ד – בורא נפשות

פורסם בקטגוריה פרק י - ברכה אחרונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ד,א – בורא נפשות – מנהג מחייב

מהגמרא ברכות מד, ב, עולה שברכת 'בורא נפשות' לא היתה חיוב גמור: "אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו: על הביעא ועל מיני קופרא (בשר) בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות וכו'. אבל ירקא – לא; ורבי יצחק אמר: אפילו ירקא, אבל מיא – לא; ורב פפא אמר: אפילו מיא. מר זוטרא עביד כרב יצחק בר אבדימי, ורב שימי בר אשי עביד כרבי יצחק, וסימנך: חד כתרי ותרי כחד. אמר רב אשי: אנא זמנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו. תנן: כל שטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו. בשלמא לרב יצחק בר אבדימי – לאפוקי ירקא, לרבי יצחק – לאפוקי מיא, אלא לרב פפא לאפוקי מאי? לאפוקי מצוות. ולבני מערבא דבתר דמסלקי תפילייהו מברכי אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חקיו – לאפוקי מאי? לאפוקי ריחני".

פני יהושע: "בגמרא אמר רבי יצחק בר אבדימי משום רבינו, על הביעא ועל מיני קופרא וכו' ולבסוף מברך בורא נפשות רבות אבל ירקא לא ור' יצחק אמר וכו'. ולא איתברר שפיר הנך טעמי דהנך אמוראי. ונראה דרבי יצחק בר אבדימי סבר, דנהי דברכה ראשונה שייך בכל דבר משום דאסור להנות מן העולם בלא ברכה, מ"מ לענין ברכה אחרונה דלא שייך האי טעמא אלא דאסמכוה רבנן אקרא דואכלת ושבעת דכתיב בז' מינים, משום הכי בעינן דומיא דהנך שבעה מינים דחשיבי, ומיני קופרא נמי חשיבי טובא, וביצה נמי חשיבא, כדאיתא בסמוך כל שהוא כביצה ביצה טובא הימנו. משא"כ ירקא דלא חשיבא כלל, כדאמרינן בסמוך כל ירק מוריק ואמרינן נמי אוי לבית שהלפת עוברת בתוכו ואין לאוכלו אחר ד' שעות. ורבי יצחק אמר, אפילו ירקא משום דישנו בכלל ואכלת ושבעת, משא"כ מיא דלא חשיבא כלל ואינו מין אוכל. ורב פפא אמר, אפילו מיא משום דשתייה בכלל אכילה ולא ממעט אלא ברכת המצות או ריחני דלא שייכי כלל באסמכתא דואכלת ושבעת. כן נראה לי נכון". ועיין יבי"א ח"ה יח, שהביא שלדעת רש"י, רוקח והגר"א, גם היום הוי רשות. אמנם צריך לומר, שהואיל ונהגו הכל לברך 'בורא נפשות' מצד המנהג נעשה כחובה.

ועיין במצוות ראיה סי' רז, למרן הרב, שהעלה אפשרות שמה שאמר רב אשי שכאשר זכר עשה ככולם, הכוונה שאכל יחד את כל המינים, ואז יכל לברך בלא ספק 'בורא נפשות'. וא"כ לכאורה כשאינו אוכל הכל הוא בספק ברכות. והסיק שאכן אין חיוב לברך על מין אחד מהמסופקים 'בורא נפשות', אלא שכך נהגו, וכיוון שנהגו אפשר לברך על כל מין ומין. ולכן גם אין מזכירים בסיום שם ה', אף שמעיקר תקנת הברכה יותר נראה שצריך להזכיר ה', אלא שכל אמירתנו את הברכה מצד המנהג, וכך נהגו. ועיין עוד בהמשך.

ד,ב – בנוסח 'בורא נפשות'

בירושלמי מובא שחותם "ברוך אתה ה' חי העולמים", וכך נהג הרא"ש. אבל בבבלי לא כתובה חתימה בברכה, וכן פסקו תר"י, רשב"א ושו"ע רז, א. וכך המנהג. לנוסח ספרד אומרים 'שבראת' עם 'ת', ולחלק מאשכנזים 'שברא'. למנהג ספרדים 'חי' בפתח, ואשכנזים בצירי. נוסח הברכה הוא: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא[ת] להחיות בהם נפש כל חי, ברוך חי העולמים". ועיין בירור הלכה לברכות מד, ב.

ד,ג – הערה 5 – המברך 'בורא נפשות' במקום 'מעין שלוש'

כתבתי: "אם בירך 'בורא נפשות', לא יברך שוב 'מעין שלוש', לחוש לסוברים שכבר יצא בברכת 'בורא נפשות' (יבי"א ח"א יב, ז)". ואמנם בפס"ת רח, א, הבין ממ"ב (כנראה רב, נה, שכתב שבורא נפשות אינה פוטרת מעין שלוש אפילו בדיעבד) שפסק כדעת רוה"פ שלא יצא ולכן צריך לחזור ולברך 'מעין שלוש'. אולם לענ"ד אין הכרח להבין כך במ"ב (רב, נה), כי אפשר שכוונתו שגם כאשר אינו יודע לברך 'מעין שלוש', לא יברך במקום זאת 'בורא נפשות'. שעל זה דיבר שם בבאו"ה ד"ה 'ובורא נפשות'. ומ"מ למעשה, נראה שאם כבר בירך יש לחוש לדעת כנה"ג ודעימיה שסוברים שכבר יצא, ולא יחזור לברך.

פורסם בקטגוריה פרק י - ברכה אחרונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן