בכלל איסור ‘בחוקותיהם לא תלכו’, שלא להתלבש כפי המנהג המיוחד לגויים, והזהיר הנביא (צפניה א, ח) שהעושים כן ייענשו, שנאמר: “וּפָקַדְתִּי עַל הַשָּׂרִים וְעַל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל כָּל הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי”. אמרו חכמים שבזכות שלא שינו ישראל את לבושם במצרים נגאלו (פסיקתא זוטרתא כי תבוא מו, א). וכן דרשו חכמים (בספרי) על הפסוק (דברים יב, ל): “הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם…”, “שלא תאמר: הואיל והם יוצאים באבטיגא – אף אני אצא באבטיגא, הואיל והם יוצאים בארגמן – אף אני אצא בארגמן, הואיל והם יוצאים בתולסין – אף אני אצא בתולסין” (ספר המצוות לרמב”ם ל”ת ל).
איננו יודעים כיצד נראו הבגדים שהזכירו חכמים, אבל מוסכם להלכה ששני סוגי בגדי גויים אסור ללבוש: האחד, בגדים שגויים נוהגים ללבוש במסגרת המסורות הדתיות שלהם, כגון בגדים המיוחדים לכמרי הדתות השונות, וכן בגדים שבני דתות נוהגים ללבוש בחגיהם, כגון בגדים בצבעים מיוחדים ב’חג המולד’ או בגדים ירוקים ב’יום פטריק’. הסוג השני, בגדים שגויים נוהגים ללבוש לשם פריצות ויוהרה, כדוגמת בגדי ארגמן אדומים בימים עברו (ספרי דבי רב; מהרי”ק; רמ”א קעח, א).
אבל אין איסור ליהודים ללבוש בגדים שהגויים לבשו תחילה, כאשר המטרה אינה לשם חיקוי אלא לשם נוחות או יופי. לכן מותר ליהודים ללכת בבגדי אופנה, הואיל ועושים זאת לשם יופי. אמנם, במקומות שבהם היהודים הבדילו את עצמם מלבוש הגויים, המְשַׁנֶּה מלבוש היהודים כדי להידמות לגויים, עובר באיסור תורה (חכמ”א פט, א). אבל אם לא החליטו להיבדל מבגד מסוים אין בו איסור. לדוגמה, מותר לתלמידי אוניברסיטה ללבוש גלימה מיוחדת בטקס קבלת התואר.
גם כאשר יהודים החליטו בתחילה להיבדל מהגויים בלבוש מסוים, אם יהודים החלו ללובשו, למרות שהראשונים עברו באיסור, אחר שלבוש זה נעשה רווח אצל יהודים, כבר אין בו איסור (בית שלמה יו”ד קצז).
בהשראת איסור ‘חוקות הגויים’ רבנים ומחנכים רבים מזהירים את תלמידיהם שלא לחקות מנהגי גויים שונים, אף שאינם תחת גדר איסור התורה, כגון אהדה מופרזת לקבוצות ספורט ולבישת פרטי לבוש שלהן, כל קהילה לפי עניינה.[6]
יש אומרים שגם כאשר נכפה על יהודים ללבוש בגדי נוכרים, אסור ללובשם משום ‘בחוקותיהם לא תלכו’ (אמרי אש יו”ד נה). ויש אומרים שהואיל והם לובשים אותם בעל כרחם, אין איסור (בית שלמה יו”ד קצז).
נראה שלבישת בגדים של קבוצות ספורט או זמרים נוכרים אינה בכלל איסור ‘חוקות הגויים’, הואיל וישנם גם יהודים שלובשים בגדים אלו (עפ”י בית שלמה יו”ד קצז). אמנם כיוון שבפועל יש בכך הזדהות עם נוכרים וערכיהם, יש בזה בעיה חינוכית שהשלכותיה עלולות להיות חמורות, כעין ההשלכות היוצאות מאיסור ‘בחוקותיהם’.
כשהמנהג כבר השתרש בישראל: כתב בית שלמה יו”ד קצז, שעל אף שהראשונים שהתחילו להתלבש כגויים עברו על איסור ‘חוקות הגויים’, לאחר שהלבוש נעשה רווח אצל יהודים – כבר אין בו איסור, משום שכבר אינו מיוחד לגויים. אמנם יש סוברים שאם התחילו באיסור כי רצו להידמות לגויים, גם אח”כ כשהתפשט המנהג בישראל האיסור נמשך כבתחילה (משיב בהלכה מו, ענף ד; קב החיים א, ‘אך’, לגבי בימת בית הכנסת. וכן רצו ללמוד בכמה ספרים משו”ת חת”ס א, קנט. ולדברי חיים יו”ד א, ל, במקום שכבר פשט המנהג מותר, אך במקומות אחרים אסור). אך בפועל מקובל לפסוק כבית שלמה. וכן מצינו בתשובות רבות בעניינים שונים של ‘חוקות הגויים’, שאחד הנימוקים החשובים להתיר משום שהמנהג כבר התפשט בישראל (יין הטוב לר”י נסים ח”א יו”ד יב; אג”מ או”ח ד, סו; יבי”א ח”ג יו”ד כה, ועוד). ואף שלא דיברו במפורש על מצב שהתחילו באיסור, כיוון שבתחילה מנהג זה עוד לא התפשט בישראל, ברור שהראשונים עברו באיסור, ורק אחר כך התירו אותו הואיל והתפשט בישראל. הרי שלמעשה, כל מנהג שנוהגים בו רבים מישראל, אינו יכול להיחשב כאסור משום ‘חוקות הגויים’.
