הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ז – ה'עירוב' במקום שגרים בו מחללי שבת

ז,א – ה'עירוב' במקום שגרים מחללי שבת

שו"ע שפה, א: "צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות, אבל עירוב אינו מועיל כיוון שאינו מודה בעירוב". וכן כל מי שאינו מודה בעירוב, אינו מצטרף לעירוב (מ"ב ב).

בשו"ע (שפב, א) כתב, שכאשר גר גוי בחצר עם היהודים, אינו יכול להיות שותף בעירוב, ולכן, בנוסף לעירוב שהם מניחים שם עליהם לשכור ממנו את רשותו. אבל לא מועיל שיבטל להם רשותו, כיוון שגזרו חכמים (עירובין סב, א) לשכור דווקא, "שמא ילמוד ממעשיו של עכו"ם, הטריחוהו והפסידוהו חכמים לישראל הדר עמו, כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת ויצא משם" (רש"י שם).

בשו"ע (שפה, ג) כתב: "ישראל מומר לעבודת אלילים או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן, הרי הוא כעובד אלילים. ואם אינו מחלל אלא בצינעה, אפילו מחללו באיסור דאורייתא, הרי הוא כישראל ומבטל רשות". וביאר מ"ב שפה, ה, שדין המומר כעובד אלילים לעניין שאינו יכול לבטל רשות, אלא יש לשכור ממנו את רשותו.

כתב טור (שצא, א): "צריכין לשכור מכל חצר וחצר של גוי, ואין מספיק במה שישכור משר העיר". וביאר שם ב"י באריכות, שדברי הטור רק במקום שאין בסמכות שר העיר להוציא את הדיירים מבתיהם, או לפחות להניח בבתיהם כלים בשעת מלחמה. אבל אם שר העיר רשאי להניח בבתיהם כלים בשעת מלחמה שלא מדעתם, השכירות ממנו מועילה. וכ"כ בשו"ע (שצא, א).

ולגבי מקום שאין בסמכות שר העיר להשתמש בבתים אפילו בשעת מלחמה, הביא ב"י שם את דברי הריב"ש (תכז) שאפשר לשכור ממנו את הרשות שיש לגויים בשטח הציבורי, ואמנם שכירות זו אינה מתירה להוציא מבתי הגויים ולהכניס אליהם, אבל מתירה להוציא מבתי היהודים ולהכניס אליהם. וכ"כ רמ"א (שצא, א). וזה על פי הדין שמי שביטל לציבור את רשות חצרו ולא את רשות ביתו, בתי שאר האנשים מותרים עם החצר וביתו אסור (שו"ע שפ, א). וכיוון שיש חשש שאולי אין בסמכותו של שר העיר להשתמש בבתי התושבים אלא רק בשטחים הציבוריים, סיים הריב"ש: "ומכל מקום טוב לכם להישמר שלא להכניס ולהוציא לבתי הגוים, רק מבתי היהודים זה לזה דרך המבוי".

כתב חזו"א (או"ח פז, יג): "ואנו ששוכרין מן השר או מאריסו שכירו ולקיטו, אע"ג דיש בעיר מחללי שבת בפרהסיא ומחללי בצינעא, ובלתי מאמינים – משום דלמחללי שבת בפרהסיא מהני שכירות רעועה וכמש"כ לעיל סי' י"ח. ולמחללי שבת בצינעא לתיאבון מהני עירוב. ולבלתי מאמינים אף אם אינם מחללי שבת בפרהסיא מ"מ דינן כמומר ומהני שכירות, דלדידן ליכא מחזיקים בקצת המצוות, והמכחישים אין להם חלק כלל באמונה, ודינם כעובדי כו"מ".

תפריט