אסטרולוגיה בהלכה

סיכום

סוגייתנו עוסקת בשאלת היחס של ההלכה לאסטרולוגיה – חזיון בכוכבים.

בתורה נזכרו כמה איסורים שלכאורה נוגעים לעיסוק בחיזוי עתידות על פי הכוכבים. ובגמרות השונות גם מוזכרות במקומות רבים התייחסויות לאסטרולוגיה. למעשה, ניתן לחלק את הראשונים לשלוש שיטות מרכזיות. נזכיר אותן כאן, לפני שנצלול לפרטי האיסורים השונים, כיוון שחלוקת הסיכום לפי איסורים מקלה על פריסת פרטי הפרטים, אבל מנגד מקשה לראות את התמונה. לפיכך נפתח בסקירה קצרה:

• שיטת הרמב"ם ודעימיה סבורה באופן בסיסי שאסטרולוגיה היא דברי הבל גמורים שאין להם אחיזה במציאות, לכל הפחות ביחס לעם ישראל. הלכתית, השיטה מתבססת על איסורי 'לא תעוננו' כפי שנתבארו על ידי התנאים. ויש שהוסיפו לזה גם איסור 'לא תנחשו'. לפי שיטה זו אסור לשאול אסטרולוגים או לעסוק באסטרולוגיה, וגם אסור להתייחס או לנהוג לפיה בשום אופן. השיטה הזו עומדת בקושיא גדולה מצד גמרות רבות שבהן מתואר כיצד אמוראים נהגו באסטרולוגיה או חששו לה.
• שיטת הרמב"ן ודעימיה היא שאסטרולוגיה היא חכמה גדולה וחשובה, ואיננה אסורה בלאוים של לא תעוננו או לא תנחשו. איסורים אלה עוסקים בניחושים אקראיים, ולא בחכמה סדורה, או לחילופין – להלכה אין לקבל את הפרשנות שקושרת איסורים אלה לאסטרולוגיה. והראיה מכל האמוראים שחששו לאסטרולוגיה או עסקו בה. אמנם, עיסוק זה פחות מדויק ביחס לעם ישראל, שאיננו כפוף לחלוטין למזל, וגם איננו ראוי ליהודי שצריך להלך בתמימות עם הקב"ה. לפיכך, הוא אסור על פי הפסוק 'תמים תהיה'. ואמנם, האיסור הזה הוא 'רך יותר'. כלומר, אין ללכת לשאול אסטרולוגים. אבל אם כבר נודע לאדם על חשש אסטרולוגי כלשהו – יתייחס אליו, ולא יסמוך על הנס.
• שיטת רבי אברהם ברבי חייא הנשיא ודעימיה היא שאסטרולוגיה היא חכמה גדולה והיא חלק מחוקי הטבע שעל פיהם הקב"ה מנהיג את עולמו. והעיסוק בה הוא מצוה, כפי שאמרו חכמים שמצוה לחשב תקופות ומזלות, שנאמר 'כי היא חכמתכם ובינתכם'. וכפי שתירץ הרמב"ן, איסורי 'לא תעוננו' ו'לא תנחשו' אינם נוגעים לזה. לשיטתם, גם 'תמים תהיה' עוסק דווקא בחכמת כלדיים, שהיו מערבבים עבודה זרה בחכמה זו. שיטה זו מסתייעת מהגמרות שמתארות עיסוקים אסטרולוגיים אצל האמוראים וכו'.

עתה, לאחר שהבאנו את המבנה הבסיסי, נצלול לפרטי הדעות והשיטות.

לא תעוננו

כך נאמר (ויקרא יט, כו): "לא תעוננו ולא תנחשו". וכן נאמר: "לא ימצא בך… מעונן ומנחש…" (דברים יח, י).

בביאור האיסורים האלו נחלקו התנאים:

הגמרא בסנהדרין (סה, ב) מסבירה מהו איסור מעונן המוזכר בתורה, ומובאות שלוש דעות:

"ר' שמעון אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין, וחכ"א זה האוחז את העינים. רבי עקיבא אומר: זה המחשב עתים ושעות, ואומר: היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח…".

ומשמע מכאן שחיזוי עתידות ומתן תחזיות אסטרולוגיות כלול באיסור מעונן, אף שרבי עקיבא עצמו לא מציין מהי השיטה לפיה מחשבים עתים ושעות. כמובן שיש צורך לדון האם הלכה כמו רבי עקיבא.

ראשונים רבים הביאו דעת רבי עקיבא להלכה והסבירו שמדובר על אסטרולוגיה/חיזיון בכוכבים/הוברי שמים וכדומה:

רמב"ם (סהמ"צ ל"ת לב; ע"ז יא, ח) חובות הלבבות (שער ייחוד המעשה פרק ה') רי"ד (סנהדרין סה, ב) מנורת המאור (כלל י', חלק ב, פרק ב) רבינו יונה (שערי תשובה שער שלישי אות פו) טור (יו"ד קעט) סמ"ג (לאוין נג) אורחות חיים (הלכות ע"ז) ר"י בן הרא"ש (זכרון יהודה סי' צא) ורדב"ז (א, תפה).

עוד ראשונים הביאו את רבי עקיבא, אך לא הסבירו במפורש שמדובר באסטרולוגיה: ריא"ז (סנהדרין פרק ז) ראב"ן (סנהדרין) החינוך (רנ).

וביארו כס"מ (ע"ז יא, ח) ואחרים, שלשיטתם התנאים לא חולקים על רבי עקיבא, "מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי".

מנגד, ראשונים אחרים לא קיבלו את הטענה שלפי גמרא זו יש לאסור אסטרולוגיה. שני טיעונים נאמרו:

1. הרמב"ן (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן רפ"ג) כתב שהאיסור כאן הוא דווקא במי שממציא ומנחש השערות לפי הכוכבים, בלי שום ניסיון ובלי חכמה סדורה.
2. היראים (סי' רלט) כתב שקיימא לן כחכמים, ולא כרבי עקיבא, ולכן אין בשאלת הכלדיים (חוזים בכוכבים) איסור לא תעונן.

בהמשך הסיכום נעסוק בדעת הרמב"ן ודעימיה, סביב המקורות בגמרות שמסייעים לשיטתו.

לא תנחשו

גם איסור לא תנחשו נקשר על ידי חלק מהמקורות לאסטרולוגיה.

בספרא נדרש איסור מנחש כך (קדושים, פרק ו, אות ב):

""לא תנחשו" – כגון אלו שהם מנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים."

אמנם, בגמרא (בבלי סנהדרין סו, א) כפי הגירסא שלפנינו, לא נזכרו כוכבים באיסור.

על כל פנים, ראשונים רבים גרסו כוכבים באיסור ניחוש, ונחלק אותם לשנים:

מנורת המאור (כלל י, ב, פרק שני) ר"י בן הרא"ש (זיכרון יהודה צא) כתבו שהעוסק באסטרולוגיה עובר גם על איסור מנחש, לצד מעונן. וכן משמע מהטור (יו"ד קעט).

לעומתם, ראב"ן (סנהדרין) חינוך (רמט) ויד רמה (סנהדרין סה, ב), הזכירו את דברי הספרא, אבל לא ביארו מה בדיוק מהות האיסור, ומה יחסו לאסטרולוגיה ואיסור מעונן. וגם השו"ע כתב כוכבים ביחס לאיסור מנחש בלי לבאר (יו"ד קעט, ג). ויש שתי אפשרויות:

• ניתן לבארם כמו מנורת המאור ודעימיה.
• נימוקי יוסף (סנהדרין טז,ב) תמים דעים (אליאשברג. עמ' יז. מאמר תמים דרך, פרק שלישי) הסבירו שבמעונן עוסקים בחכמה סדורה שטוענת להשפעה 'פיזית-מדעית' בין הכוכבים לבני האדם, אבל במנחש מדובר בניסיונות לנחש רמזים וסימנים לעתיד, לא דרך השפעה ישירה, אלא כסימן ורמז כאמור. וכ"כ בדורנו הרב מרדכי גרוס (כרם שלמה, יו"ד קעט, א) ועוד.

תמים תהיה

הגמרא בפסחים (קיג, ב) אומרת:

"ומניין שאין שואלין בכלדיים, שנאמר 'תמים תהיה עם ה' אלהיך'".

לפי כמה וכמה מקורות בגמרא (למשל שבת קנו, ב; ברכות סד, א), הכלדיים הם החוזים בכוכבים.

וכן דעת רוב רובם של הראשונים:

ערוך (ערך 'כלדאי') רשב"ם (פסחים קיג, ב) תוספות (שבת קנו, ב) רמב"ן (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רפג), ועוד ראשונים רבים.

לעומתם רש"י (פסחים קיג, ב) פירש באופן חריג, שהכלדיים הם בעלי האוב. ורבים הקשו עליו, ועוד שהוא במקומות אחרים בש"ס, לא ביחס לאיסור 'תמים תהיה', כתב שהכלדיים הם החוזים בכוכבים (רש"י שבת קנו, ב).

כמה מחברים רצו לחדש שרש"י פירש כך משום שגמרות אחרות מוכיחות שאין איסור לשאול בכלדיים, ולמעשה רש"י מתיר לשאול בכלדיים. וכ"כ רבי אברהם זכות [ספר היוחסין עמ' 154 (ערך – יוסף איש הוצל)] ערוך לנר (יבמות כא, ב) משכנות הרועים (אלחייאך. מערכת אות ג, אות ז – גורל) ואמר ודעת (רוזנברג, עמ' 87). אמנם, פרשנות זו קשה, כיוון שרש"י על התורה (ויקרא יט, כו) הביא רק את פירושו של רבי עקיבא ל'לא תעוננו'. וביחס לתמים תהיה (דברים יח, יג) כתב: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות". הרי שמסתבר שקיבל את דעת רבי עקיבא, וכן את הפרשנות שאיסור תמים תהיה כולל חקר עתידות, מה שתואם את דרשת הגמרא בפסחים. וכן הבין בדעתו בפשטות בשורשי הי"ם (ע"ז יא, ח).

למעשה, דעת ראשונים רבים ששאילת כלדיים – חוזים בכוכבים, אסורה מדין 'תמים תהיה'. וכ"כ ערוך (ערך כלדאי) רשב"ם (פסחים קיג, ב) תוספות (שבת קנו, ב) יראים (תלא; תלט) רמב"ן (שכחת עשין ח; המיוחסות לרמב"ן רפ"ג) חרדים (עשה, א, כא) סמ"ק (י) הר"ן בשם רבנו דוד בונפיד (דרשות, יא; חידושים סנהדרין סה, ב) ונימוקי יוסף (טז, ב).

ישנם כמה ראשונים שכתבו שמדובר באיסור דרבנן, מעין אסמכתא. וכ"כ הר"ן (חידושיו סנהדרין סה, ב) ונימוקי יוסף (סנהדרין טז, ב). מדברי שאר הראשונים, לא משמע כך כלל. מוני המצוות ודאי לא היו מונים מצווה דרבנן מבלי לציין זאת במפורש (יראים, רמב"ן, חרדים, סמ"ק).

מנגד, כמה ראשונים, שתמכו באסטרולוגיה, הסבירו שיש הבדל בין הכלדיים לבין חוזים בכוכבים, ולמעשה מה שאסור זו רק חכמת כלדיים שמעורבבת בעבודת אלילים. וכ"כ רבי אברהם ברבי חייא הנשיא (מגן וצנה עמ' 39) מאירי (סנהדרין סח, א) רלב"ג (ויקרא יט, כו). ונרחיב בזה לקמן.

עתה נדון בגמרות שעומדות בסתירה מסוימת לאיסור הזה, ובשיטות הראשונים לישוב סתירה זו.

גמרות שתומכות באסטרולוגיה

החלק הקשה בסוגיא הוא שבגמרא עצמה מובאים בכמה וכמה מקומות חיזויים אסטרולוגיים הנוגעים לטיבם של ימים ותקופות שונים, ומה כדאי לעשות בהם, וכן חיזויים הנוגעים לאופיים של בני אדם על סמך הזמן שבו נולדו:

• ברכות סד, א – רב יוסף נמנע מלהתמנות לראש ישיבה, כי הכלדיים חזו לו שאחר שנתיים ממינויו הוא ימות.
• שבת קכט, ב – שמואל מביא שורה של חישובים אסטרולוגיים ומעשים שכדאי לעשות לפיהם. אמנם הגמרא מעירה שלא חוששים לזה 'שומר פתאים ה'.
• שבת קנו, ב – רבי עקיבא דאג בחתונת בתו שמא תמות כי כך חזו לו הכלדיים, והודה על הצלתה בזכות הצדקה.
• שבת קנו, ב – אימו של רב נחמן בר יצחק הקפידה שבנה ילבש כיסוי לראשו, כי הכלדיים חזו לו שיהיה שודד.
• שבת קנו, א – בפנקסו של רבי יהושע בן לוי היו כתובים חישובים אסטרולוגיים על טיבם של ימי השבוע. כך גם בפנקסו של ר"נ בר יצחק. רבי חנינא השיב להם – לא מזל היום גורם, אלא מזל השעות גורם, לפי שלטון המזלות בכל שעה. לאחר מכן הגמרא מביאה מחלוקת האם יש מזל לישראל.
• נדרים לב, א – אברהם אבינו אומר לה' שהוא הסתכל במזל או באצטגנינות שלו וראה שלא יהיה לו בן. וה' אומר לו 'צא מאצטגנינות שלך'. וכן מובא בעוד מקורות (בבא בתרא טז, ב).
• שבת עה, א – הגמרא אומרת שמצוה ללמוד לחשב תקופות ומזלות, שנאמר 'כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים'.

סיכום שיטות הראשונים לאור המקורות

הראשונים ממילא נחלקו כיצד ליישב את המקורות. וניתן לחלקם לשלוש שיטות עיקריות:

1. שיטת הרמב"ם ודעימיה (הרשימה הוזכרה לעיל בכותרת 'לא תעוננו') סוברים שאסטרולוגיה אסורה משום לא תעונן. ואף ששיטתם קשה מהגמרות הרבות שהזכרנו, יש כמה כיוונים לתרץ:
   • התפארת ישראל (קידושין, פרק ד' בועז ס"ק א) כותב שעל כרחנו לפרש מאמרים אלה בש"ס כמו שאר האגדות, שנאמרו בסודות ורמזים, ולא כפשוטן. ויש מחכמי ישראל שהמאמרים האלה הטעו אותם וגרמו להם לשגות בזה.
   • הנותן אמרי שפר (כי תצא – זכור) שורשי הי"ם (ע"ז יא, ח) בירת מגדל עז (בית מדות, עליית דרך ארץ, פרק ד') הסבירו את כל המקורות שקשורים ליום שמוצלח למלאכה מסוימת או נישואין וכדומה – ותירצו שלא מדובר במזלות, אלא בעיקרון שאמרו חכמים ש'מגלגלים זכות על יום זכאי'. ולכן ביום שמצאנו שקרו בו דברים טובים – הוא יום שיש לקוות שיקרו בו דברים טובים, וכן להיפך ביום שקרו בו דברים רעים. וכפי שיום כיפור הוא יום סליחה ומחילה, ולעומת זאת יש זמנים שהם 'עידנא דריתחא'.
   • שבילי דוד (יו"ד קעט, ב, ט"ז-א) תירץ את כל המקורות שקשים על הרמב"ם בזה אחר זה. כל מה שנוגע למזל שנוי במחלוקת, האם יש מזל לישראל או לא. והסוברים שיש אכן לא קיבלו את דעת רבי עקיבא באיסור מעונן, אבל אין הלכה כמותם. וגם לגויים אין השפעת מזל באמת, אבל הקב"ה 'חלק להם – להחליקם מהעולם'. ולגבי אמוראים שניסו לכוון לשעת עידנא דריתחא של הקב"ה – תירץ בדומה ל'יום זכאי' כפי ה'נותן אמרי שפר' דלעיל. ולגבי רבי עקיבא שדאג מהחזיון של הכלדיים – זה בגלל שלפעמים דבריהם מתקיימים, וכדברי הרמב"ם עצמו בהלכות תשובה י,ג: "שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין". ובדומה לזה, אך בקיצור רב, כתב בנו, עבודת המלך (ע"ז יא, ח).

• הרמב"ן (המיוחסות לרמב"ן רפג) הר"ן (סנהדרין סה, ב) בשם רבנו דוד ונימוקי יוסף (סנהדרין טז, ב) תירצו שאיסור אסטרולוגיה נובע מ'תמים תהיה', ומה שנאסר משום 'לא תעוננו' זה רק ניחושים חסרי פשר וסימנים וכדומה, ולא חכמה סדורה.

וראייתם מהמקורות שהזכרנו – שאכן רבים מרבותינו חששו לדברי האסטרולוגיה כשהדברים ידועים כבר. וחובה לעשות כן, ולא ללכת נגד המזל, משום שאין לסמוך על הנס.

• רבי אברהם ברבי חייא הנשיא (מגן וצינה עמ' 39 והלאה) רשב"א (שו"ת. א, תיג) מאירי (סנהדרין סח, א) רלב"ג (ויקרא יט, כו) כתבו שאכן יש להוכיח מגמרות אלו שאסטרולוגיה איננה אסורה, ורבים מחכמי ישראל עסקו בה. ובאמת, זה פשט דברי חכמים לגבי המצוה ללמוד חישוב תקופות ומזלות. לשיטתם אין איסור מצד מעונן ומנחש כפי תירוצם של הרמב"ן ודעימיה. וגם אין בה איסור מצד 'תמים תהיה' משום שזה דווקא בחכמת כלדיים, שהיו מערבבים עבודת אלילים בחיזיון בכוכבים, וגם היו נותנים תחזיות שמתיימרות להיות מדויקות לגמרי, בניגוד לחכמת הכוכבים האמיתית שאיננה נותנת תחזיות מדויקות אלא כלליות.

ראשונים נוספים עסקו וכתבו על אסטרולוגיה אך לא ביארו את צדדי ההיתר (ר"י אלברצלוני; רבי אברהם אבן עזרא; רבי אברהם זכות). וקצת משמע כשיטה זו גם ממחזור ויטרי (תכו) ודרשות ר"י אבן שועייב (ויקרא יט, כו) שכתבו שנראה שיש מצווה לעסוק במזלות משום 'כי היא חכמתכם ובינתכם'.

שיטת השו"ע ופסיקת האחרונים

השו"ע (קעט,א-ב) פסק שאסור לשאול בכלדיים, אך כתב שנוהגים שלא להתחתן בשני ורביעי, וזאת על פי דברי הרמב"ן שהביא בבית יוסף, שאף שאסור לשאול בכלדיים – מותר לחשוש לדבריהם. והרמ"א (ב) כתב להדיא כרמב"ן, שאסור לסמוך על הנס ולעשות נגד המזלות במה שידוע.

ובאמת, אחרונים רבים הלכו בשיטה זו של הרמב"ן:

לבוש (קעט, א-ב) מנות הלוי (פרק ט, יג-טו) חכמת אדם (איסור והיתר פט, ג) חיים שנים ישלם (ויטאל. עמ' קמד) יד הקטנה (ב, ע"ז פרק ו', הערה כט) פאת ים (ליקוטים אות מ, דף פו עמוד ב) פני מבין (ב, רלד, ב) שו"ת רבי בצלאל (טו, ב) חסד לאלפים (יו"ד קעח-קפב). וכן אחרונים בדורנו: שו"ע המקוצר (רצאבי. ד, קמח, ד) גוף ונשמה (שוורץ. עמ' 171) הרב מאיר אליהו (מרכבות ארגמן ד, כב).

לעומתם, ישנם אחרונים רבים שנטו יותר לשיטת הרמב"ם. וכבר ציינו את הנימוקים שהאחרונים נתנו לשיטתו, וכיצד ליישב דבריו עם הגמרות, ולא נחזור על זה כאן.

חלקם כתבו כרמב"ם: קרית ספר (אזהרה מז) שורשי הי"ם (ע"ז יא, ח) תפארת ישראל (קידושין פרק ד, יכין סו; בועז א) יהודה יעלה (ב, אה"ע כד) עיני דוד (ליקוטי דינים קטו. עמ' 186) מקורות ההלכה (עמ' קכה) לשעה ולדורות (חלק א, עמ' 42-43). וכ"כ בדורנו: אור לגויים (עמ' 149) פסקי שלמה (ב, עמ' 64) והרב יעקב אריאל (אתר ישיבה).

ומעוד אחרונים רבים משמע כרמב"ם, אבל לא מוכרע במפורש: פתח עינים (כו, ב) הנותן אמרי שפר (מהראנ"ח. כי תצא-זכור) חת"ס (או"ח תקנא, ד"ה לישתמיט) קיצוש"ע גאנצפריד (קסו) ספרי דבי רב (דברים יח, יא) מצות ה' (ל"ת צט-ק).

לעומתם, יש מספר לא מבוטל של אחרונים שהלכו בשיטתם של המתירים לעסוק באסטרולוגיה.

ראש וראשון להם, המהר"ל (חידושי אגדות שבת קנג, א) כתב שהאיסור הוא רק מצד תמים תהיה, והוא רק לדבר רשות. אבל לדבר מצווה מותר לעסוק בחישוב מזלות ולשאול בכלדיים.

משכנות הרועים (אלחייאך. מערכת ג, אות ז – גורל) הסביר שגם לרמב"ן אין איסור לשאול באקראי לפעמים, ועוד הוסיף שלדעת רש"י מותר מכל וכל. וכך כתב תשובות והנהגות (א, תנד). וכך משמע גם מגורל העשיריות (רוזנברג. עמ' 19).

אביעה חידות (מערכת כ, אות ח) כתב שזו חכמה גדולה ומצווה, וכל האמוראים נהגו בה, והכריע נגד הרמב"ם. וכן כתב האמרי שמאי (גינזבורג. דברים, עמ' מח) על פי דעת הרשב"א.

הרב חיים דוד הלוי (עשה לך רב א, נז) קיבל את הסבר המאירי שהאיסור הוא רק כשמעורב בזה עבודת אלילים, אבל כתב שאף שכך הלכה שמותר ללמוד ולעסוק ולשאול באסטרולוגים, טוב יותר לא לעסוק בזה משום שהדברים לא ודאיים, וטוב יותר לעסוק בתורה.

פסוקים בתורה

ויקרא יט, כו

"לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ"

דברים, יח, ט-טו

"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן"

הגמרות והמקורות שתומכים באיסור

בבבלי מובאת ברייתא מהספרא לגבי איסור לא תעונן, ממנה משמע שחיזוי כוכבים וקביעת זמנים לפיה כלול באיסור מעונן.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סה עמוד ב

"תנו רבנן: מעונן, רבי שמעון אומר: זה המעביר שבעה מיני זכור על העין. וחכמים אומרים: זה האוחז את העינים. רבי עקיבא אומר: זה המחשב עתים ושעות, ואומר: היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח, לימודי ערבי שביעיות חיטין יפות, עיקורי קטניות מהיות רעות."

בספרא כפי שהיא בגירסאות שלפנינו ולפני כמה ראשונים ואחרונים[1], מוזכר שניחוש בכוכבים הוא בכלל איסור לא תנחשו.

ספרא, קדושים, פרק ו, אות ב

"[ב] "לא תנחשו" – כגון אלו שהם מנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים. "ולא תעוננו" – אלו אוחזי עינים. ר' שמעון אומר זה המעביר על העינים. ר' עקיבא אומר אלו נותני עתים כגון אלו שהם אומרים "למודות ערב שביעיות להיות חטים יפות" "עקורות קטניות להיות (ס"א מהיות) רעות""

אך הבבלי גרס ברייתא זו אחרת, וממילא אין קשר בין איסור לא תנחשו לבין כוכבים:

בבלי סנהדרין סו, א

"תנו רבנן (ויקרא יט, כו) לא תנחשו ולא תעוננו כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים"

פסחים קיג, ב

הגמרא בפסחים, שהיא מהמרכזיות בסוגייתנו, קובעת שאין לשאול ב'כלדיים' משום 'תמים תהיה'. ועדיין, יש צורך לבאר מיהם הכלדיים.

"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי שמואל בר מרתא אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל ומניין שאין שואלין בכלדיים שנאמר (דברים יח, יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך"

רש"י פסחים קיג, ב

רש"י באופן מפתיע מסביר שהכלדיים הם בעלי האוב. כמה מהראשונים הקשו עליו, וגם הוא עצמו בגמרא בשבת ביאר שכלדאי הם החוזים בכוכבים. וצ"ע[2]

"בכלדיים – בעלי אוב"

רש"י, שבת קנו, ב

"כלדאי – חוזים בכוכבים"

רשב"ם פסחים קיג, ב

דוחה את דברי רש"י ומבאר שהם החוזים בכוכבים

"כלדיים. בעלי אוב כך פירש רבינו ולא נהירא דקרא כתיב בהדיא אל תפנו אל האובות ואני שמעתי חוזים בכוכבים וכן עיקר"

תוספות קנו, ב ד"ה כלדאי

כמו הרשב"ם, גם התוספות מקשים על רש"י, שכלדאי לרוב משמעותו חוזה בכוכבים, וגם לגבי אובות כבר ישנו איסור מפורש בתורה. וכך גם בספרי נדרש הפסוק תמים – גורלות

"כלדאי. בכולה סוגיא משמע דהיינו חוזים בכוכבים ולא כמו שפירש"י בערבי פסחים (דף קיג:) מניין שאין שואלין בכלדאים שנאמר תמים תהיה וגו' ופירש דהיינו אוב ועוד קשה דבהדיא כתיב אל תפנו וגו' ובספרי דרש מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמים תהיה וגורל וחוזה בכוכבים חדא מילתא היא:"

הערוך, ערך 'כלדאי'

גם הערוך פירש שכלדאי הם החוזים בכוכבים

"שבת קיט אמר ליה כלדאי כולהו נכסיך יוסף מוקיר שבי אכיל להו, שם קנו, רבי עקיבא הוה ליה ברתא אמרו ליה כלדאי וכו'. פסחים קיג, מנין שאין שואלין לכלדאין שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך, פירוש חוזים בכוכבים (א"ב בלשון יונו ורומי פירוש כשדים וזה טעם וידברו הכשדים כי הם היו בקיאים בחכמת הכוכבים)."

למעשה, נראה שעמדה זו – שכלדאי הם החוזים בכוכבים, די מוסכמת בראשונים ובאחרונים. הדיון נסוב סביב מהי בדיוק הפרקטיקה שאוחזים בה הכלדאי והאם יש חיזיון כוכבים ששונה מדרכם של הכלדאי שאולי מותר לפי ההלכה. כמו כן דנים הראשונים האם האיסור הוא דווקא בשאלה או בכל ציות.

הגמרות והמקורות הקדומים שנראה שאינם תומכים באיסור

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שופטים, פסקה י

"מעשה היה ברבי ינאי ור"י שהיו יושבין על פיילי של טבריה והיו שם שני אסטרולוגין ראו שם שני יהודים יוצאין למלאכתן אמרו אותן שני אסטרולוגין אותן שני האנשים יוצאין ואינן נכנסין אלא הנחש שורפן, שמעו רבי ינאי ורבי יוחנן מה עשו ישבו על פתח המדינה לידע אם נכנסין הן אותן שני האנשים למלאכתן ונכנסו, וראו אותן רבי ינאי ורבי יוחנן אמרו לאיסטרולוגין לא אמרתם ששני האנשים הללו יוצאין ואינן נכנסין שהנחש שורפן, אמרו להן הן, אמרו להן הרי יצאו בשלום ונכנסו בשלום היו האיסטרולוגין מביטין בהם אמרו לנו מה עשיתם ביום הזה, אמרו להם לא עשינו דבר אלא כשם שהיינו למודין לעשות קרינו את השמע והתפללנו, אמרו להם יהודים אתם אין דברי האיסטרולוגין מתקיימים בכם שאתם יהודים, הוי ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך."

שבת עה, א

דברי הגמרא בשבח לימוד חישוב תקופות ומזלות. מובן שניתן לפרש שהכוונה רק לאסטרונומיה, אולם, מהלשון 'תקופות ומזלות' משתמע שכלול בזה גם לימוד אסטרולוגיה. לא נביא במסגרת סיכום זה את כל הפרשנויות לגמרא, אבל כיון שהמתירים אסטרולוגיה הסתמכו על מקור זה – הוא הובא כאן.

"א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות שנאמר (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות"

ברכות סד, א

הגמרא מתארת שכלדאים אמרו לרב יוסף שהוא ימות לאחר שנתיים כראש ישיבה, ולכן סירב לקבל את התפקיד במשך זמן רב.

"אמר ר' אבין הלוי: כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה שעה נדחת מפניו מדרבה ורב יוסף דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים אצטריכא להו שעתא שלחו להתם סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם שלחו להו סיני קודם שהכל צריכין למרי חטיא אף על פי כן לא קבל עליו ר' יוסף דאמרי ליה כלדאי מלכת תרתין שנין"

שבת קכט, ב

בגמרא זו מוזכרת בשם שמואל שורה של חישובים אסטרולוגיים ומעשים שכדאי לעשות לפיהם. אמנם הגמרא מעירה שלא חוששים לזה 'שומר פתאים ה'.

"אמר שמואל פורסא דדמא כל תלתין יומין דובין הפרקים ימעט ובין הפרקים יחזור וימעט ואמר שמואל פורסא דדמא חד בשבתא ארבעה ומעלי שבתא אבל שני וחמישי לא דאמר מר מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני ובחמישי שב"ד של מעלה ושל מטה שוין כאחד בתלתא בשבתא מאי טעמא לא משום דקיימא ליה מאדים בזווי מעלי שבתא נמי קיימא בזווי כיון דדשו ביה רבים (תהלים קטז, ו) שומר פתאים ה' אמר שמואל ד' דהוא ד' ד' דהוא ארביסר ד' דהוא עשרים וארבעה ד' דליכא ארבע בתריה סכנתא ר"ח ושני לו חולשא שלישי לו סכנה מעלי יומא טבא חולשא מעלי יומא דעצרתא סכנתא הוגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא טבא דעצרת דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאי לא קבלו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו"

שבת קנו, א-ב

בפנקסו של רבי יהושע בן לוי היו כתובים חישובים אסטרולוגיים לכאורה על טיבם של ימי השבוע. אמנם, מדובר בהשלכות של ימי הבריאה – מה שקרה ביום הזה בבריאה משליך על טיבו ומהותו של היום הזה בכל שבוע. כך גם בפנקסו של ר"נ בר יצחק. רבי חנינא השיב להם – לא מזל היום גורם, אלא מזל השעות גורם, לפי שלטון המזלות בכל שעה. לאחר מכן הגמרא מביאה מחלוקת האם יש מזל לישראל. ומביאה ראיה לכך שאין מזל לישראל מכך שכלדאים אמרו לאימו של רב נחמן בר יצחק שבנה יהיה גנב, והקפידה שיהיה לו תמיד כיסוי ראש, ולא ידע מדוע, ופעם אחת כשלא היה לו התעורר בו חשק גדול לגנוב. כלומר – מתואר כאן שאימו של ר"נ שאלה בכלדיים או לכל הפחות חששה לדברים שהם אמרו לה.

"כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי האי מאן דבחד בשבא יהי גבר ולא חדא ביה מאי [ולא חדא ביה] אילימא ולא חד לטיבו והאמר רב אשי אנא בחד בשבא הואי אלא לאו חדא לבישו והאמר רב אשי אנא ודימי בר קקוזתא הוויין בחד בשבא אנא מלך והוא הוה ריש גנבי אלא אי כולי לטיבו אי כולי לבישו (מאי טעמא דאיברו ביה אור וחושך) האי מאן דבתרי בשבא יהי גבר רגזן מ"ט משום דאיפליגו ביה מיא האי מאן דבתלתא בשבא יהי גבר עתיר וזנאי יהא מ"ט משום דאיברו ביה עשבים האי מאן דבארבעה בשבא יהי גבר חכים ונהיר מ"ט משום דאיתלו ביה מאורות האי מאן דבחמשה בשבא יהי גבר גומל חסדים מ"ט משום דאיברו ביה דגים ועופות האי מאן דבמעלי שבתא יהי גבר חזרן

אמר ר"נ בר יצחק חזרן במצות האי מאן דבשבתא יהי בשבתא ימות על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא אמר רבא בר רב שילא וקדישא רבא יתקרי

אמר להו רבי חנינא פוקו אמרו ליה לבר ליואי לא מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם:

האי מאן דבחמה יהי גבר זיותן יהי אכיל מדיליה ושתי מדיליה ורזוהי גליין אם גניב לא מצלח

האי מאן דבכוכב נוגה יהי גבר עתיר וזנאי יהי מ"ט משום דאיתיליד ביה נורא

האי מאן דבכוכב יהי גבר נהיר וחכים משום דספרא דחמה הוא

האי מאן דבלבנה יהי גבר סביל מרעין בנאי וסתיר סתיר ובנאי אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה ורזוהי כסיין אם גנב מצלח

האי מאן דבשבתאי יהי גבר מחשבתיה בטלין ואית דאמרי כל דמחשבין עליה בטלין האי מאן דבצדק יהי גבר צדקן אמר ר"נ בר יצחק וצדקן במצות

האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא א"ר אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא אמר רבה אנא במאדים הואי אמר אביי מר נמי עניש וקטיל איתמר

רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דא"ר יוחנן מניין שאין מזל לישראל שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה הם יחתו ולא ישראל

ואף רב סבר אין מזל לישראל דאמר רב יהודה אמר רב מניין שאין מזל לישראל שנאמר ויוצא אותו החוצה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע בן ביתי יורש אותי אמר לו לאו כי אם אשר יצא ממעיך אמר לפניו רבש"ע נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן אמר ליה צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל…

ומדר"ע נמי אין מזל לישראל דר"ע הויא ליה ברתא אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעיילה לבי גננא טריק לה חיויא ומיתא הוה דאיגא אמילתא טובא ההוא יומא שקלתה למכבנתא דצתא בגודא איתרמי איתיב בעיניה דחיויא לצפרא כי קא שקלה לה הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה אמר לה אבוה מאי עבדת אמרה ליה בפניא אתא עניא קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה קאימנא שקלתי לריסתנאי דיהבית לי יהבתיה ניהליה אמר לה מצוה עבדת נפק ר"ע ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה

ומדר"נ בר יצחק נמי אין מזל לישראל דאימיה דר"נ בר יצחק אמרי לה כלדאי (רש"י: חוזים בכוכבים) בריך גנבא הוה לא שבקתיה גלויי רישיה אמרה ליה כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא אלמיה יצריה סליק פסקיה לקיבורא בשיניה (רש"י: אשכול תמרים והדקל לא שלו היה)."

נדרים לב, א

גם כאן מובא המדרש על אברהם אבינו, שאמר לה' שהסתכל במזל שלו והוא רואה שלא יהיו לו בנים, ואמר לו ה' – צא מאצטגנינות שלך. אפשר להבין מכאן שהאצטגנינות אסורה, או לחילופין להבין שהיא מותרת, שהרי לא יעלה על הדעת שאברהם עשה איסורים.

"אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו התהלך לפני והיה תמים אחזתו רעדה אמר שמא יש בי דבר מגונה כיון שאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך נתקררה דעתו ויוצא אותו החוצה אמר לפניו רבונו של עולם הסתכלתי במזל שלי (ואין לי אלא בן אחד) [ואיני ראוי להוליד בן] אמר לו צא מאיצטגנינות שלך אין מזל לישראל אמר רבי יצחק כל המתמים עצמו הקדוש ברוך הוא מתמים עמו שנאמר עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם"

בבא בתרא טז, ב

במקור זה מוזכרת אצטגנינותו של אברהם אבינו בצורה חיובית יותר

"כתנאי (בראשית כד, א) וה' ברך את אברהם בכל מאי בכל רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת רבי יהודה אומר שהיתה לו בת אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה ר"א המודעי אומר איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו רבי שמעון בן יוחי אומר אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה"

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה י אות ו

במדרש מתואר שלכל עשב בארץ יש מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל. המשמעות היא שיש נוכחות והשפעה למזלות על כל המציאות החומרית

"ו בר סירא אמר אלוה העלה סמים מן הארץ, בהם הרופא מרפא את המכה, ובהם הרוקח מרקח את המרקחת, א"ר סימון אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל, הה"ד (שם /איוב/ לח) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ וגו', לשון שוטר, (שם /איוב/ לח) התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח, רבי חנינא בר פפא ור' סימון אמר כימה מעדנת את הפירות, וכסיל מושך בין קשר לקשר, הה"ד (שם /איוב ל"ח/) התוציא מזרות בעתו ועיש על בניה תנחם, רבי תנחום בר חייא ור' סימון אמרו מזל הוא שהוא ממזר את הפירות."

שיטות הראשונים

שיטת 'תמים תהיה'

ספר יראים סימן תלא [דפוס ישן – כא]

היראים מביא להלכה את האיסור לשאול כלדיים

"להיות תמימים. צוה יוצרנו שיתמים אדם מעשיו שלא יאמין בקוסמין ובמכשפים במנחשים ובמעוננים דכתיב בפ' שופטים לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וגו' וסמיך ליה תמים תהיה עם ה"א פי' אל תאמין באלו אלא היה תמים ואמרינן [פסחים קי"ג ב'] מנין שאין שואלין לכלדיים ת"ל תמים תהיה עם ה' אלהיך ותניא תמים תהיה עם ה"א כשאתה תם חלקך עם ה' אלהיך וכן בדוד הוא אומר ואני בתומי אלך:"

ספר יראים סימן רלט [דפוס ישן – פב]

במקום אחר היראים דוחה את שיטת רבי עקיבא – ולמעשה קובע שאין לאו של מעונן באסטרולוגיה

"ותניא [ס"ה ב'] [מעונן ר'] ישמעאל אומר דהוא מעביר שבעה מיני [זכור] על העין וחכמים אומרים זה האוחז את העינים ור"ע אומר זה המחשב עתים ושעות. ודבר [למד] מענינו מה מעונן שלא ע"י שדים אף מכשף שלא ע"י שדים. וכן פטרנון למעלה האוחז העינים מסקילה. אבל במעונן איתא דקיי"ל כרבנן דאמרי מעונן זה האוחז את העינים."

רמב"ן, שכחת עשין אות ח

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין

"מצוה שמינית שנצטוינו להיות לבבנו תמים עמו ית' והוא שנאמר (שופטי' יח) תמים תהיה עם י"י אלהיך. וענין הצוואה הזאת שנייחד לבבנו אליו לבדו ית' ושנאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש הבאות מנביאיו או מאנשי חסידיו ר"ל אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבאו דבריהם על כל פנים. אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא משנה מערכת הככבים והמזלות כרצונו, מפר אותות בדים וקוסמים יהולל [ישעי' מד], ונאמין שכל הבאות תהיינה אלינו כפי התקרבנו לעבודתו כענין שהבטיח (ירמי' י) אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. ואמרו באחרון שלפסחים (קיג ב) מנין שאין שואלים דבר מן הכלדיים שנאמר תמים תהיה עם י"י אלהיך. והכלדיים הם שארית האומה המתעסקת במלאכת הכוכבים הנקראים כלדיב"ש. ולשון ספרי אם עשית כל האמור בענין הרי אתה תם לי"י אלהיך. ופירוש זה שאסר הכתוב לשאול את העתיד מאוב וידעוני ומתים ומן מעונן וקוסם ואחרי כן צוה שיהיה לבנו תמים עמו יתב' באלה ולא נירא מדברי מגיד עתידה מן הנזכרים או מזולתם אבל מן נביאו נדרוש ואליו נשמע כאשר יאמר בפרשה. וזה הוא תרגומו שלאנקלוס שלים תהא בדחלתא די"י אלהך. וכן אמר הכתוב (תהל' קיט) יהי לבי תמים בחוקיך. ובמצוה הזאת נצטוה אברהם אבינו כאשר בא לכרות לו ברית ולתת לו זרע, אמר (לך יז ורמב"ן שם) התהלך לפני והיה תמים. כי מפני שהיה הוא זכור לטוב יסוד באמונה והחולק על הכשדים שהיו מייחסים כל הכחות לשמש ולירח ולככבים והוא ראה שיש עליהם יוצר ומנהיג צוהו עוד להתהלך לפניו ולהיות תמים עמו ולא יתן בלבו שיהא בזולתו שום אמת ולא יסתכל בעניינם כלל עם דעתו שיוצרם מנהיג אותם אלא יהיה לבו אליו לבדו ית' כי הוא המצוה אותם והמסדר סדור מערכתם כרצונו כענין שאמרו (שבת קנו א) צא מאצטגנינות שלך וכו'. זהו ענין המצוה הזאת. והזכירה בעל ההלכות וכתב (אות קמד) להיות תמים. ואולי חשב הרב שהיא צוואה כוללת המצות כולן ללכת בדרכי התורה כענין שנ' (תהל' קיט) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת י"י ולכן לא הביאה בחשבונו. והמתבאר מדברי רבותינו והנכון בכתוב הזה הוא מה שפרשנו בה בכאן:"

שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רפג

"מה שנוהגין שאין נושאין נשים עד מלוי הלבנה באלו הארצות אינו ניחוש. אלא כשם שמושחין המלכים על המעיין דתמשך מלכותו כן עושין במלוי ולא בחסרון. וסימנא טבא הוא כדרך שמושכין יין בצינורות לפני חתנים ואין בו משום דרכי האמורי. ומה שאמרו אין שואלים בכלדיים, דבר ברור הוא משמעתא דפרק מי שהחשיך שהם בעלי המזלות החוזים בכוכבים כדברי בעל הערוך. והלשון עצמו ידוע שהם הכשדיים הקדמונים הנקראים צלדיב"ש בלשון חכמי הגוים והם שהתעסקו תחלה במזלות ושכתבו באותה חכמה ספרים. ובודאי משמע שאין האצטגנינות בכלל נחוש דמיבעיא ליה מנין /פסחים קי"ג/, ועוד דהא ר' חנינא סבר מזל מעשיר ויש מזל לישראל, ואע"ג דלית הלכתא כוותיה מ"מ משמע דלאו ניחוש הוא. ואלו שמנחשים בכוכבים דקתני לא באצטגנינות קאמר. ומההיא שמעתא דפרק מי שהחשיך נמי משמע דמותר לשמוע להם ולהאמין דבריהם. מאברהם שאמר נסתכלתי באצטגנינות. ומדר' עקיבא דהוה דאיג אמלתא דברתיה טובא. ולאחר שנצלה דרש משום צדקה נצלה ממיתה ממש. ש"מ מאמין היה בהם. ומעובדא דרב נחמן בר יצחק נמי /שבת קנ"ו/. אלא שפעמים הקב"ה עושה נס ליראיו לבטל מהם גזירת הכוכבים. והם מן הנסים הנסתרים שהם בדרך תשמישו של עולם שכל התורה תלויה בהם. לפיכך אין שואלים בהם אלא מהלך בתמימות שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך. ואם ראה בהן דבר שלא כרצונו עושה מצות ומרבה בתפלה. אבל אם ראה באצטגנינות יום שאין טוב למלאכתו נשמר ממנו ואינו סומך על הנס. וכסבור אני שאסור לבא כנגד המזלות על הנס…. ובירושלמי דפ' במה אשה /שבת ו' ט'/. ר' חונא הוה משתעי הדין עובדא. חד גיור הוה אסטרלוגוס והוה מתעסק בסחורה של רדידים. חד זמן בעא מיפק. אמר כדון נפקין. חזר ואמר כלום אדבקית להדא אומתא קדישתא אלא בגין מיפרש מן אלין מליא. נפק על שמא דרחמנא. כיון דמטא למכסח יהב ליה חמריה ואכליה. שבקה למדינתא. מאן גרם דיפול דהרהר. מן גרם ליה דאשתזיב דאתרחיץ בברייה. וגם זה בענין כך הוא לפי דעתי. שאם היה לו לשאול ולעיין באסטרלוגיא שלו. ולפיכך נתחסד ויצא ולא חשש לסחורה ונעשה לו נס ונצול מן המכסח כיון שעשה לש"ש =לשם שמים= ולגדור עצמו מן העבירה. אבל שאר בני אדם כיון ששמעו חוששין. ואותם שאין מתחילין בב"ד /פי' ביום ב' וביום ד'/ מפני שאין מזל לבנה קל ואין מלאכה נגמרת בו כהוגן. ובגמרא נמי סבר הכי. מאן דבלבנה יהא סתר ובני. ובר מזל מאדים נמי קשה הוא. כמ"ד =כמאן דאמר= מזל יום גורם שהוא צומח. מ"מ אין דברים אלו מדוקדקים אפילו כפי אותה חכמה שלא מזל יום ולא מזל שעה גורמים אלא במבטי כוכבים של שנאה ושל אהבה. וכ"ש שאינו משנת חסידים. והרמב"ם ז"ל /הל' עכו"ם פי"א הל' ט'/ כתב שכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו בעת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה משום לא תעוננו. ועוד האריך לומר שדברי הבל ושטות הם. והמאמין שיש בהם ממש בכלל נשים וע"ה =ועמי הארץ= הם. ושמעתא כולה ליתא הכי. ועוד דאפילו בניחוש נמי לא משמע הכי מעובדא דרב עיליש /גטין מ"ה/. ובב"ר אמרו כי עוף השמים יוליך את הקול. זה העורב וכו'. ואלו דברים צריכים עיון ופירוש רב. מ"מ אל תדקדק עם בני אדם יותר מדאי. אבל אני צריך לבאר דעת רש"י ז"ל שפירש אין שואלים בכלדיים בעלי אוב. ואני תמה, וכי בעלי אוב מתמים תהיה, נפקא. בהדיא כתיב ביה שואל אוב וידעוני."

ספר חרדים מצוות עשה פרק א אות כא

החרדים מביא את דברי הרמב"ן

"(כא) ומעלת שלמות הבטחון בו ית' מצוה שנית שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך וכן כתב הרמב"ן שזו מצות עשה שלא נשאל מהוברי השמים החוזים בכוכבים ולא מזולתם מה לעתיד להיות אם נשמע דבר מהם נאמין כי הכל ביד ה' מפיר אותותם כפי התקרבנו לעבודתו והכי איתא במסכת פסחים ומינה נלמוד דמצוה לבטוח בו ית' בכל לב בכל ענייני העולם כמפורש בקבלה ברוך הגבר אשר יבטח בה' ארור הגבר אשר יבטח באדם כו' וכתיב בטחו בו בכל עת וכתיב בטח אל ה' בכל לבך, ממנין תרי"ג לרבינו יונה ולגאון ור"ש ן' גבירול ורמב"ן וסמ"ק:"

ספר מצוות קטן מצוה י

מזכיר את האיסור של הכלדיים, ומסביר שזה 'לידע העתידות'

"להיות תמים שנאמר (דברים י"ח) תמים תהיה עם ה' אלהיך פי' שלא ישאל בכלדיי' לידע העתידו' אלא אומר מה שירצה הבורא יעשה ולא יחקור מה שיהיה כדאמרינן בהדיה כבשי דרחמנא למה לך."

דרשות הר"ן דרוש יא

דרשות הר"ן הביא את דברי הגמרא בפסחים

"ולכן אחר שמנע ואסר כל הדברים האלה, כתב אחרי כן (דברים יח יג) תמים תהיה עם ה' אלקיך. ועל דרך המפרשים, הוא מצוה שיתהלך האדם בתמימות עם השם יתברך, ואל יתחכם יותר לדרוש ולתור על פי דרכי האמורי לדעת מה יהיה באחריתו. וזהו על דרך שאמרו רבותינו ז"ל בפרק ערבי פסחים (קיג ב) מנין שאין שואלין בכלדיים שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך.

אבל כפי קשר הפרשה שסמך אחריו כי הגוים האלה וגו'. יראה לי עוד בפשט הפסוק, שכמו שסמך למעלה מה יהיה משפט הכהנים אחר שאמר שלא יהיה להם חלק ונחלה עם ישראל שהוא כאומר אחרי שאני מסיר מהן נחלות והקנינים צריך שיתוקן ענינם מצד אחר. כן הענין כאן בשוה שידוע הוא שכל אומה נכספת בתכלית הכוסף לדעת מה יהיה באחריתם בפרטי עניניהם וכל שכן המלכים שהן יותר צריכין לזה. ולפיכך אחרי שאסר עליהן כל הדרכים האלה צריך שישלים ענינם שלא יהיו בהקדמת ענינם חסרים מיתר האומות. ולפיכך סמך ואמר תמים תהיה עם ה' אלהיך. ואין ספק שתמים פירוש שלם והוא כאמרו לא תירא פן תחסר דבר. שעם היות שהש"י אסר אליך כל הדברים האלה אשר הגוים אשר אתה יורש אותם לא מעוננים ולא קוסמים ישמעו. כלומר שתכלית ענינם בהקדמת ידיעת פרטיהם ועניניהם הוא שידוע אותם אל מעונניהם ואין ידיעתם בזה שלמה. כי המעוננים והקוסמים אם יגיעו שיודיעו קצת דברים העתידים לא תגיע חכמתם בשום פנים שיודיעום כלם. כמ"ש הנביא כמהתל בפרעה יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך. ובא בקבלת רבותינו ז"ל מאשר ולא כל אשר. גם כי יחליפו מין במין וימשך מצד הקדמת ידיעתם הפסד יותר מתועלת אשר כוון בו. א"כ תועלת המעוצלים והקוסמים אינה שלמה אבל חסרה מאד. אבל אתה לא כן נתן לך ה"א, כי הקים לכם נביאים ישלימו עניניכם בכל מה שתצטרכו אליו. והוא אמרו ניביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון, והוא ידוע שאין מתועלת הנביא לצוות על משפטי התורה לבד. אבל גם להודיע כל הדברים הנעלמים מן העין אשר השתדלו בהודעתם אל הקוסמים. כאשר נתבאר ענין שאול בדבר האתונות:

אבל יש לך שאלה שעם היות שהשלים עניננו במה שנחסר כשלא נשתמש בדרכי האמורי מצד הקדמת הידיעה. כי זה ישלם ביותר מתוקן ממנו מצד הנביא. עדיין יש לשאול במה השלימה עניננו כשאסרה לנו דרכי העוננות גם בחירת העתים הנאותים לכל דבר. ודרכי הנחשים שהוא לידע אם יצליח דרכו אם לא. והנה לדעת הרמב"ם ז"ל אין זו שאלה כלל. כי הוא נמשך לדעת החכמים הטבעיים שסוברים שאין בכוכבים כוכב טוב או רע כלל, ושאינם בעלי איכיות כלל. וכל מה שיחשבוהו האמוריים בדברים ההם דבר בטל. ושלא נחסר מאומה כשלא נשתמש באותן הענינים. שכל מה שיגזרוהו בעלי משפט הכוכבים אינו נמשך מצד הכוכבים כלל אבל הוא נמשך אחר דמיון האדם. וכל מה שיעוררו ע"ז מצד הכוכבים אינו אלא מצד דמיונם בו. כמו אלו שישתמשו בגורלות החול או בזולתו מהדברים:

ויש בדבריו ספק שמן הנראה שאינו כן דעת רז"ל שהרי הסכימו בפרק מי שהחשיך (שבת דף קנה) מעשים רבים שהעולה מהם שהמזל פועל באדם אם לא שישנהו בסבת המצות. וא"כ צריך ביאור למה אסרה תורה הענינים ההם. וכשם שהשלימה מה שנחסר מהקדמת הידיעה לשלא נשאל באוב בענין נביא, למה לא חששה להשלים עניננו במה שנחסר כשלא נשתמש בדרכים ההם.

וזו התשובה, שהתורה אסרה אותם הענינים כלן ואע"פ שאפשר שימשך מהם תועלת, מפני שהשמוש בדברים ההם יביא לרומם הכוכבים ולגדלם יהיה אפשר שימשך מזה שיעבדם. שכשיחשוב שמה שיועילו הכוכבים או יזיקו יהיה בבחירתם ורצונם ושכפי מה שנעשה מהפעלים האהובים אצלם או השנואים יועיל או יזיק. וזה כלו טעות גמור שגם כשנודה שהכוכבים מזיקים ומועילים, אינם עושין כן בבחירתם אבל מצד הטבע שהטביע הש"י שא"א שישתנה מצד פעולתנו, כמו שא"א לאש שלא ישרוף הדברים המקבלים שריפה ממנו, כן א"א למאדים שלא יחמם. ונמצא שכל הפעולות שיעשו האנשים להשיג רצון הכוכבים הוא דבר בטל. וכדי שיבצר ממנו הטעות שהוא מין עבודת אלילים אסרה אותו תורה עלינו גם בחירת העתים. אף על פי שאי אפשר שימשך מזה איזה תועלת, והתועלת ההוא כבר השלימתו בכל מצותיה ואזהרותיה, שאין ספק שהקללות והברכות האמורות בתורה כלן מורות שכשנחזיק בדרכי התורה והמצות לא נהיה השועבדים להשגת טבע מציאותם ולא למה שימשך ממשפטי הכוכבים, ולמה היתה התורה צריכה לבאר במה ישלם ענינו במה שנחסר מהתועלות ההם, כי כלל התורה סובב על זה. אבל הוצרך להשלים התועלות שימשך מצד הקדמת הידיעה, והשלימו על ידי נביא ורמז שהידיע שתושג על ידי נביא שלמה מאד. לפי שהמראה העצומה שמשיג הנביא היא שאין ביכולת הטבעי האנושי להשיגה. ולפיכך שנה בכאן מה שכתב כבר בפרשת ואתחנן ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך בחורב ביום הקהל לאמר לא אוסף עוד לשמוע את קול ה' אלהי ואת האש הגדולה הזאת לא אראה עוד ולא אמות, רמז בזה במה שראוי לסמוך על דבריו כמו שצוה ואמר אליו תשמעון אחר שהוא משיג מה שאין בכח האדם מצד טבעו להשיג."

הסוברים תמים תהיה – כאיסור דרבנן

חידושי הר"ן מסכת סנהדרין דף סה עמוד ב

הר"ן פותח בכך שלכאורה דעת חכמים חולקת על רבי עקיבא, ולשיטתם איסור לא תעוננו לא כולל חישוב כוכבים. וזה שלא כשיטת הרמב"ם. ועוד, שהרבה גמרות דיברו על חישובי כוכבים כאלה. ועוד, שבפסחים זה הוגדר כשאלת כלדיים, ונאמר שם שזה איסור עשה של תמים תהיה, ואם זה כלול בלא תעוננו – מה הצורך בתמים תהיה?

ומתרץ בשם רבנו דוד בונפילד שהאיסור משום ניחוש (ונראה שגם משום מעונן) הוא בדברים בטלים לגמרי, סימנים של הבל שלא מסתמכים על שום ידע. אבל החכמות של השפעת הכוכבים על אופיו ומזלו של אדם, שהן חכמות אמיתיות שבני אדם עוסקים בהן ברצינות – אסרו חכמים, כי זה מרחיק את האדם מביטחון בה', ולמדו את זה מתמים תהיה. ובאמת אסור לאדם לשאול, אבל אם שמע ונחשף לטענה כזו או אחרת, שלפיה עליו להזהר מדבר מסוים – ודאי שמותר ורצוי שיחוש לזה.

הר"ן מסכם שלפי רבנו דוד אם מדובר בסימנים של הבל – אסור לאדם אפילו לחשוש להם, אולם לפי הרמב"ן גם לזה מותר לאדם לחשוש. וכן נראה לו עיקר.

"וחכמים אומרים זה האוחז את העינים ורע"א זה המחשב עיתים ושעות. ודאי אי פליגי רבנן עלי' דר"ע הלכה כרבנן וחשוב עתים ושעות מותר. אבל איכא למימר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' ע"א ונדרוש מעונן מלשון עינים ומלשון עונה. וכתב ה"ר דוד ז"ל ועל כרחין אית לן למימר הכי דאל תתחיל בו ר"ח הוא שחרית הוא הוא חשוב עתים ושעות וקתני להו לאסורא בכלל מנחש ע"כ ואני אומר דאינה ראיה כלל דמעונן הוא חשוב העתים ושעות היפים לעשות איזה מעשה כפי חכמת המשפט כדרך האיצטגנין למ"ד הכי וזה הענין יש לו אמתות כפי חכמת המשפט. אבל אל תתחיל בו ר"ח הוא מוצאי שבת הוא ענין אחר שמנחש בעצמו אם יתחילו בו בפרעון המס בר"ח או במ"ש ינחש בעצמו שכל החדש או השבוע יפסיד את שלו ואין האחד ממין האחר.

אבל מ"מ לשיטת הרמב"ם ז"ל אי חשוב שעות אסור קשה מאי דאמרינן בפ' מי שהחשיך (דף קנו) האי מאן דבחד בשבא וכו'.

ואמאי אסרי הא מילתא הא כל הני מילי מענין מעונן נינהו מחשוב הימים והשעות ואסור לאמרן ולחשבן.

ועוד קשה דבגמ' אמרינן דבכלל המנחשי' הם המנחשי' בחולדה ובעופות ובכוכבים דאלמא דמסתכלין באיצטגנינות הכוכבים הם בכלל מנחשים! ובפסחים אמרינן מניין שאין שואלין בכלדיים שנאמ' תמים תהי' עם י"י אלהיך. וכלדיים פי' בעל הערוך החוזים במשפט הכוכבים והכא אמר דהוה בכלל לאו דמנחש.

ותירץ ה"ר דוד ז"ל דמאי דאסור משום נחוש הם דברים בטלים שאין להם עיקר לא בדרך הטבע ולא בדרך החכמה כמו פתו נפלה מפיו צבי הפסיקו בדרך וחביריו ומאי דאמרינן נמי בחולדה ובעופות ובכוכבים הם ג"כ ענינים בטילים נתפתו בהם המון האנשי' הפחותים ואינם ענייני חכמה ולא מאיצטגנינות כלל כמו שיאמרו אם תראה כוכב כך ביום כך יהיה כך וכך בדבר שאין לו שום אמתות

אבל ענייני חכמת המשפט הם דברים אמתיים שהאדם בטבעו נמשך אחר תכונה מהתכונות לפי מזגו וכשלא ירצה למשול על מדותיו מצד שכלו אז שפיטת חכמי המשפט היא אמיתית אבל מצד היות השכל שליט על זה הסדור לא יתחייבו העניינים ההם ועל זה הצד אמרו בשילהי מסכ' שבת שמי שנולד במזל פ' וביום פ' יהי' מוכן מצד מזגו לחכמה או לחסידות או להיות גנב או גזלן וכיוצא באלו וזה ענין מותר לגלותו ושישמר מן הרעה הנכון לבא עליו ואין סומכין על הנס אבל שישתדל לעשות כל מעשיו על פיהם וכפי מה שיורו חכמי המשפט על זה ולזה אסרו חכמים ז"ל לשאול לחכמי המשפט את אשר יקרהו כפי מזל מולד מולדו כי יביא קצת אל הסרת ההשגחה וסילוק הבחירה ולמדו דבר זה מפסוק תמים תהי' עם י"י אלהיך.

וא"כ לפי כל זה דבר שידע שיהיה רע לפי חכמת המשפט אפשר להשמר ממנו ולזה נוהגין ההמון שאין מתחילין בב"ד כי מזל הלבנה קל בימים ההם ואין ההתחלה מצלחת בימים ההם וגם מה שנשמרים בני אדם מלישא אשה בלבנה חסרה אינה משום חשוב עתים ושעות אלא שסימן יפה להם לישא אשה בזמן תוספת הלבנה ולא בזמן חסרונה כענין שאמרו חז"ל ממשיכין את היין בצנורות שהוא תוספת ברכה.

ולדבריו ז"ל כל דבר של נחש שאינו דבר חכמה אסור לו לעשות ולמנוע ממנו אפילו בשב ואל תעשה: אבל הרמב"ן ז"ל הסכים בתשובת שאלה שאף במה שנאסר משום נחש אין אסור אלא שלא לשאול בהם אבל לעשות כנגדן אין לנו. וכן נראה נכון. והרמב"ם ז"ל סובר שבכלל מעונן הוא בין שילמד השעות והעתים הטובים והרעים לפועל מה ואפילו על פי חכמי המשפט ובין שיעשה האדם ויכוין פועל מה בעת הטוב ההוא שיעדו חכמי המשפ'. וצ"ע. ומה שהתירו חז"ל במסכ' ברכות קל גברא במתא וקל אתתא בדברא והוא דאמר אין אין והוא דאמר לאו לאו. והוא דבר הדומה לנחש שאינו דבר שיש לו עיקר בחכמ' כלל אעפ"כ האדם מצליח ומזדרז בשמעו חפצו כדכתי' ואזניך תשמענה דבר מאחריך:"

נימוקי יוסף מסכת סנהדרין דף טז עמוד ב

מזכיר דברים דומים למה שאמר הר"ן בשם רבנו דוד, שאיסור ניחוש בכוכבים זה רק בדברי הבל, ולא בחכמת אסטרולוגיה. שזו חכמה גדולה וכך הקב"ה מנהיג את עולמו, וכפי שרבי עקיבא נזהר לפי דברי הכלדאיים. אמנם מסיים שחז"ל הזהירו שלא לחשוב על הדברים האלה, ורק לסמוך על ה', וזו משמעות הגמרא בפסחים.

"ובעופת ובכוכבים פירשו ז"ל דהא דחשיב הכא עופות וכוכבים היינו דומיא דהנך דחשיב לעיל כגון פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו שאין בהם שום דבר חכמה אלא דברי שטות בעלמא הן אבל מי שמכיר בצפצוף העופות אין נחש שדבר חכמה יש למכירים ושרי דאשכחן [גיטין דף מה א] ברב עיליש דאתא עורבא וא"ל עיליש ברח וערק ואתרחיש ליה ניסא אלא דהכא לאו בהכי עסקינן אלא שהוא מנחש במזדמן לו עוף פלוני בדרך וכיוצא בו מדברי הבאי ואע"ג דגבי ישבי בנוב אמרי' [בסנהדרין דף צה א] דאתאי יונה וכו' ואמרי' כנסת ישראל ליונה מתילא שמע מינה דוד מלך ישראל בצערא שרי התם לאו נחש הוא דלא סמכי עליה לגמרי אלא סימנא בעלמא הוא דנקיט ליה וכהאי גוונא שרי כמו שנהגו לישא נשים במילואה של לבנה לסימן טוב

וכן אתה אומר בכוכבים שלא אסרו אלא לקבוע להם סימן לעצמו ולנחש בהם אבל מה שאדם מכיר במערכת הכוכבים ומהלכן כגון אלו הוברי שמים החוזים בכוכבים אין זו בכלל נחש שזו חכמה גדולה וגזירה שגזר הקב"ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו בכך על כן יתפלל כל חסיד לבטל ממנו גזרת המזל כי מאת אדון הכל בא הכל ובידו לעשות ולשנות כחפצו ומצינו ברבי עקיבא [שבת דף קנו א] במאי דאמרי ליה כלדאי אברתיה והוה דאיג אמילתא טובא ולבסוף נעשה להן נס בזכות הצדקה ומיהו רז"ל הזהירו לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים ויתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא בחסדיו יציל עבדיו מפגע רע ואמר על זה [פסחים דף קיג א] מנין שאין שואלים בכלדאי ת"ל תמים תהיה עם ה' אלהיך והרמב"ם ז"ל כתב שאף חזיון הוברי שמים בדרך החכמה בכלל נחש הוא ואינו מחוור עכ"ל:"

שיטת תמים תהיה – האם מותר לחשוש לדברי כלדיים

שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רפג

מבאר שאמנם אין לשאול בכלדיים וללכת בתמימות, אבל מה שראה באצטגנינות או ששמע מהכלדיים – יחשוש לו, ולא יסמוך על הנס

"לפיכך אין שואלים בהם אלא מהלך בתמימות שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך. ואם ראה בהן דבר שלא כרצונו עושה מצות ומרבה בתפלה. אבל אם ראה באצטגנינות יום שאין טוב למלאכתו נשמר ממנו ואינו סומך על הנס. וכסבור אני שאסור לבא כנגד המזלות על הנס. ובירושלמי דפ' במה אשה /שבת ו' ט'/. ר' חונא הוה משתעי הדין עובדא. חד גיור הוה אסטרלוגוס והוה מתעסק בסחורה של רדידים. חד זמן בעא מיפק. אמר כדון נפקין. חזר ואמר כלום אדבקית להדא אומתא קדישתא אלא בגין מיפרש מן אלין מליא. נפק על שמא דרחמנא. כיון דמטא למכסח יהב ליה חמריה ואכליה. שבקה למדינתא. מאן גרם דיפול דהרהר. מן גרם ליה דאשתזיב דאתרחיץ בברייה. וגם זה בענין כך הוא לפי דעתי. שאם היה לו לשאול ולעיין באסטרלוגיא שלו. ולפיכך נתחסד ויצא ולא חשש לסחורה ונעשה לו נס ונצול מן המכסח כיון שעשה לש"ש =לשם שמים= ולגדור עצמו מן העבירה. אבל שאר בני אדם כיון ששמעו חוששין…"

חידושי הר"ן סנהדרין סה, ב

מביא דברי הרמב"ן ומסכים

"אבל הרמב"ן ז"ל הסכים בתשובת שאלה שאף במה שנאסר משום נחש אין אסור אלא שלא לשאול בהם אבל לעשות כנגדן אין לנו. וכן נראה נכון."

נימוקי יוסף סנהדרין טז, ב

כותב כדברי הרמב"ן

"וכן אתה אומר בכוכבים שלא אסרו אלא לקבוע להם סימן לעצמו ולנחש בהם אבל מה שאדם מכיר במערכת הכוכבים ומהלכן כגון אלו הוברי שמים החוזים בכוכבים אין זו בכלל נחש שזו חכמה גדולה וגזירה שגזר הקב"ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו בכך על כן יתפלל כל חסיד לבטל ממנו גזרת המזל כי מאת אדון הכל בא הכל ובידו לעשות ולשנות כחפצו ומצינו ברבי עקיבא [שבת דף קנו א] במאי דאמרי ליה כלדאי אברתיה והוה דאיג אמילתא טובא ולבסוף נעשה להן נס בזכות הצדקה ומיהו רז"ל הזהירו לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים ויתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא בחסדיו יציל עבדיו מפגע רע ואמר על זה [פסחים דף קיג א] מנין שאין שואלים בכלדאי ת"ל תמים תהיה עם ה' אלהיך והרמב"ם ז"ל כתב שאף חזיון הוברי שמים בדרך החכמה בכלל נחש הוא ואינו מחוור עכ"ל:"

לא תעוננו – הראשונים שקישרו את זה לאסטרולוגיה

ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה לב

הרמב"ם מונה כמצוה שלא לעשות 'משפטי הכוכבים', וזה איסור לא תעונן, וכפי פירוש רבי עקיבא. הרמב"ם מגדיר שרק מי שנותן תחזית כזו הוא לוקה. אבל השואל לא לוקה, אלא שאסור.

"והמצוה הל"ב היא שהזהירנו מעשות המעשים בבחירה ממשפטי הכוכבים. והוא שנאמר זה היום טוב למעשה הפלוני ונכון לעשותו או זה היום מגונה בו המעשה הפלוני ונרחיק מעשותו. והוא אמרו יתעלה (שם) לא ימצא בך וכו' מעונן. וכבר נכפלה אזהרה זו באמרו (קדושים יט כו) לא תעוננו. ולשון ספרא (פ"ו) ולא תעוננו אלו נותני העתים. כי הוא נגזר מן עונה (ר"פ משפטי'). ר"ל לא יהיה בכם מעונן שיאמר העת הפלונית טובה והעונה הפלונית רעה. והעובר על לאו זה ג"כ חייב מלקות. ר"ל שיגיד העתים האלו, לא מי שישאל בעדם. אבל השאלה על זה גם כן אסורה מחוברת אל היותה דבר אין אמיתות לו. ומי שיכוין בפעולתו אל עת ידועה במבט כדי שיצלח או יהיה לו תועלת באותו מעשה הנה הוא גם כן לוקה מפני שעשה מעשה."

רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק יא, הלכה ח

וכן פסק בהלכותיו, איסור מעונן כרבי עקיבא

"איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני."

כסף משנה ע"ז יא, ח

הכס"מ מסביר שאין מחלוקות, וכולם מסכימים להלכה עם פירושו של רבי עקיבא. ועוד הוא מסביר שדברי רבי עקיבא על 'היום יפה לצאת' הכוונה על פי איצטגנינות, וכמו שאמרו שאין שואלים בכלדיים.

"[ח] איזהו מעונן וכו'. פ' ארבע מיתות סנהדרין (דף ס"ה:) ת"ר איזהו מעונן ר' שמעון אומר זה במעביר שבעה מיני זכור על העין וחכמים אומרים זה האוחז את העינים ר"ע אומר זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת מחר יפה לצאת למודי ערב שביעיות חיטין יפות ופירש"י למודי ערב שביעית כלומר ערב שביעית למדים ורגילים חיטים להיות יפות. ומפרש רבינו דר"ע לא פליג אחכמים אלא לאוסופי אתא ופסק כמותו דבין נותנים עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני יפה וכו' בין אוחז את העינים הוא בכלל מעונן, נ"ל שהוא מפרש דההיא דר"ע כ"ע מודו בה דלישנא דמעונן הכי משמע מלשון עונה אלא דחכמים מוסיפין אוחז את העינים דהוי בכלל מעונן ופסק כוותייהו והכי דייק מ"ש איזהו מעונן אלו שנותנים עתים וכו' וכן האוחז את העינים הרי זה בכלל מעונן וכו' וסובר רבינו שזה שאומר היום יפה לצאת וכו' היינו ע"פ האיצטגנינות וכמו שאמרו פרק ערבי פסחים [קי"ג:] מנין שאין שואלים בכלדיים שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך וכלדיים היינו חוזים בכוכבים כדמשמע בסוף מי שהחשיך, זהו דעת רבינו ויש חולקים בזה כמה שכתבתי בספרי ב"י שעל יורה דעה בסימן קע"ט:"

חובת הלבבות (קאפח), שער יחוד המעשה פרק ה'

חובות הלבבות כותב שהתורה אסרה ללכת אחר משפטי הכוכבים והעוננות, כי זה מביא לכפירה בה'. מכל מקום, לא מבואר כאן די הצורך האם עוננות = משפטי הכוכבים, או שמדובר באיסור נפרד.

"וכבר הדגיש לך השליח עליו השלום ולא תלכו בחקות הגוי, אשר דרכם לפנות אל משפטי הכוכבים והעוננות לחיוב או לשלילה ואל הנחש והאוב וכל הדומה לכך, ועושים כמשפטיהם, כמו שאמר עליהם כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן… וכמה מן הנביאים חזרו על הרחקתו במקומות רבים שאין לנו צורך לקבעם כאן מחמת פרסומם וכבר אמר הכתוב כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ואמר החסיד לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, נוסף למה שיש בכך מן ההתעלמות מן הבטחון על ה' יתעלה וההתמסרות לו וקבלת משפטו וגזרתו ברצון. ואלו היה המשפט והגזרה באושר והפכו מסורים למשפטי הכוכבים והעוננות וכל הדומה לכך, הרי זה השתוף עם ה' בהחלט ללא ספק, ויביא זה אל הכפירה בה' והכחשתו כליל…"

במקום אחר בפרק, חובות הלבבות מתאר קושיות שהיצר הרע מנסה בהם להכשיל את האדם, ומזכיר את 'דעת הפתאים מחוזי הכוכבים'. מכאן עולה שחובות הלבבות סבר, בדומה לרמב"ם, שמדובר בדברי הבל.

"וכאשר יתיאש מספק הענין הזה עליך יפילך במיני השתוף כמו דעת מניחי הרבוי ודעת אנשי התולדות ודעת הפתאים מחוזי הכוכבים כפי התחלקות דעותם. וכאשר יתברר לך כי הבורא ית׳ ‎‎אחד קדמון במה שקדם לנו מן הדברים בתחלת הספר, בזה יסורו כל אלו הספקות ממך."

פסקי רי"ד מסכת סנהדרין גמרא דף סה עמוד ב

הרי"ד מביא דברי רבי עקיבא בפסקיו (הוא מביא את כל המשנה ומסבירה) ומסביר בפירוש 'שמחשב עיתים בחכמת המזלות והכוכבים'

"ת"ר מעונן ר' ישמעאל אומ' זה המעביר שבעה מיני זכור על העין, יש מפרשים שכבת זרע של שבעה זכרים, ומכשפין בה, ויש אומ' זכור לשון כשפים הוא, כדמתרג' אוב וידעוני בידין או זכורו, ויש אומרים שבע טבעות שנעשו על ידי כשפים, ומעביר כל אחת כנגד עיניו, ואחת מהן מדברת לו86. חכמים ז"ל היו בקיים בכל מיני כשפיהן, כדי לדעת תחבולותיהן להזהיר את ישר' שלא יטעו אחריהם, וחכמ' אומ' זה האוחז את העינים, שנראים כעושין דברים מופלאים ומותמהין, ואינם עושין כלום, ר' עקיבה אומ' זה המחשב עיתים ושעות, ואומ' היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח, למודי ערבי שביעית להיות87 יפות, עקורי קטניות להיות רעות, פי' דורש תעוננו לשון עונה, שמחשב עיתים בחכמת המזלות והכוכבים ואומ' יום פל' אסור לצאת ולעשות חפציו, ולמודים הן ערבי שביעית דהינו שנה שישית לשמיטה, שכל התבואות הנזרעות בה הן יפות ומצליחות, והקטניות הנעקרות בה הן רעות ומרקיבות."

מנורת המאור, כלל י: שלא ידבר בדברי חלול השם, חלק ב: בדברי כשוף, פרק שני

מי שמתעסק בהשגת הנעלם כ'הוברי שמים' הוא הנקרא המעונן כ'דעתו האמיתית של רבי עקיבא'. ועובר גם על תמים תהיה. ונקרא גם מנחש, כפי הגירסא שלא תנחשו זה המנחשין בחולדות עופות וכוכבים.

"החושבים בעונות ומסתכלים בם ואומרים עונה זו טובה לעשות בה כל דבר ועונה זו בהפך זה, אולי שתפעול כן בכל אדם הבוטחים בדבר, אבל הבוטח באדון הכל הוא יהיה לו למגן, דכתיב: והבוטח בה' חסד יסובבנו. רוצה לומר חסד השם יתברך יגינו מן המקרים… אבל אותו שפירש דעתו מלהשיג דברי תורה והוציא כל ימיו להשיג הנעלם ממנו וחושב, שהוא מהוברי שמים ושהוא יודע לכוון העתים ולשפוט הזמנים ולראות העתידות נקרא מעונן, כפי דעת האמתי של רבי עקיבא. ועל כיוצא בזה הזהירה תורה ואמרה: לא ימצא בך מעביר וגו' מעונן ומנחש ומכשף (דברים יח, י). ועל זה גרסינן פרק ארבע מיתות (סנהדרין סה, ב): תנו רבנן: מעונן… רבי עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעות… וגרסינן נמי בערבי פסחים (פסחים קיב, ג) אמר רבה בר בר חנא, אמר רבי יוחנן משמיה דרב: מנין שאין שואלין בכלדיים? שנאמר 'תמים תהיה עם ה' אלהיך' (שם יח, יג). וגם כן מנחש נקרא המביט בנחש, אל על פי שכתוב כי לא נחש ביעקב… תנו רבנן: מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו… שחרית הוא ראש חודש הוא, מוצאי שבת הוא. תנו רבנן לא תנחשו כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות ובכוכבים.

וכשישראל עושים רצונו של מקום ושמים בטחונם בשם יתברך אינם נתונים ביד מזל וגם אין ניחוש מזיקתן, כדגרסינן בסוף פרק ארבעה נדרים (נדרים לב, א)… למדנו שהביט בזה אין בו תועלת אלא הפסד ועבירה ואשרי אדם בוטח בך."

רבינו יונה, שערי תשובה שער שלישי אות פו

רבינו יונה פוסק כרבי עקיבא לגבי מעונן, שאין לשמוע אל דברי הוברי השמים, ומזכיר גם את תמים תהיה.

"פו לא תנחשו ולא תעוננו (ויקרא יט, כו). לא תנחשו – כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות. פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך, ואומר: אות הוא כי לא יצליח דרכו, וסר מן הדרך בעבור זה. והדומה לענינים האלה. שלא ילך לקראת נחשים, הן לעשות מעשה הן להמנע מן המעשה. לא תעוננו – לשון עונות ושעות, שאומר: יום פלוני יפה להתחיל מלאכה, שעה פלונית קשה לצאת. ואין לשמוע אל דברי הוברי השמים, אבל יבטח לבך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ. על כן כתוב על הענין הזה (דברים יח, יג): תמים תהיה עם ה' אלקיך – למדנו מזה, כי המעוננים והקוסמים נעדרים הבטחון. והעלילות הנשחתות ההן, מעשה ארץ כנען, שנאמר (שם פסוק יד): כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך."

טור סי' קעט

פוסק כדברי רבי עקיבא, וגם מצטט דברי הרמב"ם

"מעונן זה האוחז העינים, שמדמה כאילו עשה מעשה ואינו עושה כלום, הלכך אין בו אלא איסור ואינו לוקה. וכן המחשב השעות והעתים לומר יום פלוני ושעה פלוני יכול לצאת. כתב הרמב"ם: מעונן, כגון אלו שאומרים באיצטגנינות יום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, חודש פלונית או שעה פלונית רעה לדבר פלוני, ואסור לעונן אע"פ שלא עושה מעשה אלא שהודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהם דברי אמת, וכל העושה מעשה מפני האיצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה."

ספר מצוות גדול לאוין סימן נג

מביא דברי רבי עקיבא, ומסביר שמדובר באצטגנינים

"שלא לעונן שנ' (ויקרא יט, כו) לא תעוננו (רמב"ם ל"ת לב). תניא בת"כ (קדושים פרק ו ה"ב) לא תעוננו אלו אוחזי העינים, והא דאמר פרק ד' מיתות (סנהדרין סז, א) האוחז את העינים פטור, זהו פטור ממיתת בית דין של מכשף מפני שאינו עושה מעשה, ואף מן המלקות פטור לדבריא האומר לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו (ע"פ יראים סי' שלה ע"ש ובתעפ"ר) ובפרק ד' מיתות (שם סה, ב) מפרש ר' עקיבא לא תעוננו אלו נותנין העונות כמו אצטגנינים שיאמרו יום פלוני רע יום פלוני טוב (ע"פ רמב"ם פי"א הל' ח) וכיוצא בזה האומרים לא נתחיל דבר זה אלא בראש חדש:"

אורחות חיים הלכות עבודה זרה

פוסק כדברי רבי עקיבא, ומסביר שמכוין מלאכתו לאותה העת שקבעו הוברי שמים, ולשיטתו גם מי שעושה על פיהם לוקה, כדברי הרמב"ם

"ואסור לעונן והוא שמכוין מלאכתו לאותה העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה כדאמרינן פ' ארבע מיתות האומר שעה פלוני יפה לצאת. וכתב הר"י מקורבל וכן כששואלין ממנו [פרעון] אל יאמר שחרית הוא מוצאי שבת הוא ראש חדש הוא."

שו"ת רדב"ז חלק א סימן תפה

מגיב לתשובת תרומת הדשן שמתיר לשאול מכשפים וקוסמים. מעיר שדעתו לא נוחה, ומסביר שהשואל קוסמים אינו עושה מעשה, אבל עדיין אסור משום תמים תהיה כמו שואל כלדיים. והוא מבקש לומר שמי שעושה מעשה על סמך דברי המכשף או קוסם – לוקה, כמו שאמר הרמב"ם לגבי מי שמכוון מלאכתו על פי הוברי השמים – שלוקה. אמנם אפשר לחלק שדווקא בלא תעוננו העושה מעשה על פיו לוקה, כי הוא עושה מעשה לפי עונה, וזה עצמו נחשב לעונן.

לסיכום – הוא מקבל את פסיקת הרמב"ם.

"שאלת ממני אודיעך דעתי במה שהתיר מה"רר ישראל ז"ל בתשובותיו לשאול במכשפים ובקסמים אם יש לסמוך על היתר זה.

תשובה אין דעתי נוחה בהיתר זה… וכן נראה מתשובות ריב"ש ז"ל סימן צ"ב וז"ל ועתה קשה שאם מעשה שדים הוא אסור כמעשה כשפים והלא העושה מעשה במיתה ונשאל בהם באזהרה ותירץ הרמב"ן ז"ל וכו' אבל בשאר כשפים השואל בהם כגון שהעכו"ם המכשף עושה מעשה ישראל השואל בו אינו אסור אלא משום תמים תהיה עם ה' אלהיך כענין בכלדיים ע"כ.

והרי זה ממש כמו שכתבתי שלא הוציא אותו אלא מכלל לאו אבל איסורא איכא ומכין אותו במכת מרדות. וקרוב אני לומר שאם השואל עשה מעשה על פי המכשף או על פי הקוסם דלוקה לדעת הרמב"ם ז"ל דמאי שנא הני לאוי מלאו דלא תעוננו. וכתב ז"ל וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שחברו כוכבי שמים הרי זה לוקה שנאמר ולא תעוננו ומיהו מדברי הרב ז"ל נראה דאין מלקות בשואל אפילו עשה מעשה על פיו ושאני מעונן דאפקיה רחמנא בלשון רבים לא תעוננו לחייב גם את השואל אם עשה מעשה שגם הוא נקרא מעונן כיון שעושה מעשה לפי השעה אבל השואל בקוסם לא נקרא קוסם ולא השואל במכשף נקרא מכשף הילכך השואל באוב או ידעוני באזהרה ובשאר מעשה כשפים אסור ומכין אותו מכת מרדות וא"ת מאי שנא גזירת הכתוב היא. ושאול דשאל בבעלת אוב חשב דמשום צורך שעה מותר כאשר נראה מפשטי הכתובים. הנל"ד כתבתי."

לא תעוננו – מי שפסק כרבי עקיבא בלי הסבר

פסקי ריא"ז מסכת סנהדרין פרק ז – ארבע מיתות

הריא"ז מביא להלכה דברי רבי עקיבא

"יא. מעונן שאמרה תורה, זה המחשב עונות ושעות, ואומ' היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח, לימודי ערבי שביעייות חטין יפות, עיקורי קטנייות מהיות רעות"

ראב"ן סנהדרין

וכן הראב"ן, מביא דברי רבי עקיבא, אך הוא גם מזכיר בזה איסור מנחש "אל תתחיל בי שחרית הוא, ראש חודש הוא, מוצאי שבת הוא".

"מעונן ר' עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת למחר יפה ליקח. מנחש זה האומר פיתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו בנו קורא לו מאחריו, עורב קראו צבי הפסיקו בדרך נחש בימינו ושועל בשמאלו, אל תתחיל בי שחרית הוא ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא"

ספר החינוך, מצוה רנ

החינוך פוסק כרבי עקיבא, וגם מסביר שמדובר בדברים שאומרים 'המהבילים בעלי הכישוף'. ועדיין לא ברור במה מדובר, לפיכך אין לומר שקישר זאת במפורש לאסטרולוגיה.

"שלא לעונן, שנאמר "ולא תעוננו" (ויקרא יט, כו). ופירוש העניין כמו שאמרו בספרא (שם) שהוא לשון "עונה", כלומר שלא נקבע עונות לומר: שעה פלונית טובה לעשות בה מעשה פלוני, ויצליח כל העושה אותו באותה שעה, והעושה אותו בשעה פלונית לא יצליח, כמו שיאמרו המהבילים בעלי הכישוף. ונכפל הלאו בזה העניין בסדר שופטים דכתיב שם "לא ימצא בך וגו' מעונן" (דברים יח, י)."

שיטת לא תנחשו

הראשונים בשיטה זו הגדירו שגם איסור 'לא תנחשו' קיים בניחוש בכוכבים, על פי דברי הספרא. יש להסביר שברייתא זו מובאת בגמרא, אלא שרבים לא גרסו בה 'כוכבים'. אך בקרב הראשונים שמובאים כאן – רבים מהם כן גרסו כוכבים.

חלקם רק הביאו את דברי הספרא ולא הסבירו את פשר המושג 'ניחוש בכוכבים', וניתן אולי לטעון שהניחוש בכוכבים הוא משהו שונה מ'מעונן'. וחלקם הסבירו במפורש שהאיסור הזה נוגע לאסטרולוגיה, וחופף את איסור מעונן.

ספרא, קדושים, פרק ו, אות ב

"[ב] "לא תנחשו" – כגון אלו שהם מנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים. "ולא תעוננו" – אלו אוחזי עינים. ר' שמעון אומר זה המעביר על העינים. ר' עקיבא אומר אלו נותני עתים כגון אלו שהם אומרים "למודות ערב שביעיות להיות חטים יפות" "עקורות קטניות להיות (ס"א מהיות) רעות""

הביאו מנחש – אך לא חיברו במפורש לאסטרולוגיה

ראב"ן סנהדרין

הראב"ן, מביא דברי רבי עקיבא, אך הוא גם מזכיר בזה איסור מנחש "אל תתחיל בי שחרית הוא, ראש חודש הוא, מוצאי שבת הוא".

"מעונן ר' עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת למחר יפה ליקח. מנחש זה האומר פיתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו בנו קורא לו מאחריו, עורב קראו צבי הפסיקו בדרך נחש בימינו ושועל בשמאלו, אל תתחיל בי שחרית הוא ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא"

ספר החינוך מצוה רמט

מזכיר דברי הספרא

"שלא נלך אחרי נחשים, שנאמר "לא תנחשו" (ויקרא יט, כו) ונכפל במקום אחר שנאמר "לא ימצא בך וגו' ומנחש" (דברים יח, י). ואמרו בספרי שופטים: "מנחש" כגון האומר "נפלה פתי מפי", "נפל מקל מידי", "עבר נחש מימיני" ו"שועל משמאלי", וימנע מפני כן מעשות שום מעשה. ובספרא אמרו (קדושים ו ב) "לא תנחשו" כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וכיוצא בהן. עד כאן."

יד רמה, סנהדרין סה,ב

מביא את הגירסא של 'כוכבים' גם בבבלי (ולא בספרא)

"תנו רבנן לא תנחשו כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות ובכוכבים שיש להן סימנין במהלכותם:"

שו"ע יו"ד קעט, ג

פוסק ניחוש גם בכוכבים, וגם מביא את עיקרי הדוגמאות של הטור

"וכן המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וכן האומר אל תתחיל לגבות ממני שחרית הוא מוצאי שבת הוא מוצאי ר"ח הוא וכן האומר שחוט תרנגול שקרא כעורב ותרנגולת זו שקראה כתרנגול אסור:"

הביאו מנחש וחיברו לאסטרולוגיה

רמב"ם בפירוש המשנה, ע"ז ד,ז

• "וזה, שהכזב הראשון גזרת הכוכבים, שנתברר במופת בחכמת הטבע ביטול הקדמותיו, הראשונה באמרם הכוכב הפלוני רע ונוקשה וכוכב פלוני טוב ומצליח, והחלק הפלוני מן הגלגל יאות הכוכב הפלוני והוא הפך הכוכב הפלוני, עם היות הגלגל כולו גוף אחד מתדמה החלקים אין בו שינוי ולא כזב, ושתי הקדמות אלו הם עמודי גזרת הכוכבים, אשר בהתברר ביטולם כמו שנתברר בטלו חלקיה עד סופם.
• אחר כן הרכיבו כזב שני על הכזב הראשון והוא הצלמים הנקראים ה"טלאסמם", ואמרו שכשיהיה כוכב פלוני המצליח במקום הנאות לו, תעשה צורה על תואר כך וכך ותביא מן התועלת כך וכך, וכשיהיה הכוכב הפלוני הנוקשה במקום פלוני שהוא הפכו, תיעשה לו צורה בתואר כך וכך ותדחה בו מן הרעה כך וכך. ונתרחב זה השער כפי רוחב גזרת הכוכבים ומה שייחסו לה מן הפרטים.
• אחר כן הרכיבו כזב שלישי על אלו השנים והוא עבודה זרה, ואמרו שצורה זו הנעשית במזל צומח כך, ועל המצב הפלוני כשיקוטר בדבר פלוני ויתפללו לו בדברים כך וכך וישתחוו לו הוא יסיר רעת דבר פלוני. ודברים אלו עשו, לפי שבימים הראשונים קיבצו בני המדינות ופיתו המון עמי הארץ, ואמרו להם כי הצלחת ארצותיכם וענייניכם כשתעשו אלה הצורות. וכשמתקבצים לבתיהם מכבדים אלה הזקנים שיודעים סודותיהם, ובזה קמה המלכות, וחשבו שאותו הדבר אמת, והיו מאמינין בו כמו שאנו מאמינין בנביאים עליהם השלום מן השלמות והחסידות, הלא תראה היאך קראם הכתוב "נביאי הבעל" ו"נביאי האשרה".
• אחר כן באו חלושי הדעת ומצאו אותם הדברים ואותם הספרים, וחשבו שהן אמת ושיש בהם תועלת, ולא ידעו שהם כזבים שנעשו בזמן מן הזמנים לתועלת שעה, אמר הנביא "אל תיראו מהם כי לא ירעו, וגם היטב אין אתם"(ירמיה י, ה). וכבר בארו החכמים שכל מה שיהיה מהם מפעולות אלה הצלמים הוא בדרך מקרה, ומייחסים אותן להם, וזה עניין פילוסופי ברור. וכמו כן מצאתי לחכמים שעוררו על גזרת הכוכבים, שהן נוהגין דרך המעונן והמנחש, לא שהם סיבה כמו שחושבין האצטגנינין. אמרו "לא תנחשו"(ויקרא יט, כו), כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים, וזהו דעת הפילוסופים בהם, ואלו הדברים כולם שבדאו הצאבים אין מהם בפילוסופית יון דבר קטן או גדול."

מנורת המאור, כלל י: שלא ידבר בדברי חלול השם, חלק ב: בדברי כשוף, פרק שני

מבאר במפורש שבאסטרולוגיה יש גם איסור מעונן, גם 'תמים תהיה' וגם 'מנחש'.

"החושבים בעונות ומסתכלים בם ואומרים עונה זו טובה לעשות בה כל דבר ועונה זו בהפך זה, אולי שתפעול כן בכל אדם הבוטחים בדבר, אבל הבוטח באדון הכל הוא יהיה לו למגן, דכתיב: והבוטח בה' חסד יסובבנו. רוצה לומר חסד השם יתברך יגינו מן המקרים… אבל אותו שפירש דעתו מלהשיג דברי תורה והוציא כל ימיו להשיג הנעלם ממנו וחושב, שהוא מהוברי שמים ושהוא יודע לכוון העתים ולשפוט הזמנים ולראות העתידות נקרא מעונן, כפי דעת האמתי של רבי עקיבא. ועל כיוצא בזה הזהירה תורה ואמרה: לא ימצא בך מעביר וגו' מעונן ומנחש ומכשף (דברים יח, י). ועל זה גרסינן פרק ארבע מיתות (סנהדרין סה, ב): תנו רבנן: מעונן… רבי עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעות… וגרסינן נמי בערבי פסחים (פסחים קיב, ג) אמר רבה בר בר חנא, אמר רבי יוחנן משמיה דרב: מנין שאין שואלין בכלדיים? שנאמר 'תמים תהיה עם ה' אלהיך' (שם יח, יג). וגם כן מנחש נקרא המביט בנחש, אל על פי שכתוב כי לא נחש ביעקב… תנו רבנן: מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו… שחרית הוא ראש חודש הוא, מוצאי שבת הוא. תנו רבנן לא תנחשו כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות ובכוכבים.

וכשישראל עושים רצונו של מקום ושמים בטחונם בשם יתברך אינם נתונים ביד מזל וגם אין ניחוש מזיקתן, כדגרסינן בסוף פרק ארבעה נדרים (נדרים לב, א)… למדנו שהביט בזה אין בו תועלת אלא הפסד ועבירה ואשרי אדם בוטח בך."

ר"י בן הרא"ש – זיכרון יהודה צא

מבאר שיש שני לאוים ועשה באסטרולוגיה, ובין היתר גם 'לא תנחשו'.

"… והיו הולכים אחר הוברי שמים ונגרשו מהסתפח בנחלת אלהים… תמים תהיה עם ה' אלהיך… גם יש בו מצות לא תעשה… א"ר עקיבא זה המחשב עונות כלשון כסותה ועונתה ואומר שעה פ' יפה לצאת מחר יפה ליקח הרי לאו ועשה.

גם לאו אחר כתוב בתורה והוא לא תנחשו כדאי' בסנהדרין ת"ר לא תנחשו אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים פ' החוזים במהלך הכוכבים ומכוונים מעשיהם אחר מהלכתם הרי לך שני לאוין ועשה כך פ' הרמ"ה ז"ל הרי שאנו מוזהרין מן התורה על שני לאוין ועשה שלא ילך בדרכיו אחר מביט הכוכבים ואחר מהלכתם ולא לבטוח בהוראתם לא לרעה ולא לטובה שהרי רוב פעמים יכזבו לפיכך אם ייטיבו ישראל מעלליהם וישובו אל בוראם בעת צרתם יהפוך עליהם המזל לטובה…"

טור יו"ד קעט

מזכיר כוכבים גם ביחס לאיסור ניחוש, ואף מבאר "שמנחשים בכוכבים לומר כוכב פלוני עולה אין טוב לצאת". וזה נשמע בדיוק כמו אסטרולוגיה קלאסית, ולא כמו ניחוש אקראי.

"וכן אלו ששומעין ציפצוף העופות וקול החולדה ואומר דבר פלוני יהיה או לא יהיה. או אלו שמנחשים בכוכבים לומר כוכב פלוני עולה אין טוב לצאת. וכן אלו שאומרים אל תתחיל לגבות ממני, שחרית הוא מוצאי שבת הוא ר"ח הוא, שאינו רוצה שיהיה תחילת עסקו בנתינת דבר מתחת ידו. וכן אלו שאומרים שחוט תרנגול זה שקרא כעורב ותרנגולת שקראה כתרנגול."

בית יוסף יו"ד קעט, ב

ואכן, הב"י כותב שמדברי הטור משמע שלשיטתו האצטגנינות אסורה מצד מנחש

"אלא שמדברי רבינו נראה דמחשב עתים ושעות לא ברירא ליה דבדרך אצטגנינות קאמר וכמו שיתבאר בסמוך ומ"מ נראה שגם רבינו אוסר לעשות מעשה ע"פ האצטגנינות שהרי כתב בסמוך או שמנחשים בככבים לומר כוכב פלוני עולה"

ביאורים ליחס בין ניחוש למעונן

כפי שראינו, ישנם ראשונים שהזכירו שיש באסטרולוגיה גם איסור מנחש, ולשיטתם יש כפילות בין האיסורים. אמנם, יש ראשונים שלא הסבירו את טיבו של איסור מנחש מלבד שהוא נוגע גם לכוכבים. בדעתם ישנו ביאור, מסתבר למדי[3], שמנחש בכוכבים זה ניסיון לנחש רמזים לגילוי העתיד בלי שיטה כוללת ובלי לטעון שמדובר במערכת מדעית פיזיקלית, בניגוד למעונן שזו תפיסה 'מדעית' שרואה בכוכבים גורמים פיזיקליים משפיעים.

נימוקי יוסף מסכת סנהדרין דף טז עמוד ב

הנימוקי יוסף, שאמנם שייך לסיעת הרמב"ן, מסביר שניחוש איננו נוגע למקרה שבו יש חכמה גדולה, אלא רק לסימנים ורמזים.

"אלא דהכא לאו בהכי עסקינן אלא שהוא מנחש במזדמן לו עוף פלוני בדרך וכיוצא בו מדברי הבאי… וכן אתה אומר בכוכבים שלא אסרו אלא לקבוע להם סימן לעצמו ולנחש בהם אבל מה שאדם מכיר במערכת הכוכבים ומהלכן כגון אלו הוברי שמים החוזים בכוכבים אין זו בכלל נחש שזו חכמה גדולה"

תמים דעות, הרב יהודה בצלאל אליאשברג – עמ' יז, מאמר דרך תמים פרק שלישי

מבאר שהרמב"ם והשו"ע ועוד פוסקים השמיטו את הכוכבים ביחס לניחוש, וכנראה משום שראו בזה כפילות עם מעונן. אולם, באמת מעונן זה לפי חכמת המזלות, ואילו ניחוש זה סתם ניסיון לנחש רמזים שמגלים את העתיד, לעומת המעוננים, שרואים במיקומי הכוכבים 'סיבה עצמית' להשפעה על החיים בעולם הזה.

"ושם עוד ת"ר איזהו מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידי… אל תתחיל בי שחרית הוא ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא. ושם עוד ת"ר לא תנחשו אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובדגים, ובביארו לאו דמעונן רבי עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת או היום רע לצאת שהוא בלאו דמעונן, ובין האומר אל תתחיל לגבות בי שחרית הוא ר"ח הוא מוצאי שבת. אלא שאותם שהם משום מעונן חושבים אותם כסיבות עצמיות הגורמות שלא יצליח העסק או הדרך מפני שמאמינים שזה העת מוכשר להצליח במלאכה פלונית, וזה העת עלול להפסד בעסק פלוני, אבל אותם שהם משום ניחוש לא יחשבו אותם כסיבות הגורמות אלא כסימנים המודיעים לעתיד והאומר שחרית הוא ראש חודש הוא, וכו' אין כוונותו שבשעת שחרית אינה מוכשרת להצליח בה אלא חושב שאם מזדמן לאדם לפרוע חוב בתחלת היום סימן רע הוא לו, לכל היום… והנה הרמב"ם ושאר פוסקים בדיני המנחש השמיטו דין אל תתחיל בי שחרית הוא… ונראה שטעמם בעבור שהוקשה להם דהיינו מעונן היינו מנחש בדברים אלה שהם גם כן נותני עתים ועל כן חשבו דהא ברייתא -פליג ארבי עקיבא דאמר מעונן אלו נותני עתים אלא חשיב להו בכלל מנחש, ואם כן אנן דקיימא לן כר"ע. הם שייכים לכלל מעונן ולא לכלל מנחש.. ובש"ע נרשם בראשיתו דיני מעונן ומנחש, אבל לא הזכיר שם דיני מעונן כלל, אלא העתיק בדיני מנחש הברייתא כצורתה, מן איזהו מנחש… עד אל תתחיל בי וכו' מוצאי שבת הוא. והטעם בעבור שלחצהו הענין שכבר נכללו דיני מעונן בכלל דיני המנחשים וזה לא יתכן. אבל האמת שהנחושים אינם נחשבים אלא לסימנים המודיעים לעתיד, והעוננים הם נחשבים כסיבות עצמיות שהעתים ושעות גורמים רעה או טובה בעת ההיא ולא על העתיד, ואינם שייכים זה עם זה."

כרם שלמה, גרוס (תש"מ), יו"ד קעט, א

מבאר שמנחש בכוכבים זה לא על ידי אצטגנינות, ובזה באמת גם לשיטת השו"ע והרמ"א יש לאו.

"כלומר באיצטגנויות [הוא חכמת המזלות] ובזה ליכא לאו דלא תעוננו ולא תנחשו, רק משום איסורא דתמים תהיה וכו' אין לשאול בהם כמבואר ברמ"א, אבל לקמן סעיף ג' וכן המנחשים וכו' בכוכבים, מיירי שלא על ידי חכמת האצטגנינות ובזה איכא לאו."

שיטות המתירים אסטרולוגיה

צריך להקדים ולומר, שהאסטרולוגיה הייתה חכמה נפוצה עד מאוד באירופה וברוב העולם, עד לתקופת הרנסנס לפחות. לרוב, הדבר לא נחשב כמיסטיקה, אלא כמדע מקובל וראוי. לפיכך, ראשונים רבים ראו בעיסוק באסטרולוגיה לא מעשה של מיסטיקה או קבלת מרותם של כוחות על טבעיים אחרים חס וחלילה, אלא כעיסוק בכוחות טבע מוחלטים, כמו כוח המשיכה וכדומה.

הסוברים שהאיסור הוא רק כשמעורבת עבודה זרה וכדומה

אבן עזרא שמות לג, כא

אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרשת כי תשא פרק לג, כא

"ודע, כי כל הצמחים והחיים בארץ והעוף והבהמה והחיה והרמש וכל אדם קשורים בארבעים ושמונה צורות הגלגל, וזהו אשר חלק ד' אלהיך אותם לכל העמים (דבר' ד, יט). והמוסיפים להאיר עיניהם מטעם הענין, אולי ידעו זה ולא רצו לגלות הסוד לתלמידים. והעד הנאמן, ולא חלק להם (דבר' כט, כה). וידוע, כי המחברות הם מאה ועשרים מחברות השבעה. והמחברת הגדולה במספר כולם היא אחת, והמחברת השניה היא אחת ועשרים. וכנגדם מחברת החמשה ככה. וזה המספר יצא משבעה, ומחברת השלשה חמשה ושלשים, שגם זה המספר יוצא משבעה מחברות. וככה מחברת הארבעה. והנה מחברת הששה שבעה, והמחברת שהיא כוללת המשפחות לכל האדמה כפי מזל כל גבול מהשבעה גבולות שהם כל הישוב. ועליהם כתוב: אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחורף (תה' עד, יז), שהשתנה בכל הגבולות אתם יצרתם. ואין השינוי בא מהשמש, רק בעבור נטותה לפאת צפון ודרום. והנה המחברת השניים העליונים במזל טלה הוא בכל תשע מאות וששים שנה, ושניהם סובבים ממזל התחברותם אל מזל תשיעי בכל כ' שנה, ככה יתגלגלו י"ב פעמים עד מאתים וארבעים שנה. ומשם יתגלגלו כמספר הזה ובדרך הזה במזלות העפר, גם במזלות הרוח, גם במזלות המים. ואל יעלה על לבך, כי הארבעה תולדות הם בשמים, ויש חום בשמש וקור בלבנה ובשבתי. חלילה חלילה. כי הבריות העליונות נכבדות הן ועליהם כתוב: כי הוא צוה ונבראו, ויעמידם לעד לעולם חוק נתן ולא יעבור (תה' קמח, ה – ו), רק נבראו ככה בעבור המקבלים. והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם, ושיעבור אחד מהם החק שנתן לו השם. גם כל צבא השמים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם, על כן לא ייטיבו ולא ירעו. והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו, כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת כוכבי מולדתו כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הכוכבים, שיהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות. ואתן לך משל חשוב, שהיתה מערכת הכוכבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשים או ימותו. ובא נביא והזהירם, שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם. ושבו אליו בכל לבם. ובעבור שדבקו בו, נתן בלבם, שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם. והנה עשו כן. וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו, כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות ושטף כל העיר. והנה לא סרה גזירת השם והוא הצילם, וחשוב, כי המשרתים ירוצו כסוסים עוברים במסלה, ולא ירוצו להרע או להיטיב, רק ככה דרכם. וחשוב כי במסילה איש עור לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכין אל ימין או לשמאל, והוא נשען על פקח שידע סורם. והנה הוא ישמרנו, כי ברוצם בצד זה יוליך העור לצד האחר, ומרוצת הסוס לא תשתנה והעור ימלט. ובעבור זה אמר השם אחר אשר חלק (דבר' ד, יט) ואתכם לקח ד' להיות לו לעם נחלה (שם שם, כ). ככה לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא (ירמי' נא, יט). וזהו ונפלינו אני ועמך (שמות לג טז). וזהו שאמרו חז"ל אין מזל לישראל (שבת קנו, א; נדרים לב, א). כל זמן שהם שומרי התורה. ואם לא ישמרוה, ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה, כי כל מחברת ומזל דלי במערכת רעה. הנה יבא רעה לישראל. והיודעים חכמת המזלות יודו כן. והנה היתה במערכת השמים במחברת, שיעמדו בגלות מצרים עוד שנים רבות. ובעבור שצעקו אל השם ושבו אליו הושיעם השם. וכאשר יקרה לכלל כן יקרה ליחיד, על כן שומר תורה אשרהו (משלי כט, יח). והנה ידעתיך בשם (שמות לג יב), כמו יודע ד' דרך צדיקים (תה' א, ו). והנה הראני נא (שמות לג יח) אינו במראית העין, והנה על פניך (שמות לג יט) – על פניך הפנימים, והם פני הלב. וטעם כל טובי (שם), שאינו, כמו הכל, ולא בכל ולא עם הכל. וטעם וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט) – על משה, כי אעביר כל טובי על פניך (שם), ולפני עברי ארחמך. וזה שאסוך כפי עליך (שמות לג כב). והנה זהו הפירוש, והכף כדמות סתר. כמסתיר עצם השמש בכפו שלא תפרד נשמתו מעל גוויתו. והנה וראית את אחורי, מפאת שהוא הכל, וכבודו מלא הכל ומאתו הכל, וכל תמונתם כל, וזהו ותמונת ד' יביט (במד' יב, ח):"

אבן עזרא דברים פרשת ואתחנן פרק ד, יט

"השמש והירח – שהם המאורות הגדולים. ואחר שאמר ואת הכוכבים – באר בשם כלל כל צבא השמים כוכבי לכת שהם כוכבי אור, וכל המזלות והצורות. ונדחת – כאדם שידחה ויפול. אשר חלק – דבר מנוסה הוא, כי יש לכל עם ועם כוכב ידוע ומזל, וכן יש מזל לכל עיר ועיר. והשם שם לישראל מעלה גדולה להיות השם יועצם, ולא כוכב להם והנה ישראל נחלת השם:"

אבן עזרא דברים פרשת שופטים פרק יח, י

"מעביר בנו – ע"א היתה, כי יש גם היום ביננו גוים רבים עובדי האש. קוסם קסמים – יתכן היותו שם כלל. ופירושו, חותכי משפט האומרים כי כן יהיה בלא ספק, וכן גזרין (דניאל ב, כז). וקרוב ממנו, קסם על שפתי מלך (משלי טז, י). והפרט: מעונן ומנחש ומכשף . גם יתכן היותו שם פרט להוברי השמים (ישעי' מז, יג). והטעם, קסמים שיש במשפטי הכוכבים הנקראים ראשונים ושניים."

תוספות השלם – יג (אחרי מות קדושים) פירוש בעלי התוספות לתורה, עמ' קעב

"אל תתחיל בי עונה, שחרית הוא ראש חודש הוא, אבל כל דבר שיש בו טעם אינו ניחוש כגון בשבת דקאי מאדים בזוזי, וכן כל הני דמפנין, ובפרק במה אשה כל שהוא משום רפואה אין זה מדרכי האמורי…"

תשובת רבי אברהם ברבי חייא הספרדי הנשיא – נדפס במגן וצנה (מודינה), עמ' 39

רבי אברהם מספר לרבי יהודה אלברצלוני על אירוע שבו הוא המליץ לתלמידו לדחות את החתונה בשעה, כדי שלא תהיה בזמן שמאדים שולט, אלא לזמן שהחמה שולטת, שזה זמן ראוי להתחלות חדשות. והיה שם מי שהקשה ואמר שזה איסור לא תעונן, והוסיף וטען עד שהחתן נאלץ להיכנס לחופה מיד, בעל כורחו. וכעת רבי אברהם חש שהוא צריך להסביר מדוע הוא עוסק באסטרולוגיה וכיצד הדבר מסתדר עם ההלכה.

"אבל אירע לי דבר בענין הזה שאני צריך לפרשו בכאן ולהודיע כל טענות וספקות וקושיות אשר בו עד שיתבאר האמת בענין הזה. היה תלמיד אחד גדול מאוהבי היקרים בעיני נכנס לחופה ביום הששי והסכימה דעתי להכניסו לחופה בשעה שלשית מהיום בעת צאת הקהל מבית הכנסת והיתה עצתו ישרה בעיני מאד מפני שהיא שעה נפרדת ושולטת עליה לבנה והיא ראויה להתחיל בה כל דבר טוב לדעת כל העולם והיתה ראויה לכך ממהלכות הכוכבים, אלא שהוזקק לאחר הדבר מפני מת מצוה שנזדמן בעיר וראו אנשי החתונה שהיו מראשי העדה ונשיאיה לקבור את המת תחלה ונתאחרה הכנסת הכלה עד שהשלימו צרכי המת וחזרו הקהל מקברו בסוף שעה חמשית מהיום ותחלת ששית אשר היא זוג ושולט עליה מאדים ולא היתה ישרה בעיני מדרך מהלכות הכוכבים וממזל הצומח. וכשראיתי כך אמרתי לו הואיל ונתאחר הדבר עד שעה ששית המתן עד שתעבור השעה הזאת ותבא השעה שביעית שהיא נפרדת ושולטת עליה חמה וראויה היא להתחיל בה כל דבר ועוד שיש לה מעלה אחרת מדרך המכלות הכוכבים. ושמע האיש לעצתי ונתפתה לדברי ועלה בלבו ובלב חבריו להמתין. אלא שהיה שם מי שקשה עליו הדבר ואמר שההמתנה הזאת שאלה היא בכלדיים… ומוסיף בדבר ושנה ושלש עד שנכנס החתן לחופה בשעה ששית בעל כרחו."

"מפני שהדבר הזה בא על ידי הייתי בעיני כאלו כל השומעים מחזיקים אותי בחזקת עובר וחוטא ולפיכך אני צריך לתת טעם לדברי ולהציל את נפשי לפני המקום ולפני עמי ככתוב והייתם נקיים מה' ומישראל וכו'. ועל הדרך הזה הוא אמונת כל ירא שמים המעיין בחכמת הכוכבים והחושד בר ישראל בדבר זה הוא חושד בכשרים ואין מחשבתו מחשבת כשרים."

השואל בכלדיים אכן עובר על דברי חכמים. אבל על כרחנו לומר שמי שחשש לדבריהם לא עבר בשום איסור, שהרי ר' עקיבא חשש לדברי כלדיים בחתונת בתו. וודאי שלא שאל אותם. וגם אימו של רב נחמן חששה לדבריהם. הרי שהאיסור הוא רק לשאול

"

ונסדר את החקירה על הדרך הזה ונאמר כי השואל בכלדיים ושומע אל עצתם וחושש לדבריהם הוא עובר על דברי חכמים וחייב מיתה כי אמרו חז"ל אין שואלין והוא שואל והוסיף על השאלה שחשש לדבריהם והוא מתוך מעשיו אינו אלא חייב או משניהם או מאחד מהם אלא אם שמעון שאל את הכלדיים ולא חשש לדבריהם ולוי שמע לעצתם ולא שאל אותם היש לנו לומר ששניהם חייבים חובה אחת או לומר שחובת שמעון גדולה מחובת לוי או שמעון לבד חייב ולוי פטור אין אנו יכולין לפטור לשמעון מחיוב וכיון שאנו מעיינים בדבר היה נמצא לוי אשר חשש לדבריהם ושמע לעצתם ולא שאל אותם פטור מכל חובה מתוך דברי רבותינו ז"ל מפני שאמרו רבי עקיבא הויא ליה ברתא אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעלייא לבי גננא טריק לה חויא ומתה הוה דאיג אמילתא טובא ואין אנו יכולין לומר שר' עקיבא שאל בכלדיים כי לא אמרו רבותינו כך חס ושלום יהא ר' עקיבא עובר על דברי חכמים אבל הכלדיים אמרו לו והוא לא שאל ומפני שהיה דאיג אמילתא טובא אנו רואים שחוששים לדברי כלדיים.

וכן אנו אומרים שומעין לעצתם מאימיה דרב נחמן בר יצחק דאמרי לה כלדאי בריך גנבא הוי לא שבקתיה גלויי רישא אמרה ליה כסי ראשיך, ומתוך ששמעה לעצתם צותה לכסות את ראשו ולא גערו בה חכמים שמע מינה שומעין לעצת הכלדיים, ויהיה ברור לנו שרבותינו ז"ל לא הזהירו אלא משאלת כלדיים בלבד אבל החושש לדבריהם ושומע לעצתם אין בכך כלום."

ומוסיף עוד לחקור. מהסיפור על רב נחמן ניכר שהכלדיים עסקו בהשפעת תנועת הכוכבים עלינו. ומהגמרא על פנקסו של ריב"ל, אנו לומדים שגם רבותינו היו עוסקים בענייני חכמת הכוכבים והמזלות. וצריך לומר אם כן שהבעיה בכלדיים היא איזשהו צד עבירה שהתלווה למעשיהם, ולא עצם האסטרולוגיה. ומכל הגמרות האלה ועוד, מוכח שחכמת הכוכבים היא דבר שטוב לעסוק בו. אלא שזה עלול להוביל לחכמת כלדיים, ולכן עלינו לבאר במה מדובר.

הבדל ראשון: באסטרולוגיה רואים את ההשפעה השמימית, אבל לא את התוצאות בארץ. לכן אין חיזוי עתידות מדויק לאדם הפרטי. מה שאין כן הכלדיים שמתיימרים לתת נבואות מדויקות לאדם הספציפי.

"ונחזור האזהרה על עוד לחקור שהזהירו משאילת הכלדיים אם היא מדרך חכמתם שהם מתעסקים בה יש בה צד עבודה זרה או צד זלזול ביראת שמים והזהירו על השאלה מפני החכמה שיש בה עבירה או דילמא לא הזהירו על השאלה אלא בדרך השאלה ממש מפני שהן בחקירתם על החכמה הם דורשים בדבר שיש בו צד עבירה ונמצא כאלו משתתף עמהם במעשה.

ולפרק הקושיא הזאת אנו באים לחקור על דברי הכלדיים וחכמתם מה היא עד שנראה אם יש בה צד עבירה או לא. ואנו מוצאים בדברי רבותינו ז"ל מדברי כלדיים שלמדו לאימיה דרב נחמן בריך גנבא הוי וזה במהלכות המעיינים לדברי דומה הכוכבים כשהם אומרים הנולד במזל זה או השולט עליו כוכב זה גנב יהיה או עשיר יהיה או חכם יהיה.

וכן אנו מוצאים בדברי רבותינו ז"ל שלא על לשון כלדיים אבל במלתא דרווחתא שהיה כתוב על פנקסו של ר' יהושע בן לוי וכו' אנו רואים מכאן שרבותינו ז"ל היו עוסקין בחכמת הכוכבים והמזלות ודורשין אותה ולא היו נמנעים ממנה ונוכל לומר בדברי הכלדיים מפני שהיא דומה לדבריהם בענין הזה שאין בה צד עבירה אלא מפני שהם חוקרים על דבריהם מדרך שיש בה צד עבירה משם הזהירו רבותינו ז"ל לשאול בהם….

ומכל אשר הקדמנו יתבאר שחכמת הכוכבים ראויה ללמוד אותה ולהחזיק בה. אלא מתוך שיכול לעלות בלב אדם שחכמת הכלדיים שהזהירו רבותינו מלשאול בה, היא חכמת הכוכבים אשר דברנו בה עד עתה, אנו באים לחקור על ההפרש אשר ביניהם ונאמר:

שחכמת הכוכבים נותנת להודיע מן הדבר העתיד להיות כללו ואינה יכולה להודיע את פרטו ואת טביעות עינו וגופו ממש אם היא מעידה שהאיש הזה יהיו לו שדות וכרמים אינה יכולה לומר שדה איש פלוני תהיה קנויה לך או כרם אשר במקום זה יהיה לך על תנאי ותקנה מלאכתם ואין בה כח להוסיף על זה ולא להיות על דרך אחרת כי אינה רואה אלא כח המזל ועדותו אשר הוא מעיד בשמים ואינו רואה טביעות עינו בארץ אבל רואה מינו וכללו זה דבר ברור ומוחזק ביד כל אנשי יודעי החכמה הזאת ודברי הכלדיים אינם כך אבל הם מעידים על עצם דבר וגופו ממש כדאמרינן שבת קיט א יוסף מוקיר שבי הוה ההוא גוי בשיבבותיה והווי נפישי נכסיה אמרו ליה כלדאי כולהו נכסיך יוסף מוקיר שבי אכיל להו שהודיעוהו שם האיש חכמי דרך ואין לנכסיה דאכיל המהלכות כן כי הם אלו היו יודעים שהגוי יאבדו נכסיו לא היו יודעים כי פלוני יאכלם כאשר אמרו הכלדיים מוקיר שבי אכיל להו.

וכן הא דאמרינן אמרו כלדאי לאימיה דרב נחמן בריך גנבא יהא לא שבקתיה גלויי רישיה אינו דרך חכמי הכוכבים כי הם היו יכולין לראות אם גנבא הוא אבל לא היו יודעים אם כסוי הראש מועיל לו ואין זה הוצאת דבר מתוך דבר אשר פירשנו אותו למעלה שאין כסוי הראש תלוי בגניבה משום צד בעולם…"

הוא מפרט כמה סוגים של חכמת כוכבים ומזלות שהן חיוביות בעיניו, (חלק מהפירוט הארוך הושמט כאן). אבל החלק של אסטרולוגיה שהגויים מתעסקים בו והוא אסור הוא חכמות שתלויות בע"ז, שחשבו שהכוכבים מועילים ומזיקים בדעתם וברצונם, והיו עובדים להם, ועושים פסלים וכו'.

"ונראה לנו שחכמת הכוכבים אינה מלאכת הכלדיים, אבל הכלדיים מעמיקים יותר ממנה ומפני זה נאמר שהכלדיים במלאכתם אשר הם חוקרים בה על העתיד להיות, אינם נוהגים ממנהג חכמי הכוכבים בחקירתם על הענין הזה. ואם אנו מפרשים החכמות והמלאכות אשר הם תלויות במזלות ובכוכבים מה הם ועל כמה צד בני אדם מעיינים בחכמת הכוכבים ומתעסקים בה במלאכת צבא השמים ותראה משם מעשה הכלדיים אם היא תלויה בחכמות האלה אם לא…

ושתי החכמות האלו שבחו רבותינו ז"ל והיו חוקרים עליהם ומתעסקים בהם ועל שתיהם חייבו כל היודע לחשוב תקופות ומזלות להיות מחשב אותם לקיים המ שנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, ואין אתה יכול לומר שזה שאמרו לחשב תקופות ומזלות הוא על חשבון ארבע תקופות השנה המסור בעבור, כי זה הוא דבר קל ואין חשבון גדול ולא חכמה יתרה וכל אומות העולם יכולין לחשב אותם… והיה מספיק להם לומר לחשוב תקופות בלבד, ומפני שאמרו תקופות ומזלות ידענו שהתקופות הן חשבון מהלכות הכוכבים והמזלות חשבון גזרותם הנראות בארץ, כי כן אנו קורין לעדות הכוכבים וגזרותם מזלות אנו אומרים לטוב מהם מזל טוב ולתמורתו שאיו טוב מזל רע…

ויש חכמות אחרות שהן תלויות בכוכבים אשר היו רוב האומות מתעסקין… לבר ישראל להתעסק בהם מפני שהן תלויות בע"ז ומזלזלות ביראת שמים כי כל האומות שעלה בלבם שהכוכבים מועילים ומזיקים בדעתם וברצונם הוסיפו ברשע ובזדונות עד שנדמה להן שעבודתן והקרבתן מועילים לפניהם ועלה בלב רבים מפני שרוח הטומאה באה עליהם מן הכוכבים לצוותם ולהזהירם ולהורות להם דרך עבודתם. והיו הרשעים האלה מטעים את אנשי דורם ועושים להם צלמים ופסלים…"

ביחס לאיסור מעונן, שלדעת רבי עקיבא מדובר במחשב עתים ושעות, הכוונה שהוא סומך על השערות ואירועים שקרו לו אישית בעבר, ועל סמך זה מחליט אילו ימים גרועים ואילו טובים וכו'. ואינו נוהג לפי מנהג חכמה או חכמת מזלות. ובזה יש איסור מעונן. והכלדיים שאסרו לשאול היו הכשדים, והיו עוסקים בשלל כישופים וקסמים, וזו הסיבה שאין לשאול בהם.

"ומכאן אתה רואה שהחכמה הזאת מוספת ביראת שמים ובדעת אלהים ומראה היא נפלאות השם וגבורתו, ואין שאר ארבע החכמות שזכרנו מחכמת הכוכבים נוהגות מנהג זה אבל כלם אסורות להתעסק בהם מפני שהם נמשכות לע"ז ומזלזלות ביראת שמים…. ואמרו במעונן ר' עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת… ואלו מחשבי עתים ושעות הם הסומכים על ניסיוניהם אשר נסו בימינם מדרך סברתם ואינם רואים זה מדרך חכמת המזלות ולא ממהלכות הכוכבים מפני שחכמת המזלות אינה נותנת חומרא ליום ידוע מכל שבוע, אם יום זה ראוי לדבר בשבוע זה יכול יהיה ראוי לו לדברים בשבוע אחר אבל יכול יהיה מסוכן בו וכן אין ערבי שביעית יפות לחטים ולא נוהגות מנהג אחד לדבריהם. והמעונן לדברי ר' עקיבא מנהיג ימים ושנים מנהג אחד ומפני זה נאמר אין המעונן נוהג באומנתו מנהג חכמת המזלות ולא מנהג חכמה בעולם, לא לדברי ר' עקיבא האומר מחשב עתים ושעות ולא לדברי חכמים האומרים אוחזי עינים ולא לדברי ר' ישמעאל שאמרו מעביר שבעה מיני זכור על העין…

ומשם ראו שאין שואלין בהם כדאמרינן מנין שאין שואלין בכלדיים דכתיב תמים תהיה עם ה' אלהיך, ותמצא הפרשה אשר דרשו בה רבותינו ז"ל על על המלאכות שהן אסורות להתעסק בהן ולעשותם משם הזהירו לדרוש בהם ולשאול אותם ויהיו כלדיים בכאן נאמרים על כל מתעסקים במלאכות האסורות לעשות שהן חרטומין ואשפין וכשדים ומכשפים וכל הקוסמים ונקראו אלו כלדיים מפני שאנשי בבל וארץ שנער היו עוסקין בכל החכמות האלה ובידוע שכל שוכני הארצות ההם הם ארמיים כדכתיב וידברו הכשדים למלך ארמית… ועל זה השם קוראים ללישנא דרבנן לישנא דכלדאי וכשדים היו ממשפחת המלכות בימי נבוכדנצר הרשע והיו הם הממלאים ידיהם לעבוד טעותם ולהיותם כומרים בבית טעותם משם נקראו מזילי כחות הכוכבים כשדים מפני שהיו כומרים בבית הצלמים והכלדיים הם שאר עם הארץ המתעסקים בשאר החכמות והכשדיים הם משפחה אחת מהם ויהיה כל כשדי נקרא כלדי ואין כל כלדי נקרא כשדי. וכיון שאמרו רבותינו ז"ל אין שואלין בכלדיים כנסו עמהם כשדים שהיו מזילי הכחות וכל המתעסקים בשאר החכמות החוקרות על העתיד והיו דבריהם אלו כאלו אמרו אין שואלין במכשפים ולא בכלדיים ולא במעוננים ולא בכל החכמות שהן דומות להן מפני שהכלדיים היו מתעסקין בכל החכמות ההן."

הוא מסיים דבריו ואומר שהתברר ההבדל בין חכמות הכוכבים ומזלות הראויות, לבין חכמות שגויות שמעורב בהן עבודה זרה. והוא חותם בהתנצלות עמוקה, ומסביר שהוא מאמין כך מתוך תמימות ויקבל בהכנעה כל תשובה של חכמי התורה האחרים וילך לאורם.

"ונתברר לנו בירור יפה אין שואלין בכלדיין ונתגלה לנו אי זו היא חכמה הראויה ללמוד ולעשות ואי זו מותרת ללמוד ולא לעשות ונראה ממתוך הדבר הזה כי המנהיג החכמות הראויות ואם תהיה כוונתו לשם שמים ויכול להקרא חסיד רוב העולם קורין אותו חסיד שוטה…

ואם טעיתי בדברים אלו וטענותי אני מפייס מרבותי שלא יאשימוני בכל הדברים אשר דברתי כי אלהים יודע ועד אשר כל הנסתרות לפניו גלויות כי לא באתי ללמד ולהורות ולא להתגדר חלילה לי ולא להתגרות אבל כונתי לנקות את נפשי אולי אצא חופשי. כי מנעורי עד היום הזה הייתי מתלמד בחכמת הכוכבים ומתעסק בה וחוקר עליה ודורש אותה והייתי מחזיק את עצמי קונה חכמה ומזמה, שאין בה עון ולא אשמה… ועתה אתם רבותי אנשי תושיה ותורה ובעלי תריסין וגבורה אשר לכם כח לשלוט על החכמה ולמשול אל תתנו לפני עור מכשול, והורוני דרך אלך, אשר היא דרך המלך כי כל ישראל ערבים זה לזה…"

שו"ת הרשב"א חלק א סימן תיג

הרשב"א, בתוך תשובה ארוכה על מזלות וקמיעות וכו', מביא כמה ראיות על השימוש בעונות ידועות, וגם רבי עקיבא עצמו שסבר שזה מעונן, עשה תפילה ידועה למוצ"ש, וכן אחיתופל צוה לבניו כמה עצות שקשורות לעיתים. הוא שולל את הטענה שרק מה שיהיה ידוע לחכמי הפילוסופיה כמו אריסטו יהיה נחשב טבעי, כי גם חכמה סגולית שאינה לפי הפילוסופיה יכולה להיות לא פחות אמיתית. ולכן בעניין אסטרולוגיה כותב שאפשר שחישובים אסטרולוגיים של עיתים ושעות דינם כמו קמיעה לרפואה שבא מתוך תפילה לה'. ומה שאסור זה לכוון לשר שולט באותו יום, שזה כעובד אותו. ולכן הפסוק מחבר בין ראיית השמש והירח לע"ז.

"…ובעלי הקמיעין שאמרו דאיתמחי גברא. היינו שהוא בן מזל שקמיעיו מצליחין. וכלן משגיחין לכוין מלאכתן במזל ידוע בחודש וביום. וכן כותבין בקלף ידוע בעור שליל ובעור צבי. ושמוש תלים שמוסכם ביד גדולי ישראל כולן מסכימין שצריכין עונה ידועה. ושמעתי שאף רבי עקיבא שאמר מעונן זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת מחר יפה ליקח לימודי ערבי שביעית יפות עקרי קטניות מחיות רעות הוא עשה תפלה ידועה למוצאי שבת. וכן בבבא בתרא אמרו בפרק מי שמת (דף קמ"ז) שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו אל תהיו במחלוקת בית דוד ואל תמרדו במלכותו ויום טוב של עצרת ברור זרעו חטים…

ואפילו במקום הדברים שנודעו לחכמים בסגלה שצריך להשמר ואין העיון הטבעי משיג. הנה שנכנסו בכלל ההיתר הזה כל שאמרוהו שיש בו משום רפואה בין בסגולת העצם בין בסגולת הדבור והפעולות. ואפשר שאפילו העתים והשעות בכלל זה כל שהוא עושה צורה לרפואה ונותן דעתו לשמים. לא כאותן שמכונין לשר השולט באותו יום שזה כעובד אותו. והוא שהכ' אומר (דברים ד') פן תשא עיניך השמים וראית את השמש ואת הירח כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם."

בית הבחירה (מאירי) מסכת סנהדרין דף סח עמוד א

מביא את דברי הרמב"ם. אך מסביר שיש דברים שכח כוכב משפיע על המציאות, כדברי הגמרא בשבת (קכט, ב). ומכאן הוא עובר לסדרת טיעונים זהה לתשובת רבי אברהם בן חייא, וכפי הנראה הוא הוא 'קצת חכמי התכונה מהחסידים' שהמאירי מציג כאן את שיטתם.

הם הסבירו שכל שלא שואל את פיהם אלא שנודע לו מעצמו – אין בזה איסור. אלא שלמעשה הם מתירים גם לשאול, כי המטרה היא רק להכיר את הגורמים הכוכביים שמשפיעים עליהם, ולתכנן דרכיהם בהתאם, כפי שהגמרא הודיעה שמי שנולד במזל פלוני יהא שופך דמים וכדומה.

ועוד הרחיבו וטענו שלמעשה הכלדיים שנאסר לשאול בהם היו מערבבים עבודה זרה באסטרולוגיה וטוענים שרוחות מתגלות דרכם, ועושים צלמים וכדומה. ועיקר ההבדל, שחכמת אסטרולוגיה לא מנבאת דברים מדויקים, אלא רק עקרונות, והכלדיים היו מתיימרים לתת נבואות. המאירי מסכם, אולי בשמו ואולי בשם החסידים שמקילים להשתמש באסטרולוגיה, שמה שנוגע להשפעת הכוכבים על המציאות זה כמו טבע וודאי מותר לעסוק בזה, אבל מה שנוגע לקרבה או ריחוק של כוכב אחד לכוכב שני, זה עניינים בטלים, ומוגדר מעונן ומנחש, ואותו אסרה תורה כדי שלא יבואו לחשוב שיש לכוכבים כוחות ויבואו לעבדם, וכדברי הרמב"ם.

"המעונן כבר ביארנו שעיקר איסורו כל שמכוין פעולתו על פי משפט הכוכב ולשון גדולי המחברים בזה שאומר באצטגנינות יום פלוני רע יום פלוני טוב יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני והעושה דבר פלוני בשעה פלונית יצליח במלאכתו או ההפך והמעונן עצמו בלאו אבל לא השואל אלא שהוא באיסור ומ"מ אם כיון מלאכתו על אותה שעה לוקה:

מ"מ יש דברים שכח הכוכב נגלית פעלתו בדברים התחתונים בקצת דברים שהעושה אותם באותה שעה ניזוק והוא אצל בני אדם כדבר טבעי והוא שראינו לרבותינו במסכת שבת קכ"ט ב' שהיו מזהירים שלא להקיז דם בשני וחמישי ולא בשלישי ואמרו שם בשלישי מאי טעמא משום דקאי מאדים בזוויה ששי נמי הא קאי מאדים בזוויה ותירץ כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים י"י הנה שמצד שמאדים שולט על הדם הזהירו שלא להקיז דם ביום שהוא מושל בשעת זוג ממנו והוא ענין בזוויה והיא ביום שלישי שעה שמינית ובשישי בשעה שישית ומ"מ קשה לפירוש זה והרי אף בשני הוא בשעה רביעית וכן בחמישי בשעה שניה ולא הוצרך ליתן טעם אחר האמור בהן והוא שאמר בשני ובחמישי משום דבית דין של מעלה ומטה שוים ומפני זה פירשו גדולי החכמים בזוויה כמו בזויותיו והוא שכבר ידעת שהגלגל מצוייר בחלוקתו לשלש מאות וששים חלקים צ' חלקים לכל רביע היום שהוא התחלת זמן וביום שלישי נמצא מאדים בתחלת הצ' מעלות שהוא בו ראשון לסדור חל"מ כצנ"ש ראשי ימים ובששי הוא בסוף הצ' שהוא בשעה ששית והוא בסוף חצי היום הראשון ואע"פ שהתירו בראשון עם היות מאדים בשעה שביעית ממנו יראה שמאחר שרוב ההקזות נעשות קודם חצי היום אין הענין אלא בזמן הרביע שהוא זמן בפני עצמו וכלו נגרר אחר ראשו וסופו וכן כתבוה הם בעצמם מצד שזמן אכילה בשעה ראשונה עד סוף ששית וכמו שאמרו אכל חטה והקיז לא הקיז אלא לאותה חטה:

ומכאן סמכו קצת חכמי התכונה מן החסידים שבהם להקל בשאר דברים לומר ואף הרוצה לבנות בית או לנטוע כרם או לחפור באר של מים וכל מעשה ששבתאי שולט עליו יזהר מיום שני ושלישי וששי ששבתאי בזוי בהם ויתחיל בראשון ורביעי וחמישי וכן בממשלת כל כוכב וכוכב עד שיצאה להם הוראה למעשה בחתן שהיו מכניסים אותו לחפה ביום חמשי וצוה להקדימו כדי שיכנס בשעה שלישית שהיא שעה נפרדת ושולטת עליה לבנה וראויה להתחיל בה כל דבר טוב וארעה סבה שהוזקק להתאחר עד תחלת ששית שהוא שעת זוג ושולט עליה מאדים וצוה לאחרו עד השביעית שהיא שעה נפרדת ושולטת עליה חמה וראויה להתחלת כל דבר והחליטו מאמרם לומר שכל האומר שעה פלונית יפה לזה או רעה אין זה אלא כאומר עשב זה יפה לעינים או סם זה משלשל או עוצר

ואמרו שכל שאינו שואל לעשות על פיהם אלא שנודע לו שכן מעצמו או שאמרו לו הכלדיים מאליהם וחשש לדבריהם אין כאן חיוב ממה שראינו שר' עקיבא אמרו לו כלדיים ההוא יומא דעיילי לבי גננא טריק ליה חוויא הוה דאיג אמילתא טובא ומאחר שאמר הוה דאיג אמילתא אלמא שמותר לחוש ואיני מבין ראייתם שהרי מ"מ לא נמנע ר' עקיבא מלהשיאה

אלא שהם מתירים אף על השאלה שהרי אמרו האי מאן דמתיליד בשעה פלונית גנב יהא גזלן יהא וכן הרבה, ולא הודיעו דבר זה אלא שיהא אדם מתמיד להכריח טבעו ולשנות את תפקידו לטוב ואף מזו אין ראיה אצלי שהרי הודעה זו אינה אלא להכריח טבעו ואין זה אלא כמי שהוא רוצה לידע אם הוא חם בטבעו כדי שירגיל עצמו בדברים קרים למצע עליו את התחום

וסוף דבריהם שחכמת הכלדיים אינה חכמת הכוכבים לבד אלא שנתערבה עמהם מלאכת הכשוף שחכמת הכוכבים אינה יכולה להודיע פרטי הדברים שאם יודע מדרך הכוכבים שזה האיש יצליח ויקנה שדות וכרמים לא יודע שיקנה שדה פלוני והכלדיים היו אומרים כלהו נכסיך יוסף מוקר שבי אכיל להו וכן הרבה: וכן היו להם בעניני הכוכבים שהיו מאמינים שרוח נבואה באה להם מכחם ועושין להם צלמים לעבדם ויש כת אחרת שהם נקראים מזילי הכחות והיו מקטירים לאיזה כוכב בשעות ידועות היו מזילים בהם כח הכוכב להגיד עתידות ואלו השנים ע"ז גמורה והיו מהם כת שלישית חוקרים על הכוכבים המבוקשים להם על סדר המהלך הנמצא להם ונגד איזו צורה שבגלגל השמיני הם סובבות ועושים צורות בשעות ידועות שהיה הכוכב המבוקש להם סובב כנגד הצורה ובצד שהיא אם צפוני אם דרומי והיו עושין צורה כמוה מאחד מיני המתכות שהיה ראוי לה אם זהב אם כסף ומיחדים אותן לחליים ידועים או לשאר דברים עד שעושין מזה צורה לרוב החליים ואחריהם כת רביעית יגזרו ממהלכותיהם איזה עת ראוי ללקט הזרעים ולאסוף התבואות ושאר הצמחים ואם נלקטו ביום ההוא או בשעה ההיא מה יועילו ואיך יועילו וכל אלו הם בודאי בכלל האיסור ומ"מ לשטתנו התלמודית כל הדברים יגיעים שהרי המודיע מ"מ בכונה שימנע השומע הוא המעונן והמעשים שהוזכרו לא היו נמנעים מעשייתם והקזת הדם אינה אלא שב ואל תעשה ודרך טבעי כמו שהוגדר בספרי הרפואה בימים הכלביים וכן הרפואות שילקחו לפי התקופות וכל שכן בחליי האדם ובהקזותיו שהן מחלישות הגוף והדבר צריך לשמירה מעולה והרי אמרו בפרוש במעונן שעה פלונית יפה לצאת או לעשות דבר פלוני ומ"מ עשיית הצורות בשעות ידועות ובעת היות הכוכב המבוקש סובב נגד איזה צורה שבמזלות לחליים ידועים הוא ממה שאין פקפוק באיסורו אף לדבריהם והיא הכת השלישית הנזכרת בדבריהם והם נקראים אצלם בעלי התמונות והוא אצלי ענין גנז ספרי רפואות והודו לו וכן מצאתיה בהדיא אח"כ בפרוש המשנה לגדולי המחברים ברביעי של פסחים ומה שאמרו רבותינו במסכת שבת ס"ה א' בענין יוצאין בסלע שעל גבי הצינית ואמרו עליה אי משום צורתא וכו' שנראה שהיו מרפאין בצורה לא נאמר על צורת כוכב ומזל כלל אלא בדברים המוניים אין בהם חשש שיבא האדם לטעות בהם כעין אלו שעושים הצורה השלומיית על לחי הבולט וכיוצא באלו ההבלים:"

"והעיקר באלו הענינים שהגלגלים והמזלות פועלים בנבראות התחתונות וכמאמר אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו כוכב מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל וכל שהדבר קבוע בכך כגון שזה המזל מושל ביום פלוני ובמקום פלוני והלבנה בחדשה מוספת במים ומלחלחת הארץ עד שגורמת הפסד בחתוך העץ הנחתך באותה שעה אין בזה כלום והוא כדבר מוטבע והוא הוא ענין מניעת ההקזה בעת שלטנות מאדים שהדם רותח ומתעורר ויש בהוצאתו היזק וזה טבע גמור ואינו אלא כאומר נעשה דבר זה בחצי היום כשיהיה השמש בתגבורת חומו

אבל מה שישתנה בהם תמיד לפי דבוק הכוכבים זה בזה כמו שיאמר שילקח הדבר הפלוני בהיות הירח במזל פלוני במעלה פלוני הוא הכשוף והעוננות וכל שיכוין עשיית פעולה או מניעת פעולה על זה אסור שזה ממה שיתלו רוב הפעולות בהם לעובדיהם והוא ממה שימעט ביראת השם ובבטחון בו והוא שכונת התורה וקטבה הוא הסרת ע"ז ומחות זכרה ושלא יחשב בכוכב מן הכוכבים שהוא מועיל או מזיק שזו היא הסבה המביאה לעבדם וכבר הזכרנו בזה לשון גדולי המחברים והוא שכתבו איזהו מעונן אלו נותני העתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני רע לדבר פלוני יום פלוני טוב לעשות דבר פלוני שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני וכן אסור לעונן אע"פ שלא עשה מעשה אלא שהודיע אותם הכזבים שהסכלים מדמים שהם דברי אמת וחכמה וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה:"

בית הבחירה (מאירי) מסכת פסחים דף קיג עמוד ב

המאירי כאן חוזר על טענתו שעיקר האיסור בדברים הסגוליים זה במה שיש בו סרך עבודה זרה, ומפנה לפירושו בסנהדרין. הרי שקיבל את השיטה המקילה

"כבר ביארנו שלא הותרה הרצועה בלחשים אלא בדברים המוניים שאין בהם סרך עבודה זרה אבל כל שיש סרך עבודה זרה איסור חמור הוא והוא שאמרו אין שואלין בכלדיים ובכלל אלו כל המצדדין להגיד תעלומות הן מצד הכוכבים ומשפטיהם הן מצד כשוף כאוב או ידעוני ודומיהם ומ"מ הכלדיים אע"פ שגדולי הרבנים פרשוהו כענין בעל אוב עיקר ענינם היה על פי משפטי הכוכבים כמו שהתבאר בסוף שבת וכבר ביארנו הענין יפה במסכת סנהדרין:"

רלב"ג, על התורה, ויקרא יט, כו

הרלב"ג מביא את האיסור של רבי עקיבא, אך מסביר שכל זה כאשר עושים סימנים וחושבים שרק הכוכבים משפיעים בלי שום היגיון. אבל המייחס את השפעת הכוכבים על העולם לטבע שקבע ה' – אין בזה איסור, שכן זה חלק מהטבע. והחטא בזה הוא כשייחס את השפעת הכוכבים ל'דעת' – בלי סיבות אחרות, כלומר לכוחות רוחניים בלעדי ה', וזה מכת עבודה זרה. אבל מי שמבין שהכל מגיע מה' – אין בזה איסור. אמנם, ראוי להזכיר שלצד האמת שבזה, מעורבות בזה גם טעויות רבות.

"ולא תעוננו. ר"ל שלא תשימו העתים סבת הדברים כמו שיעשו הסכלים שיאמרו יום פלוני מחדש פלוני או משנת פלוני טוב ויום פלוני רע כי זה כשלא יאמר בו יותר מזה השיעור הוא מביא להאמין שלא תהיה בכאן סבה פועלת ויהיה הכל מתחדש מהקרי כמו שחשבו רבים מהקודמים

ואולם אם חברו עם העת מה שיתכן שיהיה סבת לזה לא יהיה בזה חטא והמשל אם אמרו העת פלוני קשה להקזה לפי שהשמש הוא אז במקום שתחמם האויר חום נפלא וכן אם בחרו לזרוע בעת מהשנה הנאות לזרוע מצד טבע התקופה וטבע הזרע לא יהיה בזה אשם, וכמו זה אם אמרו שאין טוב לזמור הכרם בתחלת החדש אם היתה הגפן ילדה או בסוף החדש אם היתה הגפן זקנה כי אלו הדברים כלם הם מבוארי הסבות לפי מה שנתן השם יתעלה מהכח בכוכבים להשגיח באלו הנמצאות השפלות.

וראוי שתדע שכן ההיקש במה שיתחייב משאר הכוכבים כי התורה העירה שהם נבראו להשגחה באלו הענינים השפלי' כמו שביארנו בפרשת בראשית ואולם החטא הוא כשיחס זה הענין אל דעת מופשט מסיבות אחרות וזהו מה שאמר רבי עקיבה בביאור זה כגון אלו שהן למודות ערבי שביעיות להיות יפות ולזה יהיה חטא במי שמחשב על פי האצטגנינות מזה הצד אלא אם יחס הפועל לכוכבים עצמם בזולת התחלה קודמת להם כי זהו מכת עבודה זרה בלי ספק ואולם מי שייחס הפועל לשם יתע' באמצעות הכוכבים ממה שנתן להם מהכח בזה לא יחטא בזה האופן אלא שראוי שלא יעלם ממנו שזה המשפט לא יתן האמת עכ"פ אבל ימצא בו הכזב הרבה לקצורנו מהעמידה על מה שיצטרך לעמוד עליו בנסיון למי שירצה שישפוט בזה משפט צדק עם שהשם יתע' הוא השליט על זה הסדור לבלבל אותו על צד ההשגחה כמו שביארנו בספר מ"י. ולזה ימצא בזאת ההודעה מהכזב הרבה"

ראשונים שידוע שעסקו באסטרולוגיה

פירוש רבי יהודה אלברצלוני בפירושו לספר יצירה

בפירושו לספר יצירה ר"י אלברצלוני מסביר ללומד כיצד להשתמש בחכמת המזלות כדי להשיב לשואלים לשאלות באסטרולוגיה. אף שאין כאן דיון הלכתי – ניכר שהוא השתמש והאמין במזלות, ולמעשה קיבל את עמדתו של רבי אברהם ברבי חייא הנשיא במכתב שהאחרון שלח אליו.

עמ' 159

"מיד נטל אברהם כל אותן ספרים החצונים ונתנן לבני הפלגשים שנאמר ולבני הפלגשים אשר לאברה וגו' והם משפחת קדם דכתיב ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם והם מבינים במזלות ובהנדסה בלשון ישמעאל קורין להן כלדיים והן בחשבון הנדסה העמיקה ועמדו ברמיזות על מדת הרקיעות…"

עמ' 248

"ואם תרצה לדעת ולעמוד על צורך בני אדם בדרך קצרה לכל דבר ודבר אשר יבואו וישאלו ממך צורך דבר ראה באיזו חלק של יום כי אתה תרצה לחלק את היום שמונה חלקים ולמה לא כוכבים ואחר הוא התלי לכל דבר שישאלו בשעה מפרדת אותו חפץ ימצא מהרה לטובה ובשעת זווג לא ימצא ואם ימצא בדוחק ובטורח גדול וזהו פירושם רביעית היום מסור לנגה… וזהו סוד גדול לכל בעלי מזלות כל מופרדות יפות כל זוגות רעות הרי אלה לכל צרכי אדם…"

ספר היוחסין, לרבי אברהם זכות, עמ' 154 (ערך – יוסף איש הוצל)

מזכיר את דעת רש"י לגבי כלדיים, וכותב שכאן ראיה שהוא סובר שאין איסור לשאול בהם, רק באוב וידעוני.

"אמר רב משום ר' יוסף איש הוצל תנא, הוא יוסף הבבלי הוא יוסף איש הול פ"ב דזבחים הוא תנא דבריתא, ובפסחים אמר יוסף איש הוצל מנין שאין שואלין בכלדיים, שנאמר תמים תהיה עם י"י אלהיך ופירש רש"י בכאן שהם בעלי אוב, והרמב"ן בשאלה הראשונה תפש על רש"י, וכן רשב"ם תפש על רש"י, ובכל המקומות כלדיים החוזים בכוכבים חוץ מכאן שהוא סובר שאין חשש איסור לשאול כי אם באוב וידעוני. גם הרמב"ן למד זכות עליו."

מעבר לכך, רבי אברהם זכות ידוע בספרי ההיסטוריה כאסטרולוג, ונמצאו כמה כתבי יד אסטרולוגיים שהוא כנראה חיבר. מאמר מסכם בנושא:

מ' בית אריה ומ' אידל, מאמר על הקץ והאצטגנינות מאת ר' אברהם זכות, קרית ספר, נד (תשל"ט), עמ' 174-179, 825-826.

רבי אברהם אבן עזרא

גם האבן עזרא ידוע מאוד בעיסוקו באסטרולוגיה. לא ידועה תשובה שלו המסבירה את פשר העניין, אבל יש בכתביו לא מעט חישובים אסטרולוגיים, וחלק מכתביו האסטרונומיים משלבים גם אסטרולוגיה, בהם "ראשית חכמה", "ספר העולם", "ספר המאורעות", "ספר הטעמים", "ספר המולדות", "ספר המבחרים", ו"ספר השאלות". ספר השאלות ממש מוקדש לשאלות אסטרולוגיות ושיטות חישוב.

לעיון נוסף בנושא:

• שלמה סלע, אסטרולוגיה ופרשנות המקרא בהגותו של אברהם אבן עזרא, רמת גן תש"ס, עמ' 103-111.
• חיים קרייסל, ראשית הפרשנות על פירוש התורה לאבן עזרא, בספר חמשה קדמוני מפרשי רבי אברהם אבן עזרא, עמ' יא

מתירים גבוליים יותר

דרשות ר"י אבן שועיב אחרי מות וקדושים

מביא את הגירסא שיש איסור לא תנחשו בכוכבים. ומביא דברי הרמב"ן, שהאיסור הוא רק ניחושים בכוכבים כמו בעופות, שהם דברים חסרי טעם והיגיון. אבל חכמת המזלות וחשבונן זו חכמה גדולה, ואינה ניחוש, אלא שאין לשאול בהם משום תמים תהיה, אבל אם ראה בחכמתו או שאמרו לו – ראוי לחוש לדבריהם, כמו שעשה רבי עקיבא עצמו. וזה טעם נכון. לגבי לא תעוננו הוא מביא את ההסבר של רבי עקיבא, אבל שוב מדגיש שזה דווקא בעונות שהן ניחושים של דברים בטלים בלי טעם.

כלומר, הוא אוסר לשאול את הכלדיים, אבל בניגוד לרמב"ן יש לו שתי טענות שמקרבות יותר את האסטרולוגיה: 1. הוא מזכיר גם שמה שאדם יודע מחכמתו, הוא יכול וצריך לציית להם. 2. הוא טוען שזו חכמה גדולה, שעליה אמרו חכמים 'כי היא חכמתכם ובינתכם' – וכי כיצד תהיה זו חכמתנו ובינתנו אם אסור ללמוד אותה כלל אלא רק לציית אם שמע באקראי?! הרי שהוא סובר שיש היתר ללמוד את החכמות האלה ולדעת אותן, ואולי אפילו מצווה. ונראה שלשיטתו האיסור משום 'תמים תהיה' הוא דווקא לשאול כלדיים, אבל מי שלומד בעצמו וכדומה – זה היתר ומצווה.

"לא תנחשו. אמרו חכמים זכרם לברכה אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים. וקשיא לן בעופות… והנכון בזה מה שכתב הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל מה שאסרו בכוכבים דומיא דעופות שאמר ממרוצתן או מגוונן שהוא מילתא בלא טעמא. אבל מה שניכר ממולדותיהם וחשבונן היא חכמה גדולה, וכמו שאמרו ז"ל כי חכמתכם ובינתכם זה חשבון תקופות ומזלות שהיא חכמה גדולה, ואין זה ניחוש אלא משום תמים תהיה שהוא אסור לשאול בהם, אבל אם ראה בחכמתו, או אמרו לו כלדיים דבר מבהיל ראוי לאדם לחוש לדבריהם ולהתפלל לאל ולעשות צדקה שיבטל הגזרה, כמו שעשה ר' עקיבא וזה טעם נכון. ויש לרבינו משה ז"ל בזה הדרך ענין אחר, ובאמת כי היא מדת חסידות שהיתה בו.

ולא תעוננו. אמרו ז"ל אלו המביטים בעונות, כאומר אל תתחיל כי מוצאי שבת הוא שחרית הוא יום ראשון הוא, ודוקא אלו שהם דברים בטלים ואין בהם טעם, אבל מה שנהגו שלא ישא אדם אשה בחסרונה של לבנה, אומר הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל שאין זה נחש, אלא סימנא בעלמא בזמן מילואה של לבנה שיהיו להם בנים מליאים בתורה ובמצות. השם ברחמיו יקיים בנו מקרא שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום."

מחזור ויטרי סי' תכו

המחזור ויטרי מקשה: מחד נאמר על חישוב תקופות ומזלות ש'היא חכמתכם ובינתכם' ומצווה ללומדה, ומאידך, נאמר שאסור לשאול בכלדיים. הוא מציין שקשה לומר ששאלה אסורה אבל חישוב בעלמא מותר – כי כיצד הדבר נחשב 'חכמה לעיני העמים' אם מדובר רק בחישוב?

בפועל, איננו רואים שהוא מתיר, אבל הוא בהחלט מסופק בעניין.

"ונראין דבריו שנאה לחכם להיות יודע מדבר בהם. ואעפ"י שאינן הלכות. לפי שזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים. והרי כת' ושמרתם ועשיתם (אותם) כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני (כל) העמים. ואמרינן איזהו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זו חישוב תקופות ומזלות. ובלשון ערבי קרוי פירפאורא. ואני הכותב תמה עלה דההיא דאמרינן דכל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב עליו הכת' אומר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. והא אמרו חכמים. מניין שאין שואלין בכלדיים. שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך. ואיני יודע אם שאלה הוא דאסור. הא חישוב בעלמא מותר. דמאי חכמה לעיני העמים איכא בחישוב גרידתא"

פסיקת השו"ע והאחרונים

הפוסקים ההולכים בדרך הרמב"ן

ש"ע יו"ד קעט

השו"ע מחד פוסק שאין שואלים בחוזים בכוכבים, אך לא מזכיר איסור מעונן. בסעיף ב' מביא המנהג להימנע מלהתחיל דברים בימים שני ורביעי, ושאין להתחתן אלא במילוי הלבנה. דברים שנהוגים לפי חכמת המזלות. ומשמע שזה לפי הרמב"ן. והרמ"א מוסיף ומחדד – שכאשר כבר יודעים משהו לפי המזלות – אין לעשות כנגדו ולסמוך על הנס. וזה להדיא כתשובת הרמב"ן.

סעיף א

"אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות:

הגה: משום שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך (ב"י בשם תוספות דע"פ ובשם ספרי) וכ"ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ובמכשפים (פסקי מהרא"י סי' צ"ו):"

סעיף ב

"נהגו שאין מתחילין בב' ובד' ואין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה:

הגה: ולכן נהגו ג"כ להתחיל ללמוד בר"ח כי אע"פ שאין ניחוש יש סימן (סמ"ק סימן קל"ו) במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל לא יעשה ולא יסמוך על הנס אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה (תשובת רמב"ן סימן רפ"ו) כמו שנתבאר:"

סעיף ג

"האומר פתי נפלה מפי או מקלי מידי או בני קורא לי מאחרי או שצבי הפסיקו בדרך או שעבר נחש מימינו או שועל משמאלו ולמי שאירע לו אחד מאלו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת לדרך או שלא להתחיל במלאכה וכן המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וכן האומר אל תתחיל לגבות ממני שחרית הוא מוצאי שבת הוא מוצאי ר"ח הוא וכן האומר שחוט תרנגול שקרא כעורב ותרנגולת זו שקראה כתרנגול אסור:

הגה: י"א אם אינו אומר הטעם למה מצוה לשחוט התרנגולת אלא אומר סתם שחטו תרנגולת זו מותר לשחטה כשקראה כתרנגול (ב"י בשם הר"א והוא בתשו' מהרי"ל סימן קי"ח) וכן הוא המנהג:"

לבוש יורה דעה סימן קעט

כמו השו"ע, גם הוא פוסק כרמב"ן

סעיף א

"…אבל השואל בחוזים בכוכבים או בגורלות, אף על פי שלפעמים אומרים אמת וחכמה גדולה היא וגזירה שגזר הקב"ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו בכך, מכל מקום אמרו חז"ל [פסחים קיג ע"ב] שאסור לשאול בהם משום תמים תהיה עם ה' אלהיך [דברים יח, יג], כלומר שיתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא ברחמיו יציל עבדיו מפגע רע, ועיין לקמן סעיף ט"ז בסימן זה."

סעיף ב

"ומה שנהגו העולם שאין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה, או שאין מתחילין ללמוד אלא בראש חודש, אין זה משום ניחוש אלא לסימן טוב בעלמא. ובב' וד' נמי אין מתחילין משום הכוכבים הצומחים בהם שהם קשים, ומה שאדם יודע שהוא כנגד המזל לא יעשה כי לא יסמוך על הנס, אלא שלכתחילה לא יחקור אחר זה משום תמים תהיה וגו', כמו שנתבאר שלא ישאל ויחקור באיזה יום או באיזה שעה ישלוט הכוכב הטוב או הרע, אבל בימים אלו שיודעים כוכב שלהם בלא חקירה, ישמר מלעשות כנגדם ולא יסמוך על הנס."

סעיף ג

"איזהו מנחש…. וכן האומר אל תתחיל בי לגבות ממני חובי, שחרית הוא, מוצאי שבת הוא, מוצאי ראש חדש הוא, שאינו רוצה שיהיה תחלת עסקו ביום או בשבוע או בחדש בנתינת דבר מתחת ידו."

מנות הלוי, ט' פסוקים יג-טו

כותב כרמב"ן בישוב קושיא על כיצד לא היה איסור מעונן בחישוב מזלות שאסתר עשתה לפי המפרשים כשביקשה את יום המחרת להנקם מאויביהם.

"ולא עברו על לא תעוננו כדברי רבי עקיבא בסנהדרין, אשר כל הפוסקים פסקו כן כי זה הבורר השעות… ועל מה שדחק משום הא דלא תעוננו יראה דלא קשה דאשכחן לרמב"ן ז"ל דקאמר דדוקא לכתחלה לשאול בכלדיים שהם בעלי אצטגנינות אסור, אבל אם יודע שחכם אחד בקי בחכמה ההיא אמר דבר מעצמו, אם נמנע בשבילם או האמין להם שיהיה אמת הוא שאינו עובר בכלום, שהדבר אמת הוא כפי החכמה, אלא שהקב"ה מציל את יראיו במעשה נס, אין לו להכניס עצמו לעשות בהיפך כדי שיעשו לו נס, כי שמא אינו ראוי לכך…"

חכמת אדם, איסור והיתר, פט, ג

מחד מזכיר איסור מעונן, וזה כרמב"ם, אבל מאידך מתיר את המנהגים הקשורים לתאריכים, כי אסור לסמוך על הנס. כלומר בפועל הכריע כרמב"ן.

"איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים יום פלוני טוב למלאכה ויום פלוני רע והאומרים אל תגבה ממני מעות במוצאי שבת ובתחלת השבוע ובתחלת החדש וכיוצא בו. ומ"מ נוהגין שאין מתחילין ביום ב' וד' בחדש כיון שידוע שהכוכבים המושלים בהם הם מורין על לא טוב ואין לאדם לעשות נגד המזל ולסמוך על נס ונוהגין שאין נושאין נשים אלא במילוי לבנה לסימן טוב אבל אסור לחקור אחר זה ואפי' לשאול בחוזי כוכבים שנאמר תמים תהיה עם ה'"

חיים שנים ישלם, רבי חיים ויטאל, עמ' קמד

מכריע כנראה כרמב"ן, שמותר ואף חובה לחשוש לתחזיות של אסטרולוגים, אך נראה שלא יעסוק בהן בקביעות

"המעונן ואומר יום פלוני רע הוא להתחיל בו מלאכה וכיוצא בזה אסור, ואם כוון ועשה בו מלאכה לוקה. והעושה על פי האצטגנינות והכוכבים, הרמב"ם ז"ל אוסר, ורוב המפרשים מתירים, וכן הדעת נוטה, ואדרבא אסור לסמוך על הנס, אך לא יתנהג בו"

יד הקטנה חלק ב' הלכות ע"ז, פרק ו[4] (הערות 'מנחת עני' – ס"ק כט)

מאריך בהבאת שיטות הראשונים, במיוחד בצד האמוני של השפעת המזלות על ישראל ועניינים שכאלה, ומכריע כרמב"ן.

"איזהו מעונן, לשון הרמב"ם שם… היוצא לנו מהדברים אשר בארנו אשר כל זמן שהישראל דבק בה' ושומר תורתו אז אין מזל שולט בו. ואם לא ישמור התורה ישלוט בו המזל… לכך הזהירנו עוד הוא יתברך על זה באמרו. תמים תהיה עם ה' אלהיך. והרמב"ן מנה זאת במצות העשה ועניינה שנייחד לבבינו אליו ונאמין שהוא לבדו עושה הכל… ולפיכך אמרו חכמינו הקדושים מנין שאין שואלין בכלדיאים ת"ל תמים תהיה ולא אמרו דמלא תנחשו ולא תעוננו נפקא, אלא שבלאוין האלה לא אסרו אלא דברי הבל ושטות שמשבשין הדעות, אבל דברים שהן בחכמה אינן אסורין משום שיבוש הדעות, אלא אסורין משום שמרחיקין האדם מדביקות השם במה שרוצים לחזור אחרי דברים אחרים ואינו תמים בבוראו, ועל זה הזהיר הכתוב באמרו תמים תהיה עם ה' אלהיך… והנה הארכתי בזה למען גודל כוספי החזק להשכיל בינה בחכמת יסודי הדת והאמונה וחלילה חלילה לחשוב שהוצאת בדברים הנ"ל איזה דבר מלבי. כי אם כל הדברים האלה לקקתי מה מחכמת דברי הגאונים הקדושים הקדמונים מפוזר ומפורד בספריהם, והוא מתשובת הרמב"ן המובא בב"י סימן קע"ט, ומדברי נימוקי יוסף באלפסי… הרב אבן עזרא שבפרשת שמות. יתרו משפטים תצא. ומדברי הרמב"ן על התורה שבפרשת שופטים, ומדברי תשובה המובא בעין יעקב סוף מסכת שבת ויגעתי ומצאתי… אבל אם אמרו לו האצטגנינים דבר מעצמם או שיש דברים ידועים בעולם מקבלת אנשי החכמה ההיא, אזי אם הדבר עדיין תלוי, כמו אם אמר לו החוזה אם תעשה זאת תמות או יהיה לך היזק אזי מותר למנוע בשביל דברי החוזה, ואם הדבר אינו תלוי עוד כמו אם אמר לו חוזה באותו הזמן תמות אי יהיה לך היזק מותר להאמין לדבריו ויראה להדביק בו יתברך ולהרבות ולהפציר בתפלה מלפניו לבטל ממנו גזירת המזל, כי בידו הכל לעשות ולשנות… אבל זה הענין הוא ודאי על דרך הנס ואסור לאדם להכניס עצמו לעשות בהיפך כדי שיעשו לו נס כי שמא אינו ראוי לכך, וכבר אסרו זה הדבר ואמרו שאין סומכין על הנס..."

פאת ים, בנו של הרב יצחק רפאל מאייו, ליקוטי אות המים, פו, ב

בנו של הרב מאייו הוסיף הערות בשולי ספרו, ושם הוא מתייחס לדברי הרב מאייו בפאת ים. הוא מביא מספר פני מבין שתמה על הרב מאייו כיצד הביא דברי הרמב"ם ותירץ לשיטתו, ונשמטה ממנו כל סיעת הרמב"ן והשו"ע שפסק כמותו.

למעשה, בנו דן בנושא, ולאחר דיון בשורשי הסוגיא, מסכם שמדברי כל רבותינו, וכן הבית יוסף, עולה שהאיסור הוא רק לתור ולדרוש אצל הכלדיים, אבל מי שיודע, אסור לסמוך על הנס. ומכאן הוא מפלפל האם מי שיודע עניין במזלות שנוגע לחברו חייב לגלות לו משום הסכנה, או שחובת הזהירות היא רק על האדם עצמו כשיודע.

"וראיתי למרן מלכא הגאון אבינו ז"ל בספרו הבהיר חלק א' דף כ"ג שהקשה על דברי הרמב"ם ז"ל דפסק דאסור לחשוב העתים וז"ל… ובספר הנדפס מחדש… פני מבין חלק ב' דף ריד הרבה להשיב על דברי אבינו מורנו… והוא פלא איך נעלם מיניה כל זה ובפרט לשון מרן בש"ע עכ"ל. איך שיהיה מדברי כולהו רבוותא הרמב"ן והרשב"א והר"ן בחידושיו לסנהדרין וכ"כ הכותב בחידושיו למסכת שבת פרק מי שהחשיך ומרן ב"י בי"ד סי' קעט, דבר הלמד דמה שאסרה תורה היינו לתור ולדרוש לחכמי הכלדיים דהם החוזים בכוכבים, אבל מי שידע איהו מדנפשיה בלי שאלת אין לנו לסמוך על הנס ואדרבא חיובא רמיא שלא לעשות כנגדן כמו שיראה הרואה בתורתן של ראשונים.

ולכאורה יש ללמוד מהך עובדא שלא דלא ידע איהו אין החיוב מוטל על חבריה להגיד לו מה שיארע לו על פי המזלות, מדחזינן לשמואל דלא רהיט אבתריה להגיד לו אל תלך בדרך ההוא כיון דהוא ידע על פי מומחה ופקיע החוזה בכוכבים שמע מינה דסבירא ליה דאין סומכין על הנס היינו כשידע איהו אבל אחר לא, אמנם נראה דאין ראיה מהך דהכא דאיכא למימא דשמואל לא הוה ידע בבירור דהוה ישראל חבריה אלא דראה אותם מרחוק דהכי דייקי דבריו דקאמר אי בר ישראל אזיל ואתי ולא הווא ליה למימר בלשון ספרק אלא הכי הווא לילה למימר דכיון דבר ישראל הוא אזיל ואתי אלא ודאי דעל כרחך לומר כמו שכתבתי.

או נוכל לומר דאפילו דידע דהוה ישראל על כל זאת רצה לקדש שמו יתברך לומר דישראל אינן תחת המזל כיון דראה הכלדיי קובע מסמרות דהוה מיית ואיהו בדידיה סבירא ליה דלא כן הוא, דעל ידי התפילה והצדקה משתנה המזל, ולכן בטח הוא דעל ידי תפילתו יעשה לו נס כדי להוציא מלב הכלדיי דאין הדבר מוכח דפעמים משתנה על ידי התפילה והצדקה כמו שהיה לפי האמת. כך נראה לי."

פני מבין – חלק ב, רלד, ב (סנהדרין דף ס"ה)

הרב בכור יצחק נאבארו מחכמי איזמיר שבטורקיה. נפטר תקצ"ה.

הוא תמה על דברי שורשי הי"ם, שמקבל את שיטת הרמב"ם ומתרץ את מנהג ההימנעות מהתחלות בימים ב' וד' לפי שיטתו, כיצד נשמטו ממנו כל הפוסקים, רמב"ן ור"ן ושו"ע שכולם הסבירו אחרת וביארו על פי הגמרות שהאיסור הוא רק בשואל ודורש, אבל במה שאדם כבר יודע או אמרו לו – מותר להתחשב במזלות.

"וראיתי למרן מלכא בספר הבהיר שורשי הים … וז"ל ולכאורה קשה ממה שכתב אין מתחילים בב' וד'… ע"ש.

ותמני עליו אחר המחילה רבה ונ"י דנראה לכאורה דבאותו פרק נעלם מיני איה מקום כבודו של דין זה דאין מתחילין בב' וד' דרמז לן דברי הזוהר וכתב דאם הוא מנהג העולם תימה על מה סמכו וקשה טובא איך נעלם מיני דבדבר זה עמדו גדולי עולם רבנן קמאי דקמאי הראשון אדם הרמב"ן ז"ל, בתשובה סי' רפ"ב עמד על זה וכתב וכן מה שנוהגין שלא להתחיל בב' וד' כו' ותורף דבריו הוא דכל זה דאיכא לא תעוננו אינו אלא אם אדם חוקר ודורש אחריו לידע איזה שעה טובה עתים לטובה בכהאי גוונא איכא צד דלא תעוננו אבל אם המכשפים הם מצד עצמם אומרים יום פלוני טוב יום פלוני רע כו' וכל שכן אם הם איצטגנינים דראו בכוכבים כך וכך מלבד דאין זה אסור זאת ועוד דמחוייבים שלא לעשות כנגדן דאין סומכין על הנס ע"ש באורך כי זה תורף דבריו. ומרן הב"י ז"ל הביאה בסימן קע"ט אף כי מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאפילו שהוא לא שאל אלא כי יעדו חכמי המשפט כו' אפילו הכי אפילו כמו שכתב הרמב"ן ז"ל שם מ"מ הר"ן ז"ן בשיטתו למכילתין הביא דברי הרמב"ן והרמב"ם ז"ל וכתב על דברי הרמב"ן וכך נראה נכון ואדברי הרמב"ם כתב וצ"ע ע"ש.

וכן בתשובת הרשב"א סי' תי"ג והרב בית יוסף בשולחנו הטהור פסק כהרמב"ן שכן כתב נהגו שאין מתחילים בב' וד' ואין נושאין נשים במלוי הלבנה וכתב מוהר"ם ולכן נהגו גם כן להתחיל ללמוד בר"ח… וכן הלבוש שם, הרי הקושיא והתירוץ א כן מה מקום הניחו לו להקשות ולתרץ אחר דכבר עמדו הראשונים נוחם עדן על זה והמה בקשו תירוצים שונים והוא פלא איך נעם מיני כל זה ובפרט לשון מרן בשו"ע וצ"ע. והטעם דכתב הרב על זה אינו, אלא דהכל תלוי בכוכבים, שהכוכבים המצמיחים בהם הם קשים כמו שכתב הש"ך והר"ן…

ושוב הראוני להרב עושה שלום בד"א ע"ג הביא דברי מרן מוהרי"ם וכתב על דבריו ועיין בש"ך וכו' ע"ש, דנראה לכאורה דגם הוא לא ראה בשורשן של דברים אף שראה דברי מרן בש"ע וגם לא הביט בהגהת מור"ם ובדברי הלבוש שם וכמו שיראה הרואה דתמה על הרב מהרי"ם דכבר יש טעם לדבר ואילו היה רואה שורשן של דברים היה לו לתמוה על מרן מלכא כמו שתמהתי כאשר עיניך תחזינה מישרים ובפרט לפי דברי הר"ן בסוגיין מבואר הדבר ביותר וק"ל. ועיין להרב מוהרח"א בקונטריס שיורי ברכה בי"ד סימן קע"ט אות ג' כתב משום ר"מ שאין מתחילין בב"ד ואין מסיימים בדל"ת ע"ש."

שו"ת ר' בצלאל, שאלה טו אות יב

השואל מבקש הסבר כללי על סוגי האיסורים השונים של כישוף וכדומה. בתשובה מפורטת הוא מסביר את האיסורים השונים, ולגבי אסטרולוגיה הוא מסביר כדעת הרמב"ן שמעונן זה לא אסטרולוגיה, וגם מזכיר שאין לחקור אבל בדבר שיודע אין לעשות ולסמוך על הנס.

"וענין מעונן אמרו שהוא אוחז עינים והיינו שהוא בכלל קוסם וכאמור למעלה, ודעת רבי עקיבא זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה וכו', הוא ענין שהוא חוק אמוריים, אבל דברים התלויים במזל הלא קיימא לן דיש מזל לישראל אלא שנשתנה על ידי הנס ברצות ה' דרכי איש וכבר אמרו חז"ל לא ילך אדם במקום שנעשה נס וכו' אלא שאין לחקור אחר זה שצריך להיות תמים עם ה' ובודאי אם היה עושה מלאכתו במזל טוב היה מתנהגת כשורה דרך בעי' ובאם לאו יכול להתנהג בשורה בדרך נסי כיון שהוא תמים עם ה' וכן להפך אם רצון השם יתברך שלא יתנהג כשורה אפילו הוא התחלה בעת טוב היה משתנה כמו רצון ה': מסדר הכוכבים ברקיע כרצונו על כן אין לחקור על זה, אבל דבר שיודע אין ראוי לעשות כנגד המזל דשמא לא יעשה לו נס ולכך אמרו אין מתחילים בב' וכו' וזהו שאיתא שאמר אברהם אבינו עליו השלום הסתכלתי במזלי וכו'…"

חסד לאלפים יו"ד, קעח-קפב

פסק כרמב"ן

אות ג

"אין שאולין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות, משום שנאמר "תמים תהיה עם ה' אלקיך", וכל שכן דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ובמכשפים משם תמים תהיה… וכל מה שאדם יודע שהוא נגד המזל לא יעשה ולא יסמוך על הנס, אלא שאין לחקור אחר זה, משום: "תמים תהיה" וניחוש במחשבה יש מתירין."

שולחן ערוך המקוצר, הרב יצחק רצאבי, חלק ד', סימן קמח, אות ד

מסביר כרמב"ן, ובהערה מבאר שדעת רוב הראשונים והפוסקים דלא כהרמב"ם, שדעתו סותרת את הגמרות

"מעונן נקרא גם מי שקובע עתים ושעות מלשון עונה. דהיינו שאומר יום פלוני טוב ויום פלוני רע יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית שנה פלונית או חודש פלוני או שעה פלונית רעים לדבר פלוני וכדומה ולא זה בלבד אסור אלא גם לשאול ממנו ולהתייעץ בו אסור ואפילו אם הוא גוי ולא לכוון את מלאכתו או הליכתו אז על פי דברים אלו או להימנע בגללם.

אמנם אין זה אמור אלא כשהם דברים בטלים שאין להם יסוד לא מדרך הטבע ולא מדרך החכמה כגון אנשים פשוטים ופחותים החוזים בכוכבים ואומרים שאם נראה כוכב פלוני ביום פלוני יהא כך וכך אבל אותם החוזים בכוכבים על פי חכמת האצטגנינות אסטרולוגיה במערכות המזלות וכפי מבטי הכוכבים של שנאה ואהבה וכו' וכן קביעת תכונות בני אדם ומדותיהם לפי מזגם כגון שיהא חכם או חסיד או גזלן או כעסן וכדומה היא חכמה גדולה ואמיתית וגזירה היא שגזר הקב"ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו בכך לפי דרך הטבע. אלא אם כן יעסוק האדם במצוות וירבה בתפילות יוכל לבטל ממנו גזירת המזל כשהיא רעה כי הכל מאת אדון הכל וכן אם ישלוט האדם בשכלו על תכונותיו ומדותיו הרעות ויתגבר עליהם לא יתחייבו להיות אותם העניינים הקבועים לפי כך מותר לשמוע לחוזים ולהאמין לדבריהם וכן מותר לגלות עניינים אלו לפי שאין בהם משום איסור מעונן כדבר האמור. ואם ראה באצטגנינותו יום שאינו טוב למלאכתו או לאיזה עניין מענייניו ישמר ממנו ואדרבה אסור ללכת נגד המזל ולסמוך על הנס.

אלא שמכל מקום הזהירו חז"ל לבל ישים אדם מחשבתו לחקור בדברים האלו ואל ישאל באצטגנינים החוזים בכוכבים הגם שחשקו וחפצו של כל אדם לדעת העתיד לבוא עליו אלא יהלך בתמימות ויתלה בטחונו במי שאמר והיה העולם ועל זה נאמר בתורה תמים תהיה עם י"י אלהיך כמבואר לעיל סעיף א'"

"הערה טו: ודחו שיטת הרמב"ם שגם דברי האצטגנינים בכלל מעונן, והכל כזב ושטות, שאין דעת חזל כמותו. וכן עיקר, כמו שהסכימו כמעט כל גדולי ישראל כולם הן שלפני הרמב"ם והן שלאחריו, ולפי כך סתמתי כמותם בפנים"

גוף ונשמה, הרב יואל שוורץ, עמ' 171

נראה שמכריע כרמב"ן

"לדעת הרמב"ם והטור אסור להתנהג על פי אסטרולוגיה (הורוסקופ) ויש בזה איסור לאו. אך לדעת הרמב"ן ושאר הפוסקים אין בזה לאו אלא עשה ד'תמים תהיה' שלא לשאול בהם, ואין בכלל האיסור אלא השואל בהם, אך מי ששמע מהם דבר מותר לו לחשוש לזה, ואדרבה לא יעשה כנגד המזל, שאין סומכין על הנס (וכן פסק הרמ"א בס"ב) ולדעת הסוברים ד'תמים תהיה' אינו ממש איסור אין בזה איסור גמור גם אם שואל באסטרולוגים."

הרב מאיר אליהו, מרכבות ארגמן, חלק ד סי' כב

כותב שהעיקר להלכה כרמב"ן, שמי שרוצה לחשוש רשאי, אף שנטייתו להמליץ בחום להתרחק מדברים אלו ורק לעסוק בתורה.

"… יח) העלנו לטנא עד כאן כי אם שאל בחוזים בכוכבים עובר על לא תעוננו כשסמך עליהם כמו שמדוקדק מהנימוקי יוסף אולם הרמב"ן מחלק בין ניחוש לאצטגנינות ולשיטתו אם שאל באיצטגנינות אינו עובר אלא משום תמים תהיה אך הרמב"ם שלא מנה מצות תמים תהיה בכלל התרי"ג כאמור לכן לשיטתו השואל עובר באיסור לא תעוננו גם אם שאל באיצטגנינות ואם עבר ועשה מעשה על פיהם הרי לן לאו שיש בו מעשה ולוקה ומרן בב"י הביאו דברי שני המאורות הגדולים הללו רמב"ם ורמב"ן ובשולחנו הטהור יו"ד סימן קעט סעיף א, פסק בזה"ל אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות ע"כ אך לא ביאר מה הנימוק האם משום תמים תהיה כהרמב"ן, או משום לא תעוננו כהרמב"ם. ורק הרמ"א שם הזדרז להוסיף משום שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך ע"כ, ואפשר שבא לבאר דעת מרן דאזיל כדעת הרמב"ן ויש להאריך קצת בדעת מרן ואין הזמן מוכשר לזה כעת אולם למדנו מדברי הרמ"א כי לכל הפחות הוא עצמו סובר שהטעם כדברי הרמב"ן משום תמים תהיה ואפשר שהולך לשיטתו לגמרי היינו אם נאמר לו איזה דבר ע"י הכלדיים ראוי לחוש לדבריהם ולא לסמוך על הנס

יט) ומכל האמור עין רואה שתשובה מונחת לפניך לאשר שאלת ממני האם מותר ללכת לאסטרולוג ברור שאין לנו היתר לחזר אחריהם בקום ועשה ואם שמע באקראי איזה דבר לשיטת הרמב"ם אלו דברים בטלים ולשיטת הרמב"ן ודעימיה מותר לחשוש וכן אפשר שכך אוחז גם הרמ"א ואני מוסיף עד שכבודו מבקש ללכת לאסטרולוג טוב לו שילך לרב תלמיד…"

"אתאן לסיפא ולהלן המסקנות אשר העלינו לטנא א' נחלקו גדולי הראשונים האם חכמת הכוכבים והמזלות יש בה ממש או לא הרמב"ם דוחה דברים אלו מכל וכל ובדרכו הולך גם התפארת ישראל ומאידך הרמב"ן ודעימיה אוחזים שיש בהם אמת וכך הטביע הבורא ב"ה בעולמו ואיך שלא יהיה כולם תמימי דעים שאין היתר לתור אחר הדברים הללו ולחקור אחר העתידות ממילא אין לו ליהודי לחזר אחר מדורי ההורוסקופ והמזלות המתפרסם בכלי המדיה השונים שמלבד העובדה שכיום לא בטוח כלל שאותם חכמים מבינים בחכמה זו על בוריה עוד עובר בזה על לאו מדאורייתא וכבר חתם הרמב"ם שלא זו בלבד שעובר על לאו אלא שאם עשה מעשה על פיהם הרי זה לוקה.

ב' אם כבר שמע מהם באקראי איזה דבר בנוגע לכוכב או יום שהוא מוצלח או לא מוצלח וכיוצא בזה ורוצה לחוש מותר וכן מותר לחוש אם שמע מהם שנגזר עליו איזה דבר קשה וירבה תפילה ומעשים טובים להרבות זכויותיו למען הסר ספק מלבו והגם שאפשר שהיה לנו לחלק בין לחקור אחר העתידות שאסור לבין לחקור אודות הטבעיים והתכונות והמידות לפי מזגו המתעורר בו כתוצאה מהזמן בו נולד שזה אולי יהיה מותר ע' במשכנות הרועים מערכת ג אות ז דף נה ע"ד נכון יותר להלך בתמימות אחר ה' יתברך ולא להטות לבו לדברים הללו כלל ועיקר.

ג' מכל האמור נלמד דכל שכן שאין ללכת אצל אסטרולוג וכיוצא בו ואל תפנה אל העבו"ת ואל הידענים המתנשאים לעומת שרפים שרף הנוטף מעצי הכת"ב שכתבו לנו תורה מפוארה היא מונחת בקרן זוית בה עסקו גדולי עולם המתקדשים והמטהרים כל ימיהם בנהר מים חיים ובנחל נובע מקור חכמה ובה ובחכמיה עליך לדבוק כל ימיך ומשם תראה אור גדול זורח עליך רק תוסיף תפילה מעומקא דליבא שיזמנו לך רב איש אמת עבד ה' שממנו תינק חכמה מפוארה דרך ארץ והליכות עולם."

אחרונים שכתבו כרמב"ם ממש

קרית ספר, רבי משה מטראני, אזהרה מז

כותב כדעת הרמב"ם, ואף מציין שמדובר ב'כזבים שהסכלים חושבים שהם אמת'

"שלא לעונן, שנאמר לא תעוננו ומפרש ר' עקיבא פרק ד' מיתות זה המחשב עתים ושעות ואומרים היום יפה לצאת והם שנותנים עתים כמו האצטגנינים יום פלוני טוב או יום פלוני רע ואסור לעונן אף על פי שלא עשה מעשה אלא שהודיע אותם הכזבים שהסכלים חושבים שהם אמת, וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות אי זה מעשה וכיון מלאכתו או הליכתו באותה העת שקבעו הרי זה לוקה שנאמר לא תעוננו והוא מגזרת עונה שמכוונים מלאכתם באי זו עונה מן העונות הידועות אצלם…"

שורשי הי"ם, הרב יצחק רפאל מאייו[5], שורש מעונן (ע"ז יא,ח)

הוא מביא את איסור מעונן כדברי הרמב"ם, ומתרץ שהמנהגים הקשורים בתאריכים כמו חודש אב ואדר – אינם בגלל מזלות, אלא בגלל שהקב"ה מגלגל דברים טובים לימים זכאים שכבר קרו בהם דברים טובים וכו'. וגם בימים ב' וד' יש לפי בריאת העולם סימנים שליליים מסוימים. משמע שקיבל דברי הרמב"ם לגמרי. וכך הבינו, (ותמהו עליו כיצד נשמטו ממנו דברי הרמב"ן והשו"ע,) בנו (פאת ים) ופני מבין – שניהם הובאו לעיל.

"איזהו מעונן כו' יום פלוני טוב ויום פלוני רע, וכתב רש"י ז"ל בחומש פרשת קדושים על פסוק לא תעוננו ולא תנחשו, לשון עונות ושעות שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה שעה פלונית קשה לצאת כו', והכי איתא בתורת כהנים ובסנהדרין דף ס"ה, ולכאורה קשה ממה שכתב אין מתחילים בב' וד', וכמו שכתב בזוהר פרשת תצא דרע"א ע"ב ובפרשת עקב דרע"ג ע"א ואם הוא מנהג העולם הוא תימה על מה סמכו יעויין שם. וי"ל עמ"ש מוהראנ"ח בפרשת כי תצא דרוש א' דף צ"ב ע"ד שתמה על מה שכתוב בתענית דף כט האי ישראל דאית לי דינא בהדי גוי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולמצי נפשי באדר דבריא מזליה ממה שכתוב כאן גבי קרא דלא תעוננו והשיב וז"ל אומנם תשובה ענין זה לע"ד הוא שאומר יום פלוני טוב לצאת הוא מייחס ההצלחה ההיא אל המזל ואל היום בעצמו וזה ודאי אסור, אמנם מה שכתוב מגלגלין זכות ליום זכאי אין הגורם והרושם ליום ההוא, אבל ירצה לומר כי ביום טובה גם ה' יתן ומידת רחמים נוהג בו וביום רעה להיפך יע"ש, וזה גם כן יתכן לומר כיון דביום ב' לא נאמר בו כי טוב וביום ד' נתלו בו המאורות סימנא מילתא היא שלא להתחיל בהם מלאכה כיון שבהם ליכא מידת רחמים כל כך כשאר הימים וביום טובה היה בטוב, ועיין בתשובת הרשב"א סי' תי"ג שעמד על חקירה כזו מדר"ע אר"ע ויישבה יע"ש."

תפארת ישראל – יכין מסכת קידושין פרק ד, סו

התפארת ישראל, גם ביכין וגם בבועז, מסביר שהמזלות כולם דברי הבל גמורים, מנוגדים לתורה: איסור לא תעונן, ותמים תהיה. ואף שיש גמרות שכך נראה מהן – יש לפרשם לא כפשוטן, אלא כשאר אגדות קדושות בש"ס שנכתבו ברמזים וסודות.

"אלא הכל לפי זכותו. ר"ל הכל לפי מזלו [כך פי' התוס'] (א) ואין להקשות, אם הכל תלוי במזל, א"כ מה תועיל התפלה, על זה נשיב, שאין הכוונה במלת "מזל" על מעמד הכוכבים בשעת עיבור ולידה, ח"ו לא תהיה כזאת בישראל, וכבר צעקו כי כרוכיא על זה רבותינו גאוני עולם, ובראשם ע"ר רבינו הרמב"ם שמש החכמים, באגרותיו היקרים, בתשובתו לעיר מרשיליא, בתשובה המתחלת, הגיעה שאלת אלופינו וכו' יע"ש, ואם נמצא לרבותינו חכמי הש"ס אשר מימיהם אנו שותים, דברים בזה שיתדמו בהפך מדברינו, מחוייבים אנחנו לומר שהם דרך משל ומליצה כשאר אגדות שבש"ס, וכ"כ ג"כ הרמב"ם שם…"

תפארת ישראל – בועז מסכת קידושין פרק ד, א

"ורצו להשיב על שאלתינו הנ"ל. למה נברא אדם זה עם סבות אלה, והאחר עם הפוכן. וישיבו אותנו דבר, שעל כרחך יהיה כך, מפני שאדם זה נולד בשעה ששבתאי או מאדים או צורה כוכבית אחר עולה, שמורה השחתה ובלייה. והאחר נולד בשעה שנוגה או צדק או צורה כוכבית אחר עולה, שמורים על הצלחה ושמחה. ולפי דעת זו, כל מקריותינו תולים, בכוכבים ובמעמדם, איך שהשליכו לנו קרני אורם מבטן ולידה ומהריון.

וגם כל התחלת מלאכה ועסק, היצלח או לא, רצו בעלי דעת זו לתלות בבלוי סחבות אלה. וכל זה הבל תעתועים אין בו ממש כלל, רק כריר חלמות שטף ההמון, שחפצים תמיד בדבר שאין השכל תופסו. וקרא צווח לא תעוננו [עי' סנהדרין ס"ו א'] תמים תהיה עם ד' אלוקיך. והן אמת שכבר נראה לפי השקפה הראשונה, שקצת דברי חז"ל נוטים לדעת זה, כדאמרינן [נדרים דל"ב א'] מה דעתך דקאים צדק במערב, אנא מהדרנא ליה ומוקמינא ליה במזרח. וכן אמרו [שבת קנ"א א'] מזל יום גורם מזל שעה גורם, האי מאן דבצדק, האי מאן דבמאדים, וזה הכריע לב כמה גדולי ישראל תופסי התורה, לחשוב הדברים כפשוטן. אבל ח"ו שנתפוס דברי רבותינו בזה כפשוטן, דאחר אשר קדשנו הקב"ה במצותיו וצונו לא תעוננו, לומר עונה זו יפה לזה ועונה זו יפה לזו ורעה לזו [כסנהדרין ס"ה א'], על כרחך שאין אנו תלויין לא בזמן ולא בכוכב ולא בשום דבר, רק ברצון אבינו שבשמים לבדו. וגם למה נדחוק את עצמינו להוציא הך מלתא דסנהדרין הנ"ל מפשטותא והיא שמעתתא, ולא נימא דהך אגדתות [דשבת ונדרים הנ"ל] אינן כפשוטן רק כשאר אגדות קדושות שבש"ס, מלובש בהן בחכמת אלעגארי סודות קדושות ותעלומות חכמה [וכבר ידעת מ"ש הראב"ן בספרו מאמר השכל [דט"ז בד"ה וראיתי להזהירך באזהרה גדולה וכו'] שמי שיאמין שהאגדות שבש"ס הן כפשוטן הוא סכל גמור ואטום השכל]."

עיני דוד, אמאדו, לקוטי דינים קטו

מביא דברי הרמב"ם ומבין בפשטות שכך פסק השו"ע. ומציין את הדיון סביב שורשי הי"ם (כיצד לישב את המנהג לא להתחיל בב' וד'). ולמעשה הוא מסכם שזה איסור גמור, והעושים כן מרמים את השואלים ועוברים על הונאת דברים

"מעונן אותם שמעוננין במראה שעות הנקרא רילוז'ו שמחשבין בשעות היום ומשיבין לשואלים דבר נראה דלאו שפיר עבדי כמ"ש בסנהדרין דף סה ת"ר מעונן רבי עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת וכו' ופסקו הרמב"ם בפרק י"א מהלכות ע"ז הלכה ח', איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים יום פלוני טוב ויום פלוני רע, ופסקו מרן בי"ד סי' קע"ט אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות, וכתב מור"ם מכל מקום רוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום עד כאן. ועיין למ"מ מופת הדור שורשי הי"ם חלק א' דף כ"ג ע"ג בשורש מעונן (ובס' פאת ים באות מ'ם מה שכתב רב נהוראי הרב המגיה ושמו מרדכי ז"ל בענין, ועיין להרב פני מבין חלק ב' שם בדף רי"ד מה שכתב באורך זה ואם חייב מלקות השואל למעונן יעויין שם). ועיין בהר"ן שם ובהכותב על ע' בשבת דקנ"ו דכתב דאסור הוא לו להאמין וצריך למנוע את עצמו שהבל ושטות היא ומי שמאמין להם משבש דעתו ועובר משום לא תנחשו וכו' יע"ש. וע"כ אומר אני דאיסור גמור להיות משנ'ה עתים מלבד דהוי בכלל המנחשים והכל הבל ועובר אדאורייתא כי תועבת ה' הוא עוד בה דעובר על לאו דלא תונו איש את עמיתו דגדול הונאת דברים דסומך על דבריו שעושה לו פעולה ולא כן כי והיא לא תצלח, שאינו רואה סימן ברכה עמ"ש לו, וע"כ הירא את ה' שומר נפשו ירחק מהם ואשרי הגבר אשר יבטח בה'."

מקורות ההלכה, הרב חנניה גבריאל,עמ' קכה

הרב חנניה גבריאל מזכיר איסור מעונן, וגם מבאר שהכל 'הבל ושטות'. וזה כשיטת הרמב"ם. ומקורו ה'עיני דוד' שפסק להדיא כרמב"ם.

"מעונן דאסור, זה המחשב עתים ושעות ואומר דיום פלוני טוב ויום פלוני רע (סנהדרין דף סה:, הרמבז"ל פי"א מהלכות עבודה זרה). ואין שואלין באווזים ובכוכבים ולא בגורלות (מרן יו"ד קעט). ואסור הוא להאמין וצריך למנוע את עצמו שהכל הבל ושטות, ומי שמאמין להם משבש דעתו ועובר משום לא תנחשו, מלבד דהוי בכלל המנחשים, ועובר אדאורייתא כי תועבת ה' היא. עוד בה, דעובר על לאו דלא תונו איש את עמיתו, דגדול הונאת דברים, דסומך עליו שעושה לו פועלה, ולא כן והיא לא תצלח, שאינו רואה סימן ברכה. ושומר נפשו ירחק מהם ואשרי הגבר אשר יבטח בה' (עיני דוד)."

לשעה ולדורות, א, עמ' 42-43, הרב משה צוריאל

הרב צוריאל מציע שלא חייבים לומר שהשו"ע פסק כרמב"ן, אלא כפי העמדה המיוחדת שמציע הרב צוריאל בדעת הרמב"ם, שברגע שנאמרה תחזית מותר לחשוש לה אבל לא בגלל האסטרולוגיה אלא בגלל שכך יגזור ה' על האדם, ואם זה יקרה, הדבר יחזק את אמונתם השגויה והשלילית של האסטרולוגים. ולמעשה, אין לנו אלא המקומות הבודדים שהפוסקים כתבו שנהגו לחשוש לאיזה עניין, וחס ושלום להוסיף עליהם עוד חששות אסטרולוגיים כלשהם, מחשש איסורי דאורייתא.

"ז. הכרעת הפוסקים

כאמור נחלקו תנאים ואמוראים ובעקבותיהם נחלקו הראשונים אם יש ממש בתחזיות אסטרולוגיות, אולם אף אם יש בהם ממש הזהירה התורה תמים תהיה עם ה' אלקיך. אכן, בהלכות רבות בשו"ע מצאנו אזהרות שלא לבצע פעולה מסויימת ביום שמראש אומרת התחזית שהיא לא תצלח – למשל: התדיינות עם גוי בחודש אב (או"ח תקנא א) או נישואין בימים ב' וד' ובימי מילוי הלבנה (יו"ד קעט ב) כיצד מיושבות הלכות אלו עם הפסק בשו"ע יו"ד קעט א אין שואלין בחוזים בכוכבים?

ניתן ליישב שנפסקה בזאת הלכה כרמב"ן שאע"פ שאין לכתחילה ללכת ולשאול ולכוון את הפעולות על פי התשובות שתתקבלנה, מכל מקום כשכבר נשמעה התחזית, כגון לגבי רוע המזל של חודש אב, מותר לחשוש לכך. אולם ניתן לומר על פי דברינו לעיל שהלכות אלו תואמות גם לשיטת הרמב"ם, אמנם הוא פסק שאסור לתלות מעשה במה שקובעים הוברי השמים, אולם עדיין יש לחשוש שמא אכן תתממש התחזית אבל לא בגלל מצב המזלות אלא כיון שכך נגזר על האדם מאת הקב"ה במישרין, ואם כך יקרה עלול הדבר לחזק את אמונתם של ההוברים.

ולמעשה אין לנו אלא אותם מקומות ספורים בהלכה שבהם הוזהרנו להימנע מפעולות מסויימות בזמנים שנקבו שם חס ושלום אסור לנו להוסיף עליהם נגון דחיית חתונות לימי שלישי דווקא כיון שנכפל בו כי טוב כיון שבכך אנו עלולים לעבור איסור דאורייתא כפול איסור לאו של לא תעוננו ואיסור עשה של תמים תהיה עם ה' אלהיך"

נביא כאן גם את היהודה יעלה, שחשש לרמב"ם ונדחק להסביר את המנהג לשיטתו

שו"ת יהודה יעלה (אסאד) חלק ב – אבן העזר, חושן משפט סימן כד

היהודה יעלה דן בהקפדה לא להנשא בשני ורביעי, שמובאת ברמב"ן ובשו"ע. הוא מביא ודן בדברי הט"ז שחידש בדברי הרמב"ם שגם הוא יודה שמי שנמנע מאיזה דבר בלי לפרש טעמו, אבל בליבו מכוון לאסטרולוגיה – לא עובר באיסור. וחייבים לקבל את זה לפחות כלימוד זכות, אחרת כיצד נהגו כרמב"ן נגד איסור תורה לדעת הרמב"ם? ולכן צריך לומר שגם המנהג הוא רק להימנע מלהנשא בימים מסוימים, אבל בלי לומר בפירוש מה הטעם, ומי שאומר את הטעם יש למחות בו, על שעובר על דעת הרמב"ם באיסור תורה. וגם אם נאמר שלא מוחים – מכל מקום מי שלא חושש כלל למנהג הנישואין – הוא זריז ונשכר ותבוא עליו ברכה.

הרי שאף שהשו"ע הקל – היהודה יעלה כותב שחובה לחוש לדעת הרמב"ם לכל הפחות לפי ישוב הט"ז, ומי שנמנע לגמרי מהתחשבות באצטגנינות – עדיף

"וכתב הטו"ז דה"מ באומר בפירוש וכו' אבל בסתם רק מחשב בלבו מודה הרמב"ם דשרי' ועי' בש"ג ס"פ ד' מיתות, וא"כ נ"ל גם אותן שנהגו בקצת ארצות באלו הדברים אע"ג דנמ"י ורמב"ן דחו שם דעת הרמב"ם, מ"מ כבר הורה זקן להחמיר ולוקה עלי' להרמב"ם ואיך לא חשו לדבריו להחמיר בדאוריית' משום לא תעוננו לכוון מלאכתו לזמן ידוע אע"כ דנהגו כן רק בסתם ולא פירשו טעמם בשעת מעשה, ונהי דט"ז כתב דאפשר בהכי אפי' בסתם אסור להרמב"ן אותן שנהגו סמכו אתחילת דברי הט"ז דמודה הרמב"ם בסתם דשרי, וא"כ במפרש ואומר טעמו שמקפיד באלו – מעולם לא נהגו להתיר בכה"ג, ויש למחות ג"כ ביד העושה כן, כדי לחוש לדעת הרמב"ם בדאוריי' ואפי' את"ל דלא מחינן אפי' בכה"ג נמי, מ"מ מיהת מי שאינו חושש למנהג ההוא הוא זריז ונשכר ותע"ב כנ"ל"

משמע כרמב"ם

פתח עינים (פריצי), כו, ב

מביא את האיסור לשאול כלדיים ומסביר שמדובר בשקרים שנועדו לרמות אנשים פשוטים.

אף שלא הזכיר איסור מעונן, נראה שהוא נוטה לדעת הרמב"ם, שכן ברור שאם אלו שקרים – אין מה לחשוש להם, ואין להתחשב בהם כלל.

"מנין שאין שואלים בכלדיים… למדנו מזה המאמר… שלא לשאול בחוזים בכוכבים שאין להם עיקר אלא השקר לרמות העם הארץ שמאמין בו ואין לו לאדם לבקש בעתיד יותר מן הראוי אם אינו מכיר ההווה אלא לחצאין"

הנותן אמרי שפר, דרשות מהראנ"ח, כי תצא – זכור, עמ' תריד (זכרון אהרן)

מקשה כיצד מייחסים מזל רע לחודש אב בגמרא, והרי זה היפך דברי רבי עקיבא לגבי איסור לא תעוננו!

ומסביר את המנהג של הקפדה על חתונה ביום מסוים וכדומה – לפי הרעיון של 'מגלגלין זכות ליום זכאי', אבל אם מייחסים ההצלחה אל מזל מסוים – זה ודאי אסור. וזה כדברי הרמב"ם, והעיקרון הזה יכול ליישב כמה מקורות שקשים על שיטתו

"ואפשר עוד שהתוספות הוקשה להם על דברי רב פפא שאמר האי בר ישראל שאית ליה דינא בהדי גוי לישתמיט מיניה באב משום דריע מזליה, שזה היפך מה שאמר בגמרא שסברת ר' עקיבא היא שמעונן זה המחשב עתים וימים ואומר יום פלוני טוב לצאת ויום פלוני ליקח, וזה ודאי ספר עצום בעינינים אלה.

ואמנם תשובת ענין זה לענ"ד הוא שהאומר יום פלוני טוב לצאת הוא מייחס ההצלחה ההיא אל המזל, ואל היום בעצמו, וזה ודאי אסור. אמנם מה שכתוב מגלגלין זכות ליום זכאי, אין הגורם והרושם ההוא אבל ירצה לומר כי ביום טובה גם ה' יתן, ומדת הרחמים נוהגת אז, וביום רעה ההיפך, על דרך מה שכתוב מגלגלין זכות ביום זכאי וחובה ביום חייב. והוא מה שכתבו התוספות פירוש משום דאמר לעיל מגלגלין חובה ליום חייב, וזה על דרך מה שכתוב (ברכות ז,א) שהקב"ה יש לו שעה מיוחדת שכועס בו…"

חתם סופר אורח חיים סימן תקנא ד"ה לישתמיט

קצת משמע שהחת"ס מקבל את שיטת הרמב"ם, שכן לגבי הזהירות מלדון עם גוי באב הוא לא מתרץ כשיטת הרמב"ן והבית יוסף ביו"ד קעט שמדובר בסימן טוב או שאין חשש לא תעוננו בדברים כאלה, אלא מסביר שכיוון שהוחזק חודש זה בדברים רעים 3 פעמים – כבר אין בו לא תעוננו. משמע שעצם היחוס של דברים רעים לפי מזלות, אפילו כחשש ומנהג זהירות – יש בו איסור לא תעוננו. וזה כשיטת הרמב"ם.

"לישתמיט מיניה. נ"ב, כיון דאתחזיק שלשה זמנים דחמשה דברים ארעו בתשעה באב, לית ביה משום [ויקרא יט, כו] לא תעוננו:"

קיצור שולחן ערוך גאנצפריד, סימן קסו

הוא משלב כאן גם איסור מעונן, ומביא את ההסברים הפחות אסטרולוגיים לקיום מנהגים הקשורים לתאריך החופה – שהכל סימן טוב בלבד. ולא כותב שמותר לחשוש אם נודע לו באקראי או שום דבר מזה. וגם ביחס להתחלה בשני ורביעי מוסיף על דברי השו"ע – שיש גם שמתירים. לכן נראה שנטה לדעת הרמב"ם, ובוודאי סטה מדעת הרמב"ן.

סעיף א

"כְּתִיב, לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ. כֵּיצַד הוּא מְנַחֵשׁ. הָאוֹמֵר, הוֹאִיל וְנָפְלָה פִּתִּי מִפִּי, אוֹ נָפַל מַקְלִי מִיָדִי, אוֹ בְּנִי קָרָא לִי מֵאֲחוֹרַי, עוֹרֵב קָרָא לִי, צְבִי הִפְסִיקַנִי בַּדֶרֶךְ, נָחָשׁ מִימִינִי, שוּעָל מִשְּׂמֹאלִי, לֹא אֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה כִּי לֹא אַצְלִיחַ: וְכֵן אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹמְעִים צִפְצוּף הָעוֹף וְאוֹמְרִים, יִהְיֶה כָּךְ אוֹ לֹא יִהְיֶה כָּךְ, טוֹב לַעֲשׂוֹת דָבָר זֶה וְרַע לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה: וְכֵן מִי שֶׁמְּבַקְשִין מִמֶּנּוּ מָעוֹת, וְאוֹמֵר, בְּבַקָשָׁה מִמְּךָ הַנִּיחֵנִי, עַתָּה שַׁחֲרִית הִיא, וְלֹא אַתְחִיל תְּחִלַּת הַיוֹם בְפֵרָעוֹן, אוֹ מוֹצָאֵי -שַׁבָּת הוּא, אוֹ רֹאש-חֹדֶשׁ הוא…"

סעיף ג

"אֵיזֶהוּ מְעוֹנֵן. זֶה שֶׁנּוֹתֵן עִתִּים, שֶׁאוֹמֵר בְאִצְטַגְנִינוּת, יוֹם פְּלוֹנִי טוֹב וְיוֹם פְּלוֹנִי רָע, יוֹם פְּלוֹנִי רָאוּי לַעֲשֹוֹת בּוֹ מְלָאכָה פְלוֹנִית, שָׁנָה פְלוֹנִית אוֹ חֹדֶש פְּלוֹנִי רַע לְדָבָר פְּלוֹנִי. וּמַה שֶׁנּוֹהֲגִין שֶׁאֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים אֶלָּא בְּמִלּוּי הַלְּבָנָה, אֵין זֶה בִּכְלַל מְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן, שֶׁאֵין עוֹשִׂין זֹאת אֶלָּא לְסִימָן טוֹב, כְּדֶרֶךְ שֶמּוֹשְׁחִין אֶת הַמְּלָכִים עַל הַמַעְיָן לְסִימָן שֶׁתִּמָּשֵךְ מַלְכוּתָם, כֵּן עוֹשִׂין לְסִימָן טוֹב כְּמוֹ שֶׁהַלְּבָנָה הוֹלֶכֶת וּמִתְמַלֵּאת. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין לְעַכֵּב אֶת הַנִּשׂוּאִין בִּשְׁבִיל זֶה, וּמִכָּל-ֹשֶׁכֵּן ֹשֶאֵין לַעֲשׂוֹת חֻפַּת נִדָה בַּעֲבוּר זֶה. וְכֵן נוֹהֲגִין לְהַתְחִיל לִלְמֹד בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ. וּמַה שֶׁנּוֹהֲגִין שֶׁאֵין מַתְחִילִין בַּשֵּׁנִי וּבָרְבִיעִי, יֵשׁ מַתִּירִין גַם כֵּן"

ספרי דבי רב, רבי דוד פארדו, שופטים פיסקא קעב (על פרק יח פסוק יא)

כותב שמוכח שהשו"ע פסק כרמב"ן שמותר ואף חובה לחשוש לתחזיות אסטרולוגיות כי אסור לסמוך על הנס. ותמה כיצד עזב דברי הרמב"ם סמ"ג וטור וקיבל את דברי הרמב"ן. ואף שלא כתב שהוא מכריע כרמב"ם – מתוכן דבריו נראה שלכך הוא נוטה.

"ודע דהרמב"ם דמפרש בדברי ר"ע דהיינו המחשב עתים באצטגנינות גם הסמ"ג נמי מפרש כדבריו והכי נמי הטור בי"ד סימן קעט, אבל מרן בב"י הביא בשם דבתשובות להרמב"ן פליג דכל שרואה באצטגנינות יום שאינו טוב למלאכתו ונשמר ממנו אין זה מעונן ואדרבה אסור לבא כנגד המזל ע"ש, ובש"ע מוכח דפסק כהרמב"ן. וקשה לפי עניות דעתי דאיברא שדברי הרמב"ן ז"ל הן דברים של טעם, מכל מקום קשה דהיכי שביק דברי הרמב"ם והסמ"ג והטור. וכן משמע נמי מפירוש רש"י דכתיב לעיל דכתב דמבחין את העונה וכו' והבחנה זו בודאי לאו בכדי אלא דמבחין כפי מזל נשמה וכיוצא והיינו כדברי הרמב"ם וצ"ע."

מצות ה', מצוות לא תעשה צט-ק, הרב שאול קצין[6]

כותב כדברי הרמב"ם

"לא תנחשו ולא תעוננו. נוהגת בזכרים ובנקבות, בכל מקום וזמן. תנו רבנין מנחש זה אומר פתו נפלה מפיו… ת"ר מעונן… זה המחשב עתים ושעות וכו'. שהזהירנו מנחש, כמאמר הריקים כבר חזרתי מן הדרך לא ישלם לי צרכי. והיום יום ראשון מה שראיתי בו מן דבר פלוני לא ארויח דבר. וזה האופן רב מאוד אצל בעלי ההמון העניים בדעת הסכלים וכו'… והוא שיאמר זה היום טוב למעשה פלוני… אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות וכל שכן לשאול בקוסמים ובמנחשים ובמכשפים. טעמם: אמונה טפלה זו, תסיר הבטחת האדם בבוראו, והולך בדמיונות אלו יאמין כי הכל מקרה וח"ו לא בהשגחה."

אור לגויים, הרב יאיר עובדיה, עמ' 149

כותב שבימינו אין נפקא מינא, וודאי אסור בימינו להתעסק, כי בימינו לא יודעים מה היא אותה חכמה שעסקו בה הראשונים, ועוד, שזה דבר שהחוש שלנו מכחיש.

אסטרולוגיה

"הנה להלכה אין נפקא מינא, בין שיטת הרמב"ם לשיטת הרמב"ן, שהרי לדברי הכל אסור להתעסק בדברים אלו. גם לשיטת הרמב"ן והנימוקי יוסף אסור לעשות מעשים על פי חכמת הכוכבים משום מצוות תמים תהיה. וגם אם נאמר שיש בזה חכמה. כל זה היה שייך אם היינו במינים בזמן הזה באותה החכמה, אלא שבזמננו אין היום מי שיודע את אותה כחמה, ודבר ההבדל שנקרא בפי המון העם אסטרולוגיה, אין זה אותה חכמה שידוע חכמי ישראל, אלא דבר אחר… ועוד חוכמת האסטרולוגיה היא דבר שהחוש מכחישו, שהרי אנו רואים בחוש בני אדם שנודו באותו יום ואפילו באותה שעה (כתאומים, והמפורסמים שבהם יעקב ועשו) והם שונים לגמרי באופי וכן באורח חייהם."

פסקי שלמה (הרב אבינר), ב, עמ' 64

אוסר אסטרולוגיה, גם משום שזה הבל. וזה כרמב"ם

"האם מותר לקבל יום יום הורוסקופ בטלפון הסלולרי בו מראים לי מה אמור להיות איתי על פי סדר הכוכבים?

תשובה: זה גם אסור וגם הבל."

הרב יעקב אריאל, אתר ישיבה

אוסר אסטרולוגיה, ומתייחס רק לדעת הרמב"ם

שאלה

"האם מותר להאמין למה שנאמר באסטרולוגיה לגבי העתיד שלי?"

תשובה

"לדעת הרמב"ם יש בכך איסור מהתורה! גם לדעת המאמינים באסטרולוגיה אין בה ידיעה וודאית,כי ניתן לבטלה. מומלץ אפוא לא להתיחס אליה כלל."

הסברים לשיטת הרמב"ם

הנותן אמרי שפר, דרשות מהראנ"ח, כי תצא – זכור, עמ' תריד (זכרון אהרן)

מסביר את המנהג של הקפדה על חתונה ביום מסוים וכדומה – לפי הרעיון של 'מגלגלין זכות ליום זכאי', אבל אם מייחסים ההצלחה אל מזל מסוים – זה ודאי אסור. וזה כדברי הרמב"ם, והעיקרון הזה יכול ליישב כמה מקורות שקשים על שיטתו

"ואמנם תשובת ענין זה לענ"ד הוא שהאומר יום פלוני טוב לצאת הוא מייחס ההצלחה ההיא אל המזל, ואל היום בעצמו, וזה ודאי אסור. אמנם מה שכתוב מגלגלין זכות ליום זכאי, אין הגורם והרושם ההוא אבל ירצה לומר כי ביום טובה גם ה' יתן, ומדת הרחמים נוהגת אז, וביום רעה ההיפך, על דרך מה שכתוב מגלגלין זכות ביום זכאי וחובה ביום חייב. והוא מה שכתבו התוספות פירוש משום דאמר לעיל מגלגלין חובה ליום חייב, וזה על דרך מה שכתוב (ברכות ז,א) שהקב"ה יש לו שעה מיוחדת שכועס בו…"

שורשי הי"ם, הרב יצחק רפאל מאייו[7], שורש מעונן (ע"ז יא,ח)

הוא מביא את איסור מעונן כדברי הרמב"ם, ומתרץ שהמנהגים הקשורים בתאריכים כמו חודש אב ואדר – אינם בגלל מזלות, אלא בגלל שהקב"ה מגלגל דברים טובים לימים זכאים שכבר קרו בהם דברים טובים וכו'. וגם בימים ב' וד' יש לפי בריאת העולם סימנים שליליים מסוימים. משמע שקיבל דברי הרמב"ם לגמרי. וכך הבינו, (ותמהו עליו כיצד נשמטו ממנו דברי הרמב"ן והשו"ע,) בנו (פאת ים) ופני מבין – שניהם הובאו לעיל.

"איזהו מעונן כו' יום פלוני טוב ויום פלוני רע, וכתב רש"י ז"ל בחומש פרשת קדושים על פסוק לא תעוננו ולא תנחשו, לשון עונות ושעות שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה שעה פלונית קשה לצאת כו', והכי איתא בתורת כהנים ובסנהדרין דף ס"ה, ולכאורה קשה ממה שכתב אין מתחילים בב' וד', וכמו שכתב בזוהר פרשת תצא דרע"א ע"ב ובפרשת עקב דרע"ג ע"א ואם הוא מנהג העולם הוא תימה על מה סמכו יעויין שם. וי"ל עמ"ש מוהראנ"ח בפרשת כי תצא דרוש א' דף צ"ב ע"ד שתמה על מה שכתוב בתענית דף כט האי ישראל דאית לי דינא בהדי גוי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולמצי נפשי באדר דבריא מזליה ממה שכתוב כאן גבי קרא דלא תעוננו והשיב וז"ל אומנם תשובה ענין זה לע"ד הוא שאומר יום פלוני טוב לצאת הוא מייחס ההצלחה ההיא אל המזל ואל היום בעצמו וזה ודאי אסור, אמנם מה שכתוב מגלגלין זכות ליום זכאי אין הגורם והרושם ליום ההוא, אבל ירצה לומר כי ביום טובה גם ה' יתן ומידת רחמים נוהג בו וביום רעה להיפך יע"ש, וזה גם כן יתכן לומר כיון דביום ב' לא נאמר בו כי טוב וביום ד' נתלו בו המאורות סימנא מילתא היא שלא להתחיל בהם מלאכה כיון שבהם ליכא מידת רחמים כל כך כשאר הימים וביום טובה היה בטוב, ועיין בתשובת הרשב"א סי' תי"ג שעמד על חקירה כזו מדר"ע אר"ע ויישבה יע"ש.[8]"

בירת מגדל עז, עמדין, בית מדות, עליית דרך ארץ, פרק ד, עמ' שנט במהדורת זכרון אהרון

הוא אמנם לא מדבר על הרמב"ם, אבל מתרץ את כל המעשים בתלמוד והמנהגים בנוגע לימים שיש להימנע בהם מהתחלות ונישואין וכדומה, על דרך התורה. לשיטתו הקב"ה מגלגל זכות ליום זכאי, ולכן ביום שמצאנו בו איזה זכות מסוימת – יש בו מעלה ויתרון, וכן להיפך. שיטה זו מתרצת שורה ארוכה של מקורות שקשים על הרמב"ם, אם כי לא את כולם.

"איזהו מעונן. אלו שנותנין עתים… מחר אינו יפה לעשות [נאום הסריס[9] נראה שאין הדברים אמורים אלא בתולה בעונה בחונה על פי גזרת הככבים במשפטי בעלי הקסם. מה שאין כן התולה בחירתו ביום ימים לעשות בו מלאכתו. על פי התורה והנביאים והתלמוד. שנראה מהם שיום פלוני יפה ונבחר. להיות אירע בו נס. ויום פלוני רע לא יצלח למלאכה, למה שקרה בו מאורע רע כעניין שציינו… כענין שאמרו אין מתחילים בב' וד' ואין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה, ומי שיש לו זכות אבות יקיז בבו"ה ובתלתא לא, דקאי מאדים בזוזוי ואמרו חז"ל האי מאי דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לשתמיט מניה באב דרע מזליה ולמצי ליה נפשיה באדר דשפיר מזליה, וכיוצא בה, וכן שנו חכמים אר"י מגלגלין חובה ליום חייב וזכות ליום זכאי, וכאשר הראינו גם כן בכמה מקומות מעיר הא-להים, ואמרו יום עצרת ברור, זרעו חטין, ואותו חסיד שישן בבית הקברות ושמע מהרוחות שמספרת זה על זו למד מהן לזרוע בעונה הראויה והצליח]"

דעת ומחשבה ע"ז יא, ח

הרב שטרנבוך מציע שגם הרמב"ם יודה שכאשר מקור הידיעות האסטרולוגיות הוא לא מהכלדיים אלא מחכמי התורה, מותר להימנע ולחשוש ואין בזה לא תעונן. אמנם בתשובותיו נראה שמכחיש לגמרי השפעת המזלות והגמרות לשיטתו דחויות.

"אמנם נראה שאם סומך על האצטגנינות עובר בלאו, שהם קובעים דברים שהם מוכרחים בלי יסוד מספיק, וכאילו הם חוזים בכוכבים ויודעים, אבל יש דברים מקובלים לחכמי התורה ולא מדידהו וכוותייהו, ובאלו מותר לו גם להרמב"ם להימנע, שלא כל אחד זוכה לעלות למעלה מהשמש וכרצונו יתברך שמו, ולכן חושש וכמבואר ברמ"א… ומכל מקום נראה שאין בזה לאו דמעונן גם לרמב"ם וכמו שכתבתי.(ובתשובותיו נראה שמכחיש לגמרי השפעת המזלות בחיי האדם בעולם הזה, ובמאמרים בחז"ל שנראה להיפך לדבריו נדחו)"

שבילי דוד, הרב דוד יהודה ליב זילברשטיין, יו"ד סימן קעט, ב, ט"ז א

הרב זילברשטיין נחלץ לתרץ את קושיות הרמב"ן ודעימיה על הרמב"ם.

לגבי 'מזל לישראל' – לשיטתו אכן מי שסובר שיש מזל לישראל יפרש את איסור מעונן כרבי ישמעאל או חכמים. אבל אין הלכה כן. והוא מבאר שהמשמעות של 'יש מזל לגויים' אין פירושה שזה אמת, שהרי הרמב"ם סובר שהכל הבל, אלא שהם מוטעים על ידי זה וחושבים שיש להם מזל.

ומה שאמר שמואל לא להקיז דם ביום שלישי בגלל מאדים – אכן הוא סבר שיש מזל לישראל. ובדרכ"מ תירץ שלרפואה מותר, והניסיון הרפואי הראה שיום זה רע להקזה.

ורבי יהושע בן לוי שניסה לכוון לשעת כעסו של הקב"ה כדי לנקום באותו מין – אין זו אצטגנינות, אלא ודאי שיש שעות כעס לפני הקב"ה, כמו שיום הכיפורים הוא זמן סליחה ורחמים, והוא ניסה על פי דרכי התורה לכוון לשעת כעס.

ורבי עקיבא שדאג מהחזיון של הכלדיים – זה בגלל שלפעמים דבריהם מתקיימים, וכדברי הרמב"ם עצמו בהלכות תשובה י,ג: "שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין, כענין שנאמר: יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך. מאשר ולא כל אשר."

"על מה שכתב המחבר נהגו שאין מתחילין בב' ובד' כתב הט"ז הטעם שהכוכבים הצומחים בהם הם קשים דעת הרמב"ם בפרק י"א מהלכות עבודת כוכבים הלכה ח' דזהו מעונן כשאומרים באיצטגנינות שיום פלוני טוב למלאכה והרמב"ן בתשובות המיוחסות סי' רפ"ג הביאו ב"י השיג עליו דרבי חנינא סובר במס' שבת דף קנ"ו ע"א דיש מזל לישראל ואף על גב דלית הלכתא כוותיה על כל פנים לאו בכלל מעונן ומנחש הוא וי"ל באמת מאן דאמר יש מזל לישראל סבירא ליה דזה לאו בכלל מעונן דבסנהדרין דף ס"ה ע"ב איתא מחלוקת התנאים בזה דרבי שמעון אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין ורבי עקיבא סבירא ליה זהו התולה בשעות ומחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת למחר יפה ליקח לימודי ערבי שביעיות חיטין יפות עיקורי קטניות מהיות רעות וחכמים סבירא להו דזהו האוחז בעינים והלכתא כהנך דאין מזל לישראל [ר"ל דהלכה כחכמים ורבי עקיבא עיין רמב"ם בפי"א מהלכות עבודת כוכבים הלכה ח' ובכסף משנה שכתב בביאור דעת הרמב"ם דרבי עקיבא לא פליג אחכמים אלא לאוסופי אתא ועל כרחך צריך לומר דאין מזל לישראל דאי לא תימא הכי אמאי אסור].

[ב] מיהא קשה דרמב"ם בפירוש המשנה פ"ד דעבודה זרה משנה ז' כתב משפטי כוכבים הכל שוא וכזב וכאן פליגי אם יש מזל לישראל הא לאו הכי יש [ר"ל דלאומות העולם כולי עלמא מודו דיש להם מזל ואין זה שוא וכזב].

נ"ל דעל כל פנים מקרא מפורש אשר חלק ה' להם ודריש הגמ' בעבודה זרה דף נ"ה ע"א הביאותיו לעיל סק"א [אות י] אשר חלק להן להטעותן כן הוא בהוראות הכוכבים לרמב"ם לאומות [ר"ל דעל פי האמת כל עניני המזלות הם שוא וכזב רק נראה להם להאומות כאילו יש בהם ממש].

[ג] ובתשובות רשב"א חלק א' סי' תי"ג הקשה מהא דאמר שמואל בשבת דף קכ"ט ע"ב לא יקיז דם בג' בשבוע דקאי מאדים בזווי וי"ל דאיהו סבירא ליה דיש [דאין] מזל לישראל בשבת דף קנ"ו ע"ב ובדרכי משה סק"א הביאו ותירץ הכל לרפואה מותר וזה נתנסה דאין עת ההיא מסוגל לרפואת הקזה.

[ד] ומה דהביא מעבודה זרה דף ד' ע"ב רבי יהושע בן לוי דהוו מצער ליה ההוא מינא בקראי יומא חד אייתא תרנגולא ואסריה אכרעא דפוריא ועיין ביה אמר כי מטא ההיא שעתא אלטייה אין קושיא כלל דזה ידוע דיש שעת כעס ושעת רצון לפני הי"ת. אדרבא כל האזהרות האלו למען הפנות להי"ת. ודרשו מקרא דיש עת רצון במס' ברכות דף ח' ע"א ובזה קבע הי"ת יום סליחתינו ביום מיועד לסליחה עיין רש"י דברים ט' יח."

ומה שנאמר לגבי נבעלת ביום חמישי – אין זה במזלות, אלא סימן לברכה שקבעה התורה ליום זה בפירוש, במעשה הבריאה. ורבי עקיבא שתיקן תפילה במוצ"ש, אין זה מזל, אלא כמו תפילה לתחילת שבוע העבודה, כמו שמתפללים תפילת הדרך ביציאתו. ואברהם שעסק באצטגנינות – סבר שיש לו דין בן נח ולכן עסק בזה, ואכן הקב"ה אמר לו 'צא מאצטגנינות שלך'.

"[ה] ובכתובות דף ה' ע"א אמרו נבעלת בה' הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים, זה לא במזלות אלא במה דקבע התורה ברכה בפירוש ביום זה.

[ו] וכן מה שהביא בשו"ת רשב"א חלק א' סימן תי"ג הנ"ל ד"ה תשובה שהשבתי דרבי עקיבא דסבירא ליה מעונן זה המחשב עתים ושעות וכו' הוא תיקן תפלה ידועה למוצאי שבת אין קושיא דודאי ראוי להתפלל להי"ת בכל דבר שמתחיל כמו שתיקנו תפילת הדרך ליוצא בדרך וכן תפלה להולך למוד גורנו ובמוצאי שבת הוא התחלת מלאכתו בשבוע

[ז] ומה שהביא רמב"ן שהנ"ל אות אש דאמר השי"ת לאברהם צא מאיצטגנינך משמע דחזא באיצטגנינין כתב פרשת דרכים בדרוש השני אברהם היה סבור דין בן נח יש לו דשרוי תחת מזלות אמר לו צא מאיצטגנינך דאין מזל לישראל.

[ח] ומה דהביא רמב"ן גמ' שבת דף קנ"ו ע"ב רבי עקיבא הוה דאיג דאמרו ליה כלדאי בתך טריק לה חיויא ביומא דמעיילה לבי גננא נ"ל אף דלרמב"ם אין כח בכוכבים אבל מודה דיש בהם הוראה על העתידות לפעמים רק התפעלות בכוכבים לא יש [עיין לעיל אות ב].

[ט] והא דאיתא בגמ' פסחים דף קי"ג ע"ב מניין שאין שואלים בכלדיים שנאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך ופירש רשב"ם דהיינו חוזים בכוכבים ולרמב"ם זה מעונן יב ולפי מה שכתבתי סק"א למהרש"ל שואל אסור מן התורה כמו שואל אוב [ואמאי הביאה הגמ' הפסוק דתמים תהיה ולא הפסוק דלא ימצא בך מעונן]. צ"ל לדידיה כמו שכתב רמב"ן בתשובה הנ"ל אות א' לרש"י דאפילו לא שאלו רק אמר לו מעצמו כן אסור להאמינו וכן כתב הרמב"ם באמת סוף פרק זה דאסור להאמין. וז"ל כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת וכו', ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלקיך.

ורבי עקיבא דהוה דאיג כמו שכתבתי לעיל [אות ח] לא מצד התפעלות הכוכבים רק משום ידיעות עתידות כמו שכתב רמב"ם פ"י מהלכות יסודי התורה הלכה ג' לפעמים דבריהם מתקיימין וכאשר באמת כן היה דהיתה חויא רק מצוה הציל אותה"

בדומה לכך, בנו, הרב ישעיהו זילברשטיין, כותב לתרץ בכיוון דומה, אבל לא מאריך ומפרט כמו אביו

עבודת המלך ע"ז יא, ח

מסביר שאכן יש מחלוקת אם יש מזל או אין מזל, ולהלכה אין מזל ולכן אצטגנינות אסורה. ודברי האמוראים על הטבע של ימי השבוע אינם נוגעים לאצטגנינות אלא לטבע הבריאה (על פי פרשיית בריאת העולם)

"איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב וכו'. ונחלקו על דברי רבנו אלה, הרמב"ן ז"ל בתשובתו סי' רפ"ב ובנמוקי יוסף סוף פרק ד' מיתות, וחילא דידהו מהא דשבת קנ"ו בעובדא דברתא דר' עקיבא דאמרי ליה כלדאי וכו' והוי דאיגי אמלתא טובא וכן מעובדא דרב נחמן בר יצחק,

ולפי מ"ש לעיל לדעת רבנו כלדאי אין זה אצטנגנינות וחולק על פי' הערוך בזה,

לפי"ז אין סתירה ומהא דאמר ליה לאברהם צא מאצטגנינות שלך בודאי אין סתירה לדעת רבנו, ובאמת ס"ל לרבנו דרב ור' יוחנן ושמואל דס"ל אין מזל לישראל לדינא נחלקו וס"ל דאצטגנינות אסור,

ומהא דאמרו האי מאן בחד בשבתא וכו' זה אינו נוגע לאצטגנינות אבל לטבע הבריאה והדברים ארוכים בזה מאד."

פירוש הרב קאפח, ע"ז יא, ח

דוחה את ההעמדות של עבודת המלך, שיש טבע לימים מצד הבריאה, בלי קשר לאסטרולוגיה, שאין זו דעת הרמב"ם כלל

"ועיין עבודת המלך… ועיין בדברי רבנו במו"נ חלק ג' פרק כט שהכלדיים סוג מסוגי טועני הכשוף והכשפים. ומה שכתב דההיא דמאן דבחד בשבתא טבע הבריאה, דבריו תמוהים ביותר והם בלא יבא בקהל רבנו, ועיין מו"נ חלק א' סוף פרק סב, ופיהמ"ש ע"ז פרק ד, ז. ובפרקי הקדמתו לאבות פרק ח. וכת"ר באגרת תימן מהדורתי עמ' מב: אבל מה שראיתי שאתה נוטה עליו מעניני הכוכבים והמחברות שהיו ושעתידים להיות, כל הדבר הזה הסירהו ממחשבתך…"

תפארת ישראל – יכין מסכת קידושין פרק ד, סו

התפארת ישראל, גם ביכין וגם בבועז, מסביר שהמזלות כולם דברי הבל גמורים, מנוגדים לתורה: איסור לא תעונן, ותמים תהיה. ואף שיש גמרות שכך נראה מהן – יש לפרשם לא כפשוטן, אלא כשאר אגדות קדושות בש"ס שנכתבו ברמזים וסודות.

"אלא הכל לפי זכותו. ר"ל הכל לפי מזלו [כך פי' התוס'] (א) ואין להקשות, אם הכל תלוי במזל, א"כ מה תועיל התפלה, על זה נשיב, שאין הכוונה במלת "מזל" על מעמד הכוכבים בשעת עיבור ולידה, ח"ו לא תהיה כזאת בישראל, וכבר צעקו כי כרוכיא על זה רבותינו גאוני עולם, ובראשם ע"ר רבינו הרמב"ם שמש החכמים, באגרותיו היקרים, בתשובתו לעיר מרשיליא, בתשובה המתחלת, הגיעה שאלת אלופינו וכו' יע"ש, ואם נמצא לרבותינו חכמי הש"ס אשר מימיהם אנו שותים, דברים בזה שיתדמו בהפך מדברינו, מחוייבים אנחנו לומר שהם דרך משל ומליצה כשאר אגדות שבש"ס, וכ"כ ג"כ הרמב"ם שם…"

תפארת ישראל – בועז מסכת קידושין פרק ד, א

"ורצו להשיב על שאלתינו הנ"ל. למה נברא אדם זה עם סבות אלה, והאחר עם הפוכן. וישיבו אותנו דבר, שעל כרחך יהיה כך, מפני שאדם זה נולד בשעה ששבתאי או מאדים או צורה כוכבית אחר עולה, שמורה השחתה ובלייה. והאחר נולד בשעה שנוגה או צדק או צורה כוכבית אחר עולה, שמורים על הצלחה ושמחה. ולפי דעת זו, כל מקריותינו תולים, בכוכבים ובמעמדם, איך שהשליכו לנו קרני אורם מבטן ולידה ומהריון.

וגם כל התחלת מלאכה ועסק, היצלח או לא, רצו בעלי דעת זו לתלות בבלוי סחבות אלה. וכל זה הבל תעתועים אין בו ממש כלל, רק כריר חלמות שטף ההמון, שחפצים תמיד בדבר שאין השכל תופסו. וקרא צווח לא תעוננו [עי' סנהדרין ס"ו א'] תמים תהיה עם ד' אלוקיך. והן אמת שכבר נראה לפי השקפה הראשונה, שקצת דברי חז"ל נוטים לדעת זה, כדאמרינן [נדרים דל"ב א'] מה דעתך דקאים צדק במערב, אנא מהדרנא ליה ומוקמינא ליה במזרח. וכן אמרו [שבת קנ"א א'] מזל יום גורם מזל שעה גורם, האי מאן דבצדק, האי מאן דבמאדים, וזה הכריע לב כמה גדולי ישראל תופסי התורה, לחשוב הדברים כפשוטן. אבל ח"ו שנתפוס דברי רבותינו בזה כפשוטן, דאחר אשר קדשנו הקב"ה במצותיו וצונו לא תעוננו, לומר עונה זו יפה לזה ועונה זו יפה לזו ורעה לזו [כסנהדרין ס"ה א'], על כרחך שאין אנו תלויין לא בזמן ולא בכוכב ולא בשום דבר, רק ברצון אבינו שבשמים לבדו. וגם למה נדחוק את עצמינו להוציא הך מלתא דסנהדרין הנ"ל מפשטותא והיא שמעתתא, ולא נימא דהך אגדתות [דשבת ונדרים הנ"ל] אינן כפשוטן רק כשאר אגדות קדושות שבש"ס, מלובש בהן בחכמת אלעגארי סודות קדושות ותעלומות חכמה [וכבר ידעת מ"ש הראב"ן בספרו מאמר השכל [דט"ז בד"ה וראיתי להזהירך באזהרה גדולה וכו'] שמי שיאמין שהאגדות שבש"ס הן כפשוטן הוא סכל גמור ואטום השכל]."

הרחבה בשיטת הרמב"ם

רמב"ם פירוש המשניות עבודה זרה ד, ז

"ממה שאתה צריך לידע, כי הפילוסופים על השלימות אינן מאמינין הצלמים, רצוני לומר הטלמסאות, אבל מלעיגין מהן ומאותן שחושבין שיש להם פעולה, ובאור זה יאריך.

ואמנם אני אומר זה, לפי שאני יודע שרוב בני אדם כולם ניפתים בזה פיתוי גדול מאד ובדברים דומים להם, ומחשבים שיש להם עניינים אמתיים, ואין הדבר כן, עד כי הטובים החסידים מבני דתנו חושבים שהם דברים אמתיים אלא שהם אסורין מצד התורה בלבד, ואינם יודעים שהם דברים בטלים כוזבים, ונצטוינו בתורה שלא לעשותם כמו שהזהירה על הכזב. והם דברים נתבררה להם פרסום גדול אצל האומות. ועיקר זה באומה הנקראת "צאבים", והם האומה שיצא אברהם אבינו עליו השלום מביניהם, וחלק על טעותם וסברתם המקולקלת במה שנתן האלהים בלבו מן החכמה, והיו מגדלין ומכבדין הכוכבים ומיחסין להם פעולות שאינן להם, והם שכתבו ספרים בדיני הכוכבים והכישוף וההשבעות והמזלות הרוחניות, ודיבור הכוכבים והשדים והגדת העתידות ומעונן ומנחש על רוב מיניהם ושאלת המתים והרבה מכיוצא בזה ששלפה התורה האמיתית חרבה עליהם והכריתה אותם, והם עיקר עבודה זרה וענפיה:

וזה, שהכזב הראשון גזרת הכוכבים, שנתברר במופת בחכמת הטבע ביטול הקדמותיו, הראשונה באמרם הכוכב הפלוני רע ונוקשה וכוכב פלוני טוב ומצליח, והחלק הפלוני מן הגלגל יאות הכוכב הפלוני והוא הפך הכוכב הפלוני, עם היות הגלגל כולו גוף אחד מתדמה החלקים אין בו שינוי ולא כזב, ושתי הקדמות אלו הם עמודי גזרת הכוכבים, אשר בהתברר ביטולם כמו שנתברר בטלו חלקיה עד סופם.

אחר כן הרכיבו כזב שני על הכזב הראשון והוא הצלמים הנקראים ה"טלאסמם", ואמרו שכשיהיה כוכב פלוני המצליח במקום הנאות לו, תעשה צורה על תואר כך וכך ותביא מן התועלת כך וכך, וכשיהיה הכוכב הפלוני הנוקשה במקום פלוני שהוא הפכו, תיעשה לו צורה בתואר כך וכך ותדחה בו מן הרעה כך וכך. ונתרחב זה השער כפי רוחב גזרת הכוכבים ומה שייחסו לה מן הפרטים.

אחר כן הרכיבו כזב שלישי על אלו השנים והוא עבודה זרה, ואמרו שצורה זו הנעשית במזל צומח כך, ועל המצב הפלוני כשיקוטר בדבר פלוני ויתפללו לו בדברים כך וכך וישתחוו לו הוא יסיר רעת דבר פלוני. ודברים אלו עשו, לפי שבימים הראשונים קיבצו בני המדינות ופיתו המון עמי הארץ, ואמרו להם כי הצלחת ארצותיכם וענייניכם כשתעשו אלה הצורות. וכשמתקבצים לבתיהם מכבדים אלה הזקנים שיודעים סודותיהם, ובזה קמה המלכות, וחשבו שאותו הדבר אמת, והיו מאמינין בו כמו שאנו מאמינין בנביאים עליהם השלום מן השלמות והחסידות, הלא תראה היאך קראם הכתוב "נביאי הבעל" ו"נביאי האשרה".

אחר כן באו חלושי הדעת ומצאו אותם הדברים ואותם הספרים, וחשבו שהן אמת ושיש בהם תועלת, ולא ידעו שהם כזבים שנעשו בזמן מן הזמנים לתועלת שעה, אמר הנביא "אל תיראו מהם כי לא ירעו, וגם היטב אין אתם"(ירמיה י, ה). וכבר בארו החכמים שכל מה שיהיה מהם מפעולות אלה הצלמים הוא בדרך מקרה, ומייחסים אותן להם, וזה עניין פילוסופי ברור. וכמו כן מצאתי לחכמים שעוררו על גזרת הכוכבים, שהן נוהגין דרך המעונן והמנחש, לא שהם סיבה כמו שחושבין האצטגנינין. אמרו "לא תנחשו" (ויקרא יט, כו), כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים, וזהו דעת הפילוסופים בהם, ואלו הדברים כולם שבדאו הצאבים אין מהם בפילוסופית יון דבר קטן או גדול.

וכבר הארכתי אני בכאן, אבל יש בו מקום תועלת ותיקון אמונה, לפי ששגעון בני האדם בכוכבים והצלמים רוצה לומר הטלאסמם אינו דבר מועט, וכבר יצאו מן התורה פעם אחת בשביל מה שהיו מאמינין אותם מאמיתתם:"

הכוכבים והגלגלים משפיעים על עולמנו, וזהו מעשה בראשית, ונקרא גם פרדס:

רמב"ם יסודי התורה

ג, ט: "כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים וכשם שמכירין הקדוש ברוך הוא כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם".

ד, ה-ו: "הלכה ה: ארבעה יסודות האלו משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה מקצתן לא כל גופן כיצד מקצת הארץ הקרובה מן המים משתנית ומתפוררת ונעשית מים וכן מקצת המים הסמוכים לרוח משתנין ומתמסמסין והווין רוח וכן הרוח מקצתו הסמוך לאש משתנה ומתחולל ונעשה אש וכן האש מקצתה הסמוך לרוח מתחולל משתנה ומתכנס ונעשה רוח וכן הרוח מקצתו הסמוך למים משתנה ומתכנס ונעשה מים וכן המים מקצתו הסמוך לארץ משתנה ומתכנס ונעשה ארץ ושינוי זה מעט מעט ולפי אורך הימים ואין כל היסוד משתנה עד שיעשה כל המים רוח או כל הרוח אש שאי אפשר שיבטל אחד מן היסודות הארבעה אלא מקצת ישתנה מאש לרוח ומקצת ישתנה מרוח לאש וכן בין כל אחד וחבירו ימצא השינוי בין ארבעתן וחוזרות חלילה לעולם.

הלכה ו: ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל ומסביבתו יתחברו ארבעתן ויהיה מהן שאר גולמי בני אדם ונפש חיה צמח ואבן ומתכת והאל נותן לכל גולם וגולם צורה ראויה לו על ידי מלאך העשירי שהיא הצורה הנקראת אישים".

ד, י: "כל הדברים האלו שדברנו בענין זה כמר מדלי הם ודברים עמוקים הם אבל אינם כענין עומק פרק ראשון ושני וביאור כל אלו הדברים שבפרק שלישי ורביעי הוא הנקרא מעשה בראשית וכך צוו החכמים הראשונים שאין דורשין בדברים האלו ברבים אלא לאדם אחד מודיעין דברים אלו ומלמדין אותן.

ד, יג: "ועניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות האלו הם שחכמים הראשונים קוראין אותו פרדס כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס ואף על פי שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין…"

ידיעת מעשה בראשית (פרדס) נדרשת לנבואה:

ז, א: "מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו מיד רוח הקודש שורה עליו ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים כמו שנאמר בשאול והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר".

יש אות ומופת בדרך כישוף:

ט, ה: "בד"א בשאר מצות אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד או בשעה זו בלבד הרי זה דבר סרה על ה' ועל זה צוה הכתוב ואמר ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דבר סרה על ה' אלהיכם שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה ויחנק".

הגדת עתידות בדרך עוננות וקסם אינה בטוחה כהגדתה בנבואה:

י, ג: "והלא המעוננים והקוסמים אומרים מה שעתיד להיות ומה הפרש יש בין הנביא ובינם אלא שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין כענין שנאמר יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך מאשר ולא כל אשר ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום אלא יטעו בכל כענין שנאמר מפר אותות בדים וקוסמים יהולל אבל הנביא כל דבריו קיימין שנאמר כי לא יפול מדבר ה' ארצה וכן הוא אומר הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה' כלומר שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל ובדבר הזה הכתוב הבטיח ואמר שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות ומכזבין הנביא יודיע לכם דברי אמת ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כי הגוים האלה וגו' ואמר נביא מקרבך מאחיך וגו' הא למדת שאין הנביא עומד לנו אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם משובע ורעב מלחמה ושלום וכיוצא בהן ואפילו צרכי יחיד מודיע לו כשאול שאבדה לו אבדה והלך לנביא להודיעו מקומה וכיוצא באלו הדברים הוא שיאמר הנביא לא שיעשה דת אחרת או יוסיף מצוה או יגרע".

הכוכבים והגלגלים משפיעים על עולמנו ועלינו:

מורה נבוכים ב, א:

"יתחייב לפי ההקדמה החמש ועשרים, שיש מניע, הוא אשר הניע חומר זה ההוה הנפסד, עד שקיבל הצורה. וכשיבוקש המניע ההוא הקרוב, מה הניעו? יתחייב בהכרח שימצא לו מניע אחר, אם ממינו או מזולת מינו. כי התנועה תמצא בארבעה מאמרות, והנה תאמר עליהם התנועה בכלל, כמו שזכרנו בהקדמה הרביעית. וזה לא ילך אל לא תכלית, כמו שזכרנו בהקדמה השלישית. ומצאנו כל תנועה תכלה אל תנועת הגשם החמישי ואצלה תעמוד; ומן התנועה ההיא יסתעף ואליה ישתלשל כל מניע ומכין בעולם התחתון כולו. והגלגל מתנועע תנועת העתקה, והיא הקודמת שבתנועות, כמו שזכרנו בהקדמה הארבע עשרה. וכן עוד כל תנועת העתקה אמנם תגיע בסוף לתנועת הגלגל. כאילו אמרת, שזאת האבן אשר התנועעה – הניעה המקל, והמקל – הניעתו היד, והיד – הניעוה המיתרים, והמיתרים – הניעום העורקים, והעורקים – הניעום העצבים, והעצבים – הניעם החום הטבעי, והחום הטבעי – הניעתו הצורה אשר בו, והוא המניע הראשון בלא ספק, והמניע ההוא – חיבתו להניע עצה, על דרך משל, והוא: שיביא האבן ההיא, בהכות המקל לה, אל חור, כדי לסתמו, עד שלא תכנס לו ממנו זו הרוח הנושבת, ומניע הרוח ההיא ומוליד נשיבתה היא תנועת הגלגל. וכן תמצא כל סבת הויה והפסד מגעת בסוף לתנועת הגלגל:

וכאשר הגענו באחרונה לזה הגלגל המתנועע, התחייב שיהיה לו מניע, כפי מה שקדם בהקדמה השבע עשרה; ולא ימלט מהיות מניעו בו או חוץ ממנו – וזו חלוקה הכרחית; ואם היה חוץ ממנו, לא ימלט מהיותו גשם או שיהיה בלתי גשם, ולא יאמר בו אז שהוא חוץ ממנו, אבל יאמר: נבדל ממנו – כי מה אינו גשם לא יאמר שהוא חוץ לגשם אלא בהרחבה במאמר; ואם היה מניעו בו – רצוני לומר: מניע הגלגל – לא ימלט מהיות מניעו כח מתפשט בכל גופו ומתחלק בהתחלקו, כחום באש, או יהיה כח בו בלתי מתחלק, כנפש וכשכל – כמו שקדם בהקדמה העשירית. אם כן אי אפשר בהכרח מבלתי שיהיה מניע הגלגל – אחד מאלו הארבעה: אם גשם אחר חוץ ממנו, או נבדל, או כח מתפשט בו, או כח בלתי מתחלק".

מורה נבוכים ב, ו:

"אמנם שהמלאכים נמצאים, זה ממה שאין צריך שתובא עליו ראיה תוריה, כי זה כתוב בתורה במקומות רבים. וכבר ידעת (בפרק ב' חלק א') כי "אלוהים" – שם השופטים, "עד האלוהים יבוא דבר שניהם" (שמות כב, ח). ולזה הושאל השם למלאכים, ולבורא להיותו שופט על המלאכים, ולזה אמר: "כי אני ה' אלוהיכם" (ויקרא כה, יז), וזה סיפור למין האדם כולו.

ואחר כך אמר: "הוא אלוהי האלוהים" (דברים י, יז), רוצה לומר אלוה המלאכים, "ואדוני האדונים", רוצה לומר אדון הגלגלים והכוכבים, שהם אדונים לכל גוף זולתם. זהו העניין, לא שיהיה אלוהים ואדונים ממין האדם שהם יותר פחותים מזה; וכל שכן שאמרו "אלוהיכם" כולל כל מין האדם, ראשיו ונעבדיו.

ואי אפשר שיהיה הנרצה בו גם כן שהוא יתברך אדון על כל מה שיחשב בו אלוהות מאבן ועץ; שאין הגדלה וכבוד בהיות האלוה – אדון האבן והעץ וחתיכת מתכת. ואמנם הנרצה, שהוא יתברך השופט על השופטים, רוצה לומר המלאכים, ואדון הגלגלים".

מורה נבוכים ב, י,

ביאר אופן השפעת הכוכבים והגלגלים על עולמנו, וכך פתח את הפרק: "ידוע מפורסם בכל ספרי הפילוסופים, כשידברו בהנהגה, אמרו כי הנהגת זה העולם התחתון, רוצה לומר: עולם ההוויה וההפסד, אמנם הוא בכחות השופעות מן הגלגלים; וכבר זכרנו זה פעמים. וכן תמצא החכמים ז"ל אומרים: אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו "גדל", שנאמר (איוב לח לג): "הידעת חקות שמים, אם תשים משטרו בארץ?" ומזל יקראו גם כן הכוכב, תמצא זה מבואר בראש בראשית רבה, אמרו: יש מזל שהוא גומר הילוכו לשלושים יום, ויש מזל שהוא גומר הילוכו לשלושים שנה". ובפרקים יא-יב שם המשיך לבאר סדר ההשפעה, אבל אין המשפיע נברא לתועלת המושפע, אלא הוא מרומם ממנו.

אגרת הרמב"ם למרסליה:

"כל אלו מג' כתות מסכימים שכל מה שהיה בזה העולם התחתון, מהוית כל נפש חיה וכל אילן וכל עשב וכל מחצב ממיני המחצבים, הכל האל ית' עושה בכח שיבוא מן הגלגלים וכוכבים, וכי כח אל יתברך צף בתחלה על הגלגלים וכוכבים, ומן הגלגלים וכוכבים יצוף ויתפשט בזה העולם ויהיה כל מה שיהיה, וכשם שאנו אומרים שהש"י עושה אותו ומופתים על ידי המלאכים, כך אלו חכמי הפילוסופים אומרים שכל אלה הדברים הנעשים בטבעו של עולם תמיד ע"י הגלגלים וכוכבים, וגלגלים וכוכבים בעלי נפש ומדע הם. וכל אלה דברים הם אמת, וכבר בארתי בראיות ברורות שכל אלה הדברים אין להם הפסד בדת, ולא עוד אלא שהכרתי בדברי חכמי האמת רבותינו ע"ה מן המדרשות שהן אומרים כמו שאומרים הפילוסופים, ואין בהם בין חכמי ישראל לפילוסופים בזה מחלוקת, כמו שכבר בארתי באותן הפרקים. וכל אלו הג' כתות של הפילוסופים שאומרים שהכל ע"י גלגלים וכוכבים נעשה, ואומרים שזה שיארע לכל בני אדם מן המאורעות והמקרים הוא קרי, ואין לו עלה מלמעלה, ולא יועיל בו מוליד ולא טבע, ולא שנא אצלם זה האיש שטרפו אריה כשפגע בו, או זה העכבר שטרפו חתול, או זה זבוב שטרפו עכביש, ולא שנא אצלם זה שנפל עליו גל והרגו, או אבן שנתדלדלה (עליו) מן ההר ונפלה על אילן ונשבר, או על אבן אחרת ונשברה, כל זה יאמרו אקראי בעלמא, גם אלו בני אדם הנלחמים זה עם זה על ארץ רבה, כמו עדת חיות שנלחמים על נבלה ואין בה ליחה, הכל סבה מן הכוכבים, גם היות האיש רש וזה עשיר זה בעל בנים וזה עקר, יאמרו הפילוסופים שהוא מקרה, כללו של דבר יאמרו כי מאורעות כל אחד ואחד, בין מין האדם בין מין הבהמה בין מין המחצבים והאילנות הכל קרי. אבל היות המינים כולם, ודברים הכלולים בכל העולם שאין בו נפש חיה, הכל מכח הגלגלים והכוכבים שעקרו מאת השם ית'. ובזה הוא המחלוקת. ואנחנו בעלי התורה האמתית לא נאמר שמאורעות בני אדם הם קרי אלא במשפט, כמו שאמרה התורה (דברים לב) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו'. ופירש הנביא ואמר (ירמיה לב) אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ועל דבר זה הזהירה התורה והעידה ואמרה (ויקרא כו) ואם לא תשמעו לי ואביא עליכם פורענות ותאמרו שאותן הפורענות אין יסורין על חטאתכם אלא קרי ומאורע כשאר המאורעות שארעו בקרי, אני אוסיף לכם מאותו הקרי. זה הוא שכתוב (שם) אם לכו עמי קרי והלכתי עמכם בחמת קרי. וזה הוא עקר דתנו היא תורת משה רבינו ע"ה, שכל מאורעות שארעו בעולם וכל יסורין שיבאו בדרך מקרה לכלל בני אדם, דין ומשפט הם. וכן אמרו חכמי האמת רבותינו ע"ה (שבת נה) אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון.

ודעו רבותי שעיקר מעקרי דתנו, וגם הפילוסופים כולם מודים בו, שכל מעשי בני אדם הם מסורין להם, ואין שם לא מושך ולא כופה, אלא אם ירצה האדם יעבוד את ה' תמיד ויהיה חכם יושב בבית המדרש – יעשה, ואם ירצה לילך בעצת רשעים ולרוץ עם הגנבים ולצפון עם הנואפים – יעשה, ואין שם טבע ולא מולד שמושך אותו לאחד מן הדרכים. לפיכך נצטוה ונאמר לו עשה כך. וכמה דברים בארנו בענינים אלו וכדומים להם בחבור שיש לנו בלשון ערבי או בפירוש המשנה ובשאר החבורים. ובכן יש לנו ראיות של דעת שאין מאורעות בני אדם כמאורעות הבהמות כמו שאמרו הפילוסופים ונמצאו אלו שלש מחלוקות. כיצד? הגע עצמך שראובן זה בורסי ועני ומתו בניו בחייו, וזה שמעון בשם ועשיר ויהיו לו בניו לפניו. ואפשר שיעני שמעון ויחזור בורסי וימותו בניו בחייו. וכל זה קרי בעולם, ואין שם טוב בעולם ולא כח מכוכב שגרם לזה האיש שיהיה כך ולזה לא יהיה כך. אלו דברי הפילוסופים. ודברי מחלוקת השני הוא ענין בעלי גזירות הכוכבים ששמעת דבריהם ופשטו הבליהם אצלכם, שהם אומרים שאי אפשר שישתנה דבר זה לעולם, ולעולם לא יהיה ראובן אלא בורסי ועני ואין לו בן, שכך נתן לו כח מזלו בעת לדתו, ולא יהיה שמעון אלא עשיר ובשם ובעל בנים שיחיו לפניו, שכך נתן לו כח מזלו בעת לדתו. ואלו ב' דברים שקר הם אצלנו בעלי הדת האמתית. דברי האצטגנינין שקר מפני הדעת, שכל אותן ההבלים שאמרו כבר בטלה אותם הדעה הנכונה בראיות ברורות, וגם הם עוד שקר מפני קבלת התורה שאם היה הדבר כן מה הועילה התורה והמצות והתלמוד לזה האיש, וכן כל איש ואיש אין לו כח לעשות כלום מדעתו, והרי דבר אחר מושך אותו בעל כרחו להיות כך ושלא להיות כך, ומה הועילו הצוויים או הלמוד? נמצאו אלו הטפשים מבטלים תורת משה רבינו ע"ה יתר על שהדעת מבטלת דבריהם בכל אותן הראיות שאומרים הפילוסופים לבטל דברי הכשדיים וכלדיים וחבריהם. וגם דברי הפילוסופים שאומרים שדברים אלו קרי שקר הם אצלנו, מפני קבלת התורה ודרכיה, שעליה אנו סומכים ובה אנו מחזיקים ובדרכיה אנו הולכים. הוא שאנו אומרים שזה ראובן ושמעון אין שם דבר שמושך זה להיות בשם ועשיר, וזה להיות בורסי ועני, ואפשר שישתנה הדבר ויהיה היפך, כמו שאומרים הפילוסופים שזה קרי. ואנו אומרים שאין זה קרי, אלא דבר זה תלוי ברצון מי שאמר והיה העולם, וכל זה דין ומשפט, ואין אנו יודעים סוף חכמתו של הקב"ה לידע באיזה דין ומשפט גזר על זה להיות כך ועל זה להיות כך, כי לא כדרכינו דרכיו ולא כמחשבותינו מחשבותיו. אבל חייבים אנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה, ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה יעשר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים. זה הוא עיקר התורה. ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה. כי היה להם עון הגורם, או הם יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר, אין דעתנו משגת דיני הבורא יתברך בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא. ודעתנו עלה מעיקרא היא שכל דברי החוזים בכוכבים שקר הם אצל כל בעלי מדע.

ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים מחכמי האמת רבותינו ע"ה בתלמוד ובמשנה ובמדרשות שדבריהם מראים שבעת תולדתו של אדם גרמו הכוכבים כך וכך. אל יקשה זה בעיניכם, שאין דרך שנניח הלכה למעשה ונהדר הפירכי ואשינויי. וכן אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת שכבר נתאמתו הראיות בהן וינעור כפיו מהן, ויתלה בדברי יחיד מן החכמים ע"ה שאפשר שנתעלם ממנו דבר באותה שעה, או שיש באותם הדברים רמז, או אמרם לפי שעה ומעשה שהיה, הלא תראו שהרי כמה פסוקים מן התורה אינן כפשוטן. ולפי שנודע בראיות של דעת שאי אפשר שיהיה הדבר כפשוטו, תרגמו המתרגם ענין שהדעת סובלת אותו. ולעולם אל ישליך אדם דעתו אחריו, כי העינים הם לפנים לא לאחור. וכבר הגדתי לכם את לבי בדברי".

הנוטים לדעת המתירים אסטרולוגיה

מהר"ל, חידושי אגדות, שבת קנג, א

מהר"ל מסביר שהאיסור לשאול בכלדיים זה רק 'לשאול לרדוף אחריהם' אבל 'מי שלמד בעצמו ויודע ענין הכוכבים יש לו לשמור מהם'. ואז מסביר שהאיסור לנחש או לשאול בכלדיים זה רק לדבר רשות. אבל לדבר מצווה מותר לשאול.

"אבל מצד מעלת ישראל אשר ראוי להם מצד מעלתן מגיעים על המזלות [כאשר אין החטא מקטרג] והש"י מנהיג אותם בהנהגה שאין המזל מריע לישראל כלל, ודבר זה מבואר.

ויש שואלים והרי אמרו (בסנהדרין) [פסחים קי"ג, ב'] מנין שאין שואלים בכלדיים שנאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך וגו', ועוד מקשים איך אנו נוהגים שלא להתחיל ללמוד ביום ב' וכן אין נושאין בלבנה ישנה רק בלבנה חדשה, ודבר זה נראה מדרכי [האמורי] דאמרינן (סנהדרין ס"ו, א') אל [תתחיל] בי שחרית הוא מוצאי שבת הוא כל זה מדרכי [האמורי], וכיון שהוא מדרכי [האמורי] איך נוהגים כך. וקושיא ראשונה בודאי לאו כלום, שלא אמרו רק שאין שואלים לרדוף אחריהם אבל מי שלמד בעצמו ויודע ענין הכוכבים יש לו לשמור מהם בודאי שהרי הממשלה נתן הש"י להם, ולא אמרו רק לענין זה שאין שואלים בהם.

ומה שאנו נוהגים שלא להתחיל ללמוד ביום ב' וכן שלא לישא רק בלבנה חדשה, דבר זה [ג"כ לא קשיא], דלא אמרו חכמים שאסורים דברים אלו רק בדברי הרשות, אבל בדבר מצוה כגון ללמוד ולישא אשה לא מצינו איסור כלל. והשתא יתורץ הקושיא מה שהקשו התוספות בפרק גיד הנשה (חולין צ"ה, ב') על מה שאמרו כל ניחש שאינו כמו ניחש אליעזר עבד אברהם ויהונתן בן שאול [אינו] ניחוש, והקשו בתוספות אליעזר עבד אברהם האיך ניחש וכן יהונתן האיך ניחש, ולפי זה הכל לא קשיא כי לדבר מצוה היה להביא אשה ליצחק ולהציל ישראל שרי, ולא שייך בזה ניחש כלל כל סימן שהאדם עושה בשביל מצוה. וקושיא דלעיל יש לתרץ כך, דלמצוה מותר לשאול בכלדיים ולדברי רשות אסור משום תמים תהיה עם ה' אלקיך רק שאין צריך כמו שבארנו למעלה."

מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התמימות פרק א

"ובפ' ערבי פסחים קי"ג ב' מנין שאין שואלים בכלדיים שנא' תמים תהיה עם ה' אלהיך וגו' כי השואל בכלדיים היינו ידיעות העתידות ע"י אצטגנינות אין נחשב זה תמים כאשר רוצה לדעת העתידות ע"י אצטגנינות ואילו השואל את הנביא על העתידות בודאי ראוי וזה מפני כי הנביא מתנבא מן הש"י אבל השואל בכלדיים אין דבר זה מן הש"י וכאלו הוא רוצה שיהיה תחת המזל כאשר ידרוש מן המזל ודבר זה מוכח שאינו תמים עם הש"י"

משכנות הרועים (אלחייאך)[10], מערכת אות ג, אות ז – גורל

נשאל על נער שעושה גורלות ומגלה על ידי כך עתידות. הוא דן בעניין שאלה בחוזים בכוכבים תחילה. למרות שהוא הולך לפי דעת הרמב"ן ודעימיה, בפועל הוא מבאר שהאיסור לשיטתם הוא רק כשסומך כל ענייניו לפיהם, אבל לנהוג לפיהם, ואפילו לשאול אותם באקראי – אין איסור. וגם מסביר שלשיטת רש"י כלל אין איסור. לפיכך נראה שנכון יותר לומר שדעתו כדעת המתירים אסטרולוגיה

"ז. גורל. שאלוני רעיוני ואנשי צדק על אודות הנער מנערי בני ישראל… כי שאול נשאל על דבר הסמוי מן העין להבא ולשעבר, השואל כותב על הנייר דברים שחידתן בצפון נעשה שואל מלבא לפומא לא גלי וימסור הנייר ההוא סתום וחתום בידו…. ופעמים רבות צודק במאמרו את אשר יאמר כי הוא זה…ויהי כהגלות נגלות הדבר לאחד המיוחד מעיני העדה יהי אלהיו עמו ויעל חש בראשו משום לתא דאיסורא וחיליה ממאי דאמרינן בספרי תמים תהיה עם ה' אלהיך מכאן שאין שואלין בחוזים בכוכבים ובגורלות, ע"כ… זאב אשיב, דורשין תחילות בענין שאין שואלין בחוזים… ופירש"י הכלדיים בעלי אוב ורשב"ם תמה עליו… נמצאת אומר שדעת רש"י לחלק בין גורל לחוזים בכוכבים חכמת משפט המערכה היא ולא מיעט רחמנא אלא הגורלות ולחלק בין הגורל לחוזים בכוכבים, צדיק יודע ואנחנו לא נדע איברא דטעמא דקרא לאסור שאלה בכלדאי משום דכתיב תמים תהיה, ופירש רשב"ם ז"ל שם וז"ל להיות בוטח בו בכל קורות ותולדות הבאות לו עכ"ל, לפי זה מה לי גרלות מה לי חכמת משפט המערכה מצות המלך היא לשים הבטחון בו ולא בזולתו, וכאותה שאמרו בפ"ק דברכות … חזקיה מלך יאודה גנז ספר רפואות…והנמק"י… ז"ל דהא דחשיב הכא עופות וכוכבים היינו דומיא דהנך דחשיב לעיל כגון פתו נפלה וכו' כצפצוף העופות אין לחוש שדבר חכמה יש למכירים ושרי וכו', וכן אתה אומר בכוכבים שלא אסרו אלא לקבוע להם סימן לעצמו ולנחש בהם אבל מה שאדם מכיר מערכת הכוכבים מהלכם כגון אלו הוברי השמים החוזים בכוכבים אין זה בכלל ניחוש שזו חכמה גדולה וגזירה שגזר הקב"ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו בכך ע"כ יתפלל כל חסיד לבטל ממנו גזרת המזל כי מאת אדון הכל בא הכל ובידו לעשות ולשנות כחפצו ומצינו ברבי עקיבא במאי דאמרי ליה כלדאי אבנתיה והוה דאיג טובה ולבסוף נעשה להם נס על ידי הצדקה, ומיהו רז"ל הזהירו לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים ויתלה עצמו במי שאמר והיה העולם והוא בחסדיו יציל עבדיו מפגע רע… עכ"ל.

דעת שפתיו ברור מללו דלא אסרה תורה אלא לקבוע סימן לעצמו ולנחש בהם לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים, ודברי הרב הללו משם המפרשים מצאתים מבוארים יותר בחידושי הר"ן ז"ל לשם כמאן דאמר לד' ס"ה דרמי ומותיב למאן דאמר מחשב עתים ושעות היינו לעשות איזה מעשה לפי חכמת המשפט כדרך האצטגנינות ממאי דאמרינן בשלהי שבת האי מאן דבחד בשבא, וכו' ותי' הרב ז"ל דאמי דאסור משום ניחוש הם דברים בטלים שאין להם עיקר לא בדרך הטבע ולא בדרך החכמה כמו פתו נפלה וכו' ומאי דאמרינן נמי ובכוכבים הם גם כן ענינים בטלים נתפתו בהם המון אנשים הפחותים ואינם ענין החכמה כמו מאצטגנינות כלל, וכו', אבל לענייני חכמת המשפט הם דברים אמתיים שאדם בטבעו נמשך אחר התכונה מהתכונות לפי מזגו וכשלא ירצה למשול על מדותיו מצד שכלו או שפיטת חכמי המשפט היא אמתיתאבל מצד היות השכל שליט על זה הסדור לא יתחייבו העניינים ההם ועל זה הצד אמרו בשלהי שבת מי שנולד… עכ"ל ע"ש. למדנו מדבריו שלא אסרה תורה בכוכבים ובגורלות אלא המשתדל לעשות מעשיו על פיהם וכפי מה שיורו חכמי המשפט אבל לשאול מהם באקראי ועראי ומכל שכן להשתמר מאיזה רעה הנכונה לבוא עליו מותר לכתחילה, וכל שכן ישראל קדושים הם שעל ידי זה החי יתן אל לבו ויפשפש במעשיו לתקן את אשר עותו ויבטל גזירת המערכה אשר באמת חכמי המשפט הגידו לו וכההיא דשלהי שבת וכמ"ש ה' ז"ל

אמנם מצאתי לדברי הרב הללו באו בסגנון אחר בעין יעקב שלהי שבת וז"ל בקיצור…

כי שמא אינו ראוי לכך עכ"ל. מסגנון דברים אלו נראה דסבירא ליה להר"ד ז"ל דבכל ענין אסור לשאול בהם אלא אם הגידו לו מעצמן והרמב"ן בתשובה סי' רפ"ב שהביא מרן בי"ד כתב דבאצטגנינות שהם חוזים בכוכבים לאו ניחוש הוא ומותר לשמוע להן ולהאמין דבריהם, מאאע"ה דאמר נסתכלתי באצטגנינות ומדרבי עקיבא… לפיכך אין שואלין בהם אלא מהלך בהם בתמיממות שנאמר תמים תהיה וכו' ואם נראה להם דבר שלא כרצונו עושה מצות ומרבה בתפלה ואם ראה יום שאינו טוב למלאכתו נשמר ממנו ואינו סומך על נס וסבור אני שאסור לבוא נגד המזלות כו' ובגמרא נמי סבור הכי וכו' עכ"ל, ע"ש, מדברי כולם למדנו שדברי הר"ד שהביא הר"ן בשיטת רבו הרמב"ן אמרה ומרן בב"י הביא דברי הרמב"ן ז"ל בתשובה הלזו ודברי הנימוקי יוסף דליכא לתא דתמים תהיה אלא המשתדל בכל מעשיו על פיהם וסומך עצמו עליהם אבל באקראי לית לן בה והנשאל מהם ריחא דאיסורא לא עדת ביה עד כאן, הגיעה שעה מענין החוזים בכוכבים, אמור מעתה שדעת רש"י החוזים בכוכבים כיון דחכמה גדולה היא ומתאמתת אל יודעיה שרי רחמנא לא כן בגורלות דלאו בני סמכא נינהו."

אביעה חידות, חמוי, מערכת כ, אות ח

מתיר בצורה מפורשת ביותר לעסוק במזלות וחיזוי עתידות לפיהם, שזו חכמה גדולה שכל הש"ס והזוהר ומדרשים מלאים ממנה, וגם ספרי אחרונים, ולגבי איסור לא תעונן – יש לבארו כשיטת חכמים (ולא כר"ע), ואיסור מנחש יש לבארו 'נפלה פיתי מפי' (ולא כגירסא 'כוכבים'). ולדברי הרמב"ם מפנה – עיין.

"כוכבים "יחד "הכוכבים "והמזלות "הם מסודרים ברקיע כרצונו יתברך שמו במשמרותיהם ששים ושמחים לעשות רצון קונם כסדר ובהשפעה בהשגחתו עליהם, ופועלים בעולם פעולת המתייחסות אליהם, גבוה מכל גבוה שומר וגבוהים עליהם, ומי ימלל גבורות אל, על הכח ושלטנות אשר פקד להם, על פיו יחנו ועל פיו בגלגליהם יומם ולילה לא ישבותו תמיד הולכים בהילוכיהם, והגם כי לא נדע ולא נבין מעגליהם, ולא באנו במסלוליהם, רק על ידי רבותינו הקדושים ז"ל ברוח קדשם הודיעונו שמץ מהם, ורבים מעמי הארץ חכמים המה בעיניהם, גזרו אומר שאסור לעסוק בחכמה הלזו נדמה להם, בעניני כוכבי השמים וכסיליהם, באמרם תמים תהיה עם ה"א ואסור לדעת מוצאיהם ומובאיהם, ועובר על לא תעוננו ולא תנחשו הלומד בהם, אמנם טח מראות עיניהם. כי על ידי החכמה זאת ל'ו ידעו ול'ו יבינו גדולת האלוה ברוך הוא אשר ברא ארץ ושמים ימים וכל אשר בהם, עינים להם ול'ו יראו בש"ס מלא רוח חכמה זו, עיין מסכת שבת דף קנו, סנהדרין דף נ"ה, ב, ראש השנה דף כ"ה, פסחים דף צ"ד, יומא דף ע, נדרים דף יח, תענית דפ"ב, חגיגה ד"ע ופסיקתא רבתי דל"ד, וספרים הרבה אין חשבון ועיניך תראה הזוהר הקדוש ותקונים ספר יצירה נחלת בנימין המג"ע ולקוטים ומדרשים. וסר"ח כתב כי בחכמת המזלות יודעין עתידות, וגם אף על גב דלא מזליה חזי, מזלי דבי תרי עדיף, הכל תלוי במזל, ומה שאמרו לא תעוננו, עיין בברייתא בפרק ד' מיתות דמעונן זה המעביר ז' מיני זכור על העין, ועיין להרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות ע"ז, ולא תנחשו האומר נפל פתי מידי וכו' כמ"ש בספרי הקטן חלב ודבש בס"ד."

גורל העשיריות, עמ' 19 – תשובה מהרב יהודה יודל רוזנברג בעניין מזלות

הוא פותח בשאלה האם ניתן להשתמש במזלות והטלת גורלות. רוב תשובתו עוסקת בשיטת רש"י, ואליה הוא נוטה בבירור. לשיטת רש"י נמנע מלהסביר ש'כלדיים' הם החוזים בכוכבים בניגוד לתוספות, בשל העובדה שרבים מחכמי ישראל עסקו במזלות וכוכבים, כפי שמוכח מהגמרא בשבת, ולכן נאלץ להסביר שמדובר באיסור אחר. מסקנתו היא שיש תועלת רבה בשימוש במזלות לידיעת האופי, כפי שעשו האמוראים. הוא לא מתעמת ישירות עם העובדה שלהלכה לכאורה נפסק דלא כשיטת רש"י.

"דהנה כפי המבואר בפוסקים אין זאת מילתא דפשיטא כל כך שמותר לשאול בגורל דהא הב"י ביור"ד קע"ט כתב שאין שואלים בחוה בכוכבים ולא בגורלות ומקורו מן הספרי… אבל אחרי העיון נראה לפענ"ד דבודאי ידע רש"י היטב מספרי הזה דהרי בפסוק הקודם לזה הפסוק תמים תהיה מביא רש"י דרשת הספרי בענין כל עושה אלה. אלא שיש לומר דרש"י סובר שאין ראיה מן הספרי דאסור לשאול כלל בחוזה בכוכבים מדלא זכר הספרי בפירוש מנין דאין שואלין בחוזה בכוכבים ולמה נקט גורלות. וגם מדחזינן דכמה תנאים ולהקת אמוראים שואלין ודורשין וחוקרין בעניני המזלות ואם נאמר שאסור לשאול כלל בחוזה בכוכבים למה נפקא מינה לנו לדעת זאת איזה כח יושפע על ידי מזל זה ואיזה כח נשפע על ידי מזל אחר. ועוד דאפילו אלו הסוברים שם דאין מזל לישראל היינו כמבואר שם בתוס' ורש"י שלפעמים על ידי איזה כח וזכות גדול יוכל המזל להשתנות מרע לטוב, אבל הכל מודים שאין זאת דבר קל ואף רבי עקיבא ירא ודאג… אלא ודאי שאין זאת איסור פשוט לשאול בחוזה בכוכבים ומשום הכי תפס רש"י לעצמו שיטה אחרת בזה. וטרם שנברר שיטת רש"י נצרך מקודם להקדים כוונת התוספות במה שכתבו דגורלות וחוזה בכוכבים חדא מילתא הוא ולכאורה הוא דבר תמוה לומר כן דמה ענין זה לזה…

אבל רש"י ז"ל לא ניחא ליה לומר שמה שאיתא מניין שאין שואלין בכלדיים מוסב על החוזים בכוכבים כיון שאין נראה כן מגמרא דשבת הנ"ל כמו שכתבתי לעיל ומשום הכי פירש שאין שואלין בכלדיים היינו בעלי אוב ואף שכתיב בפירוש אל תפנו אל האובות וכקושית הבעלי תוספות ואם כן מה קמ"ל. מכל מקום נראה לי לתרץ שיטת רש"י דסלקא דעתך אמינא דבמקום פקוח נפש נדחה זה האיסור וקמ"ל דלא ועיין במסכת ע"ז אבל ענין החוזים בכוכבים אין בזה משום ניחוש וכן הוא דעת הרמב"ן ז"ל. ואדרבא זאת היא חכמה ככל החכמות שבעולם וכדחזינן שכל אלו התנאים והאמוראים הנזכרים בשבת שם שאלו ודרשו וחקרו בענין המזלות על איזה כחות הם מורים על האדם.

ומה שכתב הספרי דאין שואלין בגורלות יבאר רש"י כוונת הספרי כמו שפירש על הפסוק תמים תהיה שזאת מוסב על השואל וחוקר אחר העתידות לבא על פי המזל ורוצה לדעת הגורל שלו על פי הכוכב והמזל המורה עליו, ואם כן נראה שהוא מאמין שכמו שנחקק גורלו וחלקו על פי הוראת המזל והכוכב שלו כן יקום במוחלט ולא תשתנה לעולם מה שעתיד לבוא על פי המזל. וזאת היא קטנותה אמונה כי עלינו להאמין שבענין העתידות אין לחקור על פי המזל כי על ידי שיתקרב האדם להשי"ת וימצא חן בעיניו תשתנה הוראת המזל לטובה, וכמו שכתיב כי הגויים האלה וגו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. היינו שרק אצלם הוראת המזל הוא דבר מוחלט, אבל ואתה לא כן נתן לך ה' אלוקיך…. אבל לאסור לגמרי לשאול בחוזה בכוכבים אין דעת רש"י כן כי אדרבא יש כמה דברים שמוכח בגמרא שמותר לשאול בחוזה בכוכבים והרבה דברים מועילים ימצא האדם לעצמו על ידי זה. כמו לשאול לדעת באיזה מזל נולד כדי שידע על איזה נטיה טבעית מורה המזל שלו אם לזנות או לשפיכת דם או לגנוב או לכעוס. ועל ידי זה ידע האדם להזהר ולעשות סיגים וגדרים לעצמו עד קצה האחרון מאלה מדות רעות. וכמו שעשתה אמיה דרב נחמן בר יצחק… ובלתי ספק שזאת היתה כוונת כל בעלי התלמוד בשבת שם ששאלו ודרשו וחקרו בכחות המזלות וכתבו אפנקסייהו לזכרון כמבואר למעיין. ולפי זה שפיר עולה שיטת רש"י כהוגן."

עשה לך רב, חלק א סימן נז

הרב ח"ד הלוי נשאל על אסטרולוגיה. הוא דן בסוגיא ומסביר שכל מה שנאסר זה רק מה שקשור לעבודה זרה, וכפי שביאר המאירי. והוא מביא מקורות בגמרות ומדרשים שמראים שחכמי ישראל עסקו באסטרולוגיה. אלא שעדיין, לדעתו יחסם של חכמי ישראל לנושא שלילי למדי, כיון שהחזיונות שיכולים להאמר אינם מדויקים, ועדיף לאדם להיות תמים ולעשות מעשים טובים. וכך הוא מסכם, שמצד ההלכה אין איסור לעסוק באסטרולוגיה.

האיסטרולוגיה בהלכה

———-

"הנני לאשר קבלת מכתבך מיום כ"ב טבת דנא, ובו ארבע שאלותיך בהלכה, נפתח בשתים הראשונות, שכנראה מעסיקות לאחרונה דעת רבים, וכבר היו אלי כמה פניות לבירור ענין זה, וכנראה, המצב הקשה שאנו נתונים בו לאחרונה, גרם לנהייה זאת אחרי מגידי עתידות. ואפרש קצת יותר מהצורך לתלמיד – חכם כמוך השוקד באהלה של תורה, משום שבדעתי לפרסם הדברים לתועלת הרבים:

———-

שאלה:

א) מה צריך להיות יחסו של בחור בעל השקפה דתית כלפי האסטרולוגים, וכלפי האסטרולוגיה בכלל.

ב) כיצד יש לישב את מאמרי חז"ל הנראים לכאורה כסותרים זה את זה. האחד (במסכת שבת דף קנ"ו ב) האומר "אין מזל לישראל", לעומת מאמר אחר (במסכת מועד – קטן כ"ח ב) "בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא".

———-

תשובה:

…עוד כתב המאירי (במסכת שבת קנ"ו) ובאופן ברור יותר: מיסודות האמונה להאמין שהבחירה ביד האדם בכל פעולותיו. ואם נודע מדרך החכמה שממערכת הכוכבים באו…

שיהא שופך דמים… כל זה לא ימנע הבחירה… מפני שה' נתן בידו בחירה להכריע טבע תולדתו וגדרי הדת ישיבוהו מטבעו למשול בעצמו לבלתי לכת אחרי עקבות תולדתו… אבל המאמר הכללי אין מזל לישראל, רוצה לומר, שאמונת הגמול והעונש יכריח הכל… עד כאן ציטוט דבריו. והאריך שם בספורים מתלמוד ירושלמי להוכיח זאת, ודעתו נוטה בבירור, שאין מזל לישראל, כפשוטו, שיכול אדם בכח רצונו בלבד להתגבר על מה שמזלו כביכול מורה.

מכל הנ"ל מתברר שרבותינו לא שללו את השפעתם של הכוכבים על מערכת החיים מכל וכל, אלא שאמרו שישראל הם למעלה מהשפעתם, ור' יוחנן שאמר "אין מזל לישראל", למד זאת מן הפסוק בירמיה: כה אמר ה' אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה – הם יחתו ולא ישראל. וגם רב הסובר "אין מזל לישראל" למד זאת מהאמור באברהם, שאמר לו הקב"ה צא מאיצטגנינות שלך וכו' מה דעתך, שצדק עומד במערב, הריני מחזירו ומעמידו במזרח. הנה מוכח בבירור שאברהם נולד במזל עקרות, והקב"ה שינה הדבר לגביו משום שאין הוא נמצא תחת שלטון הכוכבים (עיין עוד היטב במסכת שבת דף קכ"ט: ובציוני גליון הש"ס, שציין לעיין בשו"ת תרומת הדשן סי' רי"א).

ומה שנראה מדברי התוס', שהראיה בכוכבים אסורה, והביאו ראיה מספרי: מנין שאין שואלין בגורלות, שנאמר תמים תהיה, וגורל וחוזה בכוכבים חדא מילתא היא (שבת קנ"ו: ד"ה כלדאי), ברור שכל זה בזמנם שחכמי אומות – העולם הכלדיים, שהיו רואים בכוכבים, היו כולם עובדי עבודה – זרה, ואומנותם היתה קשורה בעבודה – זרה, וכבר כתב הרב המאירי (במסכת פסחים קי"ג ב) שלא אסרו אלא משום סרך עבודה זרה, אבל כל דבר שאין בו משום סרך עבודה – זרה, הותרה הרצועה עד – כאן – לשונו. ומכאן שיש אמנות של ראיה בכוכבים שאינה קשורה בעבודה – זרה, ולכן אינה אסורה מן הדין.

וראיה גדולה לכך מדברי רבותינו (במסכת בבא – בתרא ט"ז ב) המיחסים את ברכת ה' לאברהם (כאמור: וה' בירך את אברהם בכל) לאיצטגנינות שהיתה בלבו, וכך דרשו על הפסוק וה' בירך את אברהם בכל, רבי אליעזר המודעי אומר, איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו. ופירש רש"י שהיה חוזה בכוכבים. ודרשה זאת מיוחסת למקרא הנ"ל שנאמר זמן רב אחרי שכרת ה' ברית עם אברהם ונאמר לו, ואתה את בריתי תשמור… להיות לך לאלקים. ומוזר היה שברכת ה' לאברהם זמן רב לאחר מיכן, תהיה איצטגנינות, וביחוד שכבר נאמר לו לפני לידת יצחק: צא מאיצטגנינות שלך. והיתכן שאברהם שהכיר את בוראו משחר נעוריו יעבוד עבודה – זרה. ומכאן שלפי דעת ר' אליעזר המודעי, שיש בחכמת ההסתכלות בכוכבים, משום בקיאות וחכמה שאינה קשורה לעבודה זרה.

ואין זו דעתו של רבי אליעזר המודעי בלבד, שכן גם סתמא דתלמודא נראה שסובר כן (במסכת יומא דף כ"ח ב) לגבי זמן תפלתו של אברהם וכו' אמרו שם: שאני אברהם דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו, ופירש רש"י להיות בקי בהליכות המזלות ותחלות השעות וכו', ואין ספק שכל זה היה על טהרת החכמה והאמנות ללא כל שמץ של עבודה – זרה.

ומה לנו יותר מסיפורו של יוסף מוקיר שבתא, שהחוזים בכוכבים ראו שהוא עתיד לרשת נכסיו של נכרי אחד, והגמרא טרחה לספר לנו בפרוטרוט כיצד נתקיימה נבואתו (מסכת שבת קיט א), ומכאן שרבותינו לא שללו את עצם האמונה בהשפעת הכוכבים על בני אדם, אלא, שסברו כאמור, שישראל למעלה מכח זה, כיון שהם חלק אלקי ישראל.

ונוסיף לציין עוד, ששמואל, אחד מגדולי חכמי התלמוד אסטרולוג היה, היינו רואה בכוכבים, כמבואר בתוס' תענית ו' ע"א ד"ה אף, ועיין במה שציינו שם, ועיין עוד בערוך ערך אסטרולוג, ובודאי ששמואל לא היה עוסק בדברים הקשורים בע"ז, אלא שחכם גדול היה בחכמת האסטרונומיה, שהיא ללא ספק מדע טהור, וכפי שהעיד על עצמו "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא" (ברכות נ"ח ב) וכנראה שמחכמת האסטרונומיה הגיע לראית מזלות.

אלא שנראה לי בכל זאת, שדעת רבותינו היתה שלילית, שכן אף שנראה מכל מה שכתבנו לעיל (ומקורות רבים נוספים שנלאינו לצטטם), שיש יסוד לחכמת האיצטגנינות, היא האסטרולוגיה, אבל רבותינו הטילו ספק בהבנתם של אותם איצטגנינים במה שעיניהם רואות, ובפירוש שהם נותנים להם. שכך אמרו (במסכת סוטה י"ב ב) על הפסוק בישעיה: וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים, צופין ואינם יודעים מה צופין, מהגים ואינם יודעים מה מהגים, ראו שמושיעם של ישראל במים הוא לוקה, עמדו וגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, והם אינם יודעים שעל מי מריבה הוא לוקה וכו' עיין עוד שם.

זאת ועוד, ידעו רבותינו כנראה שאין החוזים בכוכבים יכולים לראות "הכל". וכך אמרו במדרש (בראשית – רבה, פרשה פ"ה אות ג') ר' יהושע בן לוי אמר, רואה היתה (אשת פוטיפר) באיסטרולוגיה שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן, ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה, וזה שנאמר, מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך, ר' אייבו אמר "מאשר" ולא "כל" אשר עכ"ל. הנה כאן נזכרו שני הדברים, שאין החוזים בכוכבים יודעים לפרש נכונה מה שהם רואים, וכן שאין הם רואים הכל.

דברי רבותינו הנ"ל מתאמתים מדבריהם של טובי האסטרולוגים בימינו, שאף כי מאמינים הם בכל לב, כי "רגע לידתו של אדם או מדינה, קובע גורלם בעתיד – אעפי"כ הנסיון הורה שאין הכוכבים משפיעים אלא על שמונים אחוז בלבד מעתידו של האדם או המדינה, וכל היתר נתון לכחו רצונו ושיקוליו של האדם… האסטרולוג יכול לחזות תיאורטית מצב מדינה בעוד עשרות שנים, אך עצם החיזוי לא יקבל את הפירוש המדויק, מכיון שהמנטליות שלו פרי התקופה, ובעוד כמה עשרות שנים תשרור מנטליות אחרת, אוירה אחרת שתשפיע אחרת… "ונשאלת השאלה, מנין שהאוירה והמנטליות של האסטרולוג, אף בשעה זאת, אינה שונה מאותו איש או מדינה שאת עתידם הוא חוזה גם לשנה זאת, ולכן אין הוא מפרש נכונה את שעיניו רואות. הנה כי כן דברי רבותינו הנ"ל נכונים וברורים.

היטיב להסביר דברים אלה בצורה קולעת, ר' יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" (מאמר רביעי פרק ט') וזו לשונו: "וכי אנו דוחים שיש לעליונים (לכוכבים ולגלגלים) מעשה (השפעה) בארציות, אך נודה כי המשכי ההויה וההפסד מחמת הגלגל. אבל שנדע לחלק אותם. והחוזה בכוכבים טוען שהוא יודע לחלק ולהבין, ואנו מכחישים אותו בזה, ונגזור (נחליט) שאין בשר ודם משיג זאת. ואם נמצא מן החכמה ההיא דבר סמוך אל חכמה אלקית תוריית, נקבלהו. ובזה תנוח דעתנו על מה שנגזר מחכמת הכוכבים בדברי רבותינו". ובהתאם לשיטתו זאת קרא בהמשך דבריו ל"איצטגנינות" הבלים, כלחשים וקמיעות וכדומה, ואף ציין שהתורה הרחיקה כל זה (שם סוף פרק כ"ב), וכל זאת משום שאין בשר ודם יכול להשיג זאת. מבין היחידים המעטים שגילו התנגדות עקרונית לאסטרולוגיה, היה הרמב"ם, שפסק הלכה ברורה נגד האיצטגנינות, וקרא להם כסילים (עיין בדבריו בהלכות עבודה זרה פרק י"א). ובאגרותיו אף הוסיף דברים קשים ותקיפים, ושלל אף דברי יחידים מחכמי רבותינו "שנתעלם" מהם דבר זה. ובדבריו אף האשים את הדורות הראשונים בישראל (כונתו לימי הבית הראשון) על דבקותם באמונה תפלה זאת, שבגללה הזניחו את עניני הגנת המדינה מה שגרם לחרבן ולגלות (ראה אגרת הרמב"ם לר' יונתן הכהן ממונפליה).

אבל הרמב"ם נשאר כמעט יחיד בדעתו זאת, כל חכמי ישראל שבאו אחריו חלקו עליו, החל מהראב"ד (עיין בהשגותיו על הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ה' הלכה ה') והרמב"ן והראב"ע (בפירושיהם על התורה בכמה מקומות), דרך כל גדולי ישראל כמעט, עד הגאון מוילנא, והדברים ארוכים ביותר.

למסקנא, אין איסור מצד הדין לעסוק באיסטרולוגיה כל זמן שאין היא קשורה לעבודה זרה, אלא שאף הרוצה לקבל את האיסטרולוגיה כחכמה אמיתית, ואף הרוצה ליחס לה יסוד מדעי, הרי כבר הוכח שמדע מדויק אינה יכולה להיות, ודיה טעות בשיקול דעת, כדי שכל התחזית תופרך מעיקרה. אם כן איפוא, מה טעם יש להתיחס בחיוב למדע מפוקפק.

וכמה קשה הדבר כאשר יודע אדם את כל הצרות הצפויות לו מראש, וכמה חרדה אופפת את כל מערכות חייו, אם התחזית תהא מדויקת במקרה, וכמה דאגה וצער מיותרים יהיו מנת חלקו באם הכל יתברר לבסוף כטעות בשיקול דעתו של החוזה בכוכבים. וכבר הוזהר כל אדם מישראל להיות תמים עם ה' אלקיו (דברים י"ח, י"ג), וכמה נאים דברי רש"י בפירושו במקום: התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחרי העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו.

ולתלמיד – חכם כמוך, הריני מוסיף לצטט את דברי הספרי במקום: כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך, לך נתנה, ואתה מניח דברי תורה ומתעסק בביטולה. תמים תהיה עם ה' אלקיך, כשאתה תם, חלקך עם ה' אלקיך, וכן דוד אומר, ואני בתומי אלך פדני וחנני, ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם.

הנה כאן הלכה, ועצה טובה לפניך."

תשובות והנהגות כרך א סימן תנד

נשאל על קריאה בכף יד, ומתייחס לאיסור הדרישה בכלדאים. אף שהשו"ע ודעימיה כתבו שאסור לשאול, הוא לומד מכך שהם התירו לחשוש ולהתייחס לדברי החוזים שכל האיסור הוא דוקא כשתולה עתידו בזה, ולא בעצם החקירה.

"שאלה: נשאלתי אם מותר לשאול כאן נשים שמסתכלות בכף היד ואומרות על ההווה והעתיד

מפורש בכתוב (דברים י"ח י"ג) תמים תהיה עם ד' אלוקיך, ובפירש"י שם התהלך עמו בתמימות ולא תחקור אחר העתידות, ואמנם נראה דיסוד האיסור הוא רק כשתולה עתידו בדבר אחר וכדאיתא בפסחים קיג: מנין שאין שואלין בכלדאים (חוזי כוכבים) שנאמר "תמים תהיה עם ד' אלוקיך", וכ"ה בשו"ע יו"ד סי' קע"ט אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות [וכ' ברמ"א] משום שנאמר תמים תהיה עם ד' אלוקיך ומשמע שהאיסור דוקא כשתולה עתידו בזה ולא בעצם החקירה אחר העתידות, וא"ש לשון הרמ"א באו"ח סי' תרס"ד שכתב ואינו ראוי לדרוש ולחקור אחר העתידות כלל, ומשמע שאינו איסור תורה אלא הוא בגדר אינו ראוי וכ"ה בספר חסידים תר"ה דמשמע שם שאינו איסור גמור ורק שומר נפשו ירחק מזה ע"ש. ועיין בהרמב"ן בהשגות לסה"מ עשה ח' שמנה עשה זו דתמים תהיה וביארה וז"ל, וענין הצוואה שנייחד לבבנו אליו לבדו יתברך ושנאמין שהוא לבדו עושה הכל וכו', וממנו לבדו נדרוש הבאות מנביאיו או מאנשי חסידיו ר"ל אורים ותומים, ולא נבטח מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם עכ"פ, אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא משנה מערכת הכוכבים והמזלות כרצונו, ונאמין שכל הבאות תהיינה אלינו כפי התקרבותינו לעבודתו יתברך, ע"ש. נראה דכל האיסור לבטוח בהם אבל כשאינו בוטח בהם אלא רוצה לידע מזלו כדי להתחזק בתשובה ומעש"ט, אינו אסור מן הדין אך מ"מ אין ראוי לעסוק בזה וכמו שביארנו. ועיין ירושלמי שבת פ"ו ה"ט, שכל המנחש סופו לבא עליו שנא' כי לא נחש ביעקב, קרי לו נחש ומי גרם לו שינצל לפי שבטח בקב"ה, וע"ע נמוק"י סנהדרין סוף פרק ז' ושו"ת הרמב"ן סי' רפ"ב."

אמרי שמאי, חלק ז (דברים) עמ' מח

כותב שיש מצוה לחשב תקופות ומזלות, גם בדברים שהם אסטרולוגיה גמורה, וזאת לפי תשובת הרשב"א, ולשיטתו כך יש לבאר את השו"ע ודעימיה.

"ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים.

מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות, שנאמר חכמתם ובינתכם לעיני העמים…כלומר, לפי מהלך שבעת מזלות אלו – נקבע טבע של הארץ בכל תקופה, אם ירד גשם הרבה או בצורת, וכדומה. וכן טבעו של כל אדם בהתאם לשעה שנולד בה, לפיכך הבקיאים בחכמה זו יכולים לדעת מראש איזה אקלים ומזג אויר יהיה השנה, לכן מצוה לחשב תקופות ומזלות ולהודיע זאת מראש לכולם, ויביא ששם שמים יתקדש לעיני העמים.

ובשו"ת הרשב"א חלק א' סימן תיג… היינו מותר לבחון את השעה כשיודע על ידי לימוד את בחינת הטבע לפי מהלכי השמש הירח והכוכבים באותו זמן. אבל מי שאינו יודע את מהלך השמש, רק שהוא מעונן ששעה זו יפה לו מפני שחושב שזה סימן טוב לו – אסור.

כמו שהבית יוסף מפרש בזה הלשון… (תשובת הרמב"ן…)"

לקט אברהם כ"י (עמ' 98 עימוד דיגיטלי), הרב אברהם כלפון [רבה של טריפולי]

"אלו הימים של החודש שמונין ודעתן לכל עסקיהם:

יום א' בחודש, טוב לכל דבר למלאכה לקנות ולמסור ולעלות לערים ולפרוש. ולקנות בתים ולהשכיר פועלים ולכתוב דייאתיקי.

יום ב' הוא טוב לכל זרע ולאסוף, ומי שברח ימצא לח' ימים.

יום ג' קשה לכל דבר לא תלך בים ולא למקום אחר לא תקנה ולא תמכור.

יום ד' וה' טוב להלוך ולנטוע כרמים ולקנות עבדים ושפחות ובהמות."

[הרשימה ממשיכה עד סוף החודש]

וברשימה אחרת הסמוכה כתב:

"אלו העתקתים מספר קדמון כתיבת יד לידע מימי החודש איזה מהם טובים והכל בידי שמים.

יום ראשון בחודש: טוב לעשות כל דבר, והנולד בו יהיה בר קיימא, ועשיר ויהיה לו סימן על הפה או על גבות עיניו ויהיה בעל תחבולות וחכם ובעל חכמה אם ילמוד, אבל אם יהיה לו צער בגודלו וינצל ממנו, יבוא לו אח"כ אח"כ עושר וכבוד. והנערה שתוולד בו בו תהיה חכמה, ובעל שכל ותהיה שופטת דינין מחמת עושר וכבוד ודעת שיהיה לה, וטובה באחריתה יותר מראשיתה. ומי שנפל בחולי בזה היום, בקושי גדול ינצל ממנו, והחלום אל ירא ממנו כי אינו מעלה ומוריד, וטוב להקדיש בג' שעות."

[1] כך גרסו הר"ן. וכל מי שקיבל להלכה שאסטרולוגיה כלולה ב'לא תנחשו' – יד רמה, ר"י בן הרא"ש הטור והשו"ע.

[2] ראה למשל את ביאורו של ערוך לנר, שמסביר שאכן רש"י סובר שאין איסור לשאול חוזים בכוכבים:

ערוך לנר מסכת יבמות דף כא עמוד ב:

"…לכן פי' רש"י דבחוזים בכוכבים באמת אין איסור לשאול ולחוש להם רק בבעלי אוב יש איסור… ומה שהקשו הרשב"ם והתוס' על רש"י שהרי בבעל אוב כבר מוזהר מכח אל תפנו י"ל לעבור בע' ול"ת:"

וכן כתב: אמר ודעת, יהודה יודל רוזנברג, עמ' 87:

"…היוצא לנו מכל זה דבענין שאילת גורלות שהוא להוודע ידיעות נסתרות על ידי מערכת כוכבים ומזלות מחלוקים רש"י עם תוספות. שלרש"י מותר ולתוספות אסור. והב"י והרמ"א פסקו כתוספות."

[3] הסיבה שהוא מסתבר היא שהוא עולה מפשט הברייתא, שהניחוש בעופות ובכוכבים, כמו 'פיתי נפלה מפי' וכדומה, אינם חכמה סדורה, אלא ניסיון לחפש 'רמזים' ו'סימנים' על העתיד בתוך התרחשויות אקראיות. ובטענה דומה מאוד השתמש הרמב"ן כשביקש להסביר מדוע איסור מעונן איננו נוגע לאסטרולוגיה. אפשרי שהראשונים כאן לא סוברים כפי הסברו של הרמב"ן ביחס לאיסור מעונן, ואצל חלקם זה מוכח, אבל אפשרי שהם כן סברו כך ביחס למנחש. וחייבים לומר כן ביחס למרן השו"ע, שכן הוא פסק כרמב"ן ביחס לאיסור מעונן (שאיננו נוגע לאסטרולוגיה), ומנגד הזכיר כוכבים ביחס לאיסור מנחש. ואם נאמר שאסטרולוגיה כלולה באיסור מנחש (כפי שסבורים מנורת המאור, ר"י בן הרא"ש, וכפי הנראה גם הטור) יוצא שהשו"ע סותר את עצמו, ומה שהתיר מצד מעונן היה לו לאסור מצד מנחש.

[4] הרב דב בריש גוטליב, נדפס ברטיסלבה תרכ"ח

[5] מרבני טורקיה. הספר נדפס תקס"ז – 1807.

[6] רב העדה החלבית בניו יורק. נפטר בתשע"ט, בגיל 97.

[7] מרבני טורקיה. הספר נדפס תקס"ז – 1807.

[8] וכן כתב בדיוק תירוץ זה גם הרב שלמה אליעזר אלפנדרי (מוריה פג-פד, שנה ז יא-יב, עמ' כד).

[9] במהדורת זכרון אהרן הסבירו שמדובר ביעב"ץ עצמו (הערה 428: 'הסריס' בגימטריא עם הכולל 'יעקב בן צבי'). לא נמצא במהדורות השונות הסבר מדוע שינה וכתב בלשון זו חלק מהפעמים. אולי מדובר בהערות שהכניס בשלב מאוחר. על כל פנים, הערה זו מופיעה גם במהדורת תק"ח שיצאה בחייו.

[10] נדפס ליוורנו, תר"כ.