ז,א – שינוי מקום
בספרי זמננו האריכו רבות בהגדרת שינוי מקום, ובחרתי לקצר, כדי להדגיש את הכללים. ועיין וזאת הברכה ע' 56-59, וברכת ה' ח"ג יא, י-יג. ובפניני הלכה שבת ה, י, כתבתי דין קידוש במקום סעודה, שהוא שווה לדין שלנו: "לכתחילה יש לקדש ממש במקום הסעודה, אך כשאי אפשר לסעוד ממש במקום הקידוש, צריך לדעת שנאמרו שלוש הגדרות בדברי הראשונים, עד היכן יכול אדם להתרחק ועדיין הוא נחשב כמי שאוכל במקום הקידוש. א' כל המקומות שבאותו חדר, אפילו אינם רואים זה את זה, נחשבים כמקום אחד (רמב"ם, תוס' ורא"ש). ב' אם רואה ממקום הקידוש את מקום הסעודה, אפילו אם הוא בבית אחר או בחצר, נחשב מקום אחד (רב שר שלום). ג' אם היתה דעתו בעת הקידוש לעבור לחדר אחר שבאותו מבנה, נחשב עדיין מקום אחד (רב ניסים גאון).
בשעת הדחק, אפשר להסתמך על כל אחת משלוש ההגדרות, וכשאפשר מוטב לאכול במקום שעונה על שתים משלוש ההגדרות. למשל, אם נאלץ לאכול בחדר אחר, אז מוטב שיחשוב על כך שיאכל אח"כ בחדר האחר וגם יעמוד במקום שיוכל לראותו (שו"ע רעג, א, מ"ב ושעה"צ שם)". ע"כ.
ז,ב – יציאה למרפסת וחדר מדרגות
לגבי יציאה למרפסת וחדר מדרגות, לא כתבתי שאפילו אם דעתו לכך לכתחילה לא יצא, כי אם הוא מאוד רגיל בזה, עד שחדר המדרגות והמרפסת נחשבים אצלו כמקום אחד עם המטבח לעניין אכילה, נראה שלגביו אין בזה שינוי מקום, ומותר לו לצאת לשם לכתחילה. וכן הדין בסוכות, שרגילים לצאת מהסוכה לבית.
ומאידך, לאדם אחר, גם אם יכוון בדעתו לצאת לחדר המדרגות או למרפסת באופן חד פעמי, לא יהיה זה לכתחילה, הואיל ואלו מקומות שמחוץ לביתו. אמנם בשעת הצורך, אפשר לסמוך על כך שהמרפסת וחדר המדרגות טפלים לבית, וכן על הדעה שדעתו קובעת, שאם חשב לאכול בשני המקומות, אין המעבר ביניהם מהווה הפסק.
ז,ג – כיצד נכון לנהוג כששותים מים בבית אחד ואח"כ קפה חם בבית אחר
כאשר הנני שותה מים בבית, ואח"כ הולך עם כוס קפה חם לחדר הלימוד שבבית הסמוך, מנהגי שלא לברך 'בורא נפשות' בבית, שכן אין המים טעונים ברכה אחרונה במקומם. ועל הקפה אני מברך שוב 'שהכל' בחדר הלימוד, שכן שינוי מבית לבית שאינו נראה מהמקום הראשון, הוא שינוי גמור, ואין הדעת מועילה בזה. ובזה שאני דוחה את 'בורא נפשות' לחדר הלימוד, אני מרוויח ברכה אחרונה גם על הקפה. שבלא זה, כיוון ששותים אותו חם, יש ספק אם לברך עליו (עיין להלן י, י).
