פרק כב – קללות וברכות

מקלל עצמו מקורות בסיסיים שבועות לה, א המשנה אומרת שהמקלל עצמו או את חבירו (באחד הכינויים המוזכרים שם במשנה) עובר בלאו. בגמרא לומדים זאת מהחיוב

קללת רשעים וקללות סתמיות קללות ימ"ש ושר"י על יהודים רשעים משנה הלכות ו, כז בשו"ת משנה הלכות חלק ו סימן כז מאריך להראות שאסור לקלל

ברכת ההורים בליל שבת מקור המנהג מהרי"ל ראיה למנהג נמצא בספר מהרי"ל (חי באשכנז ה'קכ"ג – ה'קפ"ז) (מנהגים) הלכות שמחות כג. שם מובא שמהרי"ל כשהיה

ברכת ההורים לילדים לפני הפטירה תנ"ך ומדרשים מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויחי מובא שצדיקים מברכים את בניהם בשעת מיתתם: "(ה) [מח, א] ויהי אחרי הדברים,

המנהג לקבל ברכה מהסנדק אין מקור בדברי חז"ל קונטרס סגולות אמרתך לרב מנחם גיאת פרק ב, יא בקונטרס סגולות אמרתך לרב מנחם גיאת פרק ב,

ברכה מחתן וכלה מחילת עוונות יש שהביאו שמפני שעוונות החתן מתכפרים הוא כצדיק גמור שברכותיו מתקבלות.   שלחן העזר ב (עמ' קלח; הערות ג) לרב

שאלת שלום חברו בשם חשיבות אמירת שלום משנה אבות ד, טו: "רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם, והוי זנב לאריות ואל