\בדורות האחרונים מקובל לקיים לשם בידור מופע 'קסמים', בו הקוסם מעלים חפצים או הופך אותם לחפצים אחרים, או מנחש מספרים ועובדות אודות אנשים שצופים במופע. השאלה האם יש בדבר איסור.
לדעת המחמירים, אסור לעשות מעשים שנראים ככשפים באחיזת עיניים, למרות שבפועל ה'קסמים' נעשים על ידי זריזות ידיים או דרכי הטעיה אחרות. ואיסור זה הוא בכלל איסור 'מעונן', שאמרו חכמים (סנהדרין סה, ב) שמעונן הוא "האוחז את העינים". וכן אמר אביי (שם סז, ב), לגבי הלכות כשפים: "האוחז את העינים – פטור אבל אסור", כלומר אסור לעשות מעשי כשפים באחיזת עיניים, אולם כיוון שלא עשה את הכשפים בפועל אינו נענש על כך בסקילה כדין מכשף או במלקות כדין מעונן. לדעת המחמירים, כיוון שאסור לעשות מופע קסמים, גם אסור להשתתף בו, שכן כל המשתתף בכך מסייע בהכשלת האיש שעושה את הקסמים (יחו"ד ג, סח; שבט הלוי ה, קכט). אמנם כאשר מופע הקסמים נעשה על ידי נוכרי, לדעת רוב המחמירים מותר להשתתף בו, שכן איסור כשפים חל על ישראל ולא על נוכרים (יבי"א ח"ה יו"ד יד; אבני ישפה ח"ג יו"ד עח, ו).
אולם רבים מהפוסקים הקילו לעשות מופע קסמים ולצפות בו. יש מקילים בתנאי שהקוסם יודיע לצופיו שכל מעשיו באחיזת עיניים, שכן האיסור הוא רק כאשר אנשים יכולים לחשוב שיש בכך פעולת כישוף שמעבר לטבע (דברי יציב יו"ד א, נז). ויש מצריכים שהקוסם אף ידגים בפני הצופים כמה קסמים, כדי להראות להם שאכן בפועל מדובר בזריזות ידיים ותרגילי הטעיה (שיח נחום נג; מעשה איש ח"א י, כז).
ויש סוברים שאין צורך שהקוסם יודיע על כך לצופים, שהואיל וידוע לכל שהוא אינו משתמש בכוחות טומאה כדי לעשות כשפים מעבר לחוקי הטבע, אלא 'קסמיו' נעשים על ידי זריזות ידיים ותרגילי הטעיה מתוחכמים, אין בכך איסור. וכל מה שאמרו חכמים שאסור לעשות באחיזת עיניים הוא כאשר העושה את המעשה טוען שהדבר נעשה בכישוף על ידי כוחות על-טבעיים (אג"מ יו"ד ד, יג; עשה לך רב ב, מד).
למעשה, הרוצים להקל רשאים גם בלא שהקוסם יצטרך להודיע שקסמיו באחיזת עיניים. ואמנם בעבר, רבים מהצופים האמינו שמדובר בכשפים שנעשים בכוחות על-טבעיים, ועל כן היה מקום להחמיר ולכל הפחות לדרוש מהקוסם לומר שמדובר באחיזת עיניים. אולם כיום ידוע שלא מדובר בקסמים שנעשים בכוחות טומאה על-טבעיים.[12]
אולם מנגד, דעת המקילים שכל סוגי אחיזת העיניים שנאסרו הם דווקא כשנראים ככשפים, אבל כאשר ברור שמדובר באחיזת עיניים בלא שום עזרה מכוחות טומאה או מכוחות רוחניים עליונים, אין איסור. וככל שהדבר יותר ידוע, כך רבים יותר מורים כן למעשה.