ג – אלילי העץ והאבן שנאסרים בהנאה

פסלים של גויים נאסרים בהנאה מעת שנגמרה מלאכת עשייתם. אולם פסל שיהודי עשה, נאסר רק מעת שיתחיל לעובדו, שהואיל והיהודים ככלל סולדים מעבודה זרה, כל עוד לא עבד את הפסל, עדיין יש סיכוי שיחזור בתשובה ולא יעבוד אותו. תשמישי עבודה זרה ונוייה, גם של גויים, אינם נאסרים עד שיעבדו בהם (ע"ז נא, ב; שו"ע קלט, א).

כל דבר שאין בו תפיסת יד אדם, היינו שלא אדם עשה אותו אלא כך הוא מטבע בריאתו, אף על פי שעבדו אותו, מותר בהנאה. לפיכך, הרים, גבעות, נהרות ומעיינות שעבדום – מותרים בהנאה, וכן אבני הר שנותקו מעצמן ונותרו במקומן ועבדו אותן – מותרות. ציפה את ההר בזהב ועבדוהו – רק הציפוי אסור בהנאה. כיוצא בזה, העמיד פסל על אבן או שצייר על אבן לשם עבודה זרה – האבן נאסרת כל זמן שהפסל או הציור עליה, ולאחר שיסלקם – האבן מותרת. עובד אלילים שבנה בית לעבודה זרה, הבית נאסר בהנאה. בנה בית סתם והכניס לתוכו פסל, כל עוד הפסל בתוכו – הבית אסור בהנאה, סילקו – הבית מותר בהנאה. בנה בית סתם וכיירו או סיידו לשם עבודה זרה – מסיר את הכיוּר או הסיוד והבית מותר (שו"ע קמה, א-ה).

נטע עץ כדי לעובדו – העץ אסור בהנאה, שהוא נחשב כדבר שיש בו תפיסת יד אדם, וזוהי האשרה שמצווה לאבדה ולשרש אחריה שלא תחזור ותצמח (ע"ז מה, ב; שו"ע קמו, טו). אבל נטע עץ סתם, נחשב כדבר שאין בו תפיסת יד אדם, ואם אחר כך החל לעובדו – כל מה שגדל עליו לפני כן מותר בהנאה, ומה שגדל עליו מעת שהחל לעובדו אסור בהנאה. השתחווה לבעל חיים – לא נאסר. שחט בעל חיים לשם עבודה זרה – נאסר בהנאה, וזוהי תקרובת עבודה זרה (שו"ע קמה, ו-ח).

מכלל האיסור ליהנות מהאלילים – אסור לשבת בצל של עץ אשרה. היינו בצל אילן שעובדים אותו או שהניחו תחתיו אליל. גם כאשר צל האשרה נמשך לרשות הרבים אסור לשבת תחתיו, ואם דרך הרבים עוברת תחת צל האשרה, אם יש שם דרך אחרת קצרה ונוחה כמותה, ילך בדרך השנייה. ואם אין שם דרך אחרת קצרה ונוחה כמותה, יכול ללכת בדרכו תחת צל האשרה, וילך שם במרוצה, כדי להראות שאינו מעוניין ליהנות מצל האשרה (ע"ז מח, א-ב; שו"ע קמב, ט). גם אילן שאינו אשרה, אלא שנטעו אותו לצד האליל כדי לשמש נוי לעבודה זרה – אסור בהנאה ואסור לשבת בצילו, כדין נויי עבודה זרה (שו"ע קמב, יג).

אילנות שנטועים בגינה שסמוכה לבית עבודה זרה, כיוון שלא נועדו להיות נוי לעבודה זרה עצמה, אין איסור ליהנות מהם ומהצל שלהם (ריטב"א). אמנם כאשר הנמצאים שם נראים כרוצים להתקרב לעבודה זרה, אסור משום מראית עין (להלן יב, ג).[2]


[2]. אסור לשבת בצל פסל אבל מותר לשבת בצל מקדש אלילי, הואיל והבניין הוא תשמיש ע"ז שנבנה לצורך מה שבתוכו ולא כדי לעשות צל מחוצה לו. אולם בד' אמות הסמוכות לפתחו אסור לשבת משום שמצווה להתרחק מע"ז (עפ"י פסחים כו, א, תוס' 'שאני' תירוץ ראשון; טור בשם ראב"ד; סתם שו"ע קמב, י). ויש אומרים, שגם מצל שמחוץ למקדש אלילי אסור ליהנות, משום שבע"ז יש להחמיר יותר (עפ"י התירוץ השני בתוס' שם, י"א בשו"ע שם). גם לריטב"א וט"ז הסוברים שאסור לבנות תשמיש דתשמיש (להלן יא, 9), מותר ליהנות מגינה שסמוכה לבית עבודה זרה, הואיל ואינה נחשבת נוי לעבודה זרה עצמה (ריטב"א ע"ז נא, ב; שו"ע או"ח תרמט, ד; ועי' באו"ה 'גנות' לגבי נטילת ארבעת המינים מעץ הנטוע לפני הע"ז עצמה). לר"ן (ע"ז כא, א, בדפי רי"ף) המתכוון ליהנות מצל ע"ז עובר באיסור תורה, ולמבי"ט (קרית ספר ע"ז ז) מדרבנן, כי אין בצל ממש.

לומדים יקרים,

השבוע אנו מסיימים את הלימוד בפרק האחרון של הספר "פניני הלכה – העם והארץ" במסגרת תכנית הלימוד "הפנינה היומית". אנו ממשיכים בלימוד היומי בספר "ברכות".

לחלק מכם יש מהדורה קודמת של הספר "העם והארץ", שבה מופיע פרק נוסף על גיור. לפני כשנה וחצי הוצאנו מהדורה מעודכנת ללא פרק זה. על גיור הוצאנו ספר חדש – "פניני הלכה – גיור".

כמחווה מיוחדת ללומדי ההלכה היומית, אנו מציעים לכם את ספרי פניני הלכה במהדורה החדשה – העם והארץ + גיור במחיר מיוחד של 40 ש"ח בלבד. או גיור במהדורה הרגילה + העם והארץ במהדורת כיס ב-30 ש"ח בלבד.

להזמנה לחצו כאן 
בברכה ובתודה על לימודכם, מכון הר ברכה

דילוג לתוכן