כדרך שלעיתים היו חכמים שפתרו ספק על ידי 'שאלת פסוק', כך לעיתים פתרו ספק על ידי פתיחת ספר תורה והתבוננות בפסוק שנפתח לפניהם. וכן מסופר בתלמוד (חולין צה, ב) על האמורא שמואל, שלעיתים כשהיה מתלבט, פתח ספר כדי לבדוק איזה פסוק יזדמן לו. בדומה לשאלת פסוק, לרמב"ם (ע"ז יא, ה) אסור לנהוג על פי זה, אלא רק לשמוח במידה ויראה פסוק טוב, ולהתחזק מכך שזה סימן טוב בנוגע לדבר שכבר עשה. אולם לדעת רוב הפוסקים, מותר לנהוג על פי הפסוק שעלה לפניו, ובתנאי שההדרכה העולה מכך לא תהיה מנוגדת להדרכת התורה או להיגיון.[9]
בדורות האחרונים, היו רבנים שהשתמשו בשיטה מתוחכמת של פתיחת ספר, שמכונה 'גורל הגר"א'. לפיה פותחים ספר תורה או תנ"ך באקראי, וסופרים ממקום הפתיחה שבעה עמודים, ומסתכלים בעמוד השמיני בשורה השמינית באות השמינית, ושם מחפשים תשובה או רמז לתשובה. אמנם נראה שאין מקור שיטה זו מהגר"א, שכן אין מתלמידיו מי שהזכיר אותה, ורק כמה דורות אחר כך הוזכרה בשמו.
למעשה, עדיף שלא להשתמש בפתיחת ספר כדי לקבל החלטות, ובכלל זה גם לא בשיטה המכונה 'גורל הגר"א'. ראשית, רוב ככל הרבנים מכל הדורות לא נעזרו ב'פתיחת ספר' או 'שאלת פסוק', אלא שקלו את מעשיהם לאור הדרכת התורה כפי שהבינו בשׂכלם, הרי שסברו שפתיחת ספר היא שיטה פחות טובה לקבלת החלטות. שנית, יש אומרים שאסור לקבל החלטות על סמך פתיחת ספר (רמב"ם וטור), ואף שרוב הפוסקים מקילים, לכתחילה ראוי להחמיר. ורק במקרים מיוחדים, כאשר הדבר אינו נוגע להחלטות לעתיד, אלא כדי למנוע צער, יש אולי מקום להשתמש בשיטה זו, כפי שעשה הרב אריה לוין זצ"ל, כדי להניח מצבה לקדושים משיירת הל"ה שנהרגו במלחמה על הגנת העם והארץ.[10]
[10]. השם 'גורל הגר"א' ניתן בטעות. ראשית, נפסק בשו"ע קעט, א, שאסור להשתמש בגורלות, ושיטה זו צריכה להיקרא 'פתיחת ספר'. שנית, אין מקורה בגר"א, שכן במשך יותר ממאה שנה אחר פטירתו, אין עדות בשמו על שיטה זו (וכ"כ בקובץ אור ישראל ל"ח עמ' רנד). גם בבית מדרשו של מרן הרב קוק, שהיה מקושר לתורת הגר"א, לא מצאנו רמז לשימוש בתחבולות מעין אלו. היחיד מחסידיו שלעיתים השתמש בשיטה זו היה הצדיק הרב אריה לוין זצ"ל, ואף זאת כדי להקל מצערם של אנשים, ולא כשיטה לדעת עתידות (ראו בספר 'איש צדיק היה' עמ' 113-117).
אמנם בדורות האחרונים, החל מהתקופות הקשות של ימי מלחמת העולם הראשונה והשנייה, היו רבנים מליטא שהשתמשו בשיטה זו, ומהם ה'חפץ חיים', הרב אליהו לופיאן והרב אליהו דסלר. נמסר שנהגו לעשות תשובה ולהתפלל לקראת פתיחת הספר, כדי שיזכם ה' בתשובה טובה. מנגד, היו מרבני הליטאים שהתנגדו לכך, כדוגמת ה'חזון איש', וכן גיסו הרב יעקב ישראל קנייבסקי, שהעידו בשמו שגער במי שעשה גורל, ואמר שיש אנשים "שאימללו את עצמם על ידי התשובות שהם קיבלו" ('אורחות רבנו' ח"א עמ' ריח). יתרה מזו, אם אכן ראוי להשתמש בשיטה זו, הרי שנמצא הפתרון לכל השאלות. אדם שמתלבט אם להתחתן עם פלונית או אלמונית, או אם לפתוח עסק, יפתח ספר וידע. ציבור שמתלבט אם לבחור בפלוני או באלמוני לראש מועצה או לרב, נציגיו יפתחו ספר ויכריעו. אלא ברור שעמדה זו מופרכת, ורק לעיתים נדירות, במצבי ספק נדירים שהשכל אינו יכול להכריע בהם, היו רבנים מעטים שנעזרו בפתיחת ספר. וגם אז לרמב"ם ודעימיה, אסור לנהוג על פי פתיחת הספר אלא לכל היותר אפשר להתחזק בכך.
