בכלל איסור ‘דֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים’ אסור לבצע טקס סיאנס, שבו המשתתפים מדמים שרוח מת עולה ומשיבה לשאלותיהם על ידי הזזת כוס על שולחן שעליו אותיות. וכן כל טקס שנועד להתקשרות אל רוחות המתים בכלל איסור ‘דֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים’. וכפי שכתב הרמב”ם (ע”ז יא, יג): “כללו של דבר: כל העושה כדי שיבֹא המת ויודיעו – לוקה, שנאמר: לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר וגו’ וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים”. גם לסוברים שאיסור דורש אל המתים חל על מי שדורש למת עצמו ולא על מי שמתקשר לרוחו (יראים, לעיל הלכה ו), הכוונה להתקשר לרוחו של המת על ידי בקשה או השבעה, אבל אסור לעשות מעשה לשם כך. והמעשה שעושים בסיאנס הוא בכלל הכשפים האסורים.[9]
לגבי תקשור עם מתים בלא מעשה מסוים (ספיריטיזם): היה רב ברומניה, הרב חיים פאליק, שבלא שום מעשה ידע לתקשר עם נשמות המתים, והיה יכול לספר לאדם כי אביו בעולם האמת מצטער מאוד על שהוא מחלל שבת, וכדי להוכיח שאכן אביו אמר לו כך, היה יודע לספר לו דברים שרק האב והבן ידעו, ובכך היה מחזקו לקיים מצוות. אלא שהתעוררה לו שאלה האם הדבר מותר וראוי, ושלח את שאלתו למרן הרב קוק. השיב הרב קוק, שלדעת הרמב”ם בכל אופן אסור לפנות למתים, אולם לבעל ה’יראים’ מותר לפנות לרוחם. אלא שיש לחשוש שמא התקשרות זו אינה אל רוחו של המת אלא לחלק מסוים מהנפש ששורה בגוף המת, ואזי גם לשיטת ה’יראים’ אסור. ועוד העלה חשש רחוק, שמא זה בכלל איסור ‘העלאה באוב’, שכן איננו יודעים כיום את כל השיטות של בעלי האוב. אחר הכל, לא קבע בנחרצות כי הדבר אסור, אלא סיכם: “אין כדאי לחזק את האמונה על ידי תחבולות כאלה הקרובות למכשול איסור. ויותר טוב לקיים תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלוֹהֶיךָ” (דעת כהן יו”ד סט).
לסיכום: המתַקשרים עם נפשות מתים שמשתמשים בחפץ מסוים, כגון כוס או טבעת וכל כיוצא בזה, עוברים באיסור דורש אל המתים. ואם אינם נעזרים בחפץ מסוים, נחלקו הפוסקים אם הם עוברים באיסור תורה. אך גם לדעת הסוברים שאין בכך איסור, נכון שלא לפנות אליהם.
המתַקשרים עם ישויות שאינן מתים, או שנשמות המתים מתגלות אליהם בלא שישתדלו על כך, אף שאין בכך איסור, לא כדאי להם ולאחרים לסמוך על הידיעות שקיבלו מהן. ואף שלעיתים יש בידיעות אלו אמת, יש בהן גם תעתועים רבים וקשה להבחין בין האמת לשקר שבהן, ולעיתים דווקא בדבר החשוב והגורלי ביותר אותם גילויים מזייפים או אף משקרים, והנזק מכך גדול, וכפי שנלמד לגבי שדים (להלן הלכות ט-י). אמנם ככל שאמונתם של המתקשרים טהורה יותר, ומידותיהם טובות ומתוקנות יותר, כך יהיו הגילויים שלהם נקיים יותר. למרות זאת, גם אם נוכחו לדעת מספר פעמים שהגילויים שלהם היו אמיתיים, לא כדאי להם ולאחרים לסמוך על גילויים אלה כאמת גמורה אלא ככיוון שאפשר לחשוב עליו ולקבל ממנו השראה (ראו לעיל יז, ה-ו).
