האם צדיק מושפע מכישוף?

יש "חוק" בעולם שהכשפים פועלים

רבים הסבירו שיש איזשהו "חוק" שהכשפים פועלים בעולם. כל אחד הסביר בצורה קצת שונה.

דרשות הר"ן דרוש ד

מסביר שפמליא של מעלה זה הסדר איך שהעולם מתנהל. הסדר הוא שיש טוב שמשפיע תמיד ויש רע שמשפיע לעיתים נדירות. המכשפים מכחישין פמליא של מעלה בכך שהם משפיעים רעה כשלא צריך:

"ונגלה לי תימה זה, ממה שאמרו רבותינו ז"ל במסכת סנהדרין (סז ב) בלטיהם (שמות ז כב, ח ג ויד) אלו מעשה שדים, בלהטיהם (שם ז יא) אלו מעשה כשפים, ופירש רש"י ז"ל שמעשה כשפים על ידי מלאכי חבלה הם נעשים. ועל זה הענין בעצמו מפורש מבואר, והוא שעל ידי מעשה הכשפים יוכנו הגופים התחתונים לקבל רושם ושפע מצד מלאכי חבלה, וזהו ענין ראוי שתאסור אותו התורה, כי עם היות שלא יכוין בזה דבר מצד הפועל אשר יהיה דבר בטל, עם כל זה לא ירצה השם יתברך שנכין צד מהגופות התחתונים לקבל רושם מלאכי חבלה, והוא כי אמנם נבראו להיות כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא לבד, לא שישפיעו כוחותיהם במציאות כי אם כאשר ירצה להשחית אומה או אישים מה כענין מכת בכורות וכיוצא בו. ובזה יובן מה שאמרו רבותינו ז"ל למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה, והוא כי השם יתברך ברא עולמו שהמשפיעים טוב ישפיעו תמיד, והמשפיעים רע לא ישפיעו אלא כאשר ירצה השם יתברך לבד לצורך השעה, ואשר יתעסקו בעניני הכשפים יכינו התחתונים לקבל רשמי המשפיעים רע, והוא הפך מה שסודר בפמליא של מעלה."

שתי רמות של הנהגה

רבים הסבירו שיש שתי רמות של הנהגה בעולם, הנהגה נמוכה יותר הנקראת "פמליא של מעלה" והכשפים יכולים לשנות אותה, והנהגה גבוה יותר הנהגת ה' שלכשפים אין השפעה עליה.

נפש החיים שער ג פרק יב

מסביר שקבע ה' חוק בבריאה שיש כוחות לכשפים לעשות פעולות היפך טבעי הכוכבים והמזלות, אולם אין בהם כוח כנגד כוחות המרכבה הקדושה. הסיבה ש"אין עוד מלבדו" שגם כוחות הטומאה הם במציאות בזכות ה' ולכן יכול להגבילם:

"וזהו הענין שדרשו ז"ל (חולין ז' ב') על פסוק כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא אפילו כשפים. כי כל עניני פעולות הכשפים נמשך מהכחות הטומאה של המרכבה טמאה. והוא ענין חכמת הכשוף שהיו הסנהדרין צריכין לידע. היינו חכמת שמות הטומאה וידיעת עניני כחות המרכבה טמאה בשמותיהם. שע"י יפעלו בעלי הכשופים פעולות וענינים משונים כשמשביעין כחות הטומאה בבחינת הטוב שבו שישפיע בתוכו חיות לעשות נפלאות היפך סדר כחות הטבעי' והמזלות. ועיין עץ חיים שער קליפת נגה ריש פ"ד. מחמת שכן קבע הבורא אדון כל יתברך עניני כחותיה' למעלה מכחות הטבעים הנמשכים מהכוכביפ והמזלות שעי"ז יהא בכחם לעשות פעולות גם היפוך טבעי כחות הכוכבים ומזלות שהוקבע בהם בעת הבריאה. כידוע שכל כח ועולם קבע בו הבורא יתברך כח ויכולת להנהיג ולהטות את הכח והעולם שתחתיו לכל אשר יהיה שמה הרוח וכו'. ומ"ש שם שמכחישין פמליא של מעלה ר"ל שרק סדור כחות הפמליא של הכוכבים והמזלות קבע הבורא יתברך כח בכחות הטומאה שיהו יכולין להפכם. אבל לא שיהא בכחם לשנות ח"ו מסדר הפעולות הקדושים של כחות המרכבה קדושה. ואדרבה כשמשביעין אותם בשמות של כחות הקדושה. ממילא כרגע מתבטל כל עניני פעולתם לגמרי. וכמ"ש בתיקון י"ח אלין דידעין בקליפין עבדין אומאה בשמהן ובהויות דקב"ה לאלין קליפין ובטלין גזרה. ועיין ע"ח בפ' הנ"ל. כיון שאין הכח שלהם מעצמם ח"ו. כי אין עוד מלבדו יתב' בעל הכחות כולם. וגם שבאמת הלא הכל מלא רק עצמות אחדותו הפשוט ית' ואין עוד מלבדו שום מציאות כח כלל לא כחות הטומאה ולא שום כח ושום עולם ונברא כלל. ז"ש אין עוד מלבדו אפילו כשפים"

עבודת דוד סנהדרין סז, ב (לרב אהרן דוד גולדברג)

מסביר שהנהגת העולם נמסרת לבית דין של מעלה שהכשפים פועלים עליהם, והקב"ה יכול לקחת אליו חזרה את ההנהגה כדי שהכשפים לא יפעלו:

"פירש"י כשפים נוטריקון כחש פמליא של מעלה שעל מי שנגזר לחיות ממיתין ע"כ. ור' חנינא אמר שאין עוד מלבדו כתיב ואפילו כשפים אין בהן כח לפני גזרתו שאין כח מלבדו. ונראה הענין בזה, שבדרך כלל מסר הקב"ה את הנהגת העולם ביד הבית דין של מעלה, ונגד הבית דין של מעלה יש להכשפים כח לפעול ולהמית אפילו מי שלא נגזר עליו למות, אבל מכיון ד"אין עוד מלבדו" כתיב אם הקב"ה רוצה יכול הוא לפעול בעולם כרצונו ואינו מתחשב לא עם מעשה בית מעלה של מעלה ולא עם מעשה כשפים. ובדומה לזה כתב המשך חכמה בפ' וילך [הפטורה לשבת שובה] דבירושלמי בריש סנהדרין איתא אף הקב"ה אינו דן יחיד שנאמר [מלכים א', כ"ב] "וכל צבא השמים עומדים" כו', וכשהוא חותם אינו חותם אלא ביחיד שנאמר [דניאל י', כ"א] "ואגיד לך את הרשום בכתב אמת", והנה כל ימי תשובה שמלך יושב על כסא וצבא השמים עומדים עליו יכול להועיל רק על עבירות שאין בהם חלול ה' וכו', אבל בעת החתימה שהשי"ת דן יחיד אז הוא שעת הכושר שהשי"ת יסלח מרוב טובו וכו' כי אם הוא ימחול מי יאמר אליו עיי"ש דבריו. וה"נ אין שום דבר בעולם עומד נגד רצונו ויכול הקב"ה לפעול בעולם כפי רצונו דאין עוד מלבדו כתוב."

עין אליהו (הרב אליהו שיק) סנהדרין סז, ב

"אין עוד מלבדו אמר ר' חנינא אפילו בדבר כשפים. הענין כמו שביאר (הנפש החיים) שהם יכולים להכחיש מה שמושגח ממלאכים ושרפים אבל מי שמושגח מה' לבדו אינם יכולים לשנות רצון ה'. ולכן ר' חנינא שהיה מושגח מפי הקב"ה בעצמו אמר אין עוד מלבדו כתיב וממילא יתורץ ג"כ הקושיא כיון שנגזר לחיים איך יכולים להמית אותו. ולפי הנ"ל יתורץ דיש גזירה שנגזרה רק מפמליא של מעלה לבד, ויש גזירה יגזור ה' ג"כ והוא ע"ד שמבואר (בירושלמי ומביאו העין יעקב ביבמות פרק מצות חליצה) עד שלא נחתם גזר דין רשום ומשנחתם גזר דין אמת ובירושלמי (סנהדרין פ"ק) משמע דמתחלה דנין הב"ד של מעלה ואח"כ חותם הקב"ה. דמבואר בירושלמי אמר ר"י בן פזי אף הקב"ה אין דן יחידי שנאמר וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו אלו מטין לכף זכות ואלו מטין לכף חוב ואעפ"י שאין דן יחידי חותם יחידי שנאמר אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. והכוונה של המקרא כל זמן שלא חתם הקב"ה נקרא רשום אבל כשהקב"ה חתם נקרא אמת ולכן הכישוף יכול להכחיש פמליא כל זמן שלא חתם הקב"ה והנה מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא דאדם גדול אינם יכולים לשפוט שרי המלוכה כי אם המלך לבד ולכן לרבי חנינא אינם יכולים לדון פמליא של מעלה כי אם הקב"ה לבדו ולכן אמר אין עוד מלבדו כתיב."

אברהם יגל (הרב אברהם הכהן מתוניס) סנהדרין סז, ב

כוחות הכישוף פועלים על המזלות שהם פמליא של מעלה ולא על גזרת ה', והקושיא על רבי חנינא מדוע סמך על גזרת המזל שלו והתשובה שיש לו הרבה זכויות:

"אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים. ע"כ נ"ל הא דקאמר רבי יוחנן שמכחישין היינו גזרת המזל דהיינו פמליא שלמעלה רוצה לומר על ידי הכישוף משדד המערכות ומהפך מזלות בין טוב לרע, אבל גזרת יתברך אפילו דבר כשפים לא מהני ולכך הקשה לו מרבי יוחנן דאפילו אין עוד מלבדו היינו כלפי גזרתו יתברך אבל היה לו לחוש לגזרת המזל וכו' ותירץ דנפיש זכותיה".

אורות הש"ס רוז'ין סנהדרין סז, ב

מסביר שיש שתי הנהגות אחת שנקראת "עין הארץ" שהיא ההנהגה הטבעית, ואחת שנקראת "עין ה'" שהיא הנהגת ה'. הכשפים יכולים להשפיע רק על מי שמונהג על ידי ההנהגה הטבעית אבל צדיקים או עם ישראל בכללו או בארץ ישראל ההנהגה היא של ה' והכשפים לא משפיעים עליה:

"אין עוד מלבדו (דברים ד, לה), אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים ההיא איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא אמר לה אי מסתייעת זילי עבידי אין עוד מלבדו כתיב איני והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה (סז:). לכאורה, קשה להבין, א' איך יכול להיות כח בכישוף לעשות נגד רצון של מעלה, וב', אם כן מה תירץ דנפיש זכיותיו, אם יש להם ח"ו כח נגד רצון של מעלה איך לא יוכלו לנגוע ברבי חנינא, אף שנפיש זכיותיו?

אלא נראה לי, שיש שני מיני השגחות מלמעלה, אחת שמתנהגת על פי הטבע, וזאת ג"כ ע"י כחו של מעלה, אך ע"י צינורות הגלגלים והמזלות, וזאת נקראת "עין הארץ", שהיא טבעיות, והשניה, היותר גדולה במעלה, שהיא השגחת ד' על הצדיקים והיראים, וההשגחה הזאת נקראת "עיני ד"", כמו שכתוב (תהלים לד, טז) "עיני ד' אל צדיקים", וכמו כן ארץ ישראל, שהיא תחת השגחת ד' ולא תחת המזלות, וכתוב בה ג"כ (דברים יא, יב) "עיני ד' אלקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה", והעומדים תחת השגחת ד' לא יוכלו לנגוע בהם לרעה, כמו שכתוב (במדבר כג, כג) "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל". אמנם יש ויעשו תחבולות ויקטרגו על האדם או על גוי אחד, שרוצים לעשות עמהם רעה ויפילום תחת משטר הטבע שאז יש להם שליטה עליו, אבל איש הצדיק או אומה השלימה, עם ד', לא יעזור ד' אותם שיסתר עיניו מהם, ושוב לא יראו ולא יפחדו מהם. וע"ז השיב בגמרא "שאני ר' חנינא דנפיש זכיותיו", כי לא יעזוב ד' השגחתו ממנו ושוב לא יוכלו לעשות עמו רעה. וזה היה חסדי ד' עם עם בני ישראל, שהוציאם מההנהגה הטבעית ולקחם תחת השגחתו, למען לא יוכלו לנגוע בהם לרעה בשום אופן.

ולפי זה נוכל לומר, היתה הסיבה מה שהיו האבות והאמהות עקרים, ועפ"י הטבע לא יכלו להוליד, כי אם היו מולידים עפ"י הטבע, אז היו הבנים ג"כ נתונים תחת הטבע, אבל כאשר הולידו בנים אך עפ"י נס ובדרך פלא, אז זרעם המה למעלה מהטבע ונתונים תחת השגחת ד'. וזו היתה ג"כ כוונת ד', מה שאמרו חכז"ל שישראל נבראו קודם בריאת שמים וארץ, כי ד' ברא בששת ימי בראשית שמים וארץ שיהיו נהוגים עפ"י הטבע, ולזה הקדים וברא את ישראל לפני כן, למען לא יהיו נתונים תחת ממשלת הטבע, אלא הנהגתם תהיה חוץ לדרך הטבע. גנזי ישראל, בלק."

הסבר נוסף

אמרי בינה (הרב משה יהודה לחוביצקי) מסכת חולין פרק א ז, ב

הסביר שיש כוח לכשפים להפנות את המלאכים הפועלים את הדין לכיוונים שונים (לדוג' אם שליח של מלאך המוות אמור להרוג אדם פלוני יכולים לגרום לו להרוג את אלמוני), וצדיקים ה' שומר עליהם שלא יהיו בלבולים:

"לכן יש יכולת להמכשפים המבינים השתנות הטבע כנ"ל לעשות מעשים זהו מאמר הנ"ל אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא אפילו כשפים ההיא איתתא דהות קא מהדרא למישקל עפרא כו' ר"ל מכשפה זו רצתה בזה לעשות הכנה לכח רע יחול עליו ואמר לה שקילי לא מסתייעא מילתא אין עוד מלבדו כתיב ר"ל הכל ברצונו וגזרתו יתברך ואני בטוח חוסה בהשגחתו יתברך בכל עת ופריך והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמם כשפים שמכחישים ר"ל רצון העליון עושה מלאכיו ושולח אותם לזה האיש יכולים על ידי מעשיהם לשלוח לאיש אחר כנ"ל כמאמרם ז"ל ויש נספה בלא משפט אצל מרים מגדלא שער נשיא[1], היינו על ידי הכונה שעושים מרמים למלאך וכח לומר לזה האיש שולחת, ותירץ שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה כי חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם מן השעות הרעות להתנהג עמהם למעלה מן הטבע להצילם מפח יקוש ומדבר הוות".

למי שיש זכויות לא צריך לפחד מכשפים

רבי יוחנן והמעשה של רבי חנינא

גמרא סנהדרין סז, ב

"אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן כשפים – שמכחישין פמליא של מעלה. אין עוד מלבדו, אמר רבי חנינא: אפילו לדבר כשפים. ההיא איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא. אמר לה: אי מסתייעת – זילי עבידי, אין עוד מלבדו כתיב. איני, והאמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן מכשפים – שמכחישין פמליא של מעלה! – שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה".

המפרשים הביאו שאלות שונות על הגמרא:

1. האם רבי יוחנן ורבי חנינא חולקים? אם הם חולקים מדוע הגמרא מעמתת בין הדעות שלהם רק אחרי הסיפור של רבי חנינא והמכשפה, ולא בהתחלה כשהציגו את הדעות?
2. כיצד רבי חנינא סמך על הנס ועל זכויותיו כדי להינצל?

רש"י מסכת סנהדרין דף סז עמוד ב

רבי יוחנן ורבי חנינא לכאורה חולקים. שלרבי יוחנן גם אם גזרו מהשמיים שמישהו יחיה, הכשפים יכולים להרגו, ולרבי חנינא כשפים אינם יכולים להרוג מי שנגזר עליו לחיות, ואם יצא שהם הרגו מישהו זה בגלל שכבר נגזר עליו משמים למות:

"כשפים – נוטריקון כחש פמליא של מעלה, שעל מי שנגזר לחיות ממיתין. אפילו כשפים – אין בהן כח לפני גזרתו, שאין כח מלבדו. מתותי כרעיה – לעשות לו מכשפות. אם מסתייע – מילתיך, אם את מצלחת לעשות לי מכשפות – עשי. אין עוד מלבדו כתיב – ואם המקום חפץ בי לא תוכלי להרע, ואם תוכלי מאתו יצא ואני מקבלן".

ומביא שמה שאמרו בגמרא שלרבי חנינא יש הרבה זכויות זה שמשמים מתאמצים להצילו:

"דנפיש זכותיה – ומסרי נפשיה משמיא לאצוליה".

ניתן להבין את רש"י בשני דרכים: 1) שרבי יוחנן ורבי חנינא לא חולקים והם משלימים אחד את השני, שלכשפים יש כוח להמית מי שנגזר עליו לחיות אבל לא להמית מי שיש לו הרבה זכויות. 2) רבי יוחנן ורבי חנינא חולקים, אולם גם רבי יוחנן מודה שמי שיש לו הרבה זכויות יכול להינצל מהכשפים.

דברות משה סנהדרין סז, ב

מבחין בין מי שנגזר עליו לחיות שכשפים לא יכולים להרגו, לבין מי שאין עליו גזירה מיוחדת (לא לחיות ולא למות) שלמרות שלא הגיע זמנו למות כשפים יכולים להרוג אותו – ועל זה דיבר רש"י:

"מה שפירש רש"י שעל מי שנגזר לחיות ממיתין, נראה דלא דק בלישניה, והכוונה דלא היתה גזירה למות וממילא היה חי, אבל לעשות לו נס אינו ראוי, שלכן אין מצילין אותו מכשפים, אבל כשנגזר שיחיה ודאי לא יוכלו כשפים להזיקו, ורבי חנינא אף שלא נגזר עליו כלום אין יכולין להזיקו".

אין מחלוקת

ברית יעקב סנהדרין סז, ב (הרב יעקב טלנדו)

הסביר שרבי חנינא ורבי יוחנן לא חולקים ומשלימים אחד את השני, ולכן הגמרא לא עימתה בין דעותיהם:

"[ס"ז ע"ב] גמרא אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים. מדלא קאמר ורבי חנינא אמר אין עוד כתיב, משמע דרבי חנינא נמי לא פליג על רבי יוחנן דגם הוא מודה לדבריו שמכחישין פמליא של מעלה, אלא דרבי חנינא דייק נמי מהאי קרא דכתיב אין עוד מלבדו דיש מקום ועת וזמן שלא יועילו כשפים לגבי גזרתו יתברך, והיינו בדנפיש זכותיה כדמסיק. ובזה יתיישב מאי דפריך בתר הכי איני והאמר רבי יוחנן למה נקרא וכו', ומאי פריך מרבי יונחן לרבי חנינא והא רבי חנינא פליג על רבי יוחנן בהדיא בזה, אלא ודאי כדאמרן דמר אמר וכו' ולא פליגי, דהיכא דנפיש זכותיה שאני, וק"ל."

(רי"ו ורבי חנינא לא חולקים)

יש מחלוקת

עיון יעקב סנהדרין סז, ב

מסביר מדוע לא הקשו מרבי יוחנן על רבי חנינא כבר בהתחלה ורק לאחר הסיפור הקשו. שההבנה הראשונה היתה ש"אין עוד מלבדו" זה שרק ה' יכול לעשות טוב, ואם המכשף רוצה לעשות טוב וה' לא רוצה זה לא יקרה, ועל זה אין מחלוקת. אך מהסיפור רואים שרבי חנינא הבין שגם בעשיית רע, שהמכשף רוצה להזיק הקב"ה עוצר אותו שאין עוד מלבדו:

"ועל הא דדרש רבי חנינא אין עוד מלבדו אפילו לדבר כשפים לא קשיא מידי דהא האי פסוק אין עוד מלבדו כתיב גבי טובה שהקב"ה נותן לעמו כדכתיב שם או הנסה וגו' שזה הוא אין עוד מלבדו אבל לרעה אם רוצים לעשות על ידי כישוף שמכחישין בפלמיא של מעלה וחכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו אך מכח זה שהיה רוצה להרע לו ואפילו הכי אמר רבי חנינא אין עוד מלבדו מקשה שפיר".

חידושי הלכות (הרב יואל בן משה גד) סנהדרין סז, ב

מסביר שסתם מדברי רבי חנינא משמע שאם הקב"ה גזר על האדם שימות הכשפים לא יכולים לגרום לו לחיות. אולם במקרה הפוך שלא נגזר משמים על אדם שימות כשפים יכולים להרגו (כמו אדם העומד במקום סכנה שיכול למות גם אם לא נגזר עליו משמים שזמנו למות), ולכן כשרבי חנינא סומך על "אין עוד מלבדו" שלא ימות מהכשפים הקשו עליו מרבי יוחנן:

"איני והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן מכשפים כו' אהא דאמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים לא הוה מצי למפרך הכי משום דמצי למימר דהא דאמר רבי יוחנן דמכחישין פמליא של מעלה היינו שיכולין להמית אפילו מי שאינו נגזר עליו שימות דכי האי גוונא אמרינן בעלמא לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה כו' ואי סלקא דעתך דמי שאינו נגזר עליו שימות לא יוכל למות אמאי לא יעמוד וכן במלחמה דהירא מעבירה היה שב לביתו פן ימות במלחמה וכי האי גוונא טובא משום דזהו אין חידוש כל כך אבל מה שאמר רבי חנינא דאין עוד מלבדו אפילו לדבר כשפים היינו אם נגזר עליו שימות אינן יכולין לעשות בכשפים להחיות. אבל גבי האי איתתא דאמר לה רבי חנינא אי מסתעיית זיל עבוד כו' דלא תוכל להרע לו אם לא נגזר עליו אפירש"י פריך שפיר והאמר ר"י למה נקרא שמן מכשפים כו' וק"ל".

עץ יוסף (על עין יעקב סנהדרין סז, ב)

הסביר שזה בסדר שרבי חנינא חולק על רבי יוחנן, אבל איך סמך על עצמו לעשות מעשה אולי רבי יוחנן צודק, ומתרצים שמי שיש לו זכויות מרובות גם לרבי יוחנן משמים מוסרים נפשם להצילו:

"איני והאמר רבי יונחן כו'. יש להקשות דאמאי לא פריך הגמרא מרבי יוחנן תיכף כשאמר רבי חנינא אין עוד מלבדו אפילו לדבר כשפים. ויש לומר משום דהוה מתרצינן דרבי חנינא פליג ארבי יוחנן. מה שאין כן גבי ההיא מעשה דאיתתא דאמר לה זיל שקול אין עוד מלבדו כתיב פריך שפיר איך סמך על עצמו דלמא לימוד דרבי יוחנן אמת. ומתרץ שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה ומסרי נפשייהו משמיא לאצוליה. ועל כל פנים משמע כאן מפירוש רש"י דבכל אדם אפילו שיגזור עליו מן שמיא לחיות יכולין המכשפים להמיתו. אבל לא כן משמע מפירוש רש"י חולין דף ז עמוד ב דפירש שם שמכחישים פמליא של מעלה שלא גזור על אדם זה למות והוא מת על ידי כשפים ע"כ. משמע אבל אם גזרו עליו שיחיה אין כח בכשפים להמיתו ע"ש".

ערוך לנר מסכת סנהדרין דף סז עמוד ב

הקושיא היא בעצם על רבי יוחנן שכיצד ניצל רבי חנינא מהכשפים לשיטתו, ומתרצים שלרבי יוחנן גם מועיל מי שיש לו זכויות מרובות. לפי זה רבי חנינא לא סמך על הנס כי לשיטתו הכשפים באמת לא פועלים נגד רצון ה' או בכלל:

"בגמרא שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה. קצת קשה איך סמך רבי חנינא עצמו על הנס ובפרט לתלות בזכותו מה שאין דרך הגדולים כדאמרינן בש"ס חזקיה שתלה בזכות עצמו תלו לו בזכות אחרים אלמא שלא כדין עשה ורש"י נראה שרצה לתרץ זה ולכן פי' דרבי חנינא לא החליט לגמרי שינצל אלא שאם תוכל לו ידע שמה' יצא הדבר ויקבלו אכן פי' זה לא שייך לפי מה דאתמר סוגיא זו בחולין (ז ב) דקאמר לה בפי' לא מסתייע לך אין עוד מלבדו כתיב. גם בלא"ה יש לומר מאי מקשה מרבי יוחנן ארבי חנינא דלמא רבי חנינא פליג באמת ארבי יוחנן ולמה לא מקשה תיכף אמימרא דרבי יוחנן מהך דרבי חנינא ושביק ליה עד דנקיט ליה למעשה דרבי חנינא והדר מקשה ולכן היה נ"ל שאפשר לפרש דבאמת לאו ממימרא דרבי חנינא פריך ארבי יוחנן דבזה יש לומר דפליגי אלא מגוף המעשה פריך לפי שיטת רבי יוחנן למה באמת לא הזיקה בכישוף לרבי חנינא ואהא מתרץ דשאני רבי חנינא דנפיש זכותיה ולכן לא יכלה לו אבל רבי חנינא עצמו לא סמך על זה אלא סבר דכשוף לא מסתייע נגד רצון הקדוש ברוך הוא או נגד הטבע שמקרי פמליא של מעלה כמו שפי' הרשבא הובא בע"י בחולין שם:"

בית לוי (הרב לוי בן שלמה) סנהדרין סז

מסביר שלא הקשו על רבי יוחנן כי הוא מסביר שהפסוק "אין עוד מלבדו" מדבר על אלוהות שה' הוא היחיד, ולא על כשפים:

"ומקשים העולם למה לא מקשה על רבי יוחנן מקרא דאין עוד מלבדו? ונראה לי דעל רבי יוחנן לא קשיא דאפשר לומר דקאי קרא אין עוד מלבדו לענין אלהות שאין אלוה מבלעדי ה' ולא לענין כשפים אבל על רבי חנינא קשה איך העמיד עצמו בספק סכנת נפשות הלא קיימא לן אפילו ספק נפשות דוחין את השבת דלמא איירי קרא לעניין אלהות כמו דסובר רבי יוחנן וק"ל".

ויאמר שמואל (הרב שמואל אלבז) סנהדרין סז, ב

מביא שלושה הסברים:

"איני והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמם כשפים וכו'. לא ידענא מאי פריך דעל כרחך רבי יוחנן פליג אדרבי חנינא דהא רבי חנינא קרא דריש אין עוד מלבדו אפילו מעשה כשפים שלא יוכלו להרע למי שנגזר מן השמים להטיב לו ולרבי יוחנן אפילו מי שנגזר עליו לחיות ממיתין אותו ומאי קא משני שאני רבי חנינא שנפיש זכותיה והא אינו קרא דריש שאין כח לכשפים נגד גזירתו יתברך."

הקושיא על רבי יוחנן הרי יש פסוק ומעשה רב שמראים שאין לחשוש מכשפים. ועונים זה רק למי שיש לו זכויות מרובות:

"ונראה דלאו לרבי חנינא פריך מדרבי יוחנן אלא ה"ק והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן כשפים וכו' והיכי מצי למימר הכי והא רבי חנינא קרא דריש ובפרט מדחזינן ליה דעביד עובדא כשמעתיה מעשה רב ושמע מינה דמקרא דריש ולא אסמכתא בעלמא. ומשני דלעולם רבי חנינא מודה נמי שהם מכחישין ויש להם כח להרע למי שנגזר מן השמים להטיב לו ושאני רבי חנינא דנפיש זכותיה ולדידיה ולדדמו ליה קאמר הכי שאין כח בידי הכשפים להרע להם אם לא נגזר עליהם כי מן השמים משום דנפיש דזוכתייהו ואחרי שעושים בהם רושם מעשה הכשפים משמיא מצלי להו וקרא אסמתכתא בעלמא או מיירי בצדיקים כישראל בעת עומדם בהר סיני שהיו או כמלאכי אלהים ורבי יוחנן איירי בשאר כל אדם".

עוד הסביר שהקושיא על רבי חנינא למה לא חשש לרבי יוחנן במקום סכנה, ועונים שלמי שיש זכויות גם רבי יוחנן מודה שהכשפים לא פועלים עליו:

"או ירצה ונדקדק מה שלא הקשה איני רק אחרי הביאו מעשה האשה וכו' ועל דברי רבי חנינא עצמו באו' אפילו מעשה כשפים היה ראוי להקשות כן האמנם על דבריו לא הוה מקשי מידי דודאי מיפלג פליגי אמנם להיותו דבר סכנה מהראוי לו לחוש לסברת מאן דפליג עליה ולית ליה למעבד עובדא בנפשיה משום דסבירא ליה דבתלת הוי חזקה ולא עלתה בידו והכי נמי אף על ג דאיפליגו לענין הלכה לענין מעשה בעצמו היה ראוי לו לחוש לסברת רבי יוחנן דלאו כולי עלמא מודו ליה בהאי דרשא. ומשני שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה ואפילו רבי יוחנן מודה דמאן דנפיש זכותיה מן שמיא אצולי מצלי ליה".

עוד אפשרות זה להסביר שהגמרא מגיעה למסקנה שרבי יוחנן ורבי חנינא לא חולקים:

"אי נמי אפשר לומר דכי משנו שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה הדרינן לפרושי אומרו אפילו לדבר כשפים והיינו שיכול הוא יתברך להציל את האדם מדברי הכשפים אם נעשו לו ושלטו בו להרע לו הפך גזירתו יתברך הוא יתברך יצילינו מהרעה ההיא ואם כן מי שהוא צדיק ישר ונאמן יצילוהו ומי שאינו צדיק כל כך לא יצילוהו ולעולם הכשפים מכחישים פמליא של מעלה ויש בהם כח להמית מי שנגזר עליו לחיות ובבחינת התירוץ הזה הקשה המקשה איני וכו' אחרי שידע דמצינן למימר דלא פליגי כי היכי דלא לאפושי פלוגתא והוא קרוב למה שכתבנו בדרך הראשון ודוק".

הסוברים ששייך גם לענייני מחלות

נפש החיים שער ג – הערות פרק יב

כאשר ישראל הביטו בנחש הנחושת התדבקו במחשבה של "אין עוד מלבדו" וניצלו:

"(*) וזהו ענין מאמרם ז"ל במשנה ר"ה (כ"ט א') עשה לך שרף וכו' וכי נחש ממית או נחש מחיה. אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים וכו'. ר"ל כשהסתכלו כלפי מעלה להנחש השרף והתבוננו בכחו הרע ועכ"ז בטלוהו מלבם ולא השגיחו על כחו הנורא ושעבדו את לבם באמת רק לאביהם שבשמים לבד היו מתרפאין. והוא אמיתת ענין המתקת כחות הדינים בשרשם. והוא מבואר למבין:"

עבודת דוד סנהדרין סז, ב (הרב אהרן דוד גולדברג)

הסיק מנפש החיים שהתדבקות בה' מועילה גם לענייני מחלות. וזה שיש צדיקים שחולים ומתים זה כי מדובר ברצון ה':

"בנפש החיים שער ג פרק יב כתב..ובהג"ה שם הוסיף…עכ"ל. והערני חכם אחד דלפי המבואר דגם על ענין של רפואה כההיא דנחש הנחושת הועילה מחשבה בדבר זה שאין עוד מלבדו, אם כן איך יתכן שכמה גדולי עולם שהיו יודעים ויכולים להשתמש בכח סגולה נפלאה זו נחלו במחלות, ואף מתו מתוך חולי, ולא התדבקו במחשבה זו של אין עוד מלבדו להציל נפשם.

אכן נראה פשוט בזה, דענין של התדבקות במחשבה זו יכול להועיל רק כשיש קטרוג של מדת הדין או רצון אחרים שעומד נגדו הגורם לאותה צרה או סכנה, דאז יכול לפעול על ידי הדבקות במחשבה זו שאין עוד מלבדו לבטל הדינים וכוחות האחרים שלא ישלטו בו, אבל כשזהו גם רצון הקב"ה לא יועיל לו כלום, ובההיא דנחש הנחשת הועילה מחשבה זו מפני שאז הגזירה בא מכח מדת הדין מיוחדת שקטרגה עליהם, אבל מה שהאדם נחלה ר"ל ומת, זהו הוא רצון ה' ממש לתועלת האדם לכפרה או כדומה, וכך היא רצון ה' בסדר העולם, על זה לא מהני להתדבק במחשבה של "אין עוד מלבדו" כיון דגם לפי הנהגה זו של "אין עוד מלבדו" כך היא רצון ה' בעולם".

לא צריך לחשוש כלל לכשפים

רבינו בחיי שמות כב, יז

מביא את דעת רבינו חננאל (לא מופיע בגמרא שלנו אבל מופיע בכתבי יד) שאין לכשפים השפעה, ומה שתירצו בגמרא שרבי חנינא דנפיש זכותיה זה תירוץ שלא סומכים עליו, אלא אין צורך לחשוש לכשפים:

"אבל דעת רבינו חננאל ז"ל בפירושו במסכת סנהדרין: מכחישין. נראין כאלו מכחישין, ואמר כי אין לכשפים פעולה כי אם מה שיגזור ה' יתברך, וכענין שאמר ר' חנינא לאותה אשה: (דברים ד, לה) "אין עוד מלבדו" כתיב, ואף על גב דמשני התם: שאני ר' חנינא דנפיש זכותיה, שנויא הוא ולא סמכינן עליה ואדרבי חנינא אתי תברן. ואם תשאל כיון שאין לכשפים פעולה אלא במקום שהקב"ה גוזר למה אסרתה תורה ולמה חייבה מיתה למכשף, והטעם מפני שעבר על גזרתו של הקדוש ברוך הוא לעשות מה שמנע ממנו, השתא מה מי שעבר על גזרת מלך בשר ודם חייב מיתה על גזרתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, ע"כ דבריו ז"ל".

העיקר זה האמונה

נפש החיים שער ג פרק יב

העיקר האמונה והדבקות בה', שרבי חנינא לא סמך על זכויותיו, אלא דבק באמונתו בה' שכל כוחות הכשפים ממנו, ולכן כשדבק בו לא יכלו להשפיע עליו:

"וזהו שמביא שם הש"ס על זה עובדא דההיא אתתא דהוות קא מהדרא למשקל עפרא מתותא כרעיה דרבי חנינא אמר לה שקולי לא מסתייעה מילתיך אין עוד מלבדו כתיב. ופריך והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה. שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה. ודאי שלא היה מחזיק עצמו רבי חנינא דנפיש זכותיה כל כך מתורתו ומעשיו הטובים המרובים עד שבעבורם היה סמוך לבו שלא ישלוט בו פעולת הכשפים. אבל הענין כמש"ל כיון שבאמת אין בכחות המרכבה טמאה שום כח מעצמם חלילה. אלא שהוא יתברך קבע כחם למעלה מכחות טבעי הכוכבים ומזלות כדי שעל ידי זה יהא ביכולתם לעשות פעולות אף גם לשנות סדרי טבעי המזלות. ובלתי יתברך הם אפס ותהו. ולכן גם רבי חנינא לא שבטח על זכות קדושת תורתו ומעשיו המרובים. רק שידע ושיער בנפשו שזאת האמונה קבועה בלבו לאמיתה שאין עוד מלבדו יתברך שום כח כלל. והדביק עצמו בקדושת מחשבתו לבעל הכחות כולם אדון יחיד המלא כל עלמין ואין כאן שום שליטה ומציאות כח אחר כלל. לכן היה נכון לבו בטוח בזה שלא ישלטו עליו פעולות הכשפים הנמשכים מכחות המרכבה טמאה. ז"ש לא מסתייע' מילתיך אין עוד מלבדו כתיב:"

מראה כהן סנהדרין סז, ב (הרב שמעון כאהן)

"צ"ב עניין מכחישים פמליא של מעלה, וגם מה התחדש דאין עוד מלבדו אפילו לדבר כשפים, אטו הוה אמינא שאין הקב"ה יכול לבטל פעולת הכשפים, הלא הוא הבורא והמקיים והמנהיג את הבריאה כולה.

ובנפש החיים (שער ג' פרק יב) מבאר את העניין שפמליא של מעלה הכוונה למערכת הכוכבים והמזלות שעל ידם מונהג העולם בצורה הטבעית, וכוחות הכשפים הם בעולם גבוה יותר מהכוכבים והמזלות מהמרכבה הטמאה, ולכך יש בכוחם לבטל ולשנות את ההנהגה הטבעית ולעשות נפלאות.

אמנם אין הכוח שלהם מעצמם ח"ו אלא הקב"ה הוא לבדו בעל הכוחות כולם וממלא כל העולמות ואין עוד מלבדו שום מציאות וכח כלל, והתחדש כאן עוד שהאדם שיתדבק במחשבתו בבורא לבדו ויקבע במחשבתו באמונה גמורה שאין עוד מלבדו שום כוח ורצון אחר כלל, מיד יתבטלו ממנו כל כוחות הטבע וכל הכוחות כולם ולא יוכלו להשפיע או להזיק לו כלל, וזה מה שאמר רבי חנינא "לא מסייעא מילתיך אין עוד מלבדו כתיב", דהיינו שהוא דבק תמיד במחשבה זו באמונה שלמה וממילא לא ישלטו בו כוחות הכישוף.

והיינו דאמרינן שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה, דודאי רבי חנינא לא החזיק את עצמו לנפיש זכותיה מכוח תורתו ומעשיו הטובים שיהיה ראוי עבור זה לנס שלא ישלטו בו כוחות הכישוף, אלא התכוין לסגולה זו. [ויש לפרש "זכותיה" מלשון זה ונקי, כי לפי זוך וטוהר המחשבה כך מתבטלים יותר הכוחות האחרים, ורבי חנינא דנפיש זכותיה התבטלו ממנו אפי' כוחות הכשפים]."

אשל אברהם (הרב אברהם יעקב ניימארק) סנהדרין סז, ב

מפני חוזק בטחונו של רבי חנינא בה' ניצל מהכישוף:

"שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה כו' עיין רש"י ואולי ביחוד בדבר זה שמסר נפשו להיות תמים עם ה' בחוזק בטחונו וכמאמרם ז"ל על הפסוק ה' צלך על יד ימינך דהקב"ה סוכך על הצדיקים לפי גודל בטחונם. ועיין יד רמה שפירש באופן אחר".

אלפא ביתא (הרב משה קאצנלנבורגן) עמ' 122

אם אדם מייחד את מחשבתו בביטול גמור כלפי הקב"ה הכשפים לא פועלים עליו (נראה ממנו שרבי חנינא לא סמך על עצמו והיה מוכן להינזק מהכשפים והגמרא מספרת שבאמת היו לו הרבה זכויות):

"אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא אפילו כשפים. ההיא אתתא…זכותיה ע"כ. ולכאורה קשה היאך החזיק רבי חנינא את עצמו כל כך במעלה עליונה דנפיש זכותיה לסמוך על הנס. אמנם יש עוד דבר אחד נקל לאדם לעשות בכל עת צרה שלא יוכל שום אדם להרע לו. והוא לשוב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו באמת ולקבל על עצמו שלא לעשותם עוד ואם יש בהם עבירה שבין אדם לחבירו לקבל על עצמו לפייסם ואחר כך ליחד את עצמו גופו נפשו רוחו ונשמתו אל בחינת אין סוף ברוך הוא בביטול גמור ולא יתערב שום מחשבה אחרת אז לא יכול לשלוט עליו שום פגע רע ואפילו כשפים כי אין עוד מלבדו כתיב ורק מכחישין פמליא של מעלה והוא השתלשלות העולמות אשר ע"י באה לאדם טוב ורע. שם יוכלו לעשות מעשה בהזכיר עונו ופנקסיו נבקרים. וזהו כוונת הכתוב וישקף אבימלך מלך פלשתים וכאשר בערה כאש חמתו של אבימלך על יצחק מקנאתו השקיף עליו לרעה בעד חלוני רקיע. וירא כי לא יכול לו כי הוא קדוש מאד עד שראה אור גדול הופיע למעלה מזיווגו והבין כי היא אשתו. וכל זה בפמליא של מעלה אבל כשמיחד האדם את עצמו וכנ"ל וה' נצב עליו לשמרו שם אין שטן ואין פגע רע יוכל לבא והבן. והנה רבי חנינא אמר לה שקולי וכו' על פי הביטול והיחיד אבל התלמוד אמרו שבאמת רבי חנינא נפיש זכותיה ודו"ק".

שמן ראש – תורה חלק תשיעי ד במדבר פרשת ראה (הרב אשר אנשיל כץ)

הדבקות בה' היא מגינה מהכישופים. אולם הוא הרחיב את המושג של דבקות מעבר לאמונה בה' להתמסרות טוטאלית לה' בענווה גמורה ואפילו מוגזמת שאין לאדם כלום כמו תינוק שאינו יכול לעשות כלום:

"ולכאורה תמוה הלא קרא קדריש אין עוד מלבדו ואפילו כשפים, ואיך קאמר שוב דבאמת מכחישין פמליא של מעלה רק על רבי חנינא אין להם שליטה משום דנפיש זכותיה.

אך הענין הוא דכבר השריש הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק ג פרק נא) וז"ל האיש אשר לא יסור שכלו מה' תמיד, תהיה ההשגחה בו תמיד. והאיש אשר תפנה מחשבתו בקצת עתים, תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בה' לבד, ותמעט בעת שכחו ה'. ומפני זה נ"ל כי כל מי שתמצאהו רעה מן החסידים השלמים, לא מצאהו הרעה ההוא רק בעת השכחה ההוא וכו' עכ"ד. והיינו כי השגחת ה' על האדם תלוי לפי דביקותו בה' והוא דוגמת תינוק קטן שאינו יכול לסדר מעצמו עניניו, אז אבותיו דואגים לסדר לו כל מחסוריו. וכפי מה שיוגדל ועושה צרכיו בעצמו, אז האבות לאט לאט אין מטריחין שוב בעניניו. ועל זה אמר דוד נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי, שהשליך כל מחסוריו על ה' כמו התינוק שמובטח על שדי אמו. ואמר יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם, ואז גם השגחת ה' עליו הוא בתוקף ועוז.

ולכן מי שהוא במדה זו, כי אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים, שהדברים מאירים לנגד עיניו ושכלו כי הכל הוא מה', ואין עוד, אז אפילו כשפים שמכחישין פמליא של מעלה אין להם שליטה עליו, כי לפי ערך דביקותו בה' כן הוא השגחתו יתברך שמו עליו. ולכן רבי חנינא דנפיש זכותיה, והיה דבוק תמיד בה', אז גם כח כשפים אין שולט עליו.

והנה בעת יציאתם למלחמה, היה במדין גם מכשפים, שהרי זקני מדין הלכו וקסמים בידם. וגם בלעם היה שם, ומפריח מלכי מדין בכשפים, והוא עצמו פורח עמהם עד שהראה להם את הציץ שהשם חקוק בו, והם נופלים. ובתרגום יונתן כתב שהיו פורחין באויר בכישוף והזכיר פנחס שם ופרח אחריהם ע"ש. ואם כן בכח הכשפים שהיה בידם, שמכחישין פמליא של מעלה, הרי יוכלו להתגבר על בני ישראל להזיקם ולהחלישם שלא יוכלו להלחם עמהם. על כן הוצרכו לאנשים צדיקים, הבוטחים בה' בכל לבם ונפשם, ואין בהם כחי ועוצם ידי, אלא ידועים כי רק הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ואז ההשגחה לפי הדביקות, ואין צריכין לירא מהם, וכרבי חנינא.

ועל כן אמר החלצו מאתכם אנשים לצבא, שהוא מלשון וחלצה נעלו וחלצו את האבנים, שהוא לשון הסרה, היינו אנשים צדיקים כאלו שיכולים להחליף ולהסיר את עצמם, מכוחם ועוצם ידם, ואין באנושיותם שום כח, אלא מובטחים הם בשם ה', וזהו החלצו מאתכם אנשים, שיסירו האנושיות מעצם, ורק אנשים כאלו יכולים לצאת בצבא, ויהיו על מדין, אז לא רק שילחמו עמהם, אלא גם ינצחו ויהיו הם על מדין, ולא יועיל להם כישופיהם לשוט על ישראל."

העיקר זה הצדיקות

יד רמ"ה מסכת סנהדרין דף סז עמוד ב

מסביר שמי שאין לו חטא אין רשות לכשפים להרוג אותו:

"אמר ר' יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה וכשפים אעפ"י שמלה אחת היא מחוברת היא משתי מלות שכן כשפים כש לשון מכחש פם לשון פמליא ולשון מכחישין כאדם שמכחיש דברי חבירו כענין שם (שבועות מ"ז ב) שני כתי עדים המכחישות זו את זו. ויש לפרש לשון דבר כחוש וחלש כלומר שניתן להם רשות לבטל גזרת פמליא של מעלה שגזר הגזירה טובה לצדיק שאינו גמור שאם נעשו לו כשפים אין אותה גזירה עומדת לו מפני עונותיו משל למה הדבר דומה לאדם שהיה בביתו של מלך וצוה המלך עליו להאכילו ולהשקותו לימים נזדמן לו הרג אחד שנתן לו המלך רשות להרוג כל מי שחטא לפני המלך אם היה זה זכאי ואין בידו חטא הרי הוא ניצול מאליו שהרי לא ניתנה רשות להרג להרוג אלא למי שחטא לפני המלך ואם נמצא בו חטא הרי ניתנה לו רשות להרג להורגו."

חק משה (הרב משה יהודה ליב ברמן) סנהדרין סז, ב

כתב שהכשפים מזיקים למי שיש עוונות – משמע העיקר צדיקות:

"שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה, פירוש דהאמת הוא שאין עוד מלבדו אפילו נגד כשפים וכדאמרינן בנדרים (דף לב. ) כל המנחש שאומר שיש נחש לו נחש אבל באמת לא נחש ביעקב יעו"ש, ומה שנקראו כשפים דמכחישין וכו' הוא מפני עונותינו המבדילין בינינו לבין המקום ברוך הוא ובדרך זה אמרתי לפרש הא דאיתא במדרש (ואתחנן) אין עוד מלבדו אפילו בחללא דעלמא היינו משום דאמרינן בברכות (ו.) אין לך כל רובע חללא דעלמא שאין בו כמה מזיקין ולכן אמר במדרש דגם שם אין עוד מלבדו ולא ישוך הנחש בלא נחש".

עיני יצחק (הרב חיים יצחק ראפאפורט) סנהדרין ז, קז

הסביר שאדם בינוני דינו מסור לפמליא של מעלה שלכשפים יש כוח עליהם, אך אדם שהוא צדיק גמור דינו מסור לקב"ה ודין זה לא משתנה על ידי כשפים:

"וקשה והלא קרא דאין עוד מלבדו סתמא כתיב ומאין נדע לחלק דמיירי דוקא בדנפיש זכותו? ונראה הכוונה בזה שאדם הבינוני דינו מסור לבית דין של מעלה והם נקראים פמליא של מעלה ועליהם יש כח הכישוף להכחיש ולבטל, אבל אדם דנפיש זכותיה אין דינו מסור רק להקב"ה (וכן איתא במדרש להדיא שהמקיים כל המצות הקב"ה בעצמו שומרו) ודינו יתברך שמו אי אפשר שתשתנה וזה מה שאמר (אין עוד מלבדו) רוצה לומר נגד גזירתו יתברך שמו אין שום כח לבטלו רק שאין מי שזוכה לזה אלא צדיק גמור דנפיש זכותיה וכמבואר".

צדיקות במצוות ספציפיות

יערות דבש ב, י

כתב שמה שהציל את רבי חנינא היתה ששמר על הברית:

"ומזה תבין מה שאמרו [סנהדרין סז:] האי איתתא דשקלא עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא לכשופיה, אמר ר"ח לא מסתפי אין עוד מלבדו, ופריך הגמרא האמר ר' יוחנן למה נקרא שמם כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה, ומשני שאני ר"ח דנפיש זכותיה, וקשה הא סתם אמרינן דמכחישין, ואיך סמך ר"ח על נס. אבל לפי הנ"ל יובן, דהיא נתכונה דוקא ליקח עפר מכרעיה דר"ח, כי שמה יש לחיצונים אחיזה, ואם כן תוכל לפעול בכשוף, אבל ר"ח ידע בנפשו כי אף בזה אין לחיצונים אחיזה, כי שמר ברית קודש כראוי, ורגלו רגל ישרה, אמר לא מסתפי, כי לא יועיל עפר זו. וזוהיא כוונת הגמרא דנפיש זכותיה ואין לחיצונים אחיזה בכרעיה וא"ש:"

מצור דבש (הרב דוד צימרינג) סנהדרין סז, ב

מבאר שהזכות של רבי חנינא זה לימוד התורה וההבנה שלו בתורה:

"רבי חנינא דנפשי זכותיה שאם ח"ו תשתכח תורה מישראל מהדר לה איהו מפלפותיה".

העיקר זה מסירות הנפש

עבודת דוד סנהדרין סז, ב

הסביר שכישוף הוא כח בעולם שיש לו אפשרות לשנות מגזירות פמליא של מעלה. צדיקים שמוסרים נפשם על קדושת השם, גם משמים מוסרים נפשם להצילם מהכשפים:

"פירש"י ומסרי נפשי משמיא לאצולי ע"כ. פירוש, דכישוף הוא כח בעולם, שניתן כח למכשפים לפעול נגד פמליא של מעלה, וצריך לזה "מסירת נפש" משמיא לעשות נס להפוך סדרו של עולם לעשות כרצונו יתברך. ובזה יבואר מה דאיתא בברכות (כ, א) דדורות הראשונים אתרחיש להו ניסא מפני שמסרי נפשייהו על קדושת שמו אבל דורות אחרונים דלא מסרי נפשייהו לא אתרחיש להו ניסא. והטעם בזה נראה ע"פ המבואר דענין של נס יש בזה "מסירת נפש" משמיא לשנות סדר העולם, ולכן דווקא לאותם דמסרי נפשייהו על קדושת שמו הקב"ה נוהג מלמעלה מדה כנגד מדה למסור נפשיה משמיא לשנות סדר עולם".

הלימוד מ"אין עוד מלבדו"

מהרש"א חידושי אגדות מסכת חולין דף ז עמוד ב

מסביר את הלימוד מהפסוק, שאם הקב"ה גזר משהו שום כוח גם הכשפים לא יכולים לבטל, ואם פעלו משהו בעזרת כשפים הקב"ה יכול לבטלם:

"אין עוד מלבדו כתיב כו' הכי משמע קרא אין לומר אין עוד על שום אלהים מלבד על הקדוש ברוך הוא והוא שמה שהקב"ה גוזר אין עוד אלהים אחרים שהם כוחות הטומאה והכישוף לשנות הגזירה אבל מה שגוזרים בכישוף יש עוד הקדוש ברוך הוא שיוכל לשנות אותה הגזירה ע"י הזכיות כההיא דרבי חנינא וק"ל:"

תורת חיים (הרב אברהם שור) סנהדרין סז, ב

מסביר כיצד למד רבי חנינא מהפסוק, שהפסוק עוסק ביציאת מצרים וכמו שביציאת מצרים לא הועילו הכשפים למצרים כך גם תמיד:

"אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים נראה משום דקאי איציאת מצרים דרישא דקרא דכתיב או הנסה אלקים ללבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וגומר ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעינך סיפא דקרא אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו משמע דאין עוד מלבדו אפילו כשפים קאמר לפי שמצרים היתה מלאה כשפים כדאמרינן גבי יוסף תבן אתה מכניס לעפריים וכו' ואין עבד היה יכול לצאת ממצרים מפני כשפים ועתה יצאו ששים רבוא שלא הועילו הכשפים לכך אמר אין עוד מלבדו אפילו כשפים".

דבריו הובאו גם במרגליות הים (לרב ראובן מרגליות) סנהדרין סז, ב; שדה צופים סנהדרין סז, ב (הרב שמואל פרידמן)

פירוש מחודש

דברי אמת (החוזה מלובלין) פרשת בלק

למימרא זו שפמליא של מעלה מכחישים את הכשפים:

"וזה כי לא נחש לשון אם לא נחש אתה רוצה שלא תהיה נחש כי אם חיים תפעול ביעקב ולא קסם בישראל כי אמרו רז"ל למה נקראו כשפים שמכחישים פמליא של מעלה, וח"ו שיכחישו הם כי אם הפירוש פמליא של מעלה שמכחישין את הכשפים ולא של מטה. וזה ולא קסם אם תרצה שלא תהיה קסם בישראל תפעול זאת".

לסמוך על הנס כנגד כישוף

מאור לאש (הרב ירון מרדכי זכאי) סנהדרין סז, ב

הסביר שלא נחשב לסמוך על הנס כי אפשר להניח שצדיק ינצל בתפילתו:

"ואף על פי דקיימא לן שמנכין מזכויותיו למי שנעשה נס? נראה לי על פי מה שכתב המרש"א בקידושין דך כט: בחידושי אגדות ד"ה אפשר דמתרחיש ניסא וזה תורף דבריו דחסיד שאני דתלינן דניצול בתפילתו[2]".

מי באר סנהדרין

כתב שלא היה ברור לו שינצל:

"קצת קשה איך סמך רבי חנינא על נס ובפרט לתלות בזכות עצמו. ונראה דהיינו מה שרש"י מדייק ואם תוכלי מאתו יצא ואני מקבלן. פירוש דלא החליט בודאי שינצל".

מקרים נוספים של צדיקים שכישוף לא פעל עליהם

זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות דף לו עמוד ב

מסופר על רב הונא שמכשפה ניסתה לכשפו בעזרת מים ועפר, ורב הונא לא פחד ממנה ואמר שלא יועיל לה וגזר עליה שתתבלבל ותמות כדי שלא תפגע באנשים אחרים:

"רב הונא הוה סליק מבבל לארץ ישראל והוה סליק להתם איערע בחד כפר חמא ההיא אתתא דהוה אתיא אבתריה ארמאת מיין (נ"א עינה) אכתפוי ונטלת עפרא מרגלוי אהדר רישיה ואמר לה עבידי וטול בתראי דהא לא כלום גבאי (נ"א טול ועבידי בתראי בהא דלא גבאי) אבל גוזרני עליך בלבולא בדעתך. לבתר אמר לא (בגינך) [בגיני] אלא בגין דלא תיקטלי בני אינשא אוחרנין וכן הוה איתבלבל דעתה ולא ידעה מידי ומתה ועל דא כתיב לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך [תלים צ"א]:"

[1] חגיגה ד, ב

"רב יוסף כי מטי להאי קרא בכי: ויש נספה בלא משפט אמר: מי איכא דאזיל בלא זמניה? – אין, כי הא דרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מלאך המות. אמר ליה לשלוחיה: זיל אייתי לי מרים מגדלא שיער נשייא. אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי".

[2] מהרש"א חידושי אגדות מסכת קידושין דף כט עמוד ב

"אפשר דאתרחש ניסא כו' ק"ק דהיאך דחה אביי אותו למקום סכנה על הספק דשמא יתרחש ניסא וגם אם יתרחש ניסא יהיו מנכין לו מזכיותיו כדאמר בעלמא וי"ל דודאי סמך אביי על חסידותו ושמתוך תפלתו לא יהיה ניזוק ויהרוג את המזיק ואין זה מקרי נס אלא שאמר דשמא קודם תפלה יתרחש ניסא וינכו לו מזכיותיו ומשום ספק זה אין למנוע הודאי שיהרוג אותו ולזה יתיישב דא"ל למחר אי לא איתרחש ניסא כו' שהיה מתרעם עליהם שלא תלה הדבר בתפלתו אלא בניסא והבאתם אותי לידי מדה זו שמנכין לי מזכיותי ודו"ק:"

הדוגמא שם זה גם משהו רוחני (שד) כך שאולי אפשר לומר שצדיקים מוגנים מפגעים רוחניים.