לכאורה מפאת חומרת איסור עבודה זרה, היה ראוי לומר, שכל נוכרי חייב לעזוב מיד את דתו האלילית. אולם למעשה, כתב מרן הרב קוק שאין הדבר נכון. שכן גם יחידי הסגולה שבאומות העולם, שידעו שה’ הוא אלוהי האלוהים מקור כל הכוחות, לא ביטלו את עבודת האלילים. משום שידעו כי האמונה בה’ אחד מופשטת וגבוהה מדי, ובלא שהאמונה תחול על כוחות מוחשיים הקרויים אלילים, ותחוזק על ידי פולחן כלפיהם, לא יצליחו לבסס את הערכים המוסריים שירוממו את בני עמם ודתם.
כך לדוגמה, אנשים רבים שהעמידו בביתם פסלים של עץ ואבן מתוך אמונה שיעזרו להם, כאשר יצרם הרע גבר ורצו לרצוח, לנאוף או לגנוב, בלמו עצמם מלהרשיע מתוך שדימו בנפשם שהפסל מביט בהם בעיני זעמו ועומד להענישם. כך בעזרת הפולחנים האליליים, שהתבצעו במקדשים ובבתים, בני אדם רבים נרתעו במידה מסוימת מלעשות רע. ואם היינו תובעים מהם “לקבל עול מלכות שמים ולזנוח את אליליהם קודם שהוכשרו לכך… אז תחת שנדמה להיטיב – נרע להם. כי את האור האלוהי לא יוכלו לקלוט”, ואת היראה הגסה של העבודה זרה שמנעה מהם חטאים חמורים – נבטל. לעומת זאת, אם ימשיכו לשמור את חוקי דתם, יתעלו בהדרגה עד שיזכו להגיע למעלה האמיתית של האמונה הנמשכת על ידי אורם של ישראל. לכן לפי ערכם יש לדת שלהם ‘ערך דתי’. ומרחוק נוכל להכירם ולכבדם, על היותם מתקרבים לאור ה’ לפי דרכם. “ולחשוב שהם עושים כראוי להם בהחזיקם במורשת אבות, ובמנהגים שתקנו להם זקני אומתם” (לנה”ד יד1).
ביאר הרב קוק, שזו הסיבה העמוקה לכך שאסור ללמד תורה לנוכרי, עד שאמרו (סנהדרין נט, א): “נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר (דברים לג, ד): תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה – לנו מוֹרָשָׁה ולא להם”. כי יש חשש שהלימודים הגבוהים יזיקו למי שעדיין לא הוכשר לכך.[4]
כלומר, המגמה היא שכל דת תתעלה בהדרגה לכיוון של אמונה מופשטת ומוסרית יותר. וזה נעשה מפני שגם בתוך “החושך של עבודה זרה, יוכלו להימצא יחידים טהורי לב שירצו להוכיח ולהטיב דרכי עמם, ומתוך שמכירים שהאור האלוהי האמיתי הטהור הוא יותר גדול מכחם, ידריכוהו על פי ערכו בנימוסים טובים ומנהגים שמביאים אותו להשלמה יותר טובה בעתיד” (לנה”ד יד1). עד שבמשך הזמן ימצאו דרכים לפרש את דתם באופן עמוק ומופשט יותר, ויסירו את סיגי ההגשמה הגסה, וירוממו את הנפשות לאמונה ומוסר גבוהים יותר (לנה”ד מו).[5]
מקורות לכך שעלייה למדרגה גבוהה מדי מזיקה: לנבוכי הדור יד1: “על כן אנו מוזהרים שלא ללמד דברי תורה לאומות העולם, כי אין אנו בטוחים אם הלימודים הצחים הקדושים האלוהיים לא יועילו להַוָּתָן (לאסונן) של נפשות בלתי מושלמות”. אגרות הראיה פט: “שאין לך דבר המפסיד את יסוד השלמת החברה האנושית, כהשפעת ענינים נעלים בהמון שאינו ראוי לקבלם. ומי שחשב (כדוגמת הנוצרים) שיצליח את כל באי עולם על ידי מה שילעיט אותם ממוסר התורה, קודם שהוכשרו לכך, לא ירד כלל לעומק הכוונה הטובה האלוקית. והראיה, שתחת המסוה של ‘ואהבת לרעך כמוך’ ערכו במות-תופת לשרוף אנשים…”. באורות התחיה נד, ביאר שהשפעה אמונית גבוהה ממקור ישראל לאומות העולם אמנם רוממה אותם במקצת, אך גם יצרה תגובת נגד קשה, ועל ידי כך גברה “יותר שנאת ישראל”. וכן באדר היקר ג (עמ’ לג).
[5]. עמדה זו מתאימה יותר לדעת רוב הפוסקים הסוברים שאין איסור לבן נח לעבוד עבודה זרה בשיתוף (לעיל ה, ח; י). וכך גם דעת מרן הרב קוק. אמנם גם לסוברים שהשיתוף אסור לבני נח, אם בפועל בלא ע”ז ירצחו ויגנבו יותר, נראה שעדיף שיעבדו ע”ז גמורה או בשיתוף.
