הנביאים אמנם לא הצליחו למנוע את החורבן והגלות, אבל הצליחו לקבוע בתודעתם של ישראל את ההבנה שהחורבן והגלות נגרמו בעקבות זניחת הברית עם ה' והחטאים המוסריים, ודרך התיקון היא על ידי חזרה בתשובה. מכוח זה, כאשר חזרו ישראל מגלות בבל והקימו את בית המקדש השני, ביססו חכמים את התורה שבעל פה, ועל ידי השפעתה הצליחו לבער מישראל את העבודה הזרה ואת החטאים החמורים הנמשכים ממנה, ולבצר את שמירת המצוות בישראל.
בנוסף לכך, כל מורשתם הרוממה של הנביאים נותרה לעד. מתוך כל השיאים והנפילות, השרישו הנביאים בישראל את האמונה העמוקה והטהורה בה', שאינו דורש שנקריב לכבודו אלפי אילים וננסך לפניו רבבות נחלי שמן, אלא שנלך בדרכיו. "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹוהֶיךָ" (מיכה ו, ח). "כֹּה אָמַר ה': אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל – הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'" (ירמיהו ט, כב-כג). מתוך כך הצליחו הנביאים לנטוע בתודעתם של ישראל את חזון גאולת העולם, שבו נתעלה כולנו מבחינה מוסרית ותשרה השכינה בישראל, וניישב את ארץ ישראל ונוסיף טובה וברכה לעולם, וכל עמי העולם ינהרו להר בית ה', ומישראל יקבלו השראה לתקן את העולם כולו במלכות שד-י.
גם בימי החורבן והגלות הקשים, החזון הגדול של הנביאים הפיח בנו תקווה ונתן לנו כוח להמשיך לברר ולדייק את הדרכתה של התורה, עד שהשחר הפציע ואורה של תורת ארץ ישראל וחזון הנביאים החל להופיע בקיבוץ הגלויות וביישוב הארץ. ועתה הננו נתבעים לחבר את האור הכללי של הנבואה עם החכמה וההלכה על כל פרטיה ודקדוקיה, עד שאור האמונה יזרח במילואו, והרֶשע והמוות ייעלמו מהעולם, וימחה ה' דמעה מעל כל פנים, ויסיר מעלינו את חרפת הגלות, ויאמרו כל ישראל: "הִנֵּה אֱלֹוהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ" (ישעיהו כה, ט).
