומדת משחיית ראשה תוך המים וכו', והדיינים יוצאים לחוץ עד שתלבוש ותבא אליהם. ע"ש. והנה הרב שם כתב שכן הנהיג פה מצרים, ובבואי הנה לא מצאתי מנהג זה, ומסתמא נתבטל ע"י אנשים בלתי הגונים, והנהיגו שיעמדו הדיינים בחוץ, וב"ה שהחזרתי העטרה ליושנה, אך בשנוי קצת ממ"ש הרב נהר מצרים, שצויתי לעשות באמצע היריעה חלל, בכדי שתוציא משם הגיורת את ראשה בעמדה באמצע המקוה, וכשנכנסים הדיינים היא כבר עומדת בתוך המים, והיריעה מכסה את המים ואת גופה, ורק ראשה בולט החוצה, ואחר קבלת המצות היא מרכינה את ראשה לתוך המים, לעיני הזקנים, והרי עלתה לה טבילה, ואח"ז יוצאים הדיינים לחוץ וכו'. (ובבואה אליהם תברך על הטבילה, כדקי"ל בפסחים ז: ובש"ע סי' רסח). והנה אע"פ שהיו כמה אנשים מודרנים (אשר הם חכמים בעיניהם), שהתנגדו לזה בכל תוקף. ובאו בטענה, שאין זה נאה והוגן לחברי בית הדין, להכנס בבית הטבילה של נשים בכלל, בשעה שיש אשה במקוה. (ורק לרופא פרוץ מותר לו לבדוק נשים אפילו ערומות, בגלל איזה מיחוש וכיוצא, משא"כ לת"ח צנועים זאת תורת המודרנים הללו, היפך תורתנו הקדושה שמחלקת בדין ייחוד להיפך בין כשרים לפרוצים. ואת הישרה יעקשו, ולא תהיה תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלהם?) ותלי"ת הצלחתי לשכנע בזה את הרב הראשי מטעם המלך, עד שהעיד שכן נהגו גם בקושטא בירת תורכיה, ופקד על שמש בית הדין לציית להוראתי, ולמלא אחר דברי בזה, וכן הנהגתי מן היום (י"ח חשון התש"ח) והלאה, בעזה"י.
(יג) אמנם אח"כ עלה ברעיוני עצה אחרת, לעשות חלוק רחב המיוחד לכך אשר תטבול בו כל גיורת, דהא אשכחן בביצה (יח) נדה שאין לה בגדים מערמת וטובלת בבגדיה. ופרש"י, שטובלת כשהיא לבושה וסלקא לה טבילה אף לכלים, ולא מוכחא מילתא שהיא מתקנת, דלטבילת עצמה נכנסה, ואדם מותר לטבול ביו"ט כב"ה, שנראה כמיקר. ע"ש. וכ"כ הרא"ש נדה (הל' מקואות סי' כח), וז"ל: ונדה יכולה לטבול בבגדיה, לפי שהמים נכנסים תחת הבגדים. וכ' במעדני יו"ט, דמשמע דאף לכתחלה אפשר לעשות כן, כי אין לך מלבוש מהודק כ"כ על הגוף. ע"כ. וכן מצאתי בס' האשכול ח"א (עמוד קנג), דהא דקתני בביצה (יח) מערמת וטובלת בבגדיה, משום דביו"ט איירי, והאי לישנא דטובלת משמע ודאי דלכתחלה שריא לטבול בבגדיה, ואיירי בבגדים רחבים שאין מהודקים כלל לגופה, ודוקא אשה בבגדיה שהם רחבים, אבל איש בבגדיו שדבוקים לבשרו לא. ומיהו נראה דבין באיש ובין באשה שרי לטבול בסדין משום צניעות דעיילי ביה מיא שפיר. ע"ש. וכיו"ב כ' הראב"ן (ס"ס שכו), וז"ל: אשה שיש לה לטבול במקום שבני אדם עומדים שם, אם טובלת בסדין או בחלוק רחב, עלתה לה טבילה, כדאמר (חולין לא) נדה שנאנסה וטבלה, רב אמר טהורה לביתה. ואוקימנא בנפלה מן הגשר. וכן בביצה (יח) מערמת וטובלת בבגדיה, אלמא נדה טובלת בבגדיה ע"י דוחק, כי הכא דנפלה, או שאין לה בגדים, וה"נ מפני דוחק בני אדם שעומדים שם אם טבלה בבגדיה טבלה. ודוקא אשה בבגדים שהם רחבים וכו'. [ככל דברי האשכול הנ"ל]. ע"כ.
(יד) הן אמת שאין זה דעת הרמב"ם (פ"א מה' מקואות ה"ז), שכ': כל הטובל צריך שיטבול כל גופו כשהוא ערום, בבת אחת, וכל הטמאין שנטבלו בבגדיהם עלתה להם טבילה, מפני שהמים באים בהם ואינם חוצצין. וכן נדה שטבלה בבגדיה מותרת לבעלה. ע"כ. וכלשון הזה כתב מרן בש"ע (סי' קצח סמ"ו). ומבואר שאין זה אלא בדיעבד. והש"ך שם הביא בשם הרמב"ן, [הוא ט"ס וצ"ל הראב"ן כנ"ל], שחילק בין בגדי אשה שהם רחבים וכו'. ע"ש. וצ"ל שאף הרמב"ם מודה שכשיש דוחק מותר אף לכתחלה, כדאשכחן גבי נדה שאין לה בגדים להחליף, וכנ"ל בשם הראב"ן. וכ"כ בס' שמו יוסף למהר"י בן וואליד (סי' רנד), לדייק מדברי הרמב"ם שאין לטבול לכתחלה בבגדים, ודוקא ביו"ט שאין לה בגדים להחליף התירו, משום שהיא שעת הדחק וכדיעבד דמיא. וכ' שלא הוצרך לכתוב דבר זה מפני שהוא פשוט, אלא לאפוקי מת"ח אחד שנסתפק בזה. ע"כ. ואשתמיטיתיה דברי האשכול והרא"ש הנ"ל שכ' להתיר אף לכתחלה, אלא שבש"ע פסק כד' הרמב"ם. ואעפ"כ אמינא ולא מסתפינא, שאם עושים חלוק רחב לשם כוונה זו, אף לדעת הרמב"ם ומרן משרא שרי, וכ"ש כמו בנ"ד שהוא לצורך מצוה, לקיים הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך, דודאי עדיף מדין נדה שאין לה להחליף, שהותר לה לטבול בבגדיה. ומכ"ש בחלוק רחב שיש מקום לדמותו למ"ש בס' האשכול והראב"ן, שמותר לטבול בסדין משום צניעות. וכ"כ המאירי ביצה (יח) שבבגד מרווח ליכא משום חציצה. ע"ש. וכן הוריתי זה מכבר, לאחד שנוסע עם אשתו לעיר שאין שם מקוה, ושוהה שם ימים רבים לצורך פרנסתו, שאפשר לה לטבול בנהר ע"י חלוק רחב משום צניעות. ומ"ש התוס' (נדה סו:) אשה לא תטבול בנמל, כי בני אדם מצויין שם ובעיתא, וממהרת לטבול מפני שבושה מבני אדם המצויין שם. ע"ש. וכ"פ מרן (סי' קצח סל"ד). נראה דהיינו דוקא כשטובלת ערומה, משא"כ בחלוקה.
(טו) שוב מצאתי להגאון משחא דרבותא ח"ב (דפ"ג ע"א), שהביא מנהג כפר אחד שנהגו לטבול בנהר, בחלוק שעליהן, משום צניעות, וכ', שאע"פ שמדברי הרמב"ם ומרן מוכח דלכתחלה אין להקל לטבול בבגדיה, וההיא דטובלת בבגדיה צ"ל שמוכרחת היא בזה, מיהו לא נראה טעם לזה, ואדרבה הרא"ש התיר אף לכתחלה. ונראה שטעם הרמב"ם בזה משום שיש בגדים שהם מהודקים לגופה ולא עיילי בהו מיא, ולאו כ"ע דינא גמירי, מש"ה כתב מסברא דנפשיה, שאין לעשות כן לכתחלה, משא"כ בנ"ד שאין האשה מנחת אלא החלוק לבד שהוא רחב הרבה, נראה דליכא למיחש למידי, ואף הרמב"ם אפשר שיודה להרא"ש בזה, ואין להרבות במחלוקת. עכת"ד. וקצת יש לסייעו דבחלוק רחב לא חיישינן, כסתם בגדים דחיישי' בהו שמא יהא בגד מהודק, ממ"ש בסוכה (טו) בביטול תקרה קא מיפלגי, דאע"ג דאסור לסכך בקורה שיש בה ארבעה טפחים משום גזרת תקרה, אבל השתא שזו תקרה היתה, ובא לעשות מעשה שיודע שבקי הוא בדין תעשה ולא מן העשוי לא גזרינן. ע"ש. וה"נ הכא שפושטת כל בגדיה, ומניחה רק החלוק שמוכיחה בזה, שיודעת דין חציצה, לא חיישינן בה. [וע"ש במשחא דרבותא אי שרי לטבול לכתחלה בנהר, שמצויים שם עכו"ם]. וי"ל. וכן יש לדייק להתיר מדברי הלבושי שרד, שהובאו בפתחי תשובה (סי' קצח סק"ד). ע"ש. וע"ע בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' קעג). ובנ"ד בטבילת גיורת הרי יש בזה גם משום צניעות, ולכן אפשר להקל בזה מכמה צדדים שהזכרנו. ומ"מ אחר שפשט המנהג בבית הדין, לעשות ע"פ הוראות מרא דאתרין הרב נהר מצרים, לא מצאתי לנכון לשנות.
קובץ משנת יוסף יג, 401 באוצר
ובירושלים נהגנו שהגיורת טובלת פעם א' בפני האשה המשגיחה על הטבילה וג' חברי בית הדין מבחוץ ושוב יוצאת מן המים ולובשת חלוק רחב בלי שרוולים[13] ונכנסת למים שנית וראשה מחוץ למים וע"י רמז מהמשגיחה אנו נכנסים לבית הטבילה ואומרים לה מקצת מצות וטובלת בפנינו ומיד אנו יוצאים וכשהיא יוצאת החוצה מברכת על הטבילה.
הרב גדלי' אהרן רבינוביץ – נועם כ (תשל"ח), עמ' רסז (273 באוצר)
הרב גדליה רבינוביץ (הובא לעיל בהרחבה) נשאל על ראיית הגיורת דרך מראה כדי למנוע ממנה בושה. והסיק שזה מועיל לכתחילה.
בענין טבילת גיורת בפני שלשה הרואים במראה
שאלה: אודות טבילת גיורת במקוה שהעמידו מראה בכותל האחורי של המקוה למעלה ממקום הטבילה ובזה אפשר שהבי"ד יעמדו מן הצד במקום שלא תוכל הטובלת לראות אותם והם רואים בבואה המשתקפת במראה איך שהיא טובלת במים והתועלת בזה היא למנוע התביישות הטובלת ונשאלתי אם טבילה זו כשרה לגרות ואם מותר לעשות כן לכתחלה.
… א"כ נראה דבודאי סגי בטבילת גיורת אם רואים רק דרך מראה ובפרט דלא נאמר מפורש בגרות דבעינן שיהא רואים ממש אלא רק שיהי' בפניהם וא"כ כאן שהם באותו חדר ובאותו מעמד ויודעים בבירור שטבלה שהרי רואים אותה דרך מראה נראה ברור דמהני אף לכתחלה והנלענ"ד כתבתי.
הפתרון של חלוק רחב
מקורות שטובלת פעמיים
הרב עובדיה יוסף
ביבי"א א, יו"ד יט, העלה הרב עובדיה בשנת תש"ח את הרעיון שהגיורת תטבול בחלוק, ודן לומר שזה לא בעייתי לעשות כך לכתחילה מצד דיני חציצה.
אבל מאוחר יותר בשנת תש"ל, כתב שהם נהגו שהגיורת טובלת פעם אחת בתחילה בלי החלוק, ואח"כ פעם נוספת עם החלוק בנוכחות בית הדין.
(יג) אמנם אח"כ עלה ברעיוני עצה אחרת, לעשות חלוק רחב המיוחד לכך אשר תטבול בו כל גיורת… (ודן בזה באריכות מצד דיני חציצה, אם ניתן לטבול כך לכתחילה)
קובץ משנת יוסף יג, 401 באוצר
ובירושלים נהגנו שהגיורת טובלת פעם א' בפני האשה המשגיחה על הטבילה וג' חברי בית הדין מבחוץ ושוב יוצאת מן המים ולובשת חלוק רחב בלי שרוולים[14] ונכנסת למים שנית וראשה מחוץ למים וע"י רמז מהמשגיחה אנו נכנסים לבית הטבילה ואומרים לה מקצת מצות וטובלת בפנינו ומיד אנו יוצאים וכשהיא יוצאת החוצה מברכת על הטבילה.
מנחת יצחק ד, לד
במנחת יצחק כתב שאחרי טבילתה בפני בי"ד, תטבול שוב בלא החלוק.
(ו) ודאתאן מזה, דלדינא לכתחילה, בודאי צריכים הב"ד לראות הטבילה ממש, ועצה היעוצה לזה, איתא בספר יביע אומר שם, כמה המצאות לעשות במסך המבדיל, שלא יתראה להב"ד גוף האשה מתוך המים, רק טבילת ראשה, והעצה הכי קלה, היא, לעשות חלוק רחבה מיוחדת, לטבול בה הגיורת, ובאופן שהמים יגיע לה מתחת החלוק בכל גופה ובית הסתרים שלה, ורק ראשה יוצאת מתוך החלוק, והיא עפ"י מימרא דרב (ביצה י"ח), ופסק הש"ע (שם סעי' מ"ו), נדה שטבלה בבגדיה טהורים, אלא שלהלכה מוכח מהלשון הנ"ל, דמהני רק בדיעבד, ועי' פת"ש (שם סק"ד) ובתשו' מהרש"ם (ח"ג סי' קע"ג) באריכות, עיי"ש, – ובזה הי' נראה, דאם אין עצה קלה אחרת, הי' אפשר לעשות כנ"ל, ורק שתטבול ב' פעמים, פעם אחת לפני הב"ד עם החלוק הנ"ל, ואחרי יציאת הב"ד מחדר הטבילה, תטבול עו"ה לפני אשה יהודית המפקחת, בלא החלוק, והב"ד יהיו עוד בחדר החיצון, לשמוע קול דבורה של האשה המפקחת וטבילתה כנזכר לעיל, בשעת טבילתה עו"ה בלא החלוק, כנלענ"ד. ידידו דושה"ט כל הימים, יצחק יעקב ווייס
ר"י קאפח – הערה יד על הרמב"ם איסו"ב פרק יד
הרב קאפח כותב שהם הנהיגו שבתחילה הגיורת טובלת בלי החלוק, ואח"כ לובשת את החלוק וטובלת בפני הדיינים.
ובב"ד ירושלים הנהגנו שהגיורת טובלת תחלה בפקוח הבלנית על דעת ב"ד כשהדיינים עומדים מבחוץ ואח"כ לובשת שמלה רחבה בעלת שרוולים ארוכים רחבים שאין בה שום חשש חציצה, כשכל גופה מכוסה פרט לראשה והבלנית מושיבה אותה שוב במים כשהיא לבושה, והדיינים נכנסים ומודיעים לה כנ"ל ורואין אותה כשהיא מכניסה שאר גופה במים כלומר ראשה, ויוצאין, ולאחר שמתלבשת בגדיה יוצאת ומברכת.
אום אני חומה א, אה"ע כא, עמ' לה (123 באוצר) הערה קלה
הרב מרדכי גרוס (תש"ס), כתב שאם טובלת עם חלוק, תטבול פעם נוספת כשבית הדין בחוץ ושומעים את קולה.
… או דתטבול בחלוק רחב שאינו חציצה. וכשטובלת באופן השני, תטבול שנית בפני אשה המשגחת על הטבילה וב"ד יעמדו בסמוך לשמוע קול דיבורה
בגדי קודש – הלכות גרים ב
בעמ' מח (52 באוצר) כתב הרב שמעון דרור כתב שמן הראוי שתטבול פעם שניה, אפילו כאשר שימו כיסוי מעל המים (וטבלה ללא חלוק).
ונראה שמן הראוי שאחר שתטבול בפני הדיינים כנזכר תוציא את הקלקר או הבד מעל פני המים, או תפשוט החלוק, ושוב תטבול בפני הבלנית.
ב'אגרות ומכתבים' מכתב ד (עמ' 444 באוצר)
הביא מכתב מהרב ציון בוארון, שהזכיר שיש נוהגים שיטבלו שוב, וכתב שזו רק מידת חסידות.
והמנהג הפשוט שהגיורת טובלת עם חלוק רחב וארוך בפני ג'. ויש בלניות שמדקדקות שתטבול אח"כ בפניהם בלא החלוק, והוא רק מחסידות ולא מדינא, דהרי קימ"ל דנדה שנפלה למקווה עם בגדיה עולה לה טבילה, וזה פשוט.
וכן ההמצאות של פריסת בגד או מחיצת 'קלקל', אין צורך בהן, וזאת מלבד לכמה חששות שיכולים לעורר.
'עמי אולפני גיור' – תיאור מעשי של הליך הטבילה עבור מתגיירים
הטבילה לפי ההלכה מתבצעת בצניעות מירבית. הטובלת תטבול פעם אחת במקוה בנוכחות הבלנית בלבד, על מנת להרטיב את כל גופה. לאחר מכן תעטה על גופה חלוק גדול ורחב מחומר קשיח המסופק על ידי המקוה, ותכנס למים עד ראשה.
בשלב זה תפתח הדלת והדיינים יציצו מבעד הדלת ויראו את ראשה של הטובלת.
הטובלת תחזור על מעמד קבלת המצוות בלב שלם, ותכניס את ראשה מתחת למים.
מקורות שטובלת פעם אחת עם החלוק
הרב יואל שוורץ – מדריך לגר עמ' 83
הרב יואל שוורץ כתב בשנת תש"נ בסתם, שטובלת עם חלוק רחב, ולא הזכיר שטובלת פעם נוספת בלי החלוק.
וגם כשאשה מתגיירת צריך שיהיו שם ג' דיינים שיראו את הטבילה, ולכן היא טובלת כשהיא לבושה חלוק רחב שאינו מהודק המאפשר למים לחדור לכל מקום בגופה.
הרב יצחק יוסף – כללי הגיור (עמ' 57 באוצר)
הרב יצחק יוסף כתב שתטבול עם חלוק, ולא הזכיר טבילה פעם שניה. הוא מביא באריכות את תשובת הרב עובדיה שכך כתב, אולם לא מתייחס לדברי הרב עובדיה על טבילה נוספת.
כה. בדין טבילת הגיורת בפני בית דין הדין הוא שאשה מושיבה אותה במים עד צוארה כשהגיורת לבושה בחלוק רחב שעשוי במיוחד לשם כך… (ולא כתב שתטבול פעם שניה).
מנהגים לטבול בדווקא בלי חלוק בפני בי"ד
ועל גרי הצדק עמ' כו (33 באוצר)
הרב מרדכי רפאל נאטאן (תש"פ. הספר עם פסקי הרב קרליץ) מביא מנהגים שונים בקרב בתי הדין:
- טבילה בחלוק רחב (לא ציין מנהג לטבול פעמיים, אבל הפנה למנח"י), ושכך נוהגים בד"ץ העדה החרדית בהנחיית הרב אולמן.
- בלא חלוק, והדיינים יעמדו מרחוק כך שיראו רק את ראשה. כך נוהגים בכמה בתי דינים (נראה שבעיקר עם קשר לצרפת).
- בלא חלוק, אלא מכסים את המקווה באיזשהו חומר קל, ובו חור שדרכו הגיורת מוציאה את ראשה כך שרואים רק את ראשה.
וישנם שלוש אפשרויות כיצד מן הראוי לנהוג בזה מצד הצניעות:
א. שתטבול הגיורת כשהיא לבושה חלוק רחב שאינו מהודק המאפשר למים לחדור לכל מקום בגופה, וכדעת האשכול סימן ס"ג, וכך ראיתי שנוהגים בבד"ץ של העדה החרדית על פי הנחיית הרה"ג ר' אברהם יצחק אולמן שליט"א, וע"ע בשו"ת מנח"י (ח"ד סי' ל"ד).
ב. שיעמדו הדיינים ממרחק שיראו רק את ראשה של האשה עם השערות, זה ראיתי בבית דין משפטי יעקב על פי הנחיית הג"ר יעקב פולטורק זצ"ל אב"ד ליאון צרפת תלמיד הרב העניך פדווא זצ"ל, וכך נוהג גם הג"ר יעקב שלאמע שליט"א תלמיד רבי אברהם דוד הורוויץ חבר הבד"ץ של העדה החרדית, ומלפנים אב"ד שטראסבורג צרפת.
ג. שתיכנס האשה למקוה וראשה יהיה בחוץ, ואז מביאים סוג פלסטיק [כגון 'פי וי סי'] הצף על גבי המים עם חור באמצעו, ותכניס האשה את ראשה כנגד החור, ואז יכנסו הדיינים למקוה ותטבול לפניהם ממש, וכך ראיתי נהוג בבית דינו של מרן הגר"נ קרליץ (שליט"א) זצוק"ל.
וטעם מרן (שליט"א) זצוק"ל דהרי דעת הרמ"א (ביו"ד סימן קצ"ח) ונהגו להחמיר בזה לא לטבול עם בגדים רחבים, וכן איתא בספר הנהר מצרים סימן כ"ד.
הצעות לפתרונות מקלים נוספים
- שבית הדין יעמדו מחוץ לדלת ומשם יסתכלו (בארות אברהם, השרידי אש. אמנם האג"מ הסתפק אם זה מועיל).
- ליצור מחיצה בין הדיינים לטובלת, כך שיוכלו לראות את הטבילה אבל במטושטש יותר (הרבנית טיקוצ'ינסקי[15]).
הצעות לשינוי מבנה חדר הטבילה (הרב בורגנסקי):
- שהחדר יהיה גדול, כך שהדיינים יעמדו במרחק.
- שבור הטבילה יהיה גבוה משאר החדר (פותר תחושה של 'עליונות', שהמתגיירת מסתכלת עליהם מלמטה למעלה), אמנם צ"ע אם זה פתרון טוב, כי הדיינים לא יראו את הטבילה עצמה (אלא רק את היעלמות ראשה של הטובלת, כאשר הם יודעים ששם יש מקווה).
הערות שוליים
[1] אמנם מהרי"ף במסכת שבת (נה, ב בדפי ברי"ף) אפשר לדייק אחרת, שכתב לגבי גר שצריך לראותו כשהוא טובל (ביבמות ציטט את הברייתא בסתם). ניתן להבין שהוא דורש גם בגיורת שיראו את טבילתה, אבל ניתן להבין שסמך על דבריו ביבמות שהדיינים עומדים מבחוץ.
הערה: לא ראיתי מי שהביא ראיה מהרי"ף הזה.
וגר אף על גב דאמהיל בארמיותיה בעי להטיף ממנו דם ברית ועד דמתפח לא מטבלינן ליה וכד מטבלינן ליה צריך למיזל בהדיה תלתא ונימא ליה כי היכי דאמרינן ליה מעיקרא וגייזי ליה ממזייה ושקלי ליה טופריה דידיה ודכרעיה וצריכי למיחזייה כד טביל וכד סליק מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על הטבילה
[2] כהסבר זה כתב גם הרב גדליה אהרן רבינוביץ (נועם כ, עמ' רסז):
נראה דאין דיוקו מוכרח כל כך דאפשר לומר דכוונת הברייתא היא לומר דמושיבים אותה במים עד צוארה והדיינים העומדים מבחוץ מודיעים לה אז מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות כדי שתהא הטבילה סמוך להודעת המצות. וא"כ מאחר דאין הכרח לפרש הברייתא כמ"ש הרמב"ם אפשר לומר דיתר הראשונים לא סברי כן ולדידהו סגי אם עומדים מבחוץ סמוך לבית הטבילה וצ"ע בזה. עכ"פ מכיון דנפסק להלכה בשו"ע דטובלת בפניהם מוכרחים אנו למעשה ללכת אחרי הוראת השו"ע.
[3] יש להקשות על פירוש הרמב"ם, למה הדיינים עומדים מבחוץ.
בהערות על האור זרוע של מהדורת מכון ירושלים כתבו שלרמב"ם "מה שעומדים מבחוץ היינו בזמן שמושיבין אותה במים עד צוארה". אבל זה לא מסתדר עם לשון הברייתא, שלאחר שכתבה שמושיבין אותה כתבה שת"ח עומדים לה מבחוץ ומודיעים מצוות.
בבארות אברהם (לקמן) ביאר מכח קושיה זו שכוונת הרמב"ם שהם עומדים בחדר סמוך (פרוזדור), ורואים משם את הטבילה.
[4] יש לציין שהאור זרוע הזה לא היה מוכר ולא הובא על ידי הפוסקים. נדמה שהרבנית טיקוצ'ינסקי היתה הראשונה לפרסמו, בשנת תשע"ה. וכן את המשפט לנד"ד מתוך תשובתו הארוכה של מהרא"ל צינץ לא ראיתי מי שהביא.
את הטעם להלכה שנשים מושיבות אותה במים עד צווארה, ניתן להסביר שזה כדי שהטבילה תהיה מיד לאחר קבלת המצוות, ואולי גם משום צניעות ביחס לנשים המטבילות אותה. וכמו באיש (מסכת גרים א, א: "קיבל עליו הורידוהו לבית הטבילה וכיסוהו במים עד מקום הערוה").
[5] ותמיהה גדולה יש לי על הרב עובדיה יוסף (מובא לקמן), שנראה שהבין שהבארות אברהם מפרש שהדיינים לא רואים את הטבילה.
[6] הופתעתי לראות שבתיאור הבעיה לא דיברו על עצם העניין שהדיינים יראו נשים עירומות, אלא על האיסור בחוק ועל הפגיעה בכבוד בית הדין שיש בזה.
[7] מעניין לציין שהרב עובדיה כתב במחברת זכרונותיו שכאשר הוא התפטר מרבנותו במצרים, נושא טבילת הגיורות היה אחת הסיבות שקיבלו את התפטרותו ולא ביקשו ממנו שיישאר בכל זאת. הובא במאמרה של הרבנית טיקוצ'ינסקי, הערה 61 (אקדמות כא, עמ' 81).
[8] אמנם העידו שהוא הסכים להקל במקרים מיוחדים (ולא נתבאר באילו מקרים).
כך כתב (הרב?) שי גוגנהיים לרב גורן, על מנהג חלק מבתי הדין בצרפת. (מתוך ארכיון המדינה, 'גירות' 1971-1972, עמ' 73-74. זה הקישור)
וראיתי שמזמן לזמן היו מוכרחים לצאת מהקו מסיבות שונות והיו מתנהגים אז על דעת הג"ר יהודה אסאד בספרו יהודה יעלה (רג) וגם על דעת ר' שמואל סלנט רבה של ירושלים העונה על שאלה בענין זה בזה הלשון: שעל הטבילה תעמודנה נשים בשליחות ג' דיינים ואחרי הטבילה על דעת ב"ד יודיעו לדיינים שטבלה כד"ת (מובא בס' שו"ת בית אברהם לר' אברהם עבר הירשוביץ (ירושלים תרפ"ג). וליתר תוקף באחת מאסיפות הרבנים האירופאיים שוחחנו עם הרב הראשי אונטרמן שליט"א וגם הוא הסכים במקרים מיוחדים לקבל את דעתם.
מאמר נוסף באתר גלויה בתש"פ, ולא מצאתי בו הוספות.
במאמר נוסף ללא תאריך, שמופיע באתר בית הלל, הוסיפה טענה נוספת, שהמצב היום שונה מבעבר, אלו נימוקיה (בסיום דבריה הוסיפה שאם אפשרי שנשים יטבילו נשים, אז איך אפשר שגברים יעשו זאת??):
אמנם, היו שהתנגדו לנוהל הזה, ביניהם הרב עובדיה יוסף, אך נראה לי שבימינו המצב השתנה מעט:
א. יש נטייה ברורה שלא לתמוך בעמדתם של הפוסקים המקשים על הליכי הגיור.
ב. תפיסת הצניעות הולכת ומתעצמת. נשים מעדיפות להיבדק בידי רופאות נשים ולא בידי רופאים גברים. יש נשים המחפשות אפשרות לטבול לבד, ולא בנוכחותה של בלנית בחדר, המפֵרה, להרגשתן, את האינטימיות שלהן.
ג. ישנה ערנות כללית וגם הלכתית רבה יותר לערך כבוד האדם.
…
כאן אני מבקשת לטעון, שאם יש דרך שנשים יטבילו נשים, איני רואה מניין ההיתר שגברים יעשו זאת.
[10] באתר 'בית הלל', מצ"ב קישור: https://www.beithillel.org.il/post-139/. ללא תאריך.
[11] https://www.zomet.org.il/?CategoryID=397&ArticleID=899
[12] וכפי שקרה 40 שנה אח"כ לרב עובדיה יוסף. וכך כתב הרב עובדיה לרב ציון לוי מפנמה (קובץ משנת יוסף יג, 402 באוצר):
אוסיף הערה, ישגיח נא כת"ר על טבילת הגיורות שתזהרנה בחפיפה ורחיצה בחמין וסריקת הראש וכו' כדת, כי במצרים היה לי נסיון מר בזה, עד שהוצרכתי לנות ביתי שתטפל בכל הדרוש ע"פ הדין בדברים הנ"ל.
[13] צ"ע מה הכוונה כאן 'בלי שרוולים', שאיני מבין את ההיגיון שבזה. ואולי נפלה טעות.
[14] צ"ע מה הכוונה כאן 'בלי שרוולים', שאיני מבין את ההיגיון שבזה. ואולי נפלה טעות.
[15] מעתיק כאן את לשונה (הובא לעיל בהרחבה):
שנשים תחצוצנה באופן ממשי בין הטובלת ובין בית הדין באופן שהדיינים יוכלו לראות את המתרחש ביניהן בשעה שהם עומדים מרחוק, או לחילופין להציב סדין חצי שקוף שייתן למתגיירת הלבושה בחלוק את התחושה שיש חציצה ושמבעדו אפשר יהיה לראות את עצם הטבילה במטושטש.