י – נסיעת רופאים ואחיות לתורנות בשבת וחזרתם לביתם

פורסם בקטגוריה פרק כז - פיקוח נפש וחולה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

י,א – באיזה אופן מותר ליוצאים להציל לחזור לביתם

במשנה עירובין מד, ב, למדנו שהתירו ליוצאים להציל מחוץ לתחום ללכת אלפיים אמה לכל רוח. וכתבו התוס' 'כל' שהתירו "סופם משום תחילתם", שאם לא היו נותנים להם אלפיים אמה, היו מתרשלים מלצאת להציל. וכן התירו בר"ה כג, ב, למיילדת שיצאה מחוץ לתחום ללכת אלפיים אמה כאנשי העיר. וכתב במ"א תצז, יח, שרק איסורי דרבנן התירו על פי שיקול זה. וכן באר בציץ אליעזר יא, לט. וכתב בהר צבי או"ח ב, י, שאפילו איסורי חכמים לא תמיד התירו, ולכן לא התירו ליוצאים להציל לחזור למקומם אלא רק ללכת אלפיים אמה. וכ"כ רשז"א במנחת שלמה א, ח.

אמנם כתב בחת"ס או"ח רג, וח"ו צט, שהתירו סופם משום תחילתם גם באיסורי תורה, ולכן התירו לעדי החודש להמשיך ללכת לירושלים תוך חילול שבת בטלטול ברה"ר גם כשהיה ברור שאין בהם צורך. וכיוצא בזה התיר באג"מ או"ח ד, פ, לאנשי הצלה לחזור לביתם בחילול שבת דאורייתא. וכן מסר הרב קנייבסקי בשם חזו"א (ארחות רבנו ח"א אות ריג), שהתיר לרופא לחזור בנסיעה במכוניתו לביתו כדי שלא להכשילו לעתיד לבוא.

ובמנחת שלמה א, ח, חלק על האג"מ, ולדעתו אפילו איסורי דרבנן לא התירו תמיד משום תחילתן. אבל במנחת שלמה תנינא ס, יא, התיר לחזור על ידי נהג גוי בתוך י"ב מיל, שאיסורו מדרבנן לכל הדעות, הואיל וכך כבר הורה זקן (חת"ס בחו"מ ה, קצד). ויש לחשוש שאם לא יתירו, לא ירצו להתנדב להציל. ועיין שש"כ מ, פא. ופג, ונשמת אברהם רעח, ד, 47. ועיין בארח"ש כ, נט-סא, ובסימן ה' שבסוף הספר.

והנראה שאם לא נתיר לרופאים ואחיות לחזור לביתם גם מעבר לי"ב מיל, ינסו להשתמט ממשמרות השבת, ולכן על ידי נהג גוי יש להתיר גם את זה, וכמה סיבות לכך: א' לדעת הרא"ש והרשב"א ורוב הראשונים איסור תחומין מדרבנן (להלן ל, א). ב' גם לרי"ף ולרמב"ם שמעבר לי"ב מיל האיסור מהתורה, כאשר היהודי עולה על הרכב שהגוי מסיע, יתכן שאינו עובר באיסור תורה, הואיל ואינו עושה מעשה של יציאה מחוץ לתחום. ג' הואיל והם נוסעים בכרמלית, יש סוברים שאין בזה איסור מהתורה (עיין בבאו"ה תד, 'והואיל'). ד' גם אם יש ביציאה מחוץ לתחום בכרמלית איסור תורה, אולי כיוון שהם בתוך רכב שהוא רשות היחיד, אין ביציאה מחוץ לתחום איסור תורה (סברת הגרז"ן). ה' אם הנוסע יושב מעל גובה י' טפחים, יש ספק אם יש לו איסור תחומין (עיין שו"ע תד, א). ו' נראה להלכה שהעיקר כדעת הסוברים שכאשר יש לחשוש שלא ירצו להציל, יש להקל גם באיסורי תורה.

אבל כאשר מדובר על החולה והמלווים, אין לחשוש שלא ירצו להציל את עצמם, כי רק כאשר המתנדבים והרופאים והאחיות צריכים לבטל את עצמם פעמים רבות מעונג שבת יש לחשוש שימנעו מכך, אבל לא כאשר הדבר קורה לעיתים רחוקות ולא כאשר הוא לצורך עצמם. אלא שעדיין אפשר להקל לחולה לחזור עם נהג גוי, שמלאכת גוי מותרת לחולה (ועיין בהר צבי יו"ד רצג שאכן איסור נסיעה על ידי נהג גוי הוא מדרבנן). אבל למלווים אין היתר לחזור גם על ידי גוי, וכפי שכתבתי בהלכה ט' והערה 9, אלא אם כן הם נוסעים לצורך הטיפול בחולה.

אמנם מותר גם לקרובי משפחה לכבות את הרכב ואת הפנסים אחר הבאת החולה לבית החולים, וכפי שכתבתי בהלכה ו, והערה 6, משום שאין זה רק איסור דרבנן אלא 'שבות דשבות', שעצם הכיבוי אסור מדרבנן, וכשהוא נעשה בשינוי הוא 'שבות דשבות'. ונראה שגם כאשר הכיבוי בשינוי גורם להדלקת הפנסים לשניה – מותר, שהואיל ואין רצונו בכך, גם מצד זה האיסור דרבנן, והרי זה 'שבות דשבות' במקום הפסד.

פורסם בקטגוריה פרק כז - פיקוח נפש וחולה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן