הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ו – טבילה ומדידה בשבת

ו,א – לתת מתנה לגוי – להיתר מבכירות ולהיפטר מטבילה

חידש בכתב סופר או"ח נט, שמותר לנכרי לקנות דבר מישראל על ידי משיכה, שהואיל וכל פעולת הקניין נעשית על ידי הגוי בלבד והיהודי אינו עושה כלום, אין איסור. אבל שאר פעולות הקניין שמתבצעות גם על ידי ישראל, אסורות. לפי זה כתב שאם יש לישראל בהמה מבכרת שעומדת להמליט, יוכל הגוי לקנותה במתנה במשיכה. והובא בשש"כ כט, הערה עח. ועיין בספר טבילת כלים פרק ו הערה ב* שהרחיב במקורות לכך.

אמנם אין דין זה מוסכם, וכן מצינו שלדעת מ"א ומ"ב שכג, לד, מותר להקנות כלי שטעון טבילה לגוי רק מפני שהכלי נצרך למצוות סעודת שבת, הרי שבלא צורך מצווה אין נותנים לגוי לקנות דבר.

ו,ב – האם לאחר שהקנו את הכלי לגוי אפשר להשתמש בו לעולם בלא טבילה

כתב הט"ז (שכג, ו; יו"ד קכ, יח), והובא במ"ב שכג, לה, שלאחר השבת צריך לטבול את הכלי, ואף שהגוי קנה אותו, כיוון שלבסוף יהיה נשקע הכלי תחת יד ישראל, הרי הוא כשלו. אלא שיטביל אותו בלא ברכה, הואיל ובפועל הוא קנוי לגוי, או שיטביל אותו עם כלי אחר ויברך על שניהם. ובספר טבילת כלים פרק ו הערה ב* כתב, שאפשר לתת את הכלי לגוי במתנה על מנת להחזיר במוצאי שבת, ואז יוכל לברך על טבילת הכלי, עי"ש.

ו,ג – מדידה

בנוסף לשקילה ומדידת אורך ורוחב, גם מדידה בכלים שיש בהם סימונים למדידת נפח אסורה.

אבל אם משתמשים בכלי שיש בו סימונים כסתם כלי ולא כדי למדוד – מותר. כגון שבא אדם לחנווני ומבקש שימלא לו כלי מסוים עד קו מסוים ואת הכלי הזה הוא לוקח לביתו עם תכולתו (שו"ע שכג, א, מ"ב ב-ג). לפיכך מותר לשתות בכוס חד פעמית שנועדה למדידה (200 מ"ל).

אסור להשתמש בבקבוק של תינוק כדי למדוד כמות נוזלים ואח"כ להעבירה לכלי אחר, כי רק כאשר משתמשים בו לשתיה מותר. וכ"כ בשבת בשבתו (שכג, ע' קי). אמנם במנו"א ח"א י, יט, היקל בזה, ואין דבריו נראים.

ו,ד – מדידה בלא לדייק

כתב הרמ"א שכג, א (עפ"י הגה"א ביצה ג, יד, ומרדכי ביצה תרפו), שאין איסור למדוד בכלי שמיועד למדידה כאשר אינו מדייק במדידה. וכ"כ בשש"כ כט, לו. ומדברי השו"ע משמע שמחמיר. וכתב במ"ב  תק, ח, שההיתר למדוד כשאינו מדייק הוא דווקא במדידה בתוך כלי שיש בו שימוש גם כדי לערות את המשקים והמאכלים, אבל אין מזה היתר לשקילה, משום שאין שוקלים אלא כדי למדוד, וגם כשאין מדייקים נראים כשוקלים. וכ"כ בערוה"ש תק, ו, ומ"ב תק, ח. וכן במדידת אורך יש לאסור (שבת בשבתו עמ' קיב).

ו,ה – מדידה לצורך מצווה וחולה

למדוד לצורך מצווה מותר, כמבואר במשנה שבת קנז, א, ושו"ע שו, ז. וביאר התוס' (קכו, ב, 'ומדבריהן') שאף שבתוספת אוהל שדומה לבניין לא הקילו לצורך מצווה, במדידה לצורך מצווה הקילו מפני שהוא "לא הוי איסור כל כך אלא משום דהוי כעובדא דחול". וכן מובא במ"ב שו, לד.

ונראה לבאר שאף שעצם יסוד איסור עובדין דחול חמור יותר שיסודו בדברי הנביאים, מכל מקום למעשה הוא קל יותר, שכן למדנו חפציך אסורים אבל חפצי מצווה מותרים (שבת קיג, א). וזאת משום שבאמת כאשר מדובר בצרכי מצווה אין פגיעה בצביון השבת. ואף שגם כשהוא לצורך מצווה הוא נראה דומה לעובדין דחול, הקילו בו, ומבחינה זו איסור עובדין דחול קל יותר כדברי התוס'. אבל הסייגים הרגילים שעשו חכמים, כדי שלא יגיע אדם למלאכה עצמה, חמורים יותר בזה שגם לצורך מצווה החמירו בהם. ועיין בילקוט יוסף ח"ב עמ' רכה.

לגבי שקילת מצה לשיעור כזית: בשש"כ כט, מ, וילקוט יוסף ח"ב עמ' קסח, התירו. ואילו בכה"ח שו, סג, ושו"ת קנין תורה ה, כב, אסרו.

מותר למדוד לצורך חולה שאין בו סכנה, לפיכך מותר למדוד לו לחץ דם ודופק (שש"כ מ, ב). מותר למדוד חום במדחום מיכני (שש"כ מ, ב). מותר לאישה למדוד חום כדי לדעת מתי ימי הביוץ שלה (ציץ אליעזר יא, לח).

וצריך עיון לגבי מדידת דופק לבריא, ואולי כיוון שאינו מודד אלא רק סופר, אין בזה איסור.

ו,ו – ספירת מרצפות

כתב בשש"כ כט, לג, בשם רשז"א, שמותר לספור מרצפות ולחשב על פיהם את אורך החדר, מפני שאין בזה מדידה אלא רק ספירה וחישוב. אבל במהדורה החדשה כט, לה, והערה צד, כתב שרשז"א חזר בו מהיתרו.

תפריט