בני הנביאים
סיכום
אורחות חייהם
- בני הנביאים היו תלמידים של הנביא (ספרי, ילקוט שמעוני, תרגום יונתן, רש"י)
- הם עסקו בניסיון לקבל נבואה, בזיכוך המידות לימוד חכמות וכדומה וגם על ידי מוזיקה (שמואל א י,ה; כוזרי ג,א; יסודי התורה ז,ד-ה)
- הם היו פורשים למדבר ומתרחקים מהעיסוק בעולם הזה, מתבודדים בקבוצות (חובות הלבבות ט פרק ו, כוזרי ג,א). הדברים הגופניים היו מגונים בעיניהם (ר"י אבן שועייב דרשה לסוכות)
- למרות שמסתבר שכיוון שהתרחקו מעיסוק בענייני העולם הזה מצבם הכלכלי לא היה טוב – אין בידי ראיות שהיו עניים, מלבד בתקופות רעב, או לאחר עזיבת גחזי כאשר התרבו מאוד התלמידים באופן פתאומי.
- היו משפחות של בני נביאים, ושמואל היה שייך למשפחה כזאת (אברבנאל שמואל א,א,א)
- היו ישובים מיוחדים לבני הנביאים, ושם היו 'בתי המדרש' שלהם (אברבנאל שמואל א,יט,יח; רד"צ הופמן דברים יז,ח-יא)
- בני הנביאים היו גם חכמי תורה (רד"צ הופמן דברים יז,ח-יא)
- היה מימד היררכי- אסור היה לנסות להתנבא במקום הנביא מבלי ידיעתו, כמו בפסיקת הלכה. אולם אם יוצא מחוץ לתחום מותר (סהנדרין יז,א; רבנו בחיי במדבר יא,כח; העמק דבר שם)
מדרגתם הנבואית
מחד:
- הנבואה שלה זכו בני הנביאים הייתה בהרבה מקרים 'האצלה' של השפע הנבואי מהנביא שהיה הרב. ולכן פסקה הנבואה מהנביאים בעת מות אליהו (תוספתא סוטה עפ"י מלכים ב,ב,ג-ה), וכן כתבו הרבה מפרשים שלפני הגעת שמואל היה שיממון רוחני, ולאחר שזכה לנבואה נפתח שפע גדול ורבים זכו לנבואה (אברבנאל ב,ב,יב; אלשיך מלכים ב,ב,א)
- חלק מבני הנביאים ואולי כולם לא היו ראויים לנבואה מצד עצמם, אלא רק מתוקף קישורם לשמואל ואליהו. (כך בפשטות התוספתא סוטה יב,ה שאומרת שהסתלקות אליהו גרמה להפסקת הנבואה בקרב בני הנביאים, וכך כתבו ספר העקרים מאמר שלישי פרק יא; ר' צדוק בקומץ המנחה א,עז).
- כמה מפרשים כתבו שמדרגתם הייתה 'גילוי עיניים' ונמוכה ממדרגת הנבואה (רמב"ן, ר"י אבן שועייב, רבנו בחיי על התורה)
מנגד:
- חלקם זכו לנבואות של ממש, שהיה להן תוקף של 'העובר על דברי נביא חייב מיתה בידי שמים'. (מלכים א,כ,לה-מ; רד"צ הופמן דברים יז,ח-יא). כלומר 'בן נביא' זה לא לאפוקי 'נביא ממש' אלא שיוך לקבוצה חברתית, שלפעמים החברים בה היו זוכים לנבואה.
- המדרש (פתיחתות לרות רבה; ושיר השירים רבה ד) אומר שבני הנביאים היו שקולים במעלתם לאליהו.
מסתבר שככלל יש בנבואה מדרגות רבות, ובני הנביאים כמובן נעו על הציר הזה (דרך ה' ג,ד,ב), המדרגה הכללית הייתה אולי נמוכה, אבל כמובן שרבים התעלו למדרגת נביאים של ממש. ועדיין לא ברור איך אפשר שהנביאים יהיו שקולים כאליהו אבל תלויים בו לחלוטין בנבואתם.
האם זו הייתה תופעה קבועה או נקודתית?
ברות רבה (פתיחתא ב) מופיעה הקביעה שמתוך שישראל לא עשו תשובה רבתה הנבואה בימי אליהו, דבר שמצביע שהתעצמות הנבואה הייתה מיוחדת לתקופה זאת.
עוד, בכמה מפרשים מפורש שהעליה של בני הנביאים קשורה בהתחדשות הנבואה של שמואל ואליהו (אברבנאל מלכים ב,ב,יב; מצודת דוד שמואל א,ג,כא; אלשיך ב,ב,א). ולכן ניתן להציע שהתופעה הזאת של בני הנביאים הייתה אפיזודה חולפת שהייתה קשורה רק להתחדשות הנבואה העצומה בדורות מיוחדים אלו, ואולי גם למלחמה בעבודה הזרה. ולכן לא מצאנו עוד דוגמאות בהמשך התנ"ך לקבוצות של נביאים. גם התיאור הדרמטי על הפסקת הנבואה אצל בני הנביאים של אליהו, מעידה שהתופעה הייתה לקראת גוויעה.
מנגד, האלשיך (מיכה ב,ו) כותב שלכל נביא גדול היו בני נביאים. וכך נראה מדברי חובות הלבבות (פרישות פרק ו) וכוזרי (ג,א) שהיה זה נוהג קבוע בזמן שהשכינה הייתה שורה להתבודד מחברת ההמון ולבקש קדושה ונבואה.
האם נבואתם הייתה לצורך עצמם או לצורך העם
מחד מצאנו מי שסובר שנבואת רוב בני הנביאים הייתה עבור עצמם להחכימם (מלבי"ם שמואל א ג,כ-כא).
ומנגד מצאנו במדרש שהיו שנים בכל עיר בישראל (רות רבה) והסבירו שהיו מוכיחים את העם בכל מקום, אך נבואתם לא נכתבה מפני שלא נצרכה לדורות (רד"ק מלכים ב,ב,ג).
אזכורים בתנ"ך
מלכים ב פרק ב, ג-ה
"וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ:
וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ וַיֹּאמֶר חַי יְקֹוָק וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ:
וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ:"
מלכים ב פרק ד,א
"וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְקֹוָק וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים:"
מלכים ב פרק ד,לח
"וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה וְהָרָעָב בָּאָרֶץ וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבִים לְפָנָיו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים"
שמואל א פרק י,ה
"וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים"
מלכים ב פרק ו,א
"וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ:"
מלכים א פרק כ
"(לה) וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר ה' הַכֵּינִי נָא וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ…
(לח) וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו…
(מא) וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר מעל מֵעֲלֵי עֵינָיו וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵהַנְּבִאִים הוּא:
(מב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ:
(מג) וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה"
תרגום יונתן מלכים א פרק כ
הפסוק אומר 'כי מהנבאים הוא', ויונתן מתרגם 'מתלמידי נבייא הוא'!
"ואשתמודע יתיה מלכא דישראל ארי מתלמידי נבייא הוא"
אברבנאל מלכים א פרק כ
"ומפני זה היה שאיש אחד מבני הנביאים (והוא מיכיהו הנזכר שניבא לו ארבעה פעמים על דבר המלחמות האלה, ונקרא מבני הנביאים, לפי שהיה מתלמידי אליהו ומאותם שהיו מכינים עצמם לקדושה ולנבואה) אמר אל רעהו שהיה מבני הנביאים כמוהו שיכהו בדבר ה', (לו) ולפי שלא קיים דבר הנביא הכהו הארי' כמו שהיה בעדו הנביא… ומפני שנענש האיש הזה להיותו עובר על דברי הנביא"
בני הנביאים – תלמידי הנביא
מדברי חז"ל והראשונים עולה פירוש חד משמעי למושג 'בני הנביאים' והוא – תלמידי הנביאים.
ספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא לד
"לבניך, אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים שנאמר "ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע", וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו, אלא מיכן לתלמידים שקרויים בנים, וכן הוא אומר +שם /מ"ב =מלכים ב=/ ב ה+ ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע, וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו אלא שהתלמידים קרויים בנים"
ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן
"וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו [אלא מכאן שהתלמידים קרוים בנים]"
ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רכד
"כי בני נביאים היו והלא תלמידים היו? אלא מכאן לתלמידים שקרויים בנים"
תרגום יונתן מלכים ב פרק ב
"ג) ונפקו תלמידי נבייא די בבית אל…
ה) וקריבו תלמידי נבייא די ביריחו"
תרגום יונתן מלכים ב פרק ד
"ואתתא חדא מנשי תלמידי נבייא"
תרגום יונתן מלכים ב פרק ו
"ואמרו תלמידי נבייא לאלישע הא כען אתרא די אנחנא יתבין תמן קדמך עק לנא"
רש"י מלכים ב פרק ד
"מנשי בני הנביאים – אשת עובדיה היתה כל בני הנביאי' שבמקרא תרגומו תלמידי נבייא:"
רש"י דברים פרשת ואתחנן פרק ו
"לבניך – אלו התלמידים. מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים, שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם, ואומר (מלכים ב' ב, ג) בני הנביאים אשר בבית אל"
רד"ק מלכים ב פרק ב,ג
"בני הנביאים – כתרגומו תלמידי נבייא:"
רד"ק שמואל א פרק י
"חבל נביאים – תרגם יונתן סיעת ספריא רוצה לומר תלמידים כי תלמידי חכמים נקראו סופרים ואלה היו תלמידי הנביאים הגדולים והתלמידים היו נקראים בני הנביאים והנביאים הגדולים שהיו באותו הזמן מעלי עד דוד היו אלקנה ושמואל וגד ונתן ואסף והימן וידותון:"
אברבנאל שמואל א פרק י,ה
"והיו בני הנביאים תלמידי שמואל"
וכן מופיע באחרונים ופוסקים רבים מאוד.
המכינים עצמם לנבואה
אלמנט נוסף ויסודי מאוד – בני הנביאים היו מכינים את עצמם לנבואה, וזו הייתה ה'תלמידות' שלהם ביחס לנביא.
מורה הנבוכים חלק ב פרק לב
היסוד שנבואה תלויה בהכנה והשתלמות הוא על פי מאמר חז"ל שהשכינה שורה על 'חכם גבור ועשיר', וזה היה עניינם של בני הנביאים שהיו מכינים עצמם תמיד לנבואה.
"אמנם היות יסודנו ההכנה והשלמות במדות ובדבריות עכ"פ, הוא אמרם אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, וכבר בארנו זה בפי' המשנה ובחבור הגדול, והגדתי בהיות בני הנביאים מתעסקים תמיד בהכנה"
רמב"ם הלכות יסודי התורה ז, ד-ה
הנביאים צריכים לכוון דעתם ולשבת שמחים ולהתבודד, ולכן בני הנביאים שהיו מבקשים את הנבואה היו מביאים לפניהם כלי נגינה.
ואפשר שתשרה השכינה עליהם, ואפשר שלא.
"כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים, שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך שמחה, לפיכך בני הנביאים לפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והם מבקשים הנבואה וזהו שנאמר והמה מתנבאים כלומר מהלכין בדרך הנבואה עד שינבאו כמו שאתה אומר פלוני מתגדל.
אלו שהם מבקשין להתנבא הם הנקראים בני הנביאים, ואע"פ שמכוונים דעתם אפשר שתשרה שכינה עליהן ואפשר שלא תשרה."
מלבי"ם במדבר פרשת בהעלותך פרק יא,טז
דומה לרמב"ם
"יען כי תגדל מעלת הנביא מצד הכנתו אל הנבואה בהתבודדות ימים רבים ובשמחה כמו שהיה ענין בני הנביאים שהכינו א"ע לנבואה"
מלבי"ם ישעיהו פרק מב,א
מתאר שתנאי הנבואה רבים, ויש שני סוגים: 1. כאלה שעובדים קשה להגיע לזה, כעניין בני הנביאים. 2. כאלה שנוצרו לזה מהריון.
"והנה מתנאי הנבואה ביחוד אם תחול עליו הנבואה בשפע רב עד שישפיע לזולתו, ויהיה נביא מורה ומצוה גוים רבים, הם שני ענינים. א] ההכנה הבחיריית, שהנביא יכין א"ע לנבואה ע"י הטהרה והקדושה והלימוד, שזה היה ענין בני הנביאים… ב] ההכנה הטבעיית, שיהיה מוכן לזה מלדה ומבטן ומהריון"
אברבנאל שמואל א פרק י,ה
כרמב"ם
"והיו בני הנביאים תלמידי שמואל אשר למדם והדריכם והכינם לקבל השפע הנבואיי עולים שמה להתבודד ולהתנבא בסבת שפע ארון האלקים אשר שם, והיה לפניהם חליל ונבל וכנור והם מתנבאים, רוצה לומר שהיו מכינים עצמם בשמחת אותם הנגונים, ואמר בכאן מתנבאים אין פירושו משבחים כמו שתרגם יונתן ופירוש המפרשים, אבל ענינו שהיו מכינים עצמם ומתבודדים להנבא, כי מתנבאים הוא בנין ההתפעל מהנבואה:"
אברבנאל מלכים א פרק ג פסוק י
עמוס אמר שאינו נביא – הכוונה שאינו מוכן מצד טבעו לנבואה, וגם אינו בן נביא – כלומר שלא עמל ללמוד ולהתכונן לזה, כמו בני הנביאים. וכוונת המאמר הזה להראות שהשגה נבואית היא לא מצד ההשגה האנושית שנקנת בעמל אלא מגיע ברצון ה'.
"כמאמר עמוס (עמוס ז' י"ד) לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים ויקחני ה' וגו', רוצה לומר שמצד טבעו האנושי לא הגיע למעלת הנבואה, וזהו אמרו לא נביא אנכי, כלומר מצד טבעו והכנתו, ולא גם כן מפאת הלמוד, והוא אמרו ולא בן נביא אנכי, כי התלמידים נקראים בני הנביאים, ואמר זה להורות שאין ההשגה הנבואיית מטבע ההשגה אנושית נקנת מהחוש ומאדם אחר מלמד אותה, אבל מהשם יתברך לבד באמצעות מלאכיו, והוא אמרו (שם שם י"ד) ויקחני ה' מאחרי הצאן ויאמר ה' אלי לך הנבא אל עמי ישראל."
הדברים קשורים מאוד לשיטתו של האברבנאל שבוארה באריכות בסיכום על 'תנאי הנבואה', לפיה הנבואה עיקרה רצון ה' שמופיע על האדם בלי קשר למעשיו, חכמתו, מידותיו וכו', וכפי ההשגחה האלוקית והדבר שנצרך לדור.
אברבנאל מלכים ב פרק ב פסוק א
בני הנביאים הם תלמידים המכינים עצמם להתנבא.
"והלך עמו עד בית אל, ושם יצאו בני הנביאים, שהם התלמידים שהיו מכינים עצמם להתנבא, והיו פרושים ונזירים מיוחדים לעבודת הגבוה"
שו"ת הרשב"א חלק ד סימן רלד
מסביר שמה שלמדנו משאול הוא שהוא זכה לנבואה גם מבלי שהתעסק בה, בניגוד לבני הנביאים שעסקו בניסיון להגיע לנבואה. ואין זה סותר את מאמר חז"ל שהנביא הוא חכם גיבור ועשיר, כי זה על דרך 'הראוי' לנביאים, אבל לצורך השעה יש יוצאים מן הכלל.
"והענין הכתוב בשאול יודיענו זה. שלא נודע בחכמה הראויה למדרגת הנבואה ועם כל זה התנבא בתוך בני הנביאים. והוא שתמהו עליו ואמרו הגם שאול בנביאים. לומר הגם שאול שלא נתעסק בחכמה כבני הנביאים עתה מתנבא עם הנביאים בלי הקדמות הראויות. ואל תקשה עלי ממ"ש רבותינו ז"ל אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר. כי זה נאמר על דרך הראוי לנביאים ואין הקושיא מאיש אחד או רבים רצה ה' שיתנבאו לצורך שעה או לענין. וכל זה לא יקשה למאמיני החדוש."
דרך ה' חלק ג פרק ד,ב
מבאר שהנביא לא מגיע לנבואה בבת אחת, ויש מדרגות מדרגות שאדם עולה עד שמגיע לנבואה ממש. וזה ענין בני הנביאים.
"ב. וממה שצריך שתדע, שהנה לא יגיע הנביא אל המדרגה העליונה בפעם אחת, אבל יעלה מעלה אחר מעלה, עד הגיעו אל הנבואה השלמה. ויש בדבר התלמדות, כמו כל שאר החכמות והמלאכות, שיעלה האדם במדרגותיהן עד שיעמוד על בורין; וזה ענין "בני הנביאים", שהיו עומדים לפני הנביא להתלמד בדרכי הנבואה מה שהיה מצטרך לזה."
תפארת ישראל – יכין מסכת אבות פרק א, אות ד
שמואל לימד את בני הנביאים במדות ובתורה כדי שיגיעו לנבוא, ודברים אלו נמסרו מנביא לנביא עד סוף הנביאים.
"ובא שמואל ולימדם איך להתנהג בהישרות המדות ובקדושת התורה כדי להגיע לנבואה, והן הן בני הנביאים, וכן נמסר הלימודים הללו מנביא לנביא, עד חגי זכריה ומלאכי שהיו סוף הנביאים והתחלת אנשי כנה"ג"
ספר אורחות צדיקים שער השמחה
בני הנבואה ביקשו נבואה על ידי כלי נגינה.
"אין הנבואה שורה מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה, לפיכך בני הנביאים מביאים לפניהם נבל ותוף וכנור ומבקשים הנבואה, כדכתיב (מלכים ב ג טו): "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'"."
אורות התחיה, נז
בני הנביאים היו מתרגלים בתכנים העליונים על ידי הקשבה נצחית פנימית, ומתוך כך הציורים עצמם היו מעלים את החיים הרוחניים למדה של הצפיה האלוהית.
"ובני הנביאים היו מתרגלים בתכנים העליונים שאין מגיעים לציורם כ"א בהקשבה נצחית פנימית הנובעת מאור חיי הקודש, עד שהציורים בעצמם, שדורשים את התפקיד של הבנתם, סדורם והפראתם, הם הם שהיו עוזרים להעלות את החיים הרוחניים של העוסקים בהם לידי המדה של הצפיה האלהית"
האצלת הנבואה מהנביא לבני הנביאים
אחד האלמנטים הבולטים בבני הנביאים הוא כמובן הדיבוק שלהם בנביא. ניתן להבין שהנביא רק מלמד אותם ידע ורוחניות, אבל הפרשנים הוסיפו כיוון מטאפיזי, ולפיו שהשפע הנבואי שחל על הנבואי מואצל באופן טבעי על הסובבים אותו, ומקרין עליהם. משכך, ניתן להציע ש'בני הנביאים' התרכזו סביב נביאים מאוד גדולים כמו משה שמואל אליהו ואלישע. אבל לא מצאנו בני נביאים בתקופות אחרות, ואולי זה משום שהשפע הנבואי שנאצל מנביאים אחרים לא היה חזק מספיק.
אברבנאל מלכים ב פרק ב,יב
בימי עלי הנבואה הייתה נדירה, ובא שמואל והתעלה, וממילא הביא שפע גדול והרבה התנבאו מכוחו, וכן באליהו – רבים היו מושפעים מנבואתו. כפי שאמרו חז"ל שכשמת אליהו נסתלקה רוח הקודש מ'בני הנביאים'.
"ואומר שכבר כתבתי בפירושי לספר שמואל, (דף פ"ד ע"ג) שבימי עלי היה דבר ה' יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, וכאשר בא שמואל ונתעלה בנבואה מאד, לא לבד הרבה להנבא הוא עצמו אבל גם היו מנבאים רבים מישראל באמצעותו, ולזה אמר שם (שמו' א' כ"א ג') ויוסף ה' להראות בשילה כי נגלה ה' אל שמואל בשילה, רוצה לומר שמפני רוב השפע שהיה נשפע על שמואל בשילה היה מגיע גם כן לאנשים אחרים שהיו מוכנים אליו והיו מתנבאים באמצעותו שמה…
וכן היה בכאן ענין אליהו שהיה כל כך מושפע בנבואתו שרבים מבני הנביאים היו מתנבאים באמצעותו. אמרו חז"ל בתוספתא דמסכת סוטה (עיין ילקוט ח"ב סי' רכ"ד) עד שנגנז אליהו היתה רוח הקדש בישראל, שנאמר ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לוקח את אדונך מעל ראשך, הלכו ועמדו מרחוק ועברו את הירדן, יכול מפני שהיו מועטין? ת"ל וחמשים איש מבני הנביאים, יכול הדיוטים? ת"ל אדונך, אדוננו לא נאמר אל אדוניך, מלמד שהיו חכמים כאליהו, וכשנגנז אליהו נסתלקה מהם רוח הקדש, שנאמר ויאמרו הנה נא יש את עבדיך חמשים אנשים בני חיל ילכו נא ויבקשו את אדונך? אלא שנסתלקה מהם רוח הקדש"
ספר העקרים, מאמר שלישי פרק יא
מתאר שבנוכחות נביא אפשר לקבל נבואה גם אדם שלא מוכן לכך. כפי שהגיעה הנבואה מאליהו לכל הנביאים, אבל לאלישע שדבק בו ביותר – הגיעה הנבואה באופן החזק ביותר.
"והמשל בזה הוא כמו אור השמש שמכה בגוף זך כמו מראה מלוטשת ועל יד כך מאיר גם למקומות חשוכים, כך השפע האלוקי כשיורד על נביא שלם מתהפך גם אל הבלתי ראוי והבלתי מוכן לכך"
אלשיך מלכים ב פרק ב,א
כאשר נמצא בעולם נביא עצום – אורו פורץ ויש נביאים רבים בדור. וכך היו בתקופתם של אחיה השילוני ואליהו, למרות הע"ז הרבה שבדור, שאחרי שאיזבל הרגה הרבה נביאים – עוד נותרו מאה. וכך היה גם בזמן רשב"י שרוח סודות התורה שרתה אפילו על תינוקות, וכאשר הסתלק אליה העולם השתומם מנבואה, אם לא שאלישע היה ממלא מקומו.
"כי הנה בהמצא בעולם איש נביא עצום מאד בנבואה מאורו יפרוץ בעולם עד המצא נביאים רבים בדור, כי על כן טרם בא שמואל נאמר אין חזון נפרץ:
ועל ידי גודל קדושתו וחוסן נבואתו נפרץ בעולם והיו חבל נביאים בכל מקום, ועל דרך זה בדורו של אחיה השלוני ואליהו, עם היות כי רבתה טומאה בעולם על ידי העבודת אלילים רבו כמו רבו נביאים, כי גם אחר הרוג אזבל כמה וכמה נביאי ה' נשארו מאה, שהיה מכלכל עובדיה הנביא חמשים חמישים במערה, עד זמן רשב"י שבהפתח מעין נפרץ מחכמת האמת נתפשטה בעולם עד המצאה גם בתנוקות כמפורסם בספר הזוהר, ועתה בהסתלק אליהו השמימה היה העולם משתומם מהנבואה, אם לא שאלישע מלא מקומו ועם כל זאת רצה הוא יתברך, כי ביום נסיעתו מן העולם יפקד צבא הנביאים הנשארים, הלא המה החמשים חמשים שהיה זן עובדיה:"
מלבי"ם מלכים ב פרק ב
דרך השלמים להשפיע לזולתם, ויש בזה כלל מיוחד: כל עוד אלישע היה בחיים, שאר הנביאים יכלו לקבל שפע מאליהו רק דרך אלישע, כמו שהארץ מקבלת אור מהשמש דרך הירח בלילה.
"ויאמר. דרך השלמים ותשוקתם להשפיע משלמותם לזולתם באופן היותר שלם. והנה בעוד שהיה אלישע אצל אליהו לא היו בני הנביאים שהם התלמידים יכולים לקבל מאליהו רק באמצעות אלישע, כי דרך האור האלהי להתפלש דרך המאורות הגדולים על הקטנים, וכל שימצא מאור יותר גדול יתפלש האור עליו, עד שהוא יעשה צינור ואמצעי להריק על ידו על הככבים הקטנים, כמו שתקבל הארץ אור השמש בלילה באמצעות הירח."
אברבנאל שמואל א הקדמה
שמואל התנבא, ובסבתו התמלא הבית ומלאה הארץ דעה את ה' – באמצעתו השפע הנבואי הגיע לבני הנביאים
"שמואל עלה אל האלקים ונתנבא באספקלריא המאירה ובימיו ובסבתו נתמלא הבית כלו אורה ומלאה הארץ דעה את ה', וכמו שאפרש בפסוק (בספ' סי' ג' כ"א) ויוסף ה' להראה בשילה כי נגלה ה' אל שמואל בשילה וגו', שבאמצעות שפע שמואל רבו בני הנביאים"
מצודת דוד שמואל א פרק ג
בעבר דבר ה' היה נדיר, אבל אחרי ההתגלות לשמואל הוסיף להראות לבני הנביאים, בזכות שמואל.
"(כא) ויסף כו' – רצה לומר עם שלפני זה היה דבר ה' יקר אבל לאח"ז הוסיף ה' להראה בשלה גם לשאר בני הנביאים:
כי נגלה – והסבה היתה על שנגלה ה' אל שמואל ובעבורו בא לעולם שפע הנבואה וחלה גם על יתר בני הנביאים:"
הכתב והקבלה דברים פרק יא,כב
מסביר שהדרך להדבק בשכינה זה להדבק בחכמים, כי מי שנדבק באנשי אלוהים גם עליו זורח האור, ומפורש שלפני שמואל הנבואה הייתה נדירה, ולאחר שזרח אורו של שמואל רבים זכו לנבואה מכוחו, למרות שמצד עצמם לא היו יכולים להגיע לזה.
"אין לך לעשות אלא להדבק בחכמים ותלמידיהם דביקת גוף, ויהי' ביתך בית וועד לחכמים ועי"כ תזכה לאור אלהי' ותדבק בו, שבאמצעות המוכן יקבל הבלתי מוכן, ודבר זה יש לו יסוד בחכמת הנפש שהדבק עם אנשי אלהי' גם עליו יזרח אור, ומפורש בכתוב אצל הנבואה, כי בזמן עלי הכהן נתמעט אור הנבואה שנאמר (ש"א ג') ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, ומיד שזרח אורו של שמואל עמדו נביאים רבים, שנאמר ויוסף ה' להראה בשילה, וכל זה לפי שהי' שמואל גדול בנבואה וידעו כולם כי נאמן הוא לה' ודבקו עמו אוהבי חכמה, ובעמדם לפניו התנבאו גם המה, אעפ"י שמצד עצמם לא היו מגיעים למדרגה זו."
ר' צדוק הכהן מלובלין – קומץ המנחה חלק א אות עז
גם מי שאינו ראוי לנבואה זוכה על ידי ההאצלה מהנביא.
"עז) ענין בני הנביאים. כי אף מי שראוי לנבואה ורוח הקודש אינו מקבל אלא על ידי גדול הדור וכמו שנאמר בזקנים (שם י"א, י"ז) ואצלתי מן הרוח אשר עליך"
ספר הזכרונות (ר' צדוק) אות ג עמוד 293
שמואל הגיע לנבואה, והיה בידו למוסרו לתלמידיו ובני הנביאים, וזה נשאר אצלו רק בגלל קבלתם ממנו. וכן אליהו, שבני הנביאים התנבאו בזכותו ונסתלקה נבואתם כשנתעלה.
"שמואל הנביא, זכה מעצמו להגיע למדריגת הנבואה ומשזכה בה היה בידו למוסרו לתלמידיו, ובני הנביאים שהיו לפניו היו גם כן מתנבאים כמפורש בכתוב, והוא רק על פי קבלתם ממנו. ובני הנביאים שבימי אליהו נתנבאו כל זמן שהיה אליהו בחיים, ואח"כ נסתלקה נבואתם ונשאר אצל אלישע בלבד כמו שאמרו ז"ל (תוספתא סוף סוטה)"
שו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן סד (חלק מהספד על הרב פיינשטיין)
מבאר שכיוון שהשפע הנבואי מגיע דרך הנביא אל בני הנבואה, כל אחד כפי קרבתו, אזי כאשר אליהו מתקרב למותו הרחוקים כבר מרגישים שהשפע פוסק מלהגיע אליהם, ולכן הם 'מעדכנים' את אלישע שקרוב יותר לאליהו והשפע עוד לא פסק באופן משמעותי מלהגיע אליו. המקור ממחיש את המדרגות השונות בקרבה לנביא ולשפע הנאצל ממנו.
"ומבאר האר"י ז"ל בכזאת… גם להעם המתלוננים בצילו של הנביא הקדוש, השפע הנבואי יושג לכל בני הנביאים על ידו, אבל בקידום ואיחור, כי הקרוב הקרוב ישיג קודם, והרחוק אח"כ, ולעומת זה בהחל רוח ה' להסתלק ממקורו, הוא הנביא אשר הוקם על, אזי ירגיש הרחוק הסתלקותו טרם ישיגנו הקרוב, ולזה היטב אשר דיברו בני הנביאים בשאלם את אלישע, הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך וגו', כלומר אנחנו הרחוקים מאליהו שהוא מקור הנבואה ומקום החיות, כבר הרגשנו התחלת הסתלקות הנבואה, כמו שמרגיש הרגל העדר בכח החיוני, קודם לכל האברים, אבל אתה אלישע שאתה קרוב לאליהו, מקור הנבואה, אפשר שעדיין אינך מרגיש, וע"ז השיבם גם אני ידעתי ודפח"ח (הובא משמו בספר בית שלמה אבד"ק פינטשוף דרוש ה')."
מדרגתם הנבואית של בני הנביאים
תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יב אות ה
עד שלא נגנז אליהו רוח הקודש היתה מרובה בישראל, והראיה שבני הנביאים אמרו לאלישע 'אדוניך' ולא 'אדונינו' מכאן שהיו חבריו של אליהו ושקולין כנגדו. ונסתלקה מהם רוח הקודש בעת הסתלקות אליהו.
"עד שלא נגנז אליהו היתה רוח הקדש מרובה בישראל שנאמר (מלכים ב, ב) ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פה כי ה' שלחני [עד] בית אל מהו אומר (שם) ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע וגו' מהו אומר (שם) ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו וגו' כי ה' שלחני הירדנה [וגו'] מהו אומר (שם) וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד מרחוק וחנו עמו [ושניהם עמדו] על הירדן יכול מפני שהן מועטין ת"ל וחמשים איש [וגו'] יכול מפני שהן קטנים ת"ל ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך אדונינו לא אמרו אלא אדוניך מלמד שכלם חביריו של אליהו היו והיו שקולין כנגד אליהו ומנין שנסתלקה [מהן] רוח הקדש שנא'"
שיר השירים רבה פרשה ד
ששים רבוא נביאים עמדו לישראל בימי אליהו, ויש אומרים 120 ריבוא, והראיה שבבית אל וירחו שהיו המקומות המקולקלים ביותר היו שני נביאים, ואם כן היו שתים בכל עיירה בישראל, והיו 60 ריבוא כאלה. ולא נתפרסה נבואתן מפני שלא נצרכה לדורות.
"נפת תטופנה שפתותיך כלה. דא"ר דרוסא ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו, ר' יעקב אמר מאה ועשרים רבוא, א"ר יוחנן מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות הן ואין לך עיירות מקולקלות מהן מבית אל ויריחו, יריחו על שאררה יהושע, בית אל על שהיו עגלים של ירבעם עומדים שם, וכתיב (מלכים ב' ב') ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע, נביאים, אין נביאים פחות מב', ומפני מה לא נתפרסמה נבואתם שלא היה בה צורך לדורות, אמור מעתה כל נבואה שאינה צורך לדורות לא נתפרסמה, אבל לעתיד לבא הקב"ה בא ומביאן עמו ותתפרסם נבואתם הה"ד (זכריה י"ד) ובא ה' אלהי כל קדשים עמך"
ילקוט שמעוני השלם, מהדורת וגשל, משלי רמז תתקנט, וכן הוא בפתיחתא ב לרות רבה
"ד"א עצלה תפיל תרדמה, ע"י שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו תפיל תרדמה רבתה הנבואה, רבתה ואת אמרת תפיל, כמד"א נפל שעריהון דפוריא, אמר רבי סימון כאיניש דאמר לחבריה הא סקא והא סלעא והא סאה תקום אכול דא"ר דרוסא ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו…"
ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רכד
זהה לרות רבה
"ויגשו בני הנביאים, ללמדך שאין לך עיר בארץ ישראל שלא היו בה נביאים, ומפני מה לא נתפרסמה נבואתן? אלא נבואה שהוצרכה לדורות – נכתבה, ושלא נצרכה לדורות – לא נכתבה,
רמב"ן במדבר כד,א
דן בנבואת בלעם, ואומר שמדרגתו כמדרגת האבות, שראו 'אל שדי' והוא ראה 'מחזה שדי'. או שהיה מדרגה נמוכה יותר, כי 'מחזה שדי' נמוך מ'אל שדי', וזה שתי מדרגות נמוך יותר, ולכן קרא לעצמו 'גלוי עיניים' שזו מדרגת בני הנביאים כמו שנאמר בחיילי ארם שלאחר שנעשו סומים אלישע פקח עיניהם וראו שהם בתוך שומרון.
"והעיקר מה שפירשנו ואמר (שם) אשר מחזה שדי יחזה כי ראה עתה באיספקלריא המאירה כנביאים הראשונים שאמר בהם (שמות ו ג) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי או במדרגה למטה מהם כי מחזה שדי איננו שדי והנה הם יראו באל שדי והוא יחזה במחזה של שדי והנה היו שתי מדרגות למטה מהם וע"כ קרא עצמו "גלוי עינים" שהיא מדרגת בני הנביאים כמו שנאמר (מלכים ב ו כ) ה' פקח את עיני וגו'[1] וכבר נאמר כן בבלעם עצמו בראיית המלאך (לעיל כב לא) ויגל ה' את עיני בלעם"
לענ"ד הרמב"ן לא מתכוון שזו הייתה מדרגתם הבלעדית של בני הנביאים, מפני שמסתבר שהנבואה היא מדרגות מדרגות כפי שכתב הרמח"ל (דרך ה' הובא לעיל), וברור שמבני הנביאים היו כאלה שזכו לנבואה ברמה גבוה, כפי שמבואר בסיפור על הנביא שביקש שיכו אותו (מלכים א,כ,לה). אלא כוונתו שכדרך כלל בני הנביאים היו במדרגה נמוכה יותר, וברור שלעיתים היו שזכו להתעלות מעלה ממנה.
רבינו בחיי במדבר פרשת בלק פרק כד,ד
חוזר על דברי הרמב"ן
"וכן כתב הרמב"ן ז"ל: "מחזה שדי" אינו שדי, כי האבות "באל שדי" ובלעם "במחזה של שדי", ולכך קרא עצמו "גלוי עינים", שהוא ממדרגת בני הנביאים, שנאמר: (מלכים – ב ו, יז) "פקח נא את עיניו", וזה נאמר בו: "ויגל ה' את עיני בלעם""
מלבי"ם שמואל א פרק ג,כ-כא
שמואל לא היה נביא לצורך עצמו, להשכילו ולהודיעו באמיתות האלוהות וההנהגה, אלא שליח לעם. מסביר שהנבואה שפעה משמואל אל בני הנביאים, רק שהיתה נבואתם קטנה במדרגתה, שהיא הייתה כמראה ברק המתראה וחוזר ומתעלה, ולא בגילוי גמור כמו אצל שמואל.
"וידע. ר"ל שלא היה נביא לצורך עצמו לבד כרוב בני הנביאים שחל עליהם הרוח להשכילם ולהודיעם אמיתות באלהות ובהנהגה, כי היה נביא שליח לכל ישראל עד שידעו כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה', שהוא נאמן ביתו ושליח מאתו, אמצעי בין ה' ובינם
ויסף. שהיה שפע נבואתו רבה כ"כ עד שמרוב השפע שעברה עליו נאצלה גם על בני הנביאים הקטנים ממנו, כמ"ש (במדבר יא, יז) ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, רק שהיתה נבואתם קטנה ממנו במדרגה, שאצלם היה רק מראה כברק המתראה וחוזר ומתעלם כמ"ש ויסף ה' להראה בשלה, משא"כ על שמואל נגלה בגילוי גמור ובדבר ה' השולח."
דרשות ר"י אבן שועיב פרשת וירא בלק
בלעם היה קוסם, ובזכות ישראל בא לו הדיבור ואז זכה לגילוי עיניים כמו נער אלישע (שראה את ההר מלא סוסים ורכב אש), כמו מדרגת בני הנביאים שעוד לא הגיעו לנבואה. דומה מאוד לרמב"ן.
"ורז"ל אמרו כי קוסם באמתו היה, אבל בזכות ישראל ומעלתן עלה ממדרגה למדרגה במעלות הנבואה, כי מתחלה בא לו הדיבור וכתיב ויבא אלקים כמו המוזכר באבימלך, ואחר זכה לגילוי עינים כמוזכר על נער אלישע שהיה ממדרגת בני הנביאים שלא הגיע עדין למעלת הנבואה"
דרך ה' חלק ג פרק ד
נבואה היא מדרגות מדרגות, ויש בדבר התלמדות, וזה ענין בני הנביאים, שהיו לומדים איך להתעלות.
"ב. וממה שצריך שתדע, שהנה לא יגיע הנביא אל המדרגה העליונה בפעם אחת, אבל יעלה מעלה אחר מעלה, עד הגיעו אל הנבואה השלמה. ויש בדבר התלמדות, כמו כל שאר החכמות והמלאכות, שיעלה האדם במדרגותיהן עד שיעמוד על בורין; וזה ענין "בני הנביאים", שהיו עומדים לפני הנביא להתלמד בדרכי הנבואה מה שהיה מצטרך לזה."
אלשיך מיכה פרק ב,ו
מפרש שכידוע לכל הנביאים הגדולים היו איתם נביאים קלי נבואה שנקראו 'בני נביאים', שהיו מתלמדים בנבואה, ויש שהם עומדים לפניו תמיד, ויש כאלה שלא היו נמצאים תדיר.
"ונבא אל הענין, אמר הנביא מיכה אל תטיפו והנביאים תלמידיך אשר אתך, כנודע כי הנביאים הגדולים כל אחד היו אתו נביאים קלי הנבואה מהם הנקראים בני הנביאים, הם תלמידים שעל ידי התנהגם בקדושה רוח ה' אשר את רבם, מתחלת להתעורר ולנוח בהם והמה מתנבאים גם הם, ומבני הנביאים יש מהם עם הרב עומדים לפניו, וקצתם אין נמצאים תדיר לפניו,"
רד"ק מלכים ב פרק ב,ג
תפקיד בני הנביאים היה להוכיח את ישראל בכל עיר ועיר, אבל נבואתם היתה לשעה ולכן לא נכתבה. הדברים כבר נכתבו במדרש.
"ומה שהיו ברוב ערי ישראל כדי להוכיח את ישראל בכל עיר ועיר ונבואתם היתה לשעה לפיכך לא נכתבה נבואתם"
רד"צ הופמן דברים פרק יז, פסוקים ח-יא
רד"צ הופמן מסביר שתלמידי שמואל גם נקראו נביאים, למרות שלא כולם זכו לנבואה ממש.
"שמואל… תלמידיו נקראו גם כן "נביאים", אף על פי שלא כולם זכו לנבואה ממש"
כלומר, חלק זכו לנבואה וחלק לא.
ר' צדוק הכהן מלובלין – קומץ המנחה חלק א אות עז
גם מי שאינו ראוי לנבואה זוכה על ידי ההאצלה מהנביא.
"עז) ענין בני הנביאים. כי אף מי שראוי לנבואה ורוח הקודש אינו מקבל אלא על ידי גדול הדור וכמו שנאמר בזקנים (שם י"א, י"ז) ואצלתי מן הרוח אשר עליך"
כלומר בני הנביאים כשלעצמם לא היו ראויים לנבואה, אבל על די קרבתם לנביא זכו. לדעתי הכוונה שבלי קישורם לנביא לא היו מסוגלים בכוחות עצמם, אבל אין הכוונה שכלל לא היו ראויים מצד המדות והחכמה וכו'.
באר מים חיים בראשית פרשת נח פרק ט,ח
כשהנבואה מתגלה פתאום אזי היא יכולה לשרות על כאלה שאינם כדאים לכך לבדם, כפי שהיה באליהו שהנבואה הסתלקה מבני הנביאים לאחר שנפטר.
"ונראה לפי שמצינו כמה פעמים בענין הנבואה לפעמים שאין חזון נפרץ, וכשיבוא מי שראוי לכך להיות נתגלה הנבואה אז על ידו יתגלה גם לשארי הנביאים שלא היו כדאי לכך לבדם, כמו בני הנביאים אשר היו בימי אליהו שבעוד שהיה אליהו בעולם אמרו אל אלישע (מלכים ב ב', ה') הידעת כי היום ה' לקח את אדניך מעל ראשך, ואחר כך כשעלה אליהו בסערה השמים אמרו אליו (שם ט"ז) הנה נא יש את עבדיך חמשים אנשים בני חיל ילכו נא ויבקשו את אדניך פן נשאו רוח ה' וישלכהו באחד ההרים. כי אחר שעלה אליהו נגנזה הנבואה מהם. וכן בשלוחי שאול המלך שניבאו כשהיו בין הנביאים וכן שאול גופא גם כן ניבא ביניהם עד שתמהו ואמרו הגם שאול בנביאים"
אברבנאל ישעיהו פרק ח פסוק יח
הנביא מדבר על 'הילדים אשר נתן לי ה' לאתות ולמופתים'. האברבנאל מסביר בפירוש שני שהכוונה לתלמידיו 'בני הנביאים' שיחד איתם הוא יכול לעשות אתות ומופתים ולהציל את ירושלים.
"(יח) הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יְקֹוָק לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם יְקֹוָק צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן:"
"ויש מפרשים הנה אנכי והילדים על בני הנביאים שהיו עמו יאמר הנביא שהוא ותלמידיו היו מספיקים בכח הנבואה לעשות אותות ומופתים להציל את ירושלם מידי אויביה,"
משמע מכאן שכוחו של הנביא מועצם על ידי בני הנביאים שאיתו, ולכן הנביא אומר שעל ידי כוחו ובצירוף כוחם של תלמידם – יוכל להציל את ירושלים.
ליקוטי מוהר"ן תורה קסו
כשבני הנביאים נמצאים עם אלישע – הוא נקרא 'איש האלקים', ובלעדיהם לא. כלומר ישנה הפריה הדדית.
"כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה, כי אלישע פעם נכתב עליו איש האלקים ופעם אלישע סתם. וארז"ל (זוהר בשלח מד) כשהיו בני הנביאים אצלו היה נקרא איש האלקים, וכשהיה לבדו נקרא אלישע סתם:"
שו"ת עטרת פז חלק א כרך א – אורח חיים הקדמה
מיישב את המקורות: מחד בני הנביאים בתקופת אליהו היו שקולים כמותו, מצד שני זה רק בזכותו ומכח השפע שהשפיע. ולכן כשנפטר איבדו את נבואתם. ועדיין צריך עיון, איך מחד הם שקולים כאליהו ומצד שני נבואתם תלויה בנבואתו.
"וחזינן מהאי נמי דאע"ג שאתמול אלו בני הנביאים היו שקולים במעלתם כאליהו ממש, אולם כ"ז היה רק בגלל השפעת רבם אליהו אפילו שעמדו מנגד ובמרחק רב ממנו, בכ"ז כח השפעת הצדיק האירה עליהם למרחקים, כאשר תאיר השמש בתקפה לארץ ולדרים עליה, ויגיעו קרניה אף לסדקים ולמקומות המרוחקים, וזאת אפילו בלא רצון והכנה מיוחדת מצד המקבל להנות מקרניה, אלא מאליה תשפיע ותתן עליו מהודה ומזיו הדרה"
מאפיינים חברתיים וכלכליים
ספר חובות הלבבות שער ט – שער הפרישות פרק ו
ניתן ללמוד מאלישע כי מנהג בני הנביאים היה להניח את ישוב העולם ולצאת למדברות כדי ליחד מחשבתם לה'.
"ומהם מעשה אלישע, כשעבר עליו אליהו, כמ"ש שנים עשר צמדים לפניו, והניח ידו מן הכל והלך אחריו, כמ"ש אשקה נא לאבי ולאמי וגו' וילך אחרי אליהו וישרתהו. וכן היה מנהג בני הנביאים בדור ההוא ואשר לפניו, שהניחו העסק בישוב העולם וההשגחה בעניני הגופות, ויצאו למדברות, כדי שתתיחד נפשם ומחשבתם לאלהים."
ספר הכוזרי מאמר ג אות א
בזמן שהשכינה הייתה שורה, היו אנשים נפרדים ושוכנים במדבר בקבוצות של 'בני נביאים' שיחד היו שואפים אל הקדושה והטהרה.
"אבל בהמצא השכינה בארץ הקדושה בעם המוכן לנבואה, היו אנשים נפרדים ושוכנים במדברות, מתחברים עם מי שדומה להם, לא היו מתבודדים לגמרי, אבל היו נעזרים על חכמת התורה ומעשיה המקרבים אל המדרגה ההיא בקדושה ובטהרה, והם בני הנביאים."
אברבנאל שמואל א פרק א פסוק א
שמואל היה ממשפחת בני נביאים, כי היה מצאצאי קורח, וההרמה הייתה ישוב של נביאים ולכן שם קבע את ביתו.
"רמתי… והודיע בזה שהיה שמואל ממשפחות בני הנביאים, כי היה מבני קרח אשר שרתה עליהם רוח הקדש, ולהיות הרמה מקום הנביאים מקדם קדמתה קבע שם שמואל ביתו, כמו שאמר (סימן ז' י"ז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, והדעת הזה לקוח ג"כ מחז"ל ממסכת מגלה פרק קמא (דף י"ד ע"א), אמ"ר אבא מאי דכתיב צופי' מהר אפרי'? אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל"
אברבנאל שמואל א פרק יט פסוק יח
מסביר שבניות היה מושב בני הנביאים, 'מדרשא דנביאייא'.
"וידמה שהיה ניות מקום סמוך לרמה והיה שם מושב בני הנביאים להיותו מקום מוכן להתבודדותם והלכו שם לבקש את דבר השם, וכן ת"י מדרשא דנביאייא"
אלשיך מיכה פרק ב,ו
מפרש שכידוע לכל הנביאים הגדולים היו איתם נביאים קלי נבואה שנקראו 'בני נביאים', שהיו מתלמדים בנבואה, ויש שהם עומדים לפניו תמיד, ויש כאלה שלא היו נמצאים תדיר.
"ונבא אל הענין, אמר הנביא מיכה אל תטיפו והנביאים תלמידיך אשר אתך, כנודע כי הנביאים הגדולים כל אחד היו אתו נביאים קלי הנבואה מהם הנקראים בני הנביאים, הם תלמידים שעל ידי התנהגם בקדושה רוח ה' אשר את רבם, מתחלת להתעורר ולנוח בהם והמה מתנבאים גם הם, ומבני הנביאים יש מהם עם הרב עומדים לפניו, וקצתם אין נמצאים תדיר לפניו,"
רבינו בחיי (השני) בראשית פרשת ויגש פרק מו,לב
כותב כחובות הלבבות.
"וכן היה בלי ספק מנהג בני הנביאים בדור ההוא ואשר לפניו, להניח עסקי העולם וישובו, ומניחין ההשגחה בעניני הגוף ויוצאים אל המדברות להתבודד שם ולהיות מחשבתם דבקה בה' יתברך."
מלבי"ם עמוס פרק א,א
עמוס לא היה מוכן לנבואה מצד שהיה רועה צאן, ומצד שהיה גר בתקוע ששם לא היו בני נביאים.
"כי באשר עמוס לא היה נוכן לנבואה ולא היה מוחזק בעיני העם לנביא. אם מצד עצמו אשר היה בנוקדים רועה צאן ובולס שקמים, ואם מצד מקומו בהיותו מתקוע ששם לא היו בני הנביאים ולא נביא שיסמוך אותו ויעיד עליו שהוא נביא אמת בכ"ז נתחזק לנביא אמת ע"י שנבא שנתים לפני הרעש ויאמר בנבואתו שה' מציון ישאג"
דרשות ר"י אבן שועיב דרשה ליום ראשון דסוכות – בני הנביאים מגנים את הממון והתאוות
שלמה המלך אחר שניסה את העושר והחכמה גינה מאוד את הדברים הללו, יותר מאשר בני הנביאים.
"ואמרו רז"ל כי שלמה המלך ע"ה היה ראוי להאמין בזה ממש שהיה מגנה הדברי' הגופניים שהוא נסה העושר והחכמה וכל אשר יאמרו בני העולם יותר מכל בני הנביאים"
מכאן אנו לומדים שבני הנביאים היו מואסים בעולם הזה ובתענוגותיו, כפי שעולה ממקורות רבים.
רד"ק מלכים ב פרק ב,ג
כפי שנאמר כבר במדרש רות רבה, בני הנביאים היו ברוב ערי ישראל כדי להוכיח את ישראל, אבל נבואתם היתה לשעה ולא נכתבה.
"ומה שהיו ברוב ערי ישראל כדי להוכיח את ישראל בכל עיר ועיר ונבואתם היתה לשעה לפיכך לא נכתבה נבואתם"
רד"צ הופמן דברים פרק יז, פסוקים ח-יא
שמואל היה שופט והנהיג את העם. הוא הקים בתי מדרש של בני נביאים להרביץ תורה בישראל, ותלמידיו נקראו נביאים למרות שלא כולם זכו לנבואה, והם גם היו חכמי התורה.
"תפקיד השופט היה בידי שמואל הנביא, שהיה מנהיג את העם בעת מלחמה ובעת שלום, כדרך שעשה משה רבינו ע"ה. מושב בית הדין הגדול היה אז ברמה, אולם שמואל גם סיבב בערי הארץ, כדי לשפוט את העם (שמואל א ז, טו – יז). הוא הקים בתי מדרשות של בני הנביאים, להרביץ תורה בישראל; תלמידיו נקראו גם כן "נביאים", אף על פי שלא כולם זכו לנבואה ממש, ועל כן מכנה אותם תרגום יונתן בכל מקום "ספריא", כלומר חכמי התורה (שמואל א י, ה; יט, כ ועוד). שמואל נשאר נשיא בית הדין הגדול במשך כל חייו, גם אחרי שכבר נתמנה מלך בישראל (שמואל א ז, טו)."
סנהדרין יז,א
הגמרא מסבירה את הבעיתיות בכך שאלדד ומידד התנבאו במחנה – שזה כתלמיד המורה הלכה לפני רבו.
"מאי אדני משה כלאם דלאו אורח ארעא דהוה ליה כתלמיד המורה הלכה לפני רבו"
מכאן נראה שרבנו בחיי והעמק דבר קישרו את העניין הזה ל'בני הנביאים'.
רבינו בחיי במדבר פרשת בהעלותך פרק יא, כח
לא היה מקובל להתנבא במקומו של נביא אחריו בלי להיות תלמידו.
"לפי שבאו כנגד המנהג להתנבא במקום שהיה משה שם, כי מנהג היה בישראל שלא יתנבא אדם בעתידות במקום נביא גדול ממנו אבל הולכים אחריו כתלמידיו והם בני הנביאים"
העמק דבר במדבר פרשת בהעלותך פרק יא,כח
אסור לאדם להתכונן לנבואה במקום רבו אם לא בפניו וברשותו, כמו בני הנביאים בימי שמואל ואליהו. אולם מחוץ לג' פרסאות מותר
"אדני משה כלאם… והענין דאף על גב שרוח היא חלה על האדם, ואחר כך כאש עצור בלבבו להגיד דבר ה', מכל מקום לא חלה נבואה אלא מתוך הכנה לזה, והכנה זו אסורה במקום רבו, אם לא בפניו וברשותו כמו שהיו בני הנביאים בימי שמואל ואליהו, או חוץ לג' פרסאות שגם הוראה שרי, משום הכי היה כאן חשד שהכינו עצמם לקבל שפע נבואה גם בלי האצלה ממשה"
מצבם הכלכלי של בני הנביאים
מקורות שלענ"ד לא מעידים בהכרח על עוני:
- מלכים א,יז,ט:
"קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ"
לענ"ד אין מכאן ראיה – שהרי ברור שאליהו היה עני, הרי ברח מארצו והיו אלו שנות בצורת.
- מלכים א,יח,ד:
"וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי ה' וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִאִים וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם"
לענ"ד אין מכאן ראיה, שהרי הם ברחו מאיזבל, וברור שהיו באותה העת עניים, ועוד שהיו אלה שני הבצורת שהביא אליהו.
- מלכים ב,ד,ח-יא:
"וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם. וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד. נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה. וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה."
לענ"ד אין מכאן ראיה, שהרי היא 'מחזיקה בו שיאכל לחם', וזה דווקא אומר שהיה לו לחם אחר.
מקורות שאכן מעידים על עוני
הרעב, הנזיד והלחם של האיש מבעל שלישה – מלכים ב פרק ד
"(לח) וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה וְהָרָעָב בָּאָרֶץ וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבִים לְפָנָיו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים:
(לט) וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ וַיָּבֹא וַיְפַלַּח אֶל סִיר הַנָּזִיד כִּי לֹא יָדָעוּ:
(מ) וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד וְהֵמָּה צָעָקוּ וַיֹּאמְרוּ מָוֶת בַּסִּיר אִישׁ הָאֱלֹהִים וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל:
(מא) וַיֹּאמֶר וּקְחוּ קֶמַח וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַסִּיר וַיֹּאמֶר צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ וְלֹא הָיָה דָּבָר רָע בַּסִּיר: ס
(מב) וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ:
(מג) וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אָכֹל וְהוֹתֵר:
(מד) וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְקֹוָק: פ"
אכן משתקף כאן עוני, אלא שהפסוק מפורש מדבר על 'רעב בארץ', לכן קשה לטעון קטגורית שבני הנביאים היו עניים.
הגרזן השאול – מלכים ב פרק ו
"(ה) וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה וְאֶת הַבַּרְזֶל נָפַל אֶל הַמָּיִם וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר אֲהָהּ אֲדֹנִי וְהוּא שָׁאוּל:
(ו) וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנָה נָפָל וַיַּרְאֵהוּ אֶת הַמָּקוֹם וַיִּקְצָב עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל:
(ז) וַיֹּאמֶר הָרֶם לָךְ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ:"
רש"י מלכים ב פרק ו,ה
"והוא שאול – שאלתיו ואין לו ממה לשלם"
אברבנאל מלכים ב פרק ו,ה
"צעק אל הנביא אהה אדוני והוא שאול, רצה לומר כי לא היה שלו אבל שאלוהו אליו, ולא היה לו מאין יפרע אותו לבעליו"
מצודת דוד מלכים ב פרק ו
"והוא שאול – הגרזן שאול בידי ואין לי לשלם מחירו"
דברי טובה מלכים ב,ו,ג
"והיו בני הנביאים עניים, והוצרכו לשאול מאנשים אחרים גרזנים…"
נביאים ראשונים לאור המסורה- מלכים, עמוד שכג
"והוא שאול. כי חייב לשלם כשואל, ואין לו במה לשלם, כי בני הנביאים היו עניים".
מדוע היו עניים?
הגמרא מסבירה שגחזי היה דוחה את התלמידים, ומעת שעזב התרבו התלמידים ונוצר מצב של לחץ ועוני.
סנהדרין קז,ב
הגמרא מביאה שגחזי לא היה מוכן לחזור בתשובה מפני שידע שהמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. לפי הפירוש השני הוא היה דוחה את הרוצים להתדבק באלישע הנביא. והראיה שלאחר שסולק התרבו פתאום התלמידים עד שנעשה להם המקום צר.
"וילך אלישע דמשק להיכא אזל א"ר יוחנן שהלך להחזיר גחזי בתשובה ולא חזר אמר לו חזור בך אמר לו כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. מאי עבד? ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה שנאמר (מלכים ב ו, א) ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה [נא] המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד השתא לא הוו (פיישי) [צר]."
וכן הביאו רש"י ואברבנאל (מלכים ב,ו,א).
מלבי"ם מלכים ב פרק ו,א
מסביר שבשל הדוחק חסר להם דיור ומזון.
"שבעוד היה גחזי לפניו היה דוחה את התלמידים ועתה נתרבו… ושאין משיגים שם מעון וצרכם:"
[1] לכאורה הכוונה לפסוק הזה: מלכים ב ו,כ:
"וַיְהִי כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע ה' פְּקַח אֶת עֵינֵי אֵלֶּה וְיִרְאוּ וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן"
לפי העובדה שהשמיט את המילה 'נא' (שלא מופיעה בפסוק זה אלא בפסוק הבא שאציע)
אבל זה כלל לא מסתבר, כי זה לא גילוי נבואי, אלא פקיחת עיניים של סומא.
ואכן אצל ר"י אבן שועייב עולה בבירור שהכוונה לפסוק הזה: מלכים ב, ו,ז:
"ויִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר ה' פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע".
וכנראה שזו האמת גם בדברי הרמב"ן ויש כאן טעות סופר.
ואחרי כתבי כל זאת, מצאתי שכן כתב 'לב ציון' (לפיינסקי) עמוד רנד.