הנזק העצמי של בעל עין הרע

משנה אבות ב, יא

משנה מסכת אבות פרק ב משנה יא

"רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם:"

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק טז

מביא שמי צרה עינו בחברו מתקצרים ימיו:

"רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם:

עין הרע כיצד מלמד שכשם שאדם רואה את ביתו כך יהא רואה ביתו של חבירו. וכשם שאדם רוצה שלא להוציא שם רע על אשתו ובניו כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על אשת חבירו ועל בניו של חבירו:

דבר אחר עין הרע כיצד שלא תהא עינו של אדם צרה במשנתו של חבירו. מעשה באדם אחד שהיתה עינו צרה במשנתו של חברו נתקצרו חייו ונפטר והלך לו:"

רבינו יונה

בפירוש רבינו יונה על אבות פרק ב משנה יא כתב שעין הרע שמוציאה את האדם מן העולם היא העין הרע של הקנאי שחוץ מזה שפוגע בחברו פוגע גם בעצמו. מביא שעצם זה שאדם קנאי ומתאוה לדברים שלא יוכל להשיג ניזוק:

"יא רבי יהושע אומר עין הרע – פי' מי שאינו שמח בחלקו ועויין את חברו העשיר ממנו מתי יעשר עושר גדול כמוהו והוא גורם רע לעצמו. ולחברו כאשר אמרו חכמי הטבע. מכל אשר לרעהו אויר עולה מן המחשבה ההוא ושורף את הדברים שעויין בהם בעיניו הרע. גם בקרבו ישרף אחר שמתאוה לדברים שאין יכולת מצוי בידו לעשות המחשבה ההיא מקלקלת גופו כי יתקצר רוחו ומוציאתו מן העולם וזהו עין הרע שאמר ר' יהושע וראיה לזה הפי' על שאמר בכאן עין הרע בלשון זכר שזהו העויין ברע. ולמעלה אמר עין רעה שפי' על מדת הכילות שלא כדברי מקצת המפרשים ויצר הרע ושנאת הבריות כמשמען מוציאין את האדם מן העולם:"

רשב"ץ

מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ב משנה יא מסביר הסבר "טבעי", שההבל היוצא מהעין של הקנאי כלפי חברו שורפת גם אותו.

"ומפורסם הוא בתלמוד שעין הרע הוא (העיין) [עין הרואה] את חבירו או את נכסיו דרך קנאה ושנאה והוא מזיק אותו ונכסיו… ואל תתמה מזה שיצאו ניצוצות מהעין מזיקין, שהרי אמרו חכמי הטבע כי האשה בתחילת נדותה כשתסתכל במראה זכה של זכוכית יראו בה טיפי דם וכן יש בני אדם זכי החוש מתפעלים מעין הרע, ועל זה אמר כי מי שיש לו עין הרע על חבירו, יצא מהעולם מהרה. כי כמו שמוציא הבל מעיניו לשרוף את חבירו ונכסיו, כל שכן שהוא נשרף באותו הבל ותשלוט בו הקנאה וירקבו עצמותיו, שנאמר 'ורקב עצמות קנאה' [משלי יד ל]. וכן אמרו חכמים ז"ל, לעולם יראה אדם את ביתו של חבירו כמו שרואה את אשתו ואת בניו, שכל המכניס עין הרע בממונו של חבירו מאבד את שלו, ולא עוד אלא אפילו הוא עצמו, שנאמר 'ורוח נכאה תיבש גרם' [משלי יז כב]. וכן אמרו באבות דרבי נתן [נו"ב פ"ל], שלא תהא עינו של אדם רעה בממונו של חבירו לא בבניו ולא בבנותיו ולא בצאנו ובבקרו ולא בכל מה שבידו. ויש משניות שגורסין עין רעה."

מרכבת המשנה

מרכבת המשנה לר"י אלאשקר על אבות פרק ב משנה יא כתב שבעל עין הרע מזיק לעצמו יותר ממה שמזיק לחברו. נראה ממנו שאחד הסיבות לזה שניזוק שאם הוא בעל עין הרע הוא שנוי על אחרים:

"[יג]. הנה ג"כ זה השלם באלו השלש אזהרות הוא מזהיר לאדם שיתרחק מהם, והוא ג"כ הולך לשטתו כפי הנהגתו. כבר ביארנו שר' יהושע היה שלם בכל מיני השלימות עד שכל האנשים היו משבחים אותו, ולכן בא לבאר ענינו במ"ש חבר טוב כמו שביארנו. והנה האדם שעינו רעה בשל אחרים נמצא חומד ממון אחרים וישנאוהו על זאת התכונה הרעה, והנה הוא הפך חבר טוב.

והנה ג"כ בעל יצר הרע אשר הוא רודף אחר התאוות הגופניות, ולא יהיה בו מדת ההסתפקות, הנה זה יהיה סיבה שיהיה חבר רע ויקלל יולדיו, וכמ"ש שלמה ע"ה ובן כסיל תוגת אמו (משלי י, א), והנה הוא הפך אשרי יולדתו. וזה הענין יביא אותו שבמלאת ספקו יצר לו, ולא די שישנא מינו, אלא אפילו מי שאינו מינו, וז"ש ושנאת הבריות בכללן. והנה זה יהיה הסבה שיהיה רע לכל הבריות, ונמצא שהוא גורם הפסד הישוב. ועל כן לא אמר ימות בלא עתו אשר יתבאר ממנו שהוא חוזר לבעל עין הרע, כי אם מוציאין את האדם מן העולם, ואם הוא מזיק לאחרים, כ"ש שהוא מזיק את עצמו, שכך אמרו על בעל עין הרע שיותר הוא שמזיק את עצמו ממה שיזיק את האחרים."

הרב יוסף נחמיאש

הרב יוסף נחמיאש בפירושו לפרקי אבות ב, יד:

"עין רעה זו כילות. דבר אחר, מי שאינו שמח בחלקו. דבר אחר, זה חומד ובוצע. ויש גורסין עין הרע ומפרשים זה העויין, ולפי זה הרע חוזר לאיש העויין, ויש לגרוס עין בצירי הע'. וכל הפירושים שוים, שמידות אלו מוציאים את האדם מן העולם, הכילות כמה דאת אמר כלי כליו רעים, מרעיב את עצמו ברעב עד שימות. וכן מי שאינו שמח בחלקו, הדאגה תמיתנו. וכן בעויין אמרו כשם שרואה אדם את אשתו ואת בני ביתו, כך יהא רואה את אשתו ובניו של חבירו, שכל המכנסי עין רעה בממונו של חבירו, מאבד את שלו ולא עוד אפילו עצמו שנאמר ורקב עצמות קנאה".

רבי יוסף בן שושן

פירוש רבי יוסף בן שושן על מסכת אבות (פרק ב):

"ברוע עינו לא ישיג תאוותו, ותאוותו תמיתנו. וברוע ליבו אינו רואה כי אם אשר הוא שונא ונתעב בעיניו".

רבי יצחק מטולידו

פירוש רבינו יצחק ב"ר שלמה מטולידו למסכת אבות ב, יא:

"והוא העויין את חברו בעין רעה, וקשה בעיניו טובתו, ורוב הונו, וקנינו. וידוע כי העויין את חברו בעין רעה, עולה אויר מחשבתו הרעה, ושורף הדבר שהעויין לו ביענו הרעה, ומכלהו, וסופו ששורף גם לעצמו כשחמד איזה דבר ואינו משיגו.וזה מנוסה לבעלי הטבע. ולכן אמרו ז"ל כשם שרואה אדם את אשתו ואת בני ביתו, כך יהיה רואה אשתו ובניו ובני ביתו של חברו, שכל המכניס עין רעה בממונו של חברו, מאבד את שלו, ולא עוד אפילו את עצמו שנאמר ורקב עצמות קנאה. אלו השלושה מומין הם חליי הנפש, והנכשל בהם סופו לצאת מן העולם הקיים האמתי והוא העולם השכל הרוחני, בשממון ותמהון לבב כשתמגבר אחד מהם עליו, כל שכן הנכשל בשלשתם כי ירד שאול ולא יעלה."

פתח עינים

בפתח עינים (הרב אליקים גצל לוויטאן) פתיחה, המעלות והנזקים התלויים במראה עינים, מביא שבעל עין הרע ניזוק. מביא גם הסבר פסיכולוגי, שניזוק בגלל שיש לו תאוה שלא יכול לממש. וגם מביא הסבר רוחני, שבעל עין הרע נענש כי כמו שמביט בממון שאינו שלו כך יבוא לו חוסר בממונו (סוג של מידה כנגד מידה):

"וגם רבים מתים בטרם בוא קיצם על פי מחזה עיניהם, כי בעיניהם יחזו כל אשר לאחרים , עשרם וכבודם וכל תענוגות בני אדם ומחמדיהם, ואין לאל ידם להשיגם, לבם נמס בקרבם ומתים מרוב תאותם וקנאתם, כתבנן (אבות ד, כא), 'רבי אלעזר הקפר אומר, הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם'. …

והנה אלה הממיתים את אחרים ומזיקים אותם בעיניהם הרעות, אחריתם רעה, כי גם המה ימותו בטרם בוא קיצם ויחלו בחלאים רעים, כאשר אמרו חז"ל (סוטה ט. ע"ש) 'כל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו'. וכן המחסרים את הון אחרים בעין רעה אחריתם רעה, כי גם מהונם יחסר. וזה דבר הכתוב (משלי כח, כב) 'נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבאנו'. איש רע עין נבהל בראותו הון זרים ומביט בעין רעה, ולא ידע, לא יתן אל לבו לדעת, כי, מפני שנותן עיניו במה שאינו שלו, חסר יבואנו, בהונו, ומה שבידו נוטלין הימנו.

סוף דבר, 'מלאך המות כלו מלא עינים' עיני כל איש ואיש המה 'מלאכי מות', ממיתים אותו ואת אחרים.

וזה דבר הכתוב (משלי כז, כ) 'שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה', שאול ואבדון לא תשבענה – מלבלוע לתוכן כל האדם, מפני זה, אשר איני האדם לא תשבענה. וחז"ל ספרו על אלכסנדרוס מוקדון, (תמיד לב: וראה שם במהרש"א) 'כי מטא לפתחא דגן עדן רמא קלא, פתחו לי בבא, אמרו ליה, זה השער לה' צדיקים יבואו בו, אמר להון, אנא נמי מלכא, אנא מחשב חשיבנא, הבו לי מידי, [תנו לי דבר אחד, הואיל ואינכם רוצים לפתוח לי שער] יהבו ליה גלגלתא חדא [גלגל עינו של אדם]. אתיא תקליה לכוליה כספא ודהבא דיליה בהדיה, ולא הוה תקיל [לא היה שוקל כנגדו]. אמר להון לרבנן, מאי האי? אמרו ליה, גלגלתא דעינא דבשרא ודמא דלא קא שבע. אמר להו, ממאי דהכי הוא דלא שבע? אמרו ליה שקול קליל עפרא וכסיה [כסהו במעט עפר], ולאלתר תקיל, דכתיב (משלי כז, כ) 'שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה' (ע"ש). שאול זה הקבר, ואבדון זה הגיהנם, לא תשבעה, מפני כי עיני האדם לא תשבענה, מפני ראות עינויו בכל תאוה וחמדה מאבד האדם גופו ונשמתו. מאבד שני עולמים, עולם הזה ועולם הבא. ולכן כל בעל נפש יתן אל לבו לעצם עיניו מראות ברע, בכל תאוה וחמדה ובכל טמאה, ואז לא ישלוט בו יצר הרע. ואז לא תשלוט בו עין רעה, כאשר אמרו חז"ל (ברכות כ.) עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו, אין עין הרע שולטת בו".

עין הרע אצל אומות העולם

יד יוסף

ביד יוסף (הרב יוסף צרפתי) פרשת פקודי דרוש רביעי מביא שהעין הרע שאומות העולם מסתכלים בישראל באה אליהם בחזרה:

"ועל דרך דרוש זה יובן מ"ש ירמיה ע"ה קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבא להם נאם ה' ירצה קדש ישראל לה' וכיון שהם קדש כמו האוכל קדש מביא אשם כך כל אוכליו יאשמו ועוד יקרה להם כי רעה תבא אליהם יובן עם מה שידוע שהאפעה כאשר יסתכל באדם מהארס היוצא מעינו הרע ימית האדם והוא הבאזאליש"קו ולכן כדי להמיתו מה עושין מתלבש אדם במראות זכוכית וכאשר רואה הבאזאלישק"ו עצמו בהם חוזר ארס עין הרע שלו אליו ומת וז"ש הנביא שיקר' לא"ה ע"א מה שקר' לבאזאליש"קו שהעין הרע שלו חוזרת אליו וממיתו וז"ש רעה תבא אלהם אפילו אם יסתכלו האומות בעין רעה תבא אליהם ויחזור אלהם העין הרע ועינו הרעה בנאם ה' וגזרתו יען כיון שהם קדש בדבר של קדושה אין יכולת לעין רעה לשלוט שם".

המוסר דין על חברו

ראש השנה

ראש השנה טז, ב

"וא"ר יצחק ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם… ומוסר דין על חבירו דא"ר (אבין) כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה שנאמר (בראשית טז, ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וכתיב (בראשית כג, ב) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה".

רש"י ביאר למה הוא נענש תחילה משום שכביכול אומרים בשמים:

"אומרים כלום ראוי הוא שייענש חבירו על ידו".

וכן הר"ח שם –

"וכן המוסר דין על חבירו כלומר אני צדיק, ומוסר דינו ליהפרע מחברו. אלו כולן מזכירי עונותיו של אדם, שאומרים לפניו מה זכיותיו של זה שעושה כך והלא יש בידו עון כך וכך".

מהר"ל

וכן במהר"ל בחידושי אגדות שם –

"הוא נענש תחלה. פי' כיון שהוא דין הרי הוא בדין תחלה כי המבקש דין על חבירו ראוי שיהיה הוא בעונש לפי שהמביא דין הוא נענש באותו דין גופיה כאשר ממשיך הדין הוא קרוב לדין תחלה ולפיכך נענש תחלה מצד זה שהוא מביא את הדין על ידי צעקתו לכך נענש הוא תחלה שאין לו להביא הדין על ידי צעקתו לדין".

מהרש"א

וכן במהרש"א שם –

"וכן במוסר דין שבוטח גם כן בזכותו שיענש חבירו מן השמים על ידו מביא לו להזכיר לו עונותיו להכריע זכותו נגד חבירו".

חזקוני בראשית פרק טז, ה

מפרש שהדין שמסרה שרה היה עין הרע:

"אמרינן במסכת ר"ה כל המוסר דין על חברו נענש תחלה כמו שפרש"י הכא שהכניסה עין הרע בעבורה."

הערות תורה תמימה בראשית טז הערה כט

תמה על הסבר זה בחזקוני וכתב שכנראה מדובר באמירה בפני עצמה:

"שהיה באברהם, ועי' בתרגומים כאן. [כט ר"ה טז: וברש"י מוסר דין כמו ישפוט ה' ביני וביניך אומרים בלום ראוי הוא שיענש חבירו על ידו, ועי' לקמן מאמר לב. ובחזקוני כ' אמרינן במס' ר"ה כל המוסר דין על חבירו נענש תחלה כמו שפירש"י הכא שהכניסה עין הרע בעבורה. ודברים אלו תמוהים דהרי רש"י שהוא מכ"ר מאמר לג. מיירי ששרה הכניסה עין הרע בעבורה של הגר, ואיך אפשר לפרש בזה שהמוסר דין על חבירו נענש תחלה שקאי על שרה שאמרה ישפוט כו', ואולי חסר כאן באמצע הדבור, ודברי רש"י שהביא הוא ענין בפ"ע. ."

זוהר

זוהר כרך ג (במדבר) פרשת במדבר דף קיז עמוד ב

מובא שהמספר בשבח חברו צריך לברכו אחרת ייענש:

"רבי יצחק פתח (תהלים קטו) יי' זכרנו יברך יברך את בית וגו', יי' זכרנו יברך אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקודשא בריך הוא מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא, ת"ח האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן, מנלן, ממשה דכתיב (דברים א) והנכם היום כככבי השמים לרוב לבתר מה כתיב, יי' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו' תרין ברכאן הוו חד יי' אלהי אבותיכם וגו', הא חד, לבתר ויברך אתכם כאשר דבר לכם, לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן, ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן, הוא נתפס, בקדמיתא מלעילא, ואי איהו מברך ליה הוא מתברך מלעילא, וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא, ובכלא בעי קודשא בריך הוא רחימותא דלבא, ומה מאן דמברך לחבריה בעי קודשא בריך הוא דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא, מאן דמברך לקודשא בריך הוא עאכ"ו דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא, בגין כך (שם ו) ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך וגו'"

אור יקר (הרמ"ק) במדבר סימן ב

כתב שכאשר משבח את חברו גורם לו לעין הרע, והגורם שישלוט עין הרע באדם הוא כמעורר עליו דין ולכן זה כמו מי שמוסר דין על חברו שנענש תחילה:

"הא איתפס בקדמיתא וכו' כוונת הענין כי ההזכרה לאדם גורם הזכרת עונותיו וישלוט בו עין הרע, וכאשר הוא מודה עליו הברכה כנזכר מייחד ימין ושמאל עליו לטובה, וכאשר אינו עושה כן והוא מזכיר אותו מעורר עליו הדין והקליפה ולזה נעשה כתובע דין על חבירו שהוא נענש תחלה לכך איתפס בקדמיתא, והטעם שהמעורר הדבר איזה שיהיה מלמעלה מעורר ע"י שורש נשמתו למעלה והוא עושה צנור לאותו הענין הנמשך אם טוב ואם להפך, והחצונים אומרים הרי פלוני אמר דבר פלוני ולא סוף דבר שלא בירך אלא אפילו בירך אם לא אודי וזהו שאמר ולא אודי".

והדברים קל וחומר, אם מי שמשבח את חברו שבכך מעורר עליו עין הרע, מי שמביט בקנאה על חברו ובכך מעורר עליו עין רע, ייענש תחילה.

דברי הרמ"ק הובאו במפרשים רבים. כגון ב אבן יקרה (על שו"ע הזהור ריד, יב), אמרי כהן תהילים קטו, יב, מדרש אליהו ה פרשת במדבר.

טוב עין הוא יבורך (הרב צבי אלימלך בלום) פרק ח, ה:

"כתב בזוה"ק (במדבר קיז) דהמספר בשבח חבירו ולא מברך ליה, בראשונה נענש הוא. וכתב באוהח"מ שם וז"ל, וכוונת הענין, כי ההזכרה לאדם גורם הזכרת עוונותיו ושישלוט בו עין הרע, וכאשר הוא מודה עליו הברכה כנזכר, מייחד ימין ושמאל עליו לטובה, וכאשר אינו עושה כן והוא הזכיר אותו, מעורר עליו הדין והקליפה, ולזה נעשה כתובע דין על חבירו שהוא נענש תחלה, לכך אתפיס בתחלה.

והטעם, שהמעורר הדבר – איזה שיהיה – מלמעלה, מעורר על ידי שורש נשמתו למעלה, והוא נעשה צינור לאותו ענין הנמשך אם טוב ואם להיפך, והחיצונים אומרים הרי פלוני אמר דבר פלוני ולא סוף דבר שלא ברך אלא אפילו ברך אם לא – אודי, וזה שאמר ולא אודי עליהן וכו'. עכ"ל."

פירוש אור יקר על אור החיים דברים א, י

"הוא נתפס תחילה מלמעלה, דהיינו שניזק מחמתו, כי על ידי שמזכיר שבח חברו גורם להזכיר למעלה עונותיו, וגורם שתשלוט בו עין הרע, ומעורר עליו דינים, לכן נחשב כמוסר דין על חברו שהוא נענש תחלה"