חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

י – סדר ההפרשה למעשה

א – נוסח הפרשת תרומות ומעשרות עם פירוש פשוט

הקדמה: תרומות צריך להפריש ולהוציא מתוך הפירות, כי הן מיועדות לכהנים ויש בהן קדושה, וכיוון שאין אפשרות לאוכלן, מניחים אותן עטופות בפח. לעומת זאת את המעשרות מפרישים על ידי ייחוד מקום באחד הצדדים של הפירות, כדוגמת צד ימין או צד צפון, ובכך מפרישים אותם משאר הפירות, כאשר הכוונה לתת את דמי שווי ה'מעשר ראשון' ללוי, ואת דמי ה'מעשר עני' לעני, ולפדות את ה'מעשר שני' על פרוטה. אח"כ אותם פירות שיוחדו למעשרות יאכלו יחד עם שאר הפירות (ניתן גם להפריש בפועל פירות 'מעשר ראשון' ו'מעשר עני' וליתנם ללוי ולעני, ויש בזה הידור, לעיל ט, י).

כאשר ברור שלא הפרישו תרומות ומעשרות מהפירות – מברכים, וכשיש ספק – לא מברכים.

נוסח הברכה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומות ומעשרות".

נוטלים מעט יותר מאחוז אחד מהפירות ומפרידים אותו משאר הפירות, והוא מיועד ל'תרומה גדולה' ו'תרומת מעשר', ואומרים: "החלק הנוסף על אחד ממאה ממה שהפרשתי שנמצא בצד ימין שלי יהיה 'תרומה גדולה' (במה שהופרש תחילה יש אחוז ועוד משהו, ומתכוונים שהחלק הנוסף על האחוז יהיה 'תרומה גדולה', ומקומו בצד ימין של הפירות המיועדים לתרומות). האחד ממאה שנשאר כאן (במה שהופרש תחילה לתרומות) עם עוד תשעה חלקים כמוהו, בצד ימין של הפירות הללו יהיו 'מעשר ראשון' (בכך הפרשנו 'מעשר ראשון', את הפירות או שוויים יתן אח"כ ללוי). אותו אחד ממאה שעשיתיו 'מעשר ראשון' ומונח מופרד מהפירות הרי הוא 'תרומת מעשר' (ובזה הפרשנו 'תרומת מעשר'. עוטפים את התרומות ומניחים אותן כך בפח).

מעשר ממה שנותר (עשרה אחוזים ממה שנותר לאחר מה שכבר הפרשנו) בצד השמאלי של הפירות יהיה 'מעשר שני' (ובזה קבענו מקום ל'מעשר שני'), ואם הם חייבים ב'מעשר עני'  – הרי הם 'מעשר עני' (שכן בשנים א' ב' ד' ה' לשמיטה מפרישים 'מעשר שני', ובשנים ג' ו' 'מעשר עני'). (כאשר מפרישים 'מעשר עני', ייתן אחר כך את הפירות או את שוויים לעני).

כאשר מפרישים 'מעשר שני', יש לפדותו כדי להוציאו לחולין. אם הפרשת התרומות והמעשרות נעשית מפירות שוודאי לא מעושרים, וברור שהם משנה שמפרישים ממנה 'מעשר שני', יש לברך תחילה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לפדות מעשר שני". ואם יש ספק בדבר, פודים בלא ברכה.

ואומרים: "מעשר שני זה (הכוונה למה שייחדנו לו מקום בצד שמאל), הוא וחומשו (מצוות התורה להוסיף חומש בעת הפדיון), יהיה מחולל על פרוטה אחת מן המטבע שייחדתי לפדיון מעשר שני". (בשעת הצורך אפשר לפדותו על מאכל בשווי פרוטה, ויאמר: "יהיה מחולל על מאכל זה", לעיל ט, יב).

יתכן שבפעמים הראשונות, הנוסח לא יובן היטב, וניתן לפתור את הבעיה על ידי אמירת הנוסח המודפס כאן באותיות הגדולות, תוך עיון בכתוב בסוגריים, ולקיים בכך את המצווה.

בפסח של שנה רביעית ושביעית, יש לבער את המעשרות, ובכלל זה את פדיון המעשר שני, כמבואר לעיל (ז, יב; ט, יג).

YouTube player

ב – הראוי להפריש

מצוות הפרשת תרומות ומעשרות מוטלת על בעל הפירות, ואם בא אדם אחר והפריש תרומות ומעשרות מפירות חבירו בלא הסכמתו, מעשיו בטלים. אבל יכול אדם להפריש תרומות ומעשרות מפירותיו על פירות חבירו, למרות שלא קיבל רשות ממנו, הואיל ולקח את התרומות והמעשרות מפירותיו, ולכן גם יש לו זכות לבחור למי לתת אותם (רמב"ם תרומות ד, ב).

שניים שהם שותפים בפירות, רשאי כל אחד מהם להפריש תרומות ומעשרות מהפירות בלא בקשת רשות מחבירו. ואם אחד מהם הפריש בלא ידיעתו של השני, ובא השני וחזר והפריש אחריו, כיוון שהפירות כבר תוקנו על ידי הראשון, הפרשתו של השני בטלה (רמב"ם תרומות ד, ח).

מי שאין לו דעת להבין את מצוות תרומות ומעשרות ואת דרך קיומה, אינו יכול לקיימה. לפיכך, שוטה שרגיל לקרוע את בגדיו או לאבד את מה שנותנים לו, וכן חרש-אילם שאינו מסוגל לקרוא וללמוד, וכן קטנים, אינם רשאים להפריש תרומות ומעשרות, ואם הפרישו, מעשיהם בטלים. אמנם לגבי קטנים בשנה הסמוכה להגעתם לגיל מצוות, בנות מגיל אחת עשרה ובנים מגיל שתים עשרה, אם הפרישו ובדקו והתברר שהם מבינים את המצווה, בדיעבד מה שעשו עשוי, הואיל וכבר הגיעו לגיל שנדריהם נדרים (רמב"ם תרומות ד, ב; ה; להלן יא, 5).

לכתחילה, מי שאינו יכול לברך או לבחור את הפירות המתאימים לתרומות ומעשרות, לא יפריש תרומות ומעשרות; ובדיעבד, מה שעשה עשוי והפירות מתוקנים. חמשה הם שלכתחילה לא יפרישו, שלושה מפני שאינם יכולים לברך כראוי: א) אילם, מפני שאינו יכול להוציא את הברכה מפיו. ב) חרש, מפני שלכתחילה המברך צריך לשמוע את ברכתו. ג) ערום, מפני שאסור לאדם לברך בעוד ערוותו גלויה. שנים נוספים מפני שמצווה לבחור לתרומות ומעשרות את הפירות הטובים, והם אינם יכולים לבחור: א) שיכור, ב) עיוור. אמנם בדיעבד מה שעשו עשוי, מפני שבדיעבד גם בלא לומר את הברכה וגם בהפרשת פירות גרועים יוצאים ידי חובה (משנה תרומות א, ו; רמב"ם ד, ד).

YouTube player

ג – נוסח מקוצר ושליח ומשגיח

יש אומרים, שמי שאינו מבין כראוי מהי תרומה גדולה ומהי תרומת מעשר, מהו מעשר ראשון ומהו מעשר שני או מעשר עני, יכול בדיעבד לברך על המצווה ולומר: "כל ההפרשות וחילול מעשר שני יחולו כמו שכתוב בנוסח שברשותי", ויפריש בפועל יותר מאחוז לתרומות ויניח מטבע לחילול מעשר שני (חזו"א דמאי טו, ו; מנח"י א, פה). אולם למעשה אין לסמוך על כך, שכן למדנו שמי שאינו מבין את משמעות המצווה ומרכיביה, אינו יכול לקיימה. לא זו בלבד, אלא שגם מי שקורא את הנוסח ואינו מבין אותו, לא יצא ידי חובתו (מהרי"ט אלגזי). וכן הורו הרב צבי פסח פרנק (הר צבי זרעים א, מח), והרב עובדיה יוסף (חזו"ע תרו"מ עמ' קצב). ומו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה מקפיד על כך מאוד, ואף היו פעמים שמחק עצה זו מסידוריהם של תלמידיו.

בסמכותו של בעל הפירות למנות שליח שיתרום במקומו. ולא זו בלבד, אלא כל שגילה את דעתו שהוא מרוצה מכך שבנו או בתו או אדם אחר יפריש תרומות ומעשרות מפירותיו, רשאי אותו אדם לעשות זאת עבורו בלא לבקש ממנו רשות מפורשת. ולכתחילה עדיף שיקבל לכך רשות מפורשת.

המנהג הרווח אצל רבים מבעלי השדות והמפעלים, שממנים את המשגיח מטעם הרבנות להפריש בשליחותם תרומות ומעשרות. ועל בעל השדה להבין תחילה את משמעות המצווה, וטוב שיכתוב למשגיח שטר שבו הוא ממנה אותו לקיים את המצווה עבורו.

YouTube player

ד – הפרשה בשבת וביום טוב

אין מפרישים תרומות ומעשרות וחלה בשבת, שהמפריש דומה כמקדיש את הפירות לגבוה, ועוד שהוא נראה כמתקן את הפירות. וכן אין פודים מעשר שני ונטע רבעי בשבת. טעה והפריש או פדה בשוגג – מותר לאכול מהפירות בשבת. ואם במזיד, מה שעשה עשוי והפירות מותרים, אלא שאסור לכל ישראל לאכול מהם עד מוצאי שבת. וכן הדין ביום טוב (שו"ע או"ח שלט, ד; תקכד, א; מ"ב שלט, כה-כו; חת"ס או"ח עט; לקמן יא, יג).

מי שחושש שלא יספיק להפריש תרומות ומעשרות מפירות שמיועדים לשבת, יאמר בערב שבת בלא ברכה את נוסח הפרשת תרומות ומעשרות בלשון עתיד על מה שיפריש ביום השבת, ובכך יתחיל את תהליך ההפרשה בערב שבת, ויהיה מותר לו בשבת להפריש תרומות ומעשרות בנוסח הרגיל עם הברכה. וכן מי שחושש שלא יספיק להפריש חלה, יוכל להפריש באופן זה.[1]

רק בעל הפירות יכול להתחיל את ההפרשה בערב שבת ולסיימה בשבת. אורח שחושש שמא המארח שלו ישכח להפריש תרומות ומעשרות, יכול לבקש בערב שבת מהמארח שיעשה אותו שליח להפריש עבורו תרומות ומעשרות, וכך יוכל בשליחות המארח להתחיל את תהליך הפרשת התרומות והמעשרות בערב שבת ולסיימו בשבת (משנה דמאי ז, א; ה; ירושלמי שם; רמב"ם מעשר ט, ז-ט).[2]

YouTube player

[1]. החזו"א (דמאי ט, י; יג) סבר שההפרשה נעשית בשבת בלבד, ולכן מברך בשבת לפני אמירת הנוסח וההפרשה. ומה שתקנו לומר בערב שבת נועד רק כדי שלא יראה כמפריש תרו"מ בשבת אלא כמי שהתחיל בהכנות לכך בערב שבת. אולם נראה שחכמים התכוונו שיתחיל להפריש בערב שבת בקריאת שם תרו"מ על הפירות, כאשר ההפרשה בפועל תיעשה בשבת. וכן נראה מלשון רמב"ם (מעשר ט, ט): "וצריך לרחוש בשפתיו בשעה שמפריש זו אחר זו, ואינו כמתקן בשבת שהרי הקדים תנאו". הרי שאף שעיקר קריאת שם תרו"מ נעשה בערב שבת, צריך לרחוש בשפתיו גם בשבת, יחד עם ההפרשה בפועל. וכן משמע מירושלמי (דמאי ז, א). ולכך נטה רשז"א, ונטה ללמוד מזה שאינו מברך לפני ההפרשה בשבת (שש"כ יא, הערות עז, עט). למעשה נראה שיברך לפני ההפרשה בשבת, שכן כל זמן שלא סיים את קיום המצווה, יכול לברך (שש"כ יא, יט. וכעין זה הורה מהרי"ל דיסקין, עי' משפטי ארץ יט, 11). לאחר שיפריש יהיו התרומות מוקצה, ולכן בעודן בידו יזדרז לעוטפן ולהניחן בפח (עי' פנה"ל שבת כג, טו).

[2]. בלא רשות, אין אדם יכול להפריש תרו"מ מפירות של חבירו, וממילא אינו יכול להתחיל בכך בערב שבת. אמנם בפירות דמאי התירו חכמים לאורח להתחיל בהפרשת תרו"מ בערב שבת ולסיים בשבת (ירושלמי דמאי ז, א; רמב"ם מעשר ט, ז).

'יש ברירה': ישנה עוד דרך להפריש תרו"מ בערב שבת מפירות שעדיין אינם בידו של האדם – על ידי הכלל 'יש ברירה', והיא נצרכת למצב שבו יתחילו לאכול מהפירות לפני שיוכל להפריש בפועל תרו"מ. לפי כלל 'יש ברירה' אפשר להחיל דין מסוים על דבר שזהותו אינה מבוררת עדיין, וכשתתברר בעתיד, יחול עליו הדין מעכשיו. לפי זה יכול אדם לומר בערב שבת שמה שיפריש בשבת לתרו"מ מפירות אלו ואלו, יחול כבר מעכשיו, ונמצא שאף שאוכלים מהפירות לפני ההפרשה בפועל, אין בזה איסור, שכן כאשר יפריש תרו"מ יתברר למפרע שהם הופרשו כבר מערב שבת, ונמצא שאכלו פירות מתוקנים. אלא שכידוע מחלוקת תנאים ואמוראים האם כלל זה מקובל להלכה (עירובין לו, ב – לח, א), ונפסק שסומכים על כלל 'יש ברירה' בדינים שמדברי חכמים, אבל בדינים מהתורה 'אין ברירה' (שו"ע יו"ד שלא, יא). לפי זה בפירות שגודלו לשם מכירה, שהם רוב מוחלט של הפירות בימינו, מותר להפריש תרו"מ מערב שבת על פי הכלל 'יש ברירה' (לעיל ח, א). בנוסף לכך, לרוה"פ רק דגן תירוש ויצהר, חייבים מהתורה (לעיל ח, א). ואף בפירות שבעל השדה לקח לביתו, שמעיקר הדין חיובם מהתורה, לדעת רמב"ם ורוה"פ בזמן הזה חיובם מדרבנן, וממילא אפשר להפריש מהם תרו"מ על פי הכלל 'יש ברירה'. (וי"א שגם כיום חיוב תרו"מ מהתורה כמבואר להלן יב, יא; יז). אמנם יש אומרים שהואיל ויסוד תרו"מ מדאורייתא אין אומרים בו 'יש ברירה' (מהרש"ל, חזו"א דמאי ט, כא). ובדגן תירוש ויצהר שאדם מגדל לצרכי ביתו, ראוי לכתחילה לחוש לדבריהם, ובשאר הפירות אין צריך לחוש לדבריהם (עי' שש"כ יא, הערה צג; משפטי ארץ יט, י-יא; קדושת הארץ כב, יט).

ה – הפרשת מעשר על המחובר

אין מפרישים מפירות תלושים על פירות שמחוברים לקרקע, או מפירות שמחוברים על פירות תלושים, מפני שהפירות המחוברים עדיין פטורים מתרומות ומעשרות (משנה תרומות א, ה).

אמנם בשעת הצורך אפשר להפריש תרומות ומעשרות מפירות תלושים על פירות מחוברים, על תנאי שהתרומות והמעשרות יחולו בפועל כאשר הפירות יקטפו, ובתנאי שהפירות המחוברים כבר ראויים לאכילה בשעת הדחק (כמבואר בהערה).[3]


[3]. ויאמר את כל הנוסח בעודם מחוברים, ויציין היכן בדיוק התרומות והיכן המעשרות, ויאמר שהם יחולו בפועל כאשר יקטפו את כל הפירות. שהואיל וניתן לקוטפם ולאוכלם, אינם נחשבים דבר שלא בא לעולם, וכבר אפשר להפריש מהם תרומות ומעשרות על תנאי שהם יחולו כאשר יקטפו (קידושין סב, א-ב; רמב"ם ה, ט). ובתנאי שהפירות התלושים שהופרשו לתרומות ומעשרות יישארו ראויים לאכילה עד שיקטפו את הפירות שעליהם הם הופרשו, ויהיה בהם כשיעור תרומות ומעשרות עבור הפירות שיקטפו. ובכל פעם שיקטוף פירות יאמר שהתרומות והמעשרות יהיו לפי מה שפירש בעבר (משפט כהן לה; קמט). הוסיף רע"א (גיליון הש"ס לקידושין סב, א), שעל פי אותו עיקרון אפשר גם להפריש תרו"מ ממחובר על המחובר, על דעת שההפרשה תחול אחר קטיפתם.       ←

והחזו"א (דמאי סו"ס יז) חידש, שכל האפשרות להפריש על מחובר היא בתנאי שהפירות המחוברים לא המשיכו לגדול אח"כ, אבל אם המשיכו לגדול, צריך לשוב ולהפריש תרו"מ על מה שהמשיך לגדול. אולם בנוסף לכך שלפי דבריו כמעט ואין תועלת ברעיון זה, קשה מאוד על דבריו, כי הגמרא התנתה הפרשה זאת בכך שהפירות יגיעו לשליש בישולם, היינו שיהיו ראויים לאכילה בשעת הדחק ולא יותר, ומשמע שימשיכו לגדול עד שיהיו בשלים לגמרי, ובפירות שהפרישו מתחילה פטרו אותם מתרו"מ (ולכן כמות הפירות שמפרישים צריכה להספיק לשיעור הפירות בעת קטיפתם). וכן דעת מרן הרב קוק זצ"ל (משפט כהן לה, קמט), הרב פרנק (הר צבי זרעים א' עה, ב), רשז"א (מנחת שלמה א, נה).

תפריט ההלכות בפרק

דילוג לתוכן