יש אומרים שאסור מהתורה לקרוא לילדים בשמות נוכריים שאינם מצויים בישראל, וכן אסור למי שהוריו נתנו לו שני שמות, אחד נוכרי ואחד יהודי, להשתמש בשם הנוכרי. שכן אסרה התורה להידמות לנוכרים, אפילו בלבושיהם ובמנהגיהם, קל וחומר שאין להידמות להם בשמותיהם. וכן למדנו מדברי חכמים (במדב”ר יג, כ), שישראל נגאלו ממצרים בזכות “שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ושגדרו עצמם מן הערוה”. אולם לדעת רוב הפוסקים, אף שאין ראוי לקרוא ליהודי בשם מובהק של נוכרים, אין בזה איסור גמור של ‘חוקות הגויים’, הואיל ואין עושים זאת לשם דת זרה או לשם פריצות ויוהרה (לעיל הלכה ב). ולכן גם אין חובה למי שיש לו שני שמות, יהודי ונוכרי, להקפיד שיקראו לו דווקא בשם היהודי.
וכל זה כאשר מדובר בשם מובהק של נוכרי שאינו מצוי בישראל, אבל אם השם הנוכרי כבר השתרש בקרב ישראל, לכל הדעות אין מניעה לקרוא בו. וכן מצינו שבכל הגלויות יהודים נקראו בשמות של נוכרים, ומהם רבנים ורבניות, כדוגמת רבי אלכסנדרי (ברכות יז, א), רבי מימון אבי הרמב”ם, ורבי וידאל בעל ה’מגיד משנה’. וכן ביידיש: פישל, בער, גיטל, גולדה. וכן בספרד: פורטונה. ואף שמלכתחילה היה ראוי ליהודים להיקרא בשמות שיסודם בשפה העברית, ולדעת רבים, הראשונים שהחלו לקרוא לילדיהם בשם הנוכרי לא נהגו כראוי, אולם אחר שהשם השתרש בישראל, אין מניעה לקרוא לילדים בשם זה.[8]
אולם בתלמוד ובדברי הראשונים לא מוזכר איסור לקרוא בשמות של נוכרים, ובברייתא גיטין יא, ב, אף מובא ש”רוב ישראל שבחו”ל – שמותיהן כשמות עובדי כוכבים”. וכ”כ מהרשד”ם יו”ד קצט, לגבי אנוסי פורטוגל שקיבלו שמות של נוכרים, וכששבו ליהדותם שאלו אם הם יכולים להשתמש בשם הנוכרי לצורכי מסחר וכדומה, והשיב שאף שמידת חסידות להתרחק מלהיקרא בשם נוכרי, אין בכך איסור. וכך משמע ממהריט”ץ (החדשות קנח). וכ”כ רבים, שלא טוב לקרוא ליהודים בשמות של נוכרים, אולם לא כתבו שיש בכך איסור, ומהם: חת”ס ד, אה”ע ב, לח; ישועות מלכו או”ח יב; ועוד. וכאשר השם הלועזי הוא תרגום השם היהודי, כגון צבי הירש, אריה לייב או דב בער, לא ראו בכך בעיה.
כאשר מדובר בשם שכבר השתרש בישראל, לכל הדעות אין איסור לקרוא ליהודי בשם זה. וכפי שמצינו שתנאים, אמוראים, ראשונים ואחרונים נקראו בשמות נוכריים, כמו אנטיגנוס איש סוכו, סומכוס, רבי אלכסנדרי, ועוד כמבואר למעלה. ואף שכאשר התחילו להשתמש בשמות אלו, ייתכן שניסו למנוע זאת ומחו על כך, משעה שהשתרשו השמות בישראל, אין מניעה להשתמש בהם (אג”מ או”ח ד, סו; ה, י; אה”ע ג, לה).
