ברכות מרבנים ומקובלים
ברכות מרבנים
תוכן הדברים כאם הוא לא ביקורת על בקשת ברכות מרבנים, אלא בעיקר שאין מה לפנות אליהם בדברים מסוימים.
(בדברים גשמיים – כי הרב עסוק [בעל התניא], לבקשת מופתים [רבי שמחה בונים מפשיסחה], על לימוד תורה – כי צריך להתאמץ ללמוד [רבנים חרדים מהדור הקודם]).
תניא, אגרת הקודש כב – שאין מה לשאול רבנים בעניינים גשמיים
האדמו"ר הזקן כותב שאין לבוא אליו כדי לקבל עצה בעניינים גשמיים. ומזכיר שמה שאמרו חז"ל שנהנים ממנו עצה ותושיה הכוונה לדברי תורה [כלומר, בדברי תורה נכון לבוא לצדיק].
בהקדמת התניא כתב זאת גם ביחס לעניינים רוחניים. ש'ליקוטי אמרים' אלו תשובות לשאלות ששאלו אותו, ובגלל שאין זמן כדי שכל אחד ישאל בפרטות, הוא ריכז את התשובות, וכך כל אחד יוכל לקבל הכוונה בעבודת ה' מהתשובות הללו ולא יזדקקו לבוא אליו ל'יחידות'.
הערה: האיגרת המלאה נדפסה ב'אגרות בעל התניא ובני דורו' לט. הרעיון העיקרי הוא שהאדמו"ר לא יכול לקבל אנשים כל הזמן, ולכן נתקנו תקנות מסודרות (ומגבילות מאוד) מתי וכמה מותר לבוא, וכן לאיזה צורך. כאן אפשר לראות על ההקשר.
"אהוביי אחיי ורעיי מאהבה מסותרת תוכחת מגולה לכו נא ונוכחה זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור ההיתה כזאת מימות עולם ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע כ"א לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו כי באמת כל עניני אדם לבד מדברי תורה וי"ש אינם מושגים רק בנבואה ולא לחכמים לחם כמארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ושבעה דברים מכוסים כו' אין אדם יודע במה משתכר כו' ומלכות בית דוד מתי תחזור כו' הנה הושוו זה לזה ומ"ש בישעיה יועץ וחכם חרשים וכן משארז"ל ונהנין ממנו עצה ותושיה היינו בד"ת הנקרא תושיה כמארז"ל יועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כו' שסוד העיבור קרוי עצה וסוד בלשון תורה כדאיתא בסנהדרין דף פ"ז ע"ש בפרש"י:
אך האמת אגיד לשומעים לי כי אהבה מקלקלת השורה והנה היא כסות עינים שלא לראות האמת מרוב אהבתם לחיי הגוף לש"ש לעבוד בו את ה' ברשפי אש ושלהבת גדולה מאהבת נפשם את ה' וע"כ היטב חרה להם בצער הגוף ח"ו ה' ירחם ואין יכולין לקבל כלל עד שמעבירם על דעתם לכתת רגליהם מעיר לעיר לשאול עצות מרחוק ולא שעו אל ה' לשוב אליו ברוח נמוכה והכנעת הגוף לקבל תוכחתו באהבה כי את אשר יאהב ה' וכו':
הקדמת התניא
אך ביודעיי ומכיריי קאמינא, הם כל אחד ואחד מאנשי שלומינו שבמדינתינו וסמוכות שלה, אשר היה הדבור של חיבה מצוי בינינו, וגילו לפני כל תעלמות לבם ומוחם בעבודת ה' התלויה בלב. אליהם תטוף מלתי ולשוני עט סופר בקונטריסים אלו הנקראים בשם "לקוטי אמרים", מלוקטים מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן המפורסמים אצלנו, וקצת מהם נרמזין לחכימין באגרות הקדש מרבותינו שבארץ הקדש תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן. וקצתם שמעתי מפיהם הקדוש בהיותם פה עמנו. וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנשי שלומינו דמדינתינו תמיד, כל אחד לפי ערכו, לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה', ונכון יהיה לבו בטוח בה' גומר בעדנו."
על רבי שמחה בונים מפשיסחא – נגד מופתים בידי צדיקים
מתוך הספר 'בין פשיסחא ללובלין', עמוד 357. המקום הכי קדום שראיתי לכך הוא משנת תש"ב, בכתב העת סיני י, עמוד של.
"כמו כן היה רבי שמחה בונם מפשיסחה מתנגד לנתינת מופתים על ידי הצדיקים. 'אותות ומופתים – אמרו חסידי פשיסחה – באדמת בני חם', וראו בהם גורם לירידת החסידות והתפשטות 'קטנות דמוחין'. המכות והמופתים שנראו במצרים היו סימן ל'טמטום המוח' של המצרים."
הרב אבינר – נר באישון לילה, 'ברכה מרב', עמוד 78
הרב אבינר מסביר שאכן יש לפנות לרב שיתפלל על החולה, אבל רבנים אינם קוסמים, ועיקר המאמץ צריך להיות ב"תשובה ותפילה וצדקה". ומביא הסבר מהרב קוק, שבעצם הבקשה מהצדיק ונתינת הכבוד לצדיק האדם כבר מקושר לצדיק ואור הצדיק מאיר בו.
אבל זה לא טוב שאנשים פונים לרבנים ומבקשים ברכות מכל הבא ליד, ובכך הופכים את הרב ל'רב של ברכות' ולקוסם, אלא הדרך העיקרית היא בלימוד תורה וקיום מצוות.
"ברכה מרב – יש המאמינים שברכה מרב תפתור את בעיותיהם.
אמרו רבותינו: "כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים" (בבא בתרא קטז א). "מנהג זה בצרפת, כל מי שיש לו חולה, מבקש פני הרב תופס ישיבה שיברך אותו" (נ"י שם). "יש אומרים שמי שיש לו חולה בביתו, ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים, וכן נהגו לברך חולים בבית הכנסת" (שו"ע יו"ד של"ה הגה).
ודאי שמה שאמרו רבותינו הוא אמת ויציב, אך יש לדעת שרבנים אינם קוסמים שיכולים להפוך עולמות ולפתור את כל הבעיות בעזרת ברכות. ברכה מרב היא חלק מן המאמץ, ולא הכל. המאמץ העיקרי הוא: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה" (תפילת ימים נוראים. בראשית רבה מד יב). גם כוח ברכתו של הרב הוא מפני שהוא מתפלל, וכמו שאמרו חז"ל שהרב כל כך מצטער בתפילתו עד שנעשה בעצמו חולה (ברכות יב ב).
מרן הרב קוק הסביר שכוחה של בקשת הברכה או התפילה מהרב נובע מהעילוי המוסרי שבעצם הבקשה: "… מי שמבקש מן הצדיק איזה דבר של תועלת להתפלל עבורו, כבר הוא מקושר בנשמתו ע"י יחש הכבוד והאמונה, וממילא מאיר ברוחו ג"כ חלק מהאור העליון שבנשמת הצדיק" (פנקס ה, כט). בני אדם רבים פונים לרבנים ומבקשים ברכות מכל הבא ליד – לכאבים, לזיווג הגון, לפרנסה, לחינוך ילדים, להצלה מהרהורי עברה – ובכך הופכים את הרב ל"רב של ברכות", לקוסם. לא זו הדרך, אלא יש ללמוד תורה ולקיים מצוות, לקנות יראת שמים ומידות טובות. ברכה מרב אינה כפתור קסם הפותר הכל. לא במילה אחת עפים לשמים, אומר רבי יהודה הלוי (כוזרי א קטו), ולא במילה אחת פותרים בעיה. צריך לעמול (עיין סגולות, עבודה וקיצורי דרך). עיין גזרות רעות, ייעוץ רבני בעניינים גשמיים."
הרב שלמה אבינר – מאמר באתר כיפה
מופיע כאן.
ברכה זה טוב, אבל יותר טוב להשקיע בצדקה ובמעשים טובים, ולהתברך בברכת כהנים.
"ללכת לרבנים לקבל ברכה?
תמיד טוב לקבל ברכה מכל אדם, ואפילו ברכת הדיוט לא תהיה קלה בעיניך, וקל וחומר ברכה מרב. אבל יש רעיון יותר טוב: את הכסף, הן של הנסיעה הן עבור הרב, לתת לצדקה כי זו מצווה ברורה.
אנשים נוהגים לכתת רגליהם למרחקים, לשלם כסף רב עבור הנסיעה, לחכות בתור זמן רב, ולפעמים גם לשלם כסף רב, כדי לקבל ברכה מרב.
ודאי, תמיד טוב לקבל ברכה מכל אדם, ואפילו ברכת הדיוט לא תהיה קלה בעיניך, וקל וחומר ברכה מרב. והרי נפסק בפירוש: "יש אומרים שמי שיש לו חולה בביתו, ילך אצל חכם שבעיר, שיבקש עליו רחמים" (שו"ע יו"ד שלה י הגה).
אכן, זה רעיון טוב, אבל יש רעיון יותר טוב: את הכסף, הן של הנסיעה הן עבור הרב, לתת לצדקה כי זו מצווה ברורה. את הזמן של הנסיעה וההמתנה בתור, להשתמש בו לעשות חסד, שזו מצווה ברורה. ובאשר לברכה, הרי ודאי ריבונו של עולם חשב על זה, ונתן לנו אפשרות לקבל ברכה ישירות ממנו ולא מרב, כל בוקר, בברכת כהנים:
"ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו כז). לא הכהנים הם המברכים, אלא ד', הם רק שלוחים. לכן, גם כהן רשע אומר ברכת כהנים, ואין לתמוה על כך, כותב הרמב"ם, שהרי לא הוא המברך, אלא ד' הוא המברך (רמב"ם, הלכות תפילה טו ז).
וכתב הג"ר דוד כהן בהסכמה לס' 'ברכת כוהנים באהבה': "לפני איזה זמן הייתי אצל מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן (שליט"א) [זצ"ל], ואמר לי שתמוה אצלו מאוד לראות אנשים הזקוקים לאיזה ישועה שמבקשים ומחפשים לקבל ברכות, והרבה פעמים נודדים למרחקים בשביל כך, ואף שאין להם שום אסמכתא שיש עניין בברכותיהם של המברכים, ואינם שמים אל ליבם שיש להם לסמוך בכל יום ברכה שהקב"ה הבטיח שיש בה כח והיא פועלת שפע של ברכה, והיא הברכה שמברכים הכוהנים בכל יום, ואינם משתדלים לרדוף ולהשתדל אחר ברכת כוהנים" (מובא באורחותיך למדני עמ' לח)… [וביאר את תוכן ברכת כהנים]
זאת ועוד, לפעמים הרבנים כל כך עמוסים וטרודים מבקשת הברכות, שאין להם כח לפרט ברכותיהם. ועיין ביוטיוב איך הגר"ח קנייבסקי מרוב עומס, נאלץ לצמצם ולומר בּוּהָ בּוּהָ, כלומר ברכה והצלחה…"
הרב דוד כהן (תש"ע) – מכתב בספר 'ברכת כהנים באהבה' עמוד ג
מספר שהרב שטיינמן אמר לו, שתמוה שאנשים באים אליו לבקש ברכות, בלי שיש להם איזו אסמכתא שהברכות יועילו, ולא שמים לב שיש להם כל יום ברכת כהנים שהיא ברכה שפועלת שפע.
"והנה לפני איזה זמן הייתי אצל מרן ראש הישיבה הגרא"ל שטיינמן שליט"א, ואמר לי שתמוה אצלו מאד לראות אנשים הזקוקים לאיזה ישועה, שמבקשים ומחפשים לקבל ברכות, והרבה פעמים נודדים למרחקים בשביל כך, ואף שאין להם שום אסמכתא שיש ענין בברכותיהם של המברכים, ואינם שמים אל ליבם שיש להם בסמוך בכל יום ויום ברכה שהקב"ה הבטיח שיש בה כח והיא פועלת שפע של ברכה, והיא הברכה שמברכים הכהנים בכל יום, ואינם משתדלים לרדוף ולהשתדל אחר ברכת כהנים."
הרב בן ציון מוצפי
כאן. דוחף להתפלל לה', במקום ללכת לרב לבקש ברכה.
"שאלה – 170725
לכבוד הרב שלום רב
האם מותר ללכת לרב… לקבל ברכה? תודה.
תשובה
מה קרה שאתם לא מבקשים ישירות מהשם יתברך שהוא אבא שלנו?"
הרב אליעזר שלמה שיק
מתוך אתר שו"ת ברסלב.
השואלת כותבת שהיא מחוברת לברסלב, אבל חברות שלה לוקחות אותה שוב ושוב לכל מיני רבנים ואדמו"רים לקבל ברכה (והיא מפחדת לפספס, שמא בדיוק ברכה זו תועיל), והיא מתפזרת ומותשת, ורצתה 'להגיע לרבינו' בקרוב אבל שוב מושכות אותה מרב לרב.
הרב עונה שלא טוב להסתובב בין הרבה רבנים, כי לימוד מהרבה רבנים זה לא טוב [הוא מפנה לדברי רבי נחמן, ונדמה לי שהכוונה לדברי הגמרא שהלומד מכמה רבנים אינו רואה סימן ברכה], והיא צריכה להיות חזקה ולמשוך את החברות שלה ליסוע לאומן במקום שהן ימשכו אותה, שהצדיק הוא זה שמשדך את כל השידוכים, וראינו בחוש שאלו שנסעו לאומן והתעקשו אכן הצליחו למצוא זיווג הגון.
"שאלה:
מאת יהודית:
שלום לרב מיבנאל ה' ישמרהו ויחיהו.
חברותיי רוצות לקחת אותי לקבל ברכות מכל מיני רבנים ואדמורי"ם, אך אני מסבירה להן שוב ושוב שאני מחוברת לברסלב, ושאני לא יכולה להתפזר ככה, אבל בכל פעם מחדש הן משכנעות אותי ש"הנה הישועה תגיע מפה"… אני מאוד רוצה להגיע אל רבינו בקרוב, ודווקא לאחרונה הן שוב רצות מאדמו"ר לאדמו"ר לקבל ברכות ועצות, ואני מוצאת את עצמי מצטרפת אליהן ממש בלי רצון, רק מהפחד שאם לא אלך אז לא תהיה לי ישועה. אני מותשת מאוד בגלל זה. מה הרב חושב על כך?
תשובה:
בעזה"י יום ג' לסדר מסעי כ"ד תמוז ה'תשע"ד
שלום רב אל יהודית תחי'
לנכון קבלתי את מכתבך.
אל תבלבלי את עצמך מאף בריה שבעולם וכו', כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ספר המדות אות אמונה חלק ב' סימן ז') כשהולך מרב לרב, אז צריך לחזק אמונתו באחדות השם יתברך, כי הלימוד מהרבה מלמדים מזיק לאמונת היחוד. וכן הרב שיש לו אמונת היחוד, הוא יכול להאיר לכל תלמיד ותלמיד לפי כוחו, וכל תלמיד אינו שומע אלא מה שצריך לו ולא יותר; ולכן מה לך לרוץ מרב לרב וכו' שזה סתם מלחיץ את האדם?
אדרבה, את צריכה להיות מאוד חזקה, ולעורר את החברות שלך שיסעו אל ציון רביז"ל באומן אשר בפירוש אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן פ"ט) שהצדיק הוא השדכן המשדך את כל השידוכים, וראינו בחוש כל אלו שנסעו אל ציון רביז"ל והתעקשו עבור מציאות הזיווג זכו למצוא זיווג הגון, ולכן במקום שהחברות שלך יסחבו אותך בכל מקום, תראי את לסחוב אותם אל ציון רביז"ל.
המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים, אליעזר שלמה שיק."
הסטייפלר – לא תהיה גדול בתורה מברכות, אלא משקידה
הציטוט מכאן.
הסטייפלר מדגיש שכדי לגדול בתורה צריך ללמוד בשקידה, ולא לקבל ברכות מרבנים.
"בחור צעיר ניגש אל מרן רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, הסטייפלר, וביקש ממנו ברכה לגדול בתורה, והתייעץ עימו לאיזו ישיבה כדאי ללכת. השיב לו הסטייפלר את המילים הבאות: "צריך אתה לדעת שלא מהברכות תהיה גדול בתורה. יש רק עצה אחת: להתרחק מן הבטלה ולנצל את כל הזמן. ולכן גם אין הבדל לאיזו ישיבה תלך. לא הישיבה קובעת את ההצלחה של הבחור, אלא השקידה שלו"."
הרב שך – מחשבת מוסר א, עמוד שכז
גם הרב שך אמר שכדי לגדול בתורה העיקר ללמוד, ולא לקבל ברכות מרבנים.
"לזכות לתורה צריך עמל ויגיעה ולא מתוך ישיבה ומנוחה, לא בשלוה, מרוב שינה. בודאי צריך לישון בזמן ולאכול בזמן, אבל יש להבין שצריך לעמול, ומי שמונח ושקוע בלימוד יודע שכ"ד שעות מעת לעת אפשר לחשוב ולהרהר בלימוד!
אנו מחליפים את העיקר והטפל, הולכים לבקש ברכה, וכי זה הוא העיקר שעוזר? כשלומדים מתעלים! לוקחים את הטפל, כמו שכתב ה"מסילת ישרים" (בהקדמה ופי"ח) על דברי חסידות מסויימים שהם טפלים [כטבילת קרח ושאר ענינים], אבל לא זה העיקר! חושבים שנסיעה למירון בכל הזדמנות על קבר רשב"י יועיל, והרי לשבת יום אחד וללמוד חשוב יותר! על כל דבר קטן נוסעים לעמוקה או למירון להתפלל, ולא מבינים שזו עם הארצות! וכי כך בני תורה יוכלו לדעת ללמוד? האם כך עשה רבי עקיבא איגר ובעל ה"קצות החושן"? צריך להתפלל כראוי ולבקש ולקיים מצוות, אך לא באופן שקמים מאוחר בבוקר ורצים למקוה ואחר כך מתפללים מהר, שעושים את הטפל לעיקר."
הרב משה צוריאל – אוצרות המוסר ג, א (עמוד 212)
הרב משה צוריאל כותב שזה טוב לקבל ברכה מצדיק (אמנם לגבי תפילה – צריך שהאדם יתפלל בעצמו אם מסוגל), אבל יוצא נגד המחשבה שברכת הצדיק בטוח תתגשם.
"הדברים שיש ליזהר בהם כדי לא לפגום בעקרון זה של האמונה בהקב"ה… א – פולחן האישיות, שלא כתורה
כתב הגר"ח מולוז'ין ("נפש החיים", שער ג, פ"ט): "ואפילו להשתעבד באיזה עבודה (לה') לבחינת רוח הקודש שבאיזה אדם נביא ובעל רוח הקודש, גם זה נקרא עובד ע"ז ממש". ולכאורה יש למצוא מקור לדבריו ברמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ז): "וכן העובד כוכב או מזל וזולתו (כאן הכוונה לאדם כלשהו) כדי להיות מליץ בינו ובין ריבון העולמים, הרי הוא מין". יש בני אדם בזמננו הסבורים, שאם "אישיות דגולה" פלוני יוציא מפיו ברכה, הענין "מוכרח" להסתיים בהצלחה. הללו סבורים שיש "כח על טבעי" למבטא שפתיו של "פלוני", וכבר אין צורך להתפלל להקב"ה אלא העיקר הוא לפנות אל הדגול ההוא… (והביא מקורות שפחות טוב שה'צדיק' יתפלל עליו, אלא צריך שהאדם יתפלל על עצמו).
וצריך להעיר שיש תועלת רבה לקבל "ברכה" מהצדיק (כלשון חז"ל: "אנשים של צורה") כמ"ש חז"ל בענין: "דאמר לי אבא, זיל גביהו דליברכוך" (מו"קט ע"ב) וכמו רב נחמן ור' יצחק, שבקש ממנו "ליברכן מר" (תענית ה ע"ב). אלא שיש הבדל בין "ברכה" לבין בקשה ממנו "להתפלל" בעבורו. כי כדברי רש"י (בראשית כא, יז) אין להמעיט את הערך העליון שהאדם יתפלל לה' בעבור עצמו ולא יסתמך על אחרים. אבל איחולי "ברכה" אינם בסוג זה…
"אמונה" חזקה זו באישיות מסוימת היא גם נחלת הרבה בזמננו שהולכים לשאול אותו הצדיק בעניני שידוכים, או לגבי מקור פרנסה, או לגבי מקום דיור, ואילו היו שואלים "עצה" ממנו היה זה ראוי ונכון, כפי ברכת חז"ל: "ונהנין ממנו עצה ותושיה" (אבות, ו'). אבל הם שואלים אותו בתור "אורים ותומים", באמונה שהשכינה מדברת מתוך גרונו, וכפי אשר יבטא מפיו כן יהיה. השואלים הללו נשענים על דיבור פיו של הנשאל אפילו לבטל החלטת רופא המטפל או יעוצו של המנתח. והנה מי לנו גדול מן בעל ה"תניא" שהיה מראשי השוללים התנהגות כזאת, וכך לשונו (אגרת הקודש, כב, דף קל"ד)…"
הרב יואל בן נון
פורסם במוסף שבת של מקור ראשון (3.2.2011), וכאן.
הרב יואל בן נון מסביר במאמרו, ע"פ הרב קוק, ששיטת הדביקות בצדיקים היא לא טובה למרות התועלת שיש בה, אלא יש להידבק בנשמת האומה. ההסבר של הרב קוק הוא שבצדיק יש גם חסרונות, והדביקות בצדיק מובילה לעיתים להידבקות בחסרונותיו ויציאה מהאיזון בו נמצא הצדיק[1].
"סכנת הדבקות בצדיק
הרב אברהם יצחק הכהן קוק היה 'מורה הדור' בארץ ישראל המתחדשת. הראי"ה הוא שהורה 'תורת ארץ-ישראל' לדור שלם, ובמרכזה הרעיון של 'כלל ישראל'. יתר על כן, הוא העביר את הדגש החינוכי-התורני מדאגת הפרט לעצמו, ולעולמו הרוחני שלו, אל הדאגה לאומה הישראלית בכללה, בכל ממדיה.
בפִסקה בעלת חשיבות מיוחדת, שנדפסה ב'אורות ישראל', כתב הראי"ה דברי ביקורת יוצאי דופן על ה'דבקות בצדיק' כשיטה חינוכית-תורנית, וכדרך בעבודת ה', כמובן וכדרכו, רק אחרי פתיחת שבח על התרומה החשובה בשיטה זו לנפשות רבות:
הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כוח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי-נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הווייתית, וידבק גם כן בחסרונותיו – הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי.
אשריהם ישראל, שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ה' הטוב (אורות עמ' קמ"ו).
התופעה המבוקרת עצמה מוכרת היטב. לא אחת ולא שתיים מהמחלוקות הקשות בין יהודים הביאו פילוגים וקטטות, חרפות וגידופים, חרמות והחרמות, וגם אסונות ממש. רבות ורעות אלה, פעמים רבות נגרמו על-ידי כמה מן 'המשמשים בקודש' שלא שימשו כל צורכם, ועל-ידי כמה מן החסידים-הדבקים שהתדבקו בפרט בחסרונות הצדיק (כמו: תקיפות יתר, לשון חריפה עד קטלנית, נטיית פלגנות, קורטוב ומשהו של גאווה, או של שלילת הזולת, וחז"ל כבר הפליגו בתופעה חמורה זו עוד בימי בית שני).
הראי"ה מדגיש כאן כי בעוד אצל הצדיק עצמו יש איזון בדרך כלל, והמידות הטובות גוברות על החסרונות, אצל כמה מן החסידים-הדבקים החסרונות הופכים לעיקר, עד שעלולים הם להשפיע לרעה גם על הצדיק, וגם על החברה היהודית בכללה. אף קרה כבר שיצאו כל מעלות הזיכוך הנפשי, הרוחני והנשמתי, עם כל נקיות הגוף וטיהור המעשים, ונפלו בחסרונות ההם, עד שכלו בעשן המחלוקות והשנאה, ואפילו אב הרחמים נשאר שוכן מרומים, והצל לא הציל…
מיסוד למלכות
לפנינו חידוש גדול מאוד בדרך עבודת ה' בדור הזה. במקום הדבקות ב'צדיק', הורנו הראי"ה להידבק ב'נשמת האומה'. בכך הוא נטל את כל מערכת המושגים של 'צדיק יסוד עולם', שפותחה ב'חסידות המאוחרת', נשא אותם 'על גבו', וחיבר אותם אל 'כנסת-ישראל'. כלומר, העביר אותם מספירת יסוד לספירת מלכות. זהו חידוש נועז ביותר (אף שכבר היו ניסיונות מעטים לפניו). הראי"ה עצמו טען וחזר וטען שאי אפשר היה לחוללו בדורות קודמים, אלא בדור הזה של ה'קץ המגולה' ל'תשועת ישראל'.
זה מסביר בבת אחת גם את אי-יכולתם של צדיקים יסודי עולם כהגר"א לחולל חיבור שכזה. גם ר' נחמן מברסלב, שנמשך בכל לבו ונפשו אל החיבור הזה, לא זכה לו, ואף לא הצליח להישאר בארץ ישראל, שאליה התגעגע כל כך.
באווירת ההפרטה ששוררת היום, חוזרים רבים מן הצעירים מחפשי הרוחניות והדבקות אל החסידות, ואל הדבקות ב'צדיק' במקום ב'נשמת האומה', ואינם יודעים שזוהי חזרה אל הגלות, וירידה רוחנית עמוקה, מקדושת ארץ ישראל אל בית הקברות האוקראיני (אומן), בהיפוך שאיפתו האמיתית ומגמתו של ר' נחמן עצמו, שכל כולה חתומה בחותם של ארץ ישראל.
אולם איך באמת אפשר לחולל חיבור שכזה של עובדי ה' באמת עם נשמת האומה? – רק על-ידי "זיווג קודשא בריך הוא ושכינתיה" – כלומר, כל שפע האורות שמתרכז ב'תפארת' – שהיא מתן תורה וגילויה של תורה בעולם, והיא תכלית העולם – ותמציתו האחרונה ביסוד – יתחבר עם המלכות, היא השכינה, היא כנסת-ישראל. ואולם מי הוא זה האיש שיכול לומר על עצמו שהוא כשלעצמו אינו ראוי כלל להיקרא 'צדיק', ובה בעת הוא בעצמו יוכל לחולל חיבור שכזה?
התשובה הנכונה נמצאת בדברי הראי"ה במקומות רבים – החיבור ששום אדם אינו יכול לחולל – גואל ישראל ה', הוא לבדו יכול – והוא אכן מחולל את החיבור הזה על-ידי שהוא מתחיל לעורר את לבבות ישראל לקיבוץ גלויות, והמוני עם מתחילים לשוב אל ארץ ישראל, ארץ האבות, ארץ השכינה. החיבור הזה של צדיקים, בינונים ורשעים, עם ארץ ישראל, הוא המחולל את הזיווג הזה בין כל שפע האורות העליונים לבין נשמת האומה, 'כנסת ישראל', הקמה לתחייה."
ברכות ממקובלים
תשובת הרב יעקב אריאל וההרב אבינר, של"'מקובלים" המירכאות אין מה לפנות לקבל ברכה, אבל ניתן להתברך ממקובלים אמיתיים.
הרב יעקב אריאל – ברכות בתשלום מרבנים מקובלים
זה הקישור.
"שאלה
אנחנו נשואים 7 שנים ללא ילדים והלכנו אל רב מסויים על מנת לקבל ברכה לילד. לפני כניסתנו לרב היינו צריכים לחתום על טופס התחייבות שבמידה ויש היריון אני צריכה לשלם סכום מסויים ואם יש לידה אז עוד סכום ולהזמין לסנדקאות. נכנסנו והרב קיבל אותנו ל 5 דק'. אמר רק ברכה והצלחה והביא לי תאריך לעוד שלושה חודשים היריון. אני ובעלי יצאנו משם בהרגשה מאוד לא טובה. מה דעת הרב בנדון?
תשובה
האופנה לפנות ל"מקובלים" לא מקובלת על הפוסקים. יש מקובלים נסתרים שבזכות צדקותם ניתן להתברך, אולם הם מעטים ולא ידועים.
אפשר להתפלל לה' ישירות ללא מתווכים. אפשר גם להגיע לכותל או למערת המכפלה.
יש מקום לפקפק בתוקף התחייבותכם. שה' ישלח לכם ברכה והצלחה."
הרב אבינר – פסקי שלמה ב, עמוד 133-134
"ברכת מקובל
ש: במצוקתי הלכתי לקבל ברכה ממקובל אך הוא אמר שבתמורה הוא מקבל כסף.
זה אמת?
ת: אמר רב אחד: מי שמקבל אינו מקובל.
…
ברכה מפי רב
ש: יש מעלה לקבל ברכה מפי מקובל או אפשר מפי רב?
ת: מאלה ש"כל מחשבתם דבקה בעבודתו ונפשם קשורה ביראתו כל היום". ספר החינוך שעח בטעם למה ד' ציווה שברכתו תבוא דרך כוהנים, והוא הדין צדיקי עליון משרתי אל המייגעים עצמם בתורה ועבודת ד'. פס"ת קכח 2 (נר באישון לילה (80-81))."
[1] את דברי הרב קוק ניתן להסביר גם באופן הרבה יותר מסויג, שהדביקות בצדיק היא דבר טוב, אלא שצריך להיזהר מהחסרונות שלו. במאמר הזה יש דיון נרחב על יחס הרב קוק לדביקות בצדיקים.