ג – מדיני ברכה 'מעין שלוש'

פורסם בקטגוריה פרק י - ברכה אחרונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ג,א – טעם הסוברים שדיני 'מעין שלוש' כמו דיני ברהמ"ז

בפשטות הסוברים שצריך להיזהר ב'מעין שלוש' במה שנזהרים בברהמ"ז, הם הסוברים שברכת 'מעין שלוש' מהתורה (בה"ג, רא"ש ורשב"א), וממילא צריך להקפיד במה שמקפידים בברהמ"ז, שתהיה במקום האכילה ובישיבה. אולם גם הרמב"ם (ברכות ד, א) שסובר שהיא מדברי חכמים, פסק ש'מעין שלוש' צריכה להיאמר בישיבה ובמקום האכילה. וכן פסק בשו"ע קפג, י, קפד, ג, למרות שפסק למעשה שהיא דרבנן (רט, ג). וצריך לומר, שהואיל ויש בה חשיבות, שתקנו אותה מעין שלוש הברכות שמהתורה, קבעו חכמים שגם בה יש להקפיד בכל הדברים שתקנו להקפיד בברהמ"ז. ועיין בברכ"ה ח"ב ב, סה.

ג,ב – משקלה של הכוונה בברכה אחרונה, התכוון להוציא מאכל מסוים בלבד האם פטר בעל כורחו מאכלים אחרים

נחלקו האחרונים בדין מי שכיוון לפטור מאכל אחד, האם פטר גם את המאכל השני שלא התכוון לפוטרו. ותחילה נברר את הדין כאשר התכוון להוציא בברכתו מאכל מסוים בלבד ולא מאכלים נוספים.

לדעת הפמ"ג (פתיחה להלכות ברכות סע' י ד"ה 'מריש הווא אמינא', ובסימן רז, א"א א), ושו"ת מהר"ש גרמיזאן יד (מובא בילקו"י ריא, ד), האוכל פירות שאינם ממין שבעה ושתה מים, ובירך 'בורא נפשות' תוך שהוא מכוון על המים בלבד, כי חשב שחובה עליו לברך ברכה בפני עצמה על הפירות, למרות שלא כיוון לכך, פטר בברכת 'בורא נפשות' שבירך על המים גם את הפירות. שאין דין ברכה אחרונה כדין ברכה ראשונה, שברכה ראשונה מועילה רק למה שהוא מכוון לפטור ומה שבדרך כלל הוא רגיל לפטור, אבל בברכה אחרונה הוא פוטר אפילו דברים שחשב שאינו פוטר, שכן הברכה מצד עצמה פוטרתם, שבברכתו הודה לה' על כל הנמצא במעיו. וכך כתב בברכת ה' ח"ג ט, א, 7. וכן מבואר בדברי הליכות עולם ח"ב, עמ' קח.[1]

אבל לדעת רב פעלים ב, לב, אם חשב שאינו פוטר בברכתו מאכל מסוים, אכן לא פטרו. שכך פסק לגבי אדם שאכל אורז ושתה מים, ובירך 'בורא נפשות' על המים תוך שהוא חושב שעל האורז יצטרך לברך 'על המחיה', למרות שבאמת ברכת 'בורא נפשות' פוטרת את האורז, כיוון שחשב שלא פטרתו, למעשה בברכה שבירך לא פטר את האורז, ועליו לחזור ולברך 'בורא נפשות' על האורז. כלומר, דין ברכה אחרונה כדין ברכה ראשונה, ומה שחשב שאינו פוטר בברכה, אכן לא פטר. וכן משמע שהסכימו לדבריו בשו"ת קול גדול, שער אשר ודעימם (שדבריהם יובאו בהמשך).

וכן כתב בספר הבתים ט, ב, בשם הראב"ד – מי שאכל שני מינים שברכתם שווה, כגון סולת ומעשה קדרה או פת הבאה בכיסינין, ובירך על אחד 'מעין שלוש' ולא נתכוון אלא על אותו המאכל בלבד, אינו פוטר את המין האחר, וצריך לשוב ולברך על המין השני 'מעין שלוש'. וכן כתב בשו"ת זכור ליצחק (מובא בברכת ה' ג, ט,7). וכך כתבו בהר צבי א, טו וקה, ואור לציון ח"ב יד, כד.

ג,ג – הלכה למעשה – ספק ברכות להקל

מצד הסברה היה נראה יותר שהמכוון לפטור מאכל אחד בלבד, לא פטר מאכלים אחרים, שכן כוונתו היא העיקר. ולכן האוכל כמה מאכלים שברכתם האחרונה שווה, ושכח לגמרי שאכל מאכל מסוים, אם אח"כ יזכר שאכל גם מאכל זה, מצד הסברה היה נראה שצריך לחזור ולברך עליו ברכה אחרונה. אולם כיוון שיש בזה ספק ברכות, למעשה לא יחזור לברך.

ולדעת הפמ"ג, אפילו אם כיוון במפורש שלא לפטור מאכל מסוים, אין כוונתו מועילה, אלא בעל כורחו המאכל הנוסף שברכתו זהה נפטר. וצ"ע אם יש מקום לחוש לדעתו, שכן רבים לא קיבלוה, וספק אם יש עוד מי שיסבור כמותו במקרה כזה.

ג,ד – בירך סתם על מין אחד פטר מין אחר שלא חשב עליו

כתב מהר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול, ח, שהאוכל פירות שאינן מין שבעה ושתה מים, ובירך על המים 'בורא נפשות' מבלי לזכור שהוא צריך לברך גם על הפירות, פטר את הפירות בברכתו, דכיוון שבירך פטר כל מה שאכל, ואין צריך לכוון בפירוש שברכה זו פוטרת את כל המינים שאכל.

וכן מבואר בחיי אדם נ, ט; ברכי יוסף רח, ז; שערי תשובה רח, ט, על פי מהר"י מולכו ושו"ת הלק"ט. וכן יסכימו בוודאי הפמ"ג ודעימיה שהבאנו לעיל. וכן נראה שיסכימו גם רב פעלים ודעימיה וכדמוכח מדברי רב פעלים שם.

וכן כתב בשער אשר א, ד, אך סייג הדברים וכתב שהוציא רק מינים הפחותים בחשיבותם מהמין שבירך עליו. וכן כתב ההפלאה (ע' מד, ב) כמובא בפסת"ש רז, 3. אך מדברי מהר"ם בן חביב ורוה"פ משמע שפוטר גם דברים מעולים בחשיבותם.

ולכן האוכל כמה מינים שברכתם האחרונה שווה ובברכתו חשב בפירוש רק על חלק מהם, אך אם יזכירו לו שאכל מינים נוספים יזכר – פטרם בברכתו.

ג,ה – הזכיר במעין שלוש את היין ולא את הפירות – פטר בדיעבד ענבים

כתבתי בהערה 3: "הזכיר 'על הגפן' פוטר בדיעבד גם ענבים, אבל לא מזונות ופירות (שו"ע רח, טו)".

ואמנם הגר"ז בסדבה"נ א, טו, כתב, שרק אם התכוון בפירוש לפטור גם את המין השני, פטרו. למשל, אכל ענבים ושתה יין, וב'מעין שלוש' הזכיר רק 'על הגפן', יפטור את הענבים רק אם יכוון על כך במפורש, הואיל וברכתם המיוחדת להם אינה 'על הגפן'. וכן צידד מאמר מרדכי רח, ל, וכן פסק בהר צבי א, קה, ומנחת שלמה ח"א, צא, ו.

אלא שלדעת רבים, אף שלא כיוון במפורש, אם בפועל, משמעות מה שאמר כוללת לפי דעת בני אדם גם את המין השני, בדיעבד פטרו, כפי שכתבתי בהערה 3. והמקורות לכך רבים: ברכ"י רח, ז; שערי תשובה רח, ט עפ"י מהר"י מולכו ושו"ת הלק"ט; כה"ח רח, עו; דברי מלכיאל ג, ג; ח"א נ, ט; ציץ אליעזר יט, ח, ב; ילקוט יוסף רח, ו; ברכ"ה ח"ג ט, 7; פס"ת רז, א. וכך יש להורות, לא רק מחמת שספק ברכות להקל, אלא מפני שכך גם נראה מסברה, שאף שלא כיוון במפורש לפטור את המין השני, מ"מ אם כך המשמעות, שלפי דעת בני אדם הברכה חלה גם על המין השני, הרי שבדיעבד פטרתו.

וכן המזכיר ב'מעין שלוש' רק 'על המחיה', פטר בדיעבד גם את היין ששתה ואת התמרים שאכל וששכח להזכירם בברכתו (כפי שכתבתי בהערה 3).

ג,ו – טעה ובירך 'מעין שלוש' על פירות העץ – יצא

כתב במ"ב רז, א, שאם טעה ובירך על פירות עץ רגילים "על העץ" במקום "בורא נפשות" – יצא.

ג,ז – טעה ובירך 'מעין שלוש' על פירות האדמה

יש אומרים שברכת 'מעין שלוש' על פירות פוטרת גם פירות אדמה, וכ"כ בח"א נ, ט. ועיין ברכ"ה ח"ג ט, 67-70, שסיכם את הדעות: לרשב"ץ הוא מפני ש"על הפירות" כולל כל הפירות, ולרבנו פרץ (הגהות סמ"ק קנא, כא) ודעימיה, מפני ש"תנובת השדה" כוללת כל הגדל בשדה.

לעומת זאת, כתב בטור (רח, יג) עפ"י הרא"ש, שאינה פוטרת את פרי האדמה. וכ"כ בשו"ע שם. והטעם, מפני שפרי סתם אינו כולל אדמה (מאמר מרדכי רח, כט), ועוד שהזכיר בתחילה "על העץ ועל פרי העץ", וממילא ברור שהכוונה באמירת "פירות" לפרי העץ דווקא (ב"ח, מ"א). וכך משמע מלשון הרמב"ם (הל' ברכות ח, טז), והרשב"א (ברכות מד, א), וכך פסקו הרד"א והרא"ש מלוניל.

למעשה, אף שדעת רוב הפוסקים שברכת 'מעין שלוש' אינה פוטרת פרי אדמה (עיין שעה"צ רח, סד, וכה"ח עג; אול"צ ח"ב יד, כד; שעה"ב יא, הערה מח על הטבלה; פס"ת רח, כב). אם כבר טעה ובירך, לא יחזור לברך שוב 'בורא נפשות', שספק ברכות להקל (וכ"כ הליכות עולם ח"ב ע' קח, ברכ"ה ח"ג ט, 70).

ג,ח – בירך 'מעין שלוש' על פירות שבעת מינים האם פטר גם פירות אדמה בלא שכיוון לכך

אחר שלמדנו שבדיעבד אם בירך 'מעין שלוש' על פירות אדמה, לא יחזור לברך עליהם 'בורא נפשות'. לכאורה עפ"י הפמ"ג ודעימיה, גם בלא כוונה הוא פוטר את פירות אדמה. ולכן מי שאוכל פירות שבעת המינים ופירות אדמה, צריך לברך קודם 'בורא נפשות' ואח"כ 'מעין שלוש'. ואם בירך תחילה 'מעין שלוש' לא יוכל לברך יותר 'בורא נפשות'. וכ"כ  הגרע"י בהליכות עולם ח"ב עמ' קח, שהאוכל פת הבאה בכיסנין או פירות שבעה מינים וגם פרי אדמה, יברך תחילה 'בורא נפשות' על פרי האדמה, ואם הקדים ובירך תחילה 'מעין שלוש', שוב לא יברך 'בורא נפשות', שאולי בעל כורחו, למרות שלא כיוון לכך, פטר את פירות האדמה ב'מעין שלוש' שבירך, וספק ברכות להקל. וכן כתב בברכת ה' ח"ג ט, 70.

אולם מנגד, לדעת רבים, הואיל ולא התכוון לפטור במפורש את פירות האדמה, ובנוסף לכך בפשטות ברכת 'מעין שלוש' אינה פוטרת פירות אדמה – לא פטרם. וכ"כ למעשה שעה"צ רח, סד, וכה"ח עג; אול"צ ח"ב יד, כד; שעה"ב יא, הערה מח על הטבלה; פס"ת רח, כב.

ודין זה אינו דומה לדין המברך 'מעין שלוש' אחר אכילת פירות אדמה, שכתבתי לחוש לדעת הסוברים שיצא ידי חובתו. וזאת משום שהואיל וברכת 'מעין שלוש' שבירך על פרי האדמה לא חלה על דבר אחר, וכוונתו היתה לפטור בה את פירות האדמה, יש מקום לדרוש במשמעות הברכה, ולמצוא שאכן היא רומזת גם לפירות אדמה, ולכן בדיעבד פטרה אותם מברכה אחרונה. אבל כאן שברכת 'מעין שלוש' חלה על פירות שבעת המינים, ועל זה הוא התכוון, אין מקום לדרוש שתחול גם על פירות האדמה בלא שרצה בכך במפורש. ואין לחוש לספק ברכות, מפני שיש כאן ספק ספיקא לברך. האחד: שלא כיוון לפוטרם, ונראה יותר כדעה הסוברת שאת מה שהוא מכוון שלא לפטור אינו פוטר. השני, שלדעת רוה"פ 'מעין שלוש' אינה פוטרת את פירות האדמה. הרי שיש כאן ספק ספיקא, ובשני הספקות הדעת נוטה שלא פטר, וכפי שהובא לעיל, כך כתבו למעשה הרבה מפוסקי זמננו.

אולם לכתחילה עדיף להקדים את 'בורא נפשות'. ולכן כתבתי בהערה 4 שלכתחילה במקום ספק יקדים את 'בורא נפשות' ל'מעין שלוש'.

ג,ט – הזכיר 'על המחיה' ולא 'על הפירות' – לא פטר פירות שבעת המינים

כתבתי בהערה 3: "הזכיר בחתימה 'על המחיה', פוטר בדיעבד גם יין ותמרים (שגם הם נחשבים כמזינים וקצת סועדים), ולא פירות אחרים (ברכ"י רח, ז ויד), לפיכך אם אכל למשל גם ענבים, צריך לחזור ולברך עבורם".

אמנם ביבי"א ח"ה יז, ח, וציץ אליעזר יט, ח (ב), כתבו על פי רבנו פרץ, האגודה והרקנטי, שכיום שנוהגים לומר גם בנוסח 'על המחיה' – "על תנובת השדה", ממילא פוטרים גם את כל פירות השדה (בעבר לא נהגו לומר "על תנובת השדה"). אך מרוב ככל הפוסקים משמע ש'על המחיה' אינה פוטרת פירות. וכ"כ אורחות חיים בשם המאורות, מרדכי, ברכ"י רח, יד, עפ"י מהר"י מולכו, וכ"כ בכה"ח רח, עג, ופט. וכ"כ בהרחבה ברכ"ה ח"ג ח, 48. והסברה העיקרית לענ"ד, שהואיל ולתפישתנו אין 'על המחיה' כוללת פירות, ממילא גם בדיעבד לא פטרה את הפירות. אמנם אם היה המברך מכוון במפורש באמירת "על תנובת השדה" לפטור את הפירות, יש מקום לחוש לדעת הסוברים שכבר יצא. ודין זה יבואר בהמשך בהרחבה.

ג,י – הערה 4, דין מזונות ואורז

אכל מזונות ואורז, משמע מברכ"י רח, ז, שיברך תחילה 'בורא נפשות', ואח"כ 'על המחיה'. ורק בדיעבד אם הקדים 'על המחיה' פטר את האורז. וכ"כ בשבט הלוי ט, סה, שנכון להקדים 'בורא נפשות'. (ובפתח הדביר רח, י, כתב להקדים 'בורא נפשות', ולא כתב מה הדין אם בירך קודם 'על המחיה').

לעומת זאת כתב בבן איש חי פנחס יח, שלכתחילה יפטור ב'על המחיה' את האורז, וכדין האוכל פירות שבעה ופירות רגילים. וכ"כ כה"ח רח, מא, הליכות עולם ח"ב ע' קח, והרב אליהו בסידורו, וברכ"ה ח"ג ט, יח. וכך כתבתי למעשה, שספק ברכות להקל, וכך גם מסתבר יותר.

ואם אכל מפירות שבעת המינים ואורז, כתב בברכ"ה ח"ג ט, יח, שיברך תחילה 'בורא נפשות', ואם בירך תחילה 'על הפירות', פטר בדיעבד את האורז. ונראה שלדעת רוה"פ לא פטר, וכן מסתבר שהמברך לא העלה בדעתו שב'מעין שלוש' שעל פירות יפטור אורז. ואינו כדין מזונות ואורז, שברכת 'מעין שלוש' שעל המזונות פוטרת אורז, שהרי מברכים על האורז בתחילה 'מזונות'. וכ"כ בציץ אליעזר יט, ח, ב.

ג,יא – טעה ובירך על לחם 'על המחיה'

טעה ובירך על לחם 'על המחיה', נחלקו הפוסקים אם יצא, ולמעשה לא יחזור. עם זאת, כאשר שבע ואכל מאכל שיש ספק אם צריך לברך ברהמ"ז או 'על המחיה', יברך ברהמ"ז, שספק דאורייתא לחומרא. ועיין לעיל ד, סוף הערה 3, ובהרחבות (לפרק ד' הלכה ה'), שעניין זה נתבאר שם.

ג,יב – טעה ובירך על מזונות, יין ותמרים ברכת הזן – יצא

בשו"ע רח, יז, כתב שברכת הזן שבברהמ"ז פוטרת בדיעבד תמרים ויין. אבל מזונות אינה פוטרת, שהואיל והם יכולים להגיע להיות פת, כשאינם פת, צריך לברך עליהם דווקא את ברכת 'מעין שלוש'. אבל דעת רוב הפוסקים, שגם מזונות נפטרים בברהמ"ז, ואפילו אם בירך ברכת הזן בלבד פטר את המזונות. וכך כתב במ"ב למעשה (רח, עה, וכפי שציין בשעה"צ שכך דעת בה"ג, ר"ן, פר"ח, ועוד רבים).

ועיין בברכ"ה ח"ג ח, טז, שכתב שברכת הזן פוטרת כל מאכל ומשקה חוץ ממים ומלח, שכך כתוב במפורש במאורות והמנהיג, וכך דייק משבלי הלקט בשם רב האי גאון והרשב"ם. ע"כ. ואמנם לדעת רבים אין ברכת הזן פוטרת את שאר המאכלים (עיין ברכ"ה שם, ובירור הלכה לברכות יב, א). אולם כיוון שספק ברכות להקל, וכך גם מסתבר שאדם חושב שבכלל מאתיים מנה, ואם בירך 'הזן' פטר את כל מה שנכלל בשם מזון. לכן, אם טעה ובירך הזן על שאר מאכלים חוץ ממים ומלח, לא יחזור לברך את הברכה שהיה צריך לברך, וכפי שכתבתי בסוף הערה 3.

וזה שברכת הזן פוטרת מזונות ושבעת המינים, למרות שאין מזכירים את הארץ ואת ירושלים, מבואר בבאו"ה 'אלא', שצריך לומר שלא תקנו לכלול בברכתם את הארץ וירושלים אלא לכתחילה. וכך כתבו תר"י והרא"ש בשם רבני צרפת. ויש לעיין על הרא"ש, שהוא הרי סובר שברכת 'מעין שלוש' דאורייתא, ובפסוק נאמר "הארץ הטובה". וצריך לומר לדעתו, שהזכרת הארץ וירושלים מעכבת רק בברהמ"ז, אבל במעין שלוש כיוון שאמר "ארץ חמדה טובה ורחבה" יצא ידי מה שנאמר בתורה "הארץ הטובה". וצ"ע.

טעה ובירך 'מעין שלוש' על בשר דגים וגבינה, לא יצא (שו"ע רח, יג, מ"ב רב, נה). שאין בה את הביטויים הכלליים של ברכת הזן, שחלים על כל מיני המזון.

ג,יג – ספקות ב'מעין שלוש'

כתבתי: "אכל מזונות כשיעור המחייב ברכה אחרונה, ופרי משבעת המינים או יין בשיעור שיש ספק אם התחייב בברכה אחרונה. כיוון שממילא הוא צריך לברך 'מעין שלוש' עבור המזונות, יזכיר בברכה גם את הפירות והיין כדי לצאת מספק (ט"ז רח, יט)".

ויש להוסיף: וכן אם מסתפק אם בירך 'מעין שלוש' על פירות, ויש לו אפשרות לאכול מזונות, טוב שיאכל מזונות כשיעור, וכשיברך עליהם 'מעין שלוש' יוסיף גם "על הפירות", כדי לצאת מהספק. וכן כאשר שתה משקה שספק אם הוא יין, או מזונות שספק אם יש בהם שיעור ברכה אחרונה, טוב שיאכל מאכל שברור שמברכים עליו 'מעין שלוש', ויוסיף גם את המאכל המסופק. וכדעת הט"ז המובאת למעלה, דעת רוב הפוסקים (א"ר, גר"ז, שעה"צ רח, עח, יחו"ד ו, יד. ושלא כפי שמשמע מפשט השו"ע רח, יח, שסובר שאפילו בדיעבד אין מזכירים בברכה מאכלים שיש לגביהם ספק. ויש שפירשוהו באופן אחר).

ג,יד – עצת רע"א כיצד יצא המסופק בברכת חבירו

אכל אחד מזונות כשיעור 'על המחיה', וחבירו מסופק אם אכל כשיעור זית פרי משבעת המינים, יש אומרים, שיכול זה שאכל פירות לשמוע את הברכה מחבירו, ובכל פעם שיאמר 'על המחיה' יאמר הוא 'על הפירות', ויצא בזה ידי חובתו (שו"ת רע"א ז). ולהלן בהרחבות לפרק יב, ד, הרחבתי בביאור דעתו.


[1]. וכדעת הפמ"ג ודעימיה דייק ברב פעלים ב, לב, מהמ"א רב, כו, שכתב בשם האגודה, שכאשר אכל פרי שאינו משבעת המינים ומזונות, יש להקדים ברכת 'בורא נפשות' לברכת 'מעין שלוש', שמא בברכת 'מעין שלוש' יפטור גם את הפרי באמירת 'ועל תנובת השדה'. ודייק ברב פעלים שמכך שלא כתב שיכול להקדים 'מעין שלוש' ולכוון שלא לפטור את הפרי, משמע שכוונתו לא תועיל. ולענ"ד אין הכרח בזה, כי אפשר שנתן עצה אחת למהדרין, וגם הוא יסכים שכוונה תועיל, שאם דעתו תהיה לברך אח"כ 'בורא נפשות', לא יפטור ב'מעין שלוש' את הפירות. ואולי הסתפק בכך, ולכן הציע פתרון שיהיה לכל הדעות, אבל לא הכריע בפועל, שאם הקדים לברך 'על המחיה', שוב לא יוכל לברך אח"כ 'בורא נפשות' על הפירות.
פורסם בקטגוריה פרק י - ברכה אחרונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן