האותות וקיום הנבואה
איך האות מסתדר עם אפשרות התשובה?
פתיחה ותקציר
מבחן האותות מופיע בתורה כהבחנה בנבואת שקר, ומנגד יש אפשרות של תשובה מחטאים וכן מקורות נוספים שמהם נראה שדבר ה' יכול להשתנות.
העיקרון הבסיסי הוא, שאין מציאות שנבואה לא תתקיים, אלא שיש נבואות שנאמרות על תנאי, ואז אם התנאי לא מתקיים הנבואה לא מתגשמת. ויש סוגי נבואות שגם אם לא נאמר בהן תנאי – הרי שהכוונה מלכתחילה היא שיש בהם[1].
כעת השאלה היא באילו נבואות הכוונה שהן תלויות במעשי האדם ולכן יכולות להתבטל:
לכל הדעות נבואה רעה רגילה יכולה להתבטל, אם האדם יחזור בתשובה. אמנם עדיין יש מקורות שגם דברים טובים יכולים להתבטל. בהסבר לזה יש שתי גישות:
- חלוקה בין דברים טובים. דברים טובים לא בהכרח יתקיימו אם:
- נאמרו רק לנביא (רמב"ם, חינוך).
- נאמרו רק ליחיד (מאירי, רדב"ז).
- הם תלויים בהתערבות ההשגחה ולא בטבע העולם (רלב"ג).
- הם בהבטחה, לעומת גזירה שתמיד תתקיים (מהר"ל).
- דברים טובים יכולים להתבטל, והמקורות שאמרו שלא – דיברו אם לא יחטאו:
- אבל אות שהיא לאימות הנבואה לעולם לא תתבטל (ר' חסדאי קרשקש).
- ואימות הנבואה יהיה בדברים שאינם בבירור טוב או רע (אברבנאל, ר' יוסף בכור שור. וכ"כ כדבר נוסף רלב"ג ור' חסדאי).
פסוקים וגמרות
ירמיהו יח, א-י
הקב"ה חוזר בו הן מדברים רעים והן מדברים טובים, בהתאם למעשי האנשים.
"הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק לֵאמֹר:
קוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיּוֹצֵר וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבָרָי:
וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר והנהו וְהִנֵּה הוּא עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם:
וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת: פ
וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמוֹר:
הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְקֹוָק הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל: ס
רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד:
וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ: ס
וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנֹת וְלִנְטֹעַ:
וְעָשָׂה הרעה הָרַע בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ: ס"
ירמיהו כח, ו-ט
נבואה לרעה יכולה לא להתגשם כי עשו תשובה, נבואה לטובה ודאי תתגשם[2].
"וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה יְקֹוָק יָקֵם יְקֹוָק אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְקֹוָק וְכָל הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:
אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם:
הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעוֹלָם וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר:
הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְקֹוָק בֶּאֱמֶת:"
ברכות ד, א
יעקב חשש שהייעוד הטוב יתבטל, שמא יגרום החטא. מכאן שייעוד טוב עלול להתבטל.
"רבי יעקב בר אידי רמי, כתיב: והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב: ויירא יעקב מאד! אמר: שמא יגרום החטא, כדתניא: עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית; עד יעבר עמך ה' – זו ביאה ראשונה, עד יעבר עם זו קנית – זו ביאה שניה; מכאן אמרו חכמים: ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא."
ברכות ז, א
הקב"ה לא חוזר מדיבור לטובה, אפילו אם היה על תנאי והתנאי נתבטל.
"אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה, אפילו על תנאי, לא חזר בו. מנא לן? ממשה רבינו שנאמר: הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום. אף על גב דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפילו הכי אוקמה בזרעיה שנאמר בני משה גרשום ואליעזר. ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו' ובני רחביה רבו למעלה וגו'."
אות הוא רק בדברים לטובה, ובמה שנאמר לנביא – חוזר
הרמב"ם כתב שהנביא לא נבחן בדברי פורענות שהוא מתנבא כי ייתכן שיחזרו בתשובה, אבל בדבר טוב הקב"ה לא חוזר בו. ובהקדמה למשנה ביאר שבנבואה בין ה' לנביא יכול לחזור בו, אבל בנבואה לבני אדם לא כי אז לא היה במה לאמת את הנבואה. כ"כ גם הרמב"ן, הר"ן והחינוך.
רמב"ם יסודי התורה י, ד
"דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיה, אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר, שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר, ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו, וזה מפורש במסכת שבת, הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא".
הקדמת הרמב"ם למשנה (ד"ה 'אבל')
"אבל מה שפחד יעקב אחרי שהבטיחו ה' בטוב באמרו לו והנה אנכי עמך וכו', ומצאנו שפחד פן יספה שנ' ויירא יעקב מאד וכו', ואמרו חכמים בזה שפחד מחטא חמור שיתחייב עליו השמדה, והוא אמרם קסבר שמא יגרום החטא, משמע מזה שאפשר שיבטיח ה' טובה ויכריעו העונות ולא יתקיים אותו הטוב. דע שאין זאת אלא במה שבין ה' לנביא, אבל חלילה שיאמר ה' לנביא להבטיח לבני אדם טובה בסתם ולא תתקיים אותה הבטחה, לא יתכן דבר זה, לפי שלא היה נשאר לנו במה לאמת את הנבואה".
רמב"ן – ספר הגאולה (עמוד יח או קיג, במהדורה הישנה או החדשה)
"קודם שתאמר הנבואה לנביא מן הנביאים היא בכח והבורא ית' יודע אם יעשה הטוב ההוא ויבוא הגמול בו או יעשה הרע ההוא ויהיה הענש עליו וכאשר תצא מן המחשבה על פי נביא מן הנביאים צריך להיות מתנה בה כל תנאיה כי אין דבר ה' חוזר ריקם כמו שכתוב מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים ובתורה ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' וכבר מותנה עם כל הנביאים שאינם צריכים לפרש תנאי כדברי הפורעניות שהנביא אומר כגון שיאמר ימות פלוני או שנה פלונית שנת רעב שנת מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו… אבל אם הבטיח על הטובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא השקר שכל טובה שיגזור הקב"ה אפילו על תנאי אינו חוזר… אלה הם דברי הרב ז"ל ודברים ברורים הם ומפורשים בתלמוד במסכת סנהדרין ונשאר לנו לבאר עוד רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על הטובה והענין הזה אצלי איננו בדבר הנאמר על ידי נביא כי היה צריך ליאמר מתחילה על תנאי מפורש כאשר נאמר לדוד אם ישמרו בניך את דרכם וגו'".
דרשות הר"ן דרוש ב
"אין מטבע היעוד הטוב להתקיים יותר מן היעוד הרע, כי כמו שמדת הדין נותנת שההמיועד הרע כשהטיב מעשיו יקרע גזר דינו, כן ראוי שהמיועד בטוב כשירע מעלליו, שחטאיו ימנעו הטוב ממנו. ואין בין זה לזה כלום. ומקרא מלא דיבר הכתוב (ירמיה יח ט – י) [ו]רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על הטובה. אבל אם ימשך הענין על הדרך אשר אמרנו, רוצה לומר שהיעודים הטובים והרעים ישתנו, לא ישאר דבר יבחן בו הנביא, כי האותות והמופתים כבר יבואו על פנים רבים אין אימות בהם. ולזה היה מן ההכרח שישים השם יתברך איזה מין מן היעודים חזקי הקיום לא ישתנה בשום פנים. ולמה שלא היה אפשר זה ביעודים הרעים, כי אין מחוק השם יתברך להרע לשבים אליו, אם כן בהכרח שיקיים היעודים הטובים על כל פנים, כי אם לא יותיר דבר, לא יוכל לבחון בו הנביא.
ואחר שלא היה כך רק להכרח אשר זכרתי, ראוי שכאשר לא יתחייב מצד ההכרח, שיונח הענין לטבעו, והוא שיהיו היעודים הטובים אפשרי ההשתנות כיעודים הרעים. וידוע, שאין מקום להכרח אלא כאשר ייעדו היעודים על יד נביא [אשר] נתחייב לשמוע אליו, כמו שבאה על זה המצוה ואמר אליו תשמעון (דברים יח טו), כי אם לא [י]היה לנו דרך לבחון אותו, [איך] אפשר שנהיה מצוים לשמוע אליו".
ספר החינוך פרשת ואתחנן מצוה תכד
"ונביא שהבטיח על רעה שתבוא, אף על פי שלא באת אין סתירה בנבואתו בכך, כי ה' ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה כשעושין בני אדם תשובה, כמו באנשי נינוה, וכמו בחזקיהו שהוסיפו מן השמים על ימיו אחר הגזרה שימות. אבל כל נביא שהבטיח על הטובה, אם לא נתאמתה נבואתו היא סתירה באמת לנבואתו, שכל דבר טובה שיגזור האל על יד נביא שלוח אפילו על תנאי אינו חוזר לעולם, וזה מרוב טובו וחסדו הגדול"
למה אם אדם יחטא הקב"ה לא יחזור בו בנבואה לטובה
למרות שמדברי הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה נשמע שהסיבה שלא ייתכן לבטל את הנבואה הטובה "לפי שלא היה נשאר לנו במה לאמת את הנבואה", כלומר שהיה ראוי לבטל אלא שאז לא היה איך לאמת נבואה, וכ"כ בפירוש הר"ן – יש שהסבירו שהסיבה שנבואה טובה בהכרח תתקיים היא מעצם טיבה של הנבואה הטובה, שהיא מגיעה ומיד מתקיימת (נחלת יעקב) או שהיא באה רק כשגלוי לפניו שתתקיים (רד"צ הופמן). ביפה ענף כתב שהמעשה החדש מספיק לבטל ייעוד רע אבל לא לבטל ייעוד טוב, והוסיף שמהרמב"ם נראה שהסיבה כדלעיל.
יפה ענף על איכה רבה פרשה ב [ג] (עמוד רפט ב'אוצר מדרשי איכה'). רבי שמואל יפה אשכנזי, נפטר בשנת שנ"ה.
"ויראה שזה ממדת טובו וחסדו יתברך שמדה טובה מרובה על מדת פורענות, שיספיק המעשה המחודש מתשובה ומעשים טובים לבטל היעוד הרע, כי חנון ורחום הוא ונחם על הרעה, ולא יספיק החטא לבטל היעוד הטוב. אמנם לפי דברי הרב בפתיחת המשנה אפשר שעיקר הטעם כדי שישאר לנו מקום להבחין בו נביא האמת והשקר, ולולי זה אפילו הדבר הטוב היה נהפך לפי מעשה האדם".
נחלת יעקב דברים יח, כא-כב (הגאון מליסא, נפטר תקצ"ב)
הגאון מליסא מסביר, שהבטחה לטוב לא חוזרת כי מי שמגיע לו טוב והקב"ה מגלה לו זאת – הטוב יגיע לו מיד, ולעומת זאת נבואה לרעה נועדה שיחזרו בתשובה ולכן יש זמן.
"ולהסביר דבריו (של הרמב"ם) נראה, דבדברו אל לבו חוזר אף מטובה, והטעם דהקב"ה דן תמיד המדינה והאדם כאשר הוא שם, ואם כפי מעשיו של עכשיו הוא טוב אז עולה בלבו להיטיב, ואם נשתנה לב בני אדם, כביכול נשתנה רצונו. אבל כששולח להודיע ע"י הנביא, אם כששולח לרע, אף אם הרע עומד לחזרה אם ישובו, מ"מ שולח שליח להתרות אותם שאם לא ישובו יבוא עליהם העונש כזה וכזה, כי הם חייבים עונש כזה לפי מעשיהם של עכשיו. משא"כ כששולח נביא לבשר להם טובה, ההוא מחויב לבוא עכ"פ אפילו לא יהיו ראוים הטובה. כי אין לומר שעדיין תלוים, למה הי' להקב"ה לבשר להם, כיון שאף אחר הידיעה להם יהי' הדבר בספק עדיין, ומה תועלת בהידיעה".
רד"צ הופמן דברים יח, כא-כב
נבואה לטובה צריכה תמיד להתקיים, כי הקב"ה מבטיח רק כשגלוי לפניו שיתקיים. אבל נבואה לרעה היא כדי להוכיחם שיחזרו בתשובה.
"כאשר הקדוש ברוך הוא מזהיר את החוטאים שתבוא עליהם הרעה הרי זו תמיד אזהרה על תנאי כדי שיעשו תשובה; לעומת זאת אין הקדוש ברוך הוא מבטיח טובה אלא אם כן גלוי לפניו שההבטחה תקויים, אבל אם ידוע לפניו יתברך שאדם זה עתיד לחזור מדרכו הטובה, מלכתחילה אין הקדוש מבטיחו טובה כלל, כי לא תביא הבטחה זאת תועלת, ולפעמים היא עלולה להטיל חשד על הנביא".
דבר שנאמר רק לנביא אבל נתפרסם
מהר"ץ חיות חידש שבדבר שנאמר לנביא לא בשביל שיאמר לאחרים, אבל הוא דבר מפורסם לכל גם אין הקב"ה חוזר בו.
מהר"ץ חיות – אגרת בקרת הערות י עמוד מב, א
"ועפ"ז פרשתי ג"כ המאמר במסכ' ברכות דבר נא באזני העם בבקשה ממך אמור לעם שישאלו ממצרים כלי כסף שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו קיים ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים ותמהו המפורשים מאי כוונו בהך דלא יאמר אותו צדיק אבל לפי הנ"ל ניחא דמה שאמר הקב"ה בפ"ע לאברהם יוכל להיות דחזר השי"ת מזה אבל כיון דמה שאמר השי"ת לאברהם בברית בין הבתריםמן יעוד יוצאי חלציו במצרים נודע לכל ואברהם פרסם זאת לכל בניו, וא"כ בכה"ג אין השי"ת יוכל לחזור לרעה ומפ"ז דייקא בזה שלא יאמר אותו צדיק".
מה שלרעה אינו אות, וכן נבואה ליחיד
בית הבחירה (מאירי) מסכת ברכות דף ד עמוד א
"… וירא יעקב אמר שמא יגרום החטא ואע"פ שכל הבטחה לטובה מתקיימת על כל פנים כדרך שאמר ירמיה לחנניה בן עזור כדכתיב אך שמע נא חנניה וכו' וענין המאמר הוא שירמיה היה מתנבא לרעה וחנניה לטובה ואמר לו ירמיה אם דברי אינם מתקיימים אין נבואתי מוכחשת שאפשר שתשובה מעכבת ואם דבריך אינם מתקיימים נבואתך מוכחשת שכל הבטחה לטובה אינה חוזרת וא"כ היאך אמר שמא יגרום החטא תדע שלא נאמר כן אלא בנבואה פרטית כלומר שהוא מתנבא תדעו שטובה פלונית באה לפלוני וכיוצא בזה".
שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תרלח (אלף סג)
"אבל אם מתנבא לרעה ולא תבא כלל לא יודע בזה שהוא נביא שקר לפי שנחם ה' על הרעה כענין נינוה זהו דרך הראשונים ונכון הוא. ולדעתי צריך עוד תנאי אחר שתהיה הנבואה לרבים כמו שאמר הנביא בעצמו ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני ונחמתי על הטובה וכו' ובנבואת רבים לטובה יודע נביא האמת מנביא השקר אבל נבואת יחיד אפשר שיגרום לו החטא ולא תבוא הטובה כלל".
רלב"ג – ייעודים לרעה יכולים להשתנות וכן שתלויים בהתערבות של השגחה
הרלב"ג במלחמות השם מסביר שייעודים רעים לא בהכרח מתקיימים, וגם ייעודים טובים שהיו מיועדים מצד ההשגחה. אבל ייעודים טובים שהם מצד חוקי הטבע – רחוק שיתבטלו (על זה הקשו אור ה' ואברבנאל, שהרי קיימת אפשרות רחוקה שיתבטלו). ובפירוש על התורה הוסיף שהנביא נבחן גם בדברים שאין בהם בהכרח טוב או רע.
מלחמות השם (לרלב"ג) מאמר שישי ב, יג
"ונאמר שכבר התבאר במה שקדם שהרע שיניד עליו הנביא יגיד עליו לשמירה שלא יבא ולזה התכלית הגיע ההודעה בו. ובהיות הענין כן, הנה כבר יתכן שלא יתאמת זה הייעוד, וזה שבהשתדלות המקבל לקחת עצות שלא יפול זה המקרה עליו או בהטיבו דרכיו באופן שתדבק בו ההשגחה האלהית וינצל. ואולם הטוב כשהיה מסודר שיבא לאיש מה, הנה לא יתכן שלא יגיע, וזה כי הבחירה הושמה באדם לתקן אשר עוותו הסדור אשר מפאת הגרמים השמימיים, לא לקלקל מה שיסודר ממנו מהטוב. ולא תמצא לאדם בחירה על המנהג הטבעי לברוח מן הטוב להסיר ממנו הטוב אשר יעד הנביא שיגיע לו, אבל ימצא לו בטבע חריצות על בקשתו, לזה יהיה רחוק שיהיה טוב מסודר לאדם ולא יגיע…
וראוי שתדע שזה הטוב אשר אמרנו שהוא רחוק שיסור הוא הטוב המסודר מהגרמים השמימיים, ואולם הטוב המסודר מההשגחה האישית, הנה ימצא ביעוד בו תנאי, ולזה לא יחויב שיגיע… ובזה האופן היה חוזר יעוד הנביא לישראל, כמו שאמר "ולא יוסיפו בני עולה לענותו", כי זה היעוד היה בהכרח מצד ההשגחות האישיות, כי לא יתכן שישלם זה הטוב תמיד מצד הסדור אשר מפאת הגרמים השמימיים, וזה מבואר למי שהשתמש מעט במשפטי הכוכבים, וזה שהוא בלתי אפשר שלא יקרה מהם בעת מה מהעיתים רע מה".
פירושי התורה לרלב"ג דברים יח, כב
"ונאמר כי לא יבחן הנביא בשום יעוד שיהיה בו תנאי או שיהיה בכחו תנאי רוצה לומר שמעצם היעוד יתחייב תנאי כמו הענין ביעוד הטוב שלא יקח זמן מוגבל ומקום מוגבל כמו שבארנו בפרשת וישלח יעקב. או כמו הענין ביעוד הרע כי יש תנאי בכחו איך שיהיה כמו שבארנו שם ואולם ביעוד הטוב שיהיה מפני דבר יש תנאי ויסור בסורו וכשלא היה ענינו כן הנה יבחן בו הנביא שאם יאמר בו שקר הנה הוא נביא שקר והנה יבחן הנביא בכל מה שיאמר מהדברים שהם כך בעת ההוא היה טוב או רע שאם לא נמצאו כן נודע באמת שהוא נביא שקר וזהו אמרו ולא יהיה הדבר. ויבחן הנביא עוד במה שיודיע מהדברים העתידים שאין בהם טוב ורע לאיש או לאנשים היה שיאמר שיתחדשו על דרך המופת או שלא יהיה בחדושם דבר זר אצל הטבע כי כשיתבאר שלא יבוא מה שיעד בו הנה נתבאר שהוא נביא שקר".
רק ייעוד לאימות הנבואה או שאין בו טוב או רע חייב להתקיים
אור ה' ב, ד, ב (עמוד קצא-קצב, הוצאת 'ספרי רמות')
- כשיש תנאי בנבואה היא לא חייבת להתקיים.
- בייעוד טוב או רע ברור שזה על תנאי, אלא אם כן נאמר לאימות הנבואה שאז חייב להתקיים. גם ייעוד שאין בו טוב או רע חייב להתקיים.
"אלא שהכוונה בו, כאשר ידבר הנביא להודיע על היותו נביא… וכאשר ידבר הנביא בדרך הזה, אם שלחו השם, אי אפשר בדבר ההוא שישתנה, היה יעוד טוב או רע…
ואמנם כשהדבור איננו באפן הזה, ר"ל בדרך אימות הנבואה, אלא ליעוד רע או לטוב, לפי שהוא ידוע ומפורסם, שיעוד הטוב והרע הוא על צד הגמול והענש המתחיב מההשגחה האישיית, והוכפלו בו התנאים בתורה (ויקרא כו, ג) "אם בחקתי תלכו", "ואם תשמעו לי, ואם לא תשמעו לי", עם היות שהנביא ביעוד, ישמיט התנאי ההוא ולא יזכירנו – הרי הוא כאילו נאמר בפירוש. וכאשר לא יגיע הטוב או הרע שייעד, איננו סתירה לדברי הנביא, כי כבר התפרסם, שדבריו בזה על צד הגמול והעונש, שהוכפל בו התנאי הזה בתורה. ויתחייב מזה גם כן שדבור הנביא, כשאיננו ביעוד טוב ורע, כי אם בענינים קרו או יקרו, כמאמר שמואל אל שאול בדבר האתונות (ש"א י, ב), הנה צריך שיגיע דבר הנביא, ואם לא יגיע, הוא הדבר אשר לא דברו השם".
עקידת יצחק דברים שער צו (פרשת שופטים)
גם בעקידת יצחק כתב שייעוד טוב או רע יכול לחזור אם יחזרו בהם, ורק לאימות הנבואה זה חייב להתקיים בכל מקרה. (כפי דעתו שאימות הנבואה נצרך רק בהתנגשות בין נביאים).
"אמנם אשר ראיתי אנכי הטוב והישר בכל אלו הענינים ומתישב יפה על הכתובים כלם הוא כי אין לספק בשום פנים ביסוד ההוא החזק אשר יסדו לנו האל יתעלה על יד נביאו באומרו רגע אדבר ורגע אדבר אשר יראה שעקר מה שכוונו בנבוא' ההיא היה להודיעו שהטוב הנגזר מאתו לא יבא על כל פנים… ומה שאמרו שמעולם לא חזרה מדה טובה מאת הקב"ה לרעה אלא אותה בלבד (שבת נ"ה א) הנה דברו בזה נכונה בלי ספק כי לא נמצא מדה טובה שחזרה בלא שינוי מעשה המקבל זולתי זאת… האמנה כי כוונת הכתוב היתה ענין אחר שהוא צורך גדול בענין הנבואה והוא לתת רושם וסימן להכיר הנביא השקרן שיקום להכזיב הנביא האמתי כי אז כאשר שניהם מתנבאים בשם ה' ומכחישים זה את זה ולא הוחזק שום אחד מהם במופתים מפורסמים אשר יודע נאמנותו ליי' בהם לעיני הכל יחוייב אז שיהיה האות ומופת ביניהם שהדבר אשר דברו מי שהוא נביא האמת יקום על כל פנים הן לטוב הן רע כי לא יתכן חלוף זה כלל מפני חלול השם כמו שעשה על דבר האש בימי אליהו (מלכי' א' י"ח) אף על פי שהיה מוחזק ולא נעשה הנס ההוא אלא לנצוח רשעת הנביאים המדיחים את העם אחרי הבעל לומר שהוא ית' מנהיג על ידו העולם עד שהכירו כי ה' הוא האלהים והמנהיג".
חיזוי העתידות הוא רק בדברים נייטרלים, שאינם טוב או רע
אברבנאל דברים יח
דעת האברבנאל – בחינת הנביא היא דווקא בשינוי הטבע או בייעוד שאינו טוב או רע ולכן אינו תלוי בשכר ועונש. אבל ייעוד טוב או רע תלוי במעשי האדם ויכול לחזור בו. וכ"כ ר' יוסף בכור שור, אלא שכתב שאם נשארו במעשיהם כן ייבחן בזה הנביא.
"ואשר אאמינהו בו אני, נאות ואמתי בדרוש הזה הוא שנאמר שפעולות הנביא ודבריו הנפלאים הם בג' מינים, מין האותות והמופתי' שיעשה בשינוי הטבע. ומין הגדת מה שקרה או מה שיקרה מדברים היו או יהיו מבלתי שיהיה בהם טוב או רע כמו מה שהגיד שמואל לשאול (שמואל א' ט') שנמצאת האתונות. ומן היעודים הרעים או הטובים שיהיו לאומה מן האומות או לאיש מן האישים בעתיד. והנה בחינת הנביא תהיה במין הראשון ובמין הב' הנזכרי' בלבד. לא במין השלישי מן היעודים העתידים מהטוב או מהרע והשכל יגזור בזה כי הבחינה אין ראוי שתהיה כי אם בדרכי הנעשים לתכלי' הבחינה או הנסיון לא במה שיכלול הגמול והעונש לאחרים…".
ר' יוסף בכור שור דברים יח, כב
"ולא יהיה הדבר ולא יבוא: שינבא דבר שאינו תלוי לא בזכות ולא בחובה, כמו "מה אות כי ירפא ה' לי ועליתי ביום השלישי בית – ה'", ואם נתן אות ולא בא זהו לא יהיה הדבר ובזדון דיבר. אבל אם התנבא פורענות על רשעים וחזרו בתשובה, כגון אנשי נינוה, הרי בא דברו והועיל, ואינו חייב. וכן על טוב והרשיעו, הם מנעו הטוב מהם, אבל אם עמדו כמה שהם ולא בא אז חייב".
נבואה רעה לא חייבת להתקיים וכן הבטחה, אבל גזירה ודאי תתקיים
המהר"ל כתב שהבטחה לא בהכרח שתתקיים, אבל גזירה (בגבורות ה' הוא קורא לזה נבואה) בטוח תתקיים. בגבורות ה' הוסיף שנראה שהבטחה לא שייכת לרבים אלא רק נבואה, ויוצא שדעתו דומה מאוד לרמב"ם.
"הנביא המתנבא לרעה – לא היה אומר שכך יהיה בודאי, אלא אם לא יעשו תשובה אז כך יהיה. לפי שכאשר יעשו תשובה, הקדוש ברוך הוא מתנחם על הרעה. ומה שאמר כאן כי הדבר שלא יבא "בזדון דברו הנביא", הם הדברים שאינם תלוים בתשובה, כגון שהוא מתנבא לטובה. וכן אמר ירמיה (ירמיה כח, ט) "הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו:
והא דכתיב בירמיה (ר' יח, ט) "רגע אדבר על גוי לבנות ולנטוע ושב הגוי ועשה הרע בעיני ה' ונחם על הטובה", זה כשלא היה רק שחשב הקדוש ברוך הוא לטובה עליה. וחילוק יש בין הנבואות, דאף נבואה גמורה, כשלא היתה רק הבטחה לבד, כמו שאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב "הנה אנכי עמך ושמרתיך והשיבותיך אל האדמה בשלום" (ר' בראשית כח, טו)… שהיה מתיירא שמא יגרום החטא (ברכות ד.). וזה בשביל שלא היה רק הבטחה לעשות כן, ולא היתה גזירה יוצאה מפי השם יתברך שכך יהיה בודאי, אלא שהוא מבטיח אותו על דבר זה. והיינו כשהמקבל הבטחה הוא על ענינו הראשון – שלא נשתנה, אבל אם נשתנה, הרי לא הובטח רק כשהוא באותו אופן שהיה כבר. אבל דברי הנבואה אינו הבטחה, רק שכך יהיה על כל פנים, בלא שום הבטחה, רק כאילו כבר היה. ולפיכך הנבואה תבא בלשון עבר, כדי לומר לך דאינו הבטחה לעתיד לדור הזה, אלא כך יהיה על כל פנים. ובהבטחת חנניה בן עזור נאמר (ר' ירמיה כח, ב) "כה אמר ה' שברתי עול מלך בבל וגו'", הרי היה מתנבא שכבר נעשה הדבר".
גבורות ה' פרק ז
"אפשר עוד שהבטחה לא שייך רק בצדיק יחיד שהוא מבטיח אותו בשביל צדקותיו, ולא לרבים שאין הבטחה שייך בהם רק נבואה, וזה נראה בודאי".
הסברים נוספים
ב-חן טוב הביא שלושה הסברים (הוא מתייחס לקושיא בין הפסוקים 'רגע אדבר… ונחמתי' וירמיה מול חנניה):
- יכולה להיות חזרה לטוב או לרע, אבל אחרי שיש חזרה לא תהיה חזרה נוספת.
- בייעוד לטובה – אם לא שינו מעשיהם לא יחזור בו, אבל בייעוד לרעה יכול לחזור בעקבות תפילה או הרהור תשובה.
- לישראל לא חוזר מדברים שלטובה, שטוב לישראל טוב לעולם. אבל לגוים, טובה לאחד זה רעה לאחר ולכן אם ישנו מעשיהם יחזור בו.
בשו"ת בית הלוי פירש שחוזר בו מהבטחה לטובה רק כשנאמר בהתחלה לרעה וחזרו בתשובה ואז נאמר לטובה. אבל כאשר מלכתחילה נאמר לטובה לא חוזר.
חן טוב דברים יח עמוד רסא – רבי טוביה בן אברהם הלוי, נדפס בשס"ה כנראה בחייו.
"הנביאים אשר לפנינו וינבאו לרעה, ואחריהם יבא נביא וינבא לשלום, אין לומר חזרה בתר חזרה ("שהרי מגיד מראשית אחרית…למה חזר בו באמצע… סוף כל סוף ישובו לסורם". חן טוב שם), וכבר ישעיה נבא לפני דברי רעה, ואתה בא אחריהם לומר שחזר בו הקב"ה, צריך שיקים ה' את דברו הטוב אשר דבר אחר דברו הרע, אבל אין הכי נמי שבדבר אחד לבד אפשר ששב הגוי ההוא ועשה רעה ונחם ה' על הטובה, אבל חזרה בתר חזרה ליכא.
זהו שאמר הכתוב כאן (פסוק כב) ולא יהיה הדבר ולא יבא שהוא כפול, אכן רוצה לומר שהם דברי הנביא שבא לבטל דברי נביא חבירו, ואמר בשם ה' דבר אחד ולא יהיה הדבר שאמר פלוני הנביא, ולא יבא אחר כך דבר הנביא זה האחרון שאמר ולא יהיה הדבר שאמר הראשון, הוא הדבר אשר לא דברו ה', שאין חזרה אחר חזרה.
ואפשר לתרץ הקושיא באופן אחר, והוא שאם לא שינו את מעשיהם הגוי ההוא שדבר ה' לטובה אלא עודם בצדקתם, לא ישוב ה' מדברו הטוב…אבל מרעה לטובה ישוב ה' כרוב רחמיו, גם אם לא שנו מעשיהם לטובה יזכר להם ברית אבות או תפלת צדיק אחד. כל זה הוא אם לא שנו מעשיהם, אבל אם שנו מעשיהם לטובה או לרעה, הרי אינם אותם האנשים שנגזור עליהם לטובה שאלו אנשים אחרים, אבל כההיא דירמיה שאמר לחנניא, כלם ידעו בבירור שישראל בגלותם שבו מרעתם ולא הוסיפו על חטאתם פשע, אם כן למה ישוב ה' מדברו הטוב.
זהו שאמר ירמיה, בשלמא הנביאים שדברו לרעה אפשר לומר ב' תשובות, א' שרחם ה' ונחם על הרעה גם אם עמדו במרדם, מה (שאם) [שאין] כן על הטובה, שאם לא שנו את מעשיהם לרעה לא ישוב ה' מדברו הטוב, והב' שמא הרהרו תשובה בלבם וה' יראה ללבב, גם אם לא שינו מעשיהם ראה ה' ששבו בתשובה בלבם, אכן לטובה אי אפשר לומר שבלבם הרהרו רעה, שאין הקב"ה מצרפה למעשה ובפרט בישראל, ואם לא יתקיים דבר הנביא לטובה בעוד שלא שנו מעשיהם, נביא שקר הוא…
ואפשר לתרץ עוד דברי ירמיה שלא סתרן אהדדי, שכאן בישראל כן באומות העולם מ"ה, שבישראל נחם ה' על הרעה ולא על הטובה, שדברו הטוב לא ישוב אחור, ועל זה אמר ירמיה לחנניה (ירמיה כח ט) הנביא אשר ידבר לשלום בבוא דבר הנביא יודע וכו', שלישראל לעולם לא נחם ה' על הטובה, חוץ מבחרבן בית המקדש דכתיב (יחזקאל ט ו) וממקדשי תחלו, אבל באומות העולם מ"ה, כתיב (ירמיה יח ז) רגע אדבר על גוי וכו' ושב הגוי ההוא ועשה רעה ונחם ה' על הטובה אשר דבר עליו.
וטעם הדבר הוא, שהעולם נברא בשביל ישראל כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ואומות העולם מ"ה לוקין בשביל ישראל… לכן נחם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, יען כי כל העולם כלו צריכים לישראל… אם כן חסד לישראל הוא חסד של אמת. אבל חסד לאומות העולם מ"ה, אם הוא חסד לזה הוא משפט למי שנלחם עמו ומבקש רעתו, ומה ראית להטיב לזה ולהרע לזה כיון שהם שקולים, אם לא במשפט, לכן אם שבו מטובתם ועשו רעה נחם ה' על הטובה, כיון שהיא רעה לאחרים אינו נקרא חסד באמת".
שו"ת בית הלוי ב דרוש יד (הגרי"ד סולובייצ'יק)
"י"ל דיש שני מיני גזרות טובות אחד שהי' לטוב מעיקרו דבתחילה נאמר המאמר לטובה וממנו הוא דאינו חוזר אבל אם בתחילה נאמר המאמר לעונש ורק על ידי זכות ותשובה נתהפך לטוב י"ל דאם האדם חוזר לסורו אז גם המאמר חוזר לפירושו הראשון וזהו שדקדקו בגמרא ואמרו מעולם לא יצאת מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו דרק בכה"ג דמעיקרו היה לטובה אינו חוזר בו. וזהו המשך הפסוק בירמיה רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ כו' ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי ונתפרש המאמר לטובה. ורגע אדבר לבנות זהו נמשך למעלה דאחר שנחמתי על הרעה ונתהפך לטוב אם שוב יחזור ועשה הרע ונחמתי על הטובה".
[1] מעבר לזה שהדבר מסתבר שמה שבהגדרה לא בהכרח יתקיים הרי הוא כאילו יש בו תנאי, כך כתבו בפירוש (רובם, דבריהם המלאים בתוך הסיכום):
רלב"ג:
"לא יבחן הנביא בשום יעוד שיהיה בו תנאי או שיהיה בכחו תנאי רוצה לומר שמעצם היעוד יתחייב תנאי כמו הענין ביעוד הטוב… או כמו הענין ביעוד הרע כי יש תנאי בכחו".
אור השם:
"כשהדבור… ליעוד רע או לטוב, לפי שהוא ידוע ומפורסם, שיעוד הטוב והרע הוא על צד הגמול והענש… עם היות שהנביא ביעוד, ישמיט התנאי ההוא ולא יזכירנו – הרי הוא כאילו נאמר בפירוש".
מהר"ל, גור אריה:
"הנביא המתנבא לרעה – לא היה אומר שכך יהיה בודאי, אלא אם לא יעשו תשובה אז כך יהיה".
הדר זקנים, תוס' (במדבר, כג, יט):
"ורגע אדבר על גוי לבנות ולנטוע ועשה רעה בעיני ונחמתי על הטובה, ונחמה זו אינה תלויה כלל בבורא, כי הקב"ה אינו מתנחם כלל שהכל יודעים דאדעתא דהכי נדר".
ויש שכתבו על נבואה לרעה שלא התגשמה כי חזרו בתשובה, שזה נחשב שהנבואה נתקיימה:
ר' יוסף בכור שור:
"אם התנבא פורענות על רשעים וחזרו בתשובה, כגון אנשי נינוה, הרי בא דברו והועיל".
[2] זה הפירוש המקובל לפסוקים, כך פירש מדרש תנחומא (וירא יג), וכך לשון רש"י (ירמיה כח, ז):
"אך שמע נא וגו', עד הנביא אשר ינבא לשלום – אמר אני מתנבא פורעניות אם לא יבא איני שקרן הקב"ה נחם על הרעה אבל הנביא אשר ינבא לשלום וגו' בבא דבר הנביא יודע וגו' אבל אם לא יבא דברו שקרן הוא שנאמר לא איש אל ויכזב וגו' (במדבר כג) כך דרש רבי תנחומא".
וכ"כ רמב"ם, רלב"ג ורבים אחרים.
אמנם על פי הזוהר (ויחי עמוד ריג, א) גזירה טובה היא בגלל שהאדם טוב, ואם יפסיק להיות – לא תתקיים.
(יש כאן הערה של 'המגיהים', שהקטע הזה אינו במקור חלק מהזוהר, ולדעתם הוא מ'מדרש הנעלם' (כחמישה דפים, מתחילת פרשת ויחי)). זו לשון הזוהר:
רבי שמעון אמר: "והציגו בשער משפט אולי יחנן יהו"ה אלה"י צבאות שארית יוסף", ואי תעבדון הכי לא תקברון חד מן ברי, אלא אתי תתובון לארעכון בשלמא, הדא הוא דכתיב (בראשית כד) שים נא ידך תחת ירכי, מהו ידך, פתח ואמר (תהלים מה) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, סייפא דקאי בה חסד ואמת, תרין ספירן דלא שבקין דא לדא, ועל דא אמר (שם פט) חסד ואמת יקדמו פניך, (איכה ד) פני יהו"ה חלקם, דאתקריאו בנוהי ישראל כלהון, ואי הוו טבאן בנוהי ועבידו מה דקיימו, לא מית חד מבנייהו במצראי, דכל טב וטב דגזיר שמא על אינשא לא הוי אלא על דיהון טבין, ואי לא לא, כמה דאמר דוד (מלכים א ב) למען יקים יהו"ה את דברו אשר דבר עלי לאמר, אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת, ואי לא לא.
גם האברבנאל דחה פירוש זה, ופירש שחנניה היה מכובד בעיני העם בשל נבואותיו הטובות, וירמיהו אומר לו שזה לא מוסיף לאמינותו אלא התגשמות הדברים במציאות היא שמחזיקה את הנביא לנביא (וגם הסביר את המשיכה לנביאי השקר. מודגש).
"והעם היו מכבדים את חנניה לפי שהיה מבשר טוב משמיע ישועה, כי האדם בטבעו יכסוף לשמוע הדברי' הנאהבים אצלו ויקוץ עם הפכם, לכן אמר ירמיהו לחנניה אל תחשוב שלהיות נבואתי רעה על בית ה' וכליו ואתה מתנבא עליהם טובה תהיה טוב ומכובד בעיני העם ומוחזק לנאמן יותר ממני, כי הנה ההאמתה והחזקה אינה נמשכת אחרי הדברים כי אם אחרי המציאות".
וכ"כ אור השם ומצודת דוד. ההסברים של ר' חסדאי ואברבנאל לקמן מסתמכים על פירוש זה.
ובעקידת יצחק (פקודי, שער נו. מופיע גם בשער צו 'וזה עצמו') פירש שלא מדובר על ייעוד טוב מול רע, אלא על מה שמצד הטבע שנבואה שהוא לא יקרה היא מצד ההשגחה, ולא מדובר שיעשו תשובה שהרי חנניה לא מבקר את מעשיהם.
"ירצה שמע נא חנניה ותן לבך על דבריך כי המחוייב בכל כיוצא בזה לפי שנמצא במציאות בחק הנביאים אשר נבאו לפני ולפניך על הארצות ועל הממלכות למלחמה ולרעה ולדבר העתידות לבא עליהם לפי טבע המערכת וכאשר נתבאר כי הנביא אשר יקום בעת ההיא ויאמר כי ההשגחה האישיית היא לחוס ולרחם ולשדד המערכות ההמה הנה חוייב שיבא דברו הטוב בלי שום ספק כי באשר ההשגחה האישיית תיעד כן לפי מעשה המונהגים והיא שולטת על הטבעית אין דבר שיעכב על ידה וא"כ כשלא יבא דברך הרי נתפרסם שאתה נביא שקר מפורסם כי למה תחזור נבואתך ריקם הקצור קצרה יד ה' מעשות מה שתתפאר בו על פי נבואתך ואם מפאת מעשיהם הרי אתה אומר כי את זכותם ואת נקיון כפם ראה ה' ויוכח אמש לעשות להם טובה ולא רעה א"כ מה המונע והטענה חזקה מאד".