הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ג – האכלת בהמות וחיות

ג,א – זריקת חיטים בשבת שירה

כתב מ"א שכד, ז: "יש נוהגין לתת חטין בשבת שירה לפני העופות, ואינו נכון, שהרי אין מזונותן עליך". וכ"כ מ"ב לא. ובערוה"ש ג, ישב המנהג, "שהרי אין אנו טורחים בשבילם אלא בשבילנו, דמרגלא בפי ההמון שהעופות אמרו שירה על הים, ולכן אנו מחזיקים להם טובה, ואם כן הכוונה כדי לזכור שמחת שירת הים… ויש מי שכתב כיוון דכוונתינו לשם מצווה מותר (תוספת שבת)".

ג,ב – האכלת בעלי חיים הפקר

עיין שו"ע שכד, יא, ומ"ב לא, שמשמע שאסור להאכיל בעלי חיים הפקר משום טרחה שלא לצורך. ע"כ. וממילא אם המאכלים שלהם אינם ראויים לבני אדם או לבעלי חיים שאנו צריכים להאכיל, הרי הם מוקצה. ועיין בארח"ש יט, הערות קנז, קפח, קצא, שהביא דברי פוסקי זמנינו לגבי מקומות שאין בהם כמעט כלבים, האם הבשר החי והעצמות מוקצה. ועיין להלן כג, ג. והעיקר כפי שהבאתי מערוה"ש שכד, ב, שמצווה להאכיל בעלי חיים רעבים, ואין בזה טרחה שלא לצורך. וק"ו שמותר לתת שאריות לחתולי הפקר הואיל והם מועילים לאדם שרוצה שיאכלו את העכברים, העקרבים והנחשים שבקרבת ביתו, וכיוון שכך, נחשב קצת שמזונותיהם עליו.

תפריט