י – הפיכת כנסייה לבית כנסת

[10]. משו"ת רא"ם פא, עולה שמותר להתפלל בבית שהיתה בו לפני כן עבודה זרה, וכפי שמקובל להתפלל במקום שלפני כן היה שייך לנוכרים, ועבדו בו לצלמים דרך קבע. אלא שבשו"ע או"ח קנד, יא, אסר להשתמש בבית כנסת בנרות ששימשו לפני כן לע"ז. ביאר מ"א קנד, יז, שרא"ם התיר כי האיסור להשתמש בע"ז לצרכי מצווה לא חל על דבר שמחובר לקרקע. בנוסף, לא את הבית עצמו עבדו. והסכימו לדבריו: חכמ"א פד, טו; עין יצחק ח"א או"ח י; ערוה"ש קנד, טו. מנגד, א"ר קנד, טו, החמיר, וכ"כ שערי צדק או"ח יב (לרב פנט); מהר"ם שיק יו"ד קנד; זכרון יהודה סו. לשו"ת בנין ציון סג, גם אם הבית לא נבנה מתחילה להיות כנסייה, לעת הצורך אפשר לסמוך על המקילים, אבל לכתחילה אין לעשותה בית כנסת (וכ"כ בצי"א יב, טו, ז, בדעת רא"ם). ויש שהתירו רק בכנסייה פרוטסטנטית הואיל ואין בה פסלים (שואל ומשיב קמא ג, עב; מ"ב קנד, מה; כה"ח פב). בפועל נהגו להקל בכל סוגי הכנסיות, כפי שכתב במ"ב קנד, מה, וכן נהגו בארה"ב כמובא באג"מ או"ח א, מט. למעשה, לכתחילה יש להחמיר, ואם כבר עשו בית כנסת מבניין ששימש ככנסייה אין להימנע מלהתפלל בו. וכ"כ באג"מ או"ח א, מט, שדין מיאוס למצווה הוא רק לכתחילה, ולכן בדיעבד אם כבר שילמו סכום גדול ועשו מכנסייה בית כנסת – אפשר להתפלל בו לכתחילה. וכתב שאם הכנסייה נשרפה וצריכה שיפוץ ויהיה לבניין פנים חדשות, מותר. [עי' במגילה ו, א, על הפסוק (זכריה ט, ז): "וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹוהֵינוּ, וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי", שבפשטות משמע שבעת הגאולה בתי ע"ז ייהפכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. מנגד התוס' שם 'טראטריות' כתבו שלא ייתכן, אלא הם יהיו שממה, וכוונת הגמרא שבתי ועד של עובדי ע"ז הם שייהפכו לבתי כנסיות, וכ"כ בדגול מרבבה לאו"ח קנד].

כסאות וספסלים: בשבט סופר יב, התיר לקנות כסאות שהיו בכנסייה לצורך בית כנסת, וכ"כ במ"ב קנד, מו, עפ"י פמ"ג, והוסיף שאינם צריכים ביטול, כי הם עשויים רק לישיבה ולא לנוי ע"ז. מנורות: כתב במ"ב שם, שנחשבות כנוי לע"ז, ולכן מנורות שהיו בכנסייה ולקחן ישראל אחר שהגוי ביטלן, אף שמותרות להדיוט אסורות לבית כנסת משום דמאיס (עפ"י פמ"ג בפירוש הט"ז, ורע"א, ושלא כא"ר שהתיר).