עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם, שכן מעת שישראל החל לעבוד אותה, חובה מהתורה לאבדה וממילא נאסרה בהנאה לעולם. ומה שלמדנו שעבודה זרה של גוי יכולה להתבטל, הוא מפני שאין על הגוי חובה לאבד את העבודה זרה, וממילא אם יבטלה תתבטל, ובכך החומר שלה יהפוך למותר (שו"ע קמו, א). גם כלי תשמיש ונויי עבודה זרה של ישראל אינם מתבטלים, שכן חובה לאבדם, וממילא אין אפשרות לבטלם ולהתירם בכך (גר"א קמו, ב). גם יהודי מומר שאדוק בעבודה זרה, אינו יכול לבטל עבודה זרה (ט"ז קלט, א).
מכר ישראל עבודה זרה או תשמישיה, גם הכסף שקיבל תמורתם אסור בהנאה, וכן אם החליף אותם תמורת דבר אחר כבהמה, גם הבהמה נאסרה בהנאה. שנאמר (דברים ז, כה-כו): "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ… וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ", כל שאתה מקבל עבורו יהיה אסור בהנאה כמותו (ע"ז נד, ב; שו"ע קמד, א; קמה, ט).
גזרו חכמים שגם עבודה זרה של גוי שהגיעה לרשותו של יהודי, כיוון שנעשתה שלו – חובה עליו לאבדה ואין אפשרות לבטלה על ידי גוי, שמא אם יקלו בה, יבואו להקל גם בעבודה זרה של יהודי, שאותה לא ניתן לבטל (סמ"ג, שו"ע קמו, א-ב).[7]
