הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ג – מוקצה מחמת גופו

ג,א – ענפים ועשבים מחוברים

ענף מחובר הוא מוקצה, ורק אם יעשה בו מעשה, כמו לחברו לדלי כדי לשאוב מן הבאר, אינו מוקצה (שבת קכה, ב, מ"ב שח, פא). וכ"כ במ"ב שלו, כד, שעשבים מחוברים מוקצה, ואם נתלשו ונדבקו לנעליו, אסור להסירם בידיים. ולכאורה יש לשאול על מה שכתב בשו"ע שיב, ו: "מקנחים בעשבים לחים אפילו הם מחוברים ובלבד שלא יזיזם". (וכוונת לא יזיזם – לא יתלשם, מ"ב יט, עפ"י אחרונים). וצריך לומר שהכינו אותם לצורך קינוח. או שמדובר במצב של חוסר ברירה וכפי שלמדנו שמפני כבוד הבריות הקילו במוקצה (שו"ע שיב, א). (ולמ"א ו' לפירוש הפמ"ג, לא יזיזם בידו אלא רק בגופו).

מי שהולך בשביל, וענפים חוסמים את דרכו, יכול להסירם בידו, שכן מותר לטלטל מקצת מהמוקצה לצורך דבר המותר, כמבואר להלן כג, יד, ד. ואמנם בארח"ש יט, קלח, החמיר בזה, וכתב שרק באחורי ידו מותר להסירם, שהוא טלטול בגופו, וזאת משום שהוא סובר שגם טלטול מקצת מוקצה לצורך דבר מותר – אסור (שם הערה תסב). אולם כמבואר שם דבריו אינם מוסכמים.

ג,ב – שיירי מאכלים שהושלכו לאשפה

אמר רשז"א (שש"כ כ, הערה צו, והערה צג), שאם האשפה מטונפת עד שסולדים להוציא את שיירי המאכלים מתוכה, למרות ששיירי המאכלים מצד עצמם עדיין ראויים לכלב, נעשו מוקצה, כי מבחינת האדם נפסלו לגמרי.

ג,ג – טלטול פסולת שבטלה לדבר שמותר בטלטול

שבת קמב, ב: "תנן: הבורר קטנית ביום טוב… ובית הלל אומרים: בורר (את הפסולת מן האוכל) כדרכו בחיקו ובתמחוי. ותניא, אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים – שהאוכל מרובה על הפסולת, אבל פסולת מרובה על האוכל – דברי הכל בורר אוכל". ביארו התוספות ('שאוכל'), שבמקרה שהאוכל מרובה, הפסולת בטלה אליו, ואינה מוקצה, ולכן מוציא את הפסולת מן האוכל וזורקה. וכן מובא ברמב"ן, רשב"א וריטב"א (דלא כרש"י שבאר כדי למעט בטרחה).

שאלה הגמ', והרי כשהאבן על פי החבית, אמרה המשנה שיגביה את החבית ויטה אותה כדי להפיל ממנה את האבן, והלא תכולת החבית מרובה מהאבן, ואם כן לכאורה לרשב"ג צריך להיות מותר ליטול את האבן בידו ולהסירה. ותירצה, שהואיל ואי אפשר ליטול את היין בלא להסיר את האבן, הרי זה דומה למצב שהפסולת מרובה על האוכל, ואסור לטלטל את האבן.

מכאן למדו שביתת השבת (מלאכת בורר בבאר רחובות כד), וחזו"א מז, טו, שדבר מוקצה שאין לו חשיבות, כגון פסולת, שמונח באופן שהוא טפל לחפץ של ההיתר, אין לו דין מוקצה, ומותר לסלקו מהחפץ המותר. והובא בארח"ש יט, עמ' צז.

לפי זה מותר להסיר זבוב מהכוס או הקערה (כשאין איסור בורר), שהואיל והזבוב טפל אין איסור לטלטל אותו מדין מוקצה (שביתת השבת, חזו"א). וכן מותר לגרור בציפורן לכלוך הדבוק לבגד או לבשר. וכן מותר להסיר חוטים או נוצות המונחים על הבגד. וכן מותר להסיר לכלוך מתחת הציפורן (שו"ע שב, ז, רמ"א שב, א, באו"ה קסא, א, 'הוא', בשם א"ר, שביתת השבת). וכן מותר לגרד לכלוך הדבוק לכסא או לשולחן, וכן מותר להדיח כלים מלכלוך הדבוק בהם משום שהמוקצה בטל אגב ההיתר (שלמי יהודה פ"ד הערה ח בשם רשז"א).

תפריט