מתחילה לא תקנו את פורים כיום טוב שאסור בעשיית מלאכה. אולם במשך הדורות, משום כבוד היום וקדושתו, נהגו ישראל שלא לעשות בו מלאכה, והמנהג מחייב. ואף אמרו שכל העושה מלאכה בפורים אינו רואה ממנה סימן ברכה לעולם (ב"י שו"ע ורמ"א תרצו, א).
לפיכך, אסור לאדם לצאת לעבודתו הקבועה בפורים, ואם הוא עובד בעבודה שאם לא יעבוד בה בפורים יגרם לו או לעסק הפסד גדול, מותר לו לעבוד בה. וכן מותר לעני שאין לו מה לאכול לעבוד בפורים (שה"צ תרצו, ב-ג).
מותר לעשות בפורים מלאכה משמחת, כמו הכנת בית לקראת חתונת הבן, ונטיעת עצי נוי בגינת הבית. וכן מותר לעשות מלאכה שיש בה מצווה, כמו כתיבת חידושי תורה. וכן מותר לעשות מלאכות קלות, כמו כתיבת מכתב. ובתנאי שהעיסוק בזה לא יבטל אותו משמחת הפורים ומצוותיו (שו"ע תרצו, א, מ"ב ו).
מותר לגזוז ציפורנים בפורים, כי זו מלאכה קלה, וכביסה ביד ותפירה ותספורת אסורות (בא"ח תצוה כא). אבל לצורך פורים מותר לעשות מלאכות גדולות, ובכללן כביסה ביד, תפירה ותספורת (רמ"א תרצו, א).
מעיקר הדין מותר לעסוק במסחר בפורים, מפני שעסקים מוצלחים יכולים לשמח. אולם נכון להחמיר בזה, מפני שהעיסוק במסחר עלול להתארך על חשבון שמחת הפורים. ולכן נכון לפתוח רק חנויות שמוכרות צרכי פורים (מ"ב תרצו, ג, ערוה"ש ב, כה"ח ה).
מנהג איסור מלאכה בפורים חל ביום הפורים בלבד. ואמנם יש מהאחרונים שהחמירו לאסור מלאכה גם בלילה, אולם מעצם זה שנחלקו לגבי הלילה, ברור שאין מנהג מוסכם לאסור מלאכה בלילה, לפיכך, אין איסור לעשות מלאכה בליל פורים (עי' בבאו"ה תרצו, א).
לבני הפרזים מותר לעשות מלאכה בפורים של מוקפים, ולבני המוקפים מותר לעשות מלאכה בפורים של פרזים (שו"ע תרצו, ב).
אבֵל, גם בימי השבעה, חייב בכל מצוות הפורים (ועי' בהערה לפירוט דיניו).[21]
אבֵל בשלושים על קרוביו וי"ב חודש על הוריו: נוהגים שלא לשלוח לו מנות, אבל הוא חייב לשלוח מנות אפילו בשבעה עצמה (שו"ע ורמ"א תרצו, ו). ובמקום ששואלים בשלום האבֵל, שולחים לו מנות בשנת האבל, אבל לא בשלושים (רמ"א תרצו, ו; מ"ב כ-כא). כאשר אחד מבני הזוג אבֵל, אפשר לשלוח מנות לבן זוגו. מצווה על האבֵל להשתתף בסעודות פורים כפי שהוא רגיל בכל שנה, אמנם במסיבות גדולות עם כלי נגינה, ובמיוחד בלילה, הואיל ואינן בכלל חובת המצווה, עדיף שלא ישתתף. והרוצה להשתתף בהן רשאי, ובמיוחד כאשר הוא רגיל בכך בכל שנה. יש אומרים שאם אבֵל במשך שנתו קורא במגילה בציבור, עדיף שאדם אחר יברך את הברכות, כי אין ראוי שיברך 'שהחיינו' עבור הקהל (מ"ב תרצב, א). אבל הלכה כדעת רוה"פ שיכול לברך את הברכות כרגיל.
