טבעת חותם
סיכום
הגמרא (ע"ז מג, ב) מביאה ברייתא שטבעת שחותמה בולט אסור להניחה אבל לחתום מותר, ושחותמה שוקע מותר להניחה אבל אסור לחתום בה.
מה היה על הטבעת?
מצינו בזה שלוש שיטות עיקריות שמתחלקות ל5 שיטות:
- לשיטה הראשונה על הטבעת הייתה צורה אסורה בעשייה מדין 'לא תעשון איתי'.
- רבנו אפרים (מובא במהר"ם פראג תרי, ומרדכי תתמ) רשב"א וריטב"א סוברים שהצורות שעל הטבעות היו צורות שנעבדות תדיר (אדם חמה ולבנה), כי דווקא בצורות שכאלה יש חשד. אבל לא ניתן להסביר שהיה דרקון, כי דרקון מותר בעשייה.
- הרא"ש (תוספותיו ע"ז מג, ב) סובר שאפשר שהיו על הטבעת שאר צורות האסורות בעשייה (כוכבים ומזלות), כי לשיטתו אזיל שכל צורות שאסורות בעשייה יש בהן חשד ע"ז.
- לשיטה השנייה על הטבעת הייתה צורה שמותרת בעשיה (כלומר אפילו צורה כזאת אסורה בטבעת), כי החשד מספיק כדי לאסור להחזיק טבעת בולטת (שיחשדו שעובד אותה) ולחתום בטבעת שוקעת (שאם יחתום הצורה שתיווצר תהיה צורה שיש בה חשד).
- לדעת הרמב"ן (ע"ז מג, ב) יש חשד בכל הצורות, אפילו כאלה שאין בהם איסור עשיה (מסתבר שהכוונה לעופות וחיות).
- לדעת רא"ה (ע"ז מג, ב) חשד הוא רק בצורות הנעבדות, ורק בהם יש איסור (גם אם אינן אסורות בעשיה). וכך נראה ששיטת בה"ג (נד), ואמנם ניתן להבינו כרבנו אפרים.
- לדעת המאירי (ע"ז מב, ב) יש שני סוגי חשד: עשיה, ועבודה. ובכל צורה בין נעבדת (ולא אסורה ב'לא תעשון') בין לא נעבדת (אלא רק אסורה ב'לא תעשון') יש חשד ואסורה.
- הרמב"ם (ע"ז ג, יא) מפרש שעל הטבעת הייתה צורת אדם, ולפני כן מזכיר שהיא אסורה בעשיה. וכן הר"י מבירינא (ע"ז מג, ב).
המשותף לכל השיטות עד כה הוא שנח להם לומר שמדובר בצורת אדם.
- לשיטת הר"ן (על הרי"ף ע"ז יט, א) (גם בדעת המהר"ם) אי אפשר שהטבעת הייתה צורת אדם, שהרי בו יש איסור השהיה מהתורה, וצריך לדחוק שהייתה צורת שמשי מדור תחתון שאסורים בעשיה ובחשד (כשיטת הרא"ש שבכל האסורים בעשיה יש חשד ע"ז), אבל לא אסורים בהשהיה מהתורה.
מה פירוש האיסור להניחו?
הביטוי שנאמר לגבי טבעת 'להניח' מביא ראשונים רבים: רבנו חננאל (ע"ז מג, ב); רש"י (ר"ה כד, ב); ריא"ז (ע"ז ג, טו); ראב"ד (השגות ע"ז ג, יא) רשב"א (מובא בבתי כהונה א, יג) רא"ה (ע"ז מג, ב) ור"י אלמאדרי בשם בה"ג (ע"ז יח, ב) להסביר שהאיסור הוא להניח באצבע או ביד, ונראה שלדעתם אין איסור להחזיק בבית דבר שאמרנו שיש בהם חשד, אלא רק במקום פומבי. וכן עולה מהרשב"א הנ"ל, וכן כתב הפרישה (יו"ד קמא, כה;ל) כתב שלפי דעה זו מותר להשהות בתיבה. וכן כתבו שרביט הזהב (רבי רפאל בירדוגו. ר"ה כד, ב) והרב הרצוג (פסקים וכתבים ד, יו"ד מח). ויש שהסבירו שלמרות שמה שנאסר בפרהסיא אסור גם בחדרי חדרים, אולי טבעת שאפשרי לשומרו בצנעא גם כשאתה במקום ציבורי (בכיס) לא נאמר עליה הכלל הזה (קובץ תורני בית אהרן וישראל קפב, עמוד עד). באופן קרוב ביאר ביד הפשוטה (ע"ז ג, יא) את שיטת הרמב"ם, שמהתורה יש איסור להשהות כאשר זה לנוי, אבל לצורך ממשי כמו חתימה – מותר ואין בזה שום איסור, אף לא מדרבנן, כי איסור חשד נדחה.
מנגד, לדעת תוספות (ע"ז מג, ב) רא"ש (תוספותיו ע"ז מג, ב) ריטב"א (ע"ז מג, ב) רבנו ירוחם (תא"ו יז, ה) ור"ן (על הרי"ף ע"ז יט, א) יש איסור להשהות את הצורות שנאמר עליהן שיש בהם חשד, ונראה שיפרשו 'להניח' הכוונה להשאיר ברשותו, ולא באצבעו. וכן נראה שנפסק להלכה כדבר פשוט בכל האחרונים, בהם שו"ע (קמא, ד) רמ"א (קמא, ה) ט"ז (קמא, ט) ש"ך (קמא, כח) נו"ב (תניינא או"ח קג) עמק שאלה (נז, ג) ועוד רבים מאוד.
יסוד הדין
הגמרא (ע"ז מג, ב)
אחרים עשו לרב יהודה חותם, ובכל זאת אמר לו שמואל שישחית את צורות החותם, מתרצת הגמרא שזה בבולט, והסיבה הייתה משום חשד (ולא משום ע"ז או איסור עשייה), כפי ששנינו לגבי טבעת שחותמה בולט שאסור להניחה משום חשד.
"והא רב יהודה דאחרים עשו לו וא"ל שמואל לרב יהודה שיננא סמי עיניה דדין התם בחותמו בולט ומשום חשדא דתניא טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה"
מה היה על הטבעת?
דרקון – שיטת בה"ג
ספר הלכות גדולות סימן נד – הלכות עבודה זרה[1]
מביא גמרא שטבעת שחותמה בולט אסור להניחה, ומסביר שמדובר שיש עליה צורת חמה/לבנה/דרקון, והאיסור הוא משום חשד.
"תנו רבנן (שם מג ב) טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה, חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה, והוא שיש עליה צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון. מאי טעמא, משום חשדה דילמא אמרי קא סגיד לה."
הבעיה בשיטת בה"ג – למה לאסור לחתום בטבעת של דרקון? הרי אין בו איסור עשיה לכאורה.
התשובה לכך אולי נמצאת ברמב"ן, שאמנם מעמיד את הטבעת אחרת, אבל 'מחדש' איסור עשיה מדין חשד, שמסביר את שיטת הבה"ג היטב:
רמב"ן (ע"ז מג, ב) כהסבר לשיטת בה"ג
הרמב"ן מסביר שהטבעת לא הייתה דמות שמשים, אלא שאר צורות בולטות, ומחדש שאסור לעשות צורות כאלה מדין חשד שמא יאמרו לעובדה הוא עושה כדקתני חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה. כלומר חלק מגזירת חשד היא לא לעשות צורות שיש בהשהייתם איסור חשד.
"והא דתניא טבעת שחותמה בולט כו' לאו בדמות שמשי מרום אלא בשאר כל הצורות היא דכיון דבולטות נינהו איכא למיחש לחשדא שמא צורה נעבדת היא כיון שהוא מניחה, ואע"פ שאחרים עשו לו אסור להניחה, וכן הוא אסור לעשות כל צורה בולטת שמא יאמרו לעובדה הוא עושה כדקתני חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה,"
עוד אפשרות להסביר את בה"ג – שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן תרי
רבנו אפרים מסביר שצורת דרקון היא בעצם צורת אחת המזלות, ולכן נספרת יחד עם צורת חמה ולבנה.
"השיב רבי' אפרים… וצורת דרקון הוא נחש בריח 2 בשמים ושמו תלי הגדול ומושל במזלות ומש"ה חשיב ליה בהדי צורת חמה ולבנה"
לפי ההצעה הזאת למעשה הדרקון כלול בצורות האסורות בעשיה מדין מזלות. ואז יוצא שהדרקון אסור בעשיה מדין 'מזלות', וגם נעבד מאוד בפני עצמו.
צורה אסורה בעשיה וגם נעבדת
הראשונים בשיטה הזו מסבירים שכדי להסביר את הטבעת אנו צריכים להעמיד שהצורה שיש עליה היא גם אסורה בעשיה ולכן אסור לחתום אם היא שוקעת כי זה יצור דבר שאסור בעשיה. וגם בחשד, כי אמרנו שאסור להחזיק טבעת בולטת משום חשד.
שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן תרי
רבינו אפרים מסביר שהטבעת היא דמות אדם/חמה/לבנה/דרקון, אבל לא עופות וסוסים שהרי אינם נעבדים. ומשמע לשיטתו שכל הצורות האלה אסורות בעשיה ונעבדות.
"השיב רבי' אפרים מרעגנשפורק את רבינו יואל הלוי בספר אבי"ה בסי' אלף ומ"ט.
1 על צורות עופות וסוסים [שציירו בבית הכנסת] ששאלת אם מותר להתפלל שם ובאת לדמות לצורת לבנה ואנדרטא א"כ הי' לך לשאול אם אסור בהנאה וכ"ש להתפלל שם אבל אינו דומה לטבעת שיש עלי' חותם [שהוא] דמות צלם פרצוף אדם או דמות [חמה] ולבנה ודרקון שעובדי' להן וצורת דרקון הוא נחש בריח 2 בשמים ושמו תלי הגדול ומושל במזלות ומש"ה חשיב ליה בהדי צורת חמה ולבנה אבל צורות עופות וסוסים אין עובדי' להן אפי' כשהן תבנית [בפני] עצמן כ"ש כשהן מצויירי' על הבגדים [ותניא ע"ז מ"ב ע"ב] כל הפרצופי' מותרי' חוץ מפרצוף אדם ומוקים לה פרצוף אדם במוצא דוקא לר' יהודה אבל רבנן אפי' פרצוף אדם מתירי' במוצא הלכך אין כאן בית מיחוש."
מרדכי מסכת עבודה זרה פרק כל הצלמים רמז תתמ בשם רבנו אפרים
"השיב רבינו אפרים לרבינו יואל [רמז תתמ] על צורת עופות וסוסין שציירו בבהכ"נ ששאלת אם מותר להתפלל שם ובאת לדמות לצורת לבנה ואנדרטי א"כ היה לך לשאל אם אסור בהנאה וכ"ש להתפלל שם אבל אינו דומה לטבעת שיש עליה חותם שהוא דמות צלם פרצוף אדם או דמות חמה ולבנה ודרקון שעובדין להם ודרקון הוא נחש בריח בשמים ושמו תלי הגדול ומושל במזלות ומש"ה חשיב ליה בהדי צורת חמה ולבנה"
חידושי הרשב"א מסכת ראש השנה דף כד עמוד ב
ברשב"א זה כבר מפורש, הטבעת היא צורת אדם או אולי חמה או לבנה, שיש בהם איסור עשיה ויש בהם חשד ע"ז.
"הא דתניא טבעת שחותמו בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה, בצורת אדם א"נ בצורת חמה ולבנה היא דאיכא משום עשייה ומשום חשדא דע"ז, והילכך בחותמה בולט אסור להניחה משום חשד ע"ז לפי שאלו צורות נעבדות ואותן הנעשין לעבודה אין עושין אותן אלא בולטות, ומותר לחתום בה דאי משום איסור עשייה לא אסרה תורה אלא כעין שמשין שבמדור שהן בולטין. אבל א"א לפרש בצורת דרקון, דההיא ליכא משום איסור עשייה דעשייה שלא לשם ע"ז מישרא שרי כדאמרינן התם בפרק כל הצלמים ואי בצורת דרקון בעשייה מי אסיר והילכך חותמה שוקע היה מותר בין להניחה בין לחתום בה. והא דר"ג ה"ה דהוה מצי לשנויי שלא היו בולטות ובפרק כל הצלמים הארכתי בשמועה זו יותר בס"ד"
חידושי הרשב"א מסכת עבודה זרה דף מג עמוד ב
"וחותמה שוקע דתניא מותר להניחה ואסור לחתום בה, כתב הרשב"א ז"ל היינו צורות שאסור לעשותן כפרצוף אדם ושמשים של מרום, אבל שאר צורות ואפילו צורת דרקון מותר לחתום בה דלא עדיפא חתימה מעשיה ובגמ' אמרינן בעשיית צורת דרקון אי בעושה צורת דרקון מי אסיר ומדפריך הכי בהדיא ולא משני בבולט ש"מ דצורת דרקון אפי' בולט מותר לעשותו, ומיהו אם צורת דרקון בולט הוא אסור להניחה משום חשדא, וכ"כ הרב בה"ג טבעת שחותמה בולט והוא שיש עליה צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון ע"כ, ובפרצוף אדם נמי תניא בתוספתא ר' אלעזר בר צדוק אומר כל הפרצופות היו בירושלים חוץ מפרצוף אדם בלבד משמע דבפרצוף אדם איכא חשדא. (נמוק"י)."
חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף מג עמוד ב
"התם בחותמו בולט ומשום חשדא וכדתניא טבעת שחותמה בולט כו'. פירוש דכל שהוא בולט אסור לקיימה משום חשדא ומותר לחתום בה שהחתימה אסורה מדין עשיה וכשהחותם בולט יוצאת צורתו שוקעת בחתימה, וכשהחותם שוקע מותר לקיימו ואסור לחתום בו לפי שיוצא החותם בולט ואסור מדין עשיה, ועל כרחין הכא במאי עסקינן בצורה האסורה משום לא תעשון אתי ושיש כיוצא בו נעבד כגון צורת חמה ולבנה או צורת אדם במקום שנעבד, דאי בצורת מזל או כוכב שאין כיוצא בו נעבד איסור עשיה איכא משום לא תעשון אתי איסור קיום ליכא, וכדמוכח מהא דאמרינן בדרבן גמליאל דאחרים עשו לו, ואי בצורת דרקון וכיוצא בו שהוא נעבד ואינו מצורת שמשים האסורין לעשות, איסור קיום איכא משום חשדא איסור עשיה ליכא דהא צורת ע"ז מותר לעשותה כדפרישנא לעיל מדאמרינן צורת דרקון מי אסיר, אלא על כרחין בצורת חמה ולבנה או צורת אדם הנעבד דאיתנהו לתרוייהו דין נעבד ודין איסור עשיה."
חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף כד עמוד ב
"כדתניא טבעת וכו'. פי' הא ודאי בחותם שאסור בעשיה בלי הנחה ושאסור בהנחה בלי עשיה משום שכיוצא בו נעבד, כגון צורת אדם לדברי הכל, א"נ צורת חמה ולבנה למאן דסבר מדרבנן דבולטין אסורין לעשותן ושוקעין מותרין וכדסבר ר"ת ז"ל, דאילו צורת דרקון וכיוצא בו לא מצינו בו איסור עשיה אלא איסור הנחה משום חשדא וכדאמרינן התם (ע"ז מ"ב ב') וצורת דרקון בעשיה מי אסיר, אלא ודאי כדאמרן, וכבר פירשתי כל דינין אלו במקומן."
אסורה בעשיה אך לאו דווקא נעבדת
הראשונים שעומדים בשיטה למעשה מסכימים לשיטה הקודמת (רשב"א וריטב"א) אלא שלשיטתם יש חשד גם בצורות שאינם נעבדות כמו חמה ולבנה.
תוספות הרא"ש מסכת עבודה זרה דף מג עמוד ב
"והא רב יהודה דאחרים עשו לו וכו'. אלמא אע"ג דאחרים עשו לו אסור להשהותו, וסלקא דעתין כמו שאסרה תורה לעשותו כן אסור להשהותו בביתו, ומשני משום חשדא הילכך כל חותמות שאסור לעשותן כגון חמה ולבנה וככבים ומזלות ופרצוף אדם אסור לומר לגוי לעשותן ולהשהותן בביתו משום חשדא ולחתום בו אם הוא שוקע, וצורת דרקון מותר לעשותו ואסור להשהותו, והא דאסרינן צורת אדם ודרקון דוקא בגולם שלם אבל צורת הראש בלא גוף שלם שרי."
צורת אדם, בלי להסביר
הרמב"ם בפשטות מבאר שעל הטבעת הייתה צורת אדם, ולפני כן אומר שיש איסור תורה לצור צורת אדם. אפשר היה להבין שהרמב"ם יאסור כל צורה שאסורה בחשד ונעבדת, אולם הרמב"ם לא הרחיב מעבר לדברי הגמרא בנקודה זו.
רמב"ם ע"ז ג, יא
"טבעת שיש עליה חותם שהוא צורת אדם אם היתה הצורה בולטת אסור להניחה ומותר לחתום בה ואם היתה הצורה שוקעת מותר להניחה ואסור לחתום בה מפני שהנחתם תעשה בו הצורה בולטת"
וכן עולה ממרדכי:
מרדכי מסכת עבודה זרה פרק כל הצלמים רמז תתלט
"והא (*רבי) [*דרב] יהודה דאחרים עשו לו וא"ל שמואל סמי עיניה דדין שאני (*רבי) [*רב] יהודה דחותם בולט הוה מכאן יש שרוצים לומר שלא להחתים עובד כוכבים חותם שיש בו צורת אדם בשביל חוב משום דהצורה בולטת אף על גב דאחרים עשו מ"מ אסור כדקאמר הכא ואין מותר אלא כשהעובד כוכבים מביאו לו מעצמו וכן שלא לחגור רצועות שיש בהם צורת אדם…"
גם ר"י מבירינא לא מפרט יותר מידי על העקרונות שלו אלא רק מסביר שהחותם היה בצורת אדם, ודוחה את האפשרות שזה היה בצורת דרקון.
תוספות ר' יהודה מבירינא (בשיטת הקדמונים) מסכת עבודה זרה דף מג עמוד ב
"…ועוד דלפי האמת נמי משמע דפרצוף אדם אסור לעשות, דקתני לקמן טבעת שחותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה, ומסתמא מיירי בפרצוף אדם, דאין רגילות לעשות בחותמות צורת חמה ולבנה כוכבים ומזלות. ובצורת דרקון נמי לא מיירי, דהא לא אסרינן לה בעושה אלא במוצא. על כן נראה לרבי, דלכולי עלמא פרצוף אדם אסור, ואפילו לרבא, דלא אשכחן שום אמורא דפליג על הך דרשא דלא תעשון אתי. מפי רבי…"
אפילו מותרת בעשיה ואינה נעבדת
חידושי הרמב"ן מסכת עבודה זרה דף מג עמוד ב
הרמב"ן מסביר שהחותם הוא של צורה שיש בה חשד, אלא שיש חשד בכל צורה ולאו דווקא נעבדת ממש, אבל איסור החתימה הוא לא כי יש בצורה 'לא תעשון' אלא כי אסור מדרבנן לעשות כל צורה בולטת משום חשד.
"ואסיקנא דדמות שמשין אפילו שבמדור התחתון אסורים. ונראה לפרש ולומר דלא שנא בולט ולא שנא שוקע, וכן בפרצוף אדם, דלא תעשון כתיב ולא פליג רחמנא בין בולט לשוקע, אלא בשאחרים עשו לו אמור רבנן דשוקע מותר ובולט אסור משום חשדא, והא דתניא טבעת שחותמה בולט כו' לאו בדמות שמשי מרום אלא בשאר כל הצורות היא דכיון דבולטות נינהו איכא למיחש לחשדא שמא צורה נעבדת היא כיון שהוא מניחה, ואע"פ שאחרים עשו לו אסור להניחה, וכן הוא אסור לעשות כל צורה בולטת שמא יאמרו לעובדה הוא עושה כדקתני חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה, והא דשרינן לעיל בעושה צורות ופרצופות כולן בשוקעין אבל בבולטין חיישינן לחשדא אא"כ עושה אותם לרבים שלא במקום חשדא… אבל בה"ג ז"ל כתב תנו רבנן טבעת שחותמה בולט וכו' והוא שיש עליה צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון מ"ט משום חשדא דילמא אמרי קא סגיד לה ע"כ, ושוב ראיתי דעת רבים ודעת הרב בעל התוס' הצרפתי ז"ל כן דכל צורה שוקעת מותרת ואפי' דמות אדם ומשמשי מרום ובולטת אסורה באלו הנזכרים ולא באחרים בכל שבארץ.
וראיתי בתוספתא דקתני תלת, טבעת שיש עליה ע"ז בזמן שהיא בולטת אסורה בהנאה אם אינה בולטת מותרת בהנאה בין כך ובין כך אסור לחתום בה ושאין עליה ע"ז מותרת בהנאה ומותר לחתום בה, טבעת שיש עליה חותם מותר לחתום בה ר' יהודה אומר אם היה חותמה שוקע אסור לחתום בה מפני שנעשית צורה, טבעת שחותמה שוקע וכו' טבעת שיש עליה פרצוף מותר לחתום בה וכו' ר"א בר צדוק אומר כל הפרצופות היו בירושלים וכו' לעיל, רישא משכחת לה בחמה ולבנה וקסבר שאין הכלים נאסרין במוצא אלא בבולט, ואלו בצורת דרקון אע"פ שהיא ע"ז מותר לחתום בה, וטבעת שיש עליה חותם דקתני היינו בשאר חותמות וכל הצורות בכלל, ופרצוף דסיפא היינו דבהמות ועופות, וזה סיוע לדברי.
והא דמפרקינן כיון דחותמה בולט הוא חיישינן. משמע דר"ג שוקע היה, ואי הכי קשיא הא דאקשינן לקמן והא ר"ג יחיד הוה, אלא שרש"י ז"ל מפרש דה"נ הו"ל לאקשויי בדר"ג ליחוש לחשדא אלא דבעיקר תירוציה אקשי ליה, וא"כ האי דקאמר כיון שחותמה בולט הוה חיישינן לאו למימרא דר"ג שוקע הוה אלא ה"ק אינו אסור אלא משום חשד כיון שהוא בולט, ולקמן פריך דר"ג נמי ליחוש, ובדין הוא דהו"ל לפרוקי דר"ג שוקעות הוו אלא דלא מיצטריך להכי וניחא ליה לאוקומה בבולט כעין לבנה ברקיע לבדוק בה הדיוטות."
אפילו מותרת בעשיה, אבל נעבדת
חידושי הרא"ה מסכת עבודה זרה (בשיטת הקדמונים) דף מג עמוד ב
הרא"ה מסביר שהחותם הוא כזה שאין בו איסור עשיה אבל יש איסור חשד, ולכן בבולט אסור להניחו בשום מקום שיראה שמא יחשדו בו שעובדו. ובשוקע אסור לחתום כי הצורה שתווצר מהחתימה תהיה צורה שיחשדו בו שעובדה. והסיבה שהרא"ה מסביר כך היא שאם מדובר בצורה שעשייתה אסורה מדין 'לא תעשון' אז אין הבדל בין בולט לשוקע (לשיטתו).
"תנו רבנן טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה. פירוש דרכן היה לעשות צורה כל אחד בטבעתו צורה מיוחדת לכל אחד וחותמין. וזהו חותמו של כל אחד, והכא איירינן בצורה שמותר לעשותה, דאילו בצורה שאסור לעשותה ודאי לא שנא בין שוקע לבולט, אלא הכא בצורה שמותר לעשותה, אלא דחיישינן לחשדא שלא יהא עובדה, מתוך שהיו באותו זמן שטופין בע"ז, וקאמר דחותמה בולט אסור להניחה, כלומר באצבעו ובשום מקום שתראה. ומותר לחתום בה, שהרי בחותם הצורה שוקעת ובצורה שוקעת ליכא חשדא לעבדה, שאין עובדין אלא צורה בולטת. חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה. פירוש לפי שהרי עכשיו בחותם הצורה בולטת וחיישינן לחשדא שלא יאמרו שהוא עובדה. ומיהו דוקא בצורה שדרכן לעבדה, ומסתברא נמי דהכל לפי הזמן, וכי שני לן בין חותמה שוקע לחותמה בולט, דוקא לענין חשדא אבל לענין צורות האסורות לא שנא בין בולטת בין שוקעת כולן אסורות."
צורה הנעבדת או צורה שאסורה בעשיה
בית הבחירה (מאירי) מסכת עבודה זרה דף מב עמוד ב
המאירי מפרש שהטבעת היא צורה שנאסרה בעשיה או במציאה. ומסביר שבחותמה בולט אם בצורה יש חשש עבודה ואם זה פרצוף שאין בו חשש עבודה אז יש חשש עשיה (כלומר יחשדו בו שעשה).
"דין הנחה כיצד טבעת או שאר כלים העשויים להביאם דרך תכשיט שהיתה עליהם צורת הדברים שנאסרה עשייתם אף בלא כונת עבודה או צורה שנאסרה במציאה אם היה חותמה שוקע מותר להניחה שאין כאן חשש ואסור לחתום בה שהרי בחתימתו עושה צורה ואם היה חותמה בולט אסור להניחה שאם בצורה יש בו חשש עבודה ואם בפרצוף יש בו חשש עשיה וחשש עבודה ומותר לחתום בה שהרי אין בחותם כלום וכל שחותמה בולט אם חסר או פיחס דיו חסרה או פחסה מותרת וכמו שאמרו סמי עיניה דדין וזהו חסרון וי"מ עיניה צורתו כמו עמד בעיניו וזו היא פחיסה:"
לא מדובר בצורה שאסורה בהשהיה מהתורה
ר"ן על הרי"ף ע"ז יט, א
אלא שיש להקשות על הסברא שיש איסור תורה להשהות צורות אדם ומדור עליון, שהרי הקשנו מרב יהודה, ומה הקושיא הרי לכאורה הטבעת היתה צורת אדם (מכך שהייתה עין להשחית), וצורת אדם נאסרה מהפסוק של משמשי מדור עליון, שאסור לקיימם (מהתורה), ומה צריך להקשות משום חשד?! וצריך להידחק שלא הייתה שם צורת אדם אלא מדור תחתון, ו'סמי עיניה' לא בדווקא, אלא הכוונה 'להשחית צורתו'
וצריך לדחוק שהטבעת לא הייתה צורת אדם אלא צורת מדור תחתון כלשהו, ולא באמת היה שם עין.
"אלא שקשה על דבריו הא דמקשינן והא רב יהודה דאחרים עשו לו וקא"ל שמואל לרב יהודה וכו' ומאי קושיא דהא לכאורה צורת אדם הוה כדקאמר סמי עינא דדין וצורת אדם מאתי נפקא ובמשמשין שבמדור העליון הוא דאפילו ע"י אחרים אסור לקיימן לפי שיטה זו?!
וצריך לידחק דלאו צורת אדם הוה אלא צורת אחד ממשמשין שבמדור התחתון דסמי עינא לאו דוקא אלא פחוס צורתו קאמר ומש"ה מקשינן"
מה פירוש אסור להניחו?
יש להקדים שלכל השיטות יש בעיה עקרונית של חשד בצורות לבנה שהיו לרבן גמליאל, ובפסל שהיה בבית הכנסת שף ויתיב (אילולא התירוצים שנאמרו בגמרא). אולם נחלקו הראשונים האם איסור החשד ו'להניח' טבעת הוא איסור השהיה ברשותו, או רק איסור על שימוש בפומבי.
אסור להשהותו
תוספות מסכת עבודה זרה דף מג עמוד ב
מפרש שהאיסור חשד הוא להשהות.
"והא רב יהודה דאחרים עשו לו – פירוש ואפ"ה הזהיר בו שמואל שלא להשהותו אם לא יסמא עינו…"
תוספות הרא"ש מסכת עבודה זרה דף מג עמוד ב
כותב כתוספות
"והא רב יהודה דאחרים עשו לו וכו'. אלמא אע"ג דאחרים עשו לו אסור להשהותו, וסלקא דעתין כמו שאסרה תורה לעשותו כן אסור להשהותו בביתו, ומשני משום חשדא הילכך כל חותמות שאסור לעשותן כגון חמה ולבנה וככבים ומזלות ופרצוף אדם אסור לומר לגוי לעשותן ולהשהותן בביתו משום חשדא ולחתום בו אם הוא שוקע, וצורת דרקון מותר לעשותו ואסור להשהותו, והא דאסרינן צורת אדם ודרקון דוקא בגולם שלם אבל צורת הראש בלא גוף שלם שרי."
חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף מג עמוד ב
כותב שיש איסור קיום בחותם אסור. ומשמע שהאיסור הוא קיום מוחלט ולא רק באצבע.
"התם בחותמו בולט ומשום חשדא וכדתניא טבעת שחותמה בולט כו'. פירוש דכל שהוא בולט אסור לקיימה משום חשדא ומותר לחתום בה שהחתימה אסורה מדין עשיה. וכשהחותם בולט יוצאת צורתו שוקעת בחתימה וכשהחותם שוקעת מותר לקיימו ואסור לחתום בו לפי שיוצא החותם בולט ואסור מדין עשיה."
כותב שיש חשד בחמה ולבנה, ואדם במקום שהוא נעבד, ובדרקון, אבל כוכבים ומזלות אינם נעבדים.
"…ואי בצורת דרקון וכיוצא בו שהוא נעבד ואינו מצורת שמשים האסורין לעשות, איסור קיום איכא משום חשדא"
רבינו ירוחם – תולדות אדם וחוה נתיב יז חלק ה
רבנו ירוחם נוקט פעמים רבות שהאיסור הוא 'לשהותן', ממש לגבי חותם.
"אסור לעשות דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ואפי' לשהותו אם עשאו גוי שמא יחשדוהו שעובדן זולתי אם הוא דבר של רבי' כגון אדם גדול דשכיחי רבים גביה או שני אנשים הנכנסים לבית שיש שם צורה שאין חשד במקום רבים כך פשוט. וכתב ר"י דאפי' שאינו בולט וכן כתב הרמ"בם. וכתבו התוס' ודוקא דמות של שלם אבל של פרקים מותר. ועוד פשוט ולהתלמד מותר אפילו דמות שלם וטבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה. שוקע אסור לחתום בה ומותר להניחה. והאי חותם מיירי בחמה ולבנה ככבים ומזלות. ופרצוף אד' אסור לעשותו ואפי' להשהותו אם עשאו גוי משום חשד"
ר"ן על הרי"ף ע"ז יט,א
לפי רי"ף ורמב"ם לא מסתדרת הסוגיא, כי מוכח שהמקשה חושב שיש בקיומן איסור תורה. מנין? כי הוא מתרץ שזה חשד בעלמא ומוכיח את זה מהברייתא של טבעת, ואם נאמר שהוא לא סובר שיש איסור תורה בקיומם – אין זה תירוץ כי יכלו לומר לו שלעולם קיומו אסור מהתורה ובזה עוסקת הברייתא של טבעות. הרי שיש לפרש כמהר"ם. אא"כ נדחוק שמכך שהברייתא מתירה לחתום מוכח שהקיום הוא משום חשד ולא מדין תורה, כי אם היה אסור לקיימן מהתורה איך יהיה מותר לחתום, הרי בשעה שהוא חותם הוא 'מקיים' את הצורה. ואין זה תירוץ, כי אולי זה חותם של גוי.
"אבל לפי הלשון האחרון לא מיתוקמא סוגיין כלל דכיון דמקשה ס"ל דאף קיומן אסור מן התורה וכדמוכח מעובדא דרב יהודה מאן דמתרץ ליה דמשום חשדא בעלמא הוה ולא מדינא מאי קא מוכח מהאי ברייתא דטבעת שחותמה בולט הא מצי דחי ליה דלעולם קיומו אסור מן התורה ולרבן גמליאל קשיא ומהך ברייתא ליכא לאוכוחי מידי דהא בדינא דאורייתא מתוקמא דצורות שאסרה תורה בולטות אסורות בין לעשותן בין לקיימן ושוקעות מותרות הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון אא"כ תדחוק דמדקתני מותר לחתום בה מוכח דקיומן משום חשדא אסור ולא מדינא שאילו היה מן הדין [אף] לחתום בה היה ראוי לאסור שבשעת שהוא חותם הרי מקיים אותה ואין זה כלום דדלמא בשל עובד כוכבים וקא משמע לן שמותר לעשות צורה שוקעת. הלכך צורות שאסרה תורה בין בולטות בין שוקעות אסורות ושאר צורות בולטות אסורות [משום חשדא] שוקעות מותרות"
שו"ע קמא, ד
"אסור לצייר צורות שבמדור שכינה כגון ד' פנים בהדי הדדי וכן צורות שרפים ואופני' ומלאכי השרת וכן צורת אדם לבדו כל אלו אסור לעשותם אפילו הם לנוי ואם עובד כוכבים עשאם לו אסור להשהותם"
רמ"א קמא, ה
"טבעת שיש עליה חותם שהוא צורת אדם אם היתה הצורה בולטת אסור להניחה ומותר לחתום בה ואם היתה הצורה שוקעת מותר להניחה ואסור לחתו' בה מפני שהנחתם תעשה בו הצורה בולטת (ל' רמב"ם פ"ג מהלכות עבודת כוכבים דין י"א) ואפילו חתם לו העובד כוכבים אסור להשהותה"
ט"ז קמא, ט
"אסור להשהותן. בזה הטעם משום חשד שיחשדוהו שעובד להם"
ש"ך קמא, כח
"ויש מתירים בשל רבים. פי' להשהותם משום דליכא חשדא ברבים"
שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא – אורח חיים סימן קג
מסביר שככל שהאיסור חמור יותר – יותר חוששים לחשד, ולכן לא חששו לחשד ב'לא תעשון' אלא רק כאשר יש חשד שהוא עע"ז שזה איסור סקילה.
"אומר אני כי נהפוך הוא דמפני חומר האיסור חששו יותר לחשדא. ותדע שהרי במס' ר"ה דף כ"ד ע"ב בתוס' ד"ה סמי עיני' וכו' אלמא אסור להשהות שיחשדוהו שעשאו ועבר על לאו דלא תעשון ור"ג נמי ליסתר ומשני כיון דחותמו בולט חיישינן לחשדא שמא יאמרו ע"ז הוא לו אבל אחשדא דלא תעשון לא חיישינן עכ"ל התוס'. הרי דלא תעשון שהוא רק איסור לאו לא חששו לחשדא ולע"ז שהוא איסור סקילה חששו."
עמק שאלה, הנצי"ב, נז, ג
"הא מיהא למדנו לפי המסקנא דלא חיישינן לחשדא דעשי' וא"כ קשה טובא לכאורה על הרא"ש והטור וגם למאי נצרך רבינו לראי' דב"ב כמבואר בסמוך, הא מאותו סוגי' מבואר הכי. וצ"ל דס"ל כפי' התוס', וס"ד דחיישינן לחשדא דעשי' וא"כ אין נ"מ בין רבים ליחיד וקשה על ר"ג, ומשני דלא חיישינן אלא לחשדא דעבודה וא"כ ברבים ל"ח, והדר מקשה הא ר"ג יחיד הוה ומשני דדמי לרבים, וכישוב הש"ס, וכי הדר משני דלהתלמד שאני, הדר ס"ד דהש"ס למקומה דר"י משום חשדא דעשי' אסור, והרי מהסברא הי' לחוש לכך ג"כ ומש"ה נצרך רבינו לראי' דב"ב דגם להמסקנא שרי להשהותן. כ"ז לפי' התו' אבל לפי' הרמב"ן ור"ן לא עלה עה"ד לאסור משום חשדא דעשי'. היוצא מזה דהתו' ורמב"ם ורמב"ן ור"ן ס"ל דלא חיישינן לחשדא דעשי' ורבינו (השאילתות. ד"ש) ובה"ג בראשם, והכי נהוג להשהות אפי' צורת אדם שלם, ומשום דבזה"ז ליכא חשדא דע"ג ג"כ כמש"כ הר"ן והגר"א שם ס"ק י"ח דלא כהגהת רמ"א ז"ל"
הרב שלמה משה עמאר, תנובות שדה, כרך 51-52 עמוד יח
"נמצא דהט"ז והש"ך מפרשים בדעת הש"ע שכל האיסור הוא רק בדבר ששייך בו חשד של ע"ז, אבל במה שאין שייך בו חשד שרי, ותבנית מנורה ושאר כלי המקדש שאין איסורם משום לתא דע"ז, רק משום שאין לעשות כמוהו, ולא גזרו בזה משום חשדא, א"כ אם עשאם עכו"ם אין איסור להשהותה. וכמ"ש לעיל."
להניחו באצבעו
רבינו חננאל מסכת עבודה זרה דף מג עמוד ב
"הא רב יהודה דאחרים עשו לו טבעת בצורה כדי להיות חותם בה ואמר ליה שמואל שיננא סמי עיניה דדין כלומר העבר צורתו. ופרקינן גבי רב יהודה כגון דחותמו בולט הוה. כלומר צומח ויוצא למעלה חיישינן לחשדא דתניא טבעת שחותמה בולט אסור להניחה באצבעו ומותר לחתום בה חותמו שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה. ומי חיישינן לחשדא כו"
רש"י מסכת ראש השנה דף כד עמוד ב
"אסור להניחה – באצבעו"
פסקי ריא"ז מסכת ע"ז פרק ג אות טו
כרש"י.
"טבעת שיש בה צורת אדם, אם היה חותמה בולט, אסור להניחה בידו, שמא יחשדו אותו שהוא עובדה, ומותר לחתום בה בשעוה, שצורת השעוה שוקעת, ואם היה חותם הטבעת שוקע…"
ראב"ד על הרמב"ם הלכות ע"ז פרק ג הלכה יא
"וסוף דבר לעשותה ישראל בכל ענין אסור ואם עובדי כוכבים עשו לו בולט אסור להניחה בידו ומותר שיחתום לו עובד כוכבים שוקע מותר להניחה ואסור לחתום לו עובד כוכבים ואחד צורת אדם וצורת שמשין שבמרום דינם שוה וכן עיקר"
חידושי מהר"י שפירא ע"ז מג,ב
"ומדברי הראב"ד שכתב וסוף דבר לעשותה ישראל בכל ענין אסור ואם עכו"ם עשו לו בולט אסור להניחה בידו ומותר שיחתום לו עכו"ם שוקע מותר וכו' ואחד צורת אדם וצורת שמשין שבמקום דינם שוה עכ"ל, למדנו שלשה דברים, א. דס"ל כלשון הראשון של הר"ן דלא כהרמב"ם ולהכי כתב לעשותה ישראל בכל ענין אסור. ב. דלא ס"ל כהר"ן דשאר צורות אסורין לעשותן ולקיימן מדרבנן דהוי קשיא לי' הא בחותם בולט מותר לחתום בו דאי בצורת חמה ולבנה הא אסור לעשותן שקוע ובצורת אדם לעשות ולקיים אסור ע"כ הוכרח לפרשה בשאר צורות, אבל הראב"ד ס"ל בהא כרמב"ם דשאר צורות מותרין לעשותן והא דחותמו בולט מותר לחתום בו מפרש בצורת אדם או בצורת משמשי מרום והא דמותר לחתום בו מפרש שיחתום לו עכו"ם ונראה דר"ל העכו"ם מוסר לי חתימה שנחתמה לו בטבעת בולט מותר לקיימה דהא החתימה שקועה היא."
מגדל צופים חלק ו עמוד קע, הרב גדליהו אקסלרוד
"ומה שהיה קשה לפרישה דאי אסור להשהותה גם בצנעא כיצד מותר לחתום בה יש ליישב שמותר לחתום בטבעת של נכרי דלדברי הפרישה קשה מה מועיל שמניחה בצנעא הרי כאשר חותם בה רואים הכל שיש לו טבעת עם צורה בולטת ולא הוי בצנעא וכיצד מותר לחתום בה ולפי מה שביארנו שפיר מיושב ודברי הפרישה צ"ע אח"כ ראיתי שכן כתב הראב"ד בהשגות הל' עכו"ם פרק ג' הלכ' י"א כמו שכתבתי וז"ל ומותר שיחתום לו עכו"ם שוקע בולט ואסור להניחה בידו(של ישראל) ודלא כמו שכתב הפרישה"
תשובת הרשב"א המובאת בספר בתי כהונה א, יג, בשם חידושי מוהר"ר לפפא
מביא את הרשב"א שאומר שמותר לעשות דרקון כי הוא אינו דמות שמשים במרום, ומכאן משמע שצורת ע"ז מותרת בעשיה. ואמנם נראה שבמקום שהצורות האלה נעבדות בבריא (בודאי) אז אסור לעשותם, אמנם זה דווקא כשעושה אותם לנוי או שעושה אותם בולטים לעצמו להניח ביד או בראש או בחגורה ומשום חשד. אבל בדרך עראי – מותר. ולכן ציורי ש"ו שעושים בקישוטי משי אסור, ואמנם אפשר להביא ראיה שזה מותר כי הגוים כלל לא עובדים לצורות ש"ו שמופיעות על ציורים וקישוטים כאלה, ואמרנו שלא חוששים לאנדרטי במקום שלא עובדים אותה.
"וז"ל כתב הרשב"א וז"ל ואי בעושה צורת דרקון מי אסיר והא לאו דמות שמשים שבמרום הוא ולא אסרה תורה אלא דמות שמשים והא דמשמע מהכא דאפילו צורת ע"ז אינה אסורה בעשיה דהא דרקון משום ע"ז חיישינן ליה ואפ"ה אמרינן דאינו אסור נ"ל דווקא בסתם מקומות שאי' בריא כמו שכתבנו למעלה אבל בשאר צורות הנעבדות בבריא אסורים נמי בעשיה וכו' ומיהו ודאי נראה דאינו אסו' אלא לעשותם לנוי ואי נמי לעשותן בולטין לעצמו ולהניחן בידו או בראשו או בחגורתו ומשום חשדא אבל בדרך עראי לא והלכך אותן ציורי ש"ו שעושין הנשים בקשוטי המשי לנוים יהא אסור ומ"מ איפשר להביא ראי' שהוא מותר מפני שאין עובדין הגוים האלה את אלהיהם בכך ואין עושין אותן בקישוטיהן אלא לנוי ודרך צייורין ואעפ"י דעובדין לאותן ציורין בכלים אחרים כיון שאין רגילין לעבוד אותם דרך זה מותר וכדאמרינן באנדורוטי שאע"פ שעושין אותם בכפרים לעובדן בכרכים נמי בפתחי שערים אפ"ה בכרכין שלא בעתה (?) מדינה אין חוששין להם משום ע"ז והכא נמי לא חיישינן להו משום ע"ז וצ"ע עכ"ל וכן הביא מס' א"ח שכתב כן משם הרשב"א כלשון הזה אות באות"
מה שאנו רואים מהרשב"א הזה שיש איסור חשד אולי בעשיית והנחת צורת דרקון חמה ולבנה (ואולי יגיד כן גם על צורת אדם) דווקא בעשיה והנחה במקום כמו היד הראש או החגורה, אבל בהנחה ב'עראי' אין איסור. ונראה שהכוונה שלא עושה כדי להניח במקום בולט, כמו שעושים חותמות, אלא כשימוש ארעי.
חידושי הרא"ה מסכת עבודה זרה (בשיטת הקדמונים) דף מג עמוד ב
הרא"ה מבאר שטבעת הכוונה שאסור להניחה באצבעו ובשום מקום שתיראה. ולדעתי זה ממש כשיטת רש"י ודעימיה, ואין כאן מחלוקת.
"תנו רבנן טבעת… וקאמר דחותמה בולט אסור להניחה, כלומר באצבעו ובשום מקום שתראה. ומותר לחתום בה, שהרי בחותם הצורה שוקעת ובצורה שוקעת ליכא חשדא לעבדה, שאין עובדין אלא צורה בולטת. חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה. פירוש לפי שהרי עכשיו בחותם הצורה בולטת וחיישינן לחשדא שלא יאמרו שהוא עובדה. ומיהו דוקא בצורה שדרכן לעבדה, ומסתברא נמי דהכל לפי הזמן, וכי שני לן בין חותמה שוקע לחותמה בולט, דוקא לענין חשדא אבל לענין צורות האסורות לא שנא בין בולטת בין שוקעת כולן אסורות."
ר"י אלמאדרי בשם בה"ג (ע"ז יח,ב)
מצד אחד כותב לגבי פרצוף אדם שאסור לקיימו, ומשמע בכלל. ומצד שני לגבי חותם אומר שאסור להניחה בידו, ומשמע כרש"י ודעימיה. וצ"ע
"לא תעשון אותי, למקצת, לא תכוונו בלבבכם שיש לי דמות ותעשו כמוה, רב האיי גאון ז"ל העושה פרצוף אדם אסור לקיימו והמוצאו מותר לקיימו וכל צורות שימעאלים הללו עושין אין בהן ממש דלרקמה הן עושין אותן ואין בהן ע"ז"
דף יט, א:
"חותמה, צורתה. אסור להניחה, בידו משום חשדא שמא יאמרו לצורה שעליה הוא עובד. ומותר לחתום בה, דכשהוא חותם שוקע החותם בשעוה ואינו נראה מבחוץ. חותמה שוקע אסור לחתום, דכשהוא חותם הוי חותמה בולט."
עבודה ברורה, בשם התוספות רי"ד עמוד רצב (דף מג, ב)
"והא רבן גמליאל דיחיד הוה. פי', ואיכא חשדא. ומפרש התוס' רי"ד קושיא זו, דכיון דצורה שעל הכותל נראית לעין יותר מחותמת שעל הטבעת, הלכך כשם שאסור "ללבוש" טבעת שיש עליה חותמות מפני החשד, כך יש לאסור את צורות הלבנה של ר"ג. "
פרישה יורה דעה סימן קמא אות ל
נראה שמבאר את הדברים, ובאמת כולם יסכימו שבתיבה או בכיס כלומר במקום שלא רואים – מותר לשים.
"(ל) אסור להניח. פירוש להניח על היד או במקום מגולה אבל להניח בתיבה מקום שאין רואה מותר כמו שכתבתי בסמוך (אות כה):"
פרישה יורה דעה סימן קמא אות כה
נראה שהייתה לפרישה גירסא שונה משלנו בטור. וצ"ע.
"וכן מוכח ממה שכתב רבינו שם אחר זה דדוקא להניחם בידו כמ"ש בסמוך שהכל רואין ואיכא חשד אבל להניח בתיבה מקום שאין רואה מותר וק"ל"
חדרי דעה יו"ד קמא, ג
מלשון הטור משמע שהאיסור הוא להשהות למי שמוצא, הב"י כתב שאסור גם למי שעושה להשהות, אבל הטור לא רצה לפרש כך את הרא"ש, כי אז למה שיהיה מותר לעשות? ולכן פירש שמדובר על מוצא, אבל לעשות ודאי אסור, מדין חשד.
אם כן, מה כוונת הב"י? ועוד שבה"ג הזכיר שיש חשד בדרקון, והרי מותר לעשותה!
ואולי זה לפי הדרישה (פרישה) שאומר שהשהיה זה דווקא במקום מגולה. החדרי דעה ממשיך לפלפל בתוספות לגבי חגורה עם צורת אדם, וברש"י בתירוץ 'פרקים', ומסיק שאי אפשר לקבל את דברי הפרישה, שהרי רש"י פירש שפרקים זה שחיברם כשבאו העדים ובשאר הזמן פירק. ולמה צריך לפרק – הרי ניתן פשוט להסתיר במגירה!
תוך זה מצדד לדחות את דברי החדרי דעה. ואת מה שהתירו לחתום הוא מתרץ כר"ן שזה בחותם של גוי.
"והנה לשון הטור אסור למי שמוצאה להשהותה ומשמע דהיינו דאסורה בהנאה מחשש שמא נעבדה. וכ' הב"י דמדברי הרא"ש הי' נראה דכוונתו שאסור לישראל להשהות משום חשדא. אלא שהטור לא רצה לפרש כן דא"כ אסור ג"כ לעשות משום חשדא. ע"כ פירש דהיינו שאסור למוצא להשהות. פי' שאסורה בהנאה וטעונה ביעור כדין עכומ"ז ע"ש.
והנה צריך להבין מה דעת הב"י בזה בשי' הטור דהא ודאי ע"כ אסור ג"כ לישראל להשהות משום חשדא. והרי בהדיא הביאו התו' דברי הבה"ג אהא דר"י דהיינו בצורת דרקון ע"ש ואכתי קשה היכי מותר לעשות. ואולי כוונתו למש"כ הדרישה דהא דטבעת שיש עליו חותם אסור להניחו היינו דווקא בתכשיטין שמפורסם אבל בצנעא מותר ול"ח בזה לחשדא. וי"ל דהא דמותר לעשותה היינו בצנעא. דבזה גם להשהות לא מיתסרי למה שמחלק הרא"ש דלהשהות אסור ע"כ פי' למוצא כנ"ל. והנה לעיקר דין הדרישה לכאורה הי' נראה כן מדברי התו' גבי חותמות שכ' בסוגיא זו וברה"ש דיש מחמירים שלא לחתום לעכומ"ז צורת אדם כו' אלא א"כ מביא מעצמו. וכן לאסור החגורות שיש בהם צורת אדם כו'. ולכאורה למה בחותמות מותר במביא בעצמו ובחגורות מוכיח דבריהם שאוסרין אפי' עשוין כבר. וע"כ דבחגורות הוה מפורסם ואסור משום חשדא. אבל בחותמות דבצנעא ליכא איסור אלא במחתימו דאסור משום העשי' דאמירה לעכומ"ז שבות אבל חשדא ליכא. אבל אין זו ראי' דיש לומר דבחותם על ש"י דידוע דהוא חותם על החוב לא שייך חשדא כלל כיון דהוא ידוע שהוא חותם של אותו עכומ"ז ועתיד ליטלה כשיפרע החוב. וכן נראה לי מדברי רש"י והר"ן בהדיא דאין לחלק בזה להתיר דבצנעא דהנה פירשו בשנויא דהש"ס גבי ר"ג דאבע"א דשל פרקים הוה. דהיינו דלא הי' מחברה אלא כשהעדים היו באים להעיד וכולי יומא לא חזי לה וליכא חשדא. ונראה דשיטת' דהאבע"א קמא ס"ל דבנשיא לעולם ליכא חשדא. דתמיד שכיחי רבים גבי' ואידך אבע"א ס"ל דכולי יומא איכא למיחוש. אלא דכולי יומא הוה בפרקים. וא"כ משמע דדווקא לפי דהוה בפרקים הא בל"ה הוה אסור אפילו בצנעא. דאי ל"ה לישני בפשיטות דכולי יומא הוה בצנעא. ואע"ג דלפי שי' הרא"ש והטור דהביאו לדינא איב"א דשל פרקים מותר. נראה לי שמפרשים פ"א דלא כרש"י והר"ן אלא הי' מקריבן זל"ז ואינו מחברם כלל. ולא אסרה תורה אלא בעושה גוף שלם ולא איירי כלל מחשדא. וא"כ אין מזה סתירה כלל לענין הך סברא דצנעא. מ"מ נראה לענ"ד דגם מהך תי' דהש"ס דנשיא שכיחי רבים גבי' יש להוכיח כן דהנה זה נראה ברור בעל שעת קבלת העדות גופי' ודאי לא הוצרך לומר דשכיחי רבים דהא פשוט דהוה ב"ד ועדים דאין רבים יותר מזהועש"ך סוסקכ"ז. וע"כ דהכוונה אכולי יומא. ולישני דהוה כולי יומא בצנעא. וע"כ דצנעא ל"מ כלל ודלא כהדרישה וכן משמע בדיא בס"ה בהגה ובש"ך שם סקכ"ט ע"ש. ומ"מ בש"ח משמע ודאי מדברי התו' הנ"ל דמותר. והא דאסר הרב היינו בש"ד דליכא הוכחה על מה שמשהה. ובזה יתיישב מש"כ הש"ך דהרב הוצרך להשמיענו דאפי' בחותם אסור להשהות ולכאו' מהיכי תיתי למיטעי ולפ"ד א"ש משום דמשמעות התו' להתיר כנ"ל והצורך להשמיענו דזה דווקא בש"ח כנ"ל. וקושי' הב"י לענין מותר לעשותה נראה ליישב כעין שכ' הר"ן אהא דחותמו בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה. דהיכי יחתום כיון שאסור להניחה. ותי' דהיינו בשל עכומ"ז ע"ש. וה"נ כוונתו שמותר לעשות היינו דליכא איסור עשי' דאורייתא. ומותר ע"י עכומ"ז. דאי הוה איסור עשי' הוה אמירה לעכומ"ז שבות. אבל משום חשדא ליכא אלא בעושה עצמו ולא על ידי עכומ"ז וזה פשוט. וא"כ ודאי כוונת הרא"ש כפשוטו דאסור להשהות משום חשדא. וגם בכוונת הטור פשוט דאין הלשון אסור למוצא להשהותה מיושב כלל. וצריך להגי' "ולהשהותה" וכמו שהוא בקיצור פסקי הרא"ש. אסור למוצא. ואסור להשהותה. וא"כ גם כוונתו בלהשהות כפשוטו וז"ב. והרב כאן הך דאסור למוצא כבר כתב המחבר. והוא כתב הא שאסור להשהות ופשוט"
יד פשוטה, ע"ז ג, יא
מסביר שלשיטת הרמב"ם התירוץ של חשד נדחה מהלכה, ויש איסור תורה להשהות לנוי, אבל כל שהוא לצורך ממשי כמו לחתום בו – מותר, שזה בכלל 'להתלמד'. כלומר באופן מהותי איסור השהיה הוא רק כשזה נעשה לנוי, אבל לצורך – אין שום איסור, אף לא מדרבנן.
"ואמנם לא הזכיר רבנו כאן שלהתלמד מותר שהרי לכל צורך – מותר, וזהו יסוד הדין של טבעת (בהלכה יא) שמותר לחתום בה אבל אסור לעונדה, כי אין לך יותר לנוי מאשר ללבשה כתכשיט, אבל לחתום בה הוא צורך שימושי. על כן דייק רבנו להשמיענו שהאיסור הוא רק לנוי, ובהמשך מפרש דין טבעת שמיוסר (הטעות במקור. ד"ש) על ההיתר לצורך…
ברם אחר מסקנת הדיון שאין חילוק בין עשה לעצמו לבין עשו לו אחרים, נדחה גם הטעם של חשדא. אשר על כן צריך לומר שלא רק משום חשד אמר לו שמואל לרב יהודה לפחוס את צורת האדם בטבעתו, כי אם מעיקר הדין אסור להניח טבעת כזאת באצבעו לתכשיט. אבל מאידך, כמו שמותר לעשות כדי להתלמד כמו כן מותר להשתמש בטבעת כזאת כדי להחתים חותמות שקועות."
עטרת צבי, הרב צבי פריינד, נדפס תש"נ, ע"ז מג, ב, עמוד רכ
מדייק מהתוספות שרצה להתיר להחתים גוי אם הגוי מביא לו מעצמו, שלכאורה עדיין נשארת אצלו החתימה האסורה, ועדיין יש חשד, שהתוספות סובר כמו הפרישה שרק הנחה באצבע אסורה, אבל במקום נסתר מותרת. וזה החילוק בין חגורה שהיא גלויה במהותה, ולכן אסור להשהותה, לבין טבעת שיכולה להיות נסתרת.
"התוס' כותב: "ויש שהיו רוצים להחמיר, שלא להחתים לעובד כוכבים חותם שיש בו צורת אדם בשביל חוב, אא"כ היה העובד כוכבים מביא לו מעצמו".
וצ"ע מה אתי שפיר אם מביא לו מעצמו. נמי שאינו עובר אז על אמירה לעכו"ם, אבל יהיה אסור לו להשהות אותה צורה. וכמו שהוא רוצה לאסור בהמשך "לחזור אותם רצועות שיש בהם צורת אדם בולטת", והטעם הוא שאסור להשהות צורת אדם משום חשדא. וכן פסק הרמ"א בשו"ע (קמ"א סעיף ה'): "ואפילו חתם לו העובד כוכבים, אסור להשהותה" (ומקור לדבריו הוא מציין שם, מרדכי ותוס'). ובפשטות מדבר תוס' שהישראל הוא המלוה, והעכו"ם החותם הוא הלוה, או עד, באופן שהשטר החתום ישאר ביד הישראל. וצ"ע, כאמור, איך מותר לו להשהותו בידו.
ונראה שמכאן ראיה לפרישה (קמ"א ס"ק כ"ד וס"ק ל') שכתב, שמה שאסור להניחם משום חשדא, זה "דוקא להניחם בידו, כמ"ש בסמוך, שהכל רואים ואיכא חשד, אבל להניח בתיבה מקום שאין רואין מותר".
וזהו א"כ החלוק שבין השטר לחגורה. השטר רגילים להניחו בתבה סגורה, לכן אין אסור להשהותו. והחגורה שהולך עמה בגלוי, אסור להשהותה, ולהשתמש בצורה כזאת. והרמ"א שאסר להשהות החתימה, אינו מדבר בחתימה בשטר דוקא, אלא בחתימה שתשאר במקום גלוי, וראייתו היא מהחגורה ודו"ק."
דיוני האחרונים בשיטה זו
שרביט הזהב מסכת ראש השנה כד, ב, רבי רפאל בירדוגו
מקשה שמכל הפוסקים משמע שאסור להשהות, בהם טור ושו"ע. ולפי רש"י – מה יש להקשות מבית הכנסת, הרי זה לא היה 'על האצבע'. והתירוץ – פשוט שבית כנסת יותר מפורסם מטבעת באצבע. אלא שעדיין קשה שהרי כל שאסור משום מראית אסור גם בחדרי חדרים. והתירוץ – שאסרו רק הנחה של נוי, אבל הנחה בתיבה כלל לא נאסרה, ובה אין חשד. ולרש"י נוח ההיתר לחתום, והחולקים על רש"י יאמרו שמה שהותר לחתום הכוונה בטבעת של גוי, כי הרי אסור כלל להשהות.
"רש"י ד"ה אסור להניחה וכו' באצבעו. משמע דלהשהותה בביתו מותר, וכל הפוסקים לא כ"כ עיין בטור סי' בקמ"א, ובב"י וש"ע. ולרש"י ז"ל ק"ק אי הכי מאי מקשי מבי כנישתא, וי"ל דבהך מפורסם יותר מהנחת אצבע, אלא דאכתי קשה דקיי"ל דכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין, אפי' בחדרי חדרים אסור,וצ"ל דהכא אין איסור אלא כשמניחה הנחה של נוי, כגון באצבעו או בבי כנישתא, אבל כשמצניעה בתיבה אין איסור. ולרש"י ניחא או' מותר לחתום בה, ולש"פ הא דמותר לחתום היינו בשל גוי דהוא אסור להשהותה כל עיקר"
פסקים וכתבים, הרב הרצוג חלק ד יו"ד סימן מח (עמוד קסב)
מבלי להזכיר את רש"י הוא תמה על ההיתר לחתום, ומציע שאולי באמת האיסור הוא רק להניחו באצבעו. ומניח בצ"ע
"וקצת יש לדקדק דאיך מותר לחתום בה דהרי ברגע שהוא חותם הוא משהה אותה וקאי באיסור על כל רגע ורגע, אבל נ"מ כשהיא של אחרים דאינו עובר על ההשהייה, ועדיין יש לעיין בזה. ואפשר לדקדק עוד מדלא אמר אסור לקיימה אלא להניחה משמע שהאיסור הוא להניחה באצבעו, משום לתא דחשדא, משא"כ כשרק מקיימה בביתו יאמרו שהוא מחזיקה לחתום בה דהא משתמשין בטבעות לחתום בהן. וצ"ע."
קובץ תורני בית אהרן וישראל – קפב, עמוד עד
מקשה איך התירו לשמור בצנעא, הרי כל שאסור בפרהסיא אסור גם בחדרי חדרים. ומתרץ שדבר שאפשר לשומרו באופן מוצנע גם כשאתה ברבים – לא נאמר עליו הכלל הזה. ועוד שאולי יש חילוק בין 'מראית עין' לבין 'חשד'.
"ובפרישה כ' נ"מ דאם האיסור הוא משום חשד אין לאסור אלא כשמניחו במקום שהכל רואין ואיכא חשד אבל להניח בתיבה מקום שאין רואה מותר. וצ"ב דהא קיי"ל דכל מה שאסרו חכמים משום מראית עין אסור אפי' בחדרי חדרים. אלא דבמלא הרועים (מערכת מראית העין אות חי') ובשער המלך (ה' יו"ט פ"ה ה"ד) כ' דהיכא שגם אם יעשה ברה"ר יוכל לעשות באופן שלא יראוהו לא נאסר בחדרי חדרים. וה"נ הרי יכול להשהותו בצנעה גם כשהוא עם רבים להכי לא נאסר בחדרי חדרים. ועוד דבשד"ח (ח"ג עמ' יג') כ' בשם ספר טהרת הקודש לחלק בין חשד למראית העין, דחשד היינו דבר שקול ובזה מותר בצנעה ומראית עין היינו שנראה לעולם דבר איסור ובזה אסרו אף בצנעה."
[1] הובא גם ברמב"ן ע"ז מג, ב
"אבל בה"ג ז"ל כתב תנו רבנן טבעת שחותמה בולט וכו' והוא שיש עליה צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון מ"ט משום חשדא דילמא אמרי קא סגיד לה ע"כ"
תוספות מסכת ראש השנה דף כד עמוד ב
"סמי עיניה דדין – אלמא אסור להשהותו שמא יחשדוהו שעשה ועבר על לא תעשון ור"ג נמי ליתסר ומשני כיון דחותמו בולט חיישינן לחשדא שמא יאמרו ע"ז הוא לו אבל אחשדא דלא תעשון לא חיישינן ומפרש בה"ג דההיא דרב יהודה בצורת דרקון משום דתנן בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מב:) מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה דרקון יוליכם לים המלח ומפרש התם משום דהני חשיבי להו וה"נ חשיב טפי חשדא משאר"