ו – היסח הדעת

פורסם בקטגוריה פרק ט - כללי ברכה ראשונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ו,א – בירך ברכה אחרונה בלא משים

מי שהסיח דעתו לגמרי מלאכול או לשתות עוד, אף שהיה בטעות כגון שחשב שנגמר האוכל ונתברר לו שלא נגמר, או שחשב שהוא צריך ללכת ולבסוף התברר לו שאינו צריך ללכת – חייב לברך שוב ברכה ראשונה אם רוצה לאכול ולשתות עוד (ברכי יוסף קטז, ג, חיי אדם נט, ח).

אבל אם הוא אינו מעוניין לסיים את אכילתו, אלא שהתבלבל ובירך ברכה אחרונה, נחלקו הפוסקים בדינו: יש אומרים שכיון שבירך ברכה אחרונה על מה שאכל, אם ירצה להמשיך לאכול, יצטרך לשוב ולברך ברכה ראשונה (כך משמע ממאמ"ר קצ, ה, נהר שלום שם, א, וערוה"ש שם, ב). ולדעת רוב הפוסקים, כיון שלא הסיח דעתו מלאכול עוד, ומה שבירך היה בטעות, לא יברך ברכה ראשונה על המשך אכילתו (מ"א קצ, ג; שו"ע הרב שם, ז; ערך השולחן שם, ג; חיי אדם מט, יד; ברכ"י קלז, ג; זכור ליצחק נב; קצות השולחן נו, ח, ובית מנוחה).

ולמעשה, הרוצה להמשיך לאכול או לשתות, לא יברך ברכה ראשונה כדעת רוב הפוסקים, ועוד שספק ברכות להקל. וכן כתב חזון עובדיה פסח עמ' ק הערה ז. ולכתחילה עדיף שלא ימשיך לאכול או שיעשה הפסק ובכך יסיח דעתו לגמרי ויחזור לאכול בברכה (כה"ח קצ, ח). ועיין בברכ"ה ח"ג יא, ז-ח, וברכת יוסף נא.

פורסם בקטגוריה פרק ט - כללי ברכה ראשונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן