מצווה להקים סוכה נאה, מקושטת ונעימה, שנאמר (שמות טו, ב) “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ”, ודרשו חכמים (שבת קלג, ב): “התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה”. וכך בכל המצוות.
בזמן חכמים נהגו לקשט את הסוכה ביריעות צבעוניות וסדינים מצוירים, ולתלות בה פירות כדוגמת: אגוזים, אפרסקים, שקדים, רמונים, אשכולות ענבים, זרי שיבולים, וכלי זכוכית ממולאים ביינות, שמנים ומיני סולת (שבת כב, א). והיה אסור לאוכלם במשך כל החג הואיל והוקצו למצוות קישוט הסוכה, ורק מי שהתנה עליהם לפני החג שיוכל לאוכלם כשירצה, רשאי היה לאוכלם בחג (כמבואר בהלכה הבאה). כיום פחות רגילים לקשט את הסוכה במיני מאכל, ונוהגים לקשט את הסוכה בשרשראות נייר ופלסטיק, פרחי נייר, תמונות יפות ונורות חשמל. וכן פורשים מפה יפה על השולחן ומניחים בסוכה כלים נאים.
נחלקו הפוסקים בשאלה, האם מותר לקשט את הסוכה בפסוקים, כדוגמת: “בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים” (ויקרא כג, מב). יש אוסרים, משום שרק לצורך גדול של לימוד התירו לכתוב חלקים מהתורה (ט”ז, מ”ב תרלח, כד), ויש מתירים, משום שיש בזה תועלת חינוכית (ש”ך, בני יונה). למעשה אפשר להקל, ובתנאי שלא יכתבו את הפסוקים בכתב שכשר לספר תורה (עפ”י רי”ו ותשב”ץ).
בכלל הידור המצווה, להקים סוכה מרווחת, מוגנת מהרוח והשמש, כדי שיהיה נעים לשבת בה.
צריך להקפיד שלא להשאיר בסוכה כלי סעודה מלוכלכים, ולא לעשות בה דברים שאינם מכובדים, ככביסה והחלפת חיתול לתינוק (עיין להלן ג, ב).
אסור לסכך בצמחים שריחם רע או שנושרים מהם עלים, שמא מחמת הריח הרע או העלים הנושרים יניח את סוכתו וילך לביתו (סוכה יב). אמנם בדיעבד, אם סיכך בהם, הסוכה כשרה. ואם הריח רע כל כך, עד שאין בני אדם יכולים לסובלו, הסוכה פסולה מהתורה, מפני שאינה ראויה לדירת אדם (שו”ע תרכט, יד; מ”ב לח).
יש להיזהר מפני שריפות בסוכה, שלא להניח בה נרות וחיבורי חשמל שאינם בטיחותיים, ולהרחיק את נורות החשמל מהסכך (עיין שו”ע תרלט, א; מ”ב ח).
