תפריט
- [+]ברכות (186)
- [+]פרק א – פתיחה (6)
- [+]פרק ב – נטילת ידיים לסעודה (13)
- [+]פרק ג – ברכת המוציא (12)
- [+]פרק ד – ברכת המזון (10)
- [+]פרק ה – זימון (14)
- [+]פרק ו – חמשת מיני דגן (9)
- [+]פרק ז – ברכת היין (4)
- [+]פרק ח – ברכת הפירות ושהכל (15)
- [+]פרק ט – כללי ברכה ראשונה (10)
- [+]פרק י – ברכה אחרונה (10)
- [+]פרק יא – עיקר וטפל (8)
- [+]פרק יב – כללי ברכות (12)
- [+]פרק יג – דרך ארץ (10)
- [+]פרק יד – ברכת הריח (6)
- [+]פרק טו – ברכות הראייה (22)
- [+]פרק טז – ברכת הגומל (9)
- [+]פרק יז – ברכות ההודאה והשמחה (16)
- [+]פרק א – פתיחה (6)
- [+]הרחבות לימים נוראים (103)
- [+]פרק א – הדין השכר והעונש (8)
- [+]פרק ב – סליחות ותפילות (10)
- [+]פרק ג – ראש השנה (14)
- [+]פרק ד – מצוות השופר (11)
- [+]פרק ה – עשרת ימי תשובה (12)
- [+]פרק ו – יום הכיפורים (12)
- [+]פרק ז – הלכות יום הכיפורים (11)
- [+]פרק ח – דיני התענית (9)
- [+]פרק ט – שאר עינויים (4)
- [+]פרק י – עבודת יום הכיפורים (12)
- [+]פרק א – הדין השכר והעונש (8)
- [+]הרחבות לשמחת הבית וברכתו (96)
- [+]פרק א – מצוות עונה (8)
- [+]פרק ב – הלכות עונה (19)
- [+]פרק ג – קדושה וכוונה (12)
- [+]פרק ד – שמירת הברית (11)
- [+]פרק ה – פרו ורבו (17)
- [+]פרק ו – קשיים ועקרות (8)
- [+]פרק ז – סריס והשחתה (4)
- [+]פרק ח – נחמת חשוכי ילדים (8)
- [+]פרק ט – הפסקת הריון (5)
- [+]פרק י – האיש והאשה (4)
- [+]פרק א – מצוות עונה (8)
- [+]כשרות – [טיוטה בלבד] (9)
- [+]כשרות (1)
- [+]פרק יא – חלה (1)
- [+]פרק יא – חלה (1)
- [+]מועדים (104)
- [+]פרק א – פתיחה (16)
- [+]פרק ב – דיני עשה ביום טוב (9)
- [+]פרק ג – כללי המלאכות (8)
- [+]פרק ד – מלאכות המאכלים (6)
- [+]פרק ה – הבערה כיבוי וחשמל (7)
- [+]פרק ו – הוצאה ומוקצה (5)
- [+]פרק ז – מדיני יום טוב (3)
- [+]פרק ח – עירוב תבשילין (2)
- [+]פרק י – מצוות חול המועד (5)
- [+]פרק יא – מלאכת חול המועד (16)
- [+]פרק יב – היתרי עבודה במועד (13)
- [+]פרק יג – חג השבועות (14)
- [+]פרק א – פתיחה (16)
- [+]סוכות (74)
- [+]פרק א – חג הסוכות (11)
- [+]פרק ב – הלכות סוכה (16)
- [+]פרק ג – ישיבה בסוכה (11)
- [+]פרק ד – ארבעת המינים (14)
- [+]פרק ה – נטילת לולב (7)
- [+]פרק ו – הושענא רבה (5)
- [+]פרק ז – שמיני עצרת (7)
- [+]פרק ח – הקהל (3)
- [+]פרק א – חג הסוכות (11)
- [—]שבת (299)
- [+]פרק א – פתיחה (15)
- [+]פרק ב – הכנות לשבת (8)
- [+]פרק ג – זמני השבת (3)
- [+]פרק ד – הדלקת נרות (7)
- [+]פרק ה – תפילה ותורה בשבת (12)
- [+]פרק ו – הלכות קידוש (5)
- [+]פרק ז – סעודות השבת ומלווה מלכה (5)
- [+]פרק ח – הבדלה במוצאי שבת (4)
- [+]פרק ט – כללי המלאכות (10)
- [+]פרק י – בישול (22)
- [+]פרק יא – בורר (17)
- [+]פרק יב – הכנת המאכלים (12)
- [+]פרק יג – מלאכות הבגד (15)
- [+]פרק יד – הטיפול בגוף (9)
- [+]פרק טו – בונה סותר בבית וכלים (14)
- [+]פרק טז – מבעיר ומכבה (2)
- [+]פרק יז – חשמל ומכשיריו (15)
- [+]פרק יח – כותב מוחק וצובע (6)
- [+]פרק יט – מלאכות שבצומח (10)
- [+]פרק כ – בעלי חיים (9)
- [—]פרק כא – הלכות הוצאה (2)
- [+]פרק כב – צביון השבת (18)
- [+]פרק כג – מוקצה (14)
- [+]פרק כד – דיני קטן (9)
- [+]פרק כה – מלאכת גוי (8)
- [+]פרק כו – מעשה שבת ולפני עיוור (7)
- [+]פרק כז – פיקוח נפש וחולה (14)
- [+]פרק כח – חולה שאינו מסוכן (12)
- [+]פרק כט – עירובין (4)
- [+]פרק ל – תחומי שבת (11)
- [+]פרק א – פתיחה (15)
- [+]ברכות (186)
ארכיון הקטגוריה: פרק כא – הלכות הוצאה
ד – טעם איסור טלטול ד' אמות ברשות הרבים
ד,א – רמזי מספר עשר וארבע
המספר עשר כולל בתוכו את כל המספרים, והעולם נברא בעשרה מאמרות (כנגד עשר הספירות), וכל מקום שמוקף מחיצה בגובה של עשרה טפחים, נעשה מובדל משאר המקומות בכל הבחינות שקיימות בעולם. ולכן בכל מקום מחיצה המבדילה בין שני מקומות צריכה להיות גבוהה עשרה טפחים.
גם המספר ארבע מרמז להתפשטות לארבע רוחות העולם, וזה הרמז בכך שרוחבה של 'רשות היחיד' צריך להיות לכל הפחות ד' טפחים. ופחות מזה אינו נחשב מקום חשוב והוא 'מקום פטור', וכאילו מה שמונח עליו מונח באוויר, ולכן מותר לטלטל ממנו ואליו.
פורסם בקטגוריה פרק כא - הלכות הוצאה
כתיבת תגובה
ו – טלטול פחות פחות מד' אמות ברשות הרבים
ו,א – ד' אמות הן ואלכסונן
בעירובין מח, א, לאחר שהובאה מחלוקת התנאים האם יש לאדם ארבע אמות או שמונה אמות, "אמר רבא: מחלוקת להלך (לתחומין) אבל לטלטל דברי הכל ד' אמות – אין, טפי – לא".
סיכם הרב פרץ ב'אוצר פסקי עירובין' סי' מח, שלדעת רש"י, ר"ת, רשב"א, ריטב"א, ר"ן, הגהות מיימוניות – ארבע אמות שאמרו – הן ואלכסונן. כלומר, שבכל כיוון שאדם מטלטל מותר לו לטלטל כשיעור אלכסון של ד' אמות על ד' אמות, שהוא ה' אמות ושלוש חמישיות. כלומר השטח המותר בטלטול הוא עיגול בקוטר חמש אמות ושלוש חמישיות האמה.
ומהרמב"ם (שבת יב, יט) משמע לכאורה שהיתר הטלטול הוא בשטח עגול שקוטרו ד' אמות, ומעבר לזה אסור לטלטל, ואם טלטל מעבר לחמש אמות ושלוש חמישיות חייב. אבל הגר"א ביאר שכוונת הרמב"ם, שמותר לטלטל בשטח מרובע של ד' אמות על ד' אמות לפי מה שברר לו, כלומר בזוויות מותר לו לטלטל חמש אמות ושלוש חמישיות. ואם לא ברר את כיוון הריבוע, מותר לו לטלטל רק בקוטר ד' אמות. ובכל אופן, אינו חייב אלא אם כן טלטל מעבר לחמש אמות ושלוש חמישיות.
ודעת הראב"ד, שבאלכסון מותר לטלטל עד חמש אמות ושלוש חמישיות, אך הריבוע נקבע לפי כיוון הליכתו, וממילא האלכסונים אינם בכיוון הליכתו, ולא ניתן להיעזר בהם לצורך התקדמות מהירה יותר.
ודעת רבינו שמואל, חכמי צרפת, מאירי – ריבועו חייב להיות לריבוע העולם, ובאלכסון העולם מטלטל ד"א הן ואלכסונן. (ואולי גם דעת הרא"ש כן, שהקשה על שיטת רש"י ור"ת).
בשו"ע הזכיר את שתי הדעות הראשונות, שכתב (שמט, ב): "ארבע אמות שאמרו הן ואלכסונן, שנמצא שהם חמש אמות ושלשה חומשין. ויש מי שאומר שמארבע אמות עד חמש ושלשה חומשים פטור אבל אסור".
וכתב במ"ב שמט, ז, שהסכימו האחרונים (ב"ח, נחלת צבי, א"ר), שהלכה כי"א, שהיא דעת הרמב"ם. ובס"ק ט, ביאר את הרמב"ם כדעת הגר"א. שיש לו ריבוע של ד' אמות לפי מה שבירר, אבל אינו חייב אלא אם כן טלטל חמש אמות ושלוש חמישיות. והרב פרץ שם כתב שיש לחשוש לדעת רבנו שמואל ודעימיה, שאם לא בירר לו הריבוע לפי ריבוע העולם, הפסיד האלכסונים, ואין לו אלא עיגול בקוטר של ד' אמות.
פורסם בקטגוריה פרק כא - הלכות הוצאה
כתיבת תגובה