ו – נפח ולא משקל

פורסם בקטגוריה פרק י - ברכה אחרונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/10-10-06/

ו,א – שהולכים אחר הנפח ואחר הערכת הרואה

כתבתי בהערה 7 שדעת רוב פוסקי הספרדים שהולכים לפי נפח, שכ"כ במחזיק ברכה תפו, ב, וסמך דעתו על שער אפרים, פרי חדש, מהר"י מולכו, מהר"י פראג'י, שו"ת הלכות קטנות, זרע יעקב. וצ"ע מברכ"י קסח, ד, עפ"י בית דוד, שציין לשיעור משקל[2] (ועיין להלן במכתבו של הרב אליהו שמואל, שיש ישוב לחילוק בין מזונות לשאר מאכלים). וכ"כ בזבחי צדק יו"ד צח, ד; ופרי תואר (לר"ח בן עטר) יו"ד צט, ד; דברי אמת. לעומת זאת הנוהגים לילך לפי משקל הם: שו"ת בית דוד סי' פב; בא"ח מסעי ב; פתח הדביר או"ח קצ; כה"ח קסח, מו, ובשם בית מנוחה.

ו,ב – מקור לכך שהולכים לפי הערכת הרואה מהמשנה ומהרמב"ם

משנה כלים יז, ו: "כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית. רבי יהודה אומר: מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים וחולק את המים. אמר ר' יוסי: וכי מי מודיעני איזוהי גדולה ואיזוהי קטנה אלא הכל לפי דעתו של רואה".

רמב"ם כלים יז, ו: "ידוע כי יש לנו בענינים התורניים דברים שאנו משערין אותן בכביצה… אמר ר' יוסי ומי הוא שיודיענו בקחתינו הגדולה ביותר שבביצים שאין למצוא גדולה ממנה, וכך בקחתינו את הקטנה שלא תמצא יותר קטנה ממנה, אלא הדבר מסור למראית עינו של אדם שביצה זו בינונית לא גדולה ולא קטנה. והלכה כר' יוסי". וכ"כ ר"ע ברטנורא שהלכה כר' יוסי.

ו,ג – דברי רב שרירא גאון

ובספר האשכול, הלכות חלה, הביא תשובת רב שרירא גאון: "ובשאלה לרב שרירא בהאי לישנא. וששאלתם לפרש לכם אם יש משקל לגרוגרת ולזית ולכותבת ושאר שיעורים במשקל כספים של ערביים, ופירשתם שמר רב הילאי גאון ז"ל פירש לכם משקל ביצה ששה עשר כסף ושני שלישי כסף, ואם אין לשאר משקל מאי טעמא ביצה יש לה משקל. הוו יודעים שאין לאלו שיעורים משקל כסף לא במשנה ולא בתלמוד שלנו כל עיקר, ואילו בקשו לתת שיעור משקל מן הדינרים היו עושין מעקרא, אלא שנתנו השיעור מקטנית ופירות שמצויין תמיד ואין לומר שנשתנו. וכך שנינו כביצה [שאמרו] לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית, ר' יהודה אומר מביא הגדולה שבגדולות והקטנה שבקטנות [ונותן לתוך המים] וחולק את המים, אמר ר' יוסי מי מודיעני איזה גדולה ואיזה קטנה, אלא הכל לפי דעתו של רואה… (ומקשה שם על רב הילאי, שמדוע נתן שיעור משקל, שלא כתנאים) וכי מר רב הילאי גדול וחכם מר' יהודה ור' יוסי היה, אלא כמתני' עבדינן הכל לפי דעתו של רואה. ומר רב הילאי הכין הות דעתיה שהמשנה חייבה כל אדם לפי דעתו, והרי פירש לכם מה שראה הוא לפי דעתו או מה שראו משלפניו ולמדוהו. אם חפצים אתם לעשות כמוהו ולסמוך עליו או על חכמים שלפניו ששיערו כן לפי דעתם – עשו. ואם לאו – שערו אתם, ולפי דעתו של רואה יעשה, אם חסר אם יותר. וכן לענין כזית וכגרוגרת הרי פורש לכל אחד מהן בזו משנתינו לא גדול ולא קטן אלא בינוני, וגם הוא לפי דעתו של רואה…" (בפרויקט השו"ת צוין שהוא בהוצאת אלבק דף קכו, א. והרב בניש פי"ג הערה 1, ציין להוצאת אלבק ירושלים ח"ב ע' 52).

וכ"כ בשו"ת דברי יציב או"ח קיא: "ומה מאד שמחתי שמצאתי בספר האשכול [ח"ב הנדפס בירושלים תפרי"ח] שזימן השי"ת לידי באלו הימים, ובהל' חלה דף קכ"ה ע"ב וקכ"ו ע"א שמתחיל, ובשאלה לרב שרירא גאון וכו' שמר רב הילאי גאון ז"ל פירש לכם משקל ביצה וכו' ואם אין לשער משקל מאי טעמא ביצה יש לה משקל, הוו יודעים שאין לאלו השיעורים משקל כסף וכו' אלא שנתנו השיעור מקטנית ופירות שמצויין תמיד, ואין לומר שנשתנו וכו' אלא כמתני' עבדינן הכל לפי דעתו של רואה עיי"ש. ושם בדף קכ"ח ע"א, ונשאלו הגאונים ז"ל וכו' ולכן נתנה תורה שיעור בביצים ובפירות שד"ס נתנו על הר סיני וכו' לפי שהביצים והפירות נמצאות בכל מקום, כי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שישראל עתידין להתפזר בין האומות וכו' והמדות משתנות בדורות ובמדינות וכו', הלכך תלו חכמים ז"ל המדות בפירות ובביצים שהם קיימות ואינם משתנות וכו' עיי"ש. ובכלבו סי' פ"ט מהראב"ד שכתב, ואכן שיעור משקל לא נהיג לן דאיכא דקלילא ואיכא דלא עיי"ש".

עוד מובא בשו"ת הגאונים זכרון לראשונים (הרכבי) סי' רסח (מתוך ספרו של הרב בניש ע' תקכג): "וששאלתם כמה שיעור גרוגרת הגסה וגרוגרת בינונית וכן זית גדול וזית קטן וזית בינוני? הרי אלו שיעורין ואיך יהי שיעור לשיעור!… וכל אחד בעשותו לפי דעתו הרי יצא ידי חובתו, ואין צריך ללמוד שיעור מאחר, דתנן… הכל לפי דעתו של רואה".

ו,ד – דעת הזרע אמת

לדעת הזרע אמת ח"א כט, אין להחשיב כלל את החרירים הקטנים, ולדעתו המשנה בעוקצין מדברת רק על מקום שיש להחמיר מדרבנן, אבל מהתורה אין מחשיבים את החללים הקטנים. אולם מדברי הגאונים שהולכים לפי הרואה, דבריו נסתרים. ויש שרצו לחלק בין מאכל לח ורך שקל למעכו, שבזה מצריך הזרע אמת למעך החללים, ובין מאכל קשה, שאין אפשרות למעכו, ואין צריך למעכו. וכ"כ באול"צ במבוא לח"ג. ולענ"ד גם במאכלים רכים ולחים, אין לחייב מיעוך, ראשית שלא נהגו כן, שאילו היו נוהגים כך, איך יתכן שאף ראשון לא הזכיר זאת. ועוד שעדיין נתת דבריך לשיעורים, כי קשה לקבוע עד כמה צריך למעך.

ו,ה – תוספת וחיזוק מהרב אליהו שמואל, ובתוך דבריו ביאר חילוק בין מאפה לח ליבש, וחיזק הדין שהולכים אחר הרואה, והוסיף שאלה בזה

לאחר שפרסמתי ב'רביבים', את דין הכזית ושהולכים לפי הרואה, כתב אלי הרב אליהו שמואל, מחבר קונטרס 'ואת הנחלים ארנון' (ובו מקורות רבים לכך שמשערים זית לפי נפח), מכתב עידוד, ובסופו שאלה, וז"ל מכתבו:

לכבוד… מצורף לכת"ר קונטרס ('ואת הנחלים ארנון') שחיברנו בענין הכזית לפי נפח ולא לפי משקל עם מקורות מהש"ס עד האחרונים ועד גדולי דורנו בענין שיעור הכזית לפי נפח ולא לפי משקל… וראיתי שכת"ר הזכיר (ב'רביבים') שאין ללכת לפי משקל…

וכת"ר היה יכול להוסיף עוד יותר, שאדם שהולך לפי משקל טועה מאד. שבהרבה מוצרים כיום, בפרט במיני המזונות היבשים כגון: ביסקוויטים וקרקרים שבמשקל כמו 13-12 גרם יש כבר נפח כזית של כ-29 סמ"ק וזאת במיעוט החללים, וכמו שכתב האור לציון במבוא לאור לציון ח"ג וכמו שמדדנו וכתבנו בטבלאות. וא"כ נמצא שאדם שיש לו משקל, אוכל כ-20-15 גרם ואינו מברך, כי חושב שאין לו שיעור כזית. ומה שהורו חלק מהפוסקים הספרדים לילך אחר משקל זאת רק במיני מזונות שהיו בזמנם שהיו עשויים כעין לחם שיש בו לחות וע"י מיעוך החללים משקלו כמשקל המים. כן מוכח בהדיא בפתח הדביר בסימן קצ בקונטרס כסא דחיי שדימה את מיני המזונות שכתבו הפוסקים שבע"ב דרהם יש בו שיעור קביעות סעודה ודימה זאת הרב ללחם. וכמו שהאריך בזה באור לציון ח"ג במבוא והסביר שכן כוונת הבן איש חי והכף החיים, שהם דיברו בדברים שמשקלם קרוב לנפחם, אך כמובן במיני המזונות היבשים שיש כיום שאין בהם לחות, משקלם קל בהרבה ממשקל המים, ומי שהולך אחר המשקל טועה בזה הרבה.

והנה שמחתי מאד שכת"ר נגע בדבר שכבר חודשים אני מסתפק בו והוא בענין האם לחשוש בהערכת שיעור חצי ביצה. וראיתי שכת"ר כתב על פי דברי רב שרירא גאון שהמידה נתונה ביד כל אחד לשער לפי דעתו באומד העין. ועוד שרבו הדעות בשיעור הכזית ושלכן אין לחשוש, וזאת גם היתה בדיוק דעתינו בנושא זה. וכמו שבעצם כתב באור לציון ובספר ברכת ה' שבקופסת גפרורים יש נפח כזית ואם רואה שאוכל מאכל בגודל כזה יברך ברכה אחרונה. וכך אנו פרסמנו במבוא לקונטרס. וכן כתב בשו"ת משנה הלכות חי"א סימן לז. ולמד מהמשנה בכלים יז, ו, שסומכים על אומד דעת האדם ולא במדידה.

אך מה שקשה לנו בזה שהנה אחרי שפרסמנו זאת הלך אברך אחד ולקח כמה מיני מוצרים עגולים וכן עשויים כמקלות וכן משולשים והראה להם קופסת גפרורים שיש בו נפח כ-28 סמ"ק ושאל כשלושים איש כמה צריך לאכול ממאכלים אלו כדי לברך ברכה אחרונה? וכולם טעו בזה, ויש שטעו כל כך שאפילו לרבע ביצה לא הגיעו שזה כזית לפי הרשב"א.

והטעם בזה הוא פשוט, כי העין מטעה אותנו בפרט בדברים עגולים וכו' וכמו למשל שקדים, אם נשאל כמה צריך לאכול לפי גודל קופסת גפרורים יאמרו כשבע חתיכות, ובעצם בדיקה על ידי מים לפי נפח כ-29 סמ"ק יש לאכול כ-20 חתיכות. וכן בחומוס יבש (הקטנים הקלויים) כ-77 גרגירי חומוס. והטעם לטעות כי כשמניחים אחד ליד אחד יש רווחים גדולים ביניהם ולזה לא שמים לב.

ואם כן שאלתנו האם בכל אופן זה כוונת חז"ל שכל אחד ישער לפי דעתו, וזה דעתי וזה מה שאני רואה וכמו שכתב החזו"א על הדורות שלפני הנודע ביהודה שלא ידעו שהתקטנו הביצים שהם לא טעו, כי זה מה שהם ראו ושם הטעות היה בכחצי, ומ"מ הם לא טעו כי הכל לפי דעתו של רואה, ואם כן אולי אף נאמר כאן, ובפרט בצירוף שיטות הכזית שבכל דור ודור. או שנאמר שאולי דורנו הוא דור שלא יודע לשער, וא"כ אין לילך בדורנו אחר מראה העין אלא עד שימדוד כל מוצר ומוצר. וזה בעצם קשה לביצוע. רצינו לדעת מה דעת כבוד הרב בזה?

אנו בקרוב עומדים להוציא ב"נ עוד כ-5000 חוברות וכן כ-5000 דיסקים בנושא זה ולכן רצינו לדעת אם להמשיך לפרסם הענין של הקופסת גפרורים.

בברכת התורה וכט"ס. (הרב) אליהו שמואל. 

ו,ו – תשובה

לכבוד… לענ"ד גם בעניין שקדים, הכל לפי הרואה. וגם אם רבים טועים בזה, הדין לא זז ממקומו, שכך היא תקנת חכמים שכל אדם יראה בעצמו אם הוא חייב בברכה אחרונה. ויש לצרף לכך את הסוברים על פי הירושלמי שעל בריה בכל אופן מברכים ברכה אחרונה, וכן את דעת הגאונים ששיעור זית הוא כזית בינוני שלנו, ואת דעת הרשב"א ששיעור זית הוא כרבע ביצה, ודעת הרמב"ם שהוא קרוב לשליש ביצה. ואף שלרוה"פ אין אומרים ספק ספיקא לברך, מ"מ יש סוברים שכן אומרים (יעויין להלן יב, 4). וכאן כאשר נדמה לרואים שאכלו כשיעור חצי ביצה, וממילא נתחייבו בברכה, אין צורך לעורר בהם חששות, שכנגד החששות אפשר לצרף את כל הספקות לברך. ואם מדובר ב'בורא נפשות', יש להוסיף את דעת ר"י שסובר שברכת 'בורא נפשות' מברכים אף על פחות מכזית.

יש להוסיף, שכאשר השיעור הוא בזית רגיל, כפי הפשט, טווח הטעות קטן יותר, ורק מפני שמחמת הספק עלינו לשיעור חצי ביצה טווח הטעות התרחב. אמנם מי שהתברר לו שצריך יותר שקדים לשיעור חצי ביצה, צריך לאכול כמובן את כמות השקדים שתעלה לשיעור חצי ביצה.[3]

ו,ז – במבה

לגבי 'במבה' נחלקו אם הולכים אחר מה שנראה לעין. לרב אויערבאך כיוון שהחללים מרובים וניכרים, צריך שיהיה שיעורו גדול יותר (חישב בוז"ה ע' 380 אות קיט ב-7 חתיכות, וע' פס"ת רי, 3). ובאול"צ שם כתב שהולכים לפי הנפח שלפנינו. וכן נראה למעשה, שהכל לפי הנפח הנראה. ואם לא כן נצטרך שוב להיכנס להגדרות דחוקות, ולחלק בין המאכלים ולתת את דברינו לשיעורים.


[2]. ובהרחבות לפרק ו' הלכה ג', בביאור השיטה השנייה, העליתי סברה שאולי בסימן קס"ח לעניין קביעות סעודה רצה לחשב ארבע ביצים לפי משקל, שכך הוא בפועל שיעור שמשביע. עי"ש.
[3]. יש להוסיף, שכמדומה שאדם סביר לא יטעה לחשוב ששבעה שקדים הם כגודל קופסת גפרורים, שכן בהשערה מהירה היה מבחין שאפשר להכניס לתוך הקופסה עצמה יותר משבעה שקדים. ולכל היותר היה טועה לחשוב שבארבעה עשר שקדים יש שיעור קופסה. אמנם לאחר מכן אחד מהלומדים בישיבה שאל בחורים שונים, וטעו לחשוב ששמונה שקדים ממלאים קופסת גפרורים.
פורסם בקטגוריה פרק י - ברכה אחרונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן