ג – מנהגים וכוונה באמירתם

[4]. למנהג ספרדים אומרים לפני ‘ברוך שאמר’ “ה’ מלך ה’ מלך” וכו’ פעמיים, ובשבת ויו”ט עומדים, וכתב בב”י נ’ בשם שבולי הלקט ע”ו שהטעם לכך, מפני שנתקן עפ”י המדרש שהמלאכים אומרים אותו, והם עומדים. אלא שבחול מפני שמתבטלים ממלאכתם ואין להם פנאי לא נהגו לעמוד. ע”כ. וכיום נהגו לעמוד גם בחול.

[5]. בסדר רב עמרם גאון כתב בשם רב נטרונאי גאון, שהעיקר הוא לומר את הפרק ‘תהלה לדוד’ לפחות פעם אחת ביום, ומה שאמרו שלוש פעמים – כדי שלא יפשע ולא יאמרו כלל. ולכן לדעתו בשבת אומרים אותו רק פעמיים. וכן משמע מהרא”ש (א, ו) שכתב: “כל האומר תהלה לדוד בכל יום”. אמנם בגמ’ שלפנינו (ברכות ד, ב) הגירסא: “כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלוש פעמים – מובטח לו שהוא בן העוה”ב”. וכן הרמב”ם בנוסח התפילה כתב לאומרו שלוש פעמים גם בשבת. ועיין בבירור הלכה ד, ב. עפ”י הסוברים שדי לאומרו פעם אחת ביום, כתב בכה”ח נא, לג, שלא יחזור לומר ‘פותח’ בתוך פסוד”ז מפני שיש בזה הפסק, אלא יכוון ב’תהלה לדוד’ שאחר העמידה. אולם לדעת רוה”פ יש להשלימו בתוך פסוד”ז במקום שייזכר, כי בנוסף לכך שיש לחוש לסוברים שצריך לאומרו שלוש פעמים, פסוק ‘פותח’ הוא החשוב ביותר בפסוד”ז (כפי שכתב תר”י כג, א), ולכן יש לאומרו בכוונה דווקא בין ברכות פסוד”ז. וכך משמע ממ”ב, וכ”כ בבא”ח ויגש יב, ואג”מ ב, טז, ויבי”א ח”ו ה, ו. ולדעת רוה”פ צריך להשלים את הפסוק ‘פותח’ בלבד, וכ”כ בשו”ע נא, ז, וכ”כ במ”א ובברכ”י ה, ובשועה”ר ח, ובציץ אליעזר יב, ח. והמ”ב כתב לומר מ’פותח’ עד סוף הפרק, ומקורו בלבוש וח”א.