פסלים של גויים נאסרים בהנאה מעת שנגמרה מלאכת עשייתם. אולם פסל שיהודי עשה, נאסר רק מעת שיתחיל לעובדו, שהואיל והיהודים ככלל סולדים מעבודה זרה, כל עוד לא עבד את הפסל, עדיין יש סיכוי שיחזור בתשובה ולא יעבוד אותו. תשמישי עבודה זרה ונוייה, גם של גויים, אינם נאסרים עד שיעבדו בהם (ע"ז נא, ב; שו"ע קלט, א).
כל דבר שאין בו תפיסת יד אדם, היינו שלא אדם עשה אותו אלא כך הוא מטבע בריאתו, אף על פי שעבדו אותו, מותר בהנאה. לפיכך, הרים, גבעות, נהרות ומעיינות שעבדום – מותרים בהנאה, וכן אבני הר שנותקו מעצמן ונותרו במקומן ועבדו אותן – מותרות. ציפה את ההר בזהב ועבדוהו – רק הציפוי אסור בהנאה. כיוצא בזה, העמיד פסל על אבן או שצייר על אבן לשם עבודה זרה – האבן נאסרת כל זמן שהפסל או הציור עליה, ולאחר שיסלקם – האבן מותרת. עובד אלילים שבנה בית לעבודה זרה, הבית נאסר בהנאה. בנה בית סתם והכניס לתוכו פסל, כל עוד הפסל בתוכו – הבית אסור בהנאה, סילקו – הבית מותר בהנאה. בנה בית סתם וכיירו או סיידו לשם עבודה זרה – מסיר את הכיוּר או הסיוד והבית מותר (שו"ע קמה, א-ה).
נטע עץ כדי לעובדו – העץ אסור בהנאה, שהוא נחשב כדבר שיש בו תפיסת יד אדם, וזוהי האשרה שמצווה לאבדה ולשרש אחריה שלא תחזור ותצמח (ע"ז מה, ב; שו"ע קמו, טו). אבל נטע עץ סתם, נחשב כדבר שאין בו תפיסת יד אדם, ואם אחר כך החל לעובדו – כל מה שגדל עליו לפני כן מותר בהנאה, ומה שגדל עליו מעת שהחל לעובדו אסור בהנאה. השתחווה לבעל חיים – לא נאסר. שחט בעל חיים לשם עבודה זרה – נאסר בהנאה, וזוהי תקרובת עבודה זרה (שו"ע קמה, ו-ח).
מכלל האיסור ליהנות מהאלילים – אסור לשבת בצל של עץ אשרה. היינו בצל אילן שעובדים אותו או שהניחו תחתיו אליל. גם כאשר צל האשרה נמשך לרשות הרבים אסור לשבת תחתיו, ואם דרך הרבים עוברת תחת צל האשרה, אם יש שם דרך אחרת קצרה ונוחה כמותה, ילך בדרך השנייה. ואם אין שם דרך אחרת קצרה ונוחה כמותה, יכול ללכת בדרכו תחת צל האשרה, וילך שם במרוצה, כדי להראות שאינו מעוניין ליהנות מצל האשרה (ע"ז מח, א-ב; שו"ע קמב, ט). גם אילן שאינו אשרה, אלא שנטעו אותו לצד האליל כדי לשמש נוי לעבודה זרה – אסור בהנאה ואסור לשבת בצילו, כדין נויי עבודה זרה (שו"ע קמב, יג).
אילנות שנטועים בגינה שסמוכה לבית עבודה זרה, כיוון שלא נועדו להיות נוי לעבודה זרה עצמה, אין איסור ליהנות מהם ומהצל שלהם (ריטב"א). אמנם כאשר הנמצאים שם נראים כרוצים להתקרב לעבודה זרה, אסור משום מראית עין (להלן יב, ג).[2]
