האם כל ישראל יהיו נביאים?

בתורה (במדבר יא, כו-כט) מסופר על אלדד ומידד שהתנבאו במחנה, ולאחר ששמע משה על כך אמר שלוואי והיו כל עם ישראל נביאים:

"וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה: וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה:וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם: וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם".

וכן מצינו שכך יהיה לעתיד לבוא, שכל ישראל יזכו לנבואה, שנאמר (יואל ג, א-ב):

"וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ: וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי".

האם מדובר בנבואה ממש? האם מטרתה התעלות אישית של המשיגים? או שכולם ינבאו לאחרים?

האם כאשר "לא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי" הנבואה כבר תהיה לעצמו בלבד?

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור יד

משמע שבקשת משה תתקיים וכל עמ"י יהיו נביאים.

"את מוצא שני פעמים כתיב בספר תהילים מי יתן מציון ישועת ישראל, אחת בספר ראשון, ואחת בספר שני, ולמה, אמר ר' לוי כנגד הרב וכנגד התלמיד, הרב זה משה, אמר: "מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה כו)", והתלמיד זה דוד, אמר: "מי יתן מציון ישועת ישראל (תהלים יד ז ונג ז)". דבר אחר, הרב זה הקדוש ברוך הוא, שאמר: "מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה כו)", התלמיד זה משה, שאמר: "ומי יתן כל עם ה' נביאים (במדבר יא כט)", ולא נתקיימו דברי הרב ודברי התלמיד בעולם הזה, אבל לעתיד לבא מתקיימים דברי שניהם, דברי הרב – "ונתתי לכם לב חדש (יחזקאל לו כו)", ודברי התלמיד – "אשפוך [את] רוחי על כל בשר (יואל ג א)"."

מלבי"ם במדבר פרק יא פסוק כט

"ויאמר לו משה המקנא אתה לי, בשבילי, משה ידע שהם המשיכו נבואתם ממקור מים חיים שלא ע"י משה כי ראוים לנבואה מצד עצמם ומשה שמח ע"ז שנמצאו בישראל אנשי הרוח שיכולים לפתוח המעין ולקבל אצילות הנבואה בלעדיו, וכבר כתב הרמב"ם שלפעמים יריק ה' שפע הנבואה על איש מיוחד רק כשעור שישלים את עצמו, ולפעמים יקבל השפע בריבוי מופלג כ"כ עד שיעבור ממנו לזולתו, עפ"ז א"ל משה שלא לבד שאני איני מקנא בהם על מה שמקבלים אצילות הנבואה מצנור בפ"ע ולא על ידי, אבל מאד הייתי רוצה שתבוא להם שפע הנבואיית בריבוי מופלג כ"כ עד שיוכלו להאציל מרוח נבואתם גם לאחרים, כמו שאני מאציל מנבואתי לנביאים אחרים שבדורי, ולא זאת אלא שהייתי חפץ שתרב השפע עליהם כ"כ עד שמרוב שפעת רוח הנבואה שעליהם, יהיו כל עם ה' נביאים, שזה מדריגה יותר גדולה ממני, וז"ש ומי יתן כל עם ה' נביאים ע"י כי יתן ה' את רוחו עליהם ר"ל על אלדד מידד, שיתן את רוחו עליהם בשפע מופלג כ"כ עד שתתפשט מהם על העם כולו, ובזה הראה אדון הנביאים העניו מכל האדם כי לבו רחוק מקנאה ומגאוה, וכל מגמתו שישפוך ה' את רוחו על כל בשר עד שלא יהיו צריכים לדלות מים מדליו"

העמק דבר במדבר פרק יא פסוק כט

"הוא מיותר, אבל בזה בא משה להודיע כי אין שום אשם עליהם, באשר שלא בא בהשתדלות, ועל זה אמר דנהי דכל עם ה' אי אפשר שיהיו מתבודדים ומכינים עצמם לנבואה, דאם כן בטל ישוב העולם, אלא זה אפשר שיתן ה' רוחו על כל עם ה' לשעה בלי שום הכנה. ושלמה המלך התפלל בדרך שיר מי יתנך כאח לי וגו' אמצאך בשוק אשקך וגו' [שה"ש ח' א'], והבאור שיהיה כל כך רוח נבואה ודביקות בה' מצוי בישראל עד שיהיה גם בהליכה בחוץ בשוקים וברחובות בלי שום הכנה משיג הערה ודביקות, וזו היא תוחלתנו שיהיה לעתיד לבא"

[רבינו] בחיי במדבר פרק יא

"יתכן לומר כי רמז משה בכאן ימות המשיח, אמר: מי יתן ויגיע אותו עת שיהיו כל עם ה' נביאים שהוא יתברך עתיד ליתן את רוחו עליהם, ובאותו זמן יבטל יצה"ר ולא תהיה שם קנאה כלל, וזהו שכתוב: (יואל ג, א) "בעת ההיא אשפוך את רוחי על כל בשר", וכתיב: (ישעיה יא, ט) "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". ואף על פי שלא נתקיים בעוה"ז יתקיים לעתיד לבא בזמן השלימות."

דברים רבה (ליברמן) פרשת כי תצא

"אמ' הקדוש ברוך הוא, בעה"ז ע"י שהיה ביניכם לשון הרע לפי' סלקתי את שכינתי מביניכם, שנא' רומה על השמים אלהים, אבל לעתיד לבא שאני עוקר יצר הרע מביניכם, שנא' והסירותי את לב האבן מבשרכם, אני מחזיר שכינתי ביניכם, מנין, שנא' והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו', ומתוך שאני משרה שכינתי עליכם כולכם זוכים לתורה ויושבים בשלום בעולם, שנא' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך."

ילקוט שמעוני תורה פרשת בהעלותך רמז תשלו

"תדע לסוף מ' שנה אמר [הקדוש ברוך הוא] למשה קח לך את יהושע בן נון וגו' וכתיב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה למה כי סמך משה אמר הקדוש ברוך הוא בעוה"ז יחידים נתנבאו אבל לעוה"ב כל ישראל יהיו נביאים שנאמר והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר"

זוהר – רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רמב עמוד ב

"בההוא זמנא יתער רוח יתירה תוספת על ישראל הדא הוא דכתיב (יואל ג) אשפוך את רוחי על כל בשר ויהוי נייחא לישראל מאומין דעלמא ונוח מאויביהם כגוונא דשבת דאתוסף בב"נ נפש יתירה בשבת ואית לון בה נייחא"

אברבנאל ישעיהו פרק ב

"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם, ר"ל הנה נעשה זה לפי שידענו שמציון תצא תורה לכל באי עולם, ודבר ה' שהיא הנבואה תצא מירושלם, כי בימים ההם ירבו הנביאים שמה, כמו שייעד הנביא באמרו אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו',"

אברבנאל יואל פרק ג

"השאלה הראשונה באמרו אשפוך את רוחי על כל בשר, כי איך יתכן שעל כל בשר שהוא שם כולל למין האנושי תחול הנבואה ורוח אלקים ואם היתה ההכנה תנאי הכרחי במציאות הנבואה כמו שהסכימו הרב המורה וסיעתו איך יהיה אפשר שכל בני אדם כקטן כגדול כחכם כסכל ינבאו, ורש"י פירש על כל בשר על מי שעשה רך בלבו כבשר דוגמת ונתתי לכם לב בשר והוא דרך דרש, והראב"ע ושאר המפרשים פירשו על כל בשר על ישראל והנה בשר שם כולל לכם אדם כמו שנאמר לשחת כל בשר ויגיע כל בשר:

השאלה השנית באומרו זקניכם חלומות יחלומון ובחוריכם חזיונות יראו, וזה כי למה יחס החלומות לזקנים והחזיונות ייחד לבחורים כי הנה הנבואה בחזון או במראה היא מדרגה יותר עליונה ונכבדת מהחלום הנבואיי ולכן היה ראוי ליחס החזיונות לזקנים שקנו חכמה והחלומות לבחורים שלא הושלמו כ"כ בנבואה:

השאלה השלישית במ"ש השמש יהפך לחשך והירח לדם וכן אמר אח"כ שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם, כי הנה בייעוד החרבן מצאנו ראינו שאמר כזה עצמו זה הנביא בנבואה של מעלה ואיך יאמר כמוהו בענין הגאולה והתשועה שהיה ראוי להיות הדבר בהפך שיתוסף אז נגהם אם אפשר וכמ"ש ישעיהו (ל, כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים:

השאלה הרביעית באומרו כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשיב את שבות יהודה וירושלם וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט וגומר, כי הנה הייעוד הזה יראה מענינו שהוא על תחיית המתים ויום הדין ולכן אמר ונשפטתי אתם ויחסו אל עמק יהושפט המפורסם באומה לאותו דין וכמ"ש עליו ג"כ העירו הגבורים וגומר יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט שהתעורה והיקיצה לישני אדמת עפר יוחסה בכתוב ואיך אפשר שבימים ההמה ובעת ההיא שתהיה הגאולה יהיה תחיית המתים שאם באחת תהיה עם הגאולה וקבוץ הגליות יתחייב שלא יהיה זמן כלל לימות המשיח והוא הפך מה שהסכימו בפ' חלק כשחלקו כמה יהיו ימות המשיח:

השאלה החמישית במה שעשה עיקר ייעוד נקמת השם בצור וצידון וכל יושבי פלשת, וידוע שהם לא החריבו ירושלם ולא שרפו את בית השם לא בחרבן ראשון ולא בחרבן שני ולמה א"כ זכר אותם האומות צור וצידון כ"ש שצור כבר נחרב ולא זכר הבבליים והרומיים שעשו אותם החרבנות:

השאלה הששית באומרו ומעין מבית השם יצא והשקה את נחל השטים, כי מה יהיה ענין המעין הזה שיצא מבית השם ומה צורך שישקה את נחל השטים כי הנה הנחל מלא מים מה ענין הייעוד הזה והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולן:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת אינה לדעתי כדברי רבי משה הכהן כפי מה שספר ממנו הראב"ע שכתב בשמו שהיתה הנבואה הזאת על המקרים הטובים אשר היו בימי יהושפט מלך יהודה שאז נתרבו הנביאים ונעשו אז נסים הרבה והיו לקיות במאורות מורים על המלחמות שקרו לו, ושעל המלחמה שעשו בני עמון ומואב ושעיר בחיל לרוב מאד על יהושפט באותו עמק שקרא עמק ברכה אמר וקבצתי על כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפע וגו', ומפני שפלשתים היו מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא לאות שגברה ידו עליהם ולכן אמר וגם מה אתם לי צר וצידון וגו', ולפי שצר וצידון היו עושים כנגד בני יהודה מלחמה בראשונה ושוללים ממונם ושובים את בניהם לכן באו דברי הנביא בפרשה הזאת כולם על אותה מלחמה שעשה יהושפט וכמו שביאר כל זה הראב"ע בפירושו, ומאשר לא תפסו על זה דבר אמרתי כי גם הראב"ע היה במרד הזה לפרש הנבואה העתידה על מה שכבר היה לעולמים עד שבעל ספר העיקרים אמר בספרו שרבים מהמפרשים יפרשו כל הנבואות על זמן בית שני ושאין בהם הכרחה מוכרחת לעתיד, ולהרוס שינמו בפימו באפיקורוסות הזה עשיתי אני ספר משמיע ישועה לבאר בו כל הנבואות המוכרחות לעתיד שיש בדברי הנביאים ושם פירשתי הנבואה הזאת, ובכלל אומר לך שאין זה כי אם ממיעוט אמונה מאותו ר' משה כהן והנמשכים אחריו בפנת ביאת המשיח עד שהוצרכו לסלף דברי הנביאים לאחור ולעשות את האותיות והעתידות שהיו מגידים דברים שכבר עברו הלא יבושו מדבריהם כי איך יפרשו מאמר הנביא והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם וגומר על הנביאים שהיו בימי יהושפט כי הנה לא נתרבו בימיו יותר ממה שהיה קודם לכן, ואם לא נפסקה עדיין הנבואה מביניהם מהו הייעוד שתשוב לקדמותה, ומה ענין ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן האם היה דבר מזה בימי יהושפט הלא יכלמו מדבריהם אחרי שהכתוב אומר בפירוש בימים ההמה ובעת ההיא אשיב את שבות יהודה וירושלם ואמר ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו והנה בימי יהושפט לא גלה יהודה וירושלם ולפזרו בגוים את עמו ולא חלקו את ארצו, ומה אוסיף עוד לדבר והנה הנבואה הזאת כולה מוכחת על אמתתה שהיא לעתיד לבוא ושעל כל האומות נאמרה לא על עמון ומואב בלבד אשר באו להלחם על יהושפט וכמו שנאמר מצרים לשמה תהיה ואדום מדבר שממה, וחותם הנבואה כולה אמרו והיתה ירושלם קדש וזרים לא יעברו בה עוד וכן ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור, וידוע שאחרי מות יהושפט שנים רבות נחרבה ירושלם פעמים ובעלוה אדונים זולתו יתברך וכל זה ממה שיוכיח שקרות דעת האומרים האלה:

ושהכוונה האמתית בנבוא' הזאת היא ליעד על הגאולה העתידה אשר קוינוה בקבוץ הגליות וייעד הנביא עליה בנבואה הזאת י"ב יעודים. הא' שתמלא הארץ דעה את ה' ויכירו כל בשר שם אלוהותו, הב' שתשוב לחול הנבואה באומה אשר פסקה ממנה זה לנו היום קרוב לאלפים שנה, הג' שהמופתים והנפלאות שהיו נעשים לישראל בהיות בית המקדש בתוכם ונסתלקו מהם בהסתלקות השכינה מביניהם ישובו להעשות כימים הראשונים שהיו טובים מאלה, הד' שהמלחמה העצומה אשר תהיה בזמן הגאולה בין אדום וישמעאל ונקמת השם מהם עם היות שתהיה עת צרה ליעקב הנה ממנה יושע, הה' שיהיה נצב לריב ה' ועומד לדין עמים ולתת גמולם בראשיהם על כל אשר הרעו לישראל, הו' שכדי שתהיה הנקמה ההיא כוללת ועצומה יעיר השם יתברך את לבות מלכי הגוים לעלות אלו על אלו למלחמה על ירושלם כדי שבמקום הרשע שעשו שמה יהיה משפטם וענשם, הז' שגם באותו זמן מנקמת האויבים תהיה תחיית המתים שרבים מישיני אדמת עפר יקיצו, הח' שבזמן הגאולה תתברך ארץ ישראל תחת אשר בזמן הגלות נתקללה מאד, הט' שיש עת מוגבל וזמן קצוב ומחוייב לגאולה לא יעבור שלא תהיה בו וכמו שאמר הנביא אני השם בעתה אחישנה, הי' שעם היות שבשבת ישראל על אדמתם היתה ירושלם נעדרת המים הנה בזמן הגאולה יתחדש בה מקור מים חיים וממנו יצא לכל הארץ ונכלל בזה כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים לכל העולם שהוא הנמשל במעין בית השם, הי"א שמלבד הנקמה הכללית לכל האומות בזמן ההוא הנה בפרט תהיה במצרים ובאדום שוממות וכלייה נחרצת, הי"ב בטחון מוחלט שאומת ישראל לא תשוב עוד לכסלה ולא תלך עוד בגלות אחר. ובביאור פסוקי הנבואה יתבארו הייעודים האלה:

(א) והיה אחרי כן וגומר. אחר שהנביא בסוף הפרשה של מעלה ייעד על הגאולה העתידה בא עתה בנבואה הזאת לבאר וליעד על הטובות וההצלחות אשר תזכה בהם אז האומה, ולכן התחיל באומרו והיה אחרי כן כלומר אחרי זמן הגלות אשר יעדתי בזמן הגאולה יהיה זה, והנה המשורר התרעם שאבדו ישראל בגלותם מארצם שלשה מתנות נכבדות שהיו להם נבואה ומופתים וידיעה אלקית וכמו שאמר אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה (תהלים עד, י), ומפני זה ייעד הנביא פה על שלש אלה שיחזרו לאומה כי באמרו אשפוך את רוחי על כל בשר רמז אל הידיעה והכרת אלקות השם יתברך שהיא הנקראת רוח השם כמו שנאמר ונחה עליו רוח השם רוח חכמה ובינה (ישעי' יא, ב) כי בעבור שהיתה החכמה נשואה ברוח השכלי תקרא היא עצמה להיותה דבר רוחני ולא גשמי ולכן אמר על כל בשר שהוא באמת כולל לכל בני אדם מאיזה אומה שתהיה כמו שנאמר (שם סו, כג) יבא כל בשר להשתחוות לפני, ויברך כל בשר שם קדשו (תהלים קמה, כא) וענין הידיעה הוא שכל בני בשר יקראו בשמו ויכירו אלקותו כמו שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם השם (צפני' ג, ט), ועל זאת ההכרה והידיעה שתתחדש בעולם מלכותו אמר כאן אשפוך את רוחי על כל בשר, ואמר גם כן וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי כי אין ראוי לפרש הרוח הזאת על הנבואה כי אם על הידיעה וההכרה באלקותו כמו שאמרתי, והותרה בזה השאלה הראשונה, וזהו הייעוד הראשון שעשה הנביא כאן רוצה לומר שתמלא הארץ דעה את ה':

והייעוד השני הוא, אומרו ונבאו בניכם ובנותיכם כלומר שאע"פ שמיום שנחרב ב"ה ונגנז הארון ע"י ירמיהו בזמן החרבן אין עוד נביא ובזמן בית שני לא חלה נבואה בשום אדם וכ"ש בגלות שלא מצאו חזון מהשם, הנה בזמן הגאולה תשוב הנבואה לחול בעם ישראל רוצה לומר במוכנים מהם מה שלא היה ולא יהיה בשאר הגוים, ולפי שהנבואה היא בב' מינים חלום נבואיי ומראה נבואיי כמו שנאמר בתורה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר יד, ו), לכן אמר במספר מדרגות הנבואה אשר תמצא בהם שהזקנים שבהם יזכו לחלומות הנבואיים והבחורים לחזיונות שיראו שהם ממין המראה הנבואיית, והיה זה לפי שהזקנים לרוב לחותם המקריי מתחדש בהם הזקנה ולטרדת כחם המדמה מרוב האנשים אשר ראו וידעו יגבר בהם הדמיון ולכן כשיבואם השפע יהיה בחלום, אמנם הבחורים שאינם כל כך לחים וכחם המדמה אינו כ"כ טרוד ומלא מהצורות אשר ראה תבואם הנבואה במראה והוא אמרו חזיונות יראו, והותרה בזה השאלה הב', ולא אמר הנביא הנה שכל הזקנים ינבאו בחלום ולא שכל הבחורים חזיונות יראו אבל אמר בלשון סתמי זקניכם בחוריכם לרמוז אל המוכנים מהם והראויים לנבואה שהם יקבלוה (ב) ואמנם העבדים והשפחות שמפני עבודתם יהיו תמיד בעצבון לא יוכלו להנבא אבל ישפוך השם את רוחו עליהם רוצה לומר רוח דעת ויראת השם.

ויתד תהיה לך על אזניך ולא תשמע לדברי הרב המורה שכתב בפרק ל"ב ח"ב וז"ל ואמנם אשר בא בייעודי הנחמות באמרו אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם כבר פירש זה והגיד מה תהיה הנבואה באמרו זקניכם חלומות יחלומון ובחוריכם חזיונות יראו כי כל מגיד בנעלם מצד הקסם או אוב וידעוני ומצד הכהון או מצד נבואה צודקת הוא יקרא גם כן נביא ולזה נקראו נביאי הבעל ונביאי האשרה נביאים ע"כ: ומי יתן איפה ולא יכתבון מליו אלה כי איך יהיה הנביא מיעד שלזמן הגאולה יהיה בישראל קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף המלאכות האסורות בתורה, ואיך יקראם השם רוחי אם היה שאשפוך את רוחי על כל בשר נאמר על זה כפי פירוש הרב, אלא שדיבר הנביא מהנבואה האמתית שתשוב לחול באומה כימי קדם כפי שהיתה, ואמנם מה שהביא הרב לדעת הזה והוא לברכו שיהיו כל עם השם נביאים מבלי הכנה הפך שרשיו כבר בארתי שאינו מחוייב כי פירוש אשפוך את רוחי לא נאמר על הנבואה ונבאו בניכם ובנותיכם הרצון בו אותם שיהיו מוכנים אליו והוא על דרך מה שאמר עמוס (ב, יא) ואקים מבניכם לנביאים, ואולי שאין ההכנה שזכר הרב הכרחית לנבואה כמו שחשב וכמו שיתבאר."

ספר האמונות והדעות מאמר ח

"אז תחול הנבואה בתוך עמנו עד שבנינו ועבדינו יתנבאו, כמו שאמר (יואל ג' א' ב') והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו'. וגם על העבדים ועל השפחות וגו', עד שאם ילך אחד מבני ישראל אל אחת הארצות ויאמר כי אני מישראל, יאמרו לו אמור לנו מה יהיה למחר? או מה היה אתמל? ממה שהיה סוד אצלם, וכאשר יאמר להם יתברר להם שהוא מישראל, כמו שאמר (ישעיה ס"א ט') ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בעמים."

רד"ק יואל פרק ג פסוק א

"פי' בישראל כמו שאמרו במקום אחר כל בשר ואינו לכל בעלי חיים אלא האדם לבדו, ואומר ויברך כל בשר יבא כל בשר כן פרט הנה כל בשר על ישראל הראויים להיות רוח הקדש עליהם, ואמר כל ר"ל הגדולים והקטנים כמו שאמר כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, ורוחי היא רוח דעה והשכל כמו שאמר ונחה עליו רוח ה' ואחר כך פירש רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', ומפני שיזדכך שכלם ויגבר במקצתם כח הדברי עד שיתנבאו כי לא אמר כי כלם יתנבאו אלא ונבאו בניכם ובנותיכם, ובשפיכות הרוח אמר על כל בשר אבל בנבואה לא אמר כל אלא ונבאו בניכם ובנותיכם, ואמר זקניכם בחוריכם לא כלם והוא ע"ד שכתב החכם הגדול הרב ר' משה בן מימון ז"ל כי לא תבא לאדם הנבואה ואפילו עם התלמדות אלא אם כן קדם לו טבע בעת היצירה, והבנים והבנות יתנבאו בנערותם כמו שמואל הנביא והנבואה תהיה להם במראה החלום כמו שאמר חלומות חזיונות, וכן היתה נבואת רוב הנביאים, כמו שאמר אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, וכן יהיו בהם מעלות זה למעלה מזה כמו שהיו בנביאים שעברו עד שאולי יהיה בהם כמשה רבינו ע"ה"

מלבי"ם יואל פרק ג פסוק א

"אשפך את רוחי על כל בשר, רוח ה' כולל כל המעלות הנפשיות כמ"ש ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', שכל שפע רוחנית שתחול על האדם מאת ה', בין על כח הגוף בגבורה בין על כח המדמה בעצה והשערה אמתיית, בין על כח השכל חכמה ובינה, בין השפע הנבואיית ברוח דעת ויראת ה' אשר למעלה מהשכל, יכונה בשם רוח ה', ואז ישפוך רוחו על כל בשר בשפע רב ועצום כשופך מים שהם מתפשטים בכל מקום ויכסו את הכל בשוה, אולם בכ"ז יהיה הבדל ביניהם לפי הכנת המקבלים, והוא ונבאו בניהם ובנותיכם, כי יש שלש מדרגות, א) הנבואה הגמורה, ב) החזון שהוא למטה מהנבואה שיראה מחזות בהקיץ ע"י שיחול השפע על כח דמיונו, ג) החלום הצודק שהוא למטה מן השפע, ומעורב בו תערובות תבן וסיגים יותר מן החזון, כמ"ש הנביא אשר אתו חלום יספר חלום וכו' מה לתבן את הבר (ירמיה כ"ג), בזה יאמר שהבנים והבנות הצעירים שהם נולדו בדור המשיח המוכן לרוח אלהי, הם ינבאו נבואות גמורות, והזקנים שהם נולדו בדור קדום רחוק מדור המשיח, לא יושפעו עליהם רק החלומות הצודקים שהוא למטה מן החזון וכ"ש מהנבואה, והבחורים שהם נולדו ג"כ לפני בא המשיח ולידתם היה קרוב לזמנו יותר מן הזקנים, הם חזיונות יראו שהוא שפע ממוצע בין הנבואה והחלום"

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מקץ סימן ב

"אמר הקדוש ברוך הוא בעוה"ז היתה הנבואה ביחידים, אבל לעתיד לבא על כל אדם שנאמר (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו."

כלי יקר יואל ג א

"עניין הרוח הזה אינו רוח נבואיי כי לא תחול אלא במוכנים כפי הקדמות הרב המורה ז"ל אבל הוא רוח ודעת ויראת ה' שישפך על כל בשר ברבוי וזה מורה עניין השפיכה. וכן מ"ש וגם על העבדים וכו' אשפוך את רוחי וכו' ע"כ. ויקשה לפירושו א"כ איפה למה לא פירש הרד"ק שמאמר על כל בשר כולל כל האומות שמקטנם ועד גדולם יכירו את השי"ת, כמו שנאמר בשפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', וכמו שפירש מהרי"א ז"ל כדברי הרד"ק הנז' שאין מאמר אשפוך רוחי על רוח הנבואה רק על רוח דעתם והכירם את ה' כמו שנאמר רוח דעת ויראת ה' מזהו יעור ומלאה הארץ דעה את ה'.

ובעניין הנבואה לפי שהיא בשני מינים חלום נבואיי ומראה נבואיית כמ"ש בתורה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לכך אמר במספר מדרגות הנבואה אשר תמצא בהם שהזקנים בהם יזכו לחלומות הנבואיים והיה זה לפי שהזקנים לרוב לחותם המקריי מתחדש בהם הזקנה ולטרדות כחם המדמה מרוב האנשים אשר ראו וידעו ונכר בהם הדמיון, ולכך כשיבא השפע יבא בהם בחלום. אמנם הבחורים שאינם כ"כ לחים וכחם המדמה אינו כ"כ טרוד ומלא מהצורות אשר ראו תבואם הנבואה במראה. והוא אומר וימראו ולא אמר הנביא הנביא הנה שהזקנים כולם יחזו חלומות ולא הבחורים כולם יחזו חזיונות רק הראויים. וז"ש סתם זקניכם ובחוריכם ר"ל הראויים מהם לנבואה יקבלוה. ואמנם העבדים והשפחות להיותם תמיד בעצבון ואין הנבואה שורה לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה דלזה אמר וגם על העבדים אשפוך רוחי ר"ל דעת ויראת ה' ויתד תהיה לך על אוזנך ולא תשמע לדברי הרב המורה שכתב בס"ה ל"ב ח"ב וזה לשונו ואמנם ואשר בא ביעודי הנחמות באומרו אשפוך רוחי על כל בשר ובאו' בניכם וכו' כבר פי' והגיד מה תהיה הנבואה באו' זקניכם חלומות יחלומון ובחוריכם חזיונות יראו כי כל מגיד [בנעלם] מצד הקסם או אוב או ידעוני או מצד תועבה עשו או מצד נבואה צודקת הוא יקרא ג"כ נביא ולזה נקראו נביאי הבעל ונביאי האשירה נביאים ע"כ. ומי יתן איפה ולא יכתבון מיליו אלה, כי איך יהיה הנביא מיעד על זמן הגאולה, יהיה בישראל קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף המלאכות האסורות בתורה. ואיך יקראם השי"ת רוח אם הוא אשפוך את רוחי כפי פי' הרב המורה אלא ודאי שדבר הנביא מהנבואה האמיתית שתשוב לחול כימי קדם. ומ"ש ונבאו בניכם ובנותיכם ר"ל המוכנים בהם, ואולי שאין ההכנה שזכר הרב הכרחית לנבואה כמו שחשב הרב וכמו שיתבאר ע"כ. ולעד"ן שמהרי"א ז"ל שחד את הרב המורה ז"ל במה שלא דבר ולא עלתה על לבו לב חכם. שהרב ז"ל כוונתו הייתה לבד להודיע שהנבואה הנזכרת כאן לא יחוייב היותה מדרגת נבואה כנביאי האמת והצדק אשר באו במלאכות ה' כי זו מדרגה גדולה, אבל מ"ש ונבאו בניכם ובנותיכם היא מדרגת הגדת עתידות קודם בואם, וזה יהיה ע"י רוח הקודש שפוך עליהם, לא שיהיו נביאים בהחלט. ולהיות מלת ונבאו וכו' מורה על הסתר נבואה בהחלט והוא נמנע כפי המונח אבל הרב שצריך שיהיה בנביא הבנה טבעית בזכות חומרו להשיב מדרגת הנבואה, לזה הוצרך להביא ראיה שאין תיבת ונבואה מוכרחת על מדרגת הנבואה בהחלט אלא על בחינה זו לבד של הגדת העתידות עניין הקסם ואוב וידעוני ונביאי אשירה והבעל שעם היות שאין בהם נבואה נקראו בשם נביאים להיותם מגידי עתידות. כן כיוצא בזה לעתיד ישיבו רוח הקדושה הבאה בפסוק הזה ונבאו בניכם בבחינת שיגידו עתידות, עם היות שלא יהיו נביאים גמורים. אבל מעולם לא עלה על דעת הרב המורה שייעד הכתוב במה שאסרה התורה שימצא בבניהם ובנותיהם שואל אוב וידעוני כמו שלא יתבקש שיהיה מאמר ונבאו בניכם וכו' מעין נביאי הבעל והאשרה חלילה…"

רמח"ל דעת תבונות סימן מ

"הנה כאשר יגלה כבוד ה' – ישובו כל הדיעות לדרך הישרה, וכל המעשים יהיו מתוקנים כראש, ויהיו בני האדם מתדבקים בקונם, כמו שאמר הכתוב: "אשפוך את רוחי על כל בשר" וכן "ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' לאמר דעו אתה', כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". ותהיה התשוקה הכללית לכל העולם להתקדש בקדושתו יתברך".