ט,א – תוספת נוסע כרוכה באיסור תורה של הבערה
גם כשרכב ממילא צריך לנסוע, כל נוסע שמצטרף גורם להגדיל את ההבערה, ויש בזה איסור תורה. ואמנם כתב בשש"כ מ, פג, והערה קפג, שנוסע אחד ברכב גדול אינו גורם לתוספת הבערה. (ועיין בנשמת אברהם רעח, ד, 47, שכתב שהרב נויבירט חזר בו, אבל במהדורה החדשה התחזק בדעתו וחזר לכתוב כמו במהדורה הקודמת). ויש אומרים שלמרות שברור שכל תוספת משא משפיעה על הבעירה, כל זמן שקשה למדוד זאת, מפני שזו תוספת שאינה משמעותית, אין בזה איסור. אבל נלענ"ד, שאפשר לומר זאת רק כאשר אין מעוניינים בתוספת הזאת, אבל כאשר מעוניינים בה, כגון הנוסע הנוסף שנזקק לתוספת הזאת, אזי יש בזה איסור.
וצריך עיון, היאך מתירים (בהרחבה לעיל ו, ד) לקחת לנסיעה דברים שאינם הכרחיים לחולה, כדוגמת ספר קודש ובגדים נוספים, והלא כל תוספת משקל משפיעה על המנוע. ואולי יש הבדל בין אדם למשא, מפני שבהעלאת המשא לרכב עוד לא נעשה מעשה איסור, ורק לאחר מכן בגרמא, כאשר הרכב מתחיל לנסוע מתווספת הבערה בעקבות תוספת המשא, וכיוון שהוא לצורך החולה או המלווה, אין לאסור בגרמא. אבל כאשר אדם עצמו עולה לרכב, הוא בוחר להיות שם בכל משך הנסיעה, ורוצה בתוספת ההבערה, ולכן אין להחשיב זאת כגרמא. ואין זה דומה לעלייה במעלית, כאשר המנוע שם מתכוונן לפי המשקל, מפני שבמעלית המנוע עובד מעצמו, ולא אכפת לאדם כיצד יעבוד, וגם לא אכפת שבמשך כל השבת יוציא יותר אנרגיה כדי להיות מסוגל לשאת תמיד את המשא הכבד ביותר. אבל כאן שיש נהג יהודי, הרי הנהג לוחץ על הדוושה לשאת את כולם, והוא צריך להוסיף הבערה כדי לשאת אותו.
