מפני חומרת איסור עבודה זרה תיקנו חכמים שעבודה זרה אינה בטלה אפילו באלף, שאם התערב פסל של עבודה זרה בפסלים דומים שנעשו לנוי ולא לפולחן – כולם אסורים בהנאה. התערבה כף ששימשה לפולחן אלילי בכפות רגילות – כולן אסורות בהנאה. וכן אם התערבה חתיכת בשר שהוקרב לעבודה זרה באלף חתיכות – כולן אסורות בהנאה (ע"ז עד, א; רמב"ם ע"ז ז, ט; שו"ע קמ, א).
כפי שלמדנו (בהלכה ב) אסור ליהנות מדברים של עבודה זרה, אך כשלא מדובר בתערובת ממשית של עבודה זרה, אלא רק בדבר שנגרם על ידי עבודה זרה, הכלל הוא ש'זה וזה גורם מותר'. כלומר, כאשר שני גורמים סייעו ליצירת הדבר, אחד אסור ואחד מותר, התוצאה היוצאת מותרת. לכן אף שאסור להאכיל בהמה בירקות שהוקרבו כתקרובת לעבודה זרה, ואסור לזבל שדה בתקרובת עבודה זרה – אם האכילו בהמה בתקרובת, מותר לאכול את בשרה או לשתות מחלבה, מפני שהם נוצרו על ידי שילוב של מאכלים כשרים ואסורים. ואם זיבלו את השדה בתקרובת עבודה זרה, מותר לזרוע בשדה, הואיל והשדה הושבח מדשנים מותרים שנאספו בו באופן טבעי וגם מדשן של עבודה זרה (ע"ז מט, א; שו"ע קמב, יא; ראו פנה"ל כשרות לד, ו; פסח ח, ה, 6).
